פרק 1 - על זוגיות ורוחניות עם יעל גלזר

שלום לכולם, ברוכים הבאים לפודקאסט מדברים זוגיות מעשית. וכל פרק נדבר על זוגיות מנקודות מבט שונות ומעניינות, ותקבלו ידע וכלים פרקטים שילבו אתכם בדרך לזוגיות שאתם מאכלים לעצמכם. אני אדר זוהר, מנכד המרכז לזוגיות מעשית, ואני מתרגשת שאתם איתי בפרק הראשון שלנו. והיום אני מערכת את יעל גלזר, הכי יקרה לליבי, מנכ״ל מרקורי, מנחה בבית ספר למודעות עצמית ומתארגעת מדיטציה מזה 15 שנים בעצמה.

איזה כיף להיות פה, אני ממש מתרגשת לפתוח איתך את הפרק הראשון, זה ממש כבוד גדול.

איזה כיף. אז תודה שאת פה, ותודה שהסכמת. וככה, אם נספר רגע כגילוי נאות, זה אלה, אנחנו מכירות כבר כמה שנים טובות, שבהן אתם בעצם מלווה אותי, והיום אני רוצה לשמוע קצת עלייך. אני יודעת שיש לך סיפור מעניין, גם על הזוגיות וגם בכלל, ואנחנו נדבר היום על זוגיות ורוחניות, אז ספרי לנו קצת על הסיפור שלך.

אני אגיד רגע לפני הסיפור, שזה באמת מאוד מרגש בשבילי להיות כאן, כי אנחנו הולכות כבר דרך ארוכה, ולראות את המסע שאת עושה בדרך הזו, זה מפתיע ומרגש כל פעם מחדש, כי אני מסתכלת עלייך ואת מעוררת השראה, בכיוון הזה של כל פעם לפרוץ עוד גבול פנימי ועוד גבול פנימי ועוד גבול פנימי ולהגיע להגשים את הדברים שהם חשובים עבורך, וכשאני מסתכלת על מה שאת מלמדת, זה ממש walk the talk, זה הדברים שאת אומרת, את מיישמת אותם גם על עצמך, ואני חושבת שזו איכות נדירה בימינו. אז באמת, לכל מי שכאן ומאזין, אתם באתם למקום הנכון, אתם תלמדו המון, ויאללה, בואי נקפוץ למים.

איזה כיף, קודם כל תודה. אני שמחה ככה לשמוע איך הדברים נראים מהצד. ותודה על התחיפות, כל פעם לצלול עוד קצת ולהתמודד עם עוד פחדים. והאמת שאני חושבת שגם בעולם הזוגיות זה חלק מאוד גדול, כלומר, אני הרבה פעמים מדברת על המקום הזה שעולם הזוגיות, העולם העסקי והעולם הרוחני, הם מאוד מאוד מגדילים, כי בסופו של דבר, בכל אחד מהם אנחנו עוברים דרך הפחדים הכי גדולים שלנו, ומתמודדים עם שדים, שדונים שיש לנו שם. אז שתפי אותנו קצת על העולם שלך, איך את... מה סיפור הזוגיות שלך? מי את בתוך זוגיות? מה זה בכלל אומר זוגיות ורוחניות?

