פרק 15 - התמודדות עם תהליכי הפרייה תוך שמירה על זוגיות עם יעל צדקה

שלום לכולם, וברוכים הבאים לפודקאסט מדברים זוגיות מעשית. בכל פרק נדבר על זוגיות מנקודות מבט שונות ומעניינות, ותקבלו ידע וכלים פרקטיים שילבו אתכם בדרך לזוגיות שאתם מאחלים לעצמכם. אני אדר זוהר, מנכן המרכז לזוגיות מעשית, ואני שמחה ומתרגשת שאתם איתי כאן. והיום איתנו אהובה שלי יקרה, יעל צדקה, שהיא מאמנת בשיטת זוגיות מעשית והייתה תלמידה שלי בקורס, והיום מאמנת איתי בנבחרת מרצה ומנחת סדנאות, מלווה זוגות ויחידים בתהליכי כניסה להיריון.

והיום אנחנו הולכים לדבר על אחד הנושאים הכי מרתקים שיש, המסע לאורות, אבל לא סתם מסע לאורות. מה קורה כשאנחנו נורא רוצים ילד, אבל הוא לא מגיע? ותוך כדי אנחנו רוצים לשמור על הזוגיות. ואיך אנחנו בעצם עושים את זה? אז לשם כך הזמנתי את יעל נאור צדקה, שהיא גם עברה את זה בעצמה, ואנחנו תכף נשמע את הסיפור המרתק שלה, וגם היום מלווה הורים, זוגות, שרוצים להיכנס לרעיון. ויעל, היא אישה יקרה לי, תלמידה בקורס זוגיות מעשית לפני כמה שנים, והיום היא מאמנת במבחרת זוגיות מעשית, והיא גם מרצה ומנחה צדנאות, והיא עוד המון דברים, ואתם תכף תכירו. אז היי, אהל, מה קורה?

היי, אתה. וואי, אני מתרגשת בטירוץ.

גם אני.

אמיתי. גם כי באמת על הבמה, ועל הזכות להביא את הנושא הכל כך חשוב הזה, שנוגע, מסתבר, כל שנה ביותר ויותר נשים ואנשים אז באמת תודה תודה לך שבאת,

ואת מוכנה ככה לדבר איתנו ולחשוף גם את הסיפור שלך, וגם את הסיפור של, כמו שאמרת, נשים ואנשים רבים, וכשכך התחלנו לדבר, אני הייתי אפילו מופתעת מהסטטיסטיקות שאנחנו עוד מעט נשמע להן, עד כמה התופעה הזאת היא באמת רחבה, ולמה בישראל היא שונה. משאר העולם, אבל רגע לפני, ספרי לנו את הסיפור שלך עם תהליך הפוריות, או הסיפור שלך, עם תהליך הפוריות.

אני נשואה לניל, אני בעצם פרק ב' שלו, הוא מגיע לזוגיות שלנו עם בונוס ענק, ילד מהממי שלו, זה יהיה פרט מאוד חשוב בסיפור שלנו אחר כך, וככה עוברות להם השנים, ואנחנו מחליטים להתחתן, עוברים שלושה חודשים, אני פונה לרופאת נשים, והחמודה מאוד מחייכת אליי, ואומרת לי, האל יקירה, אנה, לךי הביתה, תעלו את הדירות, ונדבר בעוד שנה. וככה עוברת לשנה, ואני מתחילה להבין שמשהו לא בסדר. חוזרת אליה, שולחת אותי לכל הבדיקות האפשריות, כמו שאת מכירה אותי, לא נתתי לה לפספס כלום, מסיימים איתי, עוברים לניב, גם הוא עובר את כל הבדיקות שצריך. מבינים שאנחנו גשירים לצאת לדרך, מה שנקרא. אז אנחנו מתחילים באמת עם כמה סבבים של הזרעות. די מהר אני מבינה שזה לא, שזה לא, מפה לא יקרה כלום. ואני מבקשת את התותחים הגבדים, מבקשת בעצם לעבור לטיפולי ה-IVF.

תסבירי לנו רגע מה זה אומר ה-IVF.

ה-IVF זה בעצם ההסבירות החוץ-אופניות. שאיבות של הביציות שלי, תהליכים בארדמות מלאות כל פעם, יש לנו פה עניינים נוספים לאתגר. אז זה רשניר, מפרים את החבר'ה ביחד בפוץ, ומחזירים את זה אליי. וככה, במשך שמונה שנים, אנחנו מוצאים את עצמנו במסע, שבו נגיד, סרט שאת לא רוצה להיות השחקנית שלו, אבל את מוצאת את עצמך שם, מקכבת בתפקיד ראשי, מלא אתגרים ולמידה בדרך שאנחנו, אני מניחה אני אדבר עליהם עוד מעט. אבל, כן, שמונה שנים לא פשוטות.

שמונה שנים אתם מנסים להיכנס לרעיון, ולא מצליחים, ואיך, באמת, איך עומדים בזה?

