פרק 98 - "לעשות הכל בזוגיות"- מה זה בכלל אומר? - דניאל לוי מארחת את הדר זוהר

שלום לכולם, וברוכים הבאים לפודקאסט מדברים זוגיות מעשית. בכל פרק נדבר על זוגיות מנקודות מבט שונות ומעניינות, ותקבלו ידע וכלים פרקטיים שילבו אתכם בדרך לזוגיות שאתם מאחלים לעצמכם. אני אדר זוהר, מנכה למרכז הזוגיות מעשית, ואני שמחה ומתרגשת שאתם איתי כאן.

אני ממש מתרגשת שנמצאת איתי פה, אדר זוהר, האישה והאגדה, המורת הדרך שלי, הפי 300 שלי, שאני לומדת ממנה הכול. איזה כיף לי שהגעת לפה.

וואי, את מרגשת אותי מאוד.

אני מתרגשת שאת פה איתי.

איזה חמודה, אני מתרגשת להיות פה. אני באמת אוהבת אותך, כמעבר לתלמידה. כבר את הרבה מעבר לתלמידה, את גם מאמנת בנבחרת ואת... אני מאמינה ב... זה הכי מרגש אותי. בח ביכולות, אז כיף ממש להיות פה ביחד.

איזה כיף. אז האמת שכולם מכירים אותך בתור מאמנת לזוגיות, יש לך את המרכז לזוגיות מעשית, את מכשירה אנשים, יש לך ניסיון מעל 20 שנה, ואת תמיד מספרת שהגעת לזה מהמקום האישי שלך, שהיית במערכות יחסים שהן לא היו טובות, ועשית תהליך אישי, ואז נכנסת לזוגיות שהיום את נשואה כבר 21 שנה, נכון? כן. ואת מובילה באמת מאות אלפי נשים לזוגיות שהן היו רוצות להיות בה, ולהיות האישה שהן רוצות להיות בזוגיות הזאת. ואותי תמיד סקרן עלייך, על זה שמה קרה מה זה מערכות יחסים הלא טובות האלה? איך את הגעת להיות האישה שאת היום? איך את הגעת לזוגיות שאת באה? אבל מעבר לכותרות האלה של היה לא טוב, עשיתי תהליך ונכנסתי.

אוקיי. אז זה מתחלק לשניים. זאת אומרת, המפגש שלי עם זוגיות. באמת, יש את החלק הראשון שעד אותו תהליך שאחריו הכרתי את אמיר, שניסיון במערכות יחסים נוראיות, כושלות, מבזות ו-all of the above, שנרחיב על זה עוד רגע ונבין רגע למה. ואז באמת הכרתי את אמיר, ואחרי כמה שנים נכנסנו למשבר זוגי מאוד מורכב, שהוא הביא אותי להתעסק בכלל בעולם של זוגיות. זאת אומרת, יש את החלק הראשון של המפגש שלי עם העולם הזה של מציאת זוגיות, שהוא כמה שהוא היה מורכב עבורי, והחלק השני זה בעצם מה שהביא אותי לבחירה, להתעסק בזוגיות ביום יום שלי. זאת אומרת, כבר הייתי מאמנת, ושיניתי את הכיוון לזוגיות בזכות המשבר הזה, נקרא לזה.

אוקיי.

אז בחלק הראשון אני אגיד ש...

סך הכול הייתי אדם כלפי חוץ עם הרבה מאוד ביטחון. זאת אומרת, תראי אותי עכשיו ותראי אותי בעבר, לא היית רואה הבדל. זאת אומרת, אדם... שיש לו ביטחון, שהוא מעז לדבר, לשים את עצמו במרכז, אין...

לא היה מקום של...

לא נעים לי להשמיע את עצמי וכולי, עד זוגיות. זאת אומרת, כלפי החוץ, לא היה לי בעלנות למורים, לעשות תיאטים, אני מדברת על בית ספר, בצופים להיות לא הופקדים, לעשות מלא דברים, אבל בכל מה שקשור היה לזוגיות, היה לי... ביטחון וערך עצמי ברמה הכי נמוכה שאת יכולה לדמיין. זאת אומרת, ממש המחשבה שלמה שמישהו ירצה להיות איתי, מה אני מביאה לשם, למה שמישהו... למה שמישהו ירצה מחויבות איתי, זאת אומרת, בחיים לא העשיתי לדרוש את זה או לבקש את זה. עכשיו, אני אגיד שתמיד הייתי בזוגיות. כלומר, מכיתה ד', הייתי בקשרים, אבל... הקשרים לא היו קשרים מטיבים, זאת אומרת, היו קשרים שהצד השני, יותר... זאת אומרת, איך שהוא רוצה, בלי שאני מביאה משהו שאני רוצה. זאת אומרת, למשל, היה לי מישהו שהייתי איתו ארבע שנים, אבל אף פעם זה לא היה מוגדר, זה לא היה...

כאילו, אנחנו זוג מוצער, ואז בדבר הזה כל הזמן זה היה... כאילו, הרגשה שמכביעים אותך. הרגשה שאת לא באמת...

את לא בת זוג.

את לא בת זוג, בדיוק. ואז כאילו את גם לפעמים שומעת חברות שמדברות, רוצות להיות גם איתו, או שאת רואה אותו פתאום עם בנות, ואת לא יכולה לדרוש שום דבר, כי כאילו... מה זאת אומרת? אנחנו לא זוג רשמי, אוקיי? ואנחנו כל יום ביחד, אבל אנחנו לא זוג רשמי.

זה קטע, כי אני חושבת שאחד הדברים שאני שומעת הכי הרבה, ואני בסך הכל ישנה בתחום הרבה יותר ממני, זה את המקום הזה שהכל באמת טוב בחיים ויש לי ערך וביטחון גבוה בכל כך הרבה תחומים ואז כשזה מגיע לזוגיות אני לא מרגישה ראויה וכמות הפעמים שאני שומעת את המשפט הזה של אני לא מרגישה ראויה ואם להיות קנה אני מתעסקת בזה ואני בתוך תוכי גם לפעמים שואלת את עצמי כאילו למה שמישהו ירצה להיות איתי וזה זה איזשהו משהו שאני עדיין לא מצליחה לפצח אותו, כלומר אני יודעת מה זה עבודה על אמונות וכולי, אבל איך את הצלחת לפצח את הדבר הזה, להביא את הביטחון ואת הערך גם למקום של הזוגיות, להרגיש ראויה גם שם. שמישהו אהב אותי גם פה.

אז אני אגיד שאנושית שזאת הייתה התדרדרות מתמדת, זאת אומרת, מקשר לקשר, שבכל קשר כאילו היה תחושה יותר של חוסר ערך. זאת אומרת, אם בקשר הזה של ארבע שנים אף אחד לא... רציתי מחויבות, כאילו רציתי מאוד, אבל אף פעם לא דרשתי את המחויבות, או ביקשתי, או שמתי איזשהו גבול, או שזה מתי שזה עתים לא זה עתים, ואני כאילו תמיד הטעמתי את עצמי, ויש בזה תחושה שהיא תחושה משפילה, זאת אומרת, זו תחושה כזאת שאת נמצאת ומישהו, משחק עם החיים שלך ואת מבינה שהוא משחק עם החיים

שלך, אבל את מאפשרת לו לשחק עם החיים שלך.

ואז הדבר הזה ממשיך וממשיך קצת לצבא, ששם כן נראה לי היה לי איזשהו קשר של חודשיים שהיה רציני, אבל אני כן אגיד שבחירת הגברים, הייתה...

כאילו, את אלה שכן היה קשר, זה היה גברים שהם כאילו יותר לאו קצת, אוקיי?

שכאילו הגיוני שירצו, כי הם כאילו לאו, אז כאילו אין... אז אני יכולה להבין שאני מביאה משהו

טיפה מעבר למי שאני באמת רציתי, כי הוא לא...

זה לא...

לא העזתי. ואז היה לי את הקשר האחרון, שהוא כן היה מישהו שרציתי, וגם סבבה כזה, כאילו, נהיה לאת המקום שעבדתי בו. והקשר הזה היה מאוד מאוד רעיל, דווקא לא מצידו. זאת אומרת, הוא היה רעיל מאוד מצידי. הבאתי את כל חוסר הביטחון שלי למקום הזה. זאת אומרת, מבחני אהבה אינסופיים, באמת, אני שמטמתי לו את החיים. כל כך לא האמנתי שזה אמיתי, שפשוט מתחתי גבולות בצורה שהיא קיצונית. עד שיום אחד הוא פשוט לא יוכל לעמוד בדבר הזה, זה מטיש כל הזמן להיות תחת מבחן. אתה באמת? אתה לא באמת?

