פרק 10 - הדר זוהר - פחד מאינטימיות

שלום לכולם, וברוכים הבאים לפודקאסט מדברים זוגיות מעשית. בכל פרק נדבר על זוגיות מנקודות מבט שונות ומעניינות, ותקבלו ידע וכלים פרקטיים שילבבו אתכם בדרך לזוגיות שאתם מאחלים לעצמכם. אני אדר זוהר, מנכה למרכז הזוגיות מעשית, ואני שמחה ומתרגשת שאתם איתי כאן.

והיום אני מערכת אותי. הזדמנות טובה לספר לכם. שב-14 שנים האחרונות כל מה שאני עושה זה בעצם להתעסק בזוגיות, מציאת זוגיות, זוגיות. פיתחתי את שיטת זוגיות מעשית, שבעצם מבוססת על חמש תודעות. כל אישה וכל גבר יכולים להיות באחד מהם. תודעת אימא מנהלת, מטפלת ילדה או אישה, כאשר השאיפה שלנו היא להגיע לתודעת אישה, אותו הדבר אצל הגברים. אבא מטפל, מנהל, ילד או גבר, וכאשר האישה בתודעת אישה והגבר בתודעת גבר, יכולים להגיע לזוגיות נפלאה. והיום אנחנו הולכים לדבר על אינטימיות, שבעצם על מנת להיות באינטימיות אנחנו צריכים גם לעבוד על התודעות שלנו, וכדי להיות באינטימיות אנחנו צריכים להתגבר על הפחד באינטימיות, וזה מה שהולך להיות לנו היום. אז בעצם ההתחלה היא מתוך מקום שאנחנו צריכים להבין שכל חשיבה על קשר רומנטי וכל התחלה של קשר רומנטי וכל קיום של קשר רומנטי, הם בעצם מכילים בתוכם שני דברים שהם סותרים האחד את השני. האחד הוא בעצם הרצון שלנו והצורך האדיר באינטימיות רגשית ואינטימיות מינית, שנדבר עליה. הבדלים ביניהם, והשני זה הפחד התאומי מהם.

כלומר, כל אחד מאיתנו מסתובב מצד אחד עם הרצון לייצר אינטימיות ולהיות באינטימיות, ומצד שני עם הפחד מזה. אז בואו נבין רגע בכלל מה זה אינטימיות.

מה היא אינטימיות?

אינטימיות, אני מאוד אוהבת להגדיר אותה כ-אינטומיסי. כלומר, לאפשר לאחר, למי שאיתי, לבין הזוג שלי, בת הזוג שלי, לראות לתוכי, ובעצם

להראות את החולשות שלי, והפגיעות שלי, הפחדים שלי, הכישלונות שלי, ממש כמו רנדווין. לראות מה אני חושבת, מה אני מרגישה. ויש לנו בעצם שני סוגי אינטימיות. יש אינטימיות רגשית ואינטימיות מינית. אינטימיות רגשית זו בעצם חשיפת היכולת שלי לחשוף את הרגשות שלי, להיות בהקשבה לצד השני. כמובן שזה מתחיל בהקשבה לעצמי, אבל כמובן להיות בהקשבה לצד השני, בפתיחות, בתקשורת שהיא לא מונעת מתוך שיפוטיות וביקורת, אלא באמת תקשורת תומכת רוצה להבין המסוגלות הבסיסית להיות באינטימיות רגשית מתחילה בעצם ביכולת שלי לראות את האחר וביכולת שלי לחשוף את עצמי. אינטימיות מינית היא בעצם קשורה לעולם המיניות שלנו, שכאשר נוצרת אינטימיות מינית היא יכולה להגיע כששיח פתוח הקשור לרצונות שלנו, הפחדים שלנו. הדברים שאנחנו רוצים שיקרו בזמן המיניות או בכל מה שקשור לזה, תהליך החיזור, המשחק המקדים, כל מה שקשור לעולם המין וכמובן לאקט עצמו, ככל שאנחנו נהיה פתוחים יותר אז בעצם אנחנו נוכל להגיע לקרבה, לאינטימיות מינית. האינטימיות המינית היא בעצם כוללת את כל מרכיבי האינטימיות הרגשית, את חשיפת הרגשות, היכולת להקשיב, את הפתיחות, את חוסר השיפוטיות, והיא כמובן גם היא מושפעת מהפחד שלנו להיפגע. ואינטימיות זה בעצם החלקים הכי פגיעים והכי

רגישים שלנו, גם בהיבט של נשיות וגם בהיבט של גבריות. נשים וגברים כאחד מאוד רוצים אינטימיות ומאוד

מפחדים מאינטימיות, בין אם היא מינית ובין אם היא רגשית.