תראי, לוקח זמן להבין שזה מה שקורה, אוקיי? את באמת, כאילו בהתחלה של זה, את זורמת עם הדברים את לא באמת מבינה. את מבינה ולא מבינה, נקרא לזה ככה, הגוף משתנה, מתמודדת, את מסתכלת במראה ורואה דברים שאת לא הכרת אותם בפני. ואת כאילו פשוט זורמת עם זה, כי את רוצה ילד, אז מה זה משנה, כאילו כל מה שקורה בדרך, יש מטרה, בוא נתקדם איתה. ומחליפים רופאים, וכל מיני עצות בדרך של כל מיני שסובבים אותך, ויצאו לחופש, ולכו לרב הזה, ולכו למטפלת הזאת, וכל מה שרק אפשר. אבל אני חייבת להגיד שהתסכול מגיע די מהר. כלומר, ההבנה הזאת שמשהו בי כנראה לא עובד. פגום. אמרתי לך שלניר כבר יש ילד, אז מבחינתי, אם יש ילד, ולא משנה שנר גדול ממני בעשר שנים, וזה גם ממש לא משנה שהילד בעצמו כבר גדול, הבעיה בי, הוא הצליח. וזה, וללכת עם התחושה הזאת כל כך הרבה זמן, אתה יודע? זה צריך הרבה כוחות, בואי נגיד ככה. אני חייבת להגיד שגם צריך בן זוג כמוני שיכול להכיל, ולהישאר הוא במקום המאמין. כי אני איבדתי את זה באיזשהו שלב. מודה.

מה זה אומר? ואת יודעת, רגע, לפני ה-מה זה אומר, איבדתי את זה, אמרת מקודם מילה מאוד מאוד קשה, אמרת, משהו אצלי פגום, ואני אמירה לך שזו אמירה כזאת שהולכת עם הרבה נשים שמנסות להיכנס לרעיון, ואנחנו יודעות שככל שעוברים השנים, אנחנו פוגשים את זה יותר ויותר, שהן לא מצליחות, והתחושה הזאת שמשהו פגום, משהו שם, לא תקין, לא עובד כמו שאמור לעבוד, נשמעתי תחושה מאוד מאוד קשה, לשמוע אותה, להכיל אותה, איך... תפרי לי רגע על המקום הזה של הפגום.

אני לא ידעתי להכיל אותה. במשך הרבה שנים, אני מודה, היה בי המון כעס, על עצמי בעיקר. אני חייבת להגיד שזה שהרפואה בשנים האחרונות מדברת עם המטופלים, בצורה מאוד פתוחה. לא מוסיף להרגשה הזאת, אוקיי? כלומר, מצד אחד אני מברכת על זה, כי זה באמת עזר לנו להבין איפה אנחנו נמצאים, אבל מצד שני, מה לעשות? הרי האישה היא זו שעוברת את רוב הבדיקות, את רוב הטיפולים, היא מזריקה, אוקיי? היא זו שבסוף מקבלת וסט, היא זו שמתמודדת עם העלייה והירידה המטורפת של ההורמונים. אני שנים עד ה... הרגשתי שאני לא חיה את עצמי, שיש כאילו איזה שהיא יעל שנשכחה, ויש את יעל שעכשיו היא כלי להביא ילד לעולם. והמקום הזה של אני כלי פגום, ואיך מתקנים את זה, ועוד יותר המקום הזה של אין לך בעיה, כלומר, אין בעיה רפואית, זה לא שעכשיו אני הולכת לרופא, והרופא אומר, סבבה, תשמעי, זה וזה לא בסדר, מצטרך איזושהי פרוצדורה, תעברי אותה ויהיה בסדר. כלום. ואז מגיעה המילה הזאת שכל אחד זורק לכיוון שלך, תירגעי. על שנים חיפשתי את הכפתור הזה שלוחצים עליו ונרגעים, כי אני לא יודעת איך נרגעים שכל כך רוצים משהו, אבל זה היה התהליך שלי, זה היה השיעור שלי, המקום הזה של, ושחרר.

מעניין.

את יודעת, באמת המילה תירגעי ושחררי ותזרמי, זה שלוש מילים שלי אישית מאוד מאוד קשה איתם, כי אנשים מאוד פעמים זורקים אותם לאוויר, אבל כשיש שערה בתוכנו, זה לא שפשוט באמת, כמו שאת אומרת, אפשר ללחוץ על מתג ולהירגע. אז ככה, בואי נשמע על הלייק ועל האתגרים ועל מה שאנשים חוות, אבל רגע לפני, ספרי לי קצת מספרים, קצת סטטיסטיקות, שלבין בכלל באיזה עולם אנחנו נמצאות בהקשר הזה של אנשים, נשים, זוגות, שרוצים להיכנס לרעיון ולא מצליחים. כמה זה שכיח?

שכיח מאוד, והפסורות הפחות טובות אולי שזה עולה כל שנה. כל מה שאני אגיד עכשיו, כנראה עולה תוך כדי זה שאנחנו מקליטות. וזה גם מה שהופך כנראה את מדינת ישראל לסיינית, ידעת שאנחנו סיינים בסיפור הזה?

האמת שזה נתון שהוא חדש לי, ולא... בוא נגיד הוא מסתדר לי מצוין, כי אני, את יודעת, הרבה מאוד שנים בתחום הזה של זוגיות, שכמובן הכנסתי לשם גם על מקום של הורות, ואחד הדברים זה הלחץ הזה של להביא ילד ולהיות בהיריון, שהרבה זה מה שדוחף הנשים לרצות להיות בזוגיות במדינת ישראל, והלחץ של הסביבה, מה עם ילד, מתי עם ילד, אז... זה מרגיש לי מאוד מאוד הגיוני שאנחנו נהיה סיינים גם בתהליכי פוריות, מול כל העולם.