כשאת מדברת על פחדים, זה מאוד מתחבר לי לנקודה שבה... הכרתי את דן, בן זוגי, בעלי היקר, זה כבר די הרבה שנים שאנחנו, מאז שיצאנו לדרך, השקנו את עצמנו כזוג, אבל כשהגעתי לתוך המערכת יחסים הזו, זה היה... יחסית מעט זמן אחרי שההורים שלי התגרשו ההורים שלי התגרשו יחסית שהייתי בגיל מבוגר נאמר בגיל 21 ובגיל 24 דן ואני הכרנו עכשיו כשהם הגעתי לתוך החלק הזה של החיים שלי כבר יחסית חיים בוגרים השתחררתי מהצבא התחלתי לעבוד אבל הייתה בתוכי איזושהי הרגשה שאולי זוגיות חזקה וטובה עם הרבה תשוקה ואהבה לאורך הזמן זה לא משהו שהוא אפשרי, ולמרות שאנחנו משפחה מאוד מגובשת וההורים שלי היום גם במערכת יחסי מאוד טובה, אז הגירושים היו שוק. ושלפעמים יש בתוכנו את החלק הזה שמדברים על זה שקיים עולם, ובתוך העולם קיים כל מה שאת יודעת שאת יודעת, שזה פיסה מתוך העולם. תדמייני עיגול, אז נניח יש לך עשרה אחוז של כל הדברים שאת יודעת שאת יודעת, ואז יש לך עוד עשרה דברים של כל הדברים שאת יודעת שאת לא יודעת, ואז יש לך את הדברים שאת יודעת שאת לא יודעת ואת רוצה ללמוד, אבל אז יש לך גם את כל כל כל הרוב של העיגול, זה כל מה שאת לא יודעת שאת לא יודעת. ובעצם הרגשתי שיש שם המון דברים שאני לא יודעת, שאני לא יודעת, כי גדלתי בבית אומנם מאוד חם ומאוד אוהב, עם מאוד הרבה אחים חוץ ממני, ומשפחתיות מאוד חזקה, כל ארוחת ערב אוכלים ביחד, ובקיבוץ אני קיבוץ ניקיטה, ותמיד היה פה מערכת יחסים מאוד מאוד חמה, ועדיין גדלתי עם איזשהו ספק לגבי מערכת היחסים הזוגית שתהיה לי, בגלל שמשהו במודל הזוגי בין ההורים שלי, הוא לא היה לגמרי זה, ולכן הם גם התגרשו, אז הייתה לי שם איזשהו משבר אמון שאיתו נכנסתי לזוגיות עם דן, ודן גם פה מהקיבוץ, אני חזרתי בדיוק מארצות הברית, ונפרדתי מאיזשהו בן זוג שהייתה לנו מערכת יחסים, מאוד קצרה ואינטנסיבית, אבל כזה של התאהבות סופר אדירה, המחשבה שנחיה על הנצח, ותוך שלושה חודשים זה התקלה, קצת כמו אש כזו שאת יודעת, חומר דלק כמו בנזין, לעומת סולר, שהוא מתקלה במהירות, אז ככה זה היה, וכשנפרדנו כבר חזרתי לישראל, חזרתי לישראל בעקבותיו, ואז הוא נפרד ממני, והייתי ממש שבורה. ודן, שהוא בן קיבוץ פה גם, אבל מבוגר ממני בשמונה שנים, אז לא הכרנו ממש בשום מסגרת משותפת. נפגשנו בפאב, הוא הזמין אותי לשחק איתו סנוקר, הוא בכלל לא היה נראה לי כמו אופציה, אבל אמרתי לעצמי, טוב, נו, כל אחד צריך ריבאונד, ואמרתי לעצמי, זה יהיה הריבאונד שלי. אני מקווה שהוא לא מרשים לפרק הזה. אבל ככה התחלנו וזו הייתה מערכת יחסים מאוד מטלטלת בהתחלה בעיקר בגלל שאני רציתי לעצב אותו בדמותי והוא ככה היה לו איזשהו חלק שידע לחלוטין מה הוא רוצה ולאן הוא הולך ומה הוא עושה והוא לא נתן לשטויות הקטנות שלי לשבור אותו, אז הוא נשאר גם כשעשיתי את כל הדרמות שלי. ואני חושבת שאחרי כמה חודשים כאלה זה התחיל להתייצב, ונוצרה שם מערכת זוגית מדהימה, ככה גם נפתחה הדלת שלי לעולם הרוחניות.

איזה סיפור מהמם, ואת יודעת, זה יושב על בעצם המון המון דברים שאני מלמדת בקורס, שאחרי פרידה יש מה שנקרא עוררות רגשית, ו-25 אחוז מההיכרויות, לא סתם קוראים לזה ריבאון, היא אותה קופט לתוך מערכת יחסים אחרת, ובעצם 25 אחוז מההיכרויות קורות בזמן עוררות רגשית, ומה זה אומר בעצם, כאשר אנחנו עוברים פרידה או איזשהו שינוי מאוד מהותי, כל הרגשות שלנו מתעוררים ואנחנו, יש כמו סדק כזה שממגנט לתוכו מישהו חדש לתוך החיים שלנו. והרבה פעמים אנשים דווקא אחרי פרידה, הם מתכנסים בתוך עצמם ולא מאפשרים לעצמם להכיר, הם מתאבלים והמקום הזה הוא בדיוק הפוך עם מה שאנחנו צריכים לעשות, כי בזמן הזה שאנחנו עושים את הניתוק, אנחנו בעצם הורסים לעצמנו את האפשרות להגדיל את הסיכוי להכיר מישהו חדש. ואת עבדת על המקום הזה, שניצלת את ההוראות הרגשית מבלי לדעת, ודן בעצם מתמגנת לתוך החיים שלך. והדבר הנוסף זה בעצם מה שתיארת בהתחלה, שבאתי מהר תכסים של תשוקה. זאת אומרת, המערכת יחסים מאוד מאוד אינטנסיבית שהכול מאוד מהיר והכול ככה מאוד רגשי, זה מערכת יחסים של תשוקה, ותשוקה ואהבה הן כמו שני קווים מקבילים שלא התפגשו לעולם, ואי אפשר להחזיק מערכת כזאת לאורך הזמן, זה פשוט לא יעבוד, זה מסעיר, זה מדהים, ואחד מהקווים היום ללמצוא זוגיות זה בדיוק זה, שאנשים לא מוכנים לבקר על המקום הזה של להרגיש את התשוקה האינטנסיבית המטורפת הזאת שתיאר, אבל אי אפשר להחזיק לו באמת מערכת יחסים. אי אפשר, כי זה כל הדברים שמנוגדים לאהבה, כל המקום הזה של לא באמת מעניין אותי להכיר אותך בכל הצדדים שלך, ואני מאוד רוצה רגע להסתפק את היצרים שלי, ואנחנו רוצים רק את החלקים הטובים קצת כמו מהם, ויש הרבה פעמים באמת, אחרי מערכת יחסים כזאת, שבר מאוד גדול, כי זה כאילו טעמנו מגני דן, אבל צריך לדעת שמערכות היחסים מכאל לא מחזיקות, אבל אחריהן באמת באות מערכות היחסים הבריאות, בדיוק כמו שיש לך עם דן, זה סיפור סופר מרגש וזה מדהים גם שבסופו של דבר פגשת אותו בקיבוץ, ואת יודעת למה זה מדהים? כי בעצם יש מרחקר מדהים של פרופסור זיונס שמספר על המקום, על העניין הזה שהסיכוי הכי גבוה להכיר בן זוג שהוא הכי מדהים לך, זה שהקרבה הפיזית היא עד 500 מטר. וזה בדיוק השבע למקום הזה, שזה בעצם העניין של חשיפה למוכר. ובעצם אתם מכירים את אותו דבר, הוא מוכר, ומאותו מקום אתם מדברים את אותה שפה, ואתם גם יכולים להיפגש הרבה. אם נגיד הוא גר במטולה ואת גרה בבאר שבע, אז הסיכוי שלכם להיפגש הוא יורד. אבל אם אתם ב-500 מטר קרובים, אתם יכולים להיפגש המון. וככל שיש חשיפה חוזרת, אז רמת ההתאהבות עולה. אז בעצם פה סגרת שיעור של המקור שלי, שדובר על אורות תפקיד.

