מפגש קבלה 16 - יצירת מציאות - 20.1.2026
A 90-minute Kabbalah workshop on creating reality through thought, speech, and action. The facilitator teaches that belief and certainty manifest outcomes, warns against self-judgment as self-inflicted wounds, and proposes compassion as healing. Participants discuss struggles like guilt over missed workouts and harsh self-criticism.
Chapters
תתחיל, אז welcome welcome, אנחנו היום במפגש כבר 16, שאנחנו הולכים לדבר קצת מבחינת תוכן, הרבה מבחינת עומק, וכמו תמיד ניקח ונתרגל ונוריד את זה לחיים האישיים שלנו, נבין איך אנחנו עושים עם זה ואיך אנחנו משתמשים בזה כדי לגלות עוד ועוד ועוד ניסים. בשביל שנוכל להתחיל את זה, כמו תמיד, מי שבוחר או בוחרת להיות פה היום, אנחנו ניקח שנייה רגע להתכוונן, להתחבר ובעיקר בעיקר בעיקר לנקות את המחשבות מהראש. בואו ניקח שנייה רגע חצי דקה, צמאו עיניים, קחו איזושהי נשימה עמוקה.
ותוציאו כל מחשבה של הלקוח יסגור, האוטומציה שאני צריך לבנות, המייל שאני צריך להוציא ללקוח, נקו, נקו, נקו, נקו, נקו את זה מהראש, תנו לעצמכם מתנה להיות במודעות הזאת, להיות בתודעה הזאת, להיות ברגע הזה עכשיו בלבד ולשחרר את כל השאר.
קוראו נשימה, תנו למחשבות לעוף לכם בראש כמו ענן, נכנסות ויוצאות ותוציאו. שימו לעצמכם איזושהי כוונה אחת בלבד, שימו אותה ככה במשפט מול העיניים שלכם אם יש איזושהי שאלה לא פתורה שאתם רוצים, תתכווננו לזה שהיום ב-100%, 100% אתם מקבלים עליה תשובה.
100%.
תראו אותה מול העיניים. פה נשימה עמוקה ותוציאו, תכו עיניים ובואו נתחיל. אז מי שכאן ככה כבר מתרוגל ונמצא, תפתחו את הצ'אט ותבחרו מספר מ-3 עד 28, תכתבו אותו בצ'אט, אם מישהו בחר את המספר לפניכם שתבחרו מספר אחר, או שדורית גם איתנו פה היום, אולי. יש לנו 6, 10 ו-8. פה אנחנו מכוונים ל-100% המערך החי, אז פה כולם משתתפים, אין פה זבובים על קירות.
וכשאתם בוחרים את המספר, אני רוצה שתבחרו מסר אחד מחזק שיש לכם.
דבר ראשון שעולה לכם בראש, משפט. מילה תכתבו לעצמכם אותה בצד לא עכשיו סמנו שסיימתם יש?
מדהים.
אז ככה, אם אתם נאלצים לצאת באמצע, אז פשוט תרשמו את המסר הזה כולל המספר בצ'אט, כוונה אנחנו לא עושים את זה עכשיו, יש לנו אפקטים לקראת סוף המפגש מה שנקרא. אז נתחיל כמו תמיד, דיסקליימר חברים, זה סך הכל מה שאני ברמה האישית הבנתי, אני לומד קבלה אך ורק מדצמבר 24. זה מה שהצלחתי לתפוס בפרמיל של הפרמיל של הדבר הענק הזה ואותו אני מקווה להעביר אליכם היום כצינור דרכי כמה שיותר נקי כמה שיותר פשוט וכמה שיותר פרקטי זה המטרה שלי בסוף עבורי ועבור כולנו לא תהיה לי לא יהיה לי תשובות לכל השאלות שלכם אני בטח ובטח לא אדע להעמיק כל דבר שתשאלו והמטרה שלי היא אחת לייצר פה קהילה וסביבה עם תודעה מאוד מאוד מאוד גבוהה שאני שמח גם לראות שהיא גדלה וגדלה וגדלה ומושכת עוד ועוד אנשים מקסימים. בשביל שנוכל לקבל היום מהשידור הזה את מה שאנחנו רוצים לקבל, אנחנו צריכים להסכים לכמה הנחות יסוד. אנחנו מאמינים, אחד, שיש כוח גדול יותר שמנהל את העולם הזה, יכולים לקרוא לו הבורא, היקום, האנרגיה, תיקחו את זה לאן שאתם רוצים, מילה שעובדת לכם, אבל יש פה משהו שהוא יותר גדול מאיתנו. כמו שיש חוקים פיזיקליים שאני מחזיק את הדבר הזה, עוזב אותו וברור לנו שהוא ייפול. אנחנו גם מאמינים שיש חוקים רוחניים לעולם הזה, בדיוק כמו חוקי הפיזיקה, והדבר היפה ביותר, שלפעמים אנשים קצת קשה להם להאמין בזה, אבל החזרתיות זה עם כל ההצלחה, אנחנו מאמינים שניסים אמורים להתרחש בכל שנייה, ואם הם לא קרו, משהו בנו תקוע, אוקיי? אז אם יש לי דיסקליימר ואישור ככה מכולכם, אנחנו יכולים להתחיל. אנחנו מאושרים על שלושת הדברים? ברור לנו? כן?
מדהים.
קצת תזכורות, אוקיי? על הרבה מאוד נושאים שעברנו פה, כמובן שלא נצלול לכולם, אבל Affinity of Form, חוק השתוות הצורה, חי ככה וחבר'ה שרואים את זה פעם ראשונה, יש לכם הקלטות להכל בתיאור של הקבוצה, אתם יכולים לחזור לכל השיעורים, בכולם דיברנו על כל אחד מהדברים האלה לאורך, אז ככה אני ירוץ כדי לס... חוק השתלבות הצורה, אנחנו רוצים להיות בהתיישרות כמו הבורא ומטרתנו היא בסוף להתנהג כמוהו. איך עושים את זה? אף אחד לא יודע איך להפוך לאנרגיה אינסופית, אנחנו יודעים איך להשתמש בתכונות שלו כמה שיותר אצלנו. זאת אומרת להיות עם כמה שיותר אהבה, נתינה, רצון לעזור וכמה שפחות עם ספק, חוסר ודאות, באסה וכולי וכולי, משהו שמן הסתם הם לא תכונות של הבורא. איך אנחנו עושים את זה? דרך כלי של ריאקטיביות פרואקטיביות, האם אני מגיב או האם אני יוצר מציאות. כשאני בא להגיב במקום להגיב ולהפוך להיות פרואקטיבי אני משתמש בפוז וודה פלז'ר שזה בגדול אומר ברגע שמגיע, אני משתתף ככה תוך כדי מהיום בבוקר קמתי עם הרבה מאוד תוכניות להרבה מאוד כאוס בבוקר, המכונת קפה הפסיקה לעבוד ואני בן אדם שמאוד מאוד אוהב את הקפה שלו בטח בבוקר וניכר עצבים שמתחילים להצבר דבר ראשון על הבוקר תוך כדי שכמובן שהמדיח הפסיק לעבוד ואז איזשהו לקוח התקשר כל כך הרבה ניסיונות דבר ראשון על הבוקר עכשיו באיזשהו שלב שאתה מבין שזה דבר אחרי דבר אחרי דבר ואתה מאמין ורואה קצת חוקים אחרים אתה אומר it's too obvious כאילו it's too obvious להגיד שזה לא קשה באותו הרגע קשה אבל ההבנה שקורה משהו בצורה כזאתי ולהיות בתודעה וביכולת להסתכל על זה ולהגיד שומע מביאים לך את כל הדברים האלה כדי לנקות את זה שהדברים הקטנים האלה לא יפריעו לך כי עוד שנייה יש לך בעיות כל כך גדולות וצריך להיות מה זה חזק והדבר הזה זה שהמחאת קפה לא עובדת deal with it זה שהמדיח נשבע כאילו תתעסק במה שחשוב ואני יכול להגיד כמו שככה לילך שיתפה מקודם לי ברמה האישית הרבה מאוד רוגע סביב סיטואציות שהיו לי מאוד מאוד מאתגרות פעם ברמת התגובה ודרך פוז וואט אפלז'ר, פוז וואט אפלז'ר, אני יוצר בדיוק כמו שקרה היום בבוקר, ואני אומר, וואט אפלז'ר, עכשיו זה לא וואט אפלז'ר, איזה כיף נעים מאוד, איזה מגניב לי, זה וואט אפלז'ר, וואט אפלז'ר, וזה ממש...
כן, הוא גם אומר, we having fun.
We having fun.
כן, we having fun, it's just a game.
אמרתי.
We having fun.
אז בזמן המשחק קצת קשה להחזיק את זה, והסיבה אחר כך שאנחנו אומרים וואט אפלז'ר זה, תודה רבה שרק עכשיו שמשהו מתרגר אותי במקרה הזה לחוסר סבלנות ברמה האישית שלי, רק עכשיו יש לי הזדמנות לעבוד ולעשות טרנספורמציה לחוסר סבלנות שלי במקרה הזה. כי עכשיו כשאני יושב איתכם יש לי הרבה מאוד סבלנות, אבל כשזה קרה בבוקר קצת פחות. לכן, what a pleasure. מה שמוביל לחוק החזק ביותר, certainty beyond logic, שאומר ודאות מעבר להיגיון, שאם if you wanna master one thing, זה יהיה בדבר הזה, אנחנו רוצים להתנהל כל יום, בגלל זה אמרתי לך שיש דרך, לא רוצה להגיד פשוטה, אבל מאוד ודאית, לכל האפס אנד דאונס האלה, ולהסתכל על זה ולהגיד, אין דבר כזה. כי ודאות מעבר להיגיון אומרת, מעבר למה שהמוח הרציונלי שלי יכול לתפוס טוב או רע, זה בוודאות לטובה, זה בוודאות לטובה, זה בוודאות לטובה, זה בוודאות לטובה, כל מה שהיה, כל מה שעכשיו, וכל מה שיהיה. ברגע שמגיעים לרמת אמונה כזאת, אין מילה כזאת down, כמו שאין מילה כזאת up, ואז אתה עובר מעל זה, מצריך אימון, הדבר שבעיניי הכי שווה לעבוד עליו ever, as long as we're here, מה שנקרא. משולש קבלה, קצת הסברנו על מי נותן למי, אני נותן לו, הוא מקבל, הבורא מעביר דרכי וכן הלאה וכן הלאה, חשבונית לבורא, לתת ולא לצפות מכם במקרה הזה, לא מצפה מכם שום דבר, בסוף המפגש שולח חשבונית לבורא ואומר לו שומע אני נתתי החוצה לקבל מה שאני צריך לקבל מתי שאני צריך לקבל בונה עליך ולא עליכם. תרגיל שעשינו של זיהוי ושחרור חסמים לא ניכנס לזה יותר מדי, רצונות מתחרים דבר שקיים אצל כולנו גם רוצים חופש גם רוצים זוגיות גם רוצים זה גם רוצים זה ומשדרים 700 סינגלים לעולם. דיברנו הרבה על מה זה, איך לנקות אותם ואיך לשבור אותם. Bread of shame, לחם הביזיון בעברית, משהו שהגיע לי שלא עמלתי עליו, זה למה חבר'ה שזוכים בלוטו חוזרים ונהיים שבורים יותר. כאב, שלהפתעתנו הוא הדבר הכי טוב שיכול לקרות לנו, כי כאב מביא איתו הרבה מאוד שיעורים, דיברנו על סוגי כאבים, איך לפרק אותם, איך לומדים מהם וכן הלאה. בתוך הזה גם נגענו בקליפות. זמן, שזה בעיניי הכי ה... מי שמה שנקרא מגיע לפה ומחפש רצון אנליזציה בשיעור הזה כאילו אומר שומע הוא איבד את זה לחלוטין כי בגדול אמרנו שזמן זה אשליה אין שום דבר כזה וזה סך הכל המרווח בין סיבה לתוצאה כמובן שלא ניכנס לזה עכשיו דיברנו פעמיים על כסף מה זה איך זה למה זה וכן הלאה איך לעשות טרנספורמציה רגשית איך הכל תמיד לטובה גם אם אנחנו חושבים שזה דאון במקרה הזה סוגי תיקונים נפוצים שיש לו כולנו, פחד מכסף, פחד מנטישה וכן הלאה וכן הלאה ובשיעור האחרון דיברנו על לשון הרע שהוא הרבה יותר משמעותי ממה שאנחנו חושבים. שאלות, תוספות, משהו חשוב לכם להגיד?
אפשר להתחיל. מקסימום, בסדר?
