פרק 13 - מציאת זוגיות מעשית עם מירי תיכון

שלום לכולם, וברוכים הבאים לפודקאסט מדברים זוגיות מעשית. בכל פרק נדבר על זוגיות מנקודות מבט שונות ומעניינות, ותקבלו ידע וכלים פרקטיים שילבו אתכם בדרך לזוגיות שאתם מאחלים לעצמכם. אני אדר זוהר, מנכה למרכז הזוגיות מעשית, ואני שמחה ומתרגשת שאתם איתי כאן.

והיום איתנו האישה שהיא איתי כבר יותר מכמה שנים, שעות מזה 2015-16 כבר, שאנחנו מכירות, שהייתה תלמידה שלי, היא שם לאימון, ומאז היא איתי בדרך בזוגיות מעשית בכל הצעת שאני עושה. אהובת ליבי. האישה שאני מחזיקה ממנה המון המון המון, וגם יש את העשות שלי והייעוצים שלי, אז קבלו את מירי תיכון, מאמנת אישית למערכות יחסים, ואנחנו היום הולכות לדבר על סיפורים מהקליניקה של מציאת זוגיות, נשים, היום נתמקד בנשים, שהגיעו אלינו, ככה אחרי ייאוש גדול ותסכול גדול בחייהם, ופנו אלינו לקבל עזרה בקליניקה שלנו, מירי לפתע אותן. יש להם סיפורים מאוד מאוד מעניינים, שאני בטוחה שידברו לכולכם, אז מירוש, מה שלומך?

שלומי מצוין, זה מרגש את ההצגה הזאת, וואו, זה ממש נכון. אני באמת לא זוכרת את חיי לפני החיבור שלנו. אני נורא שמחה להיות פה, ונראה לי שאמרתי לך כבר בעבר, מאוד שמחה שהפודקאסט הזה קיים, ויותר ויותר אנשים יגלו מה זה הדבר הזה, זוגיות מעשית, זה מרגיש לי כמו מצווה לפזר את הבשורה. אז זה נעים מאוד לכולם. אני מאמנת אישית למערכות יחסים, נורא חשוב לי להסביר למה אני מחזיקה בהגדרה הספציפית הזאת, כי אני מרגישה שאימון בכלל זה דבר מאוד רוחבי. אתה פותר משהו ואיכשהו שאר הדברים נפטרים במקביל. אז נכון שאנחנו מאוד אמונות על נושא הזוגיות, וזה מה שאנחנו מתעסקות בו, אבל המון אנחנו רואות בקליניקה שכשפותרים מערכת יחסים אחת, גם כל שאר המערכות יחסים בחיים נפטרות, ובסוף זה קם ונופל, כמו שתמיד אומרת, על מערכת יחסים שלנו עם עצמנו. אז קודם כול, אני מאמן את האנשים על מערכת יחסים שלהם עם עצמם ומתוך זה המערכות יחסים אחרות בחיים שלהם משתפרות וזה כולל בראש ובראשונה את הזוגיות שלהם אבל ממש לא רק וזה בעיניי משהו שהוא מאוד מאוד יפה בתהליכים אמוניים ואולי החלק שאני הכי אוהבת לראות שזה כמו עדוות גלים כאלה אני מסכימה ממש, ואני

חושבת שבסופו של דבר, כשאדם בטוב עם עצמו, אז הוא יכול למצוא זוגיות בקלות, והוא יכול להיות בזוגיות בקלות, ואני מאוד מאמינה בקלות ופשטות. זאת אומרת, אנחנו צריכים להיות איפה שקל לנו, איפה שפשוט לנו, איפה שזורם לנו, וזה רק אשר קל וטוב לנו עם עצמנו. זה הכול מתחיל בסיפור הפנימי ובמערכת היחסים שלנו עם עצמנו. וספרי לי על הקשר שלך לזוגיות מעשית.

זה מצחיק שהשתמשת במילה פשטות, כי חשבתי לעצמך, אני אסביר לאנשים למה החיבור שלי למודל הוא כל כך חזק, וזו פשוט המילה הראשונה שעלתה לי לראש, אז אני רגע אתן הקדמה, שבעצם ביום שהגעתי לעולם האימון, את היית קבלת פנים שלי, זאת אומרת היית מורה הראשונה שלי עוד במכללת גומה שבה, רגע רק, למדתי אימון בסיסי, מה שנקרא, וידעתי שאני אלך לכיוון של מערכות יחסים, וזה כאילו שבגדול ידעתי מה אני רוצה לעשות, אבל לא היה לי בדיוק את המפה, או את המצפן, או לא יודעת איך לקרוא לזה, של איך לעשות את זה. כי אתה לומד אימון, אבל אתה לא לומד אימון לזוגיות, או אימון למערכות יחסים, אתה לומד משהו מאוד כללי. ובעצם את לקחת אותי תחת חסות טכניקה לזה, והרבה לפני שהיה קורס של זוגיות מעשית כמו שיש ורץ היום, היה אדר ומירי, שלימדת אותי בעצם כמו מורה פרטית, זכיתי, את המודר, את התיאוריה ואת התורה, ופתאום זה היה כל כך הגיוני הכול. אמרתי לעצמי, אוקיי, זה מה שחפשתי. את הפשטות, את ההיגיון, את הפרקטיקה, את התורה הסדורה, שאומרת, אם הם יעשו ככה, אז יהיה ככה. וככל שהתחלתי להביא את זה לקליניקה, אמרתי, אוקיי, זה לא רק לך הגיוני ופשוט, זה הגיוני ופשוט לכולם. אז איזה כיף, אז הנה את יכולה להביא את עצמך, ואת יכולה להביא מודל סדור כל כך, שפשוט עובד נקודה. אחרי זה גם כשכבר פתחת את הקורס, אז זכיתי גם ללמוד בקורס, גם לתרגל את הקורס, גם באמת אני חושבת שאנחנו עושות דרך מאוד מרגשת ביחד, כי המתאמנים הרבה פעמים גם באים דרכך, וגם כשהם באים אליי לא דרכך, הם זוכים ליהנות מהמודל הזה. אני חושבת שזה קורס שהייתי לוקחת עוד 40 פעם, הייתי לוקחת אותו פעם בשנה לרענן רגע את המקום הזה, כי אני חושבת שכל מטפל או מאמן שמקשיב לנו עכשיו מתחבר לתחושה שאתה נורא רוצה תחושת ביטחון כשאתה יושב בקליניקה מול אנשים, אתה רוצה תחושה של מקצוענות, ובגלל זה גם אני מרגישה שאני מאוד מתמקדת בשנים האלה בזה, בלשבת בקליניקה מול אנשים, ולעבוד איתם רק על מציאת זוגיות או שיפור הזוגיות הקיימת שלהם. אם הם עכשיו בצומת קריירה, אני אשלח אותם למאמן אחר, זה לא המקום. אני חושבת שזה המקצוענות שלנו, שאנחנו על זה. והתוצאות הן, טוב, אנחנו נשתף, אני אספר תכף, אבל הן מגיעות.

אז קודם כל תודה, זה ממש מרגש

לשמוע את החיבור שלך למודל ואת האמונה שלך בו והשימוש שלך בו.

אני באמת מאוד מתחברת לזה, ודיברת על המילה ביטחון, ובעצם בסוף זה הבסיס להכל.

הבסיס לזוגיות, הבסיס להצלחה עסקית, הבסיס להיות מסוגלת ל... להשפיע ולהעביר הלאה את מה שיש לנו,

כי כשיש לנו ביטחון, אז בעצם יש לנו את האומץ להביא אותנו ולהיות במקום שאנחנו רוצות להיות בו, בין אם זה בזוגיות שאנחנו רוצות להיות בה, ובין אם זה במקור ההשפעה שלנו בעולם.

אז בואי ככה נשמע, ספרי לי על איזה שמותה הליך מעניין שהגיע אלייך. מה היה שם?

