פרק 18 - אימל׳ה ! אני אמא!
Gal talks about becoming a mother while chasing career ambitions, feeling inferior around other mothers, and rejecting the pressure to be perfect. She grew up with a contract to be exceptional, outsources cooking, and believes kids need to see their parents' real emotions, not a polished version.
Chapters
יש איזה טאבו כזה על אימהות שהוא מאוד מאוד קשה, שאת אימא ואת אמורה הכי לרצות להיות עם הילד שלך, הכי להתאהב בו מאז שהוא בבטן ואני בעננים, ואיזה אושר, ולה ללי, ולה לה לה וכאילו, ואז אני אומרת, וואו, מה לא בסדר אצלך? למה את לא מרגישה את הרגשות האלה? כאילו, מה קורה כאן? התפוקה לחלוטין אני עוברת את זה איתכם ביחד, כן? אני מספרת אתכם על הפצע הכי עמוק שלי על התחום בחיים שלי שאם היו שואלים אותי גל באיזה תחום את הכי פחות מבסוטה הייתי אומרת זה טוב אמא אמא פרק 19 הדושם ולהקתו הדושם הדושם הדושם זה קיימנו והחיינו והגיענו לזמן הזה וואו וואו וואו וואו טוב דבר ראשון לעונה שהגעתי לרגע הזה שפאקינג אתם צריכים להבין את האירוע מי שלא מכיר אותי עברתי למיאמי וזה פעם ראשונה שאני מקליטה פה פרק ופאקינג יצרתי לעצמי פה סטודיו של פודקאסט והמצלמה מחוברת לזה וזה מחובר למחשב ואפילו שמתי לי פה את המחשב ושזה קצת מפריע לי אני רואה את עצמי כי אני לא רוצה שהמצלמה תכבה זה פעם ראשונה אני מפחדת שהיא תכבה לי באמצע קיצר טרלולוש וזה הכי הרבה זמן שלא הקלטתי פרק מאז שהתחלתי אוף וואו וואו וואו. טוב, קודם כל נתחיל בתפילה הקבועה שלנו, שכל מה שצריך לעבור דרכי יעבור היום, שהאנשים המדויקים ישמעו את זה, שזה ימלא ויעיר לבבות. ספציפית היום אני רוצה גם להקדיש את הפרק הזה לניקוי פצעים של עצמי. טוב, אולי זה כמו אופניים כזה, נכון? פשוט נתחיל ונראה מה יהיה. מקווה שזה לא יכבה לי באמצע. טוב, אז מי שעוקב אחר באינסטגרם, אז אמרתי שהכי מתבקש היה, כאילו אני כבר ממש רשמתי לי בפתקים בטלפון את כל הדברים שאני רוצה, כאילו אנחנו פה כבר חמישה שבועות, והיה לי ברור שייקח קצת זמן עד שאני אקליט פרק, וזה, אתם יודעים, עבר עליי מלא מלא מלא דברים בחמישה שבועות. אז ממש כאילו רשמתי לי בפתקים בטלפון כל מיני סיטואציות שאני חייבת לספר לכם כי אתם מכירים אותי כבר שאני מנתחת כל דבר וכל דבר כאילו יש לו סיבה וכאילו זה עמוק וזה מסמל על זה וזה מסמל על זה והתחילה להיות שם רשימה בלתי נגמרת כאילו אמרתי טוב יש פה תוכן לשלושה פרקים ובורא עולם רצה שאתמול תיפול לי תובנה מאוד מאוד מאוד עמוקה, ומאוד מאוד מאוד מאוד כואבת, ומאוד מאוד מאוד מאוד קשוחה, זה נושא שאני לא אוהבת לדבר עליו, ובחרתי להיות אמיצה, ולא כמו בן אדם רגיל ללכת עכשיו ולדבר על זה עם המאמן המנטלי שלה, עם הפסיכולוגית שלה, אלא כמו בן אדם חולה נפש, ללכת ולדבר על זה עם כל העולם. למה בחרתי לדבר על זה עם כל העולם. אתם יודעים, לכל אחד אני מרגישה שיש את השליחות שלו, ואני יכולה להרגיש שזה משהו נכון לי, ומישהי אחרת יכולה להרגיש שלה זה ממש לא נכון, שהיא קודם כל צריכה לאבד את הדברים עם עצמה, ורק אז לתת איתם לעולם. ואני מרגישה שהשליחות שלי היא זאת, אוקיי? אני ממש מרגישה שכל דבר... שאני עוברת, בואו נגיד שמאז שיצאתי לאור, כל דבר שאני עוברת זה הרבה מאוד כדי שאני אוכל ללכת ולהעביר את זה הלאה, אוקיי? ואת השיעורים ואת הכאבים שאני חווה. אני מרגישה שבאמת הכוח העל שלי זה הפה שלי והיכולת שלי לנתח סיטואציות ולדברר מלשון דיבור את מה שאני מרגישה. ואת איך שאני חושבת. אוקיי, בואו נתחיל מזה, שכפי ששמת לב, אני מאמינה שרוב מי שמאזין לי גם עכשיו, האזין כבר להרבה מאוד פרקים, אם לא לכולם, ואתם שמים לב שכאילו אני יצאתי לעולם עם תדמית מסוימת, אוקיי? לא קשה להבחין שאני... באה ומדברת על צדדים שהם חוזקות שלי, אוקיי? אז נכון שאני באה ואני מספרת שגם שם התמודדתי עם דברים מאוד מאוד קשים, ובאתי וסיפרתי על הניתוח אף, ועל איך התאהבתי בעצמי, ושהרגשתי שקופה, ושזה, נכון, הכל נכון. זה שזה נקודות חוזקה שלי, זה לא אומר שלא עברתי שם אתגרים ושאני לא עוברת שם אתגרים, אוקיי? אבל תשימו לב שכל... 90% לדעתי מהדברים שדיברתי עליהם זה על ביזנס, זה על הצלחות, זה על קריירות, זה על הגשמה, זה על דברים כאלה, אוקיי? ותשימו לב שיש תחומים שלא דיברתי עליהם. והיו הרבה שאלות מכם, אנחנו רוצים לשמוע על הזוגיות, אנחנו רוצים לשמוע על האימהות, ואני מאוד כאילו מגנה על עצמי, כאילו אוקיי, שסבבה שזה מעניין אתכם, הכל טוב, אבל אם לי זה לא מרגיש מדויק, אני לא אדבר על זה, אני לא אדבר על משהו כי אתם רוצים שאני אדבר על משהו. אוקיי? אני אדבר על משהו כי אני מרגישה שיש לי מה לתת שם ושאני רוצה לדבר על הנושא. והיום אני רוצה לדבר על הנושא של האימהות. ייתכן שיהיה פה בכי, זה נושא שהוא מאוד מאוד מאוד מוגלתי. ובגלל שאני יודעת לקחת את עצמי לטיפולי עומק עם עצמי, אז אמרתי, יאללה, אני חושפת את זה מול המצלמה, ומה שיהיה יהיה, אוקיי? אוקיי, בואו נתחיל מזה רגע, שתבינו שכל הנושא של אימהות, כי אני לא יודעת אפילו מאיפה להתחיל, אבל אני לא מדברת עליו, בטח לא לעומק, אני יכולה לדבר על זה בצורה השטחית, אתם ברור, כן? כאילו, מה הוא אכל, מה הוא עשה, לאיפה רשמתם אותו. מה את עושה איתו פה, מה את עושה איתו שם, כן גם אני יכולה לבוא ולהגיד לחברות שכאילו אני לא mother material, כאילו שאני לא כזאת האימא שתמיד חלמה להיות אימא, וזה משוש חיי, וזאת ההגשמה שלי בחיים, אני יכולה לבוא ולהגיד את זה, אבל אני לא יורדת לעומק של הדברים, אוקיי? ואני מגדירה את עצמי בן אדם, כאילו בואו נגיד שעברתי הרבה טיפולים בחיי, וכאילו מרגיש לי שבאמת הפסיכולוגים כאילו היו מוחאים לי כפיים, והיו אומרים, יואו, זאת המטופלת הכי טובה שלי, למה? אני מדברת על הכל. כתוב לי, יש כאן נגיד ספר סגור, אי אפשר לדבר איתו. גם פסיכולוג, הוא בא, צריך לחפור, צריך לחפור, לשאול מיליון שאלות. זה לא האירוע, כן? אני באה, טה, טה, טה, טה, טה, טה, וחופרת, וחופרת, ויחסית בחורה שמאוד מודעת לעצמה, מאוד. וידעתי שיש פה איזה אישו, כאילו, יש לי את יונתן, שאתם מכירים אותו, חבר וזה, והרבה פעמים הוא, כשהכרתי אותו, ישר הבנתי שיש פה בעיה, בדייט הראשון שלנו, סו קולד, ישר הבנתי