למה אנחנו מוותרים דווקא על מה שממלא אותנו
Elay Amitay Halevi returns after six months to explain why we abandon activities that energize us. He spent a demanding year building a business and dropped the practices that fueled him: videos, meditation, training. The lesson: keep a minimal dose of what lights you up, even under pressure, and separate the real constraints from the stories you tell yourself to quit.
Chapters
חצי שנה, חצי שנה שלא העליתי פה אף סרטון ואני יכול להגיד לכם שהייתי עסוק והייתי מותש וזה נכון, זה ממש נכון אבל אני רוצה להגיד לכם גם את האמת, חלק מזה היה תירוץ ובסרטון הזה אני רוצה לתת לכם שלושה דברים שלמדתי בחצי שנה הזאת על פוקוס, על תירוצים ועל מה קורה כשאנחנו מוותרים דווקא על הדבר שהכי ממלא אותנו באור כי אני די בטוח שחלק ממכם נמצאים בדיוק שם עכשיו. היי כולם, זה אילי. ברוכים הבאים, או יותר נכון, ברוכים השבים. סבבה, בואו נתחיל לפרק את הפרק הזה. מה קרה? הייתה שנה שלמה של הוראה, טיפול, לימודים, סשנים, התפתחתי מאוד, הזהות שלי התבגרה, השתנתה ואפילו דעיקה את עצמה עוד יותר. עם זאת, העסק השני שלי לא היה במצב יציב. הרגשתי ששם אני צריך לשים עכשיו את כל הפוקוס שלי. החלפתי את כל הצוות, החלפתי משרדים, הסדרתי חובות, הרגעתי לקוחות פחות מרוצים ובניתי עסק הרבה יותר יציב. הייתי בכל הקורלרה. הייתי בשיווק, בפיננסי, במכירות, בגיוס עובדים. וזה עדיין ממשיך עד היום. כמובן שיש לי את הצוות שלי ואת השותפים שלי, ועם זאת עדיין הייתי לגמרי בתוך זה. לא הפסקתי לגמרי. המשכתי לעשות סשנים עם האנשים מהליווי שהיו איתי בתוכנית, התייעצויות וסשנים חד פעמיים שאנשים הגיעו לי בשנה הזו. וכל סשן הזכיר לי מחדש כמה הדבר הזה חסר לי. כי מההתחלה לא רציתי לעצור. פשוט הייתי מותש, וזאת העבודה עם האנרגיה הכי טובה שהייתה לי בחיים, הסרטונים, הסשן עם ההוראה, ואני קצת מתחרט שהפסקתי. וזה מביא אותי לשיעור הראשון שאני רוצה לעבור איתכם עליו היום, לשנות פוקוס זה לא לוותר על האור. לשנות פוקוס זה לגיטימי, לוותר על מה שממלא אתכם באור, לא רלוונטי. מותר לסדר מחדש את סדרי העדיפויות, אני לא מתחרט שהצלתי את העסק שלי. עם זאת הטעות שלי הייתה שהורדתי לאפס את מה שנתן לי אנרגיה בדיוק כשאחרי הייתי צריך אותה. בואו ניקח דוגמה משחק מחשב. לדמות יש מד אנרגיה ויש שיקועים שממלאים אותו ומה קורה בשלב הכי קשה במשחק שהדמות מפסיקה לשתות שיקועים? כי אין לה זמן, היא מתעייפת. בואו ניקח דוגמאות. אימונים, חברים, ילדים, מדיטציית בוקר, תמיד אלו הדברים שנחתכים לנו ברגע שאנחנו בלחץ, ברגע שאין לנו זמן. ברגע שאנחנו חושבים שאנחנו צריכים לעבוד בשיא העוצמה, בשיא הפוקוס על משהו אחד. וצריך אז לשמור פה על המינון המינימלי של מה שממלא אותנו כדי שלא נוריד את זה לגמרי מהזהות שלנו, מהיומיום, מהסדר. למשל, אצלי המינון המינימלי הוא מינימום סרטון אחד בשבוע, סשן אחד בשבוע. וכן