פרק 12 - איך מצאתי את הקול שלי
Gal Katsiri talks about finding her voice as a podcaster and speaker. A conversation with Katy sparked her dream to become the "Tony Robbins of Bat Yam." She learned her gift was sharing her story openly, and that speaking vulnerably without a co-host took real courage.
Chapters
לדעתי הפעם הראשונה שהרגשתי את אלוהים בתוכי. עכשיו קשה להסביר לכם את זה, מי שחווה את זה יודע. לדעתי ככה מרגישים שאתה במהות שלך ובשליחות שלך. אני זוכרת לא הצלחתי לעבוד. אני זוכרת את עצמי כותבת לאמא שלי ולירון, תקשיבו, משהו קרה לי עכשיו. אני לא אשכח את החוויה הזאת בחיים שלי. זה היה משהו כאילו, ככה החיים צריכים להרגיש. כזה, כאילו היה שם משהו, השפעה, נתתי ממידעים שאני קיבלתי, סיכמתי אותם והעברתי אותם במילים שלי, זה השפיע על אנשים, היה שם איזו תחושה אלוהית, באמת ברמות הכי הכי הכי גבוהות שיש, משהו בנשמה שלי, כנראה שמשהו ברגע שאתה מרגיש את הייעוד שלך, כל דבר שהוא לא הייעוד שלך כבר מרגיש לך תפל. שלום שלום, פרק 12. יואו, זה מתקדם, זה מתקדם, איזה כיף שאתם פה, איזה כיף. טוב, אז היום זה פרק שמלא זמן חיכיתם לו, והאמת שגם אני, וחיכיתי לזמן המדויק שאני ארגיש מוכנה, שזה מנוגד למה שאני הולכת להגיד פה, אבל הרגשתי שכאילו צריך את הזמן הנכון לזה, לספר לכם איך מצאתי את הקול שלי, איך מצאתי ואיך אני מוצאת. אני חושבת שאיך למצוא את הקול שלנו זה לאו דווקא איך למצוא את הקול שלנו ברשת, אוקיי? הסיפור שלי אולי זה איך מצאתי את הקול שלי ברשת, אבל זה בעצם דרך הדבר הזה אני גיליתי בכלל מה השליחות שלי בעולם, דרך הדבר הזה גיליתי מה לדעתי הולך להיות הנתיב שלי. ברמת הקריירה, כי אם אני רוצה שהשליחות והקריירה שלי יהיו בהלימה, אז זה עזר לי לגלות את זה. אז בכלל לא, זה לא היה בוויז'ן שלי בכלל, כאילו להיות באינסטגרם, לדבר, פודקאסט, כאילו מה קשור, שום קשר, לא היה לי גם שום רצון. זה התחיל מזה שלקחתי בחורה לעסק. שתעשה לי טיק טוק, כי כאילו טיק טוק נכון? זה התחיל להיות דיבור. הבאתי בחורה לעשות סרטונים בטיק טוק, ואז היא אמרה לי, תקשיבי, צריך לעשות גם סרטונים איתך, זה ממש יעבוד שכאילו, את תדברי ואת תספרי וזה יכול להתפוצץ, ואז אמרתי, על מה אני אדבר? אני לא יודעת על מה לדבר, כאילו, מה קשור? צריך לדבר על התכשיטים וזה. ואז היא נתנה איזה סלוגן, כאילו, היא אמרה לי, לא, אם תעשי, תחשבו שהיא מומחית כזה בהוקים ובסרטונים ויראליים בטיק טוק, אני לא רואה אתכם. שלוש שנים אחורה נגיד, משהו כזה, 22 כזה, 23 לא יודעת, משהו כזה, היא אמרה לי כן אפשר לעשות סרטון, איך משתי תכשיטים בשבוע הפכתי לעסק, איך משתי תכשיטים הפכתי לעשר מיליון, איזה משהו כזה, כאילו הוא כזה שיתפוס אנשים, לא יודעת, לא יודעת, מה קשור, מה קשור, מה קשור. בקיצור כמה ימים אחר כך כאילו היא כזה שתלה לי איזה מחשבה בראש. שוב מפה ולהיות כאילו לדבר את העולם שלי אין שום קשר עשיתי כאילו גם הסרטון שהיא אמרה זה היה פשוט להצטלם אף פעם לא הייתה לי בעיה להצטלם פשוט להצטלם ובשביל העסק אתם יודעים כאילו שסרטון טיק טוק התפוצץ כדי להביא מכירות לא משהו מאוד כאילו שטחי. ואז כמה ימים אחר כך נפגשתי עם חבר. נפגשנו לאורך הצהריים והחבר הזה, אחותו היא מישהי מאוד מאוד מאוד חזקה באינסטגרם בישראל, יש לה גם מותג מאוד מאוד מצליח וכאילו דיברנו על זה, דיברנו עליה והלו"דת זה משפיענית מאוד מצליחה ואז הוא אמר לי, תקשיב יגאל, לדעתי את ממש מעניינת, כאילו את חייבת, למה את לא, כאילו הדבר הזה של מישהי שהיא כאילו היא הברנד והיא מפרסמת וזה זה מאוד מאוד חזק ואת צריכה גם, לדעתי יש לך מלא מה לספר, הסיפור שלך ממש מעניין, את בחורה ממש מעניינת, ואני כזה, מה? מה מעניין? לא הבנתי מה מעניין, ועל מה אני אדבר, ואין לי מה לספר, וכאילו מה, לא הבנתי, כאילו באמת, ממני והלאה, תקשיבו, באמת, אני לא זוכרת את השיחה הזאת, אני כן זוכרת שכאילו הוא אומר דברים, ואני לא מאמינה לשום מילה שהוא אומר, כאילו מצד אחד אני מאמינה, מצד שני אני לא מאמינה, כאילו, טוב, אני בחורה מעניינת, כשנפגשים איתי עכשיו לארוחת צהריים, אז אתה יודע, אני כאילו יודעת לדבר, ואני כאילו סוחפת, וכאילו כיף איתי, את זה אני יודעת, אני יודעת גם ש... יש לי אנרגיה ואנשים תמיד אמרו לי את זה מגיל קטן, אבל מפה עד להתחיל לעשות סרטונים ולתעדת ברט, גם זה היה נראה לי כמו איזה אימא לאיזה סיוט, כאילו עכשיו כל דבר אני לא נוכחת ברגע וכל דבר הן מתעדות וזה השתעבדות. ואז הוא התחיל לספר לי, וגם הוא דיבר איתי על זה בקטע העסקי, אוקיי? בקטע שברגע שהבעלים היא גם הפנים של הברנד, זה מאוד מאוד עוזר לברנד להצליח וזה מקשר ואז התחרות היא הרבה יותר שונה כי... כמוך יש רק אחת, אז גם אם מישהו מוכר בדיוק את אותו דבר, תיאורטית, הם מעדיפים לקנות אות ממך, כי כאילו את מייצגת את המותג, שאגב זה מאוד מאוד נכון, כן? וכאילו יצאתי מהשיחה הזאת, השיחה הזאת עשתה לי איתו משהו, אוקיי? זה כמה ימים אחרי שהבחורה הזאת שמעתיק טוק הייתה אצלי במשרדים. שיחה איתו עשתה לי משהו, אני ממש זוכרת את היום הזה, תקשיבו, אני ישר מהפגישה איתו הלכתי לאסוף את הבן שלי מהגן, עכשיו הקדמתי. הקדמתי באיזה שעה, אמרתי טוב אין לי מה לעשות עכשיו אני לא הולך הביתה אני לא פה אני לא שם חניתי שם בחניון חיכיתי שעה, אמרתי טוב יאללה בוא נעשה את הסרטון הזה שהיא אמרה בסדר בוא נעשה את הסרטון עם שתי מכירות לעשר מיליון ללה לי ללה ללה, עשיתי את הסרטון, הסרטון הראשון שלי בטיק טוק, יחסית הצליח כאילו לא יודעת מה הגיע לתשעת אלפים עשרת אלפים צפיות משהו כזה מלא מלא צפיות מלא מלא עוקבים מלא מלא תגובות הסרטון הזה היה טוב? לא, כי לא היה לי באמת מה להגיד, כן? התמדה, נחישות, לא לוותר, כל מיני חרטוטי מוח וקלישאות שבלי שום אלימה, כאילו שום סיפור אמיתי, בלי משהו שאפשר באמת להזדהות איתו, איזה אדליין מפוצץ של כאילו, איך הגעתי לעשר מיליון וטה טה טה. טוב, לא היה שם כלום, זה סתם, זה ריק מתוכן. וממשיכים בסיפור, ממשיכים. אבל משהו בהרגיש שכאילו