האמת שאף אחד לא אמר לך על אור הבורא – ואיך הוא פועל בתוכך
Elay Amitay Halevi teaches that the Light of the Creator is an always-present force of unconditional love that flows through you, but fear, shame, and judgment block it. Your body is the window. Areas of lack in money, relationships, or health show where you've narrowed that window, and you can clean it by letting feelings surface without judgment and shifting toward higher frequencies.
Chapters
אם הייתם יכולים להרגיש את הבורא, איך זה היה מרגיש? לא לחשוב עליו, לא לדמיין אותו, אלא ממש להרגיש אותו. האם זו הייתה שלווה? חמימות בלב? אולי תחושה של נוכחות? אהבה שלא תלויה בכלום? מה זה היה יכול להיות עבורכם? לכולנו יש את הדמות הזאתי שלך בורץ לך להיראות כמו איזה בחור מבוגר זקן עם זקן ומקל שפשוט שולט בהכל מלמעלה. אני מאמין שאנחנו יכולים לשחרר את הדמות הזאתי ולעצור את הגדרה הקצת יותר מדויקת למה שזה. אני זוכר את הרגע שאני באמת הרגשתי את זה, זה לא היה באיזו סיטואציה ספציפית, או במשהו ספציפי, זה היה דווקא שאחותי סיפרה לי שהיא ריפה את עצמה מסרטן, והיא עשתה לי, בוא אני אראה לך מה עשיתי לעצמי, והיא עשתה לי קצת תרגילים אנרגטיים, ריפויים אנרגטיים, ושם עמוק בפנים הרגשתי את זה כניצוץ חדש. כמובן שהאור של הבורא תמיד היה קיים, וכי אני תכף אסביר מה זה, וגם בכם, אבל פתאום הייתי מודע אליו. פתאום הייתי מודע לתחושה של שלמות פנימית, של מקום שהוא מלא, שהוא לא עובד מתוך מקום של חוסר, מקום שנותן חיבוק ואהבה. ככה לי זה הרגיש. ושזה ממש הביא לי את הניצוץ הזה מחדש, פתאום הייתי עירני למשהו חדש לגמרי בתוכי ששכחתי אותו מאז שהייתי ילד, ויכול להיות שגם אתם, אבל לפעמים אתם מרגישים את זה. וזו בדיוק הנקודה שאני רוצה לדבר עליה. על הנקודה הזאת של החמימות, השלמות ועל האור הפנימי, שכולו בנויים מאהבה ללא תנאים. אז בוא נתחיל לפרק את זה, מהו אור הבורא? אור הבורא הוא תדר הבריאה עצמה. הוא לא שויך לדעת, לא לתיאוריה, לא לרעיונות, הוא מעוט החיים עצמם. זה הכוח שמניע את הכל, מהנשימה שלכם, דרך פעימות הלב שלכם, ועד לפרח הקטן שצומח בין הסדק באספלט. זה האור שנותן לכל דבר את החיים שבתוכם. תחשבו על זה, בלי האור הזה שום דבר לא היה קיים, גם הצללים, כי אין צל בלי אור. אבל האור הזה הוא לא שמש בשמיים, הוא אהבה טהורה. זה כמו שהילד שלך מחייך אליך, זה אור. זה שאתה מוכר למישהו באמת, צולח למישהו, זה גם אור. כשאתה נזכר במי אתה, זה אור. כשאתה רואה מישהו עושה משהו שאתה בחיים לא היית עושה, זה גם סוג של אור וזה מונה על מני גם לשפוט אותו. אני אחיב על זה בשיעורים אחרים. מה שאני רוצה להסביר זה שהאור זה לא רעיון פילוסופי, הוא ממש תחושה. הוא מצב של תדר. תדר של אהבה, של ידיעה, של חיבור, של מהות שאני יודע שיש לי ואני לא מגיע מתוך חוסר. והוא תמיד שם. האור תמיד תמיד נוכח והוא גם לא יכול