וואי, אני שמחה. זה כאילו הנושא האהוב עליי לפעמים. אז אנחנו כמובן לא נסגר שמות ולא יותר מדי פרטים מזהים, אבל אני רוצה רק לתת לזה הקדמה קטנה. כי אני אגיד עליה שהיא מהממת ומוצלחת והכול, וזו האמת, אוקיי? זה לא שזה איזה סופרלטיבי, באמת יש לי את המזל בתחושה שלי, שנכנסות נשים שהן מדהימות ומוצלחות מאוד, ויש להן את הבליינד ספוט הזה, משהו שלא עובד בזווית, אבל עובד בכל תחום אחר בחיים שלהם, ולא הופך אותן לא לפחות מצלחות ולא לפחות טובות, ומאוד קשה לי עם הכלישאות שמסתובבות, טוב, אז איך אין לה זוגיות? אז היא ברירנית מדי, אז היא... וככה אנשים האלה באות אלינו, שכל מה שהן שומעות זה, טוב, אז כנראה שאת לא רוצה מספיק, היא ברירנית מדי, וברגע שהן מתיישבות בקליניקה, אני מרגישה שהתפקיד שלי זה לראות הרבה מעבר לזה, רגע, למה באמת? למה באמת קשה לך עם זוגיות? למה למרות שאת כל הדברים הנהדרים האלה, ספציפית הזוגיות, זה התחום שקשה לך בו? והאישה הספציפית שאני מדברת עליה עכשיו, הגיעה אלינו ואליי לקליניקה בגיל 35, בעיקר עם תחושה של, אם זה לא קרה עד עכשיו זה כבר לא יקרה, בוא נתחיל עם זה, שזה התחושה הכי רווחנת אולי, ולמה שמשהו השתנה דווקא עכשיו? אבל היא גם הגיעה כשבעצם כל חיי הבוגרים, היא לא הייתה באיזושהי זוגיות ארוכה או משמעותית, ואלה שהיא כן הייתה בהם, תמיד הסתיימו במפח נפשל, אני לא מצליח להתאהב בה, או אני לא מצליח לפתח את הרגשות שהייתי רוצה לפתח בשלב הזה. אז האמונה הרווחת שהיא הגיעה איתה, זה שאי אפשר להתאהב בה. היא אן לבבל מה שנקרא, בה לא מתאהבים, ואני זוכרת שסיימתי את התפגישה הראשונה ואמרתי גם לך, תקשיבי היא יפייה, קודם כל היא יפה יפייה, והיא נעימה ומוצלחת ואינטליגנטית ותואר שני בזה ועבודה משמעותית והכל הכל הכל, ועכשיו צריך להבין למה היא מגיעה לסיטואציות האלה, למה בעצם כל פעם זה נעצר בשלב הזה. עכשיו זה מאוד מקל עליי את העבודה כשיש איזו תבנית, לפחות אתה יכול להתחיל להבין איפה זה תמון. אז העבודה הראשונה שאני עושה בעצם זה רגע להבחן, ולהבחן ברצינות. ופה המודל הוא מה שנותן לתחושת הביטחון בעצם. את יודעת שאת יושבת מוליו, היא אינדיבידואל, היא לא דומה לאף אחת אחרת שיש לך בפיליקה. אבל יש דברים משותפים, יש דברים שהמחקר והמדע והדע נתנו להם איזשהו מענה, זאת אומרת, אז אני בודקת רגע באיזה תודעה היא חיה את החיים שלה, למה היא בגיעה למקום הזה.

כשאת אומרת באיזה תודעה, בואי רגע ניתן איזשהו הסבר, ורגע, אני רק אסיב כוכבית שאני מסכימה איתך ששלב ההבחון הוא שלב סופר סופר קריטי ומהותי, כי בעצם כשההבחון שלנו הוא שגוי, זה קצת כמו רופא, להבדיל על פי ההבדלות, שהדיאגנוזה, שגויה, אז בעצם כל הטיפול שהוא יתאים למטופל, יהיה שגוי והמחלה רק תילך ותגבר. ואותו דבר אצלנו, כאשר ההבחון הוא לא מדויק והוא לא נכון, אז בעצם התהליך, כל האסטרטגיה שאנחנו בונות וכל התהליך שאנחנו לוקחות אותן, יכול להיות תהליך בעצם שיגרום להם למפח נפש ולהרבה, כלומר, לפחות טוב

מטוב, והדבר הזה יכול לגרום לתחושות כישלון ולמקום מאוד קשה, ולכן ההפרון הוא סופר סופר חשוב וקריטי, והוא באמת פריצת הדרך הרבה פעמים בתהליך. אז כשאת אומרת להבחן את התודעה, אז בואי ככה נסביר למי שמאזין לנו ולא מכיר את עניין התודעות של זוגיות מעשית, מה את מאבחנת שם?

אז אני אגיד מאוד בגדול, קודם כל אני רק רוצה להגיד את זה שבאמת גם הרבה פעמים נכנסות אלינו נשים שעברו טיפולים ואימונים וכו', ומגיעות יותר פצועות מאשר מחוזקות מזה. אז זה באמת משהו גם שמאוד חשוב לשים לב אליו, שאתה מרגיש את החיבור ואת החימה ואת ההתקדמות כשאתה נמצא בתקדיך, וגם הדבר השני זה שאם כמה שזה מדהים שאתה קורא נשים שעוקבות אחריך באינסטגרם וכו', אבל בסוף אתה צריך רגע שיאבחנו אותך, אתה יכול להסכיל מזה, אתה יכול ללמוד מזה המון דברים, אבל יש משהו בלהיות האינדיבידואל שיושב בחדר ורגע הכל בפינצטה מותאם אליך, שהוא בכל זאת מביא לרמה אחרת של תוצאות בסופו של דבר. שניהם חשובים בעיניי, אתה גם צריך את הידע, אבל אני רואה כשאישה מתיישבת וכל כובד המשקל הוא עליה, אז אפשר פשוט להגיע לתוצאות הרבה יותר מדויקות, עולם התודעות בעצם, מצחיק להסביר את זה לממציאת המושג, אבל אני תמיד מדמה את זה בקליניקה, למשקפיים שהבן אדם חובש בדרכם, הוא רואה את העולם. אז בעצם המודל מחולק ככה שיש כמה וכמה זוגות של תודעות שמתוכם אנשים מנהלים מערכות יחסים. רק בכותרות אני אגיד, אני יכולה להיות בתודעת אמא, אני יכולה להיות בתודעת ילדה, ובאיזה תודעה שאני חיה את החיים שלי, ככה בעצם כל מערכות היחסים שלי ייראו. זה גם לא יהיה רק בזוגיות, אנחנו נראה את זה, כמו שאמרתי, בצורה מאוד רוחבית. וזה ישפיע על ההתנהלות שלי. ואם נתת את המטאפורה של הרופא, אז בעיניי, וזה גם הסבר שאני תמיד נותנת להם, אם את עכשיו תיכנסי אליי ואני אנסה לפתור סימפטום סימפטום, אני אגיד, אוקיי, למה את מתעצבנת מהר? למה את לוקחת באופן אישי? למה את מרצה? לא, אז אני פשוט, שש שנים תשבי אצלי ואנחנו נעבור סימפטום סימפטום. אבל אם אני יודעת להגיד את הדברים האלה את עושה, כי את מתנהלת מתודעת אימא, ואני יודעת להגיד מה זה אומר, ואני יודעת להגיד לך, שומעת? אם נצליח לעבור לתודעת אישה, שזה התודעה ההרמונית, הנכונה לחיות מתוכה את החיים שלנו, כל הסימפטומים האלה יתפטרו מעצמם, זאת אומרת, אנחנו רק צריכות למצוא את כותרת את התופעה ולא להתעסק בסימפטום. אז כל הדרך וכל התהליך נראה אחרת, כי ברגע שהאישה הנהדרת הזאת התיישבה אצלי, והיה מאוד ברור שאינה, בן תודעת, אמא לילדה, תלוי איפה היא כרגע בסיטואציה, אז היה אפשר להתחיל לעבוד על זה בצורה מאוד יסודית ועמוקה, אבל רוחבית. לא להתחיל עכשיו להתעסק בכל סימפטום מחוד, וזה כמובן מאוד מקצר את הדרך.

