Gal Katsiri examines impostor feelings and how they shape her identity, money mindset, and work. She recalls being called "beautiful in the eyes of the oppressor" and wrestles with charging for her gift without betraying it. A mentor offered three paths: scale her business, build a speaking empire, or become a high-ticket mentor.
Chapters
את משקרת להם, גל, למה את משקרת להם? עכשיו, אני לא משקרת, אז יש בי קולות כזה. אני לא משקרת, מה אתה רוצה ממני? עוד שנייה מגלוף שהכל בלוף. את לא כזאת מצליחה, את לא כזאת זה, אבל אני אומרת לו, אבל תקשיב, אני אומרת לו, הקולות בראש, תקשיבו, זה כאילו, זה תחושה, מעניין מי מכם מזדהה עם התחושה הזאת, אבל כשאנחנו מתחילים להגיע להישגים שלא האמנו שאנחנו נגיע להם, מתחיל להיות, וזה גם שלב שצריך לעבור אותו. התסמונת המתחזה, זה כאילו הזוי. כאילו משהו בנו לא מאמין. על הדברים האלה, וזה קורה כשאנחנו פתאום יוצאים החוצה, נגיד לי זה קרה באינסטגרם, שפתאום חשפתי את המספרים, וחשפתי את ההצלחות, וחשפתי את הדברים שכאילו, שקרו לי, אז כאילו, זה אמיתי? זה לא אמיתי? את עובדת על כולם? האם את מתחזה? זה משהו שהוא מאוד מאוד מאוד מאתגר בפני עצמו, אני רוצה שתבינו. טוב, פרק 17, יואו, זו הזיה, תקשיבו, זה הפרק האחרון שאני מחליטה בישראל. את הפרק הבא אנחנו כבר נקליט ב... ביאמי. מטורף, תקשיבו, מטורף. טוב, פה קודם כל בואו נגיד, וזה את השם שייצאו לי המילים המדויקות, שכל מי שצריך לשמוע את זה ישמע, שזה ייתן השראה, תן לי את הכוחות להגיד בדיוק את מה שצריך להגיד היום. אמן. טוב, היום יש לנו פרק בנושא הגשמת חלומות. זה הפרק סולו הראשון שלי מאז ההרצאה. וואו, ויש לי כל כך הרבה מה להגיד על ההרצאה הזאת, שכאילו היא הייתה גולת הכותרת של כל מה שאני עושה פה בשנה וחצי האחרונות. תקשיבו, זה מטורף, זה מטורף ואני מאוד מאוד מאוד שמחה שאני לא מהברנדג'ה ואני לא מבינה ואין לי יותר מדי חברים שהם מהתחום של מרצים, של פרסונל ברנדג', של האינסטגרם, כי כאילו אם הייתי יודעת אז כאילו לא הייתי עושה את זה. אגב בגלל זה לפעמים להיות טיפש וחסר ידע זה דבר נפלא, כי מסתבר שזה דבר לא מובן מאליו, לא מובן מאליו למלא אולם ב-200 כרטיסים שכאילו מתוכם כמה? 190 רכשו את הכרטיסים ורק 10 אנשים היו מוזמנים שלי. זה דבר שהוא מאוד הזוי למישהי שהיא כל כך זמן ברשת, אז אני מודה על זה לבורא עולם ולכם, ומודה שלא ידעתי על הדבר הזה, וזה מזל שלא ידעתי כי אחרת לא הייתי עושה את זה, כי לא הייתם, כל מיני חוקים כאלה, אתם מבינים שזה גם שיעור בפני עצמו, סליחה, שיעור בפני עצמו, זה שיעור בפני עצמו. שיש לנו כל מיני סטנדרטים, אי אפשר להצליח כל כך מהר, אי אפשר למלא אולם כל כך מהר, את מעט מדי זמן באינסטגרם, אין לך מספיק עוקבים, אין לי אפילו 10K, כאילו כשעשיתי את ההרצאה שלי, לא יודעת מה, 8,600 עוקבים, 8,800 עוקבים, משהו כזה, זה כאילו ביי דה בוק, זה נורא מעט, זה כאילו, מה קורה? אין חוקים, תקשיבו, אין חוקים. טוב, עכשיו, יש לי מלא מלא דברים להגיד. אבל אני רוצה רגע קודם כל לדבר על לוחות חזון רגע ועל הגשמת חלומות, סבבה? אני הבנתי משהו וחושבת שהבנתי משהו, שוב, כנראה שעוד שנה אני אגיד לא הבנתי כלום, אבל כרגע אני חושבת שהבנתי משהו ואני רוצה לשתף אותו איתכם. אני התחלתי לרשום, לשים בלוחות חזון שלי שאני רוצה להרצות, עכשיו לפני שנתיים וחצי. משהו כזה בסדר? ובכלל כל הלוח חזון שלי זה היה כזה לי, לי, לי, לי, אני רוצה שיהיה לי בית גדול, אני רוצה שיהיה לי מלא כסף, כאילו בשביל עצמי, בשביל, אני אומרת לכם את האמת, כאילו עד לפני שנתיים שלוש, זה היה בשביל עצמי, אני רוצה אוטו כזה, כי שיהיה לי נוח, ואני רוצה בית כזה, כי בא לי לחיות בכיף, ואני רוצה בגדים כאלה, כאילו הכל בשביל עצמי, אוקיי? וגם נגיד להרצות, זה בשביל האגו, זה בשביל להרגיש שאני שווה, ושאני מוערכת, ושאני זה, שאני, אני, אני, אני, אני, אני. אני חושבת שכשדברים התגשמו ומהמקום הנכון והטהור אנחנו צריכים להסביר לעצמנו ולבורא עולם או ליקום למה אנחנו רוצים את מה שאנחנו רוצים ולמה בקטע של כאילו מה זה ייתן לעולם אם יש לכם איזשהו חזון מה זה ייתן לעולם אוקיי אני יכולה להגיד לכם שנגיד בוא נגיד רגע להרצאות אני רציתי את ההרצאות כדי להרגיש שווה במקום של אגו, במקום של כאילו איזה אלופה, איזה שווה את, איזה תותחית את, איזה זה, אנשים באים להקשיב לך, אוקיי. ולאחרונה, בזכות כל ההתקרבות שלי וכאילו האמונה שממש גדלה וזה השתנה לי, זה הפך להיות אני רוצה להרצות כי אני מגלה את המתנות שקיבלתי. ואני חייבת לדעת אותם. והרצאה זה מקום וחלום שזה... איך אני אקרא לזה? הזדמנות ודרך, אוקיי, דרך. ההרצאה הזאת דרך ממש ממש טובה בשבילי להעביר את המתנות שקיבלתי, אוקיי? אז עזבו שקודם אתם צריכים להבין מה המתנות והכל, אבל באופן כללי כשאתם רושמים חלומות או שמים תמונות, אתם חייבים להבין למה העולם ירצה שהדבר הזה יתגשם. אוקיי, אני אתן לכם עוד דוגמה, על בית, אוקיי? לי יש חלום לבנות את בית חלומותיי, לעצב אותו מאפס, ושיהיה בו אנרגיה מטורפת, ושהכול יהיה יפה, ושאני אבחר כאילו ברמת הידית. אני רוצה לעצב את הבית שלי, כאילו, כמובן לא אני, עם הצוות, עם אדריכלית, עם זה, זה, זה, זה, זה, אבל כאילו זה חלום שלי שנים, שנים, שנים, שנים. עוד לא התגשם, אוקיי? עוד לא התגשם. ואז, לפני כמה ימים, אפרופו כאילו סימנים, וכל מיני דברים כאילו להיות קשובים, לפני כמה ימים, אני לא יודעת מה, נגיד שבועיים, אני נוסעת, ו... אוקיי, לא, סליחה. יום לפני שאני נוסעת ומה שהרגשתי שאני צריכה לעשות, הייתי בבית של מישהו, הייתי בבית של מישהו לאיזה ייעוץ עסקי בכלל, והיה לו בית אי מלא, אי מלא, אי מלא. אתם לא מבינים את האנרגיה, אתם לא מבינים את היופי, אתם לא מבינים את המרחב והייצוא וכל דבר במקום. כאילו, אני חוזרת משם ואני אומרת לירון, תקשיב. חיים שלי, אם יש לנו בית כזה, אוטומטית אני עושה עוד שתי אפסים, כזה, כאילו תקשיבו הכל זה אנרגיות, בסדר אנחנו נדבר על זה גם בפרק היום, כאילו כמה זה הכל אנרגיות, יש כמה דברים שאני רוצה להגיד בנושא הזה, אבל הכל זה אנרגיות, אם אתם תגורו בבית מסוים יהיה לכם אנרגיות מסוימות, אם אתם תגורו בבית אחר יהיה לכם אנרגיות אחרות, וגם בתוך אותו בית, אתם יכולים שהוא יהיה כאוס, ואתם יכולים שהוא יהיה וואו, אתם יכולים שהוא יהיה מלוכלך, ואתם יכולים שהוא יהיה נקי, ולכל דבר יש השפעה, אתם יודעים שסתם, נגיד אני, אמרתי לכם, לא הייתי מקיימת מצוות, לא הייתי כל כך קרובה ליהדות, אז לא הייתי כל כך עושה ניקיון פסח, בואו, הייתי כאילו אומרת למנקה שלי, תנקי קצת יותר טוב, ונגמר הסיפור, אני כנה איתכם. לא עכשיו, עושה סדר, מוציאה את כל המדפים, מנקה אבק בחריצים, זורקת את מה שלא צריך לזרוק, הכל מנקה, כאילו אנשים מנקים חודש, חודש וחצי לפסח, בואו. לא הבנתי את הקטע, עכשיו