מפגש קבלה - קהילה גבוהה 22 - 08.6.26 - נוכחות עסקית

יש לנו גם הקלטה, ברוכים ברוכות הבאים, יש לנו נושא סופר סופר מעניין היום שלאחרונה אני מתעסק בו הרבה ואני מתחיל להבין, אנחנו מדברים פה הרבה דברים והרבה זמן בעולמות הקבלה, דברים עמוקים, דברים פשוטים, משוואות לוגיות, דברים כאלה, מנסים באמת להוריד את הדברים בשביל שנוכל באמת להצליח להחזיק אותם במציאות שלנו. אני אתחיל בדיסקליימר קטן ואני אגיד מה שאנחנו נדבר עליו היום זה הדברים שאני לתפיסתי מה שאני הצלחתי להבין מתוך הפרמיל המאוד מאוד קטן שבו אני לומד שנה וחצי ומתעסק עם זה ומעביר את זה כבר להרבה מאוד אנשים לא יהיה לי תשובות על כל השאלות שלכם קחו את כל מה שאני אומר בערבון מוגבל ותנסו מה שאנחנו רוצים לעשות פה זה בעצם לקחת את החוכמה המאוד מאוד גדולה הזאתי המאוד עמוקה הזאתי ולחבר אותה ישירות לעסק שלנו בצורה כמה שיותר פרקטית. דבר אחד לבקשה אחת, יש לי מכם, אם הבנתם פה משהו, אם לקחתם מפה משהו, אם נתפס לכם איזשהו קליק, תעבירו את זה הלאה. החוכמה פה היא לא שלי, היא נמצאת פה 6,000 שנה קודם, ואנחנו סך הכל באים לעשות איתה עבודה כדי לעשות דבר אחד, המטרה שלי זה לקחת בעלי עסקים ספציפית מ-0 ל-1. אין לי שום בעיה שאתם לא מאמינים, אתם צריכים להאמין, אל תגידו, קראו לזה איך שאתם רוצים בורא אנרגיה ייקום, תתחברו לכל הדבר הזה איך שאתם רוצים, אבל יש פה איזושהי הסכמה מאוד ברורה שאתה ואני צריכים לייצר, יש כאן כוח רוחני שקובע את החוקים הפיזיים שעל הדרך עד הסוף, ניקח את זה רגע לבעלי עסקים, קובע את הלקוחות שלנו, את השיווק שלנו וכמובן את הכסף שנמצא בחשבון בנק, המטרה שלנו פה זה ללמוד את אותם החוקים ולשזור אותם ביחד עם... הדברים שאנחנו מכירים מהעסק. ובשביל שנוכל להתחיל, ובשביל שנוכל באמת להיכנס לאנרגיה הזאת, אבקש מכם דבר אחד לעשות, מה הוא?

לעצום עיניים, יאללה נו.

ברור שזה היה תמר, ברור שזה היה תמר. אני מבקש רגע חברים וחברות יקרים, לעצום רגע עיניים. כן, כן, גם אם זה פעם ראשונה שאתם פה ואתם אומרים, מי זה התימני הזה שמבקש ממני לעצום עיניים, אני יכול גם להתעלם לחלוטין ולשים אותי ככה על התמי 4 לאורך השעה וחצי הבאות, אבל אם אתם באמת באמת רוצים לקבל מפה ולחוות כאן איזושהי חוויה אולי אפילו טרנספורמטיבית, אתם מוזמנים להיכנס לתוך האנרגיה ובאמת לעצום שנייה רגע עיניים. קחו נשימה, תנקו את כל מה שהיה לכם היום, את הלקוחות, את הילדים, את הלכאורה מלחמה, את האזעקות. את כל הפחדים, את כל הסיפורים שמספרים לכם איך אתם צריכים להיות, מה אתם צריכים לעשות. תנקו את כל מי שלכאורה יודע יותר טוב מכם, כל הטיפים, כל הרעיונות שנתנו לכם, כל דבר שחוויתם היום, אתמול, שימו אותו רגע בצד. באותה הנשימה קחו את כל מה שהולך לקרות בעתיד, הדברים שיש לכם לעשות, המשימות שיש לכם לעשות, הקניות שיש לכם לעשות, ושימו גם אותו בצד. קול אתם איזושהי נשימה, נסו להיות ממש ממש ממש רק פה. רק פה. נסו להרגיש את הכיסא שאתם יושבים עליו, איפה אגב התחתון, איפה התוסג, איפה הידיים, איפה המחשבות. תרשו לעצמכם להיות שנייה רגע נוכחים אלמת. רק עכשיו. עכשיו גם כשאתם מנסים את זה, חולפת איזושהי מחשבה של רגע מה יש לי עוד עשר דקות או אם אני אספיק לאו יש לי אירוע בערב, שימו אותה רגע בצד. תנסו לראות בחלקנו עד כמה זה קשה להיות רק פה. תתאמנו על זה רגע, קחו נשימה, מעבר לזה שזה הנושא היום, כי הוא נבין עד כמה זה חשוב. סגרו לעצמכם את הטאבים בראש, תנקו את הכל הכל הכל, תתחברו לעצמכם, תסכימו לעצמכם, נעשה פאוז רגע. חוץ על הברקס אנחנו כל הזמן רצים לרגע הבא ולרגע הבא ולרגע הבא רגע שנייה בואי נתענג שנייה רגע על הרגע הזה עוד רגע אתם תבינו גם למה אתם רוצים לעשות את זה למה זה האסטרטגיה הכי טובה שיש אבל בואו קחו רגע נשימה ועם זה אני רוצה שתכניסו לעצמכם רגע איזושהי שאלה לראש השאלה הזאת זו שאלה שלכאורה אתם לא יודעים עליה את התשובה והתשובה שאתם מחפשים תפתח לכם כל מחסום אפשרי בואו ניקח את זה לעסק ועל העסקים פה בעיקר ברגע שהתשובה הזאת תגיע יתפתח עליכם נהר של לקוחות חשבון הבנק שלכם מתמלא ולא יתרוקן מיד כמו שאולי יש לכם איזשהו טריגר שם וכל מה שאתם רוצים תתגשם רוצה שתקראו רגע את השאלה הזאת שימו לעצמכם אותה מול הפנים תנסכו אותה תראו אותה תראו את הפונט שלה, תראו את הצבע שלו. אני רוצה שעם הנשימות הבאות נתחילו לפתח איזושהי ודאות בלתי מוסברת, לא הגיונית, כמו שחבר'ה ככה שיתפו אותנו קודם. זה שהתשובה לשאלה הזאת הולכת לנחות לכם בתודעה מקסימום בשעה הקרובה. זאת אומרת שעוד שעה אתם יודעים בדיוק מה אתם צריכים לעשות, איך אתם רוצים לעשות, כל משהו שלכאורה לא ידעתם. אתם הולכים לקבל בוודאות של 100% ועם התשובה הזאת להתקדם בקצב C לאותה תמונה ולאותו הוויז'ן שאתם רוצים לעצמכם. טוב, שימו לב, בטוח עלה לכם איזשהו ספק. קטן, גדול, מה הוא רוצה בכלל הבן אדם הזה שאני פה יש לו פעם ראשונה מבקש ממני לעצום עיניים? תשחרר אותי, איפה התכלס? כל מיני מחשבות כאלה, וזה בסדר, יש להם סיבה. ואחרי שהסכמתם לעצמכם לעקוף גם את המחשבות האלה, תחזרו רגע לאותה השאלה. תנסחו אותה עוד הפעם, תראו אותה בצורה מאוד מאוד ברורה מול הפרצוף. ותחזירו את אותה הוודאות של התשובה שכבר נמצאת פה. כי רק כשאנחנו בנוכחות אנחנו בכלל פתוחים לקבל את התשובה הזאת. היא לא בחוץ, היא בפנים. פשוט רגילים לטשטש כל כך הרבה את הנוכחות שלנו תוך איזושהי שליטה מדומה של אם אני אחשוב מה יהיה מחר בטוח יהיה יותר טוב. היום אתם מפסיקים להאמין לזה. כל נשימה עמוקה, תנהלו את הוודאות הזאתי, ותוך כדי שאתם פותחים את העיניים, אני רוצה גם שתפתחו מחברת ועת ותכתבו לעצמכם את השאלה הזאת. יותר מזה, נכתבו גם את השאלה הזאת וגם כל מה שעולה לכם בשתי דקות הקרובות. שתי דקות של כתיבה חופשית, כל מה שיוצא להקיע חוצה ואנחנו מתחילים. אבקש לא לדבר בשתי דקות הקרובות. טוב חברים אנחנו מתחילים, ככה טיפונת הקדמה לפני שאנחנו ככה צועלים ישירות לתוכן, מי שנמצא פה בטח בטח פעם ראשונה אז א', עוד הפעם אני אבקש, אתם יכולים להתעלם אנחנו מותנים את זה גם בסדר, תכתבו כאן בצ'אט מי כאן פעם ראשונה, מה אתם עושים, טיפונה שיכירו אתכם, יש פה נטוורקינג מספיק טוב. זה לגבי זה. מה שאנחנו עושים פה, אנחנו בעצם מתחילים להבין את עולמות הקבלה ואת העקרונות הבסיסיים שלהם וכל פעם להתאים איזשהו פאזל ספציפי שנוכל באמת להתחיל לעבוד איתו כדי שכולנו נראה ניסים. ואני מדבר על ניסים ואני מתכוון למה שאתם חושבים, שזה תוצאות לא הגיוניות, שדברים שהיו אמורים לקחת חודשים ופתאום לוקחים כמה שבועות, דברים שלקחו שנים, כאבים מאוד גדולים שהיו פה. ראיתי באמת המון המון המון המון המון כאלה ויש לנו הרבה הרבה דוגמאות אחרות שנמצאים פה. עכשיו המטרה שלנו זה לאפשר את זה לכמה שיותר, גם לי, גם לכם, כל הזמן ועם זה אנחנו מתחילים להבין איך אנחנו עושים את הדברים האלה, איך מורידים את זה לפרקטיקה. אז מי שיודע או לא יודע, אני רגע אחזור על זה כדי לסגור פה לחבר'ה את הפינה, המטרה שלנו מעולמות הקבלה, לשמה כן היא, לקבל. כדי ללמוד לקבל אנחנו לומדים את החוק מספר אחד בקבלה שזה חוק השתוות עצום שבגדול אומר משהו מאוד פשוט, ברגע שאנחנו הופכים להיות דומים לבורא, ליקום, לקדוש ברוך הוא, לכל מילה שתרצו לקרוא לה, אנחנו נכנסים לתוך מגרש הניסים, אנחנו אוהבים לקרוא לזה. וכל פעם שאנחנו מתנהגים כמו בן אדם, אנחנו מתרחקים. עכשיו, הכלי המרכזי שאנחנו נדבר עליו היום זה נוכחות, ספציפית גם דיברתי על נוכחות עסקית, שזה המקום שבו העשייה פוגשת את הנס. רגע אנחנו נבין למה אנחנו מדברים על זה, אבל בואו רגע נשאל אתכם רגע שאלה. כמה פעמים ביום יוצא לכם לשבת מול אדם, מול לקוח, מול ליד, מול הילדים שלכם, והוא לא באמת נמצא שם? כמה פעמים האדם הזה הוא אתם? הגוף כאן, המחשבות באתמול, הפחדים המחר. בזמן שאנחנו בונים עסק מצליח, אנחנו מעבדים את עצמנו בדרך. הרבה פעמים אנחנו נמצאים פה, כולם מסתכלים עליי, אנשים מאוד יפים, מאוד חמודים. אבל הראש לא תמיד פה, הראש נמצא במה יהיה מחר, מה אני אוכל לארוחת ערב, רגע חשבתי על אלין, באופן טבעי זה קורה. עכשיו, אנחנו לומדים הרבה מאוד פעמים מתוך עולמות הרוח, נוכחות וכוחו של הרגע הזה, ומדיטציות והתכווננויות ודברים כאלה, והרבה פעמים זה, אנחנו, לי ברמה האישית זה מאוד עזר לי להיות רגע משוכנע בזה של וואלה, זה אחלה של רעיון, אחלה של קונספט, אבל רגע, מחר יש לי יום מאוד עמוס, מוחרתיים, עוד שעה יש לי את הפגישה וכן הלאה וכן הלאה, אין לי רגע להתעסק בלדאוג מה יהיה מחר. עכשיו, אני אוהב לחלק את זה בצורה מאוד פשוטה כדי שאתם תבינו את עצמכם. אני מבקש מכם גם רגע לפתוח את הצ'אט, ומההיכרות שלכם עם עצמכם, כן? אני אשאל אתכם שאלה מאוד פשוטה, לתפיסתכם, כמה שיותר מדויק, כמה אחוז במהלך 24 שעות אתם נמצאים בעבר, בהווה או בעתיד?

מה זה אצלכם?

תכתבו בבקשה בצ'אט, 30% עבר, 10% הווה, 80% עתיד, שלכם, אין פה נכון לא נכון, חשוב גם להגיד בלי בושה ובלי אשמה, אין פה זה, המטרה כאן רגע לראות איפה אתם נמצאים ולראות איך אנחנו עושים את העבודה, או יותר נכון להגיד איפה אנחנו, מה הפוקוס שלכם צריך להיות. אז לרשום בבקשה בצ'אט, כל מי שבוחר להשתתף פה היום. בוא נראה מה יש לנו פה, סתיו רק התחלנו, אז כן. אני תלמיד נאום, מוכר עצמן לדמיון, שייסק מדהים, מתקשר מאוד בהתנהלות, מוצא את עצמי ממלא ומורכן את החשבון כל הזמן. טוב שאתה פה תמיד, עסק מדהים נשמע, 20% בעבר, 30% בהווה, 50% עתיד, בעיקר באגרקה בעתיד. איריס נמצאת בעבר, 20% בעתיד, 10% בהווה. סתיו נמצא או נמצאת, 20% בהווה, 5% בעבר והשאר בעתיד. תמרה, 20% בעבר, 30% בהווה, 50% עתיד. יוחאי, עבר, 30%, כן הלאה וכן הלאה. אגב, תשימו לב גם מה קורה כאן, אנשים שמאוד מאוד מאוד חשוב להם לעשות את העבודה ולהיות אקטיביים. אלה האנשים שיראו את אותם הניסים. אנחנו פה 27 אנשים, אני רק שם את זה פה, חלילה אני לא רוצה להלעיז, אבל תשימו לב כמה אתם בוחרים באמת להיות נוכחים. יכול להיות שאתם באמת נוהגים ואז שם את זה רגע בצד, לא לכתוב אם אתם נוהגים, אבל אם אתם באמת בוחרים להיות פה נוכחים, אני ממליץ ברמה האישית שלי לעשות את העבודה, באמת באמת להשתתף. היות ה-4% עבר, 70% עובר רחל, 30% עתיד. אני מודע, נשמע שכן, 30, 60, 10, 30, 30, 60, מדהים. עכשיו תשימו לב, זה הערכה גסה, אין פה נכון או נכון, כן? זו הערכה גסה שלכם גם לעצמכם. באופן טבעי ובאופן דיפולטיבי אנחנו נהיה או בעבר או בעתיד, אוקיי? להיות פה בהווה, אחד זה משעמם, זה לא מאוד סקסי, וגם אנחנו נמצאים בתוך תרבות, וכמובן תרבות האינסטגרם והזה, של כל הזמן להתקדם הלאה. להיות בהווה עכשיו, להרגיש רגע את המילים שאני אומר, אין לי כבר קשב לזה, כי אני נמצא בעולמות דיגיטליים. שהקשב שלי רגיל לרוץ כבר שלוש שנים קדימה, ולמה הוא מדבר כזה לאט? אני רוצה להבין כמה יותר מהר, תביא לי את הנקודה כמה שיותר מהר. כן, נעביר את הנקודה מן הסתם. אנחנו רגילים לצרוך תוכן, אנחנו רגילים לקבל 60-70 אלף מסרים שיווקיים ביום. אנחנו נמצאים בעולם הזה, נרצה או לא נרצה, נסכים או לא נסכים, ובכל פעם שאנחנו לא עושים עבודה אקטיבית, מודעת, תודעתית להווה עכשיו, באופן טבעי, איך הוא נהיה או בעבר, או בעתיד. עכשיו, מה הפרשנות של זה קודם כל, רגע מבחינת תפיסה? אם אני בעבר, ואני רגע יוצא מנקודת הנחה שכולנו פה נמצאים בעולמות הקבלן, יש לנו איזושהי הסכמה שכל מה שקורה פה קורה לטובה, קורה בוודאות לטובה, וקורה כדי ללמד אותי משהו. אז עצם זה שאני נמצא עכשיו בעבר, זה גם לטובה, זה גם כדי ללמד אותי משהו. אבל אם אני מסתכל על זה רגע, אני אחלק את זה רגע לעבר, הווה ועתיד. אם אני נמצא בעבר, לרוב אני ארגיש אשמה, בושה, חרטה, איזה באסה שלא עשיתי את, חבל שלא שמתי לב ל, וואו אם הייתי רק עושה את, אם הייתי קונה ביטקוין לפני וואטאבר, איך לא קניתי את הזה, ניקח את זה לעולם העסקים וההשקעות, חבל שלא פרסמתי לפני שבוע כי היה וכן, עבר, עבר, עבר, עבר, עבר, לרוב מה שאני ארגיש בהווה זה חרטה, אשמה, בושה, טעויות, דברים שאיך פספסתי את זה וכן הלאה וכן הלאה, שכמובן הסיבה שאני מרגיש את התחושות האלה כי זה גורם לי להרגיש טוב. מי שעדיין לא מספיק כן עם עצמו, בואו נשים רגע את הדברים על השולחן. להיות קורבן זה כיף. להיות מסכן זה תענוג באמת בלי צחוק אני אומר את זה בשיער צינור להישאר קטן ולשים את האצבע החוצה בגללו בגללה בגלל המלחמה בגלל טראבי בגלל זה זה הכי קל בעולם וזה גורם לי להרגיש טוב קורבנות זה משרת נוחות אמיר כותב לנו נכון זה ממפה זה הכי קל בעולם אין פה שום מאמץ למה לא הגעת לילדים שלך החודש?

