פרק 4 - אמונה, ביטחון וזוגיות לא כמו באינסטגרם | עם מאי לימואי
Gal and Mai discuss faith, marriage, and personal power. Gal believes "God loves me" shapes her reality. They explore the non-victim mindset, gender roles at home, and how gratitude reframes challenges in relationships and business.
Chapters
אנשים מנסים לייצר איזשהו מודל של שלמות, אגב כנראה גם בעולמות הדייט, ולדעתי מתפספסת פה איזושהי נקודה שדווקא ההתערבות והקשר הכי טוב נוצר דווקא כשאת חושפת פגיעות.
הגענו לקיסריה, כשהייתי בכיתה ג' והגענו למקום חדש, ואני רוצה ביום שישי ללכת להיפגש עם חברות מהבית ספר. אף חברה לא יכלה להיפגש איתי.
למה? כולם עשו קידוש.
כולם עשו קידוש. כולם עושים קידוש ואצלי בבית לא עושים? באתי להורים שלי, אמא ואבא, ילדה בכיתה ג', אלופה. היום אנחנו עושים קידוש. מאז ועד עצם היום הזה אין יום שישי שההורים שלי, ברוך השם, לא עושים קידוש.
יואו, בגלל שאני מאוד מאמינה, אז אני כאילו אומרת, כל דבר שאני כל הזמן אומרת, יואו, אלוהים אוהב בי. הוא באמת אוהב. אתה הכי כיף באולם להגיד את זה.
הוא באמת אוהב.
זה כיף להגיד את זה. ברגע שאת מאמינה במשהו, זה הופך להיות המציאות שלך. אני מתהלכת באולם שאלוהים אוהב בי, וגם, אני כאילו אומרת, בגלל שהוא מאמין בי, הכל לטובתי תמיד, גם אם זה נראה לי לא לטובתי, זה לטובתי, ובסוף אני אבין למה זה לטובתי.
כמו שבאינסטגרם אוהבות לעשות, משמרת בית. מה זה משמרת בית? אחותי, את אימא. מה זה משמרת בית? זה המשמרת שלך, את התבלבלת. העבודה היא המשמרת בית שלך, אולי.
ברוכים הבאים לפודקאסט שלי על הגל, פרק רביעי. בפודקאסט שלי אנחנו מדברים על הצלחה, על כסף, על מיינדסט, על אמונה, על כל הדברים שהכי מעניינים, והיום אני סופר מתרגשת לארח את אחת החברות הכי טובות שלי בעולם, מאי צ'ו, חיים שלי בלב. אני אציג אותך, את תציגי את עצמך, מה את מעדיפה?
תתחילי.
טוב, מאי ואני חברות די טריות, שנתיים, משהו כזה, נכון?
נכון, תכל'ס אנחנו עכשיו חוגגות שנתיים.
נכון, חוגגות שנתיים. בדיוק באוגוסט, הנה באוגוסט.
חגיגה, וואו.
מאי היא... אימא, שכנה שלי, הופה, שכנה שלי, נשואה באושר ובאושר, עצמאית, אפשר תכף לספרי בדיוק מה את עושה, כי אני אף פעם לא עושה את זה כמו שצריך, את המקצוע המיוחד שלך, ואנחנו נדבר פה, אני רוצה להסביר רגע למה בעצם הזמנתי אותך, כי זה לא פה הוואי ובידור, ואני לא מזמינה את כל החברים שלי, מה היא ספציפית, היא באמת חברה מאוד מאוד מאוד מיוחדת עבורי, ואני למדתי ממנה מלא מלא מלא מלא, ואני עדיין לומדת, ואמרתי, אני חייבת שהם ישמעו, אותך גם את ההשקפת עולם המאוד מיוחדת שלך ואת האדם המיוחד שאת. אני חייבת שהאנשים ישמעו, שישמעו אותך.
שאני לא אהיה יותר חם ממה שחם לי עכשיו.
טוב, אז תציגי לנו את אותך.
טוב, אז אני לא יודעת כאילו מאיפה להתחיל, גורם לי מאי. אני, כמו שאמרת, נשואה לתור מרבעלי היקר והאהוב, אימא לשני ילדים מדהימים, בעלת עסק שנקרא מייוויי. ועוד מיליון דברים, כאילו מיליון מיליון מיליון מיליון מיליון. אבל בגולת הכותרת אני חושבת שאני אגדיר את עצמי היום כיהודייה גאה, ושמחה במקום שכאילו חזרתי לשורשים של המקור שלי ולזהות בעצם מי אני באמת, שאני לא רק הטייטלים כזה שנותנים עליי, אה כן, היא עושה הום סטייג'ינג, אגב, מה שאני עושה, מוצאים למכירה בשוק ואני עושה להם בעצם הלבשה, שזה סטייג'ינג, מראית אותם, ריהוט, אקססוריס, חפצי אמנות ריחות, בילונות, שליחים, הכל כדי שבעצם הדירה שאת כלקוחה פוטנציאלית תבוא ותיכנסי ותגידי פה הבית הזה אני רוצה. אז זה מה שאני עושה, הבאתי את זה מארצות הברית, אני הראשונה שהבאתי את זה לארץ, וזהו, פתחתי לעצמי שוק בארץ, וברוך השם, כן, עובדים עם הפרויקטים, באמת. הם הנכסים העיקריים בארץ, אז אני בעצם מלבישה אותם. כאילו, כמו שיש כזה אורלו זון מלבישה את עומר אדם, אז אני מלבישה ליזמים את כל הדירות.
כזה. אני אהבתי שכשאלתי אותך מה את עושה, נתת לי את הדוגמה שאת עושה כמו כלה ביום חתונתה.
נכון. כי כאילו, אני למדתי צהוב פנים, התמחיתי בהום סטייג'ינג בניו יורק, טסתי לניו יורק, למדתי שם, אבל כאילו, אני אומרת, אני, חברה שלי עושה עכשיו שיפוץ, היא אמרה לי, בואי תעזרי לי, אני אומרת כזה, לא, לא, לא. אני לא עושה שיפוצים, לא ניתוחים כירורגיים, לא פלסטיים, לא שום דבר. לוקחת אותה ופשוט גורמת לה להיות הכי יפה, בדיוק כמו שכלה, כלה... כאילו, זה מה יש.
לא עושה איזה דו-פלסטי לפני...
לא, אולי עסקת ספורט ורזתה לפני, אבל זה לא קשור אליי. איך שהיא הגיעה, now, this is your day. כאילו, היום את צריכה להיות הכי יפה והכי שווה והכי מהממת, וזה מה שאני עושה לדירה שעומדת למכירה. כאילו, זה פשוט...
מאיפה זה בא לך, כאילו, הדבר הזה שראית שזה קיים כבר בשוק האמריקאי, ואז תאמרת, יואו, אין את זה בכלל, אני חייבת לעשות את זה פה?
לא, לא. את יודעת איך דברים קורים, שזה כאילו, אתה מרגיש כזה, שזה, וואי, סיפור מטורף. אני עבדתי בקנדה ישראל, הייתי העוזרת האישית של הבעלים, כאילו שזה המקום הכי ארטקור שיש, הכי כאילו, וואו. וזה היה ממש מזמן, אני מדברת איתך נגיד לפני 12 שנה, הם היום כאילו אימפריה מטורפת, אני הייתי עוד בתקופה שהם עדיין לא היו נסחרים בבורסה, זאת הרמה. כאילו זה רק אם קנו את השם פנגאיה, שהיום כאילו זה ישראל, קנדה. לא משנה. בקיצור, אני עבדתי שם, ראיתי איך הם מוכרים נכסים במיליונים. עכשיו, כסף של פעם זה לא כסף של היום, הייתי מסתכלת ומתלבטת, אבל איך הם מוכרים את הבית הזה? הוא עומד ריק, יש לו חלונות, הוא דירת סטנדרט, אין לו אפילו מטבח, איך הוא נמכר? וטסתי לפנמה, עזבתי את המשרדים, אמרתי שאני כזה חייבת למצוא את עצמי, כי זה באמת משבר אישי כזה, וטסתי לפנמה, התגלגלתי לאיזה ספר, חברה הביאה לי איזה ספר, חברה שקראתי שם, מן הסתם, כמעיין המתגבר של איין רנד, זה ספר מטורף, מטורף, הוא שינה לי את החיים, כאילו הספר הזה, ספר שנסעתי לאיזה מקום בג'ונגל כדי לקרוא אותו, כאילו זו היה הרמה, סיימתי את הספר, סגרתי אותו, אמרתי, אוקיי, אני הבנתי, אני טובה בעיצוב, אני יודעת מה אני רוצה לעשות, ואני חוזרת לארץ ואני לומדת עיצוב פנים, ותחשבי שכאילו הייתי בת 27 וכאילו לא ידעתי מה לעשות עדיין. החלטתי, עכשיו אני פוצחת בקריירה, למדתי עיצוב פנים, תוך כדי גם עבדתי קצת בקנדה ישראל, ואז זיהיתי את הפוטנציאל, איך אני מחברת את העולמות של הנדל"ן ושל העיצוב למשהו אחד. הלכתי לגוגל, אמרתי לו, גוגל, תקשיב, כאילו, לא היה צ'אט וכאלה. אמרתי לו, גוגל, תקשיב, ככה וככה וככה, איך קוראים לזה? יש לזה שם, זה קיים. אז הוא רשם לי הום סטייג'ינג, ואז התחלתי לחפור הום סטייג'ינג. חפרתי כאילו בארצות הברית, טסתי לשם, למדתי שם.
טסת בשביל זה?
טסתי בשביל זה. ידעתי שאני חייבת להביא את זה לארץ. כאילו זה היה מין קריאה כזאת, בגלל זה אני אומרת, זה לא איזה משהו שכזה, טוב, זה התפתח. לא, לא, זה דברים שכאילו...
