A spiritual teacher explains how giving shortens our sense of time and brings us closer to the divine. He suggests integrating a 10% tithe into business plans as concrete practice, and describes redirecting ego, envy, and pride into external giving that creates a cycle of abundance and return.
איך זה משפיע בהקשר הזה על הזמן? שאנחנו בואו נעשה רגע את החיבור ואת הקישור. אם אני יותר בנתינה, אני מפעיל יותר אור חוזר, מגיע לי, אני רוצה לקבל, אבל אני יודע שעם הקבלה הזאתי, אני ממש ליטרלי מכניס את זה בתוכנית העסקית, סבבה? אני שם אסטרטגיה ל-100,000, ובתוך זה, בתוך האסטרטגיה, יש לאן הולכים ללכת 10,000 שקל, שזה המעשר במקרה הזה. ליטרלי לאן אני הולך לתרום, לאיפה אני מפסים את זה, כי אני מקבל, שום בעיה, אבל אני כבר רוצה להיות מוכן לאן הם יוצאים. יגדילו ויאמרו חבר'ה שקודם כל מוציאים ואז רק פותחים את הכלי כדי לקבל. זה כבר מעלה מאוד גדולה. אבל אני רוצה להבין שאני מתחיל לרצות דברים לא רק כדי שיהיה לי טוב, לא רק שיהיה לי מגניב, לא שיהיה לי נוח, לא שאני אקבל חוויות, לא רק שזה. אני רוצה לחבר כל דבר שאני רוצה לקבל, למה אני רוצה, עם הדבר הזה שאני אקבל, לתת איתו הלאה. אוקיי? ואז, מה שנקרא, מתאים את עצמי לבורא, אני נמצא בנתינה מתמדת, ואז שום בעיה, יש סרקולטרי, יש מעגליות חזרתיות, אני מקבל, משפיע החוצה, דרך ההשפעה שלי החוצה, אני ממשיך לקבל עוד, משפיע החוצה, ממשיך לקבל החוצה וכן הלאה וכן הלאה. ברגע שאני רק מקבל ומקבל ומקבל ולא משפיע וזה נעצר, כמו ביצה אל מול נהר, ביצה בסוף יש בה מים, אבל מסריחה, נהר תמיד יהיה טרי, תמיד יהיה פתוח, מה שנקרא. כשאני יותר מפעיל, סליחה, יותר אור חוזר, אני יותר בנתינה, יש לי גם הרבה יותר רצון לקבל כדי לתת. אמרנו, אני שם את זה ממש בתוכנית העסקית. אני יותר דומה לבורא, אני בנתינה מצמדת, אין מימד של זמן כשאני נמצא במקום של הבורא. ואז כל הברכות שמגיעות לנשמה שלי, מה שנקרא לכלי, שהרחבתי והרחבתי והרחבתי והרחבתי והרחבתי, מופיעות במציאות, מה שנקרא, בשנייה. ככל שנדע, וזה הדרך להקריס את הזמן, וזה רגע בעולם המציאותי שלנו. ככל שנדע לזהות יותר פעולות של אור חוזר ביום יום שלנו, פעולות של אגו, כבוד, גאווה, כורח, כל הדברים האלה שאנחנו משתמשים בהם, בכלים האלה, כדי לקבל יותר בשביל עצמנו, בשביל עצמנו, בשביל עצמנו, בשביל עצמנו, בשביל הכפיים, בשביל האגו, בשביל הסטטוס, בשביל ה... וואטאבר, מכל בן אדם לכל דבר. ככל שנדע יותר לזהות יותר פעולות שאנחנו עושים, ככה נדע לעבוד עליהן יותר, ככה נדע לשים עליהן יותר פוקוס, ונגיד, אוקיי, לא רק שאני משנה את עצמי ומרחיב את הכלי, זה הדרך שלי לייצר אור חוזר, אור חוזר, הנה שווה לי במירכאות לעשות, כי דרך אור חוזר זה הדרך היחידה שלי להיות דומה לבורא. אני רוצה להיות דומה לבורא, זה אומר שאני גם רוצה לקבל את כל השפע, ואין לי שום בעיה לקבל את כל השפע, אין לי בעיה לכוון, להכניס 10 מיליארד דולר ביום, כי אין פה עניין של זמן, כן? ואם אני מתחיל לעשות את המילה נורא ביום, אני רוצה לקחת לפחות חמש ואיתם לתרום, להשפיע על הקהילה, לגייס עוד עובדים לעסק, כדי לתת החוצה כמה שיותר כדי להיות כמו הבורא. ברגע שנעשה את זה ונדע לזהות את הפעולות ונעבוד עליהן, אנחנו נשתנה ממש, ליטרלי, בפועל, אנחנו נתנהג כמו אנשים חדשים, כמו אנשים שלא