פרק 6 - על חסמים מנטליים ויכולות המוח הגמיש עם נועה יצחק
Noa Yitzhak, a mind and consciousness coach, discusses mental blocks and flexible thinking with host Idan Yaakov. She explains Parkinson's Law—how time allocated to a task determines its completion—and shares her transition from digital marketing to mental coaching despite impostor syndrome. The core method: set long-term vision with concrete details, break it into 90-day goals, measure daily actions, and track self-belief on a 0-10 scale.
Chapters
כל אחד יכול, כל אחת יכולה. יכול להיות שקשה לכם להאמין, אבל גם אתם יכולים. ושאף אחד לא יגיד לכם אחרת. אני דני יעקב, וזה הפודקאסט כל אחד יכול, בו הוכיח לך מפרק לפרק עם כלים ודוגמאות, עם מאות ספרים, הרצאות ואלפי יזמים שפגשתי בדרך, איך גם אתה וגם את יכולים להתקדם כבר היום לעבר החלום הגדול ביותר שלכם. למרות שזה קשה, למרות שזה ארוך, אני מאמין בכם. ואתם? כל אחד יכול, מתחילים עכשיו. טוב חברים פרק מספר 6 של הפודקאסט כל אחד יכול אורחת מטורפת היום איזה כיף הולך להיות חברה פרטנרית להגשמת חלומות באמת היא בכלל האנשים שאני יותר אוהב ויותר חייב להם הרבה מאוד בחיים מיסיז נועה יצחק מה קורה חיים בואי תקראי חיבוק לרובץ יאללה רובץ יאללה כן, סייקט הבינג ללייף, כאילו, ממש.
קודם כל, מה שעלה לי, המחשבה שבאת לפה לצלם, זה שגם הפודקאסט שלך נודד כמוך.
כן.
כאילו, שזה מדליק, שזה לגמרי...
כל פעם במקום אחר, אנשים אחרים, אז זה היה.
זה מה שאני אומרת, זה כאילו ממש הנוודות הדיגיטלית שלך, אז גם הפודקאסט שלך הוא נווד דיגיטלי, כל הכבוד.
נועה יצחק, אני מתרגש. נעשה איתך פרק. יש לנו חברות מטורפת, עוד רגע החבר'ה ככה יבינו מה מומי. אני רוצה לפתוח ולהיכנס ישר, הארד קור. קודם כל פנדביגה.
זה אם אנחנו אוהבים לדבר כאילו.
תראה, אין לנו את המלמעלה. כאילו, דווינג ישר.
רץ, אם בוא נחפור, מה קורה? אז איפה את?
נועה.
כן.
מה את חושבת שמעכב אנשים מלצאת לדרך עוד לפני שאת מסבירה על עצמך?
אמונה. לא רק אמונה, אלא גם אנשים לא עוצרים, זה מה שאני הכי רואה הרבה, אנשים לא עוצרים להתעסק. במה הם רוצים.
אוקיי.
וזה החלק הכי קשה לאנשים, הם לא רגילים לעצור את היום, לעצור את השגרה, ורגע, מה אני רוצה? אוקיי, אתה בעבודה, מצאת את האישה שלך, את הזוגיות הטובה, אולי כבר יש ילדים בחבילה, רק אתה מכניס יפה, אתה זה, אבל אוקיי, אבל נשאבים ליום-יום ברמה שאין חשיבה קדימה.
אוקיי.
ואם אין לך לאן לשאוף, אז אתה לא מתקדם.
איפה זה תפס אותך עכשיו שאתה...
או קלם.
את הסיפור, כן.
אתה יודע מה? בוא נלך למקום אחר. בעבר היה איזה משהו שאני ובעלי עשינו, אתה יודע, אתה מכיר איזושהי תרמית שלפלנו עליה, ואז כשהבנו שהכל התפוצץ, שלחו אותנו לעשות תרגיל, להזכיר לך, אני העתידי.
נכון.
וישבתי וכתבתי איך החיים שלי נראים בעוד חמש שנים. ומה שעיכב אותי זה באמת שהדברים שכתבתי, שרציתי שיהיו שם, לא ראיתי אותם קורים בפחות מהחמש שנים.
כאילו ראית מה את רוצה, אבל פשוט היה יותר רחוק מחמש שנים.
נתתי לעצמי חמש שנים להשיג את זה. הבנת? הרי כמה זמן לוקח לנו לעשות? כל דבר שאנחנו צריכים לעשות.
תקופה מסוימת?
לא, כמה שאנחנו מקציבים לעצמנו. נכון. הרי כל משימה, אם יש לך מבחן, אתה יכול, בלימודים לצורך העניין, אתה נכנס לתואר או מה שזה לא יהיה, או בבית ספר, סליחה, נותנים לך משימה, פרויקט, גמר של הקורס הזה, ויש לך שלושה חודשים לעשות אותה.
תעשה את זה שבועיים.
ואתה בא הביתה, ואני עושה, כן, אני אתחיל פה, אני פה, אני שם, אני זה, אבל לא, כמה זמן לוקח לך? בדיוק כמה שהגדירו לך. בשבוע האחרון אתה לא תישן לילות, אתה תהפוך עולמות ואתה תגיש את זה בזמן.
איזה חוק זה? זוכרת?
לא זוכרת.
פרקינגסון. כן? הזמן שתיתן למשימה זה הזמן שיקח לך לבצע.
וואו, לא זכרתי שזה זה. יופי שאתה רואה, הנה, חיברת לי משהו שאני משתמש בו הרבה ושכחתי איך קוראים לו.
אוקיי.
אז הנה, אני בדיעבד, ווואלה, זה משהו שחשבתי עליו עכשיו. אני נתתי לעצמי חמש שנים. להגשים את מה שידעתי שבאותו הרגע אני מיועדת לעשות.
למה הטווח זמן היה חמש שנים?
לא האמנתי בעצמי, לא היה לי הצלחות, לא היה לי... חד משמעית, בדיעבד אני רואה את זה. הרי כשאנחנו התחלנו לעבוד ביחד, אנחנו חבורה, עד היום אנחנו חבורה. אני, אתה, מור, רז, וכפר על כל אחד מהם, וכולנו עברנו תהליך למידה. פסיכי, פסיכי ברמות, כאילו דמיין אותנו אחורה, כמה כישלונות עברנו יחד? עזוב את ההצלחות.
כמה התייעצויות, כמה שאלות, כמה מחשבה, אסטרטגיות, יעבוד, נעשה את זה, נעשה את ההוא, מנסה, לא עובד, אין לי כוח, אין לי דמות.
כמה לא עבדו, כמה לא עבדו, כמה ניתחנו את מה עשינו ולמה לא עשינו ולמה לא הצלחנו. עד שהצלחנו.
איפה את היום? מה קורה היום?
כפי שאתה יודע, אנחנו עבדנו יחד תקופה.
על 2000 ו... מ-18, פברואר 18 קר. בהשקה, אני זוכר.
נכון, נכון. אז הנה, עכשיו אנחנו סוגרים שש שנים. תראה כשש. טוב. כן, מהר. אמת? כמה שש שנים? שש שנים טוב, כן. אז זה לא עם כולם, רק אני, אתה ומורמה, אתה כל זה, זה לא היה.
ויקי.
דקי, כפר עליו, דקי זבלי. אז מה, הבנתי את ה... אני בפודקאסט שלי, אם יודעים שזה כל אלה שעושה את זה.
התחלנו לפני שש שנים, הכרנו.
כן.
מה קרה משם?
לא, אבל דיברנו על משהו ספציפי, על השאלת איפה אני היום, אוקיי. אז באמת עבדנו יחד, ניסינו כולנו בעולם האינטרנט, זאת אומרת כל מיני דברים, היינו צריכים לנסות המון דברים בשביל להבין. מה אנחנו לא רוצים כדי להגיע לדבר הזה שאנחנו כן רוצים. ובאמת לפני איזה שנה וחצי, דווקא בשיא שלי, שאני מצליחה להביא תוצאות מספרים דווקא, לא תוצאות פנימיות, אתה יודע לאן אני מתכוונת. והבנתי שלמה שאני לא עושה את מה שאני אמורה לעשות. וביום אחד זה היה מעין החלטה כזאתי ש... שמעתי פרק של איתן עזריה, וזה בסדר להכניס?
למה יודעת? איתן זה אחד האנשים. אוקיי. אין פה הליכות, אין פה כלום, מה שיוצא אני לא רוצה.
אבל הנה, זה בעיה.
למה?
טוב, אתה יודע.
שמעת פרק של איתן עזריה?
שמעתי פרק של איתן עזריה, ובדיוק עשיתי תוכנית לשנה הקרובה, מה המטרה שלי? וקלטתי שהמטרות שלי מורכבות ממספרים. כי מה אני עושה עכשיו? אני משווקת משהו מסוים שהתוצאה שלו כרגע מגדירה אותי. ושמתי לעצמי איזשהו מספר שהוא היה מטורף, הוא ריגש אותי, הוא אמור לרגש אותי, והוא אמור להוות לי אתגר, אבל הוא שימם אותי.
שימם?
כן. הסתכלתי עליו ואמרתי, מזה זה מורכב? לא יכול להיות. יש משהו מעבר.
מה היה חסר? מה לא ישב שם? כי את יודעת, אנשים מכוונים 50 אלף, 100 אלף, איזה, ברור, זאת המטרה, זה כאילו מה שאני רוצה. ואצלך דווקא להפך, אני דווקא עוד יותר יכול להתחבר לזה, כי את בעיניו סופר מסתובבי וסופר טכני אולי אפשר להגיד, ולמצוא, דיברנו על זה ככה מקודם, למצוא את האמונה בתוך המספרים, זה נשמע שני עולמות שונים.
תראה, אני, כמו לכולנו, לכל אחד בוורסיה שלו, יש אישון כסף. וכשאני הייתי צעירה ונסעתי לעבוד בארצות הברית, באזור גיל 20, הייתה תקופה שעשיתי הרבה כסף. ואז חזרתי לארץ אחרי הרבה שנים, ולא מצאתי את עצמי. לא הצלחתי לפרוץ. וידעתי שמה שאני אמורה לעשות זה זה, אבל הייתי צריכה להוכיח לעצמי, כי אם אני צריכה לעזור לאנשים לחיות... חיים יותר טובים, להגשים מטרות, מי אני שאני לא מצליחה כבר כמה שנים להשיג את המטרה שלי שאני אלך ללמד אנשים מחנהים. ובדיעבד אני רואה את זה שהרגיש לי שזה הכי לא נכון בדיעבד, אני עשיתי את זה אבל זה לא נכון. הייתי צריכה את ההצלחה הזאת בשביל להוכיח לעצמי שאני יכולה. להיות זו שמייעצת לאנשים איך להתפתח ואיך להשתפר ואיך להשיג מטרות.
היום בדיעבד את אומרת, לא צריך להצליח כדי ללמד אנשים להצליח. או צריך לחוות את ההצלחה כדי, בצורה אפילו להתחמק מאפקט המתחזה, אפשר להגיד, שכאילו אני לא יודע, אני לא הגעתי לתוצאות האלה, איך אני מרשה לעצמי ללמד את זה?
סליחה. אמרת משהו חזק, אפקט המתחזה. כשאתה עושה משהו בפעם הראשונה, אתה באמת מתחזה.
נכון.
