פרק 19 - סיפור הרילוקיישן שלי
Gal Katziri describes moving from Israel to Miami and the energy crisis that followed: panic, overwhelm, struggling with basic tasks. She uses FMRI scans as a metaphor for how thoughts about her future self change brain activity, and talks about rebuilding her identity in an empty house, from cleaning habits to furniture choices to speaking English with Israeli women who felt distant.
Chapters
אף פעם לא עשיתי דבר כזה, כאילו שזה ממש סיפור סיפורי. בלי שווייט שעד יום יומיים לפני הטיסה אני לא באמת הבנתי שהדבר הזה באמת הולך לקרות, כאילו איזו הזיה. היום אני יושבת איתו לקפה עכשיו בבוקר, ומחר אני במדינה אחרת, כאילו מה? כאילו קשה לתפוס את זה. כאילו אומרת לירון, אתה מבין שאנחנו כאילו... אין טיסה חזרה, לא חוזרים כרגע, כאילו יש כרטיס אחד, כאילו פתאום המוח שלי קלט שזה... זה אני האמיתי, זה אני האהובה. והוא נכנס לפאניקה, ואני כועסת על עצמי, ואני כל רגע נוטה נכנס לשירותים, ובוכה, ובוכה, ובוכה. מה עשית? רצית ריגוש, רצית שינוי, למה לא עברת דירה? אני לא יכולה עכשיו להתקשר לאמא שלי ולהגיד לה שאני בורה, שאני צריכה רגע, שתיקח את הילדים, כי אין לי אוויר בריאות. עכשיו שתבין, זה הקולות שהיו לי בראש. טוב. בוקר טוב, בוקר טוב. אצלי בוקר, אצלכם, אני מתארת שאתם מאזינים. טוב, פרק 19. האמת שעד לפני ממש חמש דקות לא ידעתי על מה אני הולכת לדבר, כי כאילו יש לי כזה כמה נושאים שבא לי לדבר עליהם, אבל אני חושבת שאני אספר כזה, בגלל שכאילו כל הפודקאסט הזה זה הסיפור. חיים שלי, אז אני חייבת רגע שנעשה, איך אומרים, נו, הדבקת פערים, השלמת פערים. אנחנו במיאמי כבר כמעט שישה שבועות, או כמעט שבעה שבועות, בואו, אני כבר קשה לי עם הספירה, נראה לי כמעט שבעה שבועות, וזה קשה. כבר עכשיו קשה לי, כאילו עברו שבעה שבועות ובחיים רגילים אולי זה לא כזה הרבה, ברילוקיישן זה כאילו, אני מקשה שכל שבוע אני אחראי לחיים חדשים לחלוטין. אז רגע, קודם כל ניצוק כוונה, ושבורא עולם ייתן לי את המילים המדויקות, שאני אצליח להעביר מסרים, שאני אצליח לעורר השראה, שאני אצליח לחזק דרך הסיפורים שלי ודרך החוויות שלי ודרך ה... צורת מחשבה שלי, בעזרת השם, אמן. טוב, רגע, אתם רואים? עכשיו יש לי פה את המצלמה ואני רואה את עצמי וזה לא כל כך טוב, אבל ככה, יכולה לראות שהשיער שלי מסודר ולהפסיק לגעת בו. אוקיי, אז מאיפה מתחילים? מאיפה מתחילים, חברים? טוב, בואו נתחיל מזה. שאני חושבת שעד יום יומיים לפני הטיסה אני לא באמת הבנתי שהדבר הזה באמת הולך לקרות, אני חושבת שככל שהדבר יותר גדול, המוח לא מצליח לתפוס דבר כזה, אוקיי? אני חושבת שהכי דומה לזה זה לידה, כאילו את מבינה שאת בהיריון, אוקיי? את שמנה, את גדולה, את זה, את זה, את זה, את זה, את יודעת שיש שם תינוק, אבל עד שהתינוק לא מגיע את לא מבינה את גודל האירוע, אז כאילו זה אולי קצת הכי מזכיר לי. ובואו נגיד שיומיים לפני זה כבר הפך להיות אוברוולמינג ברמה מאוד מאוד מאוד גבוהה ואני כבר אגיד שיש מוטיב חוזר בסיפור שכאילו מאז, אפילו כאילו ביומיים שלושה לפני שעברנו נכון אומרים שהכל זה שיקופים ובעצם כל מה שקורה בפנים זה משתקף בחוץ וכאילו כל מיני דברים כאלה אז זה קרה לי בצורה קיצונית מאז המעבר, זה קרה לי בצורה קיצונית, קיצונית, קיצונית. אוקיי, אז בואו נגיד שעד יומיים שלושה לפני המעבר, ארזתי, אני כאילו התחלתי כבר לארוז ולהעיף דברים, רציתי שיהיה לי כמה שפחות, כבר התחלתי חצי שנה לפני, שתבינו, כל שישי שבת, אני הייתי משריינת כמה שעות והייתי מעיפה שקים על גבי שקים על גבי שקים. עכשיו דיסקליימר רגע, אני רוצה להגיד משהו. תעיפו דברים מהבית, תקשיבו. מי שלא עובר דירה או מי שלא עובר לרילוקיישן, תעשו לכם, לא יודעת, נגיד פסח זה הזדמנות ממש טובה, אני מקליטה את זה דקה לפני פסח, אז כנראה אתם תשמעו את זה כבר אחרי פסח, אבל זה לא באמת משנה, אוקיי? פסח בעיניי זה כאילו הזדמנות, נראה לי דיברתי על זה גם באחד הפרקים, זה חג רוחני. אני באמת לא הבנתי איפה, מה קטן, לנקות את החמץ. עזבו אתכם מזה. עזבו אתכם את זה, זה לא העניין של לנקות את הפירורי לחם, אוקיי? זה לנקות את כל מה שלא משרת אותנו בחיים. עכשיו, בגלל שכל דבר זה אנרגיה, איך מאי אמרה לי? מה שלא משמש, משבש, אוקיי? את לא לובשת את החולצה הזאת כבר שנתיים, תתרמי אותה. אתם לא משתמשים בסיר הזה ובדבר. לא לשמור ליום יבוא, זה תודעת חוסר, אוקיי? מינימליזם, זה השפע החדש, מינימליזם, להעיף, להעיף, כאילו אני אומרת לכם שרילוקיישן, אתם כאילו חייבים להעיף, אתם לא יכולים להעביר את הכל, זה לא כמו מעבר דירה, אוקיי? גם במעבר דירה אנשים מנפים עליה, אבל ברילוקיישן בכלל, כי בואו, יש לכם לימיט מסוים של מזוודות שאתם תבעות, אתם לא תבעים מיליון מזוודות, נכון שאנחנו גם הבנו מיני מכולה, כאילו התלבשנו על מכולה, אבל גם לא רציתי להעביר, הבאתי רק דברים שהם באמת באמת באמת קריטיים. אז אתם מעיפים ואני העפתי כמויות שקים, אני באמת חושבת שהגעתי ל-40-50 שקים, אוקיי? בקיצור, אז באמת אני חשבתי שככל שאני אקדים תרופה למכה, יהיה לי יותר קל בשעת האמת ויהיה לי פחות משימות. יכול להיות שזה כן, יכול להיות שזה אפילו עוד יותר קשה אם לא הייתי מתארגנת כל כך הרבה זמן מראש, אבל עם כל ההתכוננויות ועם כל האריזות ועם זה... בשלושה ימים האחרונים זה היה אוברווילמינג של החיים. בואו נתחיל מזה שכאילו הזמנתי את חברה הכי טובה שלי, הזמנתי את ההורים שלי והזמנתי את אמא של ירון בנגלות, אוקיי? לקחת את כל הדברים שלנו מהבית, את כל הדברים שהם כאילו, יש מלא מלא דברים נגיד של מטבח ומלא מלא מלא מלא מלא דברים. תבינו שכאילו שלושתם פוצצו רכבים מלאים. בדברים, אוקיי? עכשיו, כאילו אתם אומרים, וואי, זה יכול להיות תחושה ממש כיפית, נכון? כאילו אתם מביאים את הדברים שלכם ואתם גם אפילו לא זורקים אותם, אתם כאילו מעבירים אותם לאנשים שאתם מאוד אוהבים וזה. וואו, ואמרתי, אמרתי כאילו לבר, היא הייתה האחרונה, וכאילו ממש זהו, כאילו כבר כל הארונות מטבח ריקים, כבר החדרים ריקים, כאילו כבר אין כלום. תראו, תקשיבי, אני מרגישה ריקה. עכשיו, כאן פעם ראשונה הרגשתי ממש ממש את הקשר בין החיצון לפנימי, שכאילו מסרנו את כל הדברים, והרגשתי חלולה. וואי, תקשיב, אני מרגישה שאין בי כלום. אני מרגישה שלקחו לי הכל ואין בתוכי כלום. אני כאילו וזה שאין בה כלום. כאילו לקחו לה את כל הפרחים, כאילו לא יודעת איזה דימויים לתת, וזו הייתה תחושה לא קלה. לא קלה. אז זה התחיל משם, כאילו שתבינו שהמסע לרילוקיישן מתחיל לפני, אוקיי? וגם כאילו אתם באאוט