פרק 14 | עם יונתן שוקרון - אם אמונה היא המפתח, למה אני לא פותח את הדלת?
Jonathan Shokron discusses faith, parenting, and daily spirituality with the host. He explores whether love is a choice, if we choose our children or they choose us, and presents the idea of a dual soul—divine and animal—that must be balanced through awareness and forgiveness.
Chapters
כל מי שאני מכירה במעגל הקרוב שלי, ההתמודדות הכי מאתגרת זה ההורים.
חד משמעית. יצא לך פעם לטאטא את הדירה?
כן.
יפה. יוצא פעמים שיש איזו פינה קטנה שאין לך כוח לגשת אליה?
כנראה שכן.
כנראה. אז כאילו פתאום נשאר איזה משהו כזה ליד השטיח, ואת כזה, בסדר, טוב. מזיזה את השטיח שמאל.
זה מה שנקרא לטאטא מתחת לשטיח, הופה.
עכשיו זה קורה שעברה. חשב, חשב, חשב, חודשים, שנים. ואז אתה מגיע למצב שיש לך הר מתחת לשטיח.
מתחת לשטיח.
שזה כל הדיון.
שזה חשוב, כי לא רואים, נכון? הם מתהלכים ברחוב, לא רואים.
כשבן אדם ניגש אחרי שנים להזיז את השטיח, הוא חשב שיש שם איזה כאילו, איזה משהו קטן כזה, אבל הוא פוגש הר.
ברוכים הבאים. אני חושבת שאנחנו מתחילים קודם כל רגע, אני חושב ליצוק כוונה לפרק הזה. שכל מי שצריך לשמוע אותו ישמע אותו, שזה יגיע לאוזניים הנכונות, שנוכל לתת ולהשפיע על כל מי שזה מדויק עבורו, אמן. אמן. יונתן היקר, אלוהים רצה שאנחנו נקליט את הפרק הזה היום, אבל לפני שאני אתחיל ורגע אגיד את הפתיח שלי עליך, אני רוצה רגע קודם שתציג את עצמך, מי אתה, מה אתה, מה באת לעשות בעולם.
איזו שאלה שאת שואלת אותי הרבה לאחרונה, כאילו באופן רנדומלי בהרבה מקומות. אני מאמן מנטלי לבעלי עסקים, ולאחרונה זה עובר שיפט לכל מיני דברים חדשים שמגיעים, ובגדול זה נראה לי המשפט שאני אביא על זה.
יפה. טוב, אז אני רוצה לפתוח בדבר שמעסיק אותי לאחרונה, זה לא הנושא של הפרק, אבל זה סייד לפני שנצלול, דבר שנקרא זמן. אוקיי? כאילו אני מרגישה שגידלו אותנו על נרטיב של זמן שהוא שגוי. מה זה אומר? שנגיד, אני חשבתי שכאילו חברים מוגדרים חברים טובים לפי רצף הזמן. כלומר, חבר שלי כבר עשר שנים, זה אומר שהוא חבר טוב. הוא חבר שלי דקה וחצי, אז הוא לא חבר טוב. כאילו זה עדיין לא יכול להיות קשר עמוק. וכאילו אני מרגישה שלאחרונה קרה מצב שהרבה מהאנשים שמקיפים אותי בצורה הכי קרובה, ושיותר אנחנו ערים לחייו אחד של השני מה שקורה, והאנשים הכי קרובים אליי זה אנשים שלפי רצף הזמן לא הגיוני שהם חברים שלי. וכאילו אני מגלה פתאום שעניין של חברות וחיבור בין נשמות, זמן זה בכלל לא פקטור. כאילו אתה יכול להכיר בן אדם ואחרי פגישה שתיים להרגיש פתאום חיבור, משוגע, וכאילו אני מרגישה שזה קרה לי גם איתך וגם עם עוד איזה שניים שלושה אנשים לאחרונה. וזה כאילו, וזה הזיה, ולא רק עם אנשים קרובים, אני מרגישה שבכלל זמן, כאילו נכון אומרים את הישועת השם כהרף עין, אנחנו חושבים שכאילו יש איזשהו נרטיב של זמן להצלחה, כלומר נגיד יש זמן, לוקח זמן לבנות עסק שמכניס הרבה כסף, לוקח זמן לבנות תשתית, לוקח זמן, מי אמר? כאילו אני מרגישה שבזמן האחרון כל הקטע הזה של זמן, פתאום נגיד אני רואה בעולמות הביזנס, אני... רוצה לעשות איזשהו משהו חדש בעולמות הביזנס, לא משנה, אז אני עושה מחקרים, אני עושה זה. פתאום אני רואה אנשים, הקימו את העסק שלהם לפני 3-4 חודשים, עושים 2-3 מיליון דולר בחודש. מכלום. הם לפני שנייה היו כלום ושום דבר, פתחו את העסק באוקטובר, עכשיו אנחנו בדצמבר, הם נכון לרגע זה עושים 2-3 מיליון דולר בחודש. איזה זמן ואיזה בטיח. אז בא לי כאילו שרגע, לפני שאני רוצה שנדבר על הדבר שאני רוצה שנדבר היום, איך אתה תופס את הקטע הזה של זמן, שכאילו לנו אמרו שדברים לוקחים זמן, שחברות זה לפי זמן, בכלל זמן, כאילו אני חושב שזה פיקציה.
כמה אנחנו לאחרונה מסונכרנים, זה לפעמים מצחיק אותי. הבוקר, שיתפתי את זה היום בסטורי, של קטע מנקודי שיחות, שהאדמור הזה כן מדבר במשפט, כאילו לחיות בזמן הזה, שהבן אדם צריך לחיות בזמן הזה, מה זה אומר? יש נניח פרשת השבוע, אז כל שבוע בא להביא את הסיפור, זה משהו מיוחד שאנחנו צריכים לחיות אותו. וכשהוא אמר את זה אז לחסידים שלו, לאותם תלמידים שלו, הם לא הבינו מה הוא ניסה לדבר. אחרי זה הם הלכו לאח שלו וניסו יותר להבין את הסיטואציה, מפה לשם הם יצאו עם ההבנה שלכל תקופה שיש לנו בעולם ובחיים, אנחנו צריכים לחיות בזמן הזה, זאת אומרת בנקודת זמן שאני ואת נמצאים בה עכשיו. שמה שנביא פה יכול לייצר דברים שמעבר לזמן ומקום, כמו שאת תארת. כי הרבה פעמים מה הבן אדם שקוע בו? הוא שקוע בזה שהוא חי בזה שעכשיו, טוב, אני מחכה עוד שבוע שיהיה לי את האירוע, אני צריך לראות איך אני מסדר את כל השבוע לרגע הזה. לא, תחיה בזמן הזה. הזמן הזה זה הדבר שאתה אמור לצבור בו את כל הכלים, את כל הדברים, את כל השיעורים. יש מצב שבשבוע הקרוב, עד יום שישי שאתה מחכה לאירוע, יש לך כל כך הרבה ללמוד במהלך הימים האלה, ועוד דברים שאתה יכול לאסוף בדרך עד לאותו הרגע. שאני אישית מאמין שזמן זה משהו שאנחנו נותנים לו את החשיבות. עכשיו, ידעתי שכל יום זה ברינה מחדש. כשבן אדם הוא קם, אז הוא אומר הדבר הראשון שלו, זה מודה אני. למה? זה קודם כל זה מודה, ואז אני. למה? כאילו, קודם תהיה בהודיה, ואז אחרי זה תכניס את עצמך, כאילו תתן קודם כל למי שברא אותך.
יפה.
וזה בא מהמקום של כל יום אני מודה על בריאה מחודשת. ואז אני חוזר לגוף, אחרי שהנשמה שלי עלתה וחזרה. זה כאילו בקטן הסיפור. זאת אומרת שאין פה עניין של זמן, הרי מה זה עבר? עבר זה המחשבות שאת שקורה בהן של דברים שהיו ונגמרו. נכון. עבר לא קיים.
גם עתיד לא קיים.
חד משמעית, זאת אומרת שאם אני נוכח ברגע זה אני יכול לייצר בריאה בכל רגע נתון. ודיברנו על זה רק כשנפגשנו, שאמרתי לך, היית מוכרת לי מאיפשהו, ואמרתי זה גם אז לבעלך לאירון, שם אמרתי ראיתי אותה וכמה מהתכנים שלך סתפסו אותי, ואז אמרתי כאילו יש שם איזה חיבור מעניין, שחררתי, ואז קרה מה שקרה, הסיטואציה של איך שהכרנו, וכאילו כמו שאת אומרת זה הכל קרה מהר.
מהר ברמות.
מהר מאוד, אבל אני חושב שזה גם אחד מהדיוקים שבן אדם מוצא רגע מקום ומשהו נכון ומדויק, זה בהלימה מהירה מאוד. זה כמו שזוג אנשים פוגשים אחד את השני ומרגישים שיש חיבור עמוק ומיוחד, אני מדבר במערכות יחסים בעיקר, ופתאום הם מוצאים את עצמם שהם רוצים להגיע למקום של חתונה והכל מהר מאוד, זה כי יש חיבור עמוק יותר.
בדיוק.
אז למה לבזבז זמן כמו שאנחנו אומרים? זה הזמן שלנו להתמקד בזה. אז אם אני אסכם את זה למשהו קטן, זמן זה מה שאני החליט להיות נוכח בו באותו הרגע. כי אני בעצם יכול לשבת פה במשך שעה עכשיו ולדבר על העבר. על העבר לא באמת ישנה שום דבר. מה שאנחנו חווים ומה שקורה לנו היום בחיים, זה מה שיכול להשפיע לחלוטין. על כל מצב נתון.
נכון, נכון. ואני רק רוצה להוסיף על הדבר הזה שאמרת, שהדבר הזה, אני אף פעם לא הבנתי איך יכולים להיות חיבורים כאלה מדויקים, ופתאום זה כזה חיבורים נשמתיים כאלה, גם במערכות יחסים בין חברים, ובטח ובטח בזוגיות, זה כי כשבן אדם, ככל שהוא יותר מחובר לעצמו, כשהוא פוגש נשמה שהיא בהלימה אליו, או על אותו תדר, או לא משנה איך נקרא לזה, פשוט יודע, ואז פשוט יש match, אתה מבין? ומשהו כאילו, כשאני הייתי פחות מחוברת לעצמי, לא הרגשתי את הדברים האלה, כי אני לא הייתי מחוברת לעצמי, אז לא הייתי יכולה לדעת שעכשיו אני פגשתי מישהו שהוא match שלי, והוא רואה את הדברים פלוס מינוס באותה דרך, וכאילו אנחנו על אותו תדר, מה שנקרא. אז כאילו זה גם הכל קשור, בגלל זה אומרים שכל דבר זה קודם כל בינך לבין עצמך ואז כלפי העולם, אתה לא יכול להתחבר חיבור נשמתי משוגע, לכן חיבור עם עצמך. זה קשה מאוד שזה יקרה. ואז ברגע שאתה בהלימה עם עצמך ואתה יודע מי אתה ואתה מחובר, אז הסיכוי שגם במערכות יחסים זה יקרה הרבה יותר גבוה. לא עם כולם, אבל מי שבהלימה איתך, בום, יש איזה צ'ק, כאילו קליק.