אז בעצם מה שאנחנו רוצות לעשות זה הדבר הראשון לאתר את התודעה, ואז זה ממוסס לנו הרבה מאוד אמונות, פחדים, התנהגויות, תפוסים שיש בדרך, ואנחנו בעצם באופן הזה נותנות להם מענה שלם ורוחבי כמו שאת אומרת, פיץ אותן מאוד מאוד במקום שהן נמצאות, למקום שהן רוצות להגיע אליו. ולא צריך עכשיו תהליך מאוד ארוך, של הרבה מאוד שנים, עד שמעטרים דבר דבר, כי אנחנו בעצם הולכות על המטריה, על משהו שהוא בעצם לוקח בתוכו המון המון חלקים ועובדות מהשורש.

נכון, וגם שזה אולי משהו שאני, נורא חשוב לי להגיד לזכות עולם האימון, אנחנו מתעסקות בלהגיע מ-X ל-Y, ולא למה הגענו ל-X, שזה בעיניי, ברור שאנחנו נוגעות גם בעבר, ותכף ניתן גם את הדוגמה אצלה, למה בעצם התקבעו אצלה כל מיני דברים, אבל כמו שאמרת, אנחנו לא נבזבז על זה את הזמן, אנחנו בסוף נגיד, אוקיי, יש מקומות בחיים, ובטח בתהליכים אימוניים, שיש דרך יותר נכונה, בואי רגע נתכנס אליה, ואז הדברים יתפטרו, נעשה ונשמע עליו דווקא, עכשיו נשקיע המון המון זמן בלהבין למה, אבל בפועל לא ישתנה שום דבר. אז אולי אני, יש לי באמת אלרגיה לביזמו זמן, ואני מאוד אוהבת דברים פרקטיים, ואני מאוד אוהבת תוצאות, זו האמת, אנחנו יודעות את זה, מדברות על זה לא מעט, ואני אוהבת את זה, שזה מאפשר את זה, שאנחנו הולכות בדוח למטרה. נכון, מתאמן תחת זה ייקח שנתיים ומתאמן תחת זה ייקח חצי שנה, אבל אנחנו נגיע למטרה, גם מבחינתי אין אופציה אחרת, זאת אומרת, אין פלן בי. אני לא יכולה לדמיין לרגע שתישב אצלי מישהי ואני אגיד, טוב, אולי היא לא... אין דבר כזה. נמצאת הדרך, ניסוי ותהייה, אבל נמצאת הדרך. ועם האישה הספציפית הזו, אחד המאפיינים המובהקים היו שכל פעם שהיא הייתה נכנסת למערכת יחסים, היא בעצם הייתה עושה אדפטציה מוחלטת לגבר שמו. זאת אומרת, אם הוא אהב טיפוסרים, אז אנחנו נתעניין בטיפוסרים. ואם הוא יותר בן אדם שאוהב לשבת בבית, אז אנחנו נשב בבית, למרות שאולי היא דווקא יותר אוהבת לצאת ומסיבות ויש דברים כאלה. וזה ממש היה בכל דבר קטן. עכשיו, זה לא רק לרצות. יש הבדל בין קצת לרצות, שזה אפילו לפעמים בריא וטוב במערכת היחסים, לבין שאני מתאימה את עצמי באופן מוחלט לצד השני. עכשיו, כשהדבר הזה...

שבעצם ההקמה הזאת אומרת ביטול שלי.

ממש. ביטול, אבל לא באמת, כי אני מבטלת, מבטלת, מבטלת, אבל בסוף אני מתפוצצת. כי לא שמתי על השולחן רגע אותי, אחד הדברים שהביאה מאוד מהר לקליניקה זה שהיא מרגישה שהיא מאוד קשה במרכאות, שהיא לא סוערת, מתעצבנת מהר, וזה משהו שנעירים לה עליו כל החיים. עכשיו, למה אני אומרת, אם אתה פותר את התופעה, אתה פותר את הסימפטום? כי כשאתה מבין לאיזה תודעה לעבור, אז שניה נפטרים שני דברים. אחד, אתה תחילי לדבר את עצמך ולשים את עצמך על השולחן, וכשתעשי את זה, את תתעצבני הרבה פחות, כי את תהיה הרבה פחות עייפה, את תהיה הרבה פחות מוטשת, הדברים שלך יהיו על השולחן, אף אחד לא יתעלם ממך, אז את פותרת המון המון סיפטומים, בדבר אחד לא גדול מאוד, שצריך לעשות בו רגע שינוי.

וגם הפתעה בעצם של... מה אני באמת רוצה וצריכה ומי אני ומה אני, זאת אומרת אנחנו לא מעבירות אותם כאיזשהו שטנט, אלא עם כל אחת אנחנו באמת רוצות להבין מה הצרכים שלה, מה נכון לה, מה יעשה אותה שמחה, לא משנה רגע אם זה בזוגיות או בחיים בכלל, ובעצם זה אגב מבחינתי החיבור לפשטות, כי זה החיבור למהות. לא לתדמית הזאת שאני רוצה להציג בחוץ, אלא באמת למשהו פנימי שמאוד מאוד מסמך אותי וממלא אותי. וזה, מכאן בעצם אנחנו יכולות להגיע לכל מקום.

וזה בול, וזה, אני חושבת שבמקרה שלה היה ממש הרמהות, כי גדלה במקום מסוים שמבחינתה פחות אהבת הסטיגמה שלו, אצל הורים מהגרים שפחות אהבת הסטיגמה של זה, גדלה במקום שפחות הרגישה שהיא חלק שהיא שייכת, שהיא דומה, ובגלל זה בגיל מאוד צעיר, הוא אומר, המנגנוני סרדות, אנחנו כולנו רוצים שייכות, אז איך נייצר אותה, נכון? אז אני אתאים את עצמי, אני אבול מה שהם מצפים ממני להיות, ואז אולי יאהבו אותי. ואז מגיע הקטש הכי גדול, שבסוף, אם אני לא אותנטית, ואם אני עסוקה בתדמית שלי, אז אי אפשר להתחבר אליי, ואם אי אפשר להתחבר אליי, אז אי אפשר לייצר אינטימיות, ואם אי אפשר לייצר אינטימיות, אז אי אפשר לייצר התאהבות. וזה אחד הדברים שהכי בלטו שם. אני... בשלב מאוד מוקדם, העבודה הייתה על להכיר לה את עצמה, איך את אומרת, לתת לה את השורש שלה, ובעצם להבין רגע מי היא, למה היא כל כך כן שווה, למה היא כן כל כך טובה ונהדרת ונפלאה, והיא באמת כזו, זאת לא הייתה עבודה קשה. אבל אני מרגישה הרבה פעמים שהתפקיד שלי זה להיות מראה, מראה אמיתית מאוד, אבל מראה שאף אחד עוד לא צריך להראות לה עד היום, והיא לא צריכה להראות לעצמה, ומספיק שהיא מסוגלת לשבת לכתוב על עצמה עשרים דברים שבגללם היא תהיה הבת זוג הכי מדהימה שיש, ומשהו משתנה, ואם אני עוד מבקשת ממנה להקריא את זה לעצמה כל יום, אז בסוף המוח שלה מתחיל להאמין לזה. ובעצם ההתחלה, וזה כן חשוב לי להגיד פה, כי לפעמים נשים באות אליהן עם כל מיני ציפיות, לפחות במה שאני מאוד מאוד מאמינה בו. אנחנו לא בדייטים בהתחלה, ואנחנו לא באפליקציה בהתחלה, ואנחנו מתרגלות על יבש, כי היא קשה באימונים וקל בקרב, זאת אומרת, היא חצי שנה לפני שהיא בכלל חזרה לאפליקציה, כי רגע היא צריכה, אם עכשיו אחרי חודש היא תיכנס שוב לאפליקציה, אנחנו נקבל בדיוק את אותו הדבר, נדבר על זה תכף על למה זה משנה, את הכול בסוף, הרגשתי שקודם כל היא צריכה להתחזק מאוד במי שהיא, ומה בכלל היא רואה בעצמה. היא גם גרה באותה תקופה עוד אצל ההורים מכל מיני סיבות. אז רגע להאמין בעצמך מספיק בשביל לצאת מהבית, ולסמוך על עצמך. דברים שהם ממש חלק מתודעת אישה בסופו של דבר. ממש לעבוד על זה בצורה הדרגתית, עד שיושבת עולי אישה שמסוגלת להגיד, מישהו התחיל איתי, אבל הוא לא עונה לי על מה שאני מחפשת בגבר. זה משפט שמעולם לא נאמר בכל חיי הבוגרים, כי היא אף פעם לא הרגישה מספיק טובה. אז אם אנחנו מדברות תמיד על תהיי בתדר בוחן, תהיי במקום שאת בודקת, אם מישהו מתאים לך, אז אם אישה היא נמצאת במקום של חוסר ערך עצמי, או שמאמינה שהיא כמו שהיא זה לא מספיק טוב, והיא צריכה להיות בול מה שהוא רוצה, אז היא לא מסוגלת להיות בתדר הזה, היא בכלל לא במקום הזה. בגלל זה, זה מאוד חשוב להתחיל מהיסודות. רגע, כמו שאנחנו אומרות, מה המחתיכסים שלך עם עצמך? מה את חושבת על עצמך? כמה את אוהבת את עצמך? איך את מדברת על עצמך? והרבה פעמים אומרות לי, אבל איך? איך אני משנה את זה? ואני אומרת להן, זה קודם כל, כל הזמן, זה נון סטופ, זה לא כפתור שאנחנו מוחצות עליו עכשיו, ואתה קום מבוקר, לא, את כל יום, תתאמני ולהגיד לעצמך מילים יותר יפות ויותר טובות, ובסוף תקום מבוקר אחד ותאמיני לעצמך. כי זה עבד.

