A Hebrew monologue about oscillating between confidence and panic, using surfing as a metaphor for inner struggle. The speaker describes how stress pulls her back 200 steps, then outlines her coping routine: recording herself live, meditating, and deliberately releasing survival-mode thinking to regain control.
אבל של פעם, אתה הולכת עכשיו 200 צעדים אחורה, סבבה? אז האם אני הולכת עכשיו 200 צעדים אחורה ונכנסת לבעלה ולפאניקה ולסטרס ולפחד, או שאני דבקת באמונה ובביטחון ומזככת את הצינור שלי? ואז יש כוחות של, קולות של כזה, גל, אולי די? אולי די, אולי מספיק רגע עם הרוחניות, אולי את קצת מאבדת שליטה, וזה היה אצל הרב. וואו, וזה קשנוח, זה קשנוח. לא להקשיב לו, כי לפעמים הוא נראה הכי צודק בעולם. וכל השיח הפנימי הזה, בין אם זה ביני לבין עצמי, ובין זה ביניכם אליי, או כל הדתות הזאת גם, שכאילו נהיית לי, זה האגו גם. או, וואו, זאת גל, זאת גל המטורפת, זאת גל שמגשימה חלומות. וואו, איך תופסים. יפה, אני אתן לך איזה אחת, היא המבגרת. אני בני לבן עצמי. והמונח הזה, התלגל, נשמת, כמו גולשת. מה זה תלגל? על כמה זמן גולש נמצא תלגל? כמה שניות? נופל בו, בו, בולם על המים. אז עוד פעם לעלות על הגל, נכון? עכשיו בלעתי מלא מים. הייתי על הגל כמה ימים, דוברת זה, ווי ווי ווי ווי, הכל טוב. בוי! איך עכשיו את מגיבה? את קמה ושוחה מחדש ועולה עוד פעם? ז'ה תובעת. אני עכשיו מיישמת את מה שאמרתי לכם אתמול, שהנה, אני מצלמת את זה בלייב, אני לא אעלה את זה בלייב כי אני צריכה שנייה לעבור את ה... את הגל שעובר מעליי, את הבליעת מי מלח, ואני אגיד לכם שנייה איך אני מתמודדת, כי יצר הרע משתלט, ונכנס לי סטרס, ונכנס לי פחד, והמון קולות מאוד מאוד מאוד רעים, אוקיי? ואני אומרת, אני לא נותנת לזה מקום, ואני לא הולכת עכשיו ובודקת, ויש פה באג טכני, אולי זה לא המספרים, ואולי זה לא נכון, ואולי... זה לא רלוונטי. מכניעה את האירוע, אני הולכת לעשות מדיטציה, אני הולכת להתעסק במשהו אחר, אני הולכת לשחרר את המוח שלי מזה, אני הולכת לעשות כל שביכולתי להעיף את העמוד ההישרדותי שכרגע יש בי, כי מהעמוד ההישרדותי שאני נמצאת בו, שום דבר טוב לא יצא, שום דבר טוב. לא החלטות טובות, לא מחשבות טובות, לא מעשים טובים, כלום.