אני מתה על זה שאת מתחת אותי, אני כאילו, איך לא החלפנו כיסאות אף פעם, אני כאילו... גם למדתי על מחקר של דוקטור זיונס, נכון? וגם למדתי על הנושא הזה של חשיפה, וגם על העניין הזה בעצם על ה... סדק הזה שנוצר אחרי באמת שמתקלה מערכת יחסים אחת, זה קצת כמו כשאת אומרת טוב, הכרתם עץ אחד, תשתמשו כבר בבור כדי לנטוע את העץ הבא, ובעצם למדתי כבר מלא, אני מתה על זה, זה ממשיך לי את השיעור בנומרולוגיה שעשית לי עם הניתוח של המספרים.

רגע, זה חיבר את זה גם למרכת הזוגית, ובעצם סיפרת שהחסיפה שלך למורה הרוחני, שמאת ככה כבר דבקה בו הרבה מאוד שנים, היא מעלותה משהו כמו 15 שנים, נכון?

כן, 17 שנים, כן.

מדהים, הגיעה דרך דן.

נכון.

אז תספרי על זה קצת, על המקום הזה.

אז כשהכרתי את דן הוא היה סטודנט למשפטים באוניברסיטה העברית שלמעשה בכל יום חמישי הוא היה נעלם ולא ידעתי לאן הוא נעלם הוא אף פעם לא קבע הייתי בימי חמישי בערב אז מה עשיתי סטוקרית חמודה שקמותי הלכתי לסידור רכב אז היה סידור רכב בקיבוץ אתה היית רואה לאן כל אחד נסע הלכתי לראות לאן הוא נוסע, ראיתי שהוא נוסע לירושלים, אז יום אחד עזרתי אומץ ושאלתי אותו, לאן אתה נוסע בימי חמישי בערב? אז הוא אמר לי, אה, אני לומד בבית ספר למודעות עצמית. ואמרתי לו מה זה אומר, אז זה אומרת רואה את הספרים האלה על המדף את יכולה ללכת לקרוא ובאותו הזמן לא בדיוק הייתי חובבת ספרים גדולה וזה גם מאוד מצחיק כי אני תמיד מספרת אחד מהדברים שאנחנו לומדים בבית הספר למודעות עצמית זה את הנושא של טיפוסים פסיכולוגיים את ההבדל בין טיפוס לטיפוס ותמיד אני נותנת את ההבדל בין דן לביני שדן הוא טיפוס מאוד שכלי שככה קורא מלא ספרים ומעמיק וכולי ואני הטיפוס הרגשי אני אנשים ואירועים ושדברים יקרו ואז הגיע היום הולדת שלי והוא פשוט אמר יש לי משהו בשבילך תבואי ואני באתי וקיבלתי ארבעה ספרים וצלחת קטנה עם תמרים עכשיו זה צחיק אותי נורא כי אמרתי לעצמי בלונים קצת פרחים משהו כאילו לעורר את הרגש אז זהו אז קיבלתי את הספרים ואת התמרים אז תמיד אני נותנת את הדוגמה הזו להבדלים בין הטיפוס הרגשי לסכלי ובעצם אחרי כמה זמן הוא הזמין אותי לבוא לריטריט היה ריטריט בסיני שהגיע הגיעו כמה תלמידים ותיקים מבית הספר מאיטליה בית הספר המרכז שלו הוא באיטליה מייסד בית הספר שמו פטריציו פאולטי והם הגיעו לרפריט בסיני ודן הזמין אותי, עכשיו תשמעי, את לא מבינה איך התרגשתי, לא היו לנו ממש מסעדות פה מסביב, לא יצאנו לשום מקום, שנינו כאילו גם קיבוצניקים כזה, באורח חיים סטודנטיאלי שכזה, ולא היה שום דבר, אז הוא הזמין אותי, אני התרגשתי בטירוף, חשבתי שאנחנו יוצאים לחופשה רומנטית הראשונה שלנו, מפה לשם אני מגיעה לסיני לחום של איזה חמישים מעלות, לתרגולי מדיטציה, כאב לי כל חלק בגוף. אני סבלתי נורא. אבל זה היה מטורף, כאילו באמת נורא התרגשתי, וכשהגעתי, הגעתי לאיזה אירוע כזה שבמש לא צפיתי אותו. אבל בימים האלה שישבתי שם, קרה גם משהו מאוד מעניין כי בעצם אחד מהרעיונות שהבנתי זה שיש עולם שהוא עולם שנמצא מעבר למה שאנחנו רואים מעבר למה שאנחנו קיים ביום יום יש את כל הדברים שאנחנו אמרנו שאנחנו יודעים שאנחנו יודעים שאנחנו יודעים שאנחנו לא יודעים שאנחנו לא יודעים שאנחנו יודעים ויש עולם שלם שאנחנו לא יודעים שאנחנו לא יודעים אז מהו אותו העולם אם שם נמצאים רוב הרבדים של החיים שלנו מה יש שם בשבילי, מה יש לחיים האלה להציע לי. והחלטתי כשחזרתי משם להעמיק בתוך הלימוד של בית הספר, ואחד מהדברים שגיליתי זו סיסטמה של רעיונות קודם כל מאוד עתיקה, מבוססת על ידע עתיק שקיים כבר אלפי אלפי אלפי שנים. ושהוא ברמת עומק כל כך גבוהה, שהוא יכול להוביל אותך בתוך דרך. וכדי להצליח וליצור את השינוי, להתחיל לראות את כל מה שאנחנו לא רואים, הרי יש סיבה שאנחנו לא רואים את מה שאנחנו לא רואים, אחת הסיבות זה שאנחנו פשוט לא יכולים ומסוגלים להכיל את מה שאנחנו לא רואים, נכון? אף אחד מאיתנו לא רוצה לראות את הדברים המכוערים שבו, ולפעמים אף אחד לא רוצה לראות את הדברים היפים שבו.