אתה לא רוצה, נכון?

אבל כאילו בצורה מטישה כבר, לא משנה כאילו מה...

אתה לא רוצה להישאר פה, אז למה אתה נשאר פה?

כאילו כל הזמן להיות במקום שלא... בוחן אותו האם הוא באמת רוצה או לא רוצה, ואז הוא עזב. וכשהוא עזב...

זו הייתה נקודת המשבר שממש, אני זוכרת, התחסקתי. כאילו, זו הייתה הפעם הראשונה שממש נשבר לי הלב, שהבנתי את המונח הזה. אני זוכרת שישבתי בבית של אמא שלי כמו זומבי, כאילו, גרתי אז לבד, אבל חזרתי בשבוע הזה של השברון לב לבית של אמא שלי, ואני זוכרת שיום אחד אמרה חברה שלה, והיא הסתכלה ואמרה, קוראת הלב לראות ככה את הדעת. וכאילו באמת הרגשתי מפורקת כאבים בגוף, שאי אפשר להסביר את הכאב הזה, והבנתי ש... ואז ליאט שותפה שלי לדירה שהייתה באותו זמן, היא בדיוק... זאת אומרת, היא התחילה ללמוד טיפול, עברה טיפול, כי אחר כך היא למדה על הזכות באיזה שלב זה בדיוק קיים, והיא אמרה לי, אני חושבת שאת צריכה לטפל בתפוסים שלך בזוגיות. זאת אומרת, משהו לא בסדר. היא פשוט שמה לי את זה בפנים, כי היא הייתה שותפה, והיא ראתה את כל הדברים, והיא הבינה שמשהו... היינו גם חברות וגם שותפות לדירה, ואומר לי, את צריכה איך לטפל בעצמך. ואז החלטתי שאני מפסיקה את כל העולם הזה של זוגיות, כי כל הזמן נכנסתי לקשר, יחזתי לקשר, יחזתי לקשר, יחזתי לקשר, והבנתי שאני צריכה רגע לעשות הפסקה, ואז הלכתי לטיפול, ובאמת התמסרתי כל כולי, והדבר העיקרי שעבדתי עליו זה זהות. זאת אומרת, מי אני ומה אני ומה אני מביאה, ואחר אחרי הזהות, משם אפשרה לבנות את הערך העצמי ולהבין, אוקיי, כאילו, סך הכול למה שמישהו לא ירצה? כאילו, בסוף, אני די סבבה, למה שמישהו לא ירצה?

זה באמת החלק הראשון, לבנות את הזהות. אנחנו מדברים על ביטחון עצמי, אז כאילו, מי זה עצמי בשביל לפתוח בעצמי?

נכון, בדיוק.

זה הבסיס הזה, הבאות שלנו.

וזה בדיוק היה ההבנה שכל הזמן הייתי בתדמית, ובשביל שאני אוכל... להכיר אותי, אני צריכה להתחבר למהות, אני צריכה להפסיק להיות עסוקה במה חושבים עליי. כי כל הזמן הייתי עסוקה בזה שאני מצחיקה ונראית סבבה, וכזאתי פאן וחברה, וגם זאת שיודעת לייעץ, וזאת שיודעת... כאילו, כל הזמן עסוקה בבחוץ, ולא עסוקה בכלל בבפנים. ובכלל, כל העולם הזה של דרמות ו... פרצופים וכל הדבר הזה היה מצרח קבוע במערכות יחסים שלי, גם עם חברות וגם עם אנשים בכלל. זאת אומרת, זה תמיד עזבנו על דבר. זה תמיד היה לעשות פרצופים, טיפולי שתיקה, כל הדברים בשביל שהם יבינו לבד. ובתהליך באמת עברתי על המקום הזה של מי אני ומה אני מביאה, ובניית הזהות, ואני עצמי, וערך, וממש שנתיים של התמסרות מוחלטת, מוחלטת.

וואו, שנתיים התנזרת מדייטים ומערכות יחסים.

כן, כי הבנתי ש... אני חושבת שצאתי באמצע לאיזה דית כושל, והבנתי שאני עוד לא שם, אבל כן, זו הייתה התנזרות, כי לא הייתה לי ברירה. זאת אומרת, יש פעמים שאני אומרת גם היום למתאמנות, תעצרו שנייה, כמה חודשים, לא משנה, כמה שצריך, תבנו את עצמכם ואז. ולפעמים אפשר תוך כדי תנועה. זה מאוד תלוי המקום שאנחנו מגיעים בו. ובמקום שאני הגעתי, לא היה נכון לעשות את זה, כי באמת התפקוד שלי במערכות יחסים היה פשוט גרוע, ולכן זה לא היה נכון, לא היה נכון לעשות את זה, להיות במקום הזה של להיכנס לאיזושהי מערכת יחסים, זה היה ממש צריך רגע לעצור. עכשיו, נכון שיכולתי לחזור כנראה לפני השנתיים, אבל היו לי את הפחדים שלי, וגם הייתי בטיפול, לא באימון. זאת אומרת שכשאתה בטיפול, כשאתה מטפלת מהממת, אבל בטיפול אין בעיה למרוח את הזמן. אוקיי? זאת אומרת, אין את החלק הפרקטי כל כך של העשייה ותוך כדי תנועה. היום אני מבינה שיכולתי כבר לחזור למגרש הזה אחרי כמה חודשים, וכן להתחיל תוך כדי תנועה גם וגם. אבל בטיפול זה התייחסות אחרת, זה עולם אחר, כאילו, בהתייחסות לדברים, שאני מבינה שיכולתי לחזור קצת לפני הזמן, אבל נורא פחדתי. זאת אומרת, ממש ממש ממש פחדתי להיות עוד פעם במקום שאני מוצאת את עצמי בקישלון כזה נוסף, אני... זה כבר... השברון לב פשוט ידהד לי. לא יכולתי לדמיין שאני חובה את זה שוב.

ואת יודעת, אדר, שנתיים זה לא מעט, ואנחנו פוגשות, היום זה נושא מאוד מאוד, מדובר על כל המקום הזוגי וכל עולם הזוגיות, ויש להגדירות הזוגיות המאוחרת וכולי. אחת השאלות שאני פוגשת הכי הרבה ומזכירה אותי לשאול אותך כי שנתיים זה באמת הרבה זמן זה איך אני לא אתייאש? האם זה יקרה לי? זה לא יקרה לי. זו שאלה שככה מהדהדת להרבה נשים במקום שלפעמים עם איזשהו ייאוש.

אז תראי, קודם כול, אני בשנתיים האלה סיפרתי לעצמי סיפור שזה נכון לי לא להיות עכשיו בזוגיות. זאת אומרת, אני בכלל לא רציתי. אני מטפלת בי, אני מבריאה אותי, והפחד מלהיות בזוגיות, זה שירט אותי. זאת אומרת, לא הרגשתי שאני מתיישת, לא הרגשתי שאני מבזבז את הזמן, בגלל שבאמת לא רציתי את זה. זאת אומרת, כביכול. זאת אומרת, עכשיו, אני מבינה היום בדיעבד שפחדתי. אז לא הבנתי שפחדתי. פשוט אמרתי, זה בסדר, זה נכון לי עכשיו לעשות את ההפסקה הזאת, להיות בתוך הדבר הזה. אני מבינה שמשכתי את הזמן לא לקפוץ למים. אני מבינה שזה הטעים לי וזה שירט אותי וזה הגן עליי, ונורא פחדתי. פחדתי לחוות שוב, אבל לא הבנתי שאני מפחדת באותו זמן. זאת אומרת, הסיפור הזה עבד לי. אז לי לא הייתה את התחושה הזאת אז של הייאוש, כי מבחינתי, הפחד ניצח. זאת אומרת, לא רציתי כאילו להיכנס לקשר. זה טעים לי. וכשמישהי באה ואומרת, אני מרוצה, ואני עושה הכול, כדי שזה יקרה, ואני באמת עושה תהליך, ומשתנה ומשנה, והולכת לקורסים, ויוצאת לדייטים, ועובדת על עצמי, ועדיין אני לא מצליחה למצוא, ואני באמת עושה הכול, אז הדבר שאני אומרת לה זה אחד, כנראה, שזה עוד לא הכול. זאת אומרת, אני יודעת שזה נורא נורא קשה רגע לשמוע את זה, ואפילו מעצבן לשמוע את זה, אבל... הכל לא בהכרח כמו שאנחנו חושבים זאת אומרת. הרבה פעמים אתה מסתכל על זה שיש כאילו איזה שהוא מתכון אני עבוד על הערך שלי אני אלך לקורס אני. אצא לדייטים אני אדבר בצורה מסוימת בדייטים ואז אני בעצם אמצא זוגיות. זה לא בהכרח הכל. הרבה מאוד פעמים הכל הוא דווקא הדבר הכי קטן בתוכי שאני מתחמקת מלהתעסק בו. זה יכול להיות שאני באיזושהי אמנות למודעת מלהביא פגיעות. זה יכול להיות שאני כאילו עושה הכל, אבל אני לא באמת מביאה אותי. אבל אני בכלל לא מבינה את זה שאני לא מביאה אותי. וזה יכול להיות שאני באמת עושה הכל, אבל אני לא מוכרחה להתפשר לדברים מסוימים. זה יכול להיות שאני באמת, באמת אומרת לעצמי שאני עושה הכל, ואני מאמינה בזה שאני עושה הכל, אבל בסוף אני לא מוכנה לעשות איזושהי עבודה על קבלה של מישהו אחר לחיי, אלא ממשיכה בשליטה והניהול. כלומר, בסוף אני אומרת שאני עושה הכל, כי אני מסתכלת על הדואינג. אבל אני לא מסתכלת על הדברים הפנימיים שמצריכים להתקיים בשביל שתהיה זוגיות. זאת אומרת, הכלי שלי כדי שהוא יוכל להכיל...

