Gal Katsiri examines the fear of leaving a stable job for personal fulfillment. Unemployment benefits are smaller than most people think. She weighs the terror of a dead-inside life against temporary financial strain, asking what gives life meaning beyond work.
Chapters
תחשבו ככה, קודם אמרתי לכם שאני שרפתי את הספינות כי אמרתי, טוב, זהו גל, את סוגרת את העסק הישראלי כדי שיהיה לך רק את העסק האמריקאי אוקיי, אז תחשבו שאני וכל הקולות שלי בראש סוחים, סוחים, סוחים, סוחים בים שרפנו את הספינות, נכון? אין לאן, נחזור יותר, זהו שרפנו, שרפנו, סוחים, סוחים, סוחים, סוחים עייפים, עייפים, ואז כל שנייה, אההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההה נעלם האי, אין אי. עכשיו אתם אומרים, אי מלא, אי מלא, אי מלא, אי מלא. אין לי כוחות בגוף יותר. אני לא יכולה לשחות יותר. עכשיו אתה רוצה שאני... גם אין אי באזור, מה עושים? ככה הרגשתי, ככה הרגשתי שזה יש לו... אין אי, אין אי, זהו, בוא נתבע. אני תובע על איזה רעיון שעשו עם איזה שחקן שהם לא לקחו אליפות. ואז אמרו לו, אתה מרגיש כישלון? ואז הוא אמר, סליחה? למה שאני ארגיש כישלון? אתה כל יום מקודם בעבודה? אמר לו לא. אוקיי, כל יום שלא מקדמים אותך בעבודה אתה מרגיש כישלון? לקחנו אליפות, עכשיו לא לקחנו אליפות, אני ממש לא כישלון. לא כל פעם צריך לקחת אליפות? שלום, שלום. פרק 13. טוב, היה לי מאוד מאוד... מאתגר והתלבטויות מאוד גדולות היום עם להגיע להקליט. עברו עליי ימים מאוד מאוד מאוד קשים. אני חושבת, אולי היומיים הכי קשים שעברו עליי ב-20 שנה האחרונות, ואני לא אגזים. לא, 15 שנה האחרונות, כן. הגעתי לאיזושהי נקודת שבירה מאוד מאוד מאוד מאוד מאוד עוצמתית. ואתם יודעים, כאילו, אמרו לי, מה, מאיפה הכוחות, וכל הכבוד, וכאילו, ושתדעו לכם שהקולות שלי היו אתמול, לא פתאום, אני מבטלת את הפודקאסט, כאילו. ממש אני לא יכולה לבוא להקליט, אבל אני רוצה להגיד שכאילו דווקא עברתי איזשהו מהפך ביממה הזאת, וקמתי על ממש בטוב, ואמרתי אין מצב, אין מצב שאני לא משתפת בדיוק מה עזר לי להתרומם מהקיצון הזה, כדי שאנשים יוכלו לקחת את זה, וגם אני רוצה להגיד לכם שכל הפודקאסט הזה וכל מה שאני עושה ברשת, זה כי יש לי למה מאוד מאוד מאוד מאוד חזק, והלמה הזה הוא שאני מקליטה את הפודקאסט הזה עבור גל שלפני חמש שנים אם לגל שלפני חמש שנים היה פודקאסט ששומע את מה שאני מדברת זה היה מציל את החיים כאילו שהם היו דיזסטר אבל כאילו בואו נגיד שזה היה מקדם אותה ברמות וזה היה מחזק אותה ברמות ואני יודעת שיש הרבה אנשים שהם כמו גל לפני חמש שנים וזה בעצם האבטר שאליו אני מדברת וכאילו לא יודעת יש לי מין קריאה פנימית אני לא יודעת מי הבין אותי ומי לא וגם אם לא זה ממש בסדר אבל ממש כאילו. הדרכה, קריאה, לא יודעת איך לקרוא לזה, שיש אנשים שחייבים לשמוע את זה. יש אנשים שחייבים לשמוע את זה. ושוב, אתם יודעים כמה אני מדברת על זה על הלייב. לדבר את זה בלייב, כי הטונציה והאנרגיה שאני אדבר בה היום, שאתמול הייתי במצב קטטוני, היא אחרת מאשר אם אני אספר לכם את זה עוד חודש, עוד חודשיים, אוקיי? טוב, אז לפני שאני אסלול... על התחושות זה בכלל גם לא היה התכנון, התכנון של הפרק הזה היה והוא נשאר, זה על אמונה וביטחון. וזה קטע כי כאילו כל הנושא הזה של אמונה וביטחון, החוכמה הכי גדולה זה להיות באמונה וביטחון שלא טוב. זה לא חוכמה לבוא ולהגיד וואו אני באמונה כשהכל טוב, כשכאילו הכל נפלא ואתה במי מנוחות ואתה הכל משגשג והכל פורח, זה פחות חוכמה. סליחה, יותר חוכמה להיות באמונה וביטחון כשאתה בעונת החורף שלך. בכלל אומרים שכאילו אנחנו, יש לנו תקופות בחיים, כמו עונות השנה, אז דפנטלי אני נמצאת כרגע בחורף שלי, כבר כמה חודשים. כן, אני בחורף שלי כבר כמה חודשים. טוב, אז קודם כל, אמונה וביטחון. בואו נזכיר שאני... חילוניה, חילונית, חילוניה, אפשר להגיד גם וגם, לא משנה. אני לא יודעת גם אם שומעים על הקול שלי, וואו, כאילו זה קשה לי, כאילו מרגיש לי שכל פרק אני חושפת ונחשפת עוד שכבה ועוד שכבה ועוד שכבה, ושתבינו שכאילו בעצם הפודקאסט הזה זה כאילו, כמו שזה נתינה בשבילכם, זה גם מעביר אותי תהליך מטורף. וזה מה שאמרתי לכם, האנרגיה, כאילו שאם הייתי מדברת על זה עוד חודש, זה היה מביא אנרגיה אחרת. אז אני, אז זה קצת מאתגר לי, כאילו מן הסתם זה היה רק אתמול. בקיצור, אוקיי, אז אני בכלל נחשפתי לכל הדבר הזה של כאילו אמונה וביטחון, מה זה אמונה וביטחון? לא יודעת, לא ידעתי, כאילו מה זה אמונה? אמונה להאמין באלוהים, להאמין ביקום, להאמין, להאמין, אוקיי. דבר ראשון בוא נתחיל מזה שבעיניי אמונה וביטחון כאילו אני לא יודעת אם אני גם מספיק בקיאה בשביל בכלל להסביר את ההבדל בין אמונה וביטחון אני חושבת שכאילו ההסבר הוא שביטחון בבורא עולם זה דבר הרבה יותר כאילו ממש אני בוטחת בוטחת בהשם כאילו זה כזה אומרים שכזה בוטח השם חסד יסובבהו כאילו אתה תולה את ביטחונך בהשם ואז משהו בך נרגע טוב, תכף, תכף, שנייה. אני רוצה שתבינו משהו. אמונה וביטחון זה שריר מנטלי, אוקיי? שריר מנטלי. ומה זה בעצם אומר? זה אומר שאנחנו צריכים לעבוד על זה יום-יום. אנחנו צריכים לעבוד על זה יום-יום. יש הרבה דברים בעולם הפיזי שמאוד ברור לנו, ואנחנו יודעים אותו ממש ממש טוב, ואף אחד גם לא... מתנגד על זה או בכלל יש על זה איזשהו עליהום או בכלל דעות כאילו כולנו יודעים שמי שרוצה להיות חטוב ושרירי וזה צריך להתאמן לא משנה איזה סוג של אימון אבל צריך להתאמן כמה פעמים בשבוע נכון זה ידוע כדי לחזק שריר כדי לתחזק שריר כדי כדי לשמור על כושר מאוד מאוד ברור לנו נכון במנטל זה בדיוק אותו דבר עכשיו אני גיליתי את הדבר הזה שנקרא שער הביטחון חברה הכירה לי את זה שומעת את שער הביטחון חובת הלבבות? זה מין ספר כזה, יש כל מיני גרסאות, אני קניתי של הרב יגאל כהן. זה בעצם ספר שכאילו הוא, אתם קוראים אותו כל יום, כל החיים, כל יום קוראים שער הביטחון, ולמה? זה אימון מנטלי יומיומי. יומיומי להזכיר למיינד שלנו, לבטוח. באלוהים, אוקיי? עכשיו, באמת, לא כולם, יש כאלה אולי פה לא מאמין באלוהים, וגם כמו שלי זה היה נה נה נה מילה מילה זה זה זה זה זה ביקום ב... תאמינו במה שאתם רוצים, בסדר? כאילו, אני לא עכשיו פה איזה מישהי חרדית אומרת רק תאמינו באלוהים, תאמינו במה שאתם רוצים. אבל אני רוצה שרגע נדבר שנייה על ההיגיון, אוקיי? וזה לא רוחניקי, וזה לא פלופי, זה הכי פרקטי שיכול להיות, ואני אסביר לכם גם למה. כשאתם עושים עבודה מנטלית יומיומית, אנשים מאוד מאוד מחפשים את הקהל. מה זה אומר? אני עכשיו אלך ל-retreat, אני עכשיו אלך יעשה קורס, אני עכשיו אלך לסדנה, וזהו. לא. מה, אתם תלכו עכשיו לעשות אימון כושר משוגע על חוף הים, וזהו? וזהו, וזהו, וזהו, וזהו, כל השרירים... לא. כל הזמן תדמיינו כמו חדר כושר, כמו חדר כושר. צריך לעשות את זה. זה צריך לאמן את המנטל של חדר כושר למוח שלנו, למנטל שלנו. עכשיו, מה שהדבר הזה בעצם עושה, הוא יום-יום מאפס אותך, שאני קוראת שער הביטחון, עכשיו מודה שאני לא קראת את זה כל