פרק 5: ה-סיפור שלי!! חלק 1
Gael Ktziri shares how moving to a luxury apartment triggered an identity crisis that led her to Meta's commerce course. She networked with Israeli e-commerce leaders, shifted from selling physical jewelry to online sales, and now plans to move to Miami and scale the business to 500 million dollars.
Chapters
אנחנו רוצים משהו, פשוט תתחילו, נשבעת לכם, פשוט תתחילו, אנשים, להתחיל. זה מה שקרה לי, הייתי מוכנה, לא היה לי מושג, לא, אבל פשוט התחלתי ולומדים תוך כדי תנועה, נשבעת לכם. אי אפשר ללמוד לשחות לפני שאתם נכנסים למים, אי אפשר, אי אפשר, לא משנה כמה יסבירו לכם, ובואו נעשה תרגול, ובואו נעשה על יבש, ובואו נעשה ככה, לא, לא, לא, אתם תלמדו לשחות רק כשתקפצו למים. את אימא לאיזה, זה לא נתפס מה שאני אמרתי בכל זאת שעה, כאילו, ולאן הגעתי, מי היה מאמין? שמפאקינג לנסוע לדרום תל אביב לקנות חומרי גלם ב-100 שקל, אני אגיע לעסק שעושה עשרות מיליונים. ואז קרה דבר מטורף. ואתם יודעים, השעון של ארה״ב, ישראל, זה הפכים. אני קמה בבוקר, לא אשכח את זה בחיים שלי, זה היה שבת. קמה בבוקר, נורא, הטלפון שלי פוצץ בהטעות, זה נשמע כמו איזה סיפור זה, אבל באמת, כאילו היה לי הטעות מהפייפאל. כל פעם שהייתה מכירה, נכנס כסף, קיר, סבבה? שומעת לכם, אני בחורה רגילה לארבע-חמש מכירות ביום, כאילו טוטל 150 דולר ביום, בסדר? אני קמה, מה קורה? כאילו, 100, 150 התראות, משהו הזוי, בסדר? משהו הזוי. יאללה, היום אנחנו מספרים, אנחנו, אני, מספרת את הסיפור שלי מההתחלה עד היום. לא בטוחה שנספיק את זה בפרק אחד, אבל נתחיל. אני ממש ממש מרוגשת לספר את הסיפור שלי, כי כאילו... אני רוצה לספר לכם את הסיפור כמו שגל שלפני חמש שנים הייתה רוצה לשמוע אותו, ואני מרגישה שהרבה פעמים חסר בסיפורים של אנשים שהם סו קולד יותר מצליחים מאיתנו, שיש מה ללמוד מהם, אוקיי? ועוד פעם, תמיד אני מדברת לגל של לפני חמש שנים, יש מלא מה ללמוד מגל של היום, אוקיי? אז הרבה פעמים כאילו אנשים מספרים רק על תחום אחד בחיים שלהם, סבבה? רק על העסקים, רק על איך עשיתי כסף. עכשיו, זה לא עובד ככה, סבבה? אנחנו, יש לנו המון המון המון זוויות והמון המון המון נתיבים. עכשיו, אי אפשר לנתק, כלומר, אי אפשר לנתק את הזוגיות מהביזנס, אי אפשר לנתק את ההורות מהביזנס, אנחנו מכלול של דברים, וגם בואו, זה לא מעניין להיות רק בן אדם שמצליח מבחינה עסקית, אבל אין לו חברים, ואין לו עבודה, אין לו עבודה, ואין לו יחסים טובים עם ההורים שלו, ואין לו חברים, ואין לו זוגיות, ואין לו כלום חוץ מהעבודה, זה לא מעניין, אוקיי? וגם זה מאוד מאוד משפיע. אז אני ממש אנסה לקחת אתכם איתי במסע הזה, כאילו, על כל התחומים שגרמו לי להגיע לאן שאני היום, מאוד מאוד מאוד מעניין. אז יאללה, נתחיל? כי אין לנו הרבה זמן. טוב, אז דבר ראשון, אני רוצה להתחיל מה-very beginning, אוקיי? אני חושבת שזה יעזור לקבל קצת רקע, אוקיי? אני כבר בגיל 6, הבנתי שיש דבר כזה, יותר כסף, פחות כסף, ואני החלטתי שאני רוצה להיות פאקינג עשירה, בסדר? זה משהו שחשוב לי שתבינו, שכבר בגיל מאוד מאוד צעיר חיוותתי את המוח שלי, שיש פה... ויש פה, ואני פאקינג רוצה פה, סבבה? אז זה ככה שתבינו, נפגשתי עם חברה שהיא עברה לבית אחר, לא משנה, ואז בעצם הבנתי שיש כאילו הבדלים של מעמדות, וזה פוצץ לי את המוח, אני ממש זוכרת את זה, ואמרתי פאק, כאילו אם אפשר ככה ואפשר ככה, אני מעדיפה ככה. ובעצם עד הרגע שהתחלתי את העסק הזה של התכשיטים בגיל 21, אני רוצה שתבינו רגע את ה... עד אז עבדתי מלא, התחלתי לעבוד בגיל 12 או 13 בבייביסיטרים, כי נורא רציתי שיהיה לי כסף משל עצמי, אני מאוד מאוד, בגיל מאוד מאוד צעיר הבנתי שלא בא לי, לא בא להיות תלויה בהורים שלי, לא רציתי לבקש כסף, לא רציתי, רציתי לדעת שאני יכולה לקנות מתי שבא לי, איך שבא לי, ולא להיות תלויה בהורים שלי, אז מן הסתם ילדה בת 12-13 לא צריכה הרבה כסף, אבל זה עדיין היה יותר ממה שההורים שלי הסכימו לתת לי, לא היה לי הורים של כאילו יאללה, יש את ההורים שדוחפים מזומן לילדים שלהם, אז לא, תמיד קיבלתי כל מה שרציתי וכל מה שהיה צריך, ברמה של בגדים, כאילו אתם יודעים, בחיים לא היה לי בגדים, היה לי תמיד בגדים סבבה והיה לי חוגים והיה לי כמובן לימודים והכל, אבל אם פתאום הייתי רוצה משהו אחר שזה לא היה מקובל עליהם, לקנות איזה תכשיט או לקנות איזה זה, זה לא היה בתקציב. אז כאילו, ואמרתי, אני לא מוכנה שיגידו לי לא, אני רוצה להשיג את מה שאני רוצה בזכות עצמי. זה גם משהו שכאילו קרה לי בגיל מאוד מאוד צעיר, שאמרתי, וואלה, מהמם, אני לא צריכה להיות תלויה, אני רוצה להרוויח את הכסף שלי בזכות עצמי. בגיל 12 התחלתי לעשות בייביסיטרים, וככל שגדלתי בגיל זה הפך להיות עוד יותר בייביסיטרים ועוד יותר בייביסיטרים, ובשלב מסוים וקצר מאוד גם מלצרתי, סנדלנטי כל רגע, אוקיי? לא יכלתי שאנשים אומרים לי מה לעשות, זה קומם אותי, זה עצבן אותי. לא יכלתי להתמודד עם האירוע, ופרשתי מזה מאוד מאוד מהר, ואז בעצם את כל הכסף שלי היה אחרי הצבא, ושהתחלתי את העסק של התכשיטים, אוי, אני מדברת נורא מהר כי יש לי מלא להספיק, סליחה, אני ארגע. אז עד בעצם שהתחלתי את עסק התכשיטים, עשיתי המון המון המון בייביסיטרים, גם במהלך הצבא, והצלחתי לחסוך הרבה מאוד כסף. כאילו, בדיוק חברה אמרה לי לפני כמה זמן, כאילו, לי זה לא היה נראה חריג, אתם מכירים את זה שכאילו, אתם יודעים, כאילו, נכון, ככה, אתם ככה, זה היד, מי שלא רואה אותי, אז אני מצמידה את היד ממש ממש, עכשיו אתם לא רואים את כל היד, נכון? כי זה ממש צמוד לפנים שלכם, כאילו, תדמיינו שהיד זה אתם, סבבה? אני לא רואה את עצמי, זה כאילו, זאת המציאות שלי. ואז שנייה אתה מרחיקים, וזה. ואז אותה אני הכרתי לקראת סוף הצבא וזה, ואז היא אמרה לי, היא אומרת לי, אני הכרתי אותך ואני הייתי בהלם. אני הייתי בהלם מהכמויות זמן שאת עובדת, מהכמות כסף שאת חסכת. עכשיו, לאותו זמן זה... כן, לחיילת משוחררת, אני חושבת שחסכתי משהו כמו 50-60 אלף שקל, זה כאילו, זה להיות עשירה. ברמה של חיילת זה להיות עשירה, והיא הייתה בשוק מזה, כי אתם יודעים, כל פעם אתם... אתם באופן יחסי לגיל שלכם, באופן יחסי לסביבה שלכם, אוקיי? אז 50-60 אלף שקל לאותה תקופה, זה היה וואו יחסית לסביבה שלי. אז אני זוכרת שזה נורא הפתיע אותי, אבל כאילו אני כזה, מה? לא יודעת, לי זה לא מרגיש הרבה בשום צורה, כאילו, וזה עד היום. אז טוב, בואו נמשיך עם הסיפור ונתקדם. בקיצור, אז כן חשוב לי להבהיר ולהגיד שבאמת כאילו, עשיתי בלבייביסטר והכול וזה, ואז השתחררתי מהצבא. לא ידעתי עדיין מה, איך, כמה, למה. בדיוק אני והחבר הראשון שלי נפרדנו, הייתי כזה בצומת דרכים, לא ידעתי, אני רוצה להתחיל ללמוד, אני לא רוצה להתחיל ללמוד, מה אני בכלל רוצה לעשות עם החיים שלי? לא היה לי שמץ של מושג, סבבה? ואז בעצם, כאילו, לא יודעת מאיפה זה בא, היה בזמנו איזה עיתונים כאלה וזה, וראיתי שם שכאילו אפשר לקנות חומרי גלם של תכשיטים בחנות שנקראת אבגד בתל אביב, בזמנו זה היה, בדרום תל אביב, ואז אמרתי, יאללה, כאילו, אני רוצה, לנסוע לשם ולהתחיל לקנות חומרי גלם ולהתחיל להרכיב לעצמי תכשיטים, זה נראה לי מגניב. אפשר לעשות תכשיטים ממש בזול, כאילו אם תכשיט היה עולה ללכת למעצב תכשיטים בקניון ולקנות ב-300 שקל, אמרתי וואלה זה מגניב, אני אלך, אני אקנה חומרי גלם ויעלה לי 50 שקל. כאילו זה לא היה בקטע של בכלל לעשות מזה ביזנס, סבבה? ואז נסעתי וכאילו אותם, מי שהיה זה לחטוף הלם, אוקיי? תדמיינו שאתם רגילים ללכת, נגיד בואו נדבר על תחום של בגדים שכולם מכירים, גם בנים וגם בנות, כולם. אנחנו עכשיו הולכים לחנות בגדים, אוקיי? ואתם פשוט רואים את הבגד, נכון? מוכן, כאילו, אתה נכנס עליהם, את החולצה וזה. אין לכם מושג איזה פרוסס ותהליך מטורף יש מאחורי הדבר הזה. כלומר, ברמה של לבחור את רמת הבד, לבחור את הגזרה, איזה תפירה, איך לעשות את התפירה, איפה לשים כפתור, איזה ריצ'רד שלשים, כי אתם לא מבינים כמה חשיבה יש מאחורי הבגד שאתם רואים על כליו, אוקיי? אז בתכשיטים זה קצת אותו דבר. כאילו, פתאום אני הולכת לחנות ואני אומרת, אומייגאד, כאילו... כמה סוגים של לולאות חיבור יש? כמה סוגים של לולאות יש? כמה סוגים של סוגרים יש? כמה סוגים של סופיות יש? כמה סוגים... אלוהים, אתה כאילו, אתה מרוב מידע, אתה