את יצרת את זה, ממש.
יש מה...
כאילו זה לא שמישהו בא, כאילו, כן, הוא הציע לך.
ואמר, כאילו, את יודעת, עושים ככה וככה המון כסף, או נגיד, בתחום שלך, בואי לזה וזה, יש שם המון כסף. לא, אני המצאתי שוק, אני כאילו...
יואו, מטורף.
זה מטורף, כן יש לזה המון המון גלגולים, היו לי שותפים בעסק, העסק היה כאילו תחת קבוצת כרמל, שזו הייתה בזמנה קבוצת ריהוט הגדולה בארץ, אז היו לנו מחסנים לוגיסטיים ושותפים, וברוך השם, והיום את לבד, היום כן כן, קנתה את השותפים שלי קרן הון סיכון, ואז זה אפשר לי להיות לבד, להושיט את הספינה כמו שאני רוצה. זה הכריח אותי גם, כאילו אם אנחנו מדברות על כסף ועסקים ובתור אישה ובתור אימא וזה, זה הכריח אותי להתעמת לבד בלי גבר, כאילו גברים לידי, היו לי רואי חשבון וסמנכ"לים וזה והכל לידי, כאילו קבוצה, עכשיו יש קבוצה משומנת. ופשוט כאילו החלטתי, אני לומדת את הכסף, אני רוצה לדעת איך זה קורה, אני רוצה לדעת שבסופו של דבר היום העסק שלי הוא עסק. טוב, רווחי, כאילו, כזה. כי אני גם עובדת עם כרישים, הלקוחות שלי זה יזמי הדלן הכי גדולים בארץ, כאילו, אין בניין בתל אביב שאת עוברת ואת אומרת כזה, טוב, מה היא לא עשתה פה, בטח איזה דירה או שתיים. זאת הרמה.
מטורף.
וואי, ברוך השם, כן, אני אומרת את זה ואני לא מאמינה.
יואו, מטורף, מטורף, מטורף.
כן, כן, כן, כן.
יפה, שלי.
כן, כן. מוכשרת. כיף, זכיתי, זכיתי גם, כאילו, לעבוד בעולמות של אסתטיקה ובעולמות של נדלן, שאני אוהבת את העולם הזה. ואני מאמינה שגם קצת גדלתי לתוכו, אז כאילו, אז כאילו, אני באמת מרגישה שאני במקום שאפשר להגיד, כן.
אותי הכי מרגש לשמוע זה שאת בחרת ללכת לאיזשהו נתיב מהבפנים שלך, כלומר, ממשהו שאת באמת באמת אוהבת, את לא הלכת, כמו שהרבה יזמים היום הולכים ואומרים, אני רוצה לעשות כסף, איפה יש כסף, לשם אני הולך. לא, הפוך, את אמרת, מה אני אוהבת, ואת זה אני רוצה לעשות, ושם אני אעשה את הכסף.
ואני מסתכלת על עצמי בתור אותה ילדה, איזו ילדה בת 27, שאני לא אשכח כזה, שהלכתי עם אבא שלי בים, כאילו הייתי גרה בתל אביב, הייתי רווקה, הייתי הכל, הלכתי איתו ואמרתי לו, תקשיב, אני רוצה לפתוח עסק. עכשיו, אבא שלי, הוא הסתכל עליי והוא כזה, אומייגאד, אבא שלי כאילו שכיר בכיר מאוד, והוא כזה, את בטוחה? כאילו זה, ואז אמרתי לו, כן, אני לא מסתדרת בשום מקום אחר, אני חייבת לעשות את זה. ואז התגלגלתי עם הרעיון, הוא קצת עזר לי, הוא חיבר אותי כל מיני לאנשים שבאמת מיקדו אותי ויצרנו איזשהו משהו,
אין
את זה, זה ואקום בשוק, ואני נכנסת לוואקום הזה. זה לא, אה, שם יש כסף, בואי נלך לעשות כסף.
מטורף.
כן, זה משהו שונה.
מטורף.
ברוך השם.
טוב, וואי, יש לי מלא מלא דברים לדבר איתך, אז אני כאילו, טוב, למה הזמנתי אותך? אני כבר סיפרתי. אני כן רוצה שנספר להם רגע על הסיפור הכירות שלנו, כי בעיניי הוא מיוחד. נכון. דבר ראשון, להכיר חברת נפש בגיל... 32 אני, ואת היית בת...
לא יודעת.
לא משנה, 34, לא משנה. כן. זה יחסית חריג. רוב האנשים, החברים הבאמת, חברי נפש שלהם והחברים שלהם, זה מהצבא, זה מהתיכון, זה מהיסודי, כאילו עבור, עבר, עבר, עבר. וזה נדיר, נדיר שבגיל כזה. והסיפור ההיכרות שלנו, לדעתי הוא מיוחד. יש לנו חברה משותפת שכאילו היא אמרה, אתם חייבות להכיר, אתם חייבות להכיר, וזה התמסמס, כאילו אני פחות בקטע של להכיר אנשים חדשים, אני חייבתי סוציאציה. בכלל לא מעוניינת להכיר, אין לי עצבים ואין לי סבלנות.
נכון.
וזה התמסמס, כאילו זה, את באה לגור לידי, ואז כאילו בגלל זה היא אמרה שאתה מוכרח לבוא להכיר, וזה אמרתי, לא, לא, זה לא מתאים, אולי בהזדמנות וזה. פתאום יום אחד, ועל דנה היא שמורה לי בטלפון. ואז איזה יום אחד את הולכת לי, יודע, גלוש, מה קורה? עכשיו, אני כזה אומרת, מה? אני לא מכירה אותה, אפילו היא לא מכירה אותי גלוש. ואז אמרתי, טוב, זה מלמעלה, כבר נהייתי קצת רוחנית וזה, והכל מדויק וזה, וישר עניתי לך, הכל טוב, מה צ'וק, מה נשמע? לא דיברנו בחיים. קיבלנו, כן?
אז קראת לי מייצ'ו כבר?
כן, או משהו כזה, ואז אני עונה לך ואז את מוחקת את ההודעה, כבר אפשר היה למחוק הודעות מהוואטסאפ ואז מחקתי את ההודעה.
אוקיי.
אז אני אומרת, אומייגאד, זה פדיח אותי, בכלל ובטח לא התכוונה לשלוח לי הודעה וזו הייתה טעות. ואז את שולחת לי, אויש, בטעות, בכל זאת התכוונתי לשלוח לך הודעה, התכוונתי לשלוח הודעה לחבר של תומר, אח של תומר, מה זה היה?
גל טוטנהאואר.
את רואה? זה כאילו...
היינו צריכים להיפגש בשבת.
אז כנראה שזה מדויק, כנראה שזה מדויק, כנראה שעכשיו אנחנו צריכות להכיר, אמרתי לך, או משהו כזה. ואז יומיים אחר כך קבענו לדייט.
נכון.
עכשיו לך אין תמונה בוואטסאפ, לא רואים מי את.
נכון, היה לי את הלוגו של מיי ווי.
עכשיו אני לא יודעת מי את, אין לי מושג מי את.
איך אני נראית.
כן, את היית חסומה גם באינסטרנט, אני יוצאת לדייט עם בחורה, אני רוצה לדעת איך היא נראית, מי זאת, אני לא יודעת איך היא נראית. ואז אני יושבת, ישבנו בבית קפה מתחת לבית, ואמרתי טוב, זה בליינד דייט, כאילו, אתם צריכים להבין, אני לא יודעת איך את נראית.
כן.
בקיצור, ואז אמרתי, טוב, מי זאת, זה, לא, לא, לא, זה, ואז פתאום את זיהית אותי, כנראה כי את כן ראית תמונה שלי בוואטסאפ או משהו. ואז פתאום את באה, את מתיישבת עליך, שאני זוכרת שהפגישה שלנו הייתה על אוטוסטרדה, ישר הייתי מתיישבת, ישר אוטוסטרדה, טה טה טה טה טה טה טה טה טה טה טה טה טה טה טה.
כמובן, כן.
כאילו, זה פשוט היה, לא הייתה שתיקה מעיקה, נכון? בדייטים כזה מפחדים שיש שתיקה מעיקה, שזה לא הפסיק, זה לא הפסיק, זה לא הפסיק, אבל כן, אבל זה היה דייט ראשון, בסדר? ואז היה דייט שני, אחרי כמה זה, זה כאילו גם, זה ממש מצחיק, כאילו, אני לא יודעת מי מפה עשה דייט. עם בחורה, דייט לחברות, כאילו זה משהו, זה מוזר, כאילו, את יודעת, את מכירה בכל מיני כנסים, וזה, לא יודעת.
כן, אבל נראה לי עד שאת ראית את זה כדייט, אני כאילו, אמרתי, טוב, אני, כאילו, חשוב לי להגיד, החברה ששיתחה בינינו, היא שיתחה לי את בעלי, אז אני כאילו, את סומכת עליה. אני אמרתי, טוב, אני חייבת להכיר אותה, כאילו, על מה מדובר, ואז באמת נפגשנו, אבל אצלי זה, כאילו, אני כל הזמן יושבת לקפה עם חברות, אצלך זה היה כאילו כנראה יותר...
אני כמו תומר, כאילו, בואו נעשה רגע...
בגלל זה אני אוהבת אותך.
בטוח, מתאימות, כמו ירון ואני כמו תומר, אנחנו ממש מתאימות.
נכון.
כאילו זה קטע כזה על זוגיות, תמיד צוחקים על זה שבזוגיות יש את האחד שהוא כזה אנטיפת והסנוב, ולא מדברים עם אף אחד בזה, ואחד שהוא ממש, כאילו יש לו מלא חברים והוא הכי חברותי וכולם מכירים אותו, אז כאילו, מה היא הבחורה במערכת היחסים שכולם מכירים אותה ומזמינים אותה לכל המסיבות והיא מכירה את כל השכנים ומכירה את כל האימהות מהגן? ותומר אף אחד לא מכיר, אף אחד לא שומע.