יום, כן, זה נורא לפי תקופות, עכשיו אני מרגישה שאני בתקופה שהיא קצת יותר מאתגרת, אז אני עכשיו חזרתי לקרוא את זה יום, בעיקרון צריך לקרוא את זה כל יום. כדי להזכיר לעצמנו שיש דברים שהם מעל הטבע. אוקיי? יש דברים שהם לא באחריותנו. עכשיו, מה הדבר הזה בעצם עושה? הוא מרגיע. אוקיי? מאוד מדברים שם על מנוחת הנפש. מנוחת הנפש. עכשיו, למה אני אומרת לכם שזה הכי פרקטי בעולם? עכשיו, מי שלא רוצה ולא מאמין באלוהים וזה וזה וזה, לא רוצה את שאר הביטחון, תמצאו לכם דרכים אחרות. פשוט אני מרגישה שאני מתחילה לקבל כלים מהיהדות, שזה פשוט כאן, הנה, תראי, יש לנו את כל הכלים בעולם לכל מה שאת רוצה. פשוט תשתמשי בהם, גם אם את לא דתייה, זה של כולם. כמו שדיברתי בפרק עם בנייהו, אלוהים זה של כולם. אז יש כלים מדהימים, למה לא להשתמש בהם? כאילו גם אני אומרת, יואו, זה מטורף זה שכאילו אני יהודייה. אף פעם לא התעמקתי, לא התעמקתי בדברים שיש, בסיפורים שיש, בספר הדרכה שיש, במנהגים שיש לנו, כאילו הייתי כל כך אנטי, שכאילו סירבתי לראות. אתם מבינים? בקיצור, למה זה הדבר הכי פרקטי שיש לעשות עבודה מנטלית על העניין של כאילו להיות בביטחון? תחשבו שכשאתם בביטחון ובמנוחת הנפש, אתם רגועים. עכשיו, כשאתם רגועים, התדר שלכם הוא אחר, אוקיי? כשאתם ככה נאחזים במשהו, אני נאחז, אני נאחז, אני בלחץ, אז אוקיי, דבר ראשון, התדר שלכם הוא על הפנים. על הפנים מרחיק שפע, השפע בורח, הוא בורח, אוקיי? הוא בורח, אתם חוזים בו כמו לא יודעת מה, ואז הוא בורח. שתיים, אתם עושים טעויות. כשאנחנו בסטרס ואנחנו לא רואים טוב, אנחנו רואים שחור, אנחנו באמת נעשה טעויות, אנחנו נגייס את האנשים הלא נכונים, אנחנו נפטר בבהלה, אנחנו נעשה טעויות בעסק, אנחנו נעשה טעויות כספיות, אנחנו פרקטית נעשה טעויות, אוקיי? עכשיו בואו ניקח את זה לעוד דוגמאות, סבבה? בדייטים, כשבחורה או בחור מאוד מאוד מאוד מאוד מאוד בלחץ עלה להיות לבד והם לא יכולים והם בחרדות והם בזה, באלו של הטלפון של הבחור שהבחורה מתקשרים אליכם ישמעו שאתם בסטרס. ואם את השיחת טלפון אתם שרדתם, בשנייה שאתם תיכנסו לדייט כל השפת גוף שלכם תהיה דרוכה, כל הטונציה שלכם, מה שתגידו, איך תגידו. עכשיו יש כאלה שיידעו להגיד שהם הרגישו שאתם בסטרס ויש כאלה שלא, אבל זה לא משנה, אתה תמודד כל את הכל. זה אנרגיה שהיא מרחיקה, אנרגיה של סטרס היא מרחיקה. עכשיו, מה שבעצם עושה הדבר הזה שאתה יום יום יום מתאמן על הביטחון שלך, זה מרגיע. וכשאתה נרגע, וזה משהו שאתה צריך לתרגל אותו כל יום, אפילו ברמה שאני אומרת לכם, ברמת ההתכווננות, זה מזכיר לי כל יום, אני עכשיו אומרת, אוקיי רגע, עכשיו עשר דקות אני קוראת, ואתה נזכר שכאילו, שכאילו, השפע שלך זה מלמעלה, וכאילו, אתה עושה את ההשתדלות שלך, אתה עושה את הכי טוב שלך. ומשם זה לא שלחה. עכשיו, זה נותן כל כך שלווה, זה כזה מצחיק שאני כאילו מדברת על זה, ותכף אני הולכת להגיד לכם על החרדה הכי גדולה שלי, מצחיק, שזה גם חלק מהפלונטר שהייתי בו אתמול, אבל בקיצור, זה משהו שאני באמת ממליצה לכם מכל הלב שלי, ובכלל, כל הדבר הזה של אמונה וביטחון, באמת, שאני לא יודעת איך הייתי עוברת את החורף שעכשיו אני עוברת בחיי. בלי אמונה וביטחון, עכשיו שתבינו, זה לא שיש לכם אמונה וביטחון, וואו זה קלה קלות, אני וואו אני רוקדת שם בטיפות בשלוליות, לא, אוקיי, לא, אבל זה עד כמה, ואני חושבת שאם לא היה לי משהו להיאחז בו, שזה כאילו האמונה והביטחון, ולא הייתי מרגישה שיש משהו שהוא גדול ממני, ואם לא הייתי מאמינה שהכל לטובה, ואם לא הייתי מרגישה שזה בא ללמד אותי משהו, ואם לא הייתי מאמינה שזה בא לחזק אותי, ואם לא הייתי מאמינה שכאילו בסופו של דבר... אני אקבל בדיוק את מה שמגיע לי ואת מה שאלוהים רוצה? אני לא יודעת אם הייתי מצליחה לעבור את זה. כאילו, מה היה מנחם אותי? כל הזמן רק הלוגי? רק לשבת על הטבלאות? רק לשבת... זה כאילו מאוד מאוד כוחי ואוחז... אימא'לה, ברח לי המשפט, כוחי ועוצם ידי. כוחי ועוצם ידי. שכאילו, רק אני, רק... עכשיו, תחשבו איזה מלכית זה. רק אני, ורק אני, ורק אני, והשליטה היא רק בידיים שלי, וזה הכל תלוי בי, וזה הכל תלוי בי. אימא'לה, איזה סטרס, רק מעכשיו על זה דופק לי הלב. כאילו, אתם מבינים? צריך רגע שנייה להגיד, אוקיי, גם לא הכל תלוי בכם אף פעם. גם למי שלא מאמין, כאילו, ממתי הכל תלוי בנו? לא הבנתי. יש עוד דברים בעולם, יש שוק, ויש לקוחות, ויש ספקים, ומה, אתם אחרים על כולם? מה, אתם רוצים לסחוב את כל העולם על הגב שלכם? זה כבד. לא הכל תלוי בכם. תבינו או לא תבינו, זה לא אכפת לי, אבל כאילו, זאת המציאות. אז ככל שנבין את זה יותר מוקדם... נרגע. אתם מבינים מה שאני אומרת? אוקיי. אמרתי לכם על השוואה לחודר כושר. עכשיו אני רוצה להגיד לכם עוד משהו. יש איזה קטע כזה שהם בעולמות של הזימונים, שיהיה קל, שזה יבוא בקלילות, שזה יהיה קל, שזה יבוא בקלילות. אגיד לכם, יש לי איזשהו בעיה עם המשפט הזה. עכשיו לא שאני אומרת לזמן קשה, אוקיי? אבל למה? כאילו אני זורקת לכם פה מחשבות שיש לי בימים האחרונים. למה כשאנחנו רוצים לחזק שריר בבטן, אנחנו רוצים לחזק שרירים בידיים, ברגליים, לא משנה. למה ברור לנו שאנחנו צריכים לסחוב משקל כבד, שזה יהיה לנו קשה, ואנחנו ממש סבבה עם זה? כלומר, אתם לא מרימים משקולת, אוי, למה זה קשה, למה זה קשה, בא לי שזה יהיה קל. לא, אתם יודעים שכשמרימים משקולת, זה קשה, כי ככה השריר נבנה. אגב, הוא נשבר, הוא נבנה במנוחה, שזה נושא אחר, אבל אנחנו, ברור לנו שאנחנו רוצים להרים משקולת כבדה, נכון? וזה קשה, ואנחנו מתמסרים לכאב הזה, כי אנחנו יודעים שזה בונה לנו את השריר. למה לעזאזל שאנחנו עולים ברמה המנטלית אתם חושבים שזה יהיה לנו קל? ולמה אנחנו בכלל מבקשים שזה יהיה לנו קל? כאילו, אתם רוצים שיביאו לכם פאזל שהוא מוכן? וזה קל, הנה. או שאני אביא לכם עכשיו פאזל לארבע חלקים, זה יהיה לכם כיף? זה יהיה לכם כיף לבנות פאזל של ארבע חלקים? לא. מה הקטע פה? כל הקטע הזה לבנות עכשיו פאזל של מאה חלקים או מאתיים חלקים או אלף חלקים כל אחד והרמה שלו. ואתם שוברים את הראש, איפה השמיים, ואיפה האדמה, ואיפה הפינות, ואיפה החיות, ואיפה הזה וזה, ואז כשאתם מסיימים אותו, איזה סיפוק, איזה הנחת רווחה, נכון? אז אני חושבת שכשאנחנו עולים ברמות המנטליות, זה ברור שיהיו שלבים קשים. זה גם קצת כמו משחקי מחשב, אתם עכשיו אני אביא לכם משחק מחשב, שלב אחד בהתחלה היה לכם קשה, אבל העברתם אותו, שלב שתיים, עכשיו אתם בשלב עשר, ועכשיו קשה. אם הכל היה קל, הייתם פורשים על משחק מחשב הזה תוך שנייה. אז אני חושבת שהדבר הזה שאנחנו מבקשים קל, קל, שזה יהיה קל, שזה יהיה קל, אז אני לא אומרת שאנחנו מזמנים קשה, אבל רק להבין שכשמגיע קשה, לא להיבהל ממנו. זה אומר שאנחנו בשלב קשה, אבל תכף אנחנו נסיים, ואז עוברים לשלב שהוא עוד יותר קשה בתכלס האמת. אבל כאילו, זה קצת לעבור מקשה לקשה. אבל באמת אני אומרת שכאילו זה דרך הסתכלות שהיא מעניינת. כאילו, אנחנו רוצים שיהיה לנו קל, אבל אנחנו באמת רוצים שיהיה לנו קל. באמת אנחנו רוצים שיהיה לנו קל, זה מה