שיש פה בעיה, שהוא התחיל לדבר איתי על האמהות, ואני ישר כבר מרגישה שאני לא זזה בנוח בכיסא, ואתם יודעים, ואז גם המגננות בגוף, מה הוא רוצה ממני זה? שיעזוב אותי, הוא לא אבא, הוא לא הורה, הוא צעיר, הוא בן 22, שיעזוב אותי. זה לא מתאים לי הדיבורים האלה, בוא נדבר על דברים אחרים. אין לי בעיה לדבר על ההורים שלי, על ההתמודדויות שלי כבת. אין לי בעיה, באמת, זה לא שיש לי בעיה לדבר על דברים קשים, אוקיי? אין לי בעיה לדבר על הילדות שלי, ולפקוד, וזה, וזה, וזה, וזה. באמהות שלי אל תיגע. עכשיו, משהו שאני גיליתי על עצמי, אם אתם רוצים, קחו את זה גם לעצמכם. אוקיי, סליחה. אז דבר שאני הבנתי דרך יונה, רגע, תכף אני אחזור לדבר שהבנתי שאולי זה ישרת גם אתכם. הבנתי שכשיש משהו שאתם לא רוצים לדבר עליו, זה פצע. דבר שאתם לא מוכנים לדבר עליו וגם לא לצחוק עליו, יש כאן אישו. עכשיו, אתם יכולים ללכת תמיד מסביב, לטאטא מתחת לשטיח, הכל אפשרי, הכל סבבה. לא מומלץ. מה זה לא מומלץ? תשמעו, אני עכשיו את מה שאני הולכת לדבר איתכם, טיטטתי חמש שנים, קוראים תכף בין חמש שנים. בין חמש. וואי, זה כאילו מפחדת שאני עושה פה איזה הייפ שאני איזה מפלצת, אז ממש ממש לא, כן? הכל טוב, אבל עדיין חשוב לי לדבר על הדברים, אני חושבת שכל הנושא של אימהות, בעיקר אימהות, אתם מכירים אותי שאני גם לא עושה את ההפרדה בין גברים, נשים, אני לא מתחברת לקונספט. לא מתחברת לקונספט של הפרדה בין גברים לנשים, אבל אני חושבת שזה חלק מהדברים שאני אדבר עליהם היום. ספציפית, אמהות זה טאבו הרבה יותר גדול מאבהות, אוקיי? וואי, אני פשוט מרגישה איך זה נושא טעון לי, כי אני ממש מרגישה שונה מכל פרק שהקלטתי אי פעם, ממש מרגישה ש... שוב, עוד לא התחלתי לדבר, אני מרגישה שהבכי עומד לי פה. פה, פה, פה. אה... אוקיי. ואז אני אמרתי לכם שאני התחלתי עם אונות מנטלי. מאז שהגעתי למיאמי, אחרי שבועיים, אמרתי, טוב, טוב, טוב, טוב, האירוע פה כבד עליי, אני חייבת עזרה. בהתחלה אמרתי, טוב, אולי אני אלך לאיזה מישהי שהיא מתמחה ברילוקיישנים וזה, ואז כאילו שיתחו לי את המאמן שלי, ואז אמרתי, זה בול. זה בול, בול, בול, מה שהייתי צריכה, זה גם, אני הכרתי אותו לפני, הכל מדויק, זה פשוט משוגע, הכרתי אותו לפני איזה חצי שנה, לא ידעתי בכלל מי הוא, ואני זוכרת שהתאהבתי בו ממש, ואני עושה לו הייפ, כי הוא לא מקבל, אז גם אני לא אתן לכם כרגע את הטלפון, בהמשך גם אני אספר מי הוא, כמובן. אני רוצה שתכירו אותו, אבל שנייה, אני רק התחלתי, אז כאילו שנייה, תנו לי רגע, ואז... בקיצור, ואז כאילו, אני כאילו, יש לנו פגישה פעם בשבוע, יש לנו, אתם רואים, יש לי טלפון עכשיו, רגע, וזה פה בלתם, אני אשים לנו את הטלפון במצב טיסה, כי זה לא מתאים. רגע, אתם רואים דברים שלא היה קוראים לי בזה, שכחתי. קודם מפחדת שהיא חבאה לי. בקיצור, איפה הייתי, איפה הייתי? אה, אוקיי. אז אנחנו נפגשים פעם בשבוע, וגם זה on-going כזה, אם אני מרגישה שאני ממש בהצפה או שאני מרגישה שמשהו מתרגר אותי, אני רושמת לו. בקיצור, אני שנייה אעשה זום-אין ואז עוד פעם זום-אאוט. אוקיי, בואו נתחיל מזה ש... מאז שעברנו לפה, הקושי שלי באימהות עלה מיליון שלבים. בשלב אחד, מיליון שלבים. ואני בחורה שהאימהות לא באה לה בקלות. אז תחשבו שכאילו, לא בא לי בקלות גם ככה, ופה זה עלה לעוד 50-60 רמות מעל. אז תחשבו שאני נפגשתי עם המאמן שלי כבר שלוש פגישות, ואני לא מדברת איתו על ההורות, כי אני לא מדברת איתו על הקושי של ההורות פה וזה, מדברים על דברים אחרים, כי ברוך השם, לא חסר קשיים. והיה איזה אחר הצהריים השבוע שבאמת כאילו היה אחר הצהריים קשוח ברמה שאני רציתי עוד שנייה ללכת למרפסת ולקפוץ ממנה לקפוץ, כי כאילו אני עלה לי ורום לא הפסיק לצרוח וכאילו אמרתי אני עומדת לאבד את זה כאילו ואז אני שולחת לו תמונה של רום, רום בן שנה וחצי ואז אני אומרת לה, תקשיב, מה בורא עולם מנסה ללמד אותי באמצעות הילד הזה, שיהיה בריא, קשה לי ברמות כאילו. ואז הוא אמר לי, את לא מבינה כמה מתנות את תקבלי בזכות הדבר הזה, ובואי נדבר על זה בפגישה הבאה. ואז אמרתי לו, לא, אנחנו לא נדבר על זה בפגישה הבאה, זה נושא שאני לא מוכנה לדבר עליו. ואז היה בי קול גדול יותר שאומר, אוקיי, יגאל? אם את מגיעה למצב שאת למטפל שלך אומרת שאת לא מוכנה לדבר על נושא מסוים, אפילו זה לא חבר, זה גרמה יותר גבוהה, נכון? ואני משלמת לו כדי שיעזור לי. ואם אני לא מוכנה לדבר על נושא שהוא מאוד קשוח לי, יש פה בעיה, אוקיי? שאפשר להמשיך לתת אמה מתחת לשטיח ואפשר להתמודד. אוקיי, זה היה, עוד לא לקחת את ההחלטה. אבל משהו פה אמרתי, אוקיי, אוקיי, אוקיי, גל, שימי לב שאת לא רוצה לדבר על זה, זה כנראה, זה חמור, זה רמת חומרת חומרה. טוב, הלכתי לישון, לדעתי גם היו לי כל מיני חלומות כאלה, גם מאז שהגעתי לפה יש לי חלומות לא פשוטים. על ההורות, כאילו באמת, אני וואו וואו וואו. חלומות לא קלים. ואז, שום דבר לא קורה במקרה, ואז קמתי בבוקר, אגב סתם אנקדוטה שתדעו, אני בן אדם שקם מוקדם, אני קמה ב-5, 5 וחצי, בישראל זה היה נפלא, אוקיי? כאילו, אף אחד לא ער. מקסימל היו לי הודעות קצת מיום לפני, כי אני הולכת לישון מוקדם, אבל, הכל טוב, אף אחד לא ער בישראל. פה, כשאני קמה בחמש, אצלכם זה כבר 11-12 בצהריים, הטלפון שלי כבר מפורק, מפורק בהודעות, מפורק בזה, אז אני נורא מנסה לא להיכנס. בכנות אני אגיד לכם, פה חמישה שבועות לא לגמרי מצליחה, כאילו כמעט לא היו בקרים שהצלחתי, כאילו במקסימום אני קמה, אני עושה לי את האפירמציות, לי את הזה, את הזה, את הזה, 20 דקות אחרי שאני קמה גג, אני כבר רואה את ההודעות, לפני המדיטציה, שזה לא תקין, אני כאילו בישראל, שעה לא הייתי נוגעת בטלפון, לפחות, שוב, גם לא היה שם יותר מדי משהו מעניין, אז היה קל. אוקיי? אבל כרגע אני לא מצליחה, אני רואה מיליון נוטיפיקציות בוואטסאפ, אני נכנסת. בקיצור, אני לא זוכרת אם פתחתי את ההודעה של לפני המדיטציה או אחרי המדיטציה, יש מצב שאחרי המדיטציה? לא זוכרת. ותחשבו שאני פתחתי את ההודעה שלה שאני כבר מאתמול, המוח שלי על זה שכאילו, טוב, זה שאת לא מוכנה לדבר איתו על זה, משהו פה כאילו זה. עכשיו, ההודעה הכי סתמית, אוקיי? היא בכלל סיפרה לי שהיא עשתה איזשהו אירוע עכשיו, שהיא רצתה להגיד