Gal describes battling her inner critic, which intensifies after Shabbat when she's bored and phone-free. She compares it to athletes struggling after victories and says belief in God helps prevent falling into self-criticism. The best strategy: ignore the voice entirely rather than engage with it, since attention only strengthens it.
בעצר הרע חמוד בא לבקר אותי הבוקר. הוא בא לבקר כל הזמן, שלא נתבלבל, כן? אבל היום הוא בא, והוא בא יחסית חזק. אצלי אחרי שבת הוא בא יותר חזק, כי בגלל שאני בלי טלפון בשבת, אז מה לעשות, אתם הרבה יותר בשעמום. וכשיש לי הרבה פחות לאן לברוח, אז יש לו הרבה יותר מקום להיכנס. אז אני יודעת כבר שאחרי שבת הוא יותר עוצמתי, יש לו יותר חלל. והוא בא, והוא קשה. קשה הוא קשה הוא קשה, צריך לזכור שככל שאנחנו מתפתחים וגדלים, היצר הרע מתפתח וגדל באותה רמה. הוא תמיד חייב לתת לנו פייט באותה רמת קושי שאנחנו נמצאים בה. אז אם רמת ההתפחות שלנו עולה לרמה שבע, היצר הרע עולה גם לרמה שבע, או אפילו ליותר, אוקיי? זה כאילו זה הפייט שהוא תמיד תמיד תמיד תמיד תמיד. בקיצור, אז היום הוא בא, ואז הוא אומר לי, זהו, די, די, גל, עשית סרטונים, הם התפוצצו, הם עובדים, זה לא הפודקאסט. זה לא יעבוד, לכן הפוקס, זה לא יעבוד יותר, אוקיי? עכשיו, אני זוכרת ששמעתי פעם בפודקאסט של איתן עזריה, שהוא אמר, מתי הכי קשה לשחקנים, לספורטאים, אחרי ניצחונות? אחרי ניצחונות. למה? כי כאילו אתה אומר, וואו, אני צריך לגבור על הניצחון שלי עכשיו, נכון? אז אני חושבת שככל שאני... צוברת הצלחות, כי זה במרכאות, אוקיי? זה לא הצלחות שלי, ושום דבר לא שלי, זה הכל אגו, הכל יצר הרע, זה כל הדבר הזה, סבבה? אז ככל שאני מתקלחה יותר ברשת, אז יותר כאילו כזה, אוי, רגע, אבל איך עוברים את זה? איך עוברים את זה? איך עוברים את זה? עכשיו, באמת שאני אומרת, למה אני אומרת לכם שהאמונה בבורא עולם מצילה לי את כל מה שקורה לי פה ברשת, ויכלתי ליפול לתהומות? מאוד מאוד מאוד קשים כי אתה יכול מאוד לעוף על עצמך אוקיי מכל ההודעות ומכל התגובות ומכל ההצלחה ומכל ההתפוצצות ומכל הזה ואז אם לרגע אין את אותם כמות תגובות ואם לרגע אין את אותם כמות הודעות אתה יכול מה זה לקבל זבביר מה זה זבביר אבל והאמונה זה מה שמציל אותי זה פשוט מטורף עכשיו העליתי על הפרומו על היצירה גם לי זה קורה, גם לי זה קורה, איך מתמודדים, אני אנמד אתכם את מה שעודד לימד אותי, סבבה? לא מנהלים איתו דו-שיח. הוא בא, הוא בא, לא, זה גל, זה פוקס, זה לא באמת יצליח לך, תכף הכל זה, זה לא ימשיך להצליח, זה לא ימשיך להזיע, את לא תצליחי ככה. אני בכלל לא מנהלת איתו, אני מתעלמת ממנו. כי ברגע שאנחנו מתחילים לנהל משא ומתן או דו-שיח עם העץ הרע, אנחנו נתנו לו אנרגיה ואנחנו מגדילים אותו. ממנו. הוא בא, מתעלמים מכל דבר שהוא בא והוא אומר לנו. ביי ביי, ביי ביי, לא מתעלמים, מתעלמים, מתעלמים, מתעלמים לחלוטין, לחלוטין אבל.