שאתם מאחלים לעצמכם? שיהיה לכם קל כל החיים? תנסו להשוות את זה שנייה לפאזל, למשחק מחשב. לא יודעת אם אנחנו רוצים שיהיה לנו קל כל הזמן. כאילו, תוך כדי שאני מדברת אליכם, אני מדברת גם אליי, כן? כאילו, אומרת, וואו, אתמול מה שחוויתי זה היה כל כך קשה, אני באמת רציתי את זה? לא, לא, לא, אבל... אבל מצד שני, כנראה שזה משהו הכרחי לשלב הבא. וכן לדעת איזה ארגז כלים אנחנו צריכים כדי לשלוף כשמגיע התקף חרדה הזה, בסדר? ואנחנו נדבר על הכל. אמרתי לכם שכל החוכמה באמונה וביטחון זה דווקא כשמאתגר, דווקא כשקשה, לא כשקל. זה החוכמה, שם נמדדת האמונה והביטחון האמיתי, וגם כאילו, אתם יודעים, זה... זה כזה היה לי גם שלב של כאילו אתמול אני כאילו אומרת כזה גם היה לי כזה אתמול אתה מתחזה כאילו ירון אומר לי אבל אבל ליטרלי שלפני שתי פרקים את הקלטת שאת ראויה מעצם היותך ואז אמרתי יואו נכון אבל אבל כנראה עוד לא ואולי אף פעם אני לא אהיה במאה אחוז וזה מסע וזה וזה כנראה שאני מרגישה יותר ממה שהרגשתי אבל אני עוד לא במאה ויש מצב שאני אף פעם לא אהיה במאה ואגב זה גם מכניס ללופ כי כאילו אני אני בלופ ואני כאילו ומשבר אמונה וקשה לי, ואז כזה, מה את פייק? כל מה שאת אומרת לעוקבים שלך זה פייק? זה שקר? כי תחשוב איזה קשה זה, כי כאילו רע לי, אבל בסדר, אני גם בן אדם. אתם יודעים פעם חברה אמרה לי, דיברתי איתה על משהו על יורון, ומשהו כאילו על פירגון אחד לשני, ואז אמרתי, וואי זה מאתגר לי, זה מאתגר לי, כי הוא לא בא לי שהוא יישא, וזה קשה לי וזה, ואז היא אומרת לי, את, עם כל מה שמדברת באינסטגרם, את לא יכולה לפרגן ככה לבעלך או משהו כזה. אז אמרתי לה, מה הקשר? כאילו, זה שאני יודעת לדבר מסרים ולהעביר מידעים בצורה טובה ומהמסע שלי, זה אומר שאני לא בן אדם? מה זה אומר שאני מושלמת? זה אומר שאין לי פגמים? זה אומר ש... לא, אני גם במסע בדיוק כמוכם. זה שיש לי את הערוץ המדהים הזה לשיתוף ולהתפתחות ולטיפול עצמי, זה מהמם וטוב, אבל אני ממש לא מושלמת. ועוברים עליי דברים מאוד מאוד מאוד מאתגרים ואולי ברמה מסוימת, מה זה ברמה מסוימת? זה פי אלף יותר מאתגר ממה שהיה לי שהייתי כאילו יותר טיפשה ופחות נפותחת וכאילו זה מטורף אני כאילו עולה ברמות עולה בשלבים והקושי הוא יותר עוצמתי כל פעם זה כזה כאפה וכאפה וכאילו אני אומרת די די כמה כאפות אתה יכול לתת לי אתם יודעים יש לי שיחות עם אלוהים באמת די אתה מגזים אתה מגזים באמת זה מוגזם, כאילו כועסת עליו. אוקיי, דיברנו, דיברנו, דיברנו. אה, רציתי להגיד לכם גם על העניין של הדבר הזה, השריר המנטלי וכמה זה חשוב לחזק אותו וכאילו איזה כוח יש למיינד שלנו לייצר דברים משוגעים ובגלל זה זה כל כך חשוב גם כל יום לעבוד על זה וכל יום לחזק את האמונה ואת הביטחון, כל יום, כל יום, כל יום. למה נגיד, אתם יודעים, ביהדות יש דברים שנגיד, הם כל יום, הם חזרתיים, כל יום קוראים את פרקות השחר, כל היום זה, כל יום אומרים מודה אני. למה? כי כל יום זה יום חדש, וכל יום מחדש אני רוצה להתאפס בבוקר ולהגיד שאני מודה על זה שהקמתי בבוקר, וכל יום בבוקר אני רוצה לברך על המים שיש לי מים לקיים לשתות וטעימים ומתוקים, וכאילו, יש דברים שהם כל יום. למה? כי לא עושים דברים פעם בחיים. המנטל צריך כל הזה, שריר, שריר, שריר. ורציתי להגיד, אמרתי לך מה לדייטים, ורציתי להגיד גם מבחינה הבריאותית. אנשים יכולים, אנשים ריפו את עצמם. אנשים מרפאים את עצמם בכוחות המיינד. שתבינו, כאילו, את הרמות. אנחנו גם יודעים את זה, כולם יודעים את זה, מה זה אפס פלצבו? מביאים למישהו כדור ריק מתוכן, והוא מבריא. כאילו, יש למיינד שלנו כוחות מטורפים, יש כל מיני ניסים גלויים של אנשים שריפו את עצמם. אתם יודעים, יש אנשים כאילו... מסרבים להאמין לזה, בסדר, אבל זה מקרים שקרו. אז אני בוחרת כן להאמין בזה, כן, אני בוחרת כן להאמין בזה, כי אני חושבת שהמיינד שלנו הוא פי מיליארד יותר חזק ויותר עוצמתי ממה שאנחנו חושבים. עכשיו, אנחנו יכולים להשתמש בו כאויב, ולצערי זה הברירת מחדל של המוח שלנו, ויכולים להשתמש בו כחבר, שזה מצריך מאיתנו להיות קצת יותר בגדלות נפש, יותר לדעת להסתכל על העצר הרע מבחוץ, סבבה? אמרתי, אמרתי, אמרתי, אוקיי. לפני שלושה ימים הייתה לי שיחה עם חבר טוב. חבר טוב שהוא גם כאילו נמצא כזה במשבר והוא מאוד בכזה בחרדות ובפחדים. כמובן גם על פרנסה, על הקריירה והכל. ואתם יודעים, באתי ורציתי נורא לחזק אותו. ואז כזה אומר לי מה עוזר לך, מה עוזר לך, מה עוזר לך, זה נורא מצחיק שזה היום לפני שהידרדרתי לתאום. אז כל הזמן אני רק אומרת לו אמונה וביטחון, אמונה וביטחון, כאילו אז אני מספרת לו כאילו איך אני עושה ומה אני עושה ושאני קוראת את שער הביטחון ושהתחלתי עכשיו את פרשת המן ושזה מאוד מאוד עוזר לי וכל יום אני עושה כזה 10 דקות תרגול לפחות כאילו כזה להתפקס וכדי כאילו לעבוד על המיינד שלי וכדי לאמת את עצמי עם שאלות. ואמרתי לו ואז כאילו, וכאילו גם אמרתי לו המון על הכרת הטוב, שכאילו אני מודה על דברים כל הזמן, וכאילו אני ממש מחפשת את הטוב, ומה עוזר לי, וכשכזה היה לי את הבשורה שכאילו העסקה של הכמה מאות אלפי שקלים השבוע, כבר שבוע שעבר נפלה, מה עזר לי ומה חיזק אותי, ואז כאילו כל הזמן אמר לי, וואי גן, אני ממש שומע בשיחה, שאת מאוד מאוד מתעסקת בהכרת הטוב ובהכרת תודה, וזה. כאילו אמרתי לו, כן, בבוקר אני מחבקת את ירון במיטה, וכאילו אני אומרת, אימא לאמא, תודה בורא עולם, תודה בורא עולם, שיש לי את הבעל הזה שאני מאוהבת בו. ויש לי את הזכות לישון איתו באותה מיטה, וכזה כיף לי איתו, וכאילו, איזה כיף לי, באמת. ועכשיו תבינו שלפתוח את הבוקר ככה, זה וואו, זה וואו. וזה באמת משפיע, כאילו, לאנשים שהם מאוד מאוד רציונליים, הוא מאוד מאוד רציונלי, אוקיי? כאילו, מאמין באלוהים וזה, אבל לא... לא מאמין, לא עושה עבודה יומיומית, לא, כאילו, זה אי שם בשמיים, אוקיי? הוא לא מנכיח את אלוהים יום-יום בחיים שלו, את האמונה יום-יום בחיים שלו. וכאילו נורא בא לתת לו את הכלי הזה, ואתם יודעים, הוא נגיד מאוד מאוד זחלתן ומאוד מאוד נחושה וזה, וכאילו, דיברתי איתו על מיאמי ואמרתי לו, כן, שכאילו אני לא מחשבת ולא עשיתי קופת אקסל וכאילו, קופת אקסל, טבלת אקסל, ושאני מאוד כזה, יהיה בסדר. ואז הוא אומר לי, גל, מה זה יהיה בסדר? אני לא מבין, מה זה יהיה בסדר? כאילו, כמה זמן יש לך, יש לך כריעות שם? כמה זמן תצליחי להחזיק מעמד? ואני כן רוצה להגיד דיסקליימר שכאילו, יש לי כסף בצד, אוקיי? אני לא חסרת אחריות, עד כדי כך אמיצה, יש כסף בצד, תכף נדבר על זה גם בהמשך, למה זה לא מאוד עוזר לי בקטע השכלתני, אבל יש כסף בצד. ואז אמרתי לו, תקשיב אלון, אוי שיט, תקשיב, גם במקרה הכי גרוע בעולם, וואו, הלך לי כל החסכונות, כישלון טוטאלי, אני לא מצליחה כלום. אוקיי? מה קשור? אני חוזרת לגור עם ההורים? אני ואירון והילדים חוזרים לגור עם ההורים? ואז הוא אמר לי, זה לא שווה ערך למוות מבחינתך? אמרתי לו, לא. לא, זה לא שווה ערך. אתה יודע מה שווה ערך למוות מבחינתי? לא לנסוע? שווה ערך למוות מבחינתי. לא לסגור את העסק הישראלי? שווה