פרק 11 - אורי שפירא - פודקאסט כל אחד יכול
Ori Shapira, a digital marketing expert, shares how she built a successful remote business after overcoming sales fears and finding a mentor. She emphasizes persistence, setting measurable goals like 30,000 shekels monthly, and treating life like a game to reduce pressure.
Chapters
כל אחד יכול, כל אחת יכולה. יכול להיות שקשה לכם להאמין, אבל גם אתם יכולים. ושאף אחד לא יגיד לכם אחרת. אני דני יעקב, וזה הפודקאסט כל אחד יכול, בו הוכיח לך מפרק לפרק עם כלים ודוגמאות, ממאות ספרים, הרצאות ואלפי יזמים שפגשתי בדרך, איך גם אתה וגם את יכולים להתקדם כבר היום לעבר החלום הגדול ביותר שלכם. למרות שזה קשה, למרות שזה ארוך, אני מאמין בכם. ואתם? כל אחד יכול, מתחילים עכשיו. בוקר טוב חברים, ברוכים הבאים לפרק מספר 11 כבר בפודקאסט כל אחד יכול והיום יש לנו אורחת מדהימה, אורי!
בסדר?
פעם שלי.
באיזה כיף, באיזה כיף, על איך אני יכול, יאללה.
על איך אתה יכול, על איך את פה טובית. אורי, יש לך סיפור סופר מעניין, אנחנו עוד לא מציינים פה, אתם אומרים, אתה לא יכול להפריע לזה שאנחנו נמצאים בתאילנד, שזה כבר היעד השני שלי עם לוריס, שזה לקראתי הסלחה way way over לכל מה שאני מדבר היום. אני לא רוצה לספר איפה העיקר, אני רוצה שאורי תספר, ולוחה באה, מה שלומך?
אני מפרסס, כאילו הלוחה נמצאת, אני עם הרגישה נהדר. אני יודעת הבוקר התחיל בוואו, וכשהוא מתחיל ככה באמת מהפה הזה אז בכלל. איך הכרנו?
מי את?
מי אני?
מה קורה?
מי אורי? נעים מאוד. האמת שהיום בבוקר ממש לפני שבאתי לפה אמרתי לעצמי, הנה אני אבקש ממנו להגיד מי אני, ובאמת, מי אני? מה עושה קוראים זנוקר? אומרת לי קוראי שטויות. בעיקר מתעסקת באמת בשיווק, אבל אני אוהבת להגיד שאני מתעסקת באנשים, לרוב זה המיין גול שלי, זה המקום שאני הולכת אליו והייתי בו כל החיים, אז גם בשיווק אני תמיד מתעסקת עם אנשים. אבל כן, משווקת, מנטורית וכן הלאה וכן הלאה, ובעיקר נהדית מהחיים, כי זה הכי חשוב.
הייתה לך שאלה מעניינת באמת במנטורית.
כן, כי מה זה בן תור, אתה יודע, כאילו...
בוא ניכנס לשאר, טוב. אוקיי. בת כמה?
אני בת 22, נגרה בבני ימינה, המקסימה והמהממת. כן, ונכנסתי לעולם הדיגיטלי הרבה מאוד בזכות ההיכרות שלנו והגישה שלנו שם להר. זה אדם שעולים עם נציג הכיף.
קרנו בעצם, מורי.
זה אדם. אז קרנו בבנסקו, בחופשת סנובורד, ראיתי את עידן מגישים את החלום שלי בגדול, כאילו חי את החיים שאני רוצה לחיות, לשבת עם מחשב, לעבוד, בלתייל כאילו, ולעשות, פשוט לחיות ב... אז יש פה מיני מקורות. אז הרמתי טלפון וככה באמת החיבור בינינו היה מדהים ואז ככה הכל התגלגל ונכנסתי לעולם המרגש הזה מאוד מהר.
אז אני רגע רוצה לשתף פאנסט שלי, איזה סגרת טובה פה. אז תורי באמת הקמנו לוואנס קושן עכשיו, רואה שאנחנו נשמעים שנתיים? מ-2012.
שלוש שערות, מרצועה, מפס, שלוש שערות, ארבע, כן נכון.
וואו, עושה סקריט. אמרתי וואי, ואז באמת. ישבנו בבר, קשקשתי אפילו קצת, לא יודע אם אמרו אותו עם שרה מבחינתכון, וחודשיים אחרי זה, או קצת יותר מחודשיים אפילו, אני מקבל טלפון, אבל יש לך איזה, אני כאילו, אני זוכר שהביאה את ארה״ב, לדבר איתה, ושרה אומרת לי, אבותי, צריכה להתייעץ איתך בשביל זה. ואני זוכר שיחה של שעה בערך, אולי קצת יותר, שפשוט שואל אותי, כאילו, מה אתה חושב על התחום, מה לדעתך כדאי לי להיכנס, לא כדאי לי, מה זה מתאים לי, מה זה, ונראה לי שדיספורט. כן היית שם, אמרתי כאילו, מה שאני חושב, וחד משמעית. והחלק המאוד יפה שמאוד כיף לי, וזה גם אחת מהסיבות המרוכזיות שאני חושב שיש פה כך הרבה ללמוד ממך על העניין הזה של, זה עד אפריל, אני קובע את השיחה של, תגיד, שיווק דיגיטלי, כן, לא? פספורו פחות משנה, אנחנו אפילו לא באפריל הזה, וזה קרה עוד כמה חודשים טובים קודם, כן, עסק בשיווק דיגיטלי, נוכחות מדהימים. מנטורית בריצ'ר, אשכרה מלמדת אנשים את מה שלפני פחות משנה לא היה לך מושג, או שלא ידעת מה זה. לגמרי. ובעיקר מעבירה את הדרך הזאת הלאה בצורה שהיא מאוד נותנת, מאוד כיפית, מאוד יפה. היא מאוד פשוטה גם, בלי כל הסיסמאות, בלי כל הזה, היה להם שיחה טובה לפני, אני אגייס גם עכשיו על זה. ומעניין אותי לשאול, קודם כל, למה שילמו לי איתה?
קודם כל תודה. על הרמה הזאת אני גם, על מזל שאני שזופה אז אני לא רואה את זה למסמיכה. למה שיווק דיגיטלי? יש לי סיפור מעניין, בגיל 15 אמא שלי לקחה אותי לאיזשהו סמינר יום כזה של בן אדם, המנטור הראשון שלי, אליהבה אלאלוף, מאוד מעריכה אותו, הייתי בת 15, קנקו לי ילדה חמודה. ואף פעם לא הייתי בעד תארים וכאלו, לא כל כך אהבתי את בית הספר ואת המסגרת, אבל אחרי שהייתי באותו סמינר ביום שישי, הבנתי שהדור היחיד שאני מוכנה ללמוד זה טוב בתקשורת חזותית, התעסקות בכל העולם הזה, קופי רייטינג, שינוי מחשבה וכזה, ואז שם משהו כאילו נעלם, כבר עסקתי להתעסק בזה. תקופה אחרי זה חשבתי ללמוד UX/UI, זאת אומרת משהו תמיד היה שם, ואז פתאום הבנתי שאני רוצה באמת את החיים האלה של עבדות ולהסתובב ולטייל ולראות, כי אני מבינה גם היום שלי הטיול הגדול כשמו כנו פחות מתאים, אני צריכה איזשהו משמעות, האדם מחפש משמעות, מה לעשות. ואז זה התחיל כאילו לקפוץ לי, האמת שבדיעבד כשהתחלתי ללמוד פתאום נזכרתי ששנה לפני זה ראיתי את הקורס מבוא של שלו, כי פיפי, שכחתי מזה בכלל אחר כך. אז באמת זה, אבל הסיבה העיקרית של השיווק דיגיטלי זה גם כי זה באמת משלל הרבה כלב שאני אוהבת אותו טובה בערך, אבל גם ראיתי אתכם שם בבנסקול, היית גם אתה וגם... מלא, כאילו כל מי שהיה שם הייתם עם מחשבים פתוחים גם בבוקר עליו ובצהריים על הזה. לא בא אותי בני גם, כאילו, פשוט בני זה.
פעם ראשונה שפגשת כתנבולת הדיגיטלית, כאילו, היא ידעת שזה קונספט.
יודעתי שזה קונספט, גם שאפתי אליו, אבל אף פעם לא ראיתי את זה כאילו פרופר הלכה למעשה. גם פה לפעמים אני תופסת את הראש, אני נכנסת לקורוקינג ספייסס ואני אומרת, וואו, כמה אנשים חיים את החיים האלה. מטורף.
מה מה שפתח לך עניין? כאילו למה החלום הזה?
יש חופש נורא מיוחד, גם חופש נורא מיוחד בלהיות בחופש המיקום כזה, שזה פשוט חופש, וגם אני מאוד אוהבת תרבויות, אני מאוד אוהבת אנשים, אז אופי הטיול שלי בדרך כלל, גם כשאני באה לטייל במקומות, אני אוהבת להרגיש את המקום. אני אוהבת ללכת לקפה שלי ולבן אדם ולפה ולשם, הדברים הקטנים האלה זה מה שעושה לי את זה. אז זה נורא כיף לעשות את זה, להיות חודש וחצי במקום מסוים, אתה חווה אותו אחרי שבערבה איש בחזקון בטלה. רק בקופניאן, בטלה אני שלושה חודשים פתאום סבלתי.
אז רגע, אני רוצה לשים את זה על קין, בסדר? יש משהו להשקיע. אחד הדברים שאני מאוד מאוד מעריך פה כבר עד שלבים, ורציתי להגיד את זה, זה העניין של לקבל הפרוטופ מה... העניין של לזוז, העניין של, יש פחדים, ודיברנו עליהם רגע קודם, נספח כמה שאת רוצה וכמה שאת מוכנה לשתף, ולפעול למרות זאת אל מול איזושהי תמונה שעכשיו אני מבין גם שבבאנסקוויץ תאירה לך כמשהו שאת רואה שזה דואבל, זאת אומרת זה בר הישגיות. כן. ואנחנו מדברים שיחה ראשונה באפריל, את לפני... לפני למידה של מה זה פייסבוק אדס, אם נקרא לך דרך זה, ואנחנו פחות משנה, ואז כבר שלושה חודשים וטיילנד, שהיו גם כמה תחנות בדרך, ואמרת, מה קורה, מה זה המעלי כזה, כאילו, איך זה כזה מהר, מה היה בדרך, מה היו הקשיים, מה היו הפרדיקטס, לך בכל זאת תשבור, ומה הדבר שזה באמת חימני אותי, שהחזיק אותך אל מול כל הקשיים של היום יום, של I'm gonna do it, no matter what. כי הנה, אנחנו פה.
