בוידאו זה, מרואיין (ספיקר A) מתאר את החברה המודרנית כתרבות מבוססת אגו, שבה השוואה מתמדת ותחרות משמשות כמנוע מרכזי של ערכים. הוא מדגיש שהמחשבה של "תחרות" יוצרת מנצחים ומפסידים, ומציין את אלון מאסק כדוגמה של טריליונר שהשיג הצלחה בעזרת תחרות. עם זאת, הוא טוען שהזמן האמיתי הוא "היום" ושכל ההתמקדות בתחרות גורמת לחוסר סיפוק מתמיד. הוא מציע שינוי פרדיגמה: במקום לחקור מתחרים ולמדוד הצלחה לפי השוואה, על יזמים להתמקד בכוונה לשירות, במתנה שהם רוצים להעניק לעולם, ובשאלות פנימיות של הסכמות פנימיות. הוא משלב רעיונות קבליים על "הסכמות פנימיות" שנוצרו בילדות וצריך לשחרר אותן, ומדגיש שיש מקום לכולם – אין צורך במלחמה או במנצח. לבסוף, הוא קורא למאזינים לאמץ הסכמות פנימיות חזקות, לעבוד על השורש הפנימי שלהם ולתת את המתנה שלהם לעולם, תוך קבלה של הצלחת המתחרים כתמיכה במערכת כולה.
Chapters
אנחנו חיים בתרבות מבוססת אגו, כאילו אנחנו חיים בתרבות של השוואה, של כל הזמן תחרות, של כל הזמן מי שיותר גדול ומי שיותר טוב, ועכשיו אילון מאסק נהיה הטריליונר הראשון בעולם, ואני בטוח שזה נגע לכמה אנשים מאוד מאוד עשירים ומאוד מוצלחים, ואיך הוא עשה את זה לפניי. ואם חושבים על זה רגע, יש לנו סך הכל 120 שנים על הכדור הזה, as we know it. ואנחנו יכולים להעביר את זה בתחרות ולהסכים לאורך כל ה-120 שנים של תחרות ותחרות הרי משמעותה יש מנצח יש מפסיד זאת אומרת שאני אנצח, אני ארגיש, אני אכבד, אני אהיה מבסוט, אני אהיה זה רק כש... זאת אומרת איזושהי הסתכלות עתידית ובזמן הזה, הזמן היחידי שבאמת יש לנו נעלם כי זה הזמן עכשיו, נעלם ועובר כי אני כל הזמן לא מסופק, אני כל הזמן במרדף לבאה קבלה ואומרת לנו, שומע? אין שום תחרות, כי אין שום בן אדם שהוא אותו דבר. זאת אומרת, המטרה שלך היא לא המטרה שלו, והמטרה שלו היא לא המטרה שלו. זאת אומרת, זה שהם נמצאים באותו אינדסטרי, וזה שהם מסכימים שיש איזושהי מגבלה מסוימת בכמות האנשים, כמות המשאבים, ובגלל זה הם יוצאים לתחרות ומלכלכים על מתחרים ו... זה שלהם. אבל המציאות פה, אפילו תסתכלו פה מאחורה. עניין סופי, כאילו יש פה הכל מהכל לכולם וזה אך ורק הבחירה שלנו אם להתנהל מתוך המקום הזה של תחרות אם אני מסכים שיש דבר כזה תחרות. כשאני נכנס לעסקים, כשאני נכנס לעולמות של ביזנס, אני באמת לא עושה, אני באמת לא עושה ומעולם לא עשיתי איזשהו מחקר מתחרים, מה קורה בשוק, כי זה לא באמת משנה. באה הקבלה ואומרת עצם זה שאתה רוצה לייצר את השינוי, לתת את מה שיש לך לתת, את המתנה שלך, את מה שחשוב לך לעזור לאנשים בו, עצם זה שאתה בכלל רוצה את זה, אומר שיש מישהו בצד השני שרוצה לקבל את זה. זאת אומרת שגם אם אין שוק לרעיון שלי, עצם זה שאני רוצה את זה באמת, אבל ממקום טוב, כדי להשפיע, כדי לעזור, וכן, כדי גם לקבל, כדי גם לנסוע פה באיזה יחטא. אין עם זה שום בעיה, אבל הכוונה הראשונה שלי, זה המוצר שלי, המתנה שיש לי לתת לעולם, וכל אחד מאיתנו בעלי עסקים, יש לו המון דברים לתת לעולם, הכוונה המרכזית זה שדרך הדבר הזה אני הופך אנשים בצד השני ליותר טובים, ליותר מהירים, שחוסכים יותר זמן, שמנהלים את הכסף שלהם יותר טוב, ששמים כובע יותר יפה, זה לא באמת משנה. אם הכוונה שלי באמת לעזור, אם הרצון שלי מגיע מתוך מקום של אני רוצה להיות כמו הבורא ואני רוצה לעזור, עצם זה שאני רק רוצה, עושה את זה, יוצר לי שוק. ואז, מה הקשר תחרות? מה זה משנה תחרות? אם אתם חיים בהשוואות, אם יוצא לכם לראות כל כך הרבה אנשים ולהגיד, אני יותר טוב ממנו, איך הוא הגיע לפניי, איך הוא עשה לי וזה וזה, אגב, זה לא הולך להשתנות, אלא אם כן אתם תסכימו לשורש שממנו זה מגיע, שאין פה שום תחרות, אין פה שום מאבק, אין פה שום מלחמה, אין פה שום אף אחד שצריך לנצח אף אחד. כי יש מספיק מקום לכולם. אז ממליץ לכם ומאוד מאוד מאוד מאוד דוחף אתכם להתחיל להסכים הסכמות פנימיות חזקות ותעשו כל מה שאתם יכולים כדי להיות בטוחים בהם ולהיות ודאים איתם יום אחרי יום ואתם תבחרו מה הם. אצלי זה אין באמת תחרות, לא מעניין אותי מה קורה בשוק, זה לא רלוונטי, אני מאוד שמח שהמתחרים שלי מפרקים את השוק ומבסוטים ומצליחים, כי אני מבין שזה רק אומר שיש יותר אנשים בלי אותה הבעיה שאותו השוק יוצר. אז לכו להסתכל על הדברים בצורה טיפונת אחרת, אבל תעבדו על השורש הפנימי שלכם, על ההסכמות הפנימיות שלכם, שיכול להיות שהסכמתם להן גם בגיל שבע, אבל הן כבר לא רלוונטיות אליכם, הן כבר לא עוזרות. אוהב אתכם מלא.
