(האצטרובל הכחול)פרק 17 - איך משפיעה הטכנולוגיה על הזוגיות שלנו עם יעל מן שחר

שלום לכולם, וברוכים הבאים לפודקאסט מדברים זוגיות מעשית. בכל פרק נדבר על זוגיות מנקודות מבט שונות ומעניינות, ותקבלו ידע וכלים פרקטיים שילבו אתכם בדרך לזוגיות שאתם מאחלים לעצמכם. אני אדר זוהר, מנכה למרכז הזוגיות מעשית, ואני שמחה ומתרגשת שאתם איתי כאן.

והיום איתנו יעל מן שחר, שאני סטוקרית שלה, ואני בטוחה שגם אתם. יעל היא הבעלים שלה, היא צטרובה לכחול, וכבר רק מהשם הזה מעניין אותי לשאול אותה, מה זה? אז היי יעל.

היי, את יודעת, זה בדיוק הרעיון של לתת שם לחברה, שאנשים ביצר הכופי שלהם אומרים, אני חייב להבין מה זה או למה זה, ואז בכך מתפתח הצליחה.

גדול. אז יעל, ברוכה הבאה, ואיזה כיף שאת פה.

וספרי עוד פה.

מה זה הצטרוב על הכחול?

זה בעצם, זה סמל, מה שאני מקווה לימים, אולי זה יהיה כמו שיש לאפל את הסמל של התפוח עם הביס, התקווה הגדולה שלי שזה יהפוך להיות הסמל לצריכה מודעת ובריאה בעידן טכנולוגי, צריכה של טכנולוגיה. כי אין כרגע משהו, גוף שבאמת חרט על דגלו את הדבר הזה, ואני רוב מקווה שאנחנו נהיה הראשונים בארץ ובעולם.

נכון, ואת יודעת, כל פעם שאני חושבת על השפעה של טכנולוגיה על החיים שלנו, או השפעה של טכנולוגיה לזוגיות שלנו, את עולה לי בראש, אז לגמרי...

אולי זה הייתה המטרה.

בדיוק, אז לגמרי...

התשובה הכחולת זה באמת למדתי מסד גודין, שהוא בא, הקשבתי למון הרצאות שלו, הוא סוג של האגור בעולם השיווק, סד גודין, שלא תצטרכו להעביר את ההקלטה אחורה, מה היא אמרה, איך קוראים לו? והוא אומר, פרס גולה, כאילו, תיקחו איזה שני אלמנטים, תערבבו אותם ביחד, וזה פשוט מפתח לאנשים למוח, גם אם הם הרבה פעמים פוגשים אותי, אנשים, שאפילו אומרים לי על ההרצאה שלי, שהם לא יודעים שהם מדברים עם המרצה. הם אומרים, כן, הייתי פעם באיזו הרצאה על אומנות הקשב וזה, והוא מספר לי על ההרצאה שלי. אני אומרת לו, היא במקרה, היה לה הצטרובה על כחול, כן, כן, עם הצטרובה על כחול וזה, זאת אני.

גדול.

באמת, לא, היא לא היה לה כזה קרר, זאת אני.

אמרנו שאת לא משתנה, אז אולי אסף תפורך.

אבל הנה, את רואה, לא מזהים אותי, אני לא משתנה, אבל לא מזהים אותי. אבל טוב שכך, האצבע הכחול הוא לפניי. אני משרתת אותו ואת המהות שלו, וזהו.

מדהים, ולגמרי, את משרתת אותו מדהים, ואני

חייבת להגיד שאני חושבת שאת פורצת דרך במקום הזה, ובעידן שלנו זה סופר חשוב,

והיום אנחנו הולכות בעצם לדבר על השפעת הטכנולוגיה, על זוגיות, שזה פשוט עולם כל כך קריטי להיכנס אליו ולהבין אותו, כי אני אישית רואה כמה הטכנולוגיה היא בעצם הורסת לנו את הזוגיות, אפילו הרבה יותר ממה שאנחנו מודעים אליו, זאת אומרת, וזה משהו שמאוד מאוד מעניין אותי לשמוע אותך מדברת עליו.

את יודעת מה, אחרי כל כך הרבה שנים, כמעט עשור, שאני חוקרת את התחום של השפעות הטכנולוגיה על המוח, המסקנה הבלעדית היא קצת מאייפת, היא קצת כזאת נשמעת פוליטיקלי קורקט וזה, אבל היא נכונה. שום דבר, לא זוגיות, לא הורות, שום דבר הוא לא רע או טוב בגלל טכנולוגיה, כי זה איך אנחנו צורכים אותה. אני אסביר, אם למשל את תעברי נגיד את ההכשרות שאנחנו נותנים פה, ותלמדי להיות צרכנית חכמה של טכנולוגיה, אני מתחייבת, ברמת הצ'ק חתום, שהזוגיות שלך בהכרח תשתפר בגלל השפע הטכנולוגי. אבל כרגע זה לא המצב.

אוקיי, אז קודם כל כבר סקרנט שוב, כי את יודעת, הדבר הראשון שעולה לי בראש זה הטכנולוגיה הורסת את הזוגיות שלנו, או את הילדים שלנו, או כל דבר, זאת אומרת, אני אומרת, תודה לאלה, תודה לטכנולוגיה, איפה היינו בלי, ואגב, כמו שסיפרתי לך ככה, בחדרי חדרים, אני וטכנולוגיה, זה לא באמת חברים טובים.

גם אני, גם אני.

שזה עדים אותי, זאת אומרת, בוא יעל, מנשחר, טכנולוגיה, זה הולך ביחד.

את יודעת מה? זה החלק הכי רע בתפקיד שלי ביום-יום. עכשיו בדיוק גם באתי מאולפן טלוויזיה ויש לי פינה שם, שאני מסבירה איך להתחבר עם טכנולוגיה, אבל ברמת...

מה קורה?

אני בעצמי לא בטוחה איפה עושים, איפה הכפתור של מה. ואני מרצה על הפסיכולוגיה של זה, לא על איך זה...

מדהים, אני חושבת שזה עושה לי טוב לדעת שאני... בטח. אם את לא, אז אני לגמרי...

זו גם אמירה, זו גם האמירה של הפינה, שאני באה ואומרת לאנשים, אתם לא חייבים להבין בטכני, מספיק שתבינו את ההוליסטיות של הדבר ותדנו מהשפע. אבל אני אתן לך דוגמה אחת, כי את יודעת מה מאזינים היום, אם זה גם משהו שאני לומדת, קשב, של אנשים בעניין טכנולוגי, והם כמה דקות לתוך הצריכה של התוכן, הם רוצים כבר להרגיש שמקבלים פרס. פרס ידע, זה נקרא פסט אינפו. זה קצת כמו שאת מחכה למקדונלדס ותחכי עשר דקות עד שארוחת היא מוכנה, זה מחדל. אז כאילו אנשים רוצים, תני לי צ'יפס בינתיים עד שתגיעו לעיקר, אז הנה, ניתן לכם. אמרתי, טכנולוגיה בונה, טכנולוגיה הורסת. אם את בזוגיות או דעות קוליות משתמשת, את בזוגיות...

אני לא סובלת לדעות קוליות, אז אנחנו לא משתמשים.

מנסים אותך במחלקה של הלא סובלים.

אבל כולם משתמשים, וגם כשהם שולחים אליי, אני נושמת לפני שאני פותחת את ההודעה הקולית הזאת.

אז תראי, בגדול וואטסאפ היא תוכנת מסרים, זה הייעוד שלה להעביר מסרים, ולא מסרים שהם בחשבתי לאן הזוגיות שלנו הולכת, ואני רוצה רגע לספר לך מה חשבתי. אז מה שאני באה להגיד, זה שאם את שולחת הודעה קולית לבן זוג שלך, ויש שם איזשהו מסר כמו, אל תדאג, אני חוזרת היום מאוחר, אני הולכת עם חברה שלי לכך וכך, הוא שומע בקול שלך שאת נינוחה, שאת זה, זה דווקא יתרון. אבל, אבל, אם בני זוג צורכים אחד את השני במהירות של אחת כפול חמש, נקודה חמש או שתיים, זה בדיוק להשתמש באותה טכנולוגיה, רק בצורה לא טובה. כי את לא יכולה לשמוע מישהו שאת חיה בתוך הטוסיק שלו במהירות כזאת. זה משפיע אחרי זה על המרחב שאתם ביחד. פתאום את לא יכולה לסבול את האיטיות שבה הוא מדבר.

וואו.

זה קורה, אגב, למעצמו. אני חייבת להגיד, טכנולוגיה משמינה ברחאות, גם ככה הטכנולוגיה לוקחת אותנו למקום כזה של בני אדם מגיעים עם כל המגרעות שלהם, וה... תני לי רגע לחשוב, ואנחנו... בזוגיות זה מקום רגיש. גם ככה קשה לנו לקבל את החסרונות לפעמים של בני אדם. תגידי לי, אתה מומחין? אז אל תשתמשו בטכנולוגיה לא נכון, ואז הזוגיות שלכם תהיה יותר טובה. כן, הודעות קוליות שאתם רוצים להעביר מסר של רגיעה או אהבה, לא לעשות אחת כפול, נקודה חמש או שתיים.

