פרק 16 - שפת גוף בדייטים ובזוגיות עם ורד פלדמן

שלום לכולם, וברוכים הבאים לפודקאסט מדברים זוגיות מעשית. בכל פרק נדבר על זוגיות מנקודות מבט שונות ומעניינות, ותקבלו ידע וכלים פרקטיים שילבו אתכם בדרך לזוגיות שאתם מאחלים לעצמכם. אני אדר זוהר, מנכה למרכז הזוגיות מעשית, ואני שמחה ומתרגשת שאתם איתי כאן.

אז היום איתנו ורד פלדמן, שהרבה זמן רציתי שתגיע אלינו לכאן לפודקאסט. ורד היא שחקנית מומחית לשפת גוף, מלווה הרבה ארגונים בתהליכי מיתוג וגיוס ושיפור יכולות התקשורת, וקריאת אנשים, שזה נשמע לי בכללי סופר מעניין. מהיום אנחנו הולכות לדבר על שפת גוף מהתהליך הראשוני של מציאת הזוגיות עוד בטלפון, איך זה משפיע, איך שאנחנו עם שפת הגוף שלנו, ועד הזוגיות בכלל. אז היי, ורד.

היי, מה נשמע?

אצלי מעולה, מה שלומך?

גם מעולה, שמחה להיות פה.

איזה כיף. אז ספרי לנו קצת עלייך.

וואו, זו שאלה? מי זו ורד? אוקיי. אז קודם כול אני אימא. יש לי שלוש בנות. אני נשואה באושר. כבר זה 12 שנים. ובאמת יש לי עסק לסדנאות, הרצאות, ליוויים אישיים, בכל מה שקשור לשפת הגוף שלנו. אז אני באמת מגיעה... במקור אני שחקנית, וזו לא כל כך מפתיעה, כי שחקנים משתמשים הרבה בכלי הזה. נדרשים להכיר אותו טוב, אבל באיזשהו שלב בחיים החלטתי לעשות סוויץ', כי הרגשתי ש... אחרי שלמדתי המון המון שנים, עשיתי התמחות בעולם ספר תגובה, והרגשתי שזה כלים שצריכים לצאת החוצה, מעבר לעולם המשחק והבמה. למעשה, כלים שהם בעיניי זהב לחיים, יכולים ממש לשנות את ה... גם לשנות את תפיסת המציאות שלנו, וגם לשנות ממש את המתווה של חיינו. זהו, ובגלל זה אני כל כך דלוקה ואוהבת את מה שאני עושה.

האמת שזה נשמע לי כל כך נכון, שבעצם אנחנו עומדים אולי אנשים, אנחנו שומעים את המילים, יש משהו באנרגיה או בתחושה שלנו שאנחנו מבינים, אבל יש משהו חסר, אם היינו יודעים גם מה שפת הגוף שלהם משדרת, אז היינו מבינים אותם הרבה יותר. אני חושבת שזה המונע, הרבה פעמים עימותים וחיכוכים ודברים שאנחנו נכנסים אליהם כי לא

הבנו, והנה, את פה לעזור לנו לעשות סדר וכל הדבר הזה.

אז ספרי קצת, איך זה... מה זה אומר שפת גוף בכלל?

איך זה? זו שאלה יפה, נכון, נכון, זו שאלה יפה. קודם כול, בגלל שיש את המילה גוף, זה טיפה מבלבל, כי בדרך כלל אנחנו... ישר נוטים לחשוב ששפת כוף זה מסתכם בתנועות הבאות, נכון? איך אני יושב, איך אני עומדת, איך אני... כל מיני כיוונים מבט והבאות פנים. זה נכון, אוקיי? העניין הוא שמדובר בנושא שהוא בתחום שהוא הרבה יותר רחב. כי למעשה שפת גוף מכילה בתוכה את כל מה שהוא לא המילא. כל המסרים הלא מילוניים שאנחנו משדרים ומשדרות בכלל בלי לדעת או בלי לשים לב. אז זה מתחיל, זה כמובן כולל גם תנועות והבאות וצורות ישיבה ועמידה, אבל זה ממש לא מתחיל ונגמר בגוף. כל בחירה שלנו, איך להתלבש, וזה בוסים, ונעליים, וכל מיני אקססוריס וזה, אפילו איפה להתיישב. הגעתי לדייט, ויש מקומות על הבר, ויש מקומות בשולחן. אז הבחירה שלי, איפה להתיישב, זה לא רק כי פה מואר, פה רועש, אלא משהו פנימי מתמקם במרחב, בגלל כל מיני אלמנטים, באישיות שלי, וישפיע גם באיזשהו אופן על המסרים הלא מילוליים שאני אשדר.

וואו.

כבר נשמע לי שיש פה מלא מלא דברים שאני רוצה לשאול עליהם. אבל תדעתי, אני זוכרת שפעם קראתי ש-96% בכלל מהמסרים שעוברים בתוך שיח בין אנשים, הם לא מילוליים, הם קשורים לשפת הגוף שלנו. זה נכון?

תראי, 93, 94, 95, כל מחקר אומר משהו אחר, אבל זה ברור שזה בעולמות ה-95 בממוצע, אחוז מהמסרים שאנחנו גם מעבירות וגם קולטים. הם לא מילוליים. עכשיו, זה נשמע כזה נורא... זה נשמע מטורף, נתון מטורף. אבל כולנו, אנחנו יודעים את זה, אנחנו בעצם שומעים, בן אדם אומר לנו, אני אוהב אותך, או אומר לנו, אני אוהב אותך. או אומר לנו, אני אוהב אותך. עכשיו, אנחנו שומעות את אותם מילים, ואנחנו קולטות שדרים אחרים. וזה נכון לא רק לגבי אני אוהב אותך, זה נכון לגבי היי בבוקר, ואוקיי, יש כל מיני מרכיבים נלווים למלל, נכון, יש מאיך אני מסתכל ואם יש הנחות או צקצוקים או גלגולי עיניים או אינטונציה, אם אני נשמעת רגועה או כועסת, ואיך אני עומדת, אם זה פיסוק או אם זה... וכל האלמנטים האלה, המוח שלנו, מאבד אותם, גם אם אנחנו לא מומחים בשפת גוף. וחלקי אנו יותר סומכים על ה... את יודעת, קוראים לזה אינטואיציה, בסדר? יותר סומכים על האינטואיציה, ואנחנו אומרים, אה, רגע, קלטתי פה מסר סמוי. וחלקי אנו פחות, ואנחנו אומרים לעצמנו, אוקיי, זה היה מוזר, אבל וואטאבר, נקסט, כזה. ושם, בספק הקטן הזה, בעצם שוכנים כל המרכיבים שזהינו, ושאנחנו לא תמיד יודעים לפרק,

תגידי, יש לנו שליטה על זה בכלל? זאת אומרת, בסופו של דבר, האדם הוא מישהו, הוא כבר מדבר איכשהו, זז איכשהו,

בטח אנשים שהם יחסית בוגרים, ככה מעל גיל 20 וכולי, שכבר יש להם את המימיקות, ההרגלים, האינטונציות, תנועות הגוף, הישיבה, העדפות,

איפה לשבת, מה לעשות, איך לדבר, עם

מי לדבר, האם יש לנו שליטה על זה?

זה בכלל עובר מודע, הדבר הזה?