אתה לא יודע מה אתה עושה. וזה בסדר, אתה חייב להיות מתחזה בשביל להגיע לפעם הזאת שאתה כן יודע מה אתה עושה. זאת אומרת, לא משנה מה עשיתי לפני בחיים שלי, כשיושב אצלי בקליניקה המתאמן הראשון שלי, בגלל זה גם אנחנו עושים, המתאמן הראשון הוא בדרך כלל מישהו שהוא מעין פרקטיקה. כי הוא יודע שאני עוד לא עשיתי את זה. כן. אני סוג של מתחזה בהתחלה. חייבים להיות מתחזים בהתחלה בשביל להגיע למשהו, בשביל לעבור את השלב הזה. אז כל עוד אתה יכול להיות כנה עם זה. זאת אומרת, אני מאוד קשה לי עם הלשקר. עם הלא להנציא דברים ול... כן עשיתי, כן זה, כן פה, כן שם. מצד שני, בהתחלה... אם אתה משתמש במילים שהן לא טובות, שמורידות לך, אתה גם מושך את זה לעצמך.
אז... אתה מידשת את זה? שזה קרה לך?
חד משמעית, חד משמעית. הנה, אני, כשאני, אני עשיתי את המעבר בסיבה, כמו שאמרנו, שהייתי בשיווק, והצליח לי, וביום אחד החלטתי שאני מפסיקה ונרשמתי ללימודים, אז ביום אחד איבדתי את ה... איבדתי את מי שבהגדרה הייתי משווקת דיגיטלית, אבל אני לא. כששואלים אותי מה אני, ואני נפגשתי עם המון חבר'ה בקורס, בלימודים, כששואלים אותי מה וזה, אין לי מה להגיד, אז בשנייה החלפתי, הרי אני בלימודים, עוד אין לי מתאמנים, עוד אין לי כלום, אז החלפתי את השם, כששאלו אותי מה אני עושה, אני מאמנת מנטלית בלי מתאמנים. חזרתי על...
שזו הייתה המציאות.
נכון, אבל אמרתי את זה לא פעם ולא פעמיים. ואז ככה היה.
וואלה.
זאת אומרת, הייתה מתאמנת ראשונה שפתחה את העזב, ופתאום תקופה שאין כלום. ואני אמרתי את זה. אני מכרתי לעצמי את זה, זאת אומרת, אני השרשתי את זה, וזה הכוח של המילים. ובשנייה ש... טוב, עברתי גם איזשהו תהליך, עברתי משהו כמו... כאילו, כולנו עוברים כל הזמן, זאת אומרת, גם אני, כל מה שאני מלמדת, זה לא שאני עושה את הכל באופן מושלם כל הזמן. הלוואי כולנו זאת השאיפה, אבל זה לא עובד ככה.
זה לא המציאות.
אנחנו בני אדם וזה לא עובד ככה. אז ברגע ששיניתי את הדיבור הפנימי וגם את זה, אז דברים התחילו להשתנות.
מעניין. יש פה נקודה שאני רוצה רגע להרחיב, אמרת שהיית באיזשהו סוג של שיא הצלחה, או הגעת לאיזשהו בנצ'מוט מאוד מאוד גבוה, שגם מוכיח לך, אני מניח שאת... יכולה ומסוגלת וזה, ודווקא שם עשית איזשהו קאט מאוד חזק והלכת ללא נודע, למקום אחר לגמרי. כן. מה קרה? איך מקבלים החלטה כזאת? כי זה נראה בדיוק להפך, שדווקא כשלא הולך לך טוב אני אנסה משהו אחר, אבל כשהולך לך ממש טוב, סטופ, משהו חדש, ולמה אימון מנטלי?
אתה יודע, דיברתי על זה בפרק שאני הקלטתי לפודקאסט שלי, ואמרתי, אני רוצה שיבואו אליי אנשים שהכל בסדר אצלהם. שכאילו הכל בסדר. כאילו סבבה, למה לא למדתי משהו שעובד? למה? כי זכרתי אותי. כשאני באתי לקורס, באתי בשיא שלי. בשיא האמונה שלי גם בעצמי עכשיו, אתה מבין? שזה היה הדבר שהיה חסר לי. האימונומנטליה, אתה מכיר אותי שנים, אתה יודע שזה זה, אתה יודע, וכל מי שמסביבי יודע שזה מה שאני עושה. עד עכשיו פשוט לא ידעתי איך לארוז את זה ולמכור את זה למישהו בצורה שאני בוא, פעם הייתי אומרת, בוא נדבר, אוקיי, מה, איך אני, הקורס, הלימודים, ארזו לי את הדבר הזה ועזרו לי לשים מבנה על הדבר הזה שאני עושה, אבל בתכלס אני עושה אותו כבר שנים. אז זה שהלכתי לזה, זה לא מפתיע. מה שגרם לי זה השינוי באמונה, כי עכשיו אני יודע לא ב-50%, לא ב-60%, ב-150% שזה עובד. ואני רואה את זה עכשיו אם אני תמנים, יש לי בעין סקאלה כזאת של מסוגלות עצמית, של 0 זה לא הצליח, 10 זה בוודאות הצליח, ו-5 או שכן או שלא. הם מתחילים למטה ולאט לאט עולים. זה מה שאנחנו עושים. זה הרעיון, תחזק את האמונה בדבר הזה שהוא אפשרי, כי אם אתה לא מאמין בזה, זה בוודאות לא יקרה.
איך מפתחים את האמונה הזאת? איך בצורה פרקטית? אני מאמין שאני, לא יודע מה, יבשים את כל החלומות שלי, סבבה. אני אומר את זה לעצמי כבר שנים, אני שגם מאוד מאוד מאמין בזה, אבל איך בן אדם שעכשיו יצא מהצבא, התגרש, התחתן, עבר איזשהו משהו, רוצה לעשות איזשהו שיפט והוא אומר וואלה, לא מאמין שאני מסוגל גם.
אז בוא אני אגיד לך משהו, אמרת רגע שחלומות שאני לא מגשים, נכון? אמרת משהו כזה, כאלה שאני לא יודע להגשים, שאתה מאמין אבל אתה לא מגשים.
כן.
אז אתה לא באמת מאמין בפנים.
אוקיי.
אוקיי?
אוקיי.
זאת אומרת, גם אני שנים אמרתי, אה, אני זה, אני זה, אני זה, אני זה, אני זה, אבל משהו בפנים לא באמת האמין. כי אם הוא היה באמת מאמין, זה היה גם מתבטא החוצה. אבל אתה מבין על הקטע הזה, קודם כל. אז איך גורמים לאנשים להאמין? בדיעבד, כמו שאתה יודע, אני בן אדם של מספרים, אני בן אדם של מדע. אני אוהבת, ואני מבינה משהו כשמסבירים לי את המדע שעומד מאחוריהם.
רציונלי.
כן, ואני גם מסבירה ככה. בגלל זה אני אוהבת את מל רובינס, שככה היא מסבירה את המידע, בגלל זה התחברתי אליה. כי ככה המוח שלי מתרגם את זה בצורה שאני יכולה גם ליישם את זה בצורה עקבית, כי יש לי סיבה, אני מבינה. אז התחלתי הרבה בתקופה האחרונה, אתה יודע מה, יכול להיות שאתה זה שזבקת לי פעם ראשונה את השם ג'ו דיספנזה? יכול להיות. יכול להיות.
אמרתי את זה ביוטיוב, כן, אבל לא נדע להלדיע אליו כמות.
לא, כן. אבל זה כל מה שצריך, אתה מבין? ככה יש לי גם עם כל דבר, אני שומעת איזה פיסת מידע וזה כל כך מעניין אותי שאני אח שלושה ימים לחפור את זה באינטרנט בשביל כאילו. אוקיי, אז התחלתי עם הדמיות בגדול. מה זה אומר? מדיטציות, הרי מה אמרנו קודם? אנשים לא מתעסקים במה הם באמת רוצים. אז גם לא רק במה אתה באמת רוצה, אלא בוא נהפוך את זה לתוכנית פעולה. איך מגשימים מטרות? מה אני מלמדת? כל העבודה שקורית פה בקליניקה המהממת שלי.
זהו, וואו, אתה אוהב את צהול?
אני? מה?
צהול.
אז כל העבודה שאנחנו עובדים פה זה איך אנחנו מגדירים, העבודה היא, אני מגדירה את עצמי היום כמאמנת מוח ותודעה.
וואלה.
כי אנחנו, זה מה שאנחנו עושים, אנחנו מכניסים לעצמנו, השינוי הוא במוח, זה המנטלי בעצם, השינוי הוא בתפיסה שלך. אז קודם כל בוא נגדיר את המטרות בצורה שמפעילה את ההתנהגות האנושית.
ללכת עם משהו שכבר זה הטבע שלנו.
לא, אנחנו רוצים לפעול, נכון? יש מטרות שאנחנו נכתוב אותן שלא יגרמו לנו לפעול. אם אני ארשום לעצמי שאני רוצה לרדת 10 קילו בשבוע הקרוב, זה לא משנה כמה אני שוקלת, זה לא משנה איפה אני נמצאת, אין מה לעשות עם זה, גם אם אני לא אוכל כל השבוע, זה לא יקרה. כאילו, גם אם אני אתאמן מהבוקר עד הערב, זה לא יקרה.
כבר הרבה חבר'ה שבאים, אני רוצה 50 אלף שקל בחודש הראשון שיבואו כדי לפעול.
בדיוק. עכשיו, זה גם, יש חוקים. יש חוקים לאיך לכתוב את זה, חופש כלכלי, גם. מה זה חופש כלכלי בשבילך? לא, לא, לא, רגע, בוא נתחיל לפני. אז קודם כל, יש צורה שאתה כותב את המטרה שגורמת לך לפעול, מוטיבציה לפעול, וזה מה שקרה, הנה, עם החוברת, מה שהראיתי לך עכשיו. בואו נספר לך את הסיפור הזה. אוקיי. פעם אחרונה שהייתה לי מטרה, אז אמרנו, אני קצת קופצת ממקום למקום, אז אני אסדר את זה ואז אחזור. תמיד, כמו כשלכל חברה בעולם ולכל עסק, צריך להיות מטרות מחולקות בצורה הזאתי. לכולם יש תוכנית לטווח הרחוק, נכון? חמש שנים, שלוש שנים, עשר שנים, זה תלוי במטרה עצמה. אבל לכולם יש תמונה שהם מסתכלים קדימה. אחרת איזה עסק הזה לא, אין לו סיבה להתקיים. בנוסף, יש גם מטרות חודשיות, נכון? יש מספרים שצריך לקרות החודש, סוחרים חדשים שצריכים לקחת, לקנות סחורות, להוציא, להכניס, שיוו, יש מטרות חודשיות שצריך, שבכל סוף חודש מודדים אותן. וכל זה נגזר לפעולות יומיומיות של דברים שעושים שמקדמים אותך לשמה.
אוקיי.
החיים שלנו אמורים להתנהל באותו אופן. תמיד צריכה להיות לנו מטרה של תמונה לטווח רחוק, לאן אני מגיעה, משהו לשאוף אליו, משהו לקום בבוקר, משהו שיעשה לך טוב. עכשיו, פה אנחנו צריכים גם משהו גדול. זאת אומרת, אתה לא יכול להגיד לי עכשיו שבעוד חמש שנים עברתי לדירה יותר גדולה. אתה מבין? זה כאילו... יכול להיות שאתה במצב כלכלי גרוע, לא אתה נניח, מתאמן, מתאמנת, שהוא מצב כלכלי ממש ממש גרוע, אבל לשאוף שייקח לך חמש שנים להגיע לדירה נורמלית, זה לא מספיק גדול. כן. לא עובד.