כן בא לי פתאום לגשש בתחום של האינסטגרם, בתחום של החשיפה, בתחום של ההשפעה. ואז כזה, זה התחיל בשני נתיבים. זה התחיל בזה שאמרתי, טוב, אני מאוד אוהבת להתלבש, ואני חושבת שאני מתלבשת די יפה, ואני יודעת שהרבה פעמים שואלים אותי כאילו מאיפה אני קונה את הדברים וזה, יאללה, אני שמה את ה... יש לי מערת גוף כזאת, אני הולכת לשים אותה בסלון. ומתחיל לצלם, look of the day כזה, כל יום אני אתחיל לצלם. נכון, זה גם היה מביך, כאילו זה הרגיש לי מביך, כאילו מה קשור פתאום, את מצלמת את עצמך מתלבשת, מי שמח, כאילו את איזה בלוגרית אופנוע, מה קשור לעולם. אז התחלתי לצלם, ואז אני רואה את חברה אמרה לי, בהתחלה הם צוחקים עלייך, אחר כך הם שואלים איך התחלת, משהו כזה, יש איזה משפט. אמרתי יאללה יאללה trust the process וכזה ממשיכה ממשיכה מצלמת את הלוקים לא מבינה לאן זה יוביל לא מבינה לאן זה יוביל מה קשור לצלם את הלוקים אבל אתם יודעים גם זה אפילו עשה את וואט אני זוכרת כאילו חברות היו אומרות לי יואו מאיפה זה יואו אני מתלבשת כמוך יואו זה זה זה גם משפעה ברמה מסוימת כן מאוד חשוב כי אני מאוד אוהבת להתלבש זה באמת גם בעיניי מעיד על מלא מאוד דברים וזה בקיצור, תוך כדי כמה שבועות אחרי, מאוד מהר, לא יודעת מה, שלושה שבועות אחרי, נפלה לי התובנה ששפע זה השפעה, ואני רוצה לקחת את ההשפעה ללבל אחר, ואמרתי לך, והייתי כבר הארטקו בהתפתחות האישית, וגם התחלתי להבין שבעיקר מבעלי, שאני יודעת להעביר מסרים בצורה ממש טובה. הוא אמר לי, תקשיבי, יואה, את בורחת במתנה, גל, את שומעת פודקאסטים, את קוראת ספרים, ואיך שאת מבירה לי את המסרים, זה אי מלא, כאילו, אני לומד מזה מלא, זה משוגע. אז אמרתי, וואו, יש פה משהו, כאילו, אולי אני צריכה לעשות עם זה משהו וזה. ואז אמרתי, יאללה, תכף ראש השנה, הרמת כוסית, סיפרתי לכם גם את זה באחד הפרקים, ואני אספר עוד פעם, כי זה חשוב מאוד מאוד מאוד, שעשיתי הרמת כוסית, ואמרתי, יאללה, אני הולכת לעשות להם הרמת כוסית שהיא שונה הפעם, לא איזה הישגים הגענו, מה זה, מה פה, מה נה נה נה, אני הולכת ללמד אותם הדברים שאני למדתי, בחרתי שלושה נושאים. והרציתי להם, וואו, תקשיבו, רמת ההתרגשות שלי, אמא לי, הייתה בשמיים, בשמיים. הלב שלי על 200. לא יודעת כמה היו ברמת כוסית הזאת, 15, 16 איש. והייתה שם רמת כוסית כיד המלך, לדעתי, זו הייתה רמת כוסית סימבולית, באמת, וואו, וואו, וואו. כאילו, מה שאתם רוצים, באמת, כיד המלך. הרמת כוסית הכי מושקעת שעשיתי בחברה. ו... בואו נשכח את היום הזה בחיים שלי. למה? תקשיבו, זו הייתה הפעם הראשונה, לא יודעת, נראה לי, בלי נדר, לא יודעת, לדעתי הפעם הראשונה שהרגשתי את אלוהים בתוכי. עכשיו, קשה לי להסביר לכם את זה, מי שחווה את זה יודע, לדעתי ככה מרגישים שאתה במהות שלך ובשליחות שלך. גם בו זמנית, באותו זמן הרגשתי את זה, אבל אחר כך, דבר ראשון, האווירה, כשסיימתי את הרמת כוסית, האווירה שהייתה בסטודיו, בחיים לא היה דבר כזה. תקשיבו שהאנשים האלה מכירים אותי שנים, כן, הם עובדים איתי שנים, עברו איתי אין סוף הרמות כוסית, אין סוף ישיבות צוות, הם גם אמרו את זה מילולית, כן, שכאילו דבר כזה לא קרה, וזה מטורף, ומשהו קרה שם. אמרתי, וואו, משהו קרה פה. וגם אחר כך, שכבר התפזרנו וכל אחד הלך למשרד שלו, אני זוכרת, לא הצלחתי לעבוד. אני זוכרת את עצמי כותבת לאמא שלי ולירון, תקשיבו, משהו קרה לי עכשיו. אני לא אשכח את החוויה הזאת בחיים שלי. זה היה משהו כאילו, ככה החיים צריכים להרגיש. כזה. כאילו היה שם משהו, השפעה. נתתי ממידעים שאני קיבלתי. סיכמתי אותם והעברתי אותם במילים שלי, זה השפיע על אנשים, היה שם איזו תחושה אלוהית, באמת ברמות הכי הכי הכי גבוהות שיש. אוקיי, אמרתי טוב, אני לא יודעת מה אני עושה עם זה, כאילו אמרתי טוב, ואז אמרתי טוב, מה אני עושה עם זה מכאן, אני חייבת לשחזר את הרגשת, כי זו באמת הייתה הרגשה הכי טובה שהייתה לי בחיים. טוב, יש לי, אני כל פעם עכשיו, וגם הם מאוד אהבו את זה. התחלתי על הכל פעם ברמת כוסית, אני עושה להם הרצאה, כל פעם על משהו אחר. זה היה מהמם, אבל כן, עם יחדות אני רוצה להגיד שכאילו כן הרגיש לי, לא תכננתי להגיד את זה, עכשיו זה עולה לי, כן הרגיש לי שהם לא קהל היעד, אוקיי? עכשיו מה קורה, כשאתה עושה אפי-אור לעובדים שלך, ואתה הבוס, אתה כופה עליהם, לשבת ולהקשיב לך. זה לא אנשים שקנו כרטיסים להקשיב לך, זה לא אנשים שבחרו לעקוב אחריך באינסטגרם, אתם עכשיו מבחירה פה מקשיבים לי בפודקאסט, אף אחד לא הכריח אתכם, נכון? זו תחושה אחרת, ומרגישים את זה, באנרגיה, בעיקר אם זה פיזי. אז לאט לאט זה התמסמס, אחרי 2-3 IPH כאלה זה הפסקתי את זה, זה הרגיש לי לא מדויק יותר. אפילו לא יודעת אם הרגשתי את זה בלייב, עכשיו אני יודעת להגיד את זה. ואז, אתם יודעים חלק מהסיפורים, אבל בסדר, אני רוצה שזה יהיה מסוכם בפרק אחד. הלכתי לגבי דניאל, שהוא היה האורח השני שלי בפודקאסט הזה, ובאתי אליו, ואז אמרתי לו, תקשיב גבי, מרגישה שיש לי הכל. מרגישה שיש לי עסק, מכניס מלא כסף. אני עושה אחלה של כסף. הגעתי לכל החלומות שחלמתי עליהם בשנים האחרונות. באמת, it's not enough, זה לא מספיק לי יותר, כאילו, אוקיי, אז עכשיו אני אשים יעד לגדילה של 30 אחוז, אוקיי, אז עוד כמה מיליונים בשנה אני אכניס, ירוויח עוד זה, אוקיי, ואז מה? משהו בנשמה שלי, כנראה שמשהו ברגע שאתה מרגיש את הייעוד שלך, כל דבר שהוא לא הייעוד שלך כבר מרגיש לך תפל. תקשיבו, אתה כל הזמן למדת לך בדיעבד, אגב, תבינו שכאילו, אתם רואים, זו פעם ראשונה נראה לי, אין לי פיסת נייר, אני כאילו, הכל מהראש. כן רשמתי כמה מדברים בטלפון, שאם אני אשכח, אבל שתדעו שזה הכל אסוציאטיבי. גם הקלטתי היום עוד פרק, אז אמרתי, טוב, אני חייבת היום להקליט את הפרק השני כדי שיהיה לי אנרגיות וכדי שאני אהיה בנוכחות. אני באמת חייבת לדבר מהלב שלי, בצורה הכי אותנטית, כי כאילו, שוב, איך מצאתי את הקול שלי? אז אני חושבת שזה... אם כבר איך מצאתי את הקול שלי אז בפרק הזה פשוט לדבר את הקול שלי בלי לתכנן בלי לחשוב. אוקיי אז אני