פרק 26 - איך מרחיבים את הכלי
Gal Katsiri teaches how to expand your personal capacity and consciousness. She uses her own experience selling out a lecture to show how ego becomes a barrier, then outlines seven mechanisms: setting pure intentions, giving generously, facing challenges, creating physical and mental space, practicing restraint, accepting uncertainty, and dismantling limiting beliefs.
Chapters
איך מרחיבים כלי? אז לטובת מי שבכלל לא יודע מה זה כלי, לפי הקבלה, כלי הוא בעצם היכולת של הנברא, אוקיי, לכל נברא יש כלי, זה היכולת של הנברא לקבל את האור הזה, האינסופי של בורא עולם, ולהחזיק אותו אצלו. כלי הוא לא כמה יש לי. אלא ההגדרה היא כמה אני מסוגלת לקבל מהבריאה, להכיל ולהחזיק. כי הרי הרבה מאוד אנשים יכולים לקבל, אבל הם לא מסוגלים להחזיק את זה. מה מרחיב לנו את הכלי בתכלס? ולפי הקבלה, הדבר שהכי מרחיב לנו את הכלי זה ההתנגדות לאוטומט. שזה בגדול התנגדות. ליצר הרע, התנגדות לאגו, התנגדות לשטן, כל אחד ואיך שהוא רוצה לקרוא לזה. כל דבר כזה שקורה, יש לנו פה הזדמנות למטבע זהב. אוקיי? המטבע זהב זה הדבר שכל פעם שקורה לנו דבר כזה, מתרחב לנו הכלי. שלום לנו, ברוכים הבאים. רגע, בואו נביא את הדברים שאני רוצה לדבר עליהם. אוקיי, סליחה. ברוכים הבאים. לא הקלטתי פרק מלא זמן והתגעגעתי מאוד. טוב, לפני שאנחנו מתחילים, כמובן שאנחנו נסכים כוונה לפרק הזה, שאני אגיד את הדברים המדויקים, שהנשמות המדויקות ישמעו את המסרים, שהם ייקחו מזה בדיוק את מה שהם צריכים לקחת מזה, שזה יעשה להם טוב, שזה ירחיב אותם, שזה ייתן להם מנוחה, שזה ייתן להם שלווה, שזה יפתח אותם. ותן לי להגיד את הדברים הקדושים שלך מהפה שלי היום, אמן. טוב, אז היום אנחנו בפרק איך מרחיבים כלי, אוקיי? לפני שאני צוללת לתוכן המאוד מאוד מעניין הזה שאני רוצה לדבר איתכם היום, אני רוצה להזמין אתכם, ב-17 לאוגוסט אני עושה כנס אונליין, לייב, בזום, לקראת חודש אלול, לקראת השנה החדשה, לדבר איתכם היום זה על יציקת כוונות, יציקת כוונות גם מרחיבה את הכלי, אני רוצה שאנחנו נגיע לשנה החדשה הזאת עם כוונות מדויקות על האדם שאנחנו רוצים להיות השנה הזאת, אז אני שמה לכם לינק בתיאור של הפודקאסט הזה ואם זה מרגיש לכם מדויק אני הכי אשמח לראות אתכם שם ושנפתח את השנה ביחד. אוקיי, אז איך מרחיבים כלי? אני, כשנכנסתי לתחום של ההתפתחות האישית, אז אתם יודעים, מדברים כל הזמן על כלים, אוקיי? על ואסל ועל איך מרחיבים את הכלי, ואנחנו צריכים להרחיב את הכלי, וכלי נשבר, וכלי נסדק, ויש לנו חור בכלי, והשפעת זורם, אוקיי, אוקיי, אוקיי? נכון ומדויק. אבל איך מרחיבים אותו? איך מרחיבים את הכלי? זה שצריך להרחיב את הכלי כדי שהאור ייכנס, הבנו. איך אנחנו פרקטית מרחיבים את הכלי שלנו, אוקיי? אני כל הזמן הייתי קוראת על זה. הייתי חושבת, אני באמת באמת חשבתי שלהרחיב את הכלי זה שאני קוראת וזה שאני מגדילה את הידע שלי, אוקיי? אבל לא. סורי, לא. זה כמו שאתם לא הופכים להיות צבעים אם אתם תקראו. ספרי בישול, או שאתם תקראו מתכונים. זה יעזור לכם שכשאתם תיכנסו למטבח, אתם תדעו יותר טוב לבשל, נכון? כי רשום לכם כמה ביצים לשים וכמה קמח לשים וכמה זה וכמה זה וכמה זה. אבל האם מלקרוא ספרי בישול אתם תהיו שבעים או בכלל יהיה לכם מה לאכול? לא. אז אותו דבר בהרחבת הכלי, אנחנו יכולים לקרוא ולשמוע פודקאסטים ממחר. עד סוף ימי חיינו, אבל אם המעשים שלנו לא יהיו אותם המעשים שמרחיבים את הכלי שלנו, הכלי לא מתרחב, אוקיי? אז זה מה שאני החלטתי שאני רוצה להעביר היום. אז לטובת מי שבכלל לא יודע מה זה כלי, סבבה? אז אני אתן איזשהו הסבר קצר מה זה כלי. לפי הקבלה, אוקיי? יש את בורא עולם, שזה... האור האינסופי של הבריאה זה השפע הכי גדול שאנחנו יכולים לדמיין, אוקיי? יש שם אינסוף אהבה ואינסוף חוכמה ואינסוף תענוגות ואינסוף של חומר ואינסוף של רוח, שפע, שפע, שפע, שפע, שלווה, הכל, הכל, הכל, הכל, הכל, יש אינסוף, בסדר? וזה מקיף את כולנו כל הזמן. כלי הוא בעצם היכולת של הנברא, לכל נברא יש כלי, זה היכולת של הנברא לקבל את האור הזה, האינסופי של בורא עולם, ולהחזיק אותו אצלו. עכשיו אני רוצה רגע להגיד משהו שלא רשמתי פה בפתקים, אבל זה מרגיש לי שזה נכון. לא הכוונה להחזיק אותו כמו מחסן, כי יש את המונח כלי ויש את המונח צינור. אני פעם אמרתי, מה זה לא הבנתי, אני כלי או אני צינור? אני כלי או אני צינור? כי כלי, אתם יודעים שאני מדמיינת כלי, אני אומרת, אוקיי, אז זה קורא. גלי, צינור זה פתוח, אוקיי? אז זה פשוט עניין של סמנטיקה והגדרות. בסופו של דבר אנחנו אומרים כלי, הרי זה לא באמת, אנחנו לא באמת כוס, אוקיי? זה סתם עוזר להבין שכאילו אם יש לנו כוס של 200 מיל, אנחנו יכולים להכניס פחות מאשר אם יש לנו עכשיו גלי של 4 ליטר, נכון? אז זה נטו סמנטיקה, זה לא באמת כלי וזה לא באמת צינור, הכוונה היא אבל, אנחנו רוצים שיהיה לנו כלי שנוכל, יוכלו להיכנס לשם השפע ושגם נהיה מסוגלים להחזיק אותו ולהכיל אותו כמובן כדי להעביר אותו הלאה, בסדר? אוקיי, כלי הוא לא כמה יש לי, אוקיי? זה לא אומר אוקיי כמה יש לי, אלא הגדרה היא כמה אני מסוגלת לקבל מהבריאה, להכיל