פודקאסט תודעה גבוהה - פרק 2 - ריאקטיבי מול פרואקטיבי

אוקיי, הבאים חברים יקרים, השיעור של היום יהיה קצת יותר ממוקד וקצת יותר ספציפי. כמו שאתם זוכרים בשיעור הקודם דיברנו על חוק השתוות הצורה, שכמו שאמרנו מטרתו היא להיות כמו הבורא, לפעול מתוך מלאות, מתוך אהבה, מתוך נתינה, כי זו מטרתנו ובשם זה נבראנו. והטבע שלנו של לקבל רק בשביל עצמנו בלבד, זו בדיוק העבודה שיש לנו ולהפוך אותו לנתינה. לקבל כדי לתת, לקבל כדי לתת, זו מטרתנו. ואיך אנחנו מגיעים לזה? בדיוק לפי החלק השני שהיום נדבר עליו היום, שנקרא ריאקטיביות מול פרואקטיביות. ומה זה אומר ואיך זה נראה? אנחנו חושבים... שיש לנו שליטה על משהו, אוקיי? אנחנו כל הזמן מנסים לתפוס את התוצאות קדימה, לגרום לבת זוג שלי להתנהג בצורה אחרת, לגרום לילדים שלי להתנהג בצורה אחרת וכן הלאה וכן הלאה, ואנחנו כל הזמן נופלים בפיקציה הזאת של יש לנו שליטה, והאמת שלא, אין לנו שליטה על שום דבר חוץ מדבר אחד בלבד, שבדיוק עליו נדבר היום, שנקרא להיות ריאקטיבי או להיות פרואקטיבי. בואו תסתכלו רגע בזמן שאתם שומעים את הפרק הזה, איפה אתם נמצאים? יכול להיות באוטו, בחדר כושר, בבית, מבשלים משהו, לא משנה מה. וכולכם ברגע הזה חווים משהו. יש לכם איזושהי סיטואציה. חלקכם נוסעים בכביש, חלקכם בדיוק מרימים משקולת, חלקכם שומעים את זה עם חברים, לא יודע איפה. וכל אחד נמצא באיזושהי סיטואציה. עכשיו אם תסתכלו ימינה שמאלה, אתם תראו שדברים קורים. דברים זזים. העולם משתנה. אנשים הולכים, אנשים באים, אנשים עכשיו נוהגים לידכם, אנשים עכשיו מרימים לידכם משקולות, דברים קורים. תנסו רגע להתרכז ולהתמקד ממש ממש ממש ממש טוב ולעצור לחלוטין את כל מה שקורה מסביב. לא עובד, אה? תנסו עוד הפעם. גם לא עובד. ברור. כי אין לנו שליטה. אין לנו שליטה על שום דבר שקורה. אין לנו שליטה מה הוא יגיד לי, איך הוא יפעל. האם הוא יישא לידי, האם היא תגיד לי ככה, אין לנו שליטה על כל הדברים האלה. מה כן לנו שליטה? דבר אחד בלבד. איך אני מגיב לסיטואציה הזו. קורה משהו, העולם מביא לי איזשהו משהו, איזשהו דבר טוב, דבר רע, סיטואציות שמשמחות אותי, מעצבנות אותי, מכעיסות אותי, מרגשות אותי, כל הדבר הזה, מנעד שלם של חיים שאנחנו חיים, ולסיטואציה הספציפית הזאת שאנחנו נמצאים בה עכשיו, יש לי דבר אחד בלבד שיש לו שליטה עליו, התגובה שלי. ובואו ניקח דוגמה. דוגמה טובה ביותר שאנחנו תמיד מדברים עליה זה מישהו חותך אותי בכביש, אוקיי? אני נוסע בכיף שלי, מישהו בא, מסיע חוצפה משמאל לימין, מימין לשמאל, חותך אותי. בדיוק בשנייה שזה קרה, תחשבו על זה שנפתח איזשהו