על מנת שנוכל בכלל להגיע למוצב אינטימי, אנחנו צריכים להרגיש מאוד מאוד בטוחים בקשר.

אנחנו רוצים לדעת שמישהי איתנו רוצה בטובתנו. שאנחנו יכולים לחשוף את החולשות, הקשיים, התכונות הפחות יפות שלנו, החלקים הפחות סקסיים של החיים, הפחות נעימים לנו לראות, וחשוב לדעת שרק בקשר שמתקיימת בו אינטימיות וקרבה, בין אם למינית ורגשית, זה קשר שהוא בעצם קשר חזק, קשר רגשי, קשר שיכול להתפתח בו חברות אמיתית, חברות טובה, ורק שם אנחנו מסוגלים לגלות את הרגשות ואת המחשבות ובאמת באמת לחוות סוגיות אמיתית וטובה שיכולה להביא אותנו למקומות אדירים. כמובן שבקשר כזה עולם השיפוטיות והביקורת בעצם במקום הזה צריך להיות מוקטן. כי אם תהיה ביקורת ושיפוטיות ומאבקי כוח אינסופיים אי אפשר יהיה להגיע לאינטימיות. תחושת הביטחון שלנו בין אם היא בעצמנו ובין אם היא בין בני הזוג היא בעצם הבסיס שלנו לקחת את הסיכון, לדעת שאנחנו יכולים לקפוץ למים, שיש לנו פרטנר בצד השני, היא מאפשרת לנו את היכולת להרגיש אהובים, מקובלים, אותנטיים, ספונטניים, ולכן תחושת הביטחון היא הבסיס ליצירת אינטימיות. וכשאין ביטחון, כלומר שאני לא בביטחון עם עצמי וכשאני לא בביטחון בצד השני, אין שום סיכוי לפתח אינטימיות, וקשר שאין בו אינטימיות, יש בו מצד אחד הרבה ציניות, שציניות מרחיקה אינטימיות, יש בו הרבה מאבקי כוח, יש בו ניצול של חולשות אחד של השני, ובפועל זה קשר שלא נועד לסרוט. זה קשר שאין בו רגש, אין בו חוויה. יש בו את כל החלקים הרעים שיכולים להיות בקשר.

החוק הראשון והחשוב ביותר שאנחנו צריכים לזכור בכל מה שקשור לאינטימיות, זה בעצם שכל מה שנאמר בזמן אינטימי, אנחנו צריכים להתייחס אליו כאל משכון, כאל הדבר החשוב ביותר שיש לנו ביד. אסור לנו לעשות שימוש בשום צורה באינטימיות. ובואו נסביר מה זה אומר. אם אני חשפתי משהו בפני בן הזוג שלי, גם אם הוא קטן, דיברתי על זה כשאני והוא לבד, חשפתי משהו ברגשות שלי, בפחדים שלי, בסודות שלי, בגיעות שהראיתי, בן הזוג שלי אסור לו בשום צורה להשתמש בזה נגדי, ולי כמובן אסור להשתמש בדברים שהוא מספר לי נגדו. הדבר הזה הוא אלים, כאשר אנחנו משתמשים בדברים שנאמרו בזמן אינטימי אחד נגד השני, אז בעצם זה סוג של אלימות. זה משהו שהוא מאוד מאוד חמור ואסור לנו לעשות את זה, גם כשאנחנו מאוד כועסים, גם כשאנחנו מאוד נרגשים, מאוד מוצפים, אסור לנו להשתמש במה שנאמר בזמן אינטימי. למשל, אם סיפרתי לו על איזשהו קושי בילדות שלי שהיה עם אמא שלי, והוא בזמן ריב אומר, גם אמא שלה חושבת שאת ככה וככה. הדבר הזה הוא מאוד מאוד פוגע. ובעצם זה הבסיס לפחד שלנו מאינטימיות. המקום הזה שמישהו ישתמש נגדנו במשהו שנאמר,

