פודקאסט כל אחד יכול - פרק 3 - שוב ושוב ושוב

כל אחד יכול, כל אחת יכולה. יכול להיות שקשה לכם להאמין, אבל גם אתם יכולים. ושאף אחד לא יגיד לכם אחרת. אני דני יעקב, וזה הפודקאסט כל אחד יכול, בו הוכיח לך מפרק לפרק עם כלים ודוגמאות ממאות ספרים, הרצאות ואלפי יזמים שפגשתי בדרך, איך גם אתה וגם את יכולים להתקדם כבר היום לעבר החלום הגדול ביותר שלכם. למרות שזה קשה, למרות שזה ארוך, אני מאמין בכם. ואתם? כל אחד יכול, מתחילים עכשיו. טוב חברים, אז הגענו כבר לפרק שלוש ויאללה צועלים ישר לתכלס. אז בואו נדבר היום, על מה אנחנו הולכים לדבר היום? אנחנו נדבר היום על הדבר הכי חשוב להצלחה. אם אני אשאל אתכם, ואני בטוח שאתם יודעים את התשובה, איך מייצרים תוצאות או איך מייצרים הצלחה? מה הדבר מספר אחד הכי חשוב, הכי קריטי, הכי חשוב מעבר להכל, הכל, הכל? שצריך לאמץ, תחשבו על זה רגע, אתם יודעים את התשובה. נכון, התמדה. יפה, זה מאוד ברור. אם אני אתאמן מספיק זמן לאיש ברזל, אני אצליח לעשות את האיש ברזל. אם אני אתאמן מספיק זמן לגיבוש, אני אצליח לעשות את הגיבוש. אם אני אתאמן מספיק זמן למבחן, לרעיון עבודה, לעסק, לכל דבר. אם אני אעשה את אותה פעולה שוב ושוב ושוב ושוב ושוב ושוב ושוב ושוב ושוב ושוב ושוב, אני אהיה יותר ויותר ויותר טוב בה. וכנראה שהפעולות שלי יהיו איכותיות יותר וכנראה שיהיה לי יותר תוצאות, זה לא כנראה, זה בטוח, זה מאוד ברור, בסדר? אז למה רק אחוז מאוד קטן מהאוכלוסייה באמת מצליח? הרי זה ברור, נכון? אם אומרים לי שכל יום אתה צריך לעשות ככה וככה כדי להביא תוצאות ככה וככה, אז פשוט תעשה את זה כל יום. העניין שבתוך הכל יום נכנסים החיים. עכשיו, מה שאני רוצה לתת לכם היום זה באמת איזה, זה יהיה פרק סופר סופר סופר פרקטי, שייתן כלים שאני עובד איתם כבר כמה שנים, מדריך איתם, מקבל, החבר'ה שלי אני מדריך אותם, מקבלים תוצאות על בסיס הכלים האלה והמטרה שלי זה שתיקחו מפה כמה שיותר פרקטיקה, אז בואו נסלול וניכנס פנימה. אז חשבנו, ואנחנו ברור לכולנו ומסכימים שכדי לייצר תוצאות אנחנו צריכים להתמיד. למה אנחנו לא מצליחים להתמיד? יש המון המון סיבות, אנחנו חושבים שאנחנו מסוגלים, אין לנו את הכלים, אין לנו את הזה וכולי וכולי וכולי, אבל בפועל בפועל בפועל אנחנו פשוט לא מתמידים בשורה התחתונה. לא משנה מה הסיבה, זה לא קורה. מה שאני ארצה לתת לכם היום זה כמה כלים ואולי גם כמה תובנות שיגרמו לכם להבין שא', כמו שאתם יודעים, כל אחד יכול, ושתיים, איך אני באמת מתחיל את זה היום ועושה את זה כבר מעכשיו. אז בעצם התמדה מייצרת הצלחה, זה מאוד ברור, אין הטיפה חוצבת מכוח חוזקה, אלא מכוח התמדתה. כל המשפטים, כל הדברים האלה, אנחנו יודעים שככל שנצליח לעשות את אותה הפעולה, להחזיק את אותה הפעולה לאורך זמן, שוב ושוב ושוב ושוב ושוב, ככה התוצאות שלי יהיו