כאילו הולך לאיבוד. סבבה, הייתי צריכה רגע שנייה לצאת לנשום אוויר, כי כאילו, אמרתי, אומר, גל, אני בכלל... זה היה קשה ברמות, בסדר? קשה ברמות. אני בהיתי בדברים שם, לדעתי הייתי שם איזה 3-4 שעות, אמא שלי בכלל ברחה, לקחתי אותה איתי, היא ברחה אחרי איזה רבע שעה, זה עשה לה סחרחורת, הלכה לשתות קפה. כאילו, מה שאני באה להגיד, שאין קל, אוקיי? אני באמת חשבתי שזה יהיה קל לבוא, לנסוע לתל אביב, לבחור קצת דברים, להרכיב איזה, ממש ממש לא, אוקיי? נסעתי, הייתי שם 4-5 שעות, חזרתי הביתה, כולי בסוף מתרגשת, גאה בעצמי והכול, ובא, אומייגאד, כל מה שקניתי לא מתאים, פתאום הלולה הזאת לא מתאימה לתליון הזה, לתליון הזה בכלל צריך כזה, ואז אמרתי, אומייגאד, כאילו, ובואו, ולנסוע, וזה דלק, ואני מזכירה לכם, אני חיילת משוחררת, אין לי גרוש, כאילו, בסדר, הוא אמר, היה לי גרוש, אבל כאילו, באופן יחסי עליי, אני הרגשתי ענייה ברמות, בסדר? וכאילו, זה לנסוע, וזה דלק, וזה חניון, וזה זמן, וזה זה, ואז אמרתי, אומייגאד, כאילו, עכשיו הייתי שם, עכשיו אני צריכה לנסוע עוד פעם, וזה וזה וזה. מפה לשם, בסוף הסתבר לי שהיה לי, לא יודעת, 50-60 תכשיטים, אמרתי, טוב, מה אני אעשה עם כל הדבר הזה? טוב, בוא נמכור, בוא נמכור. עכשיו, אין לי מושג מאיפה היה לי את האומץ, באמת, לא יודעת, אני לא זוכרת, יש לי איזה חור שחור בעלילה, לא זוכרת מאיפה היה לי את האומץ. התחלתי להעלות תמונות לפייסבוק, למכירה, למכירה, חשבת שאני איזה גאון הדור. בהתחלה היה כזה הקיץ של אביה, אולי קצת לייקים של בנות שלמדו איתי בשכבה וזה, את מזכירה, כאילו, לא מזמן השתחררתי מהצבא, התיכון לא היה כזה רחוק. העליתי תמונות הכי מכוערות בארץ, כאילו, הכי חיור באמת בושות, בושות. ואז לאט לאט המשכתי להעלות והמשכתי להעלות וזה, ופתאום בנות התחילו לרשום לי הודעות, כמה עולה, כמה עולה. עזבו, לא היה לי מושג בביזנס, כן? את החומרי גלם עלו לי 20 שקלים, מאכרתי ב-50, חשבתי אני טייקון, כן? זה לא, לא היה לי מושג מהחיים, לא בתמחור, לא בזה, כלום, לא הבנתי, בסדר? אבל התחלתי. סבבה, התחלתי להניע את הדבר הזה. פתאום אנשים היו באים לקנות אצלי, אין לי אריזות, לא מביאים להם את התכשיט ככה, כאילו זה, הבנתי, צריך ללכת, לקנות גם שקיות לזה. איך קוראים לביזנס? צריך כרטיס ביקור. כאילו, הכל התחיל באמת, הכי בקטנה בעולם, לא היה לי מושג מהחיים, בסדר? אבל תוך כדי פעולה. אגב, כשאנחנו רוצים משהו, פשוט תתחילו, נשבעת לכם, פשוט תתחילו, אנשים, להתחיל. זה מה שקרה לי, הייתי מוכנה, לא, היה לי מושג, לא, אבל פשוט התחלתי, תנועה נשבעת לכם, זה אי אפשר ללמוד לשחות לפני שאתם נכנסים למים, אי אפשר, אי אפשר, לא משנה כמה יסבירו לכם, ובואו נעשה תרגול, ובואו נעשה אליבז', ובואו נעשה ככה, לא, לא, לא, אתם תלמדו לשחות רק כשתקפצו למים, לקפוץ למים, ואז מתחילים לשחות, בסדר, קצת נכנסים מים, קצת זה, קצת זה לא נעים, טה-טה-טה, בסוף לומדים לשחות, אוקיי? אז זה לגבי כל דבר שאתם רוצים, ככה, פשוט מתחילים, סבבה? כאילו, תראו לאן הגעתי, פאק, כאילו, באמת, אני אומרת לכם, אני התכוננתי קצת לפרק הזה, אמרתי, וואו, אני רשמתי פה נקודות, כי אני אומרת, זה לא נתפס מה שאני עברתי ב-13 שנה, כאילו, ולהנהגה. מי היה מאמין שמפאקינג לנסוע לדרום תל אביב לקנות חומרי גלם ב-100 שקל, אני אגיע לעסק שעושה עשרות מיליונים? באמת, כאילו, זה באמת, אני מבחינתי עשיתי את הבלתי אמן. כל דבר שאני אעשה מפה והלאה, זה כבר קל לעומת מה שאני עשיתי. אני נשבעת לכם, באמת, כאילו. טוב, בקיצור, סליחה. אז באמת התחלתי למכור מהבית, טה-טה-טי, טה-טה-טה, זה קצת יותר, קצת זה. אמרתי, טוב, יאללה. בא לי לצאת מהבית, בא לי ללכת גם לאנשים שלא מכירים אותי, כי תחשבו שכאילו זה היה רק מהפייסבוק, וזה לא היה זה, זה היה כזה רק חבר מכיר חבר, וזה, באים אליי לחדר, קונים, אמרתי יאללה, בא לי לצאת לעולם הגדול. אז התחלתי לעשות דוכנים, אני לא אתחיל לספר פה את הסיפורי דוכנים שלי, אבל באמת שזה חוויה בפני עצמה, פרק בפני עצמו צריך לעשות רק על הדוכנים ועל החוויות שם, וזה באמת, זה מאוד מאוד מאתגר, באמת, נסעתי בכל רחבי המדינה, לאיפה שאתם רוצים, לירושלים, לתל אביב, כמובן להרצליה, עשיתי דוכנים בבינתחומי, כאילו איפה שלמדתי בתואר, תחשבו כאילו איזה בושות במרכאות, וכמה אנשים לא היו מוכנים לעשות את זה, וואו שכחתי מזה בכלל, באמת תחשבו שאני סטודנטית בתואר, כל החברים שלי כאילו יוצאים להפסקה, ואני כאילו מעמידה שם בסטה, כאילו אני זוכרת שלרגע כאילו אמרתי, יואו איזה בושות, כאילו אני אעמוד, וכאילו אתם יודעים זה גם בינתחומי, כאילו כל החברים שלכם כזה ממשפחות סופר עשירות, ואני עומדת שם ומוכרת תכשיטים, פאקית אבל. פאק איט, ווואלה עשיתי שם קופות יפות, אבל לא משנה, בקיצור זה סיפור אחר. אז התחלתי לעשות דוכנים באמת, וכאילו שתבינו שזה באמת יום אסל יום באסל, היו ימים שהייתי עושה בוחרת בכמה אלפים, והיו ימים שהייתי מפסידה את התחתונים, כאילו באמת גם עמדתי שם שמונה שעות, גם הדוכן עלה שלוש מאות שקל וגם לא הרווחתי אגורה, מכרתי אולי במאתיים שקל, בסדר? אבל כל העניין שהמשכתי והמשכתי והמשכתי והמשכתי. ואז הכרתי מישהי. אוקיי, היא הייתה לידי, לא אשכח את זה, היה לנו דוכן באזריאלי, תקעו אותנו בחורכי זה, כי כאילו הייתי כזה מהחדשות וזה, ואת החדשים תקעו בחורכי מסריח בקניון, בקושי עוברים שם אנשים, בסדר? בקיצור, אז תקעו אותה איתי, כי היא גם הייתה חדשה וזה, ואז סתם התחלנו לדבר, וזה, והיא הייתה הרבה יותר מבוגרת ממני, בסדר? ואז כאילו התחלנו לדבר, היא התחילה להגיד לי, מה את עושה? איך את עושה? אמרתי, כן, אני רק דוכנים, ואני סטודנטית, וזהו, כאילו, ו... ואז היא אומרת לי, וואי, את יודעת, אני מוכרת גם באינטרנט, כאילו, וזה. ועכשיו שתבינו, אני מדברת איתכם 12 שנה אחורה. 11 שנה אחורה, לא בדיוק זוכרת איזה שנה זה היה כבר, וואו, נראה לי 11-12 שנה. מה זאת אומרת באינטרנט וזה, ולארצות הברית, מה? לא הבנתי כלום. לא הבנתי כלום, לא הבנתי, לא הבנתי, באמת, זה כאילו, אני לא יכולה לסגור לכם היום, אני מרגישה כזאת זקנה, אבל באמת, כאילו, העולם, הדרופ שיפינג ולמכור ובאינטרנט וזה, זה כאילו כבר... אתם אומרים מה? כאילו זה כמו שעכשיו אני אגיד לכם פעם לא היו טלפונים ילדים פעם לא היו טלפונים אז כאילו כזה בסדר לא הכרתי לא שמעתי לא הבנתי ועוד לאמריקה כאילו מה נסגר מה קשור ואז היא פתאום מתחילה להראות לי התראות בטלפון שלה פייפל פייפל פייפל פייפל הנה תראי עכשיו קיבלתי 20 דולר הנה תראי עכשיו 50 דולר עכשיו 70 דולר כזה אומייגוד אומייגוד עכשיו תשבי גם ככה אני אומרת לכם היה כישלון של החיים באותו יום בדוכן אף אחד לא עבר סירחון כאילו או אין אין בכלל אנחנו סתם ואקום ואקום סתם אנחנו שם ואז אמרתי, יואו, תודה, בורא עולם, תודה, אימאלה, איזה כיף גם שאין אנשים, רק זה היה שווה הכל לקבל את המידע הזה ממנה, בסדר? רק תבינו כאילו מה זה דיוק והכל, אימאלה, מטורף. בקיצור, אמרתי לה, אומגה, את חייבת לספר לי, אני רוצה להתחיל למכור שם, אתמול, אתמול, אתמול, עכשיו אני רצה הביתה, אני מתחילה לתקתק את הדבר הזה, כאילו. ואז אומרים לי, תקשיבי, יש דבר כזה שנקרא אצי, ואיזה פלטפורמה כזאת בארצות הברית, שאת לסלרים שהם כאילו hand-made, ומכינים את התכשיטים מהבית, ולאומנים וזה, שלך כאילו מעלת המחירים וזה, את צריכה לרשום כותרות, את צריכה לרשום דיסקריפשן והכל באנגלית, אלוהים, הכל היה נשמע לי סינית, בסדר? רעידות בגוף, רעידות בגוף, זה כמו שעכשיו אני אבוא ואגיד לכם, בואו אנחנו הולכים לבנות בניין, בסדר? כאילו, עזבו שנייה את ההשקעה הכספית וזה, שימו את זה שנייה בצד, הקטע של כאילו, מי מכם שלא מתעסק בנדל"ן ולא מתעסק בקבלנות ולא מתעסק בלבנות בניינים, מה לי ולזה? כאילו, אין שום קשר, בסדר? זה כמו שאולי היה לי קשר לתכשיטים, אבל כאילו, כמו שתיקחו מתווך ותגידו לו, טוב, בואו נבנה בניין, כי אין קשר, בסדר? עכשיו כולי ישר גם הגוף, ישר כאילו, מה פתאום, מה פתאום, אמא'לה, זה מפחיד ברמות, זה היה מפחיד, אוקיי? אבל אז אמרתי, וואו, אבל זה נשמע לי מעניין, משהו פה מרגיש לי מדויק ומטורף, בסדר? עכשיו עד אז עוד לא הייתי ברוחניות, ולהרחיב לה תחושת בטן, לא היה לי מושג, בואו, ילדה בת 23, לא מבינה כלום מהחיים שלה, בסדר? פעמק סיום עשתה 3,000 שקל ביום בדוכן, לא מבינה כלום. אבל משהו בזה