כזה, אז היום של המעבר, שמנו את הילדים בגן, וההורים שלי לקחו אותם אחרי הגן, וממש גם היו איתם כל אחר הצהריים, ופגשנו את הילדים רק בשדה תעופה, אוקיי? הטיסה שלנו הייתה מאוחר בלילה, אז פגשנו אותם רק באיזה עשר. כשזה היה מדהים וזה היה מעולה, כאילו, אתה כל כולך באנרגיה של הרילוקיישן ובעצמך רגע, לי באופן אישי לא היה יכולת גם להאכיל את הילדים באותו יום, זה כאילו היה יותר מדי. וגם זה היה מעולה, כאילו שההורים שלי יהיו איתם ביום שאנחנו נוסעים, זה כאילו מעולה. וזה היה הכרחי. בקיצור, ובאותו יום אתם כאילו באאוט, כי כאילו אתם אומרים, נפגשתי באותו יום של הטיסה, נפגשתי עם שלושת החברים הכי טובים שלי, וכאילו בבוקר אני יושבת עם אחד החברים שלי לקפה, הוא כאילו אומר, יואו, איזו הזיה. היום אני יושבת איתו לקפה, עכשיו בבוקר, ומחר אני במדינה אחרת, כאילו, מה? כאילו, קשה לתפוס את זה, סבבה? ובצהריים אני הולכת לחברה הכי טובה שלי, ואנחנו אוכלות צהריים, וכאילו מדברים, וכאילו, זאת אומרת, אומייגאד, זהו, כאילו, עכשיו אני נותנת לה חיבוק, ואני לא יודעת מתי אני אראה אותה עוד פעם, כן? זה כאילו הזיית ההזיות. ואז בערב, בערב, בערב, חברה, חברה גם הכי טובה שלי, הגיעה אליי בערב ולקחה את כל הדברים שהיו לנו עוד במקרר, כל מיני אוכל קפוא וזה וזה וזה, היא לקחה אז את כל מה שנשאר, הדברים האחרונים. היא באה להביא לי מכתב שלא הסכמתי לקרוא אותו, מן הסתם אמרתי, אני קוראת אותו כשאני אגיע למיאמי, גם בטח אחרי כמה ימים, כי הייתי ממש מוצפת כבר. וכאילו, תקשיבו, לראות את הבית שלכם, תשמעו, עברתי דירה פעם אחת בחיי, אוקיי? עם ירון, זה היה עוצמתי, אבל לא כזה. אני חושבת שעצם העובדה שאתם רואים את כל הבית שלכם ארוז בתיקים, אוקיי? ושאתם יודעים שעוד כמה שעות אתם פאקינג עוברים למדינה אחרת, והחיים שלכם לא ייראו כמו שהם נראו עד עכשיו. מהדברים הכי קטנים עד הדברים הכי גדולים. מאוד מאוד מאוד קשה לתפוס את זה. זה באמת דברים שקשה למוח להקל, כאילו... גם עכשיו שכאילו אני נזכרת בזה, אני אמרתי לו זה כאילו כמו סרט, זה כאילו החיים שלי, זה מוזר. ועזבו שזה מרגיש לי לא לפני שבעה שבועות, זה מרגיש לי לפני חמש שנים. כאילו זה מרגיש כמו זיכרון ממש רחוק, כי בגלל ש... זה מה שדווקא מרגיש לי, שכאילו זמן זה פיקציה. כאילו מישהו אחד יכול לחוות שבעה שבועות, כאילו עברו שם חיים שלמים, ומישהו אחר יכול לחוות שבעה שבועות, כאילו לא קרה שום דבר. אז זה כאילו ממש סובייקטיבי. זמן, אוקיי? ברמה הרחבה של זה, זה כאילו מרגיש לי מאוד מאוד סובייקטיבי. בקיצור, אז בערב כזה בא החברה הכי טובה שלי, ובא אחד החברים הטובים שלי, וחושבים כזה, אוכלים פיצה על הרצפה, כי כאילו אין כבר כלום בבית. ואתה לא קולט, אתה לא קולט, ואז באו ההורים של ירון. יואו, אני נזכרת בזה, אני עוד פעם, בא לי לבכות כאילו, והיה לנו מיליון ארגזים, אז ביקשנו עזרה, ביקשנו עזרה, אחד החברים הטובים שלי בא, ואח שלי בא, וחבר טוב מאוד מאוד של ירון שגר בשכונה בא, ובאו מלא, ומתחילים להוריד את התיקים, הזמנו כזה שני מיני ונים ענקיים שיקחו אותנו לשדה. וכאילו, ואני באאוט, כאילו אני באאוט, ובכלל באותו יום בכיתי הרבה, כאילו זה היה טעון כזה. ויש לנו שומר בבניין. שהיינו מאוד מאוד קשורים אליו, אוקיי? ומאוד אהבנו אותו וזה, והיינו מביאים לו גם כזה מתנות בחגים, וממש היינו בקשר טוב. כל פעם שהייתי יורדת עם טומי, הייתי עושה איתו שיחות, וזה גם ירון, הוא הכיר את הילדים, כאילו היינו בקשר מאוד טוב איתו עם אחד השומרים, והוא ממש קבע משמרת ליום שאנחנו עוברים בערב זה. ומעניין למה זה יכול לקחת את הסצנה הזאת. שכאילו כבר כל התיקים בבן וזה, וכל החברים סיימו לזה, ואז כאילו אני צריכה להיפרד ממנו, ואז כאילו נתתי לו חיבוק, והתחלתי לבכות וזה, ואז אמרתי לו תודה על הכל חיים וזה, כאילו באמת יואו, אפילו איזה חיים יפים כאילו, איזה חיים יפים היו לי בישראל, כאילו מה... כאילו היו בי ממש קולות שכאילו מאוד כעסו עליי באותו רגע. כאילו מה את עושה? למה את עושה את זה? כאילו תראי איזה חיים יפים יש לך, אפילו את השומר בבניין שלך את צובעה לעזוב. כאילו מה קורה לך? הייתי מאוד עצובה וחצי מהדרך לשדה תעופה כאילו אני בוכה. נראה לי אפילו אח שלי בכה, כאילו הייתי בבן כאילו, נשאו לנו אני, אירון ואח שלי, אמיר. יואו. איזה מטורף זה להיזכר ולבכות עוד פעם. בכלל, מה קורה לי? כאילו, התחלתי לבכות הרבה יותר. בקיצור, צריכה לשים לי פה טישו. כבר אצל ספת הפסיכולוג. בקיצור, אנחנו נוסעים לשדה תעופה וזה. ואז הזמנו שירות כזה שעוזר להביא את ה... זה מיליון תיקים הרי, היינו איזה 13 מזוודות ענקיות, כמו תיקי גופות כאלה, הזמנתי, היה לנו מזוודה אחת רגילה שאותה לא רציתי לזרוק, היא הייתה חדשה, שלוש טרוליות, וכל השאר היו שקי גופות כאלה, סבבה? שהם מבד ובכל זאת להכיל מלא והם לא שוקלות וזה. עכשיו, אז קניתי שתי סוגים באלי אקספרס, סוג אחד היה גרוע, כבר ידעתי שהוא גרוע וזה, וממש התפללנו שזה לא יקרה וזה. היה אחד שכבר נקרא בבית, היה לי עוד אחד גיבוי. קיצור, ואז אנחנו מוציאים את הדברים מהמיניוון, ואני רואה שתיק אחד נקרא וזה. ואז אני מתחילה להיכנס ללחץ, וזה, מה נעשה, איך נעשה, כאילו, הסיוט שלי היה זה שכאילו כל התיקים... יקראו ואז על המסוע יהיה כאילו מיליון בגדים, איזה בושות כאילו. כאילו אז תחשבי שגם ככה אני על הקצה ואני בסטרס מאוד גדול כאילו מהמעבר ומהטיסה ולהיפרד מכולם וזה בואו זה כאילו אתם קשה להסביר זה חוויה שמאוד קשה להסביר אותה במילים אוקיי כאילו זה לא דומה לשום דבר שחוויתי ואני מזכירה ילדים עוד לא איתנו אוקיי ואני כאילו בלחץ על התיק על התיק לא מפסיקה לדבר על התיק מה נעשה עם התיק וזה ואז ההורים של ירון גם הגיעו, וכאילו אני על הקצה. אני על הקצה, אני על הקצה. בלחץ, מהסטרס, מהזה, מכל ה... וואו. זה כאילו מערבולת של רגשות, וואו, ברמות... וואו, אני לא יודעת כאילו איך להסביר את זה, באמת. והצפה רגשית בין הגבוהות שחוויתי בחיי. ואז היה תור ענק, ענק, בחיים לא הייתי בתור כזה ענק, כאילו, באל על הטיסה. ועוד זה כאילו במחלקת יוקרה, סו קול של אלאלצ'יק, בדרך כלל אף פעם אין שם תור ומשהו, אז זה היה התור הכי ארוך בעולם. כאילו, זה הכל מדויק, כן? ואני בלחץ על התיקים וזה וזה וזה, ואבא של ירון מצא איזה מסקנטייפ, הלך לבקש זה. עכשיו תבינו כמה הייתי על הקצה, פתאום אני רואה את אבא שלי ואת אח שלי בראבק אורזים את כל התיק שנקרא עם המאסקנטייפ שהוא לא יקרה, שהוא לא יקרה, שלא יקרה, ואני רואה אותם בזמן שזאתי את המיליון תיקים שם באלעל שוקלת, בודקת, זה לקח שעות כי זה היה מיליון תיקים אני רואה