אומרת לגבי תקשיב כאילו זהו אני אני אני חייבת אני חייבת משהו אחר כאילו אני חייבת משהו נוסף זה לא מספיק לי. ואז הוא התחיל לדבר איתי על שבע הספרות נראה לי זה נקרא. התחיל להסביר לי הוא בן אדם דתי גם. והייתי בהיריון, באמצע ההיריון שלי כזה, ואז הוא אומר לי, גל, תקשיבי, הוא נתן לי כל מיני עצות שם, חלקם יישמתי, חלקם לא, הוא אמר לי, את חייבת להתחיל ללמוד את זה. את חייבת להתחיל ללמוד את זה, שיהיה לך את הידע, לעבור קורס מאמנים, כבר רציתי, כבר נרשמתי, בסוף חזלשתי, זה לא היה מדויק, וטוב שכך, עם ההיריון והלידה הרגשתי שזה לחוץ לי. ואומר לי תתחיל לעלות סרטונים לרשת, תתחיל לעלות סרטונים לרשת, אין לך שום סרטונים, כאילו את סתם מעלה סטוריום חסרי משמעות וזה, תתחיל לעלות לרשת סרטונים. טוב, זה כן הרגיש לי מדויק, אה ומה עוד הוא אמר לי? את חייבת לעשות סשנים אישיים. עכשיו מה קשור סשנים אישיים עכשיו? אמרתי לו גם, אמרתי לו גם תקשיב אני לא רואה את עצמי עושה סשנים אישיים. זאת לא השליחות שלי, אני לא מטפלת אחד על אחד, כאילו ידעתי מאוד טוב להגיד את זה גם אז, גם עכשיו אני לא עושה סשנים אישיים. לא מרגישה שזאת השליחות שלי, מאוד פשוט. לא מרגישה שזאת השליחות שלי, אני מרגישה שהשליחות שלי, אני מנה רבים. אני מול אלף איש, אני מול חמש מאות איש, אני מול עשרת אלפים איש, אני מול רבים, אני מול פודקאסט שהרבה מקשיבים לו, אני לא מתאים לי האחד על אחד. אבל זה אומר לי סבבה, אני מבין את זה, אבל זה שלב בדרך. תטעון, אפשר ללמוד מזה מלא, את לומדת על עצמך מלא, יש לך סיפורים משם, זה, זה, זה. יאללה. עכשיו תבינו, אני מדברת איתכם, היה לי 550 או 600 עוקבים באינסטגרם. כלום ושום דבר. הייתי עושה סטורי, היה לי פחות מ-100 צפיות. אוקיי? כאילו באמת, הבוטום של הבוטום, על ההתחלה, אוקיי? ובואו, כאילו, רובכם אולי כן מדברים למצלמה, רובכם לא מדברים למצלמה, ואולי חלקכם כן, זה לא קל, אוקיי? היום זה כבר קל לי, אני לא אשקר, אבל בהתחלה זה לא היה לי קל בכלל. זה סקיל בכל כך הרבה מובנים. ובהתחלה אמרתי, טוב, נתחיל מה... וואו, אני הולכת להגיד פה דברים. תן לי את האומץ. באיזשהו מקום אני מקווה שהם לא מקשיבים. אני רוצה להגיד לכם משהו רגע על חברים. ואנשים שמכירים אתכם לפני שאתם יוצאים לאוויר העולם. רובם לא יפרגנו, סורי, רובם לא יפרגנו לכם. למה? כובע. למה? מהרבה סיבות, אבל כי זה שם להם מראות, כי פתאום, מה קשור? מה קשור? כאילו, היית בצל, מה פתאום עכשיו את יוצאת לאור הזרקורים? מה זה אומר עליי? כל מיני שאלות שהם שואלים את עצמם במודע או לא במודע וזה לא כל כך מתאים להם. אז לא ידעתי את זה אז, להפך, אני חשבתי שחברים זה האזור המוכר והבטוח, כן? אגב, לא כולם, לא כולם, יש יחידה סגולה שהם מפרגנים במקסימום, אבל עד היום הסרטונים שלי יכולים לקבל 150 לייקים, אולי 2 מהם, 3 מהם, זה אנשים שאני מכירה, חברים, כן? הרוב זה אתם. גווים חדשים. אז אני רוצה שתבינו שזה חלק מהדרך, וזה סבבה, ושזה לא ימנע מכם להמשיך בדרך. אתם לא עושים את זה בשביל חברים שלכם. טוב, אנחנו נתחיל לדבר על הלמה אחר כך, אבל שלא נשכח. אתם לא עושים את זה בשביל חברים שלכם, אתם עושים את זה בשבילכם, ואם אתם עושים את זה באמת משליחות, הם לא מעניינים. הם לא מעניינים. וואו, יש לי מלא דברים להגיד. אבל שנייה, אני חייבת שיהיה פה סינרגיה עם הסיפור. כאילו, כי אני חושבת שזה אחד הדברים החשובים, איך זה מתחיל, ומפעל את האומץ, והדברים, אותי כבר בטח רובכם עוקבים יחסית חדשים, חודש, חודשיים, שלושה, שכבר יש לי אלפי עוקבים וכבר יש לי מאות תגובות וכאילו אני כבר על הגל, מה שנקרא אני על הגל ואני כבר מצליחה וזה כבר יותר קל, שאת כבר יודעת שאין לך צרצרים, בהתחלה היה לי צרצרים, אוקיי? אז אמרתי, טוב, אני אדבר בהתחלה על ה-close friend שלי, נכון? זה הסביבה הכי בטוחה, הכי חמה. תקשיבו, אני מעלה סטורי לקלוס פרנדס, 20 אנשים יש שם, 20 אנשים חברים, חברים טובים, אני אומרת לכם, משפחה, חברים טובים. עכשיו, אני מקליטה סטוריז, אני זוכרת הייתי בהיריון, הייתי כזה בתנודתיות הורמונלית וזה, לא אשכח את זה, קליטה סדרת סטוריז כזה, 4 סטוריז באוטו, ואז אני גם אומרת להם בסוף, מי שהקשיב עד עכשיו, תעשו לי לב, תגיבו לי, אני רוצה לדעת שהקשבתם. שניים או שלושה הגיבו, תוך עשרים שנים אתכם כולם חברים. עכשיו עוד פעם אני רוצה להגיד רגע, אתם לא מרכז העולם. זה מה זה חשוב להבין את זה, וואו, תהיו איתי רגע. אתם לא מרכז העולם. אתם חושבים שאתם מרכז העולם, כי בשבילכם אתם מרכז העולם, וזה נכון, וזה טוב שאתם מרכז העולם שלכם. אתם לא מרכז העולם שלהם, אוקיי? אנחנו חושבים, יואו, מה זה? אני פעם ראשונה מעלה סדרת סטוריז, איך לא כולם מגיבים לי, וואו, זה כאילו, אתם חושבים שעכשיו העולם שלכם השתנה, ואתם באובססיה לראות מי צפה ומי הגיב ומי עשה לייק ומי עשה תגובה, נשמע, לאנשים יש חיים, אולי עבר עליהם משהו, אולי פגעו בהם היום, אולי הבוס שלהם צרח עליהם היום, אולי הילד שלהם עכשיו נפל וקיבל מכה בברך, והוא זה, ו... אנשים עוברים דברים, אתם לא מרכז העולם. שומעת לכם, אני לא הבנתי את זה, באמת לא הבנתי את זה, סליחה. חברה שלכם מעלה פעם ראשונה סטור, איך לא כולם עוצרים ומגיבים? כמו זה חייב בסרט. אז עכשיו, לא נרגעתי כמה וכמה פעמים, אמרתי, טוב, מהקלוס פרנד שלי לא תגיע הישועה. לא משם תגיע הישועה. אחרי שזה היה המקום הבטוח, זה היה המקום העויין. אוקיי? ואז התחלתי, אמרתי, טוב, אין לי קול, אין לי קול, אני לא יודעת מה להגיד, כאילו הרגשתי נורא שמשהו רוצה לצאת, אבל אין לי מה, אין לי מה להגיד, אני לא מספיק בטוחה בעצמי, אני לא מספיק חושבת שאני מעניינת, אני לא יודעת איך להגיד, אני לא יודעת מה להגיד, אין לי את המילים להגיד, כאילו, אני בטוחה שכולכם הרבה מאוד מבינים, בעיקר מי שרוצה לדבר ברשתות. אמרתי, טוב. נעתיק, ניקח השראה, מה שנקרא. אז הייתי הולכת ומסתכלת על סרטונים ברשת, בעיקר בארה״ב, כזה לראות מה אומרים, איך אומרים, מתחילה להעתיק. זה לא נראה טוב. בואו, מרגישים, זה לא מילים שלכם, זה מאוד