אז יש פה בעצם משהו שמאוד מאוד חשוב, רגע שאנחנו נציין אותו גם ככלי, שבעצם אין קסמים, וזה לא גם דבר נוסף מעבר לזה שאין קסמים, זה בעצם לא נגמר מתישהו. כלומר, כמו שעבודה על זוגיות או השקעה בזוגיות היא לנצח כל זמן שאנחנו בזוגיות, גם עבודה על עצמנו היא נצחית. זאת אומרת, יש תמיד את ההרגלים ואת התפיסות שמאיימים לחזור ואם אנחנו רוצים באמת שמשהו ישתנה, זה חייב להיות באיזושהי התמדה לאורך זמן אחרת, אנחנו נחזור בדיוק למקום שהיינו, וזה חלק מההסכם שאנחנו צריכים לקחת על עצמנו ברגע שאנחנו בוחרים בשינוי. שהוא יהיה לאורך זמן, שזה לא סבנג וגמרנו, ולנצח זה נשאר, בדיוק כמו בחדר כושר, שכל פעם אני אומרת למאמן שלי, תגיד מה, עכשיו כל החיים אני אצטרך לבוא לפה, אם את רוצה לשמור על מה שהסקת, זה צריך להיות כל החיים, כי ברגע שנפסיק, שלושה שבועות אולי הגוף זוכר לנו, ואז אנחנו חוזרים מה שנקרא לו אותה רפיסות. אז אותו הדבר קורה לנו גם ברמה הנפשית. אז בעצם, היא הגיעה אלייך, ושמעת את

האמונה המאוד מעכבת שלה, והבחנת את התודעה שלה, ואז בעצם מה היה התהליך? מה בעצם קרה שם?

מה עלה?

מה צב? ספרי לי על ההתנגדויות, על דברים שעלו, על אכזבות, חיות, זאת אומרת, מה בעצם היה שם בתוך התהליך הזה? מה עברה? מה עברתם ביחד?

בטח אני אשתף, וזה גם מאוד מתקשר למה שאמרתי לפני רגע, כי בסוף כשבן אדם מגיע לתהליך, יהיה הרבה פעמים שני צדים קדימה, צד אחורה, שלושה צדים קדימה, שני צדים אחורה, ובעצם ההתחייבות שלנו, אחת לשנייה, זה שלא מפסיקים עד שמגיעים, אז זה קודם. עכשיו, המון פעמים, באמצע הדרך ובתחילתה, יהיה את המקום, וספציפית אצלה, קודם כל בגלל שביקשתי עוד לא לצאת לדייטי, ובגלל שביקשתי רגע להיות בעבודה עצמית, אז איפה השעון המתקדם? איפה זה שעוד רגע אני בת 36? את מבזבזת לי את הזמן במערכות כפולות או בחופלות. אז זה התנדבות מספר אחת, אולי שאולה המון. מה קורה עם שעון החול? ואנחנו כולנו יודעים שכשאנחנו בלחץ, שום דבר טוב לא יכול לצאת. אז אחת העבודות הראשונות זה להבין שזוגיות יכולה להיות לה גם בלעדיי. אבל זוגיות טובה ובריאה ואיכותית, היא שווה את הזמן שלנו, והיא שווה את ההשקעה שלנו, גם הכלכלית וגם האנרגייתית, וגם טיפה אורך רוח שנדרש בשביל הדבר הזה.

גם את יודעת, בסוף בסוף בסוף, יש

בחירה אחת שהכי חשובה בחיים שלנו, וזה הפרטנר שאנחנו נבחר.

בעצם, קט, אנחנו יכולות לעבור אלף פעם

דירה, ואנחנו יכולות לעבור אלף פעם קריירה,

ופרטנר שהוא יהיה בסוף ההורה של הילדים שלנו, זה בחירה חד פעמית. זאת אומרת, זה לא הזוגיות שאני הולכת ונפרדת וכולי, אני מדברת על הזוגיות הזאת שאנחנו רוצות לבחור, להקים איתה, משפחה, ולהישאר איתה. והפרטנר הזה הולך להיות איתי בתפיסה, ברעיון, כל החיים. וזה הדבר שאני צריכה להשקיע את כל האנרגיה שלי בו, שהוא יהיה הפרטנר המדויק, והנכון, וזה שבאמת יהיה לי טוב איתו לאורך כל החיים, ושהחיים שלו יפכו להיות איזושהי מלחמה אינסופית של הסרדות, ושל פשוט להיות ביחד כי יש לנו ילדים, ואת הדבר הזה הכי טוב לעשות לפני שמוצאים את הזמן. ולא קשה כבר לזוגיות, וצריך לשנות את החוזה הזוגי, ואנחנו יודעות כמה זה מורכב, ולא סתם 60% מהטיפולים הזוגיים בעולם מכשלים, אצלנו יש שיטה אחרת שעובדת טוב, אבל בוא נגיד, הרבה פעמים טיפולים קלאסיים, חלילה, אני לא אומרת שום דבר עליו ומטפל, אבל לא סתם זה מאוד מאוד מאתגר, ואני תמיד ממליצה, להשקיע את כל המשאבים של זמן, אנרגיה, כסף, בתהליכים לפני מציאת הזוגיות, כי בסוף זו הבחירה הכי מהותית שתהיה לי בחיים. הכי מהותית, והיחידה שהיא לא הפיכה. זאת אומרת, אם עכשיו הבאתי מבנה מזה ילדים, אולי נצחי האבא של הילדים שלי,