ולהחזיק. כי הרי הרבה מאוד אנשים יכולים לקבל, אבל הם לא מסוגלים להחזיק את זה, אוקיי? הדוגמה הכי טובה זה אנשים שזוכים בלוטו. הם מקבלים, ובארצות הברידג' אתם לא מבינים איזה סכומים אנשים זוכרים פה בלוטו, באמת, זה כאילו... מאות מיליונים, בסדר? תחשבו שזה אנשים מקבלים פתאום מאות מיליונים, אנשים שלא היו סוגרים את החודש, אנשים שהיו מרוויחים 3,000 דולר בחודש, 2,000 דולר בחודש, פתאום מקבלים 200 מיליון דולר, 100 מיליון דולר, 50 מיליון דולר, אוקיי? ואחרי כמה שנים בודדות הם מפסידים את כל הכסף, עכשיו לא רק שהם מפסידים את כל הכסף, הם נכנסים למינוס, אתה אומר כאילו, מה? מאיפה יש לו את הכישרון להוציא בכל כך מעט זמן כל כך הרבה כסף? לפני שנייה לא סגרת את החודש, לא היה לך כסף לכלום, איך יכול להיות הדבר הזה, אוקיי? זאת בעיניי אחת הדוגמאות הכי מטורפות שהכל זה עניין של תודעה. כי בן אדם שאין לו תודעה ואין לו כלי שיכול להכיל ולהחזיק את הכסף הזה, פשוט ינזל לו מבין האצבעות. שואלים אותו איך זה קרה, הם לא יודעים לענות בצורה הגיונית, אוקיי? אבל האמת היא שהם פשוט לא מסוגלים להכיל את השפע הזה. אוקיי? הם נכנסים לפחדים, הם נכנסים לאיבוד שליטה, הם נכנסים לבזבוזים ללא הכרה, הם מתחילים להסתכסך עם אנשים, אוקיי? הם מתחילים להרגיש לא ראויים, כי התודעה שלהם והכלי שלהם לא יכולים להכיל כזה גודל של אור, של שפע, בסדר? אז לפעמים גם אם הכלי לא מאוד גדול, אנחנו נהיה מסוגלים לקבל אותו, שזה השלב הראשון, אבל לא נהיה מסוגלים להכיל ולהחזיק אותו, ואז הוא פשוט... יצא החוצה, בסדר? אוקיי, צריך להבין משהו. העולם, הבריאה, לא חסרה בכלום. ואת זה כולנו יודעים, by default, בהיגיון שלנו, אנחנו יודעים את זה שיש אין סוף כסף, אנחנו יודעים הרי שלא חסר כסף בעולם, לא חסר אהבה בעולם, לא חסר אור בעולם, לא חסרה נתינה בעולם, לא חסר כלום. הבריאה היא אין סוף, יש אין סוף מהכל, מהכל, מהכל, מהכל. הדבר היחיד שמוגבל זה הכלי שלנו. יש אנשים עם כלי יותר קטן ויש אנשים עם כלי יותר גדול, אבל בעצם ההגדרה, אנחנו כלי ואנחנו מוגבלים לעומת הבריאה שהיא אינסופית, אוקיי? ככה זה גם אמור להיות, הגוף זה דבר סופי, אנחנו באנו לפה ובסופו של דבר אנחנו נולדנו ואנחנו נמות ואנחנו סופיים, הגוף שלנו הוא סופי, הנשמה היא אינסופית אבל זה נושא אחר לפרק אחר, אוקיי? עכשיו לפי הקבלה מטרת חיינו בעצם פה אנחנו רוצים צריכים לרצות להתרחב. אוקיי להרחיב את הכלי שלנו כדי להיות מסוגלים לקבל. ולהחזיק גם בשפע לא כמו שזה אנחנו מקבלים ואז ישר אחרי זה זה בורח אוקיי זאת לא המטרה. אוקיי, כי אם אנחנו אומרים, אוקיי, אנחנו כלים ואנחנו רוצים לקבל, ובורא עולם רוצה להיטיב עם נבראיו, הוא אין סוף, הוא רוצה רק לתת, לתת, לתת, לתת, לתת. אם זה המצב, למה פשוט שלא ייתן לנו הכל? למה אנחנו צריכים לעמול על הדבר? כאילו, וכשאני מתכוונת לעמול, זה לאו דווקא עבודת כפיים, אלא לעמול רוחנית, לעמול מנטלית, למה אנחנו צריכים לעבור קשיים? למה אנחנו צריכים לעמול על השפע? בסדר? כי לפי הקבלה יש מושג שנקרא לחם ביזיון, אוקיי? זה מונח מהקבלה וזה בעצם אומר שכשאנחנו מקבלים בלי לעבוד עבור הדבר, אנחנו פחות... רגע, אנחנו לא נחווה את השפע באופן שלם. זה קצת כמו שאם עכשיו... אתם תקבלו משהו ללא הרף, אוקיי? מישהו עכשיו יבוא, וכל הזמן, כל יום מישהו יבוא, ידפוק לכם בדלת, ייתן לכם עשרת אלפים שקל, עשרת אלפים שקל, עשרת אלפים שקל, עשרת אלפים שקל. יכול להיות שבהתחלה אתם תגידו תודה, תודה, תודה, תודה, תודה. הטבע האנושי בסופו של דבר, אנחנו לא נעריך את זה, אוקיי? לכן, כשאנחנו עובדים עבור משהו ומקבלים את התמורה, אנחנו אוהבים את זה, אנחנו מעריכים את זה, אנחנו מסוגלים ליהנות מזה ממש, אוקיי? ולכן כשאנחנו עוברים איזשהו אתגר מסוים ואנחנו צולחים אותו, אנחנו מצליחים ליהנות מהבנפיט שהיה באתגר הזה, אוקיי? בואו נדמה את זה לעוד רעיון שעכשיו עלה לי, משחק מחשב, אוקיי? עכשיו הגענו לאיזשהו שלב שהוא פאקינג קשה, שלב קשה במשחק, אוקיי? מלא מפלצות, מלא אויבים, מלא זה, מלא זה, מלא מלא זה. ניסיתי לעבור את השלב הזה עשר פעמים, בפעם ה-11 הצלחתי. הצלחתי לעבור את השלב הזה. איזה מתוק, איזה כיף, אוקיי? עוד דוגמה טובה, זה ספורט, נכון? לא שאני איזה חזקה בספורט, אבל עכשיו נגיד אתה שחקן, אני שחקנית כדורסל, או שחקנית כדורגל, ואם היו אומרים לי, שומעת גל, עכשיו את שחקנית כדורגל, כל משחק שאת משחקת, את מנצחת, אין פה בכלל... אישהו, האם אני איהנה מזה? כנראה שלא, נכון? כי כל הקטע בספורט זה שאתה עולה על המגרש ואתה לא יודע אם אתה תנצח או לא תנצח. זה חלק מהכיף, ואז האתגר גם, אתה לא יודע, אני אצליח, אני לא אנצח, אני זה, זה, זה, זה, זה, זה. כשאתה מנצח, אתה נהנה, נכון? אבל אם אנחנו נעלה ואנחנו נדע שאנחנו תמיד מנצחים, אנחנו לא נעריך את הניצחון ואפילו לא נהנה ממנו. אוקיי? אז זה כל העניין של לחם ביזיון, וזו הסיבה שאנחנו צריכים לאמול חומרית ורוחנית כדי לקבל את השפעה, אוקיי? זאת הסיבה שהבריאה נצרה בצורה כזאת. מי שרוצה להעמיק בזה, אז זה עולם הקבלה, וזה מונח לחם ביזיון. זה מאוד מאוד רחב ועמוק, אוקיי? אז אנחנו נתחיל. מה מרחיב לנו את הכלי בתכלס, אוקיי? יש