אני מבינה, זה בכלל, תקשיבו, זה רוחני בכלל, זה פעם בשנה המסורת דואגת שאתם מנקים אנרגיה ועושים סירקולקציה של דברים, מעיפים דברים שלא משרתים אתכם, מנקים את הכל, תקשיבו, יש אנרגיה אחרת בבית, אני לא צוחקת, כאילו עכשיו אני חווה את זה שאני עוברת למיאמי, טוב, אני אגיד כבר עכשיו את מה שרציתי להגיד על האנרגיות. המציאות הפנימית משתקפת במציאות החיצונית, אוקיי? אני עכשיו יכולה להגיד לכם שהחיים שלי בתקופת מעבר, אני עושה לכם פרומה לכל הפרק, אני בתקופת מעבר, אני לא בדיוק יודעת מה הולך להיות איתי, איך הולך להיות איתי, ישראל, ארצות הברית, קריירה, זה הולך להיות קריירה להמשיך בקריירה של אי קומאס, להתחיל קריירה אחרת של מנטורינג, פרסונל ברנד, מה קורה פה, מה קורה פה? איך החיים הפיזיים שלי נראים כרגע? כאוס. כל הדירה שלי בלאגן, הכל עובר, הכל ארוז, הכל נזרק, הכל זה, הכל פה, הכל מזוודות, הכל תיקים, את הכל, נפטרים מהכל, הכל חדש פתאום. אתה כמעט את כל הדברים שלי, או אני מוסרת, או אני זורקת, או כאילו, אתם יודעים, בואו, אנחנו כאילו נשארים עם עשר מזוודות למשפחה שלמה, מבית שכבר אני חיה בבית הזה שבע שנים, אתם יודעים כמה זרקתי? אתם לא יודעים אפילו כמה אנחנו הוגרים לאורך השנים. עכשיו, כשאתה עובר דירה, שלא לדבר על מדינה, כשעוד עוברים דירה, אתם עוד הרבה פעמים, אתם פחות זה יאללה, אורזים את זה במזוודות, בארגזים, ובאים הובלה, לא, בארצות, כשאתם עוברים לחול, זה לא ככה, כאילו... אתם הרבה יותר מסננים, הרבה יותר פדנטים, זו הזדמנות לעשות ניקיון מטורף, אז תבינו רגע אנרגטית מה זה עושה, זה כאילו, זה קרמטי ברמות הכי מטורפות שיש, כאילו. וכאילו למדתי או זה קרה לי בול, זה לא הגיוני שכאילו פשוט מה שקורה לי בפנים קורה לי בחיצון, זה כאילו הזיה. ואני רוצה להגיד לכם עוד משהו שכאילו למדתי, זה שכאילו אני גרה בדירה, אני כבר לא זוכרת אם דיברתי על זה פה ואם לא, לא נורא, ואם כן אז גם לא נורא, אתם תשמעו את זה עוד פעם. איך שאתם מתנהגים לבית שלכם מאוד מאוד משפיע, אוקיי? אני יכולה להגיד לכם שאני עברתי לבית הזה לפני שבע שנים ועברתי מבית כאילו מסרוך, כאילו דירה כזאת ישנה, עם רטיבויות בקירות, כאילו מתקלף, ישן ברמות ברמות ברמות, ועברתי לפרויקט סו קולד יוקרה. והכל חדש, והכל וואו, והכל זה, אני בכלל לא הרגשתי שייכת לשם, כאילו היה לי משבר זהות גם שם, כאילו מה קשור אני במדיין יוקרה, אני כאילו גל, אני גל המסרוך הבעצמי כאילו כזה. קיצור, אבל בניין יוקרה והכל, וגם זה מטורף לראות איך הבית השתנה עם השנים. כאילו, אני מקבלת פלאפות כל פעם שאני קצת משתנה, איכשהו גם הבית משתנה. זורקת ריהוט, מביאה ריהוט חדש, זה, זה, זה, זה. כל הזמן שינויים. שאגב, זה מבורך, כאילו, מי שיש לו בבית כל הזמן לעשות שינויים, זה אנרגיה חדשה, זה וואו. ואם אני אספר לכם סוד, יש לי חברה שסיפרה לי שהעשירים, יש להם מסורת, שבראש השנה ובפסח הם עושים בדק בית. ומעיפים חצי בית, זורקים וקונים חדש, רק שתבינו כאילו. אז אני שמעתי על הדבר הזה, ובפסח האחרון זה מה שעשיתי, כי בחיים לא עשיתי, עכשיו אני אומרת לכם, לזרוק נעלי בית, לזרוק פיג'מות, לזרוק תחתונים, לזרוק את הסלי כביסה זרקתי, אתם לא מבינים מה זרקתי, את כל הציוד של המטבח זרקתי, קניתי הכול חדש. עכשיו אתם תאמינו או לא, לא יודעת אם זה קשור או לא קשור, אני לעולם לא אדע, אבל בערך שבועיים אחרי שהחלפתי חצי בית, נלקחה החלטה לעבור למיאמי. משהו קורה, תקשיבו, האנרגיה זזה, אתם לא מבינים איזה מטורף זה, מה שאתם עושים בבית. עכשיו, מה שרציתי להגיד לכם זה שכאילו אני גרה בבית הזה שבע שנים, והתחילו להיות כל מיני בעיות בבית, כאילו סדקים בקירות, רטיבויות, זה, זה, זה, ולא טיפלנו. לא יודעת, לא טיפלנו, כאילו מה זה לא טיפלנו? כתבתי לבעל בית, הוא לא התייחס, הייתי צריכה לחפור. לא חפרתי. עכשיו כשאנחנו עוזבים, כשאנשים באו לראות את הדירה, אני כאילו אומרת לירון, תגיד לי, מה עובר עלינו? מה זה הגועל נפש הזה שיש לי פה סדק בקיר ואנחנו לא טיפלנו בזה? מה זה הרטיבות הזאת שלא טיפלנו בה? כאילו, זה מאוד מאוד מאוד משפיע. זה מאוד מאוד משפיע. כאילו, זה קצת כמו נגיד בביזנס, שיהיו כל מיני דליפות, ואתם, לא נורא, לא נורא, לא נורא, בסוף זה כאילו מצטבר, וקורה אסון. אתם כאילו... זה משפיע. בקיצור. כמובן שעכשיו שכחתי בכלל מה רבתי להגיד ומה זה. על הרצאה, אנרגיות שהכל זה זה, אוקיי סבבה. הגשמת חלומות, אתם צריכים שזה יעשה, אה אוקיי, אז אני אספר לכם על הבית. אז הייתי בבית מדהים, אמרתי לאירון, כאילו תקשיב איזה אנרגיות זה זה זה, זה נתן לי השראה מטורפת, ואז עוד פעם נכנסתי רבאק לחלום הזה שאני רוצה בית וואו וואו וואו וואו וואו, כאילו כזה שאת נכנסת והלב שלך נרגע, אוקיי? כל אחד והחלומות שלה כן, מישהי אחת יכולה להיות שזה וילה, יש אחת פנטאיוז ויש אחת דירה קטנה ומהממת שהיא מעצבת אותה, נפלאה, זה בכלל כל אחד ומה שהחלומות שלו. בקיצור, יום אחרי זה, אני נוסעת באוטו וזה, ופתאום כאילו באו לי כל המחשבות על הבית, איזה בית וזה, ואז אמרתי, טוב גל, את חייבת שנייה להסביר לעצמך ולבורא עולם, למה את חושבת שזה יעשה טוב לעולם שיהיה לך בית כזה? כי כאילו, כבר הבנו שכאילו אם זה רק לעצמך זה לא רלוונטי. זה לא זה לא זה. אוקיי, קיצר אני עוצרת ואני רושמת ואז אני רושמת שאני רוצה שיהיה לי בית גדול ויפה ומעוצב יפה כי זה ייתן לי שלווה וזה ייתן לי נחת וכשאני בשלווה ובנחת אני אוכל להעניק הרבה יותר לעולם וההישגים שלי יהיו הרבה יותר גדולים ואז אני אוכל לתת הרבה יותר השראה והכל יהיה יותר עוצמתי. עכשיו אני לא יודע מאיפה זה בא לי, אני אומרת לכם אני לא הלכתי לשיעור תורה אחד בחיי ואז מתחיל, בסוף פתאום בא לי לרשום אני רוצה גם שיהיה לי בית גדול ואני אוכל לארח וזה וזה וזה, כדי שאני אוכל לארח שם שיעורי תורה. מה? כאילו, מה קשור? אבל זה יצא לי. אמרתי, טוב, רשמתי את זה. קיצור, אחרי כמה ימים הכירו לי מישהי, נומורולוגית סופר מצליחה בישראל. קניתי איזה הרצאה שלה. בדקה עשר של ההרצאה היא מדברת על כאילו זימוני מציאות, 2026, זה שנה של דברים בפעם הראשונה, שנה מטורפת של השגת יעדים. משהו, שנה משוגעת, כי זה כאילו, אם אנחנו סוכמים את 2026, זה כאילו אחד, זה כאילו התחלות חדשות. שאיזה כיף שאני עוברת לארה״ב בשנה אחת, פשוט קוסמי ומדהים. בקיצור, ואז היא מדברת שם על בית, ואז היא אומרת, תקשיבו, הכל צריך להיות בקטע של כאילו קבלה ונתינה, קבלה ונתינה, וכל דבר שאתם רוצות, אתם חייבות שזה יהיה בסינרגיה. כאילו אם אתם רוצות לקבל משהו, אתם חייבות לתת משהו. אוקיי? ואז היא נותנת דוגמה של בית. ואז היא אומרת, אני רוצה בית גדול ויפה כדי שאני אוכל לארח שם לשיעורי תורה. עכשיו אני כזה אומרת, אוי, זה מוכר לי המשפט הזה. עכשיו, אני אומרת לכם, אתם זוכרים שכשרשמתי את זה בפתקים בטלפון, זה בא לי. אני לא יודעת מאיפה זה בא לי