כי מלחמה.

אה, אז בסדר. איזה כיף. אין כאב, אין אחריות, אין שום דבר שלא עובד, שום דבר לא בסדר, הבעיה היא לא אצלי, אני מושלם. אז בואו רגע נסתכל על הדברים בצורה כנה, כן? זה שאני מאשים החוצה, זה עוזר לי, זה עוזר לי עכשיו, זה מפיג לי מתחים, זה עוזר לי לשחרר וכן הלאה וכן הלאה. רוצים להסתכל על הדברים, לא להאשים את עצמנו. אז אם אני יותר נמצא בעבר, סביר מאוד שאני ארגיש יותר הרגשה של בושה, חרטה, פדיחה, טעות וכן הלאה.

שם את זה רגע בצד.

רץ רגע לעתיד, מדלג שנייה רגע לעובד, כן? עתיד, מה יהיה מחר, מה יהיה מחרתיים, מה יהיה עוד חודש, מה יהיה עוד שנה? נורא כיף להתעסק. למה? על אותו עיקרון. אם אני אדאג, אם אני אפחד, אם אני אוכל סרטים מה יהיה מחר, זה ירגיש לי טוב, למה? כי זה ייתן לי תחושת שליטה מדומה. בואו נשב כולנו עכשיו ונדאג שמחר יהיה לכולנו מלא לידים בעסק. בואו נדאג שלא התקנו את הפיקסל כמו שצריך, בואו נדאג שהקמפיין לא עלה בצורה מדויקת, בואו נדאג שה-AI יעשה, בואו נדאג רגע בהווה, בואו נדאג רגע לעתיד. איזה כיף, זה מרגיש שאשכרה יש לי איך לשנות את העתיד, נכון? לכאורה. אז אם אני איתך, העדתם על עצמכם, אתם חיים יותר בעתיד, זה אומר שהדאגה, החרדה, הפחדים נמצאים יותר בחיים שלכם. לחלקנו זה מאוד עוזר, זה מרגיש טוב, זה באמת באמת באמת נותן לנו פיקציה ופנטזיה ואשליה של תחושת ביטחון, לדוגמה. הרי הורים, נכון? אתם דואגים לילדים שלכם, נכון? ברור, זאת אומרת, אני אדאג ואני אדאג ואני אדאג, זה ייתן לי תחושה טובה יותר של הילד שלי, הילדה שלי יהיה יותר טוב. הקבלה באה ואומרת, אתם דופקים אותם. הרבה יותר. זה שאתם דואגים להם זה אומר שאתם שולחים להם אנרגיות שליליות שבוודאי אין לכם שליטה עליהן, שרק מחבלות להם באנרגיה, באור הקרוב לזה איך שאתם רוצים. מה, אתם כן רוצים לשלוח להם ודאות? ודאות מוחלטת, שיהיה להם טוב היום, עכשיו, ברגע הזה. זאת אומרת שאם אני נמצא בעתיד, אני נמצא קצת יותר בדאגה. הדאגה הזאת גם בדיוק כמו החרטה של העבר משרתת אותי וחשוב להבין את זה ולהסכים עם זה כדי שנוכל לשבור את זה. מה קורה שאני בהווה? עוד רגע נבין, בסדר? עכשיו תשימו לב רגע על עצמכם, אתם נמצאים לקוחות, אתם נמצאים עם הילדים שלכם. אמצעים חברים שלכם, בני זוג שלכם. אנשים לא צריכים באמת הרבה זמן איתנו, הם צריכים יותר נוכחות איתנו. והסיבה לזה שלנוכחות יש כוח כל כך גדול, זה כי זו הדרך היחידה והזמן היחיד אחד שבאמת קיים. שתיים, רק כשאני בנוכחות, אני בחיבור. כל המשחק פה של הקבלה, זה איך להתחבר לבורא, זה איך להיות כמו הבורא. בעולמות עליונים, בזמן של הבורא, אין דבר כזה זמן. מי שרוצה להרחיב על זה, יש לנו שיעור ביוטיוב, שעתיים וחצי, למה אין דבר כזה? מה זה זמן בכלל? זמן בסוגריים קטנים, המרחק בין סיבה לתוצאה. נאמר נורא מאוד פשוטה שאני אתן, אם עכשיו הייתי מקלל את כולכם, ומיד היו קופצים לי חדשקונים בכל הפנים, והייתי עושה את זה עוד הפעם, והיו קופצים לי עוד חדשקונים ועוד הפעם. מה הייתי מבין? שמה שעשיתי עכשיו הנה התגובה שלו, נכון? מאוד פשוט. ואז מה היה נשלל ממני? הבחירה החופשית. כי אם אני עושה משהו רע, ובאותה השנייה אני מקבל משהו רע, למה שאני אמשיך לעשות את זה? יש לי רפלקציה מאוד ברורה. אבל זמן נכנס פה כדי לאפשר לנו את הבחירה החופשית. זאת אומרת, אני יכול לקלל אותם עכשיו, יכול להיות שזה יהיה משהו מאוד לא נעים. ויכול להיות שעוד 34 שנה יצא לי אותו החדשכון בגלל הדבר הזה. באותה הנשימה, הנכס שהיא אותם רוצה לקנות עכשיו, והכסף שנכנס לו משום מקום, יכול להיות שהיא אותם מקבלת את זה עכשיו, בגלל שהוא, דוגמה הכי טובה זה שהוא עזר לזקנה בקריית שמונה להחצות את הכביש בגיל שבע. כמו שאני לא יכול להגיד שבגלל שהיא אותם קילל אתמול חלילה את חבר שלו, אז היום העסק שלו לא עובד על אותו משקל, אני לא יכול להגיד שבזכות זה שהוא עזר לזקנה בקריית שמונה בגיל שבע לחצות את הכביש, עכשיו הוא קיבל סכום כסף. ההיגיון הרציונל אומר לנו מה שעשיתי היום הנה התוצאות שלו מחר, נכון? אוקיי, אם לזה אני מאמין, אז אני נשאר במציאות מאוד מאוד מאוד מוגבלת. אני בכלל לא על מגרש הניסים. אם אני חייב להבין איך זה הולך לקרות, אם אני חייב לתפוס את זה, אחלה. אז מה שחוויתם ומה שאתם מאמינים בו, מה שראיתם עד עכשיו, זו המציאות המקסימלית שלכם. קח את זה רגע לעסק, חוויתם עשרות אלפים שקל, מאה אלף שקל הכנסה בעסק, אחלה, זה הגג. יש פה בורא שאומר לכם, שומעים? אתה יודע מה, מיליון. לא רוצים להאמין? חייבים להבין את האיך? אחלה! אתם פשוט לא נמצאים על הלוז. אתם בכלל לא פתוחים לזה. הכלי שהיום אנחנו רוצים לדבר עליו זה העניין של הנוכחות. אשליית השליטה ומלכודת האופק. רובנו מאמינים, לכולנו יש את החרטא הקבועה של כשאז, כשאז, כשאז, כשאז. כשאני אסיים את הקורס אני אתחיל לפרסם. כשהילדים ייכנסו למסגרות אני אקח את תוכנית, כשיהיה לי את הזה, אז תמיד איזשהו עתיד, גם העתיד הזה הוא תמיד תמיד חיובי, כן? זוכרים את זה? תמיד יש לי זמן בעתיד, תמיד יש לי כסף בעתיד, ואז העתיד מגיע אבל למצב יותר גרוע, כן? אבל האשליה של כאילו תמיד יהיה יותר טוב, אופטימיות, אופטימיות טובה, כן? אבל רובנו מאמינים, כשאני אגיע ליעד המספרי הבא, אני אהיה רגוע. יש לי קייסטאדי מעולה, הוא חבר מאוד טוב, שבפעם הראשונה שהוא הגיע ל-100,000 שקל בחודש, הוא נכנס לדיכאון של שבועיים. עכשיו רגע, מה? הגעת ליעד, עכשיו בואו, בניתי עליך כל כך הרבה זמן, ועבדת כל כך קשה בשבילו, ואיפה החגיגות? כאילו, איפה המשאית של המדליות? אדוני, מה? כי מה קרה שם בעצם? הייתה איזושהי תפיסה כל כך חזקה על... כל כך ורוד שאני אגיע אליו אחרי שעבדתי כל כך קשה ואז זה הגיע שום דבר לא קרה היה היה כל הכבוד היה אולי אפילו איזה בירה היה איזשהו צ'ייסר זהו זה נגמר ואז האשליה נשברה פתאום היה לנו קם בבוקר במירכאות לאותה מציאות עגומה שבעצם לאף אחד לא אכפת שהוא עשה את המאה אלף.

ובדרך כלל זה נמשך גם איזה חמש שניות, ההגעתי לזה.

יש, זהו. ואז רגע, אני רוצה 150, ואז 200, ואז 300. מה קורה כאן בעצם? מעולם לא נגמר. מספר משתנה והלחץ נשאר, הבעיה לא בחשבון בנק, הבעיה היא שהמוח שלנו התרגל והתמכר לחיות בעתיד, אגב אני רגע רוצה טיפונת להוריד אשמים, אני מבין שפה זה עולה, כן? זה המציאות שאנחנו חיים בה, מוכרים לנו שיהיה יותר טוב, מוכרים לנו שיהיה שלום, מוכרים לנו שמחר ומחר ומחר ועוד שבוע ושנה הבאה ועוד חודש ועוד זה וזה, וואפ, הוא כבר לא על הכדור. תרצו אנשים בני 90 פלוס ותדברו איתם, תשאלו אותם, תגיד אם היית יכול לחזור אחורה מה היית עושה אחרת? הייתי יותר נוכח, הייתי יותר במערכות יחסים, הייתי מייצר יותר חוויות, דווקא עוד עבודה ועסקים, בעיקר הייתי יותר נוכח עם המשפחה, עם המערכות יחסים הקרובים שלי ואם רגע אנחנו נמצאים ברגע הזה, אנחנו לא בגיל 90 על ערש דברים, ברוך השם, אנחנו עדיין לא נוכחים, למרות שאנחנו יודעים שיותר אנשים אומרים לנו את זה. למה? אשליה. אשליה שלא נגמרת. אז האשליה היא בלקוח הראשון יהיה לי בלה בלה בלה, מגיע הלקוח הראשון, מה קורה? טוב יאללה במיליון שקל הראשונים, מגיע המיליון שקל הראשונים. טוב, מה קורה? בעשרה מיליון אני אהיה נוח. טוב, מגיע עשרה מיליון, חמישים מיליון. שאלה לי אליכם, מה המספר שבו תירגעו? מה המספר שלכם? שבו אתם תוכלו להיות נוכחים ורגועים? כי כרגע חלקם נמצאים אולי בהישרדות כלכלית, חלקם נמצאים בעסקים חדשים, חלקם נמצאים באיזשהו זה. אבל יש לנו איזה אשליה שברגע שיגיע המספר הזה אני אהיה בסדר. מה זה אצלכם? יש מספר כזה? רואה תשובות האפייפיות שלכם פה בצ'אט. זה לא הולך להיגמר. זה לא הולך להיגמר. כאילו אם אנחנו נמצאים פה בנוכחות, בהווה, ב-8 ליוני 1945, ומסכימים לזה, מסכימים, אני יכול לדבר איתכם דברים מפה ועד לפלאן, יכולים להגיד אחלה סבבה, זה העולם שלו, זה תפיסת החיים שלו. אם אני מאמץ את זה אליי ואני מבין רגע, אין משהו בעתיד שיכול לספק אותי, אין מספר שייתן לי שקט מההיכרות שלי עם עצמי, מההיכרות כאילו מספיק, אני מאוד אוהב להיות בקהילות, אתם בוקשים אנשים במינוס של עשר מיליון, בוקשים אנשים פלוס מאה, אתם רואים את המנעד של כולם, כל אותו דבר, כל אותו דבר, אין משהו בעתיד שיעזור לנו להירגע, ולכן אני מזמין אתכם היום לוותר על זה. אני לא אומר לכם לשבת, לא לעשות כלום, אני רגע אגיד מה אני כן אומר. אבל רגע להבין שאם אני חי בעתיד או אם אני חי בעבר, אני בכלל לא על המגרש. יש כאן מישהו, מישהי שלא רוצה איזשהו נס מאוד משמעותי בחיים שלו? אם זה הרבה מאוד כסף, אם זה זוגיות, אם זה ילדים? יש לנו 100% המרה של כן, נכון? נראה לי לא הייתם פה והנושא הזה בכלל לא היה מעניין אותך. כל עוד אני מסכים לעצמי לחיות בעתיד או לחיות בעבר, אני יכול לספר עד מחר כמה אני רוצה את הנס הזה, אבל אני בכלל לא על המגרש. אין לנס הזה בכלל אופציה להגיע אליי אם אני חי בעבר או חי בעתיד.

יש הערה של תמיר מעניינת בצ'אט, שאולי שווה להתייחס אליה. הוא רשם להם, אבל בלי להתייחס אני באמת חושב שעם 10 מיליון אני לא יכול לדמיין את עצמי עם הדאגות האלו, מעניין מה המוח שלי. יעשה במצב כזה אני יכול להסכים משהו רשם. שיש דאגות שונות שיש לך. אני לא אגיד כאילו זה אבל הדאגות הפכות להיות שונות ראש הבעיות נעלמות אבל. אתה אתה באיזשהו מקום. אתה עובר איזשהו שינוי תודעתי גם במי מצב של. הסרדו את ביטון אתה לא כזה דופק חשבון על אם החולצה הזאת תהיה עולה 100 שקל או 200 שקל אתה מבין כאילו כאלה דברים. זה מביא לך איזה שהוא שקט מסוים זה מביא לך איזה שהוא שקט מסוים שאתה לא צריך לחשוב על שכירות בסוף החודש כי הכל טוב. אז זה באיזשהו מקום יש איזה יש משמעות לכמה כסף אתה עושה אני יכול להתחבר עם זה כאילו לא לרמת. זה מגדיר אותי כן לא רמת כשהגעתי לשם אז יהיה לי יהיה לי מדהים בחיים לא כאילו יהיה יהיה אותו הדבר פשוט יותר קל ככה אני מסתכל לפחות.