כן. זו הייתה שנה משובחת לחלוטין, אז כנראה הייתה השנה הכי משובחת שהייתה לי בחיים. אז באמת הטיימליין היה... אני חטפתי כפה במילואים שסובבה אותי, ואז אחר כך באמת נחשפתי לדבר הזה שעשיתי, אמרתי, אוקיי, בא לי גב. עכשיו, איך זה קרה כל כך מהר? במירכאות, בסדר? כי תמיד אפשר לעשות יותר מהר או יותר ליד לכל אחד הקצב שלו, אבל זה קרה כי הייתי במוכנות מאוד גדולה לדבר. זאת אומרת, הייתי במקום שקודם כל לא היה לי מפסיד יותר, אני פטרתי מהעבודה, היה לי איזשהו עסק שהבנתי שהוא לא מתאים לחיים שאני רוצה, זאת אומרת שהייתי אני בעולם אחרי מילואים, אחרי הבנה של כאילו, אוקיי. אם אני לא עכשיו עושה מעשים אקטיביים כדי לחיות את החיים שאני רוצה לחיות, מי יודע מה יהיה מחר? בוא נעשה את זה, בוא נחיה את היום. אז אני חושבת שבאמת הגעתי עם מוכנות פנימית מאוד מאוד גדולה, וגם אמרתי, הקטע הזה של השיווק, יש כל מיני נדבכים כזה מהעבר שלי, גם מליאה וגם זה, שבאמת הביאו אותי לאיפה שהגעתי שמה. הדרך הייתה כזאת, אני התחלתי ללמוד, תוך כדי הלמידה התחלתי כבר לעבוד וכזה להשתבשף. ואז איזה בחור, שלא יודעת אם אתם מכירים, קוראים לו עידן יעקב, עלה באיזה אחד הליידים ואתגרת אותי להגיע, זה היה לקראת סוף הראשוני, להגיע ל-30 אלף בחודש, בתוך חודשיים כאילו. עכשיו בהתחלה זה היה נשמע לי מטורף, כי זה 30 אלף, אבל בגדול מדובר ב-15 אלף שקל בחודש, דואו בוד, לפני זה עשיתי 12, זה לא כזה נורא. כן. אבל כששווה לי את ה-30, אני נליסרטתי לחלטית, איפה הפסיקתי לדבר על הדופק? אבל אני אוהבת אחרויות, אז התחלתי כאילו להיכנס בדבר הזה, להיכנס לעומק, וזה היה מאוד מאוד מעניין, עשיתי הרבה מאוד דברים באותו רגע. הבנתי מה לא, הבנתי מה כן, ואז באמת כשסיימתי אחרי איזה שלושה חודשים מרגע שהתחלתי ללמוד, אז הבנתי שאני כאילו, היה עוד חודש או עוד שעה כזה עבדתי בבית, ואז אמרתי אוקיי, למה נכנסתי ללמוד שיווק דיגיטלי? כדי לעשות נוודאות דיגיטלית, אז למה אנחנו לא קונים כרטיס?
אני רגע רוצה לראות איך עושים את זה לפני הציסו. אוקיי, את נכנסת ללמוד לאפרי. כן. לומדת את הקורס, לפי מה שאני מבין גם עובדת תוך כדי הלמידה.
נכון.
זאת אומרת, במנטליטיות עקרונית שונה מרגע שאת צריכה לסיים את הכל ואז להתחיל את הכל ואז לעשות את זה, אלא לרוץ יותר מהר, בעיקר למענה של הפעולות, ואת מתחילה לקבל, להביא סכומים שאנשים כאילו לא עושים כמעט בכלל.
כן.
מה... ואני מקווה והוא הכיר את העניין של האתגר של הדחיפה הזאת, תשב. אבל מה קורה, מה קורה, מתי את מגייסת את הלקוח הזה, מתי הגיע לי לקוח ראשון? כמה זמן לקח מהלקוח הראשון להגיע לאותם השלושים? מה המהלכים הממוטלים שעשית ברמת התכנונה בעצמך, ברמת הפעולות בשטח, ברמת ה...
האם זה בכלל אפשרי? כן. צריך להעיד ש... אני בן אדם שהוא מאוד מאוד מחובר לעצמו, השנה הזאת הביאה איתה הרבה הרבה דברים, אני מאוד מאוד מחוברת לעצמי, וכשנכנסתי לדבר הזה, כל צעד שעשיתי, הצעדים הראשונים רעדו לי על היוקר. פיזית, חרדות, כאילו, אני לא מכירה את עצמי ככה. וממש נכנסתי לעולם שאני לא מכירה, פתאום חשבוניות. אתה יודע, אנחנו נצחיק. פתאום כאילו מדברת עם אמא שלי, אמא, איפה עושים הצעת מחיר? היא ילדה, תינוקת. מה מלקוח אותך? כאילו, לא יודעת כלום. וזה לא פשוט להיות במקום כזה שאתה ג'וניור ואתה לא יודע שום דבר מהעולם. אבל אחרי שבועיים שהייתה לקוח הראשון, את הלקוחה הראשונה, ושהתחלתי קצת לעבוד, הבנתי, אוקיי, זאת הדרך היחידה. כאילו, הדרך היחידה היא לשים את עצמי במקום. כמו שאנחנו הולכים לחדר כושר, אני מתחילה, זה לא מצליחה זה, עד שאני אהיה יותר חזקה ואשאיר נבנת, כמו שאני הולכת לקרוא ספר, לא יודעת שום דבר כדי ללמוד. וזה ממש ממש קרה שמה, וזה היה סופר משמעותי. עכשיו הקטע הזה של הפעולות, כשהפחד הוא כל כך גדול, הוא יכול לשתק אותנו. וזה גם כמעט קרה, אבל הפחד הוא היה כל כך עמוק, כי זה היה דברים שכאילו, אני יודעת שמה שאני עושה עכשיו מקדם אותי לעבר החלום שלי, והוא על אחריותי בלבד, ואין בו אף אחד שיגיד לי כן, לא, למה לא, אז הוא הפחיד אובר, וזה היה נורא קשה לעשות את הצעד הראשון, אבל ברגע שהוא נעשה, משהו נפתח. ואז היה, כאילו ואז הדרך כזה הגיעה בהמון מהר.
זה הפסיק להפחיד?
זה ממש לא הפסיק להפחיד, אבל זה כאילו, כמו שאני משחקת כזה משחק על זיכרון, ולפני שאני משחקת אז צריכים להסביר לי את החוקים, אז בחיים אף אחד לא מסביר לנו את החוקים, אנחנו צריכים להבין את האיבר בעצמנו. ואז ברגע שאתה מבין את זה, אתה מבין, אוקיי, בשביל... שחרר את הפחד אני צריך לעשות, אוקיי, אז ברגע שעשיתי את זה, אני פשוט משכפלת את מה שהולך, זה לא מפחיד פחות, עדיין מפחיד לפעמים יותר, לפעמים באותה רמה, לפעמים פחות, אבל זה, וכמובן שאנחנו יודעים שככל שאני אעשה את אותה פעולה יותר זמן, ככה יהיה לי יותר ביטחון לעשות אותה. כן, אבל הנקודה של ה-30,000 זה היה נורא נורא מעניין, מה שקרה שם היה מאוד מיוחד, הוא... הוא שינה לי את ה... יש את זה שלא הגעתי ל-30 מעגול, הגעתי קצת פחות, אבל בסדר.
זה לא רשום, רק.
אבל מה שקרה שם היה מאוד מאוד מעניין, כי זו הייתה פעם ראשונה שלא הלכתי קדימה, אלא הסתכלתי על המספר וממנו גזרתי אחורה, וזה היה מאוד מאוד מעניין, ופגשתי כל מיני צדדים של עצמי, אז הוא פה מועדף, אין בעיה.
אם יש משהו אחד שאתה אומר שכאילו, או מישהו לפני ה-30,000, כאילו, זה אחרי, שמשהו השתחרר, ומשהו שאתה אומרת כאילו, למדת פה על עצמך, שאתה אומרת, רגע, תתנו לו לפחד, זה מה גם אני מאוד מצפה עליו, של רק אז שעשיתי את הפעולה, הבנתי שאוקיי, זה עדיין ממשיך להפחיד, פשוט צריך לשכפל את אותה הפעולה, כי הנה היא כבר הביאה לי את התוצאה שאני רוצה. וזה תמיד נמצא רגע אחרי הפחד. אבל מה היה הדבר שנתן כזה את הזרז? כאילו, מה קורה ברגע שיש קפיצה כזאת משמעותית? ובעיקר והשאלה זה מה קורה אחרי הקפיצה הזאתי, שלפעמים זה לא מגיע רק פה.
לא. האמת שקראתי ספר ממש לפני, כי ממש לפני כל האירוע הזה סיימתי אותו, ספר שקראתי פעמיים, גם כשהייתי ילדה, דרך לפי 15-16, וגם עכשיו. מן הסתם, חיים אחרים בן אדם אחר, אתה רואה את הספר השונה, ספר היזמים החדשים של רונן גפני, ספר מדהים, הם יצרו את המשחק פרשבי, זה משחק של עסקים וכזה, ושם הם מדברים על איך לקחת את החיים האלה כמשחק. אוקיי. וזה דבר שכשקראתי אותו שם, משהו... משהו כבר לא היה אותו דבר אחרי שקראתי את זה. הסתכלתי, כאילו, משהו במשקפיים שאני אותה על פניי השתנה לחלוטין, וראיתי את העולם הזה הרבה פחות רציני. כאילו, אוקיי, אז הפחדים האלה, הדברים האלה שאני עוברת ואני יכולה כאילו להשוות אותם לאיזה שלבים במשחק, שאתה יודע, השיעורים שלנו וכזה. ואם אני הולכת עכשיו ולוקחת את הלקוח הראשון ולא הלכנו ביחד, אוקיי, מה? אז מה קרה? אז תעבדי יותר קשה לי, בסדר? כאילו, כל הדברים האלה שזה פתאום פשוט מקליל את החיים יורה, ופתאום אתה מבין גם, אתה לאט לאט משתחרר מהמסגרות, זה קרה לי לאט, אתה משתחרר מהמה אני חייב לעשות, מה אני, כאילו כשאני נכנסתי לדבר הזה, הדברים שלי לא היו כזה בעד. זה לא היה כאילו יאללה מה מיופי על החיים.