אותם אורזים את התיק ואני בוכה ואני בוכה הילדים כבר איתנו בשלב הזה הייו, שכחתי עוד משהו, שכשההורים שלי הגיעו, חיכינו להם יחסית הרבה וזה, ההורים שלי הגיעו עם הילדים וזה, אז גם זה כאילו היה כזה, כאילו מרגש, כאילו אתה יודע שעכשיו ההורים שלך, בשילוב עם הילדים שלך, שכאילו הם בקשר נורא טוב, כאילו באמת יואו, זה... עוד כמה שעות, עוד שעה-שעתיים, כאילו זהו, אנחנו נפרדים. ואז אמא שלי מביאה לי שקית, אני אומרת לכם, הייתי באוט. ואז אמא שלי מביאה לי כזה שקית ענקית, עם מלא מתנות שהיא קנתה להם, שיהיה לה טיסה, משחקי קופסה כזה, מלא שקית ענקית וכבדה, והייתי באוט, וכאילו, וכאילו בו זמנית. זה ריגש אותי מאוד, ויצא לי כאילו, די, אין מקום לזה, אין מקום. ואז אמרתי לה, אמא, לא צריך, לא צריך, די, יש מלא דברים, אמרתי לה, אמא, לא צריך וזה, אבל קניתי להם מתנות ושיהיה לה טיסה, ואני רוצה שזה יהיה ממני, ואז היא אמרה, לא, הנה, אנחנו נקנה לו לגו בשדה תעופה, ואז היא אמרה, אמרתי, לא, אבל גל, זה ממני ואני רוצה שזה יהיה זה. סתם שתבינו כאילו איזה דברים גרמו לי לבכות ואיזה דברים הביאו אותי לקצה, כאילו, ואז אני אומרת, תפגר את גל, כאילו. אמא שלך קנתה להם מיליון מתנות לטיסה, מי אל תגידי לה לא? מה זה השטויות האלה? תמצאי מקום, סתומה. בקיצור, אז אני רואה אותם חוזרת רגע לצ'קינג באלעל, אני רואה אותם כאילו אורזים לי ואורזים לי ואת הווזרים, וכאילו אני מתחילה לבכות ממש, ולמה אני בוכה? כאילו פתאום אני אומרת, יואו. כאילו, יש לי פה משפחה שממש אוהבת אותי ודואגת לי, והנה הם כאילו עוזרים לי עכשיו עם התיקים, ובכלל מאוד מרגש אותי לראות כאילו שאנשים אכפת. שאנשים אכפת להם, שאנשים עוזרים, שאנשים יוצאים מעצמם בשביל מישהו אחר, בשבילי, זה מאוד מרגש אותי. ואני חושבת שמשהו בי גם מאוד מאוד בכה כאילו התאבל על זה שהם... זה לא הולך להיות, כאילו, אני חושבת שאחת ההקרבות הכי הכי הכי הכי גדולות ברילוקיישן, ואומנם אני רק בהתחלה פה וזה, אבל אחד הדברים הכי קשים זה הקרבה על המשפחה הזאת, על המשפחה, כי לא משנה מה תעשה, את זה אין לך פה. יהיו דברים אחרים, יש את היתרונות שזה מביא, כן, שאנחנו תכף נדבר על זה, אבל זה מחיר כבד מאוד, מאוד מאוד מאוד מאוד מאוד. ואז, הוא היה כאילו, הכל לקח מלא מלא זמן, זה מטורף. ואז, בגלל שזה תיקים מיוחדים, אז מסתבר שצריך לשלוח אותם לא איפה שכאילו, היא שקלה לנו מיליון שנה את המזוודות, עשתה צ'קינג לכולם, שמה את כל הברקודים וזה וזה וזה. ואז בגלל שזה תיקים לא מזוודות, אז לא שולחים אותם משם, הולכים לכבודה חריגה. שם היינו עוד איזה שעה. עכשיו, תבינו את האירוע, זה אני, ירון, שני הילדים, שהשעה כבר 12 בלילה עוד שנייה, אוקיי? ההורים שלי ירון, וההורים שלי ואח שלי. מיליון אנשים. והם שומעים על רום, והם רוצים להתאזז, ואני בלחץ, וזה לא נגמר, וזה וזה וזה. ואז בסופו של דבר שלחו את הכבודה החריגה, ואז אחרי הכבודה, אחרי שאתם שמים את הכבודה, הרי אתם הולכים כבר לחלק של הבידוק הביטחוני, וזהו, כבר לא יכולים לעבור איתכם שם. וזה היה, וואו, אחד הרגעים הקשים. היה פרדות כזה, וכולם בוכים, ונפרדים, וזה. ואחי שבר אותי לראות את אח שלי כאילו. אח שלי, עכשיו בואו, הוא קשור לקורן ולרום, אבל זה לא שהוא כמו אמא שלי ואבא שלי, היה מבלים איתם פעם בשבוע קבוע, או הילדים שלי היו ישנים אצלהם פעם בשבוע. אמירי היה רואה אותם בארוחות שישי כאילו פעם בשבועיים, ומדי פעם היה לוקח את קורן לפעילות כאילו, אוקיי? אבל איזה משהו, והוא בכה, שבר לי את הלב, כאילו, שבר לי את הלב, ואנחנו בוכים, וכאילו כולם מתחבקים ובוכים, וזה רגע נורא עצוב, כאילו, זה רגע נורא עצוב, ואז כזה נפרדים וזה, ו... אני מזה מקווה שזה מעניין, כאילו, כי אני אומרת, בדרך כלל אתם רגילים לקבל ממני כזה תוכן וערך וזה, ופה זה פשוט סיפור. אבל בסדר, אני אזרום, ואני מקווה שזה יצר הרע מדבר מתוכי, ואם זה מה שצריך לצאת היום, זה מה שצריך לצאת. אה... וואו, השמש פה קופחת עליי, אתם לא מבינים איזה חום. בקיצור... היה רגע, אחרי שנפרדנו מהם ובכי וזה, והכי מטורף זה שפתאום קורן, עכשיו תבינו, קורן עוד לא בן חמש, פתאום הוא רואה את כולם בוכים ואנחנו כבר הולכים לביקורת דרכונים וכולם מנופים ובוכים וזה כזה, אלוהים ישמור. אז אני רואה את קורן ואירון לא שם לב בהתחלה וקורן פתאום בבכי, אבל בכי חנוק. עכשיו, כאילו, הוא לא רוצה להוציא את הבכי עכשיו. מה? אתה עוד לא... אתה ילד בן חמש, כאילו, מה קורה לך? מה יוצא ממך? משהו הזוי, תקשיב, אני הייתי בהלם. הוא אמר לי, אני עצוב, וזה, אני התגעגע, כאילו, אני אומרת, מה קורה? איך הוא מבין? בכה וזה, חיבקנו אותו. הוא אומר לי, אני עצוב, אני רוצה לחזור לישראל. ותקשיב, אנחנו באאוט, ואנחנו כאילו עושים את הבידוק הביטחוני, ואנחנו באאוט. אנחנו הולכים לביקורת דרכונים. סיימנו את הביקורת דרכונים. אתם יודעים, החלק הזה שאתם הולכים במסוע לדיוטי פרי. מה שמטורף זה שאתה יכול להיות באותו מקום עשרות פעמים, ובפעם הזאת זה להרגיש, זה אותו מקום ואתה פשוט מישהו אחר. אתה בהוויה אחרת או בסיטואציה אחרת, זה כאילו 180 מעלות. ואני אומרת לירון, אתה קולט? זה רק ארבעתנו עכשיו. זה רק ארבעתנו, זה כאילו פתאום הייתה לי מין הבנה כזאת, שזה רק אנחנו. וזו הבנה שהיא לא פשוטה. כאילו מצד אחד יש לזה את היתרונות המטורפים שמתגבשים והופכים להיות, שוב ברור שאני לא מרגישה את זה עדיין, לפני שנייה הייתי עם המשפחה שלי, כן? אני מדברת איתכם יותר בלונגרנד. ואז אנחנו הולכים, ותקשיבו, זה בחיים לא קרה לי, אבל כאילו ממש תוך דקה היינו כבר צריכים להיות בגייט, בדרך כלל אתם יודעים, יש זמן בדיוטיפרס, יש זמן לשתות קפה, יש זמן זה, לא היה זמן לכלום. אתם יודעים, הכל נורא התעכב כאילו, שזה בעצם היה מדויק, די, כאילו כבר היינו צריכים לעשות את הקטיעה הזאת, כאילו היינו חייבים שזה יסתיים, היינו חייבים לעבור לשלב הבא. אז טיק טיק טיק, הגענו לגייט, וחולים לטיסה, וגם בטיסה אני כאילו, אני לא במציאות. לא יודעת איך להסביר לכם את זה, אני מנותקת מהמציאות לחלוטין. אני לא מאמינה שזה קרה. אני כאילו צופה, צילמתי קצת מהסרטונים של הפרידה והבכי וזה, ואני כאילו צופה בזה ואני בוכה עוד פעם. וכאילו אומרת לאירון, אתה מבין שאנחנו כאילו, אין טיסה חזרה. כאילו, אתם יודעים, טסים, נגיד, עם הילדים, בלי הילדים, זה לא משנה, ואז אתם יודעים, טוב, עוד איקס ימים, אנחנו חוזרים כאילו. ולא, לא חוזרים כרגע, כאילו, יש כרטיס אחד, ואנחנו בדרך למיאמי, וכנראה שרוב המטוס פה, הוא בא לטיול, וכאילו, איזה מוזר זה. איזה מוזר זה. אוקיי, ואז אנחנו נוחתים, וכאילו באנו לאסוף את המזוודות, אני נורא פחדתי שזה ייקח מיליון שנה, ורון כבר, הוא עצבני ברמות, כי הוא עייף ברמות, והוא לא ישן מספיק, וצחחות, וזה, ו... תקשיב, אנחנו מגיעים למסוע עכשיו, אני מזכירה לכם, 13 מזוודות. אוקיי? למה המיקרופון שלי רועד? קוראים ככה, אני יכולה לסדר את עצמי את זה. 13 מזוודות, כי לפעמים אני לא יודעת, כאילו כשחוזרים מחו"ל אתה יכול לחכות גם חצי שעה בשביל שתי מזוודות, אתם לא מבינים. 