פודקאסט תודעה גבוהה - פרק 7 - הסוד הקבלי להרחבת הכלי וקבלת שפע
A Kabbalistic concept called "bread of shame" explains why people who receive sudden wealth often fail: they lack the tools to handle that energy. The gap between knowing something and doing it widens when you haven't earned the capacity to receive. Start with one tiny action today to build self-trust and expand your spiritual vessel.
Chapters
אהלן חברים וברוכים הבאים לפרק 7 בפודקאסט תודה גבוהה אסטרטגיות רוחניות להצלחה ואני רוצה לפתוח היום עם שאלה אחת מאוד מאוד ספציפית האם יש משהו בחיים שלכם, בעסקים שלכם שאתם יודעים מה אתם צריכים לעשות? אבל זה עדיין לא קורה, אתם לא עושים את זה. האם אתם יודעים שאתם רוצים וצריכים להתחיל לפרסם יותר, לעשות את השיחה, להעלות מחיר, לפטר לקוחות, להתחיל להתאמן, לקום מוקדם, לשים גבול, לסיים משהו שיש לכם בטודוליסט כבר יותר מדי זמן? אתם יודעים את כל הדברים האלה, אתם אגב גם יודעים מה לעשות כדי לעשות את הדבר הזה, ועדיין לא עוסקים אותו. עכשיו, זו הנקודה שלאחרונה מעסיקה אותי ממש, כי אנחנו חיים בעולם AI שבו באמת הכל אפשרי. המילה איך כבר לא משחקת פה תפקיד. כל איך שיש לכם, מאיך לשתול חמניות ועד איך לבנות חללי, לכו ל-GPT Cloud וחבריו ותשאלו, וחמש דקות אחרי זה אתם יודעים הכל. לא חסר לכם ידע. אתם רוצים ללמוד שיווק, מכירות, תזונה, יש תשובות להכל. איך לפתוח את העסק, איך לעשות כל פעולה. התשובות בכיס שלנו מרחק שני פרומפטים ועדיין יש פער עצום בין מה שאנחנו יודעים לבין משהו שאנחנו מבצעים וחיים. וכששאלתי את עצמי את זה, רציתי להיכנס לעומק ולקחת את התשובה מלמעלה, מעולם הקבלה. איפה זה תופרש אותנו ולאיזה עיקרון זה מתחבר? גם להבין משהו מאוד מאוד חשוב. הבעיה היא שאנחנו לא צריכים לדעת עוד ועוד ועוד, אלא להפוך להיות הבן אדם שמסוגל להתחיל לחיות את מה שהוא כבר יודע. תחשבו על זה, אם ידע מספיק כדי לייצר איזשהו שינוי, כל מי שיודע שלא יודע, לאכול סוכר זה לא בריא, היה מפסיק לאכול סוכר. איך מכנסים לכושר? גירעון קלורי, הולכים לעשות עבודה. איך מביאים לידים ואיך משווקים? מוציאים פרסומת, מביאים לידים, מרימים טלפון. זאת אומרת, זה לא הידע, הידע זה לא הנקודה. ואם זה עד היום היה המעכב שלכם, אז אני מזמין אתכם לקחת... משהו גבוה יותר. דיברנו על זה בפרקים הקודמים מתוך עולם הקבלה במונח שנקרא לחם הביזיון, ואני מזכיר, לחם הביזיון זה היכולת של הנשמה שלי לקבל אך ורק את מה שהיא עבדה עבורו. זאת אומרת, משהו שאני לא מרגיש שמגיע לי, משהו שאני לא מרגיש שעבדתי מספיק קשה עבורו, יהיה לי מאוד מאוד קשה לקבל. נתנו את הדוגמה של חברינו שזוכים במיליונים. וחושבים ששמה ייפתרו כל הבעיות בחיים, וחוזרים