מה היה רצפיו?
הייתי אחרי עבודה משרה עם משכורת מאוד מאוד יפה, בטח להגיד שלי, ותפקיד וניהלתי צוות וזה, ואחר כך פתחתי עזק לשנייה וחצי, שהיה מדהים, היה כיף, אבל כאילו לשנייה וחצי ואז הבנתי שהוא לא באמת מטיב לי, שהוא רק כאילו חלום יפה. וההורים שלי פחדו עליי, כאילו תשמעי, תקופה מורכבת וגם דינה וזה, הם שניהם עצמאים, אז הם כאילו לא רצו שאני אחווה את הדבר הזה.
רצוי שתלכי לתואר לימודים וכאלה?
אמא שלי פחות, אמא שלי כבר הבינה את האירוע, אבל אבא שלי כן. והאמת שהאינסטינקט הראשוני היה כזה, מה אתה אומר לי עכשיו? כאילו, מה אתה זה? אבל אני מבינה את זה, כאילו, ממש קיבלתי את זה בקבלה בהבנה שהוא מדבר מתוך המקום שלו ומהאמת שלו כבעל עסק במדינת ישראל, שזה לא כזה פשוט. אבל אז... אני הרווחתי באותה משכורת שהייתה לי, הרווחתי 12,500 שקל, ובחודש הראשון שפתחתי את העסק באמת כאילו פרופר התחלתי את זה, עשיתי 12,600, ואז אמרתי לעצמי, אוקיי, קודם כל הייתי בהלם, אבל כאילו, אוקיי, אז עשיתי את מה שעשיתי שם, אז בוא נקדם אחרי שאתה, אוקיי, סבבה. זהו, אחרי זה בסדר, תסתדר.
אוקיי, אז יש פיצחת די מהירה בתוך הביזנס. מה קורה? מגיעים לאיזשהו פיק, ומצליחים לשמור עליו, לא מצליחים לשמור עליו, יש ציפיות לשמור עליו, שלא סובבים עליו, מה קורה? וואו, אני כדאי להגיד שם, כדאי להראות לי ש... שם אני צה"ל.
כשאני הייתי בהתחלה של העבודות הראשונה שלי, טסתי לאירופה, וגם לפני שקניתי את הכרטיס, אני כל כך פחדתי לעשות את זה, שסגרתי את הכרטיס יומיים לפני. כאילו לא יכולתי להביא את עצמי לעשות את זה. התחלתי מקפריסין, אמרתי נתחיל קרוב, ומשם אני אזרום, הייתי קפריסין, בולגריה, איטליה, כזה הסתובבתי. וכשנחבתי בקפריסין, התחלתי ללכת לכיוון הדירה שלי, בדיוק הייתה שקיעה, וירדו לי דמעות בעיניים, הייתי מאושרת, ברמה הכי גבוהה שיש, כאילו אני אשכרה צועדת כרגע בחלום שלי, אין עוצמתי כזה, אין, אין, אין, אין. ועדי שם, והייתי חודשיים באירופה, היה לי כיף, ואני עובדת, ולי מהלקוחות שלי, ואני בשיא. אני בשיא, כאילו, ואני בשיא בזמן מאוד קצר, ולהרגיש שאתה בשיא בזמן כל כך קצר, זה פחד אלוהי. יש לי, עכשיו זה לא חייב להיות פחד אלוהי, אם זה מה שאני הרגשתי, וכאילו טוב שכך בדיעבד, כי למדנו מזה המון, אבל חבל שכך בדיעבד, יש לי את הבת על האצבע, שכתוב עליה גם זה על בואו. אתה בעד שמתרכזת אותי, בטוב גם זה יעבור, ברע גם זה יעבור, ואני כל הזמן חיכיתי שזה יעבור.
את טובה.
כן, אהבתי לעצמי כל כך טוב עכשיו, זה הולך להיגמר, כאילו, זה ייגמר מתישהו בטוח, כי זה חייב, כי ככה זה עובד, ככה החיים הם עובדים. אז זה היה, אלה היו תחושות מאוד מורכבות לסחוב. לצד היי מטורף שלי כאילו וואו זה כיף והיה לי מדהים כן אבל זה מה שקראנו מעט לעט התחלתי להרוס לעצמי. ממש התחלתי להרוס לעצמי פחות לשבת פחות זה ממש ולא שמתי לב לזה בהתחלה. ועם הזמן הבנתי שאני מתחילה שאני פשוט פורסת לעצמי הנחה למעשה. ואז אחרי כמה חודשים, זה היה תהליך כזה ארוך וביתי של כמה חודשים בודדים, והיה מאוד מאוד מורכב לכלול בדבר הזה, כי זה מחיים מאוד גדול ללא מאוד גדול, ושאלתי את עצמי למה, והבנתי שאני הבנתי, שפתאום כאילו מכלום וכזה לא יודעת ולא יודעת מה עושים חיים שלי לפתאום, טירוף חד גדול ולא ידעתי להכיל את זה ולהתמודד עם זה, כי זה גם לא היה לטובה הדרגתית, זה היה כאילו, כי זה היה פיצוץ נורמלי. ואז ממש הגעתי כזה לנקודת הכאב האולטימטיבית, שם מגיע השינוי, והחלטתי שאני כאילו גם טסה לפה ולתאילנד, כזה להתחיל להבין מה אני מוצא, ו... להתקדם לשלבים הבאים ולבנות משהו יציב מתוך מקום בריא שאני לא באה להרוס לעצמי בסוף. כאילו אני באה לבנות את הדבר הזה עכשיו עם בסיס וזה, וזה מה שקורה עכשיו. ואז הגדילה היא לא רק נעימה, אתה גם, כשאתה מגיע לשיא, אין לך אפקט המכרזה, אתה מרגיש שזה המקום שלי. וכשאתה מגיע מ-0 ל-3,000 בתוך 4 חודשים, אתה אומר רגע שנייה, מה?
מה אני עושה פה?
מה אני עושה פה?
מה הקשר? איפה אתה מתבטא בהם? כאילו את אומרת עכשיו יש איזושהי בנייה, זה רוב בוריה, כן, פורבר אותה איתך ביחד, שכשבינסים מתאימים לך, שנכון לך שאתה עובד על השכים שלך מבחינה ראשונה, איפה? איך הזדענו את עצמך בחזרה אחרי שהיה באמת את הפיק הזה ואת ה... איך עושים? בא באמת את הרגילי, קיבל לי שזה מה שכולנו מאוד רוצים, כל החבר'ה הצעירים בעיקר, שאת פוצצת כמה שיותר, אבל הנה, את מציגה פה צעד שהוא לא פוליטי פיפורק ולא מאוד סקסי. כן. ואם עדיין תקווה שמפה יכול להיות יותר טוב בצורה הרבה יותר נפה. איך עשית את זה?
קודם כל לזכור שגם זה יעבור. באמת? כאילו, זה פשוט לדעת לחיות את הדבר הזה, להתמסר שנייה לכאב הזה ולדעת שגם הוא יעבור. אבל אני חושבת שאחד הדברים הכי משמעותיים הוא לדעת לדבר עם הקול שלא רוצה. מה זה אומר? יש לנו את המוח הזוכרי שלנו. שמטרתו להשאיר אותנו במקום וכל הדבר הזה, ומה שאנחנו יודעים או לא יודעים זה שככל שאנחנו גדלים ומחכינים וכזה, גם הוא. והרבה פעמים אנחנו לא מבדילים, אנחנו לא יודעים לזהות שזה הוא, שזה לא באמת מה שאנחנו רוצים. זאת אומרת, אנחנו לא יודעים לעשות את ההפרדה בין המחשבות. של המוח הזוכאי שלנו לבין המחשבות או על הדברים שאני באמת צריך עכשיו, רוצה. זה מתקשר לכל האספקטים בחיים, בסדר? תזונה, זה, וואטאבר, וזה אחד מהכלים הכי חזקים שיש. איך עושים את זה? בגדול, אחד הדברים שכזה זה, זה גם להקשיב למחשבות שלי, להבין שיש לי עליהן שליטה, זאת אומרת שאם עכשיו אני אגיד לך, אל תחשוב. או צצעקת במחשבות שלך בראש, אם עכשיו תעשה את זה, אתה תראה שאתה יכול לצעוק, ואז אני אגיד לך תלחש, ואתה תצליח לראוש. אז יש לי שליטה מלאה בכל מה שקורה בראש שלי. ואז ברגע שאני מבינה את זה, אני מבינה גם קודם כל איך אני מדברת לעצמי עכשיו. אני מדברת לעצמי יפה? לא יפה? אני מעצימה את עצמי? אני לא מעצימה את עצמי? אני יכולה להגיד על עצמי, באותה תקופה שהייתי בהרס עצמי כזה וכל הסיטואציה, אני דיברתי לעצמי ממש מזעזע. כאילו אם הייתי חברה של עצמי, הייתי יוצאת לעצמי מהחיים באותה שנייה. ואז אמרתי לעצמי, וואי, שנייה, למה הקול הזה שלא רוצה, למה הוא יותר חזק אצלי? איפה הקול שמעצים לרוצה ופה ושם? ונכנסתי ממש לתהליך עם זה, והיום אני ממש, יש ימים ויש ימים, אנחנו בני אדם, אבל ממש יש רגעים שאני כאילו, שהקול החיובי הזה והמעצים הזה, הוא עולה על הפה שלא רוצה. אנחנו מדברים בינינו, זה לפעמים מצחיק, כאילו פיצוי לשיון בתוך הראש, אבל... זה ממש דבר, זה כאילו להיות בשליטה כזה על הסיטואציה, כי הרבה אנשים, מי שעומד במשטות או בכזה, של לא משנה מה הראש שלי חושב, אני הולך עכשיו לייעול, אני הולך לסבול, אני הולך להיכנס בראש בזה. עכשיו בסדר, צריך כאב, צריך איזושהי התנגדות מסוימת בשביל... להגיע לאור, אבל יש דרך לעשות את זה ולא חייב לרסק לעצמנו את הנשמה ולהתעלל בעצמנו, יש עוד דרכים.