אבל הוא לא אנטיפת ולא סנוב.
אני שרופה. לא, לא, הוא לא זה, זה בצחוק וזה בזה. אני צוחקת על עצמי. אז כאילו במערכת יחסים אני כאילו זאת שלפחות מדברת, יותר ביישנית, יותר זה פחות מכירה אנשים חדשים וירון מכיר את כל העולם ואשתו. בדוק. אז כאילו את רואה גם לך זה היה מאוד די נוח כאילו ללכת לבוא ולהיפגש ולהכיר עם בן אדם חדש, את עושה את זה כנראה שלוש פעם ביום. אני זה לא קורה לי.
כן.
זה חריג מאוד, מאוד מאוד חריג, אלא אם כן זה בביזנס זה קורה לי מלא, אבל כאילו בחיי הפנאי שלי זה לא קורה.
נכון.
לא קורה. אין פה איזה אסטרטגיה עסקית, את לא שותפה, את לא ספקית, את כלום. כאילו, הכוונה בחיי העסקים. ברור, ברור. ואז היה דייט שני.
אז מה היה בדייט השני?
גם היה מהמם, היה מקסים, היה זה.
איפה היה הדייט השני שלנו?
גם במימי.
אוקיי, אוקיי.
בדייט השלישי שלנו ישבנו בדנדי ברשפון.
אוי, זה היה רומטי.
וזה היה שונה. זה היה רומטי. עכשיו, אני רוצה שאנשים יבינו רגע מה גרם לי להתאהב בך, ואני ממש זוכרת שאני אחרי הפגישה איתך כתבתי לאירון, התאהבתי במאי.
וואו.
וכאילו הדבר שגרם זה שאני זוכרת ממש איפה ישבנו ועל מה דיברנו וזה, וזה היה, שני הדייטים הראשונים זה היה כזה דברים מאוד מאוד בגבוה, שטחיים כאלה, מה את עושה, מה את עושה, מה בעלך עושה, מה זה, מה הילדים, איפה הם בגן, איפה את כל הבגדים, איפה את זה, כאילו דברים כזה מאוד כזה סתם רגע להכיר. בדייט השלישי זה הפך להיות עומק, זה הפך להיות, אני זוכרת שכל אחת מאיתנו חשפה פגיעות, את אפילו אולי לא זוכרת את זה, אבל אני זוכרת את זה ממש, אני זוכרת שחשפנו פגיעות גם על דברים שעברנו אחרי הלידה וגם עניינים בזוגיות, גם משברים וגם קשיים ואז אני חושבת שכאילו ברגע שאתה חושף פגיעות אגב זה מה שקורה לי ברשת ובעזרת השם גם לך זה יקרה אנשים מנסים לייצר איזשהו מודל של שלמות אגב כנראה גם בעולמות הדייטים וגם בזה ולדעתי מתפספסת פה איזושהי נקודה שדווקא ההתערבות והקשר הכי טוב נוצר דווקא כשאת חושפת פגיעות ודווקא כשאת שיתפת אותי בדברים שהם לא התמונה המושלמת, לא התדמית המושלמת, לא מה המושלמת שנשואה באושר ואושר ואושר, ועם המושלמת והכל מושלם, שזה גם נכון, זה זווית מסוימת, אבל יש עוד דברים מתחת לפני השטח. ואז אני התאהבתי בך, מהמקום הזה, את מבינה?
קודם כל זה מדהים שאת אומרת את זה בכלל, שאנשים כאילו יבינו את זה, נגיד סתם, אני חושבת שיש לי הרבה עוקבות שהן כזה רווקות, ויש איזה מקום באינסטגרם שאתה נורא רוצה להיות מושלם. אתה נורא רוצה להיות מתוקתק ומכותב ועם עסק טוב ועם הכל, עם כל האינדוסים החיצוניים, התדמיתיים האלה, ואתה פשוט עסוק כל היום בתדמית של האינסטגרם, ואז אתה פשוט משליך את זה לחיים האמיתיים שלך, ואז כאילו אני מסתכלת על רווקה של היום, זה לא הרווקה שאני הייתי פעם. כי היום יש את האינסטגרם ארטקור על ספידים, כאילו, הבן אדם לא קם בבוקר, לא פותח את האינסטגרם, אין דבר כזה, כאילו, והוא הולך לשירותים, הוא הולך עם האינסטגרם, וכל הזמן מידע, וכל הזמן איפה ההוא, ואיך היא נראית, ומה היא עשתה, ומה זה. ואז אתה כאילו יושב בדייט, אז מי אני? אם אני לא בתמונה, אם לא התמונה בדייקת, אם לא הנוף הוא מושלם, אם אני לא ביאכטה, כאילו, אז מי אני? ואז את אומרת לי, מה, תקשיבי, כשאת סיפרת לי שאת עוברת ככה וככה, אני התאהבתי בך, אז בא לי שאותה רווקה... תקשיב את זה, וכאילו תבין את זה שהיא לא צריכה להיות מושלמת ויש המון גוונים לדבר הזה שלנו, אז קודם כל אני חושבת שזו תובנה מדהימה, ואני חושבת שזה חלק מהתפתחות של קשר ושל אמון בבן אדם, שאתה יכול לחשוף את העוד צדדים שלך ולא כזה הא הא, כאילו תקשיבי, תמיד חושבים שאני יושבת כל היום בבית הקפה עם חברות וזה שזה הכי מצחיק אין לי יכולת להכיל את האירוע, כי אם זה לא משהו שמשמש, מה זה אומר? משמש זה שאני ואת יושבות לקפה עכשיו, ואנחנו, כמו שאת אומרת, חושפות, מרימות, מכילות, מבינות, לומדות, מתקדמות, נופלות ומרימות. אם אני לא במקום הזה, בתנועה הזאת, שכל פעם אנחנו בצד, ואנחנו בלמידה, ואנחנו בעשייה, להבין את החיים והסתכלות ולהסתכל על החיים במבט שונה ולהסתכל על עוד גוון של הדברים. אם אין לי את השיח הזה, אני לא יכולה להיות בו. כי יש לי עד לפה capacity. ה-capacity שלי, ברוך השם, אבל אני מוכנה להיות במקום שאני מתקדמת בו. ואיתך זה קרה. את מבינה? ובגלל זה החברות שלנו, את אומרת לי, זה לא הגיוני שבן אדם מתחבר למישהו בגיל כזה מבוגר וזה. אני חושבת שכן.
לא, לא שזה לא הגיוני, כמו שזה חריג.
זה חריג, אוקיי, את יכולה להגיד שזה חריג. אני חושבת שכל אחת זכאית לחברה שמתאימה לה עכשיו, השנייה, הרגע. כי כל דקה, הקדוש ברוך הוא, אני כל הזמן אומרת לך את זה, הקדוש ברוך הוא מהווה את המציאות בכל רגע ורגע מחדש, ויוצר בראשית כל רגע ורגע, העולם מתהווה. אז אם החברה שלי של פעם כבר לא משרתת אותי, ולא בקטע שלי, לא מתאימה לי, אני לא יודעת, לא, זה כבר לא מקדם, זה לא משמש, האירוע אז למה אני צריכה לסחוב אותה על הגב שלי? כי מה? כי זה מצטלם טוב באינסטגרם?
לא, היא חברה שלי כבר עשר שנים. אוקיי, מהמם, אבל את לא אותו בן אדם שהיית לפני עשר שנים.
לא, לא, את לא אותה בן אדם. ואם את אותו בן אדם, תעשי בדק בית. לא?
נכון, נכון, את צודקת. זה תקלה. זה תקלה, זה תקלה. לפעמים מתפתחים ביחד וזה עדיין מתאים, אבל לפעמים לא. וזה גם ממש בסדר, זה לא מעיד עלייך דברים וזה לא מעיד עליה דברים. זה מעיד שלפעמים המערכת היחסים הזאת כבר לא מתאימה יותר.
נכון, ואני לא אומרת עכשיו, זרקי את החברות הקודמות שלך, לא, תתפתחי מהם, תלמדי מהם, תשמשי אותם, תעשי שזה יהיה לך כלי שאת יכולה להתקדם ולהבין את עצמך יותר טוב, ולא בהכרח להגיד, טוב, יאללה, היא לא רלוונטית, ביי, לא, זה לא הכוונה, כי בסופו של דבר, נגיד, תחשבי על זוגיות, אוקיי? זוגיות זה בן אדם שאת מתחתנת איתו לכל החיים, אז את אומרת, אבל רגע, ואני התחתנתי, הייתי ילדה, וכאילו, מה אני אהיה עוד כמה שנים? אז זה עבודה, או המקום שאת הכי יכולה ללמוד על עצמך, ושם יש לך את העבודה הכי קשה. זה אותו הדבר, אני חושבת שמערכות יחסים שהן עמוקות ושהן אמיתיות ושהן לא פייק, זה המקום שאתה יכול הכי ללמוד מהם, הכי להתפתח מהם, ואתה תרצה את האנשים שהם מתאימים לך לתהליך שלך בעולם הזה.
נכון.
מבינה מה אני אומרת?
מהמם. טוב, אני רוצה לדבר על עוד נושא שהוא ממש מעניין, אני חושבת שכאילו אותי זה אלוהים, זה שינה את חיי בערך. וואו. אבל אני חושבת שזה גם יכול לעניין הרבה מאוד מהמאזינים והמאזינות שלנו.
אוקיי.
