פרק 20 - אמונות מעכבות במציאת זוגיות - עינב מנשה מארחת את הדר זוהר

אז היי עידר.

היי עידר.

איזה כיף שאת פה.

אני גם מאוד שמחה להיות פה. יש לנו דרך ביחד ואני שמחה שהיא מצטלבת למקום הזה.

מדהים. אז עד כאן היום, כי הייתי רוצה שנדבר קצת על מציאת זוגיות. נושא שהוא די כאוב אצל הרבה מאוד נשים, מכל הגילים, גם נשים שהן יותר צעירות וגם נשים שהן קצת יותר בוגרות, שמאוד מוצאות את עצמן לא מסתדרות שם. תמיד כאילו איזה משהו מתפקשש, משהו לא עובד, וזה מביא לתספול מאוד מאוד מאוד גדול, אני בטוחה שאת רואה את זה. המון ומה שאת עושה והייתי רוצה שתני לי רגע את ההסתכלות שלך על מציאת זוגיות אני יודעת שאתה יודעת להגיד מציאת זוגיות ולא חיפוש זוגיות נכון מאוד נכון אני תלמידה מצדיינת ואני אוהבת אותך לגמרי ספרי לי קצת על העולם הזה. על העולם הזה של מציאת זוגיות בעינייך איך את רואה את זה?

אז קודם כל אני אסביר למה אני אומרת מציאת זוגיות ולא חיפוש זוגיות כדי שמי ששומע אותנו יבין. חיפוש הוא תדר ומציאה היא תדר ובעצם ברגע שאני מדברת בתדר של חיפוש אז זה יכול להיות אינסופי אני מחפשת את עצמי אנשים שנים מחפשים את עצמם אני מחפשת את המפתחות של האוטו אני מחפשת מחפשת מחפשת ואני יכולה לא למצוא לעולם כי זה תדר מסוים וזה תדר אינסופי. לעומת זאת כשאני באה ואני אומרת אני רוצה למצוא זוגיות, אני הולכת למצוא זוגיות, משהו בתוכי מתכוונן אחרת. זה שינוי בעצם למקום של במקום שאני נותנת למשהו חיצוני לנהל אותי, אני לוקחת את האחריות בידיים שלי ואני הולכת למצוא את הזוגיות שלי, ולכן אני מאוד מקבילה שמי שמדבר איתי אומר מציאת זוגיות, אני הולכת למצוא את הזוגיות שלי, אני לוקחת על זה אחריות ואני הולכת למצוא אותה. וזה באמת חלק מהעניין. העולם הזה של מציאת זוגיות, כל העולם של זוגיות הוא עולם מאוד מורכב, והעולם של מציאת זוגיות היום בעידן שלנו הוא מורכב יותר זה יכול להיות בגלל הרבה מאוד ציבורות חלקן זה כי נורא טוב לנו, בעיות של הסתרדות ואז בעצם אנחנו עסוקים ולבחור, את יודעת זה כמו היום שאני לא צריכה כבר לבחור מכנסה עם מכנס אחד, אני יכולה ללכת ולקנות עוד ועוד, ולכן פתאום השפע הזה הוא גם מאוד מאוד מבלבל, אז יש את העולם של האפליקציות והעולם של השפע, שהוא מייצר איזשהו קושי בפני עצמו, אז זה קושי אחד, קושי אחר זה מודעות יתר של הרבה מאוד אנשים, אפילו למה אני רוצה ולמה אני לא רוצה, אני לא מוכנה להתפשר, יש המון המון קולות מהסביבה, ולכן המקום הזה הוא גם מאוד ככה משפיע על העולם של מציאת זוגיות, וכמובן הרשתות החברתיות. לכאן ולכאן, א' איבדנו קצת שליטה, אנחנו פתאום עוקבים אחרי מיליון אנשים, ובני הזוג שלנו, שאנחנו מתחילים לצאת איתם, עוקבים אחרי מיליון אנשים, והכל שנהיה ככה, איזושהי ארגובייה חד שלמה. ודבר נוסף, ההשוואות, זה נראה שלכולם יש, זה נראה שכולם מצליחים, זה נראה שכולם בדרך ואנחנו לא. והעניין במציאת זוגיות, בניגוד לזוגיות, זה שיש בדידות חברתית. והדבר הזה של התהליך של מציאת זוגיות, שם אותי במקום של בדידות חברתי. ומה הכוונה? האנשים שסביבי מתקדמים, כביכול מתקדמים, הם מוצאים זוגיות, הם מתחתנים, הם מביאים ילדים, ואני לא. ואז בעצם התחושה הזאת, זה שפתאום נהיית איזושהי הפרדה בינינו. הם באיזשהו עולם כבר מסוים, אני לא שייך כבר לעולם הזה. ואז כל שישי שבת, כל סוף שבוע, כל חג, מתחיל להיות לחץ, מועקה, תחושה שהדברים סוגרים עליי, אני עוד פעם לבד, כל החלומות שלי התנפצו, זה שוב לא התגשם, עוד שנה שאני ביום הולדת לבד, והדבר הזה בעצם הולך ומייצר הרבה מאוד לחץ, וכמו שאנחנו יודעות, לחץ לא באמת עוזר לסיפור הזה להתקדם, אלא להיפך, ולכן זה איזשהו מעגל שבאמת לפעמים לאנשים מרגיש אינסופי, אבל אני יכולה כבר להגיד, ואנחנו ניתן הרבה פרקטיקה, הייתי רוצה בתוך הפודקאסט הזה, כדי שזה באמת יעזור לאנשים, שיש מה לעשות. זאת אומרת, אנשים מוצאים זוגיות, אולמות החתונות מלאים, אנשים קונים הרבה טבעות, ואני מוזמנת למעלי חתונות, ובאמת כאילו זה קורה בכל הגילאים, גם בגיל 35 ו-6 ו-8 ו-9 ו-40, מה שחשוב הוא להבין שכולנו נמצאים באיזושהי דרך, וכל מה שאנחנו עושים עכשיו, אנחנו מכינים את הכלי לשפע, והזוגיות שלנו זה חלק משפע, ואנחנו בונים אותה כדי שיהיה מקום להיכנס. אז זה בכמה מילים על העולם של מציאת זוגיות.

מנהימה אני לא סתם באמת מתחברת מאוד לגישה שלך כי את מאוד מבינה מצד אחד את הכאבים של אותה אנשים שנמצאות במקום הזה כי זה לא רק בדידות האישית כמו שאמרת של חסר לי ואני רוצה זה גם משהו גם חברתי שאם אין לך אז אולי גם משהו לא בסדר איתך אולי את הדמית שלי איך אני נראית בעיני אחרים ויש בזה באמת המון המון המון דברים אנחנו ניגע היום בכמה שיותר ובאמת לתת את זה שהם כלים שהם גם פרקטיים אבל גם כלים אפילו שהם תודעתיים כי אני חושבת שאפילו זה שאמרת עכשיו האולמות חתונות מלאים וכל יום אנשים הולכים וקונים תבעות, זה משהו שהוא מרגיע, זה משהו שמישהי שלא נמצאת בזוויות ושומעת בחומר הדבר כזה, כאילו משהו בתוכה יכול טיפה לנשום לרווחה. כי זה דברים שלא מדברים עליהם, מדברים רק על בואו נעשה את זה איך זה, אבל נכון רק השנייה זה קורה, זה אפשרי וזה דבר מאוד מאוד חשוב.