הוא עדיין לא מוכן.

בדיוק, בשביל שהוא יוכל להכיל זוגיות, הוא צריך להיות מורכב בהרבה דברים. העשייה היא בשביל שאותו איש יראה אותי, יבין שאני פה ונוכל להתמגנט. אבל רגע, בתוך העשייה הזאת או לפני העשייה הזאת, יש באמת את העבודה על החלקים שבגללם אני לא בזוגיות. ואני בדרך כלל לא ממש מסתכלת עליהם. אני אתן לך תוגמה שבאמת יש אנשים,

מישהי נגיד שהיא עושה הכל, הכל, הכל, הכל, אבל הווייב, האנרגיה שלה כל כך... קשה, תמיד יש איזה מין תלונה, מרמור כזה, הסתכלות על מה לא. את יודעת, כאילו מין תחושה שכאילו כשאני אפילו מדברת איתה, אני מבקש שנוצר בי איזשהו אוטומט של התגוננות. זאת אומרת, כאילו אני מכינה את עצמי, לאיזושהי הערה שעומדת להגיע ואני דגונן. עכשיו, אם אני ככה מרגישה מולה, כנראה שכל העולם מרגיש ככה מולה. אז היא אולי עושה הכול ביי דה בוק, אבל היא לא עובדת על האנרגיה שלה. היא נשארת במקום הנוקשה, במקום הזה שכל הזמן כאילו מחפש את המה לא. בגישה הזאת, שבמקום לבוא בגישה של... הכל פלא בחיים האלה, והכל נס, והכל מדהים, ואיזה כיף, התנסיתי וראיתי, זה במין... הקלפים האלה שחולקו לי, נמאס לי, אבל אני לא מבינה, אבל למה זה קורה... המקום הזה שכל הזמן לחפש את הלמה לא, את הקושי, את זה שזה לא באמת עובד, את זה שאני נדפקתי, או פשוט גישה של כאילו... לראות את מה שחסר. ואפילו בטונציה או במבט עיניים או באיך

שאני מנגישה את עצמי, אם יש נוקשות

ואם יש חוסר נעימות, אז אוטומטית את מרחיקה ממך בני האדם. והדבר הזה, הרבה מאוד פעמים, זה לא משנה שתעשי הכול. למה שמישהו באמת ירצה? זאת אומרת, אולי אם הוא לא סדיסט,

למה שהוא ירצה להיות עם אדם שכל הזמן ממורמר, מתלונן, מטוסקל, רואה את החסר, נוקשה, ציני, יורה בהוקצנות, מדבר בצורה מנמיכה,

למה שמישהו ירצה את זה?

נכון.

והרבה פעמים זה משהו שאנשים מתקשים לראות.

כמו שאת תמיד אומרת, תהיה אדם שאת רוצה למשוך לחיי, האם היית רוצה להיות עם אדם כזה.

נכון.

אדם שרואה את החיים בחסר, אדם שהוא נוקשה, אדם שהוא ציני. אבל אני מדברת רגע מנקודת המבט שלי, מהחוויה שלי, שאת מדברת, ואני מרגישה שאת מדברת קצת אליי. יש בי את החלקים האלה, ולפעמים, את יודעת, אנחנו מגיעים לאיזשהו...

איזה מהחלקים יש בך.

איזשהו גיל מסוים, לאיזה שהם... האתגרים, ככל שאנחנו גדלים, ככל שאנחנו מתפתחים, הם נהיים מורכבים יותר, הם מאתגרים יותר. ויש רגעים שאנחנו במקומות הנמוכים האלה, וזה מאוד אנושי. כלומר, לפעמים זה מאוד מאייף כל הזמן לעשות עבודה.

א', לא צריך כל הזמן לעשות עבודה. לפעמים צריך רגע לשחרר אותנו ואת העבודה, ורגע אחד אפילו להתבונן בהישגים, ולא כל הזמן להיות באיזה מרדף אחרי העבודה, כי זה הופך להיות המטרה ולא הדרך שלנו. זאת אומרת, אוקיי, תעצרי רגע. אני לא יודעת על איזה חלקים את אומרת שאני מדברת כאילו עלייך, אבל אני כן אגיד שמאוד קשה להיות חיובי ואופטימי כל הזמן, נכון?

נכון.

זה מאוד מאוד מאתגר, זה גם בלתי אפשרי וזה גם לא מה שאני אומרת. מה שאני אומרת זה תמיד להסתכל על העיקר. זאת אומרת, זה בסדר גמור, גם לי, כמו לכל בן אדם בעולם, יש רגעי שבירה, לא משנה במה זה, אוקיי? רגעי עייפות, שבירה, כעס, אכזבה, התבאסות, הדברים לא... הכול רץ בקלות, אתה הרבה פעמים עושה מאמץ, הרבה פעמים אתה עושה משהו שאתה בטוח שיהיה מדהים ואתה נכשל, וזה כואב וזה קשוח, אז זה לא חייב להיות בחיי אהבה, זה יכול להיות בכל דבר, אבל השאלה, להיות בתוך רגע הכאב הזה, זה בסדר, להיות בעצבים, בחוסר אנרגיה, זה בסדר. אבל להסתכל א', מה הכלל? מה הכלל בתוך החיים שלי? האם הכלל הוא יותר הסתכלות על היש, הסתכלות חיובית, רצון להיות במקום שאתה מתפתח, נותן, מבין מה יש לתת מעצבך, או שאתה רוב הזמן בקושי ובחסר. זאת אומרת, צריך להסתכל רגע מה האנרגיה. ודבר נוסף, כשאנחנו יורדים בימים האלה, בזמנים האלה, בתקופות האלה, האם אני מצליחה לעלות את עצמי חזרה?

או שאני כבר נשאבת למטה, ובסוף אחרו

יודעות שבדידות ואנרגיה נמוכה, זה דבר מדבק.

נכון.

אז... סליחה, אז למה כבן אדם, אני ארצה להיות עם מישהו שהאנרגיה שלו היא נמוכה והיא נדבקת אליי. למה שאני ארצה את זה?

חד משמעית, אני מאוד מסכימה איתך. אני פשוט חושבת, אני בעיקר פוגשת את זה היום הרבה, גם אצל נשים שפונות אליי באינסטגרם וגם אצל נשים שמגיעות אליי, זה תחושה הזאת שמאוד מאוד קשה להחזיק את האנרגיה, מאוד קשה להחזיק את האמונה, מאוד קשה, עד שיש גם כאלה שבאמת הכל בסדר ולפעמים אין לנו שליטה הרי על מתי זה יגיע. אין לנו שליטה על מתי נפגוש את האיש שלנו וזה משהו שאנשים מאוד רוצים לשלוט, הרי אם אם היית לוקחת אותי לגיל 80 ואומרת לי, אוקיי, שתדעי שהיום אם אני ידע שבגיל 35, סתם אני אומרת, 35, 40, לא משנה מה, יהיה לך אלף בית גמל. זה כאילו כביכול היה מאוד מרגיע אותנו. אבל החיים האלה הם מלאי חוסר ודאות. אין לנו ודאות ואין לנו שליטה. ולפעמים אתה עושה את הכול, וכן עושה הכול, ולפעמים הכול באמת בסער וזה עדיין לא הגיע, ונורא קשה להחזיק, את האמונה הזאת שזה יקרה את האמונה הזאת שוודאי שזה יקרה לי השנים הרי עוברות והזמן הומורפי ולפעמים

נכון.