מדהים. תגידי, זה נכון בכלל? זאת אומרת, אם אני שמעת את הילדים שלי או את העובדים שלי?

כן, זה נכון למעגלים קרובים. את צריכה למפות לעצמך מי הם המעגלים שאני הכי הרבה מדברת איתם במהלך היום, אפילו אם אפשר, להשקיע בגלגל אחוזים. הוגה, איך זה נקרא? פאי כזה, נכון? כן, גלגל אחוזים. בסדר, אם אפשר. ואז את אומרת, אוקיי, בעלי אני מדברת בערך, נגיד, מכל המילים שאת יודעת, דיברנו על דוקטור יעץ יקיר, אז היא אומרת, נשים מדברות פי שלוש מילים מגברים במהלך יום, 21 אלף מילים. אז בואי ניגש לטבלת אקסל שלך, אוקיי? זה שיעורי בית, אגב.

אוקיי, עניין.

21 אלף מילים את מדברת בממוצע ביום. כמה מתוכם זה עם בעלך? כמה מתוכם זה עם הילדים שלך? כמה מתוכם זה עם קולגות שלך, ואתה מפיא את זה, אלה שמקבלים נתחים שמינים, תנסי, אני לא אומרת על, אין דבר אצלנו כזה אסור, תנסי להגיע למצב שאת לא שומעת אותם באחד כפול חמש, גם אצלנו פה במשרד זה חוק, כאילו אנחנו עושות, איך זה קשה לפעמים, אבל אנחנו עושות אקסטרה מאמץ להקשיב בסבלנות לאחד. את יודעת, זה זוגיות, לא?

בואי נבין שנייה רגע בכלל מה העניין. זאת אומרת, למה אנחנו כאלה חסרי סבלנות? והאם זה קשור בכלל להשפעות של הטכנולוגיה? כי אני מרגישה שהכול נהיה מהיר. ממתי נהיינו חסרי סבלנות לשמוע את קצב הדיבור של מי שאיתנו?

אז תראי, בדומה אלייך, גם אני זכיתי לעבוד, ועד היום אני עובד בצמוד לדוקטור ליאטה קיר, שהיא ביולוגית שפתחה בפניי את העולם של ההורמונים. אז אני לא רוצה לפרוס בפניכם את כל התורה, אני רק אגיד שיש לנו אוקסיטוטין, אדרנלין, דופמין, קורטיזול, סרטונין ומלטונין. אלו פחות או יותר ההורמונים שנמצא היום מחקרית, שהם הכי מגיבים לשפע הטכנולוגי. הן גם, עכשיו, תרוכי, שאנחנו סתם מדברות, גם אם היינו יושבות פה בחצר, ההורמונים האלה היו זזים, בסדר? יופי. עכשיו, כשאת צורכת דברים בדיגיטל, יש ניפוח של אדרנלין ודופמין, שזה אדרנלין, את יודעת, כולם יודעים, אדרנלין זה אדרנלין, ודופמין זה הורמון העונג. מה הבעיה? שברגע שאת חיה בבוליום גבוה של ההורמונים האלה מנופחים אצלך בגוף, אז פתאום דברים שזזים לאט או מסרים עמוקים, ספר, כל הדברים שאתה צריך להיות רפואי בשביל להכניס אותם לגוף, אין כניסה. תדמיני אותם, מייצרים כמו איזושהי חומה בינייך לבין העולם, מלא דופמין ואדרנלין, כאילו חומה. אי אפשר. אי אפשר. אלא אם כן, זה באותו תדר. אומרים לך, בואי תכנסי רגע שנייה ל-IMAX, אני רוצה להראות לך איזושהי פרזנטציה, 360 מעלות עם צבעים מטורפים, זה בסדר. כי זה עובר את החומה.

אוקיי, זה מעניין מה שאתה אומרת, כי בעצם זה גם מסביר לי למה אנשים

מאוד אוהבים היום שורות תחתונות, ומסרים מהירים, וקצת אינסטנט כאלה, זאת אומרת, ואתה רוצה שנייה להיכנס איתם לעומק, ואנשים מאוד רוצים רגע איזושהי שורת מחץ, שורה מהירה, וגם כשזה קשור לזוגית, זאת אומרת, כשאני רואה אפילו בקליניקה הזוג יושב, והיא מתחילה להסביר,

או הוא מתחיל להסביר, הם רוצים...

אוקיי, אז מה אתה רוצה להגיד בזה? מה שורה התחתונה?

אילו הייתי יכולה, קודם כל אני באמת אוהבת שאנשי מקצוע כמוך מגיעים אלינו, יש לנו קורס שארבע פעמים בשנה, שנקרא אימון צריכה דיגיטלית, אנחנו מסבירים לכל אנשי מקצוע, מה אתם צריכים, השתלמות, מה את צריכה לדעת בהקשר של מה שאמרתי עכשיו, דופמין ואדרנלין, מתי זה משתחרר, איך, מה עושים כשמגלים שיש אוברדוס וכולי. ואז כשאת יושבת בטיפול כזה ואת רואה ש... אז את עוצרת, רגע, ואת אומרת, שאלון צריכה דיגיטלית בבקשה, כמה פעמים אתה רואה, מה אתה רואה, אם אתה רואה בלילה, מה אתה רואה, האם אתה משתמש בהודעה קולית, האם זה כפוש 2, אתה שומע, ואת מנסה רגע להבין, מהר מאוד, אצלנו זה לא ניתוח, מהר מאוד את מבינה, האם יש פה חומה של דופמים ואדרנלים מולך, או לא. ואם יש, את צריכה להכניס את זה לשיקול של הטיפול. כי הוא כבר עשר דקות לתוך הטיפול, אם אין אקשן וזה לא זז מספיק בביט, הוא חווה חרדה. הקורטיזול פתאום מתעורר ואומר, בוקר טוב, קראתם לי? כי האדרנלים ודופאמין לא קיבלו את הסף שלהם, אז החלטתי לבוא לעזור. ואין לך הקשבה. אין לך חלה ואין הפתמה במצב כזה. צריכה לקחת את זה בחשבון.

אוקיי אז קודם כל הנקודה שרשמתי היא סופר מעניין וחשוב ותגידי, במחקר שלך לאורך העשור האחרון שאתה ממש בתוכה, לעומק הדבר הזה, מה בעצם גילית על הקשר בין טכנולוגיה, זוגיות, ההשפעות של הדברים, מה הדברים המעניינים, המשפיעים, ככה, את יודעת, אם אני מנסה לקחת את כל הדבר הזה ולהכניס עשר שנות מחקר...

אפשר, אפשר. מה זה פסט אינפו? הרגע דיברנו על זה, אם את לא יודעת. להכניס מחקר של עשר שנים בשתי דקות, אז את צריכה לעבור איתי תהליך שנקרא אימון קשב, וללמוד איך לקבץ מסרים, כמו שלומדים לקבץ קובץ במחשב?

כן, לגמרי.

זה הישרדותי חיים שלי, אם את פוגשת מישהו עם חומת אדרנלים ודופמין, לא יכול לך לספר לו איזה עשר דקות מה את עושה.

ממש. אני איתך, אגב, אני גם מאוד אוהבת שאנשים מצליחים לקבץ, ועובדת על זה לגמרי על הקיבוצים האלה בעצמי, אז ספרי לי רגע, אז בואי נקבץ, מה ראית?

בואי. נעשה קומפרס. אני חושבת שאני... זה לא הטבע שלי, אבל אני אתחיל עם הרע. גם כי אני מסתכלת על הזמנים שלנו, של הפודקאסט, ואני אומרת, צריך לפמפם טיפה את ה... איך נקרא, האנדרופינים שהרגע דיברתי עליהם, אז אני אתחיל עם מירה. המגדלה מתעוררת, אני מקשיבה. אז ככה, לצערי הרב, אחד ההורמונים שאחראים בכלל על זוגיות, שאחראים על הדבק, מה שלוקח בין אדם אחד ובין אדם שני ומחבר ביניהם, הדבק של האנושות נקרא אוקסיטוצין. הורמון מדהים, אני ממליצה באמת לכולכם, אחלה, שקודם כל שפו ענק שאתם עוצרים את החיים ומקשיבים לתוכן. ברבו, באמת. אבל מה עם העמקה? מה עם קצת מעבר להקשיב ולעבור לפודקאסט הבא? תעמיקו, תלחצו בגוגל, אוקסיטוצין, או תראו סרטון מדהים, הדבק של האנושות. והוא, ממש כמו כל מיני חיות בטבע, נמצא בתהליך הקטע, לא פחות מזה. ואני בטוחה, אגב, תשתכרי את השיחה הזאת, שהיא משהו ממש משמעותי, היא לא יקרה פה, שנתיים, שלוש, לכל היותר יהיה פה איזושהי הכרזה על איזושהי מגפה שפורצת בגלל שהדבר הזה נמצא פחות בדם. ומה אני מתכוונת...