כמה וכמה כמה דברים שרשמתי שאני רוצה להגיד לכם. אבל הדבר הכי ארוך עכשיו שהולך להיות בפרק הזה והכי חזק זה שלפי הקבלה הדבר שהכי מרחיב לנו את הכלי זה ההתנגדות לאוטומט שזה בגדול התנגדות ליצר הרע, התנגדות לאגו, התנגדות לשטן, כל אחד ואיך שהוא רוצה לקרוא לזה עכשיו אמרתי אני פשוט אקריא לכם את זה כי כשאני קראתי את זה, אני כאילו לא ידעתי איך להתמודד מרוב שהידע הזה טלטלת עולמי במקום הכי טוב שיש, אוקיי? וכמו שאמרתי לכם בהתחלה, לקרוא ספרים לא מרחיב את הכלי. הוא יעזור לכם לדעת לבשל, הוא לא ישביע לנו את הרעב. אותו דבר, אנחנו רוצים להרחיב את הכלי שלנו על אמת, להיות מסוגלים לקבל יותר שפע, זה במעשים בלבד, וזה מאתגר. להתנגד לאוטומט שלנו זה לא פשוט, בכלל בכלל בכלל לא פשוט, אבל זאת מטרת הבריאה. תזכרו את המשחק הדורגל, או את המשחק מחשב, ככל שזה יותר מאתגר, הסיפוק יותר גדול, וזאת המטרה, אוקיי? ולא, אני כבר שומעת קולות, אבל זה לא אמונה מקבילה למה הכל צריך להיות בקושי, זה לא עניין של בקושי של עבודת כפיים, אוקיי? אנחנו באנו לפה. האדם לעמל יולד, זה עמל רוחני, אנחנו נולדנו עם אגו, אוקיי? אנחנו פיתחנו אגו במשך שנים על גבי שנים על גבי שנים, ואגו זה השטן, זה השטן, אוקיי? ובכל פעם שאנחנו מתגברים על האגו שלנו, אנחנו מרחיבים את הכלי. אז זה לא עניין של זה בקושי, זה עניין שברגע שאת הופכת, אוקיי? יש לנו את הנפש האלוהית ויש לנו את הנפש הבאמית. בכל פעם שאנחנו בוחרים לשים את הנפש האלוהית על ההגה, אנחנו מרחיבים את הכלי. זה גם מאוד מופשט ומאוד גנרי, אז אנחנו סוף סוף נדבר על זה. בצורה פרקטית, זה החלק הכי ארוך, ההתנגדות לאוטומט, שאני הולכת להקריא לכם את זה חלקים מהספר של כוחה של הקבלה, ואז אנחנו נעבור לדברים שהם גם פרקטיים, אבל הם קצת יותר... קצרים, אוקיי? אז תהיו איתי, זה מצריך סבלנות. אוקיי. דבר ראשון, אני רוצה להתחיל מסיפור. אני לא אקריא לכם את כל הסיפור, כי זה קצת ארוך. אבל מספרים פה על בעל אחוזה ועל העוזר שלו, אוקיי? היה בעל אחוזה מאוד מאוד מאוד עשיר, והיה לו עוזר צעיר כזה, שהיה עוזר לו בהכל. יום אחד בעל האחוזה היה צריך לנסוע, והוא שם מישהו מטעמו שיפקח על הצעיר הזה, אוקיי? האיש המפקח הזה קלט שהצעיר הזה מאוד מאוד מוכשר, מאוד מאוד טוב. והוא מאיים עליו, אוקיי? עצם הנוכחות שלו מאיימת עליו. ואז הוא אמר שהוא יצליף בו, הוא ימציא שהוא עשה טעויות, ועל כל טעות שלו הוא יצליף בו, בסדר? עכשיו, הצעיר הזה הגיע לאשתו והוא התבכיין, את לא מבינה, והמשגיח הזה והוא הצליף בי וטה טה טה טה טה טה טה, ואז אשתו אומרת לו, אל תדאג, היא ענתה בביטחון, ברגע שבא לאחוזי אחזור, הוא יפצה אותך על העוול שנאלצת לספוג. בעל האחוזה הוא אדם אדיב ונדיב, שיבין שעוזרו פעל מתוך רוע. עכשיו, התשובה של האישה העניקה לצעיר מידה מסוימת של נחמה. אבל הצעיר ידע שבעל האחוזה התקשה להאמין שעוזרו תכנן את כל זה, כלומר שהוא המציא, שהוא עשה טעות וטה טה טה וטה טה טה, והוא יחשוב שאולי באמת הוא עשה דבר רע וההצלפה הייתה בצדק. למרות החשש זכר הצעיר את דברי אשתו והתייצב בפני בעל האחוזה כשהוא חזר, והוא סיפר לו על ההצלפות שספג מעוזרו. אתביט בו בעל האחוזה וראה בעיניו הכנות שהכיר אצלו יחד עם סבל ופחד שלא היו שם קודם. ללא היסוס שאל בעל האחוזה כמה הצלפות קיבלת מידי העוזר. קשיבו טוב. 15. ענה הצעיר בכובד ראש. הביט בעל האחוזה בעוזרו ואמר, על הכאב שגרמת, תן לצעיר מטבע זהב. הוציא העוזר מטבע זהב מכיסו והושיט אותו לצעיר. אוקיי, ספר העוזר 15 מטבעות זהב והושיט אותם לצעיר בפרצוף חמוץ. הודע הצעיר לבעל האחוזה ורץ לספר לאשתו. האישה הביטה בבעלה וראתה אותו בוכה. מה קרה? למה אתה בוכה? היא שאלה. היא חששה שהעידוד והעצה שנתנה לו הביאו עליו סבל נוסף. צדקת, הוא הסביר. בעל האחוזה פיצה אותי ברוחב לב על הסבל שסבלתי וחייב את העוזר לתת לי מטבע זהב על כל הצלפה שקיבלתי ממנו. אז למה אתה בוכה? שאלה אותו. אני בוכה מפני שקיבלתי רק 15 הצלפות. משל זה לא אמור לעודד אותנו להגיב בסלחנות כלפי אלימות גופנית כמובן, זה רק משל, אוקיי? זהו משל הממחיש את הברכה שמצפה לנו כאשר אנחנו מתנגדים להתנהגות התגובתית שלנו וגורמים לאגו לספוג את המכות במקומנו. טוב. עכשיו אני רוצה, אני מתחננת, שתהיו בריכוז מלא, זה קצת ארוך ויש פה הרבה דברים, אבל אני אומרת לכם, ותסמכו עליי שאני אומרת לכם את זה, שכשאני קראתי את הדברים האלה, אני לא ראיתי את העולם באותה דרך, ועברו כבר, לא הרבה, אבל עבר כבר חודש וחצי בערך מאז שקראתי את זה בפעם הראשונה. וזה חי בי. ואמנם לא בכל פעם שאתה מתנגד, באותו שנייה אתה רואה את הנס, אבל משהו קורה. בכל פעם שאתה מתנגד לאינסטינקט שלך, ובכל פעם שאתה מתנגד לנפש הבהמית שלך, ומתנגד לאגו שלך, משהו קורה פנימית. אוקיי? אוקיי, עכשיו אני רוצה שאתם תבינו שכל דוגמה שאני נותנת לכם עכשיו, זה כל הזדמנות, כל דבר כזה שקורה, יש לנו פה הזדמנות למטבע זהב, אוקיי? המטבע זהב זה הדבר שכל פעם שקורה לנו דבר כזה, מתרחב לנו הכלי, סבבה? אוקיי, אז דבר ראשון זה התנגדות לאגו, אנחנו מתנגדים לאגו שלנו. עכשיו הוא נותן פה כל פעם דוגמאות, אז אני לא יודעת, חלק קצרות, חלק ארוכות, אז את הקצרות אני פשוט