בכלל, בגלל זה גם לא הייתי בסגורה שרשמתי את זה. זה היה לי מוכר. היא אמרה את זה כאילו, אני כזה, רגע, זה מוכר לי. מוכר לי המשפט הזה שהיא אמרה עכשיו. היא הולכת לפתקים בטלפון, רואה ששלושה ימים לפני זה זה מה שרשמתי. אני כזה, אוי גד. אם זה לא מסר, אני לא יודעת מה זה כן. קיצור, ואז אני מתחילה להבין שזה הכיוון שאנחנו רוצים, תשימו לוחות חזון, תחלימו הכי גבוה, אבל תמיד תחשבו. איך זה יעזור לעולם כשאתם תשיגו את המטרות האלה, אוקיי? זה משהו שהוא מאוד מאוד מאוד חשוב, ואני מרגישה שרק ברגע שאני עשיתי את השיפט הזה על ההרצאה, היא התגשמה, אוקיי? עכשיו אני רוצה שתבינו, טוב רגע בואו נדבר שנייה על ההרצאה, אוקיי, זה דבר שאני הכי רציתי בעולם, וגם מאוד פחדתי ממנו, אני בטוחה שכולכם תבינו שדווקא הדברים שאנחנו הכי הכי רוצים, אנחנו גם הכי הכי מפחדים מהם. כנראה בגלל שאנחנו מפחדים שאם הדבר שאנחנו הכי רוצים, אם זה לא יצליח, אם זה לא יהיה טוב, אנחנו לא תהיה טובים, מה יקרה, מה קורה, כאילו לפעמים אנחנו פשוט מעדיפים להשאיר את החלום הזה במגירה, אבל יצא, וכבר אתם מכירים נראה לי את הסיפור, שעזרתי אומץ, קרה מה שקרה, ועשיתי את ההרצאה, ופחדתי ממלא דברים, כאילו דבר ראשון, שוב, זה מפחיד לעלות על הבמה, ונורא פחדתי שיהיה לי גם ירידת מתח, אחר כך פחדתי מיליון דברים, פחדתי שלא יבואו אנשים, פחדתי שאני אשעמם, פחדתי שזה לא יהיה טוב, פחדתי שאנשים יגידו, יואו, היא כל כך טובה במסך, והפודקאסט שלה כזה טוב, וכיף לה לראות אותה, אבל כאילו במציאות, איזה שהמום כאילו סבלנו באמת ממש פחדתי מזה ואני חושבת שבורא עולם הכין אותי להרצאה הזו ברמה שגם אני זוכרת שנפגשתי עם מישהי שכבר עשתה הרצאה לא יודעת מה נראה לי 500 600 איש אז היא אמרה לי גל תקשיב את חייבת לזכור משהו כי אמרתי היו חלום שלי גם לעשות הרצאות ואיזה כיף לך זה היה ממש מזמן אז היא אמרה לי גל תקשיבי ביום שאת תעלי על במה וזה יקרה אני רוצה שאת תזכרי שאת לא מעניינת אותם אני כזה מה? את לא מעניינת אותם. למה? הם באו כי הם רוצים לשמוע מה שיש לך להגיד בשביל החיים שלהם. את לא האישו, את לא מעניינת. עכשיו, זה יכול להיות כאפה רעה וזה יכול להיות כאפה טובה. אני לקחתי את זה לכאפה הכי טובה שיש, נכון? בעצם, אם אני לא מעניינת ואני לא האישו, איזה קל. אני רק צריכה לבוא, לדבר את הדברים שלי, לשים כוונה בדבר, להגיד שאני רוצה לעורר בהם השראה, אני רוצה לחזק להם את השריר של המסוגלות ושהכל אפשר יהיה גם עבורם. וזהו, אתה מבטל את עצמך, כי זה מה שקורה. זה מה שקורה. עכשיו, זה עזר לי כל כך? כי אחרת אם אתה בא עם האגו שכולם באים בשבילי ואני כזה תותח ואני כזה עלוב ואני כזה זה, דבר ראשון זה מעלה את רף החרדות. דבר שני זה שקר. אתה כלום ושום דבר, כפרה. אתם זוכרים את שתי פתקים שצריך ללכת איתם, אני עפר ואפר? והעולם נברא בשבילי. הבלנס הזה הוא כל כך כל כך חשוב, כל כך כל כך חשוב, אז אני כאילו, אני מרגישה שאני ממש הצלחתי להיות בבלנס הזה בימים שלפני ההרצאה, וגם בהרצאה עצמה, של אני כלום ושום דבר, הכל זה מבורא עולם, הכל הוא מביא לי, הכל אני מדברת, הכל השטף זה בזכותו, כי המסרים בדיוק שאני צריכה להביא זה ממנו, ומצד שני, העולם נברא בשבילי, כלומר להתרגש, ואיזה כיף, ואני מאגשימה חלום, ואני כלי ראוי, ואיזה מטורף זה, שבורא עולם ככה מאמין בי, כאילו איזה כיף, אוקיי? זה מאוד מאוד מאוד עזר לי כי אחרת זה היה יכול להפוך להיות לחץ לא חיובי ואני שומעת על הרבה אני שומעת על הרבה שעשו הרצאות ומאוד סבלו לפני והיו מאוד בלחץ לפני וגם תוך כדי ההרצאה הם לא נהנו הם רק רצו שזה ייגמר והם רק רצו שיהיה תעקלה אחרי זה תקשיבו אני נהניתי אני לא זוכרת מתי נהניתי כך בחיים שלי וואו וואו וואו וואו איך נהניתי יכלתי לדבר שם גם חמש שעות נהניתי ברמות אוקיי שזה בגלל שבחרתי ליהנות, לא בלחץ, התרגשתי, לא הייתי בלחץ, ממש לא, כי הבנתי שאני זאת אני, המטרה שלי פה לעורר השראה באנשים ותו לא, זהו, ניתקתי את עצמי מהאירוע, ידעתי בדיוק מה אני רוצה לגרום להם להרגיש וכך היה, אוקיי? עכשיו תבינו שאחד הדברים שנגיד גם פחדתי, יש הרבה אנשים מספרים זה שאחרי אירוע כזה יש דאון, יש דאון ממש ממש רציג, אני חושבת אתם עולים לפיק, אתם עולים לפיק, פתאום אתם רואים קהל ובוחרים לכם כפיים וצוחקים מכם ומלא פידבקים ומלא הודעות ומלא תיוגים, אתם כאילו בשיא ואז אפשר לרדת, כאילו מה קורה, איך נופלים ככה, לא הגיע הדאון, לא הגיע, עוד פעם כי באתי לזה ממקום שאני כלום ושום דבר, אני חושבת שזאת הסיבה שלא היה לי את הדאון הזה היה לי דאון בקטע שהייתי מאוד עייפה, כאילו יומיים אחר כך, כי גם לא ישנתי טוב כבר כמה ימים, הייתי מאוד מאוד מאוד עייפה. אבל לא היה לי שום דאון. אני כבר שבועיים אחרי זה, אין דאון. הכל טוב. כאילו, גם מהסיבה שאני מרגישה שזה רק ההתחלה, וגם מהסיבה שכאילו הכל טוב, גם אני רוצה להגיד שההורות מאוד מקרקעת, כאילו יום אחד את עולה על במה ואת עושה זה, וזה מטורף, וכאילו מוחאים כפיים, ולמה שאמרתי לכם שזה כאילו היי. יום אחרי זה, מחליפה קקי לילד שלך והולכת לגינה. תירגעי כפרה, כל טוב. רגיל, את בן אדם רגיל, לא להתלהב. את לא פה איזה משהו. לא להתלהב יותר על המידה. הבלנס, הבלנס הוא כל כך כל כך כל כך חשוב. טוב, מה אני אדבר איתכם עכשיו על אפקט המתחזה או על ה... אלוהים ישמור מה שקרה אחרי ההרצאה שלא צפיתי. טוב, בואו נדבר שנייה על אפקט המתחזה טוב. מי שלא מכיר, אפקט המתחזה, אמרתי, טוב, אני אקריא לכם את זה מהג'מנאי, אוקיי? כדי שאני אתן לכם, נו, תיאור כמו שצריך. אוקיי, תסמונת המתחזה היא תופעה פסיכולוגית שבה אנשים מוכשרים ומצליחים חשים שהם נוכלים. ושההישגים שלהם הם תוצאה של מזל, תזמון או טעות ולא של יכולת אמיתית. מה מרגישים? מרגישים שעוד רגע כולם יגנו שאני לא באמת יודע מה אני עושה. וביטול עצמי, ייחוס הצלחות לגורמים חיצוניים היה לי מזל, הם פשוט נחמדים אליי במקום לכישרון או לעבודה קשה. למה זה קורה? למי זה קורה סליחה? זה לא הפרעה נפשית אלא חוויה נפוצה מאוד, היא שכיחה מאוד בקרב אנשי הייטק, אמנים ומנהלים, כך גדל הסיכוי שהוא ירגיש שהציפיות ממנו גבוהות מדי והוא מרמה את המערכת. אז אחרי שהבנו מה זה תסמן את המתחזה, אני רוצה להגיד לכם שכאילו גם בכל הדבר הזה ברשת וככל שהצלחתי יותר התחלתי להרגיש את תסמן את המתחזה, אחרי ההרצאה גם, זה כאילו כזה קולות של... את משקרת להם גל, למה את משקרת להם? עכשיו, אני לא משקרת, אז יש בי קולות כזה, אני לא משקרת, מה אתה רוצה ממני? עוד שני מגלוף שהכל בלוף, את לא כזאת מצליחה, את לא כזאת זה, ואני אומרת לו אבל... אני אומרת לו, הקולות בראש, תקשיבו, זה כאילו, זה תחושה, מעניין מי מכם מזדהה עם התחושה הזאת, אבל כשאנחנו מתחילים להגיע להישגים שלא האמנו שאנחנו נגיע להם, מתחיל להיות, וזה גם שלב שצריך לעבור אותו, התסמונת המתחזה, זה כאילו הזוי, כאילו משהו בנו לא