רגע, מה זה משהו משמעותי כשאת אומרת? משהו משמעותי שכאילו לא יאפשר את הדעיכה

שלו נגיד אנחנו נצליח להתפרסם כאילו בסוף אני בסלו מובמנט אני לא מאפשרת כל כך מדי חברתית פה בעסק אני משחררת מעט מאוד דברים ואנחנו מתקדמים מאוד לאט ואם אנחנו נצטרך לפרוץ ולהיכנס יותר, אנחנו בבתי ספר, כבר פריסה ארצית, וגם קצת ליהודי ארצות הברית, אני עושה עד חודשיים עכשיו לקנדה, לקדם את ההיסטורבל שם. אם נצליח להגדיל את המס החשיפה שלנו, אני בטוחה שזה יציל את המצב. סליחה על ההעירות, אבל אני בטוחה.

לא, אני איתך, אני אעזור להפיץ את הדבר הזה.

יפי. הילד טובה, ככה אנחנו מגייסים אנשים כחולים וצובעים אותם, ממש כמו המלכה של אליזה ברזול, אני צובעת אותך בכחול.

לגמרי, הנצל את זה שאת לא במדיה ואני במדיה...

לגמרי, לגמרי, אני לא במדיה אפילו מהמקום המבקר, אני לא במדיה ממש מסיבות אחרות, שזה אגב שיחה נפרדת בפני עצמה. אני לא אנטי. עכשיו אני אשאל את השאלה, מה קורה לאוקסיטוצין? תראו, באופן עקרוני, בואי נלך מאה שנים אחורה. אני ואת רוצות לפגש, אני ואת רוצות לדבר, אני ואת רוצות לחשוב רגע על רעיונות לפודקאסט. איך אנחנו יכולות לתקשר? מתני לי את כל הפרפצים בפניי את האופציות. אני מקשיבה.

אני באה אלייך על סוס, שולחת לך עם יונה מכתב.

איזה מקסימה יונה, יש שם כבר דואר עם מעטפה ובול. מאה שנים.

אז מעטפה עם בול וחותמת, שהגיע אלייך מכתב, או מברק שהגיע אלייך. את יודעת, אולי ברכבת מצליחה ככה להגיע ולהתפגש.

נכון, ואם היינו רוצות ישיר, בלי לכתוב, בלי זה, מה האופציות שלנו?

תקשור.

כן, אז פייסטו פייסט, דארלינג. יופי, זאת הייתה התקשורת היחידה, אם אנחנו רוצות, ממש בזמן אמת. פסט פורוורד, אנחנו מתקתמים מהשנה, היום, אם אני רוצה בזמן אמת להחליף איתך מידע, מה האופציות? תרקי לי איזה ארבע.

היום הוא רצף אינסטגרם, כאילו כל מה שקשור ל...

בוא נגיד מדיה חברתית ונסגור את הפינה הזאת.

מדיה חברתית, טלפון אני מתקשרת אלייך. אני לא מגיעה אלייך, שולח לך מייל לתקשר איתך. פיזית אני לא מגיעה.

נכון. וגם טלפון נתני לי לחדד פה.

כבר בקופיסה. אני בוא נגיד, כשאני רואה את הטלפון שלי מצלצל, אני תוהה אם זה לא שליח, למה מישהו מתקשר אליי?

חד משמעית, ואת לא לבד, המחקרים בארה״ב כבר התחילו לפני, כמעט עשור, דוקטור לארי רוזה מאוניברסיטת קליפורניה עוקב אחרי הנושא הזה, והוא מראה כל שנה, הוא מפרסם את הנתונים, רואים את ההחלפת תקשורת. זה, אגב, לא נורא, זה אבולוציה, פר אקסלנס. כמו שאבא שלך יגיע, תלכי ברגל, מה, שאני הייתי צעיר, הלכתי ברגל, אבל אבא, כפרה, יש לי מכונית, למה שאני אלך ברגל? אותו דבר עם תקשורת בין-אישית. למה לכל ארוחות שאני ואת ניפגש ונישב עכשיו ונקריא פודקאסט שאנחנו יכולות לעשות את זה ב� למה? בואי שנייה, קריא את ה-100% תקשורת שהייתה לפני 100 שנה, בואי נגיד, דיברנו, נגיד אנחנו חברות ממש ממש ממש קרובות, גרות לא רחוק אחת מהשנייה, כמה שעות היה לנו, בחודש היינו 50 שעות מדברות. עכשיו אנחנו במנהרת הזמן, להיום. לוקחים את אותם 50 שעות שהיינו מדברות, ועכשיו מפזרים אותם קצת בוואטסאפ, קצת בטלפון, בכל זאת חברות. קצת זה ועוד איזה 10 שעות פרונטלי. יופי.

בואנה, יש לך חברות טובות.

כן. הם ישמעו את זה, הם יתפוצצו מצחוק. יופי. מה קרה? מה היום המחקר מראה? וזה היה בעיניי התקליט ששינתה לי את ה... הרבה את המסלול שאני צועדת בו, שאנחנו לא מגיבים באוקסיטוצין, הורמון הדבק, שזה מסך. את כן גורמת לי לצחוק, אני כן מחייכת אלייך, אבל זה דופמין בעיקר שמשתחרר כאן. אוקסיטוצין ישתחרר רק אם נגיד, תגידי לי פתאום, את זוכרת שפעם היינו שומעים נגיד, מייקל צ'קסון וגנזן רוטס בחדר, ואת שולחת אותי לאזור ההיפוקמפוס, ואני פתאום מתחילה להיזכר במשהו? אז הוא שמה לי מוזיקה של איזה שיר שפעם ממש אהבתי, אז השתחרר אוקסיטוצין. אז משתחרר אבל 0.08.

ואם

אנחנו ניפגש פנים אל פנים, וגם אז תשמעי לי את השיר ואנחנו נדבר ונצחק, מה שיקרה זה שפתאום ישתחרר 80 אחוז אוקסיטוצין. כלומר, פי 100. יש איזשהו יחס שאנשים בכלל לא מבינים אותו. קולטת?

מה

זה אומר? טורף. אז אנחנו אומרים שאם אנשים הלכו לאיבוד במספרים, אני אעשה לכם את זה יותר ברור. לא משתחרר. בואו נקרא לזה 0.08, זה כלום. בואו נחליט להבין שאני ואת מדברות במסך, או תקשורת שהיא לא פרונטלית, לא משתחרר. לא משתחרר. אז האם יש לך היום ירידה באוקסיטוצין, אם את לוקחת המטאקמטיקה הזו? קחי את זה לזוגיות, קחי, אני מורשה לך, קחי את המידע הזה, שים אותו על הכתף וציץ עדי לעולם ה... ואת יודעת

מה מדהים בעולם הזוגיות, שדוקטור ג'ון גוטמן פרסם עכשיו מחקר, שממוצע שאנשים מדברים בשבוע, שזוג מדבר בשבוע 35 דקות, זאת אומרת, בשבוע שלם, אנשים שחיים ביחד מדברים שלושים וחמש דקות וכשהם יושבים ביחד הם תמיד עם מסך ביניהם או רוב הזמן אולי בערוכות שישי לא וכשאני צופה בזוגות הרבה

פעמים אז מה שאני רואה, שכל אחד יושב בקצה אחר של הספה, מול מסך, ואין כמעט מגע, והתקשורת היא מינימלית, ואז בעצם מה שקורה, שיש התרחקות, את יודעת, אני אפילו רואה את זה לאורך השנים, אני כבר עושה את זה די הרבה שנים, את מה שאני עושה ופוגשת, הרבה מאוד זוגות, ואני מחוקרת את התחום הזה לעומק, ואני רואה אפילו מ-2009 כשהתחלתי לקבל זוגות, עד היום, שיש ירידה וקיום יחסי מין משמעותית בין אנשים, שאולה לדבר על מזגן. הדבר הזה גורם, את יודעת, להיות בפחות כזוג. היא יקירתי,

גם אם את רואה נטפליקס, אז הסטטיסטית, את תמיד תראי, בין 20 ל-40 אחוז יותר ממה שאת מסוגלת לראות. מתחילת, הכוחות, את נשארת עם כיסמים מול המסך, ואז את הולכת למיטה שאת כבר מרוסקת פראקסלנס, ואז בואי נראה אותך מתחילה משגל כשאת במצב כזה, בהצלחה. לא יקרה. אז יש לך מדרגות, בואי ניתן לזה תמונה. זה מדרגות. זה מתחיל מזה שאנחנו אוכלים אחד לשני את הראש במהלך היום. Walking, fucking, talking. כן? כל הזמן. מאמי, ראית את זה? כשאליח הביא לך את זה? יש לי חברות, שכמו מסה אנתרופולוגי, שלפעמים אני עושה אתן באוטו, בין בדיבורית, כאילו, בנסיעה של חצי שעה, היא התקשרה לפני שיצאנו, להגיד לו, אה, מאמי, תקשיב, ישרתי לך, או שהיא כתבה לו, ישרתי לך משהו לאדם הזה, תגיד לי אם זה... הגענו לאירוע, היא עורפה מין שהוא הלך, את לא יודעת. אני אומרת לה, אלוהים ישמור? מה, אי אפשר... אי אפשר לא לבדוק מה קורה איתו? אי אפשר לא להשאיר לו? אני באלם. אבל אז גיליתי שזה צריך כולם. אנחנו מכירה את זה על מה אני מדברת? לגמרי, וזה