אז זה באמת נורא נורא אינדיבידואלי. כלומר, יש שליטה על הדבר הזה, אבל הרבה פעמים אנחנו, אני אוהבת לקרוא לזה, אנחנו נהיים עבדים של הדפוסים האוטומטיים שלנו. זה נורא מעניין. עשיתי עכשיו איזה מפגש כזה, וייבינר כזה שמתעסק בדפוסים אוטומטיים, כי אני באמת מאמינה, כמו שאת אומרת, שזאת השכבה הראשונה שצריך לטפל בה. רגע, מה קורה לי? איך אני מתנהגת בדרך כלל? ומה הדפוסים האוטומטיים שלי, שסיגלתי לעצמי, מה הם משרתים? מה הם מספרים עליי ומה הם משרתים עבורי? עכשיו, כשאני מבינה לא רק מה הם משרתים בשבילי, אלא גם מה הם מספרים עליי, אז אני מתחילה להיות באיזשהו קשר איתם או מודעות, כמו שקראת לזה. זו תנועה תלוי במבנה אישיות. חלקנו יותר מודעים לעצמנו, חלקנו פחות. זה שזה בר שינוי, כן, והרבה יותר בקלות ממה שנדמה לאנשים. כי בסופו של דבר, המוח שלנו אלסטי, נכון? הכל תלוי כמה אנחנו עובדים עם החומר, אבל החומר הוא אלסטי. והתובנה הזאת היא, כשלעצמה פותרת את ההספלונטר הזה, האם אפשר לשנות ועד כמה אפשר לשנות, וזה גם לא קשור בהכרח למבנה אישיות, זאת אומרת, הרבה באים אליי ואומרים לי, רגע, אז מה, זה אומר שאני אשתנה, שתכונות האופי שלי... השתנו, לא, זה רק אומר שאני אצליח לצאת מתפוסים שאולי הם אוטומטיים והם לא מעיטיבים לי. נכון? אנחנו באות לדייט ואז נגיד הרבה פעמים אנחנו שומעות כזה פידבק, שמה אמרו עלינו, נכון? החבר שלו אמר שאני זה, ואז אנחנו לפעמים בשוק מזה כי זה הכי לא אנחנו, אבל יש פה אחריות מסוימת, נכון? ברור שלצד השני יש גם אחריות על איך הוא מפרש, בסדר? אבל כל מה שיש לי אחריות, אני מעדיפה רגע להבין אותה, ולקחת עליה בעלות. ויש לפעמים הרבה דפוסים שאנחנו שולפים, שמספרים עלינו סיפור שגוי, או סיפור שאולי הוא חצי אמת כזה, אבל לא הסיפור שהייתי רוצה לספר ברגע הספציפי הזה.

אוקיי. את יודעת, מה עולה לי תוך כדי שאת מדברת? זה שהרבה פעמים נשים אמורות לא מתחילים איתי. ואני אומרת, חלק מזה, כשאני מסתכלת, יש נשים שלמשל אני מסתכלת עליהן בבר, ובטוחה שהן מפחידות או נשואות או ממש לא רוצות, ואני בטוחה שזה העניין הוא מה הן משדרות. מה את חושבת על זה?

שאת מאוד צודקת שאם אנחנו נבין כאילו מה הבייס ליין, מה נקודת המוצא, מה נקודת הבסיס שאנחנו מביאות לחדר, אז אנחנו גם נבין, פתאום דברים יסתדרו לנו. למה כן מתחילים איתי או למה לא מתחילים איתי, ולמה דווקא כאלה טיפוסים מתחילים איתי ולמה כאלה לא. כי גם אם אנחנו, זו כאילו מחשבה קצת קשה, אבל גם אם אנחנו לא מעוניינות ומעוניינים לשדר דברים, הגענו למקום, סיפור מסופר, אוקיי? חלק מהסיפור הזה זה דברים שנולדתי איתם, זה צבע אור וגובה ובאמת דברים שאולי אנחנו מסובכים, מסובך לנו איתם, אבל זה מה יש, וחלק מהדברים זה דברים שאנחנו עושים ועושות, וזה יכול להיות מיקרו-מיקרו-מיקרו מסרים, אבל הם שם.

אז בואי נתחיל רגע להבין איך זה נראה בפועל. זאת אומרת ממש שאני מתחילה לדבר עם מישהו בצ'אט, עוברת לשיחת טלפון, איפה יש לי יכולת לקחת אחריות, לשנות, על מה אני צריכה לשים לב, למה בעצם אין לי שום אפשרות לשים לב אליו.

אז קודם כל, כבר בצ'אט יש לי מה להגיד, כן?

מדהים.

גם תקשורת כתובה היא אומנם מילולית, נכון? אני מדברת כאילו על הלא מילולי. אבל בתוך תקשורת כתובה יש לנו גם הרבה דפוסים. נגיד, אני מציעה לכל אחד שמאזין ומאזינה כרגע, לנסות לעשות בדק בית, נגיד, למשך שבוע. נשים ככה איזה ספוט ביומן שביום שישי אנחנו מתיישבים ומסתכלים על ההודעות ששלחנו השבוע, מיילים הודעות. אתם תשימו לב שיש כל מיני מילים או צמד מילים שאנחנו חוזרים עליהם, או דפוס כתיבה מסוים, תבנית מסוימת. וגם הדפוסים האלה מספרים עלינו כבר, עוד לפני שראו אותנו ושמעו אותנו. זה שלב ראשון.

רגע, אבל מה בעצם הם צריכים לראות שם?

כאילו, נגיד, הם מסתכלים על ההודעות, ואז מה הם רואים?

כאילו, למה אנחנו חשוב לשים לב בתוך הדבר?

מילים שחוזרות על עצמן. פיגור וספיץ' כזה, אוקיי? יש כאלה שכותבים הרבה... אני עושה את זה בסדנאות שלי, אז הם... אז הרבה, אני אגיד לך, מה מאוד נפוץ. אז הרבה שרושמים, נגיד, כתשובה לדברים, אין בעיה, אין בעיה, אין בעיה. עכשיו, אין בעיה כשרגע מנתחים את הביטוי הזה, ביטוי בעייתי, כי יש בו את המילה בעיה. אז אולי אין בעיה, אבל היא שם, אוקיי? ואז זה בעצם ביטוי שמייצר התנגדות, בלי שהתכוונו. או מילה או צמד בילים שאנחנו נוטים לחזור עליהם, אוקיי? כשאני מדברת על תבנית, זה מה שאני עושה בעצם כשמנתחים מיילים, נגיד. נוצרת לתבנית כזאת היא שהכי נוח לי בה. או אם אני חותמת בסופש נפלא, או אחלה שבוע, הדברים האלה מספרים לנו משהו אם הם חזרתיים. ואם אנחנו ננתח אותם טיפה, אז אנחנו נבין מה אנחנו ככל הנראה מביאים באופן טבעי כזה, לכתב, לתקשורת הכתובה.

ומה כן בעצם כדאי להשתמש אז, אם כבר כאילו אנחנו רוצות לקדם צ'אט עם אדם מסוים שמעניין אותנו.