אז ככה אחרי שעשינו איזשהו סגירה מלמעלה, היום אנחנו נכנסים לשלושת כוחות הבריאה לפי הקבלה שנקראים מחשבה, דיבור ומעשה. עכשיו גם פה אני מעביר לכם איזשהו קונספט שלי הוא די חדש, לא צללתי בו המון כמו שאני מכיר את הסרטנטי לצורך העניין, מצאתי הרבה מאוד היגיון והסברים בתוך הדבר הזה והבנתי גם עד כמה זה חשוב כי זה בסוף סטייטים שאנחנו נמצאים בהם בכל שנייה ובכל יום. בתוך זה, זה כמו שאמרתי גם מקודם, אני אחשוב לי להזכיר את זה כדיסקליימר, זה מה שאני תפסתי והצלחתי להבין. אני חושב שהפירוק של זה ליום-יום ולתפוס אותנו ככה ביום-יום הוא החשוב ביותר. שוב, זה דברים שאנחנו כנראה מכירים והיום אנחנו נגרד אליהם קצת יותר לעומק. אנחנו ניכנס לאחד הסודות הגדולים ביותר בקבלה, היכולת לברוא. אנחנו יכולים לברוא. כן, כן, כן, כל אחד ואחד מאיתנו הם בוראים דרך מחשבה, דרך דיבור ודרך רצון. אבל לא תמיד אנחנו מודעים למה שאנחנו יוצרים, ולפעמים אנחנו יוצרים את מה שאנחנו הכי לא רוצים, רק כי התדר שלנו מכוון לשם. אני רוצה לשאול אתכם שאלה. מתי בפעם האחרונה שמתם לב שבראתם איזושהי מציאות שלילית בלי להתכוון? בחיים, בעסק, בזוגיות, בכל מקום.
השאלה היא מה הכוונה מציאות שלילית? מה ההגדרה של מציאות שלילית?
מה ההגדרה שלך?
משהו שאתה לא רוצה.
אבל זה אף פעם לא שלילי.
נשאר בנמוך רגע, משהו שלא רוצה.
כן, אני בתוך זה כל כך הרבה שנים, אז זה נהנה.
אוקיי, חי, שקל אני רואה שגם איתנו פה.
יכול להיות שאתה רוצה, אבל בא לי שזה יהיה וורקשופ כזה.
אני חושבת אבל שתמיד אמרו לנו, מאז שאני זוכרת את עצמי, אפילו כילדה קטנה, זה מה שאת חושבת, זה מה שבסופו של דבר יקרה. גם כילדה קטנה. לא הבנתי לאן זה לוקח את זה. רק עם השנים הבנתי שהמחשבה בוראת מציאות וזה משהו שמאוד הולך איתי. כאילו כוחה של מילה ומחשבה בוראת מציאות.
זה יכול גם להישמע משפט כאילו מה זה מופלץ כזה, מחשבה יוצרת מציאות, זה כאילו אתה יודע, כולנו שומעים את זה, כולנו מכירים.
מנטרה כזה.
מנטרה כזה שבסדר, תחשוב טוב יהיה טוב, אבל מה זה אומר מופלץ כאילו?
אבל זה לא רק בראש, זה צריך להיות גם לבוא מהבפנים יותר, כאילו... כי ברגע שאני גם במין הסייקל הזה של לא טוב ולא טוב לי ולא נעים לי וחסר לי פה וחסר לי שם וחסר לי את זה וחסר לי את זה, זה מין כזה, אז למה שיבוא משהו טוב אם אני כל הזמן רק חושבת על ה...
נכון, אני גם חושב שמחשבה בסוף זה לא באמת שהמחשבה עצמה מוציאה לי את המציאות האלה, ברגע שהמחשבה שלך וכל הסטייג' שלך וכל מה שאתה חושב עליו הוא כיוון חיובי, אוטומטית כל הפעולות שלך, כל המעשים שלך, כל מה שאתה עושה ביום יום כבר מכוון לדברים יותר טובים, אז המחשבה היא גורמת יותר לדברים לקרות, זה לא שבאמת, זה לא באמת קסם, המחשבה יוצרת את המציאות, אבל כשאתה הולך עם הסטייט הזה של המחשבה הזה, שאר הדברים כבר יקרו.
ואז אתה אומר בעצם, אם זה, זה בעצם איזושהי התחלה שהדברים הטובים שאני רוצה שיגיעו לחיי יגיעו.
בדיוק, כי בסוף אם לא תחשוב טוב, אז גם לא תעשה פעולות שיגרמו לך להיות בטוב.
אוקיי, בוא ניקח דוגמא מההצגה העצמית שלך. מה היה כאן בהתחלה בעצם? באת ואמרת, הצגת את עצמך, ומה אמרת בסוף?
שאני אוהב ליהנות.
שאתה אוהב ליהנות. כן. אחרי שאמרת את זה, חי הציג את עצמו. מה חי אמר? שאוהב לצחוק. אם הוא לא היה אומר אני אוהב ליהנות, היית אומר אני אוהב לצחוק?
נו.
מה שנקרא בליי.
עכשיו, דניאל כנראה לפני ששאלו אותו מה הוא עושה, הוא חשב על זה שהוא הולך להגיד, אני אוהב ליהנות. חלק ממה שהוא, סוג הניסוח שלו. והנה הוא הוציא את זה החוצה דרך הדיבור. ופתאום, כבר מישהו לידו בקובייה של המסך, מושפע מזה.
תיאמתם לפני זה?
לא.
כנראה שלא, כן?
אז דוגמה קלאסית, אם הייתם עולים עכשיו ואני הייתי מדבר, טוב חברים הגענו לשיעור של היום, היום אנחנו נדבר על מחשבה דיפור. ומה עושה? וואו, איזה כיף.
היינו נרדמים.
אתה מוריד לי מצלמה ויוצאים החוצה.
כן?
יכול להיות שאתה עושה את זה עכשיו, זה לאו דווקא זה, אבל כשאני רוצה להוציא משהו שאני חושב במקרה הזה על הנושא הזה, ואני מתלהב ממנו ברמה האישית שלי, כי אני מבין כמה לי זה עושה טוב ואני רוצה להעביר את זה הלאה, זה משפיע, נתחיל פה, אתה יודע. בואו רגע נוריד את זה מה שנקרא למשוואות ולראות איך אנחנו מתחילים לעבוד עם זה. אנחנו מדברים על מחשבה, דיבור, רצון ומעשה, אוקיי? מה החיבור הקבלי? הרצון מגיע מהכתר, שזו הספירה העליונה ביותר, לא ניכנס יותר מדי לעומק. הניצוץ הראשוני, מה שנקרא, מה שבאמת הנשמה שלנו שואפת אליו. המחשבה שמגיעה מספירת החוכמה זה התבנית הראשונית שהיא נוצרת מהרצון. הדיבור שנמצא בספירת המלכות זה ההוצאה לפועל, הכלי הבורא שמוריד את אותו הטלו לעולם ומעשה זה ההגשמה שלנו של הדיבור והתודעה. בואו רגע ניקח את זה, הדוגמה הטובה ביותר ששמעתי מדיוויד זה אנחנו עוברים, אוהבים לקרוא לזה, אני, דוגמה קלאסית גם בבוקר, אני אוהב לשתות קפה, אוקיי? מה קרה קודם? האם אני רוצה לשתות את הקפה? או שהקפה רוצה שאני אשתה אותו. אתה רוצה? אני רוצה, כן?
חי. כן.
אבל הוא דומם.
הוא דומם, איך הוא יכול לרצות משהו?
נכון. נכון?
דיברנו על זה, לא זוכר באיזה שיעור, ודיברנו על ההקשר של סיבה ותוצאה. הבורא הוא הסיבה, ואנחנו התוצאה. הקפה במקרה הזה, מה נוצר קודם?
הבורא או אנחנו?
מן הסתם הבורא. הסיבה נוצרת תמיד לפני התוצאה. זאת אומרת שהפולפילמנט, המילוי של אותו הרצון שאני רוצה, כבר קרה. בהקשר של זמן, עולמות מקבילים, לא ניכנס לזה. ומתוך זה הרצון שלי התעורר. זאת אומרת, יש כבר מציאות שבה אני שותה את הקפה. ובגלל שהיא כבר קרתה, אני רוצה אותה. אגב, בעסקים זה מאוד מאוד מרגיע. יש לכם איזשהו מספר שאתם רוצים, איזושהי מטרה, איזשהו יעד בעסק. הסיבה היחידה שאתם רוצים אותו, זה כי זה כבר קרה. זה קרה ועורר בכם, בנו, את הרצון to manifest it, כדי לגלות אותו, מה שנקרא במציאות, למשוך...
אבל לא קרה אצלנו בהכרח.
לא קרה, קרה ביקום מקביל, נקרא לזה ככה בצורה פשוטה, כדי להבין, ומה שקורה עכשיו, אותו הרצון גורם לך להגיע לשיעורים, להתקשר ללקוח, ללללל, וואטאבר וואטאבר, כדי להעלות את אותם היקומים, את אותו הזה, להשתנות, להרחיב את הכלי, במקרה בשפה הקבלית, ולמשוך את אותה המציאות שכבר קרתה. הרצון... זה הדבר הראשון, ואגב, החשוב ביותר והחזק ביותר שהקבלה מדברת עליו אלף פעם, כי זה קודם כל הלינק שלנו, שלי ושלכם, לעולמות ששם מתחיל בכלל כל הדבר הזה. זאת אומרת, יש בן אדם, קח את זה לחבר'ה צעירים באפריקה, בסדר? שהם מעולם חבר'ה שגידלו בג'ונגלים. אין להם את הרצון הזה, כי הם לא מכירים את זה בכלל, לא יודעים שזה קיים אפילו. מה יש להם רצון? אני לא יודע, אולי לתפוס טיגריס לארוחת ערב. לדניאל אין רצון לתפוס טיגריס לארוחת ערב, אני מניח, כן? כנראה שלא. אולי פרה, אבל לא יודע על טיגריס. כן. אז הסיבה שכל אחד מאיתנו יש רצונות שונים, זה כל אחד... מה שהנשמה שלו מחוברת, מה שנקרא, לעולמות העליונים ולניצוץ הנשמתי שלו, שאנחנו באנו לפה, את, אתה, אני, הוא, היא, כדי לעשות דבר אחד, השליחות שלנו, הייעוד שלנו, תיקחו את זה לאיזה מילים שאתם מתחברים אליהן. וברגע שאנחנו מתחילים להתנהל פה בעולם, מה שנקרא, אנחנו מתחילים, מתחיל להתעורר בנו איזשהו רצון למשהו שכבר קרה. הרי הנשמה שלנו ידעה בדיוק בשביל מה היא באה לפה ואנחנו לאט לאט מתחילים להבין תוך כדי ההליכה פה איך זה קורה. אז הרצון זה הדבר הראשון, לפני שאני רוצה לגור בבית שלי, אני רוצה איזשהו בית על בסיס משהו שראיתי, אם ניקח את זה לעולם הפיזי, משהו שראיתי, בית שביקרתי, חוויה שהייתה לי רגש וכאלה ומתוך זה מתחיל כל התהליך, עוד רגע נרד למחשבה, דיבור במעשה וכן הלאה. זאת אומרת, קבלה אומרת, הרצון שלנו הוא הדבר החשוב ביותר. אם אין רצון, בן אדם לא יגיע כדי לעשות משהו. אם אני לא רוצה להשיג משהו, אם אני לא רוצה להימנע ממשהו, זה תמיד או שאני נדחף מהפחדים שלי, או שאני נמשך מהרצונות שלי. אנחנו רוצים לחיות במציאות שאני נמשך כל הזמן מהרצונות. וככל שאני מחובר לרצון שלי, וככל שהרצון שלי, כמו שאנחנו כבר מבינים, זה לקבל על מנת לתת, זאת אומרת, אני רוצה לפתוח עסק ולעשות עשרות של מיליונים, כי אני רוצה לתרום מיליונים, כי אני רוצה לעזור לאנשים דרך השירותים שלי. המוצר שלי הוא אוטומציות, אתה לא מוכר אוטומציות, מעולם לא מכרת אוטומציות, אתה מוכר שקט. והיכולת שלך להתמודד עם כל כך הרבה דברים טכניים זה שאתה לא מעריך אותה מספיק, עוד נגלה בתוך התהליך, כן? אבל לי היא מאוד חשובה. אני רוצה בן אדם שאני סומך עליו, שאני מאמין בו, שאני יודע שהוא זה וכן הלאה וכן הלאה, אני רוצה גם לשלם לו כדי שלא יהיה לי ולך מהביזיון, שהוא יתעסק בזה. זה הפצ'ן שלו, לא שלי. זה המתנה שלו, לא שלי. מה אני קונה? לא מעניין אותי הטריגרים והזה והמסרים, אני קונה שקט. אני קונה דברים שאני לא אצטרך לשבת, אני קונה מן הסתם זמן ואני קונה בעיקר שקל. הרצון במקרה הזה שאנחנו רוצים להתחבר אליו זה רצון כמה שיותר גדול, כמה שיותר גדול, דיברנו על זה קצת אתמול, שאנחנו מגיעים, שאנחנו מתחילים איזשהו משהו ואז כאילו מרגישים שחוזרים אחורה, מפסידים כסף או דברים כאלה, פתאום הרצון משתנה. פתאום הרצון רוצה לחזור לאיזושהי יציבות, לאיזושהי קרקע בטוחה. באה הקבלה ואומרת, לא, תרצה עוד יותר, תרצה הרבה יותר. כי אם הרצון שלי הוא המון, הוא הרבה, המחשבה שלי, מה שדניאל אמר מקודם, תהיה בהכרח יותר גדולה. אם אני חושב על להכניס עשרת אלפים שקל, אנחנו תמיד באוריינטציה עסקית, אז זו הדוגמה הכי טובה. אם אני חושב על עשרת אלפים שקל, אני אחשוב על פאנלים במקרה הזה שיביאו לי לקוח שניים שלוש בחודש. אם אני מכוון לחברה של מאה מיליון, המחשבות האלה של לקוח אחד שתיים שלוש לא יהיו בראש בכלל, לא רלוונטיות. המחשבות יהיו גיוס צוות, סקיילים, משקיעים וכן הלאה וכן הלאה, בסדר? אז דבר ראשון, הכל מתחיל ברצון. מפה מועבר פילטר דרך המחשבה שלנו. במחשבה יש גם הרבה מאוד איך אנחנו תופסים את עצמנו. אם אני חושב ויש לי ניסיון טוב ואני סומך על עצמי, בעיקר סומך על עצמי שאני אעשה את מה שאני אומר שאני אעשה, מה שנקרא אין ערך ביטחון עצמי. ביטחון עצמי זה פשוט אני סומך על עצמי, כי הוכחתי לעצמי מספיק פעמים שמה שאמרתי קרה. ואז אני אומר, אוקיי, אני יכול להגיד לעצמי משהו, להבטיח לעצמי משהו, להתחייב לעצמי. לא צריך להתחייב באינסטגרם אל מול כולם, יכול פשוט להגיד את זה לעצמי. ואני בוטח בעצמי וסומך על עצמי שזה יקרה. אוקיי? אז אם יש לי ניסיון כזה, המחשבה שלי בדרך כלל תהיה חיובית. כשדניאל עכשיו אומר הוא הולך לעמוד בפארק הירקון מול 50 אלף איש בסטנדאפ, יכול להיות שזה עוד רחוק.