לי תודה, כי זה אירוע שהיא החליטה שהיא עושה אותו יום אחרי ההרצאה, או ביום של ההרצאה, אוקיי? זורר בהשראה והיא החליטה שהיא עושה אירוע, אוקיי? אירוע לאימהות. ואז העבירה לי הודעה שהיא שלחה לכל מי שהגיעה. תודה רבה. וזה בעצם היה איזה אירוע כזה על האלימות. על זה שחלק מתחילות את האימהות שלהן מלפני ההיריון בכלל בטיפולי פוריות וזה וזה וזה, יש בנות שמתחילות את המעשה של האימהות שלהן כבר מההיריון, ויש נשים שמתחילות את מסע האימהות שלהן מרגע הלידה. והיא מדברת והיא מדברת והיא מדברת, ולי נופל אסימון ככה ענק. ככה ענק. אני לא יודעת מאיפה זה יגיע. אז איך אני אסביר לכם את זה, אוקיי? שנייה, בואו נעשה רגע אחורה על האימהות שלי באופן כללי, בסדר? ברור שאני אוהבת את הילדים שלי אהבת נפש יותר מכל דבר אחר בעולם, אוקיי? הכי אוהבת אותם בעולם זה כמובן לא קשור לאהבה. זה כמו כל דבר בעולם, זה קשור... לאמונות שלנו לגבי עצמנו, לאמונות מקבילות שלנו, לאיך שהמוח שלנו מכוות, לחוויות שחווינו כילדים, איך שאנחנו תופסים את המציאות ואת עצמנו וכולי וכולי וכולי, אוקיי? אז תוך כדי שאני מדברת אליכם, אמרתי לכם זה כאילו יהיה פשוט טיפול עם עצמי, מכל רעם, אז אני רוצה להגיד שאני לא אשמה. בשום דבר, בשום תחושה שעכשיו יש לי ובשום דבר שאני עכשיו אגיד, אני לא אשמה בשום דבר, אוקיי? חמלה, קודם כל. אני חושבת שאחד הדברים הכי חשובים, לפני שאנחנו בכלל רוצים לפתור משהו, זה להיות כנים עם עצמנו, לבוא ולהגיד את האמת בפנים, ורק, איך יכול להיות שאת המשפט, the truth will set you free, רק מהאמת אפשר לצאת לחופשי, כי אם אני לא אתמודד עם האמת, אין בכלל מה לדבר. כאילו, אם אני לא יודע ברגשות שיש לי, אין על מה לדבר. אוקיי, אז אני נכנסתי להיריון עם קורן, לא מתוכנן, נכנסתי להיריון, ישר אחרי החתונה, אוקיי? ואז אני לא חיכיתי, כאילו, לי תמיד היה גוויה ברור. שאני לא מתחתנת עד שאני לא רוצה ילדים, לא הבנתי את הקונספט, כאילו לא היה לי שום רצון להתחתן לפני שאני רוצה ילדים, לא... כאילו זה היה לי ברור, אז בגלל זה גם כאילו אין שום בעיה, כאילו הכל טוב להיכנס להיריון יוצר אחרי החתונה, זה היה לי סבבה. אבל, אבל, אני רוצה רגע להגיד שאני אף פעם, היה לי ברור תמיד שאני רוצה להיות אימא, לא יודעת למה, לא יודעת איך, ראיתי את זה פשוט כי זה מה שכולם עושים, אבל אף פעם לא הייתי מהאנשים האלה שבגיל 10 או בגיל 20 חלום שלי זה להיות אימא. לא, אף פעם לא. ונכנסתי להיריון, גיליתי את זה ובכיתי. אבל לא משמחה, בכיתי מלחץ, והתגובה הראשונה שהייתה לי, שאמרתי לי, אהרון, איך נעשה עכשיו ילד, אני לא יכולה, ועם העסק, והוא לא מספיק גדול, ואני לא מספיק יציבה, ואני מבחינתי לא עשיתי מספיק כסף, ולה לה לה לה לה לה לה. אני כן אעשה רגע דיסקליימר, אוקיי? לאם במקרה יש פה בנות שמקשיבות לזה או אבות שמקשיבים לזה ואין להם עדיין ילדים. הייתה לי על זה שיחה עם חברה לא מזמן, אין זמן נכון לעשות ילד. אין, אין. בחיים לא יהיה זמן נכון לעשות ילד, לעולם, אוקיי? ולא משנה מה יגידו לי, כאילו, צריך להתייצב כלכלית, צריך זה. אין דבר כזה. דבר שני, אני אגיד שכל ילד מביא ברכה והצלחה ברמות שמי שאין לו ילדים לא יכול להבין, אוקיי? שזה נשמע הזוי, נכון? כאילו, מה? איך יכול להיות שאני אבוא לילד, הוא יתפוס לי מלא זמן ואנרגיה ובסוף הוא יביא לי ברכה והצלחה? אז אני אבוא ואגיד לכם... שאני בורכתי בשני בלים וכל ילד הביא לי ברכה והצלחה ברמות שאין, בלתי ניתן לתיאור, כל אחד ברכה והצלחה שונה אגב, כי כל אחד מביא איתו משהו, מסע אחר לחלוטין, לחלוטין, כל זאת ועוד מיד. אבל אני רוצה להגיד שבאמת כל ילד מביא ברכה. גם ברכה בפן הכלכלי. מבחינת פרנסה ושפע, וגם אצלי לפחות, כל ילד ממש העלה אותי בממדים, אוקיי? נכון בעולמות המטריקס הם ממד, ממד זה, ממד שלוש, וזה, זה, זה. אז כל ילד העלה אותי ממד, ממש ככה, אוקיי? כאילו, קורא נולד. אני מבחינתי, סתם, אני עכשיו מתחילה קצת להיכנס לעולמות המטריקס, רוצה קצת להבין, כאילו, לא להיכנס יותר מדי לעומק, אני חושבת שזה שורט המוח, אבל... ברמות מסוימות, אוקיי? אז בואו נגיד, מי שבעניינים וזה, אז יש, רוב האנשים הם רדומים, ממש רדומים, ואז יש כל מיני רמות של התעוררות, אוקיי? אני ממש לא קרובה להיות ברמה הכי גבוהה, אבל אני כן ערה כבר, בסדר? וכשקורן נולד, אני הייתי רדומה לחלוטין, ממש, רדומה, אין רדומה כזאת. וכשקורן נולד, משהו בהתחיל להתעורר, אוקיי? עכשיו, אתם כבר מכירים את הסיפורים שלי, זה כאילו כבר, זה התחיל דווקא מהמקום הכי שטחי וזה של הניתוח האף, והניתוח האף הוליד מיליון מיליון מיליון דברים אחרים, ואז נחשפתי לעולם הרוח, ואז העולם כאילו השתנה, אוקיי? אני מאמינה שזה קורן הביא לי את הברכה הזאת, וגם אובייקטיבית, באמת, כאילו, אחרי שילדתי את קורן, הרגשתי מאוד מאוד שמנה, התחלתי ללכת לחדר כושר באובססיביות, ושם נחשפתי לפודקאסטים, נחשפתי לדבר הזה שבכלל נקרא התפתחות אישית. לא ידעתי מה זה. לא ידעתי מה זה פודקאסט. לא ידעתי מה זה כלום. לא ידעתי כלום, בסדר? קראתי את הספר הסוד, אבל בואו, לא ידעתי שום דבר. אוקיי, אז בואו נגיד שכאילו שקורן נולד, היה לי מאוד קשה. אני לא חושבת שזה היה דיכאון אחרי לידה, אבל בואו נקרא לזה דכדוך. היה לי מאוד קשה. בואו נתחיל מזה שזה לא נעים לי לדבר על זה, אוקיי? כי יש איזה טאבו כזה על אמהות שהוא מאוד מאוד קשה, שאת אמא ואת אמורה הכי לרצות להיות עם הילד שלך, הכי להתאהב בו מאז שהוא בבטן, הכי... הלב לא ידע שאפשר להרגיש רגשות כאלה. ואני בעננים, ואיזה אושר, ולה ללי, ולה ללה לה, וכאילו, ואז אני אומרת, וואו, מה לא בסדר אצלך? למה את לא מרגישה את הרגשות האלה? כאילו, מה קורה כאן? התפוקה לחלוטין. אוקיי? אז תחשבו שכל הרגשות השם, והקושי, התחילו, אני חושבת שהם התחילו עוד מההיריון, לא, אני חושבת שהם התחילו עוד מהרגע שהכנסתי להיריון, שכאילו, אני לא שמחה. אוקיי? שאני כאילו, מה קורה? וזה התחיל מזה שאני לא התאהבתי בשנייה הראשונה שראיתי את קורן. אוקיי? לא התאהבתי. לקח לי זמן. היה אכפת לי ממנו, זה היה יותר בקטע של כאילו הוא שלי ואני צריכה לדאוג לו, אבל זה לא הייתה אהבה. אוקיי? אני לא הייתי מאוהבת בדבר. מה זה בכלל? זה גוש, חמוד, קטן, חסר ישע, אבל