ההרצאה שלידן יעקב בוחנת את מושג הזמן מנקודת מבט קבלית לעומת ההבנה היומיומית הלינארית. בתחילה הוא מזמין את הקהל להגדיר זמן במונחים של שניות, שעות, תהליכים פיזיים וקו סיבה‑תוצאה. לאחר מכן מציג את ההשקפה הקבלית שבה הסיבה והתוצאה קיימות בו‑זמנית – "הבורא כבר יצר את התוצאה" – ולכן אין זמן במובן הרגיל. הוא מדגים את הרעיון באמצעות דוגמאות מוחשיות: כוס קפה (הקפה "רוצה" שנשתה), יזמות (העסק וההצלחה קיימים מראש), וזוגיות (הבן/בת זוג כבר קיימים, רק צריך להתאים את התודעה). המרכז הוא שהזמן הוא "פער תודעתי" – המרחק בין המצב הנוכחי של האדם לבין המצב התודעתי המתאים לקבלת התוצאה שכבר קיימת. הוא מציג נוסחה פשוטה: ככל שהאדם מתקרב לתודעה המתאימה, הזמן מתקצר; ככל שהוא מתרחק, הזמן מתארך. הוא מדגיש שהשפעה חיצונית (שליטה באלגוריתמים, פעולות חיצוניות) מאריכה את הזמן, בעוד עבודה פנימית והכנה תודעתית מקצרת אותו. בסיום מציג טבלה המשווה בין ההיגיון הרגיל לבין ההבנה הקבלית של זמן.
Chapters
אז בואו נבדוק כבר היום, מה שאנחנו נדבר עליו זה המונח של זמן. אז בואו רגע נבין מה התפיסה שלנו, מה זה זמן? בעיניכם, כתבו בצ'אט, מה ההגדרה של זמן? מה זה המונח הזה? מי טבע אותו? מי המציא אותו? למה אנחנו מאמינים לו? כל מה שעולה לכם לראש, אני שואלים אתכם את השאלה, מה זה זמן? אבל מהזמן שאנחנו מכירים, יש לי פה חבר'ה, סדר, שניות שעוברות, פיקסיה, מרחק מנסיבה לתוצאה, כלי למדוד את המתרחש. בעולם בכל נטרג הנתון, הגדרה ומוסכמות חברתית שנועדה לתחום ולהוות שפה משותפת למימד מסוים, זה מאוד, משהו קצוב שיש במרחב באמצעותו מודדים משך של כל דבר במצב, סטטי וזז במהירויות שונות, כמו כאן זה משהו קצוב שמתרוקם ככל שהוא עובר ואתם יודעים לכמה שהוא קצוב לדבר זה או אחר. אוקיי, אז יש לנו תפיסה של זמן מתוך מה שהורגלנו להבין של מה שנקרא מופיע בשעון, שנייה, שעה, יממה, חודש, שבוע וכן הלאה. ובואו נבין רגע מה זה אומר מהצד של הקבלה דווקא. אז קודם כל, זמן סיבה ותוצאה לפי הקבלה. בעולם הפיזי אנחנו רגילים לחשוב בצורה מאוד מופשטת. קודם כל יש סיבה, ואז יש תוצאה. זאת אומרת, אני זורע זרע, אחרי כמה זמן, חודש, חודשיים, שנה, חמש שנים, יוצא פרי. אני עובד קשה, נותן שעות במשרד, ואז אחרי, בסוף החודש, הוא עובר איזושהי טווח של זמן, אני מקבל משכורת. זאת אומרת, יש פה איזושהי משוואה לינארית של סיבה מובילה לתוצאה לאורך זמן. אני מתחיל איזשהו משהו, צריך להיות בו תהליך, כל אחד בתפיסה שלו, חבר'ה שאני אקח את זה לעולמות היזמות, אז אני פותח עסק, אמור להיות לי קשה, אמור לקחת זמן, אמור להיות איזשהו תהליך למידה כזה או אחר, כדי שבו אני אצבור את הסקילס, הלקוחות שלי יעריכו אותי, ואני ארוויח את המיליונים שלשמם פתחתי את העסק, ואיתם אני אקנה את החופש, וואטאבר, כל אחד ואז זה כן. נכון? זה מה שאנחנו מכירים. לומדים שלוש שנים כדי להביא את התואר, לומדים שש שנים כדי לסיים בית ספר, עוד שש שנים במתיכון, וכן הלאה וכן הלאה. אנחנו חיים בממד של זה לפני זה, זה מוביל לזה, זה מוביל לזה. זה מה שאנחנו מכירים. אבל, לפי הקבלה, יש לזה משהו שהוא טיפונת שונה. הוא אומר, בעולם הרוחני, הסיבה והתוצאה קיימות בו זמנית ושזורות אחד בשני. זאת אומרת, תמיד עם אחרות, אין זמן. אז הוא אומר, הבורא כבר יצר את התוצאה. משהו שדיברנו עליו ב... אני חושב שני מפגשים. זה שזה תמיד דוגמא קצת מפגרת אבל היא ממחישה את הדבר הזה. אני רוצה רגע להתעכב על זה ורגע לתת עוד איזושהי נקודה. יש לי כוס קפה, אוקיי? האם אני רוצה לשתות את הקפה? או שהקפה רצה שאני אשתה אותו? מה בקודם?