הוא הדבר המפחיד ביותר. ולכן, כאשר אנחנו מספרים לצד השני או מספרים לנו, אנחנו חייבים לשמור על זה, כאילו יש לנו את הדבר היקר ביותר בידיים חשוב לדעת שיש בעצם רמות שונות של אינטימיות יש אנשים שיש להם אפס יכולת להיות באינטימיות עם עצמם ובני הזוג. וזה אומר שהם 100% בתדמית. כלומר, כל מה שרואים מהם זה איזושהי מסכה כלפי חוץ. זה משהו שהם רוצים להראות, אבל הוא לא מחובר לא לרגשות, לא לפגיעות, לא לפחדים, לא לסודות, זה משהו חיצוני שהוא בכלל לא האדם. אפס אינטימיות זה אפס אותנטיות ו-100% תדמית. הצד השני של הקו הזה זה 100% אינטימיות, אנחנו לא באמת מגיעים לשם, אבל 100% אינטימיות היא בעצם היכולת שלנו להיות בחשיפה מאוד מאוד גבוהה, לספר את כל הסודות, את כל הרגשות, את כל הפחדים. לעצמנו, קודם כל כי גם בפני עצמנו אנחנו מסתירים דברים, ואז לבין הזוג. כשאנחנו מגיעים לרמה מאוד מאוד גבוהה של אינטימיות, זה כבר רמה של חברות נפש ממש חזקה בינינו לבין בן הזוג. המקום הזה, הוא לא מגיע באמת ל-100%, אולי ל-70-80, וגם זה לוקח הרבה מאוד זמן, והרבה מאוד ביטחון בצד השני. איך בעצם אנחנו יכולים לעשות את זה? אז קודם כל חשוב להבין שאינטימיות רגשית ומינית, היא בעצם נוצרת כשאנחנו מדברים על מה שיש לנו בלב, על המקום הרגשי שלנו. בעצם ביכולת שלנו לחשוף גאות וחולשה ואת מה שיש לנו בלב, זה מה שמאפשר לנו אינטימיות. ובחלקים האלה אין תכליתיות. כלומר, אם אני אדם שהוא מאוד מעשי, והכל אני חושבת בתרשימים איזה זרימה, ומה מוביל למה, ומנהלת את כל החלקים כל הזמן, ואני מאוד מאוד תכליתית, והכל אצלי מטרה מסוימת, הוא לא סתם בשביל להיות, בעצם באופן הזה אני לא יכולה להשיג אינטימיות. רק כאשר אני מסכימה להיות ממש בחוויה, בפגיעות, במקום של אין לו תכלית, הוא פשוט לשם הלהיות, לשם החשיפה, לשם ההתקרבות, רק אז יכולה להיווצר אינטימיות. דבר נוסף בשביל להגיע לאינטימיות אני קודם כל צריכה להאמין בעצמי במי שאני באדם שאני ולהיות מסוגלת להגיד בכל רם את המחשבות שלי את החששות שלי, ולכן אנשים שהמודעות העצמית שלהם היא מאוד נמוכה, או הם לא יודעים לזהות את הרגשות שלהם, אז הם לא יהיו מסוגלים להיות באינטימיות, לא עם עצמם ולא עם אדם אחר, ובעצם מה שהם יראו, יראו כלפי חוץ זה זלזול, ביקורת, וכמובן שייבצר ריחוק, וייבצר הכל חוץ מאינטימיות. אינטימיות היא בעצם קרבה של ממש, כלומר, זה רגע כזה שאנחנו ממש קרובים, אנחנו רואים אחד לתוך השני, אנחנו בהזדהות, אנחנו במקום מאוד מאוד מאוד חזק, ובעצם זה מצב ששני אנשים יכולים לראות אחד לתוך השני. כלומר, ברגע הזה אין בכלל שיפוט. יש המון הבנה, המון אכפתיות, יש אפילו התגברות על כל החלקים הבודדים. אני מרגישה שאני הכי לא לבד ברגע הזה. יש איתי מישהו שהוא באמת מתקשר איתי, שהוא רואה אותי, שהוא מבין אותי, שהוא אכפת לו ממני ושאנחנו הופכים להיות באמת שניים שהם אחד, וזה רגע מאוד מאוד מרגש, הוא יכול להיות לעיתים קרובות בקשר, הוא יכול להיות לעיתים רחוקות בקשר, זה מאוד מאוד מאוד תלוי באדם שאנחנו, ביכולת שלנו, לייצר את הפגיעות הזאת, את החשיפה, וזה תלוי באדם שמולנו. כשבעצם מושגת אינטימיות בין שני אנשים, היא