הרגיש לי מטורף, שאני כאילו... שהיא ישבה בדוכן, ונכנס לה כסף. כאילו, היא לא מכרה להם, היא לא אמרה להם בוא תמדדו, בוא תעשו, בוא ת... היא כאילו, הכסף עמד בשבילה, זה הרגיש לי כמו איזה משהו מפוצץ מוחות, בסדר? ואז היא אומרת לי, כן, ועושים ככה, ועושים ככה, ויש לי מישהי גם שעושה את זה. היא לא זולה, אמרתי, לא אכפת לי כמה היה לה, אני עכשיו רוצה אותה, כי אני אמרתי לעצמי, אין לי מושג איך אני מתחילה עם זה. בקיצור, התחלתי לעבוד עם הבחורה שלה, היא חיברה בינינו. long story short, אני מאוד צריכה ממך על החיבור הזה, אבל זה בסדר, לא משנה, פעם הבאה שאם אתם בני 20 או בני 30 או לא משנה בני כמה אתם, בסדר, ואתם בתחילתו של עסק, ואתם מתחילים ללמוד לשחות, ואתם בלי מצופים, אולי כדאי שיהיה מורה לידכם, בסדר? כאילו, שלא תתבעו. כי אמנם לא תבעתי, ואני פה עדיין, וברוך השם יש סוף טוב לסיפור עד כה, אבל באמת, כאילו, זה היה חוזה מאוד מאוד דרקוני, הזוי, שבדיעבד אם היה לי איזשהו יועץ, ומבינים דבר או שתיים בתחום של יזמות, בכן לא הייתי חותמת על החוזה הזה. זה ככה סייד נווט שתדעו, שתמיד תתייעצו, שתמיד זה, תמיד חשיבה ביקורתית. אני פשוט כל כך רציתי את החלום הזה, שלמדתי לכם לא היה אכפת לי מכלום, בסדר? וכל כך רציתי, וכאילו אמרתי, אמא'לה, אם זה לא אי, אני לא יודעת מה אני אעשה וזה. לא משנה, אוקיי? ואז התחלנו באמת למכור באינטרנט. היה גרוע מאוד, גרוע מאוד, לא קנו. צילמתי שעות, אף אחד לא קנה, צילמתי שעות, אף אחד לא קנה. באמת, מכירה בשבוע כזה, דם, יזע ודמעות, באמת. ואז באמת קרה שינוי, אוקיי? אגב, הנה, אתם רואים? התמדה, התמדה, התמדה, התמדה. ואז זה הגיע משום מקום, בסדר? התחלתי, העליתי איזה שני תכשיטים לגברים, בסדר? מי ידע, באמת? לא יודעת, לא חשבתי, אמרתי, טוב, אני פשוט זורקת לכל כיוון, זורקת, זורקת, זורקת, זורקת. מכרתי שעונים, ושם מכרתי צמידים, ומכרתי טבעות, ומכרתי עגלים, ומכרתי זה, אמרתי, יאללה, יאללה. האחים שלי נתנו לי את הרעיון, אני כבר לא זוכרת, העלינו שני תכשיטים לגברים, בסדר? וואלה, עם קרטוב, הרבה יותר מהתכשיט לנשים, כאילו מטורף. ואז קרה דבר מטורף. הלכתי לישון, מה זה ועד? אתם יודעים, לא יודעת מה, חודש, חודשיים. אני הולכת לישון, ואתם יודעים, השעון של ארה״ב, ישראל, זה הפכים, כאילו שאתם הולכים לישון, שם זה כזה אמצע היום, בסדר? אני קמה בבוקר, לא אשכח את זה בחיים שלי, זה היום שבוע. קמה בבוקר ואני רואה הטלפון שלי מפוצץ בהתראות זה נשמע כמו איזה סיפור זה אבל באמת כאילו היה לי התראות מהפייפאל כמו חבריי כל פעם שהייתה מכירה נכנס כסף כאילו סבבה? שומעת לכם אני בחורה רגילה לארבע חמש מכירות ביום כאילו טוטל 150 דולר ביום בסדר? אני קמה פתאום אני אני מה קורה כאילו 100 150 התראות משהו הזוי בסדר משהו הזוי ברמה הפרקטית, מה שקרה זה שהם פרסמו את אחד הדגמים שלי באימייל שלהם, שיש להם רשימת תפוצה שכנראה, לא יודעת מה, מאות אלפים, מיליונים, לא יודעת. והכל הכווי לחנות שלי. עכשיו, אני מסבירה לכם, אני רגילה לארבע-חמש הזמנות ביום. מאה, מאה חמישים דולר ביום, פתאום נכנס מאה הזמנות ביום. אימאלה, אימאלה, אימאלה, מה קורה, מה קורה? כאילו, אני, אני, אני, שכר חורת, שכר חורת, באמת שכר חורת. עכשיו, יום שבת, אין לי מה לעשות, אני לא יכולה לדבר עם הספקים שלנו, אני לא יכולה לדבר עם אף אחד. כאילו, סבבה? היא מתקשרת יום ראשון, מחכה, 900, שנפתחת החנות, וזה? תקשיבי, את לא מבינה מה קרה? לספקית שלי. הזמינו ממני 100 צמידים, אני חייבת 100 לולאות כאלה של הצמיד שקנו ממנו, ו-100 רצועות של האורות, ואומרים לי, גל, אין לי, אין לי זה גם, תחשוב שהוא גם הספק, תכשיטי גברים, זה לא היה. יואו, אין לי, אני חייבת להתקשר לבית יציקה, ונעשה, וזה, תקשיבי מהר, אני חייבת לשלוח את הדברים האלה. לא היה לי אריזות, לא ידעתי איך להכין בכלל 100 צמידים, אמרתי לכם, אני על חמישה צמידים ביום, תקשיבו מה אני אומרת לכם. הבאתי את חברה הכי טובה שלי, בואי, את חייבת לעזור לי, את חייבת לעזור לי, לארוז, דתתי, דתתה. פה לשם, באמת, החנות לא חזרה להיות מה שהיא הייתה, באמת, זה עלה ממש, לא על 100 הזמנות ביום, אבל זה עלה, כאילו, כבר לא חזרנו על חמש בחירות ביום. וכאילו, נפתח לי, נפתח לי, כאילו, אמרתי, יאללה, אינטרנט, איזה מדהים, לאט לאט גם בסוף, החלטתי לוותר על הדוכנים, עכשיו זה נשמע כאילו מתבקש וברור וזה, אבל באותו שלב זה לא היה פשוט, סבבה, כאילו תחשבו שזה היה יכול להיות מישהו מהצד, יכול להגיד מה זה מפונקת, מה למה לא לעשות כבר דוכנים, ידעתי בדיוק לאן ללכת, כבר היה לי הרבה יותר ביטחון, כבר עשיתי כסף בדוכנים, אחלה כסף, סבבה, לא זוכרת בדיוק כמה סכומים זה היה, אבל תחשבו הייתי סטודנטית, הייתי עושה שתי דוכנים בשבוע, שישי שבת כזה, ועשיתי כסף נחמד, ממש ממש נחמד, כאילו משכורת שלמה מפעמיים בשבוע. ואז אני זוכרת את עצמי אומרת, כאילו, טוב, האי-קומרס, האינטרנט כזה, לא קראתי לזה עדיין אי-קומרס, אבל כל האינטרנט כזה, זה מתייצב, וואלה, אני מוכרת יפה וזה, ובא לי להשקיע שם, ואם אני רוצה להשקיע שם, אז די, כאילו, אני מפסיקה עם הדוכנים. ובואו, זו הייתה החלטה אמיצה ברמות, זה לבוא ולהגיד, כאילו, טוב, אני רוצה להתפקס על זה, ואני מוכן לוותר על הכמה אלפים הטובים האלה לרווח בחודש בשביל להתרכז בזה. ואני בכוונה מתעסקת בזה, כי כאילו... באמת שלפעמים אתם רוצים להגיע לאיזשהו הישג מסוים, לפעמים אתם צריכים לוותר על משהו אחר בדרך. זה קצת קשה, כאילו, גם את זה וגם את זה וגם את זה וגם את זה וגם את זה וגם את זה, וכאילו, מי שלא רואה אותי עכשיו, אני כאילו תופס כזה עם הידיים, ובאמת, יש גבול לכמות הדברים שאתם יכולים לתפוס בידיים, אוקיי? וחשוב להתפקס מה אתם רוצים, איפה אתם רואים את הפוטנציאל גדילה היותר גדול, לאן אתם רוצים להגיע, ותמשיכו עם הפעולות שמכוונים אתכם למקום הזה, אוקיי? ושימו לב שאתם נוסעים לכיוון הזה. עכשיו, עם הדוכנים, הבנתי שכאילו, הם לא מכוונים אותי לאן שאני רוצה, בסדר? זה בהכרח זמן שווה כסף, אני תמיד צריכה לעמוד שם. אוקיי, אז אתם יכולים לבוא ולהגיד מהצד, אוקיי, יכולת להביא עובדת. לא, אבל אמרתי, די, זה התעסקות רבה מדי, זה כאילו, העתיד שלי לא שם. וסגרתי את זה. וכאילו, וואו, אני באמת גאה באגר הזאת. כאילו, זה באמת, זה היה הישג, כאילו, החלטה. וואו, גאה בעצמי. שזה מאוד חשוב להיות גאים בעצמנו לפעמים, אבל באמת. אוקיי. ואז החלטתי שאני מתחילה למכור גם בישראל. סבבה, בישראל בכלל, מה זה לכם, אם בארצות הברית לא היה תכשיטי גברים, פה בכלל, מה זה, זה אוקיינוס כחול ברמה, זה כחול זוהר, זוהר, זה זוהר. פה לשם, לא משנה, לא ישר היה לי אתר משלי, עד שהיה לי אתר משלי לקח מלא זמן, היה לי איזה פלטפורמה כזאת. בסדר, בכל מקרה, אני נכנסתי לשוק הישראלי ולא ידעתי איך למכור. אומרת לכם, לא הבנתי כלום, אני לא יודעת לשחות, לא יודעת, אני בתוך המים אבל לא יודעת לשחות. פסח, הלכתי ליועץ מהמעוף, שזה סיפור נורא מעניין, באמת. הלכתי ליועץ מהמעוף ואז הוא אמר לי, תקשיבי, יש לי לקוחה, היא מוכרת תכשיטי יודאיקה, היא מצליחה בטירוף בישראל, היא מצליחה בטירוף, היא מוציאה... 