אחורה ונכנסים לחובות ונתקים קשרים עם המשפחה בגלל זה, פתאום אותו הדבר שהיה אמור לסדר להם את החיים רק לקח אותם אחורה. הסיבה שזה קורה, לא כי הכסף לא יכל לפתור להם את העניינים, זה פשוט הכלי שלהם, היכולת שלהם לנהל את השפע הזה, לנהל את הכוח הזה, את האנרגיה הגדולה הזאת שכסף מביא איתו. לא היה קיים, ולכן עם הכלים הקיימים שהיו להם באותה נקודת זמן, הם לא ידעו להתנהל עם האנרגיה הזאת, ולכן האנרגיה הזאת נזלה. עכשיו, הנשמה, בשביל לבטל את לחם הביזיון, היא לא יכולה רק לקבל ולקבל ולקבל ולקבל ולקבל, היא חייבת להיות שותפה. תסתכלו על זה רגע בצורה מאוד פשוטה, כשאני נותן למישהו מחמאה, והמישהו הזה, כשאני אומר לו, וואו, אתה נראה ממש טוב היום, או שמאוד אהבתי את הפרק, או הדבר החדש הזה שעשית בעסק, או לא משנה מה, והצד שלו הוא כזה, לא צריך, הכל בסדר, זה לא שלי בכלל, זה היה פוקס, כל מיני דברים כאלה שמצטננים, מה בעצם קורה פה? אני מנסה לתת לו אור, במקרה הזה מחמאה, והוא לא מקבל את זה כי הוא לא מרגיש שמגיע לו. והוא יעשה בדיקה עם עצמו, יכול להיות שהוא יסתכל ויגיד וואלה, באמת לא הרגשתי שעבדתי, באמת לא הרגשתי את זה, זה באמת יכול להיות איזשהו פוקס ואז התגובה שלו יהיה לה מאוד מאוד קשה לקבל את המחמאה שאני רוצה לתת לו. למה זה קורה? הנשמה חייבת להיות שותפה בתוך התהליך של הגדילה. היא רוצה לפתח כלי שמסוגל להחזיק את מה שהיא מקבלת. אם אני בא ואומר לך תודה ובאמת אתה מרגיש שעבדת קשה עבור אותו המוצר ש... בזכותו קיבלת את התודה, יהיה לך מאוד קל להגיד תודה רבה. איזה כיף שנהנית מזה, ותעביר את זה הלאה. העולמות שלנו, שאנחנו יודעים מה אנחנו רוצים לעשות, יודעים גם איך רוצים לעשות אותו, איך צריך לעשות אותו, ולא עושים אותו, זה בדיוק יושב על אותו עיקרון. אנחנו חושבים שיש לנו איזשהו חוסר, אנחנו חושבים שהידע הזה זה הדבר היחידי שאני לא מבין. ואולי אפילו מסתירים אותו ממני, ובגלל זה יש לי את המעכב הזה והזה. אבל תכלס, אנחנו מסתכלים על הידע הזה ממש כמו אור. אם היכולת שלי היא לא לקחת את הידע הזה, להטמיע אותו בדנ"א שלי ואיתו ביחד להתרחב, אני לא אוכל לקבל את מה שהעולם אגב כל הזמן מנסה לתת לי. הרבה פעמים אנחנו מנסים לפתור את אותה הבעיה הזאת של ההתרחבות. באמצעות להביא עוד אור מבחוץ, עוד ספר, קורס, מנטור, אסטרטגיה, עוד דברים חדשים שיפתרו לי את הבעיה הזאת. ואז מה שקורה, אנשים לומדים ולומדים ולומדים ולומדים ולומדים, ומקבלים עוד ועוד ועוד ועוד ועוד, ולא מצליחים להוציא את זה החוצה. נמצא כאן איזשהו לופ התלמיד הנצחי, שאנשים חוזרים לאותו מקום, לאותה בעיה, אחרי שבוע, אחרי חודש, אחרי חצי שנה. והפתרון שלהם הוא אותו הפתרון של להוסיף עוד ועוד ועוד ועוד דברים חדשים מאשר להתחיל לקחת ולהטמיע את מה שאני כבר יודע