יכול להיות שזה עוד רחוק מהנקודה שהוא נמצא בה. איזה מחשבה עולה בך?
אני לא רוצה להשתיל לך מחשבות. כשאני אומר 50 אלף פארק קרקעון.
ציפייה.
ציפייה.
כן, כאילו מחכה לרגע.
למרות שאתה אומר שיש מצב שזה לא יקרה.
כן, נכון, אבל אני מחכה לזה.
אתה מחכה לזה. למה? נראה לי מי שמכיר את דני, אני יודע, שהוא בעיניו יותר חיובי. אני אומר לך, רוב המחשבות שלו הן יותר חיוביות.
מה יקרה אם זה לא יקרה? בסדר, אני אתמודד גם עם זה, כי אני בעיניו חיובי. אז ברגע שיש איזשהו, לא יודע אם לקרוא לזה אופי, אבל איזושהי תפיסת עולם חיובית יותר, אחרי שהרצון שלי נמשך, מה שנקרא מלמעלה, הוא עובר דרך הפילטר של המחשבה. המחשבה, אם אני בן אדם קצת יותר חיובי, היא תהיה יותר חיובית, עוד רגע גם נראה איך זה מתקשר. הדבר השלישי, החלק השלישי, זה הדיבור. הדיבור זה כבר ההוצאה לפועל. הדיבור, המילים, בהקשר שדיברנו לפני שבועיים על לשון הרע, יש שני מקומות בגוף שבהם נמצא יצע רע השטן ברמה הגבוהה ביותר, שאחד מהם זה איבר המין שלנו והשני זה הפה שלנו, בגלל ששניהם הם מה שנקרא יציאות מתוך הגוף שלי החוצה, זה שאני חושב עכשיו דברים רעים או טובים או מסוכן, לא משנה מה, זה עדיין נמצא בתוך התודעה שלי, זה נמצא בראש שלי, אתם לא יודעים על מה אני חושב עכשיו, אני לא יודע על מה אתם חושבים עכשיו, בסדר? Once אמרתי את זה החוצה, אתם כבר יודעים על מה אני חושב. ברגע שהוצאתי את זה החוצה, אתם כבר יודעים את זה. לכן, דיברנו על זה שבוע שעבר, לפני שבועיים, חיים ומוות ביד הלשון. דיבור זה הכלי שלנו לברוא מציאות. תחשבו על זה שרק בדיבור, אנשים מגייסים מאות מיליארדים בדיבור, אפילו לא צריך את המצגת מה שנקרא, בדיבור אנשים מוציאים אנשים אחרים להורג, בדיבור אנשים מייצרים מלחמות, מייצרים שלום, קחו את זה להכי רחוק שיש, כן? בדיבור, לכן הדיבור שלנו הוא כלי מאוד מאוד מאוד חזק והוא, הכלי שלנו מה שנקרא שמוציא לפועל זה הכלי שבורא, כל מילה שאני אומר, כל משפט שאני מוציא החוצה אני מייצר איזושהי מציאות חדשה. אני יכול להגיד עכשיו ספלטי והמחשבה שלכם הלכה לשם. אני יכול להגיד עכשיו מצלמה והמחשבה שלכם הלכה לשם. סך הכל אמרתי שני מילים שאנחנו מסכימים על מה הם אומרים. אני יכול לדבר עכשיו בפרסית ואתם תסתכלו עליי מאיפה נחתה. אני לא יודע כנראה מה אני אגיד אבל אני יודע כמה מילים. אז שימו לב כמה כוח יש למחשבה. וכמובן המעשה מוריד את זה להגשמה פיזית של אותו הדיבור והתודעה. אני רוצה להכניס 100,000, אני חושב על מה הכלים שיכולים לעזור לי, אני מדבר עם האנשים, עם האנשי מקצוע, עם הלידים, עם הלקוחות וכן הלאה וכן הלאה, עם עצמי, יכול להיות עם היועץ העסקי שלי, וואטאבר, אני מוציא את זה החוצה, ואז אני יושב ועושה את הדברים. אני בונה את העמודים, אני עושה את הפרסום, אני נותן את השירות וכן הלאה וכן הלאה וכן הלאה. כל זה לא היה מתחיל אם לא היה לי רצון. אם הרצון שלי היה ל-3,000 שקל, הסכמה הייתה נראית אחרת, בסדר? בואו שנייה רגע נוריד את זה לחיים שלנו. כמה פעמים אמרנו, דיבור, מה שנקרא, אני רוצה שפע, אני רוצה הצלחה, אני רוצה כסף, אני רוצה זה, אבל עמוק עמוק בפנים אנחנו מפחדים להצליח. מה שנקרא הרצון שלנו לא מתוקן, יהיה לי יותר אחריות, יהיה לי פחות חופש, הרבה מאוד אמונות מגבילות, הרבה מאוד אמונות חוסמות, הרבה מאוד דברים שגדלנו עליהם, שראינו, כן, וכן הלאה וכן הלאה. או שאנחנו חושבים שוב ושוב, אין לי סיכוי, זה אף פעם לא מצליח לי, זה לא יעבוד, זה קשה מדי, זה מסובך מדי, זה ארוך, זה קצר, זה מורכב, זה קשה, זה... כל מחשבות ואז כמובן באופן טבעי מגיע הדיבור שאומר אין סיכוי המצב קשה אני גרוע בזה ומה שנקרא המילים חותמות לנו את המציאות בואו נסתכל על זה בצורה הכי פשוטה שיש המציאות של היום היא סך הכל שילוב של מה שחשבתי דיברתי ורציתי אתמול. ואם אני לא מצאת על המציאות שלי היום, אני רוצה להסתכל אחורה, בלי אשמה ובלי בושה, ולשאול את השאלות האלה.
מה אמרתי?
מה חשבתי? איזה מחשבה חוזרת שוב ושוב ושוב ושוב ושוב ושוב בראש? לפני שאנחנו ממשיכים, בא לי לשמוע אתכם רגע, אם אתם רוצים לשתף. בצ'אט או ככה בפלואו, בניתוח שלכם על עצמכם ובהסתכלות שלכם על עצמכם, כמובן אין פה שיפוטיות, יש כאן מרחב מוגן מאוד, מה הדיבור הקבוע שלכם על עצמכם?
אני הדיבור הקבוע שלי זה שכאילו לא הולך, לא הולך וצריך לעבוד יותר קשה וזה לא מצליח, כאילו שקורה משהו אז זה תבנית גבוהה כזאת, כאילו אני חוזר ללופ המחשבתי הזה. ואז אני לא מצליח לשבור אותו.
אתה יודע להגיד מה הטריגר שקורה משהו ספציפי?
משהו שלילי שיכול לקרות בהקשר לעסק, בהקשר למשהו אולי חברתי.
בוא ניקח רגע את העסק, מה אתה תאר לי סיטואציה שקורית שהוא מכניסה לאיזה לופ?
שנגיד לופ של מה שאמרתי שזה לא יצליח לעובד לי לא טוב מספיק, שאני לא מקצועי מספיק, שאני לא כל הדברים האלה וזה יכול לקרות מתי ש... שנגיד שמישהו אומר לי לא, אז אני מקבל לא ואז אני אומר טוב יש כבר פתרון לזה אז אני, זה לא יעבוד לי, זה לא כזה.
זה לפני מעשה או אחרי מעשה?
לפני מה?
לפני מעשה או אחרי מעשה? זאת אומרת אתה מרים את הקמפיין ואז אומר הוא לא יעבוד או שאתה לא מרים את הקמפיין כי אתה אומר הוא לא יעבוד?
אני חושב אחרי.
אחרי, זאת אומרת אתה עושה ואז אומר כאילו...
לא, נגיד כשאני מדבר עם אנשים, ואז הם אומרים לי לא נגיד, ואז אחרי מה עושה?
רגע, אני רוצה רגע להפריד, אני מרים קמפיין, מגיעים לידים, אני מציע את השירות, הם אומרים לי לא, ואז אני אומר לעצמי, זה לא יעבוד זה לא טוב מספיק. זאת אומרת שיש איזשהו טריגר מהעולם שברגע שקורה איזשהו קיבלת איזושהי אי הסכמה נקרא לזה ככה איזשהו סירוב איזושהי דחייה. זה מוביל אותך ללופ שאתה לא מרים את הקמפיין הבא בגלל זה אתה לא מרים את השיחת בחירה בגלל זה.
כן כאילו בא לי להפסיק על זה.
מעניין.
ובא לך לצאת מזה אני מניח, אחרת לא היית פה.
כן.
כן, אז רצון יש.
לגמרי.
רצון יש. בואו לא ניכנס יותר מדי לאישי, בשביל זה יש לנו ביום חמישי את השיחה. כן. מה אתם חושבים, חושבות? מה הייתם אומרות לחי במקרה כזה? אולי אין להם מה להגיד לך. בהצלחה. אוקיי, אז קודם כל ככה חי תודה על השיתוף.
שזה מאוד כאילו... לי זה היה מאוד תלוי תקופה, כאילו כן היה לי, רשמתי את זה גם כאילו שהייתה לי תקופה כאילו ארוכה שהדיבור שלי היה יציבות, התחלה יציבות ואטימה והתחלה יציבות והתחלה יציבות וברוך השם זה מאוד משתנה לי בתקופה האחרונה לשמה שאני רוצה יכול לקרות וגם זה לא צריך להיות בקושי, הרבה בזכות הליווי גם עם עידן וגם גם שער הביטחון שעוזר לי מאוד וזה כאילו זה נראה לי לעשות איזשהו סוויץ' בראש כאילו ברגע שהסוויץ' קורה כאילו ראיתי את זה בהרבה מצבים שברגע שעושים איזשהו סוויץ' אז הדברים משתנים וכאילו זה פתאום מגיע דברים טובים אפילו בלי שאתה עושה פעולות. מסוימות לדברים האלה ככה אתה צריך להבין איך כאילו אולי לעשות את הסוויץ' הזה. אצלך מה זה אצלך.