נכון.

ואחד מהדברים שגיליתי זה שבשביל להצליח וליצור שינוי מעמיק לאורך הזמן על הטבעים העמוקים ביותר שנחרצו בנו לאורך החיים וזה לא משנה אם זה בתחום הזוגיות או בתחום הרוח או בתחום הקריירה או בתחום הרגשי הפיזי הרוחני השכלי נדרשים שלושה דברים. נדרש מורה, כלומר מישהו שהלך כבר כברת דרך ויכול להראות לי את הדרך הזו להגדיל את היכולות שלי, וזה צריך להיות מישהו שבדקתי ושראיתי שהוא יכול להיות מישהו שילמד אותי. הדבר השני זה שצריכה להיות דרך, כלומר איזשהו מסלול, ועדיף שזה לא מסלול שהוא מצא עכשיו, אלא איזשהו מסלול כבר שקיים מזה זמן. וצריכה להיות קבוצה. והסיבה שצריכה להיות קבוצה... זה בדיוק מאותה הסיבה שנשים באות אלייך למצוא זוגיות, כי ברגע שאנחנו בעצם לומדים יחד עם עוד אנשים אחרים, אנחנו יכולים לזוז הרבה יותר מהר קדימה, מאשר הרבה פעמים אם אני אנסה לעשות לבד את הדרך, אני אוכל לראות רק את עצמי. כשאני מתחילה לראות גם אנשים אחרים, הראייה מתרחבת וגם אני אוכל לקבל מראה מהאחרים על מי אני. כי לא תמיד אלא אם כן אני מדברת בזום כמו שעכשיו אנחנו מדברות, או עומדת מול המראה, אנחנו לא רואים את עצמנו, אנחנו לא יכולים לראות את הפרצוף שלנו.

לגמרי.

אז הקבוצה משמשת כמראה, והקבוצה משמשת להאצה של התהליך, והמראה משמשת גם כדי להזכיר לי את הדברים שמדי פעם אני שוכחת שאני החלטתי עבור עצמי. אז שלושת הדברים האלה שקיימים אגב גם בבודיזם, שזה הבודה, הדרמה והסנגה, אלה הדברים שבית הספר מציע, וככה בעצם נכנסתי לתוך בית הספר, והדבר המאוד מעניין היה לעשות תהליך כזה לצד דן, כי הוא היה בקבוצה אחת, אני בקבוצה אחרת, אבל עברו כמה שנים עד שהפכנו להיות גם מדריכים ביחד של קבוצה, אבל זה היה מאוד מאוד מעניין.

