למה הפוקוס שלנו זה הכלי חושב להצלחה שלנו ולמה אנחנו בוחרים לא לדעת דברים - לייב
Elay Amitay Halevi argues your subconscious runs 95% of your mind while your conscious mind is just 4-5%. Social media and news steal your focus, handing control of your reality to others. Reclaim it by writing clear intentions, practicing gratitude, meditating, and deliberately choosing what you know.
Questions this video answers
100
המרצה טוען שגלילה של 5 דקות משחררת דופמין/סרוטונין בשיעור השווה ערך לאימון של 4 שעות.
Chapters
בכל חג שמח, בכל מועד שמח, מה שאתם עושים, עובדים, לומדים, נחים, תיהנו מזה. יש לנו היום פרק מעניין. נראה כמה עמוק אני אצטרך להיכנס בשעה. לא הכנתי מצגת להיון כמו לילים קודמים, זה יהיה יותר שיעור פילוסופי שיכול לפתוח לכם כיווני חשיבה כאלו או אחרים חדשים. אם כמובן מישהו רוצה לענות לשאול שאלה תוך כדי להעלות סוגיות או התנגדויות שיש לו, אתם יותר ממוזמנים. פשוט תצביעו לי או שבדרך כלל אני מצטרף את כולם כדי שיהיה את היכולת ישר לדבר. כמובן מי שלא רוצה לא חייב, זו בחירה חופשית. מה שאני רוצה לדבר עליו היום הוא על הפוקוס שלכם ולמה אתם בוחרים לא לדעת דברים מסוימים. אז בוא נתחיל קצת ממספרים. אוקיי, אנחנו סוחרים, אנחנו אנשים שאוהבים היגיון, רציונליות. בוא נדבר למה המספרים מספרים סיפור מסוים של המציאות שלכם. כמו שאתם יודעים, אני חזרתי על זה אין סוף פעם ואני אחזור על זה עד שאתם תדעו את זה בעל פה. אנחנו מחולקים ברמה הכי בסיסית שיש, למודה ותת עמודה. עמודה שלנו, שהוא אחראי על קבלת ההחלטות של הכאן ועכשיו. אוקיי? שהוא בערך 5% מהמוח, 4% מהמוח שלנו. יש לנו את התת מודע שהוא כל השאר, שהוא בעצם מחזיק את כל הזיכרונות שלנו, הרגשות שלנו, עקרונות שלנו ומערך האמונות שלנו. ובמילים אחרות זה אומר שהוא גם מנהל את ההצגה של המציאות שלנו. עכשיו מה זה אומר מציאות? מציאות זה כל דבר שאנחנו כאינדיבידואל, משתקף אצלנו ביום יום. זאת אומרת שהמציאות שלי תהיה שונה מהמציאות של דוד ומהמציאות של דניאל ומהמציאות של שחר ושל כל אחד ואחד שנמצא פה. אוקיי? המציאות הזאת תשתקף על בסיס הניסיון האישי שלכם בחיים ועל בסיס מה מערך האמונות שלכם רואה כאמת. עכשיו כשאני אומר רואה כאמת זה מה הוא רואה כנכון, מה הוא רואה כהוכחה. לצורך העניין בואו נביא כמה דוגמאות לאמונות כאלו. כסף לא גדל על העצים. אנשים עשירים הם נוחלים. אני חייב לשמור ברוש לבן ליום שחור. כל אלו אמונות שיוצרות אמת בחיים שלכם שמשתקף למציאות שלכם. עכשיו, הפוקוס שלכם הוא מה שיוצר את המציאות הזאת. זה אומר שבמילים פשוטות יותר, אני אפשר את זה עוד, בכל רגע נתון, כל אחד ואחד מאיתנו ממציא מציאות, מקשי מציאות, יוצר את המציאות של עצמו. זה קורה באופן אוטומטי כל עוד אנחנו חיים, וזה ימשיך לקרות עד שאנחנו נמות. השאלה היא, מה אני רוצה שיהיה במציאות הזו? שאלה גדולה מאוד. רובנו חושבים שאנחנו יודעים מה אנחנו רוצים שתהיה במציאות הזו, אבל ההבדל בין הרצוי למצוי לפעמים הולך וגדל, ולפעמים הולך ומצטמצם, אבל הוא תמיד קיים. כי אנחנו צריכים להבין את העיקרון. בואו נגלוש עוד קצת פנימה. רצו אותנו בערך בין 60 ל-80 אלף מחשבות ביום. במוח, אוקיי? אמרנו שהמודעה שלנו שאחריה לקבלת ההחלטות של הכאן ועכשיו זה שנוכח ברובה, הוא בערך 5% מהמרחב הזה. זה אומר שאתם ערים לפחות מ-5% מהמחשבות שלכם. ממה שיוצר את המציאות שלכם. המחשבות והמילים שרצים אצלכם בפנים, איך שאתם מדברים לעצמכם, איך שאתם מדברים לסביבה שלכם, איך שאתם חושבים על דברים, בין אם זה נאמר בלב או בקול רם, הם הבסיס ליצירת מציאות שלכם. ותחשבו שאתם ערים רק ל-4-5% מהם. זה אומר ש-95% רץ מאחורה ברקע מבלי שאנחנו שמים לב ועדיין תורם את חלקו הגדול והעיקרי ליצירת המציאות שלנו. אז מה אנחנו עושים עם זה? דבר ראשון, אנחנו מודעים לזה. אנחנו רוצים להיות מודעים לכך שאני זה שיוצר את המציאות של עצמי. ואם יש פער היום במציאות הזאת בין הרצוי למצוי, סביר להניח שאני אצטרך לשנות דברים בתוכי כדי להגיע לרצוי. עכשיו, איך זה מגיע לידי הפוקוס שלנו. אנחנו חיים ב-2025. אני חושב שזו התקופה הכי מגניבה שאפשר לחיות בכדור הארץ כרגע. מבחינת בריאות, מבחינת תשתיות, מבחינת הגישה לידע, אוקיי? אם למשל אנחנו מסתכלים על תודעת עושר בעין, על תודעת שפע, תחשבו שפעם בעבר היו צריכים לפחות לעבור איזה שלושה דורות במשפחה כדי שהמשפחה תצליח להגיע לאיזה ממון מסוים או לשפע מסוים או לעושר מסוים. היום מספיק לכם רגע להמציא מוצר שאופילו לא חייב להיות פיזי, יכול להיות דיגיטלי ולמכור אותו מספיק פעמים כדי לעשות מיליון דולר. מחרתם ספר דיגיטלי, אתם מוכרים אותו בכמה דולרים, אתם קראו את זה לאלף איש, לאלפיים איש, והנה הכסף שלכם מגיע. הניהדות, המוכנות, המהירות שיש היום היא פשוט פנומנלית. אבל, ויש פה אבל מאוד גדול, היא גם מלווה בהרבה השכות דעת. והשכות דעת האלו גונבות לנו את הפוקוס. שאמרנו שהפוקוס הוא מה שיוצר את המציאות שלנו. כי אם לי יש מחשבה עכשיו בראש, והיא חוזרת כל הזמן, כי אני כל הזמן בפוקוס עליה, יש לי דברים שכנראה לא הצלחתי להתמודד מולם, או שזו מחשבה שאני כל הזמן רוצה להשיג עבור עצמי, כמו משיכה, כמו כסף, כמו ברכב, כמו בית, כמו זוגיות, כמו כל דבר שאתם נותנים לעצמכם כמטרה להקשים, המחשבה הזאת כל הזמן חוזרת על עצמה, וחוזרת על עצמה, ועד שנהפכת לאמת מבחינתכם. ואם זה יהיה האמת מבחינתכם, זה יהפוך לחוק. החוק הזה, זה דרך חיים. אם יש חוק בחיי, אני