אקריא לכם. אוקיי, התנגדות לאגו. אתם נמצאים בחברתם של חברים, כולם מדברים ומתגאים במומחיות שלהם בנושא מסוים, אבל ברור לכם שבנושא הזה אתם יודעים הרבה יותר מהם. עכשיו, מה הטבעי שלנו? בא לנו לבוא, מה זאת אומרת? עכשיו מישהו מדבר על, נגיד אני באי-קומרס, בתכשיטים, אני הולכת לאיזה אירוע חברתי, כולם מדברים על תכשיטים, על טה-טה-טה-טה-טה-טה-טה-טה-טה, ואני יודעת שאני אשפית בזה, מה זאת אומרת? היה לי עסק של זה, יש לי עסק של זה כבר 12 שנה. אני יודעת על תכשיטי אופנה, וואו וואו וואו, ועל אי-קומרס, אבל אני יודעת מה זה טוב, אז האגו שלי עכשיו בא לו לבוא ולהראות להם, אני יודעת הכי טוב, נשמות. מה אתם מבלבלים לי את המוח? אני גם שומעת שאומרים טעויות, אוקיי? אז אנחנו משתוקקים לנופף לראווה בידע שלנו. לא. להפעיל כוח התנגדות. התגברו על הדחף, אוקיי? זה לא דחף של ראווה, זה דחף של אגו להראות, אני יודע הכי טוב. אני רוצה שהם יראו שאני יודע הכי טוב. זה לא אהבה, זה לא ממקום טוב, אוקיי? זה רק האגו שלכם. אל תדברו, אל תאמרו מילה. הכירו בהזדמנות הרוחנית שנקראתה בדרככם. האור ייכנס ואתם תלמדו מהשיחה דבר מה בעל ערך, אוקיי? לא יודעת, בעיניי זה חדיש ומיוחד. אני לא שמעתי את זה בחיים שלי. זה כל כך טבעי לי. שכאילו, מה זאת אומרת, אם עכשיו יש שיחה ואני יודעת יותר טוב מהם, ברור שאני אבוא ואדבר. לא. תנסו לא לבוא ולדבר. תקשיבו להם. למה אתם תמיד צריכים להיות הכי חכמים בחדר? למה אתם צריכים להוכיח לכל העולם שאתם הכי חכמים בחדר? זה אגו. להתנגד לו, אוקיי? התנגדות הפוכה מהאגו. אוקיי, אחרי מצגת עסקית, כולם, מלבדכם, שואלים שאלות. אתם חשים לחוצים. אתם חוששים ממה שהנוכחים יחשבו עליכם, אתם נבוכים. התגובה המיידית שלכם היא לדבר מתוך חוסר ביטחון, אוקיי? כלומר, הייתה מצגת, כולם שואלים שאלות, כולם זה, כולם זה, ואנחנו לא יודעים. וואי, אני לא מרגישה שאני לא יודעת, אין לי מה לשאול, ואז אני מתביישת, כי כולם שואלים שאלות, חשבו שאני לא חכמה, נכון? ואז בכוח אני אשאל כל מיני שאלות. לא! שקט! תהיו בשקט, אוקיי? שחררו. החשש מפני מחשבותיהם של אחרים הוא גם התנהגות תגובתית. זה האוטומט שלנו לחשוב מה אחרים יחשבו עלינו. זאת התנהגות תגובתית מהאוטומט. להתנגד אליה. קרוב לוודאי שמאוחר יותר ייגשו אליכם חצי טרייסר אנשים ויפתחו איתכם בשיחה. ואתם תבינו שחוסר הביטחון שלכם לא היה מוצדק. אוקיי, התנגדות לעצלות. מחשבה עולה במוחכם, אתם נרגשים ומתכוננים לפעול על פיה, ואז משתלטת עליכם דחיינות. נכון? כמה פעמים אמרנו, יואו, יש לי רעיון מטורף, יש לי רעיון בזה. לא, לא, לא. בסדר, מחר, כשאני אחזה את החמש קילו, אחרי החתונה, אחרי שאני אלד, אחרי שאני זה, דחיינות, דחיינות, דחיינות, דחיינות. אנחנו דוחים את הפעולות, תתנגדו לזה. התנגדות אינה פירושה האטה או הצהרה מוחלטת. לעיתים קרובות מתבטאת התנגדות בהתגברות על הרצון לעצור. נסו לצלל פנימה, קבלו על עצמכם את הסיכון וסיימו את מה שהתחלתם. תתנגדו לדחיינות, אוקיי? דחיינות זה גם יצר הרע. להתנגד כל פעם שאנחנו מתנגדים ליצר הרע. אנחנו מרחיבים את הכלי שלנו. טוב, זה מאוד ארוך, אז אני אגיד רק את השורה התחתונה. התנגדות לשיפוטיות, אוקיי? יש להרבה מאיתנו, יש כאלה שהם יותר שיפוטיים בטבע שלהם, יש אנשים שהם פחות שיפוטיים בטבע שלהם. אנשים שהם שיפוטיים בטבע שלהם, אוקיי? אני אגיד לכם בכנות, אני אדם יותר שיפוטי בטבע שלי. לא נעים לומר, אני בן אדם יותר שיפוטי, יש לי הרבה יותר מה להגיד על כל דבר, אבל אני כן רוצה להגיד לכם שאני משתפרת, ואני ממש מרגישה את זה, כאילו, עכשיו נגיד ההורים שלי אצלי, בביקור, בסדר? וזוהי, זה מציף מלא מלא דברים, זה מחזיר אתכם פתאום לילדות, אבל זה לא הנושא של הפרק, אבל אני שמה לב, בא לי להגיד משהו, עכשיו על פניו אתם אומרים, זה לאו דווקא שיפוטיות, זה אפילו ברמה של... טוב, זה אולי כן שיפוטיות. למה ככה ולמה זה ולמה זה, אבל איך את מכבסת, אבל למה כל כך הרבה עד זה, ולמה את עושה ככה ולמה אתה מוכנה? אפשר כי הרי אתה... ושוב, הגיעו פתאום שני אנשים שהם לא זרים, הם ההורים שלי, אבל הם לא גרים בבית הזה בטבעי, ופתאום, תחשבו, אני לא חיה איתם למעלה מעשר שנים, אז אתם יודעים, פתאום כאילו הם חיים אחרת ממכם. ואדם שהוא שיפוטי, זה בטבע שלו לבוא ולבקר ולשאול ולשפוט ולה לה לה לה לה. אני באה להגיד משהו? עוצרת. לא, אין שום סיבה להגיד את זה. אוקיי, אז בכל פעם שאני, האוטומט שלי בא להגיב, בא להגיד משהו, ואני עוצרת את זה, ולא אומרת, אני מרחיבה את הכלי. אוקיי? עוד דוגמה. התנגדות למעורבות אישית. אתם מהססים בעינן החלטה חשובה וחוששים מההשפעה עליכם. אתם מתווכחים, מנתחים, דואגים, קוססים ציפורניים, רבים ונלחצים. אפילו... כוח התנגדות לדחף שלכם להתייסר. צאו ועשו משהו טוב למען הזולת. השקיעו זמן בעזרה לאחרים בפתרון בעיותיהם. כשתפסיקו להתמקד בהתלבטויות שלכם, הפתרונות יגיעו דווקא כשלא תצפו להם. טוב, זה משהו שהוא מאתגר ברמות, אבל כשאנחנו מתייסרים על דברים שקורים לנו ומתבקשים בהתקלחת של הבעיות שלנו, אוקיי? גם על זה אנחנו צריכים לרצות להפעיל כוח התנגדות, אוקיי? והוא מציע פה פתרונות של, זה מצחיק, אבל דווקא כשאנחנו הכי הכי הכי