מאמין על הדברים האלה, וזה קורה כשאנחנו פתאום יוצאים החוצה, נגיד לי זה קרה באינסטגרם, שפתאום חשפתי את המספרים, וחשפתי את ההצלחות, וחשפתי את הדברים שכאילו... שקראו לי, אז כאילו, זה אמיתי? זה לא אמיתי? את עובדת על כולם? האם את מתחזה? זה משהו שהוא מאוד מאוד מאוד מאתגר בפני עצמו, אני רוצה שתבינו. וזה גם כזה, טוב גיא, אולי, כמו שעכשיו הקראתי עליכם, הג'מני, זה כאילו, אולי היה לך מזל. פיקציה, נו די, כאילו פעם אחת, מספיק, כאילו זה לא אמיתי הדבר הזה. זה רק עניין של זמן עד שהם גם יגלו שאת בלוף. כאילו זה התמודדות נפשית שהיא מאתגרת מאוד, מאוד מאתגרת. אז כאילו שתבינו שגם בכל הדבר הזה של כאילו של ההצלחה והחשיפה, זה גם משהו שכאילו הוא פה מהצד, וזה מוזר וזה מאתגר מאוד מאוד מאוד להתמודד איתו. ועוד דבר שאני רוצה להגיד לכם על כל מיני אמונות שהן שקריות בגיד, יש לנו אמונות כאלה, על הצלחה, על כסף, שכאילו אנחנו, אני יכולה להגיד לכם, נגיד עליי, על הכסף, שאנחנו האמנו, אני האמנתי שכשיהיה לי כסף הכל ייפתר. אני רק צריכה שיהיה לי כסף מסוים, ואז הכל יהיה בסדר. ואז מגיע הכסף, אוקיי? מגיע הכסף, ואז מתחילים פחדים אחרים שזה יילקח, שזה ייעלם, שכאילו נכון אומרים הרבה נכסים, הרבה דאגה, אני לא מאמינה בזה, בסדר? זה לא, זה אמונה מקבילה, אבל... כשמתחיל להיות הרבה כסף, זה לא עניין של הרבה נכסים, הרבה דאגה, כמו שהפחד שכשיהיה לי כסף הכל ייפתר, זה הופך להיות ב... יש לי את הכסף, עכשיו אני מפחד שהוא ייעלם. אני מפחד להפסיד אותו, אני מפחד שזה זה, אני מפחד שזה זה, עכשיו אני מפחד שזה. ואותו דבר על הצלחה. נגיד, אני רק רוצה למלא אולם, ואז מתחיל להיות כאילו פחד כזה, אולי זה פוקס, אולי אני אצליח לעשות את זה עוד פעם. מה אם זה היה לי בפליק? כאלה, פעם ראשונה היה לה כאילו, עשו לך ג'סטה. סבבה. הפחדים מתחלפים, אז כל הזמן יש לנו פחדים להתמודד איתם, ואני באמת חושבת, שאגב, גם ברגע שאנחנו רוצים את הכסף, וגם ברגע שהשגנו את הכסף, ואז אנחנו מפחדים קצת שהוא ייעלם, הדרך היחידה להתמודד עם זה, זה גם, זה אמונה שמה ששלי שלי, ומה שלא שלי לא שלי, ומה ששלי אי אפשר לקחת לי, ומה שלא שלי בכל מקרה לא שלי. זה כאילו להבין, ובואו, שום דבר לא שלנו גם ככה. כאילו בואו, גם הבית שאתם קונים, יבוא יום מישהו אחר יגור שם. זה לא שלכם, שום דבר לא שלכם, גם הגוף הזה. הגוף הזה הוא בהשאלה, אני קיבלתי אותו בהשאלה, יום יבוא ולא יהיה לי גוף, כאילו לכולנו הכל הכל הכל זה בהשאלה, אז אני חושבת שברגע שאנחנו משחררים מהשלי שלי שלי שלי שלי שלי שלי, ואנחנו מקבלים את זה שכאילו הכל הולך וזה בא וזה הולך וזה בא וזה סרקולציה, אוקיי ואני יכולה להגיד לכם, שנגיד אני השנה הפסדתי הרבה מאוד מאוד הרבה מאוד כספים יצאו, מלא מלא מלא מלא באמת מלא, אולי לא יודעת מה שתי שליש לא שתי שליש חצי, או רבע, לא יודעת כמה בדיוק לא חישבתי, מכל מה שחסכתי בשנים האלה הלך השנה, אוקיי? אז מה? להפך, אני קוראת לזה ברכה. למה? כי צריך סירקולציה, מים עומדים, מהביא שאיך רפש. צריכים להיכנס ולצאת, להיכנס ולצאת. ואמונה שבאמת, מה שצריך להיות שלי, יהיה שלי. עכשיו, זה משחרר כל כך הרבה סטרס, כי הסטרס הזה גם של ה... תחשבו נגיד, אתם נאחזים במשהו חזק, חזק, חזק, חזק, אפילו תאחזו בחולצה שלכם. וואלה, זה כואב, זה כואב באצבעות, זה מעייף. ברגע שאתם באים, אוקיי, כמו שאני עשיתי נגיד בהרצאה, אני באה לעשות את מה שבאתי לעשות, וזהו. אני משחררת גם מהתוצאה. כמו שאומרים, אלוהים הוא על הדרך, אתם על הדרך, בורא העולם הוא על התוצאה. כזה. כזה, כזה, כזה, כזה, כזה. אי אפשר, כוכב ורוצה מידי, אי אפשר כל הזמן, אני ואני, והכל תלוי בי, והכל תלוי בי, והכל תלוי בי. הפעולות שלנו תלויות בנו, נכון, אבל התוצאות לא תלויות בנו. וזה כל כך משחרר וזה כל כך עושה טוב, כי אחרת באמת אי אפשר, אי אפשר, גם זה עושה סטרס שאין לתאר, שסטרס הוא מקור המחלות, ולא כיף לחיות ככה גם. אני רוצה לספר לכם סיפור קטן שבעיניי הוא סמלי ברמות. היה לנו איזה מקרה, עם מישהי בשכונה, אוקיי? מישהי בשכונה, רצינו למכור אופניים, זה היה לפני יום כיפור, היא אמרה, טוב, יאללה, תביאו לי את האופניים, כמה מאות שקלים רצינו למכור את האופניים, היא אמרה, טוב, אני רוצה לבדוק רגע שהם סבבה ואני אשלם לכם, טוב, סבבה. ירון השאיר לה את האופניים, עבר יום כיפור, אחרי יום כיפור היא אומרת, טוב, מסתבר שזה לא היה טוב, תבואו לקחת את זה. ירון אמר, טוב, אין לנו מה לקחת את זה, כאילו כבר קנינו לירון קורן אופניים חדשות, וזה לא רלוונטי כבר האופניים האלה, כאילו. בואו ובואו זה היה מעצבן כי כאילו אמרנו טוב מה יום כיפור אולי השתמשו בזה כבר וזה ועכשיו היא רוצה גזל כאילו זה הרגיש כמו גזל. אמרתי לה ירון עזוב בואו לא נתעצבן מזה הכל טוב בוא נגיד לה שתתרום את זה למשפחות שצריכות את זה בלי כסף והכל טוב כפרה על האופניים האלה. אוקיי סבבה היום אנחנו בוחרים את כל הריהוט שלנו בבית כאילו למיאמי וזה אז היא הגיעה אליי עכשיו לא ידעתי שזאתי אם הייתי יודעת הייתי אומרת לא לא רוצה כאילו היא לא משלמת האישה הזאת וזה לא בא לי. הגיעה אלינו הבחורה, האישה, לקנות את ה... לקנות פינת אוכל. סבבה, לקנות את הפינת אוכל שלנו וזה, ואז אמרתי, אה, בטח היא לא תשלם, בטח היא לא תקנה ולה לה לה. אמרתי לה, טוב, תעבירי לי את המקדמה במיד, והיא גם הסכימה שהפינת האוכל תהיה עד היום האחרון, כאילו, כדי שיהיה לנו איפה לשבת ולאכול וזה וזה וזה. קיצר, היא הביאה את המקדמה במיד, הכל טוב, אפילו אמרה שתקנה עוד כמה דברים, סגרה לי פינות, מושלם. ירון פוגש, ואז היא גם הבינה, תוך כדי הייתה אצלי בבית, נורא נחמדה וזה, ואז היא גם הבינה שאנחנו המשפחה עם האופניים, מה שקרה עם האופניים וזה, לא נעים, זה, זה, זה, אמרתי, הכל טוב, תתרמו את זה, באמת, הכל סבבה. ואז בעלה פוגש את ירון בשכונה, ואז הוא אומר לו, ירון, זה אתה אבא של קורן, זה, שתדע לך, אנחנו חייבים עוד לך הכסף על האופניים, לא נעים, ירון אומר לו, מה פתאום, כפרה כבר לא צריך וזה, תתרמו את זה. לא, לא, אין דבר כזה, דחף לו את הכסף. עכשיו, תבינו מה זה, שאתה משחרר ומה ששלך יגיע אליך. עד אליך, בלי מאמץ, לא רדפנו ולא כעסנו ולא צעקנו ולא כתבנו, אמרנו לה תתרמי את זה והכל בסדר, אבל ברור העולם החליט שהכסף הזה הוא שלנו, הביא לנו אותו, אפילו שזה היה באיחור של חצי שנה, כאילו לא יודעת, אוקטובר, נובמבר, דצמבר, ינואר, כן, ארבעה חודשים אחרי, זה פשוט סימן, אמרתי לאהרוניו תקשיב אני בשוק, אני בשוק, קיבלנו את זה באהבה, סבבה, לרגע כאילו ירון התעצבן, אבל מהר מאוד נרגענו מזה, סתם מהעיקרון שזה מעצבן, כאילו, טוב, הכל טוב. זה הגיע עד אלינו. עכשיו, אתם צריכים להבין, מה ששלנו, שלנו. ומה שלא שלנו, לא שלנו. כאילו, גם אם עכשיו יש לי, אני שומרת על סכום מסוים של כסף, הוא ברגע יכול להיעלם, ברגע הוא יכול להיעלם. אז אני