איך זה עובד ביחס? זאת אומרת, כי את יודעת, במקרה, אני לא מכירה עידן, אבל אני מכירה אותך, ובאך יש משהו מאוד מוביל, ואתה, זה גם סופר מעניין אותי להבין את המקום הזה של, כאישה מאוד מובילה ומנכאלית, ושהרבה מאוד אנשים רואים בה מנטורי, והולכים אחרי הדרך כבר הרבה מאוד שנים, ואתה יודעת, את נתפסת כטיפוס מנהיג, והמקום הזה בעצם הרבה פעמים גם הוא דילמה של הרבה נשים, שאני חזקה בחוץ ואני מאוד מנהיגה וכולי איך בתוך הזוגיות שלי או איך פתאום אני צריכה לבוא בקוף כלומר עם בן הזוג שלי למה לא להיות ביחד או להיות במקום שאפילו בתוך הזוגיות עצמה איך איך זה עובד, איך את מצליחה בעצם להזן את המקום הזה, או האם את נשארת אותו הדבר בתוך הזוגיות. זאת אומרת, אני חושבת שזה משהו שיכול לעזור גם להרבה מאוד נשים להבין איך לעשות את המעבר בין הבחוץ לבפנים, או איך לתת מקום לבין הזוג שלי כשאנחנו עושים משהו ביחד.

אז אני רוצה לתת איזשהו עיקרון שמאפשר לי את השיפור הפנימי בתוך העבודה בבית הספר ובעצם איך אני משתמשת בו גם בתוך המקום הזה של הזוגיות כשאנחנו מובילים ביחד קבוצה או מדריכים ביחד קורסי מדיטציה וכולי וכולי זה העיקרון של בעצם ליצור מרווח בין הגירוי שמגיע לבין התגובה החיים שלנו מורכבים מאין ספור גירויים שמגיעים אלינו בכל זמן נתון נכון הילד או הילדה שלי צועקים וכועסים או החשמל נפל בבית האינטרנט לא עובד אני צריכה ללכת לשם צריך להביא את הילדים מהחוג וצריך לשבת ביחד ולהנחות סדנה וכל הגירויים האלה קורים ובין הגירוי שמגיע בדרך כלל מה שאנחנו פוגשים ביום יום זה מכניות זה איזשהו חלק בתוכנו אוטומטי שהגירוי מגיע ואני מגיבה. מישהו חותך אותי בכביש ואני מתעצבנת. מישהו אומר לי, אני יפה, את יפה היום ואני מתלהבת ושמחה. מישהו לא ענה לי שציפיתי או איזשהו לקוח לו סגריתי עסקה, אני מבועסת, נכון? יש לנו איזושהי מכניקה של גירוי תגובה, גירוי תגובה בהמון, גם בחלק הרגשי, גם בחלק הפיזי, גם בחלק המחשבתי, אנחנו נוטים לחשוב כל הזמן את אותן מחשבות, וגירוי ספציפי יכול להפעיל את אותם מנגנונים אוטומטיים, אותו טייס אוטומטי בתוכנו שנמצא שם ויוצר את המכניקה הזו. ובתוך העבודה הפנימית שאנחנו מייצרים, שזה גם הרבה מאוד מתוך תהליך המדיטציה שאני מתרגלת הרבה שנים, זה ליצור מרווח בינינו לבין הגירוי, כלומר ליצור גירוי שמגיע, הבנה, ותשובה מתאימה. וזה מאוד מעניין לראות את זה בתוך הזוגיות, כי זה אחד מהשדות שאנחנו נמצאים בהם הכי הרבה, ואז הבן זוג אומר משהו, או דן אומר משהו בערוכת ערב לבת שלנו, למאיה, ואני חושבת שהדבר הזה שהוא אמר לה זה הדבר הכי מטופש כאילו שיכול להיות, ואני לא עונה, אני לא עונה את התגובה המכנית שלי של איך מה כאילו מה זה שטויות האלה אוקיי יש בתוכי חלק שרוצה להגיד את זה אבל שהוא עוצר ואומר מה התשובה הנכונה והתשובה הנכונה זה לתת לא להבין שאולי מה שהוא אמר זה שטות ואז נוצר איזשהו מרחב, המקום הזה שבו אני יוצרת את החלל, את מכירה את זה שבתוך דיאלוגים שונים אנחנו תמיד מרגישים שאנחנו צריכים למלא את החלל ולדבר המון, ומפחדים מהרגעים האלה של השתיקה?

דייט, זה בדיוק מה שקורה לאנשים בדייטים, זה בדיוק זה, שהם לא מצליחים, גם אנחנו כל כך רוצים למלא את החלל, שהם לא מצליחים להיות לא בהקשבה ולא באותנטיות.

מדהים, בול, ואנחנו מפחדים מהמוזרות הזו. עכשיו, המוזרות הזו המון פעמים קורית בקורסים ראשונים של מדיטציה או בסדנאות. בשעה הראשונה, בחצי שעה הראשונה, אף אחד לא מדבר. יש כזה שקט, יש חלל. והיה צריכה לתת למוזרות הזאתי לקרות, להגיד אוקיי, בחוסר הנוחות אני מרגישה בנוח. ואז מתחיל להיווצר משהו אמיתי, כלומר יכול להיוולד האקטיביות של הצד השני. אז את אומרת, איך את מסתדרת כשאת כזו אקטיבית ודן פסיבי? אני מנסה לייצר מרחב, וזו עבודה שהיא עבודה יומיומית. וכמובן גם מהצד שלו, אז גם הוא מנסה להיות אקטיבי במקומות שבהם יש אצלו את הנטייה המכנית לפסיביות.