לא משנה מה יקרה. זה כל כך מדויק, וזה גם, אני חושבת שהמון פעמים, זה משהו שאנחנו רואות בסופו של דבר, כי באים אלינו גם, לא מעט בפרק ב', ובאים אלינו לא מעט לפני פרק א', והרבה מתאמנות יגידו לי, למה חברות שלי מוצאות זוגיות ככה, ואני צריכה לשבת בקוצ'ינג? אז קודם כל, כלל מספר אחת, כל החשיבה שהיא קצת יותר קורבנית, וקצת יותר אומרת, למה לי, למה העולם עושה לי את זה, זה אחד הדברים הכי מעכבים בעולם, וגם זה הייתה התנגדות מאוד, כשישבה אצלי בזום, האמת לא, בקליניקה, במפגשי זום שלנו, אחת ההתנגדויות הגדולות שעלו כשאנחנו שלושה, ארבעה חודשים לתוך התהליך, ואני מבקש ממנה להתאמן על איך היא מביעה דאטה במקום העבודה, באיפה שהיא צריכה, בלימודים שלה, בכל המקום שהיא עושה להתחיל להביע דאטה, לא לפחד מהתגובות, אז מבחינתה, למה אני מגזבזת את הזמן לעשות את זה פה, שבעצם, הנה, אני ב-35, אני עדיין רווקה, לא השתנה כלום, זאת אומרת, יש המון תסכול, יש המון כאב, כי זה באמת הסוגיה אולי הכי קשה שיש לנו. בדידות זו סוגיה קשה, וכשאנחנו אומרות חיבור לפשטות, הרי מה שקורה בכל הלא יודעת, עשרים שנים אנחנו, כולנו התרחקנו מאוד מההגדרות, כולנו התרחקנו מאוד מהצרכים ומהרצונות שלנו, איפה שגבר הוא יכול להיות גבר, או אישה יכולה להיות אישה, והכול נורא מבלבל. אני באה ואומרת לאישה שכבר עשר שנים בעולם הדייטים, שומע, כשנגיע לדייט, מאוד חשוב שאת תדעי לבקש את מה שאת רוצה, ומאוד חשוב שאת תדעי בכלל מה זה הדבר הזה, שאת רוצה וצריכה, אז בואי נטמן על זה במקום אחר קודם. זה מרגיש לה שאני ממציאה פה משהו שלא יכול להיות, שיום אחד היא תגיע, והיא ממש תוכל לבקש את מה שהיא רוצה, ומישהו יישאר איתה אחרי זה. זאת אומרת, יש הרי כל כך הרבה חשש במקום הזה. אז קודם כול, כן, התהליך הוא להטמן על יבש. והאימון הזה דורש כמה דברים, לחזק את התודעה על כל המשמעויות של זה, לעבוד על אהבה עצמית שזה מספר אחת, כי אם היא לא תאהב אותה אז איך מישהו אחר יאהב אותה, זה שיח הקר בכלל. ויש גם לא מעט בעיניי שהוא מעט הדרכתי, ממש על התנהלות, איך אנחנו לא לוקחים דברים באופן אישי מדי, ואז כל הזמן נותנים לעצמנו פרשנות שלילית, ורק מורידים את עצמנו עוד יותר, איך אנחנו בעצם מגיעים למקום שבו, הבוסית שלי בעבודה אומרת משהו, ואני מצליחה להגיד לעצמי, איזו שאלה זה לא שלי, אני עשיתי את מה שמצאתי לנכון, וגם אם היא לא חושבת ככה, זה לא אומר שאני לא בסדר. עכשיו, בסיטואציה הפיצית הזאת שקורית לכל אחד מאיתנו, אלפיים פעם בשנה, תמונה כל התודעה שלנו, זאת אומרת, איפה אני שמה את עצמי מול בני אדם אחרים, אז במשך לא מעט חודשים, תרגול היה תרגול מעט סיזיפי, אבל כזה שבו כל פגישה עולים מדרגה, אם למדת רגע מה טוב בך, אז בואי עכשיו נראה איך את לומדת לקבל מאנשים אחרים, איך את בכלל לומדת שמגיע לך לקבל, וזה מתחיל מרגע לקבל מחמאות, או לקבל מתנה. או לבקש שזה כבר שלב יותר מתקדם, זאת אומרת...

אני רק כרגע אגיד משהו על לקבל, אז בעצם אתה דיברת על המקום של ללמוד לקבל, ובואי חשוב שנזכיר שהמהות של להיות בתודעת אישה היא בעצם להיות באנרגיה מקבלת, להבין שלא משנה מה, אני ראויה, מגיע לי, וברגע שאני לומדת לקבל, אז אני בעצם יכולה לתת. אישה היא כמו לצורך העניין שרכב לא יכול לנסוע בלי דלק, ורק אחרי ששמים את הדלק, עכשיו אני יכולה לתת לגבר

שלי את כל עולמי.

ולכן המקום הזה של ללמוד לקבל, הוא

שהוא סופר סופר חשוב.

אז בעצם בואי רגע נשמע, מה עברתם שם, את מדברת על המקום הסיזיפי, מה בפועל היא הרגישה, עם מה היא הגיעה ככה למפגש למפגש?

במפגשים הראשונים יש הצפה מאוד גדולה, של באמת, אנחנו מדברים על הנושא הכי כאוב בחיים שלה, מן הסתם, יש לו מעט תסכול, יש לו מעט כאב, של כל השנים שהיא מגיעה איתנו למפגש הזה, וכל הניסיונות הכושלים שהיו עד עכשיו, יש בעיקר הרבה מאוד חוסר אמון, שמשהו יכול להיראות אחרת. ככל שאנחנו רגע עוברות את הדרך ביחד, ששוב, הדרך הזאת כוללת גם, ובראש ובראשונה לחזק אותה ולהבין מי היא ומה היא. הדרך הזו גם כוללת לגרום לרגל להסתכל על החיים שלה ולראות איפה כן דברים עובדו לטובתה ואיפה כן יש לה הרבה מאוד מזל והרבה מאוד הצלחה. זאת אומרת, בסוף אני מרגישה שהעבודה האמיתית היא להפריך אמונה אחרי אמונה את האמונות המגבילות שיושבות לה בראש כדי שהיא תוכל בכלל לפתוח איזשהו שער קטן שאומר, אולי יש סיכוי שזה גם יכול להיות אחרת, כי כל החומות הגנה שמגיעים איתם אחרי עשר שנות דייטים, הן מאוד מאוד גבוהות, אז בעצם כל פעם שאנחנו מצליחות להפריך אמונה ביחד ופתאום היא חובה איזו הצלחה בתחום אחר דרך, כל פעם שאנחנו מצליחות רגע שהיא תגיד משהו טוב על עצמה, שהיא תוכל שנייה להסתכל במראה ולראות את מה שאני רואה, את היופי החיצוני שלה והפנימי שלה, כל פעם שהיא מצליחה רגע לטען מחמאות, להגיד וואו, יש עוד אנשים שחושבים עליי דברים טובים בעצם, זה לא רק מירי משקפת לי, כי היא המאמנת שלי, לא, רגע, הנה, יש גם אנשים מבחוץ.

אז בעצם מה שאת אומרת לי, החלק הראשוני של התהליך הוא בעצם גם חיבור למהות פנימית, וגם חיבור לזהות ולחוסקות, למסוגלות וליכולות, ואז בעצם כשמישהי עוברת את התהליך הזה, ומתחילה לאהוב את עצמה ולשחרר את ההתחייה העצמית והביקורת, ומתחילה לאמץ חמלה, ומגדילה את הביטחון שלה בעצמה, ואת הערך שלה, שבעצם זה על פי כל מה שתיארת לנו פה, ובעצם הפסיקה להיות מנוהלת. מאמונות מעקבות, אז הדבר הזה לוקח, יכול לקחת ככה בין מספר שבועות למספר חודשים, אנחנו תמיד בשאיפה שהתהליכים יהיו באופן יחסי יותר קצרים, כי אנחנו מאוד מאוד מאמינות בזה שאנחנו לא מחפשות איך למשוך את הזמן, אבל זה מאוד מאוד תלוי אדם, תלוי מחויבות, תלוי בשלות. אז בעצם אחרי שאנחנו עברנו את השלב הזה, מה היה לכם? ספרי מה... מה יגיע לקליניקה?

אוקיי, אז עכשיו אנחנו יודעות מי אנחנו. אז איזה גבר אנחנו רוצות? אז מה אנחנו רוצות? לאן אנחנו שולפות? אנחנו עוברות באמת שלב של לזמן את הזוגיות הזאת לתוך החיים שלנו. ופה זה מאוד חשוב להבין, שבלי הקרקע היציבה אי אפשר לבקש משהו, כי אם את לא מאמינה שמגיע לך לקבל את זה, את לא תקבלי, זה ברור. ובשלב הזה, שהוא מאוד משמעותי, את פתאום רואה אישה, שמעזה לבקש בתורה אישה, שמעזה להגיד אני רוצה שהוא יהיה ככה וככה וככה, וזה לא עובר חלק, כי כשהיא מסיימת היא אומרת לא ביקשתי יותר מדי, זה לא מוגזם, זה משהו שקיים בכלל, ואז מתחיל להיכנס הפחד מהגיל, ואם יש

בכלל עוד דברים כאלה, איך נראה בעצם הפחד מהגיל? זאת אומרת, מה המשפטים שנאמרים? מה זה אומר כאילו בפועל? איך זה הגיע לך למעשה בתוך התהליך?