חושבת שהנחת רוח והשלווה ולפעול, ברור שלעשות פעולות והכל, אבל צריך להבין שמה שמגיע לנו יגיע לנו. זה מטורף, זה כאילו, זה הבנה שהיא, לפחות היא מאוד מאוד שונה מכל מה שאני גדלתי עד היום. זה כזה, אני גדלתי על אם אין אני לי מי לי, שזה כאילו גם נכון, ברור, אבל... אני לא גדלתי על, אני כאילו כזה, זה בזיעת אפך תאכל לחם, זה כזה, הכל אתה צריך לעבוד מאוד מאוד קשה והכל תלוי בך והכל בך, בך, בך, בך, בך, בך, בך. זה מאוד מלחיץ, זה מאוד מלחיץ. תקשיבו, כאילו, אני לא יודעת, אני לא חושבת שהייתי יכולה לעבור לחו"ל אם זה מה שהייתי מאמינה בו. כאילו, באמת, אני כאילו אומרת, מה זה, אני עוברת לכלום. אני עוברת לכלום. ואם לא הייתי מאמינה שמישהו שומר עליי ומגן עליי ומכווין אותי ואני רק צריכה להקשיב לסימנים ולתחושות בטן שלי, תקשיב, אין סיכוי. אין סיכוי שהייתי עושה רבע מהדברים שעשיתי. באמת. אוקיי. טוב, על מה נדבר עכשיו? וואי, יש לי כל כך הרבה דברים להגיד, אלוהים. טוב. לא, אני אשאיר את מה שקרה, את האסימון שנפל לי אחרי ההרצאה לסוף. אז דבר נוסף שקרה, זה ששבוע שעבר לפני יומיים הייתי בפאנל, מלודי אירחה אותי בפאנל של נשים, שזה היה מדהים, ורק שתבינו, יש לי הכל יחסי, כאילו אנשים אומרים לי בהצלחה, בהצלחה, אני כזה, אבל זה קטן עליי, אחרי שאני הרציתי לבד כמעט שעתיים, כאילו מה זה פאנל לשתי שאלות לענות, כאילו זה... קטן הרי, הכל טוב. אז למה זה הכל יחסי וזה? והיה כיף, היה כיף. אני רוצה להגיד לכם, שאפרופו שינויי זהות וזה, שלא אשכח את זה שבתקופה שהיינו בדוכנים, שעשיתי דוכנים, היה איזה מישהו, בחור, שכאילו הייתי נוסעת איתו תמיד לדוכנים, היה לנו נסיעות ארוכות, כאילו תמיד הוא היה נוסע איתי, כאילו שהיינו נוסעים דוכנים בירושלים. אתה יודע מה, אז הוא קצת התחיל להכיר אותי וזה, וכאילו... ואז הוא אמר לי, תקשיבי, את יפה בזהות של כופה. ככה הוא קרא לי, יפה בזהות של כופה. הוא אומר לי, כאילו, את משהו, ואת לא מודעת לעצמך בשום צורה, אבל אמיתי, לא כאילו פייק. אז הוא אמר, נכון, וזה, כאילו, לא הייתי ילדה יפה, ולא הייתי מהמקובלות, תמיד הייתי ליד. ולמה אני מספרת לכם את זה? כי נגיד בפאנל, אוקיי, פגשתי שם כל מיני בנות, כאילו גם בנות שישבתי לידן, וגם שיצאתי, כאילו פתאום, אני מקובלת. כאילו פתאום זה כזה, יואו גל זה, בואי שביל ידי, בואי זה, בואי זה, וכאילו, אני כבר הרבה מאוד שנים כזאת, אוקיי, שאני לא עכשיו איזה, זה כאילו, אני חושבת שלא יודעת מה, מהתיכון. וגם לפני זה לא הייתי איזה ילדה קקמאיקה שכאילו היו זורקים עליה דברים וכאילו איזה חננה בננה, לא. אבל תמיד הייתי ליד. תמיד הייתי זאת שכאילו יש את הבחורה הכי יפה בכיתה וגלי יד. גלי כאילו הצלע החמישית או איך שלא קוראים לזה, גלגל חמישי או גלגל שלישי או לא משנה. גלי תמיד ליד. עכשיו מה שקורה זה שלצערי הרב או לשמחתי הרבה לא יודעת כי זה גם יתרון. זה מה שמתקבע, זה מה שאני מאמינה שאני, כאילו, כי הילדות מאוד מאוד מאוד קריטית, מאוד. וכאילו הרגשתי, וואי שאני לא אפקה, אבל כשהלכתי לפאנל הזה, שכאילו גל הילדה כאילו אומרת, יו מי את? מי אנחנו? כאילו פתאום אני המקובלת שכאילו רוצים לשבת לידה באוטובוס בטיל שנתי. וזאת לא הילדה שהייתי. כאילו הייתי מהילדות שבוחרים אותן אחרונות למשחק כדורסל, נכון כשהיינו ילדות אז היה כזה קבוצות לשחק כדורסל, הייתי מהאחרונות. כאילו הייתי טובה בספורט ולא הייתי הכי יפה והייתי כזאת נורא נורא רזה ושדופה וכאילו הבנים לא רצו אותי וכאילו כזה. וזה מוזר, כאילו להיות פתאום הילדה שהיא כאילו היא מקובלת ורוצים לשבת לידה והיא וואו, וכאילו פתאום אני יוצאת להפסקה וזה כזה גל, יואו, וכאילו פונות אליי בנות וכאילו אני... תשמעו זה הזיה, זה... אז שוב הנה אתם רואים כבר לפני שנים הוא אמר לי יפה בזהות של כופה אבל הכופרה שאני חושבת שאני, אתם מבינים, היא עדיין שם. זה... אני לא יודעת אם זה יעבור אפילו. אני לא יודעת אם זה יעבור, ואפילו אני לא יודעת אם אני רוצה שזה יעבור. אתם יודעים? כי... אני חושבת שזה גורם לי להישאר עם רגליים על הקרקע וכל פעם להיות בהלם מחדש, ואני מאחלת לעצמי תמיד להיות בהלם. מאחלת לעצמי תמיד להיות בהלם ולהבין שזה לא מובן מאליו. כאילו לפני ההרצאה, אז כאילו המפיקה אמרה לי מה את בשוק, מה את בהלם, שכאילו, מוטי את תקשיבי, אני בשוק ואני בהלם, וזה קצת עצוב אם יום אחד אני לא אהיה בהלם. כאילו אני מאחלת לעצמי שכל עולם שאני אמלא, וכל סדנה שאני אעשה, וכל מה שאני לא אעביר, שאני אפגוש את האנשים שכאילו החליטו לבוא וכל פודקאסט שאני אוציא אני אתרגש. באמת. כי זה כאילו להישאר עם הרגליים על הקרקע ולהבין ששום דבר לא מובן מאליו. זה קצת כמו מזכיר לי שאנחנו קנים בבוקר ואנחנו אומרים אוהדי אני, שהחזרת נשמתי בחמלה רבה אמונתך. זה אגב, אתם יודעים שזה בחמלה פסיק. רבה אמונתך כאילו ואז אחרי שאני מסיימת להגיד את זה אני אומרת אתה יודע בורא עולם שאתה מאמין בי כאילו אתה מאמין במי אני שאני לא מאמין לעצמי וכאילו זה גם כאפה כזאת להבין לא מובן מאליו שקמתי בבוקר לא מובן מאליו לא מובן מאליו כל מה שקורה לי לא מובן מאליו ואולי אני שמחה שיש בי את הזהות הזאת של הקופה כי זה כאילו כן, זה כאילו כזה, מאין באתי? יואו, זה עושה לי לבכות, כי כאילו... זה לא נתפס לי, זה כאילו באיזשהו מקום, זה לא נתפס לי שמהילדה הזאת שהיא כאילו הרגישה... כל כך כלום. יוצא דבר כזה. יוצא דבר כזה. שהאנשים משלמים כסף כדי לשמוע מה שיש לה להגיד. שהיא כאילו באה וגל בואי שביל ידי, גל בואי שביל ידי בואי, כאילו, מה? נו, זה הזיה. זה באמת הזיה. ועזבו שכאילו יש לי גם מה להגיד על העולם הזה, שכאילו גם אני אצליח לפתח שם שרירים, כאילו אני לא מכירה את העולמות האלה, של כל המשפיענים, בואו, אני לא מכירה את העולם הזה. אני כאילו זה קצת יש לך, אני מרגישה שיש מין סטמפה כזאת של אתה מתהלך בכמה עוגבים יש לך וכמה אתה מצליח, ולפי זה אנשים רוצים כאילו להצטלם איתך או לתייג אותך או להיות איתך בקשר, אם יש לך עשר אלף אתה רמה מסוימת, ואם אתה עשרים, השלושים ואם אתה מאה, זה קצת מגעיל אותי, אני לא אשקר, אני חושבת שצריך למדוד בני אדם כבני אדם ולא לפי הלייקים שלהם והעוקבים שלהם, אבל שוב, זה כאילו כמו ש... אבל זה להיות תמים, סתם אני משתפת אתכם שזה כאילו חדש לי, ללכת לאירוע וכאילו יש שם הרבה מאוד אנשים שהם מי ומי ועם הרבה הרבה מאוד עוקבים וכאילו זה מוזר, זה מאוד מוזר, אבל אני צריכה ללמוד להשתלב. זהו, טוב, נגיע לדבדבן שבקצוות. יש לנו 25 דקות. סתם, יש לנו כמה זמן שנרצה. טוב. אז ככה. כשאני עשיתי את ההרצאה, אגב, לא סתם אני אומרת, אנחנו חופרת על את המשפט הזה, הדרך מתבהרת להולכים בה, כשאתם מתחילים ללכת את הדרך, אין לכם מושג מה אתם תגלו, איזה פניות אתם תיקחו, איזה אנשים תפגשו בדרך, איזה חיות אתם תפגשו בדרך, איך השבילים ייראו, איזה אבנים יהיו על השבילים, איזה צים. יש