Anger stems from the gap between desire and reality. When processed fully rather than suppressed, it transforms into leadership, spiritual activism, and courage to break silence. A past relationship described as the worst thing became a source of growth and the ability to give back.
בואו נסתכל רגע על עוד איזה דוגמה, כעס, אוקיי? כעס נובע מאיזושהי תשוקה לתיקון, זאת אומרת יש משהו שאני לא מסכים איתו, יש איזושהי אש בלי כיוון, כאשר אדם כועס זה לא בגלל שהוא רע, אלא כי הוא חווה פער בין מה שהוא היה רוצה לבין מה שיש בפועל, אוקיי? הוא רואה עוול, פגיעה, חוסר סדר, אי צדק, תקיעות. והנפש לא צועקת, זה לא אמור להיות ככה, אני כועס, זה לא בסדר, זה מחוץ לסולם הערכים שלי, אני לא מסכים עם זה וכן הלאה וכן הלאה, יש פה משהו, יש פה איזה עוול שאמור לקרות. אבל כשהכעס לא בשל הוא הופך לרעל, פוגע בזולת כמובן, שורב גשרים, הורס בפנים את האדם עצמו, כולנו, יש איזושהי מידה של כעס, שכולנו ברור לנו שזה לא עוזר לשום דבר. איך זה נראה אחרי זה? כשהוא מבשיל מה שנקרא לתיקון. כשאדם לומד להכיל את האש הזאת, לא לברוח ממנה, אלא לפעול מתוכה, היא יכולה להפוך למנהיגות, אקטיביזם רוחני, אומץ לשבור שתיקה, לייצר שינוי, כוח פנימי לפעול אל מול אב אל אב מתוך אהבה ולא מתוך שנאה. כעס זה אחד הרגשות הכי מעניינים, אם אתם שואלים אותי, שאפשר ללמוד לעבוד איתם דרך הכלים פה של עולם הקבלה, שנותן לנו הרבה מאוד הסתכלות פנימה של... מה צריך לקרות מחוץ לתודעה שלי שיוזיז אותי ואני חושב שעם העבודה הרוחנית ועם הזמן פחות ופחות ופחות ופחות ופחות ופחות ופחות דברים מוזיזים אתכם עד להגיע למצב שלא משנה מה קורה אתם רואים את הדבר הכי הזוי בעולם וזה לא מכעיס אתכם או לא מרגיז אתכם או לא מבאס אתכם או לא זה לא כי זה לא לא כי הרגשות שלכם לא מופעלים מישהו עכשיו מקלל אתכם הרגש של החום בגוף יעלה. אני פשוט לא נותן לו לנהל את התגובה שלי. זה ריאקטיביות פרואקטיביות. למה? כי מעבר לרגש שנמצא באותו הרגע, יש גם את הנשמה שלי, את המוח שלי, את כל התודעה שלי, שזוכרת את מה שאנחנו מדברים עליו היום. והוא אומר, רגע, הכעס הזה לא יכול להיות דבר רע. למרות שעכשיו אני מרגיש שהוא רע, הרי הכל לטובה והסברנו ודיברנו למה הדברים האלה נמצאים, אז עצם זה שזה נמצא לי פה ומישהו מחר בבוקר יחתוך אותי, זה לא מבטיח שאני לא אתעצבן ואקלל אותו בחזרה, זה כן מבטיח שאם לקח לי חמש שעות פעם להירגע ממישהו שחתך אותי בכביש, זה יכול לקחת לי חמש דקות. זה יכול לקחת לי חמש שניות. יכולה להיות לי תודעה של מישהו שחותך אותי בכביש, שכל ההבנה שלי מהסיטואציה זה מישהו מלפניי עבר נתיב. אני חושב שככל שלכל אחד מכם יהיה דוגמה ספציפית שלו, של משהו שהיה לו כאילו רע. לי יש דוגמה מצוינת, הזוגיות, לפני הזוגיות המדהימה שיש לי היום, זה היה הדבר הכי רע שקרה לי בחיים. והיום... עד ארבע שנים אחרי, שלוש שנים אחרי, אוי ואבוי אם זה לא היה קורה, לא הייתי מוציא את זה בחיים. ולפני שהבנתי את הקונספט הזה אמרתי, יואו, חבל שזה קרה. ממש לא, ממש לא, תודה שזה קרה. כי היום, שלוש שנים אחרי זה, זה הדבר הכי טוב שקרה לי בעולם. אם בלי זה לא הייתי יכול להיות במזוג שאני היום, וכן הלאה וכן הלאה. המשחק הוא, במקום שזה ייקח לי שלוש שנים, האם זה יכול לקחת לי שלוש שעות? לא יודע. שיעור אחד לפני או אחד לפניו דיברנו על כאב, זה בדיוק זה. זה להבין שרק בזכות הכאב שחוויתי, יש לי את המתנה הזאת ספציפית לתת לעולם. אם לא היה את הכאב, לא היה לי את המתנה הזאת. על אותו עיקרון פה של רע וטוב. בלי הרע שהיה, לא הייתי יכול לקבל את הטוב. הוא היה חייב לקרות. העבודה שלנו זה לתפוס את המודעות הגבוהה שאנחנו נמצאים בה אולי עכשיו, שכולנו נחמד, כל אחד בבית שלו, בפינה שלו, בשקט, אין דברים רעים יותר מדי שקורים, לא יותר מדי דברים מתרגרים, לתפוס את המודעות הזאתי באותו הרגע שמישהו חתך אותי בכביש, העסק שלי קרס, לא יודע, הזוגיות, המשפחה, כל הדברים הרעים לכאורה, אוקיי?
מפגש קבלה - קהילה גבוהה 23 - 13.07.2026 - הפסד הוא האסטרטגיה החזקה ביותר לצמיחה