אחייה לפי החוק הזה. והחוק הזה, כשאני אעשה את זה מספיק פעמים ואיחייה על פיו, זה יפוך למחשבה שבורה, למחשבה אוטומטית שיוצרת מציאות. עכשיו בוא נזכר במספרים, 95% מהמחשבות השבורות שלנו, אנחנו אפילו לא מודעים אליהן. קחו על זה בקו חשיבה של כמה היום שלכם היום דומה לאתמול, ולשלשון. כמה אחוזים מהיום דומה ליום הקודם. ואז אתם תבינו שהימים מאוד דומים. כן, יש ימים שהם יוצא דופן. שהם מיוחדים, שיש שם פעילויות כאלו אחרות וכדומה. אבל השגרה של היום יום שלכם, 80-90% מזה, מאוד מאוד דומה ליום הקודם וליום שלפניו. זה מראה לכם שמה שרץ בתקליט של המוח, מבחינת מילים ומחשבות, זה מה שיוצר את המציאות שלנו. ועד שלא נתחיל לשנות את הפוקוס על המילים והמחשבות שלנו, המציאות לא תשתנה. זה כזה פשוט. זה לא צריך להיות מסובך. אבל עכשיו שאנחנו חיים ב-2025 זה פתאום כן יהיה מסובך. למה? כי יש לי בכל מקום השכה דעת. באינסטגרם, בטיק טוק, בפייסבוק, בוואטסאפ, בוואפ, בטרדינג ויו, בכל מקום כזה או אחר, יש משהו שמעסיק את התת מודע שלי ואת עצומת לב שלי. עכשיו, כל פלטפורמה, כל מוצר, כזה או אחר, שנותן לכם להשתמש בו בלי הגבלה, כמה שאתם רוצים, כמו טיק טוק, כמו אינסטגרם, כמו פייסבוק, כמו וואטסאפ, זה כי אתם המוצר. מה זה אומר? זה אומר שתשום את לב שלכם, הפוקוס שלכם הוא המוצר. בין אם זה לשים את העיניים שלכם על מודעות, בין אם לשים את העיניים שלכם על מוצרים, או על אג'נדות כאלו או אחרות של קולקטיבים גדולים יותר. ואז כשאנחנו גדלים בתוך מציאות כזו, או נכנסים למציאות כזו שמציפה אותנו מדי יום, אנחנו פתאום מנועלים על ידי מישהו אחר. למה? כי הוא מחזיק בפוקוס שלי. ואם הוא מחזיק בפוקוס שלי, הוא מחליט מה אני אראה, איך אני אראה, כמה אני אראה, ומה יהיה הנרטיב של מה שאני אראה. זה יכול לבוא לידי דוגמה בחדשות, בערוצי הטלוויזיה, בסרטים ובכל דבר כזו או אחר שתופס את הפוקוס שלכם. ואם הזמן שאנחנו נותנים לזה עוד ועוד ועוד השפעה ועוד ועוד זמן מהפוקוס שלנו, דברים שאנחנו מתחילים לראות שם על בסיס קבוע, בין אם זה מסרטים, חדשות, רשתות חברתיות, נהפכים לאמת שלנו. ואז הם נהפכים למציאות שלנו ולמחשבות השגורות שלנו. בפועל במילים פשוטות יותר, חמודות יותר, זה אומר שאתם הבאתם למישהו אחר את הכוח עליכם, על מה אני חושב, מה אני מאמין ומה אני רואה כמציאות. כי אני בחרתי לתת לו את הפוקוס שלי. בוא נסתכל על הימים של היום ועל הימים של פעם. אוקיי? כמה ממכם שיש לכם רכבים, רישיון או פנוע, אתם יודעים מה קורה מתחת למחסם הנועה של הרכב. כמה ממכם ידעו מה לעשות ברגע שהנורות יתחילו להידלק להם באמצע נסיעה. פעם מה שהיית עושה זה שמת הרכב רגע בצד, מוציא איזה ארגז כלים ומטפל במה שצריך לטפל כדי להגיע למוסח הקרוב או לציין את הדרך בביטחה וזה היה סוגר את הבעיה. היום הדבר הראשון שאנחנו עושים זה משנים את הכיבוד למוסח הקרוב. קח אח שלי כמה כסף שאתה רוצה, תפתור לי את זה. בחרנו לא לדעת כי הפוקוס שלנו בחר שמישהו אחר יתעסק בזה כדי שאני אוכל לחיות מציאות אחרת. אוקיי? יש למישהו שאלות עד כה? אין שאלות? רגע, תקופה הכי מוזרה, כל כך הרבה דברים חדשים, ועל היום האדם ממוצא לך יותר טוב מעוב הגלגולים הקונים, ואיני סובל הכי הרבה. אתה צודק, דוד. בגלל רוב ההסכו דעת שיש לנו, כל ההסכו דעות האלו, אנשים לא יודעים כבר במה להתרכז, ולא רק שהם לא יודעים במה הם להתרכז, הם לא יודעים מה הם רוצים עבור עצמם. הסביר. מי חושב פה שכל המחשבות והרעיונות שיש לו במוח והדברים שהוא רוצה להקשיב, הוא חושב שזה רעיונות שלו ומחשבות שלו בלבד. אני יכול להגיד לכם שמחשבות זה לא משהו אישי, זה משהו קולקטיבי. והכל עוד יש קולקטיב מספיק גדול בסביבה שלנו, בעיר שלנו, בארץ שלנו, בעולם שלנו שחושבת אותו דבר, ככה יהיה לי אישוש יותר חזק לאותו מציאות שמישהו מחדיר לנו מהצד. כדי סרטים, רשתות חברתיות, חדשות, נרטיבים כאלו או אחרים וכדומה. אני אסביר לכם מחקר מגניב שקרה ב-1960-64 באוסטרליה, שלקחו תמונה שבנויה ממאה פרצופים שונים והלכו עם אנשים ברחוב ושאלו כמה פרצופים אתה מזה? כמה פרצופים אתה מזה? כמה פרצופים אתה מזה? כמה פרצופים אתה מזה? כולם, רובם הממוצע אמר 5-6 פרצופים, המיוחדים אמרו 7-9 פרצופים, ואז כשבוע אחרי שעשו את הניסוי הזה, פשוט תעלו בחדשות, שזה היה עוד רק נצפה בתוך המדינה שעשו את זה באוסטרליה, הראו פתאום את הניסוי, וגם ביקשו מה שרדרים, כמה פרצופים אתם רואים, גם הם אמרו 5-6 פרצופים. ואז התחילו לשבור את התמונה ולהראות לכולם את אותם פרצופים. ואז פתאום כולם קלטו בעין כמה פרצופים יש. ובגלל שזה שודר בחדשות, מספיק אנשים ראו את זה והבינו את זה והכילו את זה שזה נהפך לקולקטיב מסתי, מספיק גדול, כדי ליצור מציאות ופוקוס כלפי האנשים ולהקפיץ מחשבות כאלו. כי איך זה בא לידי ביטוי? שבועיים, שלוש אחר כך, כשכבר דברים בתוכן הספיק להתחלף, הלכו ועשו את הניסוי הזה ברחובות עוד פעם. רק שהפעם, אנשים הצליחו לשים לב לכל הפרצופים, גם אנשים שלא ראו את המאדורת החדשות הזאת. כי הרשת הקולקטיב מייצרת אמת מסוימת שנכנסת אלינו תוך כדי היום יום שלנו, כי אנחנו גם קולטים וגם פולטים דברים. רובם מזה זה מחשבות ואנרגיה. לפעמים שאתם נמצאים במחשבות חיוביות, בהווי גבוה, באנרגיה טובה, אתם שמחים, אתם מרגישים את השמחת חיים, וגם האנשים לידכם נהנים בסביבתכם, כי אתם משדרים את הטוב הזה. אבל מנגד שיש ימים, ויש ימים כאלו שאנחנו בבאסה שלנו, שאנחנו בקייסים שלנו, בלמה דווקא אנחנו, בקורבנות שלנו, זה גם משתדר, משודר החוצה לסביבה