זה משהו שאתם מדברים עליו? אתם במודעות אליו או ש... אוקיי. זה משהו שאתם בעצם מדברים עליו. כי פסיביות זה משהו שמאפיין הרבה גברים, מהסיבה בעיקר שגם נשים לוקחות הרבה פעמים את המושכות אליהן, והם יצרו איזשהו מצב שהם מורגלו לא לעשות, ואז הם כבר לא עושים, וזה גם אזור מאוד נוח להישאר בו, כי יש מי שיעשה, בדיוק כמו שכל זמן שאני לא אשכח אחריות, אף אחד לא ייקח אם אני את האחריות. איך בעצם הבאתם, איך זה כאילו הגיע לשיח, איך מדברים על המקום הזה של הפסיבי אקטיבי המוביל מובל, איך אתם עושים

את זה אני חושבת שכשיש מטרה משותפת, הדברים הופכים להיות יותר קלים, כי בעצם זה לא אומר שהם הופכים להיות יותר פשוטים, זה לא אומר שהם הופכים להיות יותר קלים, כלומר העבודה וכל אחד לראות את עצמו במקומות שבהם הוא קצת אידיות, זה משהו שזה ongoing thing, הרי אף אחד מאיתנו לא מושלם וכל אחד עושה טעויות וכל אחד צריך ללמוד לסלוח לעצמו על הטעות שלו ובאותה המידה לסלוח לצד השני על הטעויות שלו כי הוא יודע שהאחר בדיוק כמו הוא גם פשוט לפעמים אידיות כן ואז כשיש מטרה משותפת נוצר יכול להיוולד ההליכה אל עבר והליכה אל עבר מצליחה להתגבר על מכשולים אז למשל לפני שמאיה נולדה ישבנו וניסינו להגדיר סט ערכים מדויק לאיך אנחנו רוצים לגדל אותה, מהו החינוך שאנחנו רוצים לתת לה, איזה עולם היינו רוצים ליצור, לנסות לסרטט איזשהו חזון משותף. היום כשיש לנו את הקבוצה שאנחנו מדריכים בבית הספר, אז אנחנו ביחד יושבים ושואלים את עצמנו, איך היינו רוצים שהמפגש הזה ייראה מה היינו רוצים ליצור וכמובן גם בקורסי מדיטציה כלומר כל פעם שיש נקודות שבהם יש לנו את השקעה הזו אנחנו יוצרים את הכיוון ומכיוון שלשנינו יש את הדרך הרוחנית הזו שהמטרה שלה היא בסופו של דבר להתעורר, להעיר את עצמנו מתוך המכניות, מתוך השינה הזו, מתוך המצב של היום יומי של חוסר הראייה של הדברים, זה מאפשר לנו ליצור את השפה המשותפת. אז האם חייבים דרך רוחנית כדי שזוגיות תצליח? לא, לא חייבים, אבל אני חושבת שכשיש איזושהי מטרה משותפת וגם אם המטרה המשותפת זה שנהיה מאושרים וזה נמצא בראש הסדר העדיפויות שלנו ואנחנו שואלים את עצמנו ביום היום מה אני יכולה לעשות כדי לגרום לבן זוג שלי להיות מאושר והוא שואלת אותה שאלה כלפי אז ההדדיות הזו יכולה ליצור את הדיאלוג המשותף ולהגיד אתה יודע היום ראיתי שאתה קטעת אותי פעמיים וזה משהו שלא הצלחתי להביע בו את הרעיון שרציתי להביע אז יכול להיווצר גם הדיאלוג הזה שאת מדברת עליו.

אז בעצם את מדברת פה על זה שהתקשורת ביניכם היא מאוד פתוחה, מאוד מכבדת, מאוד יש שם קבלה במקום הזה הקשבה זאת אומרת שזה בעצם סוד מאוד חשוב כשהוא קיים אז אפשר להתמודד עם כל דבר מתוך מה שאת מתארת ואני שומעת הרבה את המקום שאתם נותנים מקום שלכל אחד מכם יש את זכות הדיבור ושזה נקרא תקשורת עופקית ששניכם בעצם שווים אחד לשנייה בדיבור שיש הקשבה אחד לשנייה ערך אחד לשנייה וכל אחד מכם הוא בעל ערך שווה ובניגוד להרבה מאוד זוגיות שקיימות היום, שבעצם התקשורת היא הנחית, שיש איזה מין תחרות, כל אחד רוצה להשמיע, כל אחד רוצה להיות הצודק, כל אחד רוצה להיות זה שאומר, ואז בעצם אין שום הקשבה, יש דיבור. ולכן נוצרת זוגיות תחרותית שהיא לא מספקת, ואף אחד לא מצליח באמת לרצות להיות בה. אבל את יודעת, המקום של זוגיות ורוחניות, או בכלל רוחניות, נתפס ביני הרבה אנשים כי זה משהו מאוד כזה, את יודעת, גבוה. רוח, משהו כזה מאוד למעלה, מאוד אמורפי, ויש משהו באופן שבו את מתארת את הדברים שהוא מאוד קרקע, מאוד ברור, מאוד הגיוני, זה מעניין איך שאת רואה רוחניות בעצם, איך שאת תופסת את הדברים.