אז תראי, זה לא כזה פשוט, כי בעצם אני רוצה גם לזהות מי זה שעומד מולי, ואני רוצה גם להביא לפרונט את ה... לא יודעת, פייב טופ, דברים מעולים עליי. אבל אני חושבת שאם אנחנו נתחיל, אפרופו אנחנו מדברות על שינוי דפוסים ועל כמה אפשר לשנות את מה שקורה לי בחיים, ולהזיז ולהניע תהליכים, אז זה מתחיל ממש בדציבנים האלה, הכי עדינים, לזהות איפה אני אוטומטית, אוקיי? וכשאני מזהה איפה אני אוטומטית, לנסות להביא גרסאות נוספות לספר את הדבר הזה. זה מה שאמרתי לך בהתחלה, שהמוח שלנו אלסטי, הוא נורא נורא חכם, המוח שלנו. כשהם מתחילים לעבוד איתו בדברים הקטנים, למתוח אותו שם, להגמיש אותו שם, אז הוא נותן עבודה, מה שנקרא, הוא אחר כך מאוד... זה מאוד מספק, הוא יעזור לנו לעשות שינויים אחרים גדולים יותר. זה קצת כמו לחמם את המנוע כזה. ואז שיחות טלפון. נגיד עברנו לדבר בטלפון, אז הקול שלנו, וואו, הוא מאוד מאוד דומיננטי, הוא מספר עלינו המון, הרבה יותר ממה שהיינו רוצים שהוא סופר עלינו. משהו כמו 60 אחוז דיוק על מבנה האישיות שלנו עובר דרך הכול.

וואו. וואו.

את מבינה? ולכן גם הרבה פעמים יש באמת נוצרים רומנים. בטלפון. אתה מתאהב בבן אדם הזה שאתה שומע.

כן.

או שאתה סולד ממנו, זה גם קורה. שאתה נהיה אלרגי, אתה לא ראית אותו בחיים, אבל הוא עולה לך על העצבים. אז...

בפרט, בהקשר הזה יש הרבה פעמים שאומרים לי, לפי הקול שלה דמיינתי מישהי או דמיינתי מישהו ואז הוא הגיע או היא הגיע ואני רואה משהו אחר לגמרי ממה שדמיינתי. איך זה מסתדר עם השישים ואחד אחוז?

וואו, זה מורכב. אבל בגדול, הקול שלנו יש בתוכו המון מחלקות. תחשבי שהוא מורכב מ... גם מהמילים שאנחנו בוחרות להגיד, גם מהאינטונציה, שזה המוזיקה, ההנגנה של הקול. מהגובה של הקול. נגיד אם אני בן אדם שנולד עם קול גמורה או עם קול נמוך, אוקיי? קצב, אני מדבר מהר, אני מדבר לאט, באיזה ווליום אני נוטה לדבר. תחשבי כמה אלמנטים שכל אחד מהם אחראי על איזושהי פיסה באישיות שלנו. אז לפעמים יש פיצויים מסוימים. נגיד, אם יש לי, הקול שלי מביא, לא יודעת, איקס, אז אני, זה יכול להגיד שאני מפצה על משהו שאני לא מצליח להביא בפרונטלי שלי. והפוך, יש המון אנשים שהערכה העצמית שלהם קשורה דווקא במורכבות הווקאלית שלהם. כל מיני אנשים שיש להם ספטות כזאת, אתם מחליפים בין סין לסמך, מחקרים מראים שזה משפיע משמעותית על התפיסת שלהם את עצמם. לא משנה בכלל איך הם נראים, גם אם הם קיבלו נתונים מרהיבים. אז זה מורכב, קודם כל. היחס של הסביבה לכל שלנו, וגם היחס שלנו לכל שלנו. זה לא סתם שקשה לנו לשמוע את עצמנו, מוקלטים. חשבי איזה קומפלקסי זה. אבל אנחנו כן רוצים להעלות מודעות לאלמנט הזה. להגיד, גם אם אני לא יודעת מה כדאי לעשות ומה לא כדאי לעשות, אני רוצה לקחת אחריות או לקחת בחשבון שאני יכולה לספר כל מיני סוגים של סיפורים דרך הקול שלי, וגם פה אני אגיד שאחת העצות הכי חשובות אני חושבת שאני יכולה לתת, זה להקשיב לכל שלי. נגיד אם אני בתקופה של דייט עם מישהו, ואנחנו הרבה מדברים בטלפון, אז אני מציעה להקליט את השיחות כדי להקשיב לעצמי. כדי לנסות להבין לו, להכיר את המנגנון שלי, ולאסוף אינפורמציה על מה אני מביאה. אז אני אגיע יותר חכמה למפגש הפרונטלי, כי אני ידע אולי מה פחות אני מביאה, דרך הכול.

את יודעת, הרבה פעמים אני אומרת להם, תקליטו את הדייטים אפילו. כי בדייט, כלומר, תוך כדי שהן מקליטות, זה עצם זה שהן יקשיבו לזה אחרי זה, הן יוכלו לקבל כל כך הרבה מידע על איך הן ענו, על האם הן נשמעות סובלניות, מפוחדות, מרצות, זאת אומרת, אני מאוד מאוד גאה את המקום הזה של להקליט, זה המראה שלנו. נכון. אם היה אפשר בווידאו בכלל.

אני מסכימה איתך, אבל זה באמת... קודם כול להכיר את המנגנון שלי, לפני שאני רצה הכי קל לרוץ לצד השני, נכון? ולהגיד, מחסר לו, ומה זה... אבל כאילו, שנייה, בואי... אני יותר חכמות מזה.

אני מאוד אוהבת את העניין הזה של אחריות אישית, אני חושבת שבסוף אי אפשר לשנות אף אדם, רק את עצמנו, אז כדי שנתחיל במקום הזה, וגם ככה, כשאנחנו משתנים, אז סביבה מגיבה אלינו אחרת.

בדיוק.

זאת אומרת, כשאני מתרקכת, אז אני מקבלת תגובות אחרות, כשאני נפתחת, אני מקבלת, כשאני מחייכת, אני מקבלת תגובות אחרות, ולכן, קודם כל, אנחנו. וגם רק עם זה יש מה לעשות, בואי. זאת אומרת, אתה לא יכולה לשנות אותו וידאו. אז בעצם הייתה שיחת טלפון, ונשמענו אחד לשנייה, עברנו מה שנקרא את מחסום הקול, ואנחנו בעניין של להיפגש, ואז מגיעים לדייט. ומה קורה בדייט? זאת אומרת, מה חשוב לשים לב? מה משדר כל מיני מנחים? מה למשל למנחים שהם הדברים שיכולים לגרום לצד השני, כמעט בוודאות לא להתחבר אליי?

קודם כול, אם אנחנו הולכות רגע לפי הצעדים האלה, כאילו התקדמנו עוד צעד, אז אני חושבת שהצעד הבא הוא השנייה הזאת, לפני שיש איזה, או לחיצת יד או חיבוק, יש איזה מין מגע, נכון? ראשוני כזה. אז יש איזה שבריר שנייה שבו אנחנו אוספות נתונים, כולנו, כל היצורים האנושיים, ומרכיבות את ההתחלה של הסיפור, בסדר? שמענו את הקול, ראינו את זה, עכשיו אנחנו אוספות את הנתונים האלה, הקולטנים במוח שלנו, זה מה שקורה, ממש, באופן הישרדותי ממש. אז אחד הדברים הראשונים שאנחנו מבינים אותו, המוח האנושי, זה מרכז גוף, כל האזור של בטח הזה, מה קורה לו, כשאני רואה אפילו, אני נגיד הגעתי קצת יותר מוקדם, אני רואה את הבן אדם מתקרב, נכון? אני לא בטוחה שזה הוא, אוקיי, אני כן יודעת שזה הוא, לא משנה. גם מרחוק, ממש בסילואטה של הבן אדם, אני יכולה לראות אם מרכז הגוף שלו יחסית מכונס או יותר פתוח. ולפי זה אני מבינה, את בטח יכולה להשלים אותי, שהוא יותר בעל ביטחון או פחות בעל ביטחון.