אתה מדבר חמלה, חמלה עשית. כן, כן.
וואו.
בוא נשיב על השאלה. ראיתי לשאול, ככה זה ברגע חזרקת על החבר'ה בדור הצעיר, שואל אותך בתור רחובת 22, כן, שבתפיסה האישית שלי ובהרחבה האישית שלי סופר סופר ערכית וסופר חשוב לה וסופר, זה סוג האנשים שאתה צריך להגיד אותם לשואה ונרגים, לפני נרגים, זה סוג האנשים שתמיד שהם יהיו בחדר יהיה יותר טוב, תמיד, בכל בית, אם זה שיחות טובות, אם זה העזרה הקטנה ואם זה הזה, פרשה אתמול, וכל ה... באמת נעלם שאתה רוצה בחיים שלו, שאתה רוצה להיות בידו. ובעניין הייתי לשאול, ובתוך המקום הזה שווה להיות גם לרימת הפודקאסט שלך ולתת מופיעה לצרכנים ואומרת את הדבר הזה ועושה טיל אפיז. והייתי לשאול, מה המסר שאת חושבת שהדור הצעיר מביא לך, חווה העיר, אולי אפילו נדבר על עולם היזמות הדיגיטלית או באופן כללי, שאת היום כמישהי שכיאה בטבל הזה באיזשהו מקום. הורדת בצורה קצת אחרת או חושבת אחרת?
כן. אני חושבת שהעולם הדיגיטלי הוא מדהים, באמת. מדהים, אין סוף אפשרויות, ורק כשאתה גם נכנס אליו אתה מבין כמה, וכל זמן שעובר אתה רק מבין איזה מטורף זה, וכמה אתמול היית טיפש גבוה, והיום אתה גילית עוד עולה. יחד עם זאת, אני ממש לא חושבת שזה מתאים לכל אחד. כי כל אחד ומסעו שלו, יש אנשים שרוצים ללכת ולהיות חקלאים, פגשתי מישהו כזה בפאי, אתה יודע, והיה לנו שיחה ואנחנו מדברים, הוא אומר לי, וואלה, אורי, זה לא מעניין אותי, אני רוצה את השקט שלי עכשיו. מה שאני חווה בבעיה הזאת שקורית כזה, עם כל הדחיפה הזאת, לא יודע למה אני אגיד, זה שדוחפים את כולם. לא צריך לפעול כולה, כי לא לכולם זה מתאים. והמסרים הם מאוד, אם אתה לא עושה את זה, אז תרגיש לא בסדר עם עצמך. אתה בבעיה, כאילו, כי אין אינפלציה, וכי הזה, וכי הפה, ובינה מלאכותית, וישאירו אותך מאחור, ואתה אפס, ואתה זה, ואתה לא עושה עמד וקו, ואתה לא קם לחמש בבוקר, אז אתה אפס, אז תביא חצידה, וכל הדברים האלה שאתה אומר לעצמך, כאילו, זה... אבל אני חושבת שהלוואי כאילו וזו גם הסיבה שאני באמת לפני עם הפודקאסט הייתי בתכנים והזה כי צריך להבין שנייה שהכל בסדר אוקיי ושהכל עניין של מסע אתה יודע אנחנו מדברים על זה שאני עמדת 22 דיור באיזה צעירת והתחלתי במסע אני התחלתי ביום 15 כשראשוני כבר. אני התחלתי בגיל 15, מבחינתי זה ממש לא היה מהיר, היו שם המון המון גלגולים, המון כן, לא. אז זה מסע, זה מסע שהוא ארוך, ומאפס ללהבין מה אני רוצה לעשות בחיים זה משתנה אלף פעמים. אני תמיד נותנת אימא שלי כדוגמה לדבר הזה, שכשהיא הייתה בגילי, אז היא באמת נכנסה לאיזשהו עולם והתחילה לעבוד בו עד בסופנות, ואז אחר כך בגיל 38, סתם 180 מעלות שינוי בקריירה, עכשיו בת 52, עוד שירי בקריירה. כאילו, יש לי כאן מידע בת 73, שהחליטה שמה, שאני עוד כיוון. אז אתה יודע, זה אומר לך כאילו, תפסיקו להגיד לי מה אני צריך ולא צריך לעשות, בואו ניאלץ בדרך שלנו, במסע שלנו, כן נתגבר על פחדים, כן נצא מהאזור הנוח, כן, כל הדברים האלה, חד משמעית, אבל הדרך שלנו ולא של מישהו אחר. כי אין גיל לשנות כיוון ואין גיל ללכת לעשות את הטיול הגדול, אין גיל.
דפר ממוחר, זה הראשון דבר.
שם שאתה רוצה כאילו, תחיית, שם שבא לך. וזה פשוט לא מדובר מספיק, והדור הצעיר הזה הוא כאילו הדור הצעיר, הדור שלי כאילו כל האחר בגיל לשנות ה-20 וזה. הם מבולבלים, כולם מבולבלים, כולם לא יודעים מה לעשות עם החיים שלהם וגם כל השנה וחצי המורכבות שהיו. אז הלוואי ובאמת יהיו עוד אנשים, גם מתחנים של חמון מאוד רואים את זה, אומנם זה מכוון יותר לעולמות הדיגיטל והם עזבים בדיגיטל, אבל גם שם יש את המקום הזה של... שמע, תעשי אחד של שאר החמש כדי להצליח, אבל כאילו, תעשה את זה ומותאם לדרך שלך, כאילו, סוף החשוב.
מעניין אותי לשאול, יש לך תעובדת כאן היום עם אנשים, גם קצת על החוויית כמנטורית, ובכוונה מדגיש את המילה הזאת כדי לגרום לך להרגיש את זה מעניין, כן, שמח שאת תוריד משקל גדול ודו אבל את מוצאת את עצמך, אמרת מקודם, הכרחת מידע בת 73.
כן.
אלא בן 22. כן. מעבירה פה שיעורים, ואני, מי כמוני יודע שהם לא רק מקצועיים, הם לא רק בוא תלחצי פה סרישה.
נכון.
האם שני בלעדים, או לשם אפקט המקצוע בו, בצורה כזה טובה? האם כש... זה שאלה מעניינת. כשהיית הצלחה מאוד מאוד גדולה, ניגשת שיש את הפטריה, החלטת... ובגלל שזה טיפונת ירד, אז הרגשתי שרגע יש לך את פוטרט מסימן שאלה. ובאופן כללי, איך זה העבודה פתאום עם אנשים שאת קונצאת את עצמך, שנוסעים אלייך, ומצפים שתפתרי להם את הבעיות, של קצת שיתופים, מה שאת יכולה בלי שומו כמובן, מסיפורים מפנים, מחוויות מפנים, ואיך זה בעיקר משפיע עלייך ועל הדרך שלך?
קודם כל צריך להגיד שזה עולם שאני חיה אותו. חי אותו המון המון שנים, גם לפני שנכנסתי למכללה הזו, ליוויתי כמעט אלף נשים בתהליכים מנטליים של תזונה ואיך אנחנו עושים שינויים בראש ושינוי חיבוטי וגם השיח הזה עם הקורונה הזה שלא רוצה וכל הדברים האלה, אז זה משהו שהיה שם. וזה משהו שלדעתי ומבחינתי אני כאילו נולדתי עם זה, זה איזושהי חוזקה ומשהו שאני מאוד מאוד אוהבת. וגם למדתי אנרפי וזה, אז הדברים האלה כאילו מאוד מאוד היו שם. זה מדהים וחוויה שאין כמוה, מבחינתי אני מכורה לתהליכים בעולם האישי שלי ובטח ובטח לאנשים אחרים לראות איך אני מתחיל ואיך הוא מסיים, מכורה. וזאת חוויה שהיא מדהימה, כי אתה רואה אנשים, קודם כל, במחזור הזה שהתחיל לי עכשיו, יש מישהי גם בת 73 וגם מישהי בת 76, שמחת חיים שהיא כל כך גבוהה ואנרגיה מטורפת וכאילו בלתי זכורת כזאת מדהימה, הם פשוט זכורת, כאילו אני לומדת מהם המון, מכל התלמידים שלי כל הזמן, ולגבי אפקט המתחזה, אין אפקט המתחזה, לא זכרו לי שהיה איזה משהו, אבל כן, אני מאוד מאוד מאמינה בדוגמה אישית, אני חושבת שכאילו ווק דה טוק זה, אם אתה לא ווק דה טוק, אז נשמע דון טוק, כאילו אל תבוא אליהם, כי ברור לנו שהרבה יותר קל להגיד מאשר לעשות, זה ברור וידוע, ובאמת, לפני איזה כמה זמן שהתחלתי עם כל השידורים וכל הדבר הזה, השארתי עם חברים, גם מנטורים במכרח, וכל אחד כזה שיתף על החיים שלו, כל אחד עם העניינים שלו והדברים המורכבים שלו, ואז אמרתי להם, אם תלמיד שלכם היה אומר לכם את זה, למה הייתם כאילו אומרים את זה? ואז אמרתי את זה ואמרתי את זה לעצמי באותה נשימה. אופץ יואלה כאילו, אני יושבת ואני אומרת את הלמידים שלי כאילו בנעלן, לכו ותעשו ותקפצו למים ופה ושם. אבל לפעמים אנחנו קצת שוכחים את זה. אז כתבתי להם גם ביום ראשון שממש הם תסגורת חשובה בשבילי. כאילו הם ממש הזכירו לי את מה שעשיתי אז כשהתחלתי וזה והיה לי כאבים ווואי איזה פחד איזה זה. זה צריך את התזכורת ואת כל הזמן, וזה מאוד מאוד נעים שיש אותם, כי הם רק מתחילים, והם רק זה, והם כל כך חוששים מהעולם הזה, וגם כיף לראות אותם גדלים, וגם כיף את הזכורות האלה כל הזמן, כי אנחנו תמיד צריכים להיות עם רגליים על החרקה, לא משנה כמה גבוה אנחנו עולים.