לאלם. אבל כדי שהוא יתגלה, הוא צריך כלי. עכשיו, האור יש בו אינסוף אפשרויות הכל כבר קיים בו הזוגיות שאתם רוצים הבריאות שאתם רוצים הפרנסה שאתם רוצים הסטטוס שאתם רוצים החברים שאתם רוצים הרכב שאתם רוצים הבית שאתם רוצים הכל קיים כבר באור הזה הכלי שתכף ניגע בו הוא היכולת להציג את האור הזה ואת כל האופציות האלו בתוך החומר או בתוך העולם החומרי בוא נמשיך הלאה אז מהו הכלי התודעתי? אפשר לדמיין את זה כאור כמו זרם אינסופי של שמש אבל אם יש אבק על החלון האור לא באמת נכנס. הוא נכנס אבל לא באופן המלא שלו. ואם החלון סגור, כמו שנקרא טריסים למטה, חושך. אבל כשהחלון נקי והטריסים למעלה, האור פשוט מציף את כל החלל. אותו הדבר אצלנו כבני אדם, אנחנו החלון. בני אדם הגוף שלנו זה החלון. כביכול זה מעבר לגוף שלנו, זה התודעה שלנו. ואז אנחנו נפכים לכלי. והכלי הזה הוא התודעה, אוקיי? התודעה היא הממשק בין הרוח לחומר, והיא מה שמתרגם את האנרגיה האלוקית, האור, לחוויה אנושית. היא קובעת מה נרגיש, איך נפרש, ומה נמשוך אלינו. וכשאנחנו פתוחים, נקיים ורגועים, האור עובר דרכנו, יש השראה, יש זרימה, יש בהירות, אבל כשאנחנו סגורים, מתוך פחד, אשמה, ביקורת או כעס, הכלי מתכווץ והאור נעצר. אבל חשוב להבין, האור אף פעם לא מפסיק לזרום. הוא פשוט מחכה בסבלנות שנפתח שוב את החלון. אז מה זה בפועל אומר? לפני שאני גם אתן לכם תרגיל קטן כדי לעשות איזה שיקוף פנימי על עצמכם. ש... אקול אפשרי כבר באור של הבריאה והוא פשוט רוצה לתת לי. אבל יש לי חוסר בחיים. בחומר, בבריאות, בכסף. לכולנו יש חוסר שאנחנו מתמודדים אולו. זה נטו אומר שהכלי התודעתי שלנו יכול להרגיש שאולי הוא לא ראוי להביא את אותו דבר בחומר, או שזה בלתי אפשרי עבורו. אוקיי? רוב הדברים התנגזו לשני מערכות האמונות האלו בעניין של הקשמה ויצירה, כי הבורא פשוט רוצה לתת לנו יותר ממה שאנחנו רוצים עבור עצמנו. הוא רואה את כל האופציות, הוא רואה את כל האפשרויות והוא רוצה פשוט שאנחנו נרחיב את עצמנו כדי שאנחנו נפיץ כמה שיותר אור דרכו ונעיר אפילו את הסובבים שלנו ונדיק להם את האור שלהם. והוא רוצה שאנחנו נהיה כלי של שפע עבור עוד אנשים שיהיו שפע. זה מטורף כשמבינים את התפיסה הזאת. אבל ברגע שיש תקיעות, משהו לא מגיע לעולם החומרי כביטוי שאני רוצה להקשים, אני נטו צריך לזכור שמשהו בכלי שלי לא תואם לקבלת האור כנראה הטריס שלי שם מסגור או שיש לי יותר מדי אבקה לחלון שאני צריך להסיר מבחינת הודעתית כדי לאפשר לאור הזה להגיע כי האור כבר קיים והוא זורם אני זה שחוסם אותו ככלית הודעתי זה הנקודה שרציתי להעביר פה והנה השאלה שלי לכם תחשבו רגע על תחומים בחיים שלכם כסף, זוגיות, בריאות, מערכות יחסים, תחושת משמעות איפה אתם מרגישים שיש חוסר? איפה אין זרימה? קחו דף, קחו עט, תנו לזה רגע לעלות. איפה יש לי אי זרימה בזוגיות? איפה יש לי חוסר בכסף? מתי יש לי חוסר בכסף? איפה אין לי זרימה בקריירה שלי? בעבודה שלי? בסביבה החברית שלי? איפה