ברמה של 30 אלף טיפולי הפריה בשנה. וואו.

רגע, 30 אלף טיפולים סך הכול? כאילו גם אם בינם עבר 10 טיפולים, אז הוא בתוך ה-30? או 30 אנשים שעוברו טיפולי הפריה? שלושים אלף נשים מבוצעים.

שלושים אלף מבוצעים. כלומר, אני לא יודעת להגיד אם סופרים את אותה אישה עשר פעמים, כי באמת אחד מהדברים שרצתי, אני אומרת את זה במרכאות ולא במרכאות, כי אני לא שופטת אף אחד בתהליך הזה בכלל, נשים שהצליחו לעשות חודש אחרי חודש אחרי חודש אחרי חודש טיפול, שזה היה מטורף בהם. אני אישית לא הרגשתי מספיק חזקה לעמוד בדבר הזה. אני מטיפול לטיפול לקחתי איזו הפסקה של חודש, חודשיים, שלושה, זה באמת להוריד בפניהם את הכובע, אבל זה רק מראה את אותו לחט שאת דיברת עליו, כשאישה נתונה באמת בתוך סביבה שזה כל מה שחשוב וזה כל מה שמעניין, אז זה מה שיש, אז עובסים את זה חודש אחרי חודש אחרי חודש, וזה לא משנה, כלומר, זה מה שעושים, כי זה מה שצריך. אז נכון, לשנים האחרונות אנחנו מדברים על משהו כמו חמישה סטאר אחוז מהזוגות, שוב, הכל נכון למדינת ישראל, אוקיי? שתתעורר אצלם בעיה, כלומר, שהם לא יצליחו להיכנס בכוחות עצמם להיריון. ארבעים אחוז מהסיפור הזה יהיה מיוחס לאישה, ארבעים אחוז לגבל, ועשרים אחוז או לשילוב ביניהם או כמוני וכמוני שלא ברור לרפואה למה זה לא עובד אז כן אנחנו מדברות פה על המון המון זוגות שנמצאים שם ועוד לא דיברנו על האימהות החדורית

את אמרת נתון סופר שהפתיע אותי, ש-40% מיוחס לגבר ו-40% לאישה, זאת אומרת זה ממש אותו נתון, כלומר אותו אחוז, שאני הייתי בטוחה, לא יודעת למה, שהאחוזים הם בהפער יותר גבוהים אצל נשים.

כי כמו שאני חוזרת, קודם כל נשים מדברות יותר על הדברים, בואי נודע. אז לפעמים מתוך זה שהשיח הוא יותר שיח נשי, או בגלל שאין אלו שיעברו את הזריקות ויעברו בעצם את הטיפול בסופו של דבר, את ההחזרה בסופו של דבר, אז ה-C הלכו עליהן. אז זה נדמה שבאמת האחוזים כאילו של הבעיות יהיה יותר אצל הנשים, אבל לא. ולכן זה סופר חשוב כשזוג מגיע לנקודה של ללכת לטיפול, שיבדקו את שני הצדדים. המון פעמים קורה ששנים בודקים רק את האישה והיא כאילו עוברת הכל ולא מבינים למה זה לא מצליח, ואז בודקים את הגבר ומגלים שיכלו לחסוך המון שנים בסיפור הזה.

מעניין. אוקיי. אז ספרי לנו קצת, ככה אחרי ששמענו מספרים, על האתגרים. מה בעצם האישה עוברת, הזוג, הגבר? כי נראה לי שהרבה פעמים שוכחים שגם הוא צד בסיפור, והוא, אנחנו מצפים, אין לו רק להכיל להיות שם, את יודעת, להכניס לקוס את הזרע שלו, וכאילו הכל סביב האישה. אבל אני מניחה שגם הגבר עובר שם כל מיני דברים, אז... תעשי לי קצת צדר, מה האישה עוברת, מה הזוג חווה וגם הגבר?

תראי, אני חייבת להגיד שבהתחלה, בכל אופן, לי היה מאוד קשה לראות את ניר בסיפור. כי כמו שאמרתי, אני לא הבנתי מה קורה. איזה סיכוי היה שהוא יבין רבע מה שקורה איתי מבחינתי, כל זה מבחינתי, בראש שלי, כן, תכף נדבר על המציאות, אין סיכוי שהוא יבין, רחמים עצמים מטורפים, באמת. ושוב, בלי שיפוטיות, זה המצב. אוקיי? מבחינתי, אני דוגמה, כל מה שאנחנו עושים לא עובד, אין סיכוי שהוא יבין את זה, שלא נדבר על זה שהוא מבחינתי גם אשם, כן? שזה לא עובד. אחד הכעסים שהיו לי על ניר זה שאני רציתי שננסה להתחיל להביא ילד בשלבים יותר מוקדמים, וניר חשב שאנחנו כולנו מחכות טיפה. ואני אמרתי לו, שאחד מהפחדים שלי זה שנגיע לטיפולים. וכשהגענו לטיפולים, את מבינה כמה אשמתי אותו בזה?