13 מזוודות תוך חמש דקות על השעון. חמש דקות על השעון. הגיעו המזוודות, 13 מזוודות, עכשיו מה קרה? איזה מטורף זה שכאילו משהו שמרגיש לכם באותו רגע דיזסטר, אחר כך צוחקים עליו, הגיעו אחת המזוודות, קרועה, כל הסיוט שלי התגשם, כל הבגדים, כל התחפושות של קורן על המסור, כמו איזה הומלסים, אוספים את הכל, איזה בושות אלוהים. אבל הכל הגיע, ונורא מהר, ו... ואז אנחנו יוצאים, אנחנו מחכים לנהג מונית שאמור לקחת אותנו לדירה. עכשיו, תבינו את האירוע, אני לא הייתי במיאמי לפני, אוקיי? כאילו, ירון היה בטיול עם חבר לפני כמה שנים, אני הייתי לפני מיליון שנה עם המשפחה שלי לאיזה יומיים במיאמי, אני לא מכירה את מיאמי, כן? בקיצור, אז... אז... יואו, אבל זה... הנעשה, אני לא... עוד לא מרגישה פה בנוח. סליחה, סליחה שאני פה מסתדרת תוך כדי, אני מתנצלת. בקיצור, אז אנחנו מחכים לנהג מונית, והוא בא... הוא בא לאסוף אותנו, ואנחנו היינו צריכים לחכות ל... למונית אחרת שתאסוף אותנו, הוא בא לאסוף רק את המזוודות כי זה הרבה יותר מדי ציוד, לא היה מקום גם בשבילנו. קיצר, כולם גמורים בדרך לדירה וכולנו נרדמנו, תקשיבו, ואז אנחנו מגיעים, אני לא יודעת איך אני אצליח להעביר לכם את הכאפה. עכשיו, בואו נתחיל מזה שהמנטליות של האמריקאים היא 180 מהישראלים, האמריקאים הם בוק, אין לחשוב מחוץ לקופסה, אל תרען, לא, לא, לא, מה שרשום בחוקים שלהם זה מה שקורה, אי אפשר ימינה שמאלה. בקיצור, אז אנחנו מגיעים, אוקיי, עם 13 מזוודות, וכאילו, אין לי מושג איפה אני, פתאום אנחנו מחכים בתור, היה תור להיכנס לבניין כי זה גייטד, כאילו, זו שכונה שהיא גייטד עם שער ושומרים, ומי שרוצה להיכנס, צריך איי-די, אין דברים כאלה כל כך בישראל. אני כזה, איפה הגעתי, לא הבנתי, אם אני באתי לגור בשכונה של... של השב"כ, אני נסיעה, מה קורה פה כאילו? לא הבנתי. הייתי בשוק, ואז אנחנו נכנסים ומורידים את התיקים, ואז השומר בכניסה, לא, סליחה, אתם לא תיאמתם, אגאי, ואתם לא יכולים להעלות את כל התיקים, מה לעשות? עכשיו תבינו, רום צורח, אוקיי, כי הוא עייף, הוא צורח, השעה לדעתי הייתה עשר בבוקר. ואני מרגישה אבודה בחלל, כאילו, ממש מרגישה שמתחילות לי סחרחורות ויבש בגרון. כאילו, אני לא יודעת אם זה גם בגלל שהוא בא וכאילו, הוא חושב שאנחנו הרגע מגיעים למדינה חדשה, וכאילו, איזה וולקאם, לא וולקאם נחמד, אלא וולקאם של זבבר לתוך הראש, של כאילו, מה זה אי אפשר להעלות את הדברים? נגיד, בישראל אין דבר כזה. אין דבר כזה, וגם אם זה טוב, רגע, תן לי לסדר, תן לי זה, אני פה בשבילך, כאילו, גם עזבו שבישראל גם אם זה היה קורה, נגיד, ואנחנו עוברים דירה לבניין אחר, ואומרים לנו, הכל טוב, כאילו, בבית שלי, יש לי את אבא שלי, יש לי את זה, אני כאילו מרגישה בבית, אני לא מרגישה לבד בעולם, פה? מזל, מזל, מזל שהנהג שהזמנתי היה ישראלי והוא היה כזה חמוד והוא אמר אני לא עוזב אתכם ואל תדאגו ועל פה ועל שם עכשיו אני עמדתי לאבד את זה, עכשיו ירון לדעתי קלט את הסיטואציה ואז הוא אמר לי טוב קחי את המפתח תעלי הביתה, לחווה לנו את המפתח, הוא אמר לי תעלי הביתה אני אסתדר טוב, טוב, טוב, יאללה, אני עולה, אני לא יודעת להתמודד עם האירוע. אני עולה. תוך שתי דקות ירון בא, ואמר, טוב, סידרתי הכל, וזה צריך לשלם להם 50 דולר, והכל טוב, כאילו, הם מסתדרים. הם מעלים לנו את זה. עכשיו, מה? איך הוא הסתדר? הגיע מישהו, עכשיו תקשיבו, הוא יוזד ציפור. אני אומרת לכם, קראו לי פה דברים הזויים. הגיע בחור בשם סמי, עכשיו, נשבע לכם, אני וירון היה שלב, עכשיו, אני אגיד לכם, הוא היה עוד, תכף, גם לאחר, באיזו סיטואציה, אני וירון אמרנו, לא יודעת, יש מצב, הוא לא בן אדם אמיתי, לא יודעת, שאלוהים שלח אותו כמו איזה מלאך, והוא לא בן אדם אמיתי, לא יודעת, כאילו זה הולוגרמה או משהו. בא סמי הזה, וישראלי, ואז הוא אמר, מה קרה, מה קורה פה, וזה? ירון הסביר לו את הסיטואציה, הוא אמר, אה, לא, שטויות, בוא, זה, זה, אני אדבר איתו, זה וויליאם, זה אח שלי, הוא חמוד, זה, היום אנחנו כבר בסחבק פה עם כל השומרים הכי חמודים שיש, כן? אבל באותו רגע אתה בפאניקה ואתה מרגיש לבד. בחיים שלי לא הרגשתי כל כך לבד, קשה לי להסביר לכם את זה, אבל זה מאוד מאוד מאוד לבד, וזה מאוד מאוד מפחיד להרגיש כל כך לבד, סבבה? בקיצור, אז הסמי הזה בא לירון, אומר לזה, זה שטויות, בוא תשלם לו 50 דולר, הוא מעלה לך את הכל. תבינו איך משהו שהרגיש כמו צרה מטורפת, תוך שנייה מישהו בא, צ'וק שליח, בום, סידר הכל. טוב, אז תוך שנייה ירון כבר עולה איתי במעלית, אנחנו נכנסים הביתה. והמעליות, והמעליות אני אומרת, והמזוודות הגיעו חמש דקות אחרינו. טוב, תקשיבו. בואו נתחיל מזה שהיום הראשון, מזכירה לכם, הגענו לבדיחה בעשר בבוקר, אוקיי? עשר בבוקר. זה היה היום אחד הקשוחים שחוויתי בחיי. וואו! אוקיי? עכשיו תחשבו שגם בדרך כלל, גם שזה לא מעבר רילוקיישן, היום הראשון אחרי הטיסה אתם תמיד הכי חצי אאוט, נכון? אי אפשר ממש לטייל עד סוף היום, אתם עייפים, היום של הטיסה זה יום קשוח, בעיקר שזה גם אם זה טיסה קצרה לאירופה, שזה 4-5 שעות, ובטח ובטח שאתם עושים טיסה של 13 שעות כאילו למיאמי, אוקיי? בקיצור, אז אני נכנסת, עכשיו מה שאני אמרתי לכם על העולם הפנימי והחיצוני, תחשבו שאנחנו נכנסים לבית ריק, אין כלום בבית, אוקיי? הדברים היחידים שהיו בבית זה ששריינתי פה עם איזו ישראלית שהגיעה לפה יומיים לפני שהיא קצת נקטה, אוקיי? קצת נקטה, הזמנתי מלא דברים, מלא דברים, אבל בואו אני אגיד לכם מה קניתי, כן? הזמנתי דברים מאמזון כדי שיהיה לנו, שידעתי שלימים הראשונים חייבים, אוקיי? אז הזמנתי מאמזון מזרנים. אוקיי, לנו ולקורן, הזמנתי לרום מזרן ומיטת תינוק, כי רום קטן והוא לא יכול להישען על מזרן, מן הסתם אני לא יכולה שהוא יתחיל לטייל פה באמצע ללון ולהתעורר, אני צריכה מיטה, אז הזמנתי גם מישהו שירכיב את המיטה, ומה עוד היה פה, מה עוד היה פה? קצת חומרי ניקוי וקצת דברים במקרר, כאילו ברמה של חלב, ביצים, קניתי מחבטות, סכום. צלחות, דברים הכי בייסיק שיש כדי לשרוד, אוקיי? וזהו, ואין כלום בבית. עכשיו אתה בא, עכשיו אמרתי לכם שזה מתחבר עם התחושה שהרגשתי שכשהגענו ואין אף אחד ואנחנו