מצב שאתם חושבים שאתם תעשו ימינה, שמאלה, ימינה, ובסוף אתם תעשו ימינה, ימינה, ימינה. אבל רק כשאנחנו מתחילים ללכת, אנחנו מבינים. אז כשאני עשיתי את ההרצאה, אמרתי, טוב, ביי, כאילו זה חלום שלי, וכרגע זה מרגיש לי מדויק, לפני שאני עוברת, ואני הולכת לעשות את זה. לא היה לי מושג מה אני ארגיש אחרי, לא היה לי מושג כמה משוגע זה יהיה. זה, תקשיבו, כאילו הבנתי באיזשהו מקום שכל מה שאני עושה באינסטגרם והפודקאסט וזה, זה כאילו הייעוד שלי, אבל זה כאילו הכל התנקז לרגע אחד של ההרצאה הזאת, וזה כאילו, אני רוצה להגיד לכם, שגם תוך כדי וגם אחרי, אני הרגשתי שכאילו, אלוהים בא אליי ואומר לי זה מה שאני רוצה שתעשי בעולם, זה מה שאני רוצה שתעשי בעולם בשביל זה את באת לפה, בשביל זה את באת לפה כזה ככה עכשיו אני רוצה שתבינו שיש לי קושי מאוד גדול עם הדבר הזה מאוד מכל כך הרבה סיבות, מכל כך הרבה רבדים ואמרתי יאללה אני פותחת הכל היום לא אכפת לי, לא אכפת לי איך זה יישמע, לא אכפת לי איך זה יצטייר, לא אכפת לי, לא אכפת לי, לא אכפת לי אגב שזה גם משהו שקורה בדרך כשמתבערת שהולכים בה כל פעם אני מרגישה שאני עוד שכבה ועוד שכבה ועוד שכבה ולא קורה כלום סליחה סליחה לא שלא קורה כלום קורים רק דברים טובים כאילו כל כך מפחדים לחשוף ולהיחשף וכאילו לגלות וכאילו פרטיות וכאילו זה הפוך אני מרגישה שככל שאני חושפת יותר ויותר ויותר אני מצליחה לגעת בעוד נשמות ובעוד נשמות ובעוד נשמות כאילו כשהלכנו לפאנל אז אמא שלי באה איתי ואז הראתי לה איזה הודעה מטורפת שמישהי רשמה לי מגילות אסתר, מגילות אסתר. שמעתי לה תקשיבי זה מטורף הם כאילו מרגישים שאני נוגעת להם בנשמה. עכשיו למה אני נוגעת לכם בנשמה? כי אני מדברת את הנשמה שלי. אני באה לפה ואין לי מסכות, אין לי מסכות אני כאילו מדברת איתכם עכשיו כמו שהייתי מדברת עם פסיכולוג שלי או עם בעלי או עם עם עצמי, אתם יודעים מה? שעזבו הכל, עם עצמי. אני מורידה הכל. עכשיו, מה שקורה זה שכשאני מדברת איתכם מנבכי ליבי ונשמתי, הנשמה שלכם מרגישה את זה. ובגלל זה אתם ככה. אוקיי? אז ברור שזה תהליך, ובפרק הראשון לא הייתי כמו שאני עכשיו, וכנראה שעכשיו אני לא אהיה כמו שאני בפרק 50, כי עדיין יש לי דברים שאני, אני גם אומרת את זה בריש גלי, נגיד סתם עם מהות, לא מצליחה לדבר על זה עדיין. זה עדיין פצע שאני לא מצליחה לדבר עליו? מה זה פצע? ברוך השם, כאילו, יש לי שני ילדים מדהימים, מדהימים, מדהימים, אבל ההתמודדות שלי עם האמהות היא לא קלה לי. היא לא קלה לי, ועדיין אין לי אומץ לבוא ולדבר על זה בצורה חשופה. אז יש לי עוד הרבה מה לעבוד. וגם מה שיפה זה שאנחנו חושפים ומתפתחים, אז כל פעם מתגלה עוד חדר ועוד חדר ועוד חדר. אין לזה סוף. בקיצור, אז אתם יודעים, כאילו, אני גם באתי מגננה של כאילו... בואו, זה החוזק שלי, אני... אני לא עושה את זה בשביל הכסף. אך, איזה חוזקה, נכון? אני באה לרשת ואני אומרת, לא, שומעים אותה, אני ברוך השם, את הכסף שלי עושה במקומות אחרים, תקשיבו לי, אני לא צריכה את הכסף שלכם. זה מאוד הגן עליי. מאוד הגן עליי. כי מה? כי ברגע שתוצא את זה גם בשביל הכסף, אז כאילו זה פתאום כזה חולשה. אני צריכה את זה בשביל הכסף. אוי ואבוי, אז כל השנה וחצי, לא, מה פתאום, אני לא רוצה להגיד בשביל הכסף, אני את הכסף שלי עושה, ופה אני רק באה לנתינה, רק נתינה, רק נתינה. אוקיי? ואגב, שאלו אותי על זה בהרצאה, למה לא רוצה לעשות מזה כסף, אז אמרתי להם, שוב, זה היה במהלך ההרצאה, האסימונים נפלו יומיים שלושה אחר כך. אז גם אל תפחדו לשנות את דעתכם, אנחנו מתאהבים בכל רגע ורגע. כרגע אני ככה, מחר אני יכולה להיות איש משהו אחר. וזה בסדר, וזה בסדר גמור, אנחנו לא צריכים להתבצר בעמדה. ואז אמרתי לה שכאילו, אני חושבת שכל כך מזדהים איתי וכל כך מתחברים אליי, כי אני לא באה ממקום של נזקקות, ואני לא באה ואני לא לוקחת כסף, אני כאילו רק מדברת את מי שאני, וכאילו רק נתינה ורק נתינה ורק נתינה. אבל משהו קרה. זה כאילו אני מרגישה, ואם אני אספר לכם על החלום שהיה לי לפני יומיים, אתם מתעלפים. אני התעלפתי, אחד החלומות הכי עצמתיים שחוויתי בימי חיי. זה נגעת נסעת, כי אני אחרי ההרצאה הזאת הבנתי, כל דבר אחר מאפיר. עכשיו זה לא ההרצאה. זה היה זיקוק של להשתמש במתנות שקיבלתי ולראות מה זה עושה. אתם לא מבינים את התחושה. אתם לא מבינים את התחושה של להבין את המתנות ואת אזור הגאונות שלי, ושיש לי את הזכות להעביר את זה הלאה ולהדהד את זה הלאה למאתיים איש במקביל. זה משהו שהוא לא נורמלי. עכשיו, כל דבר אחר מאפיר ליד זה. עכשיו אני אומרת, מה עושים? מה עושים? עכשיו, סליחה, אני מסבירה לכם עוד שיש לי את המין גננה שאני לא רוצה לעשות מזה כסף, זה מפחיד אותי. עכשיו, למה זה מפחיד אותי? מכמה סיבות. בהתחלה אמרתי, אני גם חושבת שזה אגב מגננה, אי אפשר לעשות מזה הרבה כסף. אמונה מקבילה. אמונה מקבילה, אחר כך ראיתי, הקלטתי את השיחה שלי, סיפרתי לכם שהייתי לפני חצי שנה אצל רמי דבורה. והוא שאל אותי, גל, יש לך שלוש אופציות, או שאת רק עם הביזנס שלך שנראה שאת עושה את זה טוב, ואת עושה מלא כסף והכל טוב, ממשיכה איתו, מגדילה אותו עוד, עוד, עוד ועוד, או, או, שאת משלבת, כלומר, את הופכת להיות אשת ביזנס עוד יותר מטורפת וגדלה וגדלה וגדלה, ובגלל שאת אשת ביזנס, יתחילו להזמין אותך להרצאות לכל מיני דברים, ולפאנלים, וזה, ולדרך שלך, ולאימפריה שלך וזה. או שאת רוצה להיות רק מנטורית סטייל טוני רובינס כזה ותוך כדי להשקיע בעסקים וזה כי עושים מזה מלא כסף. לקח לי בדיוק שנייה לענות כאילו התלבטתי בין אופציה 2 לאופציה 3 ואז אמרתי לו בבית הבטן שלי ענתה בכלל כאילו צמתי עיניים וישר זה עלה לי כאילו אופציה 3 אבל שוב זה הנשמה דיברה וישר אחר כך כאילו הפחדים חזרו ומה פתאום אני לא שמה all in על הדבר הזה לא שמה על עניין, כאילו גם יש לי מלא מה להפסיד, אני כבר טובה באי קומר, אז אני עושה אי קומר, אז אני כאילו שר בכסף, אני רוצה לעבור לארה״ב ואני יודעת שאני רק בתחילת הדרך שלי, אפשר לעשות גם פי אלף ממה שאני עושה, כאילו עם כל הכבוד, ועכשיו בדיוק אני מצמצמת וסוגרת העסק הישראלי ואני כל כולי על ארה״ב וכאילו יש מלא כסף שרק מחכה לי. לא חבל? ואחרי ההרצאה? אי אפשר. אי אפשר, זה... עכשיו אני רוצה להגיד לכם שכאילו כל ה... עכשיו גם יש קולות רקע, כמובן, של כאילו מה פתאום, את e-commerce ויש לך אפשרויות לעשות מלא כסף וכאילו עוד מלא כסף וכאילו אנחנו רק בתחילת הדרך והכל נכון. ואני יכולה לבוא ולהגיד כאילו, אין מצב, אני... אני גיליתי את המתנה שלי ואלוהים לוחש לי. אלוהים ליטרי לוחש לי, תקשיבי, זה מה שאת צריכה לעשות. זה מה שאני רוצה לעשות עכשיו, שתבינו, שלי יש איזשהו פחד מאוד מאוד גדול לקחת כסף על הדבר הזה. כאילו... תשמעו, זה פחד אמיתי, אני אפילו לא יודעת אם אני אצליח להעביר את זה פה, כאילו זה... כשאני מדברת לאט, לדעתי זה אומר שהמוח