האדם מתקן עולם, הוא מתקן עולם שלם. זאת אומרת, ברגע שבן אדם, במקום שעכשיו תפגשי בן אדם חדש ותתחיל להביא את עצמך אליו, ופשוט תתחיל להבין מי הבן אדם בצד השני, יש מצב שהתפגשית ההלימה הכי מדויקת עבורך. במקום שאני אבוא ואגיד, וכן, ובאיזה סיטואציה אני, ואיפה אני נמצא, אתה לא מעניין. אבל ברגע שאני יוצא ואני קולט מי איתי בצד השני, יש מצב שאנחנו עוברים מסע משותף.
ממש.
יש מצב שיש פה משהו מאוד מאוד מיוחד. בגלל זה יש חשיבות מאוד מאוד גדולה לפני שאני פותח את הפה מה אני אומר. בגלל זה גם כאילו, יכולתי עכשיו, שאלת אותי בוא תספר על עצמך, יכולתי עכשיו להביא איזה ספיץ', זה לא מעניין.
לא מעניין.
כי אנחנו משתנים כל הזמן. וגם ברגע שאני אתן לזה כותרת, אני מגביל את עצמי לדברים שלא ידעתי בכלל מה יכולים לבוא. יואו. אז יש חשיבות מאוד מאוד גדולה. אני חושב שאחד הדברים שאכן אני מנסה למקד אותם בתקופה האחרונה זה לחשוב טוב לפני שאתה פותח את הפה. כי אנחנו לפעמים נמצאים עם חברים, עם אנשים, או בסיטואציות, לא משנה איפה, ומנסים למלא את החדר במילים. למלא, למלא, למלא.
כאילו סתם להגיד מילים בלי...
סתם לדבר, סתם לדבר, סתם כאילו מלא נושאים, וההוא וההיא והחדשות, וככה והמנחה. בלי שום כאילו, בלי שום סיבה, בלי משהו מהותי, רק בשביל להעביר את הזמן. שכאילו, אני מסתכל, אני בתהליך שלי בשנה האחרונה, עושה כמה שיותר לחזור ולהתקרב ליהדות. ובדבר הזה אני מבין שכאילו, בואנה, העולם נברא באמירה, כביכול, זו המשגה, אבל אמרה מסוימת. כן. זאת אומרת שלמה שאנחנו מוצאים יש כוח לברוא מציאות מסוימת. לא רק במקום של התודעה ומחשבה מייצרת מציאות ודיבור פנימי, אלא כל מה שאני מדבר איתך יכול לייצר מציאות שלמה. נכון. אם אני ואתה עכשיו נשב פה ונדבר על מלא מלא נושאים, על אנשים אחרים, על אקטואליה, על פוליטיקה, מה יש בזה? כלום. איזה בריאה יש בזה? אז אני אומר, אם זה מה שזה מייצר, אז תחשוב טוב לפני שאתה מדבר. תחשוב טוב לפני שאתה עונה לבן אדם. תחשוב טוב לפני שאתה מחמיא לבן אדם. גם יש עניין שנניח אני יכול להדרת בעלך ליד חברים שלו, אבל יש מצב שאחד החברים שלו רגע התעצבן עליו, וזה רק עוד יותר מדליק אותו וזה מתעצבן. זאת אומרת, אנחנו לא מודעים איזה כוח יש למילים, אנחנו לא מודעים לאיזה השפעה יש לזה. וברגע שבן אדם מתחיל רגע לברור טוב טוב את מה שמוציא מהפה, החיים שלו מתחילים לקבל תפנית אחרת, כי הוא הרבה יותר בהאזנה והכלה. למי מולו, ואז הוא יכול הרבה יותר להבין.
אז אני אגיד לך, בתור אחת שמדברת מאוד מאוד מהר, אין סיכוי שאני, יש לי פתרון אחר. אני לא רוצה, טוב, מי אני? כאילו, אני רוצה, רגע, אני אחדד את המילים שלי, אוקיי? אני מסכימה שיש לדבר הזה, קראת את ארבע ההסכמות?
כן.
אוקיי, אז אחת ההסכמות זה תואר המילה. שאתה צריך מאוד מאוד מאוד לשים לב מה אתה מוציא מהפה כלפי חוץ, וגם מה אתה מדבר כלפי עצמך, לא כל הזמן אנחנו מדברים הרי בקול רם. זה המחשבות שלנו, שגם זה גם מחשבות אנחנו חושבים באמצעות מילים. אז לשים לב גם על השיח הפנימי וגם על השיח החיצוני. אבל בעיניי זה לא ישים, כלומר, לא ישים ברמה הפרקטית שכל פעם שאני עכשיו אפגש עם חברים, או אפגש עם המשפחה, או אפגש עם, אעשה פודקאסט, אם אני אחשוב על כל מילה שיצאת לי מהפה, אני לא אצא מזה, אני פשוט אסתום ולא אדבר על שום דבר. אז מה הפתרון שלי עבור הדבר הזה? זה... מתי באמת בן אדם מדבר דברים טובים ומילים טובות ועושה טוב בעולם? לדעתי, שפיו וליבו שווים. עכשיו, ברגע שהלב שלך הוא טהור ונקי ואתה עובד אבידת המידות בקטע של כאילו להעיף את הכעס ולהעיף את הקנאה ולהעיף את היצר הרע או את השנאה או לא יודע, כל מיני דברים שבוא נגיד אני קוראת לזה מלכלכים את הצינור ביני לבינו.
מאיפה המילים באות?
מה זה?
מאיפה המילים באות?
מה זאת אומרת מאיפה המילים?
מאיפה המילים שלך באות?
מהראש.
זאת אומרת שזה לא הפה והלב. כי יש שורש למילים.
אתה צודק, אבל מה זה אומר שאומרים כאילו הוא ממש הביא לי את הלב שלו על השולחן? לא אומרים הוא הביא לי את הראש שלו על השולחן, נכון?
אני אשאל אותך שאלה אחרת. אוקיי. היית עולה על רכב שיכורה?
לא.
יופי. זאת אומרת לא היית עכשיו מתחתנת? במלוא העצבים, נכון?
ברור שלא.
לא היית מתגרשת במלוא העצבים. גם, גם, עדיף שלא. גם בשיא השמחה בעולם לא תקבלי עכשיו החלטה, עכשיו לחתום על דירה. שאת באמצע...
עשיתי דברים כאלה, בגלל זה ירון אומר לי שיש לי פאסיב אגרסיב, כי כשאני, לא פאסיב אגרסיב, סליחה, מאניה דיפרסיה, כי כשאני במאניה, פחד אלוהים, זה מסוכן, כי אתה עושה החלטות. יפה.
אז זאת אומרת שאת ההחלטות שלי אני לא אקבל במקום רגשי.
נכון.
כשהוא שם את הלב על השולחן, זה אולי יכול להיות גם ביטוי של כנות. אבל הכוונה, שימי לב שהשרירים שכאילו כביכול הכי קרובים, אבל הכי רחוקים, זה הלב והראש. תמיד. שאם הם בהלימה, אז באמת בן אדם יכול להביא את עצמו החוצה. זה לא הפה והלב.
אוקיי, ברור, בסדר.
קצת, זה משפט. רגע, אבל זה מתקשר למה שרצית לומר, שאם בן אדם מדבר דברים טובים. לפני שבן אדם מדבר טוב, צריך לחשוב טוב והוא צריך לראות טוב. מה שאתה תחשוב, זה מה שאתה תראה. אם אני אחשוב מחשבות שליליות, אני רואה רק שלילי.
נכון.
כי זה מחובר לזה. יפה. יפה. זאת אומרת שאם עכשיו אני אחשב דברים טובים, אתחיל לראות טוב, אני אחפש את הטוב לאנשים, אני אדבר טוב אל אנשים. בגלל זה יש משפט שהרמב״ם אומר בשמונה פרקים, וזה שמונה פרקים לרמב״ם וגם בפרקי הבוץ, שהוא אומר, החיים אינם לדעת. וזה משהו שככל שהזמן עובר, אני מבין כמה מהר מאוד כשאני פוגש בן אדם, אני צריך משפט או שתיים להבין כבר מה...
כן, אתה מלחיץ.
מה הסיפור הזה?
שאלו אותנו בן אדם מאוד מלחיץ, הוא רנטגן. נגיד אני אומרת לו משהו, מקבל, אה, יש לך בעיה, כל דבר, אבל מפחדת להגיד שם משפטים, הוא קורא אותי כבר שפה פתוח. אמא'לה.
אז אמא, זה אבל בדיוק זה, כי פשוט ברגע שאתה לא ממהר להגיב, שאתה לא ממהר לצאת, ואתה אומר, אם החיים אינם לדעת, מספיק לי משפט שתיים של בן אדם, ואני מבין איפה הראש שלו מונח. זאת אומרת, אם אני אפגוש בן אדם חדש, הולך לדבר איתי, כן, והעסק שלי ככה, והכסף שלי, סבבה, אני מבין שכל מה שמעסיק אותו זה לקדם, והכסף וככה. כן, ויצאתי אתמול למסיבה עם הזה, ועם החבר'ה שלי פה, סבבה, אזורו שלו שם. ואם אני יכול להבין איפה הדעת של הבן אדם מונחת, ושאלת אותי לפני שנכנסנו לפרק חוכמה בינה דעת, כן, זאת אומרת, החוכמה שיש לבן אדם, איפה הוא מונח, למה הוא מחובר?
לא הבנתי.
סליחה, החוכמה שלו?
כן.
מה הוא קיבל?
חוכמה זה נגיד מה?
המידעים שאיפה צורכים? מה שהוא לומד, הדברים שבו, כן.
אוקיי.
הדעת שבו.
כן.
זאת אומרת, מה, סליחה, הבינה שבו, אני כל פעם מדבר על זה. הבינה שבו, במה הוא בוחר להסתכל ולחיות, אל הדעת, זאת אומרת, איך הוא מביא את זה בהלימה. כל מה שאת לומדת...
דעת, נגיד, זה אפשר לקרוא לזה גם הוויה, נגיד? שזה לא זה. לא. לא זה, אוקיי.
דעת זה כל מה שאני בסוף מחפש להוציא מתוך מה שהשכל שלי מקבל. זאת אומרת, מה אני מזין את הראש שלי כל הזמן? אם עכשיו לצורך הדוגמא בן אדם כל היום יישב ויראה חדשות, אז הדעת שלו תהיה שרויה בפחדים, בפוליטיקה, בדברים, במקרים, בתאונות,
בפילוג, במלא שליליות, בדיוק, כן.
זאת אומרת, ברגע שאני מבין מה הדעת של בן אדם מונחת במקום מסוים, אז אני יכול להבין איפה כל הדברים שלו באים לידי ביטוי. אם הבן אדם במקום שכל העבודה שלו זה התעסקות עם אנשים ולעשות טוב והכל, הוא מספר לי וואלה עכשיו יש לי פרויקט לנכי צה"ל ככה וככה וואלה כאילו אני מבין איפה הוא מונח וואו איזה יפה ואז כשאת מדברת שזה בהלימה משם בן אדם יכול להתחיל לראות ולחיות את
הטוב או ואז גם המילים שלו יהיו טובות כי אתה מסכים איתי שזה לא הגיוני לפני כל משפט רגע בוא נחשוב מה אני הולכת להגיד רגע דבר שאני הולכת להיות אותנטיות נו שאותנטיות זה א' ב' הולכת להיות אני לא יכולה לפני כל משפט שאני אומרת איך זה נשמע מה אני אומרת מה אבל מה שאתה בדיוק לא, אבל אני רוצה לתכנת את התוכנה. ואז הפה, הרי מה זה הפה? בסופו של דבר זה פלט. זה מה שיוצא משם, מה שאתה אמרת בראש. אז על זה צריך לעבוד, על זה צריך לעבוד יום-יום, ואז מה שיוצא לנו מהפה זה תוצר לוואי. אתה מבין מה אני אומרת?