20 אלף שקל בחודש על פייסבוק. עכשיו תקשיבו, אני לא יודעת כאילו מי מקשיב, מי מאזין והכל, היום להוציא 20 אלף שקל בפייסבוק בשבילי זה כאילו, חס וחלילה, עובדתית, עובדתית, אני מוציאה הרבה הרבה הרבה הרבה הרבה הרבה יותר מזה, בסדר? בארץ ובארה״ב הרבה הרבה הרבה הרבה. אבל באותו שלב, רק תבינו מה זה יחסיות ולאן אתם יכולים להגיע, שפעם משהו היה נראה לכם כמו האברסט, והיום הוא נראה לכם כמו לעלות פה על ההר ליד הבית, בהגנת של השבויים, בסדר? זה באמת, כאילו, זה בקטע של לעודד אתכם, שכאילו, גם היום, אגב, לעודד את עצמי, שכאילו, שההר שעכשיו אני רוצה לטפס, היום זה נראה לי כמו האברס, וכנראה שעוד חמש שנים זה גם ייראה לי כמו גבעונת קטנה שאני עושה אותה בהליכה, בסדר? זה כאילו, זה מגניב, החיים הזה באמת לונה פארק אחד גדול. בקיצור, זה אומר לי, היא עושה 20,000 שקל, אולי תדברי איתה, אולי תקבלי ממנה כמה טיפים, וזה, אמרתי לו, אם אני חייבת, אני חייבת, אמרתי, כאילו, אמרתי לכם, פה לא אמרתי את זה, אבל באמת, אני רוצה להגיד לכם שאחד הטיפים הכי טובים שאני יכולה לתת לכם, להצליח בעסקים, תנסו לחפש באובססיביות אנשים שהם מתקדמים יותר מכם ולקחת מהם טיפים, סבבה? עכשיו, זה טריקי, לא 100 צעדים יותר מכם, סתם, נגיד, אוקיי? נגיד אני עכשיו, אוקיי? אם אתם מאזינים לי עכשיו, אני נגיד על סקייל של מעל שמונה, כאילו, שמונה ספרות בשנה, בסדר? אני עושה שמונה ספרות בשנה, ואתם עכשיו בעסק שמכניס עשרת אלפים שקל, צעדים לפניכם, אז אני לא הבן אדם בשבילכם, אוקיי? אם אתם מוכרים ב-10,000 שקל בחודש, אתם צריכים לקבל עצות מאנשים שהם על 40,000 שקל בחודש. ארבעה צעדים לפניכם, שלושה צעדים לפניכם, כי האיכות של העצות שלהם, דבר שהם עוד לא כזה רחוקים מכם, אז הם לא שכחו לגמרי מה קרה, בסדר? אני עכשיו נגיד, אתם יודעים, אני מספרת לך את הסיפור שלי בתחילת הדרך, אני ממש זוכרת היילייטס ספציפיים, אבל יהיה לי קשה ברמה הפרקטית, דבר שאני לא רואה... אז אני לא ממש יודעת לייעץ עכשיו לבן אדם שבאמת איכות העצות שלי יהיה וואו והוא ידע להכיל אותן, אוקיי? אז תמיד תנסו למצוא מישהו שהוא 2-3-4 צעדים לפניכם ולקבל מהם עצות. סבבה? עכשיו, אני מבחינתי הייתי על לא יודעת מה, בסדר? נגיד מכרתי ב-10,000 שקל בחודש בישראל באינטרנט והוצאתי 2,000 שקל, אוקיי? עכשיו על פניו היא הוציאה פי 10 ממני, אבל כאילו זה היה נראה לי שזה בטח לא כזה קשה וזה... ואז אני זוכרת שדיברתי איתה והיא הייתה מאוד חמודה וזה, ובאמת, כאילו, היא אמרה לי, כן, וככה, ואני עושה ככה, ואני מפרסמת ככה, ואני עושה ככה, ותלמדי איך לפרסם בפייסבוק, תלכי כאילו לקורס של, לכל מיני קורסים, אני זוכרת את עצמי, הלכתי לקורסים ללמוד, בואו, כי כאילו, מי שאין לו כסף ומי שאין לו זה, לא, עכשיו, אני לא אקח מישהו שיפרסם לי, בואו, כאילו, אני מפרסמת בשקל 90, עכשיו אני גם אשלם למישהו 5,000 שקל? לא, אני רציתי לדעת את זה בעצמי. בקיצור הלכתי לקורסים ולמדתי איך לפרסם בפייסבוק וזה וכאילו תקשיבו אני לא זוכרת תוך כמה זמן אבל באמת נראה לי כלום זמן כמה חודשים בודדים הוצאתי הרבה יותר מ-20,000 שקל ואני לא זוכרת את הסכום מול איזה 10,000 לא זוכרת בסדר והדבר הכי מטורף היה אני שנייה רגע אני אחזור להמשך הסיפור ואני רק שנייה עושה fast forward לאחרי משהו כמו שלוש, ארבע שנים. פגשתי אותה עוד פעם בהיינו קונים אצלנו ספקים, אוקיי? ופגשתי אותה, ואז אני זוכרת שהיא כתבה לי, אפשר להתייעץ איתה, איך אני רוצה זה, אני רוצה זה, ודבר ראשון זה היה, תחשבו איזה מטורף זה, שמישהו שאתם נשאתם את עיניכם אליו, אוקיי? אמרתי, יואו, כמה כסף היא עושה, ואיזה מצליחה היא, ואיזה מטורף, וזה וזה וזה. למדתי. יישמתם את מה שצריך ליישם ומעבר לו, ועקפתם בסיבוב אבל, כאילו, מה זה בסיבוב? כאילו פי עשר, פי עשר, פי עשרים, לא יודעת פי כמה, בסדר? ואז אתם מגיעים למצב שהיא רוצה להתייעץ איתכם. דבר שזה היה ברמה של הביטחון העצמי, לא בקטע של השוואתיות, לא בקטע, ביניכם לבין עצמכם, אוקיי? כאילו הלוואי, אני לא אצליח לדבר על הכל, אבל... באמת שאחד הדברים שממש ממש ממש אני מבינה שכאילו עזרו לי לאורך הדרך, אתם יודעים, זה לאו דווקא הבנתי את זה בלייב, אוקיי? זה כאילו עכשיו שאני באה ואני רוצה לספר לכם את הסיפור ואני שנייה אורזת אותו ורשמתי לעצמי רגע נקודות מפתח שאני חושבת שיכולים לתת ערך והכל, אני מבינה שבלי להתכוון אני יצרתי לעצמי כל פעם ניצחונות קטנים. עכשיו, מה הניצחונות הקטנים האלה עושים? תחשבו שזה, אתם נגד עצמכם, כן? לא אוהב את המונח הזה, אבל מה נעשה? בסדר? לפעמים המוח שלנו הוא האויב הכי הכי גדול שלנו. מה נעשה? אבל זאת האמת, בסדר? לא יודעת, האבולוציה מטרתו לא שנגשים את עצמנו ולא שנצליח ולא שזה ולא שזה, הוא רוצה לשרוד, בסדר? ועכשיו, ההישרדות הזאת זה לא לעשות ככה, גל. לא לעשות ככה, אל תעשי ככה, אל תעשי ככה, ככה זה, זה מפחיד מדי, זה פה, זה שם. ואני מרגישה שאני קצת כל פעם ניצחתי אותו עוד ועוד ועוד ועוד. נגיד אמרתי, הנה, כמו זה נגיד, בסדר? כשאתם באים ואתם אומרים, וואו, כאילו, בואו נלמד ממנו, עוברות שנה-שנתיים, ואתם השארתם אבק, כאילו, הוא נשאר באותו מקום, לא משנה מה הסיבות, בסדר? כי הוא לא מספיק מאמין בעצמו, כי הוא לא קרא את המפה מספיק נכון, כי הוא לא היה מספיק עם היד על הדופק, ולא שינה שיטות פרסום, ולא שינה זה, ולא שינה זה, יכול להיות מיליון סיבות, בסדר? שורה תחתונה, אתה פייס היום משהו היום. אז אתה אומר, וואלה, אני שווה משהו? יש משהו בשכל הזה, כאילו? עכשיו, מה שזה עושה, לא ברמה של הגאווה, וזה, וזה, וזה, וזה, זה להיות מודע. אוקיי, לפעמים אנשים חושבים, אני צריך להיות צנוע, אני צריך להיות צנוע. אוקיי, תהיה צנוע, כפרה, תהיה צנוע, תעשה מה שאתה רוצה, בסדר? להצניע. גם, אגב, בוא נדבר שנייה על צניעות ענווה, זה לא אותו דבר, אוקיי? לא להראות מה שיש לך, לא להראות מה ש... ענווה זה לדבר בכובע העיניים. כן, לדבר בכובע העיניים. פעם מישהו אמר לי דוגמה ממש טובה, נגיד מישהו שואל אותך כמה עלה לך אוטו, וואלה, נגיד יש לי אוטו יקר, בסדר? עולה 900 אלף שקל. לבוא ולהגיד, עזוב, עזוב. זה ממש לא צנוע. זה לא צנוע, להפך, זה שוויץ של החיים. מה אתה בעצם אומר לי? אתה בעצם אומר למי ששאל, עזוב, זה יותר מדי יקר שאתה בכלל תצליח להכין. מה זה ענווה? שאלתי כמה עולה האוטו, זה מספר. עכשיו ישאלו אותי מה הגובה שלי, אני אגיד 170, כאילו זה עובדה, בסדר? לא יודע, אז מישהו שאל אותך כמה עלה האוטו, פאקינג, תענה לו. כאילו, מה אתה גורם? עלה 900,000, זה המספר. אם לקחתי על זה הלוואה, אם מישהו הביא לי את זה במתנה, את זה אתה לא יודע, אבל כן, האוטו עלה 900,000. כאילו, לא הבנתי את הסיפור, וזה שאתה כאילו לא רוצה לגלות כמה עלה האוטו שלך, אני מתנצלת, אבל זה לא צניעות, להפך, אתה גורם לבן אדם השני להרגיש יותר חרא עם עצמו, מתנצלת. טוב, מה לס... אוקיי, אז סבבה, בוא נמשיך, אנחנו נחזור לדבר הזה שאמרתי לכם, שכאילו גרמתי למוח שלי להבין שאני תותחית על, וכל פעם להאמין לעצמי עוד פעם, כי כאילו כל פעם להגיד, אני שמתי לעצמי מטרה, וואלה, אני משיגה אותה, שמתי לעצמי מטרה, וואלה, אני משיגה אותה, עכשיו מה קורה? אתה אומר, וואלה, וואלה, אני טוב בזה, אני טוב בלשים מטרה ולהשיג אותה, אני טוב בלשים, ואתה אומר, וואו, איזה מגניב. לונה פארק, החיים זה לונה פארק, תזכרו מה אני אומרת לכם. אוקיי, יאללה, עוד שלב בעסק, העסק גדל, הקטע קטע קטע קטע קטע, התחלתי להעסיק חברות, עוד לא היה לי ביצים להביא עובדות, כי כאילו להביא עובדות ולהעסיק חברות זה לא אותו דבר, נכון? זה כזה בואי תעזרי לי, אין מחויבות, אין זה קטע קטע קטע, כמה שקלים, קטע קטע קטע, היו באות אליי לחדר, היינו אורזות ביחד, אני הייתי מחמת התכשיטים, אז זה היה מגניב, זה היה חמוד, גם חלקן היו סטודנטיות באותו זמן, אז כאילו הכסף היה קטן כזה חמוד, לא היה צריך יותר מדי אומץ לזה. ואז נגמר התואר. מי שפה לומד, למד, זה, אתם יודעים, עד שאת כל עוד אתם בתואר, יש עליכם איזה מין חומת הגנה, נכון? לא צריך לצפות, לא צריך זה, אפשר לא לעבוד, אפשר לעבוד קצת, הכל טוב. מסתיים התואר, נגמר הבית זונות חביבתי. זהו, עכשיו צריך להחליט מה את עושה עם החיים שלך, נשמה, את הולכת, את מתחילה להתראיין למשרות כמו כל החברים שלך, או שאת כאילו הולכת על זה עולים, תחליטי נשמה, אי אפשר יותר לשבת שם על ה... איך אני זוכרת, ברחה לי המילה, לא משנה, בקיצור, בתכלס היה לי מאוד ברור שאני לא הולכת עכשיו לעבוד במשרדים ולהגיש קורות חיים, כי זה עשה לי בחילה רק מלחשוב על זה, בסדר? ואז אמרתי, טוב, אבל רגע, כאילו מה אני אמשיך כאילו... כאילו, מה, אני אמשיך פשוט לקבל לקוחות מהבית? לא יודעת, כאילו, מה... אני לא מתייחס לזה בכבוד. לא מתייחסת לדבר הזה בכבוד. עכשיו, אני באמת מאמינה שהכל זה אנרגיה, אז לא הבנתי את זה, בסדר, לא הבנתי, אבל אני מאמינה שכשאתם מתייחסים לחלומות שלכם בכבוד ולוקחים את הדברים ברצינות ומתנהגים... עכשיו, לא רק, אני לוקחת בכבוד, אבל אני לא עושה שום דבר עם זה, אני לא משקיעה בזה כספים, ואני לא עושה צעדים, ואני רק חושבת לי בבית, וזה יהיה עסק ענק, זה יהיה עסק ענק, אוקיי? נשמה, אם את רוצה שזה יהיה עסק ענק, תפעלי בהתאם. תראי ליקום, לאלוהים, לאנרגיה, למה שאתם בוחרים להאמין, לא אכפת לי שאתם רציניים לגבי זה, בסדר? קיצור, אז אמרתי, יאללה, אני חושבת שהגיע הזמן לקחת את זה לשלב אחד קדימה, ובואו ניקח סטודיו. עכשיו, תקשיבו, זה היה מפחיד, זה אחד השלבים הכי מפחידים שעשיתי בעסק שלי, באמת, זה היה לחתום חוזה