תסבירי לי.

כי אני רציתי להתחיל לפני. ואתה רצית לחכות. וחשבת שזה יעבוד בסדר. כי אין סיבה שלא.

איך נראתה ההאשמה הזאת? זאת אומרת, תסבירי לי איך נראתה ההאשמה. מה זאת אומרת אשמתי אותו? אז מה, צעקת עליו, אמרת לו את זה, זה נשאר אצלך בלב? איך זה...

אמרתי. אמרתי זה עדין, כעסתי מאוד, הכל נאמר עם המון כעס, עם המון שיפוטיות, כלומר, בואי נגיד שאני כבר לא אומרת שאם הייתי עוברת את הקורס שלך אז, הכל היה נראה אחרת, כי היינו רחוקים אז, רחוקים רחוקים באמת מלתקשר בצורה המנכונה, הכל היה לי כואב יותר, לי קשה יותר, כלומר, המון, המון, המון תחרות סמויה כזאתי, למי יותר קשה, מי עובר יותר, וכל פעם שהייתה מגיעה, זה הייתה אשמתו. כלומר, אני אמרתי לך שאנחנו צריכים להתחיל לדבר על זה, אני אמרתי לך שזה כבר היה צריך, אבל מה לעשות, מתקדמים עם זה לאט לאט. ואז אנחנו מגיעים לטיפול שלישי, ואני זוכרת מכון, ואני שולחת את ניר עם הוראה ברורה לחדר שממנו הוא אמור לחזור עם פוסט מלאה, ואני אומרת לו, תדאג שהם יהיו איכותיים. הדר עוברת רבע שעה, הוא יוצא עם פוסט ריקה. אני לא יודעת להסביר מה קרה לי באותו רגע, אבל הפנים של ניר היו מאוד... דיברו בצורה מאוד מאוד ברורה את החשש שלו לצאת מהחדר הזה. וזו בעצם הפעם הראשונה שאני מבינה באמת, שמה שקורה משפיעה גם עלינו. שהלחץ הזה והחוסר שליטה שאנחנו נמצאים בו, כי אם כמה שאת חושבת שאת בשליטה, כלומר הנה עוד טיפול, אנחנו סודר, אנחנו נרגיע לזה, את לא בשום צורה הזוגיות מאבדת את זה, החיים האישיים, אני לא התחלתי לימודים, לא עברתי מקום עבודה, כלום, כי יש רק מטרה אחת, וגם אם אני אכנס לרעיון אז אכנסתי גם וגם, כלומר, הכל היה סביב הדבר הזה, אני הייתי כלי, הוא היה כלי, שום שיח זוגי אמיתי על פחדים, על מה קורה, איפה כל אחד נמצא, ואני לא שוכחת את הפנים של ניר כשהוא יצא באמת עם הקוס הריקה הזאת, שם התהפך הכל. שם אמרתי, אוקיי, איבדתי שליטה לגמרי, אנחנו עוצרים. פשוט עוצרים. וקודם כל מחזירים את הזוגות. כי... אני חושבת שאחד הדברים שעזר לי ולניר לצלוח את הדבר הזה, זה באמת שאנחנו אוהבים אחד את השני. שהיה לנו מאוד מאוד חשוב להצליח להגיע למשפחה הזאת שרצינו, אבל קצת איבדנו את זה בדרך. ואת מבינה שהאהבה כבר לא מצליחה להחזיק לבד. כלומר, חייב להיכנס פה עוד משהו, חייבת להיות עצירה. ושם אנחנו עוצרים. ואני מחליטה שאנחנו עוצרים את הטיפולים, ומחזירים את החיים שלנו. באמת עברנו תהליך אימוני ביחד, ועשינו שינוי באורך החיים שלנו בצורה מאוד מאוד משמעותית, אנחנו מסיימים שנה של שיקום הזוגיות קודם כל, כותבים תמונת חזון מאוד מאוד ברורה לטיפול הבא שאנחנו ניגשים אליו, אנחנו כבר מגיעים אליו ממקומות אחרים, שנינו, וזהו, וזה באמת המקום הזה של לזכור, שאם לא נכנסים לזה כצוות, מתוך מקום שרואים גם את הצד השני עם כל הקושי, זה לא יעבוד. זה פשוט לא יכול לעבוד, כי הלחץ הפך אותנו להיות ציינים, אוקיי? כלומר, הדרך חיים הזו של לרוץ אחרי כל מטרה, פשוט לרוץ, אין איזשהו מקום שעוצר ורואה את הדרך. אין איזושהי יכולת ליהנות באמת מה... תהליך עצמו, נכון, אני אומרת פה דברים שאנשים יגידו, נו מה את עזויה, מה לענות, מי יכול לענות מטיפולי הפריה מהדבר הזה בעוד שמונה שנים. הכל יחסי, אני לא מדברת עכשיו על לונה פארק, אבל כן, איזשהו מקום שעוצר, ועושה את זה בצורה הרבה יותר נעימה, בצורה שרואים אחד את השני. היא אחרת, אז אני אהיה בהיריון, ולתוך מה אני אביא את הילדים?