אם אני יכול לצטרך את הדיון אקטיבית אז. אני שם לב שבהרבה דברים אחרים בחיים נגיד אני מאוד מפורסם ברשתות. וזה משהו שתלגן כמטרה מאוד גדולה להגיע לשם שימזרו אותי ברחוב ש. אני אוכל להביא את הערך שלי לעולם. ודווקא באזורים האלה אני לא מרגיש את המרדף יותר. עכשיו אני ב-30 אלף עוקבים באינסטגרם, ה-50 אלף עוקבים זה לא מה שמדליק אותי כמו שכשהיה לי 2,000 עוקבים, רציתי יותר. אני כן חושב שיש איזושהי רמה של סיפוק, אני מאמין שאחרי שאתה מגיע לבאפר הזה, נגיד 10 מיליון שקל בנזיל, זה כבר תודעה אחרת. עכשיו אני חושב שמה שמעניין אותי להבין ממה שאתה חושב על זה, זה האם זה לדעתך תוצר של קודם כל שינוי תודעתי או עצם העגל הנקודה הזאת תייצר שינוי תודעתי?

זה מתחיל בנגיד שאלה מעולה, תמיר, וכיף שאתה ככה נחשף אלינו, אני מאוד אוהב לדבר עם פרצופים ולא עם שמעון. אני אגיד דבר ראשון יותר חשוב מהכל, זה לא דעתי, דעתי מעניינת את התחת, סליחה על הביטוי. כן? מה שאני מעביר פה זה חוקים שגם אם נסכים וגם אם לא נסכים, ואחלה, זה לא מאוד משנה, או שנסכים ויהיה לנו יותר קל ויותר מהר, או שאנחנו כאבים ואז נגיד רגע, אין לי תשובות, בוא נמצא משהו שייתן לי את התשובות האלה ואז נסכים אליהן. אז דעתי היא באמת לא רלוונטית, אני כן אגיד אותה, אני כן אנסה להעביר את מה שזה. דבר אחד שיותר ותמיד ככה חשוב לי לדייק, היום אנחנו נמצאים ב-2026, נכון? בהנחה וב-2027 הגעת ל-10 מיליון האלה. דבר אחד ששכחנו לשים לב אליו זה שתמיר של 26 הוא לא תמיר של 27 ושתמיר של 27 עם 10 מיליון בחשבון רוצה דברים אחרים השוואות שלו, אני רגע מצטט אותך, כשאתה מתחיל עם 2000 עוקבים ואתה מגיע ל-30 אלף אז לא מאוד משנה לך כי הגעת לאיזשהו בנצ'מרק שלך של בוא נגיד מזהם אותך ברחוב ואתה מקבל את הדעה ואת הפיין נקרא לזה ככה כשאני לוקח את ה-10 מיליון, אז יכול להיות יותר נכון, כי הוא לא דופק חשבון לכמה הוא הלך והוא משאיר אחלה טיפ במסעדה וכן הלאה וכן הלאה, אבל ההשוואה שלו היא כבר לא יותר ל-100 שקל, היא ליחטא של חבר שלא יש לידו, שאין לו מספיק כסף אליה, כי 10 מיליון זה לא מספיק ליחטא.

אז זהו, אז...

וכשאתה תגיע ל-100 מיליון, כן?

אני יכול להסכים עם מה שאתה אומר, שההשוואות כבר הופכות להיות יותר גדולות. אבל בראייה שלי אני מסתכל על זה ואני אומר מה כאילו יש לי איזשהו יעד כלכלי להגיע אליו. וכשאני אגיע אליו אני באמת כאילו אני לא ארצה יותר כאילו נכון שהמוח שלי כאן יגיד וואו אתה יכול להביא כאלה דברים שוגעים בזה אבל.

ואני אסביר למה. למה אנחנו מדברים פה שימו לב אני פשוט רוצה רגע לשים את חברנו היקר שככה מתגנב פה ומהתל בכולנו חברי גורק חברנו היה גו. חלקנו מכירים אותו לעומק, מפרקים אותו as we speak, חלקנו שומעים עליו פעם ראשונה. אז אני אומר, כדי להבין את הדבר לעומק, צריך להשלים פה איזשהו פער, נקרא לזה ככה, אבל רגע, אני אתן עוד דוגמא. חברנו האגו, שעוזר לנו בצורה יפהפייה לחיות בעבר ולחיות בעתיד, גם בא ואומר, what's in it for me? אז אני מדבר פה על 5 מיליון, אני מדבר פה על 10 מיליון, אני מדבר פה על 100 מיליון. הסיבה היחידה שהדיון הזה בכלל לא רלוונטי זה כי לא משנה כמה סכום כסף יהיה, אני לא אקבל מזה סיפוק בגלל שהדרך היחידה שלי לקבל סיפוק זה לתת ולא לקבל. תסתכלו על עצמכם, אתם עוזרים ללקוחות, אתה עוזר להורים, אתם עוזרים לאנשים להתגבר על מחסומים בחיים. מה עושה לכם את זה? זה שהצ'ק נחת בחשבון בנק? יכול להיות שהלקוח הראשון כן כי זה מגניב, אחלה, איזה כיף, אני מסוגל, יופי. אבל מה באמת מדליק אתכם? מה גורם לכם לחייך? מה גורם לכם כזה... התהליך שהלקוחות שלכם עוברים, כל אחד ומה שהוא עושה בעסק, האמונות המקבילות שהם שוברים, המשקל שהם מורידים, האתר היפה שנבנה להם ועל ידי זה הם יכולים להעביר הלאה. הדרך היחידה שלנו לקבל סיפוק זה להתנהג כמו הבורא, בדיוק כמו שהדרך שלנו להתנהג בנוכחות, הדרך היחידה שעם מה אנחנו מקבלים סיפוק זה נתינה. על הדרך נלמד לקבל, ואני אתן, המשמעות של 10 מיליון, בואו נשים את זה רגע על הדף, כשאתם תקבלו 10 מיליון, זה אומר דבר אחד מאוד פשוט, אתם תעזרו ל-100 מיליון אנשים. על הדרך נקבל מזה 10 מיליון, נקנה את הרכב, נקנה את הפרארי, נהנה ממנה מאוד, אין איתה שום בעיה, אני לא נגד. אני רק אומר, זה שאני אומר שאני רוצה לקבל עשר מיליון, אומר דבר אחד, אני חושב על התחת שלי. מה שבאופן דיפולטיבי האגו שולט בנו ואומר, רגע, רגע, מה יצא לי מזה, מה יצא לי מזה, האם אני אשרוד את החודש, האם יהיה לי כסף, האם יהיה לי אוכל, האם יהיה לי זה? האבסורד זה שהדרך היחידה באמת לשנות את זה לאורך זמן ובצורה עקבית, זה לשים את מה אני רוצה לתת יותר ממה אני רוצה לקבל. מעבר לזה שלוגית עסקית זה הנגזרת הכי פשוטה שיש, כולנו יודעים שעסקה זה שאני מעביר ערך לצד השני ואז הוא משלם לי כסף, כסף זה אנרגיה, מכירים את הדברים. אבל פה אנחנו באים ואומרים רק דבר הפוך, רוצה 10 מיליון? בטח שרוצה 10 מיליון, רוצה 100 מיליון. רוצה 100 מיליארד, למה עכשיו בקטן? הכל פתוח. אם אני נוכח, אם אני מתעסק בנתינה, אני מתנהג כמו הבורא, האם לבורא יש איזושהי מגבלה? תשובה היא לא, למה אנחנו רוצים רק עשר מיליון? כדי להסתפק במועט, כדי להיות צנוע, כדי שלא יחשבו עליי עם מה שלמדתי בבית, כדי שאני אהיה מיליונר במשפחה ויהיה בושה לאחים שלי, כדי מה? כל אחד לסיפור שלו והסרטים שלו. אבל זה לא משנה את העובדה שאין בעיה של שפע, ואתם יכולים לקבל כל מה שאתם רוצים, כל אל הכל, בכמה תנאים, מה שנקרא, אותן המשוואות הרוחניות שאנחנו עובדים איתן. הרבה פעמים אנחנו נסתכל על עסק ואנחנו נגיד מה תפקידו של העסק בהגדרה לייצר רווחים לבעליו זה ההגדרה הכי יבשה ודיפולטיבית שיש איך הוא יייצר רווחים לבעליו הוא ייתן ערך ללקוחות עתידיים שעל ידי זה ישלמו לו כסף וייקבלו מזה רווח אני יכול לשאול אותך על זה אז? בוודאי.

כי אני חושב שאתה לגמרי צודק, ומי שלא שם בראש מעייניו את ה-value ללקוח, לא יצליח. אני לא חושב שאני לא. כשאמרתי עליי 20 מיליון, עזוב לתת את הדוגמה, זה, חשבתי על זה בהקשר של מספר, כמה אני אגיד, אין לי את הלחץ הכלכלי. עכשיו, אני, אולי חלק מהבעיות שאני שם לב, זה שזה לא תמיד ככה. אני עוזר להמון לקוחות, לפעמים אני גם מלווה איזה שעה שיחת דיסקוברי עם לקוח והוא לא סוגר.

ולא מקבל את הכסף.

הוא קיבל המון המון ערך ולא הביא לי שקל. זה נשמע לי לא מתחבר ללוגיקה, אני מניח מופשטת של תביא ערך תקבל חזרה.

בוודאי, בוודאי, כי ההסכמה שלך זה היום נתתי ערך, מחר אני אמור לקבל את הכסף. ההסכמה שאמרנו רגע מקודם, יותם בגיל שבע עזר לזקנה לחצות את הכביש והיום קיבל 100 אלף בקשות.

אני יכול לתת לך אפילו דוגמה חיה לזה. אנשים שלא סגרו איתי עסקה, המליצו עליי, כאילו הם לא סגרו איתי את העסקה והם המליצו עליי לחברים שלהם, על זה שנתתי להם את היחס ואת עצומת לב. אז לפעמים הם לא סוגרים עסקה כי משהו משתנה בדרך. אתה יכול לקחת את זה לכיוון שלא קיבלתם מזה כלום ויש מצב שקיבלת ואתה אפילו לא יודע. מפנים אליי אנשים שאני לא מכיר מי הפנה אותי אפילו, אני לא זוכר אותם, אבל הם זוכרים אותי.

אני אנסה לשים לך את זה תמיד במשוואה קצת יותר פשוטה, אתה מחפש פתרון שכלי שהעבודה לאותו השפע הבלתי מוגבל הלא רציונלי הוא לא שכלי. זאת אומרת שאנחנו בשיעור מחשבים, שאנחנו בשיעור... חקלאות ואנחנו מנסים לדבר פה בבדידים, זה לא ייכנס, זה לא יעבוד. עכשיו כן, רגע לעשות את העבודה התודעתית ולהשתמש, יכול להיות שזו פעם ראשונה שאתה נמצא פה, שומע את התוכן, חווה משהו, זה בסדר. בסדר, רגע זה אמרנו, יש פה איזשהו פער לעשות וזה בסדר, אני שמח גם שאתה פה. שב על ההקלטות קצת, זה יתבהר לך קצת, בסדר? ואני מניח שגם תוך כדי שאנחנו נמשיך כמה דברים יתבררו קצת יותר. אני רוצה פשוט ככה להמשיך. אז אני רגע חוזר לנקודה, שימו לב, אני רגע מחזיר אותם לפה. הקבלה אומרת, אנחנו רוצים לעבוד כמו הבורא. אנחנו עובדים כמו הבורא, אנחנו לוקחים את אותו השכל המאוד יפה שהאגו בא ולימד אותנו כל החיים שככה העולם עובד, שמתחרים, שיש תחרות, שאתה צריך לזה, ופותחים את הפח וזורקים אותו עמוק לשם, עמוק, עמוק, עמוק, איפה שהתולעים שם אחרי שכל השכל... אם אנחנו באמת רוצים להיפתח לדבר הזה, כן? כי אנחנו מסתכלים ואנחנו אומרים, אם אנחנו עובדים כמו הבורא, אז יש פה חוקיות, אני רוצה לעבוד לפיה. דבר ראשון זה אומר להיות כמה שיותר נוחה. אם אני בעתיד, אם אני בעבר, אני לא נמצא שם. אם אני בעבר או בעתיד, זה אומר דבר, אם אני בעבר, תסתכלו על זה בצורה גם מאוד פשוטה, כן? אני אומר דבר כזה, אם אני מסכים ואני אומר שיש את המילה טעות, עשיתי טעות, הוא עשה טעות, הלקוח עשה טעות, וזה אומר, אני רגע אתן לזה משפט טיפונת אחר, שלום ברור עולם יקר, ששת אלפים שנה, שמונה מיליארד אנשים, הכל מתוזמר בצורה מטורפת, הטבע מתנהל כמו שהוא מתנהל, הניסים שקורים בכל העולם ובוודאי, לאורך כל השנים, הכל פיקס. דבר אחד פספסת. דבר אחד. עליתי עם לקוח לשיחה, נתתי ערך, לא סגר.

טעות. משהו לא בסדר.

עכשיו, כשמציגים את זה בצורה כזאתי, נראה שזה די מטומטם לחשוב ככה, כן? כמובן, אין לי בעדן גם מקצים, כן? למי שפוגש אותי גם פעם ראשונה. אבל זה מה שקורה כשאנחנו מסתכלים אחורה, ואני אומר, רגע, יש פה טעות. אין פה שום טעות. זה שאני לא הבנתי את התוכנית הגאונית הזאתי, זה אומר שיש לי אגו מאוד מאוד מאוד גדול, שאני חי בסרט שאני בכלל יכול להבין את זה. אני אומר לחבר'ה שעובדים איתי הרבה זמן, כל עוד הגעתם למקום שאתם עובדים ולא מבינים, מסוים. אנשים קוראים לכם משוגעים ולא נורמליים, מעולה. זה מה שאתם מחפשים. מחפשים להיות בסדר עם כולם? מחפשים לרצות את כולם? מחפשים להיות הגיוניים ורציונליים? אחלה! באותה נשימה אתם תפסיקו לחפש את הניסים, הכל בסדר. בואו לא נתלונן על זה שאין ניסים, כל עוד חשוב לי לרצות את כל העולם ואשתו. בכללות בעבר ובכללות בעתיד. בואו נתקדם. האויב הגדול ביותר שלנו היום זה לא חוסר ידע אלא פיצול קשב. איזה כיף לשים על עצמנו את הלייבל של הפרעות קשב וריכוז. איזה כיף זה. איזה קל זה. איזה קל זה.

איזה קל זה.