טוב, אני, אחד הדברים שאני למדתי היום איך זה, על האמונה אנחנו נדבר אחר כך, כי מזה אפשר ללמוד מלא, ואני רוצה שגם הם ילמדו את השקפת העולם שלך. אבל אני רוצה רגע לדבר על כסף, אוקיי? אני באתי מבית שהיה סבבה, ממוצע כזה, סבבה? ממוצע, או אפילו, את יודעת, אני לא ידעתי כמה כסף שההורים שלי בבנק, או כמה נכסים יש, אין לי מושג, אוקיי? דיברו על זה בבית, אבל הייתה הוויה של כאילו, לא של קמצנות, אבל כאילו הכל שקל לשקל, וממש לא פזרנות, וממש לא זה, וכאילו כזה, זה עולה 20 אחוז יותר, אז לא, וכאילו כזה, הכל מאוד טה-טה-טה-טה-טה, ובעיקר גם כשגדלתי, אז בכלל, את יודעת, כאילו זה כזה, לא, זה יקר, זה, זה, זה, רגשות אשם, המון רגשות אשם, כאילו עלות תועלת וזה, אז פתאום אני מכירה את מאי. עם יחס אחר לכסף, עכשיו תקשיבו, 180 אנשים, 180 מעלות ממני, אוקיי? עכשיו אני רוצה שתבינו, איך הבנתי כמה זה שונה, עכשיו לא, כאילו התחלנו להכיר וזה, לא דיברנו על כסף, אוקיי? לא היה שום שיח על כסף, לא זה. אתה יודע, אני חושבת לא יודעת איזה פעם זאת שנפגשנו, אבל עדיין היינו בהתחלה שלנו, מה שנקרא, אוקיי? בהתחלה, יצאנו חודש.
בדייטים.
אוקיי, אני באה אליה, אני באה אליה הביתה. לכוס קפה וזה, ואז אני משתפת אותה בחלום שלי, שיתפתי אותך שאיפה אני רוצה לקנות בית, אוקיי? וזה בית בהרצליה בית, עכשיו זה חלום גדול, אוקיי? זה לא דירה רגילה, זה בית שעולה הרבה מאוד כסף, אוקיי? אני באה ואני אומרת לך, כן, זה החלום שלי, אני רוצה עוד כמה שנים לקנות שם בית. עכשיו, אני רגילה, אוקיי? מהסביבה שלי, מהמשפחה שלי, מכל מי שאני מכירה עד היום, וואו, זה נורא יקר, ואיך, ואת בטוחה, זה לא הגיוני, זה לא זה, איך תעשי? איך התגובה שלך הייתה? מה? ברוב שזה לא עובר לידיך, אפילו לא שמת לב. נו. ברור. מה זאת אומרת? ברור, גם תקנה אותה, אין שום בעיה.
ככה. ברור, מה הבעיה? לא הבנתי.
עכשיו, אני חוזרת הביתה. אומרת לי, אורן, לא, אתה לא מאמין מה קרה. אתה לא מאמין מה קרה, אני באה למה? אני מספרת לה את החלום, שאני רגילה שאנשים נופלים מהרגליים מהחלום, כי איפה אני, איפה החלום? ומה היא פשוט אומרה? ברור, מה הבעיה? עוד כמה שנים. אם את תקני אותה, לא מבינה שום בעיה.
נכון.
פה כבר הבנתי שיש פער.
מבחינתי גם באותו רגע היא צריכה ללכת ולכתוב.
יש פער, ואמרתי, אוקיי, אני בונה גשר ואני חוצה את הגשר. כי הפער הזה לא מקובל עליי, אני רוצה להיות איפה שאת. בעולם שלך, כאילו, כסף זה גם חבר, זה לא אויב, זה לא זה, הכל סבבה. הכל סבבה איתו, את רוצה משהו, את תשיגי אותו. זה לא איזה משהו בלתי מושג, וזה משהו שאני הבנתי ממש בהתחלה שהיחס שלנו לכסף ולהצלחה הוא שונה, ואמרתי, וואו, אני חייבת להידבק בווירוס הזה, אני קוראת לזה, בווירוס שיש לך, אני רוצה את זה גם. אני רוצה גם שכאילו, ברור שזה יהיה לי, אין שום בעיה, זה אפילו לא וואו, זה מהמם, זה חלום ראוי ומהמם, ואת תשיגי אותו, זהו.
כן, אז התחלתי את השאלה, אני באה מבית כזה שמתייחס לכסף, אז בחוויה שלי של הילדות, אני גדלתי בבית בלי כסף.
מה? רגע.
אוקיי, אוקיי, אוקיי. נולדתי בכפר סבא, אחרי זה ההורים שלי עברו לטבריה, את יודעת את זה?
לא.
כן. אז אבא שלי היה מנהל חקי של החדר אוכל, איך קוראים לזה? מזון ומשקאות של מלון דניאל בטבריה. ואני בתור תינוקת גדלתי בטבריה. ומשם במעבר חד הם עברו להרצליה פיתוח. זה כאילו בשפה שלך קפיצה קוונטית. עוד כמה היית? הייתי כאילו בגן, עד כיתה ב' גרנו בהרצליה פיתוח, ומשם עברנו לקיסריה. אוקיי. עכשיו, שתביני שבשנים האלה אני ילדה, ואני בבית מדהים עם הורים שהקדוש ברוך הוא אוהב אותי, שזיכה אותי בהורים המדהימים האלה. ואני לא ילדה עשירה בשום צורה, אבל מה? לא החסירו ממני כלום. עכשיו, כשעברנו לקיסריה, וכבר הייתי יותר גדולה, הייתי טוויקטה ג', אז בדיוק נזכרתי באיזו סיטואציה שהייתה, שרק עברנו, ולאימא שלי היה אוטו כזה מעפן, לא זוכרת בדיוק את זה, אבל אוטו מעפן. ואני זוכרת שהיא נסעה על הכביש הראשי בקיסריה, וראיתי איזה כמה חברות מהשכבה, ואני מתכופפת. לתיק, כאילו מחפשת משהו בתיק, אין תיק ואין נעליים ואין שום דבר, אני מתביישת.
שירו אותך באוטו הזה.
שירו אותי באוטו הזה. ואז לימים הבנתי כאילו שאנחנו גרים בסביבה מאוד מאוד עשירה, ואנחנו לא בהכרח כאלה עשירים, וההורים שלי תמיד היו אומרים לי, אימא שלי תמיד הייתה אומרת לי, את רוצה את הדבר הזה? תסתכלי על כל החבילה, סיפרתי לך את זה כבר. תמיד תסתכלי, את מקנה במשהו ספציפי, תסתכלי על כל החבילה, את רוצה להחליף איתה את כל החבילה? תמיד הייתי אומרת לא. ואבא שלי מהצד השני נתן לי המון ביטחון, כל הזמן פימפם לי ביטחון עצמי. ואני חושבת שכאילו זה הנשק שקיבלתי, לא כסף, קש מזומן, לימים. ברוך השם, נהיה רווחה כלכלית, נהיו, ברוך השם, עוד כל מיני דברים, והסביבה השתנתה, הנראות השתנתה, הבתים השתנו, הכל השתנה. אבל אני לא גדלתי בתור ילדה, אולי האחיות שלי כן. האחיות שלי כן גדלו בבית ולפי. תראי, היום המונחים של השירים הם מאוד מאוד שונים ממה שהיה פעם, לבטא אותך ל-20-30 שנה, זה מונחים שונים לגמרי, את מבינה מה אני אומרת?
כן.
כי היום אתה חשוף לקים קרדשיאן, אתה חשוף ללא יודעת מה, לכל מיני כאלה שטסים, נוסעים ליאכטות כאילו בעל ענן, כאילו בגן של אני יש אצלה איזה מישהי שכאילו מאמצע יולי עד ספטמבר היא על היאכטה, כאילו הילדים על היאכטה, וזה מהמם, אבל זה מונחים אחרים, לא היה את זה בתקופתי, יכול להיות שלא הייתי חשופה עליהם. אז אני אומרת, כאילו לא גדלתי בבית עם כסף, אבל גדלתי עם בית של הורים חזקים שתמיד... חיזקו אצלי את החוזקות שלי והראו לי את הדברים שאני טובה בהם. וגם אחרי זה שנהיה כיף, אז הכל ברוך השם. כשאני דיברתי איתך על אותו הדבר הזה, והיום ההסתכלות שלי על כסף בכלל, היא מאוד נבנתה מהמון המון המון ספקטרומים. קודם כל, בעלי שתמיד... כאילו, הוא הוציא על זה, כאילו, הכל טוב. כאילו, תמיד, אבל אפילו קצת באדישות. תעשי, מקסימום תצליחי, כזה.
וואו.
כזה.
שזה קריטי, אגב, זה קריטי.
וואי, או.
זה קריטי.
או, אבל לצער זה בא בטבעי, והוא גם נולד עם זה טבעי, אוקיי? אני עבדתי על עצמי, איפה? בכל הנושא הזה של תרומות. ושם, ברגע שהבנתי שיש את המשפט הזה, עשר תעשר, בשביל להתעשר בתור. שאתה צריך לתת מעשרות, ואתה צריך לתת מהכסף שלך, אם אתה רוצה להתעשר. מה זה אומר? כאילו, מה זה אומר כסף היום? בעולם שלי, איך אני מסתכלת על כסף היום? אני עכשיו מקבלת פרויקט מאוד מאוד יוקרתי, קיבלתי הרבה כסף. אני מסתכלת על הכסף הזה, אני אומרת, הכסף הזה הוא שלי? כולו שלי? כולו צריך להיכנס לי לחשבון בנק? כולו ניתן לי? לא. קודם כל, התורה אומרת, לא, זה פיקדון. הקדוש ברוך הוא הביא לך את זה, זה פיקדון, הכסף הזה. עכשיו הוא מסתכל על... לא יודעת איפה, תסתכל עלייך, מה את הולכת לעשות עם הכסף הזה. וכשאת מסתכלת על כסף בצורה כזאתי, א', את לא חושבת שהוא שלך, אז יש לך יותר ביטחון, ב', את יודעת שהכסף הזה צריך לשמש, כלומר, הוא לא רק לקנות שעון, תיק, את כל התדמיות, את צריכה לתת מהכסף שלך, וזה ניסיון מאוד מאוד גדול, בטח שאת מרוויחה סכומים גדולים, לתת מעשר, לתת חומש, שזה כאילו 25%, שזה אימאל'ה, לאחר, לעניים, ללומדי תורה, לכל אחד ואיפה שהוא. זה לא לחיות, לא לדברים כאלה. חיות זה חמוד, זה לא מעשרות. מה לעשות? יש חוקים, אני לא אתייחס איתך לחוקים. לא אתייחס איתך לחוקים.