קשור לשליטה שלנו, ואם סיפרתי לך בהתחלה לתודעות, אז אגב, כולנו נהיות תודעת מנהלת פר אקסלנס, אמא ומנהלת שלו, כי מה קורה? אני לא סומכת, אני לא סומכת שאם אני לא אגיד ולא אעשה ולא אגיד איך לעשות, אז שום דבר לא יקרה. אנחנו... יודעת,

אנחנו

גם לא רוצים לפספס, צריך טק טק, נכון? בואי שלא

יהיה טעויות, גם אני... בדיוק. כזאת, כן, כאילו, שברור, אני לא... לרגע, אם אני עכשיו לשוחח תעודה, אז אני יודעת שזה כנראה לא יקרה. בסדר, אבל אני לומדת לשחרר גם במקום הזה. אוקיי, אני

לוקחת סיכון גם, ורוב האנשים לא מוכנים לקחת סיכון, כי מבחינתם, מה קורה אם הדבר הזה לא ייעשה, תהיה שרשרת של טעויות, נכון? ואנחנו לא רוצים לחיות עם השרשרת של הטעויות. אין כמו

ילד שמגיע לשבועות עם חוצה ועודה. בוא בדיוק,

וזאת שהילדה שפספסה תעשה על החוג או שפספסו פה, ואז לאן הדבר הזה? הוא רק הולך ומייצר לנו לופים של ריבים ושל עניינים והתחת האשמה, אז אני כבר מעדיפה לקחת את השליטה לידיים שלי ולוודא 17 פעמים שהוא לקח ועשה והביא ואסף. אז מה

בעצם, אגב, אם אנחנו כבר, אני אפוכת את היוצרות ואני אשאר אותך בטקן המרעיינת, מה אני מורה לעשות? לא לוודא ולקחת את הסיכון שהילד יעלה עם חולצה ורעודה לעשייה של שבועות? אבל כן,

כי בוי, הכל בסוף זהבל אבלים, ומי שישמע. אני חושבת שיש הרבה יותר הרס בזה שאנחנו לוקחות את כל הידיים שלנו, ומייצרות שליטה בהכל, כי אז בעצם מה קורה? אנחנו מסרסות את הצד השני, הפסקנו לתת לו את האפשרות לחשוב בעצמו, לעשות בעצמו, ואז הוא הופך להיות ילד, במקום מי שאנחנו רוצות שהוא יהיה. אני חשבתי

שהוא ילד ככה הוא מגיע, עכשיו אני מספרתי שאני הופכת אותו לילד בדיוק בדיוק

בסוף זה אנחנו ומה העניין שאחר כך כאילו אוטומטית זה פוגש אותנו חזרה כי כאילו מה קורה ילד לא מחזר אחרי אמא שלו נכון אז אנחנו לא מקבלות חיזור ואנחנו לא מקבלות הקשיפה והוא רוצה לספק את הצרכים שלו, ואנחנו... לא, בסדר,

אז לא יהיה חיזור, אבל לפחות הילדים יחיו, זה גם משהו. אז וי,

את לא מדברת על יחיות, הוא דיברת על החולצה הברודה או הלבנת, מבינה? אנחנו בסוף,

בסוף, בסוף... הבנתי, אז זאת אומרת, מה חשוב באמת, תקשיב, כאילו, אל תשכח לשים לו מים בתיק, כי אנחנו לא רוצים שהוא ילך עכשיו למגרש פה בלי מים, נגיד, קצת זה חשוב. פספס תעשה

אז, וואו, יש חוג עוד 365 ימים בשנה הזאת. כאילו, את יודעת, אני אומרת, שנייה, בואו נבדיל בין אבל אבלים וירק ובל יעבור. מה באמת חשוב? על זה תנהלו, השאר יאללה. דן, אני

חושבת שאת צריכה לקחת את עצמך, להספוך את זה להפכה ופשוט לטוס מהר לרחבי הארץ ולפזר, כי כל בן אדם שאני אישית מכירה, ואין, לא שווה אחד, אין שווה, במקרה הזה עשרת אלפים, ועולם סביבי, כל מי שמכירה, זה כל היום תזכורות ובדקת, ראית ששלחתי הודעה כשאני יוצאת, שישים לב, ואחרי חצי שעה כשאני כבר הגעתי לעבודה, האם ראית. ואז איזושהי

אנושות שהיא מנהלת ברמה כזאת, כאילו הוא עובד שלי, בסדר? ובדרך כלל זו אישה מנהלת. בואי, לא ראיתי גבר שמנהל ככה. אז תגידי, לאן הגיע בזוגיות? בא לך אחר כך לעשות איתו סקס, לבוא ללטף, לחבק, לנשק? את לא עושה את זה עם העובדים שלך, נכון? אז באיזה הקשר פתאום הדבר הזה יקרה בזוגיות? אבל... בואי רגע, נחזיר את זה למקום... אוקיי, בסדר.

אבל תראי

מה קרה. אני יכולה

לדבר פה בלי סוף, ואגב, אפרופו. שזה חשוב,

אצלך אחריי לעשות מונולוג. להפיץ את

זה, להפיץ את זה בדיוק כמוך, ולרוץ בהרצאות ברחבי... אני אומרת,

תעשי לפרק הזה רפלקציה, וכאילו שווי, תקניתי עוד 20 דקות של איך נראית מציאות שבה אני לא קולפ. חמש שניות שהולכת הודעה ומתקשרת. תראו כמה ממוצע שיחות יש לבעל. 35 הודעות ביום רק מנהלתי. זה חולה, אבל עזבי את זה. נוצר מצב שאנחנו כבר מגיעים בערב הביתה. כבר זהו, סיימנו להשקיף את הידי מישור נגיד, או אפילו גם בלי ילדים. אין למה לדבר. אחותי, שמעתי כבר הכול לאורך כל היום. אני יודעת שהוא דיבר עם זוהר, אני יודעת שהוא פגש את הזה, אני יודעת שהוא העביר את ה... כבר באמת אין... אגב, תעשו ניסוי, ניסוי דיטוקסיק, מגניב, זה ניסוי זוגי, חבר'ה, שממש כיף לעשות איתו, לעשות אותו, ומה שאתם צריכים לעשות זה פשוט להכריז על 48 שעות שבהם אתם, מה שנקרא דממה תלכות כמו בצבא, רק עולים מול קודקול ב-SMS, רק אם באמת יש איזה עכשיו באמת ירד ובא לעבור, גם כדי להוכיח לעצמכם לאיזה טירוף נכנסתם. לפעמים האוטומט של החיים הופך לדיפול, לא טוב. לא טוב. ותראו מה קורה אחרי 48 שעות. אני רואה איתה מישהי שמקשיבה לנו, באה לבה, אמר, מאמי, שמעתי עכשיו הפודקאסט. מאמי, תפסיקי לשמוע פודקאסטים, זה דופק לך את המוח. 48 שעות עדממה, מעכשיו. ממש, ותראו מה קורה. חודש שזה יהיה ניסוי הכימיותר, חודש שנה חיים. את מדברת

48 שעות עדממה דרך הטלפון, או בכלל, ניסוע ליומיים? עדממה. גם

ניסוע,

לא לישון ביחד. לא, רק

בהדממה דיגיטלית, תודה על היחידות. הדממה דיגיטלית, אין שום אינטראקציה בדיגיטל, מלבד אס-אם-אסים של דברים, באמת, שאת שולחת אותם, את אומרת, בארבעים ושמונה שעות הדממה אני, רק אם זה קונקרטי, חשוב, אני שולחת. ותראו מה קורה, מה שזה יעשה לכם, זה נקרא לי טוקסיק, זה ממש לרגע מנקה את המציאות, ונותן לכם אפשרות להבין האם אתם מגזימים, או לא. כמו שתלך יש את האתגר בתזונה, שבוע בלי סוכר, שבוע בלי חלב, או שבוע בלי קפה. במובן הבנה שאת מפחדת להעביר יום בלי קפה, כי את שותה 4-5. בואי תקחי תחת חוקר שאומר לך, תעשי ניסוי, תראי מה קורה. אם אחרי שבוע את אומרת, אמא'לה, כל החיים שלי השתנו, איזה מדהים, אז הרווחנו. אבל את לא יכולה להבין אם לא תסצי מהצד. אוקיי, אז היה לנו את השגרה היומימית שהיא קטחנית, ואת, יש לך המון דברים להגיד, חכמים על זה, אז מציעה לכם שתשמעו את המונולוג שיח. רציתי שיהיה מונולוג. ואחרי זה תשימו לב שאתם קטחנים, זה מגיע לערב שאין תקשורת. עכשיו, שימו את כל זה בצד. נגיד שאתם מקשיבים עכשיו ואומרים, וואלה, האמת היא, לא כזה מדברים אחד עם השני במערך היום. באתי בכלל לעובד בצבא, אז שכנה שלי ככה, אין תקשורת במהלך היום. ימות העולם, אין תקשורת. יופי. אז תסמני את מכבי, אבל יש לנו עוד ארבע מדרגות. תעברי למדרגה הבאה הוא כבר חוזר לא דיברתם כל היום מה קורה אנחנו עם הטכנולוגיה שלנו מסתובבים בכל הבית עזבי אם יש לך שעון עזבי שהטלפון כל הזמן ביד את הולכת מכינה קפה במטבח טלפון על השיש סיימת לוקחת הטלפון הולכת לספה שם מחכה בן זוג שהוא כבר עם הטלוויזיה פתוחה על משהו ועד בינתיים קיצור אתם מוקפים טכנולוגיה ומה שקורה זה אגב זה לא ניסוי זה ממצא של אוניברסיטת מייטי אפקט שנקרא מקום אחר elsewhere גם אם עכשיו יקירי עונה אליי בזמן אמת הוא אומר לי את לא יודעת מה קרה לי עם יוסי היום וזה זה היה לי קטע מה זה עכשיו איזה כיף נכון מומחית יקרה תקשורת בין בנות זוג על הספה מקשיבים אבל הטלפון שם ממש לידכם כולם יודעים, המוח שלו והמוח שלך ואתה תמודה, יודעים שאם הטלפון הזה פתאום יצפצף, יבהב, יסרט את משהו, הקשב שלי כנראה בסבירות כזו או אחרת יעבור אליו. אולי אני רק אציץ, יראה שזה מישהו לא חשוב, אני אסגור ואני אמשיך להקשיב לבעלי. אגב, שוב, התצפיות בתחום והדיווחים האישיים של הנשים, זה שמעל 50% מהם יבדקו את ההודעה. בזמן שהבן זוג מדבר, בסדר? לא להתייבדל.