יאללה. לאן יש לי ADHD? אין לי זמן. אני מקוטלג כבמרכאות אני אומר. כן? דפוק. אצלי זה לא עובד, ההוא אין לו את זה ולכן הוא מסביר, איזה כיף, אותו דבר של הקורבנות כמו מקודם, פשוט קצת יותר מתוחכם, כן? יש לי גם הסבר, כלומר, רופא כתב לי נרשם, אז אני guaranteed a fuck, בסדר? ברכות, אף אחד פה לא יתבייש. אני ב-100 אחוז, יש לי הפרעות קשה ב-100 אחוז, ב-100 אחוז, מעולם לא הלכתי לבדוק את זה, כי מעולם לא רציתי שיהיה לי איזשהו אחוז קטן של לייבל שאני אולי חלילה אאמין לו. אני לא מאמין בזה, אני מאמין ב-100% תודעה, אפשר לשנות הכל. ראיתי אנשים בלי כל שיש להם כל בגלל תודעה. ראיתי שינויים בעיניים שלי, של ניסים שאין בהם שום היגיון, קוראים לי מול הפנים. אז על הדרך לרפא ADHD, על התקנה, שתהיה, סבבה, בסדר? מה הנקודה? אור מפוזר מעיר חדר, אור ממוקד חותך חלדה, זה בדיוק אותו האור, למדנו, סליחה, הסכמנו ללמד את עצמנו שמולטי טאסקינג זה פרודקטיביות, נכון? בואו תספיק כמה שיותר. יש לך זמן מוגבל, פור משימות. עזוב, שב, תבנה 15 סוכנים, שזה אגב אני הרבה יותר מסכים לזה. שבשעה אחת עם 15 סוכנים שעושים פעולות שאתה לא צריך לעשות שם יותר, אם כבר מינוף. אבל למדנו שבשעה אחת לעבוד על 14 פאנלים, תוך כדי שאני אוכל לרוחץ הוראה בפודקאסט, מתקלח, מדבר עם חבר, נחשב יום איכותי. נכון? סיימת היום ואומר, וואו, כמה הספקתי, איזה כיף. הייתי 5% על כל דבר, שום דבר לא באמת השלמתי מההתחלה עד הסוף, אבל בסדר, פגתי הרבה, האגו שלי רגוע, יכול ללכת לישון בכיף. באותה הנשימה יש את הימים שאנחנו מסכימים לזה שזה לא נכון, ודווקא לוקחים רגע, עושים משימה אחת, מההתחלה עד הסוף, בדרך כלל זה גם המשימה שאין לנו כוח אליה, המשימה שאנחנו דוחים משבוע לשבוע, החוזה הזה שצריך לשלוח, הצעת מחיר המעצבנת, שיחידותיים אני רואה שכולם מבינים על מה אני מדבר. וברגע שאני מסיים אותה זה כזה, גם אם זה היה ב-11 בבוקר, וואלה סיימתי את היום, כאילו כל מה שמפה בונוס, הכל בסדר. למה? כי הייתי בנוכחות, עשיתי משימה איכותית. סיימתי עם הדבר הזה, הגדול הזה, זהו כבר מאחוריי, עכשיו בואו נתפור את כל הדברים הקטנים, אני יודע לך מה הפולקים? עושים את הדברים הקטנים כדי דופמין מהיר, כדי הצלחות מהירות. רגע, רגע, רגע, הנה, הנה, אני בא להתיישב על המשימה הזאת, והשנייה רגע, אנחנו רואים בוואטסאפ, ובאינסטגרם, וביוטיוב, ובמקרר, ועל הגז. אתה יודע מה, בדיוק היום בא לי להכין, לא יודע מה, צלי כתף. חוצר הכל עושה על הסופר. זה ככה בשולים, בסדר? פה על הסיפורים האפשריים כדי לצאת מפה.

איך אתה נמנע, שם דוגמא, אני שם לב שהטלפון הוא כלי עיקרי בדבר הזה. מה, אוקיי נוכחות, אבל מה הכלים להימנע מהטלפון?

תראה, הטלפון ברור שזה האויב הכי גדול, את זה לא צריך להגיד.

יש את ה...

אני יכול, אני רואה רגע את הענפים מלמעלה. הענפים מלמעלה זה כל השיטות שאנחנו מכירים, פה מודורו, לשים את הטלפון למצב טיסה, להתחייב, לשים את שלושת הגדולים. דברים מאוד רציונליים ומאוד חשובים, כן? אבל הם לא השורש. אם אני מבין את השורש, יותר נכון להגיד גם אני מסכים לשורש, שרק כשאני בנוכחות אני באמת בחיבור ישיר, אז אני גם מבין באותה הנשימה שכמו שהדאגה מהעתיד והחרטה מהעבר הם בזבוז זמן, ליטרלי בזבוז זמן, לי ברמה האישית יש הרבה יותר סיבות להסכים לעשות את מה שאני כבר יודע. כולנו פה לקחנו איזשהו קורס של ניהול זמן, יודעים מה זה פומודורו, יודעים מה זה זה, יודעים מה זה זה, והוא בכל זאת, כל יום נראה, יש ימים יותר ויש ימים פחות, אבל יש ימים שאני מפוזר ולא עובד, וזה לא יום אחד בשבוע. למרות שאני יודע את כל הדברים. זה לא עניין של האיך, האיך, שאלה חשובה היא לא המקור. המקור זה אם אני מסכים לעולמות הקבלה, אם אני לא מסכים לזה, אז אנחנו סתם פה, מדברים באוויר. אבל אם אני מסכים שעל בסיס זה בנוי כל העולם שאני מכיר אותו, אז אני מתחיל להבין של אוקיי, מה הקבלה אומרת בהקשר של נוכחות, אני מסכים שזה הדבר הנכון, ואז האיך, ואז מה שעובד לי, פה מודורו, לשים את הטלפון וכן הלאה וכן הלאה וכן הלאה. עוד מעט כשנגיע לנקודה אני אשתף גם לי ברמה האישית מה עובד, ויותר מזה, איך גם להחזיק את זה ביום יום. אבל לפני זה אני רוצה רגע להסכים לזה של... אתם גם מכירים את זה, מהעבודה שאני כן בנוכחות, מהזמן שאני נמצא עם הבת זוג שלי, עם הילד שלי, עם ההורים שלי, עם כל אחד עם הקרובים שלו, וילדים אפשר לראות את זה ממש ממש ממש טוב, הם לא צריכים הרבה זמן, הם צריכים אתכם איתם, בלבד, מרגישים את זה, רואים את זה, חיים את זה, בסדר? הנקודה מהצד... זה גם באמת יותר משמעותי בסוף.

כאילו אם אני אהיה חמש דקות עם בעלי במאה אחוז לעומת אם אני אהיה איתו אפילו עשר דקות תוך כדי שאני עושה דברים אחרים זה כאילו זה משמעות אחרת ממש.

תנסו תנסו תראו את התגובות של האנשים האהובים שלכם תראו איך פתאום הם אומרים מה קרה אצלכם מה השתנה. ונורא קל כאילו יש תמיד את הסיבות ללחץ והדאגה ממחר. יש לי עבודה, יש לי דברים לעשות, יש לי זה, בטח כעצמאים, העבודה לא נגמרת אף פעם. איזה קל זה להיכנס ל-12 בלילה עם מלא עבודה? איזה קל זה לא לשים זמן לנגן בגיטרה? איזה קל זה? בסדר? חוברים אומרים דברים אחרים. יש מצב שלעשות פחות ולהיות בנוכחות יותר גבוהה, שווה יותר יום פרודקטיבי עם 700 פיצולי קשב. לא יודע, בואו ננסה. אמרתי לכם בהתחלה, תטילו ספק בכל מילה שיוצאת לי מהפה, תנסו. תבואו אחרי זה לתת עדויות. לא לי, לקבלה, בסדר? הלאה. הצד השני, זה שאותם אנשים שלא נמצאים בקשר, הבעיה העמוקה יותר, זה שמתחילים להתגאות בזה. זאת אומרת שזה נהיה איזשהו reward, איזשהו פרס, אני יכול להעיד רגע על עצמי. אני הייתי במקום שהייתי מה זה flex וshow off בזה שאני עובד 16 שעות ביום, שאין לי זמן לאף אחד, שאני עסוק, אני יזם, אני בונה דברים חדשים. למי זמן לשבת עם משפחה באמצע שבוע? לראות את החיילים שלך, מה פתאום? חבר לשתות בירה באמצע שבוע? דיברתי בסופ"ש וגם זה, בוא נתאם שלושה חודשים מראש, והתגאיתי בזה. כי זה יצר לי זהות של מישהו שחשוב לו מה שהוא עושה, שהוא לוחם, שהוא חזק, שהוא במאבק, שהוא מוכיח לעצמו על ידי מאמץ, על ידי כוחניות. שהוא בדרך הנכונה. ואז באה הקבלה ואומרת, רגע, שומע? אתה לא בכיוון, אדוני. זה לא אמור להיות קשה. אם אתה במאבק, אם אתה נלחם, אתה לא הבנת משהו. אגב, אתה מוזמן גם להמשיך עם זה. מה יגיע? שחיקה. תגיע שחיקה, יגיעו כאבים, כמו שאמרנו מקודם, ואז תשאל שאלות, רגע, זה לא אמור להיות ככה. כמובן שנמשיך להשוות את עצמנו ונראה אנשים אחרים שעובדים חצי מהזמן, מייצרים פי שתיים תוצאות, ונגיד מה דפוק בי? למה אני לא קולט את זה? מחיר הנסתר של אותו עמוד קרב, אנחנו קוראים לזה להיות לוחמים, גאים ביכולות שלנו לשרוד לחץ, אבל מה שאנחנו קוראים לו כוח הוא למעשה התמכרות למתח הישרדותי תמידי. אמרנו את זה מקודם. כשיהיה לי את העשר מיליון אני כבר לא אהיה בהישרדות. אגב, למה אנשים שנמצאים בהישרדות וזוכים בלוטו בעשר מיליון חוזרים למצב הישרדות? הרי זה היה אמור לפתור את זה. אבל הם לא מוכנים לזה שהחיים יהיו קלים ופשוטים, ולכן הם ימצאו דרך לשרוף את העשר מיליון כדי לחזור לעמוד הישרדות, כי עדיין הם מאמינים בזה שזה אמור להיות קשה, חברים. מה שאנחנו מאמינים בו יוצר את המציאות שלנו. אם אני מסכים לזה שזה אמור ומאמין בזה שזה אמור להיות קשה ובמאבק, לא משנה אם אני אזרוק עליכם 100 טריליארד, אתם תמצאו דרך לגרום לזה להיות מאוד מאוד קשה. אין שום דבר חיצוני שהולך לשנות משהו בפנים. ולהפך, אם אני רוצה לשנות משהו בחוץ, אני משנה משהו בפנים. אם אני רוצה את אותם 100 מיליון, אני צריך לשאול את עצמי מי עידן צריך להיות. כדי שאותם המאה מיליון שנמצאים פה באוויר יגיעו אליו בקלות, במהירות ובלי מאמץ. אם הכלי שלי לא יכול להכיל מאה מיליון, הוא לא יהיה כאן מאה מיליון, זו הסיבה היחידה לזה. בשנייה שהכלי שלי יהיה מוכן להכיל מאה מיליון, אחרי ששברתי את האמונות המגבילות שמה יגידו עליי, ואני לא יודע לנהל כסף, וזה יהפוך אותי לבן אדם רע, ואחרי שניקיתי את כל החרטוטים האלה, יכול להיות שיקח לי גם עשר שנים לעשות את זה, יכול להיות שיקח לי גם יום. אז אותם 100 מיליון ייכנסו פנימה. הדוגמה הטובה שאנחנו תמיד נותנים זה בקבוק עם פקק סגור מתחת למים. אם שמתי אותו מתחת למים, פתחתי את הפקק, שנייה אחת כל המים נפנים. הפקק משול לאותן האמונות המקבילות שיש לנו. המחיר שאנחנו משלמים, שאנחנו עדיין מאמינים שזה אמור להיות קשה, עדיין חיים בעבר או בעתיד. זה הנפש, יש לה חוסר משמעות, ריקנות בתוך אותה הצלחה, גם כשדברים עובדים, אותו החבר שהגיע ל-100,000 נכנס לדיכאון, ככה זה נראה בדיוק. המשפחה, כמובן, יש נתק רגשי, נוכחות פיזית ולא נוכחות מנטלית, מדברים איתכם ואתם בטלפון, או שאתם בכלל לא פה, המוח לא חושב על מה שהיה היום, מה שיהיה מחר, הדאגות על לחצים, הדאגות על לחצים, הדאגות על לחצים, מתוך הרגל כל כך ברור להיות בהישרדות, כי אני מאמין שזו הדרך הנכונה להגיע לאותו השגשוג. הגוף כמובן מת אחרון השחיקה והעייפות ובחלק הפחות מגניב שלו גם מגיע למחלות שפתאום מתפרצות. ממש פתאום. הולכים לרופאים ולא יודעים למצוא את התשובה. מעניין. השינוי התודעתי שאנחנו מחפשים כדי להתחבר לאותם מקומות האלה צד ימין, מה שהעולם מוכר לנו, זה שאני ארדוף אחרי התוצאה, אני אגיע ל-50,000 עוקבים, אני אגיע ל-10 מיליון, אני אשיג את היעד, החזה שלי יתפוצץ מגאווה, ואז לכאורה יהיה לי שקט. מה שניסינו ולא קרה. פעם, פעמיים, שלוש, ארבע, חמש, עשר. אני אשאל אתכם שאלה אחרת, בא לכם להמשיך לחוות כאבים? או בא לכם לשנות הסכמות פנימיות. אחד מהשתיים. צד השני, קבלה, בורא, תורה שנמצאת פה אומרת לנו, ששת אלפים שנה אומרת לנו, תהיה נוכח, תתחבר להווה, עכשיו תהיה בשקט הפנימי שלך, לא משנה מה קורה מסביב, שיפול לי טיל פה אצל השכן. האם אני יכול להיות רגוע גם בסיטואציה הזאתי? שיהיו 400 טלפונים מ-400 בנקים שההוצאה לפועל ידפקו לי פה בדלת. האם אני יכול באותה סיטואציה גם להיות בשקט? זה האימון, כי אם כן, אני לא צריך לרדוף אחרי התוצאה יותר, היא פתאום מגיעה. פתאום מגיע כסף להיותם, אוי איזה קטע, ממש מפתיע. יכול לפעול לכם פה כמויות של ניסים ש... עכשיו, פרצופים שמסתכלים עליי פה חבור, אני בעצמי, כל כך הרבה פתאומים שאין לאף אחד הסבר הגיוני אליהם. ומי שעדיין מנסה למצוא להם הסבר הגיוני, אחלה, אתם עדיין נשארים בעולם מוגבל. אם אתם נמצאים פה, ואתם עדיין נמצאים פה, גם החבר'ה שנמצאים פה פעם ראשונה, אני מניח שאתם מתחילים לפתח איזושהי הסכמה שיש פה משהו שאני לא רואה. והוא עדיין קובע את המציאות שלי. מה שאנחנו עושים פה זה אנחנו יודעים איך לעבוד איתו. אנחנו לא מחכים שהמציאות תירגע כדי להיות נוכחים, אנחנו לומדים להיות נוכחים בתוכה, תסתכלו על זה בצורה מאוד לוגית אפילו, כן? אם, וזה, אני אצטט רגע, נחזור, ארבע. וואו, מחזור ארבע שתהלנו, היא אמרה, איזה מזל שדווקא את התהליך עברנו בתוך המלחמה עם איראן וכל הדברים האלה, כי דווקא בזמן הזה, למרות שחוסר ודאות ודברים לא עובדים וסגרים ובלה בלה בלה בלה בלה בלה בלה, הצלחתי למצוא את השקט הפנימי שלי, הצלחתי לייצר עבודה כלפי חוץ, לתת ערך ללקוחות וגם להכניס כסף להפך. יש אנשים שאמרו לנו דווקא במלחמה זה התקופה הכי רווחית של העסק, כולל אנחנו. אין קשר למה שקורה בחוץ. אם אני עדיין מסכים שמשהו שקורה בחוץ הוא לא בסדר, או שאני דואג ממה יהיה או מפחד ממה היה, אני לא היה מנגרש. אני רוצה רגע לעצור, לתת לכם שתי דקות, שמעתם פה כמה דברים, לפני שאנחנו נמשיך למעלה, שתי דקות, כל מה ששמעתם כל מה שעולה לכם, תפתחו את המחברת ותרקו אותו פנימה. בסדר? שתי דקות, צאו לדרך. או, אפשר לחזור.

שאלות תהיות תובנות עד כאן. שומעים אותי? שומעים אותי?

כן.

הכל ברור, הכל מובן. חבר'ה חדשים, איך לכם? תכתבו לנו בצ'אט. יכול להיות קצת גבוה מדי לפעמים, אז זה גם בסדר. שום דבר כולם נוכחים?

אני הייתי רוצה להוסיף משהו לגבי, זה משהו ששמעתי בפרק האחרון של דיוויד גיא בפודקאסט שלו, איפשהו מדבר בעצם באופן רצוי לתרגל איזשהו סנריו ממש ממש רע, לא לחשוב שעלול לבוא אליך איזשהו סנריו, אתה ממש... מתוך כוונה מכניס את עצמך ומדמיין את עצמך באיזשהו מצב ממש ממש ממש גרוע, כאילו הכי תחתית שאתה יכול להגיע, חובות, הוצאה לפועל, כאילו איזשהו תסריט איוב כזה, כדי שבסופו של דבר אתה תהיה רגוע, שזה לא יפחיד אותך, ואז משם בעצם אתה מושך איזושהי צמיחה. לא החרדה הזאת שאתה חושש באיזשהו רטט שלילי שאתה משדר, אלא אתה באופן מכוון נכנס לשם.