נכון.

נכון. המרכז הגוף זה בעצם האזור שהכריע על כל עולם הרגש שלנו. אני אומרת רגע בתיטל גס, יחסית. ולכן הוא הכריע על ביטחון, אבל ביטחון במקום היותר באמת רגשי. כמה בן אדם יהיה מוכן להיחשף וכמה הוא שומר או אוסף את עצמו. אז אחרי שנגיד שכללנו את הנתונים האלה, אנחנו בדרך כלל או לוחצים יד או מחבקים או שמים יד, יש איזה מגע ראשוני שהוא מספר גם על זה.

זאת אומרת, מה שאת אומרת, המוח שלנו קולט בעצם מי האדם שעומד מולנו לפי איך שקלטנו בהסתכלות הראשונית, ואז אנחנו מתאימים, את הלחיצת יד, חיבוק וכולי, למה שקלטנו. זאת אומרת, האם יש פה פתיחות? האם אני בכלל נכון לי להתקרב? האם אני אקבל תחייה אם אני אתקרב?

בדיוק.

ואז בעצם לפי זה אני מגיבה.

בדיוק. ואנחנו עושים את זה באמת לא במודעה, ואז הרבה פעמים אנחנו שוכחים שאנחנו באותו רגע גם מגיבים לפרטנר, למי שמוננו, וגם מספרים על עצמנו משהו. וזה בסדר, זה לא רגע שצריך להיות בו מאוד מאוד מפוקסים או מודעים, אבל כן צריך לזכור שכמו כל אלמנט קטן, גם פה יש משהו שאנחנו מספרים על עצמנו, אוקיי? אז אנחנו אף פעם לא רק מגיבים לצד השני, כי אנחנו לא ניטרליים. אז בדיוק, אז זה מה שקורה ברגע הזה, ואז מתחיל, ואז זה נורא מעניין, כי זה רושם ראשוני, אוקיי? ואנחנו יודעות כבר שיש שני לרושם ראשונים. נכון, מספרים סיפור, ויכול להיות שקיבלנו משהו במחשבה, אבל יש עוד חלון זמן יפה שאפשר לפתוח, להפתיע, נכון? להיות יצירתיים. זה נורא חשוב להגיד את זה, במיוחד בדייטים, כי מעמד מורכב, מעמד מלחיץ, ויחד עם זאת, מי שמגיע לשם, יש לו לב פתוח, או היה רוצה שיהיה לו לב פתוח. אז עמוק בפנים יש מקום לשנות. כל רגע נתון אני אוכל לשנות את התדמית, כאילו, את מה שעד כה הצלחתי להביא.

וגם חשוב לזכור שזה פרשנויות שלי.

זאת אומרת, אני לא יודעת בוודאות שזה שאני רואה אותו מגיע בצורה מסוימת, מחזיק את עצמו בצורה מסוימת, זה באמת האדם. זאת אומרת, חשוב לזכור שאני, כרגע המוח שלי עושה איזושהי פרשנות למה שאני רואה. וגם כאן צריך לשים סימני שאלה במקום סימני קריאה. כלומר, לא בהכרח זה האדם.

תראי, נכון, בעולם שממנו אני מגיעה, בעולם של ניתוח שפת גוף, נורא נורא חשוב כל הזמן להמשיך לאסוף נתונים. זה קצת, זה מתחבר למה שאת אומרת. גם אם הגעתי למסקנה די נחרצת, אנחנו אנשים דינאמיים, וכשכל עוד הדיאלוג ממשיך, קורים עוד ועוד דברים. ככל שאני אהיה יותר חדה להמשיך לאסוף נתונים ולזהות גם שינויים ופתחים, אז שם אני באמת נהיית וירטואוזית ביחסים. כי בסופו של דבר אנחנו מחפשות רגע ודאות.

אוקיי?

יגיע בן אדם, הדבר הראשון שאני רוצה לדעת, זה לא רק אני, זה כולנו, זה האם מדובר בן אדם אמין או פחות. נכון? אני יכולה לשים את הלב שלי? או תיזהרי. פעם קיבלתי את התשובה או את הכיוון לתשובה, אז אני ממשיכה, אני ממשיכה לחקור את זה. אוקיי? אנחנו טיפוסים מורכבים, כולנו, כל בני אדם, אז אף פעם לא יהיה מאוד משהו, אתה יודעת, החלטי וחד משמעי וסגור נעול לנצח נצחים.

ומה שנקרא, חד גווני, חד כיווני, זאת אומרת, תלת מימד פלוס פלוס פלוס. זאת אומרת, יש פה הרבה מאוד חלקים ואלמנטים. תגידי, ובחלק שלי, מה שאני יכולה לשלוט בו כביכול, אז בעצם, איך יותר נכון, מה משדר מה, נקרא לזה?

אז בואי נדבר כזה על עקרונות בסיס כאלה, אוקיי? בהנחה ואני רוצה לבוא באמת פתוחה, ואני רוצה לשדר מוכנות, אבל לא מדי כזה, אתה יודעת, כאילו לא איזה משהו נידי, אבל כן פתיחות. אז יש כמה אלמנטים באמת שכמו שאמרתי לך קודם, שהקולטנים במוח של הדייט שלי יקלטו. ואני רוצה עליהם לשים את הפוקוס. אז הסיבה לכך שמרכז הגוף שלנו מחזיק את עולם הרגש, ובדרך אגב יש בו הרבה איברים, כי יש גם הידיים נכנסות לתוך החלק הזה, אז תכף אני גם ארחיב טיפונת על ידיים, אבל בגלל שאנחנו מגיעות בסיטואציה שהיא לא מוכרת לנו, היא זרה לנו והיא גם לא מאוד מוגנת, בהתחלה, אז הנטייה הטבעית תהיה להתקפל טיפה, אוקיי? הידיים יחפשו תמיד להחזיק משהו. הרבה פעמים בדייטים אנחנו נחזיק את הדרינק בקדמת הגוף, וזה נראה סבבה, זה לא שיש פה איזו בעיה, אבל עמוק בפנים אנחנו מייצרות איזו הגנה, אוקיי? הגנה על מרכז הגוף. יש לזה מלא וריאציות, אוקיי? את יודעת, הווריאציה הכי קלאסית זה פשוט לדבר, ותוך כדי להחזיק את הידיים, ולעשות תנועות עם הידיים שמגנות על מרכז הגוף שלי. עכשיו, זה לא שזה אסור.

רגע, זה שונה בנשים לגברים?