טובות יותר, הבעיה שזה לא מצליח, קשה לנו מאוד להיות עקביים. תגידו לי אם אתם מתחברים לזה, מתחילה שנה חדשה, עכשיו בספטמבר שאנחנו נוצרים את הפודקאסט ככה ראש השנה, או בינואר תלוי את מי שואלים, והדף עם ההבטחות לשנה החדשה מתמלא, כל שנה מחדש, כל פעם יש שם את אותם הסעיפים, להיכנס לכושר, לרדת חמש קילו, להרוויח עוד עשרת אלפים שקל, להתגרש, להתחתן, לפתוח את העסק, כל אחד והמטרות שלו, חלקם מצליחים, חלקם לא, אבל בתחילת שנה יש איזושהי הרגשה של פרש, של משהו חדש, שעכשיו אני מסוגל, שעכשיו אני יכול, שעכשיו זה משהו זה, תמיד יש איזשהו תאריך, מכירים את זה של דיאטה מיום ראשון, אחרי החופש הגדול, תמיד איזושהי נקודת התחלה ששם דברים אמורים להסתדר. עכשיו מה קורה באותו המקום הזה? מגיעים, יש אווירה של חדש אצל כולם, כולם רושמים את ההבטחות שלהם לשנה החדשה, ובשביעי לינואר אנחנו כבר לא יודעים איפה הדף נמצא. כי בראשון לינואר הצלחנו, בשני לינואר היינו סבבה, בשלישי היינו בסדר, ברביעי כמעט ועשינו, ובחמישי עשינו איזה רבע פעולה, בשישי נאבד לנו הדף, בשביעי זה כבר לא חשוב. זה רוב האנשים, רוב הרוטינות ככה נראות, אוקיי? זה משהו שאני מבטיח מאוד גדול כי אני בכוח האינרציה, המוטיבציה מוזיזה אותי. ברגע שהמוטיבציה נגמרת, המשמעת אמורה להתחיל, אבל היא לא מתחילה. והיום אני רוצה לדבר על המשמעת הזאת ולתת חלק פרקטי מאוד מאוד ספציפי. אז אחרי שהתחייבנו לדבר הזה וראינו שזה לא עובד, אנחנו רוצים אחד לשאול האם באמת המטרות שהגדרנו רלוונטיות עבורנו ובאמת קשורות ללעמה שלנו, כמו שדיברנו בפרק הקודם, אבל הרבה יותר חשוב זה רגע לשים את הדברים על הדף ולראות כמה זה ריאלי. אם מעולם, או נגיד את זה ככה, אם אני לא בכושר C בלשון המעטה והתחייבתי לעצמי השנה לרוץ מרתון, כדי לקבל את הסיפוק שהתוצאה תביא לי, יש לי דרך כל כך ארוכה וכל כך הרבה אכזבות וכל כך הרבה כישלונות וכל כך הרבה התמודדויות לעבור, שכמו שאמרנו בקודם, בפעם 3, 4, 5, 10, זה ישבור אותי, כי אני מתחייב לדברים שהם ממני והלאה, הם רחוקים לחלוטין, כי זה מה שמקובל וזה מה שמגניב וזה מה שהחברים שלי התחייבו, נדבר על עולם ההשוואות יותר נפרד, כי זה, אתם שואלים אותי, המחלב של שנות האלפיים באופן כללי, ואז שבכלל האינסטגרם או הרשתות החברתיות, כל עניין למי יש יותר גדול, אבל זה באמת לפרק אחר. אבל מה שאני רוצה שניקח היום זה איך אנחנו לוקחים את אותן המטרות ואותן הפעולות ואשכרה מצליחים לעשות איתן משהו. והכי חשוב, כל יום, לא משנה באיזה תאריך, לא משנה מתי, לא משנה איפה אני נמצא על הכדור, כל יום אני מצליח להתחייב לדבר הזה, וככה זה נראה. דבר ראשון שאני מתחיל ומציב את המטרות והיעדים, אני לא מציב משהו שמעולם לא עשיתי או שנראה לי רחוק מדי, אם אני בכושר ואם עד היום רצתי חמש קילומטר, אני לא אשים מטרה