קשה להחזיק את זה.

אני מסכימה. קודם כול, אמונה ברעיון שלה זה שאני מאמינה בטוב וברע באותה עמידה. זאת אומרת, גם אם משהו לא קורה לי עכשיו, הוא לטובתי. ואי אפשר להגיד להחזיק אמונה...

נכון.

כשאני בוחרת מתי אני אעמיד. זאת אומרת, כשזה נעים לי, אני בוחרת... אני מאמינה, וכשזה לא לטעמי, מה שקורה פה, אז אני כבר לא מאמינה. זאת אומרת, בסוף, הרעיון של אמונה זה שהיא בבילד אין שלי, ללא קשר לאירועים. אז בכלל התפיסה הזאת של אחזקת אמונה אומרת שאני בספק על האמונה. אז הדבר השני שצריך להיות זה שאני באמונה, ואני יודעת שהדבר הזה יקרה. עכשיו, יש את הקשיים ואת האתגרים של הדרך, אני לא מתכחשת אליהם, זה לא חייב להיות רק בזוגיות, זה בכל הדברים, זה בעבודה, זה כשאתה מקים עסק, כמה אתה צריך להיות באחזקה שיום אחד תתפוצץ, שיום אחד זה יקרה לך, שיום אחד תתפרנס מהדבר שאתה כל כך רוצה לעשות. כשאתה בוחר, כמו שעכשיו אני יצרתי את הקלפים, אתה לא יודע, ירצו, לא ירצו, יבחרו בזה או לא יבחרו בזה, אתה מאמר. וזה יכול להיות, לפעמים זה משהו שמתפוצץ, ולפעמים זה משהו שהוא נכשל לגמרי. ובסוף, הרעיון הוא שאתה מחזיק אמונה לפני שאתה עושה את זה, כי אתה רוצה להאמין. שזה עובד. ולמשל משהו אחד שעשיתי לפני הקלפים נכשל לגמרי, ועשיתי עליו הרבה מאוד כסף, אבל בסוף אני מאמינה שהיה שם שיעור ללמד אותי משהו בדרך, משהו שלא הקשבתי לעצמי כמו שצריך, משהו שניסיתי להיות כמו אדם

אחר, משהו שהוא לא היה מספיק אותנטי לי כנראה. ופה העניין, זה הסיפור. זאת אומרת, מה הסיפור? להבין שהחזקת אמונה היא בכלל לא בסימן שאלה. או שאני מאמינה או שאני לא מאמינה. אין דבר כזה.

אוקיי? נכון.

אם אני מאמינה, אני מאמינה. עכשיו זה להחזיק את הדרך. אוקיי?

להחזיק את הדרך.

להחזיק את הדרך. להחזיק... בשביל לצלח להחזיק את הדרך, אתה בוחר להיות תלמיד. מה זה אומר לבחור להיות תלמיד? זה אומר שבכל רגע נתון, אני בוחרת ללמוד מהאירועים שקורים כדי ללמוד את השיעור ולהשתפר הלאה. ואז אני שואלת את עצמי, מה עבד? ואני רוצה לשמר את הדבר הזה. ומה לא עבד? ממש לנסות רגע ללמוד את השיעור. מה היה שם שלא הקשבתי לי? מה היה מנוגד לקול הפנימי שלי? זה אחד. שתיים, מה הדרך הזאת באה ללמד אותי? אם אני רוצה להיות בת זוג, ואני רוצה להיות אימא. ואני רוצה שתהיה לי משפחה. זה אומר שאני צריכה... שיהיו לי מספר תכונות, נכון? אני צריכה שתהיה לי תכונת הסבלנות, תכונת האכלה, תכונת החום, תכונת השותפות, תכונת הצבטיות, תכונת הנתינה. אני צריכה שהדבר הזה יהיה לי. השיעורים האלה באים כנראה... להכין את התכונות האלה כדי שהדבר הזה יקרה בחיים שלי. ואני אוכל להיות האימא או הבת זוג שאני שואפת להיות, כי אני אחרת הכלי שלי עדיין לא מוכן. אותו דבר ברמה העסקית. אני יכולה להגיד שהכישלון שהיה לי לפני הוא בעצם מה שהוביל אותי להצלחה של אחרי. כי בעצם המקום הזה, הבנתי שאם אני רוצה להשים את עצמי באיזושהי נקודה, אז יש אלמנטים מסוימים שלא היו מספיק גמישים אצלי. והייתי צריכה רגע להתמודד איתם. הסכמתי להיות בשיעור הזה, להפסיד כסף, להפסיד גאווה, להפסיד מה שאת לא רוצה. יופי. עכשיו כאילו פתחו לי את הדלת, אוקיי? להצלחה חדשה. ולפעמים צריך עוד כישלון בדרך עד שהדבר הזה יקרה. לא תמיד זה אחד מול אחד.

אבל העניין הוא שאמונה... זאת אומרת, אני עדיין מאמינה שאני כאן להשפיע על נשים לטובה, וגם על גברים וגם על זוגות, ובעל לתת, כאילו יש משהו שאני צריכה לתת, אני באה לתת אותו. אני מחפשת הדרך. אותו הדבר, אם אני מאמינה שאני רוצה להיות בזוגיות ואני בת זוג ראויה ושיש לי מה לתת בזוגיות ואני רוצה להיות אימא ושיש לילדים שלי מה לקבל ממני, אז אני צריכה להיות בדרך. ולפעמים הדרך היא לא חלקה. כי והרבה פעמים היא חלקה בחלק מסוים, זאת אומרת, של החיים שלי, אבל בזוגיות או בקריירה, היא לא חלקה. לפעמים היא גם לא בזוגיות ולא בקריירה. זה אומר שיש לי איזה שהם שיעורים, אבל הרבה מאוד פעמים האדם שמסכים להיות בשיעור, הוא המתפוצץ. אחר כך, בקטע טוב, כן? היום המילה הזאת יכולה להתפרש להרבה כיוונים, אבל זה הסיפור. זה, בסוף, כשאני מסכימה לשעות בשיעור, אז אני יכולה באמת... עכשיו, תראי, הרבה פעמים שואלים אותי מה הרגע ששינה את חייך, בין אם זה בעסקי, בזוגי, אני תמיד אומרת, לא היה רגע כזה.

אני יודעת, אני זוכרת שפעם כתבת שזה באמת היה איזשהו תהליך...

זה מצליחי.

מתמיד, ומשנה לשנה. לא היה איזה רגע שהיא התפוצצה, אלא פשוט עבודה של שנים שמאוד מקבילת.

אותו הדבר בזוגיות. לא היה רגע שגם המקום הזה, נכון, זה נראה, אוקיי, הדייט אחרי הטיפול היה עם אמיר, והנה זה קרה. כן, אבל בשנתיים האלה אני התייסרתי. וב-20 שנים לפני, 22 שנים לפני, התייסרתי. זאת אומרת, זה לא היה... זה נראה כאילו, הנה, זה קרה בדיוק כמו שעוד היה סיפרה שהיא כאילו פתאום התפוצצה, אבל שבע שנים שהיא שמה שירים ביוטיוב ואף אחד לא סופר אותה. אותו הדבר גם אצלי. גם אני, אני לא... אני קיטטתי רגליים, בין אם זה בהיבט

העסקי, וקיטטתי את הנשמה שלי, בין אם זה בהיבט הרגשי, בשביל להגיע למקום הזה שהדייט אחרי הטיפול יהיה אמיר.

מה קרה עם אמיר?

מתי?

בדייט.

אז קודם כל כשאני פגשתי את אמיר, אולי רגע נקדים את זה, אמא שלי הכירה לי את אמיר.

נכון, נכון.