לשנה, ילדה בת 24, לא חתמתי על כלום בחיים שלי. ואגב, זה אני זוכרת שכאילו באמת אבא שלי ישב איתי, עשינו טבלת אקסל, אמרנו כמה תכשיטים אני צריכה למכור בחודש כדי לכסות, רק לכסות את השכירות, אמרנו טוב, אני עושה את זה בלי בעיה, כי מן הסתם אני אוכל לקבל יותר שעות אנשים, אנשים יוכלו להגיע, ללה ללה ללה ללה, כאילו, אז אמרתי, טוב, אין, כאילו היה פה איזה קטע של רציונליות גם, שכאילו אני לא סתם מתאבדת על הרימון, היה פה באמת משהו שהוא כאילו... ריאלי וראינו שזה לא לקפוץ מעל הפופיק והכל טוב. ואני באה וחוזה שכירות ואין לי מושג מהחיים, כאילו באמת, אני זוכרת אותי באה אליו וקוראת את החוזה ומביאה לו 12 צ'קים ואני רושמת את הצ'ק ובאמת רועדת לי היד, רועדת לי היד וזהו ונכנסתי לסטודיו הזה, כאילו ניקינו את הכל, שיפצנו קצת, זה זה זה, הבשתי בת, עלינו מדפים, חשבתי שאני עכשיו איזה בואו, לא יודעת מה, באמת, השקעתי בו, מבחינתי השקעתי בו לאותה תקופה, וואו, וזה. ו... יוריד, אוקיי. השקעתי בו בטירוף, ואז הגיע עוד שלב מפחיד, כן, זה כאילו אתה, כאילו מרגיש לי גם שזה כאילו כמו משחק מחשב, אתה עובר שלב, זה היה מפחיד, צלחת אותו, אוקיי, עוד שלב עכשיו, סבבה? עכשיו, וגם, הנה, כאילו, זה מוכיח את הנקודה שאני... אני אמרתי, עשיתי משהו שהוא מפחיד. כן, הוא מרגישה שהיקום תגמל אותי. עברתי לסטודיו, המכירות גדלו, אני לא זוכרת באמת, לא זוכרת את המספרים וזה גם לא מעניין. אבל מה זה גדלו? בענק, בסדר? כאילו ברמה שאני זוכרת, זו התקופה שעבדתי בה הכי הרבה בחיים שלי. רוצה גם להגיד קשה, אבל כאילו כל כך נהניתי. אני עבדתי, מהשעה הייתי מגיעה לסטודיו הזה. בבוקר עד בין שמונה לעשר בלילה. היה לי כאבי גב, אני זוכרת, הייתי הולכת לעשות מסאז'ים וזה, הייתי שעות, שעות, שעות, רק אני שם, רק אני שם, תקשיבו, מסביב לשעון, תחשבו, היה לי אתר ישראלי והיה לי את האתר האמריקאי, ואני עושה הכל, אוקיי? מדי פעם החברות היו באות לעזור, אבל תקשיבו, חברים, הכל אני עושה. אנשים באים לתצוגה, מודדים, בוחרים, זה. הייתי עונה ללקוחות לטלפון, אוקיי? אנשים שהזמינו בטלפון, הישראלים, סולקת להם את האשראי. הייתי אורזת את ההזמנות של חו"ל. הייתי עושה הכל, הייתי הולכת לדואר שלוש פעמים בשבוע להביא את השק של הדואר להזמנות לארה״ב. כאילו, תקשיבו, באמת, הכל, הכל, הכל, הכל. עכשיו, הרגשתי בהגשמה, בעשייה, כל הזמן זה גדל, כל הזמן זה עלה. אני ממש זוכרת שאיזה יום אחד עשיתי שיחה עם הרואת חשבון שלי לזמנו, ואז אמרתי, גל, תקשיבי, כאילו, את עושה מחזורים של אנשים שיש להם ארבעה עובדים, אני לא מבינה איך את עושה את זה לבד, אני ממש זוכרת איזה קטע שאתם זוכרים שיחות כאלה. עוד רגע של וואו, התותחית על. התותחית על. וזה נתן לי דרייב, ואיזה תקופה מה זה יפה באמת. אה, חשוב לי רגע להגיד משהו סייד נוט, מאוד מאוד מאוד מאוד חשוב, זוכרים שבתחילת הפרק אמרתי לכם? אני אפילו לא ברבע של הסיפור, כבר עברה חצי שעה. אימא לאיזה מטורף, תקשיבו, זה בחיים לא יקרה איזה פרק אחד. מה שרציתי להגיד זה שכשעברתי לסטודיו, חדש לפני שהתחילה הגדילה המטורפת וזה, אני וירון, בא לי שיחיה, עוד כאילו בדיוק נפרדנו, בדיוק זה, כאילו התחלה שלנו לא הייתה טובה בכלל. עכשיו, מה קרה? כשאתם בזוגיות לא טובה, או לא בזוגיות ורע לכם וזה וזה וזה, זה משעה באנרגיה, תדמייןו שיש נגיד סתם, נגיד העסק שלי הטעין אותי במקסימום, וזה הוריד אותי. עכשיו, אין מה לעשות, אמרתי לכם, אנחנו בנויים מכל מיני דברים, סבבה? אז כאילו, אתם תחשבו שאתם מנסים לעלות, לעלות, לעלות כל הזמן. זה מוריד, זה מוריד, זה מוריד, מוריד. מתנות ידיים שאני עושה, אוקיי? אז זה מוריד, זה מוריד, זה מוריד. ואני באמת אומרת... אוקיי, ואז מה שקרה, חזרנו. חזרנו להיות ביחד, והפעם זה היה ממש ממש טוב, רגע, שאני חייבת שלוק מים. זה היה מדהים. ואז, בגלל שפתאום לא היה משהו שכל הזמן הוריד אותי, ונתן לי קרקע יציבה, קרקע פוריה. העסק התחיל לעלות למעלה ברמות מטורפות. תקשיבו, אני הצלחתי לעבוד את השעות שעבדתי, היינו עושים פייסטיימים כל היום, אני הייתי, הוא עבד באיזה גם מקום שהוא יכל לעשות פייסטיים, הייתי שמה את הפייסטיים, היינו שבע שעות בפייסטיים. אני מכינה תכשיטים, אורזת את ההזמנות ומדברת איתו. מדברת, מדברת, מדברת, תחשבו שיש לי חלק בנשמה. שהוא שקט, כלומר הקטע של הזוגיות, הקטע של התשומת לב, אני לא צריכה לצאת, אני לא צריכה לחפש דהיטים, אני לא צריכה להתעסק ב... הוא ענה לי, הוא לא ענה לי, הוא אוהב אותי, הוא לא אוהב אותי, מה הוא ענה... עכשיו, אני יודעת, אני לא הייתי הרבה, לא הייתי הרבה רווקה בחיי, אבל אני באופן אישי, כשאני רווקה, רע לי מאוד. לא יודעת, בסדר, תגידו לו, חבל, אפשר גם ליהנות ברווקות. נכון, יכול להיות, בסדר, אני מספרת לכם את הסיפור שלי, לי לא כיף להיות רווקה, אני סובלת, אני מרגישה שיש לי עוד עסק לנהל, לא... כיף לי, לא כיף לי. אז ברגע שהזוגיות שלי ושל אירון הייתה טובה ומדהימה ואוהבת ומכילה, היה לי גזרה, תחשבו שזה כמו, אני הרגשתי שזה כמו גזרות של מלחמה, אוקיי? אני לא יכולתי לפסול בשתי הגזרות, תמיד משהו היה נפגע. אז כאילו ברגע שנהייתי בזוגיות טובה, העסק ממש ממש ממש גדל, אוקיי? כי תחשבו שהייתי שקטה, הייתי יודעת שאני חוזרת ל... גם אם אני חוזרת ל... גרנו ביחד ביחידת דיור אצל ההורים שלי וזה, ידעתי שגם אם אני מסיימת לעבוד בתשע או עשר, הוא שם, והכל טוב, ואני לא צריכה להיות מושלמת, ואני לא צריכה להתלבש עכשיו ממש יפה, כי הוא חבר שלי והוא אוהב אותי, אני רוצה להגיד לכם שזה באמת איזושהי תפנית בעלילה שיש לה אפקט מאוד מאוד מאוד משמעותי על ההצלחה, באמת, כאילו, אוקיי? זה היה לי חשוב מאוד מאוד מאוד להגיד את זה, אפרופו על זה שהצלחה היא הוליסטית. זה לא רק כסף, זה לא רק בן זוג, זה לא רק הורים, זה לא רק ילדים שלנו, זה הכל ביחד. וככל שיש לכם יותר תחומים בחיים שאתם בהרמוניה איתם, השפע בא. השפע בא. אני נשבעת לכם, זה הכל קשור בהכל. ואי אפשר להגיד, אוקיי, יופי, גם אתם יודעים, סופר מצליחים ויש להם מלא מלא כסף. טוב, עזוב, אני לא נכנסת לזה בכלל, זה לא הסיפור שלי וזה לא החיים שלי ואני לא יודעת. בסדר? אני מספרת לכם מנקודת המבט שלי, בסדר? קטונתי מכל השאר, אז אני אעזוב את זה. אוקיי, אז אוקיי, אז נהיינו ביחד, הכל היה סבבה, לאללה לאללה. ואז באמת העסק מאוד מאוד מאוד מאוד גדל, אוקיי? ואז אמרתי, טוב, אי אפשר ככה יותר, באמת, כאילו, אני עובדת כבר את מירב השעות שאפשר. לעבוד, זהו, כאילו, והרגשתי שהעסק יכול לגדול עוד, אוקיי? אני כבר לא זוכרת איך, אפשר לשים עוד פרסום, אפשר עוד זה, אפשר עוד זה, הרגשתי שכאילו אפשר לעשות עוד מלא כסף. ואז אמרתי, טוב, הגיע הזמן לגייס עובדת, כמו שצריך, עכשיו תקשיבו לזה, מה זה מפחיד. תחשבו שכמו שהיה מפחיד לשים את הסטודיו, עכשיו פתאום אתם רואים, וואו, זה לא את הסטודיו, עלה נגיד 3,500-4,000 שקל באותו זמן, אמרתי, מה זה, זה יכלה ללכת לכיס שלי, זה מלא כסף. ואז זו דבר עם עובדת, אמרתי, מה, אולי אני עצלנית, אני אעבוד יותר, לא, ואז... אמרתי, לא גל, היה בי משהו שהבין שאני חייבת לעשות מינוף לעסק הזה, כי כאילו, אני לא יכולה לעבוד יותר מ-14 שעות ביממה, אני גם לא רוצה, בסדר? זה היה מוגזם כבר. ואז אמרתי, טוב, בואו נחשוב מה הדבר הכי פחות חשוב בעסק, ואותו אני אוריד ממני, ואני אוכל להתפנות כדי להגדיל את העסק עוד, אוקיי? כי אין מישהו אחר שיגדיל את העסק עכשיו חוץ ממני. ואני זוכרת שפרסמתי והכל, ובא לעבוד אצלי מישהי שהייתה... כי בשכבה הייתה העובדת הראשונה שלי, עבדה אצלי הרבה שנים, יחסית, נראה לי שלוש שנים, עבדה איתי כברת דרך מטורף פקידייה שלוש שנים קיצוניות עם מיליון שינויים והתפוצצויות, ואני ממש זוכרת את הפחד שזה היה, וזה היה מאוד מאוד מפחיד, באמת, כאילו מי שפה בעלים של עסק יודע, אני יודע לעשות הכי טוב, אני יודעה הכי טוב לענות ללקוחות, אני יודעה לעשות הכי טוב שיחות מכירה, אז גם אני הרגשתי את זה, בסדר? גם אני הרגשתי את זה, אמרתי, וואו, אין סיכוי, אין סיכוי שמישהו יכול להרוס את התכשיטים כמוני, עכשיו להרוס? אלוהים, עכשיו זה נראה לי, מה זה מצחיק? אוי ואבוי, תכשיטים כנראה שלא הייתם מקשיבים לפודקאסט שלי, סתם סתם. אז בהתחלה נתתי לה לארוז, אחר כך ראיתי שהיא ממש טובה בזה, אמרתי טוב יאללה בואי נתחיל בקצת הכנות של תכשיטים. ואז זה היה קצת לענות