לחודשיים מהיום לרוץ מרתון, גם כי זה ידפוק לי את הברכיים וזה לא חכם. וגם כי זה פשוט משהו שהסיכוי שלי להצליח בו הוא כזה קטן, באמת, כזה קטן, ואני מקבל את זה ומבין את זה. זה לא קשור לזה אם אני תחרותי, זה לא קשור לזה אם יש לי רבאק, זה לא קשור לזה אם יש לי מוטיבציה גבוהה, זה לא קשור, זה פשוט משימה גדולה וקשה מדי, שיהיה לי מאוד מאוד קשה להתחייב לעמוד בה. עכשיו, אם אני לוקח את הדוגמה הזאתי, איך ייראה הגזירת פעולות שלי אחורה, אם אני תוך חצי שנה... רוצה להיכנס למרתון ועד עכשיו אני רץ חמש, אוקיי? אז זה אומר ששבוע הבא אני כבר אתחיל לרוץ עוד הפעם חמש ולהיכנס עוד הפעם ואז לעלות לעשר ואז לעלות לחמש עשרה ואז לעלות לעשרים, כמובן, לא מאמן ריצה, תיקחו את זה כהמלצה, אבל הקפיצות בין התוצאות שלי צריכות להיות גדולות מדי. מה שאני רוצה לעשות פה זה להכניס איזשהו כלי או איזשהו משהו שאני שמח להגיד שזה אפילו, אני יכול לקחת קרדיט על זה. איזה משפט שהמצאתי שנקרא המינימום ההכרחי המטומטם. אוקיי, אני אחזור על זה שוב, המינימום ההכרחי המטומטם, אני אתן דוגמה עליי. אתם אולי יכולים לראות כך מאחור, אבל אני מאוד מאוד אוהב לקרוא. אגב, ספרים, פודקאסטים, כל העולם הזה, כאן יש כמעט את כל מה שהייתי צריך בשביל לבנות את החברה שלי, זה ואנשים כמובן. כי ספר בעיניי זה פשוט מישהו שלקח את כל ההצלחות כישלונות שלו והדרך שלו וארז לכם את זה בתוך איזה 200 עמודים, כתוב בצורה כיפית, מגניבה, אני מוצא בזה המון המון ערך, אז אני קורא הרבה. מתוך זה שאני קורא הרבה, אני גם עושה המון המון דברים, ואני מוצא את עצמי מאוד מאוד עסוק. ומצאתי את עצמי במצב שאני מאוד אוהב לקרוא, מאוד אוהב להתפתח, אבל וואלה, לא מצליח להגיע לזה. שנה שעברה, או לפני שנתיים, מצאתי את עצמי קורא שניים, שלושה ספרים בשנה, כי אני מגיע לזה רק בסופ"ש, ורק בסופ"ש שאני ככה עם המשפחה, וקצת יותר רגוע, ושיש לי זמן, וכולי וכולי. והגעתי למצב שאני באמת לא מגיע, אני קונה ספרים בטירוף, אני מאוד אוהב את זה, אני קונה את זה מתוך איזשהו ויז'ן שיום אחד יהיה לי ספרייה ענקית כזאת, היא יפה, אבל אני פשוט רואה שאני לא מצליח להגיע לזה, לא מצליח להגיע. ואז אמרתי, אוקיי, בוא נעשה את התרגיל הזה עליך. האם ספר, האם מספיק חשוב לך לקרוא ספרים? תשובה אחד משמעית, כן, אני יודע מה הזהב שיש פה, אני רוצה לקרוא את זה, אני לוקח את הדברים האלה, כמובן, אגב, משהו על ספרים, ספר שאתם קוראים. זה לא מספיק, ספר שאתם קוראים ומיישמים זה כוח על. זאת אומרת שאם קראתי ואמרתי וואי איזה מגניב ולא עשיתי עם זה שום דבר, אז יש לי יותר ידע, וזה לא כוח. אם קראתי, הורדתי את זה לשטח ומימשתי את זה בשטח, זה כוח, אוקיי? נקודה קטנה. ואמרתי לעצמי, אוקיי, אתה מאוד מאוד עמוס, יש לך הרבה מאוד דברים, איך אתה עדיין מצליח לקרוא ספרים? יום