אני מחפש אותו הרבה זמן אולי. אני רוצה אותו.
אתה עוזבן לדבר איתי.
רוצה על הדברים האלה.
תנהווה לי לך גם בקבוצה, גם בקהילה, גם מחזור מה שנקרא מעליך, אחת מהן תזכה גם להיות חצי מנטורית שלך, דרך אגב נראה ככה בהמשך, אבל כן, אם אתה פה כנראה שיש כאן איזושהי קריאה לדבר הזה, אז זה קרה ברשותכם, עוד איזה שתי שקופיות, אתה תקבל גם קצת יותר תשובות. אני רוצה רגע קצת להרחיב את זה. יש הרבה פעמים כמו שאנחנו רואים דוגמאות חיות מה שנקרא שאנחנו בוראים בטעות מציאות שאנחנו לא רוצים. על ידי דיבורים שהפכו לאיזושהי מנטרה שהפכו לאיזושהי זהות שהפכו לאיזושהי הסכמה שבמקרה שלי זה לא יכול לקרות ואני יותר אני פחות מקצועי אני פחות טוב אני דפוק הגעתי מהזה. אחד סיפורים שכולם פיקציה אחת גדולה ברגע שמבינים את זה שיש כאן את האגו שמדבר ואת הנשמה שמדברת אבל רוצה לשאול אתכם שאלה רגע וזה אחד השאלות הכי מדייקות בעיניי שיש זה האם אני מדבר על מה שאני רוצה או על מה שאני פוחד ממנו מה זה אצלכם יותר זאת אומרת אני יותר מדבר על worst case scenario או על best case scenario אני יכולה להגיד שזה גם וגם היה. איפה 51%?
לא, למה אני אומרת את זה? כי הייתי יכולה שבוע שלם להגיד כן, זה, להיות חיובית, זה, והכל, ואז הכל היה, אתה יודע, החוסר, הכל היה עולה, איך אני אומרת שזה היה עולה? זה היה... בעוצמה מאוד מאוד גבוהה, כי הצורך שלי להיות כל הזמן חיובית, בעבר זה היה את חיובית ואת עצרית הזה, אבל זה לא הגיע, זה לא, לא ראיתי את זה, זה לא היה, ואז הייתי חוזרת ל-old habits ונכנסת לבור שחור.
עד ש...
זאת אומרת, לפי מה שאני מבין היום זה שונה.
כן.
קודם כל אני מתרגלת את זה, אני כבר מבעצם תחילת אוקטובר אני מתרגלת את הערכים האלה, ושוב, את הוודאות. אמרתי, זה אתה יודע, שזה בעצם מאוקטובר. זה מה שאני מתרגלת, ודאות, להיות שם ולמרות שזה לא נראה בחוץ, כאילו לא לחפש את התוצאות בחוץ, להיות משהו מאוד מחובר בפנים, אני מודה שזה עושה לי המון שקט, אני מודה גם שזה גורם לי לכמה שהייתי נותנת בעבר, אני יכולה לעבור ליד איזה אישה בזה, אני רואה אותה עם תינוק נלחמת ברחב, מי שזה צריך עזרה כאילו זה הוציא ממני משהו מאוד כיפי זה מאוד כיף כן ויש דרך אני מאמינה שאתה יודע זה לא כרגע אני באה למעלה אבל ידוע לי שזה ימשיך להיות למעלה כן אבל יהיו המבחנים האלה שיגרמו לי רגע ל... לקחת את זה כמו אתה עם הקפה, אז אני כמו עם פקק שנתקעתי כי רציתי לחסוך פקק אחר ואוקיי, אז זה, פעם זה היה מעצמן אותי, אם הכוס נשברה, אני כולי הייתי, ולא, אני לא שם.
איזה יפה, אז הנה דוגמה קלאסית. לך מציגה כאן איזושהי סיטואציה, וזה שימו לב, כוונה גם רציתי להתערב ולהגיד את ה... זה ימשיך להיות עוד יותר למעלה, כי יש לי כל כך הרבה סיבות להגיד את זה, אבל נגיד, תן דבר אחד, משהו שאני מאוד חוויתי כילד, זה שכשאתם רואים ילד שהוא נקרע מצחוק, שהוא מתפוצץ, שהוא מתגלגל, שהוא זה, שהוא כאילו אפילו צועק מרוב צחוק, מג'וי, כאילו מג'וי אמיתי, מה בדרך כלל יגיבו אליו? מה יגידו לו?
מה מצחיק אותך כל כך?
מה מצחיק אותך כל כך?
מה עוד?
שורה.
שתף אותי, אני גם רוצה לצפוק.
מדהים.
כזה.
או החבר'ה יגידו לו, משוגע, תירגע, תנשום, תעצור. תגידו לנו שיש איזשהו גבול מסוים שבו אתה יכול להיות שמח, יש איזשהו גבול של טוב, אחרי הטוב הזה אתה צריך רגע להירסם את עצמך, בעיקר כדי להוריד ציפיות, כדי לא להתאכזב, כדי לצאת מזה, כדי שלא יכאב לי. וזה בתת תמודה שלנו ובתוכנת לנו בתוך הכרטיס כל כך עמוק, שעכשיו תילך משתפת על משהו מאוד מאוד מאוד חיובי, וחייב להיות איזושהי הרגעה. של החיובי הזה, איזשהו גבול עליון כדי לא לפרוץ דרכו, כדי ברגע שניפול, נחזור אחורה, נעשה טעות, שיהיו דברים רעים וכן הלאה וכן הלאה, שלא ניפגע. כי היא היציאה מנקודת הנחה שהפגיעה לא הייתה אמורה לקרות, או שהיא מסוכנת, או שהיא רעה, או שהיא לא טובה, או שזה לא אמור וכן הלאה וכן הלאה. כמו שבדיוק דיברתי עם הקפה, היה בבוקר אם הייתי באותה התודעה שאני מדבר איתכם עכשיו, הייתי רואה את הקפץ הזה ונשבר מצחוק.
זה לא קרה.
זה עצבן אותי מאוד. להחזיק את התודעה שאני נמצא בה כרגע ב-24.7 לא פשוט.
לא פשוט.
מתגמל מאוד.
כי מעבר לזה שאתה כבר שוכח מה זה להתעצבן, שאתה שוכח מה זה להתבאס, ושגם אם זה מגיע אתה מצליח לתחום את זה. לרבע מהזמן שלקח לך אי פעם, שזה בעיניי ווין חד מאוד ענק על החיים, שאתה חוזר כמה שיותר מהר לאותה התודעה שאנחנו נמצאים בה עכשיו, אנחנו מבינים שגם הנפילה הזאתי שתגיע, ושאני לא מפחד להגיד אותה כדי לא לצפות, או שהרגילו אותי לזה, היא גם פיקציה. ואני רוצה לפתוח לחלוטין את הכלי. אנחנו מדברים על זה בהקשר של אורות וכלים. כי הוא אומר, בוא אני אתן לך את הכל, הכל, הכל, הכל, הכל, הכל, עוד, עוד, עוד, עוד, עוד, עוד, עוד, עוד, עוד, עוד, עוד, עוד, עוד, עוד, עוד, עוד, עוד, עוד, עוד, עוד, עוד, עוד, עוד, עוד, עוד, עוד, עוד, עוד, עוד, עוד, עוד, עוד, עוד, עוד, עוד, עוד, עוד, עוד, עוד, עוד, עוד, עוד, עוד, עוד, עוד, עוד, עוד, עוד, עוד, עוד, עוד, עוד, עוד, עוד, עוד, עוד, עוד, עוד, עוד, עוד, עוד, עוד, עוד, עוד, עוד, עוד, עוד, עוד, עוד, עוד, עוד, עוד, עוד, עוד, עוד, עוד, עוד, עוד, עוד, עוד, עוד, עוד, עוד, עוד, עוד, עוד, עוד, עוד, עוד, עוד, עוד, עוד, עוד, ע האגו שלי יזהיר ויגיד שומע, כל טוב אפשרתי לך לחלום, בוא תחזיר את הריאליות, בוא תשים רגע את הגבול, בוא תזהה, וזה קורה לכולם, גם לבן אדם החיובי ביותר שאני מכיר. העבודה שלנו, כמו מקודם, זה להגדיל, להגדיל את הרצון לרצות עוד ועוד ועוד ועוד ועוד. תוך כדי שאנחנו מפתחים את היכולת שלנו להגיב לאנשים מהצד שהולכים להסתכל עלינו כאנשים הזויים שלא יסכימו עם הדרך שלנו, שיתנגדו, שיגידו תרגע, אתה לא יכול להיות כל כך חיובי, אני כן יכול, אני לא צריך להוכיח לך את זה, אני פשוט זה מה שאני. זאת אומרת, קחו את הגרסה השמחה המלאה, המצחיקה, החיובית ביותר שאתם מכירים של עצמכם ותגבירו שם את הווליום בלי לעצור. זו העבודה שלנו, בסדר? בואו נראה רגע איך זה מתקשר למה שאנחנו מדברים היום. המחשבה היא מגנט, ממש ככה. כל מחשבה שאנחנו חוזרים עליה מעמיקה את התודעה שלנו יוצרת תמונה רגש וכמובן בסוף מציאות. אני אחשוב שאני לא מספיק טוב, אני לא מספיק ראוי, אני לא מספיק זה, אני לא מספיק זה, אני לא ראוי לאהבה. אני אמשוך בסופו של דבר בני זוג שפשוט יגיד לי, צודק.
זה מה שאתה חושב?
מה שאתה חושב זה האמת? זה האמת שלך? בסדר? בעל עסק שחושב שעכשיו השוק חלש, אנשים לא קונים, זה יקר מדי וכן הלאה וכן הלאה, שלי הייתה אמונה מקבילה ספציפית על המחיר של התהליך עד ששכרתי אותה והבנתי בוא נא היום אני מסתכל על זה בעיקר סביב הפריצות דרך שקורות שם אני אומר מה זה המחיר זנות הזאת סליחה על הביטוי וזו הייתה אמונה שמקבילה שלי אנשים לא קונים זה יקר התנגדויות טה טה טה טה טה טה מה קרה הבאתי אנשים שהם באמת על העמקה, על המתנגדויות וכן הלאה וכן הלאה. אני היום מאמין בדבר הזה ואני משתדל לחשוב כל הזמן שאני עושה טובה לאנשים בזה שאני מאפשר להם להיכנס במחיר כזה. כי אני מבין עד כמה זה טוב ואני מבין שמה שקורה בפריצות דרך במחזור הראשון אין לזה מחיר, אין לזה מחיר, בסדר? מחשבה זה מגנט, אני אחשוב שוב ושוב ושוב ושוב ושוב ושוב ושוב מחשבה שלא תורמת לי, היא תהפוך למעשה והיא תהפוך למציאות. אני עכשיו מחשבה של כן, חיובי, חיובי, חיובי, חיובי, חיובי, אני אשכנע את עצמי יותר שאני מסוגל, שזה אפשרי, שזה זה זה זה, אני אעשה את אותן הפעולות שתומכות באותה המחשבה, זה יהפוך למציאות. צריך רגע לפתוח תרגיל קטן שלכם, מה המחשבה שאתם הכי רוצים לשחרר?
ומה המחשבה שאתם הכי רוצים לטפח?
איזה מחשבה הכי משרתת אתכם? ואיזה מחשבה אתם צריכים לברוט מכל המדרגות?
חברו על זה רגע.
אני רוצה לשחרר את המחשבה שאני תמיד בהיי אז אני מפחד שההיי הזה ייגמר. והפוך, המחשבה שאני רוצה לטפח זה שיהיה לי את ההיי הזה, שאני באנרגיה גבוהה, שאני מרגיש טוב עם עצמי, שאני בעננים, שאני בהיי, שמיני אקסטזה כזאת. מגיע לך ההיי הזה?
מה? מגיע לך? ההיי הזה? למה?
מה זאת אומרת מגיע לי? אני שואל, מגיע לך?
כן, זה מי שאני.
למה זה מגיע לך?
מה זאת אומרת, זה מי שאני. סביר. אני בן אדם עם אנרגיה גבוהה, ביטחון וכל הדברים האלה, אבל לפעמים יש לי משהו שמגביל אותי, שאומר לי, היום אתה לא, משהו שמגביל אותי.
וביום הזה לא מגיע לך?