את חווה את זה עם אנשים שהם נמוך מדי?
חד משמעית.
וואלה.
כאילו, לטווח הארוך נורא קשה לנו להעריך, ולטווח הקצר להפך, אנחנו חושבים שאנחנו נהיה מסוגלים ליותר. אז קודם כל תמונה, יש את החוקים, אז התמונה על הטווח ארוך צריכה להיות קיימת לכל אחד בכל מצב.
איך מגדירים אותה?
שוב, גר זה לפי חוקים שמניעים את ההתנהגות כמו שאמרתי, אז רגע בואו נפרק קודם כל את הטווחים ואז ניכנס לעומק. אז יש לנו את הטווח הארוך שהוא אמור להיות משהו שהוא מפוצץ. משם אנחנו גוזרים טווח קצר, טווח קצר 30, 60, 90 יום, שוב תלוי במטרה. יכול להיות שזה לחתונה, לרדת במשקל עד חתונה מסוימת או... לא יודעת, יכול להיות שעד תאריך מסוים הקורס שלך עולה לאוויר, או הפודקאסט שלך, או מה שלא יהיה, אז צריכה להיות מטרה קצרת טווח, וממנה אנחנו חייבים לגזור פעולות יומיומיות. הגיוני, נכון?
נשמע הגיוני.
עכשיו, גם המטרות אמורות להיות כתובות בצורה מסוימת. אנחנו לעולם לא נגביל את התאריך. סליחה. זאת אומרת, אני רוצה לקנות בית, נניח שהתמונה הגדולה שלי זה בית ראשון בבעלותי, עם אשתי והילדים, אני מדברת על גבר כאילו, שאתה גבר רווק שמסתכל על זה חמש שנים, אחלה מטרה והכל, אז עד מתי זה קורה? אז אנחנו לא כותבים, בשנת 2028 קניתי את הבית. אז קודם כל, עד שנת, עד סוף שנת 2028.
זה כותב שוב את זה.
אני פותחת ואומרת, בדיוק, עד שם עכשיו אני כבר כותבת את זה בזמן עובד. חמש שנים עברו, לא אני קונה את הבית שלי, אני גר בבית שלי, זה לא קניתי, זה לא זה, אני גר בו. אנחנו מדברים על סיטואציה שהכל כבר מתקיים. בעוד חמש שנים, שוב, יכול להיות שאצלו הוא בדיוק הכיר את האישה ומתחתנים, אז החלום הזה הוא שלוש שנים, כי הוא יודע שזה יותר ריאלי לו. אז זה גם צריך להתאים לאותו הבן אדם, יכול להיות שלו החמש שנים זה קצת רחוק מדי. אבל צריך להיות טווח רחוק.
אז אנחנו מכוונים שלוש, חמש שנים? שלוש, חמש, עשר, עשר שנים?
זה יכול להיות גם עשר, כן. אם אתה ילד ואתה רוצה להיות שחקן בבאוסה, אתה בן שמונה.
ואני מדבר...
עשר שנים, לא?
אחרי הפעולה בעצם שאני צריך, אני כבר נמצא בתוך חוצי עסק. כמו שאמרת, אני כבר גר בבית, אני כבר מנהל את העסק, לא פותח עסק, אני מנהל את העסק, אני מתפרנס בכבוד מהעסק וכן הלאה וכן הלאה.
ספציפי, ספציפי, לא. אנחנו מדברים על... אנחנו עושים תמונה על משהו אחד בדרך כלל. ואמרת נגיד, אני גר בבית הזה עם אשתי, אז בא לך יותר ספציפי, זה בית קרקע עם שתי קומות, והחצר מספיק גדולה בשביל שאני יכולה ספציפי בפתע הזה.
ככה הסיכוי של זה להתממש.
בדיוק. והתמונה הזאת היא משתנה כל הזמן. זאת אומרת, החמש שנים שהוא חכם עם ה...
זה מעניין, כי אני תמיד מכוון, יש איזשהו... להיכנס לאיזושהי תבנית שהיא המושלמת, לקחת את כל מה שכל המנטורים כל הזמן אומרים לי ואני אמור להיות בתוך איזשהו גרף סופר סופר יציב, התקדמותי, שאני גם יודע תמיד מה הוא יהיה, אבל הפועל אתה אומרת רגע, הדבר הזה משתנה, זה משתנה כל יומיים, זה משתנה כל שעתיים, זה משתנה, מה, אחרי עוד חמש שנים אני רוצה את זה בנקודת זמן הזאת, יכול להיות שעוד יומיים אני ארצה משהו אחר, או עוד שבועיים אני ארצה משהו אחר, אני חושב שאני ארגיש לא בסדר עם עצמי. כי אני כל הזמן משנה את זה או לא מספיק רציני לגבי זה. איך משנים תמונה לטווח ארוך? או למה בשם?
בוא, מותר להיכנס עידן?
תמיד.
יאללה, עכשיו אנחנו רגעים לגוד סטאפ, אוקיי? בוא ניקח את עידן שלנו שנה אחורה.
או, כן.
כמה זמן אתה עם לילי?
שמונה חודשים.
שמונה חודשים. עידן שלנו שנה אחורה. מה היה התמונה, ודיברנו על זה, אז שמעתי לך. מה זה חמש שנים שלך כרגע? אני חושבת שהיית בתקופה טובה בעסק, שהרגשת שאתה במקום הנכון. כן. למרות שעשית שינוי מאז, אבל באותה תקופה הרגשת שאתה בשיא שלך.
כן.
מה היה חסר לך?
בחורה.
זוגיות. לא בחורה.
זוגיות.
זוגיות טובה.
נכון.
נכון?
זוגיות טובה.
זה היה הדבר הזה שהיה חסר לך. ודיברתי איתך על התמונה הזאתי, ואמרתי לך, בוא נדבר רגע על התמונה. יש לך אישה, נכון? אנחנו מדברים על חמש שנים קדימה. אולי כבר יש ילד? ילדה? ואמרת לי, יכול להיות, נכון? נכון. ואמרנו, אוקיי, מה אתה לבד? אתה אוהב את הזה? אולי אתם מטיילים יחד בעולם? ואני לא יודעת אם אתה בכלל זוכר את זה שעשינו את זה, כן? ואמרנו שבעוד חמש שנים, אתה ואשתך, עכשיו אתה לא יודע מי זה אשתך, אתה לא יודע מה היא תעשה, זה לא שלך, זה לא רלוונטי. זה לא אמור להיות בתמונה, היא צריכה להתאים לך ולהיות שבעוד חמש שנים אתה רוצה לנסוע איתה לטיול הזה, זאת אומרת חמש שנים מהיום אתה רושם תאריך של עד 2028, אז היה מספר אחר אבל לא משנה, עד תקופה מסוימת, יכול להיות שכבר הכרת מישהי אז אולי זה יותר קצר, שוב, אבל אז היית רווק, אז בעוד חמש שנים אתה ואשתך, עד כמו שאמרנו, לא בעוד חמש שנים, אלא עד התאריך המדויק הזה, אני ואשתי, אתה מדבר כבר, אתה נשוי.
כן.
למרות שהיית רווק ואין לך זוגיות. אני ואשתי והילד שלנו, אתה לא צריך לסיים שם, כי עוד אין ילד, ילדה, זה גם יכול להיות פתוח, שתדע אלפה כמה זה צריך, אם מעניין, צריך לבדוק את הנושא הזה, אם אתה חושב ילד או ילדה, עד למה זה מדויק, אם כמה אפשר להזמין את זה, או על הביקור ללכת לרופאים ולבקשת.
אני ושלושת התאומים שלי.
אני ושלושת הזוגות היפים. ואז אתם נמצאים בתאילנד, או סתם לצורך העניין בחו"ל, בטיול של שלושה חודשים, וזהו, זו התמונה. כן. עכשיו, מה אנחנו עושים עם הנקודה הזאתי? יש חוקים גם לקצר, יש המון חוקים, אפשר להיכנס לזה שעות, אבל מה אנחנו עושים עם התמונה הזאתי?
לוקחים ופרקים אותה ל-30-60-90, מהטבות טווח קצר.
בדיוק, אז מפה, כדי כאילו, אם יש לך את הדברים שעובדים לך, כן. שזה עבודה וזה פחות אתה צריך, אתה יודע לעשות את המשימות, אני מניחה שיש לך שם תמיד את המשימות הקצרות והארוכות, כבר תשים לב לעסק אתה עושה. ואז מפה אנחנו צריכים את הצעד הראשון האפשרי, כי אתה מדבר על אישה, על נישואים, על זה, אבל יכול להיות שעכשיו, שוב אני לא מדברת עליך ספציפי, אבל יכול להיות שהבחור הרווק הזה, שזה מה שהוא רוצה, הוא בכלל לא יוצא לדייטים.
כן.
כאילו הוא בכלל לא, הוא כאילו אולי רואה מישהי בעבודה שמוצאת חן בעיניו והוא לא מציע לה והוא... אז מה יהיה הצעד הראשון שלו?
להתחיל לצאת לוויג, להכיר יותר. זה וויג, זה כלום. לחפש שיטח.
אז הנה, פה אנחנו נכנסים לחוקים של הטווח הקצר, אוקיי? אז עכשיו בוא נקבע 30, 60, 90 יום, שוב, זה הוא מחליט. בתאריך שהוא יחליט, זה מה שיקרה. זה מוכיח את עצמו פעם אחרי פעם, אני מבינה את זה יותר מזה.
זה תמיכה מוחלטת.
אמונה מוחלטת, כי זה מה שגורם לך לפעול. אז הוא כותב לעצמו את ה... אם אתה במקום הנכון ואתה עושה את זה נכון כמובן. אז הוא כותב לעצמו שעד לחודש הבא, נניח אנחנו היום ב-25, אז עד לסוף פברואר הצעתי לשלוש נשים לצאת איתי לדייט. עכשיו, בשבילו זה הרבה. בשביל מישהו שירצה למלא לדייטים, פשוט לא מצא את האישה הנכונה, זה לא רלוונטי. המטרה אמורה להיות אחרת. אבל שים לב, שמנו משהו פה, הוא תלוי רק בו. כן. הוא לוקח אחריות עליו. אם מישהו אחר קובע את זה עבורו, הוא לא יעשה את זה. הוא צריך לקחת את זה עם אחריות. אתה מסתדר לך השלוש ושזה מוגזם לחודש? אם תגיד לי שזה מוגזם, אז לא. כי לא הצעת למישהי לצאת כבר שנה, אולי אחת?
כן.
כי זה מה שנוח, נפלחו שם.
אבל תקרא לי שיתפוס לו את המציאות. ציוד של מחר בבוקר שהוא, אז אני שנייה רגע שואל שאלה בהקשר הזה, שמתי, דיברנו על שלוש דייטים, נכון, זה ששמתי את זה, זה לי אומר מחר בבוקר אתה צריך להתחיל עם מישהי ברחוב, איפה ההקשר של זה לרמת המחר בבוקר?