תראי, הבאתי את זה פעם, היה לי שיחה על זה עם חבר. שימי לב, שלפני שאת מדברת, יש שלושה חסמים. יש לשון, יש עיניים, ויש את השפתיים.
אוקיי.
זאת אומרת, תראי כמה מחסומים שמו לך לפני שאת מוציאה משהו.
שיו.
ובשביל לשמוע אין לך שום דבר, פתוח. לגמרי.
יפה.
זאת אומרת, הדיפולט שלנו זה הפוך, הדיפולט שלנו זה קודם לדבר.
נכון. כמו שגם אומרים, ושם לנו שתי אוזניים ופה אחד.
יפה, זה בדיוק זה, זאת אומרת, גם, זה אולי המשפט שהכי נאמר הכי הרבה, אבל איזה גיבור כובש את יצרו, זאת אומרת, היצר שלי, הטבעי שלי, הוא להוציא, הוא לדבר, הוא לזרוק, כמו שאמרנו מקודם, למלא את החלל במילים, אבל אין לזה שום דבר, אם אני לא מבין מה אני בא להוציא החוצה. אם אני בא לדבר בשביל לדבר, אין לזה שום דבר.
נכון.
אבל איזה כוח זה שאתה מונח במקום טוב, בחוכמה מסוימת, שאתה בא להביא החוצה, ולפני שאתה מוציא אותה, אתה מאזין לפני איזה אנשים אתה מוציא את הדבר הזה. אם עכשיו בן אדם יבוא והוא יהיה גאון במכוניות, גאון מפחיד, אבל הוא יישב עם חבורה של אנשים שכל היום הם מצילים מסיבות, לא מעניין אותם רכבים, רק כל היום תן לי פסטיבל פה, פסטיבל שם. והוא יסביר להם משהו על הרכב, מי יעריך אותו? מי יבין אותו בכלל?
אף אחד.
אבל אם הוא יהיה, הוא יהיה פתאום בכנס של רכבים עתידניים וכל מיני מנכ"לים והכל, והוא פתאום מישהו ידבר, ואז הוא יקשיב והכל, ואז הוא יפתח את הפה לדבר במשהו בחוכמה שלו, איזה קשב הוא יקבל ומה הוא ילך לחדש. זאת אומרת, זה מאוד מאוד תלוי גם איפה הוא נמצא. אז כשאת אומרת שהדיפולט הוא פשוט לדבר וזה וללכות עם חברים וללכות, נכון, כן, כאילו זה הדיפולט שלנו. אבל בשביל מה אני מעלה את הזמן שלי עם החברים? מה אני ממלא בו?
זה כבר שאלה אחרת, זה כבר רוב האנשים נגיד, הם קמים בבוקר או בחודש או בשנה או לא משנה מה, הם לא מפעילים ווייז, כלומר, לאן אני רוצה להגיע, מה הכוונות שלי, מה אני רוצה להשאיר בעולם, עכשיו זה שאלות מאוד מאוד גדולות, רגע, ואז זה כבר, הנה אני רוצה רגע להתחיל, אחרי 20 דקות הגיע הזמן שאני אגיד, רגע, אני רוצה, אתה כבר נגעת בלי לשים לב כאילו במה שאני רוצה שנדבר היום, וזה כל הקטע הזה של המציאות היחידה שקיימת היא הכאן ועכשיו. אין עוד, ואתה כבר אמרת את זה בלי לדעת, אפילו כי אני לא אמרתי לו, אה, אמרתי לו בעצם, אמרתי לך, סליחה. אבל אין עוד מציאויות, אין עבר ואין עתיד. כשאני קראתי את הספר כוחו של הרגע הזה, קראת את כוחו של הרגע הזה? כן. אז הספר, כאילו בהתחלה קראתי אותו, כאילו היה לי כזה, רגע, המוח שלי לא הצליח להכיל, מה זה? כי אתה יודע, אנחנו רגילים, כאילו מי שפחות בהתפתחות האישית ופחות כאילו למד ופחות חוקר ופחות זה, מה זה אין עבר ואין עתיד? תגיד לי, אתה פלופ? מה זה? מה זאת אומרת, אבל אם אני לא אדאג לעבר, אם אני לא אדאג לעתיד, איך יהיה לי עתיד? מה זה לא לשמור כסף ליום שחור? מה זה לא לדאוג? מה זה לא לתכנן? מה קורה פה כאילו? אז בהתחלה הוא לא תמלא מלא מלא מלא, אני זוכרת את עצמי קוראת את הספר הזה, ומלא מלא מלא מלא התנגדויות. ואז היא ממשיכה. ואני זוכרת גם שיתפתי את האוגבים שלי, שאני קוראת את זה, מלא יצאו על הספר. זה, איזה ספר, איזה זה. כי תשמע, זה מביא מלא התנגדויות, כי כאילו, מה זה פתאום אין עבר? מה זה עבר? עבר זה כל מי שמגדיר אותי בעיני האנשים. העתיד זה כל מה שאני... ובתכלס, כשהוא אמר את זה, אין עתיד, אין עתיד. עכשיו אנחנו בהווה, ולהגיד עכשיו אתה אומר על העתיד, מחר אני נוסע עם הבת זוג שלי לאילת, אוקיי, כשאתה תיסע איתה לאילת זה יהיה הווה. כרגע אתה לא נוסע לשום אילת, כרגע אתה פה. זה שאתה אולי תיסע עוד שנה, עוד שנתיים לאילת, או למיאמי, זה יהיה הווה גם. יש רק הווה, וגם כשהיית בעבר זה היה הווה. כל השאר לא קיים, זה פיקציה, אבל זה נורא קשה, כי... מה? ליטרלי אי אפשר להבין את זה. אבל הייתי שבוע שעבר אצל הרב, שסיפרתי לך, והדבר הראשון שהוא אמר, כאילו, הוא נורא איחר, כאילו, קברנו איתו בישר מסוימת, הוא הגיע אחרי זה שעתיים, שעתיים וחצי, ואז הוא אמר, אני מתנצל על העיכוב, ואמרתי, הכל בסדר, כל הכזה, לא זוכר, ואז הוא אמר לי, את יודעת, לא זוכרת איזה רב הוא אמר, אני עדיין לא בקיאה בשמות, אולי הרמב״ם, לא יודעת, הוא אמר שמי שחי מדקה לדקה אף פעם לא דואג. כי אם אתה אומר, אוקיי, עכשיו הכל בסדר? כן, אז מה יש לדאוג? כאילו קשה קצת לתפוס את זה, קשה קצת לתפוס את זה, אבל...
למה? למה קשה לתפוס את זה?
כי אני זוכרת שאני קראתי את זה בספר, שהוא אמר, ממש עכשיו הכל בסדר? אז אני אומרת, כן, אוקיי, אז הוא אומר, אז מה לא בסדר? אבל רגע, אבל פה, אבל יש מצב שפה העסק זה, העובדת הזאת עושה לי בעיות, אבל עכשיו, ממש ברגע הזה, בשנייה הזאת, הכל בסדר? אז הכל בסדר. אבל המוח שלי, ושל רוב האנשים, אני מאמינה, מתוכנת כל כך הרבה שנים, אתה לא יכול לבוא לאישה בת 34 ולצפות שבמשפט אחד שעכשיו אתה תגיד, אוקיי, זהו, יאללה, בוא נזרוק את כל מה שכיוותו לי את המוח במשך 34 שנה, שצריך לדאוג, וצריך להיות בחרדות, ומה קורה פה, ומה קורה שם, ומה קורה עם ההוא, ומה קורה עם הזה.
שימי לב.
כן.
כמה אמרתי מקודם, ואני אדבק בזה, ואני אתן לזה דוגמה. אוקיי. כמה אני קשוב לכל מילה שיוצאת ממך החוצה?
יפה, אמרתי שהוא מפחיד.
אמרת לצפות, לצפות ממישהי בת 34. עצם זה שאת חושבת שיש ממך ציפייה, אוקיי? אף אחד, אין ממך שום ציפייה לכלום.
אוקיי.
תביני כמה זה רגע משהו שכל מה שאת מתארת זה סיפור שיש לבן אדם בראש.
ברור, נכון.
זה לא ברור.
זה ברור שזה סיפור, אוקיי, נכון, זה לא ברור לי, זה ברור כבר, אבל זה לא ברור.
הכוונה היא שגם מה שברור לך, הוא נשכח מהר מאוד. גם על פניו, ברור להתקשר לאימא ואבא כל יום. האם את עושה את זה, מתקשרת מה שלומך, מה קורה, הכל טוב?
לא.
יפה, למה? כי זה ברור. מה שברור נהיה מובן מאליו, מה שמובן מאליו נשכח. פשוט מאוד. ככל שאני מוריד את המילה ברור ממני, אני כל הזמן דואג לחיות אותה דקה דקה. וברגע שאני מתחיל לספר לעצמי סיפור בראש שיש ממני ציפייה, שאני רגע שאני מושלם, שאני איזה... שימי לב גם בקצב שאת מדברת ואת רצה, אז כאילו את סיפרת לי סיפור שלם בככה, בכלום. לא הגענו אליו, לא דיברנו, אבל כל זה סיפרת לך בראש. כאילו, על פניו אתה אומר מאיפה בן אדם מביא את זה, אבל זה מה שהוא חי בראש.
שיעור.
ראש של בן אדם יכול להפיל אותו לגמרי.
נכון.
הכל, הכל, הכל. כאילו, יש משפט שאומר, אם המחשבות שלך לא טובות, תחליף סביבה. תחליף סביבה, זאת אומרת שאתה לעצמך כרגע לא טוב, תחליף את הדבר הזה, תשנה את הפעולות שלך, תשנה את הדברים שאתה רואה, שאתה חווה, הכל. וברגע שאת מתחילה לספר את הסיפור בצורה הזו, זה צריך להיות בצורה מאוד טכנית. האם הסיפור שאני מספרת עכשיו מקדם אותי למקום שעושה לי טוב? או לא. אין פה ציפייה. לעולם אין ציפייה ממך, אם את תשבי פה כל היום.
אפשר שאנשים יקשיבו לך עכשיו ויגידו, הוא מבלבל את המוח, מה זה אין לי ציפייה? נכון. אנשים מאוד מרגישים שיש מהם ציפייה. וההורים והאחים בינם לבין עצמם, למה?
למה לאנשים יש ציפייה?
למה?
כי לאנשים יש ציפייה, כי הם מספרים לעצמם סיפור שכל העולם רוצה מהם משהו. בתכלס, אתה יכול לשבת פה כל החיים שלך, חוץ מהרון ואולי ההורים שלך, אף אחד לא באמת יבדוק איפה את. עכשיו כבר לאחרונה זה באמת גם עם העוקבות שלך, אבל על פניו, אין איזה משהו, למה איפה את? אף אחד לא יושב בבית כל היום ואומר איפה איפה גל, איפה גל, איפה גל, זה סיפור שאנחנו מספרים בראש.
ומה הסיפור הזה גם, למה הוא כל כך נוראי? אני יודעת שאנשים לא עושים את מה שהם חולמים, על מה יגידו. עכשיו, מתי תבינו, לאנשים לא כל כך אכפת מכם, לא נעים לומר, אבל זאת האמת, לא באמת, סליחה, לא אכפת, מה הם חושבים עליכם, אולי שנייה ביום, דקה ביום, אם זה אבא שלכם, הוא חושב עליכם חצי שעה ביום. נשמה, לכל אחד יש את החיים שלו.
נכון.