ולהתחיל לחיות ולהיות אותו הבן אדם הזה כדי לסלק את לחם הבושה. עכשיו, הרבה פעמים האגו חברנו היקר זה המקום שהוא יכול להיות מאוד מאוד מאוד מתוחכם. הוא יודע לדבר מאוד יפה, הוא יכול להגיד לנו תקשיב הסיבה שבגללה אתה לא יוצא לאור עם המוצר, עם מה שאתה כבר יודע שאתה צריך לעשות, זה כי אתה עדיין לא מוכן, זה עדיין לא מקצועי, זה עדיין חצי כוח וכן הלאה וכן הלאה, ואז הוא בא ואומר לנו, שומע, זה עוד לא שם, אז אל תשב ותעשה את זה היום, תעשה, פשוט לא היום, מחר, אחרי שזה יהיה מושלם, אחרי שיהיה לך יותר ביטחון, אחרי שהמלחמה תיגמר וכן הלאה וכן הלאה וכן הלאה. עכשיו, אם אנחנו רוצים לשבור את הדבר הזה, אם אנחנו רוצים להוציא החוצה את מה שאנחנו יודעים שצריך לעשות ולהטמיע אותו בדנ"א, אנחנו רוצים להתחיל להפוך להיות הבן אדם שלא רק יודע וסופג דברים פנימה, אלא הבן אדם שמרחיב את הכלי שלו. הבן אדם שיודע לקחת את הידע החדש שהוא ספג, ולפני שהאוטומט שלו גדל ומוסיף עוד ידע חדש, אני רוצה לקחת את הדבר הקטן הזה. ולהתחיל ליישם אותו בכמה שיותר נקודות בעסק שלי, בחיים שלי, בכל המקומות האלה. עכשיו, זה לא השאלה של אם אני יודע או לא יודע, אלא אני רוצה שתסתכלו רגע על זה בצורה אחרת. מה הדבר הזה שאתם כבר יודעים שאתם צריכים לעשות, ואתם עדיין לא עושים? לא עוד משהו שאתם צריכים ללמוד עליו או להרחיב אותו, אלא משהו שאתם יודעים מה צריך לעשות ולא עושים. אתם יודעים את זה, כן. עכשיו השאלה השנייה והחשובה יותר, אם אני באמת יודע מה לעשות, מה אני מפחד שיקרה אם אני אעשה את זה? ופה אני רוצה שאל תיתנו לנו איזושהי תשובה עסקית כזאתי, שאולי זה יעבוד, זה לא יעבוד, זה עדיין כזה חיצוני. אני רוצה שתיכנסו עוד יותר לעומק. אם זה לא יעבוד, ואגב אם גם זה כן יעבוד, מה זה יגרום לי להרגיש? ופתאום אני מסתכל על אותו הקורס יצירת תוכן שלקחתי, שמלמד אותי איך לכתוב סטורי, לכתוב פוסט, לא באמת משנה. אני יודע מה צריך לעשות, יש לי אפילו את הרעיונות, כתובים מוכנים לשיגור, אבל לא לוחץ על הכפתור הזה של הפאבליש. למה? כי יש לי סרטים בראש של אולי זה לא יעבוד. עכשיו, גם עם זה אני יכול להתמודד. יהיה פחות כסף, לא תהיה חשיפה וכן הלאה וכן הלאה. זו לא הנקודה. השאלה זה מה אני מספר לעצמי שאם זה לא יעבוד, מה זה אומר עליי? שאני לא מספיק טוב? שנכשלתי? שאנשים יראו שאני לא כזה מוצלח כמו שהם חושבים? ששרפתי כסף? להתפודד עם אכזבה? או מהצד השני, חלק הפחד מההצלחה, מה אם זה כן יעבוד? תהיה לי יותר אחריות, אני אצטרך להחזיק יותר אנשים עם משכורות, יהיה לי פחות חופש, יצפו ממני ליותר, אני לא אוכל להתחבא יותר, אני לא אוכל לברוח כשזה לא מתאים לי. שם זה בדרך כלל מתחיל להיות מעניין. עכשיו תראו, אני רוצה שזה יהיה פרקטי, אני לא רוצה שזה יהיה עוד איזשהו