הלאה, וגם זה לא היה לי, ממש חתכתי את זה לגמרי. ממש תיקחו פה ותרשמו לכם מה הדברים שממלאים לכם אנרגיה שחתכתם אותם. אימונים, לנגן, ללמוד, ללכת לים, להיפגש עם החבר'ה, חופשה או כל דבר כזו או אחר בגלל תקופת לחץ, בגלל תקופה של עומס, בגלל תקופה כזו או אחרת. אני רוצה שממש תיקחו עת ותכתבו לכם את הרשימה הזאת של מה ממלא אתכם באור, בין אם אתם עושים את זה היום או לא עושים את זה והפסקתם. פשוט רגע שימו פוקוס על מה ממלא אתכם. הדבר השני שאני רוצה לדבר איתכם עליו, שזה גם נכון וגם תירוץ. מה זה אומר? שני דברים יכולים להיות נכונים באותו הזמן. אני הייתי מותש וזה היה התירוץ שלי. מה הכוונה? העייפות היא עובדה, אבל מה שהמוח בונה מעליה הוא סיפור. אין לי כוח עכשיו, אחזור שיהיה רגוע, כשיהיה לי זמן אני אעשה את זה וכל הסיפורים שאנחנו בונים מעל העובדות שיש לנו בתוך היום יום. הסיפור הוא ההגדרה, אבל היא לא אומרת אל תצליחו, היא לא אומרת אל תגיעו להישגים שלכם או למטרות שלכם, היא אומרת תישארו באזור הבטוח שלכם והמוח תמיד בוחר במשהו בטוח על פני משהו חדש, נטו. ומי שאומר זה רק תירוץ, מלכה את עצמו. מי שאומר רק הייתי עייף, נשאר תקוע. אבל מי שמחזיק את שניהם, לוקח אחריות בלי אשמה. פה אני מדבר אליכם עכשיו באופן ישיר. אתם לא עצלנים, אתם לא חלשים גם. אתם פועלים לפי הגדרה שאומרת לכם לחכות לרגע הנכון. וברגע הנכון לא מגיע. אתם אלו שבוחרים את הרגע הנכון. אני זוכר שלפני כמה שבועות למדתי באיזה שיעור בקבלה שיש משפט שרוב האנשים מחכים להרגיש מוכנים אבל אף פעם לא מרגישים מוכנים כי להיות מוכן זה לא רגש זה החלטה או פעולה אפילו אז קחו את זה לנקודה בואו ניקח כלי בואו נוריד את זה רגע לפרקטיקה קחו דף ועט תעשו טבלה שני עמודות מה באמת נכון מה העובדה ומה הסיפור שאני מספר לעצמי כדי לא לעשות נגיד דוגמה שלי, העסק היה צריך את כל הפוקוס שלי. מה הסיפור? אין לי זמן להכין סרטונים של תודה. אני עובד 12 שעות ביום, אין לי זמן להתאמן. וכן הלאה. הנקודה השלישית שאני רוצה לגעת היא עליית שלב. ואז מופיע בוס חדש, נלך לאנלוגיה של המשחקים. כל פעם שאנחנו מסיימים שלב יש לנו את הבוס הגדול בסוף. 2025 היא הייתה צמיחה והתפתחות מטורפת עבורי. 2026 היא אינטגרציה, כל מה שלמדתי, כל מה שעברתי, כל הסמינרים, כל השינוי זהות שלי, ממש באים לידי ביטוי מול הצוות שלי, העובדים שלי, הלקוחות שלי, איך שאני מנהל את העסק. הכל בא לידי ביטוי כאינטגרציה בתוך היום-יום שלי. וזה פתח לי את העיניים. למה זה פתח לי את העיניים? זה פתח לי את העיניים לנקודות שבהן הכלי התודעתי שלי עדיין היה חלש בהן. כן, שנה קודמת זכיתי לעבוד ולשפר ולהתחזק, אבל חבר'ה, זה אף פעם לא נגמר. אנחנו כל פעם עולים רמה. ובנקודות האלו שהכלי שלנו עדיין צר, זה מה שאנחנו רוצים לעבוד עליהם בתוך היום-יום שלנו. זה לא אומר שאנחנו כישלון, זה לא אומר שאנחנו לא מצליחים, זה פשוט מראה לנו כרגע בשלב הזה שאנחנו נמצאים בו בחיים, מה הנקודות שאנחנו צריכים לשים