ואז בסוף אתה יושב, בסוף החיים שלך, בעזרת השם בגיל 90, בגיל 100, אומר, אמא'לה, היה לי חלום ולא עשיתי את זה בגלל איזה דן אחד שהייתי בתיכון, מי מכיר אותו בכלל? מי זוכר אותו בכלל? ובגלל שאולי יחשוב עליי, טי צ'ו פו טה קה קה קה, לא עשיתי את מה שאני חולם, אתה מבין כמה זה הזוי? זה הזוי.
אני חושב שזה מה שמתחיל בסוף, דיברנו שבסוף כל זה מתנקז לכאן ועכשיו, ברגע שבן אדם מסתכל על המקום שהוא נמצא בו, בשנייה שלו בחיים, והוא אומר, האם אני חי את המקום שאני באמת ייחלתי לעצמי לחיות? האם זה המקום? הרי המקום שבן אדם נמצא בו, זה תוצאות של מחשבות העבר שלו.
נכון.
ואם היום שלי היום לא במקום טוב, זאת אומרת שמשהו במחשבות שלי לא מביא אותי למקום טוב. ואז אני בודק, האם המחשבות שלי היום במקום שהוא באמת טוב? האם מה שאני צורך בחיים שלי הוא מקום טוב? האם אני כל היום גולל באינסטגרם? האם אני כל היום מקשיב לחדשות? האם אני כל יום יושב עם חברים ומדבר על שטויות? מה אני עושה שמזין אותי טוב? מה אני עושה שגורם לי לחשוב אחרת, לראות אחרת? כי אנחנו כבני אדם נועדנו להשתנות כל הזמן. זו המשגה שאז הבאתי לך, שאני מאמין שבני אדם הם כמו ציפורניים. כל פעם נועדנו לגזור, לעצב אחרת, לשנות. אצל אנשים זה לשים ל"ק, מדי פעם בנייה, לשים איזה מסכה של כאילו אנחנו איזה משהו. כל הזמן נועדנו להשתנות, אין בן אדם שהוא ככה כל החיים. אם אתה ככה כל החיים, אז בשביל מה באת?
נכון.
באת לשנות, לתקן, לעבוד, לעשות דברים אחרת. ואין לזה גיל. אם אנחנו מדברים על כמה ועכשיו, אין לזה גיל. אמרת מקודם, אתה מצפה מבת 34? נשמה. את ילדה.
אתה עם מי שמדבר.
את ילדה.
יא איזה פיפי.
שאני רואה, שאני לומד מבני חבר'ה שהם 60-65, אחרי כל יום בתפילה בבוקר אני שואל ללמוד, ברוך השם זכיתי בקהילה, אנשים כל אחד בצבע מיוחד. ה-60 פלוס, והם שנים את החיים שלהם כל יום. אז מי אני ומי את, שנבוא ונגיד, אה, לצפות, אף אחד לא מצפה ממני כלום.
נכון.
אני עצמי רוצה להשתנות, אני עצמי רוצה לעשות יותר טוב, לך תעשה. לך תעשה, בלי דין וחשבון לאף אחד. בסוף בן אדם צריך לתת דין וחשבון רק למי שיצר אותו, בצורה הכי פשוטה בעולם, בלי לספר סיפורים. אם בן אדם הולך בעולם הזה והוא אומר וואי, אבל הבטחתי לאמא והבטחתי לאבא והכל ותה ותה תה תה, ולא נעים לי ולא נעים לי מהאחים שלי ולא נעים לי מהמשפחה שלי, תגיד, אתה רציני? עכשיו, לפני שבוע, הפרשה של יוסף...
ומה עם עצמך? מעצמך לא לא נעים לך? כאילו, אנשים רוצים, הריצוי הזה, אבל אמא שלי, אבל דוד שלי, אבל אח שלי, אבל החבר שלי, ומה איתך?
הפרשה של יוסף הייתה לפני שבוע. זה כל הסיפור אמור להראות לך את זה. מה אני כל הזמן אומר לך? שכל התיקונים בתוך המשפחה. כן. ומה אנשים יכולים לעשות? עוד פעם, אין פה עניין אפילו של, חס וחלילה, לשפוט אף אדם. כל מקרה לגופו, ולכל אחד יש את הבחירות החופשיות שלו. אנשים בוחרים לנתק מהמשפחה שלהם.
נכון.
כי הם לא, הם לא חיים את אותם חיים. כי הם לא באותה אמונות, כי הם לא מכילים אותם כמו שהם. בטח שלא, אתם אותו בשר ודם, הוא יודע לגעת בדיוק בטריגרים שלך בחיים, ברור שמזה אתה תברח. כי זה מפעיל אותך. אבל אם הטריגר מפעיל, זה רק נורית, כמו את מכירה לוח בקרה שיש בו מלא נוריות, שקופצות, שיש תקלה, זה מה שזה אמור להראות לך. אם מישהו הפעיל אותך, זה רק אמור להראות לך את זה. אם אבא שלך עצבן אותך, זה אמור להראות לך את זה על מה יש לך לעבוד.
אתה יודע שזה הדיבר היחיד, אתה יודע, בטוח, אתה יודע, אני גיליתי את זה רק שבוע שעבר, שכבד את אביך ואת אמך למען יאריכון ימיך, זה הדיבר היחיד שאומרים מה הגמול, אם אתה עושה אותו. ולמה? כי זה הדיבר הכי קשה. זה לא הזיה, זה כאילו, זה יותר קשה מלא לרצוח, לא לגנוב, לא לחמוד, לא, לא, לא, לא, לא. שעל פניו אתה אומר, זה הכי מבייס לכבד את... לא. אחרת זה לא היה. הדיבר היחיד שאומר את הגמול, מה יש לך להגיד?
שזה מטורף שאתה אומר את זה, לא מזמן ישבנו ולמדנו ואחד החבר'ה אצלי אמר שהיו צדיקים שאמרו, זה משפט מטורף לומר, ברוך השם שנולדתי אטום, שאני אטום, שאין לי עניינים של כיבוד אביהם.
שיוו, אני בהלם.
כי אנשים לא מבינים איזה מעלה זו. לא, אתה יודע מה זה לכבד אב ואם כאילו באמת? הלוואי, הלוואי להגיע למעלה כזו של כאילו...
לא יודעת מה ההגדרה לכבד אב ואם, אגב, רק על זה אפשר לעשות פרק שלם, לא יודעת מה זה לכבד. להתקשר פעם ביום, להתעניין, לא יודעת מה זה לכבד.
אז אני אתן לך משהו שככה אני בוחר לראות אותו, והלוואי וזה דרך שהיא יותר טובה. לא מזמן דיברנו על זה שהיום הכנסת עורכים זה ממש ממש קל. ממש קל היום, כאילו, אתה יכול להזמין כמה חבר'ה, ארוחת שישי, בואו תעשו אצלי, לעשות קצת קניות, ויאללה, יושבים אוכלים. בעבר להכניס אורחים היה סיפור.
למה?
זה לא היה את השפע שיש לך, לא הייתה את הסיטואציה שיש. גל, את יכולה ללכת לסופר פה, ואין מוצר כמעט שלא יהיה לך, מפירות של חורף, מפירות של קיץ, מבשר, מדגים, פעם ללכת להביא כמות דגים ל-15-20 איש, בהצלחה. וואו. לכי לים לשבוע. אולי, בנס, באמת. באמת, תקריאי תהילים תוך כדי שיהיה לך 20 דגים. והיום זה לא סיפור לעשות הכנסת אורחים. אז מה זה הכנסת אורחים באמת?
אז מה זה?
לתת מקום לבן אדם. מה זה לתת מקום לבן אדם? תשמע אותו. כשאתה יושב עם אמא ואבא שלך, תקשיב להם. תהיה שם, תתעניין, באמת. לא כי אתה רוצה להגיד, וואלה, הנה אני מכבד את אמא ואבא שלי, לא. תכניס את האורחים האלה לחיים שלך. שהם לא יהיו אורחים, שהם יהיו כמו בני בית, כל הזמן, בני בית. וזה רק אולי על קצה המזלג בלהתחיל את הדבר הזה, כי אם אמרנו שלכל אדם יש את המקרה לגופו, יש היום אנשים שה... התמודדות הכי גדולה שלהם בכם יהיו ההורים. יש אנשים ש...
אני חושבת שאצל רוב האנשים ההתמודדות הכי... כל מי שאני מכירה, נשבעת לך, כל מי שאני מכירה במעגל הקרוב שלי, ההתמודדות הכי מאתגרת זה ההורים.
חד משמעית. כי...
אוקיי. זה כאילו תמיד איכשהו זה מלא מוגלה. לא יודעת, זה מלא...
זה הליבה של הבן אדם.
כן. אגב, זה אתה יודע שיש לי הרבה אנשים שאני כל הזמן אומרת להם ללכת לאימון, ללכת לאימון מנטלי, לפסיכולוג, מה שעושה להם טוב. אתה יודע מה התגובה הראשונה שהם אומרים לי? לא בא לי שיחפרו לי על הילדות שלי, על מה היה, מה אמא עשתה, מה אבא עשה.
שיחפרו. שהם יחפרו לי. אנשים מפחדים להתמודד עם עצמם.
נכון. הם לא רוצים, כי למה? את זה אני לא אגיד להם. אבל לך אני אומרת, ולאלפי מאזינים, ושאי אפשר אף אחד לא ידע, זה שהם... זה מפחיד אותם פחד מוות, כי ללכת ולגעת בפצעים שקרו, נגיד, מה, הם לא אהבו אותי, לא חיבקו אותי, הם כאילו, הם אומרים את זה בציניות, לא אהבו אותי, לא חיבקו אותי, לא עשו לי ככה, לא עשו לי פה, לא עשו לי שם, בציניות שבתכלס ללכת ולדבר על זה, מה זה אומר ללכת עכשיו לפסיכולוג או למאמן ולדבר על זה ולהיזכר בדברים? זה כואב ברמות, אני אשתף, שאני הלכתי לאיזה אימון סופר סופר סופר סופר עמוק. ועלה זיכרון ילדות שאף אחד לא זכרתי אותו בכלל שהוא היה, ואני בכיתי, כמו שלא בכיתי בחיים שלי, מיררתי בבכי 40 דקות, אני רק בוכה, לא נושמת, אין אוויר, אין אוויר, כאילו כזה בכי, כי נפגשתי עם הפצע הזה, נפגשתי עם הפצע של הילדה בת שש, וכן, זה לא נעים, אז זה כיף? לא, זה לא כיף, אבל רק ככה מתחילים לרפות את הפצע, והם לא מצליחים להבין מה ההיגיון בללכת עכשיו ולנבור בדברים שקרו בגיל שש, בגיל שבע, בגיל ארבע, מה יש לך להגיד על זה? כאילו, אני לא יודעת, אין לי את הכלים הפסיכולוגיים, את הכלים המקצועיים, חוץ מזה שעברתי את זה על עצמי, ואני יכולה להגיד שזה עזר לי. כאילו, הם לא מבינים מה התכלית בלהיחשף עוד פגרה. עזוב שהם לא אומרים את האמת, אני לא רוצה שיקאב לי, אני לא רוצה, אני מפחד לגעת עוד פעם בילד הזה, הם לא אומרים לי את זה, אני יודעת את זה, אבל... אוקיי, כן, סליחה.
לא, זה כל הזמן אותה המקומה. יצא לך פעם לטאטא את הדירה?
כן.
יפה. יוצא פעמים שיש איזו פינה קטנה שאין לך כוח לגשת אליה?
כנראה שכן.