תשמעי, לדבר רק על רעיונות זה כאילו להיות בצמרת של העץ, אבל מה עם השורשים שלו? אם השורשים לא מעמיקים פנימה אז אנחנו לא יכולים לגרום לה צמרת לגבוה ולהוריק ולהוציא אחר כך פרחים ופירות ובעצם הקונספט של רוחניות כמו שאני תופסת אותו הוא איך אתה או את ביום יום. מהי רמת האדיבות שלך? מהי רמת הסבלנות שלך? איך את מדברת לאנשים שסביבך? איך את מתגברת על פחדים? איך את יכולה ללכת אל מעבר לדבר הזה שעד אתמול הגביל אותך? איך את מסוגלת להירגע כשהכול בחוץ סוער למצוא אי של שקט בתוכך? איך את יכולה לעשות את הפעולה הזו שהיא פעולה של ווין ווין שבה אני מנצחת כשהצד השני מנצח שזו פעולה כל כך לא מובנת מאליה היום כי היום מה שאנחנו רואים במערכות יחסים זה את הווין לוז אני מנצחת כשהוא מפסיד שזה קצת כמו מה שאת מתארת עכשיו על התחרות הזו קונספט של הרוח בכל המסורות לאורך כל הדרכים היו פרקטיקות שהתבטאו בחיי היומיום של האנשים כדי ליצור קודם כל חיים חופשיים עבור עצמם חופשיים ממה מכל מה שהתנה והגביל אותם עד אותו הרגע ואחר כך כמובן גם לעולם סביבם, וכשאני מאושרת וכשטוב לי אז אני יכולה גם להתחיל ולגעת בעוד ועוד אנשים ברמה הפנימית, להיות איתם בקשר שהוא קשר גמואי לבורם, איך אני יכולה להיות אימא טובה אם אני לא מאושרת בתוכי, נכון? כשאני לא מאושרת אז התגובות שלי הן קצרות ופחות מכילות וכולי וכולי. אז החיפוש הזה של הרוחניות הזה, החיפוש של איך אני יכולה לממש את מלוא הפוטנציאלים שיש לי באיקס שנים שבהם אני חיה על פני הכדור הזה, ושלתפיסתי כל אירוע שקורה לנו הוא שיעור. איך אני אוכל להשתמש בשיעורים האלה שמגיעים אליי כדי להשתפר.

מדהים, אני כל כך מתחברת לזה ומאמינה, ובעצם גם אמרת את כל הדברים שאם אנחנו ניישם אותם, אז אנחנו נצליח להיות בזוגיות טובה, כי את כל הדברים האלה הרבה פעמים אנחנו מיישמים בחוץ, אנחנו מיישמים עם קולגות, אנחנו מיישמים עם חברות, אנחנו מיישמים עם אנשים אחרים, אבל אנחנו לא באמת מכבדים, מקשיבים, נותנים מקום, נשענים, רואים את בן הזוג שלנו, זאת אומרת, שם יש אגו, המון אגו, ואיך שאת בעצם מתארת את זה, זה מייצר מרחב מדהים שהוא גם מרחב של חיבור, וגם רחב של הקשבה, וגם רחב של ביחד, וגם רחב של שותפות, ובחירת דרך משותפת, וגם הוצאה לפועל, ובעיקר שכל אחד הוא קודם כל מחובר לעצמו, ועושה את העבודה עם עצמו, ומצליח להיות טוב במקום שלו. זאת אומרת, המילה מאושר היא מילה מאוד גדולה בעיניי, זאת אומרת, עושר, יש איזו שאיפה כזאת לעושר, ושאני אהיה כל הזמן מאושרים, והרבה פעמים השאיפה הזו והמקום הזה שלה, לרצות להיות מאושרים, היא מה שעורז לנו זוגיות, כי אנחנו כל כך עסוקים בלתפוס את העושר שלנו ובהתהקשמה שלנו שאנחנו לא רואים מישהו אחר. ונשיאת שם למצוא את האיזון בין לקחת את המקום שלי ולהיות מאושרת במקום שלי ובמקביל שלרצות שהבן זוג שלי יתפתח ויהיה מאושר בחלקו, אני לא אחראית על אושרו שלו אבל לרצות שהוא יתפתח לפרגן לו על ההתפתחות שלו, לרצות שיהיה לו טוב זה אחד הדברים הכי חשובים כדי לקיים זוגיות, ובגלל זה אני נורא נדברת הרבה פעמים על המילה עושר, כי המילה עושר יש בה הרבה ציפיות גם, של להיות מאושר, ולהרגיש כל הזמן מאושר, ואנחנו יודעות שזה לא באמת ככה, רוב הזמן, תהיה בטוב עם עצמך פשוט, מה זה עושר, זה איזה שהוא משהו כזה, זאת אומרת, אני גם לעולם לא כותבת זוגיות מאושרת, היא זוגיות מורכבת מהרבה מאוד רגעים טובים, והרבה מאוד התמודדויות ואתגרים ורגעים הפחות טובים, וכשאתה מחובר לעולם הרוחני, אני מרגישה שזה נותן לך גם הרבה אמונה וכוח בעצם להצלוח את המקומות האלה ולהאמין בזוגיות שלך, וכמו שאת אומרת, להבין שהכל חלק משיעור, משיעור שבאנו לעבור פה, כל אחד מאיתנו, וגם כזו, אני מאמינה שהתיקון שלנו בסוף הוא בזוגיות, זה המראה, אפרופו המראות שדיברת מתמוצע, אין מראה יותר גדולה מזוגיות, מישהו כל היום הולך ושם לך את המראה הזאת ולפרצוף.