יום, כל יום. אז בהתחלה, כמו כולם, ההתחייבות זה... כל בוקר, כל ערב, אני קורא שלושה פרקים, ימות העולם. ואז מתחיל השבוע, ואז אתה בא לפתוח את הבוקר, ופתאום מישהו מתקשר אליך, ופתאום רגע הוא צריך ממך משהו, ופתאום זה, איזה שלושה ספרקים ואיזה זה. ואז אתה אומר, אוקיי, אז אני לא נוגע בטלפון, אבל רגע, אני מאבד עניין בבוקר, כי אני בלחץ ויש לי דברים אחרים שאני צריך להספיק ולעשות, אנשים מחכים לטלפונים, גם אם אני רוצה לקרוא שלושה ספרקים כל יום, אני לא מצליח לעשות את זה, אני לא מגיע לזה. זה לא קורה. ואז אני אומר, מה צריך לקרות? מה המינימום המטומטם ההכרחי בשבילי בעולם הזה של קריאת ספרים, כדי שזה באמת יקרה? שאותה המטרה שאני באמת רוצה להתפתח ולקרוא, באמת תקרה בשורה התחתונה, במציאות של מחר. כשאני יושב באקסל ותחת הפלורוסנטים ומתכנן שלושה פרקים ביום, זה מאוד נחמד. אבל מחר בבוקר ובמציאות הלחוצה, ובערב כשאני חוזר עייף, או שיכור מחתונה, או לא משנה מה קורה, זה לא באמת קורה, אבל מה שניסיתי לפצח פה זה מה צריך לקרות כדי שהתכנון שלי והמציאות יתמגזגו ביחד וזה אשכרה יקרה. והגעתי למינימום ההכרחי ביום שאמרתי אוקיי, אני מתחייב כל יום לקרוא כמה? לא שלושה פרקים, לא שני פרקים, גם לא פרק, גם לא עמוד וגם לא פסקה. שורה אחת ביום. עכשיו דחילק, לפתוח ספר ולקרוא שורה אחת, אם אני ממש יגזים, לוקח לי ארבע שניות, ואם זה באנגלית, שש שניות, בסדר? להגיד לעצמי שאין לי זמן, שש שניות ביום, להשקיע בעצמי במשהו שאני הגדרתי שהוא חשוב לי ואני מבין גם למה, הוא כבר הביא לי את התוצאות, להגיד לעצמי שאין לי שש שניות ביום זה בולשיט מוחלט. זה לחרטט את עצמי, זה לשקר לעצמי, זה להבין ש... זה פשוט לא נכון, יש לי שש שניות, פשוט לא עושה את זה. להגיע למצב שאני לא קורא שורה ביום מאוד קשה, מאשר להגיע למצב שאני קורא שלוש פרקים ביום, שלושה פרקים ביום. ומאז החלטתי לקחת את זה, ואני שמח להגיד שמשהו כמו שלוש שנים, אני קורא כל יום, בוקר וערב, שורה ביום. עכשיו, מה קורה בפועל? אתה פותח את הספר, אתה מתחיל לקרוא. אתה לא קורא שורה, אתה קורא פסקה, אתה קורא עמוד, אתה קורא פרק, אתה קורא שלושה פרקים, זה בעצם מתחיל הפוך. במקום להתחייב מפה ולהגיד יואו איזה באסה שאני לא מצליח, אני אומר לא מתחייב על זה, אני מתחייב על זה, אני מתחייב על החתיכה הקטנה הזאתי, היא מה שמייצרת לי את הדבר הכי חשוב שזה המומנטום. הבעיה המרכזית שאותן ההתחייבויות לא עובדות, זה אין משהו שמניע את הדבר הזה כדי להתחיל זה המינימום שאני צריך להתחיל לפי מה שהגדרתי לעצמי, זה שלושה פרקים. ווואלה, היום לא בא לי, או לא מסתדר לי, או אין לי זמן, וזה בסדר, אבל שורה תמיד יש לי. אז יהיו ימים שאני אקרא שורה, עד היום יש ימים שאני קורא בהם שורה, וזה בסדר, אבל רוב הפעמים זה לא ככה. ונחשוב מה