כיצד מחלות קוראות לנו להתבוננות ולמה זה קריטי לתהליך הריפוי? ד״ר גיל יוסף שחר (M.D) CategoryEducat

מחלקות התבוננות איך אני איך אני איך הקשר שלי עם ההורים שלי איך הוא עם הילדים שלי איך הוא עם בת הזוג שלי אני בזוג שלי שמח. משהו אצלי כנראה עוד לא לגמרי באיזון נפשי מושלם. אז אני, לא משנה אם המחלה היא באיבר כזה או איבר אחר, אני רגע מתבונן, האם אני באמת בשמחה? האם אני מפחד ממשהו? האם אני כועס על אנשים מסוימים? האם סלחתי לכל מי שאי פעם פגעתי בעבר? סלחתי באמת או שאני מוזיק את הכעס עליהם בתוכים? האם אני יודע להגיד תודה למי שהצמתה לי את כל החיים שלי? לבורי העולם? האם אני בכלל מעריך את מה שיש? ורובנו, אני אומר את זה, באיזשהו מקום, קצת אולי כפוי טובה. כמה צריך להגיד ת ואני חושב שהתיקון של הדברים האלה יכול בהרבה מאוד מקרים להביא לייעצה בהחלמה בצורה בלתי רגילה, עכשיו זאת עבודה קשה. זאת עבודה קשה, זאת עבודה לא פעם ארוכה, זה לא חמש דקות, זה לא כמה דקות להביא הכל להסתדר, אבל זאת עבודה כל כך, שאם מצווילים פנימה, היא כל כך מספקת. וגם יש לפעולות בעבודה הזאת אתה לא מצליח אתה יודע שאתה צריך להתנהג בצורה מסוימת אתה מתנהג בצורה אחרת ושוב צועק ושוב נוסף ושוב ביקורתי ושוב אבל אתה אוקיי אתה מבין שנפלת אתה מתעכם כשאתה מתחיל לעשות את העבודה הזאת את התלת ליפוי הזה גם הגוף מתרפה בדרך ממילא מה שנקרא בלי מאמץ ספציפי.