לבד בעולם ולא אומרים לא, לא, לא. אתה נכנס לבית שהוא ריק. עכשיו, אתם זוכרים שעוד אני מרגישה ריקה שנתתי לכולם את... כי אתה מרגיש כלום. אתה מרגיש כלום, אתה פותח את החלון ואתה לא יודע איפה אתה נמצא, אוקיי? אין לי מושג איפה אני. הכל מרגיש לי זר, הכל מרגיש לי מפחיד, הכל מרגיש לי... וואו, כאוס. זה כאילו מצחיק כי זה ריק, אבל זה כאוס, זה כאוס ריק. משהו מוזר, אוקיי? ו... והבחורה שהגיעה לפה, שקצת ניקתה לי ופתחה את הדברים וזה זה זה זה, שולחת לי, יודעת מה קורה וזה וזה וזה, אמרת לה, וואי, תקשיבי, רע לי ברמות, ויש מיליון ארגזים לפרוק, ואני כאילו, מאוד קשה לי. אז היא אמרה, טוב טוב טוב, אני באה. מזל שהיא באה, מזל שהיא באה. גם היא מאוד עזרה לי, לדעתי, פרקה לי איזה 3-4 מזוודות, סידרה לי את כל הארונות, שלי ושל ירון, וקצת של הבנים. שזו הייתה הצלה הכרחית, אוקיי? למי שמתכנן לעשות פה רילוקיישן, העצה הכי חשובה שאני יכולה לתת לכם, זה אם אפשר, אם אפשר, נגיד אצלנו זה לא באמת היה ריאלי, אבל אם אפשר להגיע לדירה מרועטת, אוקיי? כאילו שריאטתם אותה, אני אגב לא הסכמתי להגיע. אפשר לעבור לדירה מרועטת, אני פשוט לא הסכמתי, זה היה חייב להיות לפי הטעם שלי וחייב להיות ריהוט חדש, אני לא הייתי מוכנה בשום פנים ואופן, אבל אם יש לכם אפשרות לרעט בריהוט שלכם לפני שאתם מגיעים, זה מאוד... מקל, 2. עזרה. הטעות הכי קשה שאני עשיתי זה שאני לא ארגנתי עזרה עם הילדים מ-day one, אוקיי? הכל מדויק ושום דבר אני לא מצטערת, אבל אם אני יכולה לתת לכם טיפים זה הטיפ. אין לכם אנרגיות, כאילו אתם, אתם, אתם, אני הרגשתי שאני צריכה אנרגיות כדי לעמוד, כאילו, ועכשיו לטפל בשני ילדים. זה היה גדול עליי, זה היה כבד עליי, אני הרגשתי שאני קורסת. עכשיו תבינו, כל האפקט ההסתדרותי עלה על גדותיו, אוקיי? כי מה קורה? אתם עושים צעד שהוא אמיץ, אוקיי? נראה לי סיפרתי לכם את זה פעם, אבל כשלוקחים FMRI ואומרים לכם לחשוב על עצמכם עכשיו, עכשיו יבואו, יצלמו לי את המוח, אוקיי? איזה נוירונים מופעלים, איזה חלקים במוח מופעלים שעכשיו אני חושבת על עצמי, מקליטה לכם את הפודקאסט ברגע זה ממש. יופעלו חלקים מסוימים במוח, אוקיי? ואם אני אגיד לעצמי, גל, תחשבי על עצמך של עוד חמש שנים, אוקיי? יופעלו לי נוירונים במוח, כמו שאני עכשיו אחשוב על בר רפאלי. סבבה? אין קשר. זה מה שקורה. עכשיו, מה שקרה זה שגל שלפני כמה חודשים, כבר כמעט שנה, חשבה על מעבר למיאמי, חלקים שהופעלו במוח, כבר הבנתם, זה כמו שאני אחשוב על... ביל גייטס. אין קשר, זה מבחינתי דמות אחרת, אוקיי? ואז מה קרה? הדמות האחרת הזאת הפכה להיות המציאות. עכשיו, פה המוח כבר, אוי ואבוי, זה לא, לא הבנתי כלום. עכשיו, בגלל זה זה מאוד מאוד טוב לחשוב על האני העתידי, אוקיי? זה כלי מצוין, אתם עוקפים את המוח, אוקיי? אחר כך אתם פשוט צריכים להתמודד עם מה שקורה כשזה קורה להיות המציאות, וככל שזה מפחיד זה יותר... קשוח. אז אני חושבת שזה מה שקרה, כאילו פתאום המוח שלי קלט שזה אני האמיתי, זה אני ההווה, והוא נכנס לפאניקה, ואני כועסת על עצמי, ואני כל רגע נוטה נכנסת לשירותים, ובוכה ובוכה ובוכה, ואומרת לעצמי, תגידי לי, את מטומטמת? מה עשית? מה עשית, יא מפגרת? רצית ריגוש, רצית שינוי, למה לא עברת דירה? תעברי דירה, תעברי דירה, מה עשית לנו? מה עשית לנו? אני לא מבין פה כלום, אני לא יודע פה כלום, אני לא יודע איך הולכים לסופר, מכיר את הרחוב למטה, אני לא יודעת איך יוצאים מהבניין. על מה את עשית לי? אני לא יכולה עכשיו להתקשר לאמא שלי ולהגיד לה שאני בורה, שאני צריכה רגע שההורים, שתיקח את הילדים, כי אין לי אוויר בריאות, אוקיי? מה עשית? את תפוקה לגמרי. עכשיו, שתבינו, זה הקולות שהיו לי בראש, אוקיי? עכשיו, עם זה אני צריכה להתמודד, עכשיו, מה מטורף? אין מה לעשות, זהו, כפרה, גשר שרוף, אין... כאילו, זה לא באמת ריאלי עכשיו לארוז את הכל ולחזור חזרה לישראל, למרות שבאיזשהו מקום זה מה שרציתי באותו יום, אמרתי, את עשית טעות חמורה, ואיך חוזרים? איך חוזרים אחורה? כי אנחנו לא הבנו שום דבר, ואנחנו לא רוצים להיות פה. לא רוצה להיות פה, לא רוצה להיות פה, וזה לא כיף לי, וזה לא נעים לי, ואני לא מכירה שום דבר, וכאילו... המוח שלי איבד את זה, אוקיי? עכשיו, הבנתי... אני מודה שהגעתי עם כלים, כן? אני הגעתי עם הרבה מאוד כלים נפשיים ומנטליים. להגיד לכם שזה הפך את זה לקל? לא, ממש ממש לא, זה היה מאוד מאוד מאוד קשה. אני לא רוצה לדעת איך זה היה אם לא היה לי את הכלים. אולי עד עכשיו הייתי בחרדה הזאת, אולי עד עכשיו, אוקיי? כי איך המאמן המנטלי שלי אומר לי? כל... בן אדם, אוקיי, שעכשיו ירוץ פרינט, ידפוק לו הלב, ידפוק לה הלב בעוצמה, אוקיי? החוזק המנטלי שלך, או שם זה חוסן הפיזי, כאילו, איך אומרים, אלוהים, סיבולת לב ריאה, נמדדת בכמה מהר הלב חוזר לקצב רגיל, אוקיי? אז זה לא העניין של האם זה הביל אותי או אם זה לא הביל אותי, זה כנראה אנושי מאוד. להיבהל, אוקיי? זה העניין של כמה מהר אתה מצליח להסתגל למצב החדש. אוקיי, אז היום הראשון היה קשה מאוד, ואז אני רוצה להגיד שבאמת, אני לא רוצה להגיד כל יום, כי זה יהיה שקר, אבל אני כן רוצה להגיד שכל שבוע. כל שבוע יש הטבה. ובגלל זה אני חשוב לי להגיד, שזה ממש המציאות הפנימית למציאות החיצונית. איך אמר לי גל, כל רעיד שהגיעה הביתה תרגישי קצת יותר טוב. ואתמול עליתי לשיחה עם יונתן, כאילו ללימוד כזה, לא הספקנו כמעט ללמוד, אבל הוא אמר לי משהו יפה, אנשים מאוד נבהלים מהריק. כן, אנחנו מאוד מאוד נבהלים מריק. ו... שזה מפחיד מאוד, אוקיי? מאוד מפחיד. אבל מה היתרון בריק? אוקיי? בואו נלך על המוטיב של הבית, אוקיי? אתה בא לבית ריק, מפחיד. אקו, אתה אומר משהו, או... אקו, אקו, אתה אומר, מה זה, אין לי פה כלום בבית, אני כאילו, מה זה? אין פה אישיות, אין פה אופי, אין פה כלום. מה היתרון בריק אבל? שאתה יכול לבחור כרגע מה בא לך לשים בו, אוקיי? אתה יכול לבחור הכל מאפס, אוקיי? בדירה הקודמת שלי, זה לא ריאלי. זה מצריך יותר מדי אנרגיה להעיף את הכל ולקנות את הכל חדש, זה לא קורה. זה לא קורה, בואו. מי באותו בית זורק את הכל וקונה הכל חדש? זה לא קורה. וכאילו פתאום כשאתה בריק... יש לך הזדמנות להפוך להיות כל דבר שאתה רוצה. להכניס לבית הזה כל דבר שכרגע בא לך ומרגיש לך מדויק לעני הנוכחי שלך, סבבה? מהספה ועד הסכו ואז הסוחט לימון ועד הסבון כלים, הכל. אוקיי? וזה מצחיק, כי אני באמת רכשתי הכל אחרת. כי אני מישהי אחרת, אוקיי? לא אכנס עכשיו לענייני הבריאות, אבל הכל, הכל, הכל, הכל, הכל, קניתי אחרת ממה שקניתי בבית הקודם. ואני רוצה להגיד עוד משהו לגבי השיקופים