כן, חשוב.

ואז מה קורה? אז את נותנת לבן זוג שלך, לבן זוג שלך או לבת זוג שלך הקשבה על תנאי. בואו נחזור לאוקסיטוצין. מה המסתבר? שאוקסיטוצין, כשהוא מזהה סיטואציה של הקשבה על תנאי, הוא לא כזה משתחרר. שוב, היום אין לנו מדע מספיק מדויק לידעת מתי, כמה הוא ישתחרר, 40 מיליגרם, אין לנו מושג. אנחנו מבינים את זה מהתוצאה בדיעבד. אבל הסבירה הביולוגית היא שהוא לא משתחרר. ואז מה איך כל הדבר הזה יתגלגל למשגל שיש כל כך הרבה טכנולוגיה מסביב אם מוקסיטוצין לא משתחרר יכול להיות אגב יחסי מין שהם נובעים מפולס של חרמנות ולא מתוך תשוקה או חיבור אז עוד פעם, מה את חושבת שצריך לעשות? כי אנחנו הולכים לעולם טכנולוגי. נכון, הכל

טכנולוגי מסביבנו. מה שהייתי שמחה לעשות זה 20 דקות בערב, להניח את הטלפונים בצד איפשהו, ובאמת לשבת אחד מול השנייה. זאת אומרת, עד כמה זה יסים בעולם שלנו, אני לא יודעת להגיד, אבל אני חושבת שזה לפחות פעמיים בשבוע, זה משהו שהוא קריטי, בלי מסכים, 20 דקות, לשבת ולתקשר, כי אני רואה את זה עליי, זאת אומרת, גם מה שקורה בפועל זה כאילו משנה לי את סדרי העדיפויות. זאת אומרת, הבן זוג שלי, והילדים שלי הם הכי חשובים לי. זה מה שאני אומרת, נכון? אבל בפועל...

אלה, אם אגב, את עושה כל הזמן אלסוור, לא רק את, כולנו עושים אלסוור כי יש... נכון? מתחת

לפרק

עם הילד שהטלפון לא ממש ברדיוס. בדיוק, אבל

מה קורה בפועל? כל בן אדם אחר שנכנס אליי דרך הודעה, הוא הופך להיות בסדר עדיפויות הגבוה שלי כי אני אוטומטית עונה לו. ואז בעצם אני יכולה לספר איזה סיפור שאני רוצה שהם הכי חשובים לי בעולם, בפועל, מה שהצד השני קולט, שהוא לא בראש סדר העדיפויות שלי. זאת אומרת, אלא שמי שכתב לי, ואני גם אתארץ

את זה, מה זה העבודה שלי, אני חייבת לענות לדבר הזה. יש לי

אלף תירוצים, ואז בעצם מה שקורה, שהצד השני מרגיש נטוש, לא חשוב, ומכאן זה הופך להיות גלגל שלם. אז יש

את ההסתכלות הזאת הפסיכולוגית יותר, שכאילו, מה זה גורם לנו להרגיש ויש את הביולוגיה פר אקסלנס אחד ועוד אחד שווה שתיים אתם שמים מגנט דיגיטלי ביניכם כמו איזו מיני פריסה כזאת של רדיוס של עד שתי מטר עגול וזה אומר שבהכרח כל הגוף של כולם כולל הילדים משחרר פחות את הורמון חיבור והדלק שאחראי על זוגיות ואורות טובה אגב גם אבל זה לפודקאסט אחר לגמרי בינתיים אני אספר שאנחנו עושים את הקורסים שלנו לאנשי מקצוע אנחנו עוזרים להם להבין מה להציע וההצעה צריכה להיות ככה שינוי ברירת המחדל פלוס עיצוב סביבה ואני אביא דוגמה פרירת המחדל דניאל פרופסור קנאמן קיבל על זה פרס נובל, הוא אומר בסוף אתה יכול להקשיב למיליון פודקאסטים אם לא תרים את הטלפון ותשים אותו במטבח לא יעזור לך כל הידע. הוא יש שם תראי גם אני בדרך כלל כשאני באה הביתה יש לי עמדת התנה הוא במטבח אבל אם במקרה שכחתי לא יודעת איך הוא הגיע לספה והוא לידי אני אסתכל מה זה שקוראים לי אלמן שחר אומר שאני לא עושה את זה. אז בואי תראי, אז אם למשל אנחנו עושים לעצמנו דפולט, הדפולט ברירת המחדל בבית, כשאנחנו באים לספה בערב אחרי שהדימונים הולכים לישון, הטלפונים עוברים לעמדה שהיא לא רחוקה אבל גם לא קרובה, מה שנקרא לפחות מטר וחצי, גם לזה יש סימוכים מחקרי, פלוס שזה על שקט. זהו, פה זה מתפצל. יש את אלה שכבר רוצים צעד קדים, אבל כבר עושים את זה על שקט, אני בעד, אפשר גם אוטומט להגדיר את הטלפון. אני בזכותך,

הטלפון שלי רק על שקט, אין לי שום התראות, פלוס, הוא לא נכנס לחדר

השינה שלי, זאת אומרת... וזה, אגב, עוד לא נגענו בזה, זו מדרגה שלוש. נגענו, אבל

אני אין, אני חצי שעה בבוקר בזכותך לא נוגעת בו, ולפני שאני הולכת לישון, אני שמה אותו ונכנס לחדר השינה, אין

לי טלפון בחדר השינה. עכשיו כל החברות שלך ששומעות את הפודק כי אי אפשר להשיג אותך אחרי שם, סבל. זה גם,

וגם הילדים, אגב, רוצים להרוג אותך, כי הם רוצים רק שמישהו יצלח להם את הביתה. יש להם

המון שונים על הדבר הזה שתדילה. אבל זה

בזכותך, ואין לי, הוא 100% מהזמן על שקט, וכל הבית שלי על שקט. אני רק עכשיו, אני אלרגית לצפצופים האלה. כלומר, כשאני רק שומעת את זה, אני קולטת עד

כמה זה... אלרגיה. בגוף,

שאני לא יכולה לסבול את זה, אני שואלת

את עצמי, למה אנשים עושים על שקט

באופן כללי? אני לא רוצה לך להבין איך אנשים מסביבים אז

כנראה לי עם טלפון, ברגע שתעשמו את מה שאמרתי, טלפון לא נוכח על הספה בסלון, או על השולחן בסלון, גם אחרי איזה 21 יום, פתאום תראו אותו, זה יגעיל אתכם, למה הטלפון פה? כאילו, תשים

אותו שם, איכס. אז זו עצמה מאוד מאוד חשובה, כמו שאת אומרת. של הדבר הזה, והפרקטיקה שזה גם אני לוקחת על עצמי. אני רוצה

שתדמיני עכשיו כפתור של ווליום, כן? העגול הזה שאפשר להזיז ולסובב, וכל הצעה שאני נותנת אפשר להשים אותה על הרצף של 0 ל-10. אפשר לסובב, ולצורך העניין, הדרך הכי טובה ליישם את ההצעה הזאת, וכמו שאת אמרת, להיות על ווליום 10, זה לקחת את זה, לשים את זה על שקט, לטעין את זה רחוק, ובאמת, רק אם אני נזכרת במשהו, אני גם קמה לעמדה של ההטענה, ושם אני בודקת, או שולחת רגע משהו ש... וגם שם

השירה. זאת אומרת...