דוגמה מעולה, דוגמה מעולה אני ארחיב בקטנה, כשאנחנו עושים משהו בצורה, מי שלא נמצא כאן, יש פרואקטיבי וריאקטיבי. מה אנחנו יש לנו שליטה דבר אחד על התגובה שלנו? אני יכול עכשיו להרים את יד ימין, וחלקכם זה לא מעניין אותם, וחלקכם זה אולי אפילו מעצבן אותם. לא יכלתם לשלוט על מה אני עושה, יכלתם לשלוט על מה תהיה התגובה שלכם. אם הרמתי את היד וזה יצבן אתכם, אז במקרה הזה הדבר הזה המאוד פשוט, כשנקביל אותו לדוגמה הטובה ביותר כל הזמן, זה שמישהו חותך אותי בכביש, אני נהיה ריאקטיבי, לוחצים לי על הכפתורים, ואז אני נכנס לפליפה שלי, לעצבים שלי, לתגובה הריאקטיבית של יא בן וכן הלאה וכן הלאה. דיוויד בא ואומר דבר מאוד נכון. אם עכשיו לקוח לא סוגר איתי, ואז כתגובה לדבר הזה אני נכנס לסרטים שאני רגיל להיכנס בראש ואומר וואו גם הוא לא סגר איתי ואף אחד לא יסגור אותי ולא יהיה לי מה לאכול ואני אשאר בלי כלום ואני אעצוב ואני אהיה בודד ואני אהיה זה ואני אהיה זה כל הסרט הזה התחיל מתגובה ריאקטיבית שלי לדבר הזה זאת אומרת גם זה שהלקוח לא סגר איתי בוודאי שזה לא טובה וזה בא ללמד אותי פה אבל אני כל כך רגיל להישלט כמו בובה מאוד טובה על ידי האגו שלי שאומר תהיה ריאקטיבי הלקוח לא סגר שים לב זה לא עוד שהלקוח לא סגר לא יהיה לך מה לאכול וכן הלאה וכן הלאה וכן הלאה זה לא טוב זה אנחנו רוצים רגע לשים בצד זה תגובה שאנחנו לא רוצים לעבוד איתה אותה סיטואציה בדיוק כדי שבעתיד אני אוכל לנקות את זה שזה לא יהיה בעתיד שלי שלא יהיה לי הוצאה לפועל שאני לא אהיה רעב שלא יהיה לי מה לאכול וכן הלאה וכן הלאה בימים שאני מאוד מאוד מחובר, אני יושב וקורא לזה לעשות את מדיטציית הכלא, לדמיין שעכשיו המצב הרבה יותר גרוע, שאין לי מה לאכול, שאני עייף, שהבת זוג שלי זרקה אותי, שאין לי כסף, שתמיד אני אוהב גם להוסיף אפקטים של אני מתחת לגשר ויורד גשם ואין לי בגדים וכן הלאה וכן הלאה. עצם זה שאני יושב בצורה פרואקטיבית. ומדמיין את זה, אני בעצם מוריד את זה מהעתיד שלי, מהסיבה שזה כבר לא משפיע עליי. כי אם אני יכול לדמיין את המצב הכי גרוע ולהגיד גם שם אני אהיה בסדר, זה לטובתי, ודאות מעבר להיגיון, שזה הכלי הכי חזק שאנחנו לומדים פה כל הזמן, אז אין לי שום בעיה להרים את הקמפיין מחר ושהלקוח לא יסגור, כי אדוני, אין לי בעיה להיות זרוק מתחת לגשר בלי אוכל מה אכפת לי אם הקמפיין לא יעבוד בוודאי שזה לא ישפיע עליי יותר. זה התרגול שדיוויד מדבר עליו נקודה טובה.

הלאה ממשיכים אבל זה לא כאילו זה לא קצת סותר. מה כל מה שאתה אתה בא ומדמיין את עצמך. וכאילו אתה באיזה שהוא מקום מזמן את הדבר הזה באיזה ש שאתה כאילו שאין לך בעיה שזה יגיע אבל זה עדיין כאילו.

דיוויד ציין גם במפורש שאתה לא אשכרה מזמן את זה כשאתה עושה את זה.

השאלה מה הטריגר עוד פעם אם הלקוח לא סגר איתך ואז בצורה ריאקטיבית נכנסת לסרטים לא טוב. אתה יושב בבית הכל בסדר עשית אימון אכלת ארוחת בוקר התודעה רגועה ונקייה. ואתה אומר בוא נעשה לי עתיד עוד יותר ורוד ויושב ובצורה פרואקטיבית יושב ומדמיין את הדברים הרעים האלה. למה זה קורה? כי אני נמצא ברובה בנוכחות מחובר לבורא ועושה את הדבר הזה. צד שני, אני נמצא בעתיד. קרתה לי סיטואציה, הלקוח לקח אותי לעתיד ואני מתחיל לשחוט עם ה... סיפורים והסרטים שאני אגיד, בסדר?

חשוב.

למה זה קורה חברים? הכל כמו שאמרנו מקודם יושב על סוד חוק השתוות הצורה. לפי הקבלה השפע מגיע לפי השתוות הצורה כדי להתחבר לאור עלינו להיות דומים לו. מה מאפיין את מקור השפע? הוא אינו מתחרט על אתמול והוא אינו חרד מהמחר, הוא פשוט פה. הוא בהווה. הוא לא במחר, הוא לא בזה. וכל פעם שאתה בורח מהרגע הנוכחית אתה מתנתק את עצמך מהחיבור למקור האור. דוגמה לוגית נורא פשוטה שאני מאוד אוהב לתת, איזה כיף זה לדאוג מה יהיה מחר, בואו ניקח דוגמה מאוד פשוטה ונגיד, בואו תגידו לי מה יקרה עוד שלוש שניות. איזה קטע, אתם לא יכולים, אז בואו ננסה עוד שלוש שניות. האם מישהו יודע שאני ארים את יד שמאל? לא. עכשיו כשאנחנו מצביעים את זה בצורה לוגית בדידית כזאת, הנה, נורא קל להסכים לזה. אבל נורא קל לנו לא להסכים לאוטומט שלנו שרגיל לרוץ למה יהיה מחר, מה יהיה שבוע הבא, מה יהיה פה, מה יהיה... אני אמור לטוס ביום רביעי בבוקר, בסדר? נורא קל, נורא נורא נורא קל להיסחף למה יהיה, ויפתחו את השמיים ויסגרו את השמיים ומה יהיה, מאיפה אני יודע? איזה שליטה יש לי על זה? מה אני יכול לעשות? הדבר היחידי שיהיה רלוונטי זה... ביום רביעי בשש וחצי בבוקר, מה הסטטוס? עד אז זה לא רלוונטי. אני יכול לדאוג זה ישנה משהו?

כן.

זה ישנה את זה שאני לא נוכח. ומי שאני אהיה איתו, אשתי, כי אתה כבר להגיד אשתי, לא תקבל את עידן כמו שהיא יכולה לקבל אותו. או הנוכחות עם הכלב שלי או עם חברים שלו, לא משנה מה אני עושה. או אם אני יושב ומכין את המצגת לשיעור היום. זה לא רלוונטי, מה יש לי לדאוג בזה? כאילו אין לי שום שליטה. בדיוק כמו שאין לי שום שליטה, מה יקרה עוד שלוש שניות? עכשיו זה הסבר לוגי מאוד פשוט. אני לא אומר שאני לא רוצה שלא יקרה לי דברים רעים, אני אומר אני רוצה שיקרה לי דברים טובים. ולכן, פה מה שאמרנו מקודם, אני יכול להגיד כדי להיות נוכח, אני יכול לשים את הטלפון בצד, אני יכול להשתמש בפומודורו, זה כל השיטות, כל האופציות הזה, אבל אני יכול גם להבין את הדבר שמופיע פה על הלוח ולהגיד רגע, אך ורק כשאני יושב ונוכח אני בכלל על המגרש. אני לומד פה קבלה שנה וחצי, מעביר את זה כבר כמעט שנה, כל עוד אני לא נוכח, כל זה יכול ללכת לפח, זה לא רלוונטי, אין בכלל לא על המגרש. אם אני בעבר, אם אני בעתיד, אין אופציה לאותו הנס שאני רוצה שיתממש להתממש. ולכן הסיבה והשורש ללמה שווה לכם להיות נוכחים, כי רק כשאתם נוכחים אתם בכלל פתוחים לאותו הנס. מה נוכחות אומרת לי היום? לעשות דבר אחד בלבד, והתרגול שלי לדבר הזה זה איך נראה היום שלי. אני עכשיו בנוכחות 100% איתכם לא חושב על שום דבר אחר. אני אסיים את זה. אני רוצה להעביר את הנוכחות שלי ב-100% לארוחת ערב במקרה הזה וכשאני יושב לאכול את ארוחת הערב אני לא רוצה לבדוק וואטסאפ תוך כדי זה אוטומט, זה רגיל, מה הבעיה? תמנף את הזמן לא רוצה כי אם אני עכשיו תוך כדי בוואטסאפ אז אני גם לא בוואטסאפ וגם לא באוכל האם אני עכשיו לוקח את הביס ונהנה מכל גרגיר מלח? יש מצב שאני בכלל לא יודע לעשות את זה למה? כי אני רגיל לעשות משהו תוך כדי שאני אוכל. בואו נשמע פרק פודקאסט, בואו נראה טלוויזיה, בואו נדבר עם אנשים. אני בכלל לא יודע ליהנות מהאוכל. יש מצב שזה הרבה יותר טעים ממה שאני חושב. פשוט לא ידעתי את זה עד היום. אף פעם לא שמתי לזה נוכחות. אף פעם לא הייתה לי סיבה בכלל. אגב, נורא קל לי לאכול ולהיות בדאגה על מה יהיה מחר. זה המינוף הכי קל שיש. כי אני לא צריך גם לעשות שום דבר, פשוט יכול לשבת ולדאוג. איזה קל זה. אבל השורש של הדבר הזה, ופה זה הסכמה שאני רוצה לעזור לכם לייצר, זה לא בגלל שזה יותר פרודקטיבי, זה לא בגלל שהאוכל יהיה יותר טעים. זה בגלל שכל העבודה התודעתית שאתם עושים, יש לה דרך אחת בסיסית להתממש. האם אני נוכח? אם אני לא נוכח, זה פשוט לא יקרה, נקודה. לא רלוונטי שאני אעשה את כל ההשתדלות והזה וכל הנוסחאות שאנחנו עובדים עליהן ומכירים ונתנו וזה וזה וזה וזה, הדבר המרכזי זה שיש רק זמן אחד ואם אני לא נמצא בו אני לא שם וזה החוק באמת הבסיסי number one בקבלה חוק השתלבות עצורה איך עושים את זה?

זה קשה להיות בנוכחות אני מנסה לתרגל את זה, זה קשה אני חייבת לאכול, אני רואה סרט בנטפליקס או שאני קוראת ספר, אני עושה משהו אבל אם אני עובדת מתכננת ובינאר לא יודעת מה אני בנוכחות מלאה למה פה יש דבר אני קוראת ספר אני רק בספר. אבל יש דברים שלא שלא יכולה לעשות אותם לבד כאילו אני צריכה לעשות כמה דברים ביחד זה בעיקר קשה אצל נשים כי נשים רגילות לעשות כמה דברים ביחד. צריך להספיק את הזה. אבל יש דברים שאני כן עושה בנוכחות מלאה ויש דברים שלא וזה קשה קשה אני לא מצליחה לאכול. בלי לעשות משהו, כאילו אני מבזבזת זמן.

עכשיו, תשימי לב, את עושה את זה כי הסכמת מתישהו לאורך החיים שלך.

על האמונה הזאת, כן.

זה הסיבה שזה קורה, כן? בלי האשמה, אף אחד פה לא דואג.

אין האשמה, זה בטח.

יפה. עכשיו, את באה ואת משקיעה זמן, כסף ואנרגיה בפיתוח התודעה שלך. אני אומר, אנחנו מבינים הרבה יותר טוב. לא מתוך איזה טוב יהיה, אלא כמה גרוע יהיה. אם אני מסתכל על זה ואני אומר, רגע, אני משקיע פה זמן, אנרגיה וכסף, ותהליכים פה, עושה עבודה מדהימה אגב, אבל זה ממש, אם אני ממשיכה לעשות את אותם הדברים שעדיין קשה לי לעשות אותם במקביל, אני לא עושה פה שום דבר. אני מבזבז את הזמן ואת הכסף ואת האנרגיה שלי. יכול להיות שהכאב הזה יתפוס את התודעה בפעם הבאה שאת אוכלת לצורך העניין ואגיד, רגע, רגע, רגע, שנייה לפני שאני מדליק על הטלוויזיה, רגע לפני שזה, בואי ננסה לעשות חמש דקות מתוך הארוחת ערב רק לאכול. ותראו איזה קשה זה, זה מטורף.

עשיתי את זה אתמול, אבל חמש דקות מהארוחה זה הצליח ואחר כך כבר לא.

אחלה, אחלה.

אבל זה כבר ההתחלה.

התחלת חמש, היום שש, מחר שבע, עד שזה נהיה הרגל. כן. יש לי אשתו של דוד שלי, אני זוכר, זה בתור ילד, היא תמיד הייתה אומרת לנו שהיא אוכלת. היא לועסת כל ביס 30 פעם.

זה היה נכון.

אני לא ספרתי כל פעם את זה, כן? אבל לי כשספרתי הבנתי שזה 6. וזה תמיד היה לי מוזר, כאילו, בוא נע... מה, יש לך זמן מיותר, כאילו, מה שלי לא 30 פעם, כאילו? עכשיו, עזבו רגע את הצד של העיכול ובריאות וזה, אחלה, נכון. אני אומר, שנייה רגע, בשביל לפתח את הנוכחות ספציפית פה, שאני בטוח שכולנו עושים משהו תוך כדי שאנחנו חותמים צהריים, בואו פשוט נתאמן על לספור ביסים. בוא ניקח את זה.

מה אתה חושב על הספייס אקס? זה לא פה, אוקיי, לא איתנו.

כן, בסדר? אוכל, אני חושב שזו נקודה מעניינת אצל כולנו, אנחנו נוטים לעשות דברים במקביל, זה אימון, כמו כל דבר פה. לאט לאט אנחנו נבוא ונגיד, שומע, אני חוזר אליך, אני עכשיו יושב לאכול צהריים. ופתאום איזה כיף, הארוחה הרבה יותר טעימה. אגב, לי מאוד עזוב, אני חושב שגם לכם יקרה, לפעמים כשאתם תבואו ותתרגלו את הנוכחות ואז יהיה לכם חיבור לוגי לזה שהסיבה שהייתי בנוכחות זו הסיבה שהדבר ההוא וההוא וההוא קרה, יהיה לכם הרבה יותר קל, כי זה הרבה יותר רציונלי. אגב, אז אם ניקח רגע את המשוואה שחלקנו מכירים, מי שלא, לא, אחרי הנוכחות אומרת דבר אחד מאוד פשוט, אני עובד על השחרור. מי שמכיר או לא מכיר, לניסים יש נוסחה. מאמץ מקסימלי פלוס כוונה נקייה פלוס שחרור פלוס נתינה שווה ניסים. איך אני יודע שאני באמת משחרר? אני נמצא רק בהווה. אם אני באמת פה עכשיו, באתי, עשיתי את העבודה, הרמתי את הקמפיין, הכנתי את הארוחה, הרמתי את הטלפון, נתתי את הערך, שלחתי את ההצעת מחיר, סיימתי את העבודה שלי. האוטומט של האגו אוהב להגיד רגע בוא נמשיך לדאוג שזה יעבוד, בוא נמשיך להילחץ, בוא נמשיך לדחוף, לעשות פולו-אפ, לעשות כל הדברים האלה. נוכחות לרגע הבא בשנייה שניתקתי את הטלפון אומר עשיתי את שלי, שחררתי שלך, צריך לקנות, לא צריך לקנות, זה לא משנה, נמשכתי כבר לנוכחות הלקוח הבא. שכחתי בכלל איך קראו לליד שדיברתי איתו לפני זה. נורא קל להגיד, ולכולנו נורא קל גם להיות בלחץ של נו, מה קורה, מה העניינים, לרפרש את הדשבורדים, להיות בלחץ, מה היה, מה יהיה? תחושת שליטה מדומה, אשליה, שהאמנו לה עד היום, ומהיום אני מקווה שזה יהיה יותר במודעות ואז תהיה יותר עבודה. ולתוך זה יהיו גם יותר ניסים. דן, אתה יכול להחזיר לשקופית הקודמת?