שלנו, ואז לאנשים פחות נעים להיות לידינו. ככה גם מחשבות רצות בין אנשים. לכן שאלתי אתכם, כל הרעיונות והגשמות שיש לכם היום, תשאלו את עצמכם, זה באמת דברים שאני בחרתי עבור עצמי? או שזה סתם משהו שקפץ לי מהסביבה שלי, וראיתי שיש שם איזה משהו עניין, פוטנציאל או משהו משף אותי, אז בחרתי להעמיק שם? חתיכת שאלה. האם מה שאתם מתעסקים בו היום, האם מה שאתם עובדים בו היום, האם התחביבים שלכם היום זה משהו שאתם בפועל רציתם עבור עצמכם? או שזה מישהו אחר השתיל לכם? האם הלימודים? האם המקצוע? כל הדברים האלו. ומי השתיל לכם את זה? ולמה אני רוצה לספר לכם את כל הדברים האלה? כי מפה נכנסת האחריות של לבחור אם לדעת או לא. נחזור לדוגמה שאלה חיים של פעם היו על המוסך, אוקיי? נגיד היום, אפילו בוא נלך לתחום הרפואה. נגיד היום אתם תלכו לרופא, שהוא מומחה אף אוזן גרוב, אבל תבואו לו עם כאבים בברך, הוא לא יודע מה לעשות בכלל, אבל הוא רופא. ואנחנו איזה תפקיד שמנו לרופאים? כאלילים, כי יודעים כל דבר, אוקיי? זה אותו הדבר גם בסוגי מקצוע אחרים, למשל רואה חשבון. הוא כל כך מקצועי במשבצת שלו, אוקיי? בלעשות דוחות, ולנהל תזרימים, ולשמוע על מאזנים חיובים, ולחסוך כספים, אבל ברגע שאתה תוציא אותו מהמסגרת הזו, כי זו המסגרת היחידה שהוא בחר לדעת, עם הפוקוס שלו, הבן אדם נהיה עבוד. איך זה שפעם הדורות שגידלו אותנו, היו אנשי שקולות, והאנשים של היום, נמצאים בתוך הנישא שבתוך הנישא, בתוך הקוביה הזו. כי הפוקוס שלהם נלקח מהם ברוב היום. ומישהו אחר, בין אם זה חדשות, נרטיב פוליטי, רשתות חברתיות, אנשים שאנחנו עובדים בהם, שוטלים לנו את האמת שלהם בתוך הפוקוס שלנו, שנכנס לתוך התת מודע והופך למציאות היומיומית שלנו. כמו מחשבות קולקטיביות, שזה מזל להצליח ולצאת ממרוץ האחברים. ואז אנשים יתחילו להבין, אה, אם הוא הצליח זה בגלל שהיה לו מזל, אז אני בכלל לא אנסה, כי אולי אני לא בן אדם שהיה מאמין שיש לו מזל. או שמלמדים אותנו באופן קולקטיבי שאנחנו צריכים לסחור בזמן שלנו תמורת כסף, ואנשים שעושים הפוך בפחות זמן מרוויחים פי עשר מאיתנו, אבל זה מסוכן, זה אסור, זה קשה, זה לא בטוח. יוצר מציאות, ושימו לב כמה היא פרוסה קולקטיבית בציבור, באורים שלנו, באחים שלנו, בחברים שלנו, אוקיי? עכשיו, שאני בוחר לדעת משהו, שאתם בוחרים לדעת משהו, זה בעצם לבחור באחריות האישית של להחזיר את הכוח לעצמי. כי אם נסתכל עכשיו על דוגמא הישרדותית, אוכל, אוקיי? כולכם חיים היום במרכזים כאלו או אחרים, שאתם יורדים למטה או נוסעים כמה דקות, יש לכם את הסופר ואת כל מה שאתם צריכים. דוד, שנייה, אני אענה לך בצ'אט, אוקיי? אנשים שגרים באזורים מרוחקים, אין להם את הסופר הזה. מה הם עושים? הם בוחרים לדעת לגדל אוכל, ואז מה אחורה, בחצר האחורית של הבית שלהם, ויש אנשים כאלו, אבא שלי הוא כזה, גם אני כזה, בוחרים לגדל אוכל. כי הם בוחרים לדעת מה הם רוצים עבורם, ומה נכון עבורם, אוקיי? במקום להיות תלוי במשהו אחר, במקום לתת לך את הכוח לסופרים. תזכרו מה קרה בקורונה שהיה בעלה על עניין טואלט או בעלה לביצים או דברים כאלו. כמה חסרי עונים אנשים הרגישו פתאום. כי זה באופן תת-הכרתי כל החיים הם בחרו לתת את הכוח ואת הידע למישהו אחר בנישא הזו. וזה נכנס בכל נישא אצלכם בחיים. הנה, אתם הגעתם לפה כי רציתם לבוא ללמוד מסחר. כי בחרתם לקחתם אחריות, כי אתם רוצים לנהל את ההפיק הכלכלי האישי שלכם ושל הגרעין המשפחתי שלכם ביותר חכם ולתת חזרה את הכוח לכם. ולא למישהו אחר. זה בדיוק הפעולה הזו. הקטע הוא, איפה עוד בחיים אתם עושים את זה, וברגע שתפילו את האסימון מול הנושא הזה, אתם תבינו שכל תחום בחיים שלכם, אתם תבחרו לקחת את הכוח בחזרה אל הידיים שלכם. כי כרגע גם במסחר, אם אתם לא יודעים משהו, אם אתם לא מצליחים לבצע את המשימות שאתם רוצים או מצפים לעצמכם, בין אם זה יעדי רווחים, ניהול סיכונים, מגעה למשיכות, דברים כאלו או אחרים, מסחור על כסף אמיתי, זה כי אתם לא בחרתם לדעת את כל מה שצריך לדעת באותו נושא כדי להחזיר לעצמכם את הכוח. שמה זה עובד. איפה האחריות שלי להחזיר לעצמי את הפוקוס, איפה אני שם אותו, כדי להמשיך לפתח את עצמי ולהשאיר את הכוח אצלי, כדי שאוכל להיות עצמאי במרחק. עכשיו, בוא נראה רגע. מצד שני, ללכת לעשות תואר זה גם סיכון, אבל הקולקטיב אומר לך שזה מה שצריך לעשות. זה בדיוק העניין של הפוקוס, אוקיי? אם הרבה אנשים יחשבו ככה, אולי גם אני אצטרך לעשות את זה. ואז אתם מתחילים להכניס פוקוס ומציאות של אנשים אחרים לאמת שלכם. לכן תמיד חשוב לשאול את השאלה, מה אני רוצה? מה אלי רוצה? מה דוד רוצה? מה דניאל רוצה? מה שחר רוצה? זה מה שאני רוצה? אז מה אם זה מסוכן? מסוכן יש בהכל. יש מסיכון גם בלא לעשות כלום, ויש סיכון גם בכן לעשות משהו. אז מה? אנחנו כל יום בחיים שלנו מנהלים סיכונים. אני הולך לסופר לחצות הכביש, אני מנהל סיכונים. בואו, אתם חיים במדינת ישראל, כן? אתם יכולים ללכת לשבת עם חברים בפאב בתל אביב ולפגוש מחבר. כל יום הוא ניהול סיכונים, זה לא משנה. תבחר את הסיכון שלך בתוך הרצון לקחת אחריות מה אני רוצה לדעת, מה אני רוצה להתמקצע בו ואיזה כוח אני רוצה להחזיר לעצמי. האם אני רוצה ללמוד לדעת מה הדברים הבסיסיים שאני רוצה לאכול ממקור ראשון, מבלי לתת למישהו אחר את הכוח עליי, כדי שאני אוכל להזין את עצמי מבלי יצר הישרדותי ומבלי מרדף כזו או אחר? זו בחירה, זה לקח את החיות על הפוקוס הזה. הפוקוס יוצר את המציאות שלכם. הפוקוס הוא מה שאתם שמים עליו את הפנס. איפה שהאנרגיה שלכם תלך, זה יגדל. אתם