אוי ואבוי, זה מבטל את כל התרומות שלי.
לא, אגב, היום הייתי באיזה מקום, דיברנו על מעשרות וזה, אז היא אמרה לי, את יודעת שיש מצווה גם לתת מעשרות למשפחה? כלומר, אם יש לך במשפחה... אדם נזקק, את יכולה לתת לו.
די.
וזה נחשב לך מעשרות. עכשיו, מה זה נחשב לך מעשרות? זה לא שכאילו מישהו, אתה מוציאה, נכון. זה בינך לבינו. ואז כל ההסתכלות על כסף היא לא אותו הדבר. שאני עושה את המעשר, מתי זה התחילה? קודם כל זה כבר הרבה שנים. אני מאמינה שקצת אחרי שהתחתנתי עם תומר התחלתי לתת מעשרות, בהתחלה כזה לא שיתפתי, לא ידעתי, גם לא ידעתי את החישובים של זה, איך מחשבים וזה. היום אני מוצאת את עצמי מתקשרת להוראת חשבון שלי בסוף שנה, בדצמבר, מתקשרת אליה, אני אומרת לה, אוקיי, איפה אנחנו עומדים? כדי לוודא שאני במעשרות או בחומש או בוואטאבר שאני רוצה לתת. מוודאת את זה, כאילו אין מצב שאני עוברת לשנה הבאה, לועזית הבאה, ואני לא... לפחות. ואני מעדיפה. יותר.
חייבת. אם עלה. אם עלה.
כי אחרת אני בלחץ. זה מה שמפחיד אותי. אם עלה. ויותר מזה, שתביני משהו, שאתה מכניס את המעשרות, אתה בעצם, מה אתה עושה? אתה מכניס את הקדוש ברוך הוא לעסק שותף איתך. שהקדוש ברוך הוא שותף איתי בעסק, זה אין סוף בתוך גבול. הכנסתי את העסק שלי, יש אין סוף של אפשרויות שלי לפתוח עוד בפניי. אין מצב שפרויקט שאני מקבלת לו, עשרות, אין, ותמיד אני מתקשרת לוודא בסוף שנה. אז אם את שואלת איך זה, זה היום ההתנהלות שלי הכלכלית.
וואו.
אבל אם גדלתי ככה? לא. לא. אבל קיבלתי ביטחון וקיבלתי הבנה שאני, את החבילה שלי רוצה ולא של האחר, וזה וואו לחיים.
וואו.
כן.
אני רוצה לשאול, האם, טוב רגע, אני ממש רוצה שנגיע לחלק של האמונה וזה, אבל שנייה רגע, תכף עוד. לנושא הבא. אוקיי. אני רוצה לשאול, אם את חושבת, כאילו, אני יכולה להגיד לך שאני נורא מעניין אותי דרייב של אנשים, אוקיי? מה מניע אותם? בסופו של דבר, אנשים שהם עצמאים, הם צריכים יותר דרייב מאנשים שהם שכירים. לא, כשאתה שכיר, אתה קם, אתה זה, הם משלמים לך את המשכורת שאנחנו עצמאיות, שאנחנו יזמיות, אנחנו יוצרות ישמיעין. מבחינתי, אגב, סבבה שאז עשיתי ישמיעין. אני כל יום קמה בבוקר, אני יוצרת ישמיעין. כי אם אני לא אקום ויקדם את העסק שלי, הוא לא יהיה. מאוד פשוט דם שלך. אוקיי?
אוקיי.
אז יש לי דרייב פנימי. עכשיו, מה הדרייב שלי? שאני אומרת, אני... עזבי שעכשיו הוא כבר ברמה הרבה יותר גבוהה מכסף, אבל... נכון. הוא נולד מדרייב שאני רוצה כסף, אני רוצה לחיות רמת חיים סופר גבוהה שלא הייתה לי כשהייתי ילדה. אז אני מעניין אותי, בתור אחת שגדלה בבית עם כסף, לא משנה באיזה גיל זה הגיע, גם אם זה הגיע בגיל 15, בסדר?
נכון.
את עדיין חיית בבית שיש בו כסף, אוקיי?
ברוך השם, כן.
את מרגישה שזה השפיע, לא השפיע על הדרייב שלך, על איך את רוצה... עם עצמך, לעשות את הכסף בעצמך, או שאת יודעת שיש לך מאחור הגב, כאילו, איך התחושות לגבי הנושא הזה?
אני חושבת שאת אוהבת לחפש את התשובות בילדות. אני פחות פועלת לפי הדחף של הילדות, או של להוכיח, או של לרצות. כן, אני בן אדם באופי שלי מאוד מרצה. אני כבר לא שם היום. הדרייב, אני מתעסקת עם הדרייב היום, שלפעמים אין לי... ואין לי חשק, ואני יכולה גם לא לעבוד. ופתאום, יכולה אפילו לשמוע איזה שיעור תורה, ולשמוע שיהודי נדרש להיות עשיר, נדרש על ידי היהודים להיות עשירים, ותמיד הוא צריך להוסיף עוד ברוחניות ועוד בגשמיות. כלומר, את... פה, קמת בבוקר, אמרת מודה אני לפניך, שהחזרת בהתנשמתי וחבל על הבעיה בעבודתך, אוקיי, הוא כרגע העיר אותי, הוא רוצה שאני אעבוד, יעבוד איפה? באמונה, בביטחון, בעשייה ובנתינה, זה איך שאני רואה, אז הוא העיר אותי, אני צריכה לעבוד, יום אחד לעבוד במייוויי, לא ואין לי אנרגיות, ואין לי כוחות, ויום למחרת אני אשמע את הניצוץ הזה, ואני כמו מטורפת בטרלול, ומספיקה, ודואגת לילדים, ורצה בפרויקטים, ועובדת פיזית, ויום ל... וכאילו, את מבינה?
כן.
זה הכל עניין של מינים, וגם חייבים להבין, הכל עניין של מסע, כלומר, מה שהייתי בתור ילדה הוא לא מה שאני היום.
נכון.
בגלל זה... כאילו, תראי, אני חושבת שנגיד, איפה לקחתי, ההורים שלי תמיד, גדלתי בבית מאוד אסתטי, ועולמות האסתטיקה מאוד, אז אני חושבת שזה חלק ממני, את מבינה? כאילו, זה חלק, דברים שהושרשו בי, המון דברים קיבלתי מההורים שלי, אבל להגיד לך עכשיו, גדלת בבית עם כסף, מאיפה יש לך דרייב? זה לא שחשבתי לרגע שאבא שלי יזריק לי, לא יודעת, משכורת חודשית, זה לא הסיטואציה.
אני באמת לא יודעת, אני באמת לא יודעת, כי אני יודעת שיש כאלה. יש כאלה שכן.
קודם כל יש כאלה שכן, וכל אחד שיעשה מה שטוב ונכון לו, ואת יודעת מה, גם אי אפשר לשפוט. אני ותומר ממש לא כאלה, שנינו בקטע של לעשות בעצמנו, בקטע שאנחנו ברוך השם נסתדר, בקטע של לעשות עוד, לייצר עוד, לחשוב קדימה, כל הזמן להתקדם, עוד יותר טוב ועוד יותר טוב ועוד יותר טוב. וזה דרייב פנימי, זה דרייב, אבל אני מחברת את זה לעולמות של האמונה והביטחון. עכשיו, את אומרת, אני אלך לעבוד, יש ימים שאני אומרת, אני צריכה עכשיו לעבוד בביטחון באשם, זו העבודה היחידה שלי. זוכרת שהכרנו, וכמה חודשים אחרי זה היה את השביעי באוקטובר, שזה סיפור מטורף.
סיפור מטורף.
ואת היית כזה בכל העולמות של המנטורינג, והיית כאילו בטירוף, וספידים, יותר ספידים מהיום, רבע ממה שאת היית לפני השביעי באוקטובר, כאילו קצת התאזנת, כי כאילו קצת נכנסת לאמונה וזה. ואז, ואז שקרה השביעי באוקטובר כמה ימים אחרי זה, אני ביקשתי עם אחת החברות שלי, סיפרתי לך, והיא אמרה לי, תקשיבי, תתכונני.
כן.
אין עבודה, לא יהיה לך שנה פרנסה. השנה לא תהיה לך פרנסה. אין מה לעשות בנדלן, לא יהיה עכשיו פרנסה. אני השתנקתי. אימא, אימא, אימא, לא נשמתי, לא נשמתי, לא נשמתי. נשמעתי, אמרתי מה אני עושה, מה אני עושה, חזרתי הביתה, אמרתי מה אני עושה, מה אני יכולה לעשות, זה חסר, אני
זוכרת את זה כאילו זה היה אתמול,
מטורף, מה זה, זה עברו שנתיים, כאילו עוד שנייה אלוהים ישמור, ואמרתי אני לומדת שער הביטחון חובת הלבבות כל יום, אני לא מאמינה למה שהיא אומרת, אני מאמינה לבורא עולם, הוא מבטיח לי שאם אני בוטחת בו, ואם אני זורק את הכל עליו, אשלך על השם ואייבך והוא יקלקל, אז אני אקבל, וברוך השם, זו הייתה אחת השונות הכי מטורפות. מטורפות בעסק. כאילו, אנשים לא הבינו, המשרד רואה חשבון לא הבין מה קורה.