לא, אני סתם מדברת בלשון אישה, ממש לא. אנחנו... זה ממש טבוע בנו, בכל בני האדם. אנחנו מרגישים הרבה יותר מוגנים בצורה כזאת, שאנחנו... שיש לנו איזה הגנה על האזור הרגשי. עכשיו, אם אנחנו מבינים ומבינות שזאת יכולה להוות חומה בינינו לבין הצד השני, שוב, תלוי כמה אני... לאורך כמה זמן אני החזקתי את הדרינג. והאם אני כל הזמן עם גב כפי יד שלי לכיוון הבן אדם השני, או שאני גם קצת פה תחת ומאפשרת במרכאות הצצה לעולם הרגש שלי. אז אנחנו, כבר אין לנו מודעות לדבר הזה, ואני רוצה להדגיש שזה לא בהכרח שהצד השני יבוא ויגיד, היא כל הזמן שמה ידיים פה. הוא לא בטוח יזהה את האלמנט הפיזי הזה, אבל את השדר הכללי, ככל הנראה הוא יזהה, הוא יתמלל את זה בצורה כזאת שהיא קצת נשמרת, אולי היא קצת חסרת ביטחון, לא נראה לי שהיא כל כך בעניין שלי, הרבה פעמים זה מגיע משם, אוקיי? כמה אנחנו נותנות, מפנות את החומה הזאת, נותנות גשר ישיר ללב שלנו. זה הדבר הראשון.

בעצם אם הידיים יותר פתוחות, ולא משהו בהדמת הגוף, אז זה משדר יותר פתיחות. זאת אומרת, יותר בזמנה לכניסה אליי.

קודם כל חשיפה, בדיוק מה שאמרת, דבר שני גם ביטחון, כי ככל שאני לא צריכה לייצר רגנות, סימן שאני רגשית מרגישה יותר שלמה, בטוחה וכו', אז לכאן או לכאן, מי שזה משרת איזה כיוון שאנחנו, שהיא רוצה.

זאת אומרת, אם את לא בעניין, שימי את הידיים כל הזמן קדימה.

אבל זה גם קורה, נכון, וזה גם קורה באופן טבעי, כי תחשבי שכשאנחנו משלבות ידיים, הרבה באים אליי בסדנות ואומרים לי, מה הסיפור עם הידיים, למה אסור לשלב? אז קודם כול מותר לשלב ידיים. אני יכולה למצוא את עצמי יושבת כל הדייט עם ידיים משלובות, ועדיין זה יהיה דייט מוצלח. מה יגרום לו להיות מוצא, או מה יתגבר על שילוב הידיים, הידיים שמשתלבות בעצם מייצרות הגנה וסוגרות אותי. אבל בהנחה, ונגיד נורא קר לי, עוקבת לי הבטן, או לא משנה, ויש לי איזו סיבה טובה, אבל פיציתי על זה, במרכאות פיציתי, כן? בעדינות. נגיד, החזקתי קשר העין לאורך זמן, רחנתי טיפה קדימה, דאגתי לחייך, הייתי מאוד קשובה, תכף נדבר על כל האלמנטים האלה, אבל, מבינה, זאת אומרת, גם מרכיב אחד, גם אם הוא לא להיט, אפשר להתגבר עליו. אני בעד, ואני אומרת את זה גם הרבה פעמים, גם בדייטים, גם ברעיונות עבודה, בסיטואציות כאילו מלחיצות, אני בעד להיות מאוד בקשר עם מה שקורה לי, לא בהכרח כדי לפרק את המנח אם הוא כאילו נחשב לא טוב, אלא בשביל להבין רגע, מה אני משדרת כרגע ואיך אני יכולה, ואיפה לשים את האנרגיה, מה שווה לי יותר, לוותר על התנוחה הזאת שדווקא באה לי טבעי, או להתגבר עליה. כל הזמן יכולות לבחור, אבל אנחנו צריכות לדעת, אנחנו צריכות את הידע הזה.

חשוב. זאת אומרת, כי אם אני כל הזמן... שאני לא אלחיץ את עצמי בעצם להגיד, טוב, אל תשים לי את הידיים, אבל אז אני אשדר לחץ במקום אחר, אז זה לא בכך היה לי נכון להתעסק עם הידיים. נכון. כל הזמן לעשות עלות מחיר, זאת אומרת, עלות הועלת מול הדבר הזה.

נכון, וגם ברגע שאני מבינה מה אני עלולה לשדר, אז אוטומטית משהו מתרקח. כלומר, אז אני אשלב את הידיים ברקות יותר, פחות במתח, ואז זה כבר שדר אחר.

אוקיי, מעניין.

אז מה הדבר הנוסף? כלומר, דיברת על היד, ועל היפוס.

נכון, אז יש עוד כמה דברים כאלה בסיסיים. חלקם אנחנו יודעות, אבל לא בהכרח יודעות למה. נגיד קשר עין זה ברור, נכון? אם מישהו לא מיישר מבט, לא משתף איתי פעולה במובן הזה, אני ישר ארגיש או שהוא לא מעוניין בי, או שהוא נבוך, או שהוא חזר ביטחון. כי הסיפור עם העיניים זה שבתוך הפנים יש לנו הרבה איברים. תכף נגיע גם לשפתיים, כי את בעצמך דיברת קודם על חיוך, אז אני ארחיב על זה טיפונית. העיניים הם... נכון אמרתי שבטח הזה הוא עולם הרגש? אז העיניים הם חלק מעולם הרגש בתוך הפנים. כל חלק בגוף שלנו יש לו אחריות על איזשהו שדר, וכל חלק מתחלק לעוד תתי שדרים. אז העיניים הן אחריות גם על עולם הרגש, קצת כמו שאמרתי על מרכז הגוף, כשאנחנו מיישרות מבט, אנחנו גם מוכנות לחשף וגם מוכנות לחשוף. זאת אומרת, לא רק אני מוכנה שתסתכל פנימה אליי, אני גם יעיז להסתכל פנימה אליך. ואז כאילו זה בעצם שני דברים שאני משדרת במקביל. וקנאל, נגיד לגבי מצב קיצוני מאוד שנועצים, שהרבה אני שומעת אנשים אומרות לי, אבל הוא לא יישר מבט, הוא נעץ עיניים. איזה רגיש לא נוח. שוב, כי אמרנו שזה קשור בחשיפה. יכול להיות שהוא נעץ ופלש למרחבי האישי מדי, אם לא היה מספיק קשוב בשביל לעדן את המבט, אז מה שרגשתי זה שהוא נכנס פנימה בלי אישור. אז למה אני אומרת את זה? כי צריך מאוד מאוד להיות ערנים לסקאלה, עד כמה אני לוקח, עד כמה קיצוני אני הולך עם התנוחה או עם הפעולה הפיזית.

כלומר, חשוב להשאיר מבט ולהסתכל בעיניים, אבל גם לשים לב שזה לא חודרני מדי, נכון? זאת אומרת, שזה מאוזן, שזה... תוך כדי אני גם קצת מסתכל תציד המחכת למישהו מסביבי, זאת אומרת, מסתכל קצת לא תפריד, אבל לא לטלפון אגב. כלומר, אני מתעסק בטלפון בדייט. אוקיי, מעולה.