תגידי, הדבר הזה שאתם עברתם, שאתם עוברים, הזוגות שאת פוגשת היום בתחום הזה, בכלל, הזוגות שפגשת תוך כדי תהליך, איך זה משפיע על הזוגיות שלהם? כי זה נשמע לי משהו שהוא ממש ממש יכול לפרק זוגיות, אנחנו גם יודעות שבתהליכי, כשזוג עובר תהליכים של ניסיון להיכנס להיריון וזה נכשל פעם אחר פעם, הזוגיות שלהם ככה מתערערת, ואנחנו שומעים על הרבה פרדות, לפני, אחרי שבא הילד. אז ספרי לי מההיכרות שלך, מה זה בעצם עושה לזוגות? אני מבינה מה זה עשה לכם, אבל ככה, מה שאת מכירה, כלומר, איך ההשפעה של זה?

קודם כול, לצערי, כן, יש גם זוגות שהיפרדו בדרך. אפילו אם הם התחילו תהליך, יש סיכוי שהם ייפרדו בדרך. כי נוצרות כבר, אמונות מאוד מאוד מעכבות בסיפור הזה. אני יכולה להיות דוגמה מהקליניקה, היה אצלי, אני אומרת היה, כי לשמחתי זה נגמר טוב, אבל היה אצלי זוג שכבר הייתה להם ילדה, והם מאוד רצו את הרעיון השני. זוג צעיר, לכאורה לא אמורה להיות בו שום בעיה, נכון? כבר יש ילדה, הם עדיין בגיל פוריות מהמם, אבל הוא עבר תאונה, והיא החליטה, שהסיבה שהם לא מצליחים להיכנס עכשיו להיריון, זה כי גם איכות הזרע שלו נפגעה, הוא נפגע בפלג הגוף התחתון. והיא החליטה, כלומר, כמו שאני לא שינה לי מה הרופאים אמרו, זה לא שינה שהרופאים חשבו אחרת ממנה, היא החליטה, עכשיו אדם, נכון זה כאילו נשמע זוי, מה, יש בדיקות, הכל בסדר. אבל כשאנחנו הולכים עם איזושהי אמונה כזו שמעכבת אותנו, כמו שאני שנים הלכתי, אם לאמא שלי היה קשה להביא ילדים, ברור שלי יהיה קשה להביא ילדים. זה ברור, כלומר, אין סיכוי שיקרה פה משהו אחר. והעבודה שבעצם נעשית פליניקה, זה לפורר את האמונות האלה, כי זה בדיוק הכפתור שדיברנו עליו מקודם, בדיוק המקום הזה שאנחנו יכולים לעשות שם איזושהי עבודה של שחרור אמונה, של עבודה על איזשהו פחד שמולכים איתו. לדוגמה, מתאמנות, לעשות תהליך אפילו גם לבד, לא ממש דיברנו עליהם, אבל יש לי שלוש מתאמנות שעברו הפלה, ובאמונה שלהן, הן לא מצליחות להיכנס עכשיו להיריון, כי הן נהנשו, אוקיי? ושוב, לא משנה שהרפואה חושבת.

נהנשו על מה?

על זה שהן עשו הפלה בעבר.

אה, הן עשו הפלה רצונית.

כן.

אוקיי.

ומבחינתן, עכשיו, הן בהונש.

קשה.

המון דברים, המון המון דברים ששוב אני חוזרת ואומרת, אנחנו מדברות רק על מקרים שאין בעיה רפואית, אוקיי? כשיש בעיה רפואית אז התערבות רפואית. אבל אנחנו מדברות באמת על אותם מקרים שיש עיכוב אחר, והעיכוב האחר הזה בדרך כלל אנחנו נייצרות, ולכן גם יש לנו את הדרך לשחרר אותו.

אז רגע, אז בעצם את אומרת שיש את מה שנקרא, שהבנו יש בעיה רפואית, אנחנו מטפלים בה, ואז גם איכשהו יש איזושהי התכנסות לתוך הבעיה הזאת, ויותר קל גם אולי להפוך להיות צוות, כי הכל ברור. אבל כשלא מבינים מה הבעיה הרפואית אצל אותם 20 אחוז, אז בעצם נוצר מצב של הרבה לחץ, האשמות, דברים שמבעבעים בתוך הזוגיות, ואז הדבר הזה מאוד מאוד משפיע על הזוג, ומהמקום הזה אנחנו רואים שגם יש בעצם שברים סדקים שמתחילים להיות בתוך הזוגיות, שהרבה פעמים זה מביא לפירוק. ומה קורה לנשים חד-הוריות? זאת אומרת, נשים חד-הוריות שרוצות להיכנס להיריון, ופתאום גם אצלן יש איזשהו קושי. איפה ההשפעה במקום הזה?