ושם השירה, זה 10. זה הכי גבוה. זה כמו עוד זונאית, היא אומרת לי, תחליפי את הפחמימות, ולא רוצה לשמוע את הסוף של המשפט. ואולי מצד השני, אני אומרת, תגבירו לאחד, אל תתנו לעצמכם תחושה של הצלחה. מה זה אחד? אחד זה אומר, אל תעבירו לשקט. מבחינתי, שיהיה בקולה קולות. אם את ראות פתוחות, יום העצמאות. אבל פיזית, לא על השפה. ולא על השולחן. לא רואים בעין את הטלפון. וזה היישום הכי בודד. ותראו מה זה עושה לזוגיות. אני אגיד לך אבל מה הבעיה, ואולי אל תפטרי לנו אותה. יש לי הרבה פעמים בקהל אנשים שיושבים ואומרים, את עושה לי את ה'הלו', אני רוצה את זה, אבל בן זוג שלי או בת זוג שלי, הם לא שם. ואז אנחנו רואים היום המון המון משברים זוגיים סביב זה. גם נגיד

בקטע של להוציא את הטלפון מהחדר, אמיר לא מוכן להוציא ואני, אצלי הוא לא בחדר. והיינו ביחד בהרצאה שלך ברעננה, ואת אמרת את זה שם, אחרי ההרצאה אני הוצאתי את זה, והוא לא. וזה בסדר, צריך רגע שנייה, את יודעת, לבחור את המלחמות שלי. אבל נכון, יש עוד שהדברים מתחילים בדוגמה אישית. אני בדיוק. זאת אומרת, אני כבר יוצאים את הטלפון שם, ופתאום את יודעת, זה יהיה גם נעים לו איך שאני זה, ואז אני גם אוכל לבקש פעם אחת שגם הוא ישים, ואז לראות אם הוא מסכים, זאת אומרת, בטח לא לכפות, בטח לא ללחוץ, בטח לא

להגיד, מעכשיו מכניסים את הבית ל... לא, תתחילו בדוגמא. יגרום אגב לתגובת נגד, עוד יותר חריפה. בדיוק להתנגדות,

כי אם מישהו מנסה לנהל אותי, ללמד אותי, לכפות עליי, ואוטומטית אני לא אעשה את זה, אז מתחילים בדוגמה אישית, רואים, תדעת, אני יכולה להתחריט רק על עצמי, אני לא יכולה לשנות אף אחד, להכריח אף אחד, רק אותי אני יכולה לשנות, האחריות שלי עליי בלעדית, ולכן... אני יכולה לעשות את זה ורק את זה, ומכאן תדעת לקוות שאם הטוב שזה יעשה הוא ירצה להצטרף אליי. ורוב האנשים

שמתלוננים לי על הבן זוג אז אני עושה להם שאלון שבעל פה ואני מגלה שהם רחוקים מהשלמות הזאת שהם מנסים לייצר בזוגיות שלהם, אז אני אומרת, בואי, תתמידיה, תגיעי למקום. בדיוק, בכללי

אנשים לא לוקחים אחריות אישית, הם כל הזמן עם קול מאשימים. הוא כל הזמן עם הטלפון, הוא לא רואה אותי, הוא כבר לא מחזר, ואת איפה? את בלי הטלפון? את נחמדה, את מחייכת, את רעקת. זה נותן

להם אגב מראה, כשאני אומרת להם, בואי תעשי 21 יום, את מה שאמרתי, כשהוא עם הטלפון, תוך כדי שאת מדברת, הוא בכלל בודק ספורט, כל זה תני לזה לקרות עשרים ואחד יום ואז כשתסיימי את עשרים ואחד יום תבוא אליי אצע מה שנקרא בפרטי אני מקבלת אותך אבל פתאום מבינים שהם בעצמם לא מסוגלים והם לא

עושים את זה אז בוא נגיד אנחנו מסכימות עם זה שדוגמה אישית ואחריות אישית

זה גם נכון לפה נכון ואם אנחנו, אגב אני ארוץ את המדרגות כזה יותר מהר כדי שיהיה לנו זמן לקינוח, זה מדרגה שלישית זה מה שאמרת, זה באמת הטכנולוגיה בחדר הן טלוויזיה, הן סמארטפון, ועל כל הביתיה, ומה שהשד לא יביא עוד בעתיד. חדר שנה זה באמת ההגדרה של הבית מקדש, של המוח, של הזוגיות, ועוד כל מיני תהליכים נפשיים שלא ניכנס אליהם עכשיו. אם הטכנולוגיה שם היא מזהמת, עכשיו, אתם יכולים להגיד, אוקיי, יעל, מן שחר אמרת, כן, זאת תפיסת העולם שלך, אוקיי? זה לא תפיסת העולם היפים שלי, זה מדע טהור, אני אובססיבית לביולוגיה ופסיכולוגיה, במקרה הזה אני נשענת על ביולוגיה ומחקרים שמראים, שברגע שאין טכנולוגיה נוכחת בחדר השינה קורים כל מיני תהליכים לא טובים לנינוחות של הגוף אנחנו כאילו נשארים דרוכים תדמייני מצב של קראטה כזה ומישהו הולך לישון שהוא דרוך מבפנים כאילו אתה תפוס. לגמרי. אני

יכולה

להגיד לך באופן אישי, ביום שהוצאתי את זה, אתה לא יודעת להגיד אם זה

מאותו היום, ואני אפילו יכולה לחשוב שכן, אני כבר לפחות שנתיים בלי הטלפון, אני

שינה הרבה יותר טוב. זאת אומרת,

השינה שלי יותר עמוקה, אני מרגישה שאני קמה יותר, זה שאני חצי שעה בבוקר לא נוגעת בו, אני מרגישה, טוב יותר, ואני אגב במלחמה עם עצמי בחצי שעה הראשונה הזאת, לגשת לא לגשת, לגשת לא לגשת, ואם אני אמרה את זה, חצי שעה לשעה, אני היה לה אמרה חצי שעה. אני אוריד

לך את זה ל-15 דקות על התנהגות יפה. אבל באמת,

אני חושבת שהמחקרים פה הם מדויקים. רי, גם

המחקרים שאומרים, רבע שעה, אגב, מרגע התעוררות, למחמירים זה חצי שעה, אבל עזבו רגע תדקות. אל תחפשו אותי. היום הטכנולוגיה היא סמארטפון והיא בלטה, ואפשר להוציא אותה ולהרחיק אותה. אני לא יודעת איך זה ייראה בשנתיים שלוש הקרובות, סתם, אני יודעת, זה הולך להתלבש עלינו ולהיות הולוגרמות, אבל... זה כן הצעה שהיא רוחבית לכל השנים הבאות. אם יש פיזית נוכחות טכנולוגית בחדר השינה, ואתם רוצים לשפר את הזוגיות, אז הייתי מתחילה שם. מכל מה שדיברנו עד עכשיו. הייתי מתחילה שם, ותראו מה קורה, פתאום יש כזה... כי איפה אם את לא מצליחה להירדם, אז את כאילו בטלפון... ואם לא הלך טלפון, את יכולת שהיית מבלבלת במירכאות לבן זוג שלך או לבת זוג שלך את המוח, ואופס, אולי זה היה מוביל למשהו נוסף. לא הכל מסתיים בסקס, נכון? זה יכול להיות גם מוביל להתקרבלות. את יודעת,

אפילו שיהיה מבט עיניים, אין כבר מבט עיניים בתוך הדבר הזה, ובלי מבט עיניים אנחנו מאבדים תקשורת, כי מבט עיניים זה אחד משלושת האלמנטים של חום, זאת אומרת, מבט עיניים, מגע ומילים, אני קוראת לזה שלושת הממים, מבט עיניים, מגע ומילים, וכשאין מבט עיניים ואין מגע ואין מילים, אפילו אחד מהם, זאת אומרת, שולחן לא יכול לעמוד על שני הרגליים האלה, הוא ייפול, צריכים מינימום את הרגל השלישית, והדבר הזה בעצם מייצר מצב של התרחוק, בטח? עם כל

מה שאת מדברת עליו? כאילו סללת לי את הדרך להמראה, כי הנה אני הולכת להמריא ולהיכנס עכשיו באוזניים של האנשים. למי שככה, את יודעת, כמו שאומרים, הקטע הבא הולך להיות אלים, אז כזה. אנחנו, הסיבה האמיתית, כן? שאנחנו עם הסמארטפון, הן בסלון, והן שאנחנו יוצאים לארוחת ערב זוגית. וזו סיבה אמיתית, את מוכנה? אנחנו, ככל שהשנים עוברות, אנחנו הופכים להיות חרדים לאינטימיות, זה קורה לילדים שלנו, זה קורה לנו, זה נובע מכל מיני תופעות, כמו אי תרגול, כמו שאמרת, קשר עין, זה שאנחנו שומעים אחד את השני בצורה ארוכה על כפול שתיים, ופתאום להסתכל למישהו בעיניים, גם אם זה הבן זוג שלך, שאתה איתו כבר מלא שנים, זה מקום לא רק שהוא לא מתגמל יקירתי, הוא משחרר קורטיזול, מה שנקרא הורמון החרדה. זה בעיה ענקית שמתרחשת. היום היא קשורה לאוקסיטוצין שדיברנו בתחילת השיחה, כי הם הופכים שאם אין אוקסיטוצין מספיק בדם, הקורטיזול מרים את הראש. והפוך, הקורטיזול משמעותית פוחט ונרגע כשהאוקסיטוצין עולה. אנחנו לא מורשים לעצמנו אינטימיות. עכשיו, אני אגיד לך את זה עכשיו, אני אגיד את זה, אני אגיד את זה ואין אחורה. אם את מוצאת את עצמך בערוכה או במצב אינטימי יחסית עם הבן זוג, ואת הולכת ונוגעת בנייד, זה לא כי את עם המסורה שבודקת עם הידים צריכים לה, זה לא כי את מכורה לטלפון, זה כי האינטימיות הזאת היא גדולה עלייך. והבריחה לטלפון, שנייה להוריד את הראש למסך או לענות להודעה ששמעתי, מאפשרת לנו הפוגה, מהאינטימיות, אנחנו לא מסוגלים להכיל אינטימיות כבר כמו פעם, וזאת האמת בפרצוף. וואו, אני

