Volunteers in Israel deliver hot meals to Holocaust survivors daily. Twenty shekels from a donor becomes one meal, and the elderly recipients' emotional reactions show how food restores dignity and security. The program needs more volunteers and money to grow.
זה שהמנות האלה אתם מפריעים עליהן, לא אנחנו. אנחנו בסך הכל אלה שעוזרים ומשנאים ועוזרים, אבל מאיפה הן מגיעות? רק מתרומות שלכם. כל השיתופים שלכם, כל התגובות החמות שאנחנו מקבלים ברשתות, כל הלייקים, ובסופו של דבר, כל 20 שקלים שאתם תורמים פשוט הופכת לדבר כזה. ארוחה חמה שמגיעה היום לניצול שואה או נשיא שלב הביתה. כל לייק, כל שיתוף, כל עזרה שלכם פשוט הופכת למנה חמה ישירות. לבתי ניצולי השואה.
מאחורייתי נוכל לראות, יש פה 15-20 מתנגדים, משהו כזה, שמחלקים פה חלחם ל-1,000 הפגשיות, הולכים לצאת מפה בערך 1,500 כאלה. כל חלקה פגשית כזאת הולכת לניצול שואה, שבזכות האורחה הזאת הולך ללכת לישון שבח, הולך ללכת לישון עם הקצת כבוד הזה שמגיע לו בגילאים שלהם, הולך לישון עם ידיעה שלא מישהו היית שם בארץ עכשיו.
חלק מה שאני עושה זה סוג של בקרת איכות. אלא באמת אכפת לנו מהם, אנחנו רוצים שהם יראו שהכנו את האוכל הזה בעבר ואכפת לנו אם זה היה טעים להם או לא חלק מהשיחות שלי שם פגשנו איזה קשיש שתיים שדיברו על הטעמים של האוכל זה היה נורא נורא רגשתי אחד מהם אמר לי צ'ילי זה כמו שטעים וזה אבל פחות פלפל וחזרתי למשרד ככה ואמרתי לארז, ארז המנכ״ל שעמודה בהתנדבות אמרתי לו ארז אתה יודע מה קרה היום? היה לי קשישית לא ננהלתי את האמת של האוכל זה אומר שבן אדם ששנים היה רעב, היה בית התזונה, לא היה לו מה לאכול, פתאום הוא התרגל לזה שכל יום מביאים לו אוכל. והוא כל כך התרגל לזה שמביאים לו אוכל, שהוא פשוט לקח את זה כמובן מאליו. והוא כבר הגיע למצב שהוא לא חושב, האם יהיה לי ארוחה הבאה? מה אני אאכל מחר? אלא הוא הגיע למצב שמה הוא חושב? קיים לי? לא קיים לי? יש פלפל? חריף לי? וואו, איזה זכות, איזה כיף שאנחנו כאן.
בזכות המתנדבים אני מקבל כל יום עוד כוח להוסיף עוד בנות, עוד חלוקה, עוד חשיבה, לפתוח עוד מטבח אולי. זכות המתנדבים הצעירים, כי אדם לבד מתנדב, כמה הוא יכול לפעול? אבל פתאום אתה מגלה שאתה לא לבד. איזה יופי שיש פה גדור צעיר, גדור עם אנרגיה, עם דרייב, עם כוח. תדעי, עוד עבודה. תן לנו לעבוד.
מה שכואב לי זה שיש עדיין ניצולי שואה שאין להם מה לאכול. אני, כדורשני לניצולי שואה, שמעתי סיפורים מההורים שלי, זכרם לברכה, שממש לא היה מה לאכול. להיות במצב כזה זה מצב שמחזיר אותם חזרה אחורה, מבוגרים עכשיו תמיד חוזרים אחורה, אחורה, אחורה לימי הילדות, שלא היה מה לאכול. ומה שאנחנו עושים כאן, מה שאני עושה כאן, זה מתנדב להכין להם ארוחה, ארוחה חמה. לא כל אחד מביא ארוחה חמה. אני מתנדב, אבל אתם יכולים גם לבוא להתנדב, אבל גם בסך הכול לתרום 20 שקלים בשביל שבמסעוד שואה יהיה מה לאכול. פעם אחת ביום או אחת, ארוחה חמה, סגרנו את האופן. תעשו חסד לעצמכם וחסד למסעוד שואה.
מפגש קבלה - קהילה גבוהה 23 - 13.07.2026 - הפסד הוא האסטרטגיה החזקה ביותר לצמיחה