פול, לצערי, זה להן אולי יותר קשה, כי הן יאשימו רק את עצמן. אוקיי? אין להן למי להעביר את האחריות. אז כן, אנחנו רואות הרבה אנשים בקליניקה שעוברות את גיל 35-36 ובאמת מוצאות את עצמן בדילמה האם להתחיל תהליך של הקפאת ביציות או אולי כבר הקפאת עוברים הרזרווה השחלתית שלהם כבר לא כזאת טובה ובאמת הן נכנסות כאן לאיזשהו פלונטר עם עצמן עם עצמן כי הן לא רוצות לוותר על הזוגיות, מצד אחד אני שנייה, אני יודעת שקצת ברחתי מהשאלה שלך, אני כבר חוזרת אליה, הם מצד אחד לא רוצות לוותר על הזוגיות, מצד שני הן חוששות, ולא סתם אני אומרת את זה כאן, הן חוששות שלהביא ילד לבד, בעצם ימנע את הסיכויים שלהם להיכנס לזוגים. ואז גם פה אנחנו רואות קונפליקט מאוד מאוד גדול, בין הרצון להיות בזוגיות ולא לוותר על להקים משפחה כמו שהן חלמו עליה. ומצד שני, ההבנה, שכל שנה שעוברת, הסיכוי שלהן להיות אימא הולך וקטן. ואני חושבת שכאן בעצם הנקודה שלהן הרבה הרבה יותר מאתגרת, נקרא לזה ככה. הן במרוץ נגד עצמן, נגד הזמן, כמו שאמרנו, אין להן את מילה האשים, הן די לבד בסיפור. אז הן גם מרגישות שהן נכשלו כי הן לא הצליחו לייצר זוגים. הן גם נכשלו כי הן כבר הגיעו לנקודה הזאת של עוד רגע אני כבר לא אוכל להיות אימא, מה עושים? אלה תהליכים מאתגרים אפילו לי כמאמנת, כי זה באמת, זה בעצם להיכנס למקומות מאוד אינטימיים איתה, אוקיי? כי אנחנו פה כבר עוברים תהליך אחר לגבי. שבדרך כלל בתהליכים אנחנו מדבר אולי על מחירים ורווחים של פעולות שאנחנו עושים, אבל כאן כאילו אין להם זכות החלטה נקבעה עבורנו. אוקיי? ואז זה כבר סיפור אחר, כי ממש רמת התסכול פה על איזה חלום היה לי ומה המציאות שהתעוררתי אליה, הפער הזה הוא מאוד מאוד קשה, והרבה פעמים הן מבטרות על החלום הזוגי כדי להיות אימא. וזה מצער אותי, כי אני היום בנקודה שפעם לא הייתי בה, שאני לגמרי מאמינה שאפשר גם וגם לא, תראי, בסוף זה

גם עניין של זמן וסדרה דיפויות, וגיל. לצערי לנשים יש איזושהי הגבלה. זאת אומרת, כמו שחורים בסטטיסטיקה, שככה מעל גיל 40 זה הופך להיות אתגר להצליח להיכנס ליריאן באופן טבעי. אז בטח תדעת, אנחנו לוקחים את הדבר הזה בחשבון. וחשוב להבין ולדעת שדווקא הרבה פעמים המקום הזה שאני באה עם ילד, הוא אמור לעזור לי למצוא זוגיות, בגלל שזה מוריד את מדד הלחץ מהצד השני, שאני לא רואה אותו בתור זרע, אלא אני רואה אותו בתור בן זוג. אז גם פה פשוט צריך לעשות איזה שהיפוך בחשיבה, ולהבין שהכל אפשרי, זה פשוט עניין של סדרה דיפויות, וגם אם אני קודם מתחילה בלהביא ילד לבד, לא משנה רגע מה עברתי, זוגיות, אני יכולה למצוא בכל רגע בחיים שלי, עם ילדים, בלי ילדים, אז ככה, לא לאבד תקווה במקום הזה. זה בהחלט עובד, ולפעמים אפילו יותר בקלות אחרי שיש ילד. אני רואה את זה יום יום אצלי בקליניקה.

ובואי ככה נשמע מה את יכולה להגיד לזוגות ששומעים אותנו. איך בעצם אנחנו יכולות לעזור להם לצלוח את התקופה הזאת? מה הכלים שיכולים להקל על הדבר הזה?

אם את מרשה לי רגע כן לדבר על הקורס שלך.

אני תמיד מרשה לדבר על הקורס שלך.

שאני מבינה שנמצא פה עוד אחד, נכון? הם חייבים, הם חייבים קודם כל לעצמם, באמת. לעצמכם, אני אומרת לכם, תלכו, זה שינוי של הזוגיות האישית ברמה מטורפת. אז באמת, מתוך התודעות, מתוך כל מה שלמדנו אצלך בקורס, אני אומרת להם, תבקשו עזרה, תדברו על הדברים. תשענו, תסכימו להישען אחד על השנייה. הרבה פעמים אנשים פשוט, הם החזקים, הם כבר יעברו את זה לבד, שאף אחד לא יעשה להם טובה, אז זה לא עובד פה. כמו שאמרתי, הם צוות במסע הזה, הם אחראים לדרך ולתוצאה ביחד. אני רוצה כן לדבר פה על שלושה כלים או שלושה דברים ש... מתוך השמונה שנים האלה ומתוך הדרך, שאני חושבת שיכולים מאוד לתרום למי שנמצא בתהליך. אמרתי גם מקודם, תכתבו תמונת הצלחה, תמונת חזון, כל אחד שיפרח לקרוא לזה. את מרשה להקריא תמונת החזון שהייתה לי לפני הטיפול האחרון.

יאללה.

כן?

ואני אלך על זה, ואני רוצה גם שתספרי לנו, איך עושים את זה? אוקיי? מה זה אומר ליצור תמונת חזון? זאת אומרת, לבד, ביחד, זוג, מה?