כנראה, נכון, יש איזה משהו קטן כזה, לכלול קטן. או פתאום כזה, אין לך כוח עכשיו להעיף הכל החוצה, אז כאילו פתאום נשאר איזה משהו כזה ליד השטיח, ואת כזה, בסדר, טוב. מזיזה את השטיח שמאלו. כזה, מזיזה אותו.
זה מה שנקרא לטאטא מתחת לשטיח, הופה.
עכשיו זה קורה שבוע, אחרי שבוע, אחרי שבוע, אחרי שבוע. חודשים, שנים. ואז אתה מגיע למצב שיש לך הר על השטיח.
יואו.
ואז שם לבן אדם...
מתחת לשטיח.
מתחת לשטיח.
מתחת לשטיח.
שזה כל עטיפה, נכון?
כי לא רואים, נכון? הם מתהלכים ברחוב, לא רואים.
נכון.
זה הבעיה עם דברים שהם בנפש, לא רואים את זה. אם עכשיו היה לי פה מוגלה נקי על הגוף, כולם רואים. אבל בפנים לא רואים.
זה למה אמרתי לך על החשיבות של מה שאנחנו מדברים. ברגע שאת מוציאה משפט לאוויר, את לא יודעת איך הבן אדם מקבל את זה בצד השני, כי את לא יודעת מה יש לו בחיים כרגע. אנחנו לעולם לא יודעים מה יש אצל הבן אדם בצד השני. וכשבן אדם ניגש אחרי שנים להזיז את השטיח, הוא חשב שיש שם איזה כאילו איזה הר, משהו קטן כזה, אבל הוא פוגש הר.
וזה מפחיד, בוא נגיד את האמת.
ברור, אבל לטפס הר מתחיל לתפוס אבן אחת. ולפעמים חלק מהאבנים ייפלו וחלק מהר גם ייפול, גושים אפילו. אם פעם ראית טיפוס שרים, יכול ליפול אפילו חלקים מאוד גדולים. אבל הדבר הזה זה בשביל להגיע למצב שאתה מנקה. וזה תהליך. בן אדם שחושב שהוא יגיע למאמן, יעשה 8, 10, 12 פגישות, 3 חודשים, 4, 5, זה לא משנה, יפתור את כל הבעיות שלו בחיים, יפתור איזה משהו קטן, אתה חי באשליות חבר.
מה זה אשליות? כפרה, אני הייתי, אני בטיפול בגיל 21, אני בת 34. אוקיי? אז לא רצו ולא זה, החלפתי שלושה, של פסיכולוג אחד, שלוש פסיכולוגים, סבבה? שלוש פסיכולוגים, מלא מאמנים, מלא מתקשרים, מלא זה, כי אני רק רוצה כל פעם עוד ועוד ועוד, אגב זה לא הסתיים גם, זה לא הסתיים, כי אז אתה מוריד את האבנים האלה, אוי גם זה מתגלה, אוי גם זה מתגלה, אוי גם זה מתגלה, עכשיו, מה היופי אבל, של, עזוב שכל אחד ואמר המטרות שלו בחיים זה עכשיו, זה עזר לי, אני חושבת שאם לא הייתי עוברת טיפול פסיכולוגי, אני לא הייתי מתחתנת כנראה. ובטח לא באושר, ובטח לא בהתמסרות, ובטח לא ב... לא התמסרות, תלות. אני לא יכלתי להיות בתלות. זה הפחיד אותי, כי אז אם אני אומרת, מה זה אם אני תלויה, ואז אם הוא יעזוב אותי, מה אני עושה? זה מפחיד, כי אתה אומר, כאילו, בן אדם שנגיד מפחד להיות בתלות, כי נגיד יש לו חרדת נטישה כזאת או אחרת, והוא לא מודע אליה, הלב שלו נעול באיזושהי מידה. באיזושהי מידה, הלב שלו נעול, ועד שאתה לא תפתור את זה, אז... איזה מערכת יחסים זאת תהיה אם אני לא תלויה בירון? ברור שאני תלויה בו. זה חלק מה...
לא, עוד לא.
אני לא תלויה בו?
מה פתאום.
לא, אני תלויה בו. מה זה לא תלויה בו?
איזה פרצוף דואג היה לך? לא, אני תלויה בו. אנחנו נגיע גם לזה.
לכל שנים עברתי כדי להתקין להיות תלויה בו. את לא תלויה.
התחלת לדבר על אמא ואבא, וזה יסביר לך למה זה היה. את לא באמת תלויה בו. כל בן אדם, החיים שלו מושתתים על מערכת יחסים עם האבא, מערכת יחסים עם האמא.
יפה.
מערכת יחסים עם האמא אחראית על איך שאני תופס את הסיטואציות ברמה הרגשית, התודעה שאני חי בה ברמה הפנימית, ההלך רוח שלי, כל הוויסות הרגשי מה שנקרא. ומערכת יחסים עם האבא אחראית על כל הגבולות שיש לי בחיים, המשמעת העצמית, הכוח רצון, וכל הדברים שמה שנקרא החלק החיצוני של הדבר. ברגע שבן אדם נמצא במקום כלשהו בחיים, לא משנה, טראומה, כאב מסוים, מערכות יחסים שלא מסתדרות, תמיד המשפט הראשון שאני אשאל, וגם מי שקרוב ולא יודע, איך המערכת יחסים עם ההורים? מה אמרתי לך באחד המשפטים הראשונים שהסתכלת עליי כזה גם בבלה, שאמרתי לך נכון לגבי, אני לא אגיד מי מההורים.
הכל בסדר, עם האבא, הכל טוב, אני פתוחה.
אז אמרתי ישר עם האבא.
כן.
כי רק משיח עם בן אדם אתה יכול כבר אפשר להבין על מה זה יושב. וברגע שלוקחים כל אחד ממערכות היחסים האלה, אפשר להתחיל לפרק איך אני פוגש את העולם, איך אני תופס מערכות יחסים חברים, איך אני בזוגיות, איך אני בעסקים, האם יש לי תלות בקולגות.
בגלל זה רגע אני חייבת רגע להגיד משהו. שיש לי חבר ואמרתי לו ללכת לטיפול וזה ואז הוא אמר, לא, זה כמו שלדבר עם עצמי לפני 3-4 שנים, שהם חדורי מטרה, משימתיים ושאפתנים ורוצים להצליח ברמה העסקית. אז הם חושבים שאם אתה רוצה, גם אני הייתי שם, אז אני יכולה, וכיף זה שאני הייתי עברתי את הכל אז אני יודעת, שאני רציתי להגיע למצב שאני מצליחה כלכלית ואני מתפוצצת ואני עשירה ואני זה. מה עכשיו אתה מדבר איתי על דברי הנפש? תחפף לי מהפנים כפרה, זה לא האירוע. אני רוצה עכשיו יועץ עסקי שיבוא וידבר איתי על דוחות ועל e-commerce ועל אחוז המראה ועל האתר. שם הכל זה קליפת השום. חשוב, בתור אחת שיש לה עסק e-commerce, בסדר?
מה זה כל זה אבל?
זה 10%.
לא, מה זה כל זה? כל מה שאת מתארת.
לא, אז אני אומרת, סליחה, מה שבאתי להגיד בכלל, שקודם כל לפתור את השורש. השורש, כי ברגע שאתה תתחיל לעבוד על המערכות יחסים שלך עם ההורים שלך, ושתבין רגע את מה שאתה אמרת, מה שהאבא מייצג, מה שהאימא מייצגת, הכל, סלט פירות, זה וזה וזה וזה וזה, ההורות שלך תהפוך להיות יותר טובה, הקריירה שלך תהפוך להיות יותר טובה, ואלוהים עדי. לפעמים אנחנו חושבים שאנחנו צריכים ללכת בדרך אחת ולהיות פנאטי, עכשיו רגע רק עסקים, רק עסקים, שאתה לא מבין שהשפע הגדול הוא פה, ושדווקא תפתור את זה, כי אני הייתי שם, לא הבנתי מה קשור עכשיו לדבר איתי על אבא שלי, נשמע אני רוצה עוד אפסים בבנק, מה הקשר, כאילו אתה מרחיק אותי מהיד שלי, וכל רגע שאני יושבת איתך עכשיו ומפפטת על אבא שלי, אתה מרחיק אותי מהאפסים בבנק, אתה מבין? והיום אני מבינה, כי אני אומרת לך, אני מרגישה שהשליחות שלי היא כאילו דווקא ממקום שכאילו עשיתי חומר ואני לא פלופה ואני לא רוחניקית עכשיו שכאילו מדברת רוח רוח ואין לי כסף לסנדוויץ', כאילו, אז דווקא מהמקום הזה אני רוצה להגיד לאנשים שבתור אחת שעשתה ומבינה קצת קצת מהניסיון שלי מה מוביל למה, זה המפתח להכל. בטוח אם אתה רוצה להיות בהנאה, כי אתה מסכים איתי, ואני מאמינה שכולם פה יסכימו איתי, שזה לא מעניין. להגיע לאפסים האלה בבנק, ואז אתה יושב בבית, וחוץ מכסף אין לך כלום. מה עשינו פה? תגיד לי מה עשינו.
לכל עונה יש גבול.
בדיוק, לכל עונה יש גבול.
לכל עונה יש גבול. אין דבר כזה, אני יכול להביא לך עכשיו גלידה, עוד אחד, ועוד אחד, ושלישי. ברביעי את תרצי להקיא, את לא תהיי מסוגלת. גם ברמה הכי פיזית, את יכולה להיות עם גבר ב... לצאת עם 1, 2, 3, 4, 5, זה כבר לא תרציתי. זה לא ישנה. לכל הנאה יש גבול, ואם לכל הנאה יש גבול, זאת אומרת שיש בי משהו אחר. כי אם כל המטרה של העולם הזה הייתה הנאות, לא היה לנו את החלק הפנימי. אבל בדיוק מהמקום שבאת ואמרת, כל הרדיפה הזו, מה היא באה בסוף להביא? למלא את מה שיש בפנים שאני לא רוצה לפגוש.
נכון. כל הזמן. וזה פיקסי, ואתה חושב שאתה תמלא את זה בתור אחת שהייתה שם, שאתה תמלא את זה, כשיגיע כסף אני אמלא את זה, כשאני אגיע עוד כסף אני אמלא, שום דבר לא ממלא את זה.
זה לא יכול.
לא בכסף בטוח.
זה לא יכול.
רק הרוחניות ממלאה את זה, נטו. ומה זה רוחניות? זה גם, אני אגיד לך עוד משהו, שכל הקטע הזה של ההתקרבות ליהדות, זה הדבר הכי מדהים. שאפשר לעשות לבן אדם באמת באמת באמת בתור אחת שכאילו מתקרבת אימא לאא אמא לאא אמא לאא אבל אני רוצה להגיד שזה גם אני רואה את זה כאילו יעני החוצה נורא תלוי איך אתה לומד ומה אתה עושה אבל ללכת עכשיו ללמוד דברי קודש וחוכמה וזה זה מהמם אבל גם תיכנס פנימה שנייה לא רק החוצה אתה מבין מה שאני אומרת שזה מאוד מאוד מאוד חשוב לא ללכת גם ולמלא לנסות למלא בלימודי קודש, ברוחניות, בללכת לקורסים. שנייה, תנבור גם בפנים, כי כאילו גם פה אתה מכניס לי מתחת לשטיח. אולי לא במקום כסף, אתה מכניס שם משהו שהוא קצת יותר נעלב וגבוה מקסף, אבל זה גם אתה מת אתה מתחת לשטיח. אם אתה לא מוכן לדבר שנייה על מה שקורה לך בפנים, לך, יונתן, לך זה, לכל ה... אנשים רוצים לעשות הכל, חוץ מלהיכנס לבפנים פנימה.