אני לא אוהבת אותו עדיין. מה זה? ואני זוכרת שאמרתי לאירון, מה, אתה אוהב אותו כבר? אתה אוהב אותו כבר? כאילו, לקח לנו כמה חודשים, אוקיי? ואז אני ממש זוכרת שאמרתי לאירון, טוב, עכשיו אני אוהבת אותו. ובאופן כללי, כאילו, זה לא נעים. זה לא נעים להרגיש שכאילו, אני באתי רק לחזור לעבוד. בא לי לחזור לעבוד, כאילו. אני לא מרגישה שאני מגשימה את עצמי, שאני מביאה לתינוק לאכול ואני מחליפה לו חיתול, והוא ממש חמוד, אבל כאילו, את הקונספט, מה קורה, אוקיי, אני רגילה לייצר, אני רגילה לייצר יש מאין, כאילו מה, לא, לא, אני לא מצליחה להבין את הפאן ואת החשיבות של הדבר. עכשיו תחשבו שהדברים האלה, דבר ראשון בלייב דיברתי על זה, אבל אני לא חושבת שקיבלתי את הקונטרות שהייתי צריכה, יותר בקטע של זה טבעי, זה טבעי והרבה מרגישה את זה והכל בסדר, גם לא דיברתי על זה יותר מדי, אבל גם... גם הדברים שדיברתי על זה לא היו מדויקים, בוא נגיד, אוקיי? אז כאילו תחשבו שכאילו זה היה מטוטה, והיה בסדר, כאילו הסתדרתי, כי הוא הלך למטפלת בגיל ארבעה חודשים, אז ארבעה חודשים כאילו שרדתי את זה, אוקיי? היה סבבה, ואימא שלי מאוד עזרה, וכאילו כזה, וירון, ואיכשהו עבדתי בין לבין כזה קצת, וסבבה. ואז אתם יודעים, הוא התחיל ללכת למטפלת, ומן הסתם הסטרס כאילו יורד, כי רוב הזמן הוא לא איתכם, והכל היה סבבה. באופן כללי גם, בורא עולם בירך אותי שהילד הראשון שלי, שגם ככה זה העניין של מאפס לאחד, שזה כאילו מלא להיות אימא ללהיות אימא, הוא בירך אותי בילד שהוא מלאך. אוקיי? באמת, מלאך מהשמיים. הגיע לי מלאך מהשמיים. לא בכיין, ותמיד הכל סבבה לו, והוא כזה שלו, והוא ישן טוב, והוא אוכל טוב. הכל באמת חמסה על המוח של הילד הזה. הכל טוב. וסבבה, ואז כאילו ההתמודדויות באמת לא היו הרגש, אוקיי? ואז, כאילו, אבל בגלל שהיה לי באמת קשה מאוד, כאילו, עם ההורות עדיין וזה וזה, אין מצב, כאילו, אין מצב לעוד ילד, כאילו, לדחות את זה ככל הניתן. ואז, אתם יודעים, כבר קורן היה בגיל, לא יודעת מה הוא היה, כבר שנתיים, שנתיים וחצי, אמרתי, טוב, יאללה, כאילו, הגיע הזמן של כאילו... יש לה עוד ילד וזה, זה לא בא בקלות, לא כמו עם קורן, לא בא בקלות, ואז אתם יודעים, בעצם העובדה שזה לא בא בקלות, פתאום אתה רוצה את זה יותר, ואז אמרתי לעצמי, יואו, אני ממש רוצה את זה כבר, ואיזה חלום, ואני ממש חולמת על זה, ואני ממש זוכרת שבוויז'ן בורדים התחלתי לשים כאילו משפחה וילד קטן ואישה בהיריון, וממש דמיינתי, ואיזה כיף זה יהיה, ואיזה כיף משפחה, ואיזה כיף זה לטייל, ומשפחה, ויהיה לו אח, או יהיה לו אחות, וכאילו כזה. ובקיצור, ואז אחרי חצי שנה או שבעה חודשים נכנסתי להיריון, אז תחשבו שרק הכניסה להיריון כבר עם רום הייתה שונה, כבר הרבה יותר רציתי, אוקיי? הרבה יותר רציתי כבר להיכנס להיריון, אבל מצד שני זה כאילו, אתם יודעים, זה היה כבר לא בעל הדרך, זה לא בטעות, אוקיי? ורום מגיע, והוא ילד ש... קיצוני אני אקרא לו. אני חושבת שהמערכת יחסים בינינו היא קיצונית. הוא ילד אש. ילד אש, אש, אש, מבחינת האנרגיה, אוקיי? מהרגע שהוא נולד הוא היה ילד לא קל, המון המון טמפר, ישר הבנו שהוא שונה, כאילו זה היה ברמה, שתקשיבו לי טוב, זה היה ברמה, אני עליתי בניתוח קיסרי אלקטיבי, צרפתי, לא משנה, והמיילדת מוציאה אותו ואז היא אומרת לי, וואי ליה, תקשיבו ברמה של אחרי שתי שניות, שלוש שניות, אני לא מקנאה בך, איזה ילד, אני לא מקנאה בך, איזה ילד. לפי הצרחות שהוא יצא איתן, היא הבינה במה מדובר, באנרגיה של הילד הזה. עכשיו, מה הכי מטורף? שפשוט בורא עולם הביא לי אותי בבן, אוקיי? אני הייתי ילדה מאוד לא קלה, מאוד מאוד מאוד לא קלה, ברמה שבאמת כאילו, ילדים נולדים והם עייפים והם עוצמים עיניים, ואני, ילדה ניובורן, פותחת את העיניים לכל עבר, חשבו משהו לא בסדר, הזאת כאילו ובכלל הייתי ילדה לא קלה בכלל אוקיי ברמה שאני אסביר לכם שכאילו הייתי הייתי לא רגועה כל הזמן הייתי יושבת בעגלה כאילו עצבנית מלא עצבים היו בי מלא מלא מלא עצבים ברמה שההורים שלקחו אותי לנוירולוג כדי לוודא שהכל תקין כאילו עם הילדה כי הם חשבו שמשהו לא תקין במוח שלי ירון אומר לי, מזל שאנחנו יודעים שאת היית כזאת, כי אחרת גם אני הייתי לוקחת רום לנוירולוג. כאילו, שתבינו, לא קל היה לגדל אותי. בכלל, בכלל, לא קל. ורום גם כפרה עליו לא קל. עכשיו, מה המדהים? בגלל שהכל זה אנרגיות, רום איתי הוא מאוד קשה, הוא רוצה אותי, שנייה, רגע. עם אנשים אחרים הוא מלאך טהור, אוקיי? עם אמא שלי הוא קצת יותר מרגיש איתה כמוני, אבל עם כל שאר בני האדם, עם אמא של ירון, מלאך. עם בגן, מלאך. מלאך, מלאך. כשזה מגיע אליי, משהו קורה. עכשיו, אתם יכולים להגיד שאני רוחנית, יתר על המידה, לא כל כך אכפת לי. אני ורום, לדעתי, קשורים אנרגטית ברמה שאי אפשר להסביר. כאילו באמת, שמעתי בדיוק איזה משהו שכמו איטי ואליוט, כזה. כאילו כשאני ממש ממש בטוב, גם רום ממש בטוב. עכשיו אתם תגידו, כל ילד מחובר לאמא שלו ולאנרגט וזה, נכון. אבל נגיד קורן לא ככה. קורן, אני יכולה להיות במצב רוח ממש רב והוא יהיה ממש סבבה. רום עוד לא פוצה פה, הוא כבר יודע. עכשיו, מה שקורה, תחשבו שאני, נגיד, לא בטוב. מה בא לך? שקט, אלוהים, די, תעזבו אותי, עכשיו אני גם ככה ברע. הוא ייתן לי קונטרה, יחריף לי את מה דרה, ממאה למיליון. בסדר, מה? תבינו את הזה. עכשיו, מה קורה? זה כדור שלג, את ברע, הוא מחריף לך את הרע, את עוד יותר ברע, ואז הוא יותר ברע, ואז אלוהים שיעזור. שיעזור לכולם, צריכים לעזור לנו פה, אוקיי? עכשיו עוד פעם, בישראל, על ה-relocation אנחנו נדבר עוד בהרחבה, אבל מה שקורה באופן כללי אני מרגישה עד כה במעט ניסיוני ב-relocation, זה מגבר. להכל, רגע, עוד פעם, אתם רואים פדיחות פה בזה? relocation זה מגבר להכל. ודברים שבחרתם לטשטש, בחרתם או לא בחרתם או בתת-מודע, ב-relocation זה יבוא לכם כמו זבביר לפנים. אי אפשר כפרה יותר לטשטש, זהו, נגמר הסיפור. עכשיו, אני יכולה לבוא ולהגיד לכם, ברמה אובייקטיבית הגענו לפה ופתאום... דבר שעונה להם עדיין מסגרות, כן? מן הסתם, עיקר לקח איזה עשרה ימים עד שהם נכנסו למסגרת. תוסיפו לזה שאתם מרגישים הכי לא בקומפורט זון שלכם, אתם מרגישים לבד בעולם, אוקיי? אין לי את אמא שלי, אין לי את אבא