ערך למוות מבחינתי. להסתכל על החיים שלי בגיל 90 ולדעת שרציתי לעשות משהו? ולא עשיתי אותו כי פחדתי, זה שווה ערך למוות מבחינתי. עכשיו אני יודעת שזה נשמע קיצוני, נכון בסדר, מה פתאום לעלות אצל מיימי זה מוות? אצלי זה מיימי, כל אחד זה החלום שלו. כי אני מרגישה שזה מה שבא לי לעשות, שם, לא יודעת, יכול גם להיות שאני אגיד וואו הייתה לי חוויה מטורפת, אני אחזור ואגיד וואו אין כמו בישראל, אני לעולם לא יודעת שאני אנסה, אבל כרגע, אני לא מוכנה, אני לא מוכנה לוותר על החלום שלי, גם אם זה אומר שאני הכל ילך לי. כל הכספים שחסכתי ואני צריך לחזור לגור אצל ההורים לכמה חודשים להתאפס ולצאת אותם אוקיי אז אני אסתכל על זה בגיל 90 ואני אגיד יואו איזה אמיצה היית אני בחיים להסתכל בגיל 90 ואגיד וואו איזה כישלון את שאת גרת אצל ההורים להפך אני רואה אותי ואת ירון יושבים על יין וצוחקים על זה יואו את זוכרת כאילו צחוקים צחוקים כאילו תתעמתו מול הפחד הכי גדול שלכם ותצחקו עליו אתם יודעים אתמול דיברתי עם אמא שלי על זה וכאילו אני אומרת לה טוב, במקרה הכי גרוע, הלך כל הכסף, הלך זה כל הזה, אני חוזרת אליכם, יש לי עזרה עם הילדים, יש אוכל טעים, הכל טוב, כמה חודשים מתאפסים, יוצאים החוצה. יאללה, אמרתי לה בצחוק, אמרתי לה, אולי בכוונה אני אפסיד את כל הכסף, יהיה כיף. לצחוק על הפחדים שלנו, זה כבר היה אחרי כל ה... שאני אספר לכם, זה היה כבר בצחוקים, זה לא היה באמצע החרדה. אז אני בשלב ש... הצד השני הוא הרבה יותר מפחיד אותי. הצד השני של לא לסגור, לא לעבור, לא. אין מצב שהדבר הזה קורה. אין סיכוי, כאילו. אני במצב שכאילו ההגשמה והלטרוף את העולם זה כל כך בוער בי, שלהיות במקום הבטוח ולא להתעמת עם הפחדים. אין מצב שזה קורה. פרילוקיישן או משנים מקום עבודה רק שרע להם. למה לא יכול להיות לי שממש סבבה לי בישראל? אני חיה באחלה של בית. באחלה של אזור, באחלה של תא משפחתי, ואחלה עבודה ואחלה כסף. אבל זה לא, זהו, אני סיימתי, מיציתי את השלב הזה, זוכרים את המשחק? קל לי, קל לי במשחק הזה, כמה פעמים אפשר לעשות את אותו שלב, את אותו שלב? עוד פעם איבנט בישראל, עוד פעם זה, עוד פעם זה, ועוד פעם זה, ואז, כאילו, הרגשתי שאני בלופ בלי לדעת את זה, כאילו, אבל, הכל אותו דבר, זה בייסיקלי דה סם, זאת המתפטרת צריך להביא למחליפה, כאילו, הייתי בלופ כזה? לא רוצה, לא רוצה את זה. עכשיו, באיזשהו מקום אני חושבת שאולי ציפיתי יותר שאלוהים יתגמל אותי, כאילו, הנה, את מאמינה בעצמך ואת עושה צעדים, ולא ציפיתי לכל כך הרבה כאפות, אבל כאילו... טוב, בואו נמשיך ואתם תבינו קצת יותר. אוקיי. אני רוצה להגיד לכם רק משהו לפני שאנחנו צוללים ל... משאירה אתכם במתח על מה שקרה אתמול. יש סדרה עם נועה, או ברח לי השם שלה. אוף, שחקנית מושלמת, ברח, נועה קולר, נועה קולר. מקום שמח, דבר שממליצה לכם ללכת לראות, סדרה מהממת. היא מדברת שם על כל השיט של החיים. על משבר גיל 40, שאגב אני מרגישה שאני חווה אותו בגיל 34, אולי כי התחלתי את עולם התעסוקה בגיל מאוד מאוד מאוד צעיר. אבל של כאילו אנשים חוטפים כאפה בגיל 40, למה? כאילו אומרים, מה? זהו? כאילו איך, גם ראיתי ראיון איתה ועם בעלה וכאילו הוא אמר, אני לא יודע מה אני רוצה, אני רק יודע שאת זה לא. לא ציפיתי שהחיים שלי יהיו ככה. כאילו להתעסק כל היום ב... כאילו, אני חושבת שהרבה מאוד אנשים, אני הולכת להגיד עכשיו משהו קשה, סליחה. הרבה מאוד אנשים מסתובבים בעולם כמו מתים מהלכים, עושים בדיוק את מה שצריך ואת מה שזה, ונמצאים בעבודה שהם לא אוהבים. יודעים שהסטטיסטיקות אומרות ש-80% עובדים בעבודה שהם לא אוהבים? עכשיו, מה זה לחיות בעבודה שאתם לא אוהבים? אנחנו נמצאים בעבודה כל יום יותר מחצי יום. אז מה זה אומר שחצי מהחיים שלכם אתם לא נהנים? מה זה לחיות חיים שאני רק מחכה... להיות בסבבה כשיש סופ"ש. מה זה לחיות בסבבה רק שאני, טוב לי רק שאני יוצא לחופשה? סורי, אני לא מעוניינת בחיים כאלה. אולי זה אמיץ, אולי זה פנטזיונרי, אולי תגידו היא לא מחוברת, אוקיי. לא רוצה חיים כאלה. לא מעוניינת, כאילו. מי קבע שזה החיים שצריך להיות לי? לא מוכנה, אני לא מוכנה. זה כאילו איזה מין משהו כזה שהכתיבו לנו, שלפעמים צריך לעשות מה שלא אוהבים. אוקיי, נכון, אין בעיה, צריך לעשות לפעמים דברים שלא אוהבים. אין בעיה, אבל... כל החיים? כאילו, אנשים נמצאים בעבודה כי כאילו, כי הם מפחדים, וזה באמת מפחיד. גם אני, מה שאני עושה עכשיו זה מאוד מפחיד, כן? כי זה מאוד מפחיד לסיים פתאום עבודה, ואז ממה אני אחיה, וממה אני ארוויח, ומה עושים? זה נקודה למחשבה. זה נקודה למחשבה, שאנחנו כל החיים שלנו פוחדים, וגם נרמלו לנו את זה, שזה ממש סבבה. ההורים שלנו נרמלו לנו את זה, וסבא וסבתא שלנו נרמלו לנו את זה, כאילו, אני לא גדלתי בתגשים את עצמך, תגשים את עצמך, מה שחשוב זה שיהיה לך טוב, תגשים את עצמך, את יכולה לעשות כל דבר שאת רוצה, לא. לא. עובדים, כי צריך לעבוד, וצריך להביא כסף הביתה, וזה המצב, עכשיו. צריך לעבוד, זה כיף להיות בעשייה, אבל למה לא ליהנות ממנה? למה לא להיות גם בעשייה וגם בהגשמה? אתם מבינים? גם כאילו, אני אגיד לכם ש... טוב, שנייה. אוקיי, אה, עוד משהו חשוב, עוד משהו חשוב לפני שאני מתחילה לספר לכם על מה שקרה, זה שכאילו המוח שלנו כל כך מכוות לדאגות, גם כאילו שמעתם משפט ממש יפה, דאגה זה לשלם ריבית על הלוואה שלא לקחתם, איזה מטורף זה, דאגה תחשבו זה משהו, כי גם עוד שמעתי עוד משפט, אני דאגתי רוב החיים שלנו לדברים שבחיים לא קרו, כאילו אנחנו דואגים לדברים בלי הפסקה, בלי הפסקה, רובם בחיים לא התממשו, זה ברור הרי, אבל אנחנו עדיין, אנחנו בלופים על זה, מה אם זה יקרה ומה אם זה יקרה, אוקיי. אז מה אם אני אומרת לכם, אם באותה מידה שאתם מתעסקים בדאגה, מה יקרה אם, מה יקרה אם, מה אם זה יצליח? מה אם זה יתפוצץ? מה אם, אנחנו הרבה פעמים חושבים על הוורסט קייס סינריו, כל הזמן, כל הזמן חושבים על הוורסט קייס, נכון? אבל מה אם הבייסט קייס יקרה? כאילו, כמו שהחבר הזה שלי אמר לי על ה... על מה יקרה אם ייגמר לכם הכסף, כמה זמן יש לכם לחיות שם וזה. אוקיי, מה יקרה אם תוך חודשיים קורה איזשהו משהו מטורף והחיים שלי כבר לא יהיו אותו דבר, כאילו אני בכלל אגיד, אומייגאד. כאילו, אתם מבינים שגם דברים משוגעים יכולים לקרות? עכשיו, צריך לפנות לזה מקום במיינד, כי אתם כל כך הרבה דברים, המיינד שלנו מתעסק כל הזמן במה יקרה אם, מה יקרה אם דברים שליליים. מה יקרה אם דברים טובים יקרו? תפנו קצת מקום לחלום רגע, מה אם כן, מה אם הדבר הכי מטורף יקרה, מהו ה-best case scenario, תפנו גם מקום לזה קצת, כל הזמן ה-worst case, ה-worst case, ה-worst case, די, די עם זה, כאילו, זה גם לעצמי אני אומרת, אוקיי, טוב בואו ננסה להסביר לכם, בואו ננסה, אוקיי, עכשיו שתבינו שאני לא חושבת שבדיוק מה שקרה לי זה העניין של הסיפור זה יותר אני כאילו באתי ורוצה להקליט לכם כדי שתבינו איזה כלים עזרו לי להתמודד איך יצאתי מזה איך תוך יומיים שכאילו באמת הייתי ברגע שיש את זה הוא כאילו די בא לי לפרוש בא לי לפרוש מהמשחק הזה נגמרו