ביחד, צוות צוות, זה ביחד. אנחנו, יש פה מטרה משותפת, אנחנו עובדים ביחד. זה לא שלי לבד. אוקיי? אלא אם זה שלי לבד, אנחנו מדברים כרגע בזוגיות. קודם להסביר, קודם להקריא, מה את מעליצה?

בואי תקריא, ואז תסבירי, או מה שאת רוצה.

אוקיי. כל הבדיקות מתקדמות בדיוק כפי שצריך. אני מרגישה טוב, ההרדמה עוברת ברוגע ושלווה, נשאבות 12 ביציות טובות, מתפתחים לפחות שישה עוברים טובים. אנחנו מחזירים שלושה עוברים ומקפיאים שלושה עוברים. אני מצליחה לעבור כל שלב בשלווה והאמונה גדולה. הטיפול מסתיים בתאומים שנקלטים בקלות ובריאות. בן ובת, שני בנים, שתי בנות, ההיריון עובר בקלות ובסופו אנחנו חובקים שני ילדים בריאים. אני וניר מאושרים ומתעוררים בנו רגשות חדשים והמשפחתיות שלנו מתחזקת. הרופאה שלי שליחה טובה של הקדוש ברוך הוא, היא מקבלת החלטות נכונות לגביי והכל עובר חלק.

מדהים. מרגש.

אחרי התהליך שאני וניר עברנו והחלטנו שלטיפול הבא אנחנו ניגשים ממקום אחר וישבנו לכתוב באמת את הדברים האלה ביחד, אז באמת כשאנחנו יושבים לכתוב תמונת הצלחה, אז לתאר את התמונה כאילו היא כבר ממש קורית. להיות בה. במקום הכי חיובי שלה. להרגיש התרגשות כזאת, לסיים, לכתוב אותה, ולהרגיש שאנחנו מתרגשים ממנה, שאנחנו מאמינים שזאת יכולה להיות המציאות שלנו. כי אם יש שם איזה משהו כזה שמעורר בנו ספק או צקצוק על עצמנו, שחררו אותו, תכתבו משהו אחר. כלומר, להיות במקום הזה שלגמרי מאמין שזה יכול לקרות. הכי פשוט שיש, הכי קל שיש, לא צריך פה איזו שפה מיוחדת, איזשהו משהו מיוחד, עובד, חיובי, קורה, ומה הדרך שאני רוצה שזה יקרה. אם אתם רוצים להוסיף את האנשים סביבכם, את מי, איך, מה שאתם רוצים, אבל הכי חשוב זה כמה טוב אתם מרגישים בתוך הדבר הזה, כמה אתם מאמינים שזה יכול לקרות לכם, כל יום להיות עליה. היא הייתה ככה, את יודעת, מודבקת בכל מיני מקומות בבית, שאני וניר לא נפוספס אותה בשום צורה שהיא, והיא עבדה.

מדהים. מדהים. אני גם מאחלה מאוד מאוד גדולה בתמונת חזון ובלכתוב את הדברים, כי בסופו של דבר זה פשוט אידהוד לעצמנו, לתת מודעה שלנו ולייקום, וכאשר אנחנו כותבים את זה, מתכנסים לזה, חושבים את זה, רואים את זה, מתכוונים לזה בכל מעודנו, מניסיון, הכל קורה בחיינו.

מדהים.

אז זה היה הכלי הראשון, מה הכלי הבא?

אני רוצה להזכיר לזוגות שנמצאים, זה יותר טיפ, הם ייצרו שם תקלי, כבר אני אסביר, אנחנו לא רובוטים. מאוד קל להיכנס לתהליך הזה ולהפוך להיות רובוט. הכל לפי זמנים מדויקים, לפי תורים מאוד ברורים, אין פה בריחה, לא דקה לפה ולא שתי דקות לשם. הכל מאוד מאוד ברור, הופכים להיות כזה פרה ארבעה ואיזה פרה ברפת, סליחה על הביטוי, על זה, אבל תהנו מהדרך. משחקי תפקידים, צ'נו מקומות, הקדמות רומנטיות, לא שעון שמצלצל, עכשיו צריך, יאללה, אוקיי? באמת להיות במקום הזה שאנחנו לא מכונה. הגוף לא עובד כך, אנחנו לא מכונה. והרעיון הוא להמשיך לענות מהיחסים שלנו, אוקיי? כלומר, תעשו את זה גם לא בזמנים שצריך לעשות את זה, שורה תחתונה, אוקיי? לא רק מתי שצריך, לא רק לפי הזמנים, ותוסיפו טיפורה, תוסיפו לזה קצת מעבר, כי באמת, אחרת התחושה הזאת של אני כלי בדבר הזה, בעיניים, מעורידה את סיכוי ההצלחה של זה בצורה מאוד ברורה, כי זה הלחץ, זה בדיוק הלחץ, של אני לא עובד, אני לא מתפקד, חשבי גבר שזה מבחינתו התפקיד שלו והוא לא מצליח חודש אחרי חודש אחרי חודש הוא לא מצליח אבל הוא מכונה אף אחד לא רואה אותו את הרגש שלו את מה עובר עליו אז לשים על זה דגש על הנקודה הזאתי ואת יודעת, פה מאוד