מה הפחד הכי גדול שלך, ויט, ככה מתוך הסיפור שאת זוכרת, מתוך הכמה וכמה חוזרים שבו אתה זוכר לו?
כן.
מה הפחדים שמגיעים איתה? כאילו מעניין אותי ברמה האישית שעובד עם חבר'ה, חבר'ה שהם יזמים דיגיטליים, ממש לא חשוב באיזה גיל, זה יכול להיות 76 ו-73, זה יכול להיות 13, ואני מכיר אותם טוב יותר, אז מאוד מאוד טוב, ומעניין אותי שאת קובעת אותם ברמה האישית, ברמה השבועית. כן. הרי כמנטורית או כמישהי שמלווה אותם, את מכירה את הפחד הזה, וגם שאת עשית אותו מקודם זה משהו שחביא. והבנת שדרך הפעולות ודרך הפחדים שהולכים להיות שוב ושוב ושוב, כמו שדיברנו קודם, זה הולך לתוצאות ולתוצאות קיצוניות גם כאלה. ואת רואה את זה ומבינה את זה ויודעת את זה. אז את רואה בן אדם שנמצא, כמובן אחד פולש. ויש פעמים שאת לא מצליחה להעביר לו את הנקודה של, כי זו כמו התמונה הזאת של הזה שקורא את היהלומים, פחות או יותר כזה, זה שם. והוא לא. מה הפחדים הקומנס, מה שנקרא, המשותפים, שאת רואה אצל כולם, ומה את חושבת שהדבר האחד שהם יכולים לעשות, שהוא לא התמדה ודברים כאלה, משהו סופר סופר פרקטי, שמישהו יאמר את זה הכל לקחת, ווואלה יש לי את הפחד הזה, ואני יכול להשתמש בזה בלי שקורה.
אז אני... אני אתחיל עם זה, ואז נתחיל עם האקדמיה, סבבה. האקדמיה מאוד מאוד, יש הרבה באמת שהם קומנט שזה כאילו, השיחות מכירה זה מפחיד, ולשים את עצמי, זאת אומרת, אפילו להעלות את הפוסט הראשון, כי הצעד הראשון הזה הוא מאוד מאוד מפחיד כשאנחנו עושים דברים, אבל מה שיותר מעניין להסתכל זה ש... לפני איזה כמה שבועות היה לנו לייב ואז, לייב ראשון כזה, ובלייב הראשון אני שואלת אותם מה הדבר שהכי מפחיד אתכם בתהליך שאנחנו הולכים לעבור ביחד. בואו נוציא את זה, בואו נשים את זה על השולחן לפני שקומות קריבי. ואז מישהו אמר שהוא מפחד כי הוא לא טוב עם אנשים והוא חסר ביטחון וזה. עכשיו בן אדם זה עיבר 20 שניות, אולי פחות אפילו. לייב עם 12 אנשים, כולם מחייכים. מהחיוך שלו, כולם מחייכים. ואז אתה אומר לעצמך, איזה מדהים זה גם, שאנשים לפעמים מפחדים מדברים, הם כאילו שופטים את עצמם כל כך לחומרה, וזה לא סיפור, זו לא סיטואציה. ואז אמרתי לו, לא להתאשם, אבל אמרתי לו, תסתכל שנייה רגע מה קורה במסביב. אתה פשוט גרם עכשיו ל-12 אנשים לחייך רק בעצם שדיברת.
זה השקעה.
ובזום, מילא יאנחנו פה פרונטל. אז זה גם משהו שהוא מדהים שאני חושבת שקורה שם, כי אתה פתאום גם יכול לראות את עצמך אחרת, וזה מה שקורה כשאנחנו שמים את עצמנו בנעליים לא נוחות. ועל הקטע הפרקטי הזה, אני חושבת שהדבר האחד המאוד מאוד חזק הוא, איך אומרים את זה, את המילה הזאת, תנו להגיד את זה בקול רם, התחייבות ציבורית כזה. לקחת את השלושה ארבעה אנשים האלה ולהגיד להם אני עושה X. כי שם אתה כאילו כבר קצת לא יכול לפרוח, זה כבר לא אתה מול עצמך. כן, זהו, זהו. כאילו, לך תעלה סטורי, אני מתחיל לראות שימוש דיגיטלי. בצוות. זהו, העלית סטורי, אין לך ברירה. זהו, כולם מתכוונים. התחלת לראות שימוש דיגיטלי, עכשיו תתחיל לעשות את זה. וזה משהו, כאילו, ברור שאת מדע בכל הדברים האלה, אבל כאילו הצעד הראשון הזה, לעשות את הצעד הראשון כמה יותר מהר, כאילו להצמיד אותו כמה יותר לרגע ההחלטה. זה אני חושבת שהוא הדבר הכי...
זה חזק מאוד, להצמיד פעולה כמה שיותר מהר לרגע ההחלטה. כן. ואתה מה עושה? תשפר כמה שיותר מהר, מה אני? באנטי לישון, אני רוצה לך קלדת של המום, זאת אומרת שמאמריצה לך לעבוד עם המום ולשין. יש משהו שאת רואה שהוא באופן עקבי, את מעבירה הלאה ואנשים מתחילים להשתמש בו? זאת אומרת שאת רואה אורים קטנים מסתובבים ומעבירים איזה יאללה? רעיון, שיטה, צורת חשיבה?
אני חושבת שהדבר המרכזי, ממש ממש העיקרי, הוא עניין של הוקרת תודה, שמעגל האדוות סביב הדבר הזה הוא מרגש בצורה קיצונית, כאילו חברים שלי מדברים איתי כזה, הם עושים את זה גם במשפחה שלהם בהלווה שישי, וכאילו...
איזה יופי.
אין מרגש כזה. אז אני חושבת שזה ממש הדבר המרכזי, וזה גם משהו שהוא מאוד מאוד מרכזי בחיים שלי, את מדברת על כל הזמן, כאילו על להודות על הגרגיר חול הזה שם, אני אודה עליו במלוא הכוונה, כי באמת הוא לא מובן מרב מראי, כאילו צא לא אגריד, כאילו הבנו את העניין, אבל באמת זה הדבר שהוא הכי הכי מרכזי, כי כשאנחנו לא הולכים, זה בסוף כאילו התודה הקטנה הזאתי, שבגלל זה אני פוקחת ממך שזה הדבר שעובר, כי ברגע שאנשים מתחילים לדבר את זה ולחוות את זה ולתרגל את זה, אז אוטומטית כל האספקט בחיים שלהם משתנה ב-180 מעלות.
זה מה שאת אומרת, זה הקור של הדבר?
זה כשאני מוקירה תודה על כל הדברים בחיים שלי, קודם כל אוטומטית החיים שלי יותר טובים. זה אוטומטי, לא שיניתי שום דבר בחיים שלי. הם אוטומטית יותר טובים, וגם זה כוח שהוא מאוד מאוד חזק, כי כשאני יכולה להגיד תודה אחת על היום שלי, לא משנה כמה היום הזה היה נורא, הוא אוטומטית כבר לא כזה גרוע. היה פה משהו טוב, לא יכולה להגיד שזה היה היום הכי גרוע בחיים שלך, היה פה משהו טוב. וגם יש בזה משהו מדהים, כאילו ברגע שאני מעריכה דברים, קטנים וגדולים, והקסם האמיתי הוא להעריך את הדברים הקטנים באמת, ולהעריך אותם מכל הלב, אז ברגע שאני שם, אז יש משהו בדרך שלי בעולם שאני לא לוקחת שום דבר כזה. שום דבר. אני מסתכלת על בן אדם, או על זה, אין שום דבר לא מובן מאליו, ואז כשאתה לא לוקח שום דבר כי הוא מובן מאליו, החיים שלך יותר מרגשים, הם יותר כיפים, אתה חווה יותר, כאילו, אתה חי את החיים שלך במלואם, כאילו. אז כל התודעה הזאת, אז כן.
מעניין לשאול, כי אני יודע את התשובה, בגלל זה התחברתי לפה, איזה ספר הכי השקיעה?
בקיצור. האמת שכמעט השם שדיברתי על זה כמעט ברח פילוסופל. לתנ״ך ארבע הסכמות, ספר מענה מענה מענה, כמי שעוד לא קרא מיד זה היה יכול לקרוא. זה ספר שהוא מבחינתי וגם דיברנו על זה המון, אנחנו היום גם בעיקר בכל הרשתות וזה אנחנו מאוד כולנו פתאום מדברים על זימונים ועל מניפסטינג ועל מדיטציות ועל זה, בואו אנחנו נדבר על זה. אבל רוב האנשים לא באמת שואלים את עצמם, למה אני עושה את זה? והשאלות השנייה יותר מורכבות שנייה מתוך הדבר הזה, ולא לשם האתגר או רק לעשות את זה כדי להגיד עשיתי. אז יש המון המון המון, ולדעתי הספר הזה, ארבע הסכמות, הוא פשוט... בהכי בייסיק שלו, המקום לחיים שלו שלו. האם קל להטמיע את הדברים האלה שיש שם? ממש לא. זו עבודה שהיא כל הזמן, אבל זה לדעתי מה שצריך. כן.
מה ההסכמה האחת שמנכילות זה כמוך?