איזה יום הזה? מה, מתי שזה קורה לי? מתי שזה יום חוסם אותי? לא יודע, זה כאילו מחשבה שמתגנבת כזאת, שאומרת לי עוד מעט זה ייגמר, עזוב. זה לא אתה האמיתי אולי, לא יודע, זה מחשבות שקשה לתפוס אותן.
בוודאי, בוודאי. כמו שלך אמרה, זה תרגול, זה מחשבות שקורות אצל כולנו. אני רוצה שתזכור דבר אחד, מגיע לך הכל נטו בגלל שתעשה רגע ככה?
זהו, מגיע לך.
יש? זז? נגיד בכלל. נראה. ניקח את זה יותר לעומק, מגיע לך בגלל שאתה חלקי כאלוהים, כמו לילך, כמו שנאב, כמוני, כמו כל בן אדם שמתהלך בעולם הזה. בימים שאתה מרגיש שלא מגיע לך, סך הכל שכחת, זה הכל. העבודה היא להיזכר שמגיע לנו הכל, ובעיקר להסכים שמגיע לנו הכל. דוגמה הכי טובה שיכול להיות ניקול הזמן זה העניין של השקע החשמל בזמן שאני ואתם פה עובר שם קבוע קבוע 24-7 חוץ מהפסקות חשמל במקרה הזה אני לא מקבל אותו כרגע כי אין שום דבר שחיברתי אליו ברגע שאני אחבר אותו אני אקבל אותו הוא לא יגיד לי עשית שיעור הבית הרמת טלפון ללקוח הרמת קמפיין לא הוא לא יגיד את זה הוא פשוט ייתן לי אותו דבר מגיע לך גם בהיי וגם בלואו, כשאתה בלואו פשוט תזכור ששכחת כשמגיע לך ולי אנלוגיה מאוד טובה שנתנו למחשבות, תחשוב שזה עננים מחשבה מגיעה, נכנסת, שוהה, או הסתכלה להגיד אה מגניב, שוב חמש שניות, עברה אבל בסוף זה מתבטא ברגשות. בוודאי, המחשבה הזאת גורמת לי להרגיש חרא, אני מרגיש עכשיו חרא, אני לא מבצע את מה שעשיתי וכן הלאה וכן הלאה, ושים לב, הופ, עברה ואני מרגיש טוב. אני מכיר את עצמי יותר טוב, אז אני יודע מה עוזר לי להרגיש טוב, מה עוזר לי לחשוב על דברים אחרים, יש אלף ואחת טכניקות, יש מדיטציות, יש שירים, יש ספורט, יש דרכים לפתור את זה. כל פעם שאתה פשוט מרגיש בלואו, תזכור שהסכמת לזה, זה הדבר המרכזי, יש לך שליטה מוחלטת. פשוט הסכמת, כי זה משרת אותך בהקשר הזה, משרת אותך להרגיש לך פחות אחריות, התמסכנות, תעזרו לי אני מסכן, לא אכלתי היום, לקוח יקר בבקשה תסגור איתי וכן הלאה וכן הלאה, תדע מאוד נמוך. אתה מסכים לזה אבל, ואתה יוצר את זה הרי. אתה בורש למציאות שלך כמו ששינב, כמו שללך וכמוני. כל אחד מאיתנו בורש למציאות שלו מא' עד ת', את ההיי ואת הלא.
בסדר? שינב יש מחשבה לשחרר, לטפח?
נראה לי, וואי, חיים, ממש אהבתי את המחשבה שלך. ונראה לי שכתבתי זה כאילו אני עובד על זה מאוד ואני מרגישה שזה כבר כאילו משתחרר ממני הדבר הזה ממש. כן כמובן אני צריך לחזק את זה יותר אז כאילו האמונה הזאת שכל של הקדוש ברוך הוא איתי וכאילו מה שאני רוצה יכול לקרות. ביטחון ביטחון ואמונה. ולשחרר את הלוגיקה.
ניס. לשחרר את האיך.
כן. ווואלה, אני רואה שזה קורה כאילו, ברוך השם.
באתי להגיד, זה בדיוק קורה אצלך אחר.
כן, כאילו פתאום מגיעים לי לידים כאילו מהמלצות וזה, ואני כאילו הזוי, כאילו זה לא הזוי, ברוך השם. איך זה קורה? איך זה קורה? זה גם פתאום כספים כזה, כאילו סתם. איך זה קורה? אה, הנוסחה, שתפיעו אותנו. תקשיב, הגשתי לפני איזה שנתיים משהו על המילואים, כאילו ש... והכניסו לי את זה עכשיו החודש, כאילו, מה הסיכוי?
מה הנוהל במקרה הזה עכשיו? מה מה? כאילו אוקיי נכנס הכסף, מה נועל, מה נוסחה, נקרא לזה ככה קדימה.
קודם כל אני שמתי לב ששחררתי את המאבקים מול אנשים, אז כאילו וגם כאילו כמו אם השלחתי כאילו אהבה נגיד, גם מישהו שלא בא לי בטוב, אז כאילו אני מברכת אותו. אני מברכת אותו ואני לא... גם אם בא לי כעס, אז אני מברכת אותו. בא לנו מישהי למשרד עם חב"דניקים כאלה והם הביאו לנו פתקים כאלה, אל תגיד יוף, תגידי פרק יוף. פרק יוף זה מזמור לתודה. מעולה. וזה מול העיניים שלי כל היום. כאילו שהם מתבאסים או משהו אז כאילו תגידי תודה. אז כן אז כאילו שאני יודעת זה כזה מול העיניים שלי אז יום אחד לא זוכרת על מה התעצבנתי אז פתאום מישהי מהמשרד אמרה לי. לא חושבת שזה דתי אחי. אז היא אמרה לי שינה אבל תגידי.
אז כאילו. סק. את מכירה את הקופי רייטרים אתה מאמין על זה?
כ רק ליזום. כן, כן, אז אני אומרת גם לשחרר וגם כאילו להבין שגם מישהו בא אליי וצועק עליי, זה לא, הוא כאילו באמת זה הבורס. ובריך אנשים שמעצבנים אתכם.
וברגע שנכנס, להגיד תודה, לשחרר את האיך, לא צריכה להבין היגיון, לא היגיון, טה טה טה טה טה. לתת את המעשרה לה ולהתקדם. כן, כן, נכון, זה היום ככה, ברוך השם. אני יודע, אני חושב אצלי שאני הכי רוצה לטפח את זה שאני מרגיש יותר ויותר הזוי מיום ליום בקטע לא מוסבר, בקטע לא הגיוני, זאת אומרת להמשיך לא להסכים לאנשים לשים עליי את האמונות המקבילות שלהם ולחשוב שבאמת הכל אפשרי ולהיות עם 0% ספק. ומה שאני רוצה לשחרר זה גם אני חושב הרבה מאוד רציונליזציה של להבין קצת יותר לעומק יחסי המראה וכולי וכולי וזה יעבוד ולא יעבוד וכאלה זה ממש אחד מול השני לשחרר את זה ולטפח את החוסר היגיון נקרא לזה ככה זהו בוא נרוץ עד לדיבור בסדר הדיבור ברכה הוא כללה הוא כללה הדיבור הוא הכלי האחרון שדרכו האור נכנס לעולם כשאדם מדבר כשלילי הוא יוצר כלי חסום הברכה הוא מזרים שפע, זה בדיוק מה שאמרנו קודם, אם אנחנו אומרים שזה לא אפשרי, קשה לנו, אנחנו לא מסוגלים, פשוט התנתקנו מהחשמל, וכשאנחנו מדברים בהכל אפשרי, אנחנו פשוט מתחילים לברוא את דוגמה היומיומית, במקום להגיד אין לי זמן, אני עסוק, זה אני יוצר זמן למה שחשוב לי, וזה לא בראש סדרי העדיפויות שלי כרגע, במקום זה קשה לי, זה תהליך שדורש ממני גדילה. להסתכל על זה לא בתוך משהו שהוא לא אפשרי גדול עליי מסובך וזה זה פשוט מצריך ממני להיות יותר גדול חזק מבין אוטומטור וואטאבר וואטאבר כל אחד והזה שלו איפה זה תופס אותנו בעסק או בבית אנחנו לא מוכרים שום מוצרים אנחנו רק משדרים תדרים הדיבור שלנו הוא על עצמנו על הלקוחות ועל הכסף הוא קמפיין השיווק האמיתי שלנו. זה שאני מאמין ב-100% בוודאות מעבר להיגיון שהמוצר שלי יעבוד, שהלקוחות שלי יצליחו הכי חזק בעולם, שייכנס הרבה מאוד כסף, זה המקור של הקופי שיוצא לי אחרי זה, של היחסי המרה, של העלויות ללידג', של כל הדבר הזה, ולא להפך.
כלומר שאנחנו לומדים פה כל שיעור לעומק מחדש.
המציאות החיצונית משתנה בפנים ואז רואים אותה בחוץ ולא לאשליה שהאמנו כל אחד כמה זמן שהוא חי שמשהו בחוץ ישתנה ואז משהו בפנים ישתנה.
גם פרנסה זה אותיות רסנפה.
יפה לא הכרתי רסנפה שמור על הפה.
כאילו אם אתה משנה קצת אותיות אז זה.
כן.
מי שמדבר על כסף בכבדות, ימשוך כסף בכבדות, זאת אומרת הוא יסבך, יהיה לו מאוד מאוד קשה, יהיה לו מאבק כל הזמן, רוב הזמן, במקום בקלות, באמת באמת בקלות. מי שמדבר על תחרות, המתחרים שלי, זה או זאת יש מספיק אנשים בשוק וכן הלאה וכן הלאה, באופן טבעי ייכנס לאיזשהו מאבק. ואיזושהי תחרות הישרדותית למי שיותר גדול, מי יותר טוב, למי יש יותר תוצאות, בלה בלה בלה בלה בלה, במקום לצאת מנקודת הנחה שיש מספיק לכולם כל הזמן. זאת הודעת שפע אמיתית. עכשיו, בואו נשאל שאלה, איך תיראה הפעולה אם תדבר מתוך שפע ולא מתוך חוסר? איך זה ייראה אצלכם?
עשייה לדעתי, לדעתי יותר עשייה פשוט. עשייה מסיבית.
מה מה? עשייה מסיבית. כן.
כי אתה בוטח בתהליך, אתה בוטח בזה שזה יצליח, אז אתה עושה פשוט, אתה לא פוחד מכל דבר. יש לי קייסטאדי מה שנקרא לזה.
דיברנו מקודם בהקשר של הרצון, אני ההסבר שלי לעצמי זה מאוד ברור לי שכאילו משהו שעלה לי בראש הגיע מלמעלה ומאוד פעמים שמעתי את זה גם מדיוויד גם מזה שרעיונות המאוד מאוד גדולים מאוד מאוד חזקים שקורים מגיעים לאותו הבן אדם לאותו המניפסטור נקרא לזה ככה ואז הוא מוציא אותם החוצה על ידי זה עכשיו ומתוך ההסכמה שלי לאם זה קרה קודם, זאת אומרת, כמו שאמרנו, נתנו את הדוגמה של הקפה מקודם, אם אותה המחשבה הגיעה, אותו המספר הגיע, בוודאות הוא כבר קרה, עכשיו אני רק צריך לגדול לתוך המספר הזה. התחלתי את התהליך הזה, את ה-40 יום, שהוא המוצר הראשון באמת מתוך הרבה מאוד ויז'ן מאוד מאוד גדול שבאמת הגיע. הבנתי של כאילו, מעבר לזה של... כל הדברים שאנחנו מלמדים פה ולומדים עליו בקבלה שזה לא עבורי וזה כדי לשרת וזה יעזור לאנשים וכן הלאה וכן הלאה יש איזשהו ויז'ן מאוד מאוד גדול שאליו אני מתחיל להתקדם עכשיו בגלל שהוויז'ן כל כך גדול ובגלל שאני כל כך בטוח בזה שהוא הגיע הוא כבר קרה זאת אומרת זה אמונה שנבנתה על אמונה שנבנתה על אמונה שנבנתה על אמונה שאני מתחיל לזהות ב... לא יודע, חודש האחרון, ובגלל זה אני אומר כאילו למצוא גם תמיד דוגמאות פרקטיות, שאני לא מצליח כמעט ולהגיע לאינסטגרם.
אני מדבר על גלילת כאילו דום סקרולינג כזאת.
כי אני אומר, בוא'נה, יש כל כך הרבה דברים לעשות, אני גם חובש כל כך הרבה כובעים כרגע, כדי להגיע לרבע מהוויז'ן שהגיע לי, שאם הוויז'ן הזה הגיע, אז בוודאות הוא הולך לקרות, וכדי שהוא יקרה, למי יש זמן להתעסק או לבזבז זמן על דברים אחרים? זאת אומרת, הוא כל כך מאוד טוב.