לי הכוחות אני מרגישה שהם כפכפים אותי בלי הפסקה וכאילו אני מרגישה שכזה פאף, נפלתי, קמתי. פאף, נפלתי, קמתי. פאף, נפלתי, קמתי. ואז אתמול הרגשתי שכאילו קיבלתי כאפה כל כך חזקה שאני אשכרה לא מצליחה להתרומם מהרצפה, כאילו פשוט עדיף להישאר לשכב פה, וזהו. וזה היה מפחיד, שתבינו שכאילו זה היה נקודה שכאילו ירון אמר לי, תקשיב, אני איתך עשר שנים, יום כזה לא חוויתי איתך. בפער. עכשיו אני רוצה שתבינו שאני בחורה שיש בה עוצמות, כל מי שצופה בי כבר יודע את זה, באמת, זה לא בקטע מתנשא, זה נולדתי ככה עם המון המון המון אנרגיה, והנה, אתם מקשיבים ואתם עושים דברים ואני גורמת לכם לזוז כי יש בי אנרגיה חזקה, אוקיי? אבל מה הבעיה? וגם אגב, אני חושבת שהפודקאסט מעשים את זה והאינסטגרם מעשים את זה כי שוב, אני כאילו, אני מרגישה שאני כל פעם משילה עוד שכבה ועוד שכבה ואז לנשמה שלי יש עוד מקום ואז אני עוד יותר עוצמתית ועוד יותר חזקה והביטחון שלי עוד יותר גדל וכאילו האמונה גדלה והכל גדל. מה הקאץ'? גודל הפלוס? גודל המינוס? אתם זוכרים? זה לא שקולות הביטחון וקולות האמונה וקולות הזה ראויה, הכל צומח. רצח הרע הוא נותן קונטרה לשמות, הוא לא... אוקיי, אז זה עולה, הוא כאילו קטן, אני קטן, אני קטן. לא, הוא גדל באותה מידה, הוא חייב לתת קונטרה, זה ככה זה עובד. לפחות אצלי, אני לא יודעת מה עם החליטה. אבל זה, עכשיו מה קורה? נגיד רוב הימים זה שולט, עכשיו אני בחורף, אז לא יודעת אם זה ככה זה עובד בכללי. הוא גדל, גדל, גדל, גדל, ואז הוא גדל, גדל, גדל, גדל. ואז, ביומיים האחרונים, עכשיו, נהייתה פה מפלצת, מפלצת, וביום שישי נתתי לה לשלוט, אוקיי? נתתי לה לשלוט. וואו, וואו, וואו, וואו. וכשהיא שולטת, תשמעו, היא צורחת לי במוח, וקולקלות, מגאפון, מה זה מגאפון? זה מחריש, זה מחריש, לכל הדבר הזה פה. קטן, לא שומעים אותי, אני קטן, אני קטן, לא, לכל הקולות הטוב, כל הביטחון, זהו. נעלמו, נעלמו כל הביטוי, אני אומרת לכם, נעלם. והדברים שאני אמרתי על עצמי ביומיים האלה, באמת, כאילו, כל הדברים שאתם יכולים לדמיין, שאתם אומרים על עצמכם, אמרתי. כישלון ואפסית ומתחזה והכל פייק, וכאילו, אני אומרת לכם, הוא השתלט על הבמה. וואי, עלא בחתי, באמת, כאילו, אני רואה גם, האמת לכם, בגלל שאני קיצונית, יש לי את הקולות של נוסעים למיאמי והולכים לכבוש את העולם ואני הולכת להיות יותר מטוני רובינס, כאילו, זה, אבל שהוא משתלט, הכל שחור, הכל הכל הכל הכל הכל הכל הכל, שחור, זהו, זהו, הכל גרוע. ו... אוקיי, אז רגע, אז סליחה, אז אמרתי זה לא הסיפור, אבל אני כן רוצה לספר לכם את הסיפור, כי בסופו של דבר, החיבור, איך אני גורם, מה בסופו של דבר אני רוצה, אני רוצה לרגש שלכם לעשות קצ'ק, וכשאתם תדעו במה מדובר, זה מקשר אתכם רגשית, וכשאתם מתקשרים רגשית, זה משפיע עליכם. אני חושבת שבכלל כל הדבר הזה שאתם מתחברים אליי ככה, ואתם צריכים לעבור איתי מסע, זה כי אני נחשפת, וזה לא סתם סיפורים של אוקיי, בואו עכשיו נדבר על אמונה וביטחון, תורה ולא כאילו אני מדברת איתכם ככה מדברת איתכם ככה וגם מדברת איתכם איך כל דבר פוגשתי בחיים שלי ואז אתם יכולים להיקשר רגשית ואז האפקט הוא הרבה יותר עוצמתי. אוקיי אז מה שקרה אוי רציתי להקריא לכם אה אוקיי זה עוד לא החלק זה עוד לא החלק אוקיי אז תחשבו שמה שקרה שאני החלטתי לסגור את העסק הישראלי משהו כמו שלושה חודשים. ואני חושבת שאני, זה הדבר הכי מפחיד שעשיתי בחיים שלי, אולי יותר מהמס הכנסה, לא אולי, בוודאות. וכל רגע שזה עוד לא, שוב, אני בחרדות, אני בחרדות, זה כאילו אופף אותי, זה אופף אותי כמה חודשים, ותחשבי שקולות הרוע כל הזמן פה יצרררר כל הזמן פה, מה את עושה, מה את עושה, את הורגת אותנו, את הורגת אותנו, ואז אני אומרת לו, תירגע, תירגע, הכל בסדר, תכף כריסמס בארצות הברית ויהיה בסדר, כאילו הרבה כסף והכל יהיה טוב והכל יהיה טוב והכל יהיה טוב וככה אני עושה מנטרות מנטרות ככה להירגע להירגע להירגע בבלק פריידיי נפתח את ה... נפתח השלטר ויהיה טוב מבול מבול יהיה מה זה טוב הגיע בלק פריידיי שמעון גרוע וואו וואו וואו ואז אני רואה אני רואה תקשיב החרדות תקשיבו החרדות מתחילות תחשבו תחשבו ככה, נכון אמרתי לכם שאני שרפתי את הספינות? כי אמרתי, טוב, זהו גל, את סוגרת את העסק הישראלי כדי שיהיה לך רק את העסק האמריקאי. אוקיי, אז תחשבו שאני וכל הקולות שלי בראש שוחים, שוחים, שוחים, שוחים בים, שרפנו את הספינות, נכון? אין, לא, נחזור יותר, זהו. שרפנו, שרפנו, שוחים, שוחים, שוחים, שוחים, עייפים, עייפים, ואז כל שנייה, אה, לא, שנייה, מגיע בלאק פריידי, עוד שנייה זה מגיע, עוד שנייה. ואז כאילו אתם כבר מתקרבים לאי. אתם כבר, אתם כבר קרובים, קרובים, הנה, הגעתם כבר לאי, ואז פוים, לוקחים לכם אותו. לקחו את האי, פתאום, תחשבו שזה נעלם מהאי, אין אי. עכשיו אתם אומרים, אי מלא, אי מלא, אי מלא, אי מלא. אין לי כוחות בגוף יותר. אני לא יכולה לסחוט יותר. עכשיו אתה רוצה שאני, גם אין אי באזור, מה עושים? ככה הרגשתי, ככה הרגשתי שהזה שלו, אין אי, אין אי, זהו, בוא נתבע. אני תובע. ואיזו תחושה נוראית. עכשיו לא יודעת מישהו יבין מה קרה, אני לא... זה במיינד, אוקיי? ואז פתאום הבנתי, הבנתי משהו ממש גדול, אוקיי? וואו, זה חשיפה, וואו. לא חשבתי שאני אחשוף את זה, כי זה כזה קיצוני, כאילו אני אומרת, אני אראה לכם את הדארק סייד שלי, זה קצת מפחיד. אבל טוב, זה לא כזה, זה כאילו, לא יודעת. טוב, זה זה מה שזה. בקיצור אז אתמול אמרתי לאירון לדעתי פעם ראשונה בחיים תקשיב בא לי למות אני יודעת שאני נשמת מזעזעת ואני יודעת שאני הכי ברת באוזן עכשיו שאני לא בחרדה ובאמת זה חוצפה אבל כשאתם בחרדה אתם לא רוצים בצורה רציונלית באמת הרגשתי גם שנגמרו לי כל הכוחות זהו אין לי כוחות יותר לשחות בים אין לי כוחות יותר להתרומם אני הכל אמרתי לכם הכל שחור הכל שחור ואז אני אומרת לו תקשיב אני לא יכולה אני לא יכולה. ואז אמרתי לו, תקשיב, פעם אחרונה שהרגשתי ככה, זה היה כשנפרדתי מהבן זוג הראשון שלי בגלל 21. לי הייתה חרדה ממש גדולה להיות לבד בלי זוגיות. ואז נזכרתי בזה, פתאום אמרתי לו, זו אותה תחושה, לא הרגשתי אותה 13 שנה, זו אותה תחושה. ואז פתאום הבנתי, כשיש לכם את אותה תחושה בגוף, לא סתם הגוף שלי החזיר אותי, אמרתי לו, תקשיב, זה בדיוק מה שאני מרגישה וזה. גם אז רציתי למות ואז החלתי טיפול פסיכולוגי וזה. עכשיו אני לא אובדנית באמת, אוקיי? כאילו, אבל זו תחושה מאוד מאוד קשה. בקיצור, מה באתי להגיד? אה, שהבנתי למה הרגשתי אותו דבר. כשאני, היה לי חרדה מאוד מאוד גדולה להיות לבד. תחשבו שהיה לי בן זוג, אהבתי אותו מאוד והוא אהב אותי מאוד, וזה היה זוג כאילו טובה. זה לא עזיבות קקה של איזה גבר מתעלל, או שהוא לא התייחס אליי, או שהוא לא אהב אותי, אחלה זוגיות. אחלה זוגיות, וגם אחלה זוגיות, אחלה בן זוג, וגם אני מפחדת פחד מוות להיות לבד, אוקיי? אז כאילו, למה לעזוב דבר כזה? אבל אני ידעתי, בלב שלי אני ידעתי שזה לא מתאים. אנחנו לא רואים את החיים באותה דרך, אין לנו את אותן שאיפות, פשוט זה לא מתאים, זה לא מתאים. ולא הבנתי