אז אם אנחנו כבר בפנים, אז בואי נעבור רגע לשפתיים, לפה. אמרת, את אמרת ש... כאילו, לקחת אחריות לשים לב עם חיים, אני מחייך, נכון? כי אנחנו יודעות שחיוך מזמין חיוך, והוא מדבק. ואנחנו גם יודעות שהוא מספר עלינו שאנחנו שמחות, נכון? זה הסימן. אבל שמחות במובן העמוק, כאילו, אנשים שבאמת יותר מבסוטים ובעלי שמחת חיים, חייכים יותר וכולי. העניין הוא שזה לא רק זה, זה השפתיים אחריות, אמרתי כל לבה אחרי על משהו, הן אחריות על תכונות שקשורות לעולם הזרימה, ספונטניות, פתיחות, גמישות, יצירתיות, כאילו כל האיברים בגוף שיש להם הרבה מים. זה נכון לגבי הספתיים, זה נכון לגבי הגן, אפילו הברקיים שלנו, המרפקים. אז כל התנועות שקשורות לאזורים האלה, הם יפרישו, אני קוראת לזה, את התכונות שקשורות לעולמות האלו. זה כשאנחנו מחייכות, ושוב, גם זה תלוי איזה חיוך, כן? אבל כשאנחנו מחייכות נגיד חיוך נדיב. כזה מלוא הפבע הזה, אז אנחנו על הדרך בעצם פיזרנו את התכונות האלה. אם אנחנו מחייכות חיוך מאוד, נקרא לזה סגור כזה, מקובץ, מאונדס, אז אנחנו בעצם חושפות את הפער בין זה שאנחנו רוצות לשדר, שאנחנו חיכניות ופתוחות, אבל שאנחנו עדיין לא שם, לא מסוגלות. ואז הצד השני יפרש את זה, נכון, אנחנו שומעות את זה בתוצאה של חיוך מזויף. נכון. קמצנית כאילו בחיוך שלך. אז בכלל אני חושבת שה... הרבה פעמים הסודות האלה שמאחורי שפת הגוף, זה מחזיקים את הפער בין מה שאני רוצה לשדר לבין מה שאני משדרת. ואיפשהו שם באמצע יש דברים שלא הצלחתי להביא.

מדהים. את יודעת, גם אנחנו יודעים שנגיד תמונות של אנשים באפליקטה שהם מחייכים, באמת מחייכים, מגדילות ב-20% את החשיפה. זאת אומרת שאת הפניות האלה הן גדלים ב-20%, פתאום אני רואה המון המון פניות כששיניתי את התמונות למחייכות. ובכלל, אנשים נמשכים לאנשים מחייכים ושמחים, זה משהו שהוא מאוד ממגנט.

נכון, אני אגיד לך אפילו יותר מזה, כשהייתי שחקנית בתחילה, והייתי עושה כל מיני שערים, ותמונות סטיל זה עשיות של כל בני האדם, לדעתי, והיו המון סלמים שהיו אומרים לי, תפתחי טיפה את הפה, תעשי נטייה עם הראש, כל מיני הנחיות כאלה טכניות. וכשהיינו יושבים על התמונות, בסופו של דבר, אז היה איזה צלם אחד שהיה אומר לי באופן קבוע, את רואה שכשאת פותחת את הפה, מתרקח לך מבט. ואת רואה כשאת מתה את הראש, אז מתחיל חיוך צידי. עכשיו, הוא לא בהכרח... כלומר, הוא טכנוקרט, הוא כבר ידע איך לשלוט על התוצאה של התמונה, אבל מה שזה מספר לנו זה שכל שריר שלנו בגוף, בטח בפנים, יש לו השלכות. כלומר, זה לא רק אני מחייכת, אז השרירים שלי בלסת יזוזו, אלא באמת יש איזה חיוך שמתחיל להירקם בעיניים, והגבות נרפות וכו', וכו'.

וטורף.

זה מדהים, כאילו תוך כדי שאני מדברת, אני, את יודעת, ריצה את זה בראש ועוד מסתכלת על רגע מה קורה פה, איך אני נראית באותו רגע, זה סופר מעניין. ותגידי, יש לי שאלה שמעניינת אותי. אנחנו יודעים שאנשים שמשדרים ביטחון, הם מצליחים,

זאת אומרת, הם סקופים ומשדרים את זה ורואים את זה בצד השני, הם מצליחים הרבה יותר במציאת זוגיות וזוגיות בכלל. אז קודם כל מעניין אותי לדעת איך זה מתכתב עם מה שאת אומרת, והדבר השני, אנחנו גם יודעות שהרבה פעמים כשמתחיל הרגש, אז עולה פחד שאולי זה ייגמר ואולי הוא יעזוב אותי ואולי אני אחווה פה תחייה ונטישה, ואז הביטחון שלי יורד. ומעניין אותי המעבר הזה בגוף, באינטונציה, איך זה נראה בפועל שאני עוברת מביטחון, לחוסר ביטחון, כי הצד השני אוטומטית מגיב, הוא קולט שיורד לי הביטחון, ואז הוא גם מגיב אליי אחרת, אני פחות אוטראקטיבית, אני כבר אולי לא זו שהוא רצה בהתחלה, והתגובות שלו כלפי אחרות, ואז אני בעצם מקבלת אישור לזה, שבאמת יש מצב שהוא הולך לעזוב אותי, ואז אני מגיבה לזה, והלופ הזה הוא...

זה כזה דומינור, כן, אני עוד יותר חסרת ביטחון, אוקיי.

בדיוק. אז איך זה נראה? מה קורה בהקשר הזה של שפת הגוף, המימיקות, האינטונציה, החזקת הגוף?

תראי, בגדול, ההיגיון, מה שאמרת, ההיגיון אומר שככל שאני יותר בעלת ביטחון, אז אני אמשוך עליה יותר, נכון? זה נכון לגבי בני זוג וזה נכון לגבי הזדמנויות עסקיות וכולי. ממש. הסיבה לכך היא בגלל שככל שיש לי יותר ביטחון, אני הולכת רגע לא על הקיצוני בסקאלה, אני הולכת במקום האידיאלי, הברי. הברי, בדיוק. אז יש בי גם פתיחות. ככל שאני יותר בטוחה, אני פחות מפחדת להיחשף. ככל שאני מעיזה להיחשף, אני מקבלת יותר. אין מה לעשות, ההזדמנות נפתחות. בסופו של דבר, התנאי בתקשורת, כל תקשורת, זה חשיפה. זה התנאי. כאילו אנחנו, הפרדוקס הוא שאנחנו רוב הזמן, רוב היומיום, מנסות ומנסים למזהר חשיפה. כמה שיותר ישמור על עצמנו. ובעצם זה הפוך על הפוך. ככל שנחשף, כי אנחנו גם ככה נחשפים, ככל שנקבל את הגזרה, הזדמנו לנו יותר ויותר אינטראקציות והזדמנויות. אז זה לשאלתך הראשונה. עכשיו, לגבי הביטחון בכלל, יש הרבה שלבים בקשר זוגי. גם השלב הזה שאת דיברת עליו, שמתחילים להתאהב או להפתח רגשות, שאחר כך יש את השלב הזה של ההתחייבות, שעוברים לגגור ביחד, אחר כך יש את השלב... כאילו, יש הרבה מדרגות בדרך, ובסופו של דבר, אני חושבת שהעיקרון הכי משמעותי שאני יכולה לדבר עליו, בהקשר של כל השלבים האלה, הוא הגרעין שלו, הוא ביכולת שלנו לשלוט על הסיטואציה. עכשיו, כשאני אומרת לשלוט על הסיטואציה, אני לא מתכוונת לשלוט על אנשים, לא כזה. אבל לקחת את ה...