בלמעלה, זה לא פרקטי, זה לא אותנטי, אתה שם מסיכה ואתה שם קולות של אנשים אחרים. אבל אני רוצה להגיד לכם, לא הייתי משנה שום דבר בדרך שלי, כי כאילו... נורא רציתי להוציא משהו, אוקיי? נורא רציתי לצלם, נורא רציתי לדבר, נורא רציתי זה. ולא ידעתי מה, לא ידעתי מה. אז הדרך מתבהרת להולכים בה, אוקיי? את לא יודעת מה, אין בעיה, חכי סרטונים של אנשים אחרים. זה גם שלב, זה גם שלב. את לא יודעת איך יצא הפודקאסט, עדיין תצלמי את הפודקאסט. גם אם זה אומר שאת תצחקי על עצמך לפרק הראשון, עדיין עשית אותו. את כבר עשית או עשית. משהו ש-99% מהאנשים לא עושים. אנשים רק יושבים וחושבים, רעיונות, רעיונות, מלא רעיונות, אבל לא עושים כלום. כבר זה שאת פועלת, אגב זה, יש את המשפט, כאילו, מה שאמרתי מקודם, בהתחלה הם יצחקו עלייך, ואז הם ישאלו איך התחלת, זה לא, אז יכול להיות שצחקו עליי, שהתחלתי לעלות בגדים, מה קשור עכשיו שהיא מצלמת בגדים, או מה קשור שהיא עכשיו עושתה לי את הסטורי בוקר שלה, ואגב צחקו עליי, העליתי על זה גם סטורי, שכאילו חברים שלי מהתואר צחקו עליי, גם בפנים, כן? כאילו הכל באווירה טובה וזה. אבל הם היו אומרים עליי שהם מעבירים את זה בקבוצה של הבנים ומעבירים דחקות, כאילו. וזה בסדר, זה בסדר, כאילו, לא אשקר שלרגע זה לא פוגע, ואני יודעת שהם אוהבים אותי, והם צוחקים, כי זה מהמקום שלהם, אבל הכל טוב, זה לא מנע אם אני אמשיך, כי הרגשתי שיש לי משהו להגיד לעולם. ואף דבר לא יכבה את האש הזאת שיש בי, כי יש בי אש ממש ממש חזקה, למרות שאני לא יודעת לאן אני רוצה להגיע, מה העוצמות שלה ומה אני הולכת לעשות בעולם, אבל ידעתי שיש בי אש ענקית. וזה מספיק, התמסרתי לרגע שווה, אז אמרתי לא יודעת, אוקיי, אני לא יודעת מה, יאללה, אבל נעתיק סרטונים, נעתיק סרטונים. וגם אני זוכרת שחברה שלי אמרה לי, כאילו, את בהיריון, מה קשור עכשיו? מה קשור עכשיו את בהיריון? את לא נראית בשיח, כאילו, זה לא אמרה לי, אבל כאילו, את שמנה, הפנים שלך שמנות, את לא נראית, ברגיל את נראית טיל, את רזה, את זה, הבגדים יושבים עליך, טוב, כאילו, מה קשור עכשיו להתחיל את זה? כאילו, באמת, עכשיו אתם אומרים, מה קשור? מה קשור? מה, את משוגעת? מי מתחיל תהליך של עכשיו להעלות סרטונים ברשת כשאת שמנה דובי, לא מרגישה שלמה עם איך שאת נראית. זה מה שהרגיש לי וזה מה שעשיתי, אני לא דוחה, אני לא אחכה ל... לא, לא, לא, לא, פשוט לא. ואני מתחילה להעלות סרטונים וקצת העתקות, ושוב צרצרים, 10 לייקים, 15 לייקים, פה תגובה, שם תגובה. כן ניסיתי לעשות קצת ממומן כדי שיקבל תאוצה אבל אתם יודעים מכל דבר הכי קטן בעולם קיבלתי וואו אני לא ממש זוכרת את זה אבל לדעתי כן מדי פעם קיבלתי תגובות מדי פעם זה הייתי מקבלת ירידות כאילו מה את מעתיקה את ההוא מה את אומרת מסרים של ההוא איזה קלישאות איזה זה זה לא היה לי נעים ממשיכים ממשיכים למרות זאת ממשיכים למרות זאת לא יודעת מאיפה הכוחות ממשיכים עכשיו שיא כל השיאים, ממשיכה עם הסרטונים, קצת מקליטה בבוקר, לא באמת יודעת מה אני אומרת, כאילו, באמת, אתם רואים סרטונים שלי עכשיו, אז, כאילו, זה 180 מעלות. להפך, אני רוצה שתצפו בזה, אבל, אני רוצה שתצפו בזה, אבל, כי תראו איך דיברתי אז, עכשיו, אני מדברת איתכם פחות משנתיים אחורה, זה לא לפני 100 שנה. איזה מהפך בן אדם עובר, נטו פשוט ללכת, להמשיך וללכת בדרך שלו. לפעמים אני אומרת, יואו יואו יואו, אני גאה בך, אני גאה בך, איזה דרך, איזה דרך עשית, את משהו, את באמת מטאור, אני גאה בך, אני גאה בך, אני גאה בך, על אלפיים אבל. ואתם זוכרים גם שבפרק הראשון אני אמרתי לכם שצוחקים בדרך, צוחקים, צחקו עליי בתחילת הדרך שעשיתי את התכשיטים, וצחקו עליי שהחלטתי לפתוח פודקאסט, כי כולם עושים פודקאסט, למה שיקשיבו לך בכלל. וכשאני חיפשתי יחצנית, כי אמרתי, אני הולכת להיות המנטורית הבאה, וואי וואי וואי. אז היא מתקשרת אליה, והיא צחקה לי בפנים, כאילו נשמה, כל אחת מנטורית, אני ממש לא מייצגת אותך, מי את? מה את? בואי, תמשיכי, תתחילי, בואי נראה אם את שווה משהו בכלל, אולי אז עכשיו... שוב, היא בסדר גמור, היא צודקת, היא צודקת, אגב, גם האנשים שצחקו עליה על התכשיטים, הם צודקים, הסטטיסטיקה לרעתנו, אבל אתה צריך להאמין בעצמך. כל כך שיהיה לכם את האש הזאת בפנים. תקשיב, הוא צריך שיהיה אש כל כך חזקה. אלף כבאים לא יצליחו לכבות אותי. נשמעת כאילו כזה, וואו! שרה לי פוגמאנס טורללת. אבל אני נשמעת לכם, זה כאילו צריך להיות אש. עכשיו, אני חושבת שהאש הזאת, ככל שאתם מסירים יותר שכבות משל עצמכם, וזה באמת, תחשבו שהגעתי למצב הזה שכבר אני אחרי שנים של טיפולים, הבנת התסביכים, באמת כאילו איף להוריד, להוריד את כל הרפש, להוריד את הכל, ואז אני חושבת שבכלל יש מקום לאש להתפרץ, אוקיי? כי אם אתם עם מסכות, עם מסכות, כל הזמן עם מסכות, לאש אין מקום, היא לא, אין לה אוויר לנשום ולהתפרע. אוקיי? איפה הייתי? איפה הייתי? עם ההיריון, עם הסטוריז. אה, כן, שתראו, תראו את המהלך, אוקיי. ואז, אני חייבת להגיד לכם מאיפה זה בא לי, אני לא יודעת מאיפה זה בא לי, פתאום באיזה סטורי בוקר אני קמה, ואז אני אומרת, תקשיבו, בא לי לעשות הרצאה. אני אומרת לכם, מה קשור? שליש 600 עוקבים. 