משהו כזה וואלה מגניב, נכון. אני רוצה שתיקחו עכשיו משהו מתוך כל הדברים האלה שאתם יודעים שאתם צריכים לעשות, ותקראו לזה ותעשו שם פעולת... מילימטר, או במילים אחרות שאני אוהב להגיד, המינימום ההכרחי המטומטם. ומה זה אומר? במקום לשאול שאלה מאוד גדולה, שאומר איך אני הופך להיות יותר עקבי, שאלה ענקית, משהו נורא כיף להתעסק בה, כי מתישהו אני אהיה כזה ואז אני אבין את הבעיה ואז אני אבין את התשובה. אני לא רוצה שתשאלו את זה, אני רוצה שלא תשאלו גם איך אני הופך את העסק לחלוטין או איך אני מפסיק לפחד מחשיפה. אז רציתי שתשאלו, מה הפעולה הקטנה ביותר שאני יכול לעשות כבר היום שהפעולה הזאת תהיה הוכחה לזה שלא רק שאני יודע, אלא אני כבר מבצע. אם זה תוכן, זה לא לבנות עוד אסטרטגיה גדולה, אלא זה לצלם את הסרטון ולהעלות אותו. אם זה מכירה, זה לא לבנות עכשיו מערך AI שלם שמנתח לי את השיחות וכן הלאה וכן הלאה, אלא... אותה שיחה שאתם מפחדים ממנה, תעשו אותה. אם זה המחיר, להעלות את המחיר, לשלוח את ההצעת מחיר, הדברים שאתם יודעים מה צריך לעשות, והדבר הקטן ביותר שאתם יכולים לעשות היום כדי לעשות אותם. והטעות הנוספת שקורית סביב הדבר הזה, זה שאנחנו חושבים שאנחנו צריכים להרגיש קודם כל את הביטחון של אני יודע שאני מפנש את המוצר שוב ושוב ושוב ושוב ושוב. ואז אני יוצא החוצה כשיהיה לי את הביטחון. אבל זה פועל בדיוק הפוך. הפעולה הקטנה ביותר שאני עושה אל כיוון הדבר הזה, שאני יודע שאני צריך לעשות ואני עושה אותו בכל זאת, יוצרת לי את ההוכחה לעצמי, יוצרת לי את האמון לעצמי, יוצרת בי את הביטחון לעצמי, שגם אם יש משהו שאני חושש ממנו, מפחד ממנו, אני עושה אותו. והחלק היפה... זה אחרי שעושים את זה פעם אחת, פעם שנייה, פעם שלישית, אפילו אחרי הפעם הראשונה, מסתכלים רגע אחורה ואומרים, לא מאוד קשה. הדבר הזה שהפחיד אותי לעשות, אני כבר אחרי הפחד הזה, הוא כבר לא מפחיד אותי. יהיה בכדים חדשים, שמחו על האגו היפה שלנו, שידע להציג לנו סיפורים חדשים של אם אני אעשה את הדבר הגדול הזה פי מאה יותר גדול אז ואז, זה תמיד יהיה שם. אבל העניין זה שברגע שעשיתי את הפעולה, ועברתי לשלב הבא, אני מסתכל אחורה, הפחד שנהיה לאותו עד אותו הנקודה כבר לא נמצא שם. עכשיו רגע אם אני חוזר לרעיונות של אורות וכלים, אני מזכיר לכם, הבורא רוצה לתת לנו כל הזמן, הסיבה שאנחנו לא מקבלים את מה שאנחנו רוצים היום זה כי אנחנו לא מסכימים. אני לא מסכים מתוך פחד של אם אני אעשה את זה אז יקרה משהו, לא יאהבו אותי, יצחקו עליי, אני לא אצליח להחזיק וכן הלאה וכן הלאה. דבר שלי מאוד עוזר זה לבורא, והמטרה שלנו פה זה חוק השתוות הצורה, לבורא יש רק זמן אחד, הווה, בלבד. ובכל פעם שאני מוצא את עצמי עושה מתמטיקה של אם אז, אני מנותק. אני לא בהשתוות הצורה ואני יכול