מכירים את עצמם לפעמים, באותו הרגע נהיה נגד הטבע שלנו לרצות לקבל עבורנו בלבד קבלה, ונהיה יותר בנתינה עבור אחר, נתינה, וזה ליטרלי. מה שנקרא, הדרך מכווצת את הזמן. זו הסיבה שאנחנו לא מבינים איך זה הגיוני שיש רשעים שטוב להם וצדיקים שרע להם. אנשים שאנחנו, בואו נראה איזה סכמר, איך זה הגיוני שהוא כל כך זה. כי ביום יום אנחנו שוכחים את תפקידו של הזמן, אנחנו שוכחים להגיד שיכול להיות שעכשיו אני מסתכל בבן אדם בצד השני ויש לו את כל מה שזה, אבל וואלה, בתפיסה שלי הוא חרא של בן אדם. שנייה, האם אנחנו יכולים להגיד? שעוד 20 שנה הוא לא יקבל מחלה, כן או לא, אנחנו לא מחליטים לו את זה, ואנחנו שוכחים את זה ביומיום. מה קורה כשהדבר הזה קורה? אצלנו זה מפעיל קנאה, וברגע שזה מפעיל קנאה, אני לא רוצה להיות כמו הבן אדם הזה, כי זה אומר לי, וואלה, אם אני רוצה הרבה מאוד כסף, אני אהיה בן אדם רע, וזה מה שמייצר אמונות מוגבלות, וכן הלאה וכן הלאה וכן הלאה, זה מה שנקרא הבצעה ל-10, אולי אפילו הבצעה ל-300, אבל מה שאני רוצה לקחת מהיום, זה להבין שאם אני רואה את הדבר הזה, אחד, אני לא מבין. אין לי את המרווח של הזמן, so-called, או את הפער בין הסיבה לתוצאה בחיים שלו, וזה גם לא התפקיד שלי. אני לא הבורא ואני לא משיח ואני לא נביא ולא שום דבר. לא התפקיד שלי לעשות שום דבר, ולא התפקיד שלי להגיד לו אם זה נכון או לא נכון, זה החיים שלו וכל זה. מה אני כן רוצה? אם אני מסתכל עליו וזה מעורר אצלי קנאה, אני רוצה להגיד, רגע, אני גם רוצה את הכסף הזה. זה מעורר אצלי קנאה. קנאה? למה זה מעורר אצלי קנאה? כי יש לו ואין לי. אז קודם כל אני פועל מתוך מקום של חוסר, כבר נפלתי מה שנקרא, אני כבר לא בשפע. אני כבר לא מיושר עם הבורא, אוקיי, אז בואו נעבור לנקודה הזאת. זה מעורר אצלי קנאה, למה אני מקנה? כי אני גם רוצה את זה. למה אני רוצה את זה? אה, רגע, אני רוצה את הלמבורגיני הזאת כדי לנהוג ברחוב ושיסתכלו עליי בבורא? אוקיי, האם זה תורם לעולם? האם זה נותן משהו לעולם? לא, זה לעצמי, זה לא המניע, זה לא יכול להיות המניע. יכול להיות שאני עדיין ארצה את הלמבורגיני הזה, אבל הלמבורגיני הזה, המטרה שלי, ראיתי את זה ממש יפה אצל בחור שאני עוקב אחריו, דן מרחל, שיש לו קולקשן של סופרקארס, שהוא הולך עם הסופרקר שלו למתחמים של חבר'ה צעירים ומראה להם, אומר להם להיכנס לאוטו לראות את זה, נטו כדי להשפיע עליהם ולתת להם השראה שגם אתם יכולים. אם תעבדו, תרצו, טה טה טה טה טה טה טה, אז גם עם למבורגיני, שזה הסמל מה שנקרא לתאווה חומרית, ניקח את זה ככה, אפשר לרצות אותה כל עוד אני רוצה לעשות איתה משהו טוב. כל עוד היא משפיעה החוצה, אין לי שום בעיה, תרצה את הלמבורגיני, תרצה מטוס פרטי, הכל טוב. אבל אם אתה רוצה את זה, בשביל שיגידו לי איזה דותה חטאה, כל הכבוד, כפיים, הערכה, אגו, כבוד, כוח, המניע הוא לא מניע נכון. אם אני רוצה את הלמבורגיני הזה, אם אני רוצה את המטוס הפרטי הזה כדי לטוס יותר מהר בין מדינות כדי להתנדב, או כדי לתרום, או כדי להטיס אנשים בערך כבש להם, וואטאבר, אבל כדי לקבל את הדבר הזה, כדי להעביר אותו החוצה, מעולה, תרצה ותרצה הרבה יותר מזה. העניין שבתוך הכוונה של הרצון לקבל, יהיה חיבור מאוד מאוד מאוד מאוד מאוד חזק לרצון לקבל בשביל להשפיע. הלאה.
מפגש קבלה - קהילה גבוהה 23 - 13.07.2026 - הפסד הוא האסטרטגיה החזקה ביותר לצמיחה