אני תקוע אצלי בבריאות? תנו לדברים פשוט להעלות. שאלו את עצמכם. בזמן שאתם עושים את זה, תנו פשוט לדברים להעלות. אל תשפטו את מה שעולה. אל תבקרו את מה שעולה. כי מה שעולה כאן עכשיו זה החומר שלכם לעבוד איתו כדי להכניס אור ולשחרר את התקיוץ. אז תאהבו את מה שעולה, למרות שזה מרגיש קצת פחד, קצת קיוץ, עד שזה פוגע בערך העצמי שלנו. אבל אם לא נהיה מודעים לדבר, לא נוכל לעבוד עם הדבר. אז תנו פשוט לדברים לעלות בזמן שאני חופר לכם. עכשיו אני רוצה שתדעו תוך כדי שאתם עושים את זה זה לא חוסר באור כל הדברים שעולים לכם זה פשוט מקום בתוככם שמבקש שתפתחו את הכלי זה לא כי אתם לא בסדר אלא כי הנשמה שלכם מוכנה להכיל יותר אז בילו בנקודות האלו שהכי מפחיד אותכם שאתם הכי מפחדים להסתכל האמת בפרצוף שאתם הכי מרגישים תקיעות לא אתם תזכרו שאתם בסדר גמור אין שום דבר ששבור בכם אתם פשוט הנשמה שלכם פשוט מבקשת שתרחיבו את הכלי שם, כי אתם מוכנים להכיל יותר. זאת אומרת, יש מעבר לפחד הזה, לתקיעות הזאת, להצרידות הזאת, הרבה חופש שמחכה לכם ואהבה. אתם רק צריכים לאסוף קצת גבורה ואומץ, ולקפוץ מעל המחסום הזה. בדרך כלל זה מאוד מפחיד, מאוד מאיים, אבל תסתכלו אחורה על החיים שלכם, בדיוק לרגעים האלו שעברתם ועברתם רגעים כאלה. שבסוף עשיתם את זה הבנתם שהרוב זה היה פחד מדומה. זה היה פחד שבא לאתגר אותי ולא באמת לאיים על החיים שלי על הקיום שלי וזה התברר כרוב כבדיחה. אז למה שהפעם זה לא יהיה שונה. טוב בוא נמשיך הלאה. מה איך את היחסים בין האור לכלי? מה זה אומר? החיים הם מערכת יחסים אינסופית בין שני הכוחות האלו. האור רוצה למלא אותנו, הכלי רוצה שלקבל. סבבה? זאת אומרת שהכלי התודעה של תמיד תרצה לקבל, אני רוצה עוד ועוד ועוד ועוד, והאור פשוט רוצה לתת. זה הריקוד ביניהם. האור אומר, אני פה אינסוף אהבה, אינסוף שפע ואני כאן בשבילך, כך. הכלי אומר, כמה מזה אני מרשה לעצמי בכלל להרגיש? איזה שאלה. כמה מזה אני בכלל מרשה לעצמי להרגיש. האופציות הן סופיות. יש אין סוף מהאור והטוב, אין סוף כסף, אין סוף בריאות, אין הגבלה לזה. השאלה האמיתית היא כמה אני בכלל מאפשר לעצמי להרגיש מתוך זה. אולי אני מרגיש שערת רגשות שאני חווה מול הנושא הזה, אולי אני מפחד, אולי אני מרגיש שאיני ראוי והשאלה הזאת תחשוף לכם את זה. וככה נולדת החוויה האנושית. כשאנחנו פותחים, פתוחים אנחנו באור. כשאנחנו סגורים, אנחנו בחושך. ולכם יש עכשיו את הזכות, את האחריות, ברגע שאתם מבינים את התבנית הזאת, את הקונספט הזה, לשאול את השאלות האלה שאוסרו את השיפט, שפותחו את הטריס ומנקו את החלון או סוגרו את הטריס ומלכלכו את החלון. סבבה? המטרה שלי היא לשמור לכם על זה. פשוט ענייני ופרקטי שתוכלו לקחת את זה ליום יום כתרגול ובאמת להרחיב את הכלי שלכם בתוך היום יום ולא שסתם תקבלו ממני פה איזה השראה רגיד שלא תדעו מה לעשות עם זה. אז האור והחושך לא עוד במלחמה, הם לא נלחמים, הם רוגדים. האור מגלה איפה הכלי עוד יכול לגדול, זה