וחשוב לזכור שזה קורה ביום, מה הכוונה? אנחנו נכון שאנחנו מושקעות ומתמידות ועושות ויוצאות ועוד אכזבה ועוד חייה וכולי אבל זה רק צריך את הדטא אחד שיהיה טוב וכל השאר העולם זה כאילו הלפני ואחרי. זה כמו בדיקת הרעיון הזאת שאנחנו מקבלות שהיא חיובית זה כאילו כל העולם שלנו אחרי המשתנה וזה בסוף דייט אחד טוב וזה מה שצריך לזכור והדייט האחד הטוב הזה הוא יגיע ברור שהוא יגיע זאת אומרת אין אופציה כולנו באנו לפה לעולם עם ייעוד מאוד ברור שלהיות בזוגיות אחרת לא היה תמיד אני אומרת לבנות אצלי בסדנאות שלא סתם בעולם שלנו יש מספר שווה של גברים ונשים. ואם ישאלו רופאי נשים וכולי, הראו שבסטטיסטיקות, נולדים שנה אחת 49% נשים, בנות, יותר נכון, ו-51% בנים, ושנה אחרי 51% בנות ו-49% בנים. זאת אומרת שהבריאה שלנו כל כך חמה, שיש לכל בת בן ולכל בן בת, וגם בזוגות חד מיניים, זה מסתדר, זה בערך אותו מספר, של גייז, של אס ביות ואומי ולכן הדבר הזה הוא בעצם בסופו של דבר יש לכל אחת את האחת שלה וגם יותר מהאחת שלה, יש לנו בחירה. ולכן צריך רגע להבין שהוא פה.

השאלה מה אני עושה ואיך אני עושה את הדברים נכון בשביל באמת למגנט אותו לתוך החיים שלי.

וכאן זה באמת קשור להרבה מאוד תהליכים

תודעתיים ולא רק לדואינג, אנחנו פה הולכים לדואינג. אני כל יום יוצאת, אני מלאה באפליקציות, זה מאייב. זה אנרגיה שהיא הולכת לריק, צריך לעבוד מבפנים, צריך לעבוד תודעתי, צריך ללמוד איך במגנטים את זה בצורה כזאת, אני לא צריכה להתעייף, אני לא רוצה להתעייף פה בכלום.

חוק המאמץ המזרחי אומר שאני תמיד צריכה

להיות במינימום מאמץ, אני לא צריכה להתעייף מתהליך של מציאה הזוגיות. ואנחנו יכולים לעשות את זה פשוט נכון.

אלפי מדהים קודם כל הנתון הזה של דברים ואנשים בנות ובנים שנולדים במידה שבעה פחות או יותר בכמות שבעה זה משהו שלא ידעתי זה מטורף והכל מתחבר לנו לסמוך פשוט לסמוך על זה שזה קיים שיש לנו שזה פה ורק נמצא את זה שמעתי איתך במשפט, אני מצטערת שאני לא יודעת למי לתת קרדיט, אני לא יודעת של מי הוא, אבל שאומר בעצם שאנחנו לא צריכים בעצם לעשות דברים כדי למצוא אהבה, אלא סך הכל להוריד מתוכנו את המחסומים שמונעים האהבה להגיע אלינו, כי היא פה כל הזמן.

נכון.

אז בואי נדרק את...

אני חושבת שהרגע, תדעת, להוציא רגע איזה משהו כדי לראות את האיש הזה. אם אנחנו מדברים על נשים, וגם גברים, הם באותו... זה גם נראה שזה בעיות רק של נשים. גברים רוצים למצוא זוגיות כמו נשים, זאת אומרת, יש איזו מין מחשבה כזאת שרק אותי זה מעסיק. וגם המחשבה הזאת מביאה אותנו להרבה מאוד חסמים. אם שאלת על המקום הזה, אז אני הייתי מחלקת את החסמים לכמה חלקים. יש את החסמים שקשורים לדימוי שלי. בעצם האם אני מספיק שווה, והאם אני מספיק טובה, והאם אני מספיק יפה, וכאשר אני לא מרגישה ככה, אז בעצם אני נמצאת באיזשהו מאמץ יותר של לרצות ולעשות ולהיות. ואת יודעת, המקום הזה של לרצות, צריך רגע להבין שריצוי זה לא נתינה. אנחנו קודם חושבות שאם אני מרצה אז אני נורא נותנת, לא. ריצוי עסוק עוסק אך ורק בצורך שלי, להיות במקום שלא יעזבו אותי ושאהבו אותי. הוא לא עסוק במקום של נתינה, ואהבה עוסקת במקום של נתינה. ולכן כל כאשר הדימוי שלי נמוך, אני הולכת לאזורים של מאמץ יותר, ושל ריצוי, ושל לא להגיד את הדברים, את הצרכים שלי, ולעשות סין גבולות, אז מתוך המקומות האלה, אני בעצם מפצפצת את הזוגיות שהיא בין אם היא התחילה ובין אם לא. החלק השני, קשור בעצם לכל החסמים שמגיעים ממשפחת המוצא שלנו, למשפחת המוצא שלנו יש השפעה של 85%, על מי שאנחנו, זה לא החברה שמשפיעה עלינו כמו שאנחנו חושבים, זה משפחת המוצא, זה המטפל העיקרי שלנו בילדות, זה תחושת השייכות שלנו, זה עד כמה פיתחו את הנשיות והזכריות שלנו כשהיינו ילדים, ובעצם מתוך המקומות האלה התפתחו כל מיני חצמים, גם הם קשורים לדימוי עצמי, וזה יכול להיות לזה שאני לא עוזבת את הבית, זה יכול להיות לזה שאני לא מוכנה להתקדם עד שאני לא יודע שאוהבים אותי בבית, צריכות שאני לא אוכל לשחרר את התפקיד המדהים שיש לי בבית, שאני ילדה מדהימה ואחראית ושומר את ההורים ושומר את האחים והכל עליי, והדבר הזה מייצג חסם מאוד מאוד גדול ולא מודע, זה הבעיה, שרוב החסמים הם לא מודעים. ויש לנו חסמים אחרים שהם יכולים להיות כמו בררנות יתר, שבעצם שום דבר לא מספיק טוב לי ושום דבר לא מתאים לי, אבל חשוב לדעת שברערנות יתר לא מגיעה באמת רק לברערנות, היא בדרך כלל יושבת על פחדים וזה בעצם החסמים הנוספים שקשורים לפחדים, הם קשורים למקום של או שחוויתי, נחלק גם את זה לשניים, בעצם לדברים שחוויתי כמו דחייה, בגידה, נטישה וכו', ואז אני מפחדת לחוות את זה שוב, אני מפחדת שתגדו בי שוב, אני מפחדת להידחות שוב, אני מפחדת להינטש, אני מפחדת שיפגעו בי, ואז בעצם מתוך הפחד הזה אני כאילו אומרת ששום דבר לא מספיק טוב לי ואני פוסלת אנשים וכו', או שזה לא משהו שקרה לי, אלא משהו שאני מפחדת שיקרה לי. זאת אומרת, כולנו נולדים עם פחדים הולדים, כמו דחייה ונטישה ובנידות ומוות, ואנחנו נורא מפחדים שהפחדים האלה יתממשו. אז בעצם זה הופך להיות חסם, אני כל כך מפחדת להיפגע, אני כל כך רוצה לשמור על עצמי, שאני מעדיפה לא לתת את עצמי, אני מעדיפה לא להיחסד. אז אני מתחילה להימנע, או שאני אומרת שכולם לא מספיק טובים לי, או שאני בעצם נמנעת בפועל מלצאת אפילו לדייטים, שיקירו לי וכולי, ואז זה פשוט לא קורה. אז אם אנחנו נסתכל בעצם על כל החלקים האלה, כל אחד מהם הוא חסם שיש לו חלקים מודעים, שהם התנהגותיים, שבעצם אוקיי אני לא יוצאת לדייטים או פוסלת וזה מה שהסביבה רואה ועל זה הסביבה שופטת אותנו אף אחד לא טוב לה את לא עושה כלום בשביל למצוא אז הקולות האלה שמצטרפים לפחדים הפנימיים שלי מייצרים המון המון סטרס ובעצם אני מתחילה לאבד את הקול הפדימי, שאני מתחילה, רגע, אולי אני באמת פוסט, אולי אני לא בסדר, אולי, מה יש לי, אני באמת לא מספיק, אני כן, ואז בעצם הדבר הזה מצטרף לכאב שאין לי זוגיות, ולבדידות שאין לי זוגיות, ואני בעצם מגיעה לדייט עם כמו 17 טון עליי של קולות ופחדים וצפוסים וכולי, שאוקיי, לאן מכאן, לאן אני כאילו הולכת, ואני הולכת מכאן, ואז הבעיה היא שאני לא מצליחה להיות אני בדייט, אני לא מצליחה להיות אותנטית, אני לא מצליחה להיות כלילה, אני לא מצליחה להיות, כמו שאני קוראת את זה, בתדר בוחנת, שאם נגיד על זה מילה, תדר בוחנת, זה בעצם הרעיון הוא להבין שאני באה לבחון אם זה מתאים לי, כי ברור שהוא רוצה אותי, כי אני הכי שווה בעולם, וכשאני יכולה לבוא בתדר כזה, אז הכל קורה לטובתי. והרבה פעמים אני לא חייבה בתדר הזה בגלל כל החסמים שדיברנו. וכמו שאמרת מקודם, אם אני אתחיל להוריד