100 צפיות בסטורי. בא לי לעשות הרצאה, לא, זה פיפי, באמת, כאילו, מאיפה? הביצים, לא ברור, נשמה, לא ברור. אמרתי טוב גם אם יבואו חמישה אנשים אני אעשה את זה במשרדים אני לא לוקחת מקום זה לא עולה לי הרבה כסף יעלה לי רק הכיבוד אני גם כמובן לא לא עולה כסף הכרטיסים רק שיבואו רק שיבואו קיצר אני מפרסמת וואלה פונים בכלל לא אכפת לי שזה חינם רק שיבואו להקשיב לי כאילו את מי אני מעניינת הם מקדישים לי והזמן שלהם זה וואו מפה לשם אני מרימה הרצאה ראשונה במשרדים שלי, שעוד היו, באו, לא יודעת, 12-14 איש, חצי חברים טובים, חצי אני לא מכירה. עכשיו, זה לא מטורף? אני אומרת לכם, אין לי עוקבים בכלל. מזה שישה אנשים האלה, גם פתאום ביום של ההרצאה, מישהו אומרת לי, שמעתי מזאתי שאת רוצה הרצאה, אני יכולה לבוא גם ברור, תפדל, בואי, בואי. באים אנשים, פעם ראשונה שאני רואה אותם, תחשבו גם איזה מביך נכנסים למשרד, שלום, שלום, באים ואומרים שאני לא מכירה, לא מכירה מה אני נעמה, מה אני שומעת, באים להקשיב לסיפור שלי, מי אתם בכלל, אני לא יודעת מה קורה, מי אני, מי אני בכלל, עושה, עושה, שומעת, מה זה, מה זה אני מספרת, מה, מה, מה, שום דבר אני לא יודעת מה, לא באמת, כאילו, זה כזה טיפש וטוב לו, היה עדיף איזה טיפשה, באמת, כאילו, באמת, מה קורה לך, מה קורה לך, אתה, אה, סליחה, אני לא יודעת אם אמרתי, אני מחודש תשיעי, שבועיים לפני זה, כן? כולי כמו איזה חבית, תקשיבו זה פשוט ענק, זה פשוט ענק. וזה היה מאוד אינטימי וזה, תקשיבו, אחר כך אני ובעלי חוזרים הביתה, שגם דאגתי שיהיה לנו בית ריק, לא יכלתי להאכיל כאילו את הילד ודאגתי שהוא יישן אצל ההורים שלי. תקשיבו, הייתי, גבהתי, לא אכלתי כל היום, כמובן לא היה לי תיאבון וזה. שנייה, דבר ראשון רגע בואו נגיד מה היה במפגש הזה, אז זה היה וואו כזה גם, ובאותו רגע אמרו כזה, טוב גל, אולי נעשה את זה כזה גם, אנשים בואו נעשה את זה כזה יותר קומיוניטי וכזה כל אחד יציג את עצמו ונדבר וזה ואז אתה עשית הרצאה שלך ואז כאילו נדבר כולנו וזה שזה היה מאוד אינטימי ואנשים התחברו אחד לשני ונהיו קשרים גם וזה באמת היה היה שם אווירה מטורפת אנשים גם לא רצו ללכת הביתה זה כאילו נמשוך ממש מאוחר וזה ואז אני וירון חוזרים הביתה. אוקיי, עכשיו תקשיבו, כל הדרך הביתה, הוא ירד למטה ללוות אותם, לפתוח להם את השער, לא זוכרת מה. האם בינתיים סידרתי, לא מצליחה לדבר. אתם יודעים, יש דברים שאי אפשר, יש רגשות, אי אפשר לשים עליהם מילים. מכירים את זה? שכאילו הרגש הוא כל כך עוצמתי, לא המציאו מילים שיכולים לתאר את מה שאתם מרגישים. כזה. עכשיו לא צריכה לדבר, אני מסדר את המשרדים, מסדר, מסדר, מסדר. טוב, יורדים לאוטו, המשרדים היו מטר מהבית, כאילו זה דקה נסיעה, אני לא מדברת, כאילו הוא אומר לי, טוב, כאילו, אתה לא תגיד לי איך היה? אני לא יכולה לדבר. תקשיב, אני לא יכולה לדבר. אני לא יכולה לדבר. אצלי זה עשה לי צמרמורת. אני לא יכולה לדבר. לא יכולה לדבר. הוא אומר לי, טוב, יאללה, אנחנו רעבים, נזמין לאכול. אמרתי לו, טוב, בוא נזמין לאכול. יכול לדבר, יכול לדבר. לא אוכל לדבר. אני חושבת שעד למחרת לא יכלתי לדבר. באמת. פשוט לא יודעת איך להכיל את המאורע. ו... למחרת, אני זוכרת, הקלטתי טיפות, הקלטתי היסטורי, כאילו, שאלות מה, איך אני מרגישה, זה היה מאוד עוצמתי, זה היה... הייתה לי חווה מאוד עוצמתית. עכשיו הנה, אתם רואים כאילו אנשים מחפשים הרצאות, אלפי אנשים, מאות אנשים, 12-14 אנשים. והנשמה שלי הגיעה לשמיים, בכזאת רמה. מה אגיד ומה אומר? שבועיים אחר כך ילדתי, ואז אני רוצה להגיד לכם שהשתבללתי. אני אחרי לידות אני פופו מאבדת את זה, הורמונלית, מצב רוחית, מה שאתם רוצים, בריאותית, אני לא פה, אני לא פה איזה חודש-חודשיים. אבל גם לא, זה לא הלחיץ אותי, היה לי ברור כזה שאני כרגע לא מסוגלת, לא מסוגלת לדבר באינסטגרם וזה סבבה. וזהו, ואז המשכתי, המשכתי, המשכתי, המשכתי בדרך, המשכתי בדרך, לא, שוב, לא יודעת לאן אני הולכת, לא יודעת לאן אני הולכת, אבל כן, ואז התחילו לקרוא דברים, אוקיי, התחילו לקרוא דברים, התחלתי להכיר פתאום אנשים, יותר מהתחום, יותר אנשים שעושים פודקאסטים, יותר אנשים שהם פרסונל ברנד, לא הכרתי אף אחד, אף אחד, אף אחד, אף אחד. ופתאום אלוהים התחיל להכיר לי. ואני זוכרת פגישה אחת שהייתה לי עם קטי. קטי מי שמכיר, יש לה פודקאסט מאוד מצליח, כאלה דמיוני. ולדעתי בדייט הראשון שלנו, בדייט השני שלנו, שאלה אותי מה החלום הכי גדול שלך וזה, אמרתי לה לא, אני מפחדת להגיד לך, אני מפחדת להגיד לך בכל רם. היינו תגידי תגידי וזה. אמרתי לה וואי בא לי להיות טוני רובינס בבת. עכשיו לא טוני רובינס הישראלית, טוני רובינס בבת. עכשיו מה קשור בכלל לא ידעתי עדיין שאני עוברת למאי עמי כן? מה קשור? כאילו גם מי? מה? מי את חושבת שאת בכלל נשמה? גל קצירי מהרצליה עם ה-700 או לא יודעת מה היה ליד 2,000 עוקבים שלך. לא הבנתי, מה זה טוני רובינס בבת? תגידי לי, את פגרת? את צריכה איזה כפכוף, כפכוף רציני. מה לי פה להגיד לכם? לא. לא. הראשון היום אני באה להגיד את זה. לא אגיד לכם שאני לא לגמרי מפחדת, כי וואלה, זה סטייטמנט. דבר שאני כבר לא אגיד טוני רובינס בבת, כי מה זה טוני רובינס בבת? אני גל, מה קשור טוני? סתם זה פשוט נותן איזושהי הסתכלות על מה... נותן לנו כזה לשים במגירות כזה מה בא לנו זה יותר קל מאשר ללכת באיזושהי דרך שמישהו כבר קצת הלך בה מאשר לסלול דרך כזה זה אבל אני רוצה להגיד לכם שחלומות לא כולם חולמים את זה נכון מי שיש לו איזשהו חלום כזה זה כי החלום הזה נועד להתגשם הנשמה שלכם לא רוצה כל מיני דברים שבחיים לא רצית איך אני אסביר את זה לא יודעת שהבנתם, אבל אם יש לכם איזשהו חלום בגוף שלכם, בנשמה שלכם, זה לא סתם. הנשמה שלכם רוצה להגשים את זה, בגלגול הזה, אוקיי? ועוד נושלת נולדת השאלה למה. למה את רוצה להיות מישהי כזאת שמשפיעה על מיליונים? פעם הייתי אצל איזה מטפלת, היא אמרה, את לא צריכה לענות על השאלה הזאת. אז אני כן חושבת שאני צריכה לענות על השאלה הזאת, לא בשביל העולם, בשביל עצמי. אני חושבת שהלמה זה אחד הדברים הכי חשובים בעולם. ואני חושבת שהיום יש לי למה. אני חושבת שבזכות האינסטגרם, רגע, עוד לא סיימתי את הסיפור, אבל הבנתי מה השליחות שלי ומה המתנה הכי גדולה שלי. כאילו, הפעם הראשונה שהבנתי זה היה בהרצאה הזאת, ברמת כוסית לצוות שלי, אבל עם כל הכבוד זה מול... 10, 12 איש, 15 איש, 16 איש, לא זוכרת כמה עובדות היו באותו רגע, לבין לעשות את זה מול היום זה אלפים, ואז אני מקבלת פידבקים מכם, ואם לא הייתי יוצאת לאור, ולא הייתי מקבלת את הפידבקים האלה מכם, לא הייתי מבינה מה המתנה שלי. עכשיו ברגע שאני מבינה מה המתנה שלי, אני אומרת, זה בושה וחרפה, אם אני לא אוציא אותה לעולם. כאילו, אני באמת מרגישה ש... מה, עכשיו מה זה אני מרגישה? כולנו קיבלנו מתנות, פשוט הרבה לא מבינים מה המתנה. וזה מסע לגלות אותה, קודם כל אתם צריכים לשאול שאני