תתרכזו בחרא, החרא יגדל. אתם תתרכזו בטוב, הטוב יגדל. שאלה כמה מתוך הפוקוס שלכם אתם מחלקים היום. אם אתם עכשיו פותחים את הטלפון שלכם, את האייפון שלכם, את הסמסונג שלכם, את האנדרואיד שלכם, זה לא משנה, ואתם נכנסים לטיימסקרים, כמה זמן אתם נותנים מהפוקוס שלכם לדברים שבכלל לא מקדמים אתכם. לדברים שבכלל לא בונים אתכם, לדברים שבכלל לא מלמדים אתכם. זה בדיוק הדברים שאני רוצה שתיקחו מעליי ועם שאלות הודעה. זה לא סתם לבוא ולהקשיב, זה לרשום את השטויות שאני מדבר עליהן בצד ואז לתת להן זמן ומחשבה אצלכם ולהתאים את השבלונות האלו לדברים שלכם ביום יום. ואז מה נוצר לכם? נוצר תיעוד, תיעוד רגשות ותיעוד שלי עם עצמי מה אני עושה ופתאום שיש לי את התיעוד הזה אני רואה כמו מפה צלולה מאוד איפה אני נופל ואיפה אני מתקדם ואולי אני רוצה להאזן את האחוזים של איפה שאני נופל ומתקדם כי פתאום אני רואה איפה אני עומד יש לי מודעות לזה אני יכול לקחת פעולה על זה אוקיי? תחשבו שאתם מלאכים ומקלות, או במלכות לבנות שבינינו. ולכל אחד מהמכם, בתוך המוח יש טירה. טירה נפלאה, מדהימה, ברמה הגבוהה שביותר. ובגלל שאתם נותנים להרבה אנשים את הפוקוס בתחומים אחרים בחיים, אתם בעצם נותנים למישהו אחר את המפתחות לטירה שלכם, ומאשרים את עצמכם נעולים בחוץ. ואתם משתמשים רק באה ואחוז במוח שלכם. נטו כי בחרתם לא לדעת משהו. בזוגיות, במשפחה, בהגשמת יעדים, בניהול כספים, במקצועות ובקריירה שלכם, בהתפתחות השכלתית, בהתפתחות אומנותית, בבריאות פיזית, בכל תחום בחיים שלכם שאתם חווים קושי, או תלויים במישהו אחר, זה כי בחרתם לא לדעת שמשהו. עכשיו אני לא אומר לכו עכשיו תעשו תואר ברפואה, לכו תעשו תואר בעריכת דין, לכו תעשו את הדברים האלה. אלא כי זה מה שאתם רוצים, וזה המקצוע שלכם. אני אומר, במקום רגע לגלול, או לראות סדרות, או דברים כאלו, תתמקדו רגע בנושא שתמיד עניין אתכם, אבל אתם מרגישים שאתם תלויים במישהו אחר. ותתחילו ללמוד. חבר'ה, אתם נמצאים בעידן הידע. אוקיי? אני יכול להראות לכם כבר עכשיו מערכות AI, שבחצי דקה תקה אני יכול לעשות מחקר עומק שלם, וללמוד נושא שלם, או להמציא לעצמי דרך המערכת הזאת עם מדריך, סטפ ביי סטפ, דרך, צעד אחר צעד, איך ללמוד נושא מסוים ולבנות לעצמי תוכנית לימוד בכמה שבועות. אולי אני לא יוצא עם תואר, אבל מה אני כן נמצא? עם מספיק ידע וביטחון כדי לנהל את המרחב האישי שלי באותו נושא. ואם אני מרגיש שעדיין אני לא שם, אני יכול לחקור עוד קצת, ועוד קצת, ועוד קצת. יצרת ככה מדליך לנבדן, יפה, זה בדיוק המהות הזאת. אוקיי? אני רוצה עכשיו להתמקצע במסחר. אוקיי, מה בתוך המסחר אני רוצה להתמקצע? בניהול סיכונים? מאמה, בוא נתחיל לחקור את הניהול הסיכונים מעבר לתוכן שאנחנו נעצרים פה בקהילה. תהיו אנשי אשכולות. אנשי אשכולות יש להם ידע נרחב בהרבה תחומים ולכן הם עצמאים במרחב. הם יודעים לנהל מספר דברים שנותנים להם את החופש לעשות את זה. הם בחרו לקחת בחזרה את המבטחות לטירה שלהם ולהיכנס ולנהל אותם מבפנים ולא מבחוץ. זה כזה הבדל, כי מציאות זה פשוט ליצור, אתם פשוט יוצרים אותה. היא כאן קיימת, אתם רואים את זה, זה המחשב שאתם מסתכלים עליו, הטלפון, המרחב שאתם נמצאים בו, הכסף שיש לכם בחשבון בנק, המצב הזוגי שלכם, כל דבר כזה או אחר שקיים בחיים שלכם, אתם פשוט יצרתם לפי הפוקוס של מה בחרתם לדעת או למי הבאתם את זה למישהו אחר. אוקיי? האם למישהו יש שאלות בינתיים? אין שאלות. אוקיי. אז בואו רגע נחזור על המספרים ומה הייתי רוצה שתעשו מכאן הלאה. הבנו שרצות לנו בין 60 ל-80 אלף מחשבות ביום שיוצרות את המציאות שלנו. 90-95% מהמחשבות האלו הן מחשבות רפיטטיביות שהן חוזרות על עצמם כמו דיסק שבור, ולכן היום יום שלנו מאוד דומה ליום הקודם. כי המחשבות שלנו מייצרות את המציאות שלנו. וכחלק מה-24 שעות של היום, רובם אנחנו נותנים את הפוקוס לאנשים אחרים. לרשתות חברתיות, ששם אנחנו עוגבים אחרי אנשים ומתנים לנו את המסרים שלהם ואת האמת שלהם שנהפכת לאמת שלנו. חדשות, סרטים, סדרות, כל אלו משפיעים על מה אנחנו רואים כאמת ומה מערך האמונות של מה מגיע לי ומה אני יכול לייצר, אוקיי? לכן מאוד חשוב להיות מודע לעצמי רגע לעצור, להבין איפה אני עומד, איפה היום אני מחלק את הפוקוס שלי, ואיפה כן הייתי רוצה לחלק את הפוקוס שלי. כך או ככה אנחנו יוצרים מציאות, וזה החלק הבא של הלייב. כמה דרמה יש לכם בחיים? מלא? מי אתם בלי הצהרות שלכם? אחת שאלה, חבר'ה. מי אתם בלי הצהרות שלכם? מי אתם בלי הדרמה שלכם? כדי לענות על השאלות האלו אתם צריכים להבין איפה אתם חלקים את הפוקוס שלכם שמייצר את הדרמות האלו. תת המודע שלנו תמיד מחפש להתפתח, להיות יותר טוב במשהו, במשימה כלשהי, בדרך כלשהי, במעלה כלשהי, בתכונה מסוימת, בתחום מסוים, סבבה? תעבור בין אדם בין אדם בחיים, ברחוב, באיפה שאתם גרים, ואיפה שאתם מטיילים ותשאלו את השאלה אם אתה מחפש להתפתח או להתמקצע יותר, כולה נגיד הוא באופן גורף, כן. מי שיגיד לא, כנראה מחק את כל הטעים במוח על ידי סמים ואלכוהול, וגם כאלה יש. יש כאלה שאוהבים פשוט להירקב. אני חושב שמי שנמצא כאן איתי בלייב ויראה את ההקלטה, זה לא מהסוג האנשים האלה. זה אנשים שכן כל הזמן מחפשים ללמוד, כל הזמן מחפשים להתפתח. כי זה חלק מהמערות ההישרדותית שלנו. גם מבחינה ביולוגית. אוקיי? סליל ה-DNA שלנו, שמורכב מ-23 רצועות שמחולקים שם להרבה מאסטר גנים ומאסטרים, הם כל הזמן משכפלים את הטעים בגוף. אוקיי? זה אחראי על גן החיוניות, וברגע שהגוף שלנו יש לו יחס של ריבוי ופיצול טעים, אני מדבר איתכם