והפנימיות החיצונית והפנימית. בבית הקודם, אוקיי, אני צריכה לדבר רגע על לכלוך, אוקיי? הכל זה אנרגיות, אנחנו הבנו את זה. לאבק יש אנרגיה, ללכלוך יש אנרגיה, לניקיון יש אנרגיה, הכל יש אנרגיה. בסדר? אני בבית הקודם הייתה לי מנקה פעם בשבוע ואני לא פנאטית של ניקיון ולא פנאטית של... לא פנאטית בכלל. אז לא הייתי מאלה שממש יודעות לנקות ופדנטיות וסחיטות וגריפות מים וממש לעשות ניקיון פסח ולהרים את... לא, לא, בכנות אני אומרת, אני לא גאה בזה בכלל, אני רוצה לשנות את זה. אבל גרתי בבית שהיה לו, אנחנו עשינו פרקט בבית, עכשיו על פרקט לא כזה ראויים לכלוך, כאילו כזה ראויים לכלוך. ואני חושבת שגם דיברתי על זה באחד הפרקים, שאני לא מספיק התייחסתי בכבוד לבית שלי, היו כל מיני סדקים שקרו, ולא טיפלנו בזה, ולמדתי מזה לאבא, וזה קצת כמו שאתם תבינו שיש לכם טראומות או בעיות, ואתם לא תטפלו בהם, ולא תטפלו בהם, ולא תטפלו בהם. לא תקין, כי הבית שלנו זה, המקדש שלנו והאנרגיה שנמצאת בבית שלכם זה קריטי, אוקיי? בקיצור, אז בפרקט לא רואים כל לכלוך, אוקיי? כאילו היינו שוטפים את הבית פעם בשבוע והייתי עושה חיזוק כזה לפני שבת, עושים שהוא אוהב מן הסתם פעם, פעמיים, שלוש ביום בגלל טומי והשערות וזה וילדים וזה, וזהו. רצה העולם, ובבית הזה, אוקיי? יש ריצוף שלא עושים אותו בישראל, אוקיי? כי זה לא פרקטי, ואנחנו בישראל מאוד מאוד פרקטיים. ריצוף לבן מבריק. עכשיו, כשהוא נקי זה מאוד יפה, אוקיי? זה מאוד יפה. אממה, כל פיסת לכלוך, ולו הכי קטנה בעולם, רואים. עכשיו, מה זה גורם? זה גורם לזה שזה מכריח אותך לנקות כל הזמן, אוקיי? מה הקטע בפיזי ורוחני? חשבתי על זה הבוקר. בחומרי הכל נורא ברור לנו, אוקיי? מאוד ברור לנו שצריך להתקלח פעם ביום, נכון? מאוד ברור לנו שצריך להוריד את הלכלוך ולהסתבן עם סבון ולחפוף את השיער ולעשות... מאוד ברור לנו, אוקיי? לא ברור לנו ש... צריך לעשות מדיטציה לנפש, אוקיי? כמו שצריך להתקלח פעם ביום, צריך פעם ביום לעשות מקלחת לנפש. אם זה במדיטציה, ואם זה בכתיבה, ואם זה בנשימות, ואם שנייה רגע לרוקן את המיינד לקראת יום חדש, אוקיי? לפני השינה, בבוקר, מתי שנוח לכם, זה בכלל לא קשור. כמו שכל אחד יש כאלה שמתקלחים בבוקר, יש כאלה שמתקלחים בערב, זה מה שנוח. אבל העיקר שאנחנו מבינים שצריך להתקלח. למה לנפש שלנו לא? אוקיי? אז פתאום פה קרה שיש לי בית. עכשיו תקשיבו, הכמות פעמים שאני עושה פה שואב בבית היא שבע פעמים ביום. כל שנייה. עכשיו למה? כל שערה שלי, רואים אותה. כי השערה שלי חומה, השער פה, הרצפה פה לבנה, וסתם. וכאילו אני אומרת שאני מרגישה ששום דבר הוא לא סתם. אני מרגישה שהכל מדויק. מדויק. עכשיו תבינו מה אני הולכת לספר לכם, תבינו רגע כמה הכל אמרתי לכם, השתקפויות וזה. דברים הזויים. אנחנו ביום השני או השלישי שכרנו רכב, אוקיי? ושכרנו רכב, אוקיי? אז שנייה רגע, לפני שאני רוצה להגיד לכם רגע על הרכב, אני אגיד לכם רגע עוד משהו, כשהגענו לשכור את הרכב, הגענו, אחרי שאהרון כבר היה והוא סיכם את הכל וזה וזה וזה, אבל אני, בגלל ששמעתי אחרי האמריקאים הם בוקים, והכרטיס אשראי היה שלי, אז הם היו חייבים שאני אעבור פיזית, אוקיי? לא מספיק להם תעודה מזל, לא מספיק להם כלום, מספיק להם שיחת טלפון, הם רצו שאני אעבור פיזית. אוקיי, אבל הכל היה גמור, הכל היה זה. זירון אמר, טוב, אני הולך, אני נוסע להביא את אשתי. אוקיי, אנחנו באים, חמש דקות אחרי שהם סגרו, אוקיי? זה היה חמש וחמישה. עכשיו, אמרת לו, הנה, זה, אני פה, ובאנו לשלם, וזה, הוא אומר לי, לא, את חמש דקות אחרי הסגירה, אי אפשר עכשיו להגיד לך בישראל דבר כזה, תגידו לי. אין לך חיה כזאת, כן? עכשיו אני אומרת לכם, הזמנה כבר רשומה גמורה, רק לשלם רגע. אז הוא אומר, לא, אי אפשר וזה. עכשיו אני אומרת, אני גם ככה עלה לנו, אני אומרת לכם, אנחנו על הקצה. אנחנו היום שלושה על הקצה, גם אני וגם ירון. אסף סבלנות, אין אותו, הוא לא קיים, אנחנו 24-7 עם הילדים, כל המציאות התהפכה לנו, אנחנו לא מכירים שום דבר, אנחנו לא על אוכל טוב, כי כל שנייה הזמן הוא טייק-אווי, כי לא היה אפשרות לבשל, לא היה לנו יכולות לבשל אנרגטיות, בקיצור, אנחנו על הקצה. אוקיי? עכשיו אני הולכת רגע לצד, אני אומרת לו, טוב, תבדוק עם המנג'ר שלך בבקשה, כי אנחנו באנו ואנחנו פה עם שני ילדים קטנים ואנחנו חייבים רכב, אוקיי? ואז אני הולכת לבורא עולם, מתפללת עלינו, את לא די, כפרה. תעזור לי פה רגע, אתה רואה שאנחנו על הקצה. קצת עזרה, נשמה, בבקשה. קיצר הוא בא, הוא אמר, טוב, בסדר, נחרוג משורת הדין ואנחנו ניתן לכם את הרכב. אני כזה, תודה, בת, תודה, תודה, תודה. בקיצור, אוקיי, אז אנחנו לוקחים רכב. יום אחרי זה, אנחנו באים לנסוע, אין מצבר. אין מצבר. מה קשור אין מצבר עכשיו? רכב מ... כי הזמנו טסלה, ועד שהטסלה הגיעה, כי צריך היה לנו שבועיים שהיינו צריכים להשכיר רכב. מה קשור עכשיו שהמצבר הולך אוטו חדש? מה קשור? טוב, ואתם אומרים, טוב, סבבה, כאילו נגיד שיקופים, שמה שיקופים, זה אומר משהו על המציאות הפנימית? טוב, אבל בסדר, כאילו, יכול גם להיות מקריות, נכון? אוקיי. סיוט של החיים, עד שהם באים, עד שפה, עד ששם, עד שזה, היינו צריכים, לא היה לנו זה, היינו שעות חיכינו עד שהם יבואו. אוקיי. תקנו. שתי שניות, באו, תקנו. יפה. יום אחרי זה, אנחנו באים לאוטו, עוד פעם הלך המצבר. מה? די, אתם תחשבו שאני עובדת עליכם, אבל אני משבעת לכם. אוקיי? טוב, אמרנו טוב, גם באו תקנו. כל פעם משבשים לנו גם את התוכניות, אנחנו באים לעשות סידורים, אנחנו באים לרשום לאגן, אנחנו באים לעשות זה. כל פעם משבשים לנו את התוכניות. טוב, אמרנו טוב, באו לסדר את זה, אני ואהרון אמרנו טוב יאללה, הולכים לסוכנות רכב ומחליפים אוטו, כי מה זה האוטו הזה כל יום אני מדבר על המצבר. החלפנו אוטו, לקחנו אוטו אחר. יום אחרי, עוד פעם הלך המצבר. תקשיבו, זעזעת העזרה, דיברתי עם איזה חברה שלי שהיא סופר רוחנית, אומרת לה, די, כפרה, תקשיבי, זה לא הגיוני, כאילו. מה זה שלושה מצברים הולכים בשלושה עמים? זה לא שמעתי על דבר כזה בחיים שלי, כן? זה מדהים, אנשים שהם לא ברוח יגידו, אוי, חוסר מזל, אבל פה ברור לי שמשהו קורה, כן? זה לא הגיוני. ואז היא אומרת לי, חיים, תתבונני על זה, מה זה מצבר? המדבר זה בטריה, אוקיי? את וירון בלי בטריה. זה משתקף במציאות. עכשיו תקשיבו, אני לא יכולה להסביר לכם כמה זה מטורף, וגם כאילו אני מרגישה שהכל התעצם לי במיאמי, המגבר. כאילו, למה פתאום קיבלתי אומץ נגיד להקליטה על הימהות שלי בפרק הקודם? כל דבר מתגבר פה. אוקיי? הרצון לטרוף את העולם, עלה. הקושי שלי עם הילדים, עלה. ההבנה על המטריקס, עלה. הכל עלה