אז הוא צריך לפרק את זה, אז יש לנו את ה... זה הטווח הקצר, ומפה אנחנו מפרקים את זה ל... שוב, בתהליך האימון... עוד משהו שאנחנו מדברים על מטרה של טווח קצר. לפעמים יש לנו מטרות שרק אם נשים אותן על הנייר הן יקרו. הסיבה שהן לא קורות הן דחיינות. זאת אומרת, יכול להיות, אתה לא אבא, אני אקח דוגמה שלנו, שלי כהורה. נניח שאני רוצה לרשום את הבן שלי לאיזשהו חוג, אוקיי? אבל כדי לרשום אותו לחוג, אני צריכה לקפוץ לבית ספר שפתוח רק בין 4 ל-6 בערב ולהיפגש עם מישהי. אחר כך אני צריכה ללכת להוציא צ'קים, כי נרשמים רק בצ'קים לזה. סתם, כמה תפקידים, אבל אני לא עושה את זה, כי כל פעם אני יושבת בערב ומדברת, אוי, שנו, עוד פעם לא רשמתי אותו לחוג. אז תבוא אליי, אני אסביר לך איך כותבים מטרה כמו שצריך. עד ל-15 לשני, אני רושמת את הבן עם השם לחוג כדורסל, עם הכל מפורט, תרשום את זה כמו שצריך. ותראה איך זה קורה, כי אז אתה צריך לפרק את זה לפעולות, תכניס שלוש פעולות ליומן ואתה יודע מראש שאתה עושה אותן, זהו, העסק את ההישג הזה.
אני חושב שאפילו יותר מזה, זה שזה מפורק לי בכתיבה ואולי אני אפילו קורא את זה פעם ביום, פעם בשבוע, לא משנה מה, קשה לי מאוד להתנגד לזה, כי זה מאוד ברור לי שאת אומרת לי לעשות את זה ביום ככה וככה ולנסוע לבית ספר ולדבר עם המורה הזאת והזאת, זה כבר לא לרשום את הילד לחוג, זה מתישהו אני יכול לעשות.
נכון. פירקת את זה לפעולות, כל מטרה אפשר לפרק לפעולות.
אוקיי.
אז יש משימות שפשוט תרשום אותן, ומפאת הדחיינות, מהעובדה שהדחיינות זה הסיבה שהם לא קרו, כתבת אותם נכון, פירקת את זה, גיבית את זה לפעולות, נגמר, סליחה, נגמר, וזה פשוט מתממש. אבל אז, איפה אני נכנס לתמונה? במקום שאתה מגדיר את ההישג הקצר שלך, וראית, זה יכול להיות משהו מאוד מאוד קטן, למרות שהתמונה הגדולה היא ענקית. אנחנו צריכים צעד ראשון. קטן מאוד, מה שנוח לך.
פה יש נקודה שהרבה, תקני אותי אם אני טועה.
בדיוק. תגיד שהבינו על מה אנחנו מדברים, כי אני לא מבינה את הלטו.
הם אומרים, כאילו מה שאני חווה מהרבה חבר'ה שעברו לי בעיניים, זה רק כשהכל יהיה מוגדר ומסודר לי, חמש שנים קדימה, שלוש שנים, והמטרה תהיה מאוד גדולה וכולי, ויהיה לי בונון לפרוט, ועד ש... כל התנאים יתממשו בעולם, רק אז אני אעשה את הצעד הראשון. למה זה טעות? או, האם בכלל זה טעות?
תראה, בסופו של דבר, מה אנחנו רוצים בחיים?
להתקדם. אושר. אושר, אוקיי. באלף.
למה אתה רוצה קשר, כסף, למה אתה רוצה אישה, למה אתה רוצה זה? כי אתה רוצה להיות מאושר.
כן.
That's it. אז כן. אתה יכול להיות מאושר עכשיו. זה הטריק, אנחנו כולנו לא עושים את זה, זה העניין. כל הדברים האלה שאתה אומר, הנה אני אצליח כשזה יהיה, כשזה יהיה, כשזה יהיה, כשזה יהיה, צריך להיות מאושר עכשיו, ככה מושלמים שפע, דרך אגב.
מעניין, קראתי השבוע משפט מה זה חזק, ש-money can't buy you happiness, but happiness for sure will make you money.
וואו, נכון.
כאילו, אם תהיה מאושר עכשיו, אתה כנראה תעשה את הדברים בצורה יותר חלקה, יותר בועט, תעשה גם את הדברים, תהיה יותר באנרגיה, מאשר למשוך כסף לתוך החיים שלך.
בדיוק.
והרגע שאתה מתנה את זה בכסף, יקנה לי, כמו שאתה אומר, קשה יהיה משהו, וקשה יהיה משהו, וקשה יהיה משהו, אני שומע כאן העברת אחריות.
תמיד תרצה עוד משהו אבל גם. זה גם לא סתם יהיה קשה.
בדיוק.
וגם כשיגיע ההישג הזה, אז תתרגש ממנו שבוע שבועיים, וזה ייגמר, ותחפש את הקשה הבאה. זה הטריק, להיות מאושר עכשיו. אבל רגע, אנחנו נעצרנו בלמה צריך, כאילו, יש מטרות קצרות טווח שכשאתה מגדיר אותן, זהו, נגמר הסיפור, אפשר, אתה מתממש, כן. אבל יש מטרות שאתה שם אותן, שיש משהו שמונע ממך. זאת אומרת, יש אמונה שמנהלת אותך, שליוותה אותך, שבמהלך החיים שלך התגבשה בגלל האירועי חיים שלך, שמונעת ממך להשיג את הדבר הזה. וואלה. זאת אומרת...
איפה את רואה את זה אצל המתאמנים? כאילו, מה האמונה הכי מקובלת? או הכי פופולרית?
אין הכי מקובלת. יש מגוון שלם. אתה רואה את זה שמצליח, שכסף זה לא האיש הוא שלו, אבל הוא לא מצליח כרגע. הוא בפחד קיומי, והוא כאילו, אם הוא מייעץ... אסור לו ליהנות, אסור לו ללכת לים ולבלות עם החבר'ה, אין, אם אני אעצור, אם אני אעצור, על עמנו הוא יתפוצץ. עכשיו הוא, ויח יפה כפר עליו. ולעומת זאת יש מתאמן, מתאמנת, לא רלוונטי, שאם היה להם את החיים שלו, הם עכשיו משתתפים פה על הרצפה בשביל שיהיה להם את החיים שלו. אתה מבין? אז זה פער.
כל אחד עם ה...
כן, אז כאילו אצלו זה רק לעצור, אצל השני זה לא, כאילו אני לא משנה מה אני אעשה, אני תמיד אדוף אחרי הזנב שלי, אני אשרוד את החודש.
מאיפה זה יפה?
זה מילים של תמיד.
ומה גם נשרש, איפה זה תופס אותו, כאילו איפה זה נטמע בהם כל כך חזק? ויש שמפרקים את זה.
המון דברים. אז זהו, שמה שאנחנו לוקחים זה שאנחנו מפרקים את הסיטואציה הזאתי. כי זה חוזר לך בהמון המון המון דברים בחיים שלך. זאת אומרת, הפרדיגמה שלי היא שאני למשל, האמונה המקבילה שלי... מה זה פרדיגמה? פרדיגמה זה האמונה המקבילה. אוקיי. זה קטע כי פעם ראשונה ששמעתי בספר של קווי, סטיבן קווי, Seven Habits of Highly Effective People. אז שמעתי את זה באנגלית, והוא כל הזמן אמר פרדיים, פרדיים, פרדיים, ועבדנו עם אורן אז, אמריקאי, זוכר? שאלתי אותו מה זה פרדיים, כי הלכתי לאינטרנט, לזה, ורשם לי פרדיגמה. יופי, תודה רבה, לא הסברת לי מה זה פרדיים. והפרדיגמה זה מילה, לי זה כבר זורם, אני יודעת שזה לא מצלצל, זו אמונה מקבילה. אתה מאמין שכאילו, אם אתה צריך לרצות אנשים בשביל שיאהבו אותך. אין לי סיבה לדבר כי גם ככה לא יקשיבו לי. אני לא יכול לעצור כי אז העולם יחרב עליי.
וזה מושרש בנו מכל תהליך ומכל האירועים שעברנו בילדות, בחיים, במשפחה.
לכל אחד יש את הדברים שלו. אוקיי. זה יכול לבוא מהמקום שככה היה או מהמקום שאתה רוצה ההפך. זאת אומרת, זה לא בהכרח, אתה מבין מה אני אומרת?
כאילו, או שאתה רוצה שיהיה לך כמו שהיה, או שהכי רחוק מזה.
או שאתה רוצה את ההפך. אז אין לזה חוקים. העניין הוא שרציונלית אנחנו מבינים שזה לא הגיוני. כן. אנחנו מבינים שהאמונה הזאת היא לא נכונה, אנחנו עדיין פועלים מתוכה.
למה?
כי זה מושרש בנו. וזה מה שאנחנו עושים, הרעיון הוא למצוא את האמונה הזאת, למצוא את הדבר הזה שמפעיל אותנו, והדבר הראשון שאנחנו עושים זה רק מתבוננים, כי אתה לא יכול לשנות משהו ש-20, 30, 40 שנה ברגע. אבל תתחיל להתבונן, תתחיל לראות מה יש לך להפסיד מזה, ולאט לאט אתה מתחיל להבין שזה מפריע לך. אז אנחנו מנסים להחליף את האמונה במשהו הפוך, ועובדים על המוח, זה מה שאנחנו עושים.
איך נראה התהליך? מגיע אלייך בן אדם, תכף דוגמא, מגיע אלייך בן אדם, אומר לך, בגלל שאני הבכור בבית, תמיד היה לי את כל האחריות בבית, והייתי צריך לשמש דוגמא אישית, והייתי צריך... הייתה בלי דיבור לכולם ואף פעם לא דאגו לי ואף פעם לא שאלו אותי אם בסדר והכל וזה והאמונה שלי אומרת שבשביל להצליח או שנתקדם שנמצא את הזוגיות שלי אני חייב להיות זה שמוביל אני חייב להיות האחראי אני חייב להיות זה שדואג לכולם. ולא בא לי לעשות את זה ואני רואה שאני לא לוקח אחריות ואני רואה שאני לא עושה את הדברים ואני רואה שאני מפחד מזה. ואני לא רוצה להשתחרר מזה.
אז קודם כל דחי בסרט שהוא בא ויודע להגיד לי את כל הדברים האלה.
דן אתה עושה את זה מהראשון.
כאילו אני בשיחה משמענה אז לא מצליח. ממש שכיחתי שדיברת ככה, כי עם השיחה הראשונה הם אומרים הרבה את הפרדיגמה באיזושהי צורה לא תמיד, ואני קולטת את זה ישר, אבל זה לא יעזור שאני אגיד להם.
מאוד בסדר.
זאת אומרת, אם אתה לא מבין את זה בעצמך, אתה יודע כמה דברים ניסית שאמרו לך, לא, אל תעשה, אל תעשה, זה לא יעבוד, אבל כשניסית הבנת, ואז באמת לא תנסה שוב, כי למדת. כן. אז הם לא יודעים את זה, גם אני לא ידעתי את זה. וכשהייתה לי בהתחלה כתבתי משהו שהיה נראה לי והוא התחדד והוא התחדד ופתאום זה היה כמו אה, כאילו הערה כזאת שראיתי אור נפתח שכאילו וואי כמה זה מנהל אותי ושנה וחצי אחרי זה הרעיון הוא שאנחנו לומדים לפעול למרות האמונה שלנו, לשכנע את עצמנו שזה בסדר, שיהיה בסדר גם אם כאילו זה יכול, זה הרעיון, ללמוד לשכנע את עצמנו שיהיה בסדר. ואתה תופס את עצמך בעוד דברים ועוד דברים שאולי זה קצת פחות רלוונטי להתקדמות שלך, אבל עדיין אתה יכול לשפר משהו בחיים שלך אם תשים לב שהפרדיגמה גם פה מנהלת אותך.