ואז מתוך המקום הזה, ומתוך זה שאני מדבר על זה, מתוך זה שאני מתייעץ על זה ומשתף את זה ונעזר באינטראקציות אנושיות, כמו שאמרתי, אני מרגיש שהפעולות שלי מגיעות כאילו למצב של אחד, ממש בא לי כבר לעשות אותן, ושתיים, יש לי כל כך הרבה. זאת אומרת, אתה מסיים פעולה אחת, נפתחות לך עוד 13. אתה מסיים עוד אחד, אפשר לעשות לך עוד הרבה, והכל באנרגיה טובה, והכל מתוך רצון מאוד מאוד שלם, כי מאוד ברור לך כבר ה-endgame, איך זה נגמר או לאן זה מגיע.
והשאלה שאני שואל את עצמי, זה כמה מהר זה יקרה, כי האם כבר יצא מהתמונה? ברגע שהצלחתי להתחבר לזה שהוויז'ן הזה הגיע כי הוא כבר קרה, מתוך המקום של הזמן, עולמות מקבילים וכל מה שלמדנו, אין יותר התנגדות פנימית של אם זה יקרה ואז ספק כמעט ולא נמצא, יש ודאות מטבעה כי אתה מבין את זה בצורה הזאת ובצורה הזאת ובצורה הזאת. To manifest it אתה מבין, בוא נא, יש לך מלא עבודה, מלא עבודה ואז מתוך המקום הזה נוצר מצב שיוצאים הרבה מאוד פעולות. אני אפילו אומר, זה לא העניין של, זה גם שאיפה מן הסתם ולא חוסר אבל אני חושב שזה מאוד מתחבר לי ברמה האישית לתמונה מאוד מאוד מאוד גדולה שהיא מאוד מאוד בהירה לי ואז אני מאוד מאמין בה מן הסתם כי אני מבין שהיא הגיעה למקום אחר ואז הפעולות מגיעות בצורה מאוד מאוד מסיבית. איך זה אצלכם?
דברי.
דברי דוריה. אמרתי אני אתן לך דברי כי אני דיברתי כבר מקודם.
לא אבל כולם נעלמו הלכתי להכין לי משקה פטריות וכולם נעלמו.
פטריות? מה זה משקה פטריות?
אתם מכירים את זה? זה נראה כמו קופה אבל זה פטריות. אין להם ריא. לא זה טעים בטירוף. אין להם ריא. זה טעם של גוזלות. טוב. אני כרגע in between כמו שאומרים, אני כן עושה פעולות לעסק שלי כמו יום צילומים, כמו מעלה תכנים וכזה, אבל אני קצת מחויבת לשם, זה לוקח לי את הזמן, אולי זה סיפור שאני אספרת לעצמי. אבל מצד שני אני גם מדברת.
מה עובד לך שם? את כאילו עובדת גם במקביל?
אני עובדת, כן, עבדתי בכספים כפרילנס לצד עסק הטיפול ועזבתי את זה בפברואר והם קראו לי לדגל שוב כמנהלת יוצאת לחל"ד. שאני אחליף את המנהלת, ואז אני שם. אבל זה שם בשעות שלי, מתי שנוח לי, אבל... זה הצד השני של הדבר הזה, של הרוח. אבל עם זאת, אני כל הזמן שואלת אותו, האם, תן לי סימן שזה באמת, שאני אמורה להיות שם. כי כן יש שם... כן, כן, יש קושי, אני חווה קצת קושי בהתחייבות הזאת. הקושי העיקרי זה העייפות הזאת שלא מאפשרת לי אפילו לשבת אחרי זה מול מחשב ולכתוב תכנים או מה שזה לא יהיה. ובעיקר אני בשיח... אני מודה יומיומי איתו על הסיטואציה הזאת, אני ממש, אני תן סימן, אני מחפשת, ואני בינתיים עוד לא, עוד לא רואה, אני רואה את הניסים הקטנים, את מה שאני חווה, איזשהו תיקון שם, אבל זה עדיין. את יודעת בבהירות מה את רוצה?
כן.
אני יודעת בבהירות מה אני רוצה, ובעצם מתחילת כל התהליך הזה זה קורם אור וגידים, אבל כבר דיברנו על זה אתמול, למפחד גדול.
שגם עליו אני חושבת. אני רגע הולך פה את הנוסחה, מה שנקרא, של השיעור.
רצון בהיר וגדול, כמובן כדי לחלוק. יש? כן. מה המחשבה שמלווה אותו? מחשבה מחשבות?
אני כל כך רוצה שיהיה לי את האפשרות לתת בלי לחשוב. כאילו יש שם משהו מאוד חזק בצורך הזה והטיפול הוא צריך, הוא קצת בקונסטלציה אחרת צריך להיות כי אחד על אחד בקליניקה זה קטן ולהישאר אחד על אחד זה בעצם להגיד אני בישן ובמוכר ואני גדולה מטופלת פה מטופל שם וזה בטפטופים מול להשפיע על הרבה וזה מצריך ממני בעצם לצאת מהקליניקה אם זה הרצאות אם זה קבוצות אם זה וואטאבר זה מאוד זה רשום לי מה אני בדיוק רוצה והמחשבות שעולות סביב זה זה פחד לגדול, פחד שלא יהיה לי זמן לעצמי.
פחד, כאילו מחשבות של מה? מה, תני לי את הניסוח שלה. של המחשבות?
לא יהיה לי זמן להתאמן, לא יהיה לי זמן לנכד שלי, זה המחשבות.
גדילה שווה כאילו חוסר חופש. כן. סיכון, אין זמן לדברים חשובים יותר. זאת אומרת שבעצם יש איזשהו עניין של... נמצאת במקום שהוא לא בדיוק הרצון שלך, תקני אותי אם אני טועה, יש לך רצון לטפל כי יש לך מתנה לתת ואת יודעת את זה, האחד על אחד כבר לא מספק את המטרה הגדולה שלך, שזה לעזור ל-X וואטאבר אנשים, בגלל זה שאלתי אם הרצון מאוד מאוד בהיר, והדרך שחוסמת את זה, מה שחוסמת את זה, שהמחשבה שמגיעה שחוסמת את הפעולה בסוף, זה לא יהיה לי זמן ורצון לזה.
עכשיו, שאלה שנשאלת פה.
לא יהיה לי זמן, רצון יש לי, לא יהיה לי זמן.
לא יהיה לי זמן, לא יהיה לי זמן עם הזה. לא היה לי זמן עם הדברים שחשובים לי, עם הנכס במקרה הזה בטח הכי חשוב.
זה אומר, האם את מצליחה לראות בבהירות, זה שאת מעדיפה להישאר קטנה זה בסדר, ואת מצליחה לראות את זה שהרצון שלך בחופש, נקרא לזה ככה, שלפי מה שאני שומע ממך כרגע גם אין אותו כמו שאת רוצה שהוא יהיה. גדול יותר מהפחד שזה יעבוד.
כי אם זה יעבוד תאבדי את החופש, בסדר?
מכאורה. זה כאילו...
כן, אבל יש לי, אתה יודע, זה יכול להיות דיגיטלי, זה יכול להיות היברידי, זה יכול להיות, אתה יודע, יש כל מיני...
אבל עכשיו אתה תת לי פתרונות, רגע אנחנו מתקדמים בבעיה.
נכון, אבל יש מצב. יש מצב, ואם זאת למשל, כאילו, בזה שהתחייבתי למקום, לשם לחצי שנה, כי היא יוצאת לחצי שנה ולא לשלושה חודשים, הבנתי שאני כרגע, חופש זה לא משהו שאני יכולה להרשות לעצמי, חופש סלאש חודש בהודו, כן? על זה אני...
לא, אבל רגע, אני רגע מחזיר את הנקודה. איפה נכנסים האלף מטופלים בתוך כל הסלט הזה?
הם בסלט. איפה?
איפה? באיזה... הם כרגע לא בטופ ראש מעיינייך, כי אחרת הכל פה היה פתוח. כרגע יותר חשוב לך החופש שלך, הזמן שלך, ואז לעזור לאלף מטופלים.
לא, אז מה עשיתי בזה?
מה זאת אומרת?
תראה, האלף מטופלים, שוב, זה אפשרי וזה הלוואי עליי, ברור, אבל באיזה קונסטלציה שאני אוכל לשמור גם על ה...
את התשובות יש לך, כאילו את לא צריכה לעשות פה בריינסטורמינג, אמרת את זה לפני רגע. נכון, נכון. כרגע הם פשוט לא בטופ הרצונות, זה הכל. אני לא שואל, אני שם סימן קריאה, כי רצון, מחשבה, מעשה. ואני אומרת שאם לא הייתי שם, אז זה היה הפוך.
כי היה לי קצת יותר... כי היה לי קצת יותר את ה... היה לי אותי, אין לי אותי עכשיו. לא הבנתי. כל דבר הוא מדוד, לא היה לי את זה כבר המון זמן, כל דקה ביום היא מדודה, יש להן, לאן אני הולכת. אוקיי. וכשאני רוצה לשבת על העסק שלי ולפתח את הרעיון שיש לי, בלק, אין, כבר אין פה כלום.
זהו. אליו, מה היית מציעה לי לך?
לא, יום... גם נכנסתי לסלט, אבל...
חברים, אנחנו פה נשארים, הורז אותנו בתוך הזה, כן?
כן, כן. אנחנו מדברים, אבל כן דיברנו על הקטע של פעולה מתוך שפע ולא מתוך חוסר. כן כן זה רק לא נראה אבל מה הייתי מציעה לך קודם כל אמרת שקראו לך. שאחרי שעזבת קראו לך ובאת כאילו זה הדבר הראשון שאמרת נכון. אלא אם באת בגלל שהיית צריכה על ההכנסה כאילו או שבאת כי קראו לך והרגשת לא נעים.
לא זה לא מתכריצוי. זה מתוך חברות, זה התחיל כאילו היא התקשרה אליי ולהגיד לי שהיא בררת.
זה לא מתוך חברות, אז זה כסף, את עובדת בסוף.
כן, אני חייבת להגיד לך שכשאמרתי לה כן, לא חשבתי על הכסף.
אמרתי לה בטח. אז איפה אין פה ריצוי? לפני שנייה אמרת שאין פה ריצוי. אה? אז איפה אין כאן ריצוי? אני שומע רק...
לא, אבל זה בא מהמקום, אני באמת אוהבת אותה ואני באמת שמחתי בשבילה, בחורה בת...
רגע רגע רגע רגע אוהבת אותה יותר מהאלף מטופלים שלך.
יש מצב.
כאילו אם את אומרת וואלה עזבתי את זה כדי לעשות עסק ואז היא באה ודיברה איתך אז כאילו אני זוכרת שעידן אמר לי על משהו תחשבי שהוא יצר ערה אז כאילו כמה שהיא טובה כאילו זה כמו זה ממש יצר ערה כאילו זה. שלא שחלילה היא רעה, אבל זה כאילו ככה אני ראיתי את זה שדיברתי את זה. אם היית אומרת לי וואלה אני הייתי חייבת, זה כמו שעכשיו אני אעזוב את העבודה ואז יגידו לי משהו, אז אני אחזור כי לא נעים לי, או כי אני אוהבת אותם, כי באמת אני אוהבת אותם, מחדל אנשים באמת. אבל אם אני החלטתי על דרך מסוימת, ומישהו בא ומזיז אותי מהדרך הזאת, אז כאילו למה הוא מזיז אותי? יש לי את הדרך שלי כאילו. אני חושב שזה הדרך שלך, שאת חולמת עליה, זה בדיוק השיח שיש לי איתו.
למה כאילו ההזזה הזאת עם הנתיב?
זה כמו שאני לומדת את הילדים שלי ואני... חברים, איפה נעלמה הוודאות?
רגע, מה זה ההזזה? איזה נתיב? על מה אתם מדברים?
איזה נתיב. מה זה מה זה, זה הדבחת אז. נכון. בחרתי לגמרי.
בחרתי לגמרי. זה שהוא ספר אותנו על אלף לקוחות, זה פנטזיות, זה מדהים, זה נחמד, זה אחלה ויז'ן, אבל הרצון שלה כרגע זה מה שהיא עושה, כמו ששלך, כמו ששלי. את יכולה להגיד אני רוצה דברים אחרים, מציאות שלך מציעה משהו אחר, הרצון. מציאות, רצון, מחשבה, דיבור, מעשה. את יכולה להגיד שאת רוצה דברים אחרים, זה פשוט כאילו, אוקיי, אם זה גורם לך להרגיש טוב, כפיים, זה לא המציאות.