לי פה. אני לא יודעת להסביר לכם את זה, כאילו, אני לא יודעת אם זה רילוקיישן, אם זה משהו גלובלי שקורה, אם זה משהו בארצות הברית, כי זה ליבת המטריקס, מה שקורה פה, קידוש החומר. כי בואו, אתם נמצאים בארצות הברית, זה קידוש החומר. כאילו אין מקום יותר חומרי מארצות הברית, אוקיי? בקיצור, תקשיבו, אז מה שקרה עם המצבר זה היה הזיית הזיות, אוקיי? הזיית ההזיות. בקיצור, מה עוד אני אספר לכם? אני אספר לכם שכחלק מהמסע הזה בשבעה שבועות עד כה, אני אגיד שאני בחרתי להיות מאוד אמיצה. למה? בישראל אני הייתי בפיק חיי, בפיק חיי, עשר מעשר. גרה באחלה שכונה, חיים מאוד נוחים, הגנים מטר, יש לנו חברים, הכל מסתדר, קורן מסתדר בגן, יש לו חברים ממש טובים, מלא עזרה מההורים שלי, הכל מסתדר, חברים מאוד מאוד טובים, מאוד מאוד התחלתי להצליח ברשתות, ועשיתי הרצאה מדהימה, והפודקאסט שלי, ברוך השם, מצליח, ומתחילים ממש להכיר אותי, ורוצים להיפגש איתי, ומתחילים להזמין אותי לפודקאסטים, ומתחילים להזמין אותי לכנסים, ומתחילים להזמין אותי לארצות, ו... מה לא? מה לא? באמת, בפיק חיי, 10 מ-10. ואז חברה אמרה לי, את הפכת להיות, עברת שלב, פתאום את 0 מ-10, אז אני רוצה לתקן, זה לא 0 מ-10, זה 10 מ-100, כי את מה שהשגתי לא לוקחים. זה לא שאת חוזרת לנקודת ההתחלה, אוקיי? אבל את כן עשר מתוך מאה. למה? כי ארה״ב היא ענקית. אבל מה החדשות הטובות? שיש לך הזדמנות להיות מאה. אבל בואו, זה מפחיד. זה מפחיד ברמות, אוקיי? אז זה גם משהו שרציתי להגיד לכם. ועוד חוויה מאוד מאוד מאוד עוצמתית שהייתה לי, זה שהזמינו אותי ל... ערב בנות כזה, אוקיי? זה היה איזה ערב פירסינג כזה. ואני בן אדם, אני לא אוהבת אירועים חברתיים, שאני לא מכירה אף אחד, זה קשה לי מאוד מאוד מאוד, אלא אם כן המטרה מאוד ברורה, כאילו עכשיו יהיה עסק, כנס e-commerce, אני באה דוהרת, הנה עוד כמה ימים יש לי כנס e-commerce פה בארצות הברית, אם אלוהים שיעזור, אנשים שכאילו לא חשבתי שאני הולך לראות אותם במציאות. סיפרתי לכם עליו אפילו פעם באיזה סטורי וזה, אבל בסדר, אני אשתף אתכם בסטורי באר. כשזה יקרה, רציתי להגיד מה רציתי להגיד, אז הזמינו אותי ואז אמרתי טוב יאללה כאילו מה יעמי הזדמנויות וזה אני צריכה לצאת להכיר אני צריכה להגדיל את האינטראקציה שלי עם העולם, זרמתי עם הסיטואציה למרות שזה מאוד לא אני, אוקיי? בקיצור נסעתי, עכשיו אני רוצה שתבינו, הבנות שם היו הכי חבודות עכשיו זה היה אירוע, היו בו לדעתי בין 20 ל-30 בנות. סבבה? היו מהממות מהממות מהממות, התייחסו אליי הכי חמוד בעולם, הכי לא אאוציידרת, הכי לא זה. ואני חזרתי בתחושות הכי קשות בעולם. זה לדעתי היה אחרי שהיינו שלושה שבועות בארצות הברית, ארבעה שבועות, כאילו ממש הרגשתי שעליתי כבר והשתפרתי והלקחתי מלא צעדים קדימה, וזה החזיר אותי 20 צעדים אחורה. עכשיו, ניסיתי לנתח, כי אני אומרת שאני מנתח, כמו שאתם יודעים, למה? אם היו עלי כאלה חמודות, מה קרה? כאילו, מה הבעיה? תקשיבו, זה בדברים קטנים, שהלוואי שאני אצליח להעביר לכם ותבינו אותי. זוכרים שאמרתי לכם שהמוח שלי לא יודע אפילו איפה הוא נמצא, אוקיי? זה מסיטואציה שעליתי לאוטו עם הבחורה שהזמינה אותי, שזה אימא מהגן, ועוד בחורה שהכרתי ממש באותו רגע, הכי מהממת בעולם, כאילו, היא באה אליי לאוטו, וגל, ומה נשמע? ושמעתי עליכם מלא, וזה וזה, כאילו הכי לא אוקוורד והכי מתוקה והכי לאוובל ובאמת אימאלה. אימאלה, אימאלה, אימאלה. ואפילו זה ברמה שאנחנו נכנסות לאוטו, אוקיי? היא נהגה, ואז היא אומרת לה תני לי את הכתובת, תני לי פה, ואז היא אומרת לה טוב רגע שנייה אני מסתכל עליך את הכתובת, בינתיים תיסעי לכיוון הוליווד, כאילו שזה עיר במיאמי, ואז היא אומרת, כאילו אני כזה, יואו, אני אפילו לא יודעת מה זה אומר. מה זה סי לכיוון הוליווד? אין לי מושג איפה אני במפה, אין לי מושג איפה אני, אין לי מושג כלום. עכשיו כאילו זה כמו שבישראל יגידו לי, טוב אנחנו נוסעים עכשיו לאיזה מפגש בתל אביב ואני לא יודעת בדיוק איפה הכתובת, ציל לכיוון איילון צפון, ואיילון דרום, סליחה, וכאילו לכיוון השלום, דרך השלום, אוקיי? יאללה סבבה, זה הבית שלי. כאילו פתאום אמרתי, יואו זה הבית שלהן, ושלי לא. כאילו הרגשתי הכי זרה בעולם, מעצם היותי עכשיו לא קשור אליהן, לא קשור אליהן, אני הרגשתי זרה. תשכחו שאתם באות לאירוע, אמנם כולם ישראליות, כן? זה לא שזה היה באנגלית או משהו כזה, כולם ישראליות, אבל כולם זה הבית שלהם. כולם שם שנים. ורק אני, הרגע הגעתי, הרגע הגעתי, עכשיו הן מדברות ביליון נושאים שאני לא מכירה עכשיו, גם המוח עומד לאבד את זה כבר, כי אמרתי לכם, המוח כל כך הרבה דברים הוא לא מכיר, הוא לא יודע, הוא לא זה, הוא לא זה, לא זה. עכשיו גם 30 פרצופים חדשים, ושמות שאני קרואה בשמות, אלוהים שיעזור, המוח שלי כאילו צורח, הצילו. ובאמת הייתה סיטואציה שישבנו שם, לא יודעת מה נגיד, ישבנו כזה, זה שש בנות, שוב, הכי חמודות בעולם. אחר כך גם עם חלקן התחברתי אחר כך, ישבנו כבר לאכול במסעדה, ובאמת הכי מתוקות בעולם, זה לא קשור אליהן בשום צורה. אבל אני אנסה לדמות לכם את זה, מה עבר עליי באותו ערב. כמה דברים. אחד, זה כאילו לא משנה כמה חמודים יהיו אליכם, אתם לא קשורים לסיטואציה. ניסיתי להסביר לירון, זה כמו שנגיד יהיה עכשיו איזה משהו של נגיד אני למדתי בבינתחומי סבבה אז אמרתי לו זה כמו שעכשיו יהיה אירוע של הבינתחומי אוקיי כולנו חברים מהבינתחומי ואתה תוזמן לא משנה כמה חמודים נהיה אליך אתה לא מהבינתחומי אז יש מצב שאתה תרגיש לא קשור כי אנחנו מהבינתחומי ואתה לא מהבינתחומי לא משנה כמה חמודים נהיה אליך זה הדוגמה הכי טובה אני מקווה שתבינו שתיים מה שקרה שזה גם הפילי הסימון, זה שאתם יודעים שמכירים אנשים חדשים, נכון, שואלים כזה, מה אתם עושים, מה את עושה, במה את עובדת וזה. ואז אני מוצאת את עצמי אומרת e-commerce. ועניתי את זה, לא יודעת מה להגיד, חמש פעמים, אוקיי? אז כאילו אני חוזרת הביתה, ואני אומרת לעצמי, מה קשור e-commerce? מה קשור? עכשיו, נכון שזה מה שאני עושה, אוקיי? ואני אתן לכם דוגמה הכי טובה, סליחה אם זה זה, אבל זה מה שעלה לי, אוקיי? זה כמו אנשים שהם טרנסג'נדר, אוקיי? מה הקטע של טרנסג'נדר או אנשים שמחלפים מין? לא שאני יודעת, אבל זה מרגיש לי... זה שנגיד, נגיד אני מחליטה שאני גבר, אוקיי? ואני, יש לי עוד שבוע, יש לי כבר ניתוח לשינוי מין, אוקיי? גם אני כבר בהוויה שלי אני גבר, אני יודעת שאני גבר, או גבר שהופך להיות אישה, בסדר? גבר שהופך להיות אישה, הוא בהוויה שלו כבר אישה. יכול להיות שהוא כבר מדבר בלשון נקבה, הוא כבר מרגיש כמו נקבה, כבר יכול שהוא מתאפר כמו נקבה, אבל