עכשיו קצת ביולוגיה, ויש לו יחס של קצב מוות הטעים. בכל עוד אנחנו שומרים על ריבוי תאים, אחוזית, יותר גבוה, ממוות התאים, אנחנו ממשיכים להתפתח ולחיות פה. ברגע שריבוי התאים המתאים עולה על ההתחדשות של התאים, אנחנו מתחילים לזדקנות. אוקיי? אתם יכולים לראות את זה ממש טוב, אלה אנשים שיוצאים לפנסיה, נראים פצצה, מגיבים פצצה, חיונים, עדיין יכולים להיות עצמאים במחב, אבל העבודה הייתה כל החיים שלהם ופתאום עברה שנה, שנתיים, ואז ראיתם אותם עוד פעם והבן אדם מתבגר ב-20 שנה בשנה, שנתיים. כי המוח שלו הפסיק להתעסק ביצירה, ואז הוא הפסיק לרבות תאים בגוף שלו מבחינה ביולוגית, ולכן אחוז תאים המתאים שלו גדל על אחוז תאים החיים, וזה יכול לקרות לכל אחד ואחד ממכם. אם אתם נותנים את הפוקוס למישהו אחר, ואתם לא מתעסקים בליצור, בלהתפתח, ולהזין את עצמכם מבחינה ביולוגית. אוקיי? זה כזה חשוב. עכשיו, איך אני, בזה שעורי בית שלכם גם מהלייב הזה, דואג לשמור על המוח שלי, ביצירה. ולא רק לשמוע על המוח שלי ביצירה, מה אני בוחר ליצור במציאות הזו? שנייה בוא נראה מה דוד כתב לנו, אילא אם אתה משתדל יום יום להתמקד בעצמך, אבל המציאות היא שאתה צריך לדאוג להרבה מאוד אנשים. איך לתת את הפוקוס לעצמך ולהיות קצת רע לסביבה בלי להרגיש שאתה זונח את האנשים שחשובים לך? שאלה מצוינת דוד, בוא נתחיל לפרק אותה. הדבר הראשון זה, אני לא אומר לך לשים זין על כולם, אוקיי? כי יש לך את הגרעין המשפחה שלך, יש לך בטח את הילדים שלך, את הבנות שלך, את הזוגיות שלך, וגם אם לא, אתה בחרת שהם יהיו שם ואתה בחרת, לקחת למחריות, זה חלק מהמסלול התפתחות וההתבגרות שלך. זה לא משהו שלילי, אבל זה כן משהו שאתה בוחר לשים עליו את הפוקוס ולפתח אותו שם. ואם אתה אומר שאתה צריך לדאוג להרבה מאוד אנשים, מי לימד אותך שאתה צריך לדאוג להרבה אנשים? אתה ממה טרסה? אתה עם ההבזה שכולם הולכים אחריך ואתה חייב לדאוג לכולם? למה אתה לא דואג לעצמך? האם אתה דואג לעצמך? כן? לא? אני לא יודע. אתה מוזמן גם לעלות ולדבר איתי כדי שיהיה פה שיח ונוכל לפרק את זה ביחד. ואיך לתת את הפוקוס לעצמך ולהיות סתרה לסביבה? אף שלי אתה לא צריך להיות רע לסביבה כדי לבחור בעצמך. אתה פשוט צריך להיות קנה. אתה לא צריך לדרוס, אתה לא צריך להעריב, להעליב, אתה לא צריך להעריל אחרים כדי לקבל את מה שמגיע לעצמך. אתה יכול פשוט לבחור בזה ולהציב גבול על ידי זה שאתה מספר על זה. חבר'ה, או מול מי שזה, כרגע אני רוצה לתת זמן לעצמי, א' ב' ג', נחזור, נדבר אחר כך. אתה יכול להיות מאוד מנומס על זה ומאוד פוליטיקאי מול זה. אתה לא חייב לתת לאחרים. כן, דוד, בוא נשמע אותך.
היי, אהלן, מה העניינים? מה שאני בא להגיד שאני צריך לתת גם פוקוס לאחרים, זה אני חייב לדאוג להם מבחינה כלכלית, אני בכור, ו... לא יודע, זה כאילו המיינדסט שלי, אני הבכור של ההורים שלי, אם אני צריך לדאוג להם, אני צריך לעזור להם, ולדאוג לפנסיה שלהם. אבל מצד שני, אני גם מאוד מאוד חשוב להדאוג לעצמי, ואני מרגיש הרבה הרבה מאוד פעמים שכולם פונים אליי כל הזמן עם שאלות, ובמה להשקיע, ומה פה ומה שם, ו... כמו שאמרת, אתה צריך לדעת, כאילו, במה לשים את הפוקוס, אבל כאילו, זה יוצא מצבים שאני מרגיש מאוד מאוד רע, כי אני אומר להם, תקשיבו, אני לא יודע מה להגיד לכם. אני רוצה כאילו לדאוג לעצמי, אבל, אתה מבין מה אני עושה להגיד? ש... בגלל שאני בחור, ואני אח גדול, ויש לי הרבה מאוד אחים קטנים שמסתכלים עליי, אז כולם גם משקיעים, וכולם חלק כאילו גם, אז... מאוד מאוד קשה לי לדאוג לעצמי. כאילו, רק בחדר הקושר, שעתיים ביום אני מרגיש שאני באמת 100% לעצמי, אני שם טלפון על מצב טיסה, וככה אני באמת מצליח לדאוג לעצמי, אבל כמו שאמרת, אז לא יודע, לפעמים אני מדבלבל במה שחשוב, בתור החבור, בתור החיות שיש לי, ומצד שני, אני צריך להיות בסדר מבחינת עצמי, בשביל להיות בסדר בשבילכם. אתה מבין מה אני אומר?
אני מבין מה אתה אומר, אני פשוט חיכיתי שתסיים. דבר ראשון, כל הכבוד לך, אתה נסיך אמיתי שאתה לוקח ככה אחריות ודואג להרבה אנשים שקרובים עליך. זה הדבר ראשון. דבר שני. גם שזה המשפחה הקרובה, זה לא אומר שהם לא גונבים לנו את הפוקוס ומתמידים את המציאות שלנו. עכשיו אני אשאל אותך, דבי. מה אתה מרוויח מזה שאתה צריך לדאוג לכולם וכולם מסתמכים עליך? אולי זה הערכה? אולי ככה אתה מרגיש משמעותי? אולי ככה אתם מקבלים אותי?
אתה משמעית?
זה הפוקוס שאתה, דרך ככה אתה יכול להזין את הרגשות האלו אצלך בגוף שיודעים לקבל את הדבר הזה. ואז אתה תמיד משאיר את עצמך פנוי לרצות את האחרים ולקח את החיות על אחרים לפני שאתה לוקח על עצמך. כי ככה אתה משיג את הערכה, את הכבוד, מקבלים אותי, אני מרגיש משמעותי. זה לא חייב להיות האמת הגבוהה ביותר, זה האמת שאתה אספת לעצמך מהניסיון חיים עד כה. עכשיו זה מגיע לצד הבא. מה אתה רוצה, דוד? זה בדיוק מה שאמרתי. מה אתם רוצים. כי אתה עדיין יכול לדאוג לאימא ולאבא ולתת השראה לכל האחים הקטנים שלך על ידי זה שאתה מוציא מה שאתה בפועל רוצה לעשות. זה המובן?
כי חובת ההוכחה כאילו היא עליי.
אין פה חובה, זה מה דוד רוצה. גם אתם, חבר'ה, כל פעם שאתם משתמשים במילה אני חייב, אתם מורידים את האנרגיה שלכם אל מול המוכנות לזה. כי כשאני חייב לעשות משהו, כופים את זה עליי, זה לא נעשה מרצון החופשי שלי, אבל כשאני בוחר להגיד, אני רוצה לעזור, וואו, איזה אנרגיה אחרת נכנסת לזה. אתם מבינים?
הבנתי. תודה רבה.
באהבה. אם עוד מישהו רוצה להעלות את הדברים כאלו, חופשי.
לא שמתי את זה על עצמי גם.