שלי עוד לא לגמרי איבד את זה, או שזה מאוד פחדים, או שלא יודעת, אבל... זה מפחיד, כי פתאום אתה שם, אתה מהמר על זה כעולין על המתנה הזאת שקיבלת. עכשיו אני כבר יודעת, עכשיו, עכשיו הכנס שהייתי, שהפאנל הזה שהייתי זה אזור הגאונות. ואז אני הבנתי שאזור הגאונות שלי, הכי גדול, זה שיש לי אפשרות לפתח לאנשים את השריר, להבין שגם הם מסוגלים. ויש לי את היכולת לפתח שריר לאנשים, לזוז, לשנות דברים. כמות האנשים שאמרו לי ששינו משהו בחיים שלהם בזכותי באמת, כאילו, זה הזיה. והפרקטיקה, אני חושבת שהיכולות שלי לקחת דברים שהם ידע ולהפוך אותם לפרקטיקה, הם ברמה מאוד מאוד גבוהה. עכשיו, הייתה לי על זה שיחה עם ירון, ואז הוא אמר לי, כאילו, את יכולה להמשיך לעשות את זה ככה, אבל כאילו, למה צריך לשים את שכל הכסף יהיה, כאילו, שכל הקריירה תהיה על זה, למה רק את זה וזה? עכשיו אני לא מתכוונת לסגור את האי קומרס, כן, כאילו אני אמצא לזה פתרון, אני לא אסגור את זה בחיים. לא, never say never, אבל כאילו בטוח לא אסגור את זה כרגע. אני גם אוהבת את מה שאני עושה, אני מאוד אוהבת את האי קומרס, אבל זה לא אותו דבר. זה לא אותו דבר, זה כאילו קצת כמו שאת תשמעו על אחיין שלכם, ויש לכם ילד בשבילכם, נכון? אתם מאוד אוהבים את האחיין שלכם, אבל הוא לא ילד שלכם. כאילו זה מה שעלה לי כרגע בדימוי. ואז אמרתי לאירון, תקשיב, מאוד קשה לי לקחת על זה כסף, אבל זה אמונה מקבילה, למה? כי אנחנו חיים בעולם פיזי. אנחנו חיים בעולם פיזי, ומה לעשות שכסף זה אנרגיה, כסף מניע את העולם. עכשיו, אם אני קיבלתי מתנה, ואני רוצה את כל הזמן שלי, להשקיע במתנה הזאת, להפיץ את הבשורה ולפתח כמה שיותר שירים לאנשים ולהזיז כמה שיותר אנשים. אז מן הסתם, שאני צריכה שזאת תהיה הקריירה שלי, נכון? כי אחרת אני לא משתמשת במתנה שלי במלואה. כי אם חלק מהזמן שלי אני אעשה e-commerce, עכשיו הוא אומר לי גם, אבל גם שם את משפיעה על אנשים ואפשר לש... עכשיו שנייה, יש פה נקודה, מה זה חשובה? אפשר להשפיע על אנשים בכל דבר, אוקיי? הוא אומר לי, תקשיבי, מה זאת אומרת? יש אנשים... גם מהפרט משפיעה, ברור אמא'לה, תחשבו נגיד מהפרט שמהפרט כלה ביום חתונתיים הכלה מרגישה יפה בזכותה, מדהים, קוסמטיקאית גם, ברור מדהים, אבל זאת לא המתנה שאני קיבלתי, כי אם לעשות גיקום אז גם אני יכולה לשנות לאנשים את החיים, כי אני גם יכולה להשפיע וגם השפעתי ולקנות מתנות מדהימות ולחמם את הלב ולהרגיש מוערכים, אבל אני קיבלתי מתנה מטורפת שלא הרבה מקבלים. אם אני לא אשתמש בה זה יהיה מחדל, זה יהיה מחדל. מאוד קשה לדבר על זה, אגב יש לי קולות בראש, גלי, חתיכת מתנשאת, אבל זה לא התנשאות, זאת האמת. כאילו באמת קיבלתי מתנה, אז לא להשתמש בה זה פשוט חוצפה. ואז אמרתי לו, תקשיב, אנחנו חיים בעולם של תחליפי אנרגיה, אני רוצה לתת כמה שיותר, אבל זה חייב להיות, כמו שאמרתי לכם בתחילת הפרק, זה קבלה ונתינה, קבלה ונתינה. כדי שתהיה סרקולציה. למה זה לא סבבה לבוא ולהגיד, זאת הקריירה שלי, יש לי כוחות על, קיבלתי מתנות נדירות מברור העולם, ואני גם אתעשר מהם. למה לא? למה זאת בושה? למה אני צריכה להישאר בקטע של את הכסף שלי אני נושא במקומות אחרים, לכם אני נותנת בחינם? לא. עכשיו תבינו, זה תהליך שקרה בפבוע, כן? זה בשבוע לא היום, לא היה לי ביצים. להגיד את זה לפני שבוע. זה כאילו איזה יום אחד קמתי ואמרתי, זה מה שנועדתי לעשות, עכשיו תבינו, אין לי מושג, זה ביזנס לפני עצמו, אני לא מכירה, אני מכירה איזה קיקומר, זה מה שאני יודעת, זה מה שאני עושה כל החיים. לא מכירה מודל עסקי, לא מכירה כלום, לא מכירה פאנלים, לא מכירה כלום. הגיע הזמן ללמוד. הגיע הזמן ללמוד. זה, שוב אומרת לכם, זה נגעת נסעת. זה ככה אני מרגישה שההרצאה הזאת היה נגעת הנסעתה. עכשיו, אתם רואים, זה אין... עכשיו, תבינו למה הדרך מתהלכת להולכים בה, אתם פשוט צריכים להקשיב לתחושות הבטן ולסימנים. ואז אני הרגשתי, אוקיי, יאללה, הרב אמר לי, וכאילו הרגשתי שזה נכון לעשות את ההרצאה הזאת. חשבתי שהכל יחזור, לא, אתם לוקחים את הפנייה הזאת, אין לכם מושג איזה הסתבכויות זה יביא. אין לכם מושג, עכשיו תקשיבו לחלום שהיה לי. חלמתי. שאני באיזה חדר, אוקיי? באיזה חדר עם חברת ילדות שהיא לא קשורה, לא דיברתי איתה כבר איזה 40 שנה. אני עוד לא בת 40, לא דיברתי איתה איזה 20 שנה, בסדר? הייתי שם עם חברת ילדות שלי ועם אמא שלי, אוקיי? פתאום מגיעים שני גברים. עכשיו, אני כאילו בחלום, לא נשואה לי אהרון, אין לי זוגיות בכלל. מגיעים שני גברים, ואחד מהם, אני כאילו אומרת, יוני, אני התאהבתי בו. ראיתי אותה וכאילו אמרתי, יואי, שם משהו. ואז אני כאילו שוכבת כזה על הספה ואני בלי גרביים והפנים של הכף רגל שלי, אוקיי, שזה כאילו מעיד על חוסר מגננות, זה כאילו הבפנים, אוקיי, הגב כף רגל שלי, לא גב, הבפנים כף רגל שלי, קיצר נו, נוגעת לו ביד או ברגל והרגשתי את האור שלו, ותקשיב, היו לי זרמים בכל הגוף, זרמים בכל הגוף, ואני אומרת לחברה שלי, אמא, תקשיב, אני התאהבתי בבחור הזה קשות. אני מאוהבת זהו, אני מאוהבת, אני לא יודעת מה לעשות, כאילו זה משהו הזיה, אני רק נגעתי בו, וכל הגוף שלי זרמים, אני פשוט יודעת שהוא אהבה שלי, כאילו. ואז הגיעה חברה חדשה, אלכס חיים שלי בלב, שאנחנו חברות כמה חודשים בודדים, היא באה, וכולה באה, שמחה, וצועלת, ויפה כזאת, ואז אני רצה אליה, ואני מחבקת אותה, ואז אני מספרת לה שהגיע פה בחור, ושכאילו אני מאוהבת בו, ורק נגעתי בו, וכאילו אני, אני, אני, כאילו, הוא אהבת חיי, אני לא יודעת מה לעשות, ואיזה מוזר זה. ואז אני רואה אותו מעשן. אוקיי, עכשיו אני לא מעשנת ואני לא יכולה לסבול, קשה לי מאוד עם הריח של סיגריות, לא סופלת סיגריות, אם אתם מעשנים תפסיקו, זה חלחלה. ואז אני אומרת לעצמי, איך, אבל הוא מעשן. ואז אני אומרת לעצמי, טוב, לא נורא, תגרמי לו להפסיק, הכל טוב, לא נורא, כאילו לא שורפים דבר כזה בגלל סיגריות וזה. ואז קורה קטע שכאילו אני יוצאת החוצה, כי היינו בחדר סגור, אני יוצאת החוצה, וגם אלכס איתי וזה, וכאילו אנחנו מדברות ומתחבקות וזה, ויש שמש כזה. יש שמש מאירה עלינו, ופתאום הוא בא, הבחור הזה, ופעם ראשונה שאני רואה אותו עומד, וכאילו הוא נמוך ממני באיזה חצי ראש, ואני אומרת, אמא ליהו, הוא נמוך ממני, איזה בושות, ומה נעשה, וזה, ואז אמרתי, לא אכפת לי, לא אכפת לי, שיקפצו לי כולם, איך זה נראה, הוא אהבת חיי הדבר הזה, ואז אנחנו מתיישבים על איזה ספסל, ויש עלינו ממש קרן שמש, זה כאילו השמש קצת מסנוורת אותי, וכאילו אני מתחככת לו בצוואר, אוקיי, אני מתחככת לו בצוואר, והשמש עלינו. ואז אני לוחשת לו, איך קוראים לך? אפילו לא ידעתי איך קוראים לו. עכשיו תקשיבו, המשמעויות של החלום הזה, זה ממש לא על בן זוג, ולא על אהבה, ולא על משיכה. זה אני פגשתי את הייעוד שלי, שאני לא יודע בדיוק מה הוא, ואני לא ידעתי, זה אפילו לא יודעת איך קוראים לו. אבל