In this Hebrew monologue, Idan introduces the concept of "Extreme Ownership" (בעלות קיצונית), a principle popularized by the book of the same name. He argues that taking absolute responsibility for every outcome—whether in business, parenting, education, or everyday situations—transforms personal and professional growth. Idan contrasts the common habit of blaming others (e.g., a colleague, a boss, a teacher, or market forces) with the mindset of owning one’s role in any situation, even when the event seems unrelated. He explains how acknowledging one’s mistakes, learning quickly from them, and creating an environment that values honesty accelerates improvement and leads to faster achievement of goals. The talk ends with a call to apply this ownership mindset daily and a teaser for the next lesson.
Chapters
אהלן חברים, כאן עידן והיום אני רוצה לחשוף אתכם למושג קריטי שישנה לכם את החיים שנקרא בעלות קיצונית, Extreme Ownership באנגלית, זה ספר שמלמד דבר אחד נורא נורא נורא פשוט, ברגע שאתם תלמדו לקחת אחריות בעלות קיצונית על כל דבר שאתם תעשו אתם תראו נסיקה בחיים, ומה זה אומר בעצם? תראו, נקלעתם לסיטואציה שאתם יכולים לקחת אותה לכמה מקומות, סיטואציה לא טובה. עכשיו, רוב האנשים ילכו ויגידו, יוסי עשה ככה, וחיים בגלל שהוא אמר דבר כזה, זה הסיבה לזה שהסיטואציה נהייתה לא טובה, זה הסיבה לזה שהפרויקט נפל, זה הסיבה לזה שלא עמדנו בדדליין, לא משנה מה. עכשיו, רוב האנשים באמת, קודם כל, זה לא אני. קודם כל הוא אשם, הרצפה עקומה, זה לא שהוא לא יודע לרקוד. קודם כל כולם לא בסדר, רק אז תן לי רגע לראות, אתה יודע מה? בזה אני לא בסדר. עשיתי את זה, שזה ממש בקטנה, כאילו אני בסדר בסך הכל, אבל עשיתי את הדבר הזה, לא. קסטרים אורלר שפה אומר דבר נורא פשוט. כל סיטואציה שאתה נתקע בה, שלאו דווקא אפילו נוגעת אליך, תחפש איך אתה יכלת לעשות את זה יותר טוב. גם אם זה לא קשור אליך, גם אם עכשיו הבורסה נפלה, סתם דוגמא, כן? משהו נורא נורא קיצוני. איך יכלתי להשפיע על זה? איך יכלתי לקחת את האחריות על זה? שזה יצא טיפה יותר טוב. עכשיו, מן הסתם הבורסה זה לא באמת משהו שאתם יכולים להשפיע עליו, אבל בסיטואציות היומיומיות שלכם, בחינוך של הילדים, בניהול של העסק, בהובלה של אנשים, לא משנה באמת מה אתם עושים, תראו איך אתם מצליחים להביא את עצמכם לסיטואציה שאתם אומרים, וואלה. זה איפשהו באחריותי, אני הייתי צריך לעשות את זה פה, אתה יודע מה? אני אשם, אשם, אני לוקח את האחריות, אני אומר כאן פישלתי, כאן טעיתי, כאן הייתי עושה את זה אחרת. עכשיו ברגע שאתם מקיפים את עצמכם בסביבה שהיא מאפשרת טעויות ובאמת באנשים שמעריכים את הכנות הזאת ונותנים לכם את המקום להשתמש בזה, אתם... זה מעיף אתכם קדימה, זאת אומרת, זה בסדר לטעות, זה באמת, זה בסדר לטעות וזה חלק מהעניין, אבל לדעת גם לקחת אחריות. עכשיו, ברגע שאתם לוקחים אחריות, מה שאתם עושים זה אתם אומרים, תראו, אני אשם, אני לוקח את הדבר הזה, אבל פעם הבאה, בגלל שזה אני עשיתי את זה, אני אדע הרבה יותר טוב איך לשפר את זה ואיך לא לעשות את זה שוב. זה להיות אחראי לכל דבר שקורה, זה להיות אחראי לתוצאה שלכם ולהיות אחראי בגדול לחיים שלכם, שאם הם לא מתקדמים במסלול שכיוונתם זה לא בגלל הבוס שפיטר אתכם, או זה לא בגלל המורה שנתן לכם ציון לא טוב במבחן, זה כי אתם לא לקחתם מספיק אחריות, זה כי אתם לא עשיתם את העבודה כמו שצריך, זה כי אתם לא למדתם למבחן כמו שצריך, אתם לא יכולים להאשים את המורה או את הבוס בסיטואציה, זה אחריותכם לגמרי. וברגע שאתם תתחילו להסתכל על כל סיטואציה קטנה וכל פרט קטן בחיים בנקודה של יכלתי לקחת על זה אחריות וזה אשמתי, סוג של, ואני רוצה לך מנה רגע שתצאו מהעולם הזה של אשמה אף אחד גם לא אשם, זאת אומרת זה היה באחריות שלי וזה לא יצא כמו שתכננתי או מספיק טוב, זה אחריות שלי, אני לומד מזה, אני לוקח ואני אומר, אני לא מפחד מכישלון, זה שלי, אני לומד מזה, אני אעשה את זה פעם הבאה יותר טוב, אבל לא אתה אשם חביבי, עליי. תיקחו את הפרט הזה, תראו איפה זה תופס אתכם ביום יום ובאיזה סיטואציות. ואתם תראו שברגע שתתחילו לקחת אחריות קיצונית, בעלות קיצונית על המעשים שלכם, אתם תראו איך א', אתם טועים מהר מאוד שזה מצוין, אתם מפיקים לקחים מהר מאוד שזה בדיוק המטרה, ואתם מגיעים לתוצאות שאליהן אתם מכוונים הרבה הרבה הרבה יותר מהר. נתראה בשיעור הבא חברים.