מרוכזים בעצמנו ובתוך הבעיות של עצמנו וזה, מה שהכי עוזר זה לצאת מעצמנו, אוקיי? לא יודעת אם קרה לכם, בטוח קרה לכם, שאתם עכשיו עוברים על איזה משהו ואתם, אוי, ולי, ולי קורה ככה, ולי קורה ככה, וקשה לי, ומאתגר לי, ואיזה באסה, ואיך זה קורה לי, וללללללה. ואז פתאום חבר מתקשר אליכם עם צרה. לרגע אחד או לאורך כל השיחה נשכחתם מכל הצרות של עצמכם ובאתם לעזרת חבר. זה מטורף, נכון? כאילו זה מטורף דווקא כשאנחנו הכי מרוכזים בעצמנו, אנחנו הכי צריכים לצאת מעצמנו ולראות את האחר. ובאופן מאוד פרדוקסלי זה עוזר לנו גם. אתם מבינים? אוקיי, התנגדות להתפארות עצמית. עשיתם משהו נפלא באמת, וכולם מעריצים אתכם על כך. כעת, אתם מתפתים לחיות מחדש את רגעי הטעילה, ומעבירים אותם שוב ושוב במוחכם, אפילו כוח התנגדות לזיכרונות הללו, שמשרתים רק אתכם. חשבו בגדול, מה עוד אתם יכולים לעשות? מה השלב הבא? התמקדו למעשה הטוב הבא שלכם. כן, אני אתן לכם דוגמא, אני פותחת פה הכל, אלה רואים. אגב, הנה. אני עכשיו מפעילה כוח התנגדות לאגו שלי, נכון? כי האגו שלי עכשיו רוצה שאתם תחשבו שאני איזה אוטוריטה, אני איזה סמכות, אני איזה וואו. אז כל פעם שאני מספרת לכם כביסה מלוכלכת שלי, אני מנצחת את האגו, אוקיי? כי מה האגו רוצה? מה האגו לימד אותנו? לא מלרצים כביסה מלוכלכת הביתה. לא מדברים על השיט, לא מדברים על הרפש, לא, לא, לא, כי את פוגעת בנו, מה זאת אומרת? את פוגעת בדמות שלנו. אז כל פעם שאני מבחינתי מוציאה כביסה מלוכלכת החוצה, אני מרחיבה את הכלי שלי. למה? כי אני מהירה על החושך באור, אוקיי? וגם ככל שאתם שמים יותר כביסה מלוכלכת בבוידם, אתם מגדילים את החושך. וככל שאתם באים עליו עם פנס ומספרים עליו לעולם, אתם מעירים אותו, והלכלוך הזה בבוידם והכביסה המלוכלכת הופכת להיות נקייה פתאום. גם כי אתם רואים שהשד לא נורא כל כך, ואתם מחוברים לאמת שלכם. הכביסה המלוכלכת הזאת שם בבוידם היא חלק מהאמת, אוקיי? בקיצור, אז לגבי, כשאני קראתי את הפסקה הזאת, מה הכותרת? התנגדות להתפארות עצמית. רגע שנייה, אני חייבת מים. רגע. נזלו פה המים, שנייה. אוקיי, כשאני עשיתי את ההרצאה בישראל, וואו וואו וואו, אני עלה לי, האגו עלה, אוקיי? יכולתי לבוא ולהגיד וואו, ועשיתי את זה בשביל אחרים, ונתתי, זה באמת נכון, אבל גם התפארתי. והלכתי והייתי רואה את הסרטון והייתי רואה את זה והייתי מפארת את עצמי עכשיו אתם צריכים להבין אני ישר שומעת גם כי זה הקולות שגם לי היו מה זאת אומרת? לא הבנתי אבל עשית משהו למה לא ליהנות ממנו? אוקיי נהנית היית בהרצאה את נהנית אני בטוחה שגם לכם יש את הקולות האלה נכון? מה פתאום אבל למה עשית משהו טוב? למה לא ליהנות? למה לא לצפות אחר כך בסרטונים? למה לא אחר כך לא לראות את הסרטון של... אוקיי עד כמה? את צריכה לשים לב האם את כבר ברמה שאת מפארת את עצמך יתר לעמידה. אוקיי, נשמה, עשית הרצאה מהמם, עשית את זה בשביל לתת או עשית את זה בשביל לקבל? התשובה הנכונה היא כנראה איזשהו תמהיל. לגבי כולנו, מה התמהיל? אם עשית את זה בשביל לקבל 80% ובשביל לתת 20%, את צריכה להפוך את התמהיל. ואם התמהיל הוא שעשית את זה 20% בשביל לקבל לשביל עצמך ו-80% בשביל לתת, סבבה. אז יאללה, אז תראי את הסרטונים פעם אחת ותתקדמי הלאה בחיייך. מה הדבר הבא שאת רוצה? עכשיו נתן, אני נשמעת, תוך כדי שאני מדברת את זה אני מרגישה כמו איזה קוריקו מה זה השטויות האלה? מה זה? אבל זה הרצון של האגו לקבל לעצמי בלבד לצפות בעצמי ולראות איזה מוצלחת הייתי ואיזה השפעה הייתה עלי אני, אני, אני, אני, אני זה מלא, מלא, מלא, מלא, מלא אגו מדברת איתכם בחורה שבשמונה החודשים האחרוניים האגו שלה עלה הוא וואה הוא וואו וואלה, ובימים האחרונים הוא מתרסק. למה? כי ככה הבורא רוצה, וזה המחיר למי שמנפח את האגו שלו, אוקיי? אז גם הניפוץ הזה של האגו זאת מתנה. לא עכשיו, אני עכשיו בפודקאסט, אז אתם יודעים, אני לא עכשיו איזה... זה קשה מנשוא. והימים האחרונים שאני עוברת עם ההתנפצות הזאת של האגו, היא בין הדברים המאתגרים שאני חוויתי, אוקיי? אבל הכל לא סתם, זה לא סתם. לא סתם, טוב, אני לא רוצה עכשיו לעבור נושא, כן? אבל בקיצור, לא לפאר את עצמכם יתר על המידה. זה חיט שהרבה מאוד נופלים בו. אוקיי, התנגדות לדחפים שליליים. הדברים אינם מתנהלים כשורה, אתם מדוחדכים וחסרי ביטחון. ואז מתקשר אליכם חבר. אחרי שיחת חולים קצרה מתחיל החבר... אה, אוקיי. זו דוגמה מטורפת. דחפים שליליים, אז הוא נותן פה דוגמה על לשון הרע, אוקיי? רק על לשון הרע אני צריכה לעשות פרק שלם. אבל אני לא אעשה עכשיו, אני לא אדבר איתכם יותר מדי עכשיו על לשון הרע, אני רק אגיד שלשון הרע זה דחף שלילי. עכשיו דחף שלילי שלאותו רגע הוא עושה מאוד טוב, אוקיי? אם נגיד עכשיו אתה מרגיש קקה, אוקיי? חסר ביטחון, זה זה זה, זה נורא נעים עכשיו לדבר עם חבר על מישהו ולרחל עליו. לאותו רגע, זה מה זה מעודד? אנחנו צריכים להתנגד. עכשיו לפעמים ההתנגדות הזאת היא לא נעימה, כי בן אדם בא, רוצה לרחל איתכם, או היה רגיל לרחל איתכם, ופתאום אתם צריכים לבוא ולהגיד לו לא. אני לא מדברת עכשיו לשון הרע, כי אתם יודעים כמה אור אתם מגלים ברגע שאתם מפסיקים לדבר לשון הרע, אני כאילו לא יכולה להסביר לכם בכלל, אנחנו