באה ליתי ביטוי גם באופן מילולי ורגשי, זאת אומרת שאני משתפת ומספרת וכולי, וגם באופן מיני, זאת אומרת שאמין הוא לא סקס, אלא אמין הוא ביטוי של הצרכים שלי, של הרצונות שלי, של המאבעים שלי, אני מסוגלת להגיד בכל רם מה הייתי רוצה, שבין הזוג יעשה לי שיהיה לי נעים ומענג, שאני אהיה מסוגלת לשתף בפחדים שלי, במה שלא נעים לי, בפגיעות בעבר שהיו לי, ולכן זה מצב שלכל אחד מאוד מאוד נוח עם עצמו וכמובן עם הצד השני. וההרגשת הנוחות הזאת, היא בעצם מאפשרת לנו להיות בטוב של הסוגיות ולשחרר את כל מה שרע, לפחות לרגעים האינטימיים. אבל כדי לייצר אינטימיות, אנחנו קודם כל חייבים לייצר תחושת ביטחון, כמו שאמרנו בהתחלה, אחרת זה לא יקרה.

ובעצם הדבר הראשון שחשוב להבין שזמן הוא מרכיב עיקרי כלומר ביטחון אמיתי מגיע עם הזמן גם התחלנו במקום מאוד גבוה ואנחנו הכי מחוברים והכי ביחד וכולי עדיין זה לא אומר שרמות האינטימיות שלנו יכולות להיות לאורך זמן, וברמה גבוהה. זמן שאנחנו לומדים לבטוח אחד בשנייה, להכיר אחד את השנייה, לראות אחד את השנייה במצבים שהם פחות יפים של החיים ויותר יפים של החיים, הם בעצם המרכיב שמרכיב לנו את הביטחון שמאפשר לנו בסופו של דבר להיות באינטימי. וכדי שאווירת ביטחון וביטחון יתקיימו צריכים להתקיים מספר תנאים ובואו נראה מה התנאים האלה. הדבר הראשון זה בעצם לפני הכל ביטחון בעצמי. אם אין לי ביטחון בעצמי, שאני יכולה להתמודד עם כל מה שהחיים יביאו לי, פגיעות מבין הזוג, דחייה, שימוש בדברים נגדי, שכמובן אנחנו לא רוצים לחוות את אף אחד מהם. אבל ביטחון בעצמי אומר שיש לי את המסוגלות להתמודד עם כל מה שהחיים יביאו לי. וזה הבסיס. זה הדבר הראשון שאני צריכה לחזק. ביטחון בעצמי ובזה שאני יודעת שאני אתמודד עם הדברים. הדבר השני זה בעצם להאמין מכל ליבי שמי שאיתי רוצה בטובתי, שהכוונות שלו אליי הן טובות, בלי פרשנויות של יש לו פה אינטרס, ומה הוא מנסה להשיג, והוא אומר לי את זה כדי שאני אהיה איקס וואי וזד.

לא.

להאמין. שהכוונות של מי שהייתי עם טובות, שבאמת אכפת לו ממני, שהוא רוצה רק בטובתי. ואז מכאן יכול להתקיים התנאי השלישי, שהוא בעצם התמסרות. שאני מסכימה להתמסר ויכולה להתמסר, שהתמסרות, בעצם

הביטוי שלה הוא פתיחות, הוא חשיפה. שאני מסכימה להתמסר זה אומר לי שאין, לדעת שאני לא יכולה רק לבד, לבקש, להזדקק לצד השני, להראות לו שאני זקוקה לו, מבלי לפחד להראות את המקום הזה ומתוך אמונה שהוא אכפת לו ממני והוא רוצה בטובתי? התנאי הרביעי הוא אותנטיות.

בעצם רק כשאני מביאה את עצמי, אני

יכולה לדעת שמי שהייתי רואה אותי, כי אם אני מביאה תדמית, אז מבחינתי מי שהייתי, הוא לא באמת רואה אותי, כי אני זו לא אני ולכן אותנטיות היא בסיס מאוד מאוד מאוד חשוב כדי שתיווצר אווירת הביטחון וכמובן ממנה האינטימיות. ואז מכאן אנחנו יכולים לעבור לבחון את הקיים, כלומר לראות שמי שאיתי הוא באמת מחויב אליי, הוא נמצא שם גם בחלקים פחות טובים, גם אחרי שרבנו, גם כשקמתי עקומה קצת בבוקר ויצאו ממני חלקים פחות יפים, אבל הוא עדיין איתי, הוא מחויב אליי. ומחויבוית היא בסיס מאוד מאוד חשוב ליצירת ביטחון, כי היא מייצרת סוג של ודאות, היא מייצרת אמונה בזה שהוא איתי גם מחר. ואז אנחנו מתחילים בעצם בצעדים קטנים, שעוזרים לנו להבין שאני יכולה לבטוח במי שאיתי. אני מספרת משהו קטן, רואה שהוא קשוב, מכיל, תומך, מתעניין, וכמובן שומר את הדברים לעצמו כמשכון, ולא משתמש בהם נגדי בשום צורה, ותמיד להתחיל ממשהו קטן, לא להתחיל לספר את הסוד הכי גדול שלי.