מה קורה? מה קורה?
אנחנו בפאקינג מלחמה, זה גם היו ימים, דברתי איתך על אוקטובר, נובמבר, ישר כאילו, אתה משייך את זה לבורא, אתה מכניס אותו איתך ואתה עף קדימה, אז נכון, יש ימים גם שאין מצב, ברור, ברור. ומי מספר לך שאנחנו גם נשים, ויש לנו סייקל, ויש לנו ימים, ויש לנו מודים, ואנחנו אימהות, שהתפקיד של אימא הוא קודם כל הבית. אני יודעת שאת כאילו לא תתחברי לזה אולי, אני חושבת שבתוך תוכך את יודעת שאם חס וחלילה משהו קורה לאחד הילדים, את הרבה יותר מוטרדת ממה שקורה לילד מאשר ירון, כי אנחנו במהות שלנו, בפנימיות שלנו, הרבה יותר קשורות לבית ומחוברות לבית. ומגיעות אחרי יום עבודה וכביסות וקיפולים ועניינים ובישולים, לפחות אני, כאילו, כמו שאני בחוץ, אני רוצה עוד יותר פנימה. אז יש פה עבודה, ואת אומרת, כאילו, אוקיי, יש פה איזה עניין, ואני צריכה לג'נגל את האירוע. כן. ואז הדרייב לפעמים גם לא בא לי לקפל כביסה, אז אני לא מקפלת, נו, אז מה? בסדר.
לא, בסדר, כשאני אומרת דרייב, אני מתכוונת דרייב כללי, לא דרייב יומיומי, ברור אין מישהו ש...
עכשיו, מישהי שלא... או אין לה עסק, אוקיי? נו. והיא אפילו גם, לא יודעת, היא בתקופה כזאת בחיים שהיא לא מוצאת את עצמה. אוקיי. לפעמים גם לא יכולה ללכת לדרייב לקפל כביסה, כאילו שזה דברים בסיסיים. וזה בסדר.
ברור.
זה בסדר.
כביסה עדיין צריך לקפל, וללכת לאסוף את הילד מהגן עדיין צריך לעשות. יש דברים ש... תעשי אותם גם מלך דרייב.
את יכולה למצוא פתרונות לכל דבר.
נכון, אבל נכון. טוב, את התחלת לדבר כבר הארטקור על כל העניין הזה של אמונה.
אה, אוקיי, כי אולי זה כאילו חלק בלתי מופלא.
נכון, אבל רגע, אני רוצה רק לתת לזה רקע, אוקיי? כמו שמאי קצת אמרה, כשאני הכרתי אותה, הייתי כבר הארטקור, הארטקור, הארטקור בכל הספרים ובכל הכנסים ובתור המנטורים, ממש הרגשתי שעולמי מתהפך, וכאילו הכל נגלה עליי והכל זה, וכאילו הכרת אותי שאני אסטרואית עם כל יום קוראת ספרים, ואתה תספרי לי מה את קוראת, מה את קוראת, ואני בטרפת.
ואני כל כך אהבתי את זה, וזה הטריף אותי גם, את הטרפת אותי, ואתה תקופה הייתי מטרלול.
נכון. נכון.
כי אני כאילו מסתכלת עליה, אני אומרת...
היית בסיום, היית בפומו כל הזמן.
לא, לא הגיוני שתקראי את הספרים ממני, כאילו מה, איפה אני מכניסה עוד ספרים?
היינו נפגשות בבוקר לקפה, ולפני שהיא הייתה מגיעה, אני הייתי עם הספר ומסכמת אותו, ואז היא אומרת לי, גל, לא הבנתי, את גם מסכמת את הספרים? אני רוצה את הסיכום לספרים אצלי מחר.
את השורות הסולה.
את הסיכום לא הגיוני, אני רוצה לדעת כל מה שאת קוראת, יש לך חומר
בספר הזה שסיכמת לפודקאסטים מפה?
וואו, מאה פרקים, רק הספר סיכום.
את חייבת לפתוח אותו.
ידעתי שיש לו תכלית.
הנה, יש לו שימוש, עכשיו הוא ישמש.
עכשיו הוא ישמש. בקיצור, ואני לא, אני ממני והלאה, כאילו אמונה וזה, את יודעת, לא היה לי יותר מדי, לא אמרתי, אף פעם אמרתי מאמינה יותר מדי, לא מאמינה יותר מדי, לא התעסקתי בזה בכלל. התעסקתי במה שאני יכולה לראות ולהבין ולזה. וזה וזה. ואז פתאום אני מכירה את מאי, שאני מאמינה עכשיו, קוראת את כל הדברים, וזה וזה וזה, ואז את מספרת לי שאת עושה את המשתדלת, שזה איזו קבוצה שהייתה לך באינסטגרם, ושאת בעצם רוצה לקחת את כל היהדות שהיא משווקת, קצת פחות סקסי ונגיש, עם כל הרבנים, שזה פחות קצת, וגם זה ישר עושה לי אנטיגוניזם, וכאילו גם לי בואי, זה עושה לי אנטיגוניזם. ויש בדת דברים כל כך יפים, לי את גרמת להתאהב בדת.
וואו.
כן, את גרמת לי להתאהב בדת. להגיד לך עכשיו שאני דוס איתי מפאה?
לא.
אבל אני הפכתי להיות מאמינה. ארטקור, מאמינה, ארטקור, שוב אני קוראת לזה דתי לפי דעתי, בסדר? כי שוב, לא רואים, גם אצלך לא רואים הדירת חילונית לחלוטין, אני מאמינה שבכלל להיות רוחני דתי זה פה, וזה פחות באיך שאתה נראה ואיך שאתה מתלבש, יש כאלה שיחלקו עליי וזה בסדר, אבל אותי את קרבת לדעת, כי אני חושבת שלך יש איזושהי שליחות דווקא בגלל איך שאת נראית, ודווקא בגלל הסטטוס שלך, ודווקא בגלל מי שאת, וגם שאת כזאת נאורה ואת מלומדת, ואת לא מיושנת ודתייה כמו שאנשים תופסים אנשים. דתיים, אוקיי? אז ככה אותי התפסת. וואו. ואני בזכותך קראתי שער הביטחון, כאילו מה קשור? אני קניתי ספרים של רבנים, כאילו מה הקשר? אבא שלי ראה את זה, הוא התחיל לקבל חרדה. וואו. אבא שלי חוזר בשאלה, כאילו הוא לא מאמין בכלום, כן?
לא ידעתי את זה.
זה הכניס אותו לחרדות, שהוא ידע שהבת שלו הולכת לשיעורי תורה, זה מכניס אותו חרדות.
וואו.
מבינה? כי יש אנשים דעות קדומות, לא פשוטות על הדת. מבינה? וכאילו פתאום שאני אומרת, כאילו פתאום ברוך השם, את יודעת אנשים... אומרים, מה זה? מה? מה את מדברת ככה?
כן.
אבל אני רוצה להגיד לך שאותי זה כל כך חיזק, גם הדבר הזה של כאילו שאני אומרת, אוקיי, אני עושה שפע, זה לא בשבילי. אני בכלל פה, אני צינור, אני צינור, וזה מחזק ברמה, כאילו, מעניין אותי להבין, נגיד, מאיפה אני יודעת להגיד שהאמונה שלי באלוהים זה מאוד ממך, הרבה מאוד ממך הגיעה. איך לך זה הגיע?
וואו. תקשיבי, יש לזה הרבה נקודות, אני לא יודעת כמה זמן יש לנו, אבל...
יש כזה זמן.
זה התחיל בתור ילדה. הגעתי, הגענו לקיסריה, שהייתי בכיתה ג', והגענו למקום חדש, ואני רוצה ביום שישי ללכת להיפגש עם חברות מהבית ספר.
אוקיי.
כאילו שישי בערב, מה עושים? אף חברה לא יכלה להיפגש איתי. למה?
כולם עשו קידוש?
כולם עשו קידוש. מי שמע על דבר כזה?
עשיתם קידוש?
לא. מה קשור?
אנחנו גם עשינו קידוש כל שישי.
ואז אני מסתכלת על הבית, ואני אומרת, מה קורה בבית הזה ביום שישי בערב? כולם עושים קידוש ואצלי בבית לא עושים? באתי להורים שלי, אמא ואבא, ילדה בכיתה ג', אלופה. מהיום אנחנו עושים קידוש. אבא שלי לא הבין מה זה, לקחו איזה לחמניות, לא יודעת מה, כאילו לקדש. מאז ועד עצם היום הזה, אין יום שישי שההורים שלי, ברוך השם, לא עושים קידוש. יואו, כן, מכיתה ג', אני, אז כאילו, את אומרת, כאילו, מה היה פה? זה איזה קריאה מלמעלה שביקשה מההורים שלה, זה דבר ראשון. אחרי זה היו עוד כל מיני נקודות, אבל אני חושבת שאחת הנקודה החזקה ביותר, כל החיים שלי אני חיפשתי אמת. כל החיים שלי אני הלכתי וטסתי לכל העולם, הייתי בכל המדינות, כל פעם, כאילו, לא עשיתי איזה טיול אחרי צבא, אבל כל הזמן טסתי, הייתי בפנמה וחזרתי, הייתי בהודו וחזרתי, הייתי בזה וחזרתי. כל הזמן חיפשתי, חיפשתי איזה משהו, עשיתי יוגות, עשיתי כל המנטורינג האלה, טוני רובינס, סיפרתי לך שטוני רובינס, זה נסעה שאף אחד בארץ לא היה יודע מי זה טוני רובינס, והיום זה כזה טרלול. באמת חיפשתי איזשהו משהו, איזשהו פורס כזה, שאין לו...
מקור.