נעשה על זה בעזרת השם פרק, אני בכלל שכחתי לדבר איתכם על לשון הרע אי פעם, לדעתי לא דיברתי איתכם על זה, אבל בכל פעם שאתם מתנגדים לדבר לשון הרע, אתם בכלל לא מבינים כמה אור אתם מכניסים לחיים שלכם, ואיך אתם מרחיבים לעצמכם את הכלי, אוקיי? אז בכל פעם שיש איזשהו... דחף לעשות דבר שלילי ואתם עוצרים אותו, אתם מרחיבים את הכלי. אוקיי? אוקיי. דבר הבא. התנגדות לשליטה. התנגדות לשליטה, זה גם מרחיב את הכלי, וואי וואי וואי וואי וואי וואי. אתם סופרים צעירים, וזה עתה השלמתם את יצירת המופת שלכם. אתם מראים את כתב היד לחבר שהוא עורך מקצועי. אתם מצפים להערכה, אבל החבר מותח ביקורת על היצירה. אתם לוקחים ללב את הביקורת הקשה ומתחילים לאבד ביטחון. אפילו כוח התנגדות. התגובה שלכם מעידה שאתם מאמינים שמקור היצירה הוא בכם, ולא באור. אוקיי? כלומר, כשאתם כותבים ספר, ואתם באמת מאמינים בבורא עולם, מקור הספר הוא לא אתם. זה מקור בורא עולם. ואז בעצם אם מישהו בא ואמר הספר הזה לא כל כך טוב, ירד לכם הביטחון מבורא עולם, אוקיי? אמנים אמיתיים יודעים שהם רק צינור, יותר מזה, אפילו הביקורת נובעת מהאור. אז ותרו על השליטה ונתקו את החיבור שלכם ליצירה. זה אחד הדברים הקשים, באמת, אני לא אומרת סתם, זה עבודה. לא סתם אמרתי לכם בתחילת הפרק, האדם לעמל יולד, זה הדברים הכי קשים בעולם שאני מכותבת לכם פה גם. צריכה שתבינו שנייה, אתם עליתם איתי ברמות, וזה חומר למתקדמים, אוקיי? דבר ראשון, קבלה באופן כללי זה חומר למתקדמים ברמות, ויש כאלה שבכלל ייכסו שאני מעבירה את החומר הזה, בסדר? זה חומר מאוד מאוד מאוד למתקדמים, אז בגלל זה אני גם אומרת, קחו מה שמתאים לכם כרגע, לא את הכל, ויש מצב שאני אפילו לא אמשיך, כי זה באמת too much to handle. לא, זה יותר מדי, אולי נעשה על זה עוד פרק, לא, לא, לא, אוקיי? ואנחנו נעבור לדברים הבאים, בסדר? אבל הכוונה היא באמת להתנגד לרצון לשלוט ולהתנגד לעניין שאני, אני, אני, אני, אני, ויותר להתחבר לדבר שכל דבר זה ברור עולם, ואנחנו לא שולטים על התוצאות, כלומר... כל דבר חיובי שקורה לי זה ממנו וגם כל דבר לא חיובי שקורה לי זה גם ממנו וזה כדי ללמד אותי משהו אני רוצה לבוא ולהגיד לכם שהסיפור קצר אישי לפני שאנחנו ממשיכים אני כן דיברתי על זה באינסטגרם ואני אדבר על זה גם פה עוד פעם ככל אנחנו כל הזמן מדברים על הדרך מתבארת להולכים בה, הדרך מתבארת להולכים בה, וכאילו הדרך שלי הייתה ככה בורר עצה, לא יודעת מה לקרוא לזה, מזל של מתחילים, לא יודעת איך לקרוא לזה, אבל כאילו קרה שעד לפני כמה ימים הכל הלך לי בקלות, במקצוע הזה. בקריירה החדשה. הכל הלך לי באמת בקלות. כלומר, החלטתי שאני עושה הרצאה הכי קל בעולם. תוך 24 שעות האולם הראשון התמלא, ובסופו של דבר הצלחתי בסוף למכור 200 ומשהו כרטיסים, האולם היה מפורק. אוקיי? בקלות. אחר כך החלטתי שאני עושה קורס בקלות יתרה. בקלות יתרה. בום, טק טק טק טק טק טק, הכל נמכר. עכשיו, אני לא יודעת למה, אולי אני אגלה, אולי לא, אבל זה כבר לא בקלות. אני כנה איתכם. לא בקלות. אם זה הרצאה במיאמי, עכשיו, אנשים יכולים לבוא ולהגיד, וואו, גל, 50 אנשים זה מלא אנשים למקום חדש. נכון, מבחינת האגו שלי לא. מבחינת האגו שלי, הכל זה יחסי? מה זאת אומרת 50? את כבר רגילה לעשות 200. ואם זה לא 200, בואי נבטל. זה התנגדות לאגו. לא לבטל, אני אומרת לכם, האגו אמר לי לבטל, גם דיברתי עם המפיקה כבר, אני אמרתי לה, בואי נבטל. זה לא מתאים לי הדבר הזה. לאגו שלי זה לא מתאים לעמוד באולם שהוא רק רבע מלא. סגרתי אולם של 200 אנשים? זה אגו, אוקיי? אם אני בלי אגו אומרת כערך, ואני מאמינה במה שאני אומרת, שכל נשמה היא עולם ומלואו, באיזה עולם 50 נשמות לא רלוונטי? עזבו שנייה, וואו, זה מדינה אחרת, ואיזה מטורף אחד שיש לו 50 אנשים, וזה נס, ויש דרך, עזבו שנייה את ההיגיון, אוקיי? עזבו שנייה את ההיגיון. שעוד לא מכירים פה, ואין קהל, וזה תתי, ולא... עזבו אותי שנייה מההיגיון, בואו נדבר שנייה רוחנית. ואנחנו יודעים שהרי כל התוצאות זה בורא עולם. הרי אם בורא עולם היה רוצה, הוא היה מביא לי גם 400 אנשים. הוא היה מביא. עזבו שאני לא יודעת כמה בסופו של דבר יהיו, זה לא משנה. יהיו 50, יהיו 80, יהיו 100, לא משנה. הרי זה ברור. כאילו אני מרגישה שבורא עולם אומר לי, חיים שלי. את עושה את זה בשביל שכאילו יגידו כמה מספרים ואיזה מטורפת גל, או את עושה את זה כי את רוצה באמת להשפיע על אנשים וכי את יודעת שיש לך מתנות לתת ואת רוצה לתת אותן? למה את עושה את מה שאת עושה? עכשיו, מעצם זה אני יכולה לבוא ולהקליט פודקאסטים היום ומחר. אבל אם הייתי באה, ולא בשפיטה, אוקיי? יכול להיות שגם הייתי מבטלת, ואז הייתי לומדת את השיעור אחר כך, אני לא יודעת. אבל מעשים. מה עושים חברים שלי? מעצם העובדה שאני אביא את התחת שלי לאולם ואני אראה שהאולם 25% מלא ואני אתן את כל כולי כאילו יש שם 2000 איש אני מתנהגת בעלימה לערכים הפנימיים שלי ואני שמה את האגו בצד זה מרחיב כלי אוקיי? וזה לא משנה לי אם אתם אומרים וואו 50 איש זה מלא אנשים מה נראה למה פה זה לא משנה כי מבחינת האגו של גל זה מעט מאוד. אז זה לא כל כך משנה לי, זה קצת כמו שאנחנו לא יכולים לשפוט ולבקר ניסיונות של אנשים