הדבר הנוסף הוא הדדיות. כשאני פותחת את הלב שלי, גם שלא נפתח, אני אומרת משהו והוא אומר משהו, ואז בעצם אנחנו רואים שהדברים הם ביחד, כל צעד שלי מביא גם צעד שלו, כל צעד שלו מביא גם צעד ממני, ובעצם הצעדים הקטנים האלה אחד כלפי השני, בחשיפה של הסודות שלנו, של הפחדים שלנו, של הקשיים שלנו, באישענות, בבקשות, ברגשות, שאנחנו חושבים רגשות אחד כלפי השני, בעצם מייצרים את המקום של ביטחון והתקרבות. מה האויב של האינטימיות? אמרנו שבעצם כולנו רוצים אינטימיות, אבל גם כולנו מפחדים מאינטימיות, והאויב של האינטימיות הוא בעצם הפחד מאינטימיות. שלכולנו יש פחד מאינטימיות במידה כזו או אחרת. כלומר, כל אדם שמבין שיש סיכוי שיכול להיפגע ולהתאכזב, הוא מפחד. וככל שהוא עבר יותר פגיעות ואכזבות, הוא מפחד יותר. ובעצם, אחד המכשולים הגדולים שלנו ביצירת אינטימיות, הוא הפחד. הפחד לראות חלשים, הפחד להיות חשופים, הפחד בעצם מפגיעה על ידי הצד השני, על ידי זה שבעצם הוא יודע עליי הכל, הלב שלי בידיים שלו, הוא יודע את כל נקודות התורפה שלי, ועכשיו הוא מוכן לתקוף כדי לנצח. זאת אומרת, בסוף בראש שלנו זה שיש סיכוי שהוא ייקח את הדברים וישתמש בהם נגדי ואז הוא יהיה מעליי ואני אהיה שבורה ומתחתיו. הפחד שמישהו ייקח משהו שסיפרתי לו ויתקוף אותי בעזרת הדבר הזה הוא פחד מאוד מאוד גדול. ובעצם אנחנו מהמקום הזה נמנעים והמקור של הפחד הזה הוא דחייה. כלומר, כל אחד מאיתנו בסופו של דבר

מפחד להראות חלקים שהם פחות יפים בחייו,

את הקשלונות, את הסודות, את הפחדים, ומתוך המקום הזה, שמי שיראה את זה, ידחה אותי.

פחד מתחייה הוא בסופו של דבר עלול

להביא למוות, אם נחשוב על זה, מבחינה

אבולוציונית, שחיו בעבר בשבטים, כאשר מישהו הודח מהשבט שלו, אז בעצם לא היה לו מחסה, ולא היה לו עם מי להזדווג, ולא היה מה לאכול, ולא היה איפה לישון, בפועל, מוות. ולכן בכל פעם שאנחנו מפחדים את חייה, בעצם נורות אדומות באזור המוח הקדום שלנו מתעוררות וצועקות לנו, תיזהרו, מוות יכול להתקיים. ולכן בסופו של דבר, פחד מאינטימיות, הוא בעצם הפחד שלי להיחשף ואז להידחות ואם אני אדחה אני עלולה למות והדבר הזה הוא מאוד מאוד מפחיד אותנו ולכן אנחנו נמנעים מהמקום הזה. מה שעוד חושם את האינטימיות זה בעצם מאבקי כוח. ככל שיש יותר מאבקי כוח שהם בעצם תמיד יהיו על שליטה, מי שולט, מי מנצח אז בעצם הם מרחיקים אינטימיות מהסיבה שבשביל שאני אוכל לגלות את החולשות שלי ולחשוף אותם ולפרוס אותם בפני האדם האחר, אני צריכה להניח את הנשק שלי ולשחרר שליטה. והדבר הזה נורא מפחיד. כי אם אני אשחרר שליטה ואני אחת הנשק, הלב שלי יהיה בידיים שלו. אני עלולה בעצם להפוך להיות תלויה בו. כלומר, הלב שלי עכשיו תלוי במה הוא יבחר לעשות איתו. וזה נורא נורא מפחיד אותנו. אז בעצם הפחד מתחייה והפחד מחשיפה והפחד