כל כך מתחברת לזה, כי באמת הפחד מאינטימיות הוא כל כך שכיח, זאת אומרת, אנשים מפחדים הרי להיחשף, אנשים מפחדים להביא את עצמם, אנשים מפחדים שהם ישימו את הלב והם כבר לא יהיו בשליטה על

המקום הזה. ולמה זוגות רבים היום בוואטסאפ או בהודעות קוליות, למה? תשאלי את עצמך למה, כי יש דבר שנקרא עריכה עצמית. ככל שאתה, שימי לב, זה המשוואה, ככל שאתה יותר במקום חרדתי מאינטימיות, ואינטימיות לא מתגמלת אותך כבר, אז במקום לשחרר אוקסיטוצים מאינטימיות, את משחררת קורטיזול על האיסטר, זה כאילו היפוך של היוצאות, ואז אתה צריך להגיד לבעלך, טוב, אני רוצה להגיד לך משהו, חשוב לרגע שתקשיב, כי זה ממש חשוב לי. את מבינה שאם תקליטי את זה, זה יהיה מקום יותר מתגמל לגוף שלך, כי את לא צריכה להתמודד עם המורכבות האינטימית, ולהסתכל לו בעיניים, או להיות לידו כשאת אומרת לו את זה. אנחנו בבעיה. זה מאוד

מסתדר לי עם הפחד של אנשים להתעמת. זאת אומרת, זה חוסך לי את ה... את כזאת

2020, למה צריך להתעמת? אם אני יכולה פשוט לשלוח הודעה כולית, או מסר, או מייל, וזהו. מטורף. זה הכי

יפה. אני אפילו

רוצה לחשוב את ההשפעות של ה-AI, זאת אומרת של הבינה המלאכותית על כל הדבר

הזה, זאת אומרת אני, זה בטוח... זה מדרגה חמש. אוקיי, אוקיי, כי ניקוזן אומרת לעצמי, היום אנשים עושים סקס עם, את יודעת, עם machines, AI,

כולל סופיה הרובוטית ה-AI הראשונה, וכמוה, יש המון המון מודלים דומים, הם נותנים לך הקשבה יותר מאשר כל אדם שלך לפני העת הזאת יכול לתת. ואמרה איזושהי פרופ' שרי תורכל, היא אמרה, אנחנו ממש הגענו לידע, זהו, זה כבר פה, זה לא העתיד. אנחנו מצפים מטכנולוגיה לתת לנו משהו שבני האדם לא יכולים לתת לנו, והאיי-איי, היה לי אייטם על זה אצל דרור גלוברמן, שהיום יש איי-איי שנכנסה לאפליקציה של הדייטינג, והיא עוזרת לך, היא אומרת, אחותי, יאללה, את ממלמנת, קדימה, את שלי את המשפט הזה, זה הוא יעוף עליו. ואז היא לומדת אותך, היא לומדת את הסיגנוס לך, ואז היא רושמת לו, אולי אני ואתה ניפגש לסתם דרינק בירקון ככה, בקטנה, זה איי-איי רשמה. את מסתכלת מהשרת, ואז היא מתכתבת איתו בעצם. ואז, תדעת מה קורה בעולם הדייטינג היום? כאילו, היי,

את יודעת, כאילו, מה אני אעשה כשאני אגיע לדייטינג? מה, כאילו, אני לא יודע לדבר את זה, אני צריכה אותה איתי, אז כאילו, תכף זה יהיה, שגם תגיד לי באוזניה, וזהו, נמחקתי. לא, אז

הכננו את השידור עם טכנולוגיה בונה. טכנולוגיה הורסת, אתם לא תשברו אותי, כל דבר שתביאו לי, אני אראה לכם איך אפשר לשדרג את החיים, ועם אותו כלי בדיוק להרוס לעצמכם את חיי הזוגיות. כן, זה נחמד, כמו אנחנו, שאנחנו מחפשים פה מאמר, אנחנו אומרים, מעניין אם מישהו פעם ניתח את זה, למה לשבור את הראש? בוא נשאל את האיי-איי. זה לא הופך אותי לטיפשה, שהוא לא יודע לחפש מאמרים. היא... אין לי זמן, והיא מקלה עליי. כנאל פה, אפשר לעזר קצת כדי ללמוד, להבין, איי-איי יכולה ללמד אתכם על סגנון של משפטי פתיחה שהם עובדים. זה מבורך, אבל פתאום להגיד, לא משנה מה, אני משתמשת בזה. כדי לייצר שיחות, זה בעיה, כי אז אתם נפגשים, והוא כזה, מילה, את לא נראית כמו שאמרת, אבל את גם לא נשמעת כמו שאמרת, זה כבר אפקט כיפה אדומה. תורף, תחשבי

בשיחת טלפון, שכאילו, רגע, איזה רמת גמגום, כי כאילו אפילו אין לך את המבט עיניים או את הגוף שלך לשחק פה. את יודעת

אז מה התופעה שקורה בעקבות זה, והיא כבר קורה והיא הולכת לגדול, זה שאנשים לעולם לא מגיעים לשלב הדייט. הם מתכתבים. והם מתכתבים, והם מתכתבים, והם מתכתבים, והם מתכתבים, וזה לא מבשיל, וואו, אז מה עושים, יעל, מה עושים? צורכים חכם, נעזרים בטכנולוגיה, כמו שאם נפצעתם אתם לוקחים קביים, כמו שאם עכשיו באמת נפצעתם אפילו יותר קשה, אז כיסא גלגלים. סיימתם את השיקום, כמו שעושים בשיקום, לפעמים אני רואה, אני מעורבת באיזו עמותה שמתעסקת בשיקומים, ואני רואה לפעמים דברים ממש אכזרים, לוקחים וממש, יום אחד מאלימים להם את הקביים, הם בוכים והם כועסים, והם ברעים, אז תתחיל ללכת. וזה הטבע של האנושות גם בלי קשר לטכנולוגיה. האצלות לא יכולה לנצח, אנחנו צריכים להבין את הרע ואת הטוב. ואם כבר אפשר להבהיל קצת את האינטואיציה. מה טוב

בעצם את אומרת גבולות פנימיים פה יותר

מתמיד הם סופר חשובים אולי אולי אמרת

גבולות פנימיים בואי פשוט נעשה חוק התחלתי להגיד את זה גם אם מיקס ריאליטי עונת שזה הטכנולוגיה הבאה אחרי סמארטפונים שהיא תיכנס אז באמת הכל הגבולות בין אני אדם לטכנולוגיה היא תשתשו. אבל תזכרו את הבסיס, בזוגיות כדי להיות באינטימיות צריך לייצר קצת ריחוק. ואם אתם מתכתבים, יואו, בלי תחלסת על התופעה הזאת, אם אתם מתכתבים כל כך הרבה במהלך היום, בסדר מנהלות של הבית, בסדר, אבל אתם קודחים. אז אתם פוגעים ביסוד של אינטימיות דבר נוסף זה שכל מה שאמרתי אם אתם שומעים כפול שתיים אם אתם עם טכנולוגיה בחדר שזה אמור להיות המקום האינטימי שלכם אם אתם עם טכנולוגיה על הספה בסוף יום זה המקום האינטימי שלכם בסוף כל הדברים האלו לא משנה כמה הטכנולוגיה תתקדם ירסו לכם את הביולוגיה של אהבה זהו נגמר הסיפור אבל יש לי כינוח בשבילך. יאללה. הכנתי אותו במיוחד בשבילך, לכבוד הפודקאסט שלנו אפילו. מוכנה לזה?

מתרגשת. You

should, כי זה ביג דיל. אז ככה, קודם כל אני תמיד נורא, אני עושה אהבה מאוד קרוב לליבי, נורא אוהבת, ואני פולניה, אז כאילו, מטבע הדברים, יותר קשה לבעלי. עכשיו, אני ניסיתי לחשוב ככה, כפודקאסט זוגיות וזה, מה אני אוכל לעשות, איזה ניסוי אני אוכל לעשות שאפשר לספר עליו, ויש לי עוד אותו יום הולדת, 40, חיה, מתי את? גם אני. אני ב-18 ליולי. אה, אני

27 למאי. אוקיי. נפלנו ביחד.