זה מה גרי הגבר כתב לך. אם תבחר לדאוג לעצמך, אז גם האחים שלך ילמדו לדאוג לעצמם כשלא תהיה שם. גרי הגבר, אוהב אותך. אוקיי? זה בדיוק גם מביא אותנו, דוד, לחלק הבא. מה אני רוצה ואיך אני בונה את מה שאני רוצה. כי שאלתי אתכם לפני רגע, מי אתם בלי הצרות שלכם? מי אתם בלי הדרמות שלכם? זו חתיכת שאלה. זו חתיכת מחשבה. ובדיוק בשאלות האלו נכנס המרחב לכתוב את מה שאני באמת רוצה. עבורי ועבור האהובים שלי וסובביי. מבלי השכחות דעת של הסביבה, מבלי השקפת אמונות של אחרים, מבלי האמת של אחרים, אלא מה אני בפועל רוצה. אני צריך רגע להיות במרחב אישי, אפילו בטבע, בחוץ, לבד, רגע למצוא את החצי שעה שלי, או להיות בחדר לבד, רגע שיש את השקט. בין אם זה בלילה, בין אם זה מוקדם בבוקר, תמצאו את זה. כי זה קיים. ולהתחיל למפות. מה אני ממפה, ולמה אני ממפה. אחד, למה אני ממפה? כי אם אני דואג מבחינה ביולוגית, שלפני גיא הסברתי שאני דואג שהמוח להתעסק ביצירה, בלמשוך אליו את מה שהוא בוחר ליצור, אני גם מבחינה ביולוגית דואג ששכפול קצב הטעים שלי יישאר תמיד ביחס חיובי לכיוון שכפול הטעים אל מוות הטעים. וזה שומר על החיוניות שלי בחיים ושומר על הצעירות שלי בחיים. כדי להגיע למצב שהמוח למתעסק ביצירה ולא בדרמה, זה או זה או זה. אוקיי? חבר'ה, אם המוח לא ידע להתעסק מה הוא רוצה, הוא ימשוך דרמה. זה חוק בסיסי לחלוטין. הדרמה תימשך על בסיס מערך האמונות שלכם. למה? כי תת המודע תמיד אוהב להצדיק ולהוכיח במה שהוא מאמין. כמו ילד קטן. לכן כל הפחדים שלכם תמיד איכשהו מתגשמים. כל החשש שלכם תמיד איכשהו מגיעים. כי הוא אוהב להוכיח לעצמו שהוא צדק, שזה מה שקרה, והנה, קרה. אז אני רוצה לקחת את השליטה חזרה לפוקוס שלי ולהתחיל לעשות הקשמות. אתם שמעתם אותי, היה פה לייב שלם עם מצגת שלמה על הקשמות, וגם באזור של התודעה, בחלק הפרימיום למי שחבר שם, יש לכם מצגת שלמה, איך אנחנו מקשימים. יודעים מה? אני הולך לפתוח אותה עכשיו. אז כשאני מקשים, ואני לאט לאט אוסף עוד ועוד דברים שאני רוצה להקשים, ועוד דברים שאני רוצה להקשים, ועוד דברים שאני רוצה להקשים, המוח שלי פתאום מקבל את הפוקוס ותצום את לב לוואו, זה מה שאני באמת רוצה בחיים שלי. יאללה, בוא נתחיל למשוך את זה אליי ונתחיל להקשים את זה. אני שנייה, חבר'ה, מחפש את המצגת. אוקיי? עכשיו, מבחינה מספרית, אנחנו אוהבים להיות אנשים פרקטיים, אנחנו אוהבים להיות אנשים שלוקחים אקט לפעולה. בואו נמדוד את זה בדברים ובמספרים. 100 עקשמות. אוקיי? מינימום 100 עקשמות. אני רוצה מינימום שיהיה לי ככה כדי שאני אוכל שהמוח שלי תעסק אך ורק ביצירה. מה שאני הולך לעשות עכשיו רגע אני הולך לשתף מסך ואנחנו נתחיל לרוץ על העניין הזה עוד פעם אתם מזהים את המסך שלי? תגידו לי במיקרופון רגע ואז אני ממשיך כן אתם רואים את זה ברור שאתם רואים את זה מטושטש יא מגניב. אז כשאני בא לידי יצירת המציאות שלי, אני רוצה להבין מה אני רוצה ליצור. אז אני הולך לקפוץ קצת קדימה, אוקיי? ולהבין ולמדוד לכם בעוד מספרים את מה שדיברתי עליו עכשיו כפוקוס. אז כשאני מתחיל לדבר על משהו, אוקיי? אני מתחיל להקשים אותו, אני מתחיל להביא לו ולתת לו ביטוי בעולם החומרי. שימו לב שכל דבר שאנחנו באים, ממציאים ובונים בחיים שלנו, דבר ראשון חשבנו עליו בדמיון שלנו, וכשאני מתחיל להוציא את זה לדיבור או לכתב, אני מתחיל לתת לו ערך חומרי. מהאינרגיה לחומר. כשהם פשוט מדבר על דברים, איזה סיכוי שהם יתגשמו לבין 30-40 אחוז? חבר'ה, כל מה שמספרים שאני אומר לכם זה מחקרים של מדעי המוח ופיזיקת הקואנטים. כשהוא מתחיל להוסיף לשיח הזה גם הדמייה ולדמיין את זה, כי המוח לא מבדיל בין דמיון למציאות וזה כמה זה אטלי הזה חזק, הוא מתחיל להעלות את זה ל-50% שזה יקרה. כשאני עובר למצב של תדר תטא, שזה בדיוק מה שאני עושה לכם בכל המדיטציות שהכנתי לכם ושיש לכם גישה אליהם, ואני אשלח עוד פעם קישור לעמוד מדיטציות בסוף הלייב, אתם יכולים להגיע למצב תטא. תטא זה מצב עבודה במוח, שדרכו אני יכול לשנות את מה שתת המודע שלי מאמין, זה כאילו כמו מצב עריכה במחשב. אני יכול לפתוח גבצים שהם זיכרונות, שהם אמונות, להקליד מה שאני רוצה להקליד, איך שאני רוצה לחשוב, ולשמור את זה ולתכנת את הדמות שאני רוצה להיות. זה מצב תטא. כשהם מתחיל להקשים דברים במצב תטא, 80%-90% שזה קורה. חותם לכם על זה, אני עושה את זה כבר שנים, ואם הייתי מקשים יותר דברים, לא יהיה לי אפילו עוד יותר דברים להוכיח. אז הצעת הראשון להקשמה. דבר ראשון זה ההחלטה. מה אני רוצה? החליטו מה אתם רוצים להקשים בחיים שלכם. בספורט, בבריאות, ביעדים, במטרות, בזוגיות, במשפחה, בחופשות, בכסף, בקריירה, בחברה, בהתפתחות השכלתית, בהתפתחות אומנותית, כל דבר בחיים שלכם, תפתו את זה. אני שרקתי לכם עכשיו איזה 11 קטגוריות. תתחילו לרשום כל הדברים שאתם רוצים בכל קטגוריה כזאת בחיים שלכם. תתחילו לראות שהדברים הראשונים שאתם רוצים זה בכלל חומרי. ולרגע שאתם תוצאו ממכם את כל החומריות שאתם רוצים להגשים ממכם, פתאום אתם תבינו שההקשמות האמיתיות שלכם הן יותר רגשיות וחווייתיות. כמו לדאוג למשפחה שלי ושכולם יהיו מאושרים ושמחים ובריאים, וששום דבר לא אכסר לנו מבחינה כלכלית ואנחנו נוכל ללכת לאן שאנחנו רוצים, לשלם על מה שאנחנו רוצים, לאכול את מה שאנחנו רוצים ולעשות את זה מתי שאנחנו רוצים. זו הקשמה. בהירות, דו במדויק מה אתם רוצים מילה במילה. כל עוד אתם כותבים יותר מילה במילה ומפרטים יותר ויותר, ככה זה יהיה יותר מדויק. דיוק, יהיו מאוד מדויקים במה שאתם מבקשים. אם למשל אתם רוצים להקשים סכום של כסף או ליצור סכום של כסף בחיים שלכם, תבקשו שזה יגיע בדרך הטובה והנהלה ביותר עבורכם ולא תצטרכו לעבור איזו תאונה