ומה זה אומר הכירה לי את אמיר? אמא שלי נהיה לה מחלקה באוניברסיטת בן גוריון, ואמיר היה סטודנט שם לתואר שני, אני למדתי בבן גוריון. במחלקה אחרת, ואז יום אחד היא התקשרה אליי בדיוק אחרי השנתיים, אני רוצה להכיר לך מישהו. עכשיו, לאורך השנתיים האלה היא כל הזמן,

צריך להכיר לך מישהו, צריך להכיר לך

מישהו, וזה תמיד היה, לא, לא, לא, לא, לא, כאילו, נו מה אימא, אני בסדר, כאילו, שחררי. ואז אני זוכרת שהסתברתי בשבילי האוניברסיטה עם שיר החברה שלי ואמרתי לה, אני מוכנה, אני מרגישה מוכנה. וממש דיברנו כאילו על זוגיות, ופתאום אמא שלי התקשרה. הדהדת את זה. וכן. הסכמתי להדד את זה בדיוק, להגיד, אני מוכנה לקבל. ואז התקשרתי ואמרתי לה, טוב, פעם ראשונה שאני מסכימה שאמא שלי תכיר לי מישהו, אמרתי לה, טוב.

אמא שלי באה למעוד הסרטיפי ודוחף, מה שנקרא. אמרתי, טוב. ואז, עמיר, דיברנו בטלפון, והסכה סבבה, ולא ראיתי תמונה לפני דור קודם, לא היה תמונות, הייתה לנו את הנוקי ההתחלת, לא יודעים אם מכירים את זה עדיין.

אני מכירה.

ואז שיש שם רק סנייק כזה. ואז הוא בא לאסוף אותי. ואמיר ג'נטלמן, הוא בא לדפוק לי בדלת ושאני אצא אליו, וכאילו כשהוא דפק, אז כמו שהוא דפק, פתחתי ורציתי לסגור, וכל מה שנקרא התפוסים החולים שלי של תדמית ומה יגידו וטה-טה-טה עלו כי... עמיר הוא בעיניי מאוד אמיתי, מאוד אותנטי, מאוד... הוא, אין לו טיפה של מה יחשבו עליו. זה כאילו החלק הזה לא קיים בחיים שלו. וזה הדבר הכי מדהים בעולם בו בכללי, יש לו הרבה דברים מדהים, וזה משהו שהוא... הוא אף פעם לא זז בגלל מה שאחרים יכולים... זה פשוט לא קיים, זה כאילו עונה חסרה. לא קיימת במוח שלו מה יחשבו. ו... זה השפיע על הלבוש, על התזרוקת, על הפאוש, על כל החבילה. ואני הייתי מאוד אדם שאכפת לו מה חושבים עליו. ואז גרנו בבאר שבע, אני גרתי באומר, וכאילו... לא רציתי שירו בהכרח אותי עם מישהו שהוא כאילו לא בלבל של הסטיילינג, נקרא לזה. ואז... זה פשוט התחיל רע, אוקיי?

וכתבתי לאמא שלי, אני זוכרת באס-אם-אס, לא

היה וואטסאפ אז, כתבתי לה באס-אם-אס, אני אהרוג אותך.

ויצאתי לדייט, כי אמרתי, טוב, אני כבר

פה, ואמרנו, טוב, בראש שלי זה כאילו,

איפה אנחנו מתחביאים עכשיו בעיר? ובאמת הגענו לאיזה מקום כזה מאוד...

כאילו, גם כזה לא מגיעים אליו, וגם

ישבנו מאוד בפנים, כמו שנקרא, שאף אחד לא יכול לראות אותי, והתחלנו לדבר.

ואני באתי מאוד שלילית לדייט הזה. זאת אומרת...

כאילו, הסתכלתי על חלקים שהם לא באמת מקדמים. ואז תוך כדי הדייט, כאילו, התיישבנו, ואז

אמרתי לעצמי, למה עבדת שנתיים?

שנתיים את עובדת כל כך קשה, כאילו, הגיע לך משהו, בואי תביני מה... למה זה הגיע? למה זה הגיע?

לא משנה מאיזה צורה, מאיזה מקום.

למה דווקא הוא הגיע? תשבי רגע בדייט, נסי להכיר את הבן אדם. כאילו, מי את גם? כאילו, נסה רגע להכיר את הבן אדם, כאילו, תרדי לעם. ושוב, זה לא שאני תפסתי מעצמי יותר מדי, אבל התדמית מאוד נהיה לה תמיד. וגם אם אתה עושה עבודה על עצמך, זה בדיוק העניין שעד שאתה מגיע להלכה למעשה, בגלל זה אני מאוד אוהבת לשלב בתהליכים את הפרקטיקה. כי בתיאוריה אתה מאה, קיבלתי מאה בתיאוריה, אוקיי? אבל אז שפתאום הגעתי לדייט קול, התחלואות שלי הגיעו לשם, והסתכלתי רק על החלקים התדמיתיים, אז אני רציתי, די, כאילו, בחרת דרך חדשה טהיבה. ובאמת הסוויץ' הזה שהכרחתי את עצמי לעשות, אפשר לי להכיר את האיש שיושב מולי, ופתאום לא ראיתי כלום, חוץ מאותו. ו... אני לא יודעת אם להגיד את זה, אהבה ממבט ראשון, אבל היה חיבור מאוד מאוד חזק ממבט ראשון. פשוט כאילו הרגשנו, הרגשתי כאילו שהוא... הוא יושב לי בנשמה, לא יודעת להסביר את זה.

כלומר, הרגשת את זה כבר מהדייט הראשון?

כן.

וואו.

שוב, מחצי השני של הדייט הראשון.

אוקיי, אבל עדיין בתוך הדייט הראשון.

כן.

יש הרבה נשים שאם מבחינה חיצונית מגיע אדם לדייט, והוא לא עובר את מה שהן רצו בה מבחינה חיצונית, מאוד מאוד קשה להן לעשות את הסוויץ הזה.

נכון.

מאוד מאוד קשה להן להמשיך את הדייט בצורה של באמת אני באה להכיר את האדם שיושב מולי.

ועכשיו בואי נדבר על לעשות את הכול. כשאנחנו אומרות לעשות את הכל, אם אני הייתי מסתכלת על זה וקמה והולכת, כי תדמיתית, חיצונית, תקריא לזה מה שאת רוצה, משיכה, עניינים, לא עבד, אוקיי? זה לא קרה בשנייה שהוא פתח לי את הדלת. ואז בעצם, עקרונית, אני יכולה להגיד, אז אני הולכת. אבל לעשות את הכל, זה אומר רגע, להבין מה הסיבה שהאדם שמולי נמצא מולי. הוא כבר מולי, אז אוקיי, כאילו, זה לא אפליקציה שאני כבר... הוא מולי. לא בחרתי עכשיו תמונה ימינה או שמאלה. הוא יושב מולי בדייט. יש לזה סיבה. לעשות את הכול, אומר, להבין למה. למה הוא מולי. לתת לו הזדמנות אמיתית. להסתכל מעבר לפלקט. להסתכל מעבר רגע לקאד הזה שיושב, ולהבין למה האיש הזה מולי. בשנייה שעשיתי את זה, זה נקרא לעשות את הכול באותו הרגע. ואז אתה נותן הזדמנות אמיתית. ואז פתאום הפנימי כל כך התגבר על החיצוני שזה פתאום ראיתי אותו באור אחר לגמרי. ברמה כזאת שבשתיים בלילה, אחו אדם זה שמור אצלנו, רשמתי לאימא שלי, אני אתחתן איתו.

וואו.

כן.

וואו, אדם, לא ידעתי.

כן?

כן.

כשאימא שלי באה לעשות, תבין, אנחנו מספרות את זה. כן.

וואי, זה מדהים.

נכון.

וזה הסוויץ'. והסוויץ' הזה היה בגלל שהסכמתי לתת הזדמנות לאדם, ולא למה שרואים כלפי חוץ, אוקיי? ובסוף זה לעשות הכול. כשמישהו אומר לעשות הכל, זה לא לצאת לדייט, הנה יצאתי, הנה נתתי לאמא שלי להכיר, הנה לא רציתי ועדיין יצאתי לדייט. זה לא נקרא לעשות הכל. לעשות הכל זה לשבת ועכשיו, במשך שעה וחצי או שעתיים או כמה זמן שאתה בדייט, לשאול את עצמי מה אני כן רואה בו. וראיתי בו כמה דברים, לא צריכה לראות בו את אהבת חיי. ראיתי בו שלושה דברים, תמשיכי עוד דייט. וראיתי בו עוד שלושה דברים בדייט החי, תמשיכי עוד דייט. ואני זוכרת גם שבדייט הזה אמיר הרי כל כך כאילו בן אדם אותנטי ואמיתי, שהוא, אני זוכרת, אכל טוס, אתה אכל, זה לא רע בעיניים, ואני כאילו אומרת

לעצמי, טוב, אני כזה...