אני גם מרוויחה מזה אחלה כסף, אני לא שקרתי.
אין ספק, זה הבנפיט שמגיע מזה, השאלה אם זה מה שאת רוצה. ומה שאנחנו עושים עכשיו, וזה נראה לי ככה אם אנחנו רגע אורזים אותנו, מה שקורה זה מה שאנחנו רוצים.
אין פה אילוצים ואין פה חובות ואין פה שום דבר ואין פה התפשרויות ואין פה הזזה מנתיבים.
השאלה אם זה בכל דקה, כל דקה מה שקורה זה מה שאנחנו רוצים? כאילו אם אני עכשיו...
אם לא הייתי רוצה להיות פה, לא הייתי פה.
נכון, אבל השאלה אם כל עכשיו נגיד אם במצב הזה, נגיד אני מסתכלת על עצמי, אני עכשיו לא במצב שאני רוצה להיות נגיד בעבודה נגיד. אני כבר אין לי כוח לשום דבר שם ולאף אחד אין עצבנית.
ועם כל זה את רוצה יותר את הביטחון.
לא אני אני אני כן בשלב של אני אומרת אני כבר זה. יעזוב.
מחר בבוקר את רוצה את הביטחון זה בסדר יש בואי נתכנן נכון בואי נבנה לך. כן. תסיים. בואי נכוון לדברים שאנחנו רוצים יותר, נכון? בצורה בריאה וריאלית. אבל בחר בבוקר, את יכולה לקום ולעזור. עכשיו את יכולה לשלוח הודעה. את לא רוצה לעשות את זה, אני לא רוצה גם לדחוף אותך לעשות את זה. כן. את רוצה כרגע את מה שהכי חשוב לך, בפועל את מה שאנחנו עושים. רצון, מחשבה, דיבור, מעשה. רצון, מחשבה, דיבור, מעשה. רצון, מחשבה, דיבור, מעשה. רצון, מחשבה, דיבור, מעשה.
לא, אבל כן אני מרגישה שזה גוזל לי זמן, כמו שאומרת את זה. אני אומרת... אני יכולה לרדת נגיד לחצי משרה ואז כאילו אני מאמינה שאני גם אני יותר אתרחב ככה.
אוקיי. דויט. אבל אני לא יודע אם זה נכון או לא נכון. אבל אני אתן לך גם את האישורים או את הדיס אישורים אם זה נכון או לא נכון.
כן, לידת שלך. זה החלטה שלך, בסדר?
אבל רגע, אני רוצה לחבר את זה. הפעולה שאנחנו אומרים להוריד אחוזי משרה, לצאת מעבודה, אנחנו רוצים לשאול את השאלה. האם זה מגיע מתוך שפע ולא מתוך חוסר? זו הנקודה. אם זה מגיע מתוך חוסר, זה אומר חסר לי זמן, אני אתפטר, יהיה לי זמן ואז. זה עדיין חוסר. הבנתי. זה עדיין חוסר. כאילו, אין לי זמן, אני עייפה, מגיעה הביתה, יש לי חסימה, ולמרות זאת אני יושבת ועושה, כי יותר חשוב לי האלף לקוחות מאשר להיחסם. או להיות ריאקטיבי לחסימה. כי אם הייתי לוקח את הנכד שלך, ודוגמה קלאסית שלי, כן? פתאום הרצון היה מתעורר בצורה מאוד מאוד יפה, כן? כאילו, תשקפו את זה לעצמכם, לא צריך שאני אגיד את זה בצורה קצת ברוטלית, כן? אבל אם עכשיו היינו לוקחים מישהו שאני אוהב ועושה לו, מאיים לעשות לו משהו רע, פתאום כל הרצונות היו מתיישרים. לא רוצים להיות, זה ריאקטיביות של החיים, זה האימא של החוסן. אנחנו רוצים לברוא, אנחנו בוראים, אנחנו רוצים לברוא דברים שאנחנו רוצים, דברים חדשים שאנחנו רוצים. הפעולות שאמרתי לכם שאני עושה עכשיו הרבה, רק אחרי שאני מתחיל לעשות אותן ועושות אותן, אני מבין בוא'נה, יש לי עוד 500 דברים חדשים שאני רוצה לעשות ועוד 500 דברים חדשים. מה היה? לא זוכר, לא מעניין, עבר, נטס. האנרגיה והמומנטום של הפעולות של הדברים החדשים, אני עוד לא יודע מה אני עוד רוצה מחר, מחרתיים, זה, אני רק כשאני אגיע ואעשה את הפעולה, יתעורר בי רצון חדש, יתעורר בי רצון חדש. אני מניח אחרי שיהיה לי את הילד הראשון כנראה שיהיה לי גם רצון לעוד ילד זה תמיד ככה הרצון הוא לא סטגנט איך אומרים סטגנט הוא לא עומד הוא לא תקוע תקוע הוא כל הזמן זז תגנציה זה תקיעות כן הוא כל הזמן זז הוא זז מפעולה הוא זז ממעשה עשינו את המעשה וואפ אני רוצה משהו חדש הכל טוב שאני רוצה משהו חדש אין בעיה אם אני נמצא בתודעת שפע, אני לא מפחד מהרצון הזה. להפך, אני רק זורק ראשים למדורה, אני רוצה עוד יותר, זוכרים? אני רוצה עוד יותר ועוד יותר ועוד יותר ועוד יותר ועוד יותר ועוד יותר, כי אני יודע שעם כל זה, כשאני יודע גם לנתב את זה לנשמה שלי ולא לאגו שלי, ואני יודע לקחת את זה ולבנות לזה ליטרלי סיסטמים של תרומה, ניקח את זה לשם. מטרה שלי זה קודם כל לתרום, קודם כל אלף לקוחות שעוברים בתהליכים האלה, קודם כל זה, ואז אני אגזר את זה, הכסף שקונה לי את הפרארי או וואטאבר. שום בעיה עם הפרארי, שום בעיה עם נבודות דיגיטלית, שום בעיה עם זה, בואו נשים את הרצון לעזרה גבוה יותר מהם, כי זה מה שמתחיל את כל הדבר הזה.
אני רוצה שיקחו לעצמכם איזשהו תרגול ככה גם לשבוע, ועוד רגע יש עוד איזה שה...
שקף על זה, מחשבה שחוזרת בי הרבה, מה אני משדר שוב ושוב בלי לשים לב, כאילו אני רוצה במירכאות שתיתנו לעצמכם בראש, גם כשאתם מצליחים, מצליחות לתפוס את עצמכן, חושבות שזה לא יעבוד, אין לי זמן, אני חסומה, טה טה טה טה טה טה, רק לתפוס את המחשבה הזאת ולהגיד מתוך המקום הזה שלמדנו שזה מה שמוביל אחרי זה את הפעולה, שיש בזה גם הרבה היגיון ואנחנו יודעים את הדברים האלה.
אבל לתפוס את המקום הזה ולהחליף אותו, עבודה מטורפת.
דיבור שאני שומע את עצמי אומר המון, באיזה מילים אני מקטין את עצמי, אוקיי?
זו עבודה מאוד מאוד מאוד יפה וגם סופר פרקטית. כי גם פה אנחנו יכולים להיעזר בחבר'ה שמסביבנו, שבתהליך.
אם את שומעת אותי אומר, אני לא חושב שזה יעבוד, אני רוצה שתעירי לי. אני רוצה שתגידי לי על זה, אני עובד על לשנות את הדיבור הפנימי שלי. אם את שומעת אותי אומר אני חייב אני צריך חסר לי זה לא יעבוד זה מסוכן דברים ליטרלית אחי אני לא צריך לכם רשימה ונתחילו אחד להיות מודעים יותר ותעזרו באנשים מסביבכם כאילו שיעזרו לכם להוציא את המילים של ההקטנה הזאת כי ההקטנה הזאת מגיעה מתודעת חוסר אנחנו רוצים להיות פתוח כל פעם שאני אומר זה גדול זה קשה זה אני פשוט ליטרלי אופס סגרתי את הכלי אין תרצה עד מחר כלי סגור נשמה מה זה משנה שאתה רוצה? בכלל אתה לא חושב על זה שזה בכלל אפשרי והדיבור שלך זה אני מספר שאני רוצה אבל בפועל אם אני מספר שאני רוצה ככה ולא עושה רוצה ככה ומדבר על זה שלא יודע יוקר המחיה אני פשוט ממשיך להאזין את האגו שלי אני מדבר על זה כדי להיתפס כמישהו רציני כדי מישהו שהוא הישגי, אני לא יודע, לקבל איזשהו כבוד, הערכה וזה, למרות שהאנשים שבאמת מעריכים זה אנשים שמסתכלים על הפעולות ולא על הדיבורים.
דיבורים יש מספיק, פעולות אין הרבה. ורצון שאני מפחד להודות בו, איזושהי איפה עמוקה אני מכביא מהעולם.
זה ככה התיישרות גם שלנו עם הבורא, והתיישרות שלנו, אם דיברתי על זה, רגע, יש לי משהו טוב להגיד.
אני אשתף על עצמי מאיזשהו טיפול שאני עובר זה לעשות התיישרות להיות אותו עידן בכל מקום גם עם החברים גם עם המשפחה גם עם הלקוחות גם עם האחיינים גם עם כולם שאני אהיה פתוח מספיק לדבר על כל מה שאני רוצה לדבר עם כולם כל הזמן אז אני יכול להגיד שאני מתיישר עם עצמי אל מול סביבות שונות, שבסביבה הזאתי אני עידן כזה שתופסים אותי בצורה כזאת, בסביבה הזאת אני עידן כזה ואני מתחיל לראות קלשים שבאמת מונעים ממני. אז רצונות שאנחנו מפחדים להודות בהם זה רצונות אולי שאני אגיד פה שנורא כיף לי לדבר על התפתחות ועסקים וואו וואו וואו, אבל פתאום ליד החברים מחדרה אני יכול להתכווץ ולשתוק כדי לא לקבל שיפוטיות, כי האגו שלי מפחד. אז אחד הדברים שאני רוצה לעבוד עליהם זה באמת לתת את הדבר הזה. לתת לעצמכם, אני רוצה לתת לכם קליק קטן כל בוקר, בטח כחלק מהתהליך שלנו, שלוש דקות, שלושה משפטים מול המראה במחברת שמטעינים את היום בתדר ברור של אור. המפתח כמו תמיד זה עקביות, ותודעה חוזרת זה תודעה בורת. והתודעה הזאתי בהקשר של היום, רצון, מעשה, רצון, דיבור, מעשה, רצון, דיבור, מעשה, רצון, מחשבה, דיבור, מעשה.
דבר אחרון, אני רוצה שתסתכלו, ממש שנסתכל על עצמנו כבוראים, ליטרלי כבוראים, אז תחשבו על זה, מכירים את המשפט הזה, אבא דה קדברה?
מה זה? אבא קדברה. אברה קדברה.
כן. מה זה? אברה קדברה.
זה קוסמים עושים, זה כאילו לאט יוצא משהו.
עברה. משהו עברה. קסם. עברה כאדבר. אברה, עברה, קדברה כאדבר, כדברה. כדברה. אני עברה את מה שאני מדבר. אברה קדברה. ו... יצא שפן מהכובע. הוא הוא. קטע. וואלה.
עברה כי את דבר, ליטרלי, מה שאני אומר, מה שאוהב לקרוא, העולם נוצר בדיבור, בסדר?
אז שאלות שאני רוצה שתשאלו זה לא מה אני מפחד, זה מה אני רוצה לברוא מעכשיו, מה אני רוצה לייצר חדש, כל הזמן ללכת לאנרגיה חדשה, כל הזמן ללכת למשהו שהוא טוב יותר ממה שהיה, גדול יותר ממה שהיה, פחות להסתכל אחורה, יותר על מה אני רוצה להשיג מפה והלאה. מתוך הסכמה של אני בתודעת שפע אז בטח שהכל אפשרי בשנייה וכל עוד אני מכוונן מה שנקרא לפי הנוסחאות שאנחנו ככה לומדים פה אין שום בעיה שזה לא יקרה אתם לא קוראים תיאוריה אתם מפעילים ליטרלי מערכת הפעלה חדשה לנשמה שלכם ופה כדאי מאוד שלא יהיה ספק בסדר? שאלות, שיתופים, מה הדיבור החדש שלכם?
אני מדברת לעצמי הרבה בריצות בבוקר, כאילו מעודדת עצמי כי בכל זאת איזה מלכת כאן בקור הזה, זה כזה כל הזמן, אבל כן, הדיבור, דווקא בדיבור הפנימי אני פחות, פחות, אני לא. אני לא מדברת על עצמי לא יפה. מה זה? אפילו לא, איזה, זה, מה עשית ככה וככה, לא, לא, לא, אין מילים לא יפות. בעבר על האיסטר ולקתו.