זאת אומרת, הדבר הראשון זה לפתח לזה מודעות, להתבונן כמו שאמרת, רגע, אני מניח גם שיש איזשהו תהליך דיוק, שבסוף מתנקז לאיזשהו משפט מאוד מאוד ספציפי. נכון, אם יכלנו לעבוד איתם מאוד חזק. אני חושב שגם דיברנו על זה, יש לי כמה שדי ברור לי מהם, שהקטע המצרי זה ש, כמו שאת אומרת, באדם רציונלי, שיבין בצורה רציונלית שיש לך משהו שעוצר אותך, שזה נראה לי כולם מבינים, אבל רגע קוראים לזה שם, פרדיגמה, וככה זה נראה, וזה מושרש פה ומושרש פה, אוקיי, ואני רוצה להגיד, אוקיי, הבנתי, לא יקרה יותר. אבל זה כן קורה.
לא, זה לא לא יקרה יותר. זה יקרה שוב ושוב, אתה צריך לפעול לפי זה, ובקטנות. זאת אומרת, אם כמו שאמרת, הנושא של האחריות ושל הזה, אז אוקיי, מה אנחנו יכולים לעשות? אולי נמאס לך להיות זה שמארגן את הארוחות יום שישי, סתם אני זורקת משהו, זה הכל זה. אז אתה בא ומדבר עם ההורים ואומר, תשמעו, קשוח לי, טה טה טה טה טה, בוא, או אפילו עם האחים, תקשיב לי, אני עשיתי את זה, אני רוצה שתיקח את זה עליך. אז זה השלב הראשון, כי הוא משהו קטן, כי אנחנו לא יכולים להתפוצץ עכשיו, כי אתה עדיין מנוהל מעצמך. אז אנחנו שמים את זה כמטרה של עוד חודש. אז יש לך חודש לדבר עם אחיך, לדבר עם אחותך, לדבר עם אמא, לדבר עם זה, ולסגור משהו שאתה יכול לחיות איתו. ואז השלב השני שנעשה, הנה התמודדת ולקח לך חודש, בהתחלה לא דיברת, שבוע ראשון אתה לא דבר עם אמא, כי אתה לא נעים לך. שבוע שני אתה גם מדבר ואז אתה... לאט לאט אתה תדבר.
אז כמו שאמרנו, אתה הגיע השבוע האחרון, אתה יודע, היה לו מה לעשות.
כן. והשלב השני זה בוא נוריד עוד משהו, בוא נקבע שמעכשיו כשמבקשים לך מזה, אתה אומר, אוקיי, אני יכול לעשות, אבל רק שבוע הבא. אנחנו מכניסים לו את הגבולות, ואנחנו לא עושים דברים מאוד מאוד גדולים, אלא כל פעם דברים קטנים, דברים שהוא יכול לעמוד בהם.
איך נראה בן אדם שהשתחרר מהפרדיגמה שלו?
אין דבר כזה.
אין דבר כזה. אז אין דבר כזה. אמרת, אני מודע, עשיתי צעדים, אני מרגיש שזה כבר לא מנהל אותי.
אתה פשוט פועל.
אם אושר...
תראה, שוב, השאיפה לשלמות אין, לא קיים. גם אלה שמלמדים אותך לעשות, אני, הנה, דוגמה לך למה שהיה לי עכשיו. המלחמה. הפעם האחרונה שהיה לי הישג קצר טווח, היה לה פודקאסט שלי. עד השלישי לעשירי 23, הפרק הראשון שלי עולה לספוטיפיי. וככה היה. היינו בחו"ל, אני ובעלי, ליום הולדת, והשגתי את ההישג, את ההישג טווח קצר שלי, ואני מאושרת ואני בהיי, וחזרנו לארץ והתחילה המלחמה. ובהתחלה המתאמנים שלי הפסיקו, שלא נדבר על מתאמנים חדשים, גם אלה שבאים לא רצו לבוא, עצרנו. שבועיים בכלל אני לא זה. עברה תקופה, חזרו מתאמנים, מתאמנים חדשים, מתחילים לעבוד טה טה טה. פתאום אני קוראת, רגע, אין לך, אין לך. את אומרת להם שאין להן, את אומרת להם שאין לך, איפה ההישג הקצר טווח שלך? ופתאום אני קוראת שמה שמפריע לי זה החוברת הזאתי. החוברת נייר שאני מדפיסה להם, שהיא מנוהלת מהפרדיגמה שלי, שזה אמור להיות מושלם וזה אמור להיות נוח וזה זה, שבמשך שנה וחצי מאז הלימודים עוד לא הדפסתי חוברת ואני מביאה איזה משהו עלוב. אז הנה, עכשיו שהיא לא פה, רציתי להראות לך. אז כתבתי על המסך של המחשב, רציתי לכתוב תאריך, ותשים לב, הרי לפעמים התאריך הוא מבוסס על משהו, נכון? כן. אמרנו קודם. אמרתי חודש קדימה, מאני חושבת שהיה כבר סוף החודש, נגיד 28, ואז באתי לכתוב עד ה-28 לראשון, ואמרתי לו, 24 לראשון. למה? כי זה יפה. 24 לראשון, 24. אין פה, לא מבוסס על כלום. ומה שקרה זה שהתיישבתי על המחשב, יושבת על ה... יש לי תאריך, אני יושבת לעבוד. ועוד פעם מעט פרדיגמה שלי, אני פועלת מהאמונה שלי, וזה לא מושלם לי וזה לא מצליח ואני מפסיקה. ואני מתיישבת עוד פעם וזה לא מושלם לי וזה לא מצליח ואני מפסיקה. ועובר שבוע ועובר שבוע וחצי ולא עשיתי כלום. אז אני מרשה לעצמי לדחות את התאריך. אתה זוכר שאמרתי לך? כמה זמן שאתה קובע לעצמך, זה הזמן שייקח לך.
בכוח על, מה שאת אומרת.
פתחתי את הדלת, כי ראיתי שאני לא מצליחה ואמרתי, אני רוצה לעמוד בזה, אני רוצה באמת שזה יקרה, ודחיתי עד סוף החודש, אני לא יודעת איפה כתבתי את זה, מעניין, אני צריכה למצוא את זה. כתבתי במקום אחר, עד סוף החודש מגיעה החוברת מודפסת מהדורה הראשונה. אתה היית אצלי ביום שהתחלתי, זוכר? ישבתי על החוברת וזה נמשך יותר מזה ושמתי דברים בצד כי עדיין ה... האמונה שאתה מנהל אותי, אני כן רוצה שלמות ואני כן זה וכן זה ויצא הזה וביום חמישי הייתי אמורה לשלוח את זה ועל משהו קטן שהפריע לי לא שלחתי וחיכיתי ליום ראשון בסוף היום, נסגר יום עבודה, שלחתי כאילו את התשלום ואת הזה, סגרתי ביום ראשון כשהתאריך הוא ליום רביעי, זאת אומרת ביום שני הם מקבלים את ההזמנה שלי ואני מצפה שזה יגיע תוך יומיים בדואר וואלה, אתמול הייתי באמונה, אמרתי לבת שלי, אני לא בבית היום, ולא התקשרו אליי להגיד לך שמגיעה החוברת, אבל אני יודעת שפתחתי את הדלת, ולא הגיעה אתמול החוברת. והבוקר אני יושבת באימון הראשון שלי, ואני מספרת לו להתאמן, וזה לא קורה, ואני יושבת באימון השני, ואני מספרת לו, ופספסתי שיחה בטלפון, ופתאום אני שומעת משהו מעבר לשער, או מישהו זורק משהו. מסתכלת עליו, אמרת לו, החוברות?
גדול.
הוא אומר לי, אולי אני פותחת את הדלת ואני רואה קופסה של עותקים של הזה זרוקה על הרצפה, שאולי הצליח להשיג אותי, אז הוזרקתי אותה מעבר השער.
את חושבת שבגלל שנתת תאריך שהארכת את זה לחודש זה התהלך ביום בעצם?
כן, כן, כי אם לא הייתי פותחת לעצמי את הדלת ביום חמישי, שוב, זה לא קסם, ביום חמישי לא הייתי מוותרת לעצמי ואומרת, אני אחכה ליום ראשון.
חיבלת לעצמך.
כן, אבל הכל בסדר, זה לא שה-24, אם ה-24 היה תאריך שאני מתחילה עם עשרה מתאמנים חדשים, תאריך ותהליך ששילמו לי, אתה יודע, משהו כזה.
כן.
אז אם הייתי שמה את התאריך הזה עם משהו שעומד מאחוריו, זה היה יותר חשוב.
כן.
אבל לא היה פה שום דבר מאחורי, זה היה רנדומלי, אז הרשיתי לעצמי.
בגדול.
וברגע שהרשיתי לעצמי, תראה נו כמה.
אז מה שאת אומרת, אני שומע כאן הרבה דברים, בעיקר אני שומע ש... קודם כל מה שאתה אומר זה מה שיקרה, שזה סוג של נבואה שמגשימה את עצמה.
משמעית.
וכשאתה מחבר את זה לאמונה עיוורת, לאמונה פרקטית עיוורת, שאתה יודע לקחת את החוקים ולהכניס מטרה ארוכה ולגזור אותה ולהוריד את זה ולהאמין בזה באמת, כי זה גם, כמו שאת אומרת, זה לא איזשהו משהו סופר מפוצץ שעוד שלושה ימים אני אמור להכניס ככה וככה, שבחיים לא עשיתי את זה. משהו שאני באמת יכול לראות את זה קורה. מאמין בזה, מדייק את זה ואולי גם משחרר את זה, זה הקרקע רואה. זה איזשהו כוח על להשגת מטרות.
זה מדע.
מטורף.
זה מה שאני אומרת, זה מה שאני מבינה. זאת אומרת, עשו המון מחקרים לראות כל הדברים האלה, כל מה שאני לומדת דרך אגב, לא המצאתי שום דבר. הדברים שעובדים קיימים מאות ואלפי שנים. הם פשוט לא היו חשופים אלינו כמו שהם חשופים אלינו היום בעידן המידע והכל נבדק מחקרית. זאת אומרת, אנשים בדקו, לקחו אנשים ונתנו להם בכל מיני ניסויים. אני לא אכנס עכשיו ספציפית כיוון שיש לי דוגמה קצת משעממת על ילדים ועל... אתמול דיברתי עליה, זה לא היה זה, אבל כאילו איבדתי את הכבוד שם.
זה קורה שנים. זה לא שום דבר חדש.
שזה קורה שנים ו...
אני רוצה לתת לך משהו מרחק בתוך הפרצוף.
נו.