או פציעה כדי שהדבר הזה יגיע אליכם. גבולות, מה אפשרי, מה לא אפשרי, אוקיי? כי כשאני רוצה לשים את הפוקוס שלי על הייצור את המציאות שלי, אני חייב לדעת מה עובד עם היקום ומה לא עובד עם היקום, כדי שיהיה לי פחות התנקחות. אז מה לא אפשר? אני לא יכול לגרום או ליצור רגשמות שמישהו אחר יתאהב בי או יאהב אותי, כי זה פוגע בבחירה החופשית שלו. אני לא יכול לבחור או להגשים דברים שפוגעים בבחירה החופשית של אנשים אחרים, אוקיי? זה אומר שבמיליון אחרות אני לא יכול להגשים דברים עפור אנשים אחרים. אני לא יכול להקשים עבור ההורים שלי לצאת מחובות. מה אני כן יכול להקשים? שלי יהיה את היכולת המקצועית, ההשכלתית והמנטלית לייצר כל כך הרבה שפע בחיים שלי שאני אוציא את ההורים שלי מחובות בקלות ובפשטות. זו הקשמה, זה דיוק וזה פוקוס להכניס לחיים שלנו. אוקיי? אז, אני גם לא יכול להקשיב להיות כמו מישהו אחר, כי אתם לא יודעים מה הצערות של מישהו אחר ומה שיעורים שהוא עובר אל זה. חבר'ה בואו אני אספר לכם משהו על כסף. כסף לא פותר בעיות, הוא פשוט יוצר עוד בעיות אחרות ומגוונות לעבור הנשמה שלנו להתפתח. אז זה שיש לכם מחסור בכסף ושאתם כרגע קצת קצרים תזרימית, זה כסף לא יפתור לכם בעיות. כן הוא יפתור לכם כרגע את רוב הבעיות שאתם מתמודדים איתן, אבל ברגע שהם יסתיימו באופן אוטומטי, יגיעו אתגרים חדשים. איך אנחנו מנסחים את מה שאני רוצה להכניס לפוקוס שלי? אני כותב אך ורק בזמן עובב ובאופן חיובי. אני לא מכניס סליליות ליצירה שלי. ואני כותב, יש לי את זה כעת כדי שתת המודעה שאמרנו, הוא לא מבדיל בין דמיון למציאות, יבין שכבר היום יש לו את זה, ואם הוא יאמין שכבר היום יש לו את זה, הוא יתחיל להוכיח לעצמו שיש לו את זה ולייצר מציאות כזאת. וכמובן כל דבר שאני בוחר לשים בפוקוס שלי, אני רוצה שזה ייכנס בתצורה הגבוהה והנהלה ביותר עבורי. אני אעץ על זה סופר מהר, חבר'ה, כי זה נטו התוכנית הפרקטית של איך אני יוצר את הפוקוס חזרה אל עצמי. 100 קשמות, חבר'ה. אוקיי? איזה מחסומים יכולים להגיע? נדלג על זה הפעם, ניכנס לדברים אחרים. אז טכניקה. בואו נגיד עכשיו, ייצרתם לעצמכם את המרחב והתחלתם ליצור את המציאות, כתבתם וכתבתם וכתבתם והגעתם ל-100 הקשמות, אפילו הגעתם ל-30 הקשמות, ל-10 הקשמות בהתחלה, חבר'ה. קחו בחשבון ש-100 הקשמות אולי נשמע קל, אולי לא לחלקכם, אבל זה חתיכת משימה. וזו משימה סופר חשובה כי למה היא חשובה? כי היא מאמנת את שריר היצירה במוח. היא מאמנת חזרת השריר שלוקח אחריות על החיים שלנו ועל לדעת דברים. אוקיי? תזכרו שהחיים של היום והנוחות של היום גרמה לנו לוותר על הרמון דברים שאנשים היו יודעים כדברים בסיסיים לחלוטין ובחרו לתת את הכוח לרופאים שלנו, למוסחניקים שלנו, למורים שלנו, לחברים שלנו, לרואי חשבון שלנו, לעורכתין שלנו ובהרבה דברים. לא מה תתמקצעו בהכל, אבל תתמקצעו בדברים שנמצאים ביום יום שלכם שאתם רוצים לא להיות תלויים באחרים. ואיך אני עושה את זה? על ידי היציאת מציאות, אוקיי? ועל ידי פיתוח השיר הזה, זה אחד השירים הכי חשובים לפתח, והשיר הזה נבול אצל אנשים במציאות של 2025 בגלל כל גנבת הפוקוס של החדשות, של הנרטיב הכללי, של הנרטיב הפוליטי, של הרשתות החברתיות ומי שאנחנו עוגבים שם, של מה שקורה בסרטים, בסדרות, כל אלו, תופסים לנו את הפוקוס ויוצרים מציאות של אנשים אחרים בתוך המציאות שלנו. סריקו את זה החוצה, נקו חדש, איפה שם את הפוקוס שלי היום ועל מה אני שם אותו, ומה בתוך זה מפתח אותי, ולהתחיל ליצור עקשמות, להתחיל לאמן את שריר היצירה, אוקיי? ואחרי שלצורך העניין יש לי את שריר היצירה, והתחלתי לעבוד מספיק ויש לי כבר כיוון. אולי עדיין לא את המאה, אבל לשאיפה להגיע למאה, אני רוצה גם לתת לזה ביטוי מהרוח, מהאנרגטי לחומר. זאת אומרת שאני רוצה להוציא את זה מהדמיון שלי אל המציאות שלי. וכדי לעשות את זה בדרך היעילה ביותר, אני רוצה לעבור לגלי איך אני עושה את זה עם המדיטציה שאילאי הכין לכם. איזה כיף, הכל מוכן לכם, אתם רק צריכים לעשות. השלב הראשון, זה להחליט ולכתוב. יש לנו, צ'ק. שלב שני, לכו רגע 20 דקות למרחב, שקט. וגם אם הוא לא שקט, שימו אוזניות, תעצמו עיניים, אוקיי? עם המדיטציה של זימון והקשמה שהכנתי לכם. יש לכם קישור ביוטיוב, יש לכם קישור פה בוואפ לכל האזורים האלה, וגם אני אקפיץ את זה עוד פעם בקבוצות וואטסאפ שיהיה לכם. אתם פשוט מקשיבים. כל מה שאתם צריכים לעשות זה לעצום עיניים, לדמיין את מה שאני אומר לכם, לחזור במילים ביחד איתי, ולדמות וליצור את המציאות הזו שכתבתם בחיים האמיתיים שלכם. והשלב האחרון זה לחזור לכאן, ולתת לדברים לקרות. מתוך ההיבט, אוקיי, של מה שאני רוצה בא לידי ביטוי בחיים שלי. אוקיי, מתוך ההיבט של אני עכשיו בוחר על מה לשים את הפוקוס שלי ומה ליצור בחיים שלי. הפוקוס שלכם זה האנרגיה הכי יקרה שלכם. אומרים שזמן, סבבה? זה בא אחד ועוד אחד, זה בא ביחד, חברים. הזמן לא חוזר. אני בזבזתי לכם, סתם, אני לא בזבזתי לכם. אני הבאתי לכם ערך איכותי 46 דקות עכשיו. 