ואז התחתנתי עם תומר, הקדוש ברוך הוא זיווג אותנו בעצם, התחתנתי עם תומר, ותומר בא ממשפחה שורשית, ירושית. ונכנסתי למשפחה חמה, אוהבת, וראיתי מה זה משפחה עם אמונה. די! מה זה משפחה שמסתובבים, עזבי סביב אוכל, אבל זה סביב הביחד, וסביב הקידוש, וסביב השישי, כמה זה חשוב, וכמה בשבת גם נפגשים, ובשבת עושים. ובנוסף, זה צד אחד שהוא מאוד דומיננטי, צד שני... של האבא של האבא שלו, זה צעד מאוד דתי ירושלמי גם. עכשיו, זה שנות אור רחוק ממני, אני באה מבית חילוני, ופתאום הסבא הדתי תופס אותי ככה, אומר לי, לפני החתונה, את יודעת, לאישה ביהדות יש רק שלוש מצוות. עכשיו, הוא אמר רק. אני נדלקתי על הרק, אמרתי, אה, בקטנה, מה זה שלוש מצוות? זה כלום. את יודעת מה זה שלוש מצוות?
את סיפרת לי, הדלקת נרות. נידה.
נכון.
והפרש התחלה.
מהמם.
הופה.
אני אמרתי, וואלה, איזה יופי, מהמם. בוא נראה מה מדובר. כמובן שזה כאילו, זה התחיל בהדלקת נרות. אמרתי, אני רוצה להדליק נר. ופתאום כשאתה מדליק נר בשבת, ואת כבר נשואה, אני לא אשכח את הדלקת נרות אחרי החתונה, או את ההדלקת נרות אחרי הלידה הראשונה שלי. זה דברים שיש בהם אור, מעבר לאור.
כן, כן.
דיבור שאי אפשר להסביר אותו, ואז ככל, אז בעצם תומר חשף אותי לעולם הזה, הרגשתי שאני חזרתי הביתה, פתאום גיליתי את היהדות שבי, גיליתי את המקור של כל הדברים שמדברים בחוץ, והם אף פעם לא נדבקו בי ולא התחברו בי. ותמיד חברים שלי אמרו לי, טוב מאי, תמיד יש לך את הג'וקים האלה, זה עוד מעט יעבור. כי נו, אני טובה, עכשיו היא כאילו משחקת אותה דתייה, אני לא דתייה, אני גם לא מתיימרת להיות דתייה. אני בסך הכל משתדלת, ומזה הגיעה הקבוצה של המשתדלת, שזו הייתה קבוצה סגורה באינסטגרם, שאני רוצה להראות את ההשתדלויות שלי בעולם. שאני משתדלת לא להיות עם טלפון, הטלפון שלי לא איתי בשבת. שאני משתדלת להדליק נרות. שאני משתדלת לקנות פרחים לשבת, לפאר את השבת. שאני משתדלת להכין אוכל. שאני משתדלת שלום בית. שאני משתדלת כל הרבדים שבעצם את משתדלת ואת לא מושלמת. ואת לא, ואני חושבת שזה נתן, הנה את אומרת לי, מאי, האמונה שלי בזכות האימא לזה, המשפט הכי מטורף שאני יכולה לשמוע בחיים. אז אם אני הצלחתי לגעת בבן אדם אחד, זה נחשב כאילו נגעתי בעולם שלם, ואני באמת כאילו, אני אומרת לבורא עולם, תודה, תודה שאני מכירה אותך, כי בלעדיך זה לא היה נראה אותו הדבר. כאילו, ממש מטורף.
לא, זה משנה חיים ברמות כאילו. כאילו, שאי אפשר להסביר אותם.
אתה פשוט כאילו לא לבד בעולם. אתה לא סוחב, אתה לא זה, אתה כאילו, אתה פשוט, יש לך גב. תמיד אבא שלי היה אומר לי, את צריכה מישהו להישען עליו, הוא היה אומר לי את זה בעניינים עסקיים, או נגיד שהיו לי שותפים, את צריכה גב שלי ש...
להישען.
כן. היום אני יודעת מי הגב שלי. זה לא אף בן אדם. מטורף. כן.
מטורף. כאילו, אני לוקחת את זה גם ברמה שבגלל שאני מאוד מאמינה, אז אני כאילו אומרת, כל דבר שאני כל הזמן אומרת, יואו, אלוהים אוהב בי. כל הזמן אני אומרת, אלוהים אוהב בי, אלוהים אוהב בי, דבר שאתה הכי כיף להגיד את זה. הוא באמת מאהב. זה כיף להגיד את זה.
כן.
דבר שברגע שאת מאמינה במשהו, זה הופך להיות המציאות שלך. אני מתהלכת בעולם שאלוהים אוהב בי.
וואו.
וגם, אני כאילו אומרת, בגלל שהוא מאהב בי, הכל לטובתי תמיד. גם אם זה נראה לי לא לטובתי, זה לטובתי, ובסוף אני אבין למה זה לטובתי.
זה מטורף. הלימוד שלך היה, לדעתי, הכי על ספידים.
כן, זה כבר כל דבר.
כן, כאילו, את ליטרלי הבנת את הדבר הזה, וכאילו, אני זוכרת גם שהיינו יושבות נגד סתם, והיו הולכות תקופות קשות, והיית אומרת, אני יודעת, אני יודעת שזה לטובתי, ואני מסתכלת עליך ואני אומרת, אלוהים, גל, זה מטורף מה שאת עוברת עכשיו, כאילו, שנייה, תנשמי את זה. כאילו, זה לא, זה כרגע לא לטובה, זה כרגע פחד אלוהים לשמור, והיית אומרת לי, זה לטובתי, וזה היה בשבילי. כאילו כמו מראה, תסתכלי עליה, כאילו קחי השראה.
יואו, מטורף.
מבינה?
מטורף.
כאילו את למדת דברים שכאילו כביכול אתה למדת ממני, אבל לא, אתה כל הזמן לומד, הלמידה היא כל הזמן קורית, זה לא איזה משהו סטטי, אה, מה היא לימדה אותי את זה, זהו. כל הזמן אתה לומד, וגם כל הזמן, הקשר הוא המראה שלך.
זה נכון, מערכות יחסית זה מראה שלך.
ואתה צריך להסתכל. גם לא מה זה אומר לי, צריך להגיד לא מה זה אומר עליי, אלא מה זה אומר לי, כל דבר שקורה לך. זה לא מה זה אומר עליי, איך זה מגדיר אותי, מה זה אומר לי, מה הסיפור הזה.
גם מה זה בא ללמד אותי.
כן, מה זה אומר לי, כאילו מה אני אמורה לעשות עכשיו, איזה בדק בית צריך לקרות פה עכשיו.
טוב, יש לי עוד שני דברים שאני חייבת שהקהל ילמד ממך.
אימאלה.
לא יודעת אם אנחנו נספיק את שניהם. התחיל מאחד. אוקיי. עוד משהו שמהמם אותי בך, זה ה... עכשיו, נכון אומרים לא להיות קורבן, לא להיות קורבן, לא להתלונן, לא זה, תמיד להסתכל על החצי ה... יופי, מאוד קל להגיד את זה, נכון? קצת יותר קשה לחיות את זה. בטוחה שהרבה הזדהו אותי. לא קל לא להיות קורבן ולא להתלונן, כי אנחנו תמיד מתלוננים ומתקרבנים. עכשיו, את אישה ש... בגלל שדיברנו בתחילת הפרק על זה שכאילו נגיד אני פחות קטע של חברים ויציאות וזה וזה וזה וזה וירון נורא חברתי ונורא רוצה להכיר ונורא זה. את יודעת, כשאחד כזה ואחד כזה זה יכול ליצור חיכוכים במערכת יחסים. כן. על כל מיני דברים, עכשיו אני מדברת על החברויות, אבל בכליל אנחנו בזוגיות, את ותומר שונים, אני וירון שונים, כל אחד שונה מהבני זוג שלו וזה יוצר הרבה מאוד חיכוכים. אוקיי. אחד הורה יותר פעיל, השני פחות פעיל, אתה יודע, אז אפשר להשלים עם זה ואפשר גם לריב על זה כל הזמן ולהתעסבן על זה ולמה הוא ככה. ואולי הוא ככה. אוקיי. ויום אחד אני באתי אלייך, לדעתי זה היה בדיוק לפני שנה, סוף אוגוסט כזה, שכל אוגוסט היה עלייך, כמעט כל אוגוסט את היית עם הילדים, תומר עובד, ברוך השם, עובד ומצליח מאוד, ואת היית, כל אוגוסט, עכשיו אני הפוך, אני ואהרון הפוך, כאילו מה זה הפוך? אנחנו ממש מתחלקים בהכל, והוא אבא מאוד נוכח, נכון. ואני לא רואה סיטואציה, כאילו כי את אמא הרבה יותר, אני לא יודעת איזה מילה, אני לא רוצה להגיד אמאית, כי גם אני אמאית, אני עובדת על זה. אבל כאילו, אבל את הרבה יותר נוכחת ממני, אוקיי? וכאילו, תומר פחות נוכח מירון. ואז כאילו, ואז אני באה אלייך, ואז את אומרת לי, כן, תומר לקח, זה היה היום האחרון של החופש או משהו כזה, תומר לקח, עכשיו תקשיבי, אני אומרת לך את זה בהערצה, לא בזה. אני כאילו חזרתי הביתה קודם, מספרת לי ירון, אני אומרת לו, תקשיב, אני לא, אני כל פעם, אני המומה מחדש ממאי. ואז את באה, ואז את אומרת לי, תקשיבי, תומר לקחה את הילדים ללונה פארק, והוא ביקש שאני... אני אצטרף, אז הצטרפתי. עכשיו, אלוהים, קחי כבר חופש, יום אחד, תהיי לבד קצת. סוף סוף הוא לקח אותם ללונופארק, תרגעי כבר, נדחפת גם לזה. הייתי אומרת לה, אוף מפה, אני צריכה לנשום, אני צריכה קפה, אני צריכה להירגע. נדחפת להם גם ללונופארק, ואז את אומרת לי, אני הייתי איתם בלונופארק ואני הייתי דמעות. את אומרת לי, אני הייתי דמעות, זה ריגש אותי שתומר לקח אותם ללונופארק. עכשיו, אני אומרת, אלוהים, ממה עשויה הבחורה, אני לא הבנתי, מה זה, מה זה, אלוהים נגע בה, אני לא הבנתי. קצת רוב... אנשים מה זה הוא לא עוזר לי ואני אוגוסט לבד ואני זה ואני זה ואז את אומרת אמא'לה ברוך השם שיש לי בעל שלקח את הילדים שלי לא לפארק איזה אבא רק על הצדדים כאילו הנה אני עם אור ברווז כאילו מהיכולת שלך כל דבר להפוך על הצד הטוב ביותר ולהסתכל על היש ולא על האין ואני חושבת שרוב הבנות שעכשיו מקשיבות יגידו וואו, כאילו אני הייתי מתלוננת על זה שהאבא לא היה עם הילדים כל האוגוסט, יום אחד, שיעוף לי מהפנים וגם על זה הם לא היו אומרות תודה.