מהתלות שהם כולם קשורים בסוף לתחייה, נטישה ומוות, הם בעצם הרבה פעמים מביאים למאבקי כוח, למאבקי שליטה שחוסמים את היכולת שלנו להיות באינטימיות. התגובה שלנו לפחד היא בעצם הסתגרות, השתבללות, כלומר אני מתכנסת ומסתגרת בתוך עצמי ואז הצד השני לא מבין מה קורה לי, אני מצפה שהוא יקרא מחשבות. אבל לעולם זה לא יקרה, ואני נסגרת עם עצמי, מפחדת לדבר, מפחדת להיפתח, מתחילה לראות חצים, לדבר בציניות, בישירות, באוקצנות, ואז מה שקורה, נוצרת בינינו בעצם התרחקות, המון האשמות אחד כלפי השנייה, כי אני בעצם ציפיתי שהוא יבין לבד, יראה לבד מה אני רוצה ומרגישה, ואצל בפועל לא קרה, הקשר נערס במוידנו ובסופו של דבר התגובה שלי לפחד תוביל אותי לפרדה. אני גם בפועל חושבת שאם אני בעצם לא אספר ולא אדבר וככה אני אמנה מלהיפגע, בסופו של דבר אני נפגעת בהרבה יותר.

למה?

כי אני נשארת לבד. אני בפועל נדחת. לא רוצים אותי, כי לא מכירים אותי. לא יצרתי אינטימיות, לא יצרתי קרבה, לא יצרתי חשיפה. לא הוררתי בצד השני את הרצון לגונן, להיות איתי, להתאמץ בשבילי בפועל. הוא לא מרגיש שיש לו מה לתת לי, כי לא נוצרה בינינו האינטימיות, לא נוצרה בינינו הקרבה, ונוצרת חייה. והתחייה הזאת פוגעת בי הרבה יותר ממה שניסיתי להימנע ממנה. ולכן מאוד מאוד חשוב לדעת להתגבר על הפחד ולעשות את זה, ועוד רגע נדבר על זה. ובעצם חשוב להבין שככל שאנחנו נעמיק את

הפחד באינטימיות, אז מעבר לזה שאנחנו נידחה ונפגע, הזמן שאנחנו נהיה בקשר הזוגי, הוא בעצם יישאר תמיד בלבל של רציונל, בלבל של ציניות. לא תהיה שום חוויה, לא יהיה שום עומק, לא באמת נתקרב, לא נוכל להתקדם קדימה, נשאר כמו שני רובוטים שמדברים מהראש, ואז בעצם הקשר הזה אף פעם לא באמת יספק אותי. אז איך מתגמרים על הפחד?

איך מתגמרים על הפחד מאינטימיות?

הפחד מהי בסופו של דבר להתמודד עם התחייה. אז כמובן כמו כל דבר, זה מתחיל בעצמנו. לחזק את הביטחון בעצמי, לחזק את הביטחון שלי, שאני יכולה וחזקה וטובה ומסוגלת, ואת זאת חשוב שנעשה על ידי הגברת המסוגלות, לראות איפה אנחנו מצליחים, כמה אנחנו מצליחים, לעשות כל יום משהו אחד קטן, ולחגוג אותו, להצליח במשהו, אפילו להסכים להיכשל במשהו ולחגוג אותו, לראות התמודדויות שיש לנו, להפסיק להימנע, כל הדברים האלה בעצם מחזקים את הביטחון ומהמקום הזה אנחנו נוכל להביא את עצמנו ולהיות באותנטיות. הדבר השני כמובן לוודא שהפרטנר שאיתי הוא מתאים לי, הוא קשוב לי, הוא רוצה לעבור איתי את הדברים האלה, הוא רוצה לשתף אותי, הוא רוצה להיות באינטימיות איתי ואנחנו רואים את זה על ידי הנושא של ההדדיות. כלומר כשאני מספרת הוא מספר, כשאני מספרת הוא קשוב, כשהוא מספר אני קשובה שאנחנו