לענות לך על זה אני מכיר את התשובה כבר.
קדימה.
הקפה, הקפה רוצה שאתה תשתה אותו. מה שאתה שתה אותו עכשיו.
מה כן אתה מתפלפת לא הבנתי עוד כפרת שאני שואל.
זה מה שאני חשבתי עליך בים. כן אני לא אני אני זוכר את ההסבר במרופא אבל אני זוכר להגיד כאילו שיש לו תדר שקורא לך לבוא לעשות את הפעולה. לא לא זוכר ב100% מה זה אבל אני מבין את הקונספט כאילו שזה נכתב מראש כאילו.
כן, אז נחבר את זה היום גם לרמת של הזמן, אז אתה צודק, הקפה רצה שאני אשתה אותו, עכשיו מה זה אומר? אם נקשר את זה רגע לזמן, סיבה ותוצאה. הסיבה שאני רוצה עכשיו לשתות את הקפה כי אני צמא, לצורך העניין אני רוצה להתעורר או וואטאבר. התוצאה זה השלוק שאני לוקח, השלוק קרה לפני, קרה אחרי, קרה במקביל. הקפה רצה שאני אשתה אותו בגלל שאין עניין של זמן, זאת אומרת כבר עכשיו אני אמור לקבל את ההרגשה של עוררות שהקפה נתן לי. אבל אם אני מסתכל על זה במקום שזה סיבה ותוצאה, אני חושב שבגלל שרציתי, הרצון שלי היה לשתות את הקפה, ולכן התוצאה הייתה לקחתי את היד, הרמתי ושתיתי. אבל עכשיו אנחנו לומדים שזה לא קיים, זה לא עובד. מה שהסברנו בפעם הקודמת, אמרנו שהסיבה שיש לי את הרצון, זה בגלל שהפולפילמנט כבר קרה. זה שאני רוצה עכשיו לפתוח עסק, זה כי יש לי עדכון מקביל, שהוא לא קשור לזמן, כמו שאנחנו נבין היום. שיש כבר מציאות. זה בעצם קשור לדבור. שוב? זה בעצם כל מה שקשור לדבור. אני לא בטוח מצליח להבין, קשור למה? תצא מקוטע. אתה טיפול את מקוטע אורי, אני אמשיך רגע, ומאחר שככה זה, נשאיר רגע לשאלות. הנקודה זה שהרצון שלי קורה בגלל שהתוצאה כבר קרתה. וקורט לי מעתיד לצורך העניין, אם ניקח את המונח זמן שאנחנו מדברים עליו היום, לרצות את הקפה. הפולפילמנט מגיע לפני הדיזייר. אותו דבר גם פה, אנחנו חושבים שצריכה להיות סיבה לתוצאה שאני רוצה ואז אני מתקדם קדימה, אבל היום אנחנו רגע מבינים שבעולם הרוחני הסיבה והתוצאה קיימות באותו הרגע. מה זה אומר? הבורא כבר יצר את התוצאה, יש כבר עידן ששתה קפה, עכשיו הוא רק גורם לו לרצות לשתות את הקפה. כל טוב שאני עתיד לקבל כבר קיים עכשיו, אותן המטרות, הרצונות, החלומות שלכם. סוגריים זה משפט שאותי מאוד חיזק, יש סיבה מאוד ספציפית שאתם רוצים את המספר המאוד ספציפי מהעסק שלכם לצורך העניין, או את המטרה שלכם, או את הבן זוג שאתם רוצים למשוך לחיים שלכם וזה, והסיבה היא שאלה כי זה כבר קרה, אז אתה יכול להיות מאוד רגוע שכל מה שאתם רוצים פה יתגשם. אתה לא יוצר את השפע, שום דבר חדש אנחנו לא בונים כאן, אלא רק מה שנקרא חושפים אותו, והפעולות שלנו לא מייצרות את התוצאה, מצטער ככה לשבור