ללקוחות, עכשיו תקימו נגיד לענות ללקוחות, אמרתי וואו וואו זה מה זה מפחיד, כאילו אני הרגשתי שהקול שלי, בזכות זה שאני עונה להם לטלפון ואני כזאת חיננית ואני כזאת חמודה ואני משדרת להם אמינות ואני הבוס ואני הזה, הם קונים. הנה אתם רואים, אני פה וההישג גדל וההישג גדל וההישג גדול, אני נותנת לכם אומץ להציל סמכויות, לעשות את זה חכם, להתחיל בקטן, לראות שהוא טוב, להוסיף עליו מודו שהוא להוסיף עליו בוט אבל תקשיבו אתם הקפיטן הקפיטן הקפיטן הקפיטן אתם הקפיטן של הספינה שלכם סבבה אתם הקפיטן של הספינה שלכם אתם חייבים לדאוג להשית אותה עכשיו אם אתם כל הזמן תלכו טוב אז זה דוגמה לא טובה כן עדיין אין לי אחתא אני לא יודעת אבל אבל אם אתם כל הזמן תדאגו בללכת וללכת לזה ולעשות את זה ולמשוך את החבר ולעשות את זה, לא יהיה מישהו על ההגה, אוקיי? אתם צריכים להיות על ההגה, אתם צריכים להבין לאן אתם שטים, לאן אתם נוסעים, לאן אתם זה. קיצר, הבנתם. אם אתם באמת רוצים לגדול, וזה גם קשור להצבת מטרות, אתם צריכים כל הזמן להבין לאן אתם רוצים ללכת, לאן אתם רוצים להגיע, ולכוונן את הצעדים שלכם ואת הלויומיום שלכם בהלימה, אוקיי? זה חשוב מאוד. אז גייסתי אותה, היה מדהים. היה טוב, המשכנו לגדול, גייסתי עוד עובדת, גייסתי עוד עובדת, גייסתי עוד עובדת. ברוך השם, באמת, כאילו העסק באמת קפץ, קפץ, קפץ, קפץ. אוקיי, זה עוד משהו שאני רוצה לספר רגע לגבי כל התחומים, אני גם מאוד מאוד נהנה באנרגיה, כאילו, תמיד החיים האישיים שלי והעסק זה ביחד, אוקיי? בסופו של דבר, עצמאים שפה יבינו. העסק הוא שיקוף של מי שאתם. המבנה שלו, העובדים שלו, איך שהעובדים מתייחסים אליכם, רמות ההכנסה של העסק, רמות הרווחים של העסק, אוקיי? כל איך שהעסק נראה, היא שיקוף שלכם. סבבה? אז כאילו זה קטע שממש כל פעם שהיה שינוי דרסטי בעסק, היה שינוי דרסטי גם בחיים שלי. וזה איכשהו גם היה קשור ללוקיישן. זה מדהים. בקיצור, אז היה שלב שבאמת העסק כבר ממש גדל, וזהו, הסודיו הזה לא הספיק יותר. עברנו לסטודיו החדש, לא היה לי עוד כסף לחברת הובלה, באמת, אני והעובדת הזאת שסיפרתי לכם, העובדת הראשונה שלי, אני והיא ברכבים שלנו, העברנו את כל הסטודיו. צחוקים של החיים, באמת, העמסנו את זה, אין מקום, אין מקום, עשינו כמה נגלות וזה, העברנו את כל הסטודיו. וחודש אחר כך, אני ואהרון עברנו לגור ביחד בדירה, שתכף אני אספר לכם גם סיפור מצחיק על המעבר השני של הדירה. כמה שהכל קשור בהכל. זה מטורף, ובקיצור עברנו לסטודיו החדש, וגם שם היו קפיצות מטורפות, אוקיי? כאילו חלל זה אנרגיה, ואין ספק כשאתם עוברים משרדים, אני רוצה להגיד לכם, תשקיעו בחלל, אני לא צוחקת, באמת. זה, אני לא יודעת אפילו אם זה רוחני, אתם יודעים, יש, לא יודעת מאיפה הוא, מה... חז"ל, תורה, לא יודעת, אל תתפסו אותי במילה, אבל יש משפט. אישה נאה, כלים נאים, מרחיב דעתו של אדם. ובאמת אני אומרת לכם שחלל עבודה שלכם, מה זה מרחיב דעתו? נכון, זה לא בדיוק אותו דבר, זה כלים, זה על הבית, זה על אישה, נכון, אבל אתם מבלים במשרדים שלכם הרבה שעות ביום. תשקיעו, תעשו שיהיה נעים. שיהיה לכם כיף, תעשו, תשקיעו בזה, גם אם החלל עבודה שלכם הוא בבית ויש לכם משרד בבית, תשקיעו, שיהיה נעים, עציצים, מסויד, תאורה נעימה, ריהוט נעים, תקשיבו, אתם לא מבינים איזה הבדל זה עושה, אוקיי? ואם אין לכם כסף, תעשו את זה בעצמכם, אפשר למצוא פתרונות די-איי-וואי למה שאתם רוצים, לא להגיד לי, אין לי כסף, אין לי כסף, אפשר למצוא הכל, גם לי לא היה הרבה כסף, בסדר? אני הלכתי ויש תמונות, אני צבעתי את הקיר, רציתי שזה יהיה זה, והלכתי ועשיתי מסגור באופן אישי לתמונות, אפשר, יש פתרונות. יתרונות להכל, בסדר? זה חשוב שיהיה לכם כיף להיכנס למשרד, שיהיה לכם נעים. אתם לא מבינים כמה זה חשוב וכמה זה בהלימה קריטית לכמויות כסף שאתם תעשו ולכמה ברכה יהיה לכם בעסק. אני נשבעת, אוקיי? באמת, כאילו. בקיצור, אז עברנו למשרדים שם, ברוך השם, ברוך השם, גם שם היה ממש ממש ממש גדילה, וזו הייתה הגדילה הכי מטורפת, היינו שם, אני חושבת, פחות משנה. תוך פי שנה, ואני ובעלים של המשרד היינו בקשר מאוד מאוד טוב, באתי אליו ואמרתי לו, תקשיב, כאילו... אין לי מקום, אני רוצה לגייס עוד עובדות, אנחנו ממש מצליחות, ברוך השם, וזה וזה, ואין מקום, כאילו, אני לפני שנייה עברתי פה, אני כל כך לא רוצה לעבור, ואז הוא אומר לי, תקשיבי, אין, אנחנו זה man to be, את לא מאמינה, הקומה למעלה מתפנה, ואפילו זה לא יהיה לך כזה הפרש בכספים, כי יש לי דייר משנה, וזה וזה וזה, אלוהים משמיים, תוך חודש עברנו למעלה, לקומה למעלה, במשרדים פי שתיים יותר גדולים, אפילו זה לא היה כזה הרבה העלאה. שכירות, תראו מה זה שזה, הכל מתחבר וזה זה. וואי, זה היה מדהים. עברנו למשרד למעלה, ותקשיבו, אני ממש זוכרת, גם הייתה קפיצת מדרגה מטורפת. מדרגת מטורפת באמת במכירות, כאילו, אימא שלי, אני ממש זוכרת, איזה יום, שהיה לי את המשרד שהיא לבד, וזה, והגיעו מלא לקוחות. היה איזה, היה שלב, עוד קיבלנו לקוחות בסטודיו, והיה איזה פיק. אני זוכרת? עכשיו תקשיבו משהו, אני סוגרת. אני מעבירה את הדלת, ומתחילה לבכות, ודופק לי הלב, עכשיו, כאילו קורה הדבר הכי טוב בעולם, בסדר? מלא מכירות וזה, וכאילו, וואו, וואו, וואו, וואו, עוצמות. אני זוכרת את הלב שלי דופק, ואני זוכרת את עצמי, אמא לגל, את בהתקף חרדה נראה לי, משהו מטורף קורה לך וזה. זה הרגיש לי אוברוולמינג, לא מדברים על זה, באמת, כאילו גם היום אני אומרת, זה גל, זה הצלחה, אבל כן, לאותו רגע אני הרגשתי שמגיע לי צונאמי, צונאמי של הצלחה, מונע משל הזמנות המתאימות עליהם. מה זה, מה זה, מה זה? כל הכמויות של האנשים האלה מגיעות לקנות ממשהו שאני עצרתי. תקשיבו, זו תחושה שהיא חוץ גופית. חוץ גופית. והאתר, והכל מתפוצץ, והכל קורה, והכל זה, והכל זה שוב לאותה תקופה. לאותה תקופה. הייתי צריכה לנשום מוק והייתי אומרת, יוגל, זה קורה, זה קורה. תנשמי, זה קורה. את מצליחה. את טובה, את אלופת. העולם. שימו לב איך אתם מדברים לעצמכם. עכשיו בואו, חשוב לי שתבינו, אני לא רוצה להציג מצג שווא, אתם יודעים, כאילו אמרתי, וואי, בטח זה נראה, אני באה לפודקאסט, אני מספרת, הכל טוב, הכל יפה, מצליחה, לא, לא, לא, לא, לא, לא, לא, לא, אני לא רוצה לגרום לכם להרגיש את מה שאני מרגישת לפעמים כשאני מקשיבה לכל מיני אנשים שאני חושבת. שהם מצליחים. וואו, תקשיבו באמת, כמות ימי דכדוך וכמות הימים, עד היום, כן, ממש, כאילו, אלה משמור באמת, זה פו-פו-פו-פו-פו-פו-פו, זה מסע החיים, אוקיי? וממש לא הכל היה ורוד, אני פשוט, אין מספיק זמן עכשיו, וגם אני לא זוכרת הכל, אבל מה שחשוב זה התמונה הגדולה. הכל בסדר, יש בכי ויש חוסר ביטחון עצמי ולפעמים אני מדברת לעצמי כמו לטחת, בסדר? באמת. ואת גרועה ו... אוקיי. חוק ה-20-80, תדאגו שלפחות 80% מהזמן אתם מדברים לעצמכם יפה. אתם מדברים לעצמכם כמו שאתם הייתם רוצים שידברו אליכם, אוקיי? זה קריטי גם להצלחה, זה קריטי. זה קריטי אם אתם אומרים לעצמכם... יש איזה משפט, וואו וואו, אני מפחדת לפשל, של אלברט איינשטיין. אם אתם מאמינים שאתם יכולים, ואם אתם מאמינים שאתם לא יכולים, בשני המקרים אתם צודקים. סבבה? אתם לא מבינים כמה זה נכון. כי הכל אפשרי, סבבה? לבוא ולהגיד, אני לא אצליח בעסק הזה, נכון? כנראה שאתה צודק. אבל אם אני אבוא ואגיד, אני הולכת להצליח בעסק הזה, כנראה שגם את צודקת. כאילו, אתם מבינים כמה זה קריטי, מה אתם מאמינים ומה אתם אומרים? אצלכם זה קריטי, בסדר? אוקיי, קיצר, עבר התקף חרדה, הכל זה, סבבה. עכשיו, נכון אמרתי לכם שכל פעם שעוברים משרדים, אז קצת אחרי שעברתי למשרדים היותר גדולים, עברנו דירה. זה סיפור ממש מעניין, לפחות אותי. לא חושבת ששמעתי את זה פעם ממישהו. אז אוקיי, אני ואהרון גרנו... הדירה הראשונה שלנו, שכונה בהרצליה, זה לא השכונה שבה גדלתי, אבל זו שכונה שכאילו הייתי בקשר עם הרבה אנשים שגדלו בה, בסדר? אז הכרתי אותה, זה כאילו היה כמו אזור, קומפורט זה הון שלי. עברנו לגור בדירה, באותו רגע גם היא הייתה נראית לנו מקסימה, מהממת. זה היה בניין ישן, ישן, ישן, ישן, ישן, אבל הדירה הייתה משופצת, חמודה, וזה מאוד התאימה למי שאנחנו היינו וזה. עברנו, היינו מבסוטים, רגע, זה היה כמו... מציאה של החיים. היה כיף ברמות, אחלה של דירה, באמת, היה מהמם. ואז, אחרי משהו כמו, אני חושבת שגרנו שם שנתיים, בנו את השכונה שהיום אנחנו