טוב.
מה יש לך לומר על זה?
איך אני אתקוף את האירוע הזה?
תספרי לנו קצת שאנחנו נבין איך המוח שלך עובד, שאנחנו נשאב, נשאב.
אז אני אסביר לך מאיפה זה נובע. אוקיי. אני למדתי אחד, כשהתחלתי ללמוד את היהדות ואת כל הדבר הזה, אז אמרתי לך שבאמת הכרתי את עומר. ואז נורא נורא... רציתי ללמוד על זוגיות, כי בסופו של דבר התחתנתי עם גבר ואני רוצה שיהיה לי חיי נישואים טובים ארוכים כן, כאילו שתחיה בכיף עם הבעל שלך והשותף שלך לחיים ואחד הדברים שלמדתי שם, שפשוט תפסו אותי ששלום הבית זה הברכה של הבית. עכשיו, אתה רוצה להיות כלי לברכה.
מה זה ברכה?
ברכה זה הכל. כאילו, כל מה שאתה רוצה זה ברכה בחיים. את רוצה ברכה בפודקאסט, את רוצה ברכה בעסק, את רוצה ברכה בילדים, ברכה זה הכל. עכשיו, שלום בית הוא המקור לברכה בבית. אז אני לא אעבוד על השלום בית שלי? כאילו, אוי ואבוי האישה שלא תבין את המשפט הזה ולא ת... תתחיל קודם כל על השלום בית. עכשיו, הרמב״ם אומר שהדבר הראשון שאתה צריך בשביל שלום בית זה ללמוד את ההבדלים בין גבר לאישה. ופה טמון הסוד. הציפיות שלי מתומר הן לא הציפיות שלי מעצמי, והוא לא דורש ממני מה שהוא דורש ממני. מעצמו. הדרישות, כאילו היום יש ערבוב, יש ערבוב. הגבר עושה זה, לא, עכשיו אני לא שופטת אף אחד, שכל אחד יעשה מה שהוא רוצה. אני יודעת עם מי אני התחתנתי, כמו שאמרתי, שורשי הוא ירושלמי, עתיק, כבד. פעם זה היה אחרת. נכון. ואני איתו מבינה שזה פעם, ואני אוהבת את הפעם. פעם הזה, אני לא רוצה שום גבר שילך לי בין הרגליים. אני לא רוצה שום גבר שיהיה לי ממורמר. אני רוצה גבר שמח, אני רוצה שהוא ייקח את הילדים ויהיה איתם הכי כיף בעולם, ויהיה האבא הכי טוב בעולם, אני אעשה הכל. כי לי יש את היכולת, הקדוש ברוך הוא נתן לי כאישה, את היכולת להיות שרת הפנים של הבית, והגבר הוא שר החוץ, זה התפקידים. זה התפקידים השורשיים המהותיים. עכשיו, יש יוצאים מן הכלל, את יוצאת מן הכלל, וזה מהמם, אבל במהות, האישה היא בתוך הבית ודואגת, וכמו שאמרתי לך, והגבר הוא בחוץ. אבל זה לא אומר שאני לא אהיה קרייריסטית ומטורפת בחוץ, זה אם אני קרייריסטית ומטורפת בחוץ, אני גם אחרי זה, כמו שבאינסטגרם הם אוהבות לעשות, משמרת בית. מה זה משמרת בית? אחותי, את אימא. מה זה משמרת בית? זה המשמרת שלך. התבלבלת, העבודה היא המשמרת בית שלך אולי, הבית שלך? תגידי תודה לבורא עולם בכלל שיש לך ילדים, מטורף, תגידי תודה לבורא עולם שיש לך בית להיכנס אליו, כאילו איפה את? איזה משמרת בית? כאילו זה מצחיק, את מבינה? אז יש פה בלבול, ואז שיש בלבול, אז יש דרישות? לא, אני לקחתי אתמול, אתה תיקח היום, עכשיו זה מהמם, יש זוגות שבאמת חייבים... אוהבים את זה, אבל אני יכולה לאפשר לעצמי שהוא יהיה עם הילדים בטוב, ייקח אותם, הלו"ז שלו לאוגוסט או זה, אני אגיד לך ספוילר, זה פעם אחת ספארי ופעם אחת לונה פארק, זהו, זהו. וגם ספארי לא ידעתי אם אנחנו נלך למה יהיה חם, זהו, ואני מחכה לזה.
וגם זה יהיה הצבעה. וגם זה יהיה הצבעה.
ברור, לא ידעתי את זה בחיים, מה זאת אומרת?
לא רוצה פס.
לא, אוי ואבוי, מה זה, אני אוהבת לראות את זה, זה ממוגג אותי, אני מאוהבת. יואו, זה כיף. זה כיף, ולראות את הבית כשליחות, לא כסבל. אם את סובלת, כאילו, אז את לא...
פספסת את המטרה.
לא עניין שפספסת את המטרה, כאילו, את בבלבול, את מבולבלת, אין פה סדר, ולפעמים צריך לחזור למקורות כדי להבין את הסדר. יש הבדל בין גבר לאישה, בין הדרך שמדברים לגבר, אנחנו אוהבות לדבר, אוהבות לשתף, הוא לא.
נכון.
מה עכשיו הוא...
אגב, זה באמת הבסיס להכל. כאילו, הבסיס להכל של להבין שגברים ונשים הם שונים בתכלית שלהם.
ואני מקבלת אותו ואוהבת אותו בדיוק כמו שהוא לא הייתי משנה בו כלום. כלום. יש דברים שאני רוצה יותר, אני רוצה פחות. בנועם, בשקט, בזמן הנ... נכון, לראות שזה מתאים, לא להטיח, אה, לא עשית ככה וככה. גם לי יש תלונות, זה לא שאת יודעת, שום דבר לא מושלם, דיברנו על זה, שום דבר לא מושלם. אבל יש דרך להסתכל על החיים, וזה לא עניין של הסתכלות חיובית, זה להבין את הסדר של הדברים, אז זה איך שאני מסתכלת על זה.
מדהים.
It makes sense to you?
כן, כן, לא מרזחה.
חיים שלי, אני זכיתי.
וואי, שניכם זכיתם.
חיים.
טוב, אנחנו לקראת הסוף, אני לא אצליח לדבר על הנושא האחרון.
די!
באסה.
מה?
לא נראה לי שנספיק.
מה?
לא נראה לי שנספיק.
טוב, בסדר. זה באמת טובי.
יש לך משהו אחרון להוסיף? עוד משהו שהיית רוצה לשאול אותי?
אז זהו, אז כאילו, תראי, אנחנו מדברות כל הזמן. אנחנו כל הזמן מדברות, אני רק רוצה כזה להגיד לך, שקודם כל אנחנו חוגגות שנתיים, אז זה... מזל טוב. ובתור חברה שלך שמסתכלת עלייך מהצד, אני ממש, את אמרת שאת לומדת ממני המון, אני לומדת ממך לדעתי פי שתיים. ושאת משהו מיוחד, אני חושבת שאת מביאה רוח חדשה, כי היא ממקום טהור, ממקום של עבודה, את גם אין לך פילטר אם אני מסתכלת עלייך, היא לא נורמלית, מה היא מדברת על כל הדברים האלה? כאילו מה היא חושפת? מה היא השתגעה? למה היא צריכה? את זה, וזו עבודה נחשבית שיש לך אומץ שכאילו אין לה הרבה אנשים, וזה מעורר בי השראה, ממש, ממש, אני ממש, אני ממש, ממש, ממש מעריכה את הדרך שלך, שאת עושה, ואת הדברים המטורפים העתידיים שאת הולכת לעשות, שאני כזה, אולי לא תעשה אותם, בלב שלי אני אומרת, אולי לא תעשה אותם, אבל זה ברור לי שתעשי אותם, כאילו, כמו שברור לי שתקני את הבית, הוא כאילו... כאילו, יאללה, תתקני אותי שחטא.
החלום גדל כבר מאז, זה כבר לא הבית הזה.
או, את רואה? את רואה? זה בכלל היה רעבה. בגלל זה התבאסתי שלא ללכת חתנת באותו רגע, כי החלומות ברוך השם גדלים.
כן.
יש דברים אחרים.
כן.
כן. נו, זה מעולה. אז כאילו, קל. לכי תחתמי על החלום הבא.
ממש. ממש.
כן.
איזה כיף לי שבת.
יואו, גלו, שהיה כיף.
חיים שלי, היה מהמם.
ממש.
איזה מזכרת.
נכון.
אוהבת אותך.
מזכרת שהיה חברות.