אפילו איזה אמיצה אני, וסיימתי את זה למרות זאת. וכאשר סיימתי היה לי את החרדות הקשות בחיי, ועכשיו אני אומרת, וואו, גלי זה אותו דבר. אחלה של עסק. אחלה של עסק. פירנס וקלקל אותי יותר מעשר שנים. אבל אני יודעת שאני צריכה משהו אחר, אני מרגישה שמגיע לי משהו יותר מדויק, שיש משהו יותר גדול שמחכה לי. ואני עושה את זה למרות זאת. ובדיוק זו אותה חרדה. עכשיו אני חשבתי שפתאום יגיע משהו ויציל אותי ואז כשזה לא הגיע הכל נשטף. ו... אוקיי אז אמרתי אני רוצה לשתף אתכם במעבר על האתמול. איך יצאתי מזה? איך הגעתי למצב? שאתמול רציתי למות, באמת, כאילו אני חוזרת, סליחה שאני חוזרת על המשפט הזה, פשוט זו התחושה בגוף שהייתה לי, אוקיי, באמת קיצוני, קיצוני, קיצוני, למצב שאני פה מקליטה לכם פודקאסט וכאילו, אני בטוב, אני לא, הדבר שאני מאוד מאוד קיצונית, בסדר, התנודתיות שלי ברגשות היא מאוד מאוד מאוד מאוד קיצונית, לטוב ולרע, אבל בכל זאת עשיתי דברים כדי שזה, כדי שאני אקום היום סבבה. אוקיי, אז דבר ראשון, ירון אמר לי משפט. ממש ממש יפה. הוא אמר לי על איזה רעיון שעשו עם איזה שחקן שהם לא לקחו אליפות. ואז אמרו לו, אתה מרגיש כישלון. ואז הוא אמר, סליחה. למה שאני ארגיש כישלון? אתה כל יום מקודם בעבודה? הוא אמר לו, לא. אוקיי, כל יום שלא מקדמים אותך בעבודה אתה מרגיש כישלון? לקחנו אליפות, עכשיו לא לקחנו אליפות, אני ממש לא כישלון. לא כל פעם צריך לקחת אליפות. וזה מה זה נכון, ואני חושבת שהרבה יזמים הזדהו איתי. אתם יודעים, גם שרואים, נגיד עסקים שהם נמצאים הרבה שנים, יש גרפים, נכון? זה לא עלייה, עלייה, עלייה, עלייה, עלייה, עלייה, עלייה, עלייה, עלייה. יש ירידות, ויש עליות, ויש ירידות, זה כמו, זה לב. נכון? לב, הוא פעימות לב, ככה, עולה יורד, עולה יורד, עולה יורד. ו... למה שאני ארגיש כישלון? עכשיו, זה ברצוני, אני הרגשתי כישלון טוטאלי, כן? אני כאילו גם, גם ניסיתי להבין כזה, מה זה החרדה הזאת, על מה זה יושב, הרי זה לא כסף. זה לא כסף. אני חושבת ששמתי לעצמי איזה מין יעדים, ואז כאילו אני ביני לבין עצמי, אני לא אעמוד בהם. אני כישלון, אני כישלון, אני לא שווה, אני חוזרת להיות שקופה, מה אני? בלי ההצלחה. כאילו, מה נהיה ממך? סתם איזה מישהי. היה לך מזל, את הצלחת, וזהו. תשמעו, התקף חרדה זה סיטואציה שהיא לא קלה. אני לא יודעת מי מכם חטף את זה, מי לא, אני מאמינה שרובנו. זה קולות השקר בצרחות, אני גם, אי אפשר לראות את האור, אני כאילו בתוך המנהרה, אין, אין, אין, נכון, בחוץ למנהרה, אתה יכול לראות, לא, לא, אז אני כל כך עמוק במנהרה, אין אור, הכל שחור, הכל שחור, אני לא רואה כלום. אוקיי, אז איך בכל זאת זה יצא? ירון הבין את הסיטואציה, ממש, ואמר לי, טוב, אני לוקחת שני הילדים, אני חוזר, אני מקלח אותם על זה, יש לך שקט. וזה דבר שהוא מה זה קריטי לעלייה, כאילו מי שעורר פה, אה, הלכו לי הרגליים כרגיל. תקשיבו, תחשבו שאתם, אין לי אוויר. לפעמים זה נחמד, כאילו לפעמים ילדים זה מאוד מאזן, שכאילו זה נותן לכם קונטרה ומראה לכם את הדברים החשובים בחיים, אבל כרגע הייתי במצב שאין לי אוויר, כאילו חנק, חנק, הכל סוגר עליי, הכל סוגר עליי, אני עומדת כאילו זה. זו אומרת טוב תטפלי בעצמך כאילו את יודעת לטפל בעצמך טפלי בעצמך קחי את השקט את חייבת להתאפס כאילו כאילו צריך לתת לך כאפה מה זה כאפה מצלצלת אבל אוקיי סבבה דבר ראשון דבר ראשון שעשיתי עשיתי דברים מאוד מוזרים התחלתי לעשות איכוני צבע בבית משהו הזוי הייתי חייבת להרגיש שאני פרודוקטיבית פתאום התחלתי לראות כל מיני קילופים בקיר עכשיו אני עוזבת הבית עוד חודשיים כן הכי לא קשור לעולם גם עוד מעט מסיידי לנו את העובד לא קשור הרגשתי שאני חייבת להיות פרודוקטיבית שנייה, לא יודעת, משהו הזוי, זה כאילו איזה משהו נפשי כזה. ואז אמרתי, טוב, אני יכולה לעשות עכשיו מקלחת, כל הסיעוד, כל הילדים שלי היו סיעוד, אני יכולה עכשיו לעשות מקלחת, להירגע רגע, לנשום, מים חמים, לשטוף את עצמי, שנייה, שנייה, שנייה. אגב, קחו עוד טיפ, לקחת מלח גס, מלח עם עלייה, לשים איתו עם שמנים, שמן אתרי, שמן חוכובה, כזה ביחד. תקשיבו, להתקלח עם מלח גס, לעשות את זה כזה, את החזה, זה הצלה, זה מרגיע ברמות, לנשום, זה באמת, יש לזה סגולות, כאילו לא קשור לרוחני, באמת מדעי, סתם, אז שתדעו שאתם רוצים להירגע, לעשות את החזה כזה עם מלח, עם עלייה, זה וואו, מלח גס. קיצור, אוקיי, אז עשיתי את זה, ואז אני יוצאת, ואז אני אומרת, טוב, יאללה, מתחילה לכתוב, מתחילה לכתוב, וואו, נראה לי יצא לי ספר. רושמת, רושמת, רושמת, רושמת, כל מה שאני מרגישה, את כל הפחדים, את כל מה שאני מרגישה, את כל הפחדים. אה, עוד משהו שעשיתי, זה בבוקר כתבתי לאמא שלי, ממש כתבתי לה כזה מגילה, תדעו עם מי לדבר כשאתם בחרדה, אוקיי? בבקשה, כאילו אני אומרת לכם, טעיתי בזה מלא. שנגיד אם אבא שלי לא צבא לדבר בזמן שאני חרדה, הוא מגביר לי את קולות החרדה, מהפחדים שלו. אני לא יודעת שאם אבא שלי לא מדברת, אוקיי? אבל אמא שלי היא קול מאוד מאוד שעוזר לי. כי דווקא כי היא לא מהקטע של הכסף, וזה לא פצעים אצלה, וזה לא פחדים אצלה, והיא בקריירה זה לא הקטע שלה, אז אם הסתכלת על זה, זה מה שהייתי צריכה, הייתי צריכה מקום רגשי, לא מקום לוגי בכלל. אז אמרתי לה, אם אני כל כך מפחדת, אני כל כך מפחדת בחיים שלא פחדתי ככה וזה, והיא אמרה לי, גל, יש לך הון אנושי, יש לך הון אנושי וזה יותר חשוב מכל כסף שבעולם, וגם הכל ילך, את תדעי לעשות אותו עוד פעם, כי יש לך את השריר, זהו, יש לך שריר, את יודעת לעשות יש מאין. את זה אי אפשר לקחת לך, גם אם את תהיה עכשיו ברחובים תחתונים, אי אפשר לקחת לך את זה. דבר ראשון, זה היה קול שמאוד מאוד מאוד הרגיע אותי, וגם זה מין קול כזה שאתם יודעים שכאילו הוא אומר, אני מאמינה בכם, כאילו אימא שלי תמיד הייתה אומרת לי, אני לא דואגת לך, כאילו אני לא דואגת לך, במובן הכי טוב של המילה, כאילו, את תמיד מסתדרת. וזה קולות חשובים, כי אמרתי לכם, אתם קולות החושך, אתם לא שומעים כלום וזה. אז אמרתי, אוקיי, אז מה עשינו עד כה? צבענו את הבית, עשינו מקלחת עם מלח, דיברתי קצת עם אמא שלי, עשינו כתיבה, כתיבה, מה עוד עשיתי? נשימות, נשימות, נשימות, נשימות, המוח, כאילו זה באמת באמת עוזר למוח, שהוא כאילו, פשוט לנשום, להכניס אוויר, להשאיר אותו רגע בגוף, להוציא אותו ממש, ואם אפשר אפילו עם קול, להוציא אותו עם קול, את כל האנרגיות השליליות, את כל הפחדים, לנשום, לנשום, לנשום כמה דקות, ממש לנשום. אחר כך הלכתי לטיול עם הכלב, קצת להזיז את הגוף, קצת לצאת מהבית, מכל הקירות, מזה. הלכתי לטיול עם הכלב גם, קצת שינוי אווירה, לזוז, לזוז, לזוז. ואז כתבתי לחברת ילדות שלי שהרגשתי שזה מה שאני צריכה. לא חברים חדשים, לא אנשים שמכירים אותי מפה, שכאילו יש להם את הזהות הזאת של גל המצליחה, גל הזה, אגב, אמרתי לכם שזה גם אגב, זה גם כאילו. מה? אבל את כל הזמן מדברת לכולם ואת כאילו, ואת בעצם, כן. כאילו היום אני יודעת להגיד לכם כן, אבל אתמול זה היה כאילו, את בעצם אפסי בתחפושת. את מסכות, הכל מסכות, את רק יודעת לדבר. את