מה אמרתי לך שזה, לפני שנכנסנו? יש באיזה משהו מאוד נעים וקל להיות יהודי ולהתחיל לשמור שבת ולהתחיל לעשות פה ולעשות שם. אני לא אביא את המשפט שאין לו מהציטוט של השיר, אבל זה רק תיאר את הסיטואציה שקל לנו היום לבוא ולזרוק איזה צילומים מספרים ודברים שקשורים ליהדות ולהפוך את זה לאיזה משהו בעולם שלם.
נכון.
היהדות באה להביא לנו תפקיד הרבה יותר גדול. ולהבין שלכל אדם פה יש נקודה מסוימת, וזה בדיוק החלק האחרון במה שקראתי היום של האדמו"ר הזקן. שהוא מדבר שאם אנחנו צריכים לחיות בזמן הזה, זאת אומרת שבזמן הזה אני צריך להבין מה התפקיד שאני באתי להבין. והתפקיד שלי זה לא חייב להיות רק בעבודה, אנשים ישר זורקים את זה לעבודה ווואי ומה וזה, לא. אתה יכול לעבוד בהייטק. ולהיות הבן אדם שיגרום לאנשים חייך כל היום. אתה יכול לעבוד בדוכן פלאפל ולהיות הבן אדם שאנשים יחכו להגיע אליו בסופם. זה לא ישנה. מה שישנה זה מה אתה מביא, כי שליחות זה בכל רגע נתון.
בדיוק.
וברגע שבן אדם נכנס לתפיסה הזו, שלו יש שליחות שרק הוא בא להביא. הוא השליח וולט. שלא יש את המשלוח שלו להביא, אף אחד אחר לא יכול לעשות את זה. ואם הוא לא מבין מה יש לו מאחורה, והוא לא יודע איך לתפעל את האופניים, צריך להבין מה אתה עושה, אתה סתם נוסע בלי כתובת. ובדיוק כמו שזרקת לעולם של העסקים, שאנשים רצים ומספרים ותה תה תה, זה לנסוע עם וייס פתוח בלי כתובת באמת. אה, כן כן, אני נוסע לחיפה.
מה?
מה יש בחיפה? אתה יודע בכלל? אתה הבנת כאילו לאן? לא.
למה?
כי זה הכל חלומות או של אנשים אחרים או של מה שימלא לי את האגו. והחלומות שיש לאגו זה לא מה שימלא אותך אף פעם.
אף פעם.
כי האגו, מה שמרחיק אותי מלהיות מי שאני בעולם שלי כשליח. כי שליחות לא יכולה להיות באגו. אני לא אעלה על במה. ואני לא אעלה פרק לפודקאסט בשביל להגיד הנה תראו מי אני ומה עשיתי, לא. אני עושה את זה כי אני מבין שיש לי...
זו הכוונה הלא נכונה.
נכון, אתה חוטא בכל מה שאתה עושה.
בדיוק.
אתה עושה את זה בשביל להבין שאתה אומר וואלה יש לי כלים, יש לי דברים להביא פה. יש עוד אנשים שצריכים לשמוע את זה.
נכון.
כי אני יודע שזה עזור מאוד, אני יודע שהדבר הזה יכול להשפיע. ואני חושב שהסוויץ' הכי גדול של בן אדם חייב להיות ברגע שהוא מתחיל לשחרר ממה שיש לו בחיים. נשמע מוזר בטירוף שונה.
מה זה אומר? כאילו, חוק הביטול?
לא.
אוקיי.
גם, אבל זה לא העניין. אוקיי. אנחנו, לכל בן אדם אחר יש מקום שהוא נמצא בו. שרוב הדברים שיש לו, זה אחיזה מסוימת. מערכות יחסיים, קשרים עם אחים, הורים, זוגיות אפילו, עבודה. זה דברים שאני אוחז. למה? כי זה מה אני מכיר. זה יותר, בוא נגיד, לצורך הדוגמה, למשפחה. נולדת למשפחה שאתה. נולדת למשפחה שלך. האחים שלך. לא בחרת אותם. על פניו, כן? לא נדבר על זה שעכשיו נבחר למעלה וכתבו את זה וטה טה טה. אבל אנחנו אוחזים בזה. זאת אומרת, כן, אני רואה את אחי פעם בשבועיים. פה ושם, בארוחות, טה טה טה. אני אוחז בקשר איתו. אבל ברגע שאני אומר, אני רוצה קשר עם אח שלי. אני רוצה להבין למה זה אח שלי. למה, כאילו? ואני בוחר שהוא יהיה בחיים שלי. ואז אני מתחיל לבחור בזמן שלי איתו. וזה מתקשר לי בצורה ישירה לאהבה. לפני שבועיים שאלתי מתאמן שלי, הוא אמר, כן, אני רוצה אהבה. אמרתי לה, תגדיר לי אהבה, רק המילה אהבה, מה זה? הוא הסתכל עליי ככה, לא יודע. אמרתי לו, מולה? אהבה.
זה בחירה. אהבה זה בחירה, זה ההגדרה בעיניך לאהבה.
כשאתה בוחר במישהו, אתה אוהב אותו. כשאת אוהבת את ירון, את בוחרת בו בחיים שלך. בנוכחות שלו, בחיים שלך. כשאת אוהבת חבר...
אבל ילדים, נגיד, לא בחרתי בהם.
לא בחרת בהם?
בהם ספציפית? לא. ברמה הגבוהה הנשמתית זה הם בחרו בי, אבל...
עצם זה שבחרת...
להביא ילד לעולם?
לשם כך נבראת.
נכון, אין בעיה, אבל את הילד הזה ספציפי, את שני הילדים שלי ספציפית, לא אני בחרתי.
בגלל זה, אמרתי לך את זה לגבי הילדים שלך, שהילדים באו לגדל אותנו.
נכון.
זה משפט מוזר לומר, אבל ילד מפגיש אותי... עם כל השיעורים שלי, עם כל התיקונים שלי ועם כל הדברים שאני צריך להגיע לדרכו.
אם נהיה מוכנים לראות אותם.
כמו התרגיל שעשינו עם השיער הכחול. נכון. בדיוק אותו דבר. וברגע שאני מתחיל להבין שגם פה יש בחירה, אולי לא במודע שלי, אולי אני לא אומר, כן, את אומרת לבעל לך, טוב, בוא נלד ילד שקט כזה, מצחיק וזהו.
בדיוק.
כאילו, לא רוצה יותר מזה, את לא אומרת, בא לי ילד בעל הגניסט, כן. ושידפוק לדלתות של השכנים ויהרוס לי כורסאות. אף אחד לא יבחר בזה.
ברור. ועדיין יש ילדים כאלה.
אבל גם בתוך זה, את מתחילה לאהוב. מה זה לאהוב? את מתחילה לבחור בו. כי זה משבט לעולם. אבל אני מדבר על זה בצורה הכי פשוטה, ביום יום שלך. ברגע שבן אדם מתחיל להבין מה הוא בוחר, הוא מתחיל לבנות את החיים שלו בצורה אמיתית.
הוא מתחיל להבין שיש לך אופציית בחירה. אנשים לא חושבים שיש להם אופציה בחירה.
כי הם רגילים.
כן. רגע, חשוב לי משהו להגיד, שתי דברים היה לי להגיד לגבי השליחות. שזה משפט שאני שמעתי הבוקר בהקשר לטניה, שכמו שאמרת, הרי מה, זה כל היום להתפקד לשליחות שיש לי עכשיו ברגע זה, להוויה שיש לי עכשיו, לא לחשוב עכשיו על מה יהיה, מה השליחות שלי. אוקיי, איך הוא אמר את זה? דוקטור יחיאל הררי, שמעתי אותו היום בבוקר עם הלמדים. בקיצור, אז הוא אומר, כשאתה בא לבן אדם ואתה שואל שאלות גדולות כמו מה השליחות שלי בעולם? אנשים כותבים פיק ברכיים ומתעלפים רק מהשאלה, זה מפחיד. שאלה מפחידה, לא יודעת, מה השיעוד ומה השליחות. במקום זה, לבוא לשאול שאלה קטנה. מה השליחות שלך לרגע הזה ממש, אוקיי? לשליחות הזה הרגע שלי ממש, שלי ושלך, זה כרגע לבוא, לשתף במחשבות שלנו, בתובנות שלנו, מהסיפורי חיים שלנו, ובעזרת השם לעשות טוב בעולם שזה יגיע לאוזניים הנכונות ושיעבור הלאה. אין לדעת איזה עדוות זה יעשה. זאת השליחות שלנו כרגע, לרגע הזה ממש. עוד שעה, יכול להיות שהשליחות שלי, כנראה שהשליחות שלי תהיה להיות אימא, לאסוף את הילד שלי עכשיו מהגן, ללכת להיות איתו, להיות בנוכחות. זו השליחות שלי לאותו רגע, ולעוד שלוש שעות, משהו אחר. השליחות היא מרגע לרגע, וזה כבר משהו שכל מי שמקשיב יכול לעשות.
כן, זה בכל מקום. אני אתן לך דוגמה, שישי האחרון, הלכתי לקנות בסופר. כן. באתי לקנות מוצר אחד. ואז זאת שם כאילו בקבלה לא הייתה, היא הלכה רגע, ואז פתאום אני רואה איזה מבוגרת אחת כאילו מסתבכת עם ה... את יודעת שמעבירים את ה...
סליחות של ה...
ואז אמרה שהיא מסתבכת, היא גם לא יודעת עברית. ואז כאילו ראיתי, באתי, עזרתי לה, והוא עשה לי, או, מרסי, מרסי, ואז אמרתי, אוקיי, הבנתי. אבל כאילו, זה בדברים הכי קטנים, זה לא בשביל להפוך את עצמי, לא, יש פה סיטואציה שאני ראיתי, אני הייתי עד, אני הייתי עד. כשאתה עוצר ורואה בן אדם במצב מסוים זה הגיע עד אליך. בדיוק. אם זה הגיע עד אליי, אתה צריך לשאול שאלה אחת, מה הדבר הזה? בא להראות לי.
וואו.
זהו.
כי אתה מרגיש שנגיד האישה הזאת שהייתה צריכה עזרה זה בא להראות לך משהו?
חד משמעית.
מה?
בא להראות לי שחשבתי באותו הרגע שאני קונה מוצר אחד ואז אני רץ, ממשיך לדברים שלי. לא, תעצור, הכל טוב. יש לך פה רגע משהו שצריך להיות. שלחתי את זה אליך, לא יודע למה. גם הרבה דברים, אנחנו הרבה פעמים לא מבינים למה.
לא יודעים, וזה בסדר, לא צריך להבין כל דבר. מה?
זה אחד הדברים שאני כל הזמן שומע, מי שהיה הרב בקהילה האפשני היום בהרצליה, לא זכיתי להכיר אותו, זיכרונו לברכה, אבל הוא בדיוק, היום בבוקר אמרו את זה, אמרו, גם הרב היה פעם, תמיד אומר, קוראים לו הרב הלפרין, אני לא יודע שלום, אומרים, לא צריך לדעת הכל. נכון. לא צריך לדעת, כאילו, למה? כי יש שם אנשים, אני רוצה להבין את זה, ואני רוצה, אתה יודע, בלימוד, הכל אני לומד. לא, לא צריך לדעת הכל. זה לא המטרה שלך. אין בן אדם שהמטרה שלו כל התורה שתדע אותה. אין מטרה שכל העולם שתהיה איש מכירות של הכי טוב בכל העולם. אין דבר כזה. זה המקום האגואי. לך יש את השליחות הכי קטנה בעולם. גם הרב קוק אמר את זה על החלוצים של הארץ.