עדיין יש לו איבר מין של גבר, אוקיי? אבל יש לו מתוזמן לאות ניתוח. בסדר? ועדיין יפנו אליו בלשון זכר, או שהוא יצטרך להציג את עצמו בלשון זכר, כי עדיין לא מבינים. ואז אמרתי, זה אולי הדוגמה הכי טובה, הדימוי הכי טוב שאני יכולה לתת, שכששואלים אותי מה אני עושה, אני צריכה לענות e-commerce. עכשיו, זה נכון, אני עדיין עושה e-commerce, אבל במהות שלי, אני כבר לא. זה לא קשור אליי. זה לא הערך שאני רוצה לתת לעולם, ואני מרגישה שזה לא המתנה שלי. עכשיו, אתם יכולים לבוא ולהגיד, הכל זה בורא עולם. בורא עולם העביר דרכי שפע של e-commerce, דרך e-commerce, סליחה. וזה נכון. וגם דברים מסוימים ב-e-commerce אני עדיין מאוד אוהבת, אוקיי? אבל זה לא המהות שלי יותר. אני לא יודעת אם אתם זוכרים, אבל כאילו, כשדיברתי, אני לא זוכרת אפילו באיזה פרק זה היה, אבל דיברתי שכאילו, לא ידעתי מה אני שווה, הייתי צריכה כל הזמן לדחוף. כמה עובדים יש לי, אוקיי? כדי להרגיש שווה, כדי שירגישו שאני שווה. ואז אמרתי לכם שכאילו עכשיו אני מרגישה שגם אם ישאלו אותי מה אני עושה ואני אגיד שום דבר, לא יכולים לערער אותי, כי אני ממש מרגישה ראויה מעצם היותי. סבבה? אבל כאילו האי-קומרס פעם הגדיר אותי, היום הוא לא מגדיר אותי. זו תחושה מאוד מאוד מוזרה, כאילו שפתאום הייתי צריכה להציג אותי למלא מלא מלא אנשים. ואני לא קשורה למה שאני אומרת, כאילו הפה שלי אומר משהו, ואני לא מחוברת אליו פיזית. זו הייתה תחושה מאוד מאוד מאוד מוזרה, מאוד. וואי, אתם רואים, אין לי מושג מה קורה עם הזמנים, ובואו נראה רגע אם אמרתי את כל מה שרציתי להגיד, כי רשומים לי מלא דברים. אההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההה לעשות כלים היה לי קשה, לעשות כביסות היה לי קשה, הכל היה לי קשה, וכאילו אני אומרת לעצמי, גל, מה קורה, חיים? הכל טוב, זה בדיוק מה שעשית בישראל, אני לא מצליחה להבין מה זה ההיסטריה שאת נמצאת בה, עשית כביסות, עשית שואב אבק, עשית כלים, ארגנת את הבית, מה קורה? או באופן כללי, גם להיות עם הילדים יותר קשה לי, הכל יותר קשה לי. ואז הבנתי, בגלל שהכל זה אנרגיה, ואנחנו מנהלים אנרגיה, אוקיי, תחשבו שיש לנו איזשהו מכל אנרגיה, אוקיי, אפשר להטעין אותו, אפשר לרוקן אותו, סבבה. אז אני חושבת שקורים שתי דברים. אחד, אני מרגישה שברגע שעברתי לארצות, למיאמי, נכון, באייפון אתם יכולים שיהיה לכם מיליון יישומים פתוחים וזה זולל בטריה, אז כאילו פתאום יש לי 100 יישומים פתוחים, אז הבטריה נגזלת, אוקיי? כי המעור שלי מאוד מאוד מתאמץ על כל דבר, לנסוע באוטו מלא מלא אנרגיה. כי אני לא מכירה שום דבר, אז המוח שלי על סטרואידים. ללכת לסופר זה אנרגיה, אז תוזמנה מהסופר לטלפון, אנרגיה, כי מלא דברים אני לא יודעת איך אומרים באנגלית, ואני צריכה לתרגם אותם, ואני צריכה להבין איך זה נראה, איך זה נראה, מה אני צריכה, הכל מצריך הרבה יותר אנרגיה, מה שבישראל זה היה על אוטומט, אוקיי? זה לא הצריך ממני אפילו אנרגיה, זה כמו שכשאתם מצחצחים שיניים, זה לא מצריך אנרגיה, נכון? זה כאילו על האוטומט, כל דבר שהוא שונה, מצריך אנרגיה, אז כאילו נפתחו לי מיליון יישומים. אז דבר ראשון, בגלל זה כל דבר גם הוא יותר קשה לי, כי יש לי הרבה פחות אנרגיה. וזה אותו דבר שבעצם כל עניין הכי פשוט, כמו לעשות כביסה, ואין לי אנרגיה, כי כל האנרגיה שהולכת על בניית חיים חדשים, אוקיי? וזה מיליון הסתעפויות, מיליון ענפים, מיליון זה, מיליון זה, מיליון זה. גם רגולטיבית, וגם פתאום מלגה, וגם לקורן, וגם פתאום רישיון נהיגה, וגם פתאום לעבור תיאוריה, וגם מה, מה של, כאילו, כל כך הרבה דברים שאני, כאילו, אני אפילו לא יכולה לאמוד אותם במילים, זה מיליוני דברים קטנים מאוד. גם גדולים, אבל מיליון דברים קטנים. אני חושבת שזה גם משהו, עכשיו, למה אני אוהבת להבין דברים? כי ברגע שזה עושה לי שכל, יותר קל להתמודד עם זה. נגיד, מהרגע שאני עליתי על התובנה הזאת, כאילו, כי מאוד כעסתי על עצמי, מה קורה לך, גל? מה הבעיה שלך לעשות רגלים? מה הבעיה שלך לעשות כביסה? מה הבעיה שלך... כאילו, ברגע שהבנתי מה הבעיה שלי, זה הרגיע לי את הסיסטם. אני בן אדם שמאוד אוהב להבין. ואז זה מאוד מכה לי על הסיטואציה כאילו, אתם מבינים? רגע בואו נראה מה עוד יש, מה עוד יש. אני אסיים נראה לי במשהו שאמרתי לכם שפה המטריקס הכי חזק. השפע פה. השפע בעולם הוא אינסופי, אוקיי? זה ברור לכולנו. בארצות הברית זה פשוט על סטרואידים, אוקיי? כי אתם רואים פה הכל בעוצמות יותר גדולות. מכל דבר פה, אבל באמת מכל דבר, אפשר להתעשר ככורח. ואני בן אדם מאוד שאפתן ומאוד אמביציוזי, וכאילו, אני מרגישה שלא משנה לאן אני מסתכלת, אני יכולה לעשות מכרזיו. ואז אמרתי לירון, אני... הפוקוס הוא המלך, אתם שמעתם את המשפט? פוקוס הוא המלך, אגב, לכל דבר. פוקוס הוא המלך, פוקוס הוא המלך, מה פעם תגידו את זה רק לכם. ובקלות, אני יוצאת מפוקוס. אני הולכת לחברים, ואז הוא מספר על רעיון שקפץ לו, שזה, ואני אומרת לירון, אימא, אימא, אימא, כמה כסף אפשר לעשות מזה? כמה כסף אפשר לעשות מזה? ואיזה קל, ואיזה זה, וזה, כאילו, אבל לא. אבל מה קשור? כי אם את מבינה שאפשר לעשות כסף מכל דבר, עכשיו זה לא באמת צריך להיות בארצות הברית כדי להבין את זה, אבל לי זה פשוט הוטמע יותר חזק מהרגע שהגעתי לפה. אז תעשי כסף ממשהו שאת אוהבת. מה קשור עכשיו לעשות את מה שהוא אמר עם השרברבים? לא קשור, לא קשור אלייך. נכון, אפשר לעשות מזה הון עתק, אבל אפשר גם לעשות מהחלומות שלו הון עתק. אז בואי נעשה כסף מההון עתק שלך, שזה מה שחשוב, אוקיי? כאילו, טוב, יש לי סיפורים לשבוע הבא. יש לי סיפורים מאוד מעניינים לשבוע הבא. כן, אני אעשה לכם פרומו, ספוילר, למרות שאולי לא יבוא לי לדבר על זה, אבל אני אעשה לכם ספוילר, שאחרי שנים, שנים, שנים של טיפולים והתפתחות אישית ולה לה לי ולה לה לה, בסופו של דבר, יש דבר אחד שבאמת שינה לי את החיים, אחד יחיד ומיוחד, שעשיתי אותו לפני לא לא לא, כמעט חצי שנה כבר, נובמבר, אנחנו בארץ, נובמבר, ינואר, נובמבר, דצמבר, ינואר, פברואר, כן, כמעט חצי שנה, אני אשתף אתכם, ו... וזהו, אני מקווה שזה היה מעניין, אף פעם לא עשיתי דבר כזה, כאילו שזה ממש סיפור סיפורי בלי... אז מעניין, וגם אם זה לא היה טוב, אז זה גם בסדר, הכל טוב, אנחנו פה כדי ללמוד, ואני אוהבת אתכם מאוד, ונשיקות, ויום שישי היום, אז שיהיה לנו שבת שלום, למרות שאתם תשמעו את זה, לא יודעת מתי, ואני אוהבת אתכם, ואני מזמינה אתכם לעקוב אחר כך באינסטגרם, באמת יש שם את התהליך היומיומי, ודברים מעניינים שקורים. וזהו, אני אוהבת אתכם מאוד מאוד מאוד, ותודה שבחרתם להקשיב לי.