קרה, משני ספרים בשנה עליתי לשני ספרים בחודש. זה מה שקורה, זה המינימום ההכרחי. עכשיו, מה קורה בפועל? אותה התמדה שרציתי אז באותו הזמן מגיעה לתוצאות של היום, כי אני מצליח להכניס את זה למציאות. קחו דוגמה נוספת על נושא שהיה אצלי גם בכל שנה מחדש, ברשימת הווישליסט וזה מה שאני עושה השנה וזה וזה, להיכנס לכושר, להתמיד. לפתח גוף, להיות קצת יותר בנוי. אז כן, המשימה הזאת לא ירדה לכמות אחוז שומן וכמה משקל אני רוצה בזה, כי אני לא כזה, אני גם לא רוצה להגביל את עצמי במה לאכול, מה לא לאכול, ברוך השם יש לי מטאבוליזם טוב, אני פשוט רוצה קצת יותר לגדול. אבל גם זה, תמיד היה איזושהי יעד שמתישהו זה יקרה. אותו עיקרון, שאלתי את עצמי, למה זה לא קורה? כי אין לך גישה לחדר כושר, כי אתה מטייל, כי אתה לא... כמו כולם הייתי רשום לחדרי כושר, לא הייתי הולך כי אין לי את הזמן, כי תמיד משהו אחר נכנס בלוז. כי זה לא בראש סדר העדיפויות בצורה כנה, זה לא בראש סדר העדיפויות, אבל זה עדיין משהו שחשוב לי. מה אני יכול לקחת ולהפוך את זה למינימום ההכרחי המטומטם ביום? ואצלי זה היה שכיבת צמיחה, אחת ביום. עכשיו גם זה, להגיד לעצמי שאין לי זמן לעשות שכיבת צמיחה, זה שקר מוחלט, כי כמה ייקח לי אותו דבר? ארבע שניות. ואז אני מכניס את זה לתוך האוטומט שלי. איפה זה נכנס אצלי, השכיבת צמיחה? בלילה. אותו דבר, שנתיים כבר לדעתי. ימות העולם, לא משנה, סיימתי עבודה, אני מאוד עייף, חזרתי מחתונה עייף, ישבתי עם חברים, יצאתי, לא קורה מצב שאני לא לפני המיטה, ממש, אצלי זה כבר נהיה לפני שאני עולה למיטה, לרדת ולעשות שכיבת צמיחה אחת. עכשיו, מה קורה על אותו עיקרון בדיוק שקורה עם הספר? ירדתי לשכיבת צמיחה אחת. אני לא אעשה עוד אחת. אני אעשה עוד אחת. ולא תעשה עוד אחת. ולא תיתן עשר. ולא תיתן עשרים. יש לך כוח, אתה סבבה. כבר ירדת, אז אתה תיתן. ואז מה קורה? שבשנה האחרונה זה כבר לא אחת, זה חמישים. כל יום... כל יום אני עושה, המינימום שלי היום מאחד עלה לא לחמישים, עלה לשלושים. כל יום, לא משנה מה קורה, אני עושה מינימום שלושים שכיבות צמיחה. האם זה מפתח לי את גוף חלומותיי? האם זה זה? התשובה היא לא. האם זה שומר אותי בקושר? האם זה שומר לי את המוח חד וברור שאני צריך להכניס עוד אימונים נוספים וזה משאיר אותי באותה רוטינה? התשובה היא חד משמעית כן. עכשיו תבינו עד כמה חזק ההרגל הזה מתקעקע לנו בראש. שהיום יכול להגיע מצב שאני עולה למיטה, בא לי להירדם, מרגיש שלא עשיתי שכיבות, נזכר שלא עשיתי שכיבות צמיחה, כי כן, לפעמים זה קופץ מהראש, אני אצא מהמיטה, אני ארד למטה, אני אעשה שכיבת צמיחה אחת, כי אני כבר אהיה עייף, ואני אעלה למיטה. ההבנה שזה באמת עוזר לי, כי אני מרגיש גם את ההרגשה הפנימית, אני מרגיש יותר חיוני, אני מרגיש יותר חזק, אני מרגיש יותר בריא. אני מרגיש יותר חכם