רוצה לגלות מה המתנה שלי, אני מבין שקיבלתי מתנות, מה המתנות? אחר כך להתחיל להקשיב לתחושות בטן שלכם, לפעול למרות הפחד, כאילו בואו אני מספרת לכם פה שהיה לי צרצרים, הייתי מעלה סרטונים, הייתי מעטיקה כמה אנשים, הייתי מעלה קלוס פרנד שלי, אף אחד לא היה עונה, בואו, כאילו זה לא ורוד, סבבה זה לא ורוד, זה נראה לכם אולי שהיום אני באינסטגרם ווואו הגדילה שלי נורא, בנות רושמות לי וואו הגדילה שלך מטאורית, רק לפני שנייה התחלת ואת מתפוצצת ואת מתפוצצת ואיזה תגובות מטורפות את מקבלת, זה כזה עוצמתי ו... נכון, ואני מודה על זה כל יום לבורא עולם, זה רק חיזוק של המתנות שקיבלתי ושאני בנתיב שלי, זה בגלל שהקשבתי ללב שלי. כאילו, ואני רוצה להגיד לכם, כמה דברים אני רוצה להגיד לכם. אה, סליחה רגע. כשישבתי עם החברה, אז אמרתי לה את זה, ואז היא אמרה לי, טוב, מה את עושה לגבי זה וזה, ודבר שאני לא צחקה עליי, שזה היה מה זה כיף. אז אמרתי, היום אני חולמת גם לעשות פודקאסט, וכאילו, ואני רוצה להגיד לכם שכשרציתי לעשות פודקאסט, אמרתי, טוב, אני אעשה פודקאסט, זה כמו שכולם עושים, נכון? אני אראיין אנשים. כאילו, זה מה שכולם עושים, מאוד נדיר פודקאסט סולו. כאילו, לא יודעת אם אתם יודעים, אבל זה מאוד מאוד מאוד נדיר, אין הרבה שעושים את זה. אין הרבה באמת חוץ מנטע צ'רנר, אני לא מכירה הרבה שעוד, אני אישית לא מכירה עוד, בטוח יש עוד, אבל אין הרבה שעושות פרקים ומדברות את העולם שלהם. אני גם לא באה ומקריאה לכם פה סיפורים או מסכמת לכם דברים, אני מספרת את החיים שלי בפודקאסט, כאילו זה מצריך המון המון המון אומץ, כאילו לבוא לעמוד מול המצלמה. לדבר במשך שעה שלמה את הלב שלי. זה וואו. כאילו, אני זוכרת הפרק הראשון, רעדו לי הביציות. כאילו, ירון היה איתי, אני לא נשמתי בדרך, כאילו, שתבינו. והיום אני מרגישה פה בבית, זה כאילו, זה הפיסת גן עדן שלי, הבעלים פה שאלו אותי מה קורה, אמרתי, רואי, תקשיב, הפודקאסט זה ה-highlight של חיי. כאילו, הידיעה הזאת שיש לי שעה, שאני נותנת לכם מהמסע שלי ואתם מרגישים שזה משפיע עליכם וזה משנה לכם את החיים, שאני לא מציעה את זה, אתם אומרים לי את זה. מה? מה קורה כאילו? שמישהו יצבוט אותי. שמישהו יצבוט אותי. ומה רציתי לאמור? מה רציתי לאמור? אוקיי. אז אמרתי, זה החלום שלי, זה החלום שלי, ואז אני זוכרת שאמרתי לעצמי, טוב יאללה, אני לא זוכרת אם היא אמרה לי את זה או שאני החלטתי לבד, אני משנה את הביו שלי, לא היה לי ביו באינסטגרם, ואז פתאום אני זוכרת, אני עם הצ'ט, רושמת כזה ביו, מה אני אעשה, עכשיו אמרתי, טוב, אני מרצה, אני מנטורית, אני זה, עכשיו תקשיבו, אני מעלה את הביו שלי ואני רעידות בגוף, עכשיו זה מצחיק שאני מספרת על זה כאילו זה קרה לפני 200 שנה, אני חושבת שזה היה לפני חצי שנה, פחות אולי, עכשיו תקשיבו ככה, ככה ככה, ככה רעידות בגוף ואז עוד פעם אתה כאילו, אתה אומר יואי אמא'לה מה יקרה שאני מעלה את זה בביור, אמא'לה בטח השמיים נופלים, שמיים לא נופלים והכל ממש בסדר ואתה תחליט מה אתה ואם אני מחליטה שאני מנטורית ומרצה אז אני מנטורית ומרצה והנה הזמינו אותי להרצות, זה אמיתי? ומחר הולכת לפגישה על עוד הרצאה מה? מה קשור? מה קשור? אני באה להגיד לכם, אל תפחדו לחלום בגדול שמישהו בא, שמעתי באיזה סרטון אתמול, מישהו בא אומר לכם, לא, אתה לא יכול לעשות את זה, נשמה, אתה לא יכול לעשות את זה ואתה מדבר את הקולות שלך אליי, אני יכול לעשות כל מה שאני רוצה ואני מאמין לעשות. כן? באמת אני אומרת לכם. לא הבנתי, למנטורים של המיליונים בארצות הברית, מה יש להם, יש להם דם כחול? באמת אני שואלת, מה? יש לי אחלה של סיפור, יש לי אחלה של כריזמה, יש לי אחלה של אנרגיה, למה לא? למה לא? וכן, אני מספיק אמיצה בשביל לעשות את זה, אני מספיק אמיצה בשביל לעבור לארצות הברית, אני לא עוברת רק בשביל זה, אבל בין היתר. בין היתר, כן, אני רוצה להגיע להזדמנויות חדשות, אני רוצה לצאת לדרך חדשה, מי שיוצא מגיע למקומות נפלאים, כזה, כזה, אני רוצה להכיר אנשים נפלאים, אנשים נפלאים גם, אני רוצה להכיר אנשים חדשים, אני רוצה סביבה חדשה, אני רוצה אנרגיה חדשה, אני רוצה עוד מהחיים האלה, רוצה בענק, אבל אני רוצה שתבינו שאני החלטתי שאני חולמת בענק ואני רוצה לטרוף את העולם הזה, אבל אני עושה צעדים בהלימה. אתם מבינים את זה? ואני רוצה להגיד לכם עוד משהו. כמו שישבתי עם חברה, שהיא גם מאוד רוצה, מאוד רוצה להתחיל להשפיע והיא רוצה להתחיל לעשות פודקאסט, ובאמת היא גם יודעת מה השליחות שלה. ואז אני אומרת לה, חיים שלי יפה שלי. אני שנתיים חברה שלך, את אותו משפטים בדיוק אני שמעתי לפני שנתיים. לא קרה כמעט כלום מאז. את באותו לופ. את חייבת לגמור את הלופ הזה, להתחיל. את פשוט חייבת להתחיל. את לא יכולה לחכות שזה בלה קקה. לא. ואז היא אמרה לי, אני רואה אותך, ואת פשוט, אם הייתה לי סליחה על המילה, את פשוט מקיאה לאינסטגרם. את מקיאה הכל, את כל הקישקש שלך, את מקיאה החוצה. מקיאה זו מילה נוראית, נכון? כאילו, אומרת לי אל תיעלבי וזה, לא, לא נעלבת, כאילו, ברור שזה אולי, כאילו, כי זה מילה מגעילה, כאילו, לא מלהשתמש בה, אבל אני לא נעלבת, באמת שלא, דבר ראשון זה נכון, כן, אני חושבת ש... אבל אני חושבת שזה מה שאני אוהבת בי, ואני חושבת שזה מה שאתם אוהבים בי, שאני פשוט עובר עליי משהו, ואני פותחת מצלמה ואני מדברת עליו, בלי פילטר, באמת בלי פילטר, לא כאילו כזה... מילת מפתח, אין לי פילטר, וזה היופי בי, למה אני צריכה לצנזר את זה? כאילו, אני אוהבת את זה שאני לא צריכה... רגע, מה אני אגיד עכשיו? רגע, אבל זה יישמע טוב? רגע, אבל אם זה... לא, הייתי שם, הייתי שם, אגב, היא אמרה לי משהו, אבל זה מפחיד מי האנשים האלה שמקשיבים, כאילו נגיד, עכשיו אין לה הרבה אנשים שמקשיבים, כל מי שמקשיב לה היא מכירה נגיד. ומי זה כל האנשים האלה שמקשיבים לך ומי זה כל האנשים האלה שמגיבים לך אמרתי לה זה לא ענייני זה נשמות שצריכות לשמוע את הקול שלי זה simple as that תקשיבו זה simple as that אני יודעת מי אתם? לא יש כמה אנשים שמגיבים לי שכותבים לי