עליהן את הפוקוס כדי לעלות אפילו לשלב הבא ולנצח את הבוס שאנחנו עומדים בו מולו. עכשיו ליתר דיוק, הבוס הזה שאתם עומדים מולו זה פשוט הזהות הישנה שאתם מחזיקים בה עמוק אצלכם בפנים, מחזיקה באופן מלא את הערכים שאתם רוצים להיות שיוכלו להכיל את התוצאה שאתם רוצים לבוא אליה. אסביר את זה במילים קצת יותר פשוטות. כל עוד אני מחזיק בצאת ערכים או התנהגות או אמונות שלא תואמות את היעד והמטרה של מי שאנחנו שואפים להיות, אנחנו אף פעם לא נגיע לזה ולא נביס את הבוס הזה. הבוס הזה הוא אתם, הוא הזהות הישנה שלכם, הוא אותו אגו שמחזיק באמת מסוימת שהוא פיתח לאורך השנים כי האמת המוחלטת שלו והיא נוצרה כמו תקרת זכוכית. תשאלו את עצמכם. מה התקרה הזכוכית שלי היום? נקודה מסוימת שאני רוצה גם להוסיף פה, כשהכלי שלכם מתרחב ואתם עושים עבודה, הוא מגיע לתחומים חדשים. וזה בדיוק שם מופיע החומר הבא לעבודה שלכם. אז אם קשה, אם יש אתגר, אם יש דברים כאלו, פגז, מהמם. זה בדיוק מה שאנחנו רוצים לעבוד, זה בדיוק איפה שאנחנו רוצים לשים את הפוקוס ולא להתייאש, או להרגיש אשמה מול זה. למה? כי שם בדיוק רוב האנשים עוצרים. הם מרגישים שאוף, זה לא בשבילי. כנראה אנשים כמוני לא יכולים באמת להשיג את מה שאני רוצה. ופה הם עוצרים, אבל זה בדיוק הרגע שצריך להמשיך. לקחת אוויר לבטן, לנשום, רגע, לאפס את מערכת הלחץ, אני אעשה על זה שיעור בהמשך. ופשוט צעד אחר צעד, צעד אחר צעד. הרבה אנשים מסתכלים על הצעד האחרון, על התוצאה הסופית, וזה מפחיד אותם, זה משתק אותם. כי הם מבינים שבכאן ועכשיו הם לא יכולים להגיע למטרה הזו, לצעד הזה. צעד, צעד. מה אני יכול לעשות עכשיו? מה אני יכול לקדם היום? ואז יש את מחר. יום אחרי יום, הכל בסדר. עכשיו אתם יכולים לשאול את עצמכם, איפה הכלי שלי צר עכשיו? בכסף? בזוגיות? בעבודה? בבריאות? בביטחון? תבחרו תחום אחד. ואיזה פעולה קטנה כבר היום אתם יכולים לעשות יום אחרי יום אחרי יום כדי להרחיב את הכלי שמה. בואו נסכם ונסגור. אני רוצה לשמור על הסרטונים האלו קצרים כדי שזה יהיה פרקטי בשבילכם ולא ארוך מדי. קחו דף, קחו עת ואת שלושת השאלות הבאות. 1. מה ממלא אתכם באור ומה המינון המינימלי שאנחנו צריכים עבורו? 2. מה באמת נכון ומה הסיפור שאנחנו מספרים לעצמנו. שלוש, מי הבוס של השלב הבא שלכם ואיזה תחום בחיים אני צריך הכי הרבה לחזק כרגע. תנו לזה רגע לעלות, בלי לשפוט, פשוט לעלות ולכתוב. רק כשאנחנו מסתכלים על האמת בפרצוף, בעיניים, אנחנו יכולים לעבוד איתה. אני רוצה גם שתכתבו לי פה בתגובות. דבר אחד שוויתרתם עליו ושאתם הולכים להחזיר אותו השבוע. אני למשל דואג ואבטיח שלפחות פעם בשבוע יהיה פה סרטון. השאיפה שלי להגיע לשני סרטונים, אבל מינימום אחד. ומי שרוצה ללכת עמוק יותר, בקהילת ווב שלי יש מאסטר קלאסים, שיעורים עמוקים ותכנים סופר עמוקים שייתנו לכם פרספקטיבה והבנה הרבה יותר עמוקה של התכנים הקצרים שאני עושה לכם פה. אני הייתי אליי, ניפגש שבוע הבא ואיזה כיף לחזור. תודה רבה לכם.