שלי, אין לי אף אחד, אוקיי? יש לי את ירון, שגם הוא כרגע עובר תהליך מאוד קשוח, ויש לי שני ילדים, שכמו שאמרתי לכם, קורן, הוא סך הכל תמיד הוא בטוב באופן יחסי, כן? יש לו את האישוס שלו, אבל אין בכלל מה להשוות. ורום, אמרתי לכם, כשאני ברע, הוא ברע. ואני צריכה שתבינו שגם ככה אני בכאוס ודיזאסטר כשאנחנו עוברים, והוא לא מפסיק לבכות ולצרוח. עכשיו נכון, אתם בטח אומרים לעצמכם, אבל אמא, צריכה להיות שם בשבילו, צריכה להכיל, אין יכולות הכלה. אין, אין, אין, הכלי מינוס 200. אני בקושי את עצמי מצליחה להכיל. על מה אתם מדברים? אני שכחתי לאכול ימים שלמים, אני שכחתי לאכול, ואני שכחתי אולי גם לשתות. אני רזיתי לדעתי איזה חמש קילו, אוקיי? שכחתי בכלל להתקיים. להכיל עכשיו, נפשית עכשיו להכיל אותו, אין מקום להכיל את האירוע כאילו. מזל שהוא שרד, מזל שבכלל זכרנו להכיל אותם. תקשיבו, זה כאילו היה... לשרוד את השבוע הראשון זה באמת היה מאוד מאוד מאוד הישרדותי. להזמין מקדונלדס, להזמין פיצה, אוי צריך לאכול, אוי ילדים צריכים לאכול, אוי זה, כאילו, אוקיי? עכשיו, זה קשה, הרגשתי תהומות ואתה מרגיש כישלון. עכשיו, מה שאני באה להגיד, שכל הדברים שהרגשתי מאז שאנחנו עברנו לפה, שזה באפס אנד דאונס, כל הדברים האלה היו קיימים. בישראל בעוצמות פחות גבוהות, אבל הבסיס היה, אוקיי? פה אי אפשר היה לטשטש, יכלתי להמשיך לטשטש, אני לא מעוניינת. אוקיי? אני לא מעוניינת. אחד, כי אני באמת מאמינה שאם בורא עולם החליט שרום צריך להיות הילד שלי, יש פה סיבה. אני חייבת לעבור איתו, ויותר מזה, ואני אגיד לכם שגם ברמה הנשמתית והכל, אני חושבת ש... לא סתם הוא הביא לי את רום כילד שני ולא כילד ראשון. ורום בא ללמד אותי שיעור מאוד חשוב, אוקיי? רום בא ללמד אותי אחד שיעור ברכות, שתיים שיעור בנוכחות. סבבה? אני... תכף אני אסביר לכם גם מה הסימון שנפל לי, כי עוד לא אמרתי מהו. אני... וואו, זה לא פשוט לי להגיד את זה, וזה לא נעים לי בכלל להגיד את זה. ואני רוצה שתבינו רגע את הסיטואציה היבשה. דבר ראשון, באופן כללי, אני לא מכירה הרבה נשים שהן מאוד מאוד מאוד קרייריסטיות. מאוד מאוד מאוד שאפתניות, שהן גם מאוד מאוד מאוד אמהות, אוקיי? זה קצת מנוגד, כי זה אנרגיה קצת אחרת. באופן יחסי לקריירה ולעסקים וזה, אני אמא מאוד נוכחת, אוקיי? מהרגע שרום נולד, כמעט כל אחר הצהריים. אני עם אחד מהם או עם שתיהם, כאילו או שאני וירון ביחד איתם, או שאחד לוקח ילד, כל אחר הצהריים, אוקיי? פרט ליום אחד שאימא שלי הייתה לוקחת אותם. אז ברמה האובייקטיבית, אני כל אחר הצהריים איתם שזה מלא. אבל אני רוצה להגיד לכם משהו. אני לא יכולה לבוא ולהגיד לכם בפה מלא, שעכשיו יש אחר הצהריים עם הילדים, אני מאושרת ושאני נהנית. יש אירועים שאני נהנית, אוקיי? לא כל הזמן. ויותר מזה אני אגיד לכם, אולי אפילו רוב הזמן אני לא נהנית. אוקיי? ולמה? אני לא בנוכחות, תמיד מרגיש לי שיש משהו יותר חשוב לעשות. יותר חשוב כרגע לתקתק את הבית, יותר חשוב רגע לחשוב על העבודה ולהתקדם ועשייה והכל. וזה מאוד קשה לי. כאילו דיברתי על זה אתמול עם חבר. ואמרתי לו, אני רוצה לרצות, אוקיי? ואז יש לי המון המון רגשי נחיתות על כל האימהות, אוקיי? עכשיו, האסימון שנפל לי לפני יומיים, כשהיא הקליטה את ההודעה על האירוע עם האות, עכשיו אני רוצה שתבינו שאני... קודם כל אני אגיד שכל דבר שעכשיו אני אגיד כמובן זה לא נגד אף אחד, זה נטו מהאמונות שלי, בסדר? זה כמובן להפך, כאילו. אני, כמו כנראה הרבה מאוד אנשים אחרים, בגיל מאוד מאוד קטן, לקחתי עם עצמי החלטה, בסדר? לא משנה כרגע מה הסיבות וכל אחד והתסביכי הילדות שלו, אבל יש לי את התסביכי הילדות שלי. כילדה ועם הלידה של האחים שלי, וזה לא משנה, כל אחד יכול לחוות את אותו חוויה ובצורה אחרת לחלוטין. אבל אני חושבת שגל של גיל שלוש, גיל ארבע, חתמה עם עצמה חוזה שהיא הולכת להיות הכי מיוחדת. הכי פחות נחותה, ילדה שאי אפשר יהיה להתעלם ממנה, אוקיי? עכשיו, אין לי מושג מתי זה קרה ובאיזה גיל ומה קורה, מה לו לו לו לו, אבל אני חושבת שהחיים הובילו אותי בצורה כזאת, במסע החיים, שהתחלתי להצליח ברמה הקריירה, שמן הסתם זה קרה, כמו שאתם יודעים, הרבה לפני שהפכתי להיות אימא. קיבלתי שם הכרה ווואו, אפקט הוואו, נכון? אישה שמה לי כסף, צעירה, אז כי התחלתי, צעירה, גם צעירה, ואישה, ועם זה, ויש לה מלא עובדים, והיא עושה מלא כסף, והיא תותחית, ולה לה לי ולה לה לה. אז משהו במוח שלי, כנראה, האפקט ההישרדותי והילדה הזאת בגיל הארבע שהחליטה שהיא רוצה להיות וואו, ענה לה על הצורך, האנרגיה הגברית, ההישגיות. וכל העניין של האימהות והרקות, מה קשור? מה קשור? זה לא עניין לי על הצורך שאני רציתי להשיג בגיל שלוש וגיל ארבע. ואני אגיד לכם שאני, מהרגע שהבאתי את קורן לעולם, מאוד סלדתי כל המפגשי אמהות האלה. איך? מה זה? אבל סליטה, שאתם רואים, יש פה פצע כפר. יש לי סלוד. לא מתאים לי. לא מתאים לי כל השיעצו ילדים, בייבי ילדים, כל המפגשי אמהות. לא, לא, לא, לא, לא, לא, תעזבו אותי מזה. לא מתחברת לקונספט. למה? שם, בסביבה של אימהות, מי רוצה להיות במקום שהוא מרגיש הכי גרוע? מי ירצה להיות שם? בעיקר שאני כבר יודעת מה זה להיות ברוב המקומות שאני מרגישה... וואו. אני מרגישה וואו. אני הולכת לכנסים של e-commerce, אני מרגישה וואו. אני הולכת לשיחות עסקים, אני מרגישה וואו. אני הולכת לרואה חשבון שלי, אני מרגישה וואו. מה קשור עכשיו ללכת... אני הולכת למשרדים שלי, אני מרגישה וואו. מה קשור עכשיו ללכת למפגש פעל טון עם הילד שיאצו בייבי? מה קשור? שם, איזה וואו אני ארגיש? אני ארגיש לא רק וואו, אני ארגיש לא גם שווה בין שווים, אני ארגיש נחותה. אוקיי? כי כשאני רואה באינסטגרם, סו קולד, את כל האימהות האלה שחלמו להיות אימא, הן חלמו להיות אימא, והן נהנות מהחופשת לידה, והן נהנות מהזמן איכות עם הילד, והן מתאהבות בילד בשנייה שהוא נולד. כל חלומותיי התגשמו, אני אימא, ואני רוצה לבלות עם הילד שלי, ואני מכינה לו אוכל, ואני הולכת איתו לפעילויות, ואני עושה איתו יצירות, ואני מבשלת איתו, ואיך אני נהנית איתו, ואני כאילו... את. תפוקה, בשכל. מה? לא, בסדר איתך. עכשיו, אני רוצה שתבינו שאני ויזואלית מאוד מבלבלת, אוקיי? בוויזואלית אני מאוד נשית, נכון? נשית, אני