להרבה מאוד משווקים שנמצאים פה ככה בקהל, שהם חושבים שהם יודעים משהו על קופי או משהו שאנחנו... יודעים לברוא איזשהו משהו, אנחנו לא עושים שום דבר. אנחנו סך הכל מכשירים את עצמנו לקבל את אותה התוצאה שאנחנו רוצים. כלומר, הסיבה והפעולה שאני עושה ממש לא גורמת לתוצאה להיווצר, זה לא גורם לשום דבר לקרות, אלא גורם לי להשתנות כדי שאני אוכל לקבל את מה שכבר קרה, מה שכבר מחכה לי. הזמן נוצר, בדיוק כמו שמאור אמר, רק בגלל הפער בין סיבה לתודעה שלנו של אותה התוצאה, כלומר יש לנו את הדבר הזה שנקרא באמצע זמן רק כי אנחנו עדיין לא מוכנים לתוצאה שכבר קיימת. בואו ניתן דוגמה, זוגיות. בעולם הפיזי אני חושב שצריך להכיר משהו, לצאת לדייטים, להירשם לאפליקציות, לעשות פרופיל מאוד יפה, לעשות את כל הדברים שלימדו אותנו שצריך לעשות כדי לעשות פעולות, לצאת לדייטים, להתחיל עם בנות בית האלה. כדי להגיע למצב שאני מגיע לתוצאה, נכון? זוגיות. העולם הקבלי, שעובד בצורה קצת יותר חכמה, אומר דבר כזה, הבן זוג שלך כבר קיים, הבן זוג שלך כבר קיים, הקשר כבר מוכן, אתה לא יוצר אותו, אתה רק מתקרב אליו דרך שינוי פנימי. כל פעולה שאני עושה היא לא הסיבה שמביאה את התוצאה, אלא הכנה עצמית לקבל את מה שכבר שם, מה שנקרא שכל הזמן מעצבן שאומרים לנו, כל השבוע שנמצאים בזוגיות ואומרים, נו, איך זה קרה? איפה הכרתם? תקשיב, כשאתה תהיה מוכן זה יגיע. עכשיו זה מעצבן, כי אתה אומר, תן לי לעשות משהו, תן לי רגע לצאת לדייטים, תן לי למצוא את הזה, תקשר לי אנשים, תעשה לי שידוכים, וואטאבר. אבל הוא אומר לך, רגע, כשתהיה מוכן זה יגיע. עכשיו אני יכול להעיד על עצמי בצורה מאוד כנה, אני יודע להסתכל על הסוגיות של היום ולהגיד, זה בדיוק מה שקרה, אני הייתי ממש מוכן, ואז במקרה הגיע גם ארה״ב ווואטאבר, אבל זה רק דוגמה לבאמת איך הדברים עובדים. אז מה זה בעצם זמן? הזמן הוא מרחב התיקון שלנו, וואטאבר גם יסביר מה זה אומר. זה הפער התודעתי בין מי שאני עכשיו לבין מי שאני צריך להיות כדי להכיל את האור שמחכה לי. הנוסחה, סורקול, מאוד מאוד מאוד פשוטה. ככל שאתה מתקרב לתודעה המתאימה, ככה הזמן מתקצר. ככל שאתה מתרחק ממנה, הזמן מתארך. ככל שאני מנסה לשלוט בתוצאה גם, בתוספת שלי, הזמן גם מתארך כי אני חושב 11 שיש לי שליטה. אבל אז אני אנסה לשלוט באנשים חיצוניים, באלגוריתם של טינדר, במשפטי פתיחה שאני נותן וכולי, אבל העבודה האמיתית, אם אני רוצה לקצר את הדבר הזה ולהגיע לתוצאה, זה תמיד להסתכל פנימה. פה שמתי רגע איזושהי טבלה קטנה שאתם יכולים להסתכל ולראות ככה את ההשוואה בין מה ההיגיון הרגיל שלנו למה שהזמן שלנו אומר.