לשכוח מניסים. אם אני מסתכל על מה יקרה אם, אם אני חושב על אם זה יעבוד, אם יהיה צפייה, אם יגיעו לידים, יגיעו לייקים. פספסתי את הנקודה, כי הראש שלי והתודעה שלי לא נמצאת בהווה, הזמן היחידי שיש לה בורא, אלא מה יקרה אם. ושמה מגיעים הרבה מאוד פחדים, מגיעים הרבה מאוד חששות וכן הלאה וכן הלאה. זאת אומרת, שימו לב, אורות וכלים, אני לא רוצה שתמשיכו לחפש עוד אור, עוד ידע, עוד הבנות, עוד חלומות, עוד חזון, עוד כלים, עוד סקילים. ניקח את זה לעולמות שלנו, אלא הרבה יותר חשוב זה איך אני לוקח את הדבר הקטן שאני יודע שאני צריך לעשות אותו, אני יודע גם איך לעשות אותו, אני יודע גם מה לעשות בו, ואשכרה הופך להיות הבן אדם שעושה אותו. כי כל פעם שאני עושה את זה, בנקודה קטנה וקטנה וקטנה, אחד אחרי השני, למרות אותה התנגדות, למרות אותו הפחד, הכלי שלי גדל. כל פעם שאני לא בורח מהפחד, הכלי גדל. כל פעם שאני מקיים מילה שנתתי לעצמי, הכלי שלי גדל. כל פעם שאני בוחר פעולה במקום עוד מחשבה, הרהור, דחיינות וכן הלאה, הכלי שלי גדל. כל פעם שאני מצליח ליישם בפועל את מה שאני יודע שאני צריך לעשות, הכלי שלי גדל. וחברים, זו העבודה. היחידה שלנו. הבורא רוצה לתת לנו הרבה יותר ממה שאנחנו רוצים לקבל. זאת אומרת, יש שפע לכולם בכל מקום שהם נמצאים, בכל אינדסטרי, בכל תעשייה, שלא משנה מה אתם עושים. וגם לכם, וגם לך, ולא משנה אם התחלתם אתמול את העסק, או אתם בכלל לא עובדים, אין לכם עסקים. הבורא רוצה לתת לכם יותר ממה שאתם רוצים לקבל. ולזכור את זה שהסיבה היחידה... שאני לא מקבל זה כי אני לא מסכים בגלל פחד שאני מחזיק למה יקרה אם. התפקיד שלנו זה לא לנסות להבין עוד ועוד ועוד ועוד דברים אלא לקחת את מה שאנחנו כבר יודעים ולבצע אותו במציאות כי זו ההוכחה שלנו לאיך אני מרחיב את הכלי שלי כדי לקבל את אותו אור, את אותו אשפה שגם ככה כבר קיים בחוץ ויותר מזה רוצה לתת לנו. אז לסיום, אני רוצה להשאיר אתכם עם שלוש שאלות פשוטות. אחד, מה אני כבר יודע שאני צריך לעשות? שתיים, מה באמת עוצר אותי מלעשות את זה? ושלוש, מה הפעולה הקטנה ביותר שאני יכול לעשות היום שתעזור לי להתקדם ולהגדיל את הכלי שלי? לא מחר, לא כשהפחד ייעלם, למרות החשש שאני נמצא בו. למרות שאני בחוסר ביטחון, למרות שאני לא יודע מה יקרה, אם זה יעבוד או לא יעבוד, אני עדיין פה ואני עדיין נוסד. כי יכול להיות שהשלב הבא בחיים שלכם ובעסק לא דורש עוד דברים מבחוץ. יש לכם כבר תשובה, אתם יודעים מה לעשות. עכשיו, התהליך הבא זה להפוך להיות האדם שמסוגל לחיות את מה שאתם יודעים שאתם רוצים לעשות, כדי להרחיב את הכלי שלו. וכדי לקבל אור אין סופי. חברים, תודה רבה, אנחנו ניפגש בפרק הבא.
More from idan
מפגש קבלה - קהילה גבוהה 23 - 13.07.2026 - הפסד הוא האסטרטגיה החזקה ביותר לצמיחה