גרים בה, בסדר? שכונה חדשה בהרצליה, זה היה חולות, אנחנו עברנו, אנחנו בין הדיירים הראשונים שעברו לשכונה הזאת. עכשיו, ירון, עכשיו תבינו מה זה רמת הודעה, ומה זה מגיע לי, ומה זה, מה אפשרי עבורי, בסדר? וכאילו... ירון בעליי, עכשיו ירון זה קטע כאילו תמיד הוא, אני לא משנה כאילו אני תמיד אומרת שכאילו אני רונלדו והוא מסי, מה זה אומר? שכאילו הוא באופן טבעי, הכל בא לו טבעי, מבחינת התודעה, הוא נולד עם תודעה של טייקון, אני לא יודעת, כאילו נולד ככה, עכשיו אני דם יזע ודמעות, צריכה שיקרו לי דברים, עוברים עליי דברים, אני צריכה זה, אני צריכה זה, אני צריכה לקרוא מיליון דברים, אני צריכה לקרוא מיליון ספרים, אני צריכה לשמוע מיליון פודקאסטים, מיליון מדיטציות ואז אני מתקרבת, כאילו זה קטע, תמיד אני צריכה לעבוד ממש קשה ו... הוא זה באופן טבעי לא. בקיצור, אז הוא בא, ואז הוא אומר לי, גל, תקשיבי, בונים שכונה חדשה בהרצליה בית, ואולי נעבור לשם, את לא מבינה מה זה יעשה לנו, זה יפתח לנו את המיינדסט, זה כאילו לגור בשכונה כזאת לעומת השכונה, שוב, גרנו בשכונה סבבה, בסדר? פשוט אין מה להשוות, זה שכונת יוקרה, סבבה, וזה שכונה סבבי, כאילו... ואז אמרתי לו, מה פתאום? מה פתאום? ממש התעצבנתי עליו, אני זוכרת את זה שהוא בא אליי הביתה ואמר לי את זה, כאילו, מה פתאום, מה פתאום, איזה שטויות, איזה זה. ואז בא אלינו איזה מישהו, ולפעמים מה שאין מה לעשות, כאילו, תחשבו שירון, לא היינו נשואים אז, אבל כאילו, זה כמו כף ידי כזה, שאתם שומעים משהו ממישהו יותר רחוק, זה שונה. בא אליי איזה מישהו, וכבר היה לי את הביזנס, ואני מצליחה גם, וזה, אתם יודעים, עושה אחלה כסף, וזה, רק כאן שתבינו מה זה תודעה, וזה לא קשור ל... כמה כסף אתם עושים. אוף, אני לא אצליח להעביר כלום. כל הזמן יש לי לחץ שאני לא אצליח להספיק להעביר כלום. בקיצור, רגע. אז הוא בא אליי, ואז הוא יוצא מהבית שלי, כאילו, אחרי שהוא יצא וזה, ואז הוא שולח לי הודעה קולית. גל, תקשיבי, חיים שלי בלב. אתם חייבים לעבור דירה. זה לא הולם את מי שאתם, ואת ההישגים שאתם רוצים להיות, ואת הזה. יש לכם את הכסף, מספיק. תעברו דירה. תעברו לשכונה הזאת. ארצה להיאבט, פותחים אותה, היא חדשה, היא מהממת, זה יהיה לכם מדהים לגור שם, מדהים. עכשיו תקשיבו, זה שסביבה מנצחת זה דבר חשוב, זה שלכל מקום יש אנרגיה זה דבר חשוב וידוע גם לכולם, בסדר? מקווה שאתם יודעים את זה, כן? אבל אנרגיה זה דבר, אם מודעים אליו או לא מודעים זה משפיע, בסדר? כאילו אם אתם גרים בשכונה מסוימת ויש שם תדר מסוים, זה חלק מכם, אתם עוברים עכשיו לשכונה של... עשירים, ושכונה של, זה גם משפיע עליכם, לא כל כך, זה עובדה. ואז פתאום זה נתן לי בוקס בבטן, כאילו אמרתי, אופוי, באמת, אולי הוא צודק, זה מלא, מפחיד. עכשיו, אני לא הרגשתי, אני אומרת לכם, עכשיו, הכי בכנות, לא הרגשתי ראויה לגור בכזאת שכונה. אני אמרתי לכם, בואו נחזור רגע לתחילת הפרק, כשאמרתי לכם שאני מגיל 6 החלטתי שאני רוצה להיות עשירה. אז אני לא תמימה, אני אומרת לכם, תמיד הייתי מסתכלת, תמיד הייתי מסתכלת. על האנשים שרואים שהם עשירים, על האנשים האלה שנוסעים בג'יפים היקרים, והייתי מסתכלת תמיד על כל הקומפלקסים היקרים האלה, והייתי אומרת, יואו, מי גר פה? איזה מתככים הם, איזה כיף להם, כי הייתי מקנא, הייתי מקנא. וכאילו, פתאום, מה? אני אגור בכזה מקום? לא הבנתי, מה קשור? כאילו, אני גל, אני שייך. לעיר, כאילו, שם גדלתי, זה, עכשיו תחשבו שזה מין, משהו מוזר כזה, כי אתם אומרים, וואו, אני רוצה, אני מגיל שש החלטתי שאני רוצה להיות זה, אבל אני זה, ויש פה פער, אוקיי? ואז אמרתי, טוב, ירון הוא נטע את הנטע, ואז קרו כל מיני דברים, וכמו שאמרתי לכם, החבר הזה, זה, זה, ואז אני, אני דו-עירית ברמה מאוד מאוד קיצונית, ואז אני באה, מתקשרת לכל המתווכים של השכונה, כבר הביא ריצו, מסתבר שהיה לה דחקות בשכונה, תווכים, אוי גל, כן היא ביירה, הייתה את כל הדירות, היא זה, היא זה, היא זה. מזל שבסוף סגרתי, כי אחרת זה היה מביך. קיצור באמת, הלכתי, נרמלתי לעצמי את זה. אוקיי, נרמלתי, שתקשיבו, אני לא צוחקת. זה היה חוויה מכוננת. מכוננת, ללכת עם מתווך ולראות דירות חדשות. עכשיו, אני אומרת לכם, אני גרה בבניין. ישן בן 100, בסדר? גרה בבניין ישן בן 100. פתאום ללכת? מראים לי דירות גבוהות עם נוף לים. מה קורה? מי אני? מה? תשמע, יש פתאום, תשמעו, יש פתאום משבר זהות, אני לא צוחקת. קיצור, בסוף מצאנו דירה, עד היום אנחנו גרים בה, עד שנעבור למיאמי. עברנו לגור בה. ו... תקשיבו, אני לא יודעת אחרי כמה זמן, אבל אני חושבת שדי מהר, כל מיני חודש, התאקלמנו זה, זה, זה, היה לי קשה. היה לי משבר זהות. אמיתי. אמרתי, זה היה לדעתי בהפסקה, לא הייתי בפסיכולוג כבר איזה שנה, שנתיים, חזרתי לטיפול בגלל זה. אתם מבינים מה אני אומרת לכם? לא יודעת אם מישהו אי פעם סיפר דבר כזה, אם זה קרה למישהו. כשאתה קופץ במעמדות, אוקיי? כאילו, אני גדלתי במעמד סוציו-אקונומי מסוים. עכשיו, זה בכלל לא משנה, אני רוצה להגיד לכם משהו. זה בכלל לא משנה כמה כסף יש להורים שלי בעובר ושב, בבנקים, בנדל"ן, לא מעניין, לא ידעתי את זה. זה בכלל לא מעניין. אני גדלתי בתודעה של מעמד סוציו-אקונומי. סוציו-אקונומי מסוים, אוקיי? ברמת חיים, בזה, בזה, בזה, בזה. זה הזהות שלי. אני במעמד סוציו-אקונומי סתם, בוא נקרא לזה זה, ד' סתם ממציאה, אוקיי? פתאום לעלות לרמה ו', תשמעו, זה, זה, מהצד זה כאילו חושבים, אוי, איזה כיף. זה כיף. אבל אני אומרת לכם, אני הרגשתי לא שייכת. אני כאילו, מה זה, מה אני עושה פה? זה לא, זה כמו שפתאום השתלו לי פה עוד איזה יד. מה, מה קשור? אני לא הבנתי את האירוע, מה אני... אני הייתי צריכה ללכת לטיפול פסיכולוגי, שהוא נמשך שלוש שנים אחר כך, אבל זה התחיל מזה, זה התחיל מזה, אני יושבת איתה, על מה אתה תקשיבי? אני עברתי לקומפלקס של יעני מתחם יוקרה, אני לא קשורה, אני מהעיר, אני לא הבנתי את האירוע, מה קורה, מה קורה פה עם האנשים, כל הרכבים מסביבי זה ג'יפים, זה, זה, זה, זה, לא... הבנתי מה קורה לי, תקשיבו, זה היה הזוי. ואז לאט לאט, דבר ראשון גם באמת שהייתה לי תמיכה פסיכולוגית כאילו, ולאט לאט התרגלתי, התודעה שלכם מתרחבת, אתם הופכים להיות שייכים, עכשיו היום, מה זאת אומרת, ברור, זאת מי שאני כאילו, אני לא... שזה לא בקטע של שוויץ, אוקיי? זה לא בקטע של שוויץ, זה בקטע של... זאת העובדה. שייכת לי שם כבר, אני גרה שם מלא מלא שנים, וזה היה המאמן שלי, כאילו. אני רק באה להגיד לכם ש... וואי, השתסף את הסרט, עולם הזמן, יוסינטי ברלק. וואו, זה סרט מעולה, מעולה, אתם חייבים לצפות בו, חייבים. שם זה לפי ריג'ינים, אוקיי? לא זוכרת בדיוק, אבל מ-1 עד 9 נגיד, אוקיי? ש-1 זה הכי עניים, 9 זה הכי עשירים. עכשיו, מה זה... שם אין כסף, אוקיי? שם על היד יש להם את השעון שלהם עד שהם מתים. עכשיו, ככל שיש לך יותר זמן, אתה יותר עשיר, מאוד פשוט, והם היו משלמים ב... נגיד, הם היו מניחים את היד אחד של השני, נגיד, סתם, עכשיו אני רוצה כוס מים, זה שתי דקות. אז נגיד מעבירים, ואתה מקבל שתי דקות ומשלם בשתי דקות, סבבה? והולכים לעבודה, מרוויחים זמן. קיצר אחד, הם תמיד חיים מהיד לפה, כל יום הם יכולים למות אם הם לא יעבדו, ובריג'ן תשע יש להם מיליוני שעות. די שעות, בסדר? עכשיו תקשיבו. אתם תראו את הסרט, אבל... ספוילר, ג'סטין טימברלי, כמו שהיה שם, מישהו הוריש לו מלא כסף, בסדר? ואז, מסוכן, אתה לא יכול להישאר ב... הוא נגיד מריג'ן מאוד מאוד עני, בסדר? הוא היה מריג'ון 2 נגיד, אוקיי? ואז, הוא רצה לקפוץ, מהר מהר מהר מהר, הוא נסע באוטו, וזה רצה מהר להגיע לריג'ן 9, איפה שכל השירים, כי זה מאוד מסוכן אם אתה בריג'ן 2 שאתה... יש לך מיליארדי שעות נגיד, אוקיי? יהרגו אותך. כאילו יהרגו אותך ויקחו לך את השעות וזה, אתה לא יכול להסתובב שם. והוא מגיע לרידג'ן של העשירים, בסדר? וכל פעם אתה צייץ, אתה משלם שאתה מגיע לשלום שונה, תראו את הסרט. והוא מגיע לרידג'ן של העשירים, ואז מישהי אומרת, אתה לא מפה, נכון? ואז הוא אומר לה, לא, אבל איך ידעת? אתה רץ כל הזמן, כשאתה בריג'ן של עניים, בגלל שאתה כל הזמן חי מהיד לפה ואין לך זמן, אתה כל שנייה עומד למות, אתה רץ, אתה רץ לעבודה, אתה רץ לשירותים, אתה רץ לסופר, אין לך זמן לבזבז, אתה כל הזמן רץ, וכשאתה בריג'ן תשע, הם לא רוצים, יש להם מיליארדים של שעות, לאן הכי