בעצם נפתחים אחד לשנייה מספרים רגשות, חולקים דברים אחד עם השנייה, ואנחנו רואים ששנינו ביחד. עוד הבנה להבין אם הפרטנר שלי הוא איתי, זה רמת המחויבות שלו. כלומר שאם נהיה קצת קשה הוא לא בורח, שאם אני מביאה איזשהו כאב וקושי, הוא רוצה לדעת מה עובר עליי. ואז כהתגברות על הפחד, הצעד הראשון הוא בעצם לתקשר אותו. לתקשר את הפחד, ממש מההתחלת הקשר, ככה אחרי שבועיים, שלושה, שאנחנו מתחילים להתקרב, לתקשר שאני נפגעתי בעבר אם נפגעתי, ולספר על זה, לספר על זה שאני מפחדת להיפגע היום, שאני מפחדת לחשוף דברים מסוימים, ושמתוך המקום הזה, להגיד מה אני זקוקה מהצד השני. אני זקוקה להקשבה, אני זקוקה לדעת שאתה שם, אני זקוקה לדעת שאתה איתי, כמובן שלהתאים את הפתיחות לשלב שאנחנו נמצאים בקשר, אם אנחנו אחרי שבועיים שלושה. אז אפשר להגיד משהו קטן כמו, האמת רציתי לספר לך את זה, אבל קצת חששתי. ואז לגרום לו לשאול ממה חששת. ואז לספר את זה, וככל שעובר הזמן, אפשר לספר יותר על פגיעות שהיו לנו בעבר, שאנחנו סוכבים איתנו, ואז להסביר למה יש לנו תגובות מסוימות. להסביר בעצם, מה הפחדים שלנו? אבל זה מאוד מאוד חשוב לעשות את זה בהדרגה. כלומר, גם את חשיפת הפחד, לא להפיל מההתחלה את הכל על הצד השני. כי זה נורא מבהיל ונורא מלחיץ. לאט לאט, כל פעם, כל כמה שבועות, כל כמה ימים, תלוי ככה במה שאתם חושפים, לחשוף עוד חלקים ממני שקשורים לדברים שאני מפחדת מהם. ואז בעצם לעשות כל יום איזשהו צעד קטן שיעזור לי להיחשף.

למשל, לספר משהו.

אחרי ששיתפתי שאני מפחדת, אני יכולה להתחיל לספר.

לספר משהו שאני רוצה, ואולי הוא שם קצת מוזר לצד השני, בין אם זה

קשור למיני או קשור לרגשי. לבקש שיחבק אותי, שיבוא איתי למקום שאני

רוצה, לעשות כל יום איזשהו צעד קטן שיעזור לי להיחשף. ובואו נבין בפועל איך יוצרים אינטימיות. אז אם אמרנו שאפס אינטימיות זה 100% תדמית, אז תדמית זה בעצם המקום של איזושהי מסכה שאני מראה כלפי חוץ, האדם שאני רוצה שיחשבו שאני, אבל הוא לא מי שאני. כדי לייצר אינטימיות, אני בעצם צריכה כל פעם לסדוק חלקים מהתדמית שלי. בעצם לאפשר למישהו לראות לתוך הרגשות שלי, המחשבות שלי. ואני עושה את זה על ידי זה שאני משתפת. משתפת בסודות, בפחדים, בכאבים שיש לי. ובעצם מתוך הסדק הזה, מתוך החשיפה, אני בפועל מראה חולשה.

אז בעצם כדי לייצר אינטימיות, אני צריכה קודם כל לדעת שאני מביאה לשולחן שיח שהוא נטול שיפוטיות וביקורת. אני עכשיו רוצה להקשיב לצד השני, ואני רוצה שיקשיבו לי. הדבר השני, כל הזמן להיות בהגברת ההכפתיות וההתעניינות לאחד כלפי השנייה. ובעצם את זה אנחנו עושים על ידי מחוות הדדיות, בין אם הן רגשיות, פיזיות, כלומר שאנחנו באים לחבק, לתת, לנשק, לחסות אותו כשהוא נרדם וקצת קר, ראינו משהו שאולי הוא אוהב להביא, לקנות, לבשל משהו שאוהבים, שהשני אוהב לפנק, לעשות, להקשיב למה שהוא מספר, שהוא יקשיב לנו. ואז בעצם האכפתיות והדדיות הזאת מייצרים לנו את הבסיס כדי לייצר את האינטימיות. הכלי הנוסף ליצירת אינטימיות זה בעצם לדבר מתוך הרגש, לדבר בגוף ראשון, מתוך הרגשות שלנו, להגיד אני זקוקה לך היום שתבוא איתי, אני רוצה שנהיה ביחד. אני אשמח שנעשה את זה, אני נפגעתי מי, אני רוצה חיבוק, אני רוצה שנלך למסיבה הזאתי, אני רוצה שתישן איתי היום, ולא לדבר בגוף שני, לא להגיד, אתה פגעת בי, אתה לא היית שם כשניצחה, אתה לא נותן לי חיבוק, מהסיבה שגוף ראשון מייצר קרבה, מייצר בעצם את כל התפוגגות, ההתנגדויות, הוא מאפשר את המקום הזה שמישהו רואה לתוכה, מה אני באמת רוצה. בשיח בגוף שני, הוא בעצם, הצד השני שומע הרבה מאוד ביקורת, האשמה, ניסיון לחינוך, והכלי המאוד מאוד חשוב של לדבר בגוף ראשון, הוא מאפשר לנו את האינטימיות. הדבר הנוסף זה להתחיל לעשות דברים שמביכים אותי ליד בן הזוג.