פתח, איזשהו גאפ כזה, איזשהו טווח. בטווח הזה יכולים לקרות כמה דברים. רוב האנשים יגיבו בצורה שהיא ריאקטיבית. מה זה אומר? איזושהי תגובה לאיזושהי סיטואציה. סיטואציה נכנסה לחיים, אני מגיב. מישהו חתך אותי, תגובה אוטומטית שלי, שנוצר כאן איזשהו עוול ויש פה אי צדק ואני עכשיו צריך לתקן את זה. איך אני מתקן את זה? ניקח את הישראלי הטיפוסי. מברך מאוד מאוד מאוד את אמא שלו, נוסע על 200, חותך אותו בחזרה ומרגיש טוב. אגב, אחרי זה שאני עומד ברמזור והוא כזה לידי, אני כזה לא מסתכל לימינה ולשמאלה, לא נעים לי כל כך, כן? המשכתי הלאה, רמזור ירוק, נגמרה הסיטואציה. האם זה עזר לי בחיים? האם גיליתי עוד אור? האם קיבלתי מזה משהו? האם השתפרתי בעצמי באיזשהו משהו? שלו, אוקיי? זו התגובה הריאקטיבית, שאנחנו, שהתגובה הזאת בעצם מגיעה מהאגו, לא מהאור, לא מהבורא, אלא מהשטן, מהאגו, מהיריב, מהקולות בראש, תקראו לזה באמת איך שאתם רוצים, זה באמת מה שתופס לכם ונשמע לכם טוב. אותה סיטואציה בדיוק, ואדם חותך אותי, ויש לי אופציה, רגע, זוכרים את אותו מרווח, והפעם בחרתי במקום להגיב חזרה לסיטואציה, יש סיטואציה שנכנסה, ולעשות רגע, נוסחה שאיתה אנחנו רוצים לעבוד. דבר ראשון זה אני רוצה לעצור. קודם כל לעצור. מישהו חתך אותי בכביש? לא לעצור פיזית, אם אני נוסע על עכשיו כביש מהיר. אני רוצה לעצור את התגובה שלי. מה אני עוצר? כאן את התגובה הריאקטיבית שלי. קודם כל אני אומר, אני רוצה לא לפעול מתוך המקום של היריב, של יצר הרע, של האגו. אוקיי? קודם כל לא לפעול, קודם כל לעצור. אנחנו מכירים את זה בואו ננשום, 3, 2, 1, קח רגע אחורה, זה ברור, למדנו את זה גם כילדים. אבל רגע, קודם כל לעצור את התגובה הריאקטיבית שלי, זה דבר ראשון במשוואה. דבר שני זה להגיד תודה על המתנה שיש לי עכשיו. עכשיו רגע, מה? איזה מתנה? על מה אתה מדבר? מישהו חתך אותי בכביש כולי רותח מעצבים, על איזה מתנה אתה מדבר איתי? אני רגע אחזור לשיעור הקודם שדיברנו על חוק השתוות הצורה והמטרה שלנו בעצם לעשות טרנספורמציה, לעשות שינוי שלם של כל התכונות הרעות שלנו לתכונות הטובות שלנו כמו הבורא. אמרנו להשתוות צורה לבורא, יש לי איזשהו פחד, יש לי איזשהו חשש, יש לי איזשהו משהו שמופעל מתוך האגו, אני רוצה להפסיק לעבוד מתוך הצורה הזאת ולעשות טרנספורמציה, לעבוד כמו הבורא. אז ברגע שיש לי את הדבר הזה, ברגע שמישהו חותך אותי בכביש לדוגמה, ויש לי סיטואציה שמוציאה ממני ריאקטיביות, אז הדבר הראשון שאני רוצה לעשות זה לעשות פוז, לעצור את התגובה הריאקטיבית, ולהגיד תודה. איזו מתנה ענקית? מה המתנה? מתנה שרק בנקודה