A family gathers to look through old photographs, joking about how people look and reminiscing about grandparents in their 70s. They laugh together while discussing cameras and sharing photos by email.
היא חלקייה מהמשפחה של המאסיה, תמיד עם.
סיגריה ביד רואים אותה זה סבא נראה.
עשירה כמו יהודה כמו ז'יק פחות עם.
ההשתפה מה זה?
ככה, ככה, ככה, ככה, ככה, ככה.
אבל.
זה נאצר תקרא על זה באינטרנט, מי זה נאצר? הנה, זו המשימה הבאה שלך, מזמן לא עשינו פסיכולוגיה טוב, זה לא מעניין נו.
הלאה הלאה אה, אז אחרי זה סבא, הייתה מצלמת פולרוי?
בטח, הייתי שמחה היום למצלמת פולרוי, יש.
לי גם שימוש בשבילה נו, הלאה, חולים?
מצלמתי בתלבושות, לא משתדעת על זה אבל.
את קוראים לזה מצלמה דיגיטלית לא, פה לא רואים כן, אבל למה לא להשתמש בליגיטלית?
כי אני רוצה שהכניתה תצא באותו רגע, אני רוצה להתלבש להחליף, להוציא את זה.
אז מה הבעיה, אני אקנה לך פה.
לזאת מה, עדיין מ-20 פה לבריאות?
כן וזה?
זה לא זה, למה אתה נותן לי? לא יודע שימה לשולחן?
כי היה לנו כבר משימה כזאת בבית.
אין אביון, לא מי זאת?
מי זאת? מי זאת אימא? נו תשכחו אותי זו סבתא סבתא שלנו.
סבתא רבא שלך סבתא אישה די יפה לאיפה אותך?
איפה?
נאט נאט נאט יאט אוי ובוי ובוי.
תגיד רק על תל אותו השפם, השפם הזה זה לא תמרות תנאי מיטלר? ובאמת, לסבתא, לסבתא מה שכן לסבתא הייתה.
לה גרדרובה העשירה של מאילין כולם מיורי שלנו נכון עשותי הגיעה לפחות שימש אותי יפה בניו יורק ככה ככה כל כך כבד ונוסח גיא, אתה דוקר אותי באלף ואחת צורות שונות.
אלוהס, תראי קצת.
אין מדבר אותך, עוד כאן אתה לא מצלט לי לדעת.
אני רוצה לראות, אבל אתם מסופרים דיחות, ואני רוצה לראות על מה זה.
אוקיי.
באמת לא רואה. אני מבססת.
באמת החתיך מעלו, לא גורם.
אני פחות כזאת מתחת לדעת, נורא כואב לי ככה לשבת, אני לא ניתן לה.
היי, תראה את התמונה הזאת.
כן, שווה. יפה, יפה, יפה, יפה, יפה, יפה, יפה.
יפה, יפה, יפה, יפה, יפה, יפה, יפה, יפה, יפה, יפה, יפה, יפ סבתא שלנו. אימא של סבתא שלך.
רגע שנייה. אני רוצה תמונה כזו. יש לך שניים.
אחת עם סבא קצר ואחת בליטר.
בעדינות? בעדינות?
אימא בעדינות.
בעדינות.
בעדן.
מי זה?
זה אף חייל הלך להוריש אותי.
זה רבע.
איזה גבות היו לו, תראי איזה גבות אוי, מה זה?
אוי, לא?
למה, מה זה אחרי השמור?
היו לו, תראי איך אתה מביא את זה לנג'ון?
המצער זה לא פעם.
אימא, תראי.
כאילו, איך אני יפה וצעיר, אני אצלח את עצמי כפול.
לא, אבל כנראה שהוא אהב תמונות.
כן.
זו האמת מה יחד. כן. נכון?
אני לא מגיעה לכאן.
זה ממש תמונה יפה.
תודה רבה.
אבל הם נראים אחלה זוג, לא? אחלה זוג.
הם היו אחלה זוג, הם לא רק כאלה. האמת היא שאם אתה מצלם, אתה תשלח לי במייל. בסדר? מה קורה קצת? לא קורה. פעם, פעם ככה היו סמינים.
רגע, אתה לא לקחת את זה? למה?
אתה תשלח לי במייל.
את מה?
את התמונות של סבתא וסה.
אני? איך אני אשלח לך במייל? לא, זה לא יצא טוב.
זה לא מצביע, אני אציל לך את זה מצוין.
לא, תשמחי עליי, זה לא. בכלל אני יכול לצרוק לך את הבשתה.
אבא שלי היה בין שבעים לאבא.
אה, באמת? זה מולדת שבעים? כן.
גם על המצב, שבעים.
איזה קטע?
סבתא הייתה בת שבעים ו? שתיים. גדולה בנו בשנתיים?
כן.
וואי, וואי, מיכאל.
גם הוא לא בדיוק יפה.
כן. זה היה פעיל חזק בתמונות ה...
כן, שבעים. להפריף.
לוק. לוק, לוק.
לוק, לוק.
זה מאגר, אה?
כן, חופשי.
חמוד, אבא.
ממש.
אחת תמונה.
נכון. הם לא צעירים פה, משנה מה שצריך לכתוב על הפנים, הם רואים שהם בבצנות כזה.
אימא, את סיפרת שהוא היה מיוחד ללמוד את הצלחת המילה?
אני הייתי יודעת את זה.
כן?
כן, הוא היה מחלק את האוכל ושתיים, וכשהוא לא היית רואה הוא היה דוחף לו עוד קצת לצד שלה.
זה קטע. זה לא ספק הדבר הכי רומנטי ששמעתי בחיים.
נכון? עכשיו, למה? כי הוא רוצה שהיא תאכל, כי הייתה נורא רגבה והיא לא אכלה כוף.
כן.
זה היה קודם, שישים שבעים, שאתה מבין. כן, היו מחכים עדיין למה את הטלוויזיה.
וואלה? באמת? כן.
הכי יופי של תמונה, בני תלם. מאמנת. הכי יפה שלו.
כן?
כן. תן לי לעשות תמונה שוב. לנסות.