זה כאילו באמת ברוך השם מאות אבל אלפים הקשיבו עד עכשיו אני יודעת מי אתם? לא אבל זה לא ענייני לדעת זה לא ענייני, אני עושה את ההשתדלות שלי, אני עושה את הערוץ שלי, אני מדברת את הלב שלי החוצה, הנשמה בצד השני שצריכה לשמוע את זה, תשמע את זה. אם זה עכשיו, אם זה עוד חודש, אם זה עוד חצי שנה, אם זה עוד שנה, בואו, זה פודקאסט, זה כנראה יהיה פה לעוד הרבה מאוד זמן. לא יודעת. ולמה זה מעניין אותך? ואז זה חוזר לי ל... למה? את בוחרת לעשות מה שאת עושה. אם את בוחרת לעשות את הפודקאסט הזה בשביל תהילה, בשביל שימחאו לך כפיים, לקדם את עצמך מתוך האגו, אז את לא במקום הנכון, כי זה לא המניעים צריכים להיות. ואם את עושה את זה, אומרת, לא לחברה הזאת, אליכם, לשליחות שלכם, אם אתם עושים את זה במקום של השליחות, מה זה משנה מי יקשיב לזה? זה כמו שאני אומרת, כאילו, מישהי רשמה לי להגיד באמריקה, על ארה״ב, את צריכה להתמקד בנשים, טה-טה-טה-טה-טה. לא, אני לא. הקהל נמצא אותי. כמו שפה, אני חשבתי שרוב הקהל יהיה גברים. באמת, אני חשבתי תמימה, לא יודעת, חשבתי שבאמת הרוב יהיה גברים, כי אמרתי, וואו, הצד הזכרי שלי הוא מאוד מאוד חזק, אני מאוד מאוד גברית, אני מאוד כזה תכלסית, אני מאוד פרקטית, נשים פחות מתחברות לזה. בפועל, לא יודעת מה, 70 או 80 אחוז מכן זה בנות. ידעתי את זה? לא, הייתי בטוחה שבנות לא סובלות אותי. כאילו... אז אני מדברת את הלב שלי ואני פה להראות לכם מה הדרך שלי שזה ממש סבבה ואני חיה והשמיים לא נפלו וכאילו אני אומרת לכם הפידבקים שאני מקבלת על הדבר הזה שאני פשוט מדברת את האמת שלי ולא מתכוננת יותר מדי ופשוט מעלה סטורי ולא מתכוננת ולא מוחקת את הסטורי ולא עורכת את הסטורי לא לא, כי זאת אני, זאת אני. וסליחה, ואז אמרתי שהיא אמרה לי שאם עכשיו היא תתחיל לדבר על מה שהיא רוצה לדבר, מלא מהעוקבות הנוכחיות שלה יעזבו, כי זה לא מעניין אותם. אוקיי, זה לפעול מתדר של פחד, לא מתדר של אהבה. אנחנו פועלים מתדר של אהבה, בעיקר הם אחוזים את השליחות שלנו. אתם יודעים, כל מי שיש לו הרבה עוקבים יודע שכל יום יורדים לי עוגבים, כל יום יורדים לי עוגבים, וכל יום גם נכנסים עוגבים חדשים, אבל יש סרקולציה, עכשיו זה בריא, כמו שאומרים שנגיד גם בכסף, כסף יוצא וכסף נכנס, הריגתו אין והריגתו אאוט למי שמכיר, הפי מאני, זה כזה הונדה משהו יפני, אבל זה איזה תורה כזאת שאומרת כאילו שאתם צריכים לברך את האנשים, את הכסף שנכנס ואת הכסף שיוצא. אוקיי? אז גם העוקבים שיוצאים מבורכים כי הם לא מתאימים לי יותר ומגיעים עוקבים מדויקים. עכשיו, זה כל יום. זה כל יום. למה? כי אני משתנה כל יום. אז העוקבים שהתאימו לי אתמול, יכול להיות שהם לא מתאימים לי היום. וזה ממש בסדר. אני לא אצמצם את עצמי ולא אפחד לדבר על דברים מסוימים כי אוי אוי אוי, אם עכשיו אני אדבר על זה, אם עכשיו אני אגיד שאני... על החיסון קורונה מישהו שאל אותי, התחסנת לקורונה? כן, התחסנתי לקורונה, אם היום הייתי מתחסנת לקורונה? בחיים לא. אני מפחד להגיד את זה, לא אשקר לכם אגב, אגב, כשעניתי על זה אמרתי וואו וואו וואו, עכשיו יגידו לי שאני כמו המתנגדי חיסונים, הפלופים האלה, עכשיו הם יעשו לי אנד פולו, שיעשו אנד פולו, פאק איט, זאת מי שאני, אני לא מתכוונת לבטל את מי שאני אפילו לא לשנייה, אתם מבינים את זה? מי שטוב לו, טוב לו, ומי שלא טוב לו, ממש סבבה. יבואו אחרים שכן מתאים להם, גם אם זה יהיה מהאנשים. אם זה מה שבורא עולם חושב שאני צריכה להיות שליחה עבורו, תפדל, תפדל, הכל טוב. וזהו, וכאילו אני אומרת, מה עוד אני רוצה להגיד לכם? אני חושבת שאחד הדברים בדרך, שקרה, הלוואי והייתי יודעת להגיד לכם תרגיל איך לעשות את זה, אבל איכשהו זה קרה. השתחררתי מהרצון שכולם יאהבו אותי, ואני חושבת שזה משהו שהוא ממש ממש חשוב והייתי שם, רציתי שכולם יאהבו אותי, זה משהו מאוד מאוד ילדי כזה שאנחנו רוצים שכולם יאהבו אותנו, לא אכפת לי שכולם יאהבו אותי יותר. מי שצריך לא אוהב אותי אוהב אותי, מי שלא יאהב אותי לא יאהב אותי. ואני רוצה שתבינו שזה גם חלק מהמסע הזה, שכשאתם גדלים ואתם עולים בתדר שלכם, יוצאים אנשים מהחיים שלכם, אוקיי? אגב, אני חשבתי שכאילו, שזה רק אתם מנפים אותם. לא, הם גם מנפים אתכם. כאילו, זה קטע. לאו דווקא בצורה לא נעימה, אבל זהו, כאילו כבר אין התאמה. או כי הם רואים בכם פלופים ולא מחוברים למציאות ומדברים שטויות ו... שזה סבבה, ואז נכנסים אנשים אחרים לחיים שלכם, קצת כמו העוקבים, שאמרתי, נכנסים ויוצאים, נכנסים ויוצאים, אז ככה אנשים, כאילו אומרת לכם, המערכות יחסים שנכנסו לי לחיים רק בחודשיים האחרונים, הם יודעים מה זה. מה זה? מה זה? זה כאילו לא בגדר הגיוני. והנה, זה קורה. אז כן, הרצון הזה שאני לא חייבת שכולם יאהבו אותי, וזה ממש בסדר. הרצון הזה שאני לא מרצה אנשים, לא מרצה, אני חשוב לי שהכלי שלי יהיה מלא כדי שאני אוכל לתת, כדי שאני אוכל לתת לבעלי, כדי שאני אוכל לתת לילדים שלי, כדי שאני אוכל לתת להורים שלי, כדי שאני אוכל לתת לחברים שלי. אם הכלי יהיה שלי ריק, לא יהיה לי מה לתת לאף אחד. ומי, אימא היא המלכה של הבית, באמת, כאילו אני יכולה להגיד לכם עליי שאם אני מרוקנת, הבית לא בטוב, לא בטוב, כשאני בטוב, וואו וואו וואו, הבית ססגוני וצוהל, אז אני חייבת לדאוג להיות אחראית מספיק כדי שהמיכל שלי יהיה מלא, מה זה מלא, שופע, אז כן, גם אם זה אומר שאתם עכשיו צריכים לבטל לחברים וזה לא נעים, אבל אתם מרגישים שאין לכם כוחות, אין לכם מקום, אין אוויר בכלי, אתם חייבים ריק, אתם חייבים להתמלא ואתם צריכים לישון שנה טובה. אל תלכו, תשימו את עצמכם רגע במרכז. לא כל הזמן מה הוא יחשוב, מה הוא יגיד, מה הוא לא זה, אני צריך למצוא חן, אני צריך לרצות אותו, אני צריך לרצות אותו, אני צריך לחשוב על אחרים, אני צריך לחשוב על אחרים. מה איתכם? אנחנו שוכחים לעצמנו לאורך הדרך. אתם מבינים מה אני אומרת? רגע, בואו נראה רגע שלא פספסתי שום דבר. אממ... טה טה טה... אוקיי, זה חשוב. אני חושבת שעם הדרך, ועם הסטורים, ועם הסרטונים, ועם הפידבקים שלכם, הבנתי, וזה גם חיזק אותי