הזאת שמישהו חתך אותי בכביש ואני מרגיש את הדם מפמפם לי באורקים, אני מרגיש שאני עוד שנייה הולך לאבד את זה, רק בנקודה הזאת בלבד יש לי בכלל את ההזדמנות לעבוד על לשנות את התכונה הזאת. וזו המטרה. הרי כל הזמן שאני בווייב טוב, שמגניב לי, שנחמד לי, שאני במשרד, שאני שומע את הדברים האלה, הכל בסדר. ואז להגיד שמישהו יחתוך אותי בכביש, אני אדע איך להתמודד עם זה. אבל מה קורה בפועל? מישהו חותך אותי בכביש, אני מאבד את זה לחלוטין. אז הדרך... המתנה, התודה רבה, זה על זה שדווקא בסיטואציה הקשה הזאת, מי חשוב לך להראות לי בכביש, לקוח אמר לי לא, לקוח ביטל, הבת זוג שלי אמרה לי ככה וככה, ילדים, כל אחד וכמובן מה שמתרגר אותו, לעצור את התגובה הריאקטיבית ולהגיד תודה. על מה תודה? על זה שעכשיו יש לי הזדמנות אמיתית לעבוד על התכונה שאני רוצה לשנות בה. עצבים, כעס, פחד, חשש, שיפוטיות, תגובתיות. לא חסר לנו על מה לעבוד. אז השלב הראשון זה לעצור, שלב שני זה להגיד תודה, והשלב השלישי זה לשאול מה השיעור שלי? מה הסיטואציה הזאת שסידרת לי לתוך הדבר הזה, לתוך המציאות הזאת, מה היא באה ללמד אותי על עצמי? הרי לא סתם, אף אחד לא חתך אותי בכביש סתם כי בא לו. אגב, הדרגה הגבוהה ביותר של זה, זה מישהו חתך אותי בכביש וההבנה שלי, התודעה שלי אומרת, מישהו מולי עבר נתיב. וזהו. כי הרי אף אחד לא חתך אתכם בכביש, אף אחד לא פיפס אתכם, לחתוך אתכם, דווקא ספציפי, בסך הכל עבר נתיב, זה באמת מה שקרה. הפרשנות שלנו לכל הסיטואציה הזאת היא שמישהו עושה לי רע. וזה העניין עוד הפעם, מתוך האגו, מתוך הקורבנות. אז מה הנוסחה להפוך להיות מריאקטיבי לפרואקטיבי? פרואקטיבי בעצם, מה זה אומר? אני בעצם הבורא של המציאות שלי, אני בוחר איך להגיב, אני ממש מתנהג כמו הבורא. אני לא ריאקטיבי לשום דבר, שום דבר לא משהו שהוא נכנס לתוך החיים שלי, אלא הכל שליטה שלי, קרה משהו חיצוני, הכל בסדר, אני מגיב איך שאני רוצה להגיב, אני הסיבה ולא התוצאה, הבורא הוא הסיבה ולא התוצאה, אוקיי? אז אנחנו רוצים להגיב מתוך המקום הזה, אז שלב הראשון זה לעצור, שלב השני זה להגיד תודה, מה השיעור שלי, או אלא תודה רבה על בכלל שעכשיו הפעילתי את ההזדמנות לתקן את מה שאני רוצה לתקן בעצמי, והשלב השלישי, זה בעצם לשאול מה השיעור שלי פה, מה זה בא ללמד אותי, זה שבן אדם עכשיו חתך אותי בכביש וזה שרף לי חצי יום של עצבים, מה זה בא ללמד אותי? אז אני אומר, אולי השיעור שלי כאן זה להיות הרבה יותר סבלני, זה להיות הרבה יותר חומל, זה להיות פחות לחוץ, זה להיות פחות ממהר, יש הרבה דברים שאני יכול להשיג מתוך הדבר הזה. אבל ברגע שאני