לא איזה בוצ'ה. למה מה? בחורה נשית. אני גם מאוד אוהבת את הנשיות בקטע החיצוני מאז ומתמיד. אני הולכת להתאפר ואני הולכת להתלבש ואני מטפחת את השיער שלי ואני חשוב לי מאוד ותכשיטים ולללי ואני הכי אישה, אוקיי? אני הכי אישה. בבפנים אני לא מחוברת לרקות שבי בכלל. ואני אגיד לכם משהו שדיברתי עליו היום באינסטגרם. איפה שואלים לכם הקולות הכי קשים? זה יצר הרע הרי, והיום אני למדתי שהיצר הרע הוא לא לרעתנו, הוא כלי עזר. הוא בעצם, הדבר כשזה עולה, זה אומר שאתם צריכים לעבור את הקולות האלה ומאחורה מחכה השיעור, או השליחות, או הרצון הכי גדול, אוקיי? קצת כמו מאחורי הפחד, די אותו דבר, כי פחד זה גם סוג של יצר, אה? והיצר הרע שלי שיהיה בריא. בכל העניין של אימהות, מאוד גרוע, מאוד מזעזע. עכשיו, אתם צריכים להבין שיכולה להיות אימא שהיא קרייריסטית, אבל היא מאוד רכה, והיא מאוד מחוברת לזה, והיא ממש סבבה עם זה שהיא אומרת, אוקיי, אני... עכשיו, אתם צריכים להבין, בעיניי, נגיד, זה גם לא איכות, זה לא כמות הזמן עם הילדים. אם נגיד עכשיו יש אימא שהיא... מאוד קרייריסטית והיא מבלה עם הילדים שלה פעמיים בשבוע סתם דוגמא, אוקיי? אבל כשהיא איתם היא בנוכחות מלאה והיא מאושרת עכשיו שהיא איתם והיא לא מעוניינת להיות בשום מקום אחר, אוקיי? אני לא שם. אני מרגישה שכשאני עם הילדים שלי חייב משהו אחר יותר חשוב לעשות עכשיו, אוקיי? וזה ברור שזה פצע, אני לא יודעת מי, אני לא יודעת מה, כאילו זה בוודאות קשור לנושא של מה שאמרתי לכם שבעולמות של עשייה וכסף וזה וזה וזה, אני מרגישה מאוד מיוחדת, מרגישה מאוד בעלת ערך, אוקיי? עכשיו, לא צריך להיות בעל ערך, נגיד בואו נלך, ניקח על להעביר קורסים, נכון? אתם כן תרצו לבוא להעביר קורסים ביצירת מציאות ובמציאת הייעוד, או להקים עסק, או איך לעשות כסף, על זה תבואו אולי לקורסים, נכון? קורסים באימהות לא. אולי, אולי, אולי, הייתם רוצים לבוא לקורס איך מגדלים ילדים מצליחנים, או איך מלמדים ילדים לחיות את הייעוד שלהם, איך ללמד ילדים לא לחיות בפחד, הישרדותי כי מן הסתם אם אני עברתי את הטרנספורמציה שהייתי בתדר של הישרדות עד שקורן נולד קצת אחרי הייתי בתדר של הישרדות לכל הדעות וגם היה לי הרבה כסף אז זה בכלל לא קשור אתה יכול להיות בתדר של הישרדות ושיהיה לך מלא כסף אז מן הסתם כשהורה עובר תהליך טרנספורמטיבי הילדים שלי כבר לא יהיו בתדר של הישרדות בחיים בחיים מה זאת אומרת לא משנה מה, אני בחיים לא אגיד לו זה יקר לנו מדי. בחיים הוא לא ישמע ממני את המילה הזאת, בחיים. יכול להיות שהוא ישמע ממני, לא צריך לקנות את הכל בבת אחת, כי זה נורא כיף לקנות צעצוע אחד פה, צעצוע אחד שם, הוא ישמע ממני מילים אחרות, שיש בהם ערך שאני מאמינה בו, אוקיי? אבל הוא בחיים לא ישמע ממני זה יקר מדי. הוא בחיים לא ישמע ממני את המילים, אנחנו לא יכולים להרשות את זה לעצמנו. זה משפטים של תדר של הישרדות. עכשיו, הורה שהוא בתדר של הישרדות, לא משנה עכשיו מה אני אגיד לכם, אם אתם לא תשנו את התדר של עצמכם, אתם תחדירו לילדים שלכם גם תדר של הישרדות, לא יעזור כלום. בקיצור, מה שאני באה להגיד, זה שזה גם בסדר כמובן, שלא בן אדם אחד יהיה מוערך ואקסטרווגנדי על כל תחומי החיים, מן הסתם, אוקיי? עכשיו, שתבינו, שנגיד יש תחומים שאני לא טובה בהם, וזה מזלזלי את התחת. אוקיי? נגיד, אני לא מבשלת וגם לא אוהבת לבשל. סבבה? ועכשיו יהיה שיח של בנות שהן בישלו וזה, אתם יודעים במה אני אקנה? אני אקנה בזה שיש להם אוכל ביתי טעים ומוכן. אוקיי, מהמם. אז אני אפתור את זה עם כסף ואני אביא מאישי מהממת שתבשל לי את כל מה שאני והילדים וירון חפצים. אבל אני אקנה את זה בכסף, כי אני לא מעוניינת לבשל ואני לא מתביישת בזה ואין לי על זה רגשות אשם ושמישהו יעיז לבוא ולהגיד לי משהו, אני אגיד לו ככה, את אוהבת לבשל מהמם, תבשלי, מדהים, זה תרפיה שלך, כיף לך, את יוצרת משלם, לי לא עושה את זה. אבל כשמישהי תבוא ותגיד לי, אני נהנית מהזמן, איך כל דקה שיש לי עם הילד אני נהנית זה בוקס בבטן. נגיד מגיע חופש פסח עכשיו שבוע והיא אומרת לי איזה כיף, וואו וואו וואו איזה כיף, אני מתה להיות עם הילדים שלי. אז אני אגיד וואו וואו וואו, משהו לא בסדר אצלי. למה אני לא נהנית מחופש פסח? למה אני רק רוצה שיגמר חופש פסח? וכל פעם שאני לומדת משהו בתחום אז אני כאילו מקבלת בוקס בבטן. זוכרת שפעם ראיתי סרטון באינסטגרם? וואי, אין לי מושג כמה זמן היא מדברת, כאילו. אין לי שעון, אז בספיקר זה היה לי שעון, אין לי מושג מה קורה. מרצתי להגיד לכם, שיט שכחתי, או שמישהו היה אומר לי עכשיו מה אמרתי אלוהים. אה, שראיתי פעם באינסטגרם שהיא אומרת, יש לכם, כולם מתבכיינים על אוגוסט, נכון? אגב, שאתם רואים כל הזמן אני שוכחת, היצר הרע שלי רק ממרקר לי את הבנות שאומרות לי איזה כיף באוגוסט, איזה כיף בפסח, והוא שוכח שרוב המדינה רוצה שאוגוסט ייגמר ושם כולם תולשים לעצמם את השערות ואת ממש נורמלית, כאילו... כזה, אוקיי? אבל שנייה. היא שלחה באינסטגרם, יש לכם עם כל ילד בסך הכל עשרה אוגוסטים שהם ירצו לבלות איתכם. כי מגיל עשר אתם הופכים כבר להיות שוליים ומעדיפים להיות עם החברים שלכם. ואני ממש זוכרת את המומנט הזה, שכאילו הייתי באיזה בית קפה וחיכיתי בתור, ואני ממש זוכרת את עצמי שולחת לירון את הסרטון הזה, שזה מה שנקרא זיכרון ליבה. אגב, זאת אמנה אקדוטה שתדעו שיש דבר כזה, זיכרונות ליבה, את רוב החיים אתם לא זוכרים. אבל זיכרונות ליבה, זה כנראה יושב על משהו מאוד מאוד מאוד עמוק. תחשבו, זה כאילו סיטואציה שפשוט הייתי בבית קפה וראיתי סרטון, כמה סרטונים אנחנו רואים. אז הסיטואציה שאני ממש זוכרת אותה, איפה הייתי, איך הייתי, זה אומר שזה יושב על משהו מאוד עמוק, זה סתם שתדעו. ואז אמרתי, יש לי עם כל ילד שלי עשרה אוגוסטים. למה אני רוצה שהם יעברו? אני אתן לכם דוגמה שנתתי לחברה, אוקיי? כשבתקופה שהיה לי מלא עובדות וזה, אתם יודעים, אף אחד מהם לא הרגיש שהיא מגשימה את עצמה בזה שהיא עושה חריטות של תכשיטים, או מרכיבה תכשיטים, או אורזת תכשיטים. אתם יודעים, עובדות כאילו פשוטות, וסבבה. וכל הזמן הייתי שומעת את השיחות שלהם. שהם היו מחכות שיהיה יום שישי, מחר אומרים מחר, מתי כבר סופ"ש ומה זה זה, ואז הייתי אומרת וואו, זה מאוד