רגע.

כן, רשמת פה בדרך של הקבלה, להתחבר להווה ואז להרגיש שקט. מה שאני מכיר, מה שאני מנסה להכניס ולתרגל בזמן האחרון זה לצמצם הודעות, קבוצות בוואטסאפ, להעביר להיכיון כל מיני דברים, ואולי יש פה איזה משהו שאני צריך לגשר על הפער בשיעורים האחרונים. אז אני אשאל את החבר'ה פה, מה עוזר לכם להרגיש שקט? איזה פעולות אתם עושים בהקשר של הקבלה? משהו שככה נכנסתם לעצמכם בשיעור האחרון, בשיעורים האחרונים? מה נותן לכם שקט, חברים?

יש מיליארד תרגולים לזה.

עוד פעם?

באפליקציה יש לא מעט תרגולים, הם לא חובה אבל הם זכות והם מאוד עוזרים. כמו נשימות, כמו...

אני עוד לא, איפה יש באפליקציה? אני עוד לא מכירה ממש את האפליקציה הזאת.

אני חושב שהכלי הכי טוב לשקט זה מדיטציה. אומר לך, זה טוב מישהו שהפסיק לעשות את זה, כן? וצריך לחזור לעשות, אבל...

יפה לך.

זה היה הכלי... הכי נכון.

אפשר גם נשימות, נשימות גם, יותר פשוט אפילו.

זה אותו עיקרון, במדיטציה יש גם נשימות, זה יעזור לך א', כל הרגיש נוכח, שזה, כשעכשיו, כשאני מדבר על זה, אני אומר, בוא'נה, סגנון ואני שהפסקתי עם זה, אבל זה יעזור לך להרגיש נוכח, זה יעזור לך להרגיש, חיבור לאיפה אתה רוצה להיות ולהרגיש כמו שעידן עכשיו אמר על לדמיין את ה... כשאתה באנרגיה גבוהה לדמיין את התקופה של הסבל ולהגיד הכל טוב זה סוג של מדיטציה ולהיכנס לאיזושהי מדיטציה ולהגיד הכל טוב אבל לא זה לא משפיע עליי הדבר הרוחני הזה מוציא מוציא ממך אתה לא תראה את זה, אתה לא, גם אתה ייקח לך איזה 200 פעמות שבכלל תקלוט מה השתנה, אבל משהו משתנה בך.

מדהים.

עוד משהו? אני מרגישה שגם הבוט ממש ממש עוזר לשקט נפשי.

כאילו, להתייעץ איתו וכזה כל פעם שעולה איזה תחושה של, לא יודעת, של חרדה או של התלבטות או שכזה משהו שמתחיל להיות כזה לפחות עצי.

לא שקט, אני מתייעצת איתו וישר הוא מחזיר אותי לנוסחה, למה אני צריכה לתקן וזה ממש עוזר לי. יש את שיטת ברימה שאני עובדת איתה, היא לא מוכרת אבל היא השיטה, קוראים לזה האמנות להיות נוכח וזה תרגול של נוכחות דרך חיבור לגוף נורא פשוט שאומר על בריאות וגם מביא לנוכחות, זה בעצם, קוראים לזה The Art of Being Present. עושים את זה בטיפול בחרדות, למשל יש אזעקה במקלט, אנשים מפחדים מאוד, אז אתה תרגיש שעושים, רגע, איפה אתה? הנה אתה רואה אותה בחדר, אתה רואה את הקיר פה, אתה רואה את האמיתה, אתה רואה את זה, הכל פה. הוא קירא אותך, אתה בסדר, נכון? לא קרה לך כלום, אתה בסדר? אתה מרגיש טוב? אז זה גם מחזיר אותו למקום, ומוציא אותו מהחרדות.

מדהים, מדהים, מדהים.

כן. אבל גם, למשל, אם אני עושה משימה, אם אני עושה משימה, ואני עושה את הכי טוב, כן, את כל המאמץ וכל זה, ושוחררת, אני רגועה, ואני ממשיכה הלאה. זה גם נותן רוגע. עשיתי את הכי טוב שלי, זהו, עכשיו אני הולכת למשימה הבאה. זה גם נותן גורוגה. וזה מביא אותך להיות בנוכחות.

כן בני, מדגדג לך, אני רואה.

ING, ING, ING. ING, אני נוכח גמור, ING.

מה זה ING?

ING for present progressive.

באנגלית. הסיומת של ING.

תראה דברי.

אפשר שאלה אני פעם רביעית מנסה לשאול.

כן כן בטח.

משהו שקשור לנוכחות כל פעם עלה לי ככה מה קורה עם כל התכנונים שאנשים עושים אני רוצה שתתייחס לזה שנייה אם אפשר.

מה הכוונה?

אתה ב-100% השתדלות עכשיו, תאמין, אז מה עם כל התוכניות, מה עם אסטרטגיות, מה עם בניית, לא יודעת מה, משפחים ושטויות?

לפח, לפח, הכל לפח. אני אתייחס, שאלה מעולה.

אני שואלת כי לא בשבילי אפילו, זה כזה...

חבר.

לא, מעניין אותי לדעת את הדעה שלך בעקבות הלמידה שהקבלת.

קודם כל שאלה מפרדת.

לי יש תשובה משלי, אבל מעניין אותי לשמוע את שלכם.

אתה ענית לי על השאלה הזאת, שזה בחלק הראשון של הזה, לעשות את הכי טוב ואת המקסימום, ושם זה נמצא. אני שאלתי אותה, נכון, לפני שני מפגשים, אז זה מה שאמרת לי.

לא, אז אולי אני אחדד. מה אם, אוקיי, יש לי עסק, הרוב האנשים אומרים שימי דדליין, מתי ההרצאה הבאה שלך, לדוגמה. אוקיי? אז איפה כל הדבר הזה שנקרא תכנון עתידי?

מסכים. אני אענה. אני אענה לתפיסתי ולהבנתי, כן? עוד פעם, גם על זה תטילו ספק. יש עניין לשים מטרות ולשים יעדים, וסביב זה, ניקח את זה רגע את המונח לקבלה, אנחנו בונים כלים. אני בא בעיניי, הדבר המרכזי שאני אשאל דבר ראשון, כל מי שאני עובד איתו דבר ראשון זה, מה אתה רוצה? שאלה הכי פשוטה והכי קשה בעולם. 99% מהאנשים בכלל לא יודעים לענות על זה. מה אתה רוצה? למה בקבלה הדבר הזה נורא מהותי? כי רצון, כמו שלמדנו, זה גודל הכלי. זאת אומרת, אם אין לי רצון, לא יעזור, אני אביא לך רעיונות, אסטרטגיה, זה חייב לבוא ממני החוצה, מבפנים החוצה.

זה דבר אחד.

דבר שני, כשאני בא ואני לא יודע מה אני רוצה, אז אני רוצה הכל. כשאני רוצה הכל, אני רוצה כלום. כשאני אומר, אני בא והעסק שלי הוא, לא יודע, אימון מנטלי. למי אתה רוצה לעזור? לכולם. זה האימא של התשובה, של האגו. למה? כי איזה כיף זה להגיד לכולם, אני לא חייב לשום דבר. אין פה שום כלי. אני אעזור לכולם. אוקיי, אז מה אתה עושה מחר? מרים פוסטים. כמה? כמה שיותר. נשמע טוב, גם נשמע מלא במוטיבציה, אבל לא מחזיק מציאות. כשאני בא ואני אומר, אני רוצה לעזור ל-X, במקרה הזה בעלי עסקים, עד X מסוים, עד דדליין, ב-Y, X, Y, Z, וואטאבר במה שאני עושה. אני בא ואני מצהיר כוונות לעולם, כשאני אומר שומע, זה מה שאני רוצה, זה מה שאני רוצה עד השלב, זה היעד שאני רוצה וזה. אבל אני לא מוכן לקבל באותה נשימה שזה אמור לקחת כל כך הרבה זמן. אם אני רוצה לעזור לעשרת אלפים בעלי עסקים, לצורך העניין, עד, היום אנחנו ביוני, עד ספטמבר, כדי שזה יומן לוגי וריאלי ובסדר, אז אני יודע שמתוך זה אני צריך לגוזר אחורה שיש לי את ה... להרים ככה וככה מודעות, להביא ככה וככה לידים, ככה וככה סגירות, כל הדברים שאנחנו יודעים. באותה הנשימה אני בא ואומר אני עכשיו נמצא בנוכחות אני מתכננת מה אני רוצה לעשות בעתיד אני מתכננת איך הכלי איך האור עובר דרכי לאותם האנשים דרך הכלי הזה ובאותה הנשימה אני אומר אני נוכח כדי שעשרת אלפים איש יגיעו מחר או היום אני שם יעדים אבל אני לא מקבל שזה אמור לקחת כל כך הרבה זמן גם אם היעדים שלי מאוד שאפתניים כל עוד באותה הנשימה, אני גם מסכים לא להבין.

זאת אומרת, אתה חי בזהות הזאת, העתידית כביכול, שאתה בונה לעצמך ומסמן ביומן, נכון?

ובאותה הנשימה, העבודה המרכזית שלי ברמה האישית זה לא להסכים לזה שזה אמור לקחת כל כך...

כן, זה ברור, אבל אתה יודע, יש את האמרה הזאת, מה שלא ביומן לא קיים. כל מיני כאלה.

לוגיקה, לוגיקה, רציונליזציה, רציונליזציה, לא אכפת לי.

מה, מה? לא שמעתי.

לוגיקה, לוגיקה, סטטיסטיקה, סטטיסטיקה, רציונליזציה, רציונליזציה, מצמצם אותי מאזור הניסים. אני מדבר פה על להגיע ל-100 מיליון ביום בלי להבין איך. מוכן להיכנס למגרש? אחלה. הנה את...

אם אני אסתכל לך ביומן עכשיו, אין מצב שאין לך תכנונים, נכון?

המצלמה שלי מצלמת, הייתי מראה לך את זה, כל היומן ריק.

אין לך?

שכרתי, שכרתי, שמתי יד, שמתי מטרה, שמתי כוונה מאוד מאוד נקייה, מאוד גדולה, הסכמתי לא להבין איך, מה אני עושה כל הבוקר? עובד, לא חסר לי מה לעשות, יש לי פה רשימה של מספיק דברים לעשות, מתי זה יקרה? כמה שיותר מהר, אני שמתי יד, אמרתי לו שומע? עד אז זה בטוח קורה, רוצה להביא לי את זה לפני, אני עושה את העבודה הפנימית, אני האמא של הנוכח, אני עושה את המעשר, אני עושה את כל מה שאתה אומר, נותן עבודה ומשחרר. איך אני יודע שאני משחרר? אני בנוכחות.

מדהים, תודה, נתת לי עוד הוכחה למישהו שכבר מרגיש לי.

אוקיי, תודה.

אני רוצה להוסיף אם אפשר.

רק אם אצלם, אנחנו מדברים רק אם אצלם, אז תודה רבה.

לא, אני נרדמתי את התינוקת, אני בפיג'מה חצי עוד שחקן.

אני להדליק. אנחנו מאוד נרצה לשמוע וגם מאוד נרצה לראות. בני רצה להגיד משהו.

אני לא רוצה. זה חיים שלי. מאוד.

איש יקר זה. איש יקר מאוד מאוד מאוד, בני. חברים, אני רץ. או שאנה פותחת מצלמה. כמו שאני רץ? חמש, ארבע, שלוש, שתיים.

אני לא מאמינה.

היי די!

היי די, בפיג'מה.

אני חושבת שרוצה להוסיף שלמה שאתה אומר זה גם מאוד מאוד חשוב להכין את הכלי שלנו. האם אתה מוכן באמת להכיל את העשר אלף עסקים לדוגמה, אוקיי?

לעזור.

אז הרבה פעמים כשהכלי לא מוכן, לא משנה מה אני אתכנן, לא משנה מה אני אשים ביומן, לא משנה מה אני אפרסם, זה לא יקרה. אז כתוספת אני מוסיפה גם להכין את הכלי, כאילו להכין ממש כאילו שאני באמת יכולה להכיל את זה, כאילו שאני באמת שמה לא איבהל, כי הרבה פעמים אנחנו נבהלים דווקא מהטוב, דווקא מאז שזה קורה. אז...

יש פער בין התוכניות לרצון, יש פער בכלי.

נכון.

יש הרבה פעמים שמכינים תוכניות, רואים מספיק, הרצון בעצם מייצר את הכלי. אז אנחנו, כשאנחנו מכינים תוכנית, אנחנו צריכים מאוד לרצות אותה. ואנחנו מאוד נרצה אותה.

אני לא יודעת אפילו אם זה מספיק רק לרצות.

אני לא יודעת, זה באמת הרבה יותר גם לעבוד שם על האמונות ולראות באמת שאני, מכל הכיוונים, מה קורה שם. כשאני כבר בנקודה. שאני כבר כבר מגיעה להישג הזה.

הדרך הפשוטה ביותר לראות אם אנחנו מוכנים חברים זה אם זה מגיע.

נכון.

זה מאוד פשוט. אני מחזק מאוד את מה שאני אומר ואני אומר זה הדבר היחידי, אין שום דבר שאנחנו צריכים לעשות, רק להכין את הכלי. זה לא אומר, הרבה פעמים זה נשמע רגע, בוא אני אשב על הר, אעשה מדיטציה, אגיד מגיע לי, מגיע לי, אני מוכן. זה לא זה, להכין את הכלי אומר האם יש לי תשתית עכשיו מחר וזה שאלה שאני שואל את כל העסקים שאני עובד איתם אני רוצה לגדול, אני רוצה לזה, אני אומר אחלה סבבה מחר, מחר, מחר אני שולח לך 100 לקוחות עם כרטיסי אשראי לעסק מה קורה בעסק? אה פאניקה, לא מצליח להשתלט אוקיי הכלי לא מוכן, הכל בסדר אם מחר אני שולח לך 100 לקוחות ואתה אומר לי תביא, יש סיסטמים, יש נהלים, יש תפעול, יש אונבורדינג, יש הכל. המאה יגיעו, לא יגיעו מאה, יגיעו מאה אלף. בסדר? תשאלו את השאלה הזאת, שאלת קסם. אם מחר אני שולח לכם מאה לקוחות, היפותטית לחלוטין, מה קורה בעסק? אם קטסטרופה, כי לא מוכן. אם תביא, אחלה. אולי אתם לא רוצים מספיק.

זה אומר שעידן, אתה אומר... תכין את התשתית לכמות שאתה רוצה?

תכלס?

בטח.

אוקיי, מתחיל לעבוד על זה.