עושה את העבודה הזאת ואני לכל סיטואציה שקורית לי מבחוץ, בעיקר סיטואציות שליליות, בסדר רגע, עצור, תודה רבה, מה השיעור שבאתי ללמוד כאן ומזה אני מתחיל לעשות את העבודה, אני מתחיל להתקדם מה שנקרא בדרגה ומתחיל לראות so called ניסים. אז השיעור של היום, הדבר המרכזי שאני רוצה שתנסו ותבדקו איך אתם עובדים איתו, זה לחיות את הנוסחה הזאת שנקראת סליחה, ריאקטיב אל מול פרואקטיב, זאת אומרת איך אני נהיה פרואקטיבי. אל מול הריאקטיביות שלי ובכל מקום ובכל סיטואציה שמתרגרת אותי, שמדליקה אותי, שאני יודע שיש לי איזושהי עבודה לעשות, כל פעם שהיא מגיעה, עצור, קח כמה נשימות, תגיד תודה שיש לך עכשיו בכלל הזדמנות לעשות שינוי וטרנספורמציה לתכונה הספציפית הזאת שאתה לא אוהב בך, ותשאל מה אני בא, מה השיעור של הסיטואציה הזאת בא ללמד אותי בחיים שלי. אני רוצה ללמוד מכל דבר שקורה לי, אני רוצה להתקדם בדרגות הרוחניות, אני רוצה לעשות את העבודה המנטלית, הפיזית, הרוחנית, מתוך מקום אחד מאוד ברור, שום דבר בחוץ לא צריך להשתנות, שום דבר בחוץ לא יכול ללמד אותי משהו, שום דבר בחוץ לא יכול למלא אותי, ואגב, אם אנחנו חושבים שזה כסף, תתקדמו, אתם תגיעו לאיזשהו סכום, עשרות אלפים, עשרים אלף, שלושים אלף, ארבעים אלף, חמישים אלף, מאתיים אלף, תגיעו אליו, תחגגו רבע שעה. ואתם תראו שמיד אחרי זה אתם תרצו משהו יותר גדול. זה קרה לכולנו, בכל מקום, בכל דבר בחיים. חושבים שברגע שנגיע ל... אז יהיה יותר טוב, זו הפיקציה הכי גדולה של האגו. ברגע שיקרה איזשהו משהו חיצוני שייכנס לי לחיים, אני ארגיש מלא. ברגע שתהיה לי זוגיות, אני ארגיש... אבל זה לא עובד ככה. חוקים של הבריאה, חוקים רוחניים אומרים דבר הפוך. העבודה היא רק פנימה. אך ורק פנימה. כל דבר שאני רוצה בחוץ... זה נגזרת, זה תוצאה של העבודה הפנימה, של הסיבה. כשאני עובד על הריאקטיביות מול הפרואקטיביות שלי, זה נראה משהו שהוא נחמד, נשמע מגניב, נשמע אחלה התפתחות אישית, כל הדברים האלה, כל החרטות האלה. אבל לאט לאט כשאני מתחיל לחיות את הדבר הזה, מתחיל להיות פחות ריאקטיבי לסיטואציות שלי, אני פתאום רואה דבר מאוד פשוט, אני מתחיל לעבוד יותר לפי הרצונות שלי. אני פשוט יודע שיש לי הרבה יותר שליטה, הרבה יותר כוח לעבוד על מה שאני רוצה ולא רק להתנגש עם העולם, מה שהוא רוצה ולהגיב אליו, להגיב אליו. אנחנו רואים את זה הרבה מאוד בהתראות בוואטסאפ, במיילים. אנשים הולכים ליום עבודה, מתוך התשע שעות שהם נמצאים מול המחשב, הם פרואקטיביים או פרודקטיביים, כמו שאנחנו אוהבים להגיד. שעה? שעתיים? למה? שאר הזמן. התראה פה, ויינט שם, חבר