ההסכמה שלי? מעניין, האמת שהיום, בדיוק צילמתי על זה סרטון שאני אעלה אותו על הסטוריה אחר כך, התחלתי את היום שלי, כאילו זה תופס אותי כל פעם משהו אחר, קצת לחץ מכל הזה, עוזבים את אלן פתאום שלושה חודשים, אלוהים זה, ולימפן כאילו עיר פתאום לא נוח כזה בגוף, ויש את ההסכמה של תמיד לתת את המאה אחוז שלך, ואז הלכתי להתאמן, לפרק קצת את האגרסיות, ואז גם למדתי משהו מאוד מאוד חשוב, שעכשיו האמירה של, אני רגע אגיד, שהאמירה של לעשות את המאה אחוז שלך כל יום זה אומר, שלא כל יום הוא מתחיל מאותו מקום, כל יום הוא שונה, אבל תיתן תמיד את הכי טוב שלך, גם אם היום יש לך 20% קפסיטי, תן 20%. אבל היום נגיד גיליתי משהו מאוד מאוד מעניין, התחלתי ב-20%, 10% את הבוקר שלי, ואחרי שעשיתי את הריצ'רס הזה, בום, כאילו טיסה למעלה. אז גם על זה יש לנו השפעה שזה היה לי כאילו איזה גילוי כזה מעניין. אבל ההסכמה שלי היא כנראה לא לקחת שום דבר באופן אישי, או לא להניח על פרטיסון, הן שונות אבל דומות, אבל הקטע הזה של לא לקחת שום דבר באופן אישי הוא משהו שהוא מאוד מאוד חזק אצלי לאחרונה, כי אני חווה שאנשים קצת לוקחים כמובן מאליו אנשים. זה כזה, אם אנחנו פותחים את הטלפון שלנו, זה כזה אבי ספר, עדן גבות, זה כל מה שהם. אורי מנטורית, זה כל מה שהם, אין להם עוד חיים.
כן.
אין להם. כאילו בן אדם חותך אותי בכביש, ימני, קונה את השנייה, אולי אתה, כי אנחנו לא יודעים מה קורה לאנשים, וכל אחד מגיע מהדברים שלו ומהמקומות שלו, ואז גם כשאנחנו מנהלים שיחה, וזה משהו שחוזר על עצמו המון בשיחות שלי עם חבר'ה כאילו בגילאים שלי, ש... נגיד לא רוצים ללמוד תואר, הם ממש לא רוצים ולא אומרים, ההורים ואימא וזה. ואז ההבנה הזאתי רגע, שאימא היא הכי אוהבת אותי בעולם, היא תמיד תרצה את הטוב בשבילי וכזה, אבל בשביל שבן אדם יצליח לצאת מעצמו ולצאת מסך האמונות שלו ומכל החיים שהוא חווה, צריך הרבה מאוד כוח וצריך לעשות את זה בצורה מודעת. אז לרוב גם אמא או אבא או חבר אחי איתו או וואטאבר ידברו מתוך השקפות העולם שלהם. ולכן אני אף פעם לא נותנת חיצונות לו באופן אישי, כי אני גם לא יודעת מה הבן אדם שמולי חווה.
וגם לא אמרנו שבחרת, אתה לא יודעת, אתה לא לוקח באופן אישי.
שום דבר.
מה?
שום דבר. אז גם בגלל שהבן אדם מדבר מסיעת הערכים שלו, וגם בגלל שכאילו... אנחנו לא יודעים מה הוא חווה לפני רגע, אנחנו לא יודעים מה זה. אני לא לקחתי שום דבר באופן אישי. האם זה? ברור שרצפה מי תלקחת דברים באופן אישי ממשפחה כזה, אבל כן. קדמנו הלאה.
וואו, זה כל כך עוצמתי, כי זה כל כך פרקטי, וזה כל כך גם נוגע לכולם, בעזרתי בכל דבר, כי יש לנו איזשהו, מובן שזאת מאוד התחברתי לדוגמה של האבי ספר והגימוד. והרבה פעמים, צריך לגלות בדיוק הרבה מאוד אנשים שעד שאנחנו קושבים, מרגישים וגם על עצמנו, שאנחנו מרכז העולם, ואנשים כל הזמן חושבים עלינו, ואם שלחתי לבן אדם הודעה אז הוא חייב לענות, ואם ביקשתי משהו אז הוא חייב להגיב, וכשזה לא קורה אנחנו נותנים לרגשות ולהשתלטות ולקורבנות ולמה יגידו, למה הוא עשה, זה אני גם, זאת אומרת אתה כאילו, שים רגע קאצה, לא קשור אליהם, יש להם מסעים שלמים, פשוט משביע תקשורת וקרבה יותר גדולה, אל תיקח את זה באופן אישי.
זה יתרות הגודלית, אני לא מעניינת, כאילו, ברור שאני מעניינת, ואני גם הדמות הראשית בחיים שלי, ואני חיה עם עצמי כל החיים שלי, ולכן אני ואני צריכות להיות בעצם טובים בחיים השנייה, חד משמעית, אבל זה גם משהו שאני אומרת לתלמידים שלי כל הזמן, חבר'ה, מההתחלה. קחו את עצמכם, תעיפו את כל הדעות שלכם החוצה, כי הם לא מלאים לא אותו אחד. כן. מה לא ספרת לי באנפוז'לי? כאילו, ספרת לי, אבל לא אכפת.
יש לי שאלה קצת ארוכה. כן.
כי עכשיו הבא היינו נפלאת.
כן. שאלה קצת, אולי מהפסידה, אולי זהו, אני פה על הסטופוש. אנשים אפשר? כן. את השאלה של התוכנית, כאילו לא, תרגישי מלוח, לא זה, אבל הרבה יותר מעניין אותי חבר'ה שיש לה שאלה של בנקודה היום, והסתכלו על כלימה, מה הפחד הכי גדול, שזו השאלה הראשונה, והשאלה הפשוטה יותר ומעניינת יותר, זה איזה כלי או תכונה בך אתה חושבת שאתה צריך לחדד לעבוד בשברג כדי לתמוך על עזבות הרווח?
מאמן. יש לי את התשובה, משניהם. בתחילת השנה, בינואר, כל שנה יש לי כזה קטע ביום הולדת שלי, שאני קם בבוקר, אני יודעת שזאת תהיה שנה טובה או לא טובה. וואו. כן. ובראשון לראשון, אני כותבת, אני יודעת איזה משימות אני רוצה, כאילו כמה דברים, שלושה, ארבעה דברים, אני רוצה להגשים ולהגיע אליהם השנה. כמו שהרבה מאיתנו עושים, הרבה מאיתנו פותחים את זה אחרי שבועיים, הרבה מאיתנו באמת מצליחים להרשים את זה, שזה מגניב. להשנה לא הגיע לי משימות, גולס לעשות, לא יודעת, משהו שעוד לא עוזר, והרגשתי שנכנסתי עם שיעור, שזה השיעור שלי להשנה, שזה באמת להצליח להגיע ליחסי שלום בין ה... מקום איזה שרוצה ורוצה לעשות ורוצה להשיג לבין המקום שרוצה להשאיר אותי במקום נוח. אני מבין. להצליח בעצם ממש לייצר איזושהי סימרגיה ושליטה על הדבר הזה, כדי להצליח להתקדם קדימה ממקום של שלום. ממש כמו שאמרנו מקודם. אז הדבר הזה, בפחד הכי גדול שלי, הוא... זה כאילו, יש הרבה מאוד בחינים מבלים, אנחנו מחברים את זה באמת לשיעור הזה של השנה, שזה משהו שהוא מאוד מאוד משמעותי, אז הפחד הוא לא להצליח, כאילו לסיים את החיים האלה בלי... אני עוברת הרבה דברים, כאילו אני בת 22 וקורים המון המון דברים בחיים שלי ואני חוקרת המון ואני מסתכלת המון פנימה והמון החוצה וקורים הרבה דברים גם שאני גולה להסביר. ואני רוצה שעוד אנשים יכולו להרגיש את זה ולחוות את זה וליהנות מהדבר הזה. אחד הדברים שהכי מפקירים אותי זה שאני לא אצליח או שאני לא אהיה מסוגלת לבוא ולהביא ולהנהיג אישת הילד הזה לאנשים ולתת להם להגיע לאור הזה כי אחרת אני פשוט כאילו חלה עצמית על שמה וכאילו מתבייס על החיים. אבל זה ממש משהו שמפחיד, אבל הוא גם לא מפחיד, כי זה יקרה, אז כאילו...
ומה התשובה של הכלי או הדרך שאת עושה כדרך?
אז זה באמת הדבר הזה, כי זה לא פשוט לבוא ולשים את ה... קודם כל, הדברים שאני חווה, לפני איזה כמה זמן צילמתי איזה סרטון, סבבה? ודיברתי על הקטע של התמדה, שלפעמים זה מורכב, ולפעמים אני מרגישה שאני כאילו עוד מנסה להבין את הנוסחה המדויקת לדבר הזה. ופתאום היה לי קטע כזה של וואי, להעלות את זה, לא להעלות את זה, היה לי כרסונה כאילו, כרסונה בתחת שלי כן, אבל כאילו זה מנטורית, זה בעניינים, ומה, אני אדבר עכשיו על התמדה, ואז יש לי לחיים קשה לי להתמיד, כי יש שם דברים שהם מאוד מאוד חשופים, ויש שם, זה לא כזה פשוט, אז גם מאוד מופחי לבוא לעשות את זה בחשיפה, וההתעסקות גם ברשתות שהיה לי כאילו, לא. אני לא מתחברת את זה, אבל אני באמת זה. אז השיעור, ובאמת הקטע זה ששנייה להצליח לשמוע את הכל שלא רוצה, ולהגיד לו, הכל טוב, היי גאדי, תודה שאתה מנסה לשמור עליי, אבל עכשיו טובי, כי...