אוקיי? יש לי שאלה קשה, יש לי סטייטמנט קשה. מגיע בן אדם, את אומרת אנחנו בעולם המידע, ו-ChatGPT ו-AI, והכל פתוח לכולם כל הזמן. ומגיעים אנשים, והשאלות שהם שואלים, זה שאלות של איך. זאת אומרת, מגיעים אנשים ואומרים, אני רוצה עכשיו לעשות 10,000 דולר, ניכנס ליוטיוב, נרשום how to make 10,000 dollars, 900,000 דרכים ועולמות בזה. עכשיו המודל הזה קיים תחינה לכולם, חופשי לכולם, ואנשים באים ומחפשים ובטוחים שחסר להם העניין הזה של איך, זאת אומרת איפה ללחוץ, איזה כפתור, איזה קמפיין, איזה מוצר, איזה זה, איזה זה. עכשיו כשאומרים להם שזה לא העניין הזה כי הוא עובדתי, הנה הידע בחוץ. ואחוז המיליונרים הוא עדיין האחוז הנמוך יותר. זה לא קורה לכולם, זאת אומרת זה לא עניין של האיך, זה לא עניין של הידע שחסר, יש את הידע. ומגיעים אנשים האלה ומנסים, ולא מצליחים כל הפועל וכולי, ומציגים להם את הצד המנטלי, מציגים להם את הצד הנפשי, רוחני, תהליך שאתה צריך לעבור פה, לפני שאתה עובר בסקילס, לפני שאתה עובר בזה, ואומרים, אה, זכרת. אימון מנטלי זכרת, אמונות מקבילות כל הדברים האלה, עזוב, רק תסביר לי מה לעשות, איפה ללחוץ, ואני אעשה את זה.
אבל זאת האמונה, זה בדיוק מה שדיברנו.
אוקיי.
אם הוא אומר אימון מנטלי זכרת, אני לא, גם אם אני אהפוך עולמות, הוא לא רוצה להקשיב לי.
אוקיי.
הוא לא מעוניין להקשיב לי.
אני שואל, יגיע בן אדם ויתחיל להיכנס דווקא לטכני, שנינו יודעים שזה לא יעבוד לו.
זה יכול לעבוד, טווח קצר, זה לא מחזיק מים. כמה כאלה אתה מצליח? אתה מכיר שהצליחת קטנה ואז כבר היא...
זה עוד יוגעניה.
יש.
לי ולך מאוד ברור שכדי להצליח, בטח לטווח ארוך, בטח לממש את הצורכה, ולהגיע לאושר בא', ואולי גם אושר בע', אתה צריך מים קצת סופר חזק, אתה צריך אמונה שזה דברים שהם רוחניים, הם למעלה, הם לא... אי אפשר להחזיק את זה, אי אפשר לגעת בזה. מה תגידי לבן אדם כזה? מעבר לזה שזה הפרדיגמה שלו.
אז זה בדיוק העניין, האי אפשר לגעת בזה. כמה אנחנו מתעסקים באי אפשר לגעת בזה? 95% מהזמן שלנו, יותר, 99.999, אנחנו מתרכזים במה שאנחנו רואים, במה שאנחנו שומעים, במה שאנחנו מריחים, במה שאנחנו אפתועמים, מה שאנחנו יכולים להרגיש בחושלה שלנו. אבל מה רלוונטי מתוך זה? ושוב אני הולכת למדע, זה נראה רוחני אבל יש הסבר מאוד מאוד בדאי לזה ואת יודעת על מה אני מדברת, נגיע לזה. מכיר את הניסוי הזה עם השולחן, שתיקח כל חפץ גשמי, שולחן, תמונה, דלת, וואטאבר, ותשבור אותו ותשבור אותו ותשבור אותו עד החלקיק הכי קטן שאתה לא יכול לעשות איתו שום דבר. קח אותו ותכניס אותו מתחת למיקרוסקופ ואתה רואה שזה 99.99999 אנרגיה ו-0.00001 חומר. עכשיו, זה חומר, נכון? כן. אז אם הדבר הכי גשמי והכי חומרי עשוי מ-99.99999 אנרגיה וכל... מה זה אומר? מה הכוונה? השולחן הזה היה פעם עץ, נכון? כן. אם לא היה בא בן אדם... שזה רק לנו יש את היכולת הזאתי, מכל בעלי החיים, לחשוב על משהו, אני רוצה, אני צריך משהו שאני יכול לשים עליו דברים, אז אנחנו לא ידענו עכשיו, אוכל זה זה זה, משהו שאני יכול לא להתכופף לרצפה בשביל, משהו לשים עליו דברים, ואז משהו לאכול עליו, אם הוא לא היה הוגה את הרעיון, הרעיון זה האנרגיה, מתוך זה, נוצר השולחן או כל דבר אחר בעולם הזה.
זאת אומרת, אומרים, מתחיל באנרגיה, שזה בעצם מה שקורה לי בתוך הראש, שאם לא הייתי יצירתי, אז לא היה שולחן.
אם לא היה מודעות, אם לא היה מישהו שחושב על זה, תועדה פעילה, אז לא היה פתרון. בדיוק, אבל גם אנחנו מורכבים מ-99.99999 אנרגיה. ואפס נקודה אפס אפס אפס אפס אחד חומר.
אז זה אצבע סופר רציונלי לזה, כאילו...
אנחנו צריכים לבלות קצת יותר במקום הזה שאנחנו לא מרגישים בחושים, וככה אנחנו עובדים על התודעה. זאת אומרת, אם אני לא מאמינה, או לצורך העניין מיושב אצלי, המתאמן, לא זה שעושה הרבה כסף, אלא זה שלא רואה את עצמו עושה הרבה כסף. ואני מציירת לו תמונה של בעוד חמש שנים אתה מרוויח כבר כמה שאתה זה, אתה נשוי מחדש, אתה זה, אבל הוא לא מצליח להכיל את זה כי התודעה שלו לא יכולה, אז הוא לא יכול להתנהל מתוך זה. הוא יכול להסכים לזה. הוא חייב להבין שזאת אופציה. אז הדבר הראשון שהוא קורא זה לכתוב את זה. טריקי או מיים, תתחיל בזה. ואז אנחנו רוצים לעשות מדיטציות. מדיטציות. צחוק צחוק מה שאמרנו קודם, רוחני זה יש לזה הסבר מדעי. הפעולה שקורית לך כשיש לך מחשבה חיובית או מחשבה שלילית, היא משגרת כימיקלים. עכשיו יש כימיקלים חיוביים, יש כימיקלים שליליים, פפטידים אם אני לא טועה, אני לא אכנס לזה, אבל יש פעולה כימית שקורית כשעוברת לך מחשבה בראש.
משהו רוחני שמייצר משהו חומרי.
זה מה שדיברנו קודם, אנחנו חייבים לצאת קצת ממה שאנחנו מרגישים ומה שקורה לנו במדיטציה זה שזו היכולת שיש רק לנו. קודם כל לא להתרכז בעבר, לא להתרכז בדברים שקורים לנו, בבעיות שלנו, אלא לעצור וכשאנחנו חושבים, אז זה מאמץ. אנחנו רוצים לא לחשוב, אנחנו רוצים לעצור ולחפשות לא לחשוב. זה העניין, שזה נורא נורא קשה. אתה מכיר אותי, אתה יודע כמה תזיזתית אני, כמה אני, אני ככה מאז ומעולם, אני לא יושבת לרגע. בפעמים הראשונות לשבת שתי דקות במדיטציה היה דורש ממני עיני עולק מטורף.
אה, מודיצציה, מה? כי גם מדיטציה נתפסת כאיזה משהו כזה רוחניקי של נזירים בסין. מה, זהו, ש... אני באמת שואל, יבוא עכשיו הבן אדם הרציונלי, ייכנס לפה לקליניקה, תגיד לו, אז הוא יגיד, מה לא צמאנית?
אז אני לא עושה את זה בהתחלה. אוקיי. אני יודעת כאילו שתלוי בבן אדם שלי הגיע. ואם זה בן אדם שלא יושב וחושב בכלל על חמש שנים קדימה, אני עוד לא מעלה את זה. אנחנו רק מדברים על בוא נחפש תמונה, בוא נחפש את מה שאתה רוצה, כי הם לא מתעסקים, אז הם לא יודעים. אז כשאנחנו מגיעים למצב הזה, אנחנו מתחילים להתקדם, מפגש, הנה, יש לי עכשיו מתאמן שהיום הוא היה מפגש חמישים, אני לא טועה, רק מפגש שעבר, העליתי את הנושא בכלל. כי הוא לא היה שמה.
איך מוכרים מדיטציה לאחרים? כאילו, למה היה עושה מדיטציה?
מה שאמרתי לך, אני, הרי ממי אני לומדת? אני חוקרת את, אני אוהבת את ג'ו דיספנזה. ג'ו דיספנזה הוא נירוסיינס, מדען של המוח. זאת אומרת, הוא דוקטור. הדברים שהוא אומר הם, בהתחלה, השפה שהוא היה מדבר, הוא לא רצה לדבר בשפה הזאת כדי שמדענים אחרים לא יפתחו עליו עין, כאילו שלמה הוא מדבר כזה איזוטרי או לא יודעת איך, מילים כאלה שהן לא קשורות למדע. והוא הגיע למצב שהוא בודק עם אלקטרודות על המוח מה קורה לך בזמן המדיטציות. ויש לו הוכחות של, הוא כבר, he can't deny it, כאילו. אז באיזשהו שלב הוא גם התחיל לדבר ככה כי הוא אמר, אי אפשר להתרכז. מה קורה במוח? אז זו ממש פעולה שכשאתה מתרכז בעכשיו ואתה מגיע, כשאתה מצליח וזה לא קורה ישר. בהתחלה להתחיל קצת ולהתחיל קצת, הוא גם מדבר על זה שיש שלב כשאתה מתחיל לתפוס את זה, עוד שום דבר לא קורה. כשאתה מתחיל לעשות מדיטציות ואתה מתחיל להצליח קצת, יש שלב ששום דבר עוד לא קורה. שאתה עוד לא באמת יודע מה אתה עושה, אתה מתחיל להרגיש אבל שום דבר לא קורה. ואז אתה עובר את השלב הזה, אז זה תהליך, זה כמו להתחיל להתאמן בחדר כושר, אתה לא נכנס ועושה 100 שכיבות צמיחה, תתחיל באחת, תעלה לשתיים, שבוע הבא תעשה עשר, ואז זה. אז במדיטציה מה שאנחנו עושים הוא, קודם כל יש כמה אופציות, אני עושה רק מודרכות, אני לא יכולה לבד, אני צריכה שמישהו יגיד לי בדיוק מה לעשות ואיפה להיות ובמחשבה. אז כדי להיכנס ל... שדה הקוונטי. מה זה המימד הקוונטי? זה מימד שהוצא, אומצא על ידי איינשטיין. כי לפני זה המדענים אמרו, התודעה שלך אין לה השפעה על החיים שלך. סיבה ותוצאה, ככה זה עובד, המדענים הכי גדולים. ומה שקרה זה בעצם, המדע פעם היו עושים, כאילו הם היו בטוחים שמשהו צריך להתנהג בצורה מסוימת. זאת אומרת, זרקת את המחברת על הרצפה. אתה יכול לחשב באיזה מהירות היא תיפול, לאן היא תיפול, לאן זה, אבל בניסויים כאלה מדעיים התחילו לקרות ניסים. מה הכוונה ניסים? יש סיבה ותוצאה, יש מה שאמור לקרות, ופתאום דברים קרו לא כמו שהם היו אמורים לקרות. פה נולד המימד הקוונטי, שבו כל האפשרויות מתקיימות. ועל זה אנחנו מדברים, כי אם דיברנו קודם על חומר קטן קטן קטן, אטום, לא מתנהג כמונו. כשאנחנו יודעים שאם הנפילה שלנו היא, אתה לא יכול לשלוט בזה מהגובה, אם יש רוח מסוימת, אם יהיה זה, אתה תיפול באותה צורה, אם זה המשקל שלך, אם זה הזה, זה לא דברים שאתה יכול לשנות. אבל אני כבר בשלב שהמוח שלי מתחיל להיחתך שוב ושוב, אז תסלחו לנו, הממד הקוונטי, מה יכול לקרות? מה יכול לקרות? אז החלק הקטן הזה הוא לא מתנהג אותו דבר. יש לו, כמו שאמרנו, הוא ה-0.0001 מתוך שדה מגנטי שמקיף אותו, שהוא ה-99.99999. אוקיי. מה הכוונה שבממד הקוונטי כל האפשרויות מתקיימות? האטום הקטן הזה יכול כל פעם להתנהג אחרת, והוא מתנהג אחרת שצריך... כל פעם הוא הולך למקום אחר, והוא מתנהג אחרת כשאתה צופה בו, כשאתה מודד את זה.