זה מתחיל מלהישמע כמו אמונה מגבילה שאומרת, אם הוא רווק והוא מעל גיל 35, אז משהו לא בסדר איתו, ואז צריך רגע, שנייה, יושבת פה רווקה בת 35, שהיא מדהימה, ושזה לא היה התחום החזק שלה בחיים עד כה, למה שהוא לא יהיה כזה, וכמובן גם לא חוסר גברים גרושים נהדרים ונפלאים בגילאים האלה. אז קודם כל זה נשמע ככה, ואז זה נשמע כמו, אם הייתי חמש שנים פחות, אז זה יהיו לי הרבה יותר אטמות באפליקציה. ואז צריך לדבר על זה שאנחנו צריכים רק אטמה אחת, אנחנו לא במרוץ, אנחנו בפאזל. ובפאזל שני חלקים צריכים להתאים. זה לא שכאילו יהיו כמה שיותר, אז יהיו, לא. ואולי החלק הכי חשוב, זה שההבנה המאוד משמעותית של מי שיושבת מולי, שלה יש את הכוח למגנט לתוך החיים שלה, גבר כמו שהיא רוצה, כמו שהיא מאמינה שמתאים לה, וכזה שמשלים את התודעה שהיא רוצת בה. והדבר הזה אני מרגישה שבסוף זה, אחרי שעברנו את כל השלב הראשוני, כשהאישה מגיעה לנקודה הזו, היא פתאום מתחילה לראות את זה מהעולם גם. גם אם היא עכשיו יוצאת לדייט, לא לגבר האידיאלי, אבל אני תמיד קוראת לזה חזרה גנרלית, אני אומרת, את רואה? את כבר עם גבר שהוא הרבה יותר מדויק מכל גבר שיצאתי איתו עד היום. כי את דייקת את זה, זה תלוי בך. כי יש המון מיקוד שליטה חיצוני, כשאני סובלת ממשהו. העולם לא בעדי, אני מבוגרת מדי, זה כבר לא ישתנה, וזה חוזר על עצמו כל פעם שיש איזשהו שבר, כל פעם שאיזשהו דייט לא מצליח, כי בסוף זה תהליך. זאת אומרת, זה לא שהדייט הראשון שנמצא אליו, איך שנחזור לאפליקציה, יהיה מושלם, אבל את כבר תרגישי שאת מתנהלת אחרת. דיברת על קבלה ועל הבלבול וגברים ונשים, ואנחנו רואות עכשיו את כל הסיפור על התשלום בדייטים וכל התשקשת ברשת הזאת, ובדיוק יש לי איזושהי מתאמנת שהייתה באיזשהו דייט שבו גבר אלה התשיח הזה, מתאמן שאלה מהאמת, ואני ממש הייתי כל כך גאה לשמוע אותה מסבירה, כי היא כבר עברה את הדרך והיא כבר ממש בתודעת אישה, והיא יושבת שם והיא מסבירה לו, זה לא קשור לכסף, אני לא זקוקה שתשלם עליי, אני עצמאית ויכולה ומתפרנסת היטב, אני רוצה להרגיש חיזור, אני רוצה להרגיש דאגה, אני רוצה להרגיש איכפתיות, אני רוצה להרגיש שהגבר בצד השני מעוניין להעניק לי, כי איך אמרת, אם לא תמלא את הדלק, הרכב שלי לא יוכל לנסוע, וזה ההבדל. גם אותה מתאמנת בדיוק ישבה אצלי לפני, נגיד חצי שנה, ואומרה לי, איך אני לא יוציא את הארנק, איך אני... זה כל כך מביך וזה כל כך לא נעים, זה שהיא מסוגלת לשבת חצי שנה מאוחרת ולהגיד, מגיע לי, ולא מגיע לי כי אתה צריך לשלם עליי, אנחנו עוד לא בזוגיות, יהיה לנו חשבון מהג משותף, כולנו נעבוד, הכל יהיה בסדר, אבל זה שמישהי מרגישה שמגיעה לה שמישהו יחזר אחריה, וזה שאם הוא היה בתודעת גבר, הוא היה מרגיש שזה משהו הוא רוצה לעשות, ושזה מה שייתן לו את תחושת החשיבות האניתית, אז זה היה יכול לעבוד גם, זאת אומרת, אבל זה בעיניי הפריצות דרך שאנחנו מרגישות בתהליך. ושלצאת לדייט ולא לשאול את עצמי אחריו, מה אני עשיתי לא בסדר, אם רק הייתי אומרת לו ככה, כי אנחנו כבר לא באדפטציה, אנחנו כבר לא בלהתאים את עצמנו למה הוא רוצה לשמוע, אלא שהיא מסוגלת לחזור אליה לפגישה ולהגיד לי, תראי, היית די לא כל כך מוצלח, ונראה לי שאני לא הטעם שלו פשוט, שאני לא, אוקיי, יכול להיות, וזהו. אבל זה לא השלכה עלייך, וזה לא אומר עלייך שום דבר, כי את צריכה להישאר משאת בתוך האירוע הזה, אז מה

כן בעצם היה שונה בדייטים, אחרי שככה עשיתם את העבודה, מהדייטים שלפני שהיא הגיעה אלייך, בעצם איך נראו הדייטים עכשיו? שאת אומרת שנכון שהיו כאלה שאני מבינה שעדיין הייתה בתחייה, אבל ההתייחסות לתחייה הייתה אחרת, כלומר, הייתה שם הרחקה מעצמי, לא לקחת את זה אישית, הבנה שזה בסדר, אני באה לבחור, הוא בא לבחור, אבל הדייט עם עצמם, איך בעצם נראה הדייט אחרי שהעדה, אחרי שהיא עברה את התהליך, מה היה שם, מה היה שונה?