כל מה שאני עושה בחודשיים האחרונים זה לבנות אפליקציה שתוכל להכיל 100 אלף יוזרים. כל דבר אחר לא מעניין אותי. אוהב אתכם, נהנה מהשיחות, נהנה מהלייבים, נהנה מהכל, רוצה 100 אלף יוזרים. רוצה ממש 100 אלף יוזרים, ממש. איך הגיע לא מעניין אותי לא מתעסק בזה בכלל שה-V יהיה לי, יש לי מערכת שיכולה להכין 100 אלף יוזרים אין לי פר מיל של ספק שהם יגיעו במקרה, משום מקום, איזה קטע, פתאום הרבה מאוד הפתעות כאלה, זה הכל למה? כי חוויתי מספיק פעמים ופה אני רגע חוזר ללוגיקה את זה שאני עבדתי על עצמי אגב, מזה התחלתי את הדבר הזה פה, אמרתי רגע, רגע, רגע, רגע, רגע, משהו פה דופק לי את השכל, הוא אומר לי, בא ואומר לי, שומע, תעבוד על עצמך ואז המציאות החיצונית תשתנה. מוכן לנסות, מנסה, פעם ראשונה, פעם שנייה, פעם שלישית, עובד. עובד. בדרך גם לא הגיונית ולא רציונלית כמובן. אוקיי, מתחיל לעבוד ככה מפה והלאה. רוצה שמשהו ישתנה בחוץ? מה צריך להשתנות בפנים? יש בעיה בחוץ? מה צריך להשתנות בפנים? משהו לא עובד בתשתית? מה צריך שיש לנו פנימה? הלקוח לא ביטל? מה צריך שיש לנו? 100% מהפעמים אין שום דבר בחוץ, 100% מהפעמים, ואז איזה כיף זה, יש לך 100% שליטה. כי הכל פנימה. מה יעזור לי להתעסק באם הלקוח ירצה או לא ירצה, אני שליטה על זה, מה זה משנה? איזה בזבוז אנרגיה וזמן, אני יכול להיות בנוכחות למשחק הדורגל, או לשבת לבשל איזה משהו, כל אחד מה שהוא אוהב, כן? איזה בזבוז זמן זה להתעסק בלנסות לשנות דבר חיצוני, אנחנו כל כך רגילים לזה. כשאוטומטית אנחנו נלך החוצה, אגב מזכיר, נורא כיף, יש לזה סיבה. לכו לשיעור של קליפות, תבינו רגע מה הקבלה גם אומרת את זה, יש לזה סיבה שאנחנו מתעסקים בבחוץ, זה כיף לנו. כיף להיות קורבן, כיף להיות מסכן, כיף להיות עצוב, כיף. משרת אותנו, עד שמבינים את זה. אני מקווה שמעכשיו הלאה. אני רוצה רגע להמשיך רגע עם השקפים, יש כמה דברים טובים. רואים, הנס כבר פה, מה שאמרנו לפני שנייה. המכשיר מנותק, המכשיר כמובן זה הכלי שלנו. אנחנו חושבים שהנס, הלקוח המדויק, הרעיון הפורץ דרך יגיע מתישהו בעתיד. אבל השפעה, תסתכלו עליו כמו וי-פיי, הוא משנה כל הזמן. הבעיה היא לא בקליטה, הבעיה לא בראוטר, הבעיה שהתודעה שלנו נמצאת על מצב... שהיא רצה קדימה, שהיא רצה אחורה. כרגע, תסתכלו סביבכם בחדר רגע, תסתכלו ימינה שמאלה, מסתובב מעל הראש שלכם הרעיון של המאה מיליון דולר. מסתובב לכם מעל הראש. הוא מסתובב לכם מעל הראש, הוא פשוט לא מוכן להיכנס. אתם לא על מצב קליטה, אתם לא על קולטים. רק מה יהיה, מה היה, מה זה. עכשיו הוא פה, הוא פה, הוא פה, הוא מגיע, הוא פה, מעל הראש שלכם. פה יש רעיון של 100 מיליון, פה יש ספק של 100 מיליון, לא משנה מה אתם רוצים, אבל אנחנו לא קולטים את זה כי אנחנו לא מקוהלים על התדר. אנחנו מחפשים בעיה ולדפוק את הראוטר, משהו לא בסדר בראוטר, בואו נחליף את הקיר. לא, נשמות, כוונו את התדר הפנימי. איך? נוכחות.

בסדר?

הפרדוקס של התוצאות. העיקרון הזהב של הנוכחות העסקית שאני חושב שתקראו ותאמצו, ככל שאני עסוק יותר בשאלה מה יצא לי מזה, ככה אני מתרחק מהנוכחות, כי אני חושב קדימה ואני חושב אחורה. אם אני אקבל אז יהיה לי, אני אקבל את ה-10 מיליון יהיה לי שקט, אני לא אקבל את ה-10 מיליון נהיה עצור. ככל שאני משחרר את הציפייה ורק נוכח בעשייה, ככה התוצאה מתקרבת. נוכחות באותה הנשימה גם אומרת ויתור על השליטה המדומה שהתמכרתי אליה. כשאנשים מכורים לדאגות, מכורים, חברה מאוד טובה שאני מאוד מאוד מאוד אוהב, אני יודע שכל טלפון שאני מקבל עליה משהו פסימי יהיה, והיום לא עלי אנרגיה לזה, והתקשרה אותי, שאלה אחת פשוטה, אם זה פסימי לא בא לי לשמוע, לא לא לא לא לא לא לא, תקשיב. יש מלחמה, הייתי ממליצה לך למצוא כרטיס להיום. לא מעניין אותי המלחמה, איך אני יכול להסביר לך? לא מעניין אותי. לא מעניין אותי את זה, אני טס ביום רביעי בשש וחצי הבוקר, ואם אני לא אהיה טוס, זה הדבר הכי טוב בעולם.

לא רוצה לשמוע את זה, בסדר?

ותשימו לב, דוגמא עם החברה, אבל תסתכלו על עצמכם. אנשים מסביבכם, רובם אם לא כולם, חיים באופן דיפולטיבי בלי האשמה, באופן דיפולטיבי במציאות של האגו, במחר ובאתמול. הם באופן דיפולטיבי ייקחו אתכם לשם, כאילו רק כיף לדאוג ביחד. ההסכמה היא עדיין שלכם. ההסכמה היא האם אני מוכן לרצות אחרים, להרגיש בנוח עם כולם, להיות אהוד ואהוב, אבל השיחה על הביטוי לכרבן על העבודה שאני עושה פה ואתם עושים פה עבודה, בסדר? ROI חברים הוא בעולם עסקי של נוכחות מלאה תוך שלוש שניות הלקוח בטלפון בצד השני מרגיש האם אתם איתו האם אתם באים לעזור לו או שאתם רק מדמיינים איך אתם סולקים אותו כי אם אני איתו, אני שואל את השאלות ואז כבר אכפת לי מה הוא עונה ואז כבר אני רוצה לעזור לו הוא מרגיש את זה תוך שלוש שניות ותבדקו את זה מחר בטלפונים ללידים שלכם בניהול העובד שלך קולט תוך דקה אם אתה באמת מקשיב לו, האם אתה איתו בתדר, האם חשוב לך להיות איתו בנוכחות ולהבין או אתה רק מחכה שהוא יסתום את הפיק כי יש לך משהו חכם להגיד ממש מהר, בתוכן הקהל מזהה מיד אם המסר נכתב מתוך עומק ונוכחות, האם ישבתי וכתבתי ובאמת שמתי השקעה במה יש לי לתת להגיד במסר הספציפי הזה, בפוסט, בוידאו, לא משנה מה אני מוציא, או שאני חייב לסמן את הצ'קליסט הזה של כל יום להעלות תוכן לרשתות כמו שאמר לי היועץ העסקי. עכשיו איך זה נראה? מאוד תגובת שרשרת. כשאני בנוכחות, בהכרח אני אייצר תוצאה איכותית יותר. כי אני חושב על דבר אחד, שאני איתכם בלבד. אם הייתי עכשיו יושב איתכם ותוך כדי אוכל ארוחת ערב, כולכם הייתם מרגישים זלזול. אם תוך כדי היה יושב איתי פה חבר ותוך כדי הייתי מדבר איתו ותוך כדי זורק דברים אחרים, הייתם מתנתקים הפנים, הייתם אומרים אפילו בוא'נה איזה חצוף. אבל עם זה שאני רק איתכם בלבד, האמת שאני איתכם, אני עם הצ'אט פה בצד ואני עם המצגת פה. זה כל הקשב שלי שמתפצל, הכל סביב זה. אני יכול להביא תוצר איכותי יותר, אתם מרגישים את זה. האמון שלכם בי עולה, כי אני משקיע אנרגיה וזמן רק בכם. בעצם זה שאתם מאמינים לי יותר, אתם רוצים לקנות ממני יותר אם ניקח את זה רגע לעסק, מה שמייצר לי ולכם שפע. כשאני יושב ואני בנוכחות מלאה, בטח בעסק שלי, אני מייצר תוצרים איכותיים יותר, שגורמים לאנשים יותר לסמוך עליי, שגורמים לאנשים יותר לרצות לשתף איתי פעולה. כשאני מפסיק לרדוף, אני מפנה מקום לאיכות. האיכות בונה אמון עמוק, והאמון הוא הכלי שדרכו זורם השפע העסקי והכלכלי. ולכן אם אני מנסה לעשות גם מייל וגם וואטסאפ וגם סטורי באינסטגרם וגם וגם וגם וגם וואלה תפסת מרובה לא תפסת ולימים אתם תרגיעו את היצר לרוץ מהר ולהספיק לעשות הרבה דברים אחרי שתעשו דבר אחד בנוכחות מלאה ותחוו את העוצמה של הדבר הזה כמה פוסט אחד, חברים הפוסט שהביא לנו הכי הרבה לקוחות בתוכנית הזאתי זה הפוסט הראשון שנכתב שום אסטרטגיה בעולם לא נכתבת בארץ ישראל, אתם מכירים אותה עשינו הרבה מאוד טסטים אחרי זה, זה הפוסט שבייפר הביא לנו את התוצאות הגבוהות ביותר שישבתי לכתוב אותו הייתי באמא של הנוכחות ובאמא של הנתינה זה היה פעם הראשונה, אני בכלל יושב וכותב על משהו כזה. היה עין ערך, יצא עליו הכי הרבה כסף, הביא הכי הרבה לקוחות, יש עליו שרשור שלדעתי מעל 100 תגובות, אני לא יודע אם יצא לכם להרים הרבה מאומן, אבל הרבה מאוד פעמים שמרימים אומן זה מושך הרבה מאוד טרולים, שחשוב להם להביע את דעתם הסקפטית וזה בסדר, אוהבים אותם גם. באופן קוסמי הפוסט הזה הביא רק שרשורים טובים. רק הסכמות על התוכן, רק על איפה נרשמים וכן הלאה וכן הלאה. לא מחפש את ההיגיון, בסדר? ככה זה עובד, אני מתיישר מה שנקרא. אני רוצה שתסתכלו רגע על עצמכם. אתם מוזמנים גם לעצום עיניים. אני רוצה לעשות לכם מבחן קטן ותשאלו את עצמכם. איפה כרגע בחיים שלכם, בכל אספקט, אתם הכי נעדרים, אתם הכי לא בנוכחות. האם זה בשיחות עם הבן או בת הזוג, עם הילדים, עם העובדים, עם הלקוחות, עם הלידים, עם הצוות, עם עצמכם? אתם רצים מדבר לדבר לדבר לדבר לדבר לדבר לדבר, איפה זה נמצא? תבחרו רגע מקום אחד בחיים. ומה יקרה לעסק שלכם ולחיים שלכם? אם תביאו לשם רק עוד 10% נוכחות, לא 100, כמו שהאגו מחפש את הקפיצות דופמין, רק עוד קצת נוכחות, ממש עוד קצת. פתחו עיניים, תכתבו לעצמכם את זה רגע במחבר. מוזמנים כמובן לשתף בצ'אט. אתם יודעים איפה אתם רוצים עוד מזה, ובואו תנסו לתת עוד קצת. אגב, זה העבודה. זה עבודה אמיתית. כשאני הסכמתי לכלי המאוד חזק הזה של נוכחות, באופן טבעי, והיום זה לא קרה לי, היום ישבתי לאכול וראיתי פרק פודקאסט תוך כדי, אבל רגע לפני זה עלה לי, אתה רוצה לראות את הפרק או שאתה רוצה רק לאכול?

רק עלתה שאלה.

עלה איזשהו באפר קטן ובו הסכמתי לעצמי גם לראות פרק. דבר נוסף שלי קורה, אני יושב על המחשב ועובד, הבזוק שלי שואל אותי שאלה, והרבה פעמים פשוט עניתי תוך כדי. היום אני יודע לעשות רגע, עוצר, מסתובב, מתקרב, אולי אפילו נוגע, ואז עונה. דברים פיזיים שעוזרים לנו לעבור מנוכחות לנוכחות, מנוכחות לנוכחות, מנוכחות לנוכחות. כמה שפחות לעשות דברים במקביל. איפה זה אצלכם? ואיך זה באמת יכול לתת לכם עוד 10%. אני רגע רוצה לרוץ על עוד שני שקפים קצרים ואז אנחנו נסיים ונשאיר מקום לשאלות ואז גם נשמח לשמוע אתכם. אני רוצה לתת לכם שלוש הרגלי מיקרו לנוכחות יומיומית. לפני שיחת מכירה, לפני קמפיין, לפני פעולה שיווקית, קחו עשר שניות, נרשמו עמוק, בדיוק כמו שאנחנו עושים פה, לא סתם. אנחנו עושים את המדיטציות האלה כל פעם, רגע להתכוונן. תנשמו, תגידו לעצמכם, אני פה, אין ציפייה שזה יעבוד, לא יעבוד, אין ציפייה לפחד, לא לפחד, אני פשוט נוכח. תרגול. לפני פגישת צוות, לפני פגישה עם לקוחות, שימו את הטלפון הנייד מחוץ לחדר, דיברנו על זה, זה האויב הכי גדול. דיוויד אמר משפט מאוד יפה, הוא אומר, אני הבנתי שהטלפון מסמן... חוסר נוכחות, מסמן עבר ומסמן עתיד. אני אכנס לוואטסאפ, יהיה לי דברים שעשיתי, יהיה לי דברים שאני צריך לעשות. אני אכנס למייל, יהיה לי משימות פתוחות, משימות סגורות. אני אדבר עם ה... וואטאבר, אני אכנס לאינסטגרם. הטלפון בעיניי היום מסמן חוסר נוכחות. ולכן, אני רוצה לתרגל כמה שפחות להשתמש בו. ממש כמה שפחות להשתמש בו. בטח כשאני יושב עכשיו לדיפ וורק ולרשום דברים נכון. טלפון מחוץ לחדר, הקשבה נקייה ואמיתית ולפני השינה פשוט לעשות רגע רפלקציה באיזה רגע היום הייתי באמת אבל באמת בנוכחות עם הבת זוג, עם הבן זוג, עם הכלב, עם הזה, עם הזה, עם הזה מדהים לתת לעצמי גם רגע איזושהי צ'אפך טובה כל הכבוד, כל הכבוד בעולם שאנחנו נמצאים בו עם ככה בהסחות דעת למצוא זמן חלילה לשבת ולעשות מדיטציה חמש דקות זה פריבילגיה ואם אני מצליח לעשות את זה כל הכבוד לי באמת כל הכבוד לי הצלחה לא מגיעה שיהיה לנו פחות בעיות הצלחה אמיתית מתחילה כשאני מסוגל להיות נוכח לחלוטין גם שהבעיות עדיין קיימות יכול לשתף ברמה האישית שעכשיו יש לי המון המון המון המון המון בירוקרטיה לטפל בה יש לנו טיסה לארה״ב, יש לנו להוציא ויזה, להוציא דברים, הרבה מאוד בירוקרטיה ואני לא סובל בירוקרטיה אני לא סובל לעבוד מול גופים גדולים וכן הלאה וכן הלאה ואני אוהב לרוץ מהר והיום מצאתי את עצמי באיזשהו overload, באיזשהו עומס שזה מה שעזר לי. אמרתי רגע רגע רגע רגע שנייה שנייה שנייה שנייה אתה מדבר על הדבר הזה אתה מלמד אותו בוא רגע נשתמש בו ובאופן ריאקטיבי מצאתי את עצמי שהפעולה שאני עושה זה לשבת ואתה יודע מה אני עכשיו עוצר חמש דקות עוצר מניים ונושם בדיוק בגלל זה. כשאתם מרגישים שאתם חייבים לעשות משהו, זה הזמן לעצור. כשאני חייב, זה אומר, זה השפה של האגו. אתה חייב, אתה צריך, אוי ואבוי אם לא. אני רוצה לדבר ברצונות, לא בחובות. אם אני מרגיש שאני חייב, גם בשיחה, אני מרגיש שאני חייב להגיד משהו, רגע עצור. נשימה. אתה לא חייב שום דבר. תעצרו את עצמכם, קחו נשימה, תעצרו, תהיו בנוכחות, תמשיכו הלאה.

תרגול.