מי אוכל בדייט ראשון?

ויושבתי עם הקוס קפה שלי, כאילו, אפילו לא נראה שהשתיתי יין, ובשעוק הזה, מזה

שהשעור מזמין ולא רואה בעיניים, וכאילו, כזה, ו... מה שנקרא פייסט פורורד, זה הדבר הכי מדהים, כי זה השיעור הכי טוב שלמדתי ממנו, שבאמת, כאילו, לשחרר את מה יגידו. הדבר הזה כל כך מנהל אותנו.

מנהל את כולם, אבל בסוף אנחנו חיים במקום... שמאוד אכפת לנו ממה יגידו, אנחנו יצורים חברתיים, גם אי אפשר לשכוח את זה, אני לא חושבת שיגיע איזה יום שמישהו באמת לא אכפת לו מה יגידו, השאלה עד כמה זה מנהל אותנו.

אז א', אני אומרת לך שלא אכפת לו בכלל.

אוקיי.

זה באמת כאילו לא אכפת לו, ובגלל זה, עמיר, מי שמכיר אותו, מהר מאוד מתאהב בו, הוא כאילו מין...

אני מסכימה, אני לא מכירה את עמיר יותר מדי, אבל באמת מהשנייה שראיתי אותו...

כאילו הוא בן אדם, את מבינה שהוא בן אדם אמיתי. זאת אומרת, אין בו... וזה בדיוק העניין? זאת אומרת, אז זה מתבטא בכל מיני צורות, אוקיי? המקום הזה של בן אדם אמיתי. וחלק מהפעמים זה גם לא... זה יכול לא להתאים, כי לזה חשוב מה יגידו, או היה חשוב מאוד מה יגידו. אז אני צריכה התנהגות מסוימת, נכון, מהאדם, וזה גם יצא הרבה מאוד קלשים בהתחלה, של בעצם להתלבש בצורה מסוימת, ולראות בצורה מסוימת, ולעבוד בדברים מסוימים, ולהיות בדברים מסוימים, כדי ש... מה שנקרא, נשמור על הפלקט היפה. זה נהיה.

ואיך באמת עושים את העבודה הזאת של לשחרר את המקום של מה יגידו, של לחיות את החיים מנקודת המבט שלנו, זו עבודה שהיא מאוד מאוד קשה. בטח בעידן של היום אנשים כל הזמן נמצאים ברשתות. הרי זה משהו שהוא, את יודעת, אתה... אתה סופג תוכן מסוים ואתה בוחר מה לספוג, ואנשים בוחרים מה לעלות. ולפעמים, כמה שאני לצורכם יודעת שאנשים בוחרים מה לעלות, כי אני בוחרת מה לעלות, לפעמים בסוף זה פוגש.

זה תמיד פוגש.

ואתה חושב המון על כל תמונה וחושב המון על... שומעת הרבה אנשים של אם אני אעלה את התמונה הזאת, הוא יסתכל, הוא לא יסתכל, מה הוא יחשוב, גם אם הייתי רוצה, אם אני אגיד ככה, אנחנו מאוד מנועלים ממה יגידו. ואיך עושים עבודה על באמת לשחרר את המקום הזה.

אז תראי קודם כל זה לא נקודתית על המקום הזה זה עבודה שלמעל תדמית זאת אומרת כשאתה עושה עבודה על התדמית ומתחבר יותר למהות אתה משחרר חלקים מה מה יגידו. הדבר השני זה צריך להבין מי זה היגידו הזה מי האנשים שמסתובבים לך בראש. בסוף זה תמיד מספר אנשים שמסתובבים לך בראש, זה לא כל העולם היגיד. יש את האנשים שזה יכול להיות אמא, אבא, חברה מסוימת, קולגה מסוימת. זאת אומרת, זה בדרך כלל אנשים מסוימים שהקול שלהם יושב לך בראש. ואז אתה צריך לעשות עבודה מול הקול הזה. זאת אומרת, ויש הרבה טכניקות לעשות את זה, זה משהו קשה להסביר רגע בכמה מילים, אבל ברעיון העבודה היא מול אותו קול שמנהל אותנו, מול הדבר הספציפי הזה, ואז אתה מתחיל לשלב את העשייה. שלשלב את העשייה זה רגע להבין מה אני הייתי רוצה לעשות פה, אם הייתי בעולם אנונימי, אם הייתי בעולם שאין מישהו שיגיד, מה הייתי עושה? אז להתחיל לעשות את זה, להתלבש כמו שהייתי רוצה, לדבר כמו שהייתי רוצה, להגיד לא על משהו שלא הייתי רוצה, להגיד כן על משהו אחר, לבקש לדחוף את עצמי, להגיד, קחו אותי, לעשות איזשהו משהו שהוא בעצם במקום הזה.

והשילוב... של החלקים האלה, של עבודה, שחרורת אדמית, של להבין מי הקולות, של לעשות, וכמובן תמיד לשאול מה הפחד שמנהל אותי. כי תמיד מתחת לכל הדבר הזה ישף פחד, שלא יאהבו אותי, שאינטשו אותי, שהדחו אותי, הרי למה אכפת לנו מה יגידו. כי אנחנו רוצים שיגידו לנו טוב, כי אם יגידו לנו טוב, יישארו חברים שלנו, יאהבו אותנו, לא ידחו אותנו. בדיוק. ואז אנחנו מרבדים, שומרים על עצמנו, נשארים שייכים. וכשהעבודה הזו, היא בעצם עוזרת לנו להפסיק להיות מנועלים, כמו שאמרת. אנחנו עדיין יכולים שאיכפת לנו מהיחשבו, אבל אם אנחנו...

את ככה זה מנהל?

בדיוק. זה תמיד השאלה. אבל אני חושבת שכן גם אפשר להרחיב את החלק, של פחות אכפת לי מה יגידו. הרי זה קורה לכולם בגיל מסוים, נכון? זאת אומרת, אתה מגיע לגיל 60, 70, כי הוא לא אכפת לך מה יגידו. אתה כאילו... גם הרבה פעמים אני זוכרת שנסעתי עם אמא שלי אחרי שהשתחררתי ללונדון. לפני 30 שנה כבר, אני לא הייתי משמור.

ואז... עוד לא 30 שנה. ואז אני זוכרת ש...

אני אז הייתי בסי שאכפת לי מה יגידו, ואימא שלי לא. את יודעת, אולי תמיד היא הייתה ככה, אולי לא, אבל היא לא אכפת לה מה יגידו, היא לא סתם בחרה לי את אמיר.

ואז את זוכרת שהיא שמה כזה כובע צמר, ומגן אוזניים, ומעיל גשם, בקיצר נראתה, כאילו, הדבר הכי מפדח ללכת לידו עלי אדמות בלונדון. והיא כל הזמן הייתה אומרת לי, מה אכפת לך? מה חושבים? למה אתה עסוקה בזה? את מוכנה לקפוא מיקור בשביל כאילו ש... גם אם זה היה גידוע, זה מה, עוברי אורח? כאילו, אז גם לא היה אינסטגרם, ככה חושבים על זה. וזה הסיפור. בגיל מסוים, הרי לא אכפת לך. רוב האנשים מגיעים לשלב שלא אכפת להם. מה יגידו בגיל מסוים. אז אפשר להגיע לזה, אפשר להרחיב את זה. פשוט אתה צריך את הבינה הזאת להקדים אותה. ואת זה אפשר לעשות באמצעות באמת עבודת מודעות. ועבודה של איזה מחיר אתה מוכן לשלם בחיים שלך? האם אני מוכנה לשלם מחיר שאנשים מסוימים לא אהבו אותי? ומה העניין? אותם אנשים שיש לנו בדרך כלל בקול הזה, זה גם האנשים שמקל עליך כשהם יוצאים מהחיים שלך.

נכון. אבל לפעמים מדובר באנשים שהם לא יכולים לצאת מהחיים שלך.

כמו?

אמרים נגיד? אמרנו לצורך העניין, אורים, אחים, אז על פניו אלה לא אנשים שיכולים לצאת מהחיים שלך.

נכון, אבל אפשר למנן את הנוכחות שלהם בחיים. גם משפחה. זאת אומרת, גם... יש הרבה פעמים שגם הורים והחיים, הם לא מטבעים איתך.