שליטה עצמית.

שליטה עצמית שתשפיע גם על מי שאיתי. כלומר, לקחת את המושכות לידיים שלי, אנחנו אוטומטית מאבדים ביטחון כי הצד השני אולי לא יהיה מעוניין בנו, כי פישלנו, כי יגלו עלינו ש. אתה יודעת, כל ה... אנחנו נחשפים במערומנו נורא לאט-לאט כזה בזוגיות. עד שמגיעה שלב שאנחנו אומרות, מי הרצה אותי ככה? נכון?

נכון.

כבר אין כאילו שום הגנות, אין שום... זה לא אלגנטי. עכשיו, בסופו של יום, אנחנו המשכות המדיים שלנו, תמיד. של כל אחד ואחד מאיתנו. וככל שאנחנו ניקח אחריות על זה, עליהם, אז אנחנו גם... יהיה לנו יותר שליטה על החיים שלנו. אני אתן לך דוגמה, אני מדברת כזה באיזה... אמורפי. אבל אם אני רוצה... נורא ברור לי מה אני רוצה לקבל מהבן זוג שני. כי זה הכי קל. אני רוצה שהוא יקשיב לי, בסדר? אני נגיד הולכת לעלות איזה נושא רגיש היום בערב, אני הולכת לפתוח איתו משהו, ואני רוצה שהוא כאילו יתמסר, אוקיי? אני בטוחה שהרבה יזדהו איתנו עם הסיטואציה הזאת, אני יודעת שזה לא טיימינג משהו ולא נושא מגניב, אבל זה מה יש. ואני באומץ הולכת לעשות את זה. עכשיו, הרבה פעמים אני בלחץ מזה. אני נורא בלחץ מזה שמה שקורה זה שאני מדברת נורא מהר, ואני גם, תוך כדי זה עושה מיליון דברים, כאילו אני בטלפון ויש לי את זה כי זה עוזר לי לתת להתגבר על המבוכה, ואני גם בקושי הסתכלתי לא בעיניים, ואני גם לפעמים יוצא לי כזה טון מאוד חד וחסר סבלנות, ובפועל, הבאתי, כל מה שהבאתי בלא מילולי, הוא ההפך מה שאני רוצה לקבל. אז בואי לא נתפלא אם הוא יידבק ממני. כי כמו שאת אמרת קודם, זה נורא מדבק. סביר להניח שהוא יאבץ עלינו די מהר, שהוא יהפוך להיות עצבני עוד לפני שפתחתי את הפה. ושהוא ייכשל במשימה, אוקיי?

הוא גם ירגיש שאני מאשימה אותו במקום רוצה בזכר הכול שהוא יקשיב לי.

נכון, ואני בכלל לא התכוונתי להשים, פשוט זה מעמד מורכב, את יודעת, אז אני מנסה להתגבר ולעשות את המקסימום, אבל אני יודעת טוב מאוד מה אני רוצה ממנו לקבל. עכשיו, העיקרון אומר, כל מה שאני אביא, ככל הנראה בלא מילולי, זה מה שאני אקבל. הלא מילולי הוא גם מאוד מאוד מדבק, והוא גם יש לו, מעבר לזה שהוא מדבק, יש לו השפעה מאוד מיידית. אנחנו, כמו שאמרת, כל הזמן עובדים עם פרשנויות. אז אם אני, נגיד, מבינה שקשה לי לעשות את המהלך הזה היום בערב, אבל נורא חשוב לי שהוא יבוא רגיש ומכיל ונוכח, ואני אעשה את כל מה שאני יכולה בשביל שבלא מילולי אני אהיה רגישה, נוכחת וכולי, זאת אומרת שאני אצטרך לעבור עוד הרבה יותר קשה, אוקיי? אבל אני כן אנסה לעט קצב, ואני אשים את הטלפון בצד, ואני אנסה לרכיח אפילו את הגוון הדיבור שלי, פחות לבוא חדה וטה-טה-טה, אלא יותר עגולה ורקה, ואני כן אישר מבט, ואני אעשה את המקסימום בשביל אני להקשיב. למרות שאני רוצה שהוא יקשיב לי, אני אעשה את המקסימום בשביל להקשיב. שגם פה יש המון טכניקות להקשבה, פעילה, אמיתית ועמוקה. אני ממש אעבוד בזה. אז קודם כל הגדלתי את הסיכויים שאני אקבל את מה שאני רוצה, ושאני אבסוטה. זה בפילטר האנרקסיסטי, אוקיי? אבל אני גם עוזרת לו להצלוח את המשימה, וזה בגלל שככל שאני אקח אחריות על מה שאני רוצה לקבל, להביא את המסרים הלא מילוליים של איך שאני רוצה שהצד שלי יגיב, אז אני מעלה את הסיכויים. עכשיו, זה נכון שזה לא תמיד פועל, זה לא מאחוז הצלחה. אבל זה מעלה את הסיכויים פלאים. את יודעת, אם יש אמהות לילדים, אז קלאסיים, הילדים שלנו, אנחנו יודעות את זה כבר, שזה עלינו, נכון? זה מה שאני מביאה, זה מה ש... כי יש לי אחריות הורית.

נכון.

לא צריכה לנאום איך אני רוצה שהם ידברו. אני צריכה לדבר כמו שהייתי רוצה שהם ידברו.

וגם אפשר מאוד קל לנו להבין את זה. זאת אומרת, כשאני יורד, זה נורא ברור לי שאחריות היא עליי, אני אהיה מבוגר אחראי, אבל בזוגיות למשל, מהרגע הראשון ועד שאנחנו 20-30 שנה ביחד, אני בכלל מבינה שזה עליי. אני תמיד אשמע, הוא לא מבין אותי, הוא לא רואה אותי, הוא כל הזמן עסוק בעצמו, מאשים אותי, או היא מאשימה אותי, מבקרת אותי, מחנכת אותי, לא מבינה אותי, אנחנו לא קולטים. את אמרת פה משהו אדיר בעיניי, שבעצם אם אנחנו נבין, שבסוף זה מתחיל בי, באיך שאני מביאה אותי, מדברת, מסתכלת בעיניים, עסוקה בו או במשהו אחר, לחוצה או רגועה, נעימה או נוקשה. הכול בעצם השתנס, זאת אומרת, בסופו של דבר, מה שאני אביא זה מה יהיה. מעבר לזה שיש מה שנקרא את נוירוני המראה, שבסופו של דבר הכל מדבק, מה שהאנרגיה שלי אוטומטית, 20% מנה עוברת לתד השני, אז גם אם אני חושבת שאני לא משדרת את זה, אני בעוד איך משדרת את זה. ובעצם מה שאת אומרת פה, אנחנו יכולים לשנות את כל הזוגיות שלנו, את כל בעצם מה שקורה.

נכון, ובמיוחד כשאנחנו מזהות שיש פה סיטואציה שאנחנו רוצות לעשות את המקסימום שהיא תצלח, ופחות להעמיד אותו, את הצד השני במבחן. חשוב נורא לשים לב, אם אני נורא רוצה שזה יעבוד, אז יש לי אחריות בדבר. ואם אני מכשילה אותו, אז באיזשהו מקום אני גם מכשילה אותנו.

