A woman reads a passage about the emptiness of chasing money, cars, bags, and diamonds. She calls herself the most materialistic person she knows but says the pursuit never satisfies. Only friendship matters, she says. She urges viewers to buy the book.
אני רוצה להקריא לכם משהו, אוקיי? מהספר הזה שכאילו, באמת, אני... רוצו, לא ללכת, לרוץ, לקנות אותו. לרוץ, לרוץ, לרוץ, דחוף. תקשיבו, מדברת איתכם פה בחורה שהייתה הכי חומרית שיש, אני עדיין חומרית, אבל פשוט הבנתי שזה המרדף הוא לא שם, אני אוהבת כסף מאוד, אבל הייתי רק חומר, אוקיי? לשאיפות חומריות אין תאריך תפוגה. כל עוד אנו מנוקדים במימוש שאיפותינו והגשמתן, לעולם לא נגיע לסיפוק מלא. מדובר במעגל אין-סופי של חוסר וריקנות, שלעולם לא יגיעו למיצוי. כשאנחנו, הדבר היחידי שחשוב לנו זה החבריות, עוד כסף, ועוד אוטו, ועוד תיק, ועוד יהלום, ועוד חולצה, ועוד זה, ועוד זה, ועוד זה, ועוד זה, ועוד זה, ועוד זה, בחיים לא נגיע למיצוי. בחיים לא נגיע למיצוי.