הכל. זאת אומרת שכל פעם שיש חוסר אליימנט, חוסר תיאום בתדר בין האור לחושך אצלכם, זה רק אינדיקציה של נורא בחדר בקרה שלכם במוח? חברה, הנה פה אתם יכולים לעשות גדילה. פה אתם יכולים להתרחב. השאלה אם תבחרו בזה או שתשמרו את זה למועד אחר. הגדילה תגיע. השאלה אם זה במוקדם או במוחר. ואם כן, אני אקח את זה גם לעולם המדע, אתה עוד דעתי. המדע מדבר היום על מציאות של שדה אנרגיה אחד אינסופי. המרחב הקואנטי. דוקטור ג'ו דיספנזה מדבר על זה מלא. גם בו פרקטור מדבר על זה, אוקיי? המוח שלנו אנטנה. אתם שמעתם אותי אומר את זה הרבה פעמים, ואנחנו פולטים וקולטים תדרים בהתאם למה שההוויה התודעתית שלי בוחרת להיות בה. אם זה רגשות גבדים, כמו כינה, כעס, דחייה, חרתה, פחד, אני אהיה בדווח תדרים מאוד עמוך, שזה גם מה שיקרין לי זה חזרה. אני אהיה בשמחה, באושר, באומור, באהבה, התדר שלי יהיה גבוה, אני אהיה בדווח תדרים גבוה יותר, תחנות הרבה יותר גבוהות. אוקיי? עכשיו, בתוך התדרים האלו יש לי את הרפלקציה של המראה. זאת אומרת שאם אני בתדר נמוך, זה גם מה שאני אראה באחרים. את הפחד, את השיפוטיות, הקינת, הכעס. אם אני אהיה בתדר של הוקרת הודעה, של שמחה, של אושר, זה גם מה שאני אראה באנשים אחרים ובעולם. בדיוק את הדברים הטובים האלו. תבחרו באיזה תחנה להיות. עכשיו, כמובן שאני רוצה להיות בתחנה גבוהה, אבל אילי אתה והשתיות שלך אי אפשר להיות כל היום בתחנה גבוהה. אז, נכון, איזו מתנה? גם שכואב לי, גם שאני עצוב, שלא טוב לי באותו רגע, אני לא צריך לברוח מזה. להפך, אני רוצה שתישבו ותרגישו את זה כדי שתיתנו את הביטוי לעצב, שתיתנו את הביטוי לקעש, לעצבים, לדברים הלא... אל תברחו מהם ותסתירו אותם מתחת לשטיח. אבל גם כשאתם עצובים, גם כשאתם כועסים, תבינו שאתם בוחרים להיות שמחים כשאתם כועסים כרגע, ואתם גם בוחרים להיות שמחים בעצב שלכם, לא כי אני רוצה להיות עצוב כי אני עצוב. זה משנה רגע את התפיסה וזה נשמע קצת עזוי אבל זה היופי שבדבר. כן אני עצוב עכשיו אני בוחר להיות בעצב אבל אני שמח שאני עצוב כי אני מודע לזה למה אני עצוב אבל אני יודע שהעצב הזה לא מנהל אותי השמחה שלי מנהלת אותי. אני פשוט נותן לרגש שלי ביטוי שמגיע לו כדי שזה לא ייתקע בי באיזשהו מקום בגוף ואז אחר כך יהפוך לאיזה מחלה כזו או אחרת כי לא ביטיתי את הרגש הזה אחרי כמה שנים. אני ארחיב על זה בשיעור אחר. ומתוך ההבנה שאני יכול להסתכל על עצמי בפרצוף, מבלי שיפוטיות, אלא מתוך התבוננות מלאה, גם שאני עצוב, גם שאני כועס, אני יכול להכיל את זה רגע, ואז להטמיר, לשנות את היסוד של הרגש הזה לרגש גבוה יותר, ואז אני חוזר לתחנה גבוהה בתדר שלי. אז כן, 100% מהיום שלי אני לא אהיה בתדר גבוהה, לפעמים יהיה לי ירידות, אבל איזה כיף, יש לי את הבחירה ואת האחריות להחזיר את עצמי לשם, אם אני אפחר לזה. זה הכל בחירה חופשית, סבבה היא קודמת להכל. אז אתם יכולים לעשות פה תרגיל חווייתי להרגיש את האור בגוף. יכולים לעצום עיניים.