בצנעה כזאת, כן? אני מקווה לא לענות לטלפונים אותו יום, אז אל תתרחו, אבל בכל אופן, אז אמרתי, בא לי, תשמע, אני לא רוצה, אני לא הולכת עם תכשיטים, אני לא אוהבת, כי אי אפשר לקנות לי כלום, אני פולניה, אמרתי. אבל אני רוצה, בא לי להתבקש משהו שהוא לא חומרי, אפשר? תנסי. אמרתי לו אני רוצה, הוא כתכני על הנטפליקס, הוא כאילו אין מצב שאת מראה לו סדרה או סרט והוא אומר ראיתי, כאילו אין מצב שהוא אומר לא ראיתי, אין חיה כזאת. אמרתי לו אני רוצה שבועיים להוציא את הממיר, יש לנו רק טלוויזיה אחת בבית, אני רוצה שבועיים שאין את אין נטפליקס, אין סלקום, אין כלום. בערב אין טכנולוגיה. שבועיים. אנחנו עברנו שבוע אחד, ונשאר עוד שבוע. ונורא הייתי בפחד מזה, שתדעי לך. כאילו, יש לי על מה לדבר איתו, אבל ברור. אבל גם

לא טלפונים, לא... אין כלום.

טלפונים אנחנו, נגיד, אם התחלנו לדבר נגיד על איך לעצב את החדר מחשב, אז הוא נגיד אמר לך, קירי, נבדוק אם יש באליקס פרס, אז כזה. אבל לא לבדוק הודעות אבל היה איזה בערב השלישי קרה משהו מעניין שוב הילדים הולכים לישון אנחנו כזה אני אשאלת על הנדע בחוץ הוא מגיע, תמיד זה בסדר, אני נותנת לקורטיזול לעלות, תהיו מודעים לביולוגיה שלכם, אני נותנת לו לעלות כי אני מבינה שהיום הוא הדפולט, קודם כל אי נוחות, תחושה של חסך, שאני רגילה לקבל מנת דופמין בשעה הזאתי ואני כרגע לא מקבל אותה כמו ניקוטין, נלחמת בזה ואז היא אומרת טוב אני אחזור לחבר שלי כאילו יונתן כל היום חיפשתי לא יוצא לי לחזור אליו חבר טוב שלו יאללה הולך לשבת בשפה התקשרו עם יונתן הם דיברו איזה שעה אני מכירה בעלי 13 שנים הוא לא דיבר שם עם אף אחד בסדר ואני הייתי בינתיים בנות נהדה אפילו הייתי כזה עם עצמי, אחרי זה הלכתי התיישבתי לידו וקראתי ספר, ואני לא כזה קוראת ספרים. אתה יודע, פתאום אנחנו מוצאים דרך שפויה למלא את זה, ומה שקורה זה שיחות, המון שיחות. רגע, רגע, רגע, אני קשה לספר אחרי שהניסוי יסתיים, אם עמדנו בהצלחה בכל השמועיים, כמובן שכן. אבל אני כבר מרגישה כמה, אני פשוט מוצאת את עצמי, נגיד הוא מדבר בטלפון, אני יושבת בספסל, קלטתי את זה. עכשיו בספסל אני פשוט מסתכלת עליו. פשוט אני מסתכלת עליו, ואני אומרת, וואו, אני רואה אפקט כזה בפרופיל עם הזיפים ככה. יצא לך לבהות? כאילו סתם לשבת איזה עשר דקות לבהות בבן זוג שלך? את יודעת,

עצם זה שאת אומרת את זה, זה כאילו יש בזה משהו שמרגש אותי. כי... את

יודעת,

מתי אנחנו צריכים להסתכל? כאילו אפילו כשאוכלים אני לא מסתכלת. את יודעת, את פשוט לא עוצר. אני אגיד

לך את האמת, אני נחלטתי מעצמי, אמרתי לעצמי, וואו, אני אשכרה יושבת ומסתכלת עליו ורואה איך הוא כאילו צוחק בטלפון וזה. לא יודעת, זה כאילו הוא פתאום, יש איזה רגש של שפיות, אני יודעת שהנטפליקס יחזור, אני יודעת, אבל אני יודעת שגם אנחנו בתוך הדיטוקסיק הזה, כמו שאנשים נוסעים לאולמות, איך שהוא קוראים לזה, לעשות ניקוי ריאלים, ככה. נשיא, אנחנו עושים ניקוי ריאלים לזוגיות שלנו, עכשיו אני אגיד לך לסיום, כאילו לסיום הקטע הזה, שיש לי משהו שנקרא בבית טקברייק, ואני רוצה שאת תנסי אותו ותדברי איתי בדיעבד, שבוע שבועיים, איך היה לך? מוכנה? אם אתם רואים טלוויזיה ביחד, שאני אגב מאוד בעד, אני, בכוונה אין לנו שני טלוויזיה בבית, כדי שנסבול אחד את השני. כאילו, אם אנחנו רואים, אנחנו רואים ביחד. אם אני לא בבית, הוא ירוויח, הוא יכול לראות את הסדרות שלו שאני לא סובלת. עכשיו, בבית אנחנו רואים ביחד. עכשיו, טק-ברייק זה שאם את רואה סדרה, אז נגמר הפרק הראשון, חייבים לעשות טק-ברייק, כאילו טק-טכנולוגי ברייק. אני עוצרת, אין לנו אוטופלי, ביטלנו את זה, אתם יכולים לבטל את זה בנטפליקס, רצוי ואז אנחנו כזה, אוקיי, נוצרתי. לפעמים הוא הולך לגעת, טוב, אני אחרי שירותים, אולי אני אכב עם מים. יופי, יופי. ככה זה נמשך כמה דקות, בדרך כלל נוצר פתאום דיבור. פתאום, אה, את יודעת, דוד השלוח בקשר ממני, פתאום, בתוך... מס מרחב.

מס מרחב

שאפשר כאילו למלא אותו. וזה בשגרה אצלנו, זה שגרה. שתדעו. מעניין.

אז

תנסי את זה. תראי, תגידי לי, רואה את הבנזוק הזה? מה קורה, מאמי? למה את לא לוחטת... פליי? בוא נמשיך לפרק הבא. רגע, מאמי, אנחנו מנסים משהו שנקרא טייק ברייק. טייק מה? אני יכולה לדביר את השיחה בסלון. מאמי, מאמי, מאמי, די משתיות, די, די, די, די, יאללה, תשימי פליי, תשימי פליי. אמרה לי

שאני צריכה לדבך לה אחרי, אז זה

בכלל נהיה משימה, אז אין ברירה. אז אני

מצפה לשמוע תיבוח, וגם לכם, יש פה... אני אומרת, תירגעו שנייה, אני יודעת שהכול נשמע, וואי, זה מגניב, זה מגניב, זה מגניב, אולי באמת אני אבחית את ההודעות עם בעלי, אולי... בואו נתחיל, אומרים כל האנשים שבוחנים הצלחות, אינות יש את זה בשם יותר מפואר במחקר, תעשו קחו משהו אחד, תתנסו בו, אבד לכם, תבואו לדבר הבא. אל תפילו

על הבן זוג מלשיגויים. בכללי, סעדים קטנים, זה מאוד מאוד נכון, אנחנו לא רוצים לייצר מה שנקרא, הפרשת איזושהי דופמינה, וגם אנחנו לא רוצים ששלושת האףים, מה שנקרא, ייכנסו לפעולה ויהיו מלא התנגדויות, אז אנחנו רוצים לעשות את הדברים כעוקפי את התמודה, ולאט לאט, בלי שניכנס למלחמות פנימיות. אז יעל, וואו, אני רוצה להגיד לך תודה, לפרק מרתק, מדהים, ביי, ישבתי איתך עוד מיליון שעות. אני פה. וללמוד עוד מלא מלא דברים. ואני רוצה להגיד לך תודה רבה, שאם כל העומס המטורף שלך פינית לנו שעה לבוא... להציל את

העולם זה לא דבר פשוט, אני אגיד לך את זה. אבל היי, יש לי זמן תמיד לאנשים שרוצים לשמוע. מקרוב על הדבר, בטח. מדהים. וספרי

לי, איפה אנחנו יכולים לקבל עוד מההצטרובל הכחול? תשמעו, נכון

שאנחנו לא כוכבים במדיה החברתית, אבל אנחנו שם. אנחנו שם, ובצורה מאוד נקודתית כזאת, אם אתם רוצים טכניקות, כלים, עוד רעיונות לאיך לעצב את הטכנולוגיה בבית, בזוגיות, בעורות, בהכול, אינסטגרם, פייסבוק, יוטיוב, הכול, אתר, הצטרובל, כחול, זה כל מה שאתם צריכים לזכור. אנחנו נשים

כמובן קישור אצלנו לכל הדברים, כדי שיהיה לכם קל, לא תצטרכו לחפש. היי. אמרת,

אנחנו

רוצים את זה מהיר. אנחנו רוצים

את זה נקי, אל תסבכי אותנו עכשיו. בדיוק. אז

תודה רבה, ושמחתי. באהבה גדולה. אנחנו נתראה בפרק הבא של מדברים זוגיות מעשית. ועד אז, עקבו אחריי באינסטגרם, adarzohar1, ושתתו קצת באתר שלנו, יש שם הרבה דברים מעניינים. המרכז לזוגיות

מעשית, adarzohar.com. מחכה לראותכם. ביי.