שזה מה שעושה המדיטציה בעצם.
נכון, אז אתה עוצר ובוחר את מה שאתה רוצה. שזה מתורגם למחשבה? כן, זה המחשבות. אם אתה הרי, אם אתה קם בבוקר וחושב על ה... רציתי להעלות איזו דוגמה של מישהי שאנחנו מכירים, אתה יודע על מה? שאתה חושב רק על הצרות שלך ורק על המינוס בבנק. ורק על הזה, זה מה שאתה מזמן לעצמך, לא יודע לא. אם אתה עוצר לרגע ובוחר לחשוב שאולי לא עכשיו, אבל עכשיו יש לי מינוס מטורף בבנק, אבל לפני שאני חושב על זה, אני חושב על בעוד חמש שנים שאני אשב בבית שבבעלותי, יצאתי מהזה. אל תחשוב על המינוס בבאס, על מה אתה רוצה. אני אוהבת אותו.
תחשוב על מה אתה רוצה. אני מרכז את האנרגיה ואת המחשבה קדימה ופה בעצם השליטה במחשבה מגיעה משקט רגע שיש לי מדיטציה כן גם מדיטציה מודרכת אני מאוד מתחבר ולקחת מקום שהבעיות נמצאות אנחנו לא מתכחשים אליהן זה זה רק להוסיף מילה אחת שרוצים עוד תופסת כרגע בנקודת זמן יום עוד יפידי הזאת עכשיו יש לי מינוס בבנק נכון עכשיו שאני עושה מדיטציה מדבר על העתיד מתכנן נכנס לשדה הקוונטי, לא יהיה לי שם מינוס, ולא רק שאני לא אגיד לא אין לי, אלא אני כבר אדבר על שפע שבצורה מאוד הגיונית אומרת אין לי מינוס.
ולא על הכסף, כן, אלא כשאתה גם בבית שלך, זה אומר שיש לך כסף, אתה לא צריך להגיד שיצאת מהמינוס בבנק, נכון?
אז זה כאילו נותן לי איזשהו כלי לעצור, קודם כל. להשתלט על המחשבות שלי, ואני מניח שגם מתנסה ומדיטציה גם כמה שנים, ולא יצא לי להגיע למצב שהראש שלי ריק, אולי פעמיים באמת, שהראש שלי, אני יודע שאני לא חושב על כלום, כאילו ממש הכל הכל הכל פתוח, הדברים עולים, אבל מה שהם לומדים בטכניקות זה לתת לזה את המקום, להקשיב למחשבות, לתת להן להיכנס, ואז חלקם אומרים להפוך את זה לטיפה ושתמשיך, חלקם להפוך את זה לעשן ושנתפדה. לתת למחשבה הזאת איזושהי צורה, לתת לה את המקום, לשים אותה בתוך איזושהי בועה ולשים אותה שנייה רגע בצד. אני נותן למינוס ממש מקום וכבוד, אבל אני לא מתעסק בו. אני מתעסק במה אני רוצה הלאה. שפה, אם אני יודע נכון, זה המוח בעצם לא יודע להבדיל בין מציאות לעתיד. מבחינתך, אם אמרת לו, כמו שגם הניסוח זה, שעכשיו אני גר בבית ככה וככה, זה לא קורה עכשיו במציאות. נכון.
מבחינת המוח זה כן. אבל זאת השאלה שבאתי לשאול אותך, אם אתה מצליח להתרגש במדיטציה. להתרגש?
כן. מעניין. לא. או. לא, להתרגש לא. אני מצליח להתנתק, אני נכנס לאיזושהי בועה, אני מרגיש את הגוף שלי שקט, מאוד נינוח, מאוד רגוע, מאוד שלו. אני מרגיש גם, אני שם את הארפודס בתוך הסאונה, אני מנותק מהעולם החיצון, וזה באמת... איזשהו מקום שהוא נותן לי קודם כל רפלקציה על מה אני חושב. הדברים הלא טובים עולים, הפחדים, החששות, הדברים שאני צריך לדאוג להם, הם עולים. לא במדינה. לא, לא, לא, דקות עם אני שם בצד, ודרך ההדרכה שפה אני שוב מתמקד בלהקשיב במה היא אומרת, מה הוא אומר, תתמקד, והיום שאלתי אותי, ניצלתם מולה, זאת השנה שלך. בשנה הזאת אתה מתמקד בך, אתה שם את היעדים שלך, את המטרות שלך. אין לך איך לברוח מזה, כי אתה לא יכול להקשיב למישהו מדבר משהו ולחשוב על קוסטיי, אתה חושב על מה שהוא אומר?
אנחנו, גם אני היום, תוך כדי המדיטציה, לפעמים חושבת בקוסטיי, כזה, והרעיון הוא לתפוס את עצמך ולחזור, אבל מה שאמרתי קודם על המדיטציה, על הרגש, כדי שזה יעבוד, מה הרעיון במדיטציה? להתאים את ה... אם אנחנו מדברים כבר על המדע. יש תדר לכל דבר, כל דבר שאנחנו עושים. יש תדר לבן אדם הזה שאתה רוצה להיות בעוד חמש שנים, לבן אדם שאתה שואף להיות, ואתה זוכר שאמרת שהגוף לא מבדיל? כן. שאתה נגיד לפני טיסה ואתה חושב על הטיסה ואתה מתרגש? כן. יכול להיות שאתה מתרגש יותר ממה שתתרגש בטיסה עצמה. כשאתה חושב, הגוף לא יודע להבדיל. כשתדע לעשות את זה, עם התמונה שלך של החמש, עם מה שאתה רוצה, זה לא משנה מה אתה מדמיין. כשתדע להתרגש בצורה הזאתי, אז אתה מקבע את המציאות הזאתי בשדה הקוונטי. כי אז התדר, יש תדר כזה, יש תדר כזה, כשאתה מלחץ אתה בכאלה. אז אתה לא מסונכרן עם התדר של מי שאתה רוצה להיות. וזה הרגש, תחבר את הרגש. ואם אתה לא מחבר, אז אם אתה לא מאמין, לאט לאט כשאתה יושב ומדמיין, כשאתה... כשאתה מצליח להיכנס לשם, זהו. והוא מדבר על הרם, על הוויד, שזה המקום שאנחנו הולכים אליו במדיטציה, זה החלל. הוא אומר, פצית, נמיין רגע את כדור הארץ, תחשוב שהוציאו ממנו את כל הבני אדם, בניינים, ימים ועצים, הוציאו הכל הכל הכל. עכשיו אתה בפלדלטה, הוציאו את כל... כוכבי הלכת, את כל, ומה נשאר? שחור, אבל הוא אינסופי. כן. זה המקום שאתה צריך לבוא אליו. בדמיון, והוא מכוון אותך לשם. כי שם, אתה יכול, אתה תודע. אתה מבין? אתה לא בגוף, אתה לא בזה. וכשאתה מצליח להיכנס למקום הזה, זה נשמע מאוד איזוטרי שוב, ומאוד לא נורא, אבל אתה יכול ללכת רחוק ככל שאתה רוצה, כי אין לך גוף. אם אתה, אם הגוף אתה מוגבל, לאן אתה יכול להגיע? כשאתה שם, אתה יכול לדמיין את החמש שנים, זה הפסיק. כן. אבל אם אתה יכול לחבר את הרגש לזה, פה זה היה לקבע את המציאות.
אתה שם את זה. מחליטה מה יהיה. כן. וואו.
אתה כאילו, אני זוכרת את המדיטציה הראשונה שעשיתי, ובאמת התחברתי אליה, ישבתי, כאילו באמת האמנתי והרגשתי את זה, ישבתי על הכיסא נוח שלי פה, והיה לי על החולצה אחרי איזה שני גולים פה של דמעות. וואו. כאילו לא בכיתי של בכי כאילו סאבינג, אלא פשוט נזנו פה, זה היה שביל, שאחת על השנייה. יפה. והיה לי פה שני, וזו הייתה הפעם הראשונה שהבנתי שכאילו, ככה אתה מקבע את המציאות. ככה, אתה חייב לחבר רגש, כי זאת האמונה. ומה הרעיון? אנחנו עובדים על התודעה. אם בתודעה שלך אתה מצליח להאמין בזה, ואתה צריך להביא את זה במציאות. אז זו העבודה על התודעה.
טריקית. אז הדבר הראשון זה להחליט, כאילו, אני מנסה רגע לחבר, היה לנו כאן הרבה מאוד דברים, והדבר הראשון זה קודם כל, זה האמונה שבעצם מפורקת ל... דיברנו מקודם איך להוריד מטרת טווח ארוך, טווח קצר וכאלה, והכלי שאת נותנת פה, שהוא מטורף בעיניי, מדיטציה, שזה אותו הדבר שאתה רוצה ומדמיין אותו, לצורך העניין אם אני רגע מבין את זה נכון, אז זה הקשר שאני צריך לעשות. זה לקחת את המטרת טווח ארוך ולהתאמן עליה במדיטציה. כן. ואז אני מחליט ליקום לשדה הקוונטי, לאלוהים, תקראו לזה איך אתם רוצים, שזה יקרה. ואני מסתובב ביום-יום בוודאות גבוהה. ואתה שם את הפוקוס הזה, מה שגוזר בסוף את המשימות שמחר בבוקר יהיה לך, ויותר מזה, את החוסר מוטיבציה שלא יהיה לך איזה כבר מחסל אותו מראש. נכון. כי החלטת כבר מראש, וואו.
זה שוב, הדרך שלנו לפעול זה דרך התודה. שוב, אמרנו קודם, תן לי מה לעשות, זה לא יעזור שאני אתן לך מה לעשות. אני אתן לך את הכפתור ללחוץ ואת הזה, זה לא רלוונטי, זה לא יעזור.
זה שריר כמו כל דבר. אני מאוד מתחבא על ההקשר של הכושר, שזה כמו שאמרת, אלף ואחד היו כושר יום ראשון, שני, שלישי, רביעי, חודש ראשון, אתה לא רואה תוצאות. אבל בעיניי, מהניסיון שלי, אתה מרגיש יותר טוב. ברגע שאתה מרגיש בריא, חזק, חיוני, שאר הדברים עולים.