יש אינסוף סוגים של שליחויות, אינסוף, חוץ מזה לאותו רגע, לא עכשיו בענק, ולא עכשיו, לא יודעת, איזה מנטרה, איזה חזון ענק, כי זה לפעמים נורא מלחיץ אנשים, מה השליחות שלי, מה הייעוד שלי, זה, סליחה, רציתי עד כדי זה נזכרתי בדבר השני, שאמרת על ה... רגע, מה זה היה? על הווייז, אוקיי, אז יחד עם זאת על הווייז, שאתה מאוד מאוד מאוד צודק, שאנחנו צריכים ווייז, ואנחנו צריכים בערך להבין את התמונה הגדולה, יחד עם זאת, אנחנו לעולם, לעולם, לעולם, לא נבין בדיוק לאן אנחנו הולכים להגיע. כי, כמו שאני אוהבת להגיד, הדרך מתבהרת להולכים בה. אתה מתחיל לעלות בסולם, ואז ברור העולם מביא לך עוד מוט כזה לטפס, ואז עוד מוט. רוצה שתתחיל ללכת. לאן ללכת? לכיוון שאתה כרגע חושב שהוא נכון. יש מצב שמחר תקום והכיוון יהיה אחר, ואז אתה מתכוון מחדש, וזה ממש בסדר, כי אנחנו מתהווים. כאילו אם היו אומרים לי לפני ארבע שנים שזה היה היעדים החדשים שלי, לא הייתי יודעת.
הגל הכי פשוט, לפני שלוש שנים הייתי אומר לך שתלכי לרב, שתיסעי באמצע היום לרב, היית עושה, לא, היית מאמינה? תודה. נועדנו להשלנות כל הזמן.
בדיוק, אנחנו נועדנו להשתנות כל הזמן, אז כאילו צריך, אין בעיה שהווייז, כל יום תכוון את הווייז מבחינתי, כל יום, לבוא למחברת, תרשום רגע מה אתה רוצה להרגיש בחיים, מה אתה רוצה לעשות, מה אתה רוצה לתת, כל הזמן לכוונן, אתה מבין?
לבן אדם צריך להיות מטרה יותר גדולה? שאלה הוא מתכוונן בווייז מראש.
מה זה מלחיץ, תגיד?
מה זה מטרה יותר גדולה? לא, מאוד מאוד פשוט. אם את מכוונת בווייז לחיפה, שיהיה לך עצירת ביניים, את קיימת שאת עושה אוסף עצירת ביניים?
כן.
צריך שיהיה עצירת ביניים כל יום. שיהיה לך עצירת ביניים בעוד מקום בדרך שאתה יודע שאתה עובר ואתה עושה.
תן דוגמה פרקטית.
אם השליחות שלך זה לצורך הדוגמה להביא אור בצורה מסוימת, אז תדאגי כל יום ב... בבניין שלך, לייצר איזה משהו מסוים. לצורך הדוגמא, כמו שאמרת לי שאתם רוצים לייצר שיעור, משהו כזה? כן. זה יכול להיות בדברים הכי קטנים, זה יכול להיות שאם את עכשיו במשרד בעבודה והמטרה שלך זה להגיע עם הפרויקט שם למאות אלפי אנשים, סבבה. תדאגי שהמסר, אם לצורך הדוגמא המסר של הפרויקט הוא לגרום לבן אדם להיות יותר שמח במקום שהוא, האם האנשים שעובדים על הפרויקט, האם הם באמת חיים אותו? תדאגי את להיות שליחה במקום הקטן הזה, ומשם זה יתרחב לבתים שלהם, ומשם זה יתגלגל הלאה. זאת אומרת, בכל מקום את יכולה לפגוש את הדבר הזה. תוסיפי עצירות ביניים קטנות בדרך לשם. זה בדיוק גם שמאגד את כל מה שדיברנו פה לכאן ועכשיו. כשאני מסתכל על לכאן ועכשיו, אם המטרה שלי להגיע לחיפה, אוקיי, באיזה כבישים אני צריך לעבור בדרך? באיזה יציאות? ואז תהיה מומקד בכל צומת מה אתה צריך לעשות. הכי פשוט בעולם, כי בכל רגע המציאות שלך יכולה להשתנות. שעות השם כהרף עין אמרנו, וזה. אחרי מקבלים תפנית בשנייה, גל, לפני שנה, הייתי מניח אולי תפילין אחת לחודשיים, בטח שלא כיפה, בטח שלא ציצית, לא כלום. שנה ומשהו אחרי זה, שלוש תפילות ביום, שבתות. שומר נגיעה. כאילו, בחיים שלי לא דיברתי את המקום הזה. אבל זה ברגע ששחררתי, הבנתי שמבחינתי יש אמת אחת שזה, יש בורא לעולם. יש בורא לעולם. הוא הביא לי ספר ללמוד אותו. אז אוקיי, בוא נבין ונשאל. ומה שאלת אותי גם פעם אחת אם אני דתי? אמרתי לך שלא. אני יהודי. שומר תורה ומצוות.
מה ההבדל בעיניך? מה ההבדל? אני באמת לא יודעת.
תשמעי, זה שיח שהוא בקלות יכול להיות מאוד נפיץ, אבל אני אגיד את זה רק מה ההיבט שלי.
אוקיי.
דעת, איזו מילה קדומה בפרסית. בפרסית קדומה, סליחה. שפירושה חוק. כשאת קוראת לבן אדם חוקי, סליחה, כשאת קוראת לבן אדם דתי, את קוראת לבן אדם חוקי.
כן.
שזה מצחיק, כי אם בן אדם שומר שבת, מניח תפילין, אבל אוכל לא כשר, דתי או לא דתי. אם בן אדם מניח תפילין, שומר שבת, אוכל כשר, אבל הוא...
אי אפשר לצאת מזה, נו.
ברור. ויותר מזה, היהדות אף פעם לא הייתה דת. היא הפכה כשהיינו בגולה לפני 100-200 שנה. זה לאום. ויהדות זה משהו כל כך טהור וקדוש, שזה לא עניין, ודת זה משהו שהוא מאוד מרחיק ומגביל. וזה למה גם אנחנו מוצאים את עצמנו כל כך בשיח מפלג, כשבן אדם רואה את זה, והוא נבהל.
מה זה נבהל? אתה לא מבין שכאילו עכשיו נגיד שאני יודעת ש... אתה יודע שעוצרים את ירון, בגלל שאני ברשת, אז כל מי שקצת חד אבחנה מרגיש שאני כאילו מתקרבת.
וואי, מה קורה לה? תיזהר.
כן, אז עוצרים את ירון. אוקיי? להיזהר, שחס וחלילה המצב לא ידרדר. חס וחלילה. כן, כן. תבין, עכשיו לא, רגע. חס וחלילה. שנייה, שנייה, אני צוחקת על זה. אני הייתי שם. אני הייתי רואה אנשים שהם מתקרבים, והייתי אומרת, יואו, אני ראיתי אנשים כדתיים, כאנשים חשוכים, אתה צריך להבין. אנשים חשוכים.
ומה אמרת לי לפני שנכנסנו?
מה אמרת לי?
מה אמרת לי בדיוק על זה?
לא יודעת.
אמרת לי שזה אנשים, שאלה שבאמת יצא לך להכיר, זה אנשים עם החיבור והרוגע הכי גדול שיש.
אה, נכון.
למה? באמת, זה מאוד פשוט. אם אני יהודי, למה שאני לא אבין את היהדות?
יש אנטי מאוד מאוד מאוד מאוד גדול. מאוד.
לפני כל אור גדול, יש חושך. פשוט מאוד, זה חייב לבוא בצורה כזו. הקליפה קודמת לפרי, זה בסדר גמור. והמטרה היא שלא כל אחד יביא למה הוא צודק, לא. זה לראות האחר. וזה פשוט לראות האחר בסיטואציה הזו. ואני אומר לך יותר מזה, שאני חי בקהילה של אנשים שכן, תקראי לזה דתיים, תקראי לזה איך שאת רוצה. ויש אנשים שאני מכיר שהם לא שומרי שבת, לא כלום לא זה, וזה אנשים יותר שומרי תורה ומצוות, יותר מה שהם יודעים אפילו, במה שהם עושים. הם יותר צדיקים, איך שתקראי לזה. כי בכל יהודי מוטמע משהו הרבה יותר עמוק, שזה להביא אור לעולם ומשמעות. לא משנה כמה כסף ולאיזה פיקים תגיעי, בסוף הבן אדם מחפש להביא משמעות לעולם.
נכון.
והמשמעות הזו לעולם, אתה רואה במספרים. לא. כסף זה מגבר. אם יותר כסף זה רק יגביר את מי שאת באמת.
בדיוק.
אם את בן אדם שהוא קמצן, את בן אדם שהוא תאב בצע, אז הכסף הרי יגביר את זה.
נכון.
זה לא פתאום את תהיי צדיקה ותתרמי ותפתחי עבודות, לא. אני חושב שפשוט אנחנו צריכים להפסיק את השיח הזה סביב דתי. כמעט תקשורת והמון מקומות הראו לנו את הדברים הפחות טובים. אף אחד לא הראה לך שבלב הרצליה איזה דברים קורים, אף אחד לא הראה לך בלב תל אביב מה קורה. אני עשיתי שבת בלב תל אביב באחד מהמקומות הכי מיוחדים שיש. איזה דברים עושים הקהילה שם, עם אנשים שהכי רחוקים שיש, הכי רחוקים שיש, וזה הדברים הכי קסומים שיש. כי יהודי לא נמדד, ואתה לא פחות טוב או יותר טוב אם אתה שומר או לא, זה לא זה.
נכון.
וזה כל העניין. אין פה מקום של אני במקום יותר טוב ממך, כי אני ככה, ממש, אם בן אדם אומר לך את זה, הוא לא בלופ.
בכלל.
כן. וברגע שבן אדם מתחיל לשאול את עצמו קצת, מה זה יהודי? רק תשאל את עצמך, נולדת יהודי, יש איזה כמה עשרות, עשר, שתים עשרה, ארבע עשרה, חמש עשרה מיליון בכל העולם? כן. יכולת להיוולד אפריקאי, יכולת להיוולד נוצרי בארצות הברית. זה מה שקרה. למה שלא תבין מה זה? למה שלא תחפש להעמיק בשורש?
הם אנטי ברמות, הם אנטי ברמות.
אנטי בא מפחד, מפחד פנימי או מפחד מהבית. למה? כי זה יוצר נפרדות. מה זה קודש? קודש, ההגדרה של המילה זה מובדל. להפריד בין קודש לחול זה להיות מובדל. לאנשים יש פחד לפעמים להיות מובדל. התחלתי אז ממש מקודם בקטנה על יוסף. יוסף מול האחים שלו, מול האחים שלו. הוא בא, סיפר להם נבואה, אמת, של חלומות שהוא חלם. מי אתה? מה אתה מדבר? העיפו אותו לבור.
שאלה.
העיפו אותו לבור.
איזה מטורף.
ותראי איך כל הסיפור של יוסף גם מסתכם לכל הסיפור של הפרק שלנו. יש שמספרים שזרקו אותו לבור, אומרים בבור אין מים, נחשים ועקרבים יש בו. למה?
למה?