אני יודעת, אני ראיתי גם את מה שאלה את השבוע על... על אימא שלי הובל.

כן.

ועל ההתערבות שם.

נכון, אני ממש חושבת שזה, זה, זה... אם היא עובד להרחיק אותה מהחיים שלו,

לא, זה משהו אחר, אבל טעות מאוד

גדולה שהורים עושים זה שהם מתערבים בחיים הזוגיים של הילד. זאת אומרת, אם הילדים שלי באים להתייעץ

איתו, אם אני מתייעצתי מההורים שלי, אז

כדאי שאני אשמע את מה שיש להם להגיד, כי בחרתי להתייעץ. או אם ההורים מעודדים את הקשר, או מחזקים, או... בוא נגיד, ההורים שלי החזיקו הרבה פעמים את הקשר שלי ושל אמיר, בהרבה קטעים שאני זוכרת פעם אחת שבאתי לאבא שלי, אמרתי לו... אמרתי לו משהו על הפאוץ', הוא מסובב עם פאוץ' וזה כזה וזה, ואז אבא שלי אמר לי, אתה חייב להפסיק להתעסק בשטויות של גיל 16 ותתעוררי על החיים איתך. הוא ממש עשה לי שיחת שטיפה כזאת, שהוררה אותי. הוררה אותי אותו, אבל הוא היה בעד אמיר, הוא לא הוא הופק אלי לי

כל פעם אני משלימת לי, הוא כאילו הבן.

אז זאת אומרת, את והוא שווים, זה

לא שאצלנו, זה לא שכאילו, שלא תתבלבל לי.

אז המקום הזה, שהורי יוצא נגד הזוגיות של הילד, הוא מקום הרסני. למה? אחד, רואים גם במחקרים שכשהורי יוצא נגד הזוגיות של הילד, מה שקורה, נהיה להם אויב משותף. להפך, זה כאילו דוחק אותם להיות ביחד, ועכשיו הם ביחד נגד ההורים, כשהם מאוהבים, הרי הם בשיא ההכחשה, הם משלמו כל מחיר שהוא, הם יברחו מההורים אם צריך, הם הלכו והתחתנו עכשיו. זאת אומרת, אתה דווקא דוחף אותם לתוך המקום הזה, זו טעות איומה לעשות את זה. והדבר השני, מה את יודעת? אם הוא בסוף יבחר בה, זה לא יעזור לך מה תעשי, אם הוא יבחר לבחור בה, אז מה שיקרה בסופו של דבר, את בעצם גוזרת את גורלך על היחסים עם קהלתך. ואם היחסים עם קהלתך הם יהיו גרועים, בשלב מסוים גם היחסים עם הבן שלך ישפיעו מזה. ועם הנכדים שלך ישפיעו מזה. צריך להיות חכם. זה שהיא צודקת, שוב, לא רואה אחרי גדול, את אפילו לא מדובר.

אני דיברתי על קטע ספציפי ששאלו אותי על התנהלות מסוימת של האימא. אבל בסוף, בסוף, בסוף, יכול להיות שהיא מתנהגת בצורה מזוויעה. ואני רוצה להאמין, תעד שאלתי את הילי, הקטנה שלי על זה, אחרי שאיזו עוקבת כתבה לי, ניכר שאין לך ילדים, אז רציתי להסמך, לספר לך על מה איך תכנסי אימא שלי עם הילדים שלי. אבל אני לא יורדת לרמה הזאת עם אנשים. אז שאלתי את הילי, עכשיו דיברתי לה, תראי כאילו מה מישהי אומרת ומה את חושבת על אמא של יובל שנכנסה לבית, כהילי צופה הדוקה שלך הגדול, והיא ילדה בת 13, והיא אמרה לי, איזה טיפשה, טוב, עכשיו, היא משתמשה גם במיני מילים איזה, כאילו, זה טעות, היא עשתה את זה, לא עושים את זה, ואז כאילו, אמרתי לה, למה? היא אומרת לי, כי עכשיו שאני תסנה אותה, ובסוף היא יביאה לבחר בשני, ואז היא אמרה לי... אימא צריכה לסמוך על הילדים שלה, שהיא גידלה אותם באופן כזה שהם ידעו לבחור נכון. ואם הם בחרו, אז היא צריכה לסמוך על הבחירה. אילי, ילדה בת 13, אמרה את זה. אוקיי? רציתי להקליט אותה, ולא הכרתי אותה.

היא אמרה את זה.

ואז זה מה שאני רוצה להגיד. את צריכה לסמוך על הילד שלך. ולסמוך על זה שגם יכול להיות שעכשיו הוא משפיל את עצמו מול מדינה שלמה, אבל אז הוא יצא מהבית, ויראה כנראה את הפרקים, ויבין לבד, ויקבל את ההחלטות שלו. אם חינכת אותו וגידלת אותו, והסברת לו את ההבדלים בין טוב לרע, ואיך לכבד את עצמו כבן אדם, אז תסמכי על זה שהדבר הזה יניב פירות. כשמה שנקרא, תראה די את האהבות, והעיניים יפתחו.

זה המקום הזה של השליטה, שהרבה פעמים אנחנו רוצים לשלוט. גם הורים באיזשהו מקום, הם כל כך רוצים שהילדים כביכול לא יעשו טעויות, או הם רואים את החיים מנקודת המבט שלהם, ולא תמיד זה תואם לנקודת המבט של הילד, ומעבר לזה, הציפייה שאני אשלוט בילד ובמה שיקרה לו, והמנע ממנו את הטעויות, נכון. אין לנו שליטה בסוף, אין לנו שליטה על כלום בערך, גם כהורים.

נכון.

הילד מגיע לגיל 18 והוא...

וגם לפני. מה, בגיל 16 אני יכולה לשלוט עם מי... אני יכולה לנעול אותה בבית, אבל היא הולכת לבית ספר, בזמן הזה היא יכולה לברוח עם בית ספר, והלכתי עם מי שהיא רוצה.

אז גם לפני.

בסופו של דבר, בכל גיל אני צריכה להיפך, להיות... לבנות מערכת יחסים של אמונים הילדים, שהם ירצו לבוא... ואת יודעת, ללמד אותם את ההבדלים אין טוב לרע, להבין מה זה לכבד את עצמם כבני אדם, ואת יודעת, את מדברת על שליטה, וזה מאוד נכון, ויש פה עוד חלק אחד, שאני מספרת לעצמי סיפור שאני מגוננת, שאני מגנה לילד שלי, שאני מצילה את הילד שלי. והסיפור הזה הוא מה שנותן לי את הדרייב. בטח כשכל המדינה דוחפת אותי לעשות את זה ואומרת, איזה סטן האישה שלו, ואני רואה את זה מול עיניי, ברור שזה יחרפן אותי. זאת אומרת, זה מאוד קשה מה שאני מציעה, כאילו, לא להיות במקום הזה. אבל הדבר הזה הוא עניין של שליטה עצמית. שנייה רגע להיות בשיקול דץ ולראות צעד אחד קדימה. לאן הצעד שלי עכשיו? מה הוא יגרור אחר כך? וזה הדבר.

גם במערכות יחסים זוגיות יש את המקום הזה של שליטה, של ניהול של המערכת יחסים לבין השליטה העצמית. סליחה, מצא המזגנים. אז יש באמת את המקום הזה של... כמה אני מנהלת את הסיטואציה ואני שולטת בה ואני מנהלת איך נתנהל ואיך הוא יתנהל וכולי, אל מול זה שאני לא מנהלת את הסיטואציה, אני דווקא נכנסת למקום שאני לא יודעת מה יהיה, אבל אני מנהלת את עצמי, אני שולטת על עצמי, על התגובות שלי.

נכון.

מיקוד השליטה שלי נכנס פנימה, שזה איזשהו סוויץ' שמאוד מאוד קשה לאנשים לעשות אותו. ו...

זה בעצם ההבדל בין שליטה לשליטה עצמית.

כן.

וזה נכון מאוד וחשוב מאוד, וזו עבודה שבני אדם צריכים לעשות. זה בדיוק אותו דבר כשחותכים אותך בכביש, מה שיעבוד לטוב אותך זה השליטה העצמית שלך, מה שיעבוד לרעתך זה חוסר השליטה העצמית שלך, ואז תעשה איתו תחרות ובסוף תעשו תאונה. לסופו של דבר, זה הצודקת, זה ההבדל. אדם צריך לעבוד על מיקוד השליטה הפנימי שלו, גם בזוגיות, אחרת נהפוך להיות מסרסות, כל קשר יהפוך להיות לקשר לא מכבד, לקשר שהוא מזלזל, לקשר שיש בו לג, שיש בו בוז, כשאין את המקום הזה ששליטה עצמית, זה דבר שהוא סופר סופר חשוב.