קפץ, ואני רק מגיב, אני רק מגיב, אני רק מגיב, מגיב, מגיב, מגיב, ואז לא מגיע למצב שאני עושה באמת את העבודה או את מה שאני באמת רוצה. כשאני עובד לפי החוקים הרוחניים של העולם הזה ואני מבין שאין לי שליטה על שום דבר ואני מוותר על זה וזה ממש ממש ממש קשה כי זה אומר לוותר על האגו והאגו פה כדי לשמור עלינו ולהגן עלינו ולנהל אותנו ולטשטש אותנו הוא מאוד מאוד טוב, הוא גם מאוד מאוד רע וכשאנחנו מתחילים לעבוד בנוסחת הריאקטיביות, פרואקטיביות, מתחילים להיות הרבה יותר מודעים אליה, מתחילים לעשות אותה ולהשתמש בה ולפעול לפיה אנחנו רואים בצורה מאוד ברורה, החיים שלנו מתחילים ללכת לכיוון שאנחנו רוצים כי אנחנו מגיעים למצב שאנחנו עובדים לפי מה שאנחנו רוצים לעשות ולא מה שהעולם דוחף אלינו. אז לזכור, ברגע שמגיעה איזושהי סיטואציה שמתרגרת אותנו, שגורמת לנו להיות קצת יותר לחוצים או ריאקטיביים, אנחנו רוצים קודם כל לעצור, לעצור את ההתנהגות הריאקטיבית שלנו. חבר עצבן אותנו ופעם היינו יוצאים עליו על 900, קודם כל רגע לעצור, שומע אני אדבר איתך עוד כמה דקות, אנתק, תודה רבה, תודה לך שהבאת אותי למצב שאני יכול להתמודד עם הפחדים שלי, שאני יכול להתמודד עם מה שאני רוצה לתקן, שאני יכול להתמודד עם האנוכיות שלי, שיפוטיות שלי, זו עבודה עצמית אמיתית, לא רק לקרוא באיזה ספר ולקבל מוטיבציה. להגיע למצב שאני אומר תודה על המקומות שעוזרים לי להתמודד ועוזרים לי באמת לגדול כי המטרה כאן זה לגדול, המטרה כאן זה למשוך עוד, המטרה כאן זה להשתוות פאקינג לבורא אבל הדרך לשם היא דרך שצריכים להיות מאוד מאוד מאוד מודעים אליה, התודעה שלנו צריכה להיות ברמה מאוד מאוד מאוד גבוהה כדי לזכור בנקודות הנמוכות והקשות האלה שזה גם לטובה כי המטרה כאן היא באה ללמד אותי משהו אחרת, לא הייתי אומר על זה תודה הסיבה שאותה הסיטואציה שמישהו חתך אותי בקליש, שהלקוח לא סגר וזה וזה, יש לזה סיבה שברגע שאני אתנהג בצורה פרואקטיבית לתוך הסיבה הזאתי, אני אוכל לחשוף את האור שמסתתר מאחוריה. אנחנו נדבר על זה הרבה מאוד בשיעור על כאב, ולהיום אני רוצה לסכם ולהגיד, בפעם הבאה שמישהו בא לתרגר אתכם, שמישהו עושה לכם איזה משהו שנראה לכם לא בסדר או טעות או לא... לא היה אמור לקרות. פה אז עצרו שנייה, תגידו תודה ותשאלו את עצמכם בצורה הכי כנה שאתם יכולים, מה זה בא ללמד אותי? איזה שיעור יש לי פה? מה המתנה הגדולה הזאת של אותה הסיטואציה הרעה הזאת, בין מירכאות, באה ללמד אותי? ואיך על ידי זה אני יכול לעשות טרנספורמציה ולהיות כמו האור? זה היה ריאקטיביות אל מול פרואקטיביות. ואנחנו ניפגש בשיעור הבא.