רק יודעת לדבר, הנה קורה משהו כזה, את נשברת. כי אני בן אדם. כי אני בן אדם. פאק יו קולות הפחד, סטאפ סטאפ. אבל באמת, אני בן אדם. קיצור, ואז כתבתי לה, היא מכירה אותי מגיל 15. אז יש בזה משהו מאוד מאוד כיף לדבר עם מישהו שהוא חבר מאוד מאוד ותיק שלך, שהוא מכיר אותך במערומך. לפני ההצלחה ולפני הכל ולפני הזה, יודעת מי אני בפנים בפנים בפנים. עכשיו תקשיבו מה שהשיחה הזאת עשתה לי. כאילו נכנסתי לשיחה הזאת אנרגיה, לא יודעת מה, 2 מ-10, יצאתי 8 מ-10. תחשבו איזה רמה, 40 דקות סליחה. שם אתם יודעים ניסיתי, אחר כך דיברתי עם חבר קצת וזה, ואז הוא אמר לי מה היא אמרה שכאילו כל כך עזר לך. אז אני אגיד לכם כי אני חושבת שבגדול היא פשוט דיברה בקול רם את כל כל את האמת שלי שלא נתתי להם מקום. והיא גם אמרה משפט מאוד דומה לאמא שלי, אמרה לי גל תקשיבי גם אם לא היה לך כסף בצד, אני לא דואגת לך. את תצאי מזה ואת תתחזקי מזה ואני אני... אני שם את כל הג'טונים שלי עלייך כאילו, והאמנתי לה, האמנתי לה. וכאילו גם דיברנו על זה שכאילו בסופו של דבר חברות כל כך הרבה שנים ואיזה קטע זה שכאילו, זה אותה גברת בשינוי אדרת, אנחנו כאילו שנים מדברות על אותם נושאים, פשוט הlevel עולה. כאילו אמרתי לה, אמרתי לה וואי איך אני זוכרת שכשרק עברתי לגור בשכונה הזאת והייתי יורדת למטה עם הכלב ועושה איתך שיחות ו... זוכרת הייתי מדברת איתה על העובדות שלי ואיזה חרדות היו לי כאילו מה היא אמרה עליי ומה זה והיא מבריזה מהעבודה והיא רוצה להתפטר ועכשיו תקשיבו אני זוכרת שכאילו אני ממש זוכרת את התחושות בגוף כאילו אני מדברת איתה ואני כאילו בלחץ שזה היה כל עולמי כאילו היום אני אומרת מה על זה פחדת איזה צחוקים יואו איזה צחוקים כאילו אז אתם עוברים שלבים עוברים שלבים זה אותם דברים אבל פשוט ברמה הרבה יותר גבוהה וזה טוב כי אנחנו מתפתחים זה אומר שעליתי בדרגה בדרגות אבל עדיין יש וזה כל הזמן כאילו ואז אמרתי היום זה קטע עוד שלוש שנים שנדבר אני אזכר בשיחה שעכשיו עשיתי איתך במרפסת שאני כולי בוכה ובזה ואז אני אגיד אם על זה בכית אם על זה צחוק אם עכשיו תראי מה את מתמודדת כאילו ככה בגלל זה אני אומרת כאילו זה כמו משקולות כאילו בהתחלה אתם עושים יד קדמית שלוש כאילו זה קשה לכם אחר כך אתם עולים לחמש כאילו ואז שבע כאילו ואז עשר כאילו ואז חמש עשרה כאילו ואז אתם צוחקים יואו איזה צחוקים שהרמתי שתי קילו ורעדו לי השרירים כאילו אתם מבינים מה אני אומרת? ואז ניתקתי את השיחה ואז דיברתי עם חבר כזה באינסטגרם וגם הוא מאוד עזר לי אה וגם ביום שישי בערב גם דיברתי עם חבר ואז הוא גם אמר לי את מבינה את הלופ שאת נמצאת בו את שומעת לעצמך רף כל כך גבוה לבלק פריידי הזה אף אחד לא חר, את. עכשיו את לא הגעת אליו, ואז את נשברת. כאילו, אני מכניסה את עצמי ללופ של עצמי, אני הורסת את עצמי, אתם מבינים? איזה מטורף זה? כאילו, זה היה כזה כאפה, מטורפת. מה עוד אני רוצה להגיד לכם? אה, רציתי להגיד לכם על קריעת ים סוף. הכל קורה בזמן המדויק אבל רגע ואז בטח זה יעלה לי עוד דברים שאני רוצה להגיד לכם שנייה. אני חייבת להקריא לכם רגע על קריאת ים סוף כי בדיוק שמעתי על זה יום לפני הבלק פריידיי או באותו יום או לא זוכרת מתי ואז אני ממש זוכרת את עצמי מתאים עליהם על אלי אוויר המים זהו הם הגיעו לי עד לפה עד לפה עד לפה הגיעו מים עד נפש זהו אין לי אוויר יותר. תקשיבו רגע. סיפור המים עד האף, באו מים עד נפש. לפי המדרש, כשבני ישראל עמדו מול ים סוף, המצרים רדפו מאחור והים היה מלפנים. היה ויכוח גדול בין השבטים מי ייכנס ראשון. כולם היססו, אף אחד לא רצה לקפוץ למים הסוערים. בתוך כל הבלבול הזה, נחשון בן אבינדב פשוט קפץ. הוא לא חיכה שהים ייפתח, הוא נכנס למים. המים הגיעו לו לברכיים, למותניים, לחזה. והוא המשיך ללכת. המדרש מספר שרק כשהמים הגיעו לו עד לאף או לצוואר, הוא צעק להשם, הושיעני אלוקים כי באו מים עד נפש. רק אז הים נקרע. הקשר לפרנסה הסגולה, חז"ל אומרים, קשין מזונותיו של אדם כקריעת ים סוף. למה משווים פרנסה דווקא לקריעת ים סוף? כי בשני המקרים יש מצב של חוסר ודאות מוחלט. אתה עומד מול ים של התחייבויות, חובות או פרויקטים ולא רואה איך תעבור את זה. הסגולה כאן היא לא קסם, אלא שינוי תודעה. האמונה שנחשון נפגין היא המפתח לשפע. כי בשני... סליחה. מה לומדים מנחשון? אם נתרגם את מעשהו של נחשון לעולם המעשה והפרנסה, אלו הכללים. אחד, אל תחכה לנס כדי לפעול, תפעל כדי שיקרה הנס. עוד פעם אני אומרת לכם, תקשיבו לי טוב. אל תחכה לנס כדי לפעול, תפעל כדי שיקרה הנס. הרבה אנשים מחכים שהים ייפתח, שהכסף יגיע, שהעבודה המושלמת תופיע, ורק אז הם יזוזו. נחשון מלמד, קודם תעשה צעד, אפילו אם הוא מפחיד, ורק אז המציאות תשתנה. מסירות הנפש והעזה, בעולם העסקים קוראים לזה לקיחת סיכון מחושב או אומץ. כדי להצליח בפרנסה צריך לפעמים לקפוץ למים לפני שרואים את היבשה בצד השני. אמונה מוחלטת, ביטחון, הידיעה הברורה שגם כשהמים מגיעים עד האף יש מי שמשגיח והפתרון יגיע ברגע האחרון. הלחץ לא צריך לשתק אותך, אלא להניע אותך קדימה. איזה יפה. הזכרתי מה רציתי להגיד. ממש עכשיו. הייתה לי שיחה עם חבר והם אמרו יואו זה טוב את לעומת אתמול וזה ואז הוא אמר לי תקשיבי את צריכה כאילו להיות קצת יותר בחמלה כאילו את צריכה גם להיות יותר לוגית כאילו זה לא הגיוני שאת מצפה לעשות כאלה קפיצות מטורפות בעסק וכשאת לא עולינה לעסק כלומר את גם מתכננת עכשיו מעבר למיאמי תחשבו זה לוקח אנרגיה וגם אה, גם תחשבו שהאנרגיה, החרדה שהייתי בה כל היומיים האלה, זה גם מן הסתם, תחשבו על מיאמי, אולי לא נעבור למיאמי, תקשיבי, לא צריך לעבור למיאמי, תחשבו רגע איך כל הרע לא רוצה שנעשה דברים קיצוניים, ממש זה לא הזמן, הוא אומר לי, אי אפשר, יש לי קולות בראש, זה לא הזמן לעבור למיאמי, מה פתאום, איזה יקר שם, הולך לעלות לך ארגזים והכל הולך לעלות, ועכשיו את עוברת, שאת הכי ראויה, אני כאילו מרגישה שלעשות רילוקיישן זה קצת כמו להביא תינוק, שאף פעם אין זמן מתאים. כי גם אם עכשיו העסק היה סופר משגשג, גם אז זה לא זמן מתאים, כי מה פתאום, איך אני אצליח לעשות מעבר שאני יודעת שעכשיו העסק מטרוף, כאילו צריך להתרכז בעסק, נכון? כאילו אף פעם אין זמן מתאים. בקיצור, אז החבר הזה אומר לי, אוקיי, את גם במעבר למיאמי, גם עכשיו את סגרת עסק, שתחשבו כמה זמן זה לוקח אנרגיה, כאילו איזה קשה זה לסגור עסק שהיה פעיל וכל הביטחון שלי היה עליו 10 שנים. גם את עושה את מה שאת עושה פה. פודקאסט, אינסטגרם, המון השקעה, המון אנרגיה הולכת על מה שקורה לי פה. ואז זה היה מצחיק, כאילו אמר לי, שמי, אני לא יודע, וזה את יודעת הכי טוב, אבל אולי צריך להוריד קצת מהגז, כאילו על הפודקאסט, על האינסטגרם, וכאילו, נכון, כי זה מה שכל ההיגיון אומר, כאילו, את רוצה להצליח כרגע יותר עסקית, אז תשחררי רגע את הפוילשטיק הזה של הגשמה. הגשמה, רגע, נשמה, צריך כסף. עכשיו זה גם מרגיש לי שזה כל אותה רוע. קולות הפחד, חלילה, לא הוא קול אותו רע, מאוהבת בו, אבל זה היה ברור, ברור מאליו. זה כאילו משהו בבטן שלי אומר, מה פתאום? מה