עצוב לי, מאוד מאוד מאוד עצוב לי על אנשים שחיים מסופ"ש לסופ"ש, מה זה סופ"ש? סופ"ש זה יומיים, יש בשבוע שבעה ימים, אתם יומיים חיים? וחמישה ימים אתם מתים? כאילו, ברור שזה בהגזמה, אבל אתם מבינים אותי, כן? אתם חיים מסופש לסופש ומחופשה לחופשה? איזה מין חיים אלה? ואז אני זוכרת שאמרתי, אמרתי לירון, איזה כיף לי שכשמגיע יום שישי אני מאוד שמחה, כי מאוד כיף לי בסופש והכל וזה חופש, יש משהו שזה היה לפני שהילדים... ואז שבת וינפש, זה היה שבת וינפש, כי כשיש לכם ילדים שבת זה הרבה מאוד דברים, מנוחה זה לא, חופשה זה לא. ויינפאש זה לא. אז אמרתי לו, איזה כיף שאני שמחה שמגיע יום שישי, וגם כשמגיע יום ראשון אני ממש שמחה, כאילו, לחזור לעבודה. ואז כאילו כזה, אני רוצה להגיע למצב שאני ממש ממש ממש שמחה לשים אותם בגן, כי עכשיו אני הולכת ליצירה שלי ולגשמה של עצמי ולה לה לה לה לה. אבל גם אני ממש ממש שמחה שמגיעה שעה שלוש וחצי, אלוהים ישמור, שלוש וחצי פה בארצות הברית, שלוש ורבע, ועכשיו יש לי אחר הצהריים איתם. כאילו, איזה סוויץ' אני צריכה לעבור בראש כדי ש... אני ממש הרגיש שאני עכשיו עם הילדים שלי, שזה התפקיד, גם שלא תתבלבלו, כן? אימהות, זה אחד התפקידים הכי חשובים שיש. יש כרגע שתי נשמות. שבחרו להגיע אליי כדי לעבור את השיעורים שלהם ואת הניסיון שלהם בגלגול הזה דרכי, ואני דרכם. כאילו חברה שאלה אותי ממה את הכי נהנית, נגיד מהאימהות, מה הכי עושה לך את זה. אז אמרתי לה, כשאני רואה התפתחות של הילדים שלי זה מה הכי מרגש אותי, בוא נגיד שאם זה רום אז כאילו פתאום, אם פתאום נגיד הייתי עושה לו כל מיני תנועות ידיים על שירים ואז כאילו פתאום הוא עושה אותם, נגיד סתם אחרי שבוע. יואו, זה מטורף, הוא קלט, והוא כאילו, הוא היה בקלט, ועכשיו הוא בפלט, וזה נורא מרגש. ואם קוראים בכלל שהוא בן חמש, ופתאום יוצאים לו משפטים מהפה, שאני אומרת, אימא, נגיד, אימא, אני אנסה ואני אנסה עד שאני אנצליח, אוקיי? או יוצאים לו משפטים מהפה של, גם אם אני מפחד, אני אעשה את זה למרות זאת, אני מתגבר על הפחדים שלי, או אני יכול להשיג כל דבר שאני ארצה. אין דבר שאני לא יכולה להשיג בעולם הזה, זה סתם שתדעו, עד גיל 6 המוח של הילדים, הגלים של המוח שלהם הם בגלים כמו פלסטלינה, והתוכנה שיש לנו פה, מערכת ההפעלה שלנו ננעלת בגיל 6, אז כל דבר שאתם אומרים לילדים שלכם עד גיל 6, אגב זה לא רק במילים, זה גם במסרים, וזה מה שהם רואים בבית שלא תטעו, ממש אני לא מושלמת, כן, בטוח יש דברים לא טובים שהם קולטים, אבל אני ממש משתדלת להגיד משפטים מעצימים לקורן, לרום עדיין לא, כי הוא קטן, אבל ממש ממש ממש, כדי שהתכנות שלו במוח שם והקולות שלו הפנימיים יהיו מאוד מאוד חזקים, אוקיי? מאוד מאוד חשוב לי. אז בואו נגיד שכשקורן אומר משפטים כאלה, אני וואו, אני אומרת וואו, עשיתי את שלי. כאילו יהיו אנשים שהם לא יצטרכו לעבור את הקשיים שאני עברתי והם יהיו מתוכנתים טוב יותר. הם לא יצטרכו ללכת לפסיכולוגית גם, הם כנראה יצטרכו, אוקיי? אבל בעיקר אני באה להגיד לכם שכמו שהם, הכל זה איזונים בחיים, אוקיי? והשפע הכי גדול, שאני לא מדברת על שפע של כסף, אוקיי? השפע של... של הגשמה ושל בריאות ושל עושר ושל שלווה וכל הדברים החיוביים בעולם מגיע מאיזונים. אם אתה תקבל את כל הכסף שבעולם ואתה לא תיתן החוצה, אתה לא באמת תיהנה מזה וזה גם לא יישאר שלך הרבה זמן לדעתי ובטח לא תיהנה מזה, זה לא שווה שום דבר. אנרגיה זכרית בלי אנרגיה נקבית לא שווה שום דבר, אוקיי? קושי והישגיות בלי הרכות לא מספיק שווה. אני חושבת גם שהפרק הזה הוא גם לא באמת כאילו בואו וכאילו אני עברתי את זה, אני עוברת את זה איתכם ביחד, כן? אני מספרת אתכם על הפצע הכי עמוק שלי, על התחום בחיים שלי שאם היו שואלים אותי גל באיזה תחום את הכי פחות מבסוטה הייתי אומרת זה. עכשיו, אני לא, עכשיו אומרים לי, גל, אני עכשיו ג'יני, ואני מגשים לך את כל החלומות. מה בא לך להיות? זה לא שעכשיו הייתי רוצה להיות אימא פול טיים מאם, וכל היום לעשות עבודות יצירה עם הילדים שלי ולבשל איתם, ולא. זאת לא מי שאני, ואני גם לא מעוניינת להיות כזאת, אוקיי? אני מאוד אוהבת את זה שהילדים שלי גדלים ורואים אישה, אימא שמגשימה את עצמה, אימא שיש לה חיים מטורפים ומדהימים, הולכת נגד כל דבר שכאילו הוא לא מה שהיא מאמינה בו. אבל יחד עם זאת, הייתי אומרת, אני רוצה שכשאני איתם, הכמות זמן מאוד עם אינדיבידואלי וכמה שאני מרגישה והכל, אבל כשאני איתם, תן לי. תן לי את היכולת להיות בנוכחות ולהרגיש את התחושת שליחות. אוי, יש לי את זה, יש לי את זה, אוקיי? כאילו, נגיד הפודקאסט הזה. מאמץ מאוד גדול, אוקיי? עבורי. גם לא זול בכלל, הרבה מאוד כסף על כל הציוד הזה, קניתי את הציוד הכי טוב שיש. מאמץ, ולהתקין את זה, וירון ישב שעתיים והתקין את זה, ועכשיו אני התקנתי את זה שעה כדי שבאמת זה יעבוד, ולהתחבר את זה והכל. מאמץ מאוד גדול. למה? כי אני מרגישה שליחות עצומה. זה גם עושה לי טוב, ברור, אבל אין שום פסול בלעשות את השליחות שלכם ולהרגיש טוב. והלוואי שבורא עולם ייתן לי את התחושת שליחות שאני מרגישה איתכם בפודקאסט ובהרצאה, ובכל המסרים שאני מעבירה לכם אני מרגישה... מוגשמת, כי מה זה מוגשמת אגב? זה מלשון גשמי, ואז בגלל שהנשמה היא רוח, אז הנשמה רוצה להגשים את עצמה, כלומר הנשמה רוצה להיות קיימת בעולם הגשמי, וזה מה שנקרא להגשים, אוקיי? אז כל מה שאני עושה פה, אני מגשמה את עצמי, הנשמה שלי מגשימה את עצמי. אז אני חושבת שהייתי רוצה שבורא עולם ייתן לי את הכוח להרגיש מוגשמת כשאני עם הילדים שלי. זה החלום שלי. ולהרגיש את זה בגוף, אוקיי? כי זה שלהיות אימא, הורה, זה השליחות הכי מדהימה בעולם, אני יכולה לבוא ולהגיד לכם את זה עד מחר. אני גם מאמינה בזה, שלא תטעו, אבל זה בראש ולא בלב, אוקיי? אני רוצה להרגיש, כמו שאני עכשיו מרגישה, מוגשמת ובשליחות שלי, אני רוצה להבין שכשעכשיו אני עם הילדים שלי, יש שתי נשמות בעולם שאני כל העולם שלהם. עד שהם יגדלו, אני כל... העולם שלהם, אוקיי? ורום בכלל, שאני כל עולמו, כאילו, הוא אוהב אותי ברמות שכאילו, הוא מחובר אליי, וואו. כמה השפעה וכוח יש לי עליו. כוח זו מילה... לא. כמה השפעה. ואמן, אמן, אמן. שיהיה לי תחושת השליחות וההגשמה גם איתם. ושכשאני איתם