אחרים. אתה אומר, מה זה, זה קל. מה, הוא רציני שזה קשה לו? זה הדבר הכי קל בעולם, זה לא רלוונטי. כל אתגר וכל ניסיון מגיע לכל נברא קוסטומייד. אוקיי? קוסטומייד. לא סתם זה יהיה ככה, ולא סתם שום דבר לא קורה סתם, אוקיי? יכול גם להיות ש... כאילו, גם מה זה קל כל הזמן? זה שיעור שאני צריכה ללמוד אותו ולהיזכר למה אני עושה את מה שאני עושה. וגם תזכרו, ככל שהאגו מתנפח, ההתרסקות יותר רצינית, אוקיי? טוב. יאללה, אז דיברנו על כל ההתנגדויות לאוטומט, על חלקן, אולי בבוא היום אני אמשיך כי זה באמת ארוך, אני לא יכולה את הכל, זה גם מאוד כבד אנרגטית. אוקיי, הדבר השני שעוזר לנו להרחיב את הכלי זאת כוונה, וזאת הסיבה גם שאני עושה את הכנס של אלול לפני השנה החדשה, לא סתם אני כל הזמן אומרת לכם תצקו כוונות, תצקו כוונות, תצקו כוונות. כוונה מרחיבה את הכלי. אנחנו צריכים לעבור הרבה מאוד פעמים מהשאלה מה אני רוצה לקבל, אני, אני, אני, מה אני רוצה לקבל, איזה חומר אני רוצה לקבל, כמה אני רוצה להרוויח, לשם מה אני רוצה לקבל. לשם מה זה גם עבור מי. אני רוצה לקבל מלא כסף. אוקיי, נשמה, הבנו. תכלית הבריאה היא גם לתת. זה, אני רוצה לתת, לקבל על מנת לתת. זה מקום אחר בכלל של קבלה. ולכן הכוונה כל כך חשובה. אנחנו יכולים לרצות לקבל את אותו דבר. אחד יבוא ממקום של מה אני, ואחד יבוא לשם מה. כוונה שונה בתכלית. כבר אמרנו שעל התוצאות אין לנו שליטה, על הכוונות יש לנו שליטה מלאה. כשאנחנו מגיעים למקומות ולמעשים ולפעולות מכוונה טהורה וכוונת לב טובה, אנחנו מרחיבים את הכלי שלנו. מה הכוונות של הדברים שאנחנו עושים, אוקיי? דבר נוסף שמרחיב את הכלי. יציאה מהעצמי, אוקיי? לא רק כמה אני יכול לקבל, אלא כמה אני יכולה להשתמש במה שקיבלתי ולהעביר הלאה. נגיד, בן אדם עכשיו קורא מלא מלא מלא ספרים, הוא מקבל מלא מלא ידע. אז אתה יכול לבוא ולהגיד, וואו, מה אני עושה עם הידע הזה עכשיו, איך אני מטמיע אותו בחיים שלי, מה אני עושה, ואם איך אני עושה, ואיך אני פה, ואיך אני שם, ואיך אני מחנכת את הילדים שלי, ואני אני אני אני או שאתה יכול לבוא ולהגיד וואו כמה ידע עכשיו רכשתי מהספרים האלה חייב להעביר את זה על הידע הזה עכשיו לא כל אחד עכשיו הוא משפיען ברשת לא צריך אתם יושבים עם חברה בבית קפה ספרו לה על הידע החדש שקיבלתם ושינה לכם את החיים תשנו גם לה את החיים או לפחות את היכולת שאולי היא תחליט אם זה בשנה לתחיים או לא אבל אתם תהיו בנתינה מרחיב את הכלי. כל הזמן תחשבו איך הדברים שאתם מקבלים, אתם יכולים להעביר אותם הלאה ולעשות את העולם ליותר טוב. לא רק לעצמי, לא רק לעצמי, עכשיו זה לא פשוט, זה ההפך מהטבעי שלנו. הטבעי שלנו זה אני, אני, אני, אני. ובכל פעם שאנחנו חורגים מזה ושוברים את הלולאה, אנחנו מרחיבים את הכלי שלנו, אוקיי? אוקיי, זה חזק ברמות. מה עוד מרחיב לנו את הכלי? צליחת אתגרים, אוקיי? דווקא אתגרים ודווקא קשיים הכי הכי מאפשרים לכלי שלנו לגדול ולהתרחב. למה? כי עם מה אנחנו מתעמתים באתגרים? אנחנו מתעמתים עם פחד מאוד גדול, אנחנו מתעמתים עם כעס מאוד גדול, אנחנו מתעמתים עם התפרצות אגו, אוקיי? עכשיו, דווקא מהמקומות הכי הכי הכי לואו והכי רפש, ברגע ששם אנחנו מתמודדים ממקום של אמונה וראיית הטוב ולראות שהאתגר הקשה הזה הולך להוביל אותי למקום שיחשוף כל כך הרבה אור מעצם צליחת האתגר ממקום של אמונה הרחבנו את הכלי. עוד פעם, זה לא פשוט. זה לא אומר שאני לא יכולה רגע להיות בקושי. ולהיות בעצב ולא ישר, איפה האור, איפה האור, ואני מאמין ואני בטוב, שנייה, יש גם שלבים, אפשר גם לשהות שנייה בכאב, זה בריא, אוקיי? אנחנו לא רוצים לטשטש רגשות שליליים, אוקיי. זה גם מתקשר קצת לאוטומט, אבל מזווית קצת אחרת ואני רציתי להגיד גם אותה. הכלי שלנו גדל כשאנחנו יוצרים רווח, אוקיי, אנחנו רוצים מרווח ובחירה בין הרצון לבין מה שקורה בפועל. מה זה אומר? כשאני מאוד מאוד מאוד רוצה את זה, אני מרגישה את הרצון בכל הגוף, אוקיי, וזה אפילו יוצא כמו קי, עוד שנייה זה יוצא כמו קי, סבבה? אבל אני משתהה, אני יוצרת איזשהו מרווח, ואני לא פועלת עכשיו, אני פועלת בניגוד למה שרציתי לפעול. אוקיי? ברגע שאנחנו שולטים ברצון ולא הוא שולט בנו, אנחנו מרחיבים את הכלי. לדוגמה, נכון? אנחנו אוהבים דוגמאות. בא לי לצעוק עכשיו על בעלי, הוא עצבן אותי עכשיו ברמות, הוא עשה משהו שהוא יודע שאני שונאת שהוא עושה. בא לי לצעוק, זה כמו כי, נכון? זה עולה, אני עוצרת ואני בוחרת לדבר. ממש רציתי לצעוק, ממש אבל, ועצרתי ואני בוחרת לדבר איתו בנועם, הרחבתי את הכלי. אוקיי? תחשבו על זה, זה כאילו אנחנו באים להתנהג כמו בהמה, חוצרים ומתנהגים יותר במקום אלוהי. כל פעם שאתם עושים דבר כזה, אתם מרחיבים את הכלי. אוקיי? רציתי לברוח. אוקיי? לא לברוח פיזית, לברוח מתחושה מסוימת. רציתי לברוח מהכאב, רציתי לברוח מהתחושה שאני דחויה, כל מיני רגשות, אוקיי? אנחנו בורחים. אנחנו בורחים לטלפון, אנחנו בורחים ללכת לנקות, אנחנו בורחים ללכת לפילאטיס, אנחנו בורחים ללכת לעבודה. וואו, וואו, שאלה נדע כמה אנשים בורחים לעבודה כדי לא להתמודד עם רגשות לא נעימים. וברגע שאת מרגישה שאת רוצה לברוח, אבל את נשארת. עם מה שאת מרגישה לרגע ולא בורחת מזה, מרחיבה