מהספרים, אתם מרגישים את השיפור, זה יגרום לכם לרצות לעשות את זה שוב ושוב ושוב. והמומנטום הזה, שהתחייבתם למינימום המטומטם, שזה באמת בין 4 ל-6 שניות, כמעט כל דבר שאתם תרצו לעשות, בין 4 ל-6 שניות, אתם לא צריכים יותר מזה, כדי להתחיל אותו ברמה היומיומית, ואליו אתם מחברים את החוק האחרון שנקרא לא לסמן אפס. התפוצץ העולם, אין יום, לא משנה מה קורה, בגלל שראיתי והוכחתי לעצמי שהרוטינות שלי מאוד פשוטות, מאוד קלות לביצוע, וגם מאוד מתגמלות עם הזמן, לא קורה מצב היום שהדבר הזה לא קורה. אני לא מסמן אפס. מה הכוונה? אין יום שעובר בלי שעשיתי שכיבת צמיחה אחת. אין יום שעובר בלי שקראתי שורה בספר. כבר לא קיים יום כזה, כי זה נהיה כל כך קל לביצוע. שנורא קל לי להתחייב על העקביות. מה שנשאר לי לעשות מכאן זה רק להיעזר במומנטום. אם עשיתי אחת, ואני באמת שבוע שלם עובד רק עם שגיבת צמיחה אחת, תעשו אחת גם שנה שלמה, עד שמה שאצלכם מתקעקע בראש, שזה בעצם המומנטום וזה באמת עוזר לכם, אתם תרגישו את זה. לא כי אומרים לכם או כי צריך, כי אתם תרגישו. וברגע שאתם תרגישו ששווה לכם לעשות את השגיבת הצמיחה הזאת, מעצמכם, זה כבר יקרה מעצמו, המומנטום הזה. ומה שמוביל אותי, דבר אחרון, שזה, כל הדבר הזה נכנס בעצם לתוך איזשהו הרגל שכבר קורה וקיים, רוטינת בוקר ורוטינת ערב. אנשים יודעים, עידן לא קיים לעולם לפני עשרה בבוקר, זוכרים שדיברנו בפרק הקודם על החוקים, איזה חוקים אני מוכן ומה אני לא מוכן, איזה חוקים אני סיגלתי לעצמי בעבודה שלי, בחברה שלי. מה אני מוכן לעשות, מה אני לא מוכן לעשות. חלק מהחוקים זה עד 10 בבוקר אני לא זמין לאף אחד חוץ מאמא, זה דבר אחד. אתם יכולים להתקשר אליי, אני לא אענה, לא משנה מי אתם, באמת, לא משנה מי אתם. 9.59 תתקשרו, אני לא אענה, 10.01 תתקשרו, אני אענה. למה? שוב, כי הבנתי שזה מה שמגן עליי. הרוטינת בוקר הזאתי אם אני אלך ללוח פה ואני אראה, יש לי הרבה דברים שאני עושה במהלך כל בוקר. אני מניח תפילין, ואני מארגן ככה ומנקה את הבית, ואני שומע פודקאסט, ואני קורא ספר, ואני עושה אימון, ואני אוכל ארוחת בוקר, ואני כותב מטרות, ואני כותב יעדים. יש לי הרבה מאוד דברים. תשאלו אותי אם זה קורה כל יום הכל, התשובה היא לא. אבל על אותו עיקרון ועל אותו חוק שלא לסמן אפס, אני לוקח ואומר, מתוך כל הרשימה הזאת אין מצב שלפחות שניים לא קורים. אין יום שאני אקום בבוקר ואני לא אעשה בו את השכיבת צמיחה, או את הקריאת ספר, או את ההנחת תפילין, או את משהו אחד מתוך כל הדברים האלה, או שני דברים מתוך כל הדברים האלה, בטוח יקרו. אותו עיקרון של המומנטום עובד גם פה. אם הגדרתי לעצמי נוהל בוקר שאני עושה בו א', ב', ג', ד', א', ו', אם אני ארצה כל יום לעמוד ב-100% בכל המשימות, ואם לא עמדתי ב-100% אז זה כישלון, או אני אפס, או לא יודע מה, אני אקשר וזה