למה אומרים את זה? מה זה אין בו מים? אין בו תורה. עקרבים ונחשים יש בו. מה זה עקרבים ונחשים? נחש, הוא מקיש מקדימה, שזה בא לומר על כל העתיד, שהוא התעסק כל הזמן בעתיד, הקרב בוקץ מאחורה, אז הוא התעסק כל היום בעבר, אין לו הווה, אין לו הווה, זה המהות של זה. וואו. שאח שלו בא ואיתו, אמר, חבר'ה בואו לא נערוק אותו, בואו נמכור אותו, נהיה סבבה. הוא רצה לקום והתהפך. סוף סיפור. האחים שלו באים כשהוא סגן מלך מצרים, ויעני משתחווים לו, ומה הוא אומר? כל טוב חבר'ה, לא צריך.
הם אחים שלי. זה מטורף.
וזה הסיפור.
אין שנאה, אין נתירת טינה.
כלום, תקבל.
אימא'לה.
תקבל את המציאות כמו שהיא.
זה מטורף.
כן. אין עניין של צודק או טועה השם, זה לא מעניין.
תגידי עוד אנשים שהאחים שלהם יעשו להם דבר כזה ואז אין בוקה, הכל טוב, אחים שלי, הכל טוב, אין ספק, אתם זרקתם אותי לבור, זה שאני לא מת זה נס, כאילו בוא.
זה המהלך הכי גדולה של בן אדם. מה, לסלוח? לא, לעבור קושי או ביזיון מסוים, לשתוק ולהתקדם. כי תחשבי על זה שאנחנו... כל אחד מאיתנו בעם הזה, לא משנה מה עובר במהלך השנה, מגיע ליום כיפור, את כולם מקבלים. אבל זה שאתה כל השנה עושה טעויות ואז אתה מגיע ליום כיפור, לא, זה לא העניין. זה עניין של אם אחרי כל מה שעברתי ואחרי כל הדבר הזה, כל מה שעברנו, סולחים לי, למה שאני לא אסלח לחבר שלי? למה שאני אכעס עליו? מי אני שאני אכעס אותו? מי אני שאני אדון אותו?
יותר מזה, אני אגיד לך משהו על כעס ועל טינה וכל הדבר הזה. שאני חושבת שעוד שעוד אמרתי לך אותי בחיים לא לימדו לא לכעוס זה לא בריא לכעוס זה כאילו אומרים אבל לא שאתה כועס ויש לך טינה על מישהו אתה חושב שאתה כאילו עכשיו איזה חזק שהוא ידע שאתה כועס עליו כאילו אתה לא רוצה לעשות איזשהו שלום לא רוצה להרגיש פראייר סו קולד שבתכלס היחיד שסובל מזה שאתה כועס ונותר טינה זה אתה לא, זה בן אדם שאתה כועס עליו, הכעס נמצא אצלך, אתה מלכלך את הצינור הזה, נכון? דיברתי לך את הצינור הזה בינך לבינו, המטרה שלנו היא לשמור על הצינור הזה כמה שיותר דקי מכעס, משנאה, מקנאה, מכל דברים שהם רפש, רגשות ששוב, אין מה לעשות, אלוהים ברא אותנו עם רגשות האלה, אנחנו צריכים כל הזמן לעשות את העבודה, זהו הגיבור הכובש את יצרו, את יצר הרע. כל הזמן מחדש, כל הזמן מחדש, זה לא קל, זה לא פשוט.
אני אסגור את זה בזה שאתה מסבירה לנו שתי דברים, לבן אדם יש שתי נפשות, נפש אלוקית ונפש בהמית, מדהים, הבהמית תמיד תגיב ראשונה. אני רעבה, אני רוצה לאכול עכשיו, אני רוצה לשתות, כמה מהר אני מכניס את האלוקית, הכל טוב, אני באמצע פרק, אני לא צריך לאכול. יכול לחכות. וזה החלק האלוקי שבאדם. גם כשבאמצע הרחוב עכשיו מישהו יבוא לדחוף אותך, האינסטינקט לריב איתו, להתעצבן.
עזוב, שנייה לכאוב, כאב לי, קיבלתי מכבי בערך, כואב לי, יורד לי דם. כן?
כמה מהר אני מכניס את זה שאולי עשיתי לו משהו ואני לא יודע, אולי
הוא לא בריא בנפשו.
אולי הוא לא בריא בנפשו.
נכון.
זה כמה מהר אני מכניס את זה.
ואז מה, כמה מהר זה אומר כמה אתה בדרגה יותר גבוהה?
כמה, לא, כמה את מתאמנת יותר מהר להחזיר את עצמך למקום של האיזון? כי הבהמי תמיד יגיב, התמיד יכעסי, התמיד תתעצבני, זה יקרה. אין בן אדם לא כועס, אין דבר כזה. זה לא קיים.
ברור.
זה כמה מהר הוא מחזיר את עצמו למקום שהוא זג, שזה כל העבודה.
יפה. ועוד משהו אחרון לסיום שאני אגיד שגם שמעתי אתמול מדוקטור יחיאל הררי, זה לא אותו דבר, אבל הוא דיבר על האיזונים. אוקיי, הוא דיבר על האיזונים, ואז הוא אמר שכשאתה ממש ממש נגיד בלמעלה, אה, עכשיו עשית איזו עסקה או שהייתה לך הרצאה מטורפת אלף איש באו, האגו שלך פה. רגע, רגע, רגע, נשמה, עכשיו אתה צריך לקחת את כדור ההרגעה השנייה, נשמע מי אתה, הכל ממנו, להירגע, להירגע, להירגע, לרדת לפה. אבל מצד שני, שאתה נגיד במרה שחורה, באיזשהו מקום שהוא נמוך, לקחת את הכדורים, לבוא ולהגיד, בוא, תקשיב, הכל נברא בשבילך, אתה מדהים להתחיל להיזכר בכל הדברים הטובים שיש בך, אתה בכמה בורחת, בכמה זה, טה טה טה טה טה טה, לעלות גם לאיזון.
נכון.
עכשיו, זה כל הזמן, כל הזמן, אתה למעלה, שנייה שנייה שנייה, בוא נירגע, למטה, אתה למטה, טה טה טה טה טה, ואז אני כאילו אמרתי, אוקיי, דבר שזה בשבילי, כי כאילו אני הכי אפסנד דאונס, הכי קיצוני שאני מכירה, אז מצד אחד הוא צודק, נכון? כי כשאתה למעלה, אז גם לא, לא, מניה, לא טוב, כאילו, נשמה, השמש לא זורחת לך מהתחת, בואי נירגע רגע שנייה, הכל ממנו. נירגע. אבל מה שביאס אותי בדבר הזה, שאתה אומר כאילו, אבל הפיקים האלה, איזה כיף שם.
לא.
לא כיף שם?
לא גבה ליבי ולא רמו עיניי, דוד המלך. כשהוא הוריד את גוליית, הוא הסתובב וכל העם הריע לו, אמר, מה אתם מדברים, זה השם.
אז זה גם נפש בהמית. להתלהב זה גם נפש בהמית.
כל רגש שאת חווה, כל רגש, זה מהבהמה.
די, נו.
כל רגש. אין רגש שהוא מהאלוקית.
מה?
תחשבי על זה, הנשמה שלך לא צריכה רגש, לא צריכה להתרגש.
מה זה הגשמה? זה בהמי?
מה זאת אומרת?
הרגש של הגשמה.
מלשון גשמי, הגשמה מלשון גשם, גשמיות.
יואו, אני באלם.
זה לא יכול, הנפש האלוקית לא צריכה כלום. יום כיפור זה לא רק לכפר על עוונות, זה להידמות למלאכים, שמלאך אין לו גוף, הוא לא צריך, הוא לא צריך, זה זה.
אבל זה כאילו קצת לוותר על הנאות החיים, לא?
זה בדיוק העניין של האיזון. להבין שכשאתה מגיע להישגים שלך, לדברים שלך...
כאילו, כן לחגוג את זה, לא?
תשמח את זה, אבל תבין שזה בא ממישהו. תבין שזה לא אתה.
ואז זה אוטומטית מוריד את האגו.
כמות האנשים שכל הזמן... אתה יודע, היו אנשים שמתפללים לקבל ביזיונות בשביל להוריד את האגו, שלא בטעות התחילו לעשות להם דינים.
יואו.
מהמקום הזה. על מה אתה מתגאה? תחת חת בשר ודם.
אגב, בגלל זה, שראינו את הפודקאסט אתמול של יחיאל הרבי, ואז אמרתי לירון, אתה מבין למה אנשים, שהם מגיעים להישגים סופר גבוהים, אוקיי? ואין להם אמונה, ואין להם משהו שיאזן אותם, ג'סטין ביבר סטייל. אתה יודע, אנשים שהם הולכים לבמות, עשרות אלפי אנשים, ואז הם חוזרים הביתה, אוכלים צ'יפס, מורידים את הזבל, אתה יודע, פתאום הם בן אדם רגיל. הפיקים האלה, אם אין לך משהו כמו אמונה שמחזיקה אותך, תסביר לי איך אפשר לחיות ככה, ולמה הם הולכים סמים, ולמה הם מתאבדים, ולמה הם מתים.
דקה, דקה, כמו שאמרנו. כשאתה חי את השליחות שלך דקה-דקה, אתה לא מתעסק בזה. אם אתה על הבמה דקה-דקה.
תשמע, זה הבסיס להכל, באמת, כאילו. באמת. כאילו, זה הזוי לי שאני כאילו אומרת, יואו, אני הייתי מסתכלת על אנשים שמתקרבים כחשוכים, שההפך הוא הנכון. זה הזיה. ברור. זה הזיה.
כעת בקיצון אחר.
נכון.
שום קיצון הוא לא טוב.
לא, מה זה קיצון אחר? אף פעם לא הייתי עכשיו איזה... כן, או אולי קיצון של אמונה, שאל תדברו איתי על זה בכלל, ו... כן, נכון.
ממה התרחקת?
אתה יודע, זה מצחיק כשאנחנו באים אנשים לירון, ותיזהר כאילו, ורק שלא זה, ורק שלא זה.
למה? כי הם זורקים עליו את הפחדים שלהם?
כן.
של פתאום לשנות את האדם של אתה. פתאום אני אשתנה. פתאום אני כבר לא אהיה בכל מה שאני אוחז בו כל החיים. אני צריך להתחיל לבחור זהות שאולי אני.
שיואו מטורף. טוב, יש משפט אחרון שאתה רוצה, וואו, נהניתי ברמות ולמדתי מלא דברים חדשים. מה, איך אתה מסכם? זה עבר לי נורא מהר. כן, יש לי כבר דקה.
כל שיחה שלנו מפתחת. אני פשוט חושב שהקשר שלנו... בקושי חודש.
בקושי חודש.
והגדרה של כאן ועכשיו, כמה דברים זזים ומתקדמים מזה.
יואוי מלא.
שלא לדבר על כל מה שקורה לך בחיים. שהכאן ועכשיו זה מה שמייצר את השינויים האמיתיים. המרדף אף פעם לא מקדם את האדם. הנוכחות זה מה שגורמת לו להביא את עצמו במלוא הכוח.
מדהים. תודה שבאת.
אין עלייך.
ואני אבקש... מכל מי שהאזין ונהנה ולקח מזה משהו, תשתפו, תעשו טוב, תשפיעו. אני בטוחה שיש לכם אנשים שאתם יודעים שצריכים לשמוע את הדברים שנאמרו כאן. אפילו אם זה רק מסר אחד, גם אז. תפרגנו, זה עושה טוב לאור הפנים, זה עושה טוב לנשמה. ואנחנו אוהבים אתכם מאוד.
