Pain isn't weakness or something to avoid. The speaker argues that confronting it directly through crying, screaming, or writing creates brief intense suffering that prevents decades of suppression. He frames pain as a teacher carrying a message that, if accepted, leads to transformation and authenticity.
בסדר? חוק מאוד מאוד מאוד מרגיע, זה היה חשוב לי שנגיע לזה. הבורא מעולם לא ייתן לנו כאב שאנחנו לא יכולים לעמוד בו. זה לא גדול עלינו, זה לא מסוכן מדי, זה לא כואב מדי, זה לא מפחיד מדי. ההוכחה עובדה, אנחנו פה למרות כל החרא שכל אחד כאן אכל לאורך החיים שלו. ויש כאלה שלא פה. ויש כאלה שלא פה. זה לאו דווקא מתחבר לכאב. אבל ההבנה זה שברגע שמגיע לך איזשהו כאב פינרלי לך גדול מדי, תזכור שהוא לא גדול מדי. בחיים לא הייתה לנו משהו, וזה גם חלק ממה שדיוויד אמר, יש לי איזשהו משהו שהוא מאוד מאוד כואב, אין לי את הרשות להגדיל את הכאב הזה באופן מלאכותי, כי כל הכאב שהגיע אליי הגיע כדי לנקות ספציפית את הכלי הזה כדי לעלות למדרגה הבאה. כאשר אני אטייל שם בקומה הזאת ויגיע הכאב הבא, הכאב הזה גם עדיין לא יהיה גדול מדי. גם מטרתו היא לנקות אותו ולהגיע לכאב הבא. כל אחד עם הכאב שלו. הבנה שקצת פותחת עיניים, וזה פה ההמומנט שאני מקווה לכולם, כאב שמוכנים לעבור דרכו, יכול לקחת שלוש דקות של סבל טהור, של צרחות, של איסורים, ולחסוך שלושים שנה של כמעט. הורגלנו, במיוחד אנחנו הגברים, שגבר בוכה זה גבר חלש, שגבר שמוותר רגש זה גבר שהוא... לא גברי, אין לו את הגרזן שהוא הולך לפסוד עכשיו צ'יטו, שהוא לא יכול להראות רגשות, שהוא רק צריך להדחיק כל הזמן, כשיש משהו שהוא כואב לו, חלילה שנראה אותך בוכה עוד בציבור, להזיל דמעה, מדקוסי, כל אחד שמע את זה ממקומות כאלה ואחרים, וכל המנגנון הזה גרם לנו, נדבר רגע ברמה האישית שלי, כל אחד בחוויה שלו, להדחיק, להדחיק, להדחיק, להדחיק, יש כאב, רגע לא נתעסק בו, בוא נטשטש אותו. בוא נדליק איזה ג'וין, בוא נקפוץ לאינסטגרם, בוא לזה, לא נתמודד, רגע, שנייה, שנייה, שנייה. עכשיו הכאב הזה, זוכרים מההתחלה? הוא בא ללמד אותנו משהו, והסיבה שלו זה כדי שנפתח את הערוץ איתו למעלה, זה יכול להגיע מחובש תרבות עצורה, או שזה יכול להגיע דרך כאב. עכשיו מי כאן חווה כאב בסגנון אחד בחיים, שחזר בוא נגיד בלשון המעטה יותר מפעמיים בחיים שלו? יש לזה סיבה. והוא יכול להפסיק. היום, בתנאי שנהיה מוכנים לעבור דרכו, שנפחד, שנפסיק לפחד לשלוח את ההודעה, שנפסיק לפחד לכאוב, שנפסיק לבכות, שנפסיק לקחת את זה יותר מדי קשה, שנפסיק, אבל שנהיה מוכנים לשהות, ושהאוטומט שלנו לא יהיה להוזיז. יש פה מתנה, למה אני מנסה להוזיז אותה? כי הרגלתי שזה משהו שהוא רע. להפך, זה הדבר הכי טוב שיש. כואב לי? מעולה, תישען פנימה. תכאב, תבכה, תבטא, תוציא, תדבר, תתקן לעצמך את המקום הזה, המטרה שלו זה לנקות. עכשיו, זה באמת הזוי לחשוב שבשלוש דקות, אני לא עוד מושחק, כן? אבל בזמן מאוד קצר, אני יכול לחסוך הרבה שנים של לגעת לזוז, לגעת לזוז, לגעת לזוז, וכל הדברים האלה זה עדיין כואב. אבל פה זה כואב אחד, פה זה כואב שתיים, פה זה כואב שלוש, פה זה כואב שתיים, פה זה כואב אחד, הרבה דנס כזה. או, זוז רגע, כל המטשטשים מסביב, כואב לי, יופי, בוא ניכנס לכאב, חווה אותו עשר, חווה אותו מאה. נותן לו לנקות, לא מנסה להבטיח את הדעת, עושה עליו מדיטציה, עושה עליו עבודה, עושה עליו כתיבה, עושה עליו שחרור, עושה עליו הרגשה, עושה עליו, נותן לי לצרוח, נותן לי את כל מה שלא ניסיתי לשים בצד כדי להרגיש חזק או וואטאבר, נותן לו את כל העוצמות הכי גדולות שיש, כי אחרי זה אני יודע מה מחכה לי. או, חכה ואז בטוח אני אעליף את אותו. אני אעבור דרך פה, זה כאילו רוחני, כאילו אתה אומר לכתוב מדיטציה. רוחני, פיזי. רוחני, פיזי, לחשוב אותו, דברים שאתה מדחיק, דברים שלא נעים לך להגיד, דברים שאתה מפחד לשמוע, כל אחד יודע בתוך תוכו מה זה אצלו. לא לקבל אהבה, לא להיות מקובל, להגיד את מה שאני חושב, לבכות על בן אדם שנפטר, להרשות לעצמי להיות פגיע, כל המסכות, כל החומות, כל ההגנות ששם, שהאגו שם לנו לאורך השנים, נטו כדי לגרום לנו להמשיך את הפינג פונג הזה לאורך שנים קדימה, אבל רגע, זה יכול להיגמר היום. זה אמור לסיים את זה. בוא נחווה, בוא נשאר פתוח, בוא ניתן לזה לעבור, אחר כך גם ככה אני ארגיש יותר טוב בוודאות. בוודאות, על זה אני יכול לסמוך. אז אני מזמין אתכם לכאוב. מזמין אתכם לקחת את המנטרה, להסתכל עליו בצורה אחרת. להגיד, הכאב שלי הוא שר, ואני מוכן לעבור דרכו. ואני סומך ב-100% על האור שמחכה לי בצידו השני של הכאב. אחד, כי כבר חוויתי את זה, כל אחד באקטיבה שהוא עשה. ושתיים, אני מבין שאחרי זה פשוט אני אהיה בן אדם יותר גדול. יותר חזק, יותר אמיתי, יותר כנה, יותר כל אחד איפה שהוא רוצה לקחת את זה. והכאב, יש לו מסר, יש לו אינטליגנציה, ויש לו משהו שהוא בא ללמד אותנו, ויש לו משהו שעד שלא נסכים לקבל אותו, הוא ימשיך לחזור. אפשר לשחרר את זה, אפשר לעבור מה שנקרא בערוץ פתוח, ואפשר לחיות בלי כאב, זה בעיניי הבנה מטורפת. היה לי פעם מהמקום, אה סליחה, חשבתי שסיימת.
מפגש קבלה - קהילה גבוהה 23 - 13.07.2026 - הפסד הוא האסטרטגיה החזקה ביותר לצמיחה