כן. הוא תלתוק שואל. וואו. זה... בגלל זה עוד לא היינו, תראה פעמים, המראה שלי זה פה כאן, לוקח את זה לפה, ואז המסקלי הזה לפה, ואז הכל בסדר פה פה הזה. וזה מדהים, כי אני מכיר אותה, ועד הדף אני מכיר את אורי, איזו אביתה דיגיטלית שרצה מאוד מאוד מהר, אבל ככה נכנס לדור הזה, וזכיתי באמת בחודשים האחרונים, אולי מעשרים קופור גם, פעם הפעמים שישבנו אותה. 10-15 שעות כפירה פנים, מתחילים באמת להכיר כל כך הרבה שכרות מתאימות, פנאימות, בעצם את מנה הייתי פנאימה עמוקות וסופר ערבקיות, שאני רואה מאוד את החבר הזה, והאמת היא ככה לקראת סיום לחבר מהשפה של אורי, ממש, את ה... אמרתי את זה מקודם, אני אנסה להדס את זה, שופק אלים שעזרו לה, שהובא לאיזשהו מקום וכל יזם בתחילת דרכו, ספציפית גם מדבר על חבר'ה צעירים שמגיעים לעולם הזה, ואני בתפיסה שלי ובחוויה שלי, באמת מגיעים עם ציפיות וחלומות מאוד מאוד גדולים שהם בכלל לא שלהם, פשוט 95% מהם בכלל לא שלהם ליד של התחרות, השבחות, אינסטגרם וכן הלאה וכן הלאה. ואני שומע אותך שאת בת גילן באותו הסטייג' ואותו הזה, הכי רחוק מזה, הכי פחות מושפעת מזה, זה בוקח למים עצמם, בוקח לדברים אחרים לחלוטין, ולא דיברנו פה על כסף ולא דיברנו על המורגיני ועל כל המה שלכאורה הם רוצים, ומעניין אותי לשאול אותך, מה הכלים שלך שיכולים דווקא לקחת אותם לכיוון הבריא יותר, לכיוון השלם יותר, לכיוון האותנטי, האמיתי יותר, לכיוון מה אני רוצה? מה זה באמת החלק שלי? כשהם יעשו את הדרך הזאת, או לפחות ישתקשפו בכלים האלה, נגיד זה ככה לאורך הדרך, זה יוכל לעזור אולי לנצץ מהכאוס שהם מגיעים איתם.
וואי, זו שאלה ממש טובה. אני חושבת שאחד הדברים הראשונים שהייתי אומרת, לפני שאני לוקחת איזושהי פעולה מסוימת, לשאול את עצמי למה אני אפסוק. כאילו באותה נשימה שאני הולכת לעשות את הדבר הזה, למה? ולהיות כנים עם עצמנו, אתה יודע, הרבה אנשים לא מוכנים לשאול עוד פעם את השאלות הקשות ולא זה, אז להיות כנים עם עצמנו בלמה הזה ואז להבין האם זה מגיע מתוך מקום פיור, אני רוצה לעשות את זה כי זה מביא אותי לחיים שאני רוצה או כי וואטאבר, או כי זה מגניב או כי זה פנסי ושמנסי וככה. חברים שתהיה בזיכויים. כן. שגם זה יכול מאוד להיות שלאותו בן אדם בסיטואציה הספציפית הזו הוא צריך לבנות את הערך העצמי שלו, וזה שהוא יקרא איזשהו בורס דיגיטלי, או שלא יודע מה, שחברים שתהיה בזיכויים. האם זה מראה לטווח הרחוק? לא, אבל יכול להיות שזה מה שהוא צריך כרגע, זה בסדר. אבל, אז זה הדבר הראשון של לשאול למה. הדבר השני הוא באמת, אני חושבת, זה על עצמך. תשמיד את הפעולה הראשונה לרגע ההחלטה. שאל לי את עצמי, למה מצוין שם אחד בסוף פעולה ראשונה? ואני כאילו אומרת ומסתיימת, כי יש לי כזה, יש לי אחד שהוא כלי ויש עוד אחד שהוא יכול לעזור, אבל זה לוקח... איזה רגע לעשות. אני אוהבת, בעולם של היוגים קוראים לזה סנקלפה, בקבלה מדברים על זה, זה, כל מקום מדברים על זה, ובעולם של הזה בואו נדבר על זימונים, כל אחד בשלו. זה איזושהי מנטרה מסוימת, אני בוחרת איזשהו משפט, משהו שאני רוצה לעשות, כותבת אותו בזמן עובד, נראה רוב האנשים מכירים את זה, ואני שמה אותו בכל רוח. אני שמה את זה בטלפון שלי, אבל משהו עמוק, זה חייב להיות משהו עמוק שיזכיר לעצמי ברגעים הקשים למה אני עושה את מה שאני עושה. אז אני שמה את זה במוסף בטלפון שלי, זה הרשת תיבות, זה הסיסמה שלי לזה, וכזה, ממש בכל מקום, עד שאני מרגישה את זה, זה כבר לא רלוונטי לי ועברנו לשלב הבא ואפשר לעבור. אז זה כזה השלושה דברים, ואני חושבת ש... בונוס, טיפ כזה זה שאם אפשר לבוא וליצור את הדבר הזה, זה הדבר הכי מדהים שיש, בסביבה, סביבה שהיא תומכת, ואם זו סביבה שהיא גם מקדמת ואנשים שהיא איתך ובראש פתוח מדהים, אבל כשנכנסים לעולם הזה של יזמות ועסקים, אתה יודע שכל פעם אתה תצטרך לשבור את הפחד, כל פעם אתה תצטרך לשבור את התקרה. אתה יכול להישאר באותו שלב אם אתה רוצה, אבל אם אתה רוצה לעלות למעלה, אז תצטרך לשבור את תקרה. ויהיה לך לא נוח, ויהיה לך לא כיף, אז שיהיה מישהו שיש שם בשבילך ויתמוך בך, כי זה יותר כיף וקל לעשות את זה ככה.
איזה נותני קשילה. אני חושב שזהו. קודם כל, אתה פה כבין גם, כאילו אני גם נותן את זה, אתה יודע, מסמכים מהלב, וכל דבר שאתה אומרת, אני פה כך, מהכבוד שלך, לא הרוגש שיש לנו פעם להגיד כאלה, כל עוד זה בוחר משנה, אני חייב לראות אותה. שוב ושוב ושוב באופן עקבי וחוזר אחרייך העניין הזה של העומק, העניין הזה של החקר, העניין הזה של הסקרנות, דיברנו גם קצת לפני זה על להקשיב הרבה יותר, על ללמוד כל הזמן ועל לעשות את העבודה של לא רגע רק להבין את הקמפיין ורק הטכניקה ללכת להך, כי במגיל די מוגדר, מובן גם שזה לא מה שזה. ואם יש לך באמת הלמה הזה שפירטת אותו גם לעניין של לכתוב אותו כמנטרה ולחבר את הפעולה, שהוא פשוט כזה. בגלל זה אני חשוב לדבר איתך על האהבה הזאת לפודקאסט הזה, באמת חבר'ה בגילך הם טוויסטר, כאילו משנים, מהנדסים להם את התודעה, כל יום בכל שנייה שהם נכנסים לאינסטגרם, טיק טוק אני כאילו מזכה מדי בשביל זה, וזה הרבה יותר מדי מהיר לי וזה, אבל האפקט לאורך הזמן, שזה הדבר המרכזי שלי ברמה האישית חורג, הוא ביטחון עצמי נמוך, הרף עצמי נמוך, אני לא מספיק טוב, אני אמור לעשות את זה, אני אמור להצליח מאוד מהר, ואם זה לא קרה אני אהסס והכול והכול, ולהביא בדיוק את הצד השני של הדבר הזה, של דווקא מישהי שעל דם התפוצצה מאוד מהר, לא זה מה שהוא מעניין אותה. מעניין אותה כאילו לקחת את הדברים העמוקים יותר ולפרק את זה, ועם עשייה ועם שיחות מאוד בריאות וטובות, שלקחת את זה באמת למקום בריא, כי זוכרים ש... רק קרנו, אני רואה סביב בדילף, הדבר כאילו, אוקיי, אתם הגיעו 22, רחוק שנתך לא היה לי את הדבר הזה, וזה כל כך כיף לי לראות אתכם, דור הצעיר, אין לי כבר, אולי תן לי ללכת. הגיעה לזה כל כך מהר, גם כי, אחד, את המטרות הגדולות שלכם, של החיים, של החופש כלכלי, מיליונים וזה, זה לא שאלה אם תעשו, זה ודאי פשוט עניין שהוקם מהר. והדבר השני, להסתכל על זה מתוך החוקות, שזה לא מה שמקדש. וזה לא מה שאני רוצה להשיג כל הזמן, זה נדבך מאוד חשוב, אנחנו אוהבים כסף, אנחנו אוהבים לעשות תוספים, אנחנו אוהבים יכולת השפעה בסופו של דבר, אבל לקחת את זה למקום של יש זמן, כאילו יש זמן, אם אני 21-22 ואתה לא יודע מה אתה רוצה לעשות בחיים, זה ממש בסדר.
לגמרי, אני ממש רוצה להגיד על נקודה ספציפית על זאת משהו, שזה גם כאילו איזה קטע כזה על מה שאמרנו קודם, על לקחת את החיים האלה כמשחק, זה נורא גם מקל על הדבר הזה שאתה אומר עכשיו, כי העולם הזה של העסקים, אנחנו יודעים שנגיע למדרות שנגיע אליהן ואנחנו יודעים שזה, למה? כי אנחנו מאמינים ובסדר ומאמינים בעצמנו ובתהליך, וגם ברגע שאתה מקשיב לעצמך ועושה את כל התהליכים האלה ומחוקר וזה, אז אתה גם מבין שקודם כל אין הבדל בינינו, יש הבדל בינינו, אבל אתה רואה כל האנשים שהצליחו, אין הבדל בדרך, כאילו ברמת הסיסטם. זאת אומרת, מישהו נותן לך את ההוראות של המשחק, לך תשחק. כן. כאילו, תהיה מוכן לשלם את המחיר, אבל לך תשחק. ואז, כשנכנסים לעולם הזה, מי הזה, מתוך מקום של משחק, אז הצעדים שאנחנו עושים הרבה פחות רציניים. כשאני לוקחת ביג סטפ, ועכשיו מדברת עם איזה לקוח בארה״ב, מה הקשר עכשיו? כאילו, מה הקשר? יש נהגית מצוינת, אבל מה הקשר? שיחת מכירה בשפה לא שלי. נונעים, אבל יאללה, צחוקים, סבבה, השקעה של איזשהו משהו, ברור, אני בודקת את הדברים, את הנתונים, משחק. אני פשוט עולה בשלבים, כשישבתי אצלך, מי שלא יודע, אנחנו בקופנגן ואני סיבלתי את הדירה מהממת של עידן לשבועיים, ממת מכל רגע, וכשישבתי שם לעבוד מולה גם, אמא שלי בדיוק התקשרה אליי ואמרתי לה, אם... סבבה, כסף זה פה שם, מדברים עניינים, מטרות, אבל בתכלס אני לא צריכה יותר מזה כלום, ישבתי אני והמחשב מולה גם, הרגשתי שאני משחקת.