נכון. נכון? וואו, אני חייבת להגיד שבאמת זה מרתק, ותוך כדי שאת מדברת, אני אומרת לעצמי, אוקיי, איפה נרשמים, ברד?

רגע, אני אגיד לך רגע עוד משפט אחד, שאני שומעת מלא, כי אני עושה המון ששנים של זוגיות, ובאמת אחד הדברים שחוזרים על עצמם זה, אני מגיעה לדייט, הגעתי לדייט, ולא הצלחתי לפענח אותו. אוקיי? מה אני עושה אם אני לא צריכה לפענח? אז אני... גם במקומות כאלה, אני לוקחת אותם אחורה, רגע, להפעיל יותר. את יכולה לספר לי מה את עבדת? את יכולה לספר לי איך את נראית? עכשיו, המוח כאילו שוכח את זה, מנגנון הגנה שכזה. הייתי רגילה. אז בואו נדבר על מה זה הרגילה שאני. כי ככל שאנחנו מבינות, אני חוזרת למה שאמרתי על הכול, את כל האינפורמציה שאנחנו מביאות, אז שם מתחיל תהליך השינוי גם עבור עצמנו וגם עבור הרפלקציה הזאת שדיברת עליה, השיקוף הזה או המראה.

נכון, ואת יודעת, אנשים באמת בטוחים שהם ממש ממש. בסדר, אני באתי הכי רגועה, הכי פתוחה, אני הכי הבאתי את עצמי, הייתי הכי חשופה, ואת יודעת, הרבה פעמים אפילו אני שומעת להם, אוקיי, זה חמרת. אמרות לי, אתה פגעת בי, באיך שאמרת, בעצם זה שישתמש בגוף שני. הוא שומע שביקורת האשמה חינוך לא יעזור כלום, זאת אומרת יש הרבה מאוד דברים קטנים, שאני בטוחה שפשוט הכי באתי אותנטית, הכי חשופה, אני רק לא שמה לב באיזה שפה השתמשתי, ועכשיו את מוסיפה לנו עוד את הדבר הענק הזה שנקרא, מה אני משדרת תוך כדי שאני מדברת, שזה...

תראי, בדייטים גם הרבה פעמים אני עשיתי מחקר גדול על רגליים, אוקיי? וצילמתי מתחת לשולחנות, ברים, שולחנות רגילים, בהסכמה כמובן. זה נורא מעניין כי הרגליים מדברות מאוד מאוד, אפילו אני נזהרת, אבל אני אומרת, יכול להיות שזה אפילו ההתחלה של הדיאלוג, הכל מתחיל ברגליים, בבסיס שלנו, והרבה פעמים אפשר ממש לעמוד את ה... אליהן הדייטי לך, לפי הרבע שעה, מה שקורה ברגליים בהתחלה.

רגע, אני צריכה להסבר. מה זאת אומרת, מה קורה ברגליים?

התיישבנו...

איך זה נראה? כאילו מה, אם סקלתי אותם, אם...

נגיד, אם אני ממש... אם נגיד אני... הם גם מאוד מאוד צמודות, ועם הרבה מתח ורגל על רגל, וביניהם אני תוקעת את כפות הידיים שלי, מה שגורם לכתפיים שלי לעלות ולייצר מתח במרכז הגוף שלי, הרגליים עצמן, בגלל שאין אחריות על הבסיס שלנו, השורש, תחשבי, כמו בעץ, השורש, אז הכל מתחיל שם. כמעט כל תגובה שלי תקבל הדים ברגליים. כאילו, גם אם נגיד אני זועמת בה הכל, אז יקרה משהו לרגליים. והפוך, גם אני מקובצת ברגליים, בפלא גוף תחתון, זה ישפיע על כל המערכת. הרבה פעמים בדייטים רואים את זה מיידית, כי זו סיטואציה כל כך חשופה, אז הבסיס שלנו מגיב בשניות הראשונות, וגם לטובה, הרגליים נפתחות, כיוון כפות הרגליים, תדמיני זוג שסיים דייט מוצלח, נעמד מחוץ לבית שלה, ורגע לפני הנשיקה או אחרי הנשיקה, לא משנה, משהו קורה בדרך כלל לכפות הרגליים, זה או שניפתחו טיפה, כמו כזה כאילו לכיוון העמידת בלט, אבל בעדינות, או שאני סגורות טיפה, פנימה. וזה גם עוד מסר לא מילולי שאני מבינה מהגוף שלי, כאילו אני יכולה לקרוא אותו. עוד לפני שאת צריכה להשאיר...

רגע, מה זה אומר בעצם? אם הם נפתחו קצת כמו בלט, אז מה זה אומר?

אז זה אומר שבתשתית שלי, בבסיס כרגע, בעומק, אני מספיק מרגישה בנוח או בטוחה לפנות מקום.

אוקיי.

ואם אני סוגרת אותם ככה טיפה פנימה, זה סימן שמשהו מבפנים עוד לא משחרר, משהו מתכנס פנימה, אני לתוכי.

אני עוד מתלבטת עליו.

או אני עוד מתלבטת עליו, או אני עוד... אני יש לי את המחסומים שלי.

אולי באמת אם אני בעניין שלו, אז אני מפחדת שהוא יגלה משהו עליי, שאולי הוא לא ירצה אותי, ואז אני נהיית נבחנת, אני קוראת לזה, לעבור מבוחנת לנבחנת. וכשאנחנו נבחנות, אז אנחנו לא נראות במיטבינו, בוא נגיד את זה ככה. אוקיי. טוב, אני חייבת להגיד שזה היה פרק מאלף, ובא לי לדבר איתך עוד שעה. עוד מלא מלא מלא דברים. זה היה מרתק. אני מבינה כמה בעצם חשוב שנלמד ונבין את העניין הזה של כל מה שהוא אינו מילולי, ולהבין כמה שליטה בעצם יכולה להיות לנו על הדברים, ואיך אנחנו יכולים בסוף להשיג את כל מה שאנחנו רוצים, גם בעזרת מה שאנחנו משדרות מתוכנו, בדיבור שלנו, באיך שאנחנו מדברות, וזה מדהים. אז אני רוצה להגיד לך תודה רבה. תודה שתספרי לנו איפה נרשמים, זאת אומרת, איפה אפשר לפגוש אותך ולקבל ממך עוד, כי זה ממש חובה לכולנו פה.

אז קודם כול יש את האתר שלי, שיש פה את כל הסדנאות וההרצאות וליבויים אישיים. ממש בקרוב אני משיגה גם חבילה של קורסים דיגיטליים, כי מסתבר שאנשים רוצים קורסים דיגיטליים, אבל בגדול אני מרצה פעם בשביל חודש לפחות, הרצאה פתוחה לקהל הערכה, ויש לי סדנאות שרצות כל הזמן, אז הכל מופיע באתר או באינסטגרם.

מדהים, ואנחנו נשים כמובן אצלנו גם את הכישור לאתר וגם את הכישור לאינסטגרם, והיה מדהים, תודה רבה.

תודה גם לך.

אנחנו נתראה בפרק הבא של מדברים זוגיות מעשית. ועד אז, עקבו אחריי באינסטגרם, adarzohar1, ושתתו

קצת באתר שלנו, יש שם הרבה דברים מעניינים.

המרכז הזוגיות מעשית, adarzohar.com. מחכה לראותכם. ביי.