ידעתי בכל רמ"ח איברי שזה זה. נגעת, נסעת? הכף רגל שלי נגע בו? נגמר הסיפור. עכשיו, אמא שלי והחברה, כמובן שניתחתי את זה עם הצ'אט, אמא שלי והחברת ילדות שלי מסמנות את העבר שלי, אוקיי? ואלכס, חברה שלי החדשה, מסמלת את העתיד, את ההווה, את האני החדשה. ואז הפער הזה, כאילו, שאני יושבת איתן, ואז באה החברה החדשה ואני מספרת לה עליו, אוקיי? ויש פה עוד משמעות שהיינו בחדר סגור. ואז אנחנו יוצאים לאוויר הפתוח והשמש מאירה עלינו כאילו פתאום האור, האור ובדיוק האור עליי שאני כאילו מחככת את עצמי בצוואר שלו ולוחשת לו איך קוראים לך? אני כאילו, זה מטורף, אני רגע אני רוצה לראות אם לא פספסתי איזה משהו במשמעות אבל תבינו מה זה סימנים ותבינו מה זה רגע תראו, קרה לזה חלום על גאות והגשמה עצמית. הדברים קרו בתוך החדר או מקום סגור. היציאה החוצה אל השמש מסמלת מעבר מהרגש הפנימי אל הידיעה המוחלטת. בשמט אי אפשר להסתתר, הכל גלוי. זה מסמל שאת נמצאת בשלב שבו את כבר לא מנחשת שזה היה ייעוד שלך. את רואה את זה בבהירות מלאה. האור מסמל את האמת שלך שיצאה לאור. השמש היא מקור האנרגיה של העולם, הישיבה המשותפת שלכם בשמש מעידה על כך שהעיסוק הזה לא רק מרגש אותך, הוא מטעין אותך, הוא נותן לך כוח. וזה שאת אומרת לו, אה נכון, אמרתי לו כמה נעים בשמש, זה משקף את תחושת הרווחה שאת מרגישה כשאת עוסקת במה שנועדת לעשות. רגע, אני רציתי להגיד לכם על, יש משהו חשוב פה. הפגמים, אוקיי, הפגמים של העישון והגובה, הם מראים שאת מפוקחת. את מבינה שגם בייעוד הכי מושלם יהיו דברים פחות נוצצים, אוקיי? זה לא מושלם, אבל את מוכרחה לעבוד בזה ולהתמודד. כמו שאמרתי לו, כאילו, שאמרתי לו, טוב, לא משנה, אני אגרום לו כאילו להפסיק לעשן. כאילו, אני מוכנה לבוא ולעבוד בזה, כי אין דבר כזה מושלם. הפרשי הגובה שאני גבוהה ממנו מסמל שאני באה ממעמד של כוח, ביטחון ושליטה בסיטואציה. אני לא קטנה ליד הייעוד שלי, אני מובילה אותו. תקשיבו, זה מטורף. זה מטורף. הזרם שעבר לך בגוף ברגע שהרגע שלך נגע ביד שלו הוא הייצוג המושלם לחיבור לייעוד. כשאת אמרת שזה הרגיש כמו ההבנה שלך מההרצאה, צודקת לגמרי. הבחור בחלום הוא לא בהכרח גבר, אלא האנרגיה של העיסוק החדש שלך. תקשיבו, כאילו, באמת, אני אומרת לכם. כאילו גם אנשים בפאנל באו אליי וגם שואלים, כאילו להתייעץ איתי, מה אני חושבת, איך אני חושבת שהיא צריכה לעשות, מה היא חושבת שהיא צריכה לעשות, היא רוצה שאני אייעץ לה, אל תהיה, תקשיבי, חיים יפה שלי, אני לא יכולה לייעץ לך, צריכה לעצום עיניים, זה נשמע הכי רוחניקי, אבל פה אני אגיד לכם שאני רוחניקית, אתם צריכים לעצום עיניים ולעשות מדיטציה ולשאול את עצמכם ולהבין מה עובר לכם בגרון ומה לא עובר לכם בגרון. מה עושה לכם תחושה שמרחיבה לכם את הלב ומה מכווץ לכם את הלב. ופשוט צעד אחרי צעד אחרי צעד להקשיב לתחושות הבטן שלכם ולסימנים שלכם. כל הזמן יש סימנים. כל הזמן. אם זה בחלומות ואם זה באנשים ואם זה בשלטים ואם זה בשירים והכל. זה באמת פשוט ככה, כאילו ואני חיה את זה, אתם יודעים, כאילו אני אומרת, תקשיבו, אתם חיים איתי בסדרה. כאילו זה מטורף, אתם חיים איתי בריאליטי בעצם, זה מה שקורה פה, אתם חיים איתי בריאליטי, כי כאילו אני יכולה לבוא ולהגיד לכם, תקשיבו, אגב אני לוקחת פה ריסק, תחשבו, אני חושפת בפניכם בלייב, שאני אומרת כאילו, וואלה, את שומעים? כאילו בא לי להפוך את הדבר הזה למנטורינג בינלאומי. האם יש סיכוי שאני אכשל? כן. ואתם תראו את זה גם בלייב. כאילו, זה לא נעים, זה מפחיד ברמות, ואני לא יודעת, אני אתחיל מהקהל הישראלי שכבר יש לי, או שאני אשר אעשה את זה באנגלית, איך הולך להיות, מה הולך להיות, אין לי מושג. אבל הדרך מתבהרת, לא הולכים בה, אין לי מושג מהצלב הבא. השלב הבא שכרגע יש לי זה שאני נפגשתי עם חברה שלי ואנחנו הולכות לעשות תוכנית עסקית לדבר הזה. זהו, זה השלב הבא. אין לי מושג מעבר לזה, אין לי מושג לאן היקום ייקח אותי ובורא עולם ייקח אותי. אין לי מושג. אבל אני מתמסרת. אני מתמסרת, כי אני, אין מצב שאני אתגורם את הדבר הזה לחלוף. אני כל כך נהניתי, זה לא יכול להיות. זה לא יכול להיות שזה יהיה once in a lifetime. וזה גם לא יכול להיות שזה יהיה משהו פעם בשנה. אתם יודעים משהו? זה לא יכול להיות. אנחנו נועדנו לעשות משהו, וואלה, בא לי לעשות את זה בכל דקה שאני נושמת. כזה. זה מטורף. ואני רוצה להגיד לכם שכאילו כשניתחתי, ובזה נסיים, שכשניתחתי את האזור גאונות שלי וזה, אז כאילו עלו לי כל מיני דברים, ואמרתי לכם כבר את האזור גאונות שלי מקודם, אבל... אני גם מרגישה שהוכחתי לעצמי שכל מה שאני באמת רוצה אני משיגה. הקץ שאני צריכה באמת לרצות את זה. וכאילו אמרתי לאירון שבאיזשהו מקום זה מבאס אותי. סתם, אתם יודעים, כאילו ברור שזה לא כזה קל כמו שזה נשמע, אבל כאילו יש איזה מין כזה הרגשה שבארצות הברית, כאילו איפה שאתה לא תירק, אם אתה מספיק חרוץ ואם אתה מספיק בעל, יש אפשרות לעשות כסף. אוקיי? באמת דברים גם שלא מעניינים אותי. ואז אמרתי לה, יואו, כאילו באיזשהו מקום זה מבאס אותי, שכאילו למה רק, אם הייתי רוצה לעשות רק כסף, יש לי מיליון אופציות בארה״ב. לבוא ולעשות את זה, ולעשות את זה, ולעשות את זה, ולעשות את זה, או לעשות את זה, וכאילו איפה שאת לא יורקת, אם את מספיק, שוב, גם יש לי את כל האישורים, ואני מספיק חרוצה, ואמרתי לכם, אני יכולה לעשות כל דבר שאני באמת רוצה. זה אולי מתיימר, אבל זה נכון. אני חייבת לרצות את זה, אבל... ועכשיו אני בנקודה של לעשות סו קולד כסף, סתם כסף, או כסף שאני לא מחוברת אליו, זה לא עושה לי את זה יותר, מה אני אעשה? עכשיו אין לי בעיה לשים את הכסף שלי במניות, בדברים, ולשים במשקיעים ושהם ישקיעו, אבל ברמה של לקום בבוקר ולפעול, אני חושב במצב שאני רוצה גם מלא כסף וגם מלא משמעות, זה חייב לבוא ביחד. אז כאילו זה... עוד יותר. עכשיו בואו, זה מפחיד, זה גם מפחיד אותי בכלל להגיד לכם את זה. זה מפחיד אותי. כאילו, אם זה לא יצליח, אם אני לא אצליח, ובסוף אני אחזור עם הזנב בין הרגליים, לא יודעת. לא יודעת, אנחנו נגלה ביחד. זהו, יואו, אני לא מאמינה שנגמר הפרק האחרון פה. מעניין מתי אני אעבור להקליט פה עוד פעם. אני אוהבת אתכם מאוד, ותודה שהקשבתם לי עד פה, ותודה שאתם חלק מהסיפור שלי. אתם לא מבינים כמה אתם חלק מהסיפור שלי, ואתם נמצאים על הדרך שלי ועל המסלול שלי, ואתם שמים לי תמרורים, ואתם שמים לי אזהרות, ואתם שמים לי רמזורים, ואתם שמים לי גם פנסים, בואי תראי, בואי תראי פה, בואי תראי פה. ואני אוהבת אתכם, ואני ממש אשמח שאם אתם חושבים שיש מישהו שהפרק הזה מדויק לו, שתעבירו לו אותו. תהיו בנתינה, זה גם נתינה. להעביר למישהו, אם יש פה איזה מסר שהוא צריך לשמוע, מוטיבציה, אומץ. וזהו, אני אוהבת אתכם, ואני לא מאמינה שאני אומרת את זה, ואנחנו ניפגש במיאמי. אה, יואו, אנחנו ניפגש במיאמי, אמא, אמא. נשיקות, I love you so much.