אני חושבת שזה שונה בתכלית השאלה, כי זה מהכל. זה מעצם העובדה שבעבר היא הייתה הזאת שמתקשרת וכותבת ונורא מנסה לייצר את הקשר, אז כבר מהשלב הראשוני, עצם ההקשבה על המודל אפילו, גם אם נגיד לא הפנמת אותו עד הסוף, אבל רק מלהקשיב ולהבין שזו לא התפקיד שלה, ושהיא לא אמורה לעשות את זה, ושרגע לתת לגבר להיות יותר אקטיבי ויותר מחזר, אז זה כבר משנה את כל התמונה, כי חוזה זוגי נוצר מהרגע הראשון. אז אם הרגע הראשון היא פשוט ממש הקפידה, גם שזה היה לה מאוד קשה, כי היא אמרה, טוב, אולי אני רק אכתוב לו, אולי אני רק אגיד לו, לא, גבר שרוצה עושה. כל בסדר. אז קודם כל בכלל להיות בתחושת רגע ביטחון הזו, גם אם היא טיפה בהתחלה פייקיט אנטיל יומקט, אבל פתאום היא רואה שבאמת כשהיא לא כותבת, הוא כותב. אז עשינו פייקיט אנטיל יומקט, אבל ראינו שזה עובד. אז זה כבר נראה אחרת. זה להגיע לדייט בלי לנסות למלא את החלל, ולדבר, ולהרשים. זה להגיע רגע במקום קצת נשען יותר אחורה, וקצת יותר רגוע, לשאול שאלות, ממש להיות במקום, שאני בודקת אם אתה מתאים לי, אז אני לא עסוקה בלהרשים אותך. זה נושא התשלום בסוף הדייט, וזה בעיקר אחרי הדייט הראשון. לדעת שאם הוא ייצור איתי קשר, אז נהדר, ואנחנו נמשיך בדרכנו ונבחן את זה עוד. זה לא למהר למגע, שהיה מאוד אופייני, כי אם אני מרצה, אז אני כמובן כבר בדייטים ראשונים כביכול מנסה לענות לגבר על משהו, כביכול מבקש, שאנחנו יודעות להגיד שגבר שבאמת רוצה להיכשר, צריך את הזמן להיכשר הרבה לפני שמכניסים יחסי מין לתמונה, אז אני חושבת ששם ממש ראית התנהלות שונה לחלוטין. וגם כשהיה דייטים שהן לא נעמיה, אבל היא הייתה במקום מאוד בטוח בעצמנו, היא הצליחה בכלל לשאול את עצמה אחרי הדייט, האם לה היה כיף, האם לה היה נעים, אם היא רוצה לצאת איתו להודות, כי בעבר זה היה מובן מאליו, אם הוא רוצה לצאת איתה, היא תצא איתו, זאת אומרת, רק רגע שאני אצליח לקדם את זה, וגם להבין שזו לא אחריות שלי לקדם את זה, שזו חוויה מאוד קשה, כי בסוף כולנו רוצים שליטה על סיטואציות, וככל שהיא עשתה את זה, הצד השני הוכיח לה יותר ויותר שאין צורך, שאם יש גבר אמיתי בצד השני שמחובר לגבריות שלו, אז הוא יעשה את זה, הוא הכתוב ביום שחראי והוא התקשר. כל עולם הדייטי ממש השתנה, ופריצת הדרך האמיתית הייתה רגע לפני פריצת הדרך האמיתית. היינו באיזושהי פגישה כבר מתקדמת, והיא תיארה לי איזשהו גבר, שאגב, התחיל איתה בחוץ ולא באפליקציה, מאוד נראה טוב ומאוד הכול, ומאוד התרשמה ממנו. אבל אחרי שהיא נתנה לו את המספר, הוא נורא זגזג, יום כתב, יום לא, כמה ימים נעלם, הכל, וככה, כל פעם הציעה, אז אולי קפה על הדרך, אז אולי זה. וכשהיא אמרה לי, ואמרתי לו, שאם הוא רוצה לצאת איתי, בשמחה, אבל שהיא כבר בבקשה דייט כמו שצריך, בזמן כמו שצריך, והבנתי שהיא בתודעת אישה. היא יודעת מה היא רוצה, היא יודעת איך היא רוצה שהתייחסו אליה, היא יודעת לבקש את זה, מה שהיא מעולם לא הייתה עושה לפני, והיא לא מנסה לרצות אף אחד, היא רגע מקשיבה לעצמה, ואני חושבת שזה היה רגע מכונן, זאת אומרת, לוותר כביכול על גבר שעונה על כל כך הרבה דברים, כי את רואה שהוא לא מתנהל כמו שהיית רוצה שהוא מתנהל, ושגם אחרי שביקשתו לו עשה את זה, אז פשוט לשחרר, זה בין הייתה הפריצת דרך רגע לפני הפריצת דרך האמיתית שלה.

ויש פה משהו מאוד מאוד חשוב, כשאנחנו מדברות ככה על גבר רוצה, גבר עושה, אנחנו צריכות לזכור, ושהמאזינות שלנו הזכירו, שגברים צריך תמיד להתבונן במעשים. כלומר, המילים לא רלוונטיות, באמת זה לא אומר שהם בלי כוונה, או לא היו רוצים שכך יהיה, אבל בסופו של דבר אנחנו נבחנים על המעשים שלנו. ומי שאנחנו זה המעשים שלנו. אז גבר יכול להגיד, אני הכי מחויב, והכי בעניין, ואני הכי רוצה, אבל הוא לא מתקשר, והוא אף פעם כותב לך, והוא נעלם, ובכל פעם שאתם מדברים, לא, לא, לא, אני הכי שם, אני הכי רוצה, אבל הוא לא, הוא לא בפועל, אז שתדעי שהוא לא. זאת אומרת, גבר זה לפי מעשים, נקודה. אישה זה קצת אחרת, כי אצל נשים, כאשר עצם זה שהן אומרות, ברובן, הן אוטומטיות מחויבות למילים של עצמן. עכשיו, זה לא שגברים לא מחויבים, אנחנו באות להגיד ככה וככה, פשוט הביטוי הוא אחרת. כלומר, גבר באמת הרבה מאוד פעמים אומר, אבל המעשים הם אחרים. וזה הדבר שמאוד חשוב שניקח בחשבון, כאשר אנחנו, אגב, לא רק בתהליכי מציאת זוגיות, באופן כללי, כשאנחנו מתנהלות בעולם, מול גברים, להתבונן במעשים, זה האדם.

ואולי פה רגע גם עוד איזושהי חידוד שאנחנו מבינות את ההבדלים בין גברים לנשים, הקיימים מאוד והמהותיים מאוד, אז אנחנו מפסיקות לנסות להעניק את מה שאנחנו רוצות לקבל, או שגבר יפסיק להתנהג כמו שהוא היה רוצה שיתנהגו. כי בעצם כל הסיפור הזה של להיות בתודעה הנכונה, זה להבין מה הרצונות שלי ומה הצרכים שלי, אבל גם מה הרצונות והצרכים של הצד השני. ואז קורה את ההתנהלות ההרמונית האמיתית, כי הרמון פעמים, אני הייתי רוצה שהוא יתקשר אליי יותר, אני הייתי רוצה שהוא... אבל אני לא יכולה להתנהג ככה, כי הוא זה לא מה שהוא רוצה. זאת אומרת, חלק מהתהליך, אני מרגישה הרמון פעמים, זה גם רגע להכיר לצד השני על כל מה שאנחנו לומדות בקורס שלך, וכל מה שאנחנו בכלל חוקרות, ויש לנו לא מעט גורויים לתחום הזה, החלמי אסתר פרל, ועוד הרבה אנשים שאנחנו מאוד מעריכות, שבאמת מלמדים אותנו על ההבדלים. ההבדלים הם מהותיים, וזה גם מהותי להקשיב להבדלים האלה, כי אז אנחנו צריכים להיות בהרמוניה אמיתית עם בן או בת הזוג שלנו, ואת רואה כל הזמן בקליניקה שהאוטומט שלנו זה רגע לעשות מה שלנו בא, אבל זה לאו דווקא מה שהצד השני צריך.

הרבה פעמים דווקא כשאנחנו עושות לשני את מה שאנחנו רוצות שהוא יעשה לנו, אז יוצא בדיוק הפוך. כי אם אני שולחת פרחים לגבר שלי וכותבת לו מלא פתקים, וכל מה שהיית רוצה שהוא יעשה לי, הוא מרגיש מחנק. וכאשר הגבר עושה את זה, את מה שהוא היה רוצה, את תחושת החשיבות והאוהבה, נותן את זה לאישה, היא הופכת להיות אימא. ואז בעצם בסופו של דבר אנחנו חותאים למטרה, לכן כל אדם צריך להיות מודה לצרכים שלו ולתקשר. אז בעצם אם אנחנו ככה, אם היה לנו דייטים, אני מניחה שלא כולם היו מוצלחים, כמו שאת מתארת, אבל ההתייחסות אליהם וההתמודדות איתם הייתה ככה כבר במקום שאפשר להתקדם מהם ולא ללכת ברגרסיה משמעותית, מתוך הכלים שהיו בתהליך, אז מה בעצם קרה? מה פריצת הדרך האמיתית?

האמיתית. ואז גולת הכותרת, שהיא באמת מאוד מרגשת אותי, כי אני חושבת שבשביל זה אנחנו בתחום הזה, בסופו של דבר. אז ממש, בקצה של זה, ממש לפני פסח היא עברה לגמורות בעצם.

וואו.