גם את האפשרות. אתה מתחיל להוציא את מה שאתה רוצה.
פתאום אחרי חצי שנה אתה גם מסתכל במראה, אז אני עיינה עם מה שאתה רואה. וואו. עכשיו, דברי על זה רגע, לשאול אותך, אתה רוצה לשתף יחד איתך אולי איזשהו חלום? כשככה רצינו בצורה משותפת, ודווקא פחות באמת החוויה עצמה, כמו ה... ניקח את זה לכיוון אחר.
בוא ניקח את זה לאמונה, רוצה?
בוא ניקח את זה לאמונה. אוקיי.
יאללה, גרופורי. כשהכרתי אותך, אתם עשיתם את הומורולנד. נכון. אתה זוכר? כן. ואני רק הגעתי אז לצוות. כולנו היינו חדשים בעצם, זה היה צוות יחסית חדש, והטסתם וקיניתי נועה, אבל עוד לא הייתי ממש בחבר'ה, עוד לא היינו ממש חבר'ה, זה לא היה כאילו... עוד בערך ב-18 זה היה. והילדים שלי עוד היו קטנים, אז גם מהבחינה הזאתי זה לא היה משהו שנתפס לי בכלל כאופציה. שנה אחרי זה אני חושבת שאף אחד לא נסע או משהו כזה, ופתאום כשהייתה את השנה הזאתי, זה היה ברור שאני עושה את זה, כאילו אין סיבה שעוצרת אותי, הילדים קצת גדלו, יאקי שיקול שלו, אתה בא איתי או לא, אני הולכת, כאילו אתה זוכר ככה זה היה, זה היה מעין כאילו כן לעדכן ולשתף כמובן, אבל זה בחירה שלך, אני עושה את הדבר הזה, זה הזדמנות חד פעמית, כולם נוסעים, כולם זה, אז כסף, תאריכים, הילדים, הכל הסתדר מהבחינה הזאת ופשוט האמנתי שזה יכול לקרות, אבל אני רוצה להגיד לך, שאם היינו חצי שנה לפני, כנראה שלא הייתי, הרי קנינו חצי שנה מראש את הכרטיסים. נכון. לטומורונד, כל שנה, אתה למעט אותי, אתה היית איזה 16 פעם, ההרשמה נפתחת חצי שנה מראש, כולם פתחנו חמ"ל של מחשבים, כל אחד היה בבית עם שני מחשבים על וי-פיים שונים, כדי להיכנס ולהצליח להירשם. נכון. כך חצי שנה אחורה, מהיום שהזמנו את הכרטיסים, והיית מדבר איתי על הטומורלן, אני לא חושבת שהייתי מאמינה שזה יכול לקרות. למה? היינו במקום אחר. זה היה כשעבודת הקורונה שלי, זה היה התקופה הזאתי, נאבקתי כלכלית, גם אני וגם בעלי בזה, אז גם מהבחינה הזאת זה לא היה נראה לי הגיוני. אולי עם הילדים כן, אולי הקורונה גם, אני לא יודעת, אני חושבת שלא הייתי רואה את זה כאופציה בכלל לפני. ושזה קרה. זה היה כאילו אין סיכוי שלא.
ואחרי שהגענו, בואי נגיד אפילו אחרי אמסטרדם שחזרנו, בהקשר של האמונה, איך ראית את זה בדיעבד? מה הרגשת אולי אפילו בדיעבד?
תראה, גם עם יאקי למשל, שהוא כמעט לא בא איתי, זה היה לי... זה היה לי סוריאל, כאילו, אתה מבין מה אני אומרת? שאני שמה בכלל, זה היה לי לא הגיוני שבאמת הגשמנו את הדבר הזה, שלפני, הוא אפילו לא היה, הנה, זה מה שאני עושה עם המתאמנים, הוא אפילו לא היה מוגדר לי כחלום, מרוב שהוא היה נראה לי לא הגיוני. נכון. וכן, זה היה, ושיאקי היה איתי שם, וכולנו, זה היה חבורה הרכב מושלם, ווואו, זה היה כל כך... טוב שלא יכולנו ל... גם יאקי, אם הוא לא היה נוסע איתי, הוא היה מתחרט על זה על סוף ימי חייו נראה לי, וגם לי זה לא היה אותו דבר אם הוא לא היה בא, אבל זה אחד הדברים העוצמתיים וה...
אני יכול להגיד מהצד שלי שבפעם איתכם זו הייתה הפעם הרביעית, אמרתי לכם את זה כמה פעמים, זה היה הפעם הכי כיפית בעולם, לא בגלל שאנחנו חברים יותר טובים, זה כמובן כמו בכל מקום, זה תלוי באנשים שאתה נמצא איתם, והפעם שהייתי חבר מאוד טוב, והרבה פעמים בזוג והכל, היה לי כיף בכולם. אבל איתכם, כמו שעכשיו אנחנו מדברים על זה, זה לא רק וואי, איזה כיף השתכרנו, רקדנו בוויני ויצ'י, והייתה את החוויות כשלעצמן, החומריות, הפיזיות, אבל לתפוס את זה שזה באמת היה איזשהו חלום, ועשינו כל אחד איזושהי דרך, והסביבה הכי קרובה של כולם, זה היה וי פסיכי לכולם, ולעשות את כל הדבר הזה ביחד, בהרגשה שלי, זה היה כאילו, אני מחבר את כל התמונה הכי גדולה, זה הבסט שיכול להיות. ולהיות עם החבורה שם ואחרי זה להסתכל על זה ובכלל לנתח את זה רוחנית, את החוויה הזאתי, זה היה, הגשמת חלום זה באמת מילה קטנה, זה פשוט היה שם.
ותחזור רגע אז לרגעים כאלה של ההתרגשות ושל הזה, הרי אתה יכול להחזיר את עצמך ברגש למצב הזה, נכון? זה היכולת שמבדילה בינינו לבין בעלי חיים. על זה אני מדברת, תתרגש בצורה כזאת מהעתיד שלך, אף אחד לא מגדיר לעצמו משהו כזה, אתה מבין? איזה שאלה. אף אחד לא מספיק, הנה לפני כמה שנים ליב זה היה, חלום, לא משהו שהייתי רואה קורה, אז that's it, רק תגדיר, כאילו תשאף, תחלום, תתפוצץ ולך הכי גבוה שיש, כי אם לא תכוון לשם, 100% לא תגיע.
יפה, מדהים. שאלה לסיום, נח. Go ahead. מהם שלושת השאלות? כן. שאת נותנת במתנה לכל מי שנמצא בתחילת דרכו, שיש לו ספקות אם הוא יצליח, אין לו אמונה, אין לו אמונה מהסביבה שלו, אין לו אנשים שתומכים בו, הוא רואה את האנשים המצליחים יזמים כל אחד והרול מודל שלו, והפער שהוא חווה ביניהם הוא כואב ברמה היומיומית. איזה שאלות, שלוש שאלות שהיית ממליצה לו לשאול את עצמו ובתדירות? כמה שיותר גבוהה כדי להתחיל לפתח את התהליך הזה ולהתחיל לצעוד.
אני לא חושבת שזה דווקא שאלות, אני חושבת שדווקא השלב הראשון שהייתי עושה עם מישהו בסיטואציה הזאתי זה תחפש מישהו או מישהי בחוץ שאתה רואה את החיים שלו ואתה אומר ככה הייתי רוצה לחיות. לא ללכת למה הייתי עוד ולמה אני עושה כי זה עוד על האמונה. אבל קודם כל תמצא מישהו או מישהי שחיה חיים שאתה יכול לשאוף אליהם. בפרק. ומשם להתחיל לראות איך אתה הופך את זה, זאת אומרת, למה? מה יש שם שאתה רוצה ומה זה? ולקחת דוגמה מה, זאת אומרת, יש כל כך הרבה היום הצלחות בכל התחומים, אך מהכי קטן עד הכי גדול. אתה יכול לעשות משהו מאוד קטן ולהיות ממש ממש ממש מצליח בו. אז יש רוב הדברים שאתה רוצה לעשות, סביר להניח שמישהו הצליח לעשות אותם, אפילו איילן מאסק עוד מעט ינחית משהו על מאדים, כאילו הוא יקים קהילה על מאדים, אתה מבין?
כבר עוד 20 שנה יהיה מיליונים כאלה.
ואם הוא לא היה מצליח לחשוב על זה, אם הוא לא היה הראשון שמצליח לחשוב כל כך גדול, אז זה בוודאות לא היה קורה, אז כאילו תמצא מישהו שעושה, שאתה רואה את החיים שלו ואומר, וואלה, עכשיו אני קונה את זה. זאת הנקודת התחלה. כשאתה לא יודע מה אתה רוצה, תתחיל לראות מי חי כמו שהיית רוצה ומי שלמה, יש איך לבנות את זה.
תתחיל לדייק את זה. כן. וואו, וואו, מדהים. אני יוצא מפה עם כוחות על, אני לוקח כאן את המדיטציה, ידעתי כמה זה טוב, לא הבנתי עד כמה זה...
זה עוד היה מזל כשהיה מגזים הזה. אני מבין אותך. מה שאני כן ממליצה זה קצת תחפרו על זה, כי אני לא אקדם את זה לחמץ שלי. כי עוד לי זה מעניין מאוד, אז אני קצת מגזימה עם זה. אבל תהיי מה, קצת תבינו את המדע מאחורי זה ותבינו שזה לא רוחני.
נורא יקירה. איפה אפשר למצוא אותך? איזה תהליכים את מעבירה? מה את עושה? בא לי עוד ממך. מה אני עושה?
אז יש לי פודקאסט בספוטיפיי שנקרא Just Be Yellow, שאפשר למצוא אותו בכל הפלטפורמות. יש את ה... בעיקר האינסטגרם, זו הפלטפורמה שאני מתרכזת בה, כי מה שאתה משקיע זה. אז נועה יצחק מאמן את מוח ותודעה, ושלחו לי משם הודעה ומשם נתקדם.
אני יודע.
יסביר מה עושים, וכמובן צריך להיות התאמה לשני הצדדים, לא רק לי. גם הבן אדם צריך לנהל איתי שיחה ולראות שאני באה לו בטוב, כי אם לא זה לא ילך. אז חפשו אותי וננהל שיחה.
חברים, נועה, תודה רבה רבה, החיים שלי היה מה זה כיף, אני הייתי יכול לדבר איתך עוד כמה שעות. כן, לגמרי. ווואו, אהב לנו את השכל, אני אשים פה לינקים בקישור, חברים, לכו, תפסו, תאפינו לשיחה, באמת, ברור את העשר דקות, רבע שעה, היא תעיף לכם את השכל, ואנחנו ניפגש בפרקים הבאים, תודה נועה.
תודה לך, המון תודה. יאללה ביי. בטוחה, נשמה.
איך היה חברים? מקווה שנהניתם ולקחתם לפחות משהו אחד, כלי פרקטי אחד, עצה אחת, טיפ אחד שיגרום לכם כבר היום ליישם ולהתקדם לעבר המטרה והחלומות שלכם. תזכרו, כל אחד יכול, אין הבדל בינינו, כל אחד יכול, תאמינו בזה, תיישמו את זה ולכו בראש. אנחנו ניפגש בפרטים הבאים, יאללה ביי!
More from idan
מפגש קבלה - קהילה גבוהה 23 - 13.07.2026 - הפסד הוא האסטרטגיה החזקה ביותר לצמיחה