עוד יותר לשים את כל הקישקע שלי ו... עלה באב אללה מה שנקרא. זה שהבנתי על בשרי אבל לא כאילו כולם יודעים שכולם אוהבים פגיעות ואותנטיות נכון זה לא מחדש לכם בכלום אבל להרגיש את זה על בשרנו זה משהו אחר. פתאום הייתי חושפת פגיעות הייתי רואה היא מלא פתאום הפרגון והאהדה פי 200 את עוד יותר באור עכשיו אתה לא עושה את זה בשביל פרגון אתה עושה את זה כדי לעורר רגש כדי לגרום לאנשים לפעול כדי לעורר בהם השראה ועכשיו ברגע שאתה פגיע. אתה הכי מעורר בהם רגש. אתה הכי מעורר בהם אהדה, אתה הכי לא אהדה, הם השראה. אחי! וזה מה שאנחנו הכי מפחדים ממנו, איזה קטע זה? אנחנו כל הזמן מנסים להיות מושלמים, להגיד מי שעושה סרטונים. רגע, רגע, רגע, שכל שערה תהיה במקום, שכל זה יהיה יפה, שהכל יהיה פיקס, שאני אדע בדיוק מה אני אומרת, שזה יהיה מתוסרט. לא, לא, לא, זה לא אותנטי, זאת לא את. ככה את מדברת? תני לי להרגיש אותך! מי את? בכלל לא משנה לזה גם מה את מוכרת, אני לא מוכרת, אני עושה פה קורס שיווק. אני כרגע מדברת לכם מהקול שלי. אני עולה בסטורי בוקר שלי, לפעמים השיער שלי, אלוהים שישמור פה הטלטל, לא מאופרת, לא כלום, התוכן! ואז אתה מתחיל להבין בתור אחת שכאילו, אגב עשיתם פה את הפרק למה התחלתי להתאהב, אני הכי כאילו מהצורה החיצונית, ילדה שכאילו הרגישת מכוערת כל חייה. הכי מהבחוץ, אתם יודעים איזה עוצמות זה להרגיש שמקשיבים לי בכלל לא בגלל איך שאני נראית? אתם יודעים שכמעט ולא מגיבים לי על איך שאני נראית? פעם אמרתי לאירון, יואו מה זה, אולי זה אומר שאני מכוערת? אתם יודעים, אף אחד לא אומר לי כלום, אולי אני מכוערת? להפך, אני הקליפה, מה זה הקליפה? זה לא מעניין, זה חשוב, בואו, להתאפה רגע, ושעשה עירייה יפה, ולכבד את המעמד, ואני אוהבת להתלבש, אבל... זה הקליפה. איזה כיף זה שיש לי את הביצים? לבוא ולפתוח מצלמה ולדבר את מהוויי ליבי. בלי שום קשר לכשאני נראית. עם גבולות מסוימים, אבל בסדר, כאילו, זה מדהים. עכשיו אני מסבירה לכם עוד פעם. זה לא שעכשיו אתם תקשיבו לפודקאסט הזה, אוי זהו. אני הקשבתי לפודקאסט של גל, ועכשיו אני יודע שצריך להיות פגיעים, ועכשיו אני מעלה סטורי והכל טוב. לא, לא, לא, לא, לא, אז אתם לא הבנתם כלום עוד פעם. אתם תרגישו את כל מה שאני מדברת איתכם, רק שאתם פיזית יתחילו לצעוד בדרך שלכם. טק, טק, טק, טק, טק, טק, טק, על בשרכם. יש דברים שאי אפשר להבין. וואו, יש לי הודעה שחבר שלח לי היום, אני פשוט חייבת להקריא לכם אותה. זה של נבל. וואו, וואו, וואו, וואו, וואו, אני במצב טיסה, אני מקווה שזה יטען לי את ההודעה. לא, אתם לא מבינים את ההודעה. יואו יואו יואו רגע אני חייבת להקריא לכם אותה. אוקיי זה ארוך אבל אתם תקשיבו לי כי זה וואו. שיעורים ש... זה פשוט מתכתב בול. שיעורים שאי אפשר ללמוד. חשבתי לאחרונה על סוג מיוחד של שיעור, כזה שאי אפשר לגלות בלי לחוות אותו בעצמך. יש קבוצה מסוימת של עצות שאנחנו מסיבה כלשהי מסרבים ללמוד מהסבר או מהוראה. לא משנה כמה מפרך או יקר או דורש מאמץ יהיה לנו לגלות את זה בעצמנו. אנחנו מעדיפים להתעלם מהאזהרות האלה, מהמבוגרים, מהעשירים, מהספרות, מהאסונות ההיסטוריים, מהשערוריות הציבוריות, ובמקום זה לחשוב על משהו בסגנון "יכול להיות שזה נכון עבורם, אבל זה לא נכון עבורי". אנחנו מחליטים ללמוד שיעורים קשים בדרך הקשה שוב ושוב, ולרוע המזל זה תמיד הדברים הגדולים. זה אף פעם לא תובנות על איך לתלות מדף ישר או איך להציג את עצמך בצורה חיננית ובסיבת קוקטייל. אנחנו מבלים את רוב החיים בללמוד ממקור ראשון את השיעורים הכי חשובים שהדור הקודם כבר הזהיר אותנו מהם. דברים כמו כסף לא יעשה אותך מאושר, תהילה לא תתקן את הערך העצמי שלך, אתה לא תאוהב את הבחורה היפה הזאת, היא פשוט סקסית וקשה להשגה, שום דבר לא באמת חשוב כמו שהוא נראה כשאתה שקוע בו, אתה תתחרט שעבדת יותר מדי, דאגה לא משפרת את הביצועים שלך. כל הפחדים שלך הם בזבוז של זמן. אתה צריך לראות את ההורים שלך יותר. אתה תהיה בסדר אחרי הפרידה ותודה לעצמך שעשית אותה. זה לגמרי בסדר לחתוך אנשים רעילים מהחיים שלך. אפילו כשאני קורא את הרשימה הזאת שוב, אני מגלגל עיניים כמה שזה קלישאתי ומעפן, אלה תובנות מובנות מאליהן ברמת ה-basic bitch שכולם כבר שמעו, אבל אם הן כאלה בסיסיות, למה כולם ממשיכים ליפול בהן שוב ושוב לאורך החיים שלנו? יותר מזה, על כל אחת מהתובנות האלה, אם אני אחפור קצת יותר עמוק, אני יכול להיזכר בזמן, כולל עכשיו, שבו שכנעתי את עצמי שאני החריג לכלל. שהמבנה המנטלי המסוים שלי, או מצב החיים שלי, או הפצעים ההיסטוריים שלי, או החלומות שלי לעתיד, הופכים אותי לחסין מהשיעורים האלה. לא, לא, לא. הנוף הפנימי הייחודי שלי כן יסתדר אם אני אעקוף את חכמת הדורות. לא, לא. אני כן מסוגל לעבור פה בין הטיפות. תראה איך אני רוקד בין שדה המוקשים הזה ומתחמק מכל החוטים שכל השאר מפעילים. אז אתה דורך על אחד, ואז אתה תחלק מבט של הבנה מהסוג שיכול להתקיים רק בין שני אנשים שנפגעו בדיוק באותה צורה. וקול קטן מאחורה בראש שיגיד אמרתי לך. יואו. יואו, זה מדהים. זה מדהים, ואיך שלחו לי את זה בדיוק היום. יש שיעורים, שכנראה אלוהים רוצה שאנחנו נחווה אותם בעצמנו. לא יעזור כלום. לא יעזור כלום. וזהו, וואו, כמה שהצלחתי להעביר לכם את ה... איך מצאתי את הקול שלי? אגב, מה זה מצאתי? אני מוצאת אותו כל יום מחדש, בזכות זה שבחרתי להיות אמיצה, בזכות זה שבחרתי להתמסר לשליחות שלי, בזכות זה שאני מוכרת לשתף אתכם כל יום ויום ברגשות שלי, באותנטיות מוחלטת, מספיק, כאילו זה הכי פשוט בעולם, נכון? אני פשוט מדברת את הלב שלי. ואני מאחלת לכם מכל הלב שלי לעשות את זה גם. זה משחרר, זה מרפא, זה מגלה לכם דברים על עצמכם. וזהו, ואני אוהבת אתכם מאוד, ואיזה כיף שהייתם פה. ואם לקחתם משהו מהפרק הזה, אני ממש אשמח שתעבירו אותו הלאה לעוד אנשים שאתם חושבים שצריכים לשמוע אותו. זה היכולת שלי להשפיע על העולם. וככה גם שלכם, כי בעצם זה שאתם מקשיבים למשהו ומעבירים אותו הלאה, אתם משפיעים גם. אז תנו לי לעזור לכם להיות משפיעים. ואני אוהבת אתכם מאוד.