למשל לפתות אותו קצת, להתלבש בצורה מצחיקה,

לרקוד לידו, לספר איזושהי בדיחה. לחשב על כל מיני דברים שמביכים אותי ולהתחיל לעשות אותם. כי בעצם כשאני לא עושה משהו שמביך אותי, אני מנוהלת מתוך המקום של מה יחשבו עליי.

וכאשר אני עושה משהו שמביך אותי, אז בעצם אני מאפשרת למקום הזה להשתחרר למה חושבים עליי ולהיות באמת באמת אני. הכלי הנוסף הוא לשתף בסודות ובחדים. להבין מה הסודות שלי, מה הדברים שאני מפחדת מהם וכל יום, שבוע, חודש, לפי הבחירה שלכם, לשתף במשהו קטן. סוד הוא משהו שבעצם לא סיפרנו לאף אחד. זה לא חייב להיות משהו מאוד גדול. זה יכול להיות אפילו חלום שלי. אני חולמת להיות איקס. יש לי סוד שפעם מישהו אמר לי משהו וזה עשה לי לא נעים. כל דבר שלא סיפרתי, אני יכולה להתחיל לספר. ואותו הדבר לגבי הפחדים, דברים שאני מפחדת מהם, רגשיים, פיזיים. להתחיל לספר, אני מפחדת מלקחת משהו על עצמי ולהיכשל בו. כלומר להתחיל לספר לצד השני את הסודות והפחדים שלי. הכלי הנוסף הוא לספר על הצלחות וכישלונות הרבה מאוד פעמים אנחנו מרגישים שאנחנו רוצים להצטנע, אז אנחנו לא מספרים על הצלחות, או שלפעמים קל לנו לספר רק על הצלחות ולא על כישלונות, כי אנחנו לא רוצים שהבן זוג או בת הזוג יחשבו עלינו שאנחנו לא מספיק, כי כשחושבים עליי שאני לא מספיק יכולים לעזוב אותי. אז בעצם הכלי של לספר על הכישלונות שלי, על משהו שמאוד רציתי ולא הצליח לי, או משהו שקטן שנכשלתי בו, ניסיתי היום לדבר עם איקס, והוא לא היה פנוי אליי, הרגשתי שנכשלתי. הגשתי הצעה לארגון, הם לא בחרו בי, הרגשתי שנכשלתי. להסכים לספר גם על ההצלחות וגם על הכשלונות שלנו. לבני הזוג. אז אם נסכם את זה, לתרגל את כל המקום של חשיפה, ופגיעות, ולבקש, ולסמוך, ולהשתתות, ולעשות דברים שמבהיכים אותי, הדברים האלה יוצרים חשיפה, הם בעצם מביאים את המקום שנוכל להיות באינטימיות, ועוזרים לנו להתקרב, ובפועל להתגבר על הפחד.

ואנחנו צריכים לזכור, שככל שגובר האמון וככל שגובר הביטחון בין בני הזוג ככה גוברת האינטימיות ורק כאשר יש אינטימיות אנחנו בעצם יכולים להיות בקשר טוב, בקשר בריא, בקשר שהוא בעצם חזק ויכול להתגבר על כל אתגרי החיים. וזה שווה יותר מהכל. גם בהיבט המיני וגם בהיבט הזוגי. וככל שנחזק גם את ההיבט הרגשי וגם את ההיבט המיני, נוכל להגיע לזוגיות נפלאה, ומהמקום הזה נוכל לשחרר שיפוטיות, ביקורת ובאמת להיות בטוב. אז שמחתי להיות איתכם בפרק שכולו מדבר על אינטימיות ופחד מאינטימיות. ומחכה לשמוע מכם.

אנחנו נתראה בפרק הבא של מדברים זוגיות מעשית. ועד אז, עקבו אחריי באינסטגרם, adarzohar1, ושוטטו קצת באתר שלנו, יש שם הרבה דברים מעניינים. המרכז לזוגיות מעשית, adarzohar.com.

מחכה

לראותכם.