פרזון? הולכים, שותים קפה, משוחחים, תקשיבו, וואו, איך נזכרתי בסרט הזה עכשיו, אספר לכם איזה... עכשיו, זה דוגמה, אתה מקבל את הכסף, יש לך את הכסף, אבל אתה לא מרגיש במעמד, אתה מרגיש שונה, אתה מרגיש חריג, וזה משהו, בגלל זה אני גם אומרת לכם שעוד פעם אני אחזור על זה על המוטיב בפרק הוליסטי, אתם צריכים לשים לב שאתם בהלימה עם כל תחומי החיים. שלכם, אוקיי? עם הבן זוג שלכם ועם החברים שלכם ועם הכל. טוב, נראה לי שיש לי עוד זמן לעוד סיפור אחד. זה יהיה פרק קצת יותר משעה. תקשיבו, זה סיפור מהמם ועם זה אנחנו נסיים ואנחנו נמשיך בפרק הבא. כשאני עברתי למשרד השלישי, אני ממש זוכרת... שאמרתי לאותה עובדת שהייתה העובדת הראשונה, זה, המשרד הזה, יביא לנו את הברכה, ואנחנו הולכות, ואנחנו נצליח בארצות הברית. אני, תמיד החלום שלי היה, תמיד, תמיד, תמיד, להצליח, כמו שאני מצליחה בישראל, כברנד, מאתר משלי, להצליח בארצות הברית. תקשיבו, זה החלום שלי, כמו שעכשיו החלום שלי שיהיה לי 500 מיליון דולר, בסדר? חלום שהוא לא, מבחינתי לא קשור כרגע למציאות ומאוד רחוק ממני, אין לי מושג איך אני יכולה להשיג את זה. אנחנו היום אחד נעשה פרק על זימונים ואנחנו נדבר גם על כל מיני חוקי מפתח בזימונים, בסדר? שכמובן לא ידעתי אותם אז. אבל היה לי חלום ענק, אמרתי אני רוצה להצליח בארצות הברית, אני רוצה זה, אני רוצה זה. לא היה לי מושג איך, לא היה לי מושג מה, לא היה לי מושג כלום. אני הבנתי שאני חייבת אנשים שעושים את זה, כי כאילו, אני, אין לי מושג, כמו שאמרתי לכם, אתם רוצים לשחות? כדאי שיהיה לכם מורה, או לפחות חבר שיודע לשחות, שתיכנסו איתו למים, משהו, בסדר? ו... לא היה לי מושג, לא היה לי מושג, ואני ממש זוכרת שאני הכרתי רק חברות ממש ממש גדולות, אוקיי? כאלה שעושות 100 מיליון דולר בשנה, בסדר? מה קשור? אני כאילו, לא אוכל לדבר איתם, אני לא יכולה, מה שאמרתי לכם גם בתחילת הפרק יחסית, תמיד תמצאו אנשים שהם ארבעה שלבי... מעליכם, לא 100, בסדר? איך הלכו לי הרגליים. קיצר, לא היה לי מושג, התחננתי לאלוהים, בבקשה תשלח לי אנשים, כי זה נראה לי בלתי אפשרי. כבר התחלתי להגיד, טוב, אולי זה לא אפשרי. אולי זה לא אפשרי, כאילו, להצליח לבד. זה לא אפשרי להצליח לבד בארצות הברית, כאילו, אולי אתה צריך להיות חברה ענקית, אולי אתה זה, אולי אתה זה. קיצור, קום נהנה לתפילותיי, ומה שקרה זה שחיברו אותי לאיזה אחד שעבד איתי, אמר לי, טוב, את חייבת להירשם לקורס של פייסבוק, של מטא, הם עושים קומרס קול, אוקיי? זה קורס כזה שכל מיני כאלה שבוחנים אותך וזה, ואם את בסטנדרט, הם מקבלים אותך וזה. עכשיו, לא היינו מסוגלים, זה אנשים אני הכיר שם, וגם זאת לא הייתה המטרה, אני באמת חשבתי כדי ללמוד יותר טוב. לעשות בישראל וזה. בקיצור, הכרתי שם כמה אנשים וזה, ועכשיו לא הכרתי אנשים מהתחום, אתם צריכים להבין, לא דיברתי על זה בכללי מלא, טוב, אולי זה יהיה הסיפור האחרון, אני אספר גם את זה. אפרופו זהות, בסדר? אפרופו זהות, אני, עד, תקשיבו, הקורס של מטא שינה את חיי, עכשיו אני מבינה גם כמה זה היה תפנית משמעותית בחיים שלי, לאן שאני היום, זה היה קצת אחרי שקורן לא... נולד חיים שלי, קהילות גרועים, אני אפילו לא דיברתי על זה שנולד לי ילד, זה, דברים לשמור. זה היה שהבן שלי היה בן חצי שנה, התחלתי את זה, זה אומר לפני ארבע שנים, בסדר? לפני ארבע שנים באמת זה היה שיפט מטורף. אוקיי, אני בזהות, נכון, אמרתי לכם, אתם רידג'ן 2, אתם רידג'ן טייק, שיש לכם זהות, בסדר? אני בזהות שלי מעצבת תכשיטים, שואלים אותי מה את עושה בחיים, אני מעצבת תכשיטים, אני מעצבת תכשיטים. אני מעצבת תכשיטים. אחרי שאני התחלתי את הקורס הזה במטא והתחלתי להכיר אנשים, וזה דבר שהתחלתי להכיר עוד יזמים שמתעסקים בלמכור באינטרנט, לא הכרתי, אתם צריכים להבין, אני לא הכרתי אף אחד. האנשים היחידים שהקיפו אותי ביום-יום, זה היה חברים שלי מהבית, שרובם שכירים ולא קשורים לתחום בשום צורה, זה היה העובדים שלי, וזה היה כל מיני מעצבות תכשיטים שמוכרות בחנויות וגם באינטרנט, אבל הן מעצבות תכשיטים, זה הטייטל. שלהם בסדר בישראל זהו גם אותם לא הכרתי באופן אישי כן כאילו זה היה כזה עם האינטרנט וזה זהו זה היה הסקופ שלי זה היה אנשים שאני מכירה לא הכרתי אף אחד חוץ מזה ואז פתאום הגיע קורס מתאזה פתאום התחלתי להכיר אנשים חדשים שמוכרים בארצות הברית אין להם בכלל אין להם בכלל סטודיו אין להם בכלל רגע אין להם בכלל סטודיו אין להם בכלל עובדים, כאילו פתאום נגלה אליי עולם חדש, מי הכיר את זה בכלל? מי הכיר את זה בכלל? זה לא היה קיים מבחינתי. ואז הכרנו וזה, ואז ממש בסיום הקורס, במקרה, במקרה, במקרה, ראיתי אותם, את הבנים שם מתגודדים, מדברים וזה, והם מספרים שיש להם איזו קבוצה בוואטסאפ. איזו קבוצה בוואטסאפ, של כאלה שהם הכי חזקים בארץ באי-קומרס, כאילו. עכשיו, אני זוכרת אותו, אני זוכרת את מתחננת, אומרת לו, תקשיב, כאילו, עכשיו, אין לי אגו, אין לי אלוהים בקטע הזה, שאני רוצה משהו, ואני יודעת שזה מכווין אותי לאן שאני רוצה ב-Waze, תקשיב, אני אתאבד, אני אבוא, אני אשים את כל הג'טונים, אתה מכניס אותי לקבוצה הזאת, אני שמעתי על זה, אמרתי, וואו, וואו, וואו, וואו, תקשיב, אתה מכניס אותי לקבוצה, איך נכנסים? זה, יש שזה, צריך לספר את ההישגים, נראה אם הוא מצליחים לקבל אותך, רק אתה ת... נכנסים לקבוצה. תקשיב, אני חפרתי לו באותו יום, עם מלא עשן, עשנתי לו, תקשיב, אתה מכניס אותי עכשיו, אתה מדבר איתו עכשיו, אתה מכניס אותי עכשיו, אתה מכניס אותי, נראה לך הוא הולך להכניס אותי. עכשיו תקשיב, מה שהדבר הזה עשה, וואו וואו וואו וואו וואו, יש דבר כזה נקרא סקופ, אוקיי? סקופ זה מרחב, טווח הראייה שלכם, טווח. עכשיו תדמיינו שאני ככה הייתי כמו סוס, ככה ככה, בבקשה שאתם רואים אותי ככה, עם המחסום של העיניים ככה, לא רואה כלום, אני מעצבת תכשיטים, אני מוכרת בישראל קצת בארצות הברית, זה מה יש, לא יודעת, לא מכירה עולם אחר, לא מכירה, ידעתי שאולי זה אפשרי, נורא רציתי, נורא חלמתי. ואז פתאום אני מכירה מלא אנשים שעושים את זה. עכשיו תקשיבו, זה ויברציות בגוף, אתה מתעלף, אתה מתעלף במקום, כי אתה אומר, די, אומייגאד, אומייגאד, איזה עולם, איזה זה, אני מתחילה, התחלתי לקרוא את כל ההיסטוריה של השיחה בזה, כאילו, התחלתי לשאול אנשים בפרטי, עכשיו אני מושג מהחיים שלי. מהחיים שלי. אבל זה פתח אותי, ואין לי ספק שאני היום, איפה שאני היום, וההחלטות שנלקחו בשנתיים האחרונות, זה בגלל השיפט הזה. זה ליטרלי בגלל ההחלטה הזאת, החלטה, וברוך השם שזה היה לי אפשרי, להתחבר לאנשים שעושים דברים. שאני לא עושה. אתם יודעים, לקח לי זמן, ובסופו של דבר היום, נגיד, כשאנשים שואלים אותי מה את עושה, אני אזמת e-commerce, שמישהו יעיז לקרוא לי מהצוות תכשיטים, אני רוצה לראות. באמת, אני אזמת e-commerce, ואני אומרת לכם שגם זהות וערך עצמי, וזה אני הייתי צריכה, אני, כשהיו שואלים אותי מה את עושה וזה, אז כשהייתי אומרת, כאילו, נגיד, עושה תכשיטים, מוכרת תכשיטים באינטרנט, לא זוכרת כבר את האבולוציה של כל הזמן איך הייתי מציגה. עצמי והיו אומרים לי אה זאת עושה הכל בעצמך, איך הייתי שונאת את זה, אי מלא מלא מלא, כל פעם הייתי צריכה לדחוף כמה עובדים יש לי כדי להרגיש שווה, אגב זה גם משהו שכאילו הבנתי שכל פעם הרגשתי כדי להרגיש שווה ובעלת ערך וזה, אני צריכה שיהיה לי מלא עובדים, סבבה? וכאילו ואני אומרת לכם הכל זה השתקפויות שלכם, כל מה שאמרתי לכם העסק שלכם זה השתקפות שלכם, שאתם מרגישים זה, היום אני פוגשת בן אדם, מה את עושה בחיים? יזמת e-commerce, ממש אין לי, עכשיו אין לי כמעט עובדים, כן? ואני מרגישה הכי גדולה שהייתי אי פעם. ממש אני לא צריכה, עובדים לא מגדירים אותי, ממש לא להפך, אלוהים ישמור איזה עסק סבטוח, ימלא, ימלא, ימלא. אבל זה אנחנו נעשה בפרק הבא. בפרק הבא, אני, ימלא, אני אספר איך... בעצם הפכתי מלעבוד הכי פחות בשעות ולעשות הכי הרבה כסף שעשיתי. ספוילר לפרק הבא. אני אספר קצת בהרחבה על הביקורות של מס הכנסה ולמה החלטתי לסגור את המשרדים. ובעזרת השם, לאן מועדות פניי בשנים הקרובות שאנחנו עוברים לארצות הברית. וזהו, אני אוהבת אתכם, מקווה שהיה לכם מעניין והיה לכם כיף. תשתפו ותעבירו הלאה לאנשים שאתם חושבים שזה יכול לתת להם ערך. ותכתבו לי, תשתפו אותי אם יש לכם עוד שאלות או דברים או זה, אני ממש אשמח. ותודה, אוהבת אתכם מאוד.
