Idan Yaakov shares a story from Yehuda Berg's book about a spiritual teacher who dreams of a woman years before she actually comes to him for help. The story illustrates how recognizing cause and effect, closing the gap between insight and reality, and acting as a source of time rather than reacting to it lets us make wiser choices and strengthen our spiritual lives.
לא, אוקיי, אז אני אמשיך לזה, יש פה שני דברים נכונים שאני רוצה, אני הייתי ביום שישי האחרון בקבלה סנטר, במרכז הקבלה פה בלאי, היה שיחה מדהימה, הם הלכו סופר קסום ומגניב, וכמו שמי שמכירים אותי, שלחתי שם איזה כמה ספרים טובים, התחלתי לשתות אותם, אז יש פה איזה ספר שאני קורא עכשיו, שנקרא שפע אמיתי, שהוא בגדול של יהודה ברג', שהוא הבן של הרב ברג', שבעצם... הביא את הקבלה ופתח את כל הקבלה סנטר ויש פה איזשהו מקום, יש פה איזשהו סיפור סופר קצר שאני רוצה לשתף אותכם בהקשר של מה שדיברנו היום כי אגב כל התוכן שלקחתי היום לקחתי מתוך זה ויש כאן נקודה שמחברת מאוד את מה שדיברנו בהקשר של זמן וסיבה ותוצאה בהקשר של זמן שדיברנו עליו, אני חושב שזה יעורר לנו ככה את הנושא ואז נעבור לאיזושהי ציטוט קטן סיפור נקרא האישה בחלום פעם היה אדם חכם כל כך שכבר בגיל צעיר מאוד הוא הפך למורה רוחני והיה לאחד אותו בחלומו אישה מבוגרת והוא ביקשה ממנו לעזור לילדיה הייתה נואשת כל כך שלדמיין היה שאם לא יעזור לה היא תפגע בעצמה. כשהיא תורר היה האיש נסער מן החלום ובמשך כל אותו יום היה דרוך מתוך ידיעה שהחלום היה משמעותי שהאישה המבוגרת אכן נזקקת נואשות לעזרתו. האישה לא הופיעה ביום הראשון ולא ביום השני והאיש המשיך לעמוד על המשמר במשך כמה שבועות אבל לאט לאט החל החלום להתפוגג מזיכרונו. הוא זכר שאישה ניגשה אליו אבל שכח מדוע ואז הוא זכר שהיה לו חלום אבל לא הצליח להיזכר בתוכנו ואז הוא שכח את החלום כליל. כמו שקורה להרבה מאיתנו. שנים רבות חלקו. יום אחד, כשהיה האיש בשנות ה-60 לחייו, נשמעה לילה אחד בשעה שלוש דחיקה על דלתו. אשתו פתחה את הדלת ומטשה מישה קשישה שאמרה שיש לה שאלה דחופה למורה. אשתו של המורה מיהרה להעירו, אבל המורה, שהיה עייף לאחר יום ארוך, שאל אם האישה תוכל לבוא לבקר שוב בבוקר. ואז הוא נזכר בחלומו, ומיהר ומורד המדרגות, אבל האישה כבר נעלמה. האם היא אמרה משהו בנוגע לילדיה? שאל את אשתו, ואשתו אינהנה. אז הבין המורה שזו הייתה האישה מאותו חלום נשן. הוא יצא בדהרה מן הבית וחיפש אחריה דמעשות. כאשר מצא אותה לבסוף, גילה שהיא כבר ניסתה להתאבד. אבל בזכותו ניצלו חייה ברגע האחרון, וכך הוא יכל לעזור לה ולילדיה. בגלל מרווח הזמנים התקשר המורה לקשר בין חלומו ובין האישה הקשישה שהגיעה לביתו. בגלל הנתק בין הסיבה לתולדה נאלצה האישה לסבול. אבל בסופו של דבר ניצלו חייה הודות לקישור שעשה המורה. לאורך כל הדרך אנחנו מקבלים רמזים, מסרים מהיקום אומרים לנו באיזה דרך מוטב שנלך. לפעמים המידע אסור לראות אקראי, אבל אם נוכל לזהות את החיבורים, הכל ישתנה. יש לנו הכוח לחבר ולקשר מידע, וכשאנחנו עושים זאת, ביכולתנו לצמצם את המרווח שבין סיבה לתולדה. מה שאני אומר, שבידינו הכוח לסלק את הזמן מן היקום שלנו. זה נראה לי הפרומס הכי טוב שאני שמעתי בשנים האחרונות מקודף מכירה. ציטוט מתוך הספר כאשר האור אינו נמצא בזמן שלנו אנחנו משחקים לידי היריב בלי האור אנחנו מגיעים תמיד בסופו של דבר למקום הלא נכון בזמן הלא נכון ומקבלים החלטות מבריקות חכמות מאוד לכאורה שנתחררת עליהן בדיעבד אל תמהרו כשאתם מגבשים את סדרי העדיפויות פסול הזמן שלכם כאילו היה אבן יקרה ודבר מדהים יקרה ההורה פשוט ידריך אותך. אפילו, אפילו, אפילו, תגלו שסדרי העדיפויות שלכם שגוי, שלא הייתי צריך לעשות את זה לפני זה, ההורה יסייע לכם להתמקד בדברים הנכונים, בדבר הנכון. מעצם המאמץ לקבוע סדרי עדיפויות, תמצאו את עצמכם בזמן הנכון, במקום הנכון, עושים בדיוק את הדבר הנכון. במקום להיות התגובה של הזמן ותוצאתו, היו הגורם של הזמן וסיבתו.
מפגש קבלה - קהילה גבוהה 23 - 13.07.2026 - הפסד הוא האסטרטגיה החזקה ביותר לצמיחה