מאוד חשוב לגייס את ההתעלות. כלומר, הכי קל להגיד, אני לא מסוגלת, קשה לי, גם ככה אני עוברת, זה גם יותר מדי בשבילי, מהפך שיש לי כוח להיות גם סקסית וגם ליהנות מזה,

ואיזו תפאורה ואיזו נעלה, אם אנחנו בתוך

גואל הזה, בתוך הקושי הזה, בתוך תחושת הכישלון האינסופית, ה... התחושה של אני פגומה, שאתה פגום, ובעצם בתוך הדבר הזה לייצר עכשיו כוחות של להצליח להתעלות ובעצם להנות מזה, זה נשמע מאוד פשוט, אבל זו בקשה מאוד מאוד גדולה. ובשביל להצליח, אנחנו חייבים לגייס שליטה עצמית, והתעלות ולהבין שזה בידיים שלנו. אנחנו יכולים לשנות את זה, אנחנו מסוגלים עם כל זה שזה משימה ותכליתי, להפוך את זה גם למשהו רגשי ומהנה, כי אין ברירה. זאת אומרת, הזוגיות שלנו היא באחריות שלנו, היא בידיים שלנו, והחיים... תמיד יביאו לנו קשיים, אתגרים, לא משנה רגע איזה, בין אם זה משקן את הילדים, קושי להיכנס לרעיון, אנחנו, הכי קל לנו לזנוח את הזוגיות, לזנוח את קיומי החסים, לזנוח את ההנאה במקום הזה, והכי חשוב שלא נעשה את זה. ולכן אנחנו צריכים לגייס את המקום של שליטה עצמית, מודעות לזה והתעלות בשביל לעשות את הדבר הזה שאת אומרת, וספרי לי

על הכלי השלישי, כלי השלישי, את יודעת מה? זה יותר בקשה שלי לגברים. אתם לא חייבים להיות חזקים בכל מקרה. תשתפו כשקשה לכם גם, כי הניסיון שלהם להגן עלינו, אנשים, בתוך התאריך הזה, לפעמים עושה בדיוק ההפך. אנחנו לא תמיד יכולות לראות מה קורה איתם בתוך הדבר הזה. ואם הם לא יביאו את זה, ואם הם לא ידברו את מה שקורה אצלם, את יודעת, יש היום המון מעגלים, של גברים שנמצאים בתהליכי כניסה להיריון עם אנשים שלהם, יש לזה מודעות הרבה יותר גבוהה, תשתמשו בדברים האלה, בשבילכם זו חוזקה בעיניי, אני לא רואה בזה שום חולשה לבוא ולשים את הרגשות שלנו על השולחן, ונשים יקרות, אם הגבר שלכם לא עושה את זה, תעצרו לחדוק מה קורה איתו.

חשוב. חשוב באמת לשים לב לשני הצדדים, זה סופר קריטי, כי בסוף בלי אכפתיות אין זוגיות. וצריכה להיות פה אכפתיות. אז רגע לפני סיום, ספרי לנו בעצם איך נגמר הסיפור שלך.

אז אני אימא מאוהבת לתאומים בני שלושה, שלוש שנים ושלושה חודשים. כחיר ולוי שלי.

ברוך השם, ברוך השם.

תמונת חזון, תאומים.

מדהים. מדהים, מדהים ומרגיש. אז מה עוד נאחל לך, אחרי שהשגת די את כל מה שרצית? גם הזוגיות נשמרה, ברוך השם, שני ילדים, את בקריירה המדהימה שלך, מה עוד נאחל לך?

להמשיך, פשוט להמשיך. ואני רוצה להגיד לכל מי שנמצא בתהליך הזה, שאני לגמרי מאמינה בהם שהם פה. שאלה?

את לגמרי מאמינה?

אורים, למה? כי זו האפשרות היחידה. זהו.

ועם המסר החשוב הזה אנחנו נסיים, ואת תספרי לנו איפה אפשר לפגוש אותך.

אוקיי, אז מבחינת הרצאות פתוחות, ההרצאה הבאה שתהיה היא בחודש יוני, בחודש יוני בסדרות, להרצאה שלי קוראים רק אחד מה כבר ביקשתי, שהיא מדברת גם על האחד שלי, דרך אגב. וגם על התוצאה.

וכמובן הקליניקה שלך בפתח תקווה, נכון?

עוד אותו חדשה בגני תקווה.

ואנחנו נשים קישור כמובן לרשתות החברתיות שאפשר יהיה לפגוש אותך, ואני מודה לך על זה שהעית ופתחת ושיתפת, והכנסת אותנו ללבך, ונתת לנו מהניסיון הרב שלך, אז תודה רבה.

תודה לך, ושוב, תודה על זה שהבאת את הנושא הזה לנו. לכמה שיותר אנשים, חשוב, חשוב, חשוב. דברו על הדברים.

אנחנו נתראה בפרק הבא של מדברים זוגיות מעשית. ועד אז, עקבו אחריי באינסטגרם, adarzohar1, ושתתאו קצת באתר שלנו, יש שם הרבה דברים מעניינים.

המרכז לזוגיות מעשית, adarzohar.com. מחכה

לראותכם. ביי.