אז ניקית את השלילי, עכשיו איך מגדילים את החיובי?
כן, אני עובדת על זה בדיוק, על האמונה והוודאות והחיובי, זה העבודה שלי מאוקטובר, כי הייתי שם בבור נורא עמוק של פחדים שלא ישנתי בלילה וחטאתי יומם וליל, כאילו הייתי בשיא, כאילו ראיתי את זה, לא היה לי ביקורת ושיפוט על מה את בוחרת, לא היה לי את זה, אבל... ראיתי שאני מתמסכנת וזה לא היה לי נעים לראות את זה. לא תכונה מושכת. לא, לא היה לי נעים בכלל, רק אני שואלת אם משהו לומד לך הייתי מתחילה לבכות, זה היה ממש ברמה הזאת ובעצם זה מה שאני עובדת מאז, זה על האמונה ועל ודאות, זה כאילו להישאר בתדר הזה שנכון יש סיפורים שאני מספרת לעצמי ואני אומרת את זה תוך כדי שאני מספרת את זה אני אומרת אני יודעת שזה סיפור שאני מספרת לעצמי אני מודעת לזה ואני עובדת על הסיפור הפנימי שלי אבל כן זה כרגע העבודה העיקרית שלי להישאר באמונה ובוודאות בלי צורך לאזן למטה אני אוסיף כן לי צורך בעוול בסוף משפט.
כן, כן. ממש. שם נועד. שלב.
אני גם, אני מתחברת למה שהיא אמרה, כאילו, גם אני ב... כן מדברת בחיוב. כן, יש לי קצת שיפוטיות. גם כלפי הסביבה קצת כמו מה שאמרת לנו וגם את האמת כלפי עצמי שאני לא קמה בזמן עוד דברים כאלה אז אני קצת כועסת על עצמי או שאני מאחלתי עם הבן שלי בית ספר כאילו שאני גם דופקת אותם באיזשהו מצב אז אני מנסה כן לשחרר את זה כן להבין מה לעשות כדי שזה לא יקרה אבל כן לא לאכול את עצמי על זה. להקליל. להקליל, להקליל. אני מקלילה, כן?
היום דיברתי על זה בסטורי, באמת איזה שורה משאלה, זה באמת העניין של השיפוטיות של אחרי המעשה. אני לא יודע, כאילו, מה נוסחה, מה יותר גרוע, בסדר? אבל כאילו, זה תחשבוי כאילו של... דוגמה קלאסית זה תחילת שנה חדשה, חמש פעמים בשבוע חדר כושר, יופי, עשית ארבע, יום אחד לא קמת. כאילו לקחת את כל הכוח שפעלת בכל הארבעה ימים האלה, את השינה המוקדמת, את ההכנה מראש, את הזה וביטלת אותו לחלוטין בגלל, את יודעת מה, אפילו חצי שעה שהיית בעיכוב, אמרתי אני הולך בחמש, הלכתי בחמש וחצי. מה הסיכוי להתקדם ככה? מה הסיכוי? באמת, כאילו מה הסיכוי להגיע למצב, קודם כל זו שאיפה לשלמות שלא קיימת. זה כאילו זה שאיפה להיות לא אנושי. בקטע הפחות מגניב שלה של הצעד של הממזג. ובעצם כאילו זה לצאת מקודת הנחה של וואלה אני רוצה להגיע לשלמות שאין לי איך להשתפר ממנה. זה גם באסה כאילו קחו את הפרפקט העניין של לחם הביזמה ממש ממש מבאר על זה כאילו חשבו שאוקיי את רוצה להגיע רק בזמן מעכשיו עד סוף החיים שלך את מגיעה בזמן לכל מקום.
אני לא יודע אם את רוצה את זה.
קחי את כל הכסף שאת רוצה בעולם, צ'ק ישירות לבנק.
אני לא בטוח שאת רוצה את זה.
עכשיו, מה זה אני לא בטוח? החוקים הרוחניים פה אומרים, את לא רוצה את זה. וראינו אלף ואחד דוגמאות ריאליות לזה שמי שמקבל את הדבר הנחשף הזה, הולך אחורה כי יש לו ברד אוף שיין. זה מה שקרה בבריאת העולם, אז בטוח שזה יקרה פה גם עכשיו.
השאלה אם להגיד... סליחה. גם אתה לא אמרתי לא כאילו אני אומרת השאלה אם להגיד נגיד אני. בוקר זה אחד הדברים שהכי קשים כאילו גם תמיד הייתי מאחרת גם לבית ספר הייתי מאחרת גם בתיכון הייתי מאחרת הייתי מגיעה בעשר כבר הברורה שלי התיישרת ממני כאילו היא כבר לא הייתה מהירה לי על זה אבל אני אומרת. להגיד אני לא בן אדם של בוקר זה להגיד אני כזה. נכון.
ואני רואה אנשים... אבל אני אומרת, אני לא בן אדם של בוקר ועדיין קמה בבוקר. אני קמה בארבע בבוקר לרוץ. אם כל תשע שנים אני לא בן אדם, אז אני לא, אימוני כוח אני לא מסוגלת, אני יודעת, אני לא מסוגלת. אבל לרוץ אני יודעת שאני, שאתה, את השני קילומטר הראשונים די ישנה בהם, אז וזה אני עם עצמי עם האוזניות ואז אין עניין. אבל על זה מה שרציתי להגיד, על הנושא הזה של השלמות, זה... צריך להיות כאן גם בהקשבה, כי אני אתן לך דוגמא את מחר, מחר הולך להיות שיש מעלות בחוץ וזה מול לצאת לרוץ, כי אני אוהבת לצאת לרוץ, מול הסבל שזה בקור, מה עדיף? כן, ואז אני אומרת אוקיי חמלה בואי, אז לא רצה מחר והכל בסדר.
או שאת אומרת וואו איזה כיף שיש בבוקר יהיה לי יותר קשה, אבל בוודאות מוחלטת בסוף האימון, כשנסתכל אחורה ואגיד וואו, גם בשש מעלות קמתי ורצתי ו... זה תן אקס על ההרגשה הטובה איניווי של אחרי האימון.
אבל את זה אני גם אומרת וגם, אבל בכל מקרה, יש לי אופציית ערב של אימון כוח, אז כאילו אני כל הזמן, זה לא שלא... אני רוצה ליהנות מהריצה, אבל מה שאני אומרת זה אין לי שם, בהתחלה הייתי, זה רוח של מכור, הייתי נורא מכורה, כאילו מה, אני אפספס אימון, אין סיכוי וזה, נהנית לא נהנית, סובלת לא סובלת, עושה. והיום אני מרגישה שהמינון הוא הכי נכון ואפשר משם עוד באמת לעלות, אז יהיה לי שישה אימונים, לא שבעה אימונים או חמישה אימונים ולא שישה, כאילו, וזה בסדר ואין עם זה שום עניין כי זה בדיוק כמו שאני אומרת ואת אומרת שאת לא טיפוס של בוקר ולהגיד זה אני אבל מצד שני לתפוח לעצמך לשכם של עם זאת את קמה ואת מארגנת את הילדים את לוקחת אותם ואת זה ואז את מתגברת על האגו שאומר לך אני לא טיפוס של בוקר ככה אני רואה את זה כי אני לא טיפוס של בוקר אבל אני כן כמה לא רוצה בארבע בבוקר, יותר קל לי לקום בארבע בבוקר מאשר בשמונה בבוקר ללכת לעבודה.
אני חושב שלא אף אחד לא צריך להיות משהו שהוא לא.
נכון.
אתה קם בלילה. אתה קם בבוקר.
הצעד היחידי זה אם יש אשמה או לא, זה הכל.
אבל את קמה בלילה, את לא קמה בבוקר.
ואני סתם, אני אנדב לכם מטאפורה שאני מחדר הטיפולים על ביקורת. אני כל הזמן אומרת להם שאתם מבקרים את עצמכם זה הלקאה, קחו את זה לעולם הפיזי, מה זה הלקאה? זה הצלפה, זה לוקחים שוט וזה וואחד, עכשיו זה לא פצע, זה לא סריטה, זה צלקת וכל פעם שאנחנו מצליפים בעצמנו, אנחנו בעצם מעמיקים את הצלקת, אנחנו לא נותנים לפצע להירפא ואז כאילו תחשבו שאתם מגיעים למקום של הביקורת, תעצרו רגע, אני רוצה לצלק את עצמי, אני רוצה להצליב בעצמי ולהביא למקום הזה חמלה. אז בסדר, אז לא הייתי זה, הכל טוב, רק להיות שם ביותר רכות. זה כאילו, זה המטאפורה שאני נותנת למטופלים שלי על הלקאה וביקורת ואני משתמשת בזה גם לעצמי, שאם משהו מתפלק לי, אני ישר רואה את זה מול העיניים.
יפה. אני מה שאני מזכירה לעצמי כל הזמן שיהיה צרערה המטרה שלו שאני לא אעשה חטאים המטרה שלו שאני אהיה בעצבות כאילו. זה רבי נחמן אומר את זה אין שום כאילו מה אכפת לו אם אני אם נגיד ככה זה לדעת נגיד מה אכפת לו אם אני אשמור שבת מה אכפת לו אם אני. אשמור רק מה אכפת לו אם אני אקום די היום בבוקר כדי זה לא אכפת לו הוא כל המטרה שלו זה להפיל אותי לעצבות. אז כאילו זה תמיד מה שאני מזכירה לעצמי כאילו גם אם עשיתי משהו לא טוב או זה אז כאילו לא להיות בעצרות בגלל זה.
ואני חושב שזו דוגמה מצוינת ואם הניתוח שעשינו לא זוכר לפני כמה שיעורים בהקשר של מי איפה חיים יותר בעבר או בעתיד אם אתם רואים שאצלכם במקרה שלך שנה קצת יותר בעבר. ומי שקצת יותר בעתיד אז פחות פחדים ותכנון ועובר וואו וואו וואו וואו וואו זאת אומרת כל אחד מאיתנו יש איזושהי נקודה חזקה יותר שהוא רוצה לחזק וכמו שאת אומרת בצורה מאוד יפה אם אני יצאו עצבנית נפלתי למלכודת נפלתי לאשליה אני לא בתודעה וכן הלאה וכן הלאה ואני חושב שמה שמאוד עוזר גם זה לפתח ציפייה בריאה לבעיות.
ציפייה בריאה לבעיות. כי אז אני לא ריאקטיבי. כאילו, תביאי את הבעיות. זה קשה לי להגיד, ממש. זה הבנה כאילו של המשחק עצמו. וואלה, הבעיות מגדילות אותי. אוקיי, רוצה לגדול. איך גדלים? לא יודע איך כפיים. יופי, כל הכבוד, איזה מגדיל. משהו לא עבד. משהו עצבן, משהו מכעיס, משהו זה, משהו זה, משהו זה. בוא נראה עד כמה אתה חזק, בוא נראה את התודעה שלך שאתה מדבר עליה, שאתה בתוך הזה. אז ציפייה בריאה לבעיות שעוזרות לנו לחזק את עצמנו.
זהו חברים, חברות, במקרה הזה היה ממש ממש ממש כיף.
רצון... תודה רבה רבה רבה. כן, תודה רבה. לשים על זה פוקוס, להיות מאוד מאוד חדים על השבוע.
בסדר?
תסתכל הלאה, בריאה של דברים חדשים, עבד על קדאברה לכל מה שאתם רוצות, ואנחנו ניפגש עוד שבועיים. ביום שני. ביום שני. כן, זה קונסרציה של ימי שלישי.
רגע, יש לך איזה משהו, הרצאה שאתה עושה, נכון? יום ראשון. על נדל"ן. אה, כן. עוד שבועיים? ראיתי משהו בסטורי שלך עכשיו.
אי אפשר להיכנס לקישור, אז לא ראיתי, אז לא הצלחתי.
הקביח רופא, גברת, אחלה גבר. אה? הקביח רופא, הבחור שארגן את הכנס. אה, אוקיי. הקישור אצלך.
אבל אני מחר אפרסם גם אצלי, אמרתי לשם לעשות את זה, נכון?
מוזמנות, יהיה כיף. דבר טובים. יאללה, סגור.
יאללה. בהצלחה, בהצלחה, תודה רבה.
שיהיה מברך אותך. תודה רבה. לילה טוב.
More from idan
מפגש קבלה - קהילה גבוהה 23 - 13.07.2026 - הפסד הוא האסטרטגיה החזקה ביותר לצמיחה