שזה כמובן לא קרה אצלה. ואם רגע אני בכל זאת אפרט טיפה, אז התחילה לצאת עם איזשהו בחור מקסים, לא בסטטוס המשפחתי שלה, בסטטוס המשפחתי אחר, וזה מבחינתה היה בסדר נמוך, היה שם חיבור מאוד יפה, ודווקא החיבור התחיל ופתאום נקטע, ורק בגלל שהיא הייתה כל כך בתודעת אישה, ולא רטפה, ולא ניסתה, ולא כלום, היא פשוט שחרה, באמת, עם כל הקושי, פשוט שחרה, זמן ממש קצר אחרי, הוא הגיע לחפש אותה, הבין את גודל הטעות ומה הוא רוצה וגם בגלל שככה דברים קרו, אז החוזה הזוגי העברו מהרגע הראשון, מי מחזר, מי לוקח אחריות, מי מוביל וגם לא במהרה אמרה אוקיי אז אין שום בעיה, רגע רצתה גם לבדוק והיא המשיכה להיות בתדר מוכן והיא המשיכה רגע לראות שהוא לא יחזב שוב או שלא תהיה סיטואציה לא נעימה, וממש נשארה מאוד נאמנה לעצמה, שזה אולי היה החלק הכי מרגש באירוע הזה, כי הוא באמת ענה, הוא ממש היה הגבר הרצוי, מה שנקרא, והם המשיכו בקשר, האמת, מאוד מהר הדברים התקרבו וקרו, הם שניהם היו מאוד בשלים, מאוד במקום הנכון, החיבור ביניהם היה נפלא, וממש לא מזמן היא קליטה לי איזושהי הודעה, והיא אמרה, אני חושבת שהדבר שהכי לא האמנתי, זה שאפשר לקבל את כל מה שאת רוצה. ואני חושבת שזה התכלית בסוף. שכשהיא הייתה במקום שבו היא הרגישה ראויה, היא ידעה מה היא רוצה, והדבר הזה הגיע אליה, והיא לא פתאום אמרה, וואו, הגיע גבר החלומות, אז בואי עכשיו נתיישר לימין, וכל האוטומטים הישנים, לא. היא נשארה בסטנטר שלה, ונשארה בחלוקת התפקידים בין הגבר לאישה, ונתנה לו להראות שהוא שם, ולהיות נוכח, ויציב, וכמו שאמר, במעשים, ובאמת במעשים, הוא באמת נשמע לי גבר נהדר, שאני מאחלת לכל אחת מהמתאמנות שלנו, זה פשוט קרה. והוא יזם גם את החיבור במגורים, והוא יזם גם, זאת אומרת, והוא עד היום, לרגע זה, לוקח עליו את תפקיד החיזור וההובלה, והיא לוקחת על עצמה את התודעת אישה שהביאה לתוך הקשר הזה, ואת היכולת לקבל, עכשיו זה לא עובר חלה, היא ממשיכה להיות בליווי, והאוטומטים הישנים צצים לפעמים, והפחדים, והפחד מן את אישה וכל פחד אחר שקיים, כי הם לא נעלמים, אבל אנחנו כל כך משתכללים בלדבר עם הפחדים, ובלנהל את האוטומטים, ואני חושבת שהיא חובה את תמונת הניצחון שלה ותמונת החזון שלה, והיא באמת השקיעה עבורה, היא באמת עשתה דרך, גם במקומות שבהם היה קשה, גם במקומות שבהם זה היה נראה, אבל למה זה לוקח? למה זה צריך לקחת עשרה חודשים? למה זה צריך לקחת? כי זה מה שהיקום החליט, אבל את לא יורדת מהשביל, עד שאת לא מגיעה לאן שאת רוצה להגיע, והיא באמת מבחינתי דוגמה מהמון סיבות, גם בגלל הגיל, גם בגלל האמונות החזקות שהיו שם, שלא משנה מה הנקודה את מוצאה שלך, משנה שאת מוכנה לעשות את הדרך, משנה שאת מוכנה להפנים ולתרגל ולהתאמן ולשנות התנהלות, לא את עצמך, שזה גם בעיניי דבר מאוד חשוב להבין. אף אחד לא בא לתהליך לימוני כדי להשתנות. אם את באה להשתנות אז אנחנו חוטאות למטרה. באה בשביל לשנות התנהלות מסוימת שלא קידמה אותך. וזה באמת אחד מרגעי עשי, אני חושבת, בקריירה המשותפת שלנו תמיד כשמשהו כזה קורה.

נכון, זה מאוד מאוד משמח וזה מאוד מרגש וזה גם מוכיח שבא שוב בפעם אחר פעם את זה שמה שהיה הוא לא שיהיה. ואת המקום הזה שבאמת הרבה מאוד נשים מגיעות אלינו בגילי 37, 38, 39, 40, 42 ואומרות מה יהיה שונה הפעם? למה שהפעם זה יקרה אם זה לא קרה עד עכשיו? ובאמת לאורך כל השנים שאני רואה את זה פעם אחרי פעם וגם את רואה את זה פעם אחרי פעם, ברגע שהאדם משנה את התפיסות שלו, מתחבר למהות, מקבל כלים נכונים, מוכן להתמסר לתהליך, להביא פגיעות, להישאם, להיות במקום של באמת, באמת, כל כולו מסור לתהליך של מציאת זוגיות ולעצמו, לזוגיות שלהם עצמו, הדברים פשוט קורים, לא משנה רגע, תוך כמה זמן, כי אין זמן שנכון. לכל אדם יש את תקופת הבשלות שלו, עד שאפרי בעצם ראוי למאכל. וזה ממש חשוב שאנשים יבינו שמה שהיה, הוא לא שיהיה, אם אני בוחרת, שזה לא מה שיהיה. זאת אומרת, כל זמן שאני אעשה אותו

הדבר, יחשוב אותו דבר, אראה אותו דבר, כנראה שיהיה לי אותו הדבר. אבל אחרי שאני עושה אחרת, חושבת אחרת, מתנהלת אחרת, יהיה לי אחרת, לא משנה במה. אני רוצה ככה להגיד לך שזה היה מאוד מרגש לשמוע באמת על תהליך של מישהי שהגיעה בלי הרבה תקווה. ובתהליך היא קיבלה גם הרבה מאוד תקווה וגם כלים, ובסופו של דבר מצאה את שאהבה נפשה, וזו המתנה הגדולה ביותר שאנחנו יכולות לקבל, הרגע הזה שזה קורה, אני חושבת שכל פעם אנחנו מתרגשות כאילו זאת הפעם הראשונה, ובאמת שלא משנה רגע אם זה מתאמן או מתאמן של מאמנים שלי או שלי, זה תמיד הרגע הזה, שאני מרגישה שזכיתי שוב בפייס, אבל מההתחלה. וזה הכי מרגש שיש. אז אני רוצה להגיד לך תודה. קודם כול, על הדרך שלך והשליחות והאור שאת מביאה לעולם. וברוך השם שהרבה מאוד אנשים עוברים איתך את הדרך הזאת, ובאמת מגיעים לאן שהם רוצים להגיע. וספרי לנו איפה אנחנו יכולים לפגוש אותך.

אני אספר, אני רק רוצה להגיד גם תודה רבה לך, קודם כל שהרחת אותי, שזה היה לי נורא כיף, ודבר שני, שאני מרגישה שיש לך פשוט חלק עצום בזה שאני זוכה להפיץ את האור הזה, אז אני ממש ממש מודה לך על זה, והקליניקה שלי היא בשון, וכמובן שאני עובדת גם בזום, מה שנקרא בארץ ובעולם, כמו שאנחנו צוחקות, וכן, אם נגיד על זה מילה שמאז הקורונה, כבר אין שום מבדל בין פגישות שאנחנו עושות דרך המחשב או בקליניקה, והתוצאות הן אותן תוצאות והדרך היא אותה דרך, ואיזה כיף שזה מה שאנחנו צריכות לעשות, האמת.

נכון, ואנחנו נשים קישור לאינסטגרם שלך, ויכולו

להגיע אלייך, ואני רוצה שוב להודות לך, ולהגיד לך שאני אוהבת אותך, ואני מכה על זה שפאתי אותי.

גם אני.

אנחנו נתראה בפרק הבא של מדברים זוגיות מעשית. ועד אז, עקבו אחריי באינסטגרם, adarzohar1, ושתתו קצת באתר שלנו, יש שם הרבה דברים מעניינים.

המרכז לזוגיות מעשית, adarzohar.com. מחכה

לראותכם. ביי.