את הכלי. אנחנו רוצים לשלוט ואנחנו מתנגדים לרצון הזה ואנחנו מסכימים לא לדעת לרגע או לכמה רגעים, אנחנו מרחיבים את הכלי. אוקיי, דבר נוסף שמרחיב את הכלי זה פינוי מקום, אוקיי? זה פינוי מקום ברמה הרוחנית, אבל גם פינוי פיזי עוזר, כי הוא בעצם איזשהו אימון תודעתי ושיקוף לפינוי פנימי, אוקיי? אז אם זה אומר שאנחנו מפנות, זה נורא מתקשר גם לפרק של התודעת שפע, אבל זה מאוד קשור אחד לשני, זה גם הרבה מאוד דברים, זה כאילו אותה גברת בשינוי הדרך, אוקיי? לצורך העניין לא רשמתי את זה פה, אבל גם נתינה, טוב דיברתי על זה בקונסטלציה אחרת, אבל גם נתינה מרחיבה כלי, צדקה מרחיבה כלי, כי זו יציאה מהאני, האגו לא רוצה לתת, נכון? מה פתאום, שילך לעבוד, למה אני צריכה לתת? או אם לא יהיה לי, זה אגו, זה פחד, זה הישרדות, זה בהמה. ברגע שאתה מתעלה ונותן כסף, אתה מרחיב את הכלי. נגד הטבע, אוקיי? אז הפינוי הפיזי, ברגע שאנחנו עושים איזשהו ניקוי פיזי, מפנים דברים לא רלוונטיים מהמטבח, מפנים את הארון שלנו, זה עושה איזשהו שיקוף לתודעה הפנימית, אוקיי? וברמת התודעה הפנימית, הדרך, אפשר גם להבין את זה ברמה פיזית, אבל ברור שכאילו נגיד עכשיו אנחנו רוצים להתחיל לאכול בריא. אנחנו רוצים להתחיל לאכול בריא, וכל המטבח שלי מפוצץ בג'אנק פוד ובאוכל מעובד. פיזית, אם עכשיו אני אלך לחנות טבע ואקנה מלא מלא דברים, אין להם מקום להיכנס למטבח המפוצץ בג'אנק פוד שלי, נכון? אני צריכה לפנות את הג'אנק פוד כדי שיהיה מקום לאוכל הבריא, נכון? אז אותו דבר בנפש. אנחנו צריכים להסתכל, להתבונן. להגיד מה לא מתאים לי יותר ובצורה מודעת להגיד שאנחנו משחררים את זה, אוקיי? זה אחד מהדברים גם שאני רוצה לעשות בכנס של אלול, כי אני עשיתי את זה ואנחנו כל כך חיים, פשוט חיים לנו ואנחנו לא שנייה עוצרים ואומרים מה לא בא לי יותר בחיים שלי. איזה הוויות לא מתאימות לי יותר, הן התאימו לי עד עכשיו והן לא מתאימות לי יותר, אוקיי? הכלי לא גדל רק מזה שאנחנו מוסיפים לו עוד ידע ועוד מדיטציה ועוד אפרמציה ועוד קורס ועוד סדנה. לפעמים הכלי יכול להתרחב דווקא מהדברים שאנחנו מוכנים לשחרר. אוקיי? אוקיי, לגבי התמודדות עם אתגרים. אני חייתי לי באיזה סרט שככל שהכלי שלי יגדל, יהיה לי יותר קל לצלוח אתגרים, נכון? כי אני בן אדם יותר מפותח ואני עם כלי יותר גדול. חיה בלאלה לנד. ככל שאנחנו מתרחבים וככל שהכלי שלנו גדל, האתגרים שאנחנו מקבלים הם באותה עוצמה, אוקיי? כי כשהכלי גדל, הוא גדל לכל הדברים, זה שאומרת לא רק לדברים הטובים, בסדר? יש בבריאה הרבה מאוד דברים, אז הוא גדל ואז אנחנו יכולים להכיל יותר שפע, יותר אהבה, יותר שמחה. יותר אחריות, אבל אנחנו גם יכולים להכיל יותר אי-ודאות, אוקיי? או העלייה, חוסר הוודאות שאני חווה עכשיו, הוא הרבה יותר גדול ממה שאני יכולה להכיל, ממה שיכלתי להכיל לפני שנתיים, שהכלי שלי היה הרבה יותר קטן. כלי יותר גדול, אז אני יכולה להכיל יותר אי-ודאות. עכשיו, זה מפחיד ברמות. זה מפחיד ברמות. האי-ודאות בגודל שאני עכשיו חווה, לא הייתי יכולה להכיל אותו לפני שנתיים, אז לא הייתה מגיעה היא הוודאות הזאת, אוקיי? אני יכולה להכיל יותר כאב, אני יכולה להכיל יותר רצב, הכל אני יכולה יותר. הכלי גדל, הכל גדל שם. עכשיו, שמעתי משפט ממש ממש ממש יפה, נטשלה, זה מטפלת, אמרתי לכם אותו גם באינסטגרם, כגודל, וזה בדיוק מתקשר לזה בול. כגודל הכאב שאדם מוכן, סליחה, כעומק שהכאב שאדם מוכן לחוות, זה לא בדיוק מוכן, אני אפילו אשנה את המשפט שהיא אמרה, כגודל הכאב שיכול להיכנס לכלי, גודל השמחה שיכולה להיכנס לכלי, אתם לא יכולים לבוא ולהגיד, וואו, אני רוצה להיות מסוגל לחוות מלא מלא אהבה ומלא מלא שמחה. נשמה זה לא תוכנית כפי בקשתך. בורא עולם יצר קשת של רגשות. ואם אתה רוצה להיות מסוגל להכיל שמחה בעוצמה 200, סתם דוגמא מספר, עוצמת הכאב שלך גם צריך להיות בעוצמה 200. אוקיי? ככה זה עובד. זהו, אז אני מקווה מאוד... אה, וואו וואו וואו. עוד דבר נוסף וחשוב מאוד שמרחיב את הכלי ואת זה אתם כבר יודעים כי כולכם, רובכם עובדים כבר עם אליס שזה אפליקציה לפירוק אמונות מקבילות שאנחנו פיתחנו, גם לזה אני אשים לכם לינק. פירוק אמונות מקבילות מרחיב גם את הכלי ברמות. זה פותח לנו נקודות עיוורון לגבי עצמנו ומרחיב את הכלי ונותן יותר לאור להיכנס כי בסופו של דבר האמונות המקבילות האלה הן מגבילות את האור מלהיכנס אלינו. וככל שאנחנו נפרק יותר אמונות מגבילות, אנחנו מרחיבים את הכלי עוד ועוד. אני אוהבת אתכם, ותודה שהקשבתם לי. והיה לי כל כך כיף, כל כך כיף לתת לכם מהידע שלי ומהאינטרפטציה שלי ומהחוויות חיים שלי. ואני מעריכה אתכם ברמות, מעריכה אתכם ברמות על ההקשבה, על התמיכה, על האהבה, אתם משהו מיוחד, ותודה שאתם חלק מהדרך שלי, זה כל כך לא מובן עבורי מאליו. ואני אשמח שתהיו בנתינה, תרחיבו את הכלי שלכם, תעבירו את הפודקאסט הזה לאנשים שאתם חושבים שזה יכול להועיל לכם, תשתפו אותו באינסטגרם שלכם, תפיצו את זה, אם משהו עשה לכם טוב, אל תשמרו אותו אצלכם, תעבירו אותו הלאה. זאת נתינה, זאת הרחבת הכלי, זה ההפך מהאגוצנטריות ולעצמי, לעצמי, לעצמי. ככה עושים שינוי, בדברים קטנים. אני אוהבת אתכם מלא, ותכתבו לי מה חשבתם על הפרק. לאב יו.