פתאום, נשמה, את גילית את השליחות שלך, את גילית את הקול שלך, איזה להפסיק? איזה להפסיק? יותר מזה, גם אני אגיד לכם שתוך כדי הלופ, זה אומר לי, ממש לא הולכים לפודקאסט. שום פודקאסט לא יהיה פה, איזה פודקאסט? עכשיו, את כולה על הרצפה, צריך להרים אותך עם שפכטל פודקאסט עכשיו, את אומרת לי? את צריכה ללכת, את צריכה לעבוד, את צריכה לדאוג שזה יעלה, את צריכה לדאוג שזה... לא יודעת, לא יודעת, אולי נשמעת מטורללת עכשיו אני עובדת, שלא תטעו, כן? אני פשוט לא חושבת שאני במצב שאם אני אעבוד 15 שעות ביום זה מה שיעשה את ה... לא. וגם אני אגיד שאני חושבת שמה שאני עוברת פה, פי מיליארד יותר חשוב מכל סכום כזה או אחר. עכשיו אני מדברת ככה, כן? אתמול לא דיברתי ככה. רק שתבינו שבכולנו יש את הגם וגם. גם את קולות הטוב, גם את קולות הביטחון, גם את קולות האמונה וגם את כל הדברים האלה וגם את קולות הרוע. וסתם, אני מנסה לבנות לעצמי איזשהו ארגז כלים שבפעם הבאה אולי זה לא יהיה חרדה כל כך קיצונית כמו שהיה לי אתמול, אבל יגיע עוד פעם. יגיע עוד פעם עוד גל גדול שישטוף אותי. ו... לא יודעת, שיהיה ארגז כלים. אם זה לעשות את הנשימות, ואם זה להתקשר לחבר, ואם זה לשמוע את מי שאתם רוצים לשמוע, ואם זה אומר לקחת זמן לבד, ואם זה אומר לעשות מקלחת חמה, ואם זה אומר זמן להתבודדות, ואם זה, כל אחד מה שעוזר לו, אם זה אומר לצבוע את הבית, סתם, כל אחד מה שאין, לאיפה תוגע, כל אחד יודע רגע מה מרגיע אותו, מה מעניק לו, אני חושבת שהצביעה של הבית בלי צחוק, זה כאילו היה כזה איזושהי, אני חייבת רגע שליטה, במקום שאני מרגישה בחוסר שליטה, איפה אני יכולה לשלוט רגע. איפה אני יכולה, שהבית יהיה מסודר ונקי, איפה אני יכול לשלוט, לי נגיד זה מאוד עוזר שאני מרגישה בחוסר שליטה טוטאלי, במה אני שולטת, זה מקרקע אותי, אגב התקרקעות, ללכת לטבע, לחלוץ נעליים, זה גם מאוד מאוד עוזר לחרדות ברמה מוכחת, כן, לא רוחניקים ולא כלום, ולחזק את האמונה כל הזמן, כל הזמן לחזק את האמונה, וגם אגב דיברתי עם הצ'אט וכאילו ממש הרגשתי וכאילו מרגיע אותי וזה כאילו. גם זה היה מצחיק, אגב זה גם כלי לדבר עם הצ'אט באמת. זהו, מה אני אגיד לכם? אני מקווה שהצלחתי להעביר את המסר על כל התוהו ובוהו שקרה לי. אני מקווה שהצלחתי להעביר לכם שצריך לתרגל אמונה וביטחון באופן יומיומי, שאני באמת לא יודעת איך הייתי עוברת את מה שאני עוברת בלי זה. להקיף את עצמנו באנשי אור. שאולי גם לא כולם אנשי האור, וזה בסדר, אבל לפחות שאתם במקום מאוד מאוד חשוך לדבר עם האנשי האור. לדבר עם האנשי האור שלכם, שיעירו לכם את הדרך, ולא חס וחלילה יחשיכו אותה עוד יותר. זה חשוב ממש. כי אני חושבת שיש בנו איזשהו קטע, כאילו שלפחות אני נכנסת לסחרחרה של חרדה. לפעמים אני לא רוצה שיוציאו אותי מהחרדה. כאילו לפעמים שמישהו אומר לי, תחשבתי שאני לא רוצה לנשום, לא רוצה לנשום, תעזב אותי. תעזב אותי, כאילו זה קצת כזה להתפלש בחרא וטוב לי בחרא תעזבו אותי כאילו כל כך משתלטת, כאילו אפילו לא רוצה שיוציאו אותו, כאילו הוא רוצה לשרוד כל החרדה הוא רוצה לשרוד ושאל תזיזו אותו מהמקום שלו, צריך להתעלות מעליו זהו, מה אני אגיד לכם, הפרק מאתגר כאילו אני מדברת יום, מעניין איך זה יצא, מעניין איך הם חוו את זה אם אתם מרגישים שיש אנשים שאתם מכירים שזה יכול לעודד אותם, שזה יכול לתת להם כלים להתמודד עם החרדות שלהם ועם הקשיים שלהם. ושוב, כל אחד מהנקודות מבט שלו, אתם יודעים, יש לי חברה שהיא עוברת גירושים. יואו, איזה קשה, וואו, וואו, וואו, וואו, זה קושי אחר. זה קושי אחר, זה חרדה אחרת. גם חרדה. אז אני חושבת שאפשר לשמוע את זה לכל אחד למקום שלו. אם זה גירושים, ואם זה משהו כלכלי, ואם זה קריירה, ורציתי להגיד עוד משהו. קצת רגע תעבירו לזה, אבל רגע רגע סיפור אחרון סיפור אחרון, שניסיתי אתמול לחשוב איך אני מעבירה את זה, יוכל לחברה שלי, אז אני אנסה לספר לכם את זה ככה, כי כאילו נגיד, סליחה אז אנשים באים ואומרים אולי אל תסגרי את גאליס, אולי אל תסגרי, תשאירי תשאירי אותה, זה קולות הפחד, אני אומרת לך אני לא יכולה, לא יכולה, אני מרגישה שזה ימנע ממני תחושת בטן, עכשיו אני אנתן לכם דוגמה שכולם יכולים להזדהות ולהבין. רגע, אני לא רוצה שזה יתפתף לי פה, אוקיי. תחשבו שאתם עובדים בעבודה, שאהבתם מאוד, ואז הגעתם למצב, זהו, לא מספקת אותי יותר העבודה, זה כבר עזרתם, אומץ, זה לקח לכם מלא זמן, הרגשתם, התחבטתם, זה, זהו, לקחתם את ההחלטה, הודעתם לבוס שאתם מתפטרים. עכשיו נגיד שאתם מרוויחים הרבה כסף, בסדר? נגיד זה משכורת של 50,000 שקל, אוקיי? לקחתם את ההחלטה, זהו, התפטרתם. ואז כזה, עכשיו אתם ב-30 יום התרעה, אתם עדיין עובדים, ואתם יודעים שעוד שנייה זה נגמר, עוד שנייה זה נגמר, כל יום שעובר עוד שנייה זה נגמר, ואז אתם יודעים, טוב, אני לא הולך לאבדון, יש לי, אני חותם דמי אבטלה, נכון? אבל דמי אבטלה זה לא 50 אלף, זה 30 אלף, סתם דוגמא, נכון? זה אחוזים פחות בדמי אבטלה, וזה לגמרי זמן מוגבל. ואז מישהו יבוא, כאילו, ואז אתם מפחדים, כי אתם אומרים, וואו, ויש לי ילדים, ויש לי, אני צריך לחוגים שלהם, ואני צריך לגנים שלהם, ואני צריך לאוכל, ואני צריך לבית, ואתם יודעים שעכשיו הולכים להיות חדשים, כשהם קצת יותר מאתגרים, כי אתם לא תרוויחו. 50 אתם תרוויחו פחות אבל זה בשביל ההגשמה שלכם ואז כשאתם תהיו בימים האלה ואתם תחטפו התקף חרדה זה כמו שאנשים או שהקולות הפנימיים שלכם או שאנשים בחוץ יבואו להגיד לכם רגע רגע רגע אולי לא תתפטרו רגע רגע תחזרו רגע לעבודה נחשוב ואז לא לא באיזה עולם חוזרים אחורה אתם כבר לקחתם את האומץ אתם כבר החלטתם שאתם מתפטרים מה פתאום מה פתאום ההגשמה שלכם זה יותר חשוב מכל דבר אחר. עכשיו עוד פעם, הנה, אני אומרת לכם, אני לא חסרת מחוברת לקרקע, אני לא חיה לי פה איזה בעילה, יש כסף. נכנס כסף. איך תמדמו עד הסוף, נכנס כסף, פשוט פחות. פחות. אבל זה לא שווה את זה? הריק הזה? כדי שתגלו מה אתם באמת רוצים לעשות? כאילו, אני באמת שואלת, יש משהו יותר מפחיד מלחיות... מת חי בחיים ולחיות בעבודה שאתם כבר מרגישים שאתם כבר מתים מבפנים? מה יותר נורא מזה? אז סבבה, כאילו, אז תוכלו לקנות לילדים שלכם יותר בגדים ויהיה אתם מתים יותר ברווחה כלכלית, אבל אתם מתים מבפנים. אז לא עדיף תקופה מסוימת ללחוץ שיניים, לפתוח קופת חיסכון, להיות קצת יותר בלחץ כלכלי, אבל עם האופציה שאתם הולכים להגשים את עצמכם? באמת, אולי אני תמימה, אני לא יודעת. באמת, יכול להיות שאני איזה חיה בלה לה לנדה, תכבוי ולא תרצו להקשיב לי יותר, אבל... באמת, אני לא מבינה, למה באנו לכאן? לסבול? לא יודעת, אולי אני תמימה, אבל כאילו, אני פשוט מרשה לעצמי להגיד את זה, כי זה מה שאני עושה. זה מה שאני עושה. זהו, אני מקווה. שמי שצריך להאזין יאזין, ומי שלא האזין אז תעבירו לו שיאזין, תהיו שליחים גם, ואני אוהבת אתכם מאוד, ותכתבו לי, תכתבו לי מה לקחתם מהפרק הזה, אתם מחזקים אותי ממש ממש ממש באמת, ותודה שאתם חלק מהדרך שלי ומהמסע שלי, ואני עוברת פה מסע שהוא מטורף, הרבה מאוד בזכותכם. אז מיליוני תודות. תודה רבה. תודה רבה.