אני ארגיש שהעולם עוצר מלכת. כאילו עוד פעם, הנה כאן אני אתן לכם דוגמא, עכשיו העולם יכול להתפוצץ. כסף, שמה כסף, עבודה, כלים בכיור, אוקיי. סאואט, אני עכשיו עושה משהו כל כך חשוב. כאילו באמת, וחשבתי על זה תוך כדי שהתקנתי כאילו את הפודקאסט, אמרתי, אוף, זה קשה, וזה וזה וזה, אבל למדתי לעצמי, אבל גל זה חשוב. גל זה חשוב. כזה. והלוואי, הלוואי שבעצם זה שאני כאילו מדברת את זה, וחושפת את זה, זה כאילו יעשה אדוות. גם לעולם, אבל גם לי. ואני אגיד גם למי שמקשיבה לי וכן מרגישה את מה שאני אומרת, תעריכי את זה. איזה כיף. איזה כיף זה להרגיש את זה בגוף. ואני אגיד עוד משהו, גם לעצמי וגם למי שצריכה לשמוע את זה, שאולי זה גם כמו אושר. הרי אושר, אתה לא יכול להרגיש מאושר כל הזמן. אושר זה רגעים, זה בחטף. ואז הרבה פעמים אומרים, אתה לא צריך לחתור לאושר, אתה צריך לחתור לשלווה. אז אני רוצה להגיד שגם הדבר הזה עם ילדים, אני חושבת שזה גם מאוד רכבת אתרים, אתה יכול להרגיש לרגע אחד שאתה מאוהב, מאוהב, מאוהב, ומאושר, ומאושר, ומאושר, ורגע אחרי זה לרצות לקפוץ מהמרפסת. וזה בסדר, ואני חושבת שאולי ככה זה אמור להיות, אוקיי? כי זה מעמת אותנו עם הרבה מאוד דברים. אם נדע להשתמש בזה, כמו עם יצר הרע, ככלי עזר. אני חושבת שאולי המטרה היא לא להיות כל הזמן בסבבה עם הילדים, וכל הזמן נהנות, וכל הזמן לצחוק. כאילו, אתם יודעים, אני לא אדבר על הרילוקיישן, אבל ביום השני שלנו פה... ביום הראשון בכיתי 90% מהזמן, באמת הרגשתי כמו גופה מהלכת. וביום השני היה פה איזה, גם הייתי מאוד מעורערת ובטלטלות, ואז אמרו לנו שאי אפשר להביא את תומי, וגם ככה הרגשתי אבודה, ואני, ירון הלך לאן שהוא, לא זוכרת לאן, ואני עם הילדים למטה, ואני בוכה. ואני מקליטה להורים שלי, ואז אמא שלי אומרת לי, תפסיקי לבכות גל. זה לא טוב שהילדים שלך יראו אותך ככה בוכה. ואמרתי לה, לא נכון. תראה, אני רוצה שהילדים שלי ידעו שאני אנושית. עזבו שרום לא באמת עדיין מבין, הוא רק מרגיש, אבל קורן שואל אותי, אמא, למה את בוכה? ואז אמרתי לו, לאמא עצוב. לאמא מאוד מאוד עצוב, כי עכשיו האישה שם אמרה שאנחנו לא יכולים להביא לבית הזה את טומי. ואמא מאוד אוהבת את טומי וטומי הוא מהמשפחה שלנו אז אמא קצת דואגת ואמא מפחדת והיא לא יודעת מה לעשות והוא הבין והוא חיבק אותי ואז הוא אמר לי גם אני מאוד אוהבת טומי ואני זוכרת ואז אמרתי אז הוא שהוא כאילו זוכר את זה ואם עכשיו אני אדבר איתו הוא אמר לי כן אמא בכתה כי היא אוהבת את טומי והיא מתגעגעת לטומי והיא יודעת שאי אפשר להביא אותו לבית הזה. ואני חושבת שלהחזיק דמות של שלמות, שוב, מי אני בכלל? כן, אבל להחזיק דמות של שלמות מול הילדים שלנו, אני חושבת שזה מעוות את המציאות. כאילו, מה, הוא יגיע לגיל 15 ואז הוא יגיד, וואו, אני הייתי בטוח שאימא שלי מושלמת. לא, אני מעדיפה שהוא יגיע לגיל 15 ויגיד, ידעתי שהיא לא מושלמת. ואני אוהב אותה כמו שהיא. כמו שהילדים שלנו לא מושלמים, אוקיי? אני מנפצת לכם בואה, אבל הילדים שלכם לא מושלמים. אבל אתם מאוד אוהבים אותם למרות זאת. כי אתם יודעים משפט ש... משפט שמאוד חשוב לי להגיד לקורן זה שאימא ואבא כועסים עליך לפעמים אבל גם כשהם כועסים עליך הם הכי אוהבים אותך בעולם. וזה מידע שהוא מאוד מאוד מאוד חשוב. ואיך אני קולטת שזה יוצא לו? שאני וירון כועסים עליו, אוקיי? אז הוא אומר, אמא, או לאבא נגיד, אבא, נכון אתה כועס עליי עכשיו, אבל אתה עדיין אוהב אותי. וזה מידע... שהוא כל כך חשוב סליחה זה מידע שהוא כל כך חשוב כי ילדים שלא אומרים להם את זה לא יודעים את זה, אוקיי? כשעליי כעסו, אני באמת חשבתי שלא אוהבים אותי באותו רגע, אוקיי? ילד לא יודע, אוקיי? כאילו, אם עכשיו ירון יכעס עליי, אני אישה בת 34, אני אבין שהוא עדיין אוהב אותי, אוקיי? גם אם עכשיו אימא שלי תכעס עליי, אני היום כבר יודעת שהיא יכולה לכעוס עליי והיא עדיין מאוד אוהבת אותי, אבל... כשאנחנו כועסים על ילד, כשאנחנו כועסים על ילד בן חמש או בן ארבע או בן שלוש, הוא לא מבין שאנחנו עדיין אוהבים אותו. הוא לא מבין. וזה חשוב. ואני חושבת שילדים צריכים להבין שיש את כל קשר הרגשות. גם להם וגם לרעיהם. ולכן שאני חושבת שהרבה מאוד הורים בגלל שהם לא יודעים להתמודד עם עצב, אוקיי? הם לא יודעים להתמודד עם עצב ועם תסכול ועם כעס. אז הם לא יכולים להתמודד עם הכעס ועם התסכול ועם העצב של הילדים שלהם. ואז כשהילד בוכה, אוקיי? אז בוא תראה מטוס, או אל תהיה עצור. בוא נעודד אותך, אל תכעס. אבל הילד כועס עכשיו, והילד עצוב עכשיו. ויש איזה ספר אחד, הארנב הקשיב. הארנב הקשיב, נראה לי ככה קוראים לספר. וזה סיפור מהמם. הילד שהתפרק לו המגדל שהוא בנה, ובאו כל חייו, ובא לעודד אותו. ובוא נבנה מחדש, ובוא נהרוס, ובוא נכעס, ובוא נצעק. הוא לא רצה כלום, ואז הגיע ארנב, ישב לידו, בשקט, בשקט, פשוט הקשיב לו, אוקיי? ואז אחרי שהוא הקשיב לו, הם עשו את כל הדברים, אוקיי? אז אני משתדלת, נגיד שקורן בוכה, או נגיד שעברנו, אוקיי? אמרתי לכם, קורן הוא המלאך, אבל עדיין, אוקיי? עברנו, וזה היה מאוד קשוח. גם לו, אוקיי? כל המציאות השתנתה לו. כאילו היה איזה יום אחד, הוא קם, חיים שלי, הוא קם מסיוט עם האח שלי, הוא אמר כאילו שכולם שאח שלי עזב אותו בגן או משהו כזה, והוא בוכה, ואני מתגעגע, אני מתגעגע לסבתא, ואני מתגעגע לאמיר, וכואב הלב, באמת כואב. אבל אמרתי לו, זה בסדר. גם אמא מתגעגעת. וזה עצוב, ולא צריך לטשטש את הרגשות השליליים, כי הרגשות השליליים האלה הם חלק מהחיים. וזה חשוב להבין את זה, וחשוב לי שהוא יראה את קשת הרגשות שלי. ואם עכשיו אני עצובה, אין לי בעיה שהוא יראה את זה. ואם עכשיו אני כועסת, אין לי בעיה שהוא יראה את זה. אוקיי? זהו. נראה לי ש... סיימתי את מה שהיה לי להגיד. מרגישה שקילפתי מעצמי מלא שכבות, זה כאילו מדהים כמה שכבות יש לבן אדם, כאילו. בואו נתפלל שזה יקליט את הכל, השם יעזור. אני אוהבת אתכם, מאוד. ותודה שהקדשתם לי מהזמן שלכם והקשבתם, ואם אתם חושבים שזה יכול לעזור למישהי או למישהו, אז אני ממש אשמח שתעבירו ותשתפו. ותשתפו אותי, לא יודעת, מה התחושות, מה הרגשתם, מה אתם חושבים. ואני אוהבת אתכם מאוד, ויאללה, בעזרת השם עכשיו, עכשיו זהו, הכל מוקם, הכל זה, טיק טיק טיק. I love you.