לא יעבוד. היעד שלי בכל בוקר בתוך הרוטינה הזאת זה לעשות לפחות דבר אחד. וברגע שאתה עושה את הדבר האחד, מה קורה? הוא מוביל לדבר השני, וכשאתה עושה את הדבר השני, הוא מוביל לדבר השלישי באופן טבעי. כל הרוטינה הזאת לוקחת לי ממש כל יום באזור השעה וחצי, שעתיים. אבל כשאתה מסיים אותה ואתה נכנס לתוך היום אחרי הדבר הזה ואחרי ההשקעה בעצמך ואחרי שלמדת והתפתחת ובנית וזה... מי יכול עליך? אתה סופרמן, אתה חייר רעה. מה, אז יביאו לך בעיות? אז דברים לא עובדים? אז הקמפיין לא עובד? למי אכפת? זה נהיה בעיה כל כך קטנה, כי כבר נכנסת עם מומנטום כל כך חזק של הצלחה לתוך היום הזה, לפני שדיברת עם אנשים, לפני שקיבלת פידבקים, שהסיכוי שלך לא להצליח ביום הזה, או לא לפרק את כל המשימות והמטרות שלך, נהיה כל כך קטן. אבל כל הדבר הזה באמת מתחיל מהרוטינה ומההתחייבות למינימום. חברים, התחייבות למינימום מטומטם. לא משנה מה המטרה שלכם, לא משנה מה אתם רוצים להשיג, לא משנה מי אתם, לא משנה מה אתם, קחו את הדבר הזה ותפרקו אותו לגורמים. אז הדברים הסופר סופר סופר קטנים האלה, זה באמת מה שעושה את השינוי הבאמת גדול. כל דבר קטן שתיקחו ותפרקו אותו ותשימו אותו באמן שלכם ותתחייבו עבורו. לא לעשות, אין יום שעובר בלי הדבר הזה, אתם תייצרו את המומנטום, תזכרו המטרה שלכם כאן זה לייצר מומנטום, המטרה כאן זה להתקדם מהפעולה הראשונה לפעולה השנייה ולפעולה השלישית, לא לסיים את כל הפעולות, לא להגיע למצב שהכל פרפקט כל הזמן, לגרום לעצמכם כל יום מחדש לעשות את הדבר הקטן הזה. אז חברים, זה אולי אחד הכלים באמת אני אומר הכי הכי הכי חזקים והכי משמעותיים שיש. קחו את אותה המטרה שלכם, אותו היעד שלכם, אותה הפעולה שלכם ותפרקו אותה לפעולות סופר סופר קטנות. תיקחו את הפעולות האלה ותדחפו אותן לתוך היומן שלכם, דחפו אותן לתוך הלוז שלכם, תכניסו גנט, תכניסו קובייה בתוך הלוז שלכם שהיא רק שלכם, שאי אפשר לגשת אליכם בה, שאתם עושים רק את מה שאתם מאמינים בו ואת מה שאתם... ואת הרוטינה באמת שרלוונטית ומשרתת אתכם. וככל שתלמדו לחפש את המומנטום, ככה יהיה לכם פחות תקיעות. ככל שאני אדע מה הפעולה המינימלית שאני צריך לעשות בכל אחת מהמטרות שלי, ואתמקד בה ואדע גם לדלבר אותה, לתת אותה כל יום מחדש, ככה אני אדע לעשות, ככה אני אדע להתמיד יותר חזק, ככה אני אדע להיות יותר עקבי. ונחשוב מה יקרה, התוצאות מגיעות גם לזה. אז חברים, רוטינת בוקר סלאש ערב, מינימום הכרחית, דייקו לעצמכם את המשימות, ואנחנו ניפגש בפרק הבא. איך היה חברים? מקווה שנהניתם ולקחתם לפחות משהו אחד, כלי פרקטי אחד, היצע אחד, טיפ אחד. שיגרום לכם כבר היום ליישם ולהתקדם לעבר המטרה והחלומות שלכם. תזכרו, כל אחד יכול, אין הבדל בינינו, כל אחד יכול, תאמינו בזה, תיישמו את זה ולכו כמו בראש. אנחנו ניפגש בפרטים הבאים, יאללה ביי!