איזה?
פשוט משחקת, כאילו כיף, וזה לכה וזה לשם והלקוח הזה והאסטרטגיה הזאת, כיף, זה פשוט פתאום הופך להיות כזה חודרי צילי, אז כן.
זה משהו שלא שומעים. שתהיו בעניין, כאילו לקחת את זה כמשחק, אני חושב שזה אחד הגולדן נגטס כי חזקים של הדאטה פוק, כי איתן מסתכל על כסף כנקודות, ואתה מסתכל על הפחדים האלה כשלבים, ואתה אומר, לקנו, לקנו, לקנו, לקנו, זה פה שהם מאוד אוהבים להגיד, עוד 100 שנה, מישהו באתר פודקאסט הזה, הלאה, אני לא אהיה. כאילו, וגם את לא, וגם, אין לי כן ראש שיכול להיות שה-AI בזה נראה יכול להיות שיקרה, אבל בהנחה ולא. זה, ובטח הם הרציעירים, שאל תפגש שעתיים, כן, היו בגן ושיחקו בקוביות, ואולי היום זה קצת במחשבים ודברים כאלה, אבל באמת לשמור על הפאן הזה, על הכלילות, על הצחוקים, על הזה, ותופתעו לדעת או תופתעו לראות שאתה מביא את הפאן הזה לעולם העסקים, אנשים רוצים להיות איתך, כי כולם היינו פעם ילדים, הרבה מאוד מאיתנו שרפנו אז גדש. ושמנו את החליפות ונהיינו רציניים. ולקחו דפן לזה, כמו שאתה אומר, ברמה מדהימה, שהצגתי את זה, לקחת את זה כשחק, ולקחת את הבחנים האלה בתור עוד שלב ועוד שלב ועוד שלב. פחות רצינות, יותר התקדמות. כי גם הפוסט הזה שאתה מפחד להוציא, או גם הפודקאסט הזה שמפחדים למפוס את הפאבליש הזה, זה חלק מהשלבים, דפן, וחלק מהשחק. לגמרי, צחקו.
לגמרי, זה... יש הכרה הכי טובה שלי, יש לנו תמיד איזה סטלבט כזה ש... יום אחד יושב בגיל 80, תסל על דעה, תסתכל וזה. וזה קטע, כי אתה כאילו אומר לעצמך, אוקיי, אני רוצה להגיע לגיל 80 ולהסתכל אחורה ולהגיד וואו. חיים וואו, איזה כיף, בלי חרטות על כלום, בלי זה, איזה כיף. ואני מאמינה, עוד לא הגעתי לגיל 80, אני עד כן שאני אגיע. אבל אני באמת מאמינה שכשאנחנו מסתכלים על החיים בצורה הזאתי, אז זה גם קצת מקשר לנו את זה, אמרת, אמרת ואמרת נכון, אנחנו לפני שנייה שיחקנו בקוביות או בלגו או וואטאבר, או במשחקי מחשב, וכששיחקנו משחקי מחשב, מאוד מאוד קל לעשות את הפעולות האלה, מאוד קל להתחיל את המשחק מחדש, מאוד קל, אוקיי הוא מת, בואו נתחיל עוד שלב, יאללה בואו, מה הבעיה? אז מה ההבדל? אין הבדל. אין הבדל, זה פשוט, זה כאילו יש לי את השלט של המחשב שנכנס לטלוויזיה, או שיש לי את השלט של המחשב שנמצא פה בראש שלי לתתחיל לרוץ. Same thing. ואז כשעושים את זה, הם משחקים את החיים, ולא לוקחים אותם ברצינות מדי, אתה מגיע בגיל 80, אתה פצוץ. כן, עוד לא הגעתי עד כן, אבל לדעתי זה מה שקורה.
וואו, זה נקודה שאני ממש ממש ממש רוצה לקחת ולעבוד עליה ברחבה האישית שלי. שבדיוק שציינתי זה קצת שכונה ולא רצינות וזה ואני רוצה יותר עכשיו לחבר את זה למקום משחקי יותר ולעבור לזה כי אני מרגיש שאני בכל זאת בגב אני יותר עלילתי שאני חושב שזה פעם רגע נגד זה ואני חושב שזה לא כעדף טובה כמה ויותר אני דיוק פשוט להיות פחות רציני ואז לא הרבה יותר כללי וטיימינג טובה, תליה, זה העיקר בגיל 80 אבל אני חושב שאתם נתתם פה זהב בעיקר לחבר'ה הצעירים ששומעים את זה, שבעיניי אורי זה דוגמה שאתם רוצים לשאוף להיות כמוה בתפיסה שלה וההבנה שלה, הרבה יותר מהרבה מאוד חבר'ה שמצטלמים ומזכירים פרארי ולמבורגיני שחלילה לא עוזר זה, אבל אני אומר אם בגיל מאוד קצר, מאוד צעיר, סליחה, מצאתם את העומק, כמו שאת חווית בתחומים אחרים ומביאה את זה לתוך העולם הזה, הכסף, החומריות, מה שאתם באמת רוצים או שהם נותנים לכם שאתם רוצים, גם אם אתם רוצים, אתם רוצים לעשות פרטי, בסדר? להניח גם לשם. ברגע שאתה אומר כסף פיצ'ר, הדבר הזה יגיע. ברגע שחופשים דווקא את הכסף ואת הזה, דבר ראשון, נוטים, אומרתי גם בניסיון, לדלג על הרבה מאוד שלבים ששם הניצב שהוא לא מפחיד גדולים. ולקחת את החיים במשחק, ולקחת את השאלות של למה אני עושה את זה, ולחבר את הזה לפעולה. לשחק, לכתוב לעצמך איזושהי מנטל ברורה מדברים שהם, אולי אתם בודדים אולם לא, אבל אני מבין ככה סתם, ולעשות אותם ביום ניו יורק, יגנו לכם באמת זהב, גם במובן הרוחני וגם בהוראת.
לגמרי, זה גם, מה שזה עושה, בשונה מללכת ולהשכיר פרארי ולהצטלם כאילו יש לי אחת, אז שם נוצר אפקט המתחזה, נוצר פער, כולם חושבים שיש לי פרארי, אבל בעצם אין לי. וואו איזה סיטואציה קשה, סיטואציה קשה, לא פשוט. אז מה שהדברים האלה, כל מה שכזה עברנו וזה ציינת עכשיו, הם פשוט בונים פרסונה מבפנים, הם בונים אותי. אני לפני שנה לא ידעתי על עצמי כמו שאני יודעת על עצמי היום, אני מכירה את עצמי טוב יותר, גדלתי, התפתחתי בתוך הדבר הזה, הם ממש בונים פרסונה ואתה יודע ש... יכול להיות שקטע כזה שאנשים עוברים ברחוב ואומרים איזה מגניב הוא? זה קורה רק עם אנשים ש... ומוזמני לבדוק אותי גם, כי זה קורה רק עם אנשים שהם נאמנים לעצמם ובאיזשהו תהליך עם עצמם, כי הם פשוט לא דואגים לאף אחד אחר, אז הם מגניבים. זה מה שקורה. וזה מה שקורה, שעושים דברים האלה.
מסר אחרון. אמת, נו, דור הצעיר, כל מי שאתה... חשוב שתרצי לשמוע את הפודקאסט הזה לכאן או לכאן או לכאן, שאתה אומר את זה, תשמעו אותו, זה יפתח עולם, זה עולם מקומקס עד את הטוב.
אל תיקחו שום דבר ממנו מאליו, תגידו תודה על כל שנייה שאתם נמצאים בכדור היפה הזה, ותנצלו אותו, אל תום. כאילו... כל, אין חלום לא טוב, אין מחשבה לא נכונה, אין. זה כמו שאני הולכת לטבע, אני לעולם לא אגיד, בחיים לא אגיד וואי, העץ הזה עקום. בחיים לא, כי לא הטבע, זה הטבע. ובדיוק אותו דבר עלינו, ופשוט לקבל את הדבר הזה וללכת בדרך ולעשות כיף, לחייך, לחייס.
אה, איך? אורי, קפינקה.
קפינקה.
קפינקה, חברים, שוקח הרבה לדמוי להקשיב. ברור שאת פירה. אני לא אינסטגרם.
פירה, פירה.
ורירה רגע, אינסטגרם, אחרונת פרקסט שעוד רגע נולד.
מלאים בפוטנציאל.
מלאים בפוטנציאל. יש. הספוטיפיי והאפל ויוטיוב וכל מקום שתרצו. אני אגיד לך המון המון המון תודה, למדתי מלא מלא מלא מלא מלא מלא ולקחתי פה כלים שאני באמת רוצה שישתמשו בהם בפעם הבאה. ולקורסי המחרדים, אני חושב שזה אחד הפרקים היותר אותנטיים שהיו לנו, אחד הפרקים שלא באים להראות שום דבר חוץ מתאמת. וזה באמת אני אומר לך תוך עד שלא רק לא יצא לי לתיקן הרבה, הרמת הפרטית כזאת באמת. השלמה וכנות, ותודה.
מלאכה, אלי הכי כיף.
מלא תודה. הכי כיף, איזה כיף. בהצלחה עם יפן, ישראל, ולהיום שבוע טוב.
תודה, תודה. בהצלחה בפרק החדש.
אנחנו נדבר בפרק הלאה.
בפרק החדש. כן, רק בפרק החדש, יש עוד פרק.
יש עוד פרק. פרק 11, חברים, כל אחד יכול. אמרו שם פירה מרקה, תודה רבה.
תודה עיניי, נרזיקים! יאללה ביי!
ולקחתם לפחות משהו אחד, כלי פרקטי אחד, היצע אחד, טיפ אחד, שיגרום לכם כבר היום ליישם ולהתקדם לעבר המטרה והחלומות שלכם. תזכרו, כל אחד יכול, אין הבדל בינינו, כל אחד יכול, תאמינו בזה, תיישמו את זה, ולכו תנו בראש. אנחנו ניפגש בפרטים הבאים, יאללה ביי!
More from idan
מפגש קבלה - קהילה גבוהה 23 - 13.07.2026 - הפסד הוא האסטרטגיה החזקה ביותר לצמיחה