46 דקות הללו לא יחזרו, אוקיי? לגבי כל דבר בחיים שלכם. תבינו מה אתם מחלקים, את הפוקוס ביחד עם הזמן שלכם, ואם זה מפתח אותי או לא מפתח אותי. אבל כשלא תבינו אותי, לא נכון. 100% מהפוקוס שלכם לא יכול להיות רק על התפתחות. כי לפעמים אנחנו צריכים להיות מוכלים ולפרוק, אוקיי? זה אומר שאני לא 100% מהזמן שלי יכול להתרסק בלמידה וביצירה, לפעמים אני צריך גם לרוקן ולהתרוקן רגשית. צריך שמישהו יחבק אותי, יאכיל אותי, יקשיב לי, לא ישפוט אותי, סבבה? אז אל תהיו קשים עם עצמכם. הנה, אבל קחו כמה קרונות של יצירת מציאות ולקיחת פוקוס חזרה ביום-יום. כל דבר שאתם אומרים לעצמכם, תגידו את זה בשפה הטובה. יש לי זה עכשיו ואני רוצה ואני אקבל. ואני מקבל, סבבה? אם אתם מתמודדים למשל עכשיו מול אתגר כספי, שיש משהו שאתם רוצים לרחוש, לקנות, אך כרגע אתם לא פנויים לזה, תזרנית, אתם לא יכולים להגיד, אתם לא אומרים, אני לא יכול להרשות את זה לעצמי, כי אתם מכניסים שלי ראיות בנוסח החיובי שלכם. אתם אומרים, יש לי סדר עדיפויות קודם, אני בוחר כרגע לא להוציא על זה כסף. אתם מתכנתים את התעמודה שלכם לאנרגיה אחרת לגמרי וליצירת מציאות אחרת לגמרי וזה מתחיל מהדברים הפשוטים הקטנים האלו. תבדקו אותי. לכן, שחררו את תפקיד השליליות מהחיים שלכם. אם היה פה מישהו לידי, הייתי מראה לכם פיזית על הגוף, למה שאתם מדברים בנוסח שלילי או חושבים מחשבות שליליות, אתם פוגעים גם בחוסן הפיזי והמנטלי שלכם ואתם נהיים יותר חלשים. שחררו את השליליות. גם אם זה מצחיק, גם אם זה הדרך שלכם להתבדח, להעליב את החברה שלכם, ליצור קרבה, תעשו את זה בשפה חיובית. תמצאו דרך להעליב אותם בשפה חיובית, לא פוגנית. כי דבר ראשון שאתם מקללים, כשמדברים שליליות, אתם הורידים את החוסן שלכם. דיוק ובהירות. תבינו מילה במילה מה אתם רוצים עבור עצמכם. מה אני רוצה? אני רוצה לדאוג לאחרים? אני רוצה להראות השראה ודוגמה לאחים הקטנים שלי? מהם? מה הכלים ומה המודל החיכוי שאני הייתי מסתכל עליו ומעריץ אותו? ואני אבחר להיות זה. והדיוק הזה ייצור את המציאות ואת הפוקוס שלי. מתוך המקום של לקיחת אחריות ולבחור לדעת מה צריך לעשות כדי להיות זה. ארבע, שוב בעיניי, הדבר הכי חשוב, הכרה תודה. הכרה תודה כאילו כבר קיבלתם את מה שביקשתם, והכרה תודה על הקיים בחיים שלנו. הכרה תודה זה הכלי הכי חזק בלשים את הפנה של הפוקוס שלי על מה אין לי למה יש לי. כשאני שם לב למה יש לי, אני שמח, אני מובן, אני מוכר תודה, כשאני שם לב על מה אין לי, אוף, החיים האלה, הוסכת. זה בדיוק זה. תוקירו תודה על מה שיש לכם, תשמרו על רשימה שלו קוראת תודה ותמשיכו להגדיל אותה. תודה על הבריאות, תודה על זה שיש לי אמא, תודה על זה שיש לי אבא, תודה על זה שיש לי אחים, תודה על זה שיש לי את הבריאות ללכת ולפרנס את כולם, תודה על כל השיעורים והאתגרים שאני חווה היום כדי שאני אוכל להיות הגרסה הכי טובה של עצמי בעתיד, תודה על כל המקצועות המדהימים ועל הקהילה של בריטלד שמצאתי ועל כל הידע והאהבה שהם נותנים לי. תודה לאנשים המדהימים שפגשתי במקצוע הזה ומהמסחר הזה. חבר'ה, יש לכם המון דברים טובים להוקיר תודה עליהם. כל עוד תמשיכו להוקיר תודה על עוד ועוד ועוד ועוד דברים, הפוקוס שלכם והיצירת מציאות שלכם תהיה על הכל הטוב שקיים לכם. וזה גם יידרבן אתכם לפעול ממקום גבוה יותר ביומיום שלכם. כשתיישמו את כל העקרונות האלו ותגיעו מרשימה, אני מבטיח לכם אין שום דבר, אוקיי, שיעצור אתכם מלהקשים את מה שאתם רוצים בחיים האלו ולחיות כמו שאתם רוצים בחיים האלו. תבחרו ולקחת את הפוקוס שלכם חזרה. זה כל מה שיש לי להגיד להיום. למי שיש שאלות, אני משאיר גם את הדקות האחרונות של הלייב, את התשע דקות האחרונות, שאלות, תשובות, שיתופים, וכמו שדוד היה לה, אם יש. אין שאלות חברים? וואלה אם אין שאלות חברה תודה שהבאתם לי את המרחב לדבר את הידע המקודש הזה קחו מפה שיעורי בית קחו שיעורי בית תעשו עבודה מה אכפת לכם זה עובד מה אכפת לכם מקסימום תצליחו אוקיי אם נהניתם אם הרגשתם שהוספתי לכם איזשהו מידע אשמח אם תשתפו אחרים כמה כיף בלייב תודה אוקיי איך שומרים על זה באופן קבוע? תתחיל רשימות הקשמות, נסיך. תתחיל להוקיר תודה. רשימת הקשמות ורשימת הוקרת תודה. ככה זה יעזור לך לשמור על זה קבוע. נו לי אפילו איזה פרגון בקבוצות שכיף שעזרתי לכם שלמדתם משהו, זה שווה זהב. חברה, אני הכנתי הרבה לייבים מגניבים בעתיד, כל מי שנכנס ומקשיב להקלדות באמת יקבל. הכל בכתב ומספיק לרשום בטלפון, השיח גם שאתה מקליט זה לרשום. אני אישית יש לי בהוקרות תודה שלי בטלפון, זה בנות, סבבה, כל בפתקים ממש יש לי כאן רשימה או קראת תודה ובלי שום קשר כדי להטמיע את זה ביום יום שלי אני לא יודע אם רואים אבל במסך הבית יש לי רק מסך אחד ומפה זה כאן כל כל האפליקציות תראו כמה חשוב לי הפוקוס שלי ובנוסף לזה אני לא מקבל התראות מהאינסטגרם מהוואטסאפ מהפייסבוק מהאימייל מהדברים האלו אני באופן יזום נכנס ובודק מה קורה שם וכאן באמצע עשיתי את הטו דו ליסט הקרוב שלי, וחלק מהם זה תרשם עוקרות הודעה, תעשה יקשמה נוספת, לך למעשה מדיטציה, אוקיי? תנהלו את עצמכם. אתם רוצים טיפ לסופר מקצוענים לשמור על הפוקוס שלכם? קחו בחשבון שמבחינה ביולוגית כל דבר שקיים היום במסך הטלפון ובמחשב שלכם מיוצר ומעוצב כדי להפריש אצלכם דופמין וסרטנין כדי שתמשיכו לחזור לזה עוד ועוד ועוד, וביום, כאילו בגליגול של 5 דקות בסרטוני טיק טוק ודברים כאלו, אתם מפרישים מספיק דופמין וסרטנין, שווה ערך לאימון של 4 שעות. תבינו כמה אתם מתאישים את המוח שלכם מגלילה של כמה דקות. מה שאני עושה, אני שם את כל הטלפון שלי על שחור לבן. אין צבעים. פתאום שתסתכלו על הטלפון שלכם שהוא בשחור לבן, אתם לא תרצו להיות בו יותר. אתם פתאום תרגישו ש24 שעות זה 24 שעות. תנסו את זה. אם אין עוד שאלות, אין עוד דברים, חבר'ה, היה לי תענוג. ושיהיה לכם חג שמח. אנחנו ניפגש במשרדים מתי שתבואו. או בלייב עם הבאים, אוהב את כולם. אני משאיר רגע כמה שניות לראות אם עוד מישהו שואל משהו ואני מנתק. איפה הקישור למדיטציות? שאתה צודק, אתה לא טוען. אוקיי אני רושם לכם פה בצ'אט הלינק וגם בקבוצות פרסמתי לכם בקבוצות וואטסאפ גם עוד משהו חברים? יאללה חברים אני יורד.
תודה רבה.
באהבה, באהבה.
תודה רבה לך.
אנחנו ניפגש עוד פעם שבוע הבא, כנראה זה יהיה יום חמישי כי אני מלמד ראשון עד רביעי קורס תודה, אבל ניפגש חברים. חג שמח.
