Idan explains a technique for reducing disappointment by separating what you can control from what you can't. Using a parking ticket, he shows how to act when the outcome is yours to influence, then let go quickly when it isn't, turning frustration into a learning moment.
אהלן חברים, מה העניינים? כאן עידן והיום בשיעור של היום נלמד על משהו שאני אקרא לו צמצום מרווח הבאסה. מה זה אומר בגדול? דבר שהוא נורא נורא נורא פשוט, זה קלישים, באמת אני אומר לכם, תיקחו אותו ותיישמו אותו לחיים, ישנה לכם כמעט בכל אספקט את הדבר. קורה מצב, סיטואציה, שיש משהו שמבאס אותנו, יש משהו שקרה, נניח לצורך העניין, הגעתי לאוטו, חניתי באדום לבן, אגב, הגעתי לאוטו, באמת, עצרתי לשנייה, הלכתי, קפצתי לקנות משהו, חזרתי, בום, אני רואה שיש לי דוח על החלון. עכשיו, יש אנשים שיקחו את הדוח הזה, וזה יוכל לבאס להם עכשיו את כל היום, את כל השבוע, חלקם את כל החודש, באמת, ומדברו עם כל בן אדם שיקרא בדרכם, ורק יספרו לו כמה חבר'ה עליהם, כי הם קיבלו את הדוח. עכשיו, אם תסתכלו על זה ככה, קודם כל... אתם חניתם באדום לבן, אתם אשמים, הפקח בסופו של דבר עשה את העבודה שלו, זה שקיבלתם דוח זה אשמתכם. אז א', זה מתחלק לשני דברים, ברגע שאתם לוקחים אחריות, ברגע שאתם מבינים שעשיתם משהו לא בסדר ובעקבות זה קיבלתם משהו, קיבלתם את העונש הזה, אתם כבר משחררים את זה ואומרים, כשאני מגיע היום ואני רואה את הדוח אני צוחק, כי אני אומר, וואלה ידי ביל, חנית באדום לבן, ידעת שאסור, קיבלת את העונש שלך, תתמודד. זה מה שיש עכשיו, הנקודה היותר חשובה בצמצום של המרווח של הבאסה זה ההבנה נורא פשוטה אם זה בידיים שלי לתקן את הבאסה הזאתי אם זה משהו שאני יכול לעשות לגביו משהו אז יש לך, וזה באמת חשוב לי ואני חושב שאני צודק אז יש מקום להתבאס, אוקיי? אם עכשיו יש אופציה שאני לא אשלם את הדוח הזאת ואני יודע שאני צודק, לצורך העניין חניתי בכחול לבן, אוקיי? שמתי פנגו, שמתי את כל הדברים, ועדיין קיבלתי דוח. עכשיו, אני יודע שאני צודק, כי חניתי לפי כל התנאים ווידאיתי והכל, אז כן, תתבאסו, אבל יש לכם מה לעשות עם זה, אוקיי? יש לכם עכשיו ללכת להגיש ערעור, ללכת למעטה משפט וכולי וכולי. עכשיו, אם לא, אם חניתם באדום לבן, וקיבלתם דוח, והדוח כבר נמצא שם, ואתם יודעים שאתם אשמים, זה לא בידיים שלכם. אין לכם למה להתבאס מזה, זה לא רלוונטי לערב את הרגשות, זה נורא קשה לעשות את זה, אבל זה תהליך. שאתם מבינים שאתם נקלעים לסיטואציה שהיא חרא, אבל הפתרון לסיטואציה הזאת זה לא בידיים שלכם, זאת אומרת את הדוח הזה קיבלתם כי חניתם באדום לבן, ואתם תשלמו אותו כך או כך, לא משנה אם תתבכנו עליו עכשיו, או עוד חודש, או עוד חודשיים, בסופו של דבר אתם תשלמו אותו, או שתקבלו קנס ותלכו למשפט וכאלה וכאלה, אבל אני מניח שאתם לא שם. אבל אתם תשלמו בסופו של דבר את הדוח הזה, זה האאוטקאם, זה מה שיצא בסופו של דבר. אז אין באמת טעם להתבאס על זה. קחו את הדוח הזה, תתבאסו עליו חמש שניות, עשר שניות, תגידו, וואי, איזה באסה. וזהו, ותשחררו את זה, כי זה מה שהולך לקרות. מה שכן, תפיקו ותלמדו לזה לפעם הבאה. אז אני אומר, כל עוד זה לא בידיים שלכם, באמת, כל עוד הפתרון לאותה סיטואציה מבאסת לא בידיים שלכם, אין לכם מה להתבאס, כי זה לא רלוונטי. זה סתם הורס לכם את היום, את השבוע, את החודש, זה לא שווה את זה כי אין לכם באמת מה לעשות. אם היה לכם משהו לעשות זה באמת סיפור אחר. אבל באמת חברים, תיקחו את הטיפ הכי פשוט הזה, באמת הכי חרטא שיש, תחליפו אותו ותשימו אותו על כל סיטואציה שקורית לכם, אתם תראו שברגע שאתם תדעו לעשות את ההפרדה הזאת ולהגיד, אם זה בידיים שלי אני פועל ככה, ואם זה לא בידיים שלי אני משחרר. אתם תראו פתאום שאתם לא לחוצים, לא מרגש אתכם יותר מדי, אתם לא מתבאסים, אתם לא נהיים אנשים עצובים וזה ישפר לכם את החיים ונאמר לכם בצורה משמעותית. קחו את הטיפ הזה, תשתמשו בו וניפגש בשיעור הבא.
מפגש קבלה - קהילה גבוהה 23 - 13.07.2026 - הפסד הוא האסטרטגיה החזקה ביותר לצמיחה