נכון, זה ממש ככה. אני מאוד מסכימה עם כל מה שאת אומרת, בדיוק מישהי כתבה לי לפני שבוע על הנושא הזה של אושרים, אני לא חושבת שאושר זה בעיה לחפש להיות מאושרים, כי אז אנחנו כל הזמן במרדף אחרי האושר או האין אושר. האושר שאני מדברת עליו הוא איזשהו מימד של אושר, שהייתי אולי מתקנת ואומרת שזה אושר בלתי תלוי, שזה למצוא מימד של שמחה, גם ברגעים הכואבים של היום יום, וזה אפשרי. זה משהו שאני יכולה להגיד שהוא תוצר של אימון, אבל אפשר למצוא את המקום הזה, זה איזשהו מקום מאוד מרכזי, שהוא נמצא פנימה בתוכנו, הוא לא יכול להיות בחוץ, הוא לא יכול להיות תוצר של זה שאני נוסעת לעוד חופשה, או לעוד ארוחה טובה, זה משהו שהוא ממש איזושהי נקודה פנימית שהרבה מאוד הובילה אותי לשם המדיטציה שעזרה לי למצוא את המקום הזה

מדהים, זה קצת כמו האמת והשקר, כלומר השקר שתופס הרבה מאוד מקום שאנחנו רואים ברשתות ובחוץ ובמה שמוכרים לנו, שרק אם תקני את זה תהיה מושר, אם רק תעשי את זה והנה הזוג הזה מאושר וזה מאושר, והאמת היא כל כך חרישית וקטנה ופנימית, שאותה אני מרגישה שזה כאילו הנקודה הזאת שאת מדברת עליה, שהיא בלתי תלויה והיא הדבר היחידי שבאמת באמת באמת תלוי בי, אז אני חושבת שככה דיברנו ושמעתי אותך ממקום אחר וסופר מעניין את התפיסה שלך על מקום של זוגיות ורוחניות, ואני מרגישה שזה באמת פתח את הראש ונתן לנו גם מסתכלות על אישה מאוד מאוד מצליחה ומאוד מובילה, ולראות שגם את יודעת להחזיק זוגיות טובה עם שותף, ולעצר ממנו שותפות, ולעצר ביחד מטרות, אפילו להנחות ביחד, שאני חושבת שזה מאוד מאוד מעודד ומרגש, ובהקשר הזה אני יודעת גם שיש לכם, שיתפת אותי שיש לכם איזושהי סדנה מיוחדת שאתם עושים ממש בקרוב, ספרי לי עליה.

נכון.

שכולם יכולו להגיע.

בשלישי במרץ אנחנו מקיימים סדנת מדיטציה דרך הנוכחות שזה גם תרגול מדיטציה וזה גם הרצאה כניסה ככה לתוך העולם הרוחני הפרקטי כמו שדיברנו עליו זו בעצם פעילות של בית הספר למודעות עצמית שאותה אנחנו מעבירים ביחד, וזה מאוד מרגש, כי מאז הקורונה בעצם לא יצאנו ממש לשום הרצאה או מפגש פיזי, אז זה הולך לקרות במרכז עדנה, שזה בדרום תל אביב, במקום ממש יפהפה, ואני מזמינה את כולכם להגיע, זה יהיו שעתיים נפלאות. נשים, נראה לי, בלי...

אנחנו גם נשים, לנו כמובן, ברור, ויעל, אהובתי, אני רוצה להגיד לך תודה רבה על שעה מעמבת שגם אני למדתי להכיר עוד דברים בך והחתמתי ולמדתי כרגיל בכל שיחה איתך. ואני בטוחה שכולם, אז תודה רבה.

תודה לך, תודה לך. קסם מהלך שאת אישה שהיא כוח טבע, שככה רק הולך ומתעצם, ואני מאחלת שתמשיכי להביא את האור שלך ואת כל העם, חוכמה שלך לכמה שיותר נשים ואנשים, ולהוליך אותם אחרייך ככה בדרך הזו המוארת שאת הולכת בה.

אמא, הרגשת אותי מאוד, באמת. אז תודה, ואתם מוזמנים לפרק הבא שיהיה לנו. ובינתיים, שיהיה שבוע טוב ושקט, אמן. להתראות.