עידן, אתה נוכח למה שכתוב שם במשפט האחרון?

עכשיו כן.

לא מהותי.

אני מתרגלת נוכחות.

מדהים, מדהים. אבל שאת ממש על הדברים. הנס אינו ממתין לנו בעתיד, הוא מחכה לנו בדיוק ברגע הזה חברים. והשאלה שאתם רוצים לשאול את עצמכם זה האם אני פה?

האם אני פה?

האם אני פה? האם אני פה?

האם אני פה?

נוכחות, ואני רגע רוצה להרוז את זה, זה הכלי הכי פרקטי שלנו. לוודא שאנחנו בחיבור ישיר לבורא, לוודא שאנחנו משחררים את הרגע הבא ונותנים לו להתערב. לוודא שאני מרפא את הטראומה הזאתי ואת החרא הזה שהיה לי בעבר זה לא רלוונטי יותר תודה מיליון פעם שזה קרה ולהתקדם מהרגע הזה הלאה דאגות של העתיד אין לי שליטה כמו שאין לי שליטה מה יקרה עוד שלוש שניות מה זה משנה מה יקרה עוד חודש מה זה משנה כמה אני חושב על מה שיקרה עוד חודש זה לא רלוונטי מה שמשנה, מה שאשכרה יכול לשנות את מה שיהיה עוד חודש זה אם אני נוכח ותנסו את זה פעם, פעמיים, שלוש, ארבע, עשר, מאה עובד פעם אחר פעם אחר פעם ועוד פעם כמו שאמרתי לתמיר מקודם זה לא דעתי חלילה שתחשבו לעשות את זה בגלל שעידן אמר אוי ואבוי זה לא סיבה מספיק טובה בשום צורה הבורא שברא את כל מה שקורה פה בתזמון מושלם, יש לו זמן אחד בלבד וכל עוד אני מסכים לזה שיש עבר ויש עתיד, אני יכול להסכים לזה כדי להישאר בסדר. גם פה היום אני לאנשים מאוד מסוימים אני אומר לו, מעניין אותי מה יהיה מה היה, אני לא מאמין בזה שזה אמור לקחת זמן. וזה שאתה חושב שדברים אמורים לקחת זמן, רק בקשה אחת, תגיד לדעתך, לא מזמן ישבתי עם... בחור שאני סופר סופר סופר מעריך, הוא אומר לא הגיוני שב-40 יום אנשים עוברים תהליכים כאלה, אמרתי לו לא הגיוני לך, כי אתה עדיין מסכים שזה אמור לקחת שנה, אני פשוט עובד מספיק חזק כדי לא להאמין בזה יותר. יותר מזה אני אומר 40 יום זה ארגז של זמן, אוי ואבוי אם זה ייקח 40 יום, זה אמור לקחת שנייה, איך? הנה הצ'קליסט, הנה הכלים, הנה מה שאפשר לעשות. בחירה שלנו כל הזמן, אם אנחנו רוצים לרוץ עם האגו שעוזר לנו להרגיש טוב עכשיו מהדאגות של מחר, מההכרתות של העבר, מלרצות אנשים כדי להיות יותר רציונליים, או סליחה על הביטוי, שעל האב שלנו מה חושבים עלינו, ולהגיד תודה על זה שקוראים לי משוגע, לא נורמלי, לא שפוי, להגיד תודה כי זה הסמן המרכזי. לזה שאני ההשקעה עושה את העבודה. אין לי שום בעיה להיות משוגע, הכל בסדר.

חיים שלי.

שאלות, באופן אירוני שמתי לב לחולצה, אני רואה שכל הזה לא רואים אותה, אבל באופן אירוני זו החולצה שלבשתי למפגש היום. איקס על מחר, איקס על אתמול, רק ענה. דן, אתה יכול להחזיר רגע לשקופית של ה-10% יותר? יש. שאלות נוספות, טענות, מענות, חברים, אני רגע לפני שאני רוצה לשמוע אתכם, יש לי משהו רגע חשוב להגיד. חברים שככה חדשים פה, ונמצאים אולי פעם ראשונה, אז קודם כל, תודה רבה על הזמן שלכם, חבר'ה שנמצאים איתי כבר פה, ואם אתם לא זוכרים, מכירים אותי לא מאתמול, ויודעים שאני אוהב לדבר הרבה. ובדרך כלל שורדים את זה, אז זה ששרתם עד לפה הערכה רבה. דבר אחד, דבר שני, שמעתם פה אולי דברים שאתם מכירים, לא מכירים, שאלות, דברים כאלה, אנחנו ככה שינינו קצת את הדרך שבה אנחנו עובדים ובנינו לכם אתגר, אתגר מאוד מאוד מגניב שיעזור לכם להתחיל ללמוד את הבסיס שפה אנחנו מלמדים פה. נשלח את זה, האמת שנשלח את זה בקבוצה אחר כך, נרשום על זה כבר כמה מילים. מוזמנים בכיף ובאהבה, שמנו לו תג מחיר מפוצץ של חמישה שקלים כדי שתוכלו לעמוד בזה, כדי שיהיה גם רצינות, מוזמנים לראות מה זה יעשה לכם אחרי זה. זה הסוגריים שלי, ופה אני רשמית סיימתי את התוכן. שאלות, תוספות, טענות, מענות. זהו, מפה שכונה. עידן, תודה רבה, מזל טוב.

תודה כבר.

כולם בנוכחות אני רואה.

תענו.

איך בנוכחות? ישבת, חפרת, חפרת, חפרת, לא השארת רגב בתוך האדמה, טרקטור קטן לידך, אנחנו מעכלים, אנחנו רגע ננשום, מעכלים.

קח זמן.

האם נמכר הנקודה ששווה להיות בנוכחות? האם נסלק 100% המרה?

כן.

יש.

זהו, זה מה שהיה לי חשוב היום.

שכנעת אותנו מכל הכיוונים שהדבר הכי רווחי ושיעלה את השווי ואת הערך של חיינו בכל הממדים זה נוכחות ברגע.

איזה כיף.

תודה לבורא שעזר לי לעשות את זה והפך אותי לצינור נקי כמה שיותר. אין עוד שהאגו שלי בטוח שיחק פה ימינה ושמאלה. אבל כל עוד המרכז עבר אז זה חשוב.

כן, תמר.

זה עובר בתדר. אני עוד אתמול סיימתי את המצגת בדיוק על מה שאתה מדבר היום. על הקשבה מודעת ועל נוכחות, אני פשוט יכולה להראות לך, זה מטורף. מילים אחרות אבל אותה משמעות, זה פעם שנייה שזה קורה, אז כנראה שגם זה מסונכרן.

את תמר המסונכרנת אלינו.

מי זה אלינו? אני ואלוהים?

מכל התדר פה, של כל מה שקורה פה.

היא כמו פאיה טובה, היא פאיה טובה של החדר, כמו האלה שכמו שאתה שם מבשם את החדר, או שהאלה שרצו למכור פעם עוגיות, מבשם כזה בוסם כזה עם ריח מפתה של עוגיות כדי שכולם יבואו, אז זה האפקט של תמרה במרחב, היא פשוט שמה ואתה מבושם פנימה לתוך האינפורמציה.

אפשר להותח בגבר?

למה אתה...

אני מתפללת כל ערב שהקופי שלי יגיע עד אלייך, ידפוק בדלת. תודה לך.

כולכם חדר אחרי זה.

תודה.

חברים יקרים וחברות יקרות, אני אגיד בסוגריים ככה לשאלתך תמרה שלפני זה, סודר העניין של השגרירים והכל?

איך ידעת שאני באה לשאול את זה?

ברור שאת באה לשאול את זה, נו מה, נכון?

אבל לא התייעצתי בפורום הזה, אז אמרתי אחר כך.

אז אמרתי אני אעשה סוגריים ואחרי זה בקבוצה אנחנו נסביר קצת יותר מן הסתם, אבל כן סודר, זה כבר אפליקציה.

יש, תודה.

אם לא היו באוי לדור, אבל בסדר. אבל נתעסק בזה ברגע הבא. לחברינו היקרים, גם שלא פעם ראשונה וגם שכן פעם ראשונה, תודה רבה על הנוכחות שלכם. בקשה אישית מאוד מאוד חזקה להעביר את זה הלאה. זה דברים שנשמעים אולי מאוד יפים ומאוד הגיוניים, המלצה אישית שלי באמת ברמה האישית, לי מאוד עוזר ללמד את זה הלאה. אני מבין היום ומסכים הרבה יותר את המקום הזה של הנוכחות בגלל השיעור הזה, או יותר נכון להגיד בזכות השיעור הזה. לכם, לא משנה, לקוחות, ילדים, חברים, קולגות, זה רלוונטי לכל נשמה שמסתובבת בעולם הזה. כל עוד חשוב לכם שיהיה לה יותר טוב, אני מקווה שכן. אז תפסתם משהו אחד, לקחתם עיקרון אחד, משהו אחד מכל המצגת המדהימה הזאת, שכמובן לא בניתי שום דבר ממנה, עזר לכם להבין את זה בצורה מאוד יפה, תעבירו את זה הלאה. תעזרו לאנשים להבין שאין רגע עתידי שבו יגיע איזשהו משהו, וכדי שאותו הרגע שהם רוצים שהוא יגיע, יגיע מהר יותר, האבסורד זה לא להיות ברגע הזה, אלא להיות ברגע הנוכחי של עכשיו. אלף ואחד כלים מוזמנים ומוזמנות, כמובן אחרי זה בקבוצה, גם לשתף מה עוזר לכם ברמה הכי פרקטית שיש, יש לכם לינקים, יש לכם דברים לשלוח, שלחו, תעזרו לאנשים לעזור לעצמם, כי בסוף השורה התחתונה היא לא בשבילי וגם לא בשבילכם, ספציפית פה זה כדי לעזור לכם ולכן בעלות, אז אני מדבר רק לנשים. בעלות עסקים יקרות להעביר את המתנה שלכם יותר מהר ויותר גדול החוצה על ידי שבירה ושינוי של השורש שזה אמור לקחת זמן שאני לא מספיק טוב של וואטאבר בלוף שאכלתי והאמנתי לו עד היום מהיום כבר לא ואני לא רוצה להוסיף פה אמונות מקבילות אבל יש כאן נשים ואנשים שמהיום והלאה לא מסכימות יותר לזה שזה צריך לקחת זמן ויש נשים או אנשים שיגידו אז ייקח לי עוד 24 שעות לסגור את זה. אני שם רף מאוד נמוך כי אני חושב שאנחנו בתודעה פה מספיק גבוהה ולא אומר טוב יש לי עבודת שורש של חצי שנה לעשות על זה. לא, זה לא צריך לקחת זמן כל עוד ההסכמה היא שורשית. אם אני מסכים לזה שברגע שאני בנוכחות אני מחובר לבורא ואני מתנהג כמו הבורא ואני מאמין בזה נגמר. נגמר להתעסק בעבר, נגמר להתעסק בעתיד. היום, עכשיו, נגמר. איך זה נראה ביום שלכם? איך מחר ייראה? איך שבוע הבא ייראה? זה בסדר שאתם לא מכירים, או לא יודעים איך זה נראה, ותתחילו לתרגל את הנוכחות הזאתי, ואז תגידו, בוא נא, אני הרבה יותר נהנה, אני אשתף סוגריים קצת, כי כן זה סיפור שסיפרתי. מי שיודע או לא יודע, התחתנתי לפני שבוע וחצי והיה לי רצון מאוד גדול שסגרנו את האולם. אני מהאנשים שאתם יודעים, הדי-ג'יי כאילו מתייאש מהם ולך הביתה כבר, אז כזה בכל חתונה, והיה לי מאוד חשוב שאני אוכל להיות עד השנייה האחרונה. ושאלנו את האולם, תגידו עד מתי יש לנו את האולם? אז אמרו לנו עד שלוש, ואני בראש שלי היה נעול שעד שלוש. לא משנה מה קורה, אני חופר פה ברחבה, גם אם זה עם עצמי. באותה נשימה, כל בן אדם שהתחתן לפניי בא ואמר לי, תקשיב, זה חצי שנה שאתה מתכונן אליה, שעובר כל כך מהר, תנצל כל רגע, אתה לא תשים לב וכן הלאה וכן הלאה, ואז אמרתי, אוקיי, לוקח את ההיצע הזאתי, ומתוך המקום הזה אני אומר לעצמי, אחלה הזדמנות לתרגל נוכחות ברמה הכי גבוהה שיש. וכל שנייה, אני יכול להגיד אפילו לא דקה, כל שנייה במהלך היום, אם זה מהתפילה בבוקר והטבילה וארוחת בוקר עם החברים וכל שנייה השתדלתי להיות רק בנוכחות, רק ברגע, שחררתי כמובן לחלוטין את כל הדאגות של מה יהיה, איפה יהיה, היו מספיק אנשים טובים שעזרו וב-1.40 בערך אני אמרתי וואלה הספיק לי, בגלל שהייתי כל כך נוכח לאורך כל רגע חוויתי ממש את החוויה של כל שנייה בחתונה, זה עבר מאוד מהר ברור, אבל הייתי כל כך מסופק שאמרתי ב-1.41 בא לי לעבור לנוכחות של הרגע הבא, שזה ללכת עם אשתי למלון. אז פתאום ראיתי את זה על עצמי, רגע של וואלה אתה לא צריך את זה עד שלוש כי אתה לא בפורמה של מה היה ומה יהיה, כי אתה מרגיש כל כך מסופק וכל כך מלא כי השתדלת ממש להיות נוכח. אז נראה לי באירוע קצה כזה, לעשות עבודה כזאת לי זה מאוד עזר. ממליץ מאוד לקחת את זה ולעשות אינטרפטציה ליום יום הבמירכאות פשוט שלנו, מעיד רגע על עצמי, קם בבוקר, עושה ארוחת בוקר, נוכח בארוחת בוקר, סיימת ארוחת בוקר, נוכח בישיבה של הדיפ וורק על המחשב, סיימתי את הדיפ וורק וכן הלאה וכן הלאה, ואז אתה לא מרגיש הזמנף, אז אתה לא מרגיש שפספסתי את היום, אז אני באמת מרגיש מסופק, כי כל שלב ביום הייתי בנוכחות.

זהו, זו המלצה אישית ככה.

שאלות? תוספות? טענות? משהו אחר להגיד?

עידן, משהו פרקטי, אמרת שאתה לא הכנת שום דבר מהמצגת, מה זה? כבדור מרצה. אה, זה הכל נוטבוק אליהם כמובן. אליפות, אבל אתה מתקן קצת. קצת. אוקיי, הוא כבר ממש טוב.

הוא ממש מכיר אותי. וואו. ממש הכיר אותי, אני שם לו כאילו נורא, בגדול מה שאני, הדרך שלי ליצור תוכן זה I got inspired ממשהו, אני לוקח את המקור הזה, מסביר אותו לעצמי בדרך כלל באיזושהי הקלטה של הודעת וואטסאפ, יורה את זה החוצה.

זה האינפוט שלו ואז הוא בונה לך את זה כבר אליפות.

אוקיי, ננסה. גם משהו שאני לימדתי את עצמי, שלי ב-2024 הגדרתי שהערכים שלי זה אותנטיות, הוא בטופ 3, אז אמרתי, גם לא יודעת אם הכירה אותי מהזה, אני פשוט מרים מצלמה ומוציא. כאילו מה שיוצא אני מוציא. אז שחררתי את הפרפקציוניזם וזה אמור להיות ככה ואמור להיות ככה וזה, אז נורא קל לי לעשות את זה פה. מה גם שהוא עושה את זה בצורה מדהימה, אני בחיים לא הייתי מגיע לרמת עיצוב כזאת בשום צורה. אז... זהו. המלצה אישית לכל חברינו שמורים, מלמדים, עושים משהו, נוראוטבוק אליהם, תודה על הבורא. יופי. בסדר. חברות וחברים יקרים, היה לי תענוג, כמו כל הזמן, היא הייתה הקלטה, היא תחכה לכם בתיאור הקבוצה, גם המצגת תהיה שם.

תודה רבה. שבוע הבא.

נעים לטוב, איך אני נותן לך סוף לרגע הבא? יאללה ביי. ביי.