וואי, אדרוש, איך כיף לי איתך. אז רגע, רגע, אז יש לנו עוד כמה דקות, אז אני רוצה שתמשיכי לחלק השני.

איזה מהחלקים של הקשר.

אז היית, הכרת את אמיר אחרי שנתיים באמת של עבודה, של אחרי מערכות יחסים, ששיתפת מה זה אומר שהן היו הרסניות, ואז נכנסתם למערכת יחסים, ואז מה קרה? איך הגעת באמת למקום הזה של לאמן בתחום הזוגי? איך הגעת למקום הזה של להתעסק בזה?

אז בכלל המקום של להאמן לא היה קשור למערכת היחסים בהתחלה. זאת אומרת, באמת הקצב, איתי וימיר, הוא רץ די מהר. זאת אומרת, החיבור בינינו היה טוב, אחרי שלושה חודשים עברנו לגור ביחד, ואחרי שנה וחודשיים התחתנו, ואחרי חצי שנה נכנסתי ליריון, והדברים, בגלל שהזה היה מאוד מדויק, עבדו... ורציתי להיפרד באמצע כמה פעמים, וקודם כול... למה? היו החזקות כאלה מצד חברות שלי, מצד ההורים שלי, כי התפוסים הקודמים של התדמית ושל איך דברים נראים מבחוץ וכולי, מאוד מאוד ניהלו אותי, וכל פעם שזה צף, רציתי כאילו להיפרט, גם היה לי מאוד קשה לעשות את המעבר, מגורים המשותף. זאת אומרת, אימא שלי ממש, אני הייתי משותקת בבית, ואימא שלי, כמו שתשימים לב, ההורים שלי הם חלק אינטגרלי בחיי, ערזה לי את החדר, כאילו, וכאילו אמרה לי, אין לך על מה לדבר, אתה עוברת איתו דירה. דבר כזה, היא הבינה שאני באיזה התקף חרדה כזה, שכרגע משתק אותי ומנהל אותי, פשוט היא צריכה לקחת רגע את העניינים. ולפעמים אני חושבת שכהורה, אתה צריך להיות אסרטיבי ולעשות את הדברים האלה שיעזרו לה, לילד שלך להידחף קדימה, והדברים האלה צעפו, וגם יום אחרי החתונה פתאום שאלתי את עצמי מה אני עושה פה, כמו הרבה מאוד נשים שמתחתנות ויורדה היי, ואז בעצם מה שהיה, אני המשכתי את המסלול שלי,

באתי מהעולם, כאילו למדתי את העולם העסקים, והלכתי לעבוד בשוק ההון, והייתי שם כמעט עשור, ואמיר סיים את הדוקטורט והלך להיות סמנכ'ל פיתוח של עמקור. ואז מה שקרה שבעצם היה את משבר הסאב פריים, משבר הסאב פריים שהשפיע על כל שוק העון. בסוף מצאתי את עצמי בחוץ, זאת אומרת לא משנה רגע מה התהליך. בחוץ, בלי כסף, בלי מעמד שהיה מאוד גבוה לפני, הייתי מנהלת מחלקת שימור מעסיקים בפריזמה, ופריזמה התמזגה עם פסגות, ובעצם מצאתי את עצמי נפלטת, לא רציתי את החוזה בפסגות הדרקוני שקיבלתי. קיבלתי חוזה מדהים, לי הוא היה, כי הבנתי שזה אומר שאני צריכה להישאר פה הרבה שנים. הם היו מדהימים מבחינת מה שהם רצו לתת לי. ואני לא יכולתי, הבנתי שזה לא נכון, ובחרתי לצאת, אבל לכלום, לא תכננתי... זה מה שתמיד אני אומרת, כשאתה לא מקשיב לקולות שיש לך לפני, שלוש שנים לפני, היה לי קולות בראש, אני רוצה ללמוד אימון, ופחדתי לעשות את זה, וכשלא הקשבתי לעצמי, זה בא לי ברגע בדיוק, זה מה שנקרא... אז הם היו מדהימים, אני כאילו הייתי כבר די. ואז בעצם החברה של אמיר גם התמזגה. וגם הוא מצא את עצמו בחוץ. ומה שקורה, משני אנשים עם מזכורות מטורפות, וחיים מעולים, ושני רחבים של העבודה, והכל כאילו טוב, עם שני ילדים קטנים שצריך לשלם גנים ופרטים, בעוד אשרון, ולהחזיק בית וכולי, ופתאום שתי מזכורות שהיו, אין, אין כלום. ובבת אחת.

קשוח.

מאוד.

קשוח מאוד.

אתה נהיה אני.

פשוט אתה נהיה אני. בעין. אתה נהיה אני. או אתה פתאום נהיה תלוי בהורים. אמא שלי הייתי צריכה שתקנה את הבגדים

לילדים, חמתי קנתה לנו את הסטאטה סופר. כאילו, ממש היינו פתאום... חזרנו 17 שנה אחורה.

מה העניינים?

כאילו, סטודנטים. ממקום מאוד טוב.

בתמטומנו לא חסכנו, אוקיי?

חיינו מאוד את החיים. ולמדנו הרבה דברים מהמקום הזה, אבל עד שלמדנו הרבה דברים, זה הכניס אותנו למשבר זוגי, כי תמיד מה שנקרא כמשבר כלכלי, הוא משפיע גם על הזוגיות, ויש הרבה אשמות, ועם כל השכל שיש לך, אתה עדיין מחפש את מי להאשים, ונכנסנו למשבר, גם לא הייתה לנו בית שלנו, לא הייתה לנו כלום, כאילו, צריך לשלם שכר דירה, וצריך לשלם גנים, וצריכים את החרדה ש... כל זמן הייתה חרדה, שהצ'ק של הגן לא יחזור.

זה היה החרדה שהובילה אותי. אחר כשהצ'קס של הגן שלי הדיעו להחזור.

וזהו, זה הוביל אותנו למשבר זוגי. אבל אמיר לא רצה לעבור את התהליך. אמיר פחות בעניין של תהליכים, הוא לא... זה לא הקטע. הוא לא שם. הוא אמר, נעבור את זה. נצליח לעבור את זה. ואני לא חשבתי שנצליח לעבור את זה. והלכתי לבד לתהליך, שם למדתי בעצם מה זה להיות אישה, באמת. שמה שנקרא, אחרי הרבה גלגולים ופיתוחים, זה

הפך להיות תודעת אישה, אבל שם למדתי זוגיות ממש, מה זה אומר, וכל כך התאהבתי בזה, שבזמן הזה גם למדתי כבר אימון וסיימתי אימון, אבל עוד לא התפרנסתי כאילו ממש, ואז הבנתי שזה מה שאני רוצה לעשות בחיים, והלכתי עם עוד ארבע שנים את כל הזה של זוגיות, וזהו, מאז אני... מתעסקת 24 שבע בזוגיות, זה מה שדחף אותי למקום הזה.

וואו, ודרוש, אני לא מאמינה שאנחנו צריכות לסיים, כי השאלה שהייתי רוצה עכשיו לשאול, אז מה זה להיות אישה? אני כל כך הייתי רוצה לשמוע ממך, מה זה מבחינתך להיות אישה, אבל... לצערי אנחנו...

זה מה שנקרא ארוך מדי בשביל... בטח בשביל סיום. הצטרכו לבוא ללמוד אצלנו.

וואו, אני ממש מודה לך. היה לי מדהים איתך.

היה לי מדהים איתך.

תודה שנחשף, תודה ששיתפת. איזה כיף, ואני מחכה כבר לפעם הבאה.

גם אני, ותודה לך על שאלות מעולות וחשובות, שהכי מדויקות שפותחות, אבל בביטחון שאת מביאה, מאפשרת את אמתך הזאת, ואיזה כיף להמלכים שלך.

תודה לך.

אנחנו נתראה בפרק הבא, שמדברים זוגיות מעשית. ועד אז, עקבו אחריי באינסטגרם, עדר זוהר 1, ושתתו קצת באתר שלנו, יש שם הרבה דברים מעניינים,

תודה רבה לכולם.

מחכה לראותכם.

ביי.