את המשקל, אז בעצם אני אתחיל לראות את מי שמולי. ולכן צריך להתחיל לזהות את הדברים שמעקבים אותי, אני יכולה לעשות את זה בהתבוננות פנימית, לפעמים אני צריכה ליווי לצורך העניין, אז בעצם כשאני מתחילה לעשות עם הדבר

הזה עבודה, אני יכולה לנוע במרחב בכלילות. כמו ששמחה זה דבר ממגנט, אז כשאני כלילה זה דבר ממגנט.

וואו, איזה מטורף, וכמה היא ידעה, אני מטוחה שהם בעצם מה שאמרת עכשיו, הרבה נשים ששומעות את זה, העבירו את החסמים שלהם מהלא מודע כבר למודע, שזו כבר חצי עבודה, לספרות רגע. ממש. ובמשל יהיה איך לעבוד, אצלכם אין לנו איך לעבוד אז הייתי רוצה באמת לדבר איתך קצת יותר על העומק על כמה מהחסמים הכי משמעותיים שאני רואה כל הזמן וככה אני אתן לאנשים ששומעות אותנו כאן אולי גם דברים אבל לאנשים ששומעות אותנו כאן איזושהי מתנה מאוד גדולה שכבר התחילו לעשות איזושהי עבודה עצמית ולהתחיל באמת בוא נגיד לצאת קצת אחרת ממה שהן היו קודם מהפרק הזה אז נתחיל אולי ברשותך מהחסמים הפנימיים של אני לא מספיק טובה ואני לא מספיק יפה ואני לא נראית כמו איזשהו מודל של איזה מישהי מהסרטים או לא יודעת מה שזה דיברת גם על הרשות החברתיות זה מאוד משפיע אבל מה עושה אישה שהיא באמת מרגישה לא מספיק טובה שכל גבר שהיא רואה היא בטוחה שהוא לא ירצה אותה היא בטוחה שיש עוד מישהי שתאפיל עליה קודם כל

העניין הוא כזה, שאני צריכה להבין שכשאני אומרת את זה לעצמי, אני לא מספיק, לא משנה מה, מעניינת, טובה, חכמה, יפה, רזה וכולי, אני בעצם אומרת שמישהי מולי, אני אפילו מזלזלת קצת בגבר שמולי ואומרת, כל מה שמעניין אותו, זה האם אני מספיק חכמה או מספיק יפה או מספיק מעניינת. וזה לא עובד ככה, כי כמו שאותי, לא מעניין רק האם הוא יפה או חכם, אלא מעניין אותי, המקום ההוליסטי השלם של בעצם מי האיש שעומד מולי. אז אותו הדבר, צריך להבין שאני מעניינת אותו ברמה הרבה יותר שלמה, וזה שאני מייצרת איזושהי תפיסה של יהיה לי זוגיות רק אם אני אהיה קצת יותר יפה, קצת יותר רזק, קצת יותר חכמה, אז בעצם אני מאוד מאוד מצמצמת את עולמו של השני בתפיסה שלי, שזה מה שמעניין אותו. אז קודם כל צריך להבין שזה אני המצאתי את זה, וזה לא נכון, ואני כבר מספיק כמו שאני היום, זה השלב השני, להבין שמה שיש היום הוא מדהים. כי עובדה שיש לי חברות, ועובדה שאנשים

מתייעצים איתי, ועובדה שאני קיימת בעולם, באתי עם שליחות, באתי עם ייעוד, ואני מספיק, זה לא סתם, ואם יש דברים שאני רוצה לשפר בעצמי, של לעשות יותר כושר, או לאכול בריא, בשביל עצמי, מעולה, טוב שאנחנו בתהליך מתמיד, אבל מה הבעיה כשאני

אומרת לעצמי אני לא מספיק בדרך כלל

הסרתי אחריות אוקיי אני לא מספיק ואז אני שוקעת בתוך המקום הזה אני לא אומרת אוקיי אז מה אני יכולה לעשות כדי להרגיש יותר טוב עם עצמי אני ארשם לחדר כושר אני אעשה את זה אין בעיה להשתפר כלומר כולנו באיזה שהוא תהליך השתפות אבל השאלה מה קורה לי עם המילים האלה האם אני, האם הן משתקות אותי, האם הן מייצרות הלקעה פנימית, האם הן מייצרות איזשהו כיפאון בחיים שלי, וכשזה קורה, כאן הבעיה. אז הדבר הראשון שרוצות לעשות זה בעצם להמיר את זה לעשייה. אחריות באה לידי ביטוי בעשייה.

מה הכוונה?

אם אני רוצה לשנות משהו בחיים שלי, אני צריכה לעשות לטובת העניין הזה, במילים אחרות לקחת את זה אחריות. אז אין בעיה, את רוצה להרגיש יותר טוב עם עצמך?

בסדר גמור, תירשמי לכן על כושר, תקחי מעמד פרטי, תקני אבגדים שיותר מכמין. אבל צריך רגע להבין, העולם הוא לא צער. אף אחד לא רוצה אותך כי את מידה 36.8. רוצים אותך בשל מי שאה. וכאן הדבר השני שרוצות לעשות. רוצות לחזק שני דברים. האחד, את האמונה החיובית. זאת אומרת שמה, אני ברור שאני נמצאה וברור שמגיע לי, והיקום תמיד לטובתנו, תמיד תמיד תמיד, גם אם אנחנו לא מבינות את זה ולא רואות את זה. והדבר השני זה להתחיל להכיר את החוסקות שבי. התרגיל שאני מאוד אוהבת זה בעצם שכל אחת צריכה לרשום לעצמה 30 דברים שהם הדברים שהיא אוהבת באהבה החוסקות שלה, ודברים היפים שבה. אז בעצם להתחיל לקרוא את זה ערב וערב, גם אם אני פרדה את זה בעל פה. וככל שאני אכיר את החוסקות שלי, שכל הפסיכולוגיה חיובית מבוססת על המקום הזה של היכרות עם החוסקות שלי ועבודה מתוכם, אז בעצם אני מתחילה להבין מה יש לי, מה יש בי, ואני לא רגע מתעסקת האם זה מספיק או לא, זה מה יש בי, ואת זה אני צריכה לחגוג, ואת זה אני צריכה רגע להבין שאני מביאה לעולם. ודבר נוסף, אני צריכה להבין שברגע שאני אומרת אני לא מספיק, זאת אומרת שרק אני עומדת פה למבחן. בודקים אותי כמו שאני בודקת עכשיו איזה טלוויזיה לקנות, וברגע שאני עושה את הדבר הזה אני מכפיצה את עצמי, אני בעצם עושה נזק לעצמי, אנחנו כל הזמן מדברים על חוסר שוויון, אבל אנחנו עושות את זה לעצמנו, אנחנו מפחיתות בערך שלנו, בעצם זה שאנחנו אומרים שאנחנו לא מספיקים, ולכן העניין הוא פה להגיד, אני, זה מה שאני, אני בואה לבדוק, ומתאים לי להריזה הזו, והאם אני מתאימה להריזה שלו? ומספיק כאילו להיות במקום שמתייג אותנו, כמו שבאמת כאילו אני הולכת עכשיו לקנות את המכנס המתרחב או את המכנס הצר. זאת אומרת, אנחנו מבקות את זה לכזה, ואנחנו צריכות להתחיל להסתכל על עצמנו בצורה הרבה יותר מחמיאה ורחבה, והכלי הטוב ביותר לעבודה הזאת הוא חמלה עצמית. כלומר, אם אני אתחיל לפתח חמלה כלפי עצמי, אז בדיוק כמו שאני עושה את זה

כלפי אחרים, ואני אגיד מילה על חמלה, חמלה בעצם זה לא רחמה עם חמלה, זה להתחיל להסתכל על עצמי בעיניים טובות ולא שיפוטיות. כלומר,

אם למשל עכשיו, חברה שלי חובה פרידה, או משהו מאוד מאוד קשה, אז אני לא אגיד לה, אתה אוהב את זה? כי היא מתומטמת, עריך, דיברתי איתו, תת-תת, כמו שאני אומרת לעצמי, אלא אני אבוא ויגיד, כואב לי לראות אותך ככה, תראי כאילו איזה דרך מדהימה את עשית, הוא לא מבין מה הוא מפסיד. אם אנחנו נדבר לעצמנו במילים האלה שאנחנו אומרות לאחרות בחמלה כלפי עצמנו, אנחנו עושות מקפצה ועובדות על הביקורת. ולכן הכלי של החוסכות, והכלי של החמלה, והכלי של ההבנה שמי שמולנו הוא לא מסתכל על משהו מאוד מאוצר, אלא מסתכל עלינו כחבילה אחת שלמה שיש בה חלקים, טובים ופחות כי בכולנו יש מנעד אז אנחנו יכולות באמת להתחיל לצאת בגאווה רחובות ולהבין

שאנחנו לגאווה מספיק מדהים, וואו, אני מאוד מתחברת לכלים שנתת כאן. אני יכולה אפילו להגיד שהכלי הזה של החוזקות הוא מאוד משמעותי, כי זה נראה לנו נורא מובן מאליו. כלומר, אנחנו שוכחות את זה בכלל, אנחנו לא מתייחסות לזה. אני זוכרת שהייתי לפני כמה שנים באיזושהי סדרה, ונתנו לנו כמשימה גם לכתוב את החוזקות שלנו, אבל גם לפנות לאנשים אחרים שאוהבים אותנו ולשאול אותם, כי לפעמים אנחנו במצב כזה שאנחנו לא חומלות על עצמנו, כמו שאמרת, ולא סומכות על עצמנו, זה נורא קשה להגיד על עצמי, אני טובה, אני מציחנית, אני שווה, אני נראית טוב, אני חכמה, וכשמישהו אחר כאילו בא ומאשר לי את זה, כמו שאנחנו לא רוצות להתעלות באישור החיצוני, אבל בוא נגיד בתור התחלה לאיזה בוסט חיזוק כזה, כשמישהו אומר לי מהצד או, כשחמישה אנשים פתאום כותבים לי את אותם דברים, אני מתחילה יותר להאמין לזה אולי, זה כאילו קצת יותר מחלחל. לגמרי,

זה נקרא שאלון אמית ובעצם המטרה היא לשאול חמישה אנשים שונים מעולמות שונים, זאת אומרת, אחת מהצבא ואחת מהחברות הקיימות שלי ואחת מהמשפחה, ובעצם לשאול אותם מה הדבר הראשון שאתם חושבים עליי, כשאתם חושבים עליי, ומה החוזקות שלי, ולבקש משהו אחד שאני רוצה לשפר. רק משהו אחד כוכבית קטנה לגבי המקום הזה. כשאני בדימוי נמוך, הבעיה שלי היא שאני הודפת מחמאות. ואני עודפת מתנות, ואני עודפת חיזוקים, ועודפת כל דבר. אז אם אני מרגישה שהדימוי שלי נמוך, זה עוד לא לעשות את זה, זאת אומרת, הייתי עושה את זה כשאני מתחילה להתחזק, ואז זה נהדר, ואז אני נכנס לסרחוס קוד גדול. ולכן חשוב קודם כל לנסות למצוא בתוך עצמי,

להתחיל לחזק אותי. כי

זאת הבעיה שאנשים בדימוי נמוך, הם פשוט עודפים. אז

הם צריכים להבין שהם נורא מעיפים. כי

כשמישהו שאני באה להגיד למישהו, וואי, חרזית, או איזה יפה את, או איזה חת

לב

כאילו זרקתי על עצי משהו, או איזה יפה, ואז אני צריכה להתחיל לשכנע אותה שהיא יפה, זה נורא נורא מאייף

לצד השני, ואז ככה מפסיקים לתת לנו מחמאות. אז

אני בעצם, זה כמו נבואה שמגשימת עצמה, כי אני אומרת, הנה, כבר לא נותנים לי מחמאות, אני באמת לא נראית טוב, אני באמת לאיפה, אבל אני לא קולטת, שזה בגלל שכל הזמן הדפתי את המחמאות וזה מעיק, על הצד השני, שהוא כאילו אומר, אני לא אגיד לה כלום, כי אני צריכה עכשיו לעבוד קשה ולשכנע אותה, אז אני מעדיף לא להגיד. ולכ השאלון האמיתי הוא תרגיל מדהים, פשוט חשוב לעשות אותו, כשאני קצת מרגישה חזקה עם עצמי כאחרת, זה אני אקרא את זה, ואז אני ארגיש שאני לא מאמינה, כאילו לא מאמינה, בדיוק, ואז לכן הייתי ממליצה

לעשות את זה בשלב, אני בדרך כלל עובדת עם זה עם האנשים שאני מלווה, כאילו בשלב שהם טיפה כבר מחוזקים והם יכולים, להכיל את המחמאות האלה, להאמין להם. תודה

רבה על הדיוק החשוב הזה. וכן, זה דבר נורא חשוב, לקבל מחמאה. זאת אומרת, אני יכולה להעיד על עצמי, שכשהייתי יותר צעירה, ופעם הייתי חסרת ביטחון, ולא במקום שאני נמצאת בו היום, אבל כל פעם שהיו אומרים לי, וואו, איזה יפה, או איזה יפה התלבט, או וואו, מאיפה זה, הייתי נורא מקטינה את זה. כאילו הייתי אומרת, לא, מה פתאום, זה רק היום, או לא, זה טבעי, זה... לא, אבל הכל טוב. כאילו הייתי נורא נורא נורא לא נותנת מקום למחמאה הזאת, כאילו לא עולה על הבמה רגע, כאילו למה לא? ולמדתי פשוט להסתכל בעיניים ולשתוק, לפשוט לשתוק, לסתום את הפה ולהגיד תודה. עם כמה שבא לי להגיד דברים אחרים, פשוט להגיד תודה. אפילו לא להחזיר מחמאה אגב. כלומר אני לא חייבת להחזיר מחמאה, כאילו שוב הריצוי הזה שגם דיברת עליו קודם, היא פשוט יודעה להכין את זה, להרגיש את האי נעימות רגע, אבל מתישהו מתרגלים וזה כבר הופך להיות נעים. כשבמקום שאני לא מספיק טובה, נתנו המון כלים שאנשים יכולות לעשות באמת שינום עם זה, מדהימים. ויש נשים ש, מה שנקרא, קיבלו הרבה הוכחות מהחיים. כלומר, נשים שחבור בפרדות, נפרדו מהן. כל גבר שהן פתאום כן רצו, לא רצה אותן. כלומר, כאילו החיים נתנו להן מעין ממש הוכחות אמיתיות של, הנה, תראי, נשמה, לא רוצים אותך, כל הזמן נפרדים ממך, כל הזמן, כאילו, את לא מגיעה למשבצות שאת רוצה, אז מה הסיבה הגיונית? כי הרי אישה שנמצאת במקום כזה נורא כואב, אני הייתי שם גם, מאוד קשה להגיד, טוב, זה פשוט לא מדויק, טוב, מגיע לך משהו יותר טוב, אחרי אם שומרים עלייך, או אם שומר עלייך, כל מה שאימא צריכה להפנים בראש שלה, זה איזה סיבה יש לזה, חוץ מזה שאני לא מספיק טובה. איך את מתייחסת לניסיון עבר הקרוב הזה, שיש לה הרבה נשים, ביחס לדימוי העצמי הזה? איך אפשר לפתור את זה? אני

אתחיל ואומר שאני תמיד ממליצה להתחיל לעשות תהליכים, תהליכי דיפוי, תהליכי מניעה בגיל צעיר. למה? כי ככל שאנחנו ממשיכים באיזושהי דרך, בלי שלמדנו לעשות את זה נכון, אנחנו נחווה יותר פציעות מבשיות, כמו דחייה, נטישה, עוגידה, עזיבה וכו', ואז בעצם נגיע לגילים יותר מאוחרים של שלושים פלוס, שלושים חמש פלוס, ארבעים פלוס, ובעצם אנחנו כבר, כמו שאת אומרת, נבוא בייאוש גדול ובחוויה מאוד מאוד קשה. אז נתחיל מזה, ככל שאנחנו מתחילים לעבוד על הדברים בגיל מאוקדם יותר, אנחנו חוסכים לעצמנו את הפציעות הנפשיות שאת מדברת עליהן. ואת צודקת, זה מאוד קשה, וזה מאוד מייאש, וזה מאוד מתסכל, להיות במקום שאני מרגישה שעשיתי הכל, ואני עושה הכל, ואני יוצאת, ואני עושה, ואני אפילו בתהליך, ואני אפילו בסדנה, ואני עושה מלא מלא דברים, אבל שוב עזבו אותי, שוב לא רוצים אותי. וצריך רגע להבין, אני אחזור לעניין התדרים. בעולם שלנו הכל עובד בתדרים. אם אני אמנם עושה, או לכת לתהליך, או יוצאת לדייטים, ומתנהגת אחרת וכו', אני עושה ועדיין קורה אותו דבר צריך רגע להבין שהדבר הפנימי לא השתנה מבפנים אני עדיין מנוהלת על ידי פחד מבפנים אני עדיין מרגישה שאני לא מספיק וצריך רגע להבין היקום לטובתי אבל היקום גם מנסה להראות לי שאם אני לא אעשה שינוי אמיתי ושינוי אמיתי אומר שינוי פנימי, לא שינוי התנהגותי. אם אני לא אעשה אותו, אני אמשיך לקבל את אותו הדבר. כלומר, אם אני רוצה אחרת, אני צריכה להיות אחרת, אני צריכה בעצם לחשוב אחרת, לתפוס אחרת, וכל זמן שבעצם אני לא, אני

בלופ, כי אני בעצם משדרת את החוסר הביטחון שלי, או את הנוקשות יתר שלי, או את הדרשנות, או את חוסר הגמישות, כי לא כולן באות במקום של פחד ורעד, זה מתבטא בנוקשות. לפעמים אני רואה נשים שמדברות בדייט, או אני צופה תמידית, לא משנה איזה בר אני עוזרת, אני תמיד מסתכלת על ההתנהלות בין זוגות, לפעמים אני אומרת, אני הייתי מאיפה אותה עכשיו, זאת אומרת, למה אני מדברת ככה? וזה לא, זה לא רק בישנות יותר וריצוי מהמקום של רק עתה, לפעמים זה ממש, יש כוחנות, נוקשות, חוסר חיוך, קשיחות נורא קשה בתוך הדייט, ואז צד השני, אם אני לא רוצה, כמובן שזה מעטה, שמכסה על פחד, על המקום שאני לא רוצה שירות הפגיעות שלי, אני לא רוצה שירות החולשה שלי, בעצם מה שאני אומרת, כאשר מבפנים אני לא רוצה להיות חשופה, אני יודעת שאם אני אהיה חשופה אני שוב אי פגע, אני עייפה ומיועשת וקשה לי, ועדיין אני לא מאמינה שזה יקרה לי כי הנה, העולם הוכיח לי אחרת, אז זה הלופ של חיי. העולם ימשיך להוכיח לי את אותו הדבר. את יודעת, למשל, בואי ניקח רגע אפילו גבר

שיוצא לידי וחושב, שהוא לא מגיע לו. גם גברים, יש להם ענייני דימוי פחות מנשים, אבל יש. והוא חושב שזה לא מגיע לו. אוקיי? לא מגיע לו, אבל זה אותו דבר אצל גבר ואישה. אבל בואי נראה רגע את הצד השני, שמגיע איתנו לדייט. הוא חושב, וואלה, לא מגיע לי שתהיה, כאילו, שנמצא, או אני לא מספיק, בדיוק כמו שאני חושבת שאני לא מספיק. אז הוא מגיע לדייט, והיא מחמיאה לו. היא אומרת לו, וואי, איזה כיף איתך, אתה נראה טוב, לא משנה, מחמיאה לו. הוא אומר לעצמו, לא מאמין, היא עכשיו, היא לא באמת. והוא מתחיל להתנהג, אוקיי, את המקום הזה של, מתוך חוסר אמונה, הוא לא מחמילה חזרה, כי הוא לא מאמין באמת שמגיע לו, הוא לא ג'נטלמן, כי הוא לא מרגיש שיש לו את האומץ רגע להוביל, כי צריך ביטחון בשביל להיות מוביל, ואז, לאט לאט, היא מתחילה להתרחק, ואז מה הוא אומר לעצמו? הנה, הוכחה. זה בדיוק מה שידעתי, כשהיא תראה אותי באמת, היא לא תרצה אותי, ואז היא מתרחקת. וזה הסיפור של נשים וגברים שחושבים שלא מגיע להן, שהם חושבים שהם לא מספיק, ושחוו הרבה מאוד דחיות, הם פשוט ממשיכים להתנהג ככה, כאילו זה ממש המקום הזה של נבואה שמקשימה את עצמה, אני מגיעה מתוך הפחדים, אני בעצם כל כך לא רוצה להיות חשופה, אני לא מתמסרת, אני לא נחשפת, ואם אני עושה את זה, אני עושה את זה מאוד מהראש, זאת אומרת, אני לא במצב הגבול, אני יכולה להגיד לו, רגע, אני רציתי שתאסוף אותי, אבל אז, שהוא לא אסוף אותי, אני פשוט נכנסת כאילו מגיעה לבד, אני לא, אין האלימה בין ההתנהגות שלי למילים שלי, ובין ה... מילים שלי לתחושה הפנימית שלי, ואז זה כמו שאנחנו תמיד, אם מישהו עצוב לידינו אפשר נראה את זה, ואם מישהו שמח לידינו אפשר נראה את זה. אותו הדבר, מישהו מזהה חוסר ביטחון, לא ביטחון, בדיוק כמו שאנחנו מאוד נמשכות לקריזמה ולביטחון. ובעצם פה, בשביל לשבור את הלופ הזה, אני צריכה לעצור דייטים, אני צריכה לעצור את

ההתעסקות במציאת זוגיות, ולהתחזק בעצמי. ולעבוד על עצמי ולהכיר ביכולות שלי, ועם כל הקושי לייצר מצב של טבול הרסת, כלומר

לפתוח דף לבן מחדש, להשאיר את כל

העבר שלי בעבר עם כל הקושי שבזה. וזה לוקח זמן, לפעמים אנחנו חודשיים, שלושה, מושקעים בתוך איזשהו תהליך, ולא יוצאים לשום דייק, ורק מתחילים להיות במצב של גילוי עצמי. כי

כשאני באה עם פציעות נפשיות מאוד קשות

והרבה דחיות, או נטישה, או בגידה, או חוצר ביטחון כללי שיש לי, בעצם לא

בניתי את עצמי. אני

לא יודעת מה הצרכים שלי, אני לא יודעת מה הקול הפנימי שלי, ואז בעצם אני אלך למקומות שאני קוראת, הרי לפי השיטה של זוגיות מסעית יש עוד חמשת התודעות, אז אני הולכת למקום של תודעת אימא ומטפלת, ומנהלת, אבל הכל חוץ מתודעת אישה, ואז בעצם אני נשארת ריקה כל הזמן בחיי, וזה העניין. ולכן זה משהו שאני, ברגע שאני מוצאת את עצמי בלופ כזה, של תסקוי וירוש ושוב

לא רוצים אותי, עצרו דייטים. עצרו הכל, לכו, תטפלו בעצמכם, חודש, חודשיים, שלושה, תהיו במקום מחוזק, ומהמקום הזה אשר לצאת שוב לדייטים. מטורף.

אני חייבת לומר שכל כך הרבה נשים חושבות שהעצירה הזאת היא כאילו פיזיבוז של זמן כי מה אני אעצור בזמן הזה אני כבר יכולתי להכיר משהו אבל באמת מה שצריך להבין ואני באמת רוצה לחזק את מה שאת אומרת שאם אנחנו נעשה שוב את אותו הדבר ואנשטיין אמר את זה לעשות את אותו הדבר שוב ושוב ושוב ולצפות לתוצאה שונה וזאת ההגדרה מבחינתו של חוסר שפיעות ואנחנו אומרות טוב כאילו אנחנו נצא עם מישהו אחר וזה יסתדר כי איתו זה יסתדר כי מה שהיה דפוק זה אולי לא רק אני אולי זה גם הגבר שיצאתי איתו כי גם ככה כל האזרועים עליי וזה נפחית המשיכה אבל זה לא יעבוד זה רק ישחבר את עצמו יותר חזק יותר כואב יותר מתאיר יותר מהר. זה

היה חודש, עכשיו אחרי שלושה שבועות, ואחרי כך אחרי שבוע, ובדייט הראשון היא כבר נעלמית. ממש. אני

חושבת אגב שהפגיעות נעשות גם יותר כואבות כדי להכניע אותנו ממקום חיורי, של כאילו, תעצרי רגע, תעצרי, את מבינה שמשהו לא עובד לך, ותכנסי פנימה, ובאמת תעשי עבודה, כמו שאמר, ונתת כלים מדהימים, תעשי את העבודה הזאת. אני רוצה שנדבר על עוד חסם כי זה חסם מאוד מאוד מהותי אני בטוחה שכמעט כולן בדרך למציאת זוגיות נמצאות בו אבל יש את המקום הזה של אני כל כך מוטשת, נגיד ועשיתי כבר עבודה עצמית, אבל אין לי כוח, אין לי כוח להתחלות. אין לי כוח עכשיו שמישהו יתחיל להכיר אותי מחרי דעת, בטח נשים נגיד שיצאו מזוגיות ארוכה, כאילו למי יש כוח לזה עוד פעם עכשיו לשובק את עצמי ולהראות מי אני ולספר על עצמי ולהתחיל להכיר את החברים ואת המשפחה, ואיך נותמולדים נגיד עם החסם הזה? כי יש נשים שעשו עבודה עצמית, חושבות על עצמן דברים טובים, מה שנקרא, שמו את העבר מאחור, אבל פתאום עתיד הזה שהם כל כך חיכו לו, הוא נראה כמו משהו מאוד מאוד גדול ומתיש. איך מתמודדים עם זה? אז

קודם כל, את צודקת, זה באמת אחד הדברים, אחד החסמים שיש, ולא רק שהוא הופך להיות חסם מציאת זוגיות, הרבה פעמים אני לא נפרדת, או מנסה לחזור לאקס, בגלל שאני לא רוצה להתחיל משהו חדש, ואז אני פשוט נכנסת לזוג, אני נשארת בזוגיות שמאמללת אותי, או חוזרת לבן זוג, שהיה לי רק בשביל לא להתמודד שוב, עם העולם הזה של אפליקציות ושל זוגיות, כי באמת אין לי כוח לזה. זה

הופך לי לזוגיות שאני... אנחנו

קוראים לה בעולם של זוגיות מרסיד, זוגיות של שותפות. זה בעצם שני אנשים שחיים ביחד ואין ביניהם כלום. אם דיברנו מקודם על הבדידות חברתית, זה יוצר

בדידות רגשית, שבדידות רגשית היא מאוד מאוד

קשה, ולכן צריך להבין שזו הסכנה. כשאני מפחדת מלצאת מזוגיות שלא טובה לי ולא שלא דבר על רעילה לי, אפילו לא, רק אני לא אוהבת ולא כיף לי שם, אני לא יוצאת בגלל המחשבה של אין מצב שאני פשוט מתחילה את הדבר הזה שוב, אז אני אגיע למצב בוודאות של זוגיות של שותפות, שזה שני אנשים שחיים ביחד, בלשום דבר רגשים משותף ביניהם,

ואנחנו נהיה בבדידות רגשית, ונתון מזעזע שאני רוצה להגיד לך, 60% מן האנשים שנמצאות בזוגיות, הם בבדידות רגשית. ולמה זה? כי אליפים נשארות בזוגיות שהיא לא טובה, בטח כי הן פשוט לא יודעות להביא את הצרכים שלהן, אבל זה כבר מה שנקרא סליחה לפודקאסט אחר, ואנחנו נתמקד ברגע בפסם הזה שאת אמרת. זה קשה להתחיל מההתחלה, אני ואת יודעות את זה מעולם העתיקי שלנו, כלומר אנחנו כל פעם רוצות להתחיל משהו חדה, זה יכול להיות סדנה, זה יכול להיות רעיון שיש לנו, ואנחנו צריכות לעזור את כל הכופות ולהתחיל רגע מאפס, לשווק את הדבר הזה ולהביא את הדבר הזה, ויכול להיות לנו מאוד נוח פשוט לשאל במה שכמה הוא עובד, אבל אז מה יקרה? לא אני ולא את ולא אף אחת אחרת תתפתח, וזה מה שקורה וזו החשיבה שצריכה להיות למישהי שאין לה כוח להתחיל שוב. אין לי כוח להתחיל שוב, זה אומר שאני עסוקה להסתכל על האין לי כוח, על הנקודה שאני נמצאת. אני מפספסת את המחיר הגדול. המחיר הגדול אומר, של אין לי כוח אומר, אני נשארת לבד, אני נשארת במקום, אני נשארת בעצם בלי כלום. ואני צריכה רגע פתאום, פתאום נהייתה לי משוואה, אוקיי? במקום של, עד עכשיו הסתכלתי על זה של אין לי כוח ואני עייפה, ואם אני מבינה את שאלת המחיר, אז אני אומרת, רגע, זה אין לי כוח מול להישאר חיים שלמים לבד. מה עדיף, אוקיי? תמיד, הרבה פעמים, כאילו, תדעת, אם אני עכשיו אחרת לקפוץ למקום, אז אני לא אקפוץ, אבל אם ייכנס אריה, אני אקפוץ, נכון? אז לפעמים שאלת המחיר, היא עוזרת לנו לזהות בדיוק כמו עצמאיות, כן? שאם

אני לא יצאת, זה אומר שחיים שלמים עכשיו אני, זה מה שאני עושה. את הדבר האחד שאני כבר, כבר מכירים אותי בו. לא

רוצה, אני לא יכולה... לשים את הדבר המפחיד הזה מול העיניים ולהגיד לא לא לא אני לא מוכנה בדיוק

שאלת המחיר חייבת להיכנס ואז בעצם יצרתי

משוואה ובמשוואה הזאת בעצם לקחתי בחירה בבחירה אומרת אני לא רוצה לשלם את המחיר אני אשלם מחיר עכשיו ולא מכיר אחר כך. דבר נוסף, אני צריכה רגע לא להסתכל של יואו, איזה עונש העולם הזה שאני עכשיו

מציעה את זוגית. אני

צריכה לעשות גם פה איזושהי סוויץ במחשבה, בדיוק כמו שאין לנו כל כך הרבה דייטים עם חברות, אבל איזה כיף הדייט בסוף עם החברות, אבל אימי שכוח לצאת עכשיו בקור ובחורף, ואין לי כל כך הרבה אימון, אבל איזו תחושה מדהימה אני אחרי אימון ספורט, ואין לי כוח ללכת לשיננית, אבל מה יקרה כשכאילו יצטבר לי אבניבאז, יקראו לי את הצורה בצורה ובסוף, וכל דבר שהוא, אין לנו כוח לעשות אותו עכשיו, אבל בסוף, אם אני עושה אותו אני צריכה לזכור שהרבה יותר טוב

לי אחר כך. אז אחד הדברים שאני צריכה לזכור זה בעצם איזה כיף אחרי, ואני צריכה רגע להסתכל על התמונה המיטבית, כמו להגיד, הדייט הזה יכול להיות דייט מדהים, הדייט הזה יכול להיות הדייט האחרון, ואני רוצה רגע ללכת ולעשות את זה. אז במקום להסתכל עליהם לכוח, א' להסתכל על שאלה אתם מכירים. הדבר השני, להסתכל, לעשות שינוי ולהגיד, להכניס התלהבות, להגיד איך אני ארגיש טוב אחרי, אפילו כאם לא היה דייט מדהים, בעצם זה שעשיתי, זה בעצם זה שהוצאתי את עצמי, לחגוג את ההצלחה הזאת, לעשות את זה. והדבר השלישי, ולא להסתכל עלה. קושי הגדול, יואו, איזה תיק, עולם הזוגיות, אפליקציות, לחשוב שעתיים כל יום, עוד 17 דייטים קשים, נסתכל על היום. היום, ורק היום, אני רוצה להיות חצי שעה, חצי שעה. בדיוק כמו שאם עכשיו אני ואת רוצות לשווה כמו שזוכרות, וואי, אימא'לה, איזה תוכנית מטורפת, ועכשיו כולם צריכים לעשות את זה ו... לא, היום אני אוציא פוסט. אני עושה את התוכנית, שמו אותה איפה שהוא מגירה, וכל יום עושה ביצוע אחד. ואז הצעד האחד, הקטן הזה, שאני צריכה לעב רק היום להתכתב עם שני אנשים ולנסות לעבור איתם לשיחה טלפון ולהתמקד רק בזה ביום למחורת להתמקד במשימה שנתתי לעצמי לאותו יום שזה אומר היום אני רוצה להסתובב ברחוב הארבעה בתל אביב ולראות גברים שמעניינים אותי וליצור איתם קשר עין והמשימה היום השלישי וכל אם אני מסתכלת על משימה אחת שהיא על יום אחד אז זה מקטין את המקום של איזה פחד הגודל הזה. אז כשאני מסתכלת על השאלת המחירות, ומשנה את התמונה שיש לי בראש לגבי העתיק הזה של מציאת זוגיות, ומתחילה להגיד, בסוף בסוף בסוף, זה המטרה שלי, להיות מאושרת בתוך עולם שייכות ומשפחה וזוגיות, ולשם אני שואלתת, ולכן, זו הדרך שלי, אין מה, כאילו, די, ככה אחריות. ומתחילה לעשות את הדברים בצד אחר צד, אני יכולה, להניח לקושי ולתסכול ולזכור שזה החיים. זאת אומרת החיים הם לא קושי ותסכול, החיים הם דרך. לא

משנה אם זה דרך בקריירה שלי ולא משנה אם זה דרך בתודעת אחר כך ולהיכנס להיריון. ולגדל את הילדים שלנו, מה זה, זה כל יום דרך, וכשהם קשה להם בלימודים, או קשה להם חברתית, אני היום בעצם, ברגע שאני מתמודדת עם הקשיים, אפילו כשאני נמצא זוגיות, אני מחשלת את עצמי בקישורים שאני אוכל להתמודד איתם אחר כך, עם קשיים הרבה יותר גדולים שיגיעו לי בחיים, והם יגיעו. כל העולם הזה של ילדים, הוא הביא לנו הרבה אתגרים, וברוך השם שוברים, אבל יש בזה הרבה אתגרים, וככל שאני אדם שהתמודד עם יותר דברים, צל הכלים שלי רחב. כלומר, בסוף בסוף בסוף, גם הקושי שאנחנו מתמודדים איתו עכשיו, הוא מצמיח אותנו, אוקיי? הוא הופך אותנו, הוא משכלל את צל הכלים שלי. ולכן, זה הכל עניין של איך אני מסתכלת

על הדבר הזה. מהמם, איזה הגישה מדהימה, אני חושבת שהגבקום הזה של הדרך, הוא חייב לי לקח אצלנו בחשבון בכל דבר בחיים, אבל בטח במקום שמציעה את זוגיות, כי הרבה נשים חושבות שברגע שנמצאו זוגיות, נגמר, זהו, אני אהיה מאושרת, הכל יסתדר, תהיה לי טבעת עלייך והכל יסתדר. זה לא באמת עובד. ככה כי אז עם דרישות אחרות, כל פעם שאנחנו מגיעות הרי לרף מסוים בחיים שלנו, גם בתחום העסקי את בטח מכירה את זה, רצינו את זה כל כך, חשבנו שנגיע לפה ופה להסתדר, הגענו פתאום ומשעמם אותנו. מה זה הסכומים האלה? מה זה הדבר הזה? לא, אני רוצה יותר, אני רוצה להשפיע יותר, להיות יותר. אין לזה סוף. אז אנחנו נוט לפחות מהדרך הזאת ולא להפוך אותה לאיזה סבל מתמשך כזה. עכשיו בתוך המקום הזה שעבדנו על עצמנו עשינו דברים אנחנו בהרבה יותר מוכנות בהרבה יותר סבלנות הגענו לאיזשהו מקום שאנחנו אפילו כבר נכנסנו אולי לאיזושהי זוגיות בהתחלה ‫פה נכנסת איזושהי בעיה אחרת, ‫ציינת אותה קודם בכמה מילים ‫תוך כדי שדיברת, ‫אבל דיברת בעצם על ברענות. ‫ואני רוצה להכניס את הברענות הזאת ‫לאיזושהי משבטת של פחד מלהתפשר, ‫כי אני יכולה להעיד על עצמי, ‫אני הייתי במערכות יחסים ‫ארוכות כל חיי. ‫היום, ברוך השם, ‫הפיקתי תיקון על הדברים האלה, ‫אבל הייתי במערכות יחסים ‫שמבחינתי בדיעבד ‫הן לא היו מספיק טובות עבורי, ‫לא היו מספיק בריאות עבורי. ותמיד קיים איזשהו פחד כזה, אני זוכרת את זה מעצמי, להתפשר. כלומר, אוקיי, מצאתי מישהו שמוצא חן בעיניי, אבל איך אני יודעת שזה זה? כלומר, יש את השאלה הזאת כל הזמן, של איך אני יודעת שלא התפשרתי? פרופו רשתות חברתיות, אני כל הזמן מסתכלת ורואה, כל אחת שמסתכלת בחוץ, אפילו על אסביר רשתות, חברים, חברות, תמיד יש שפע, תמיד יש עוד, תמיד הבן זוג שלה עושה לה את זה והוא לא עושה את זה הוא איך נמצאים במקום של אחרי שנכנסתי לזוגיות אני מצליחה להבין רגע האם זה נכון לי ואחרי שהבנתי שזה נכון לי אני מצליחה גם להישאר בשלי ולא לפזול הצדדים ולא ממקום חלילה של חוסר נאמנות אבל ממקום של אולי יהיה לי יותר טוב, אולי יכול להיות לי יותר טוב איך מתמודדים עם העננה הזאת אחרי

שמצאתי אז קודם כל, את באמת נגעת בנקודה מאוד מאוד חשובה, שהיא בהחלט גם אגב חסם שמאוד מעכב אותנו. זאת אומרת, השאלה, גם פחד מלהתפשר, וגם איך אני מסתפקת במה שיש. בעיקר בעידן שלנו, של השפע והאינסופיות, ופתאום גם הרבה מאוד סוגי זוגיות, כמו זוגי פתוחה,

וכל מיני דברים כאלה שבעצם מאפשרים לנו אפשרויות אינסופיות. אז צריך רגע להבין ש... תמיד יש עוד בחיים האלה, לא משנה אם זה עוד בגדים, אם זה עוד גברים, אם זה עוד בתים, אם זה עוד כסף, תמיד יש עוד. כל אדם צריך בעצם לעשות לעצמו את הדבר, את ההחלטה, מה מספק אותו. הבעיה שדיברת עליה קשורה בעיקר לאנשים שיש להם קושי בקבלת החלטות. זאת אומרת, אנשים שיש להם קושי כללי בקבלת החלטות, ימצאו את עצמם בהתלבטות הזאת, האם הוא האחד, האם הוא הנכון, זאת אומרת, זה מאוד מאפיין אנשים שמתקשים בכללי להחליט, גם צריך לעשות עבודה על קבלת ההחלטות. דבר שני, כולנו, כל החיים, כל החיים שלנו, זה ויתורים ובשרות. אם אני רוצה עכשיו לגור בפנטאוס, ועדיין אין לי את הכסף לגור בפנטאוס, אז אני אגור בינתיים בדירה, כי אני מעטיפה לגור במרכז בדירה, ולא פנטאוס ב... לא יודע, צפון דרום. בסוף תמיד אנחנו נתפשר ונוותר. אבל מה שחשוב להבין פה, זה שאני, זו שמחליטה על מה להתבשר ולבטר. אני מחליטה מה נכון לי ומה לא, וזה מחזיר בעצם את הכוח לידיים שלי. אני קוראת לזה חוק ה-95.5. חמש אחוז בחיים שלנו זה ירק ובא לי לעבור, וזה משהו שאני בעצם לא יכולה לבטר עליו, זה דברים שחשובים לי. 95 אחוז מהחיים הזה יבל אבלים. איך אנחנו עובדים את זה? כיום אחרי אנחנו לא זוכרים בכלל מה רעבו, מה התעקשנו, מה רצינו, מה רצינו לקנות, אפילו אני עובדת ככה בקניות. ניסה במסל קניות, רק היום אחרי אומרת לי, בא לי את זה או לא בא לי את זה? זה ב-95 או ב-5? וכך כל החיים. ברגע שאני עובדת בצורה הזאת, אני מתחילה להיות אדם מסופק. כי אני מתעסקת במה שחשוב לי. אחרת, אין לזה סוף. יש, המקום הזה של עודף שפע מייצר אצלי נזילות של אנרגיה. כי אני כל הזמן עסוקה בלרצות עוד, במקום להנות ממה שיש. זה מאוד מאוד בעייתי. ולכן, אני צריכה רגע לשאול את עצמי, מה 5%

שלי, היה רגע בא לי הבור שלי בזוגיות, ובבן זוג. זה שהוא יהיה, מכבד אותי ונאמן לי ונדיב אליי וירצה לספק אותי ולחזר חיי. מה החמש אחוז שלי? ואם החמש אחוז האלה מתקיימים, אני מתקדמת איתו הלאה כי תמיד יהיה עוד. ופה זה עניין של באמת המקום של, את יודעת, זה כמו שבעבר הייתי מנהלת שיווק ועבדתי עם אנשים בתחילת הדרך שלי על שיווק עצמי למאמנים ומטפלים. והדבר שקלטתי שהכי קשה לאנשים זה לבחור נישה. כי הוא אומר, רגע, אם אני אהיה מאמן לקריירה,

אז זה מה שאני כבר לא מקבל לאנשים שרוצים זוגית, זה מה שאני כבר

לא מקבל לאנשים שרוצים לה, אבל אני

רציתי להחלט על ההקריירה, איך אני... וכן, מה

הופך אותנו למומחה, המקום הנשתי, ומה הופך אותנו למתמסר ולהיות במקסימום אינטימיות? זה שהתמסרתי ובחרתי בין זוג אחד ואיתו אני הולכת בדרך. אז אם הוא נהיה לחמש אחוז שלי, ואם אני אדם שמסוגל לקבל החלטות ואם לא אז על זה לעבוד ואז לפרוב את החמש אחוז שלי, אז אני צריכה, זה הדרך שלי, פשוט להגיד אם נעונה לחמש אחוז שלי, ואיתו אני הולכת, ותמיד יהיו לי פיתויים, ובסדר, כאילו אני צריכה, חלק מהעניין הוא ללמוד להתגבר עליהם, כי עודף שפע לא מייצר עודף עושר, אוקיי? צריך רגע להבין את זה, להפך, זה אפילו מייצר אצלנו פחות ופחות, זאת אומרת, יש גם מחקרים שמראים, שאפילו ברמת כסף זכוי מצוין גורע באושר שלי ולא מעלה את האושר שלי. אז לכן

זה בעצם הדרך להיות במקום של איך אני בוחרת מערכת הדרכים, יש הרבה דברים, האלמנטים, אתה מזוגית וכולי, אבל בסופו של דבר, ברגע שאני עונה על החמש אחוז שלי ואני מקבלת את ההחלטה שהוא איתי, הוא האיש שלי ואני האישה שלו, וביחד אנחנו נבנה את השייכות שלנו ואת הבית שלנו ואת האינטימיות שלנו, ולזה אין תחליף. זה מדהים,

אני בטוחה שזה יהרגיע הרבה מאוד אנשים ששומעות את זה, ואולי גם כדאי להסתכל בתוך החמישה, חמישה אחוז האלה, על, כמו שאמרת, מה מבחינתי זה ירק ובא לי לעבור, שאם אני לא מקבלת את זה, אז אני לא יכולה להמשיך את הזוגיות הזאת, וגם, מה, אם הוא כן קורה, אני גם לא יכולה לקבל את זה. כלומר, גם מה אני רוצה וגם מה לא. נכון, שאתה

מתאים להתאים. אני קוראת להם הדילברקר כלומר כל אחת צריכה לבחור שלושה דברים שהם דילברקר זה יכול להיות כל דבר מצידי גובה וכרחות ושיער ארוך ואישון וכמצנות וכעסנות ורגזנות ומשפחה נציקה כל אחת יש לה את הזכות לבחור את הדילברקר שלה אבל למה אני מגבילה את זה לשלושה כי אין לזה סוף זאת אומרת אם עכשיו אני זאת אומרת, אני יכולה להגיד מיליון דברים שאני לא רוצה, וחמישה אחוז שאני כן רוצה, בסוף אני לא אמצא את האיש הזה. אז שלושה דילברקר שאני לא רוצה, וחמישה דברים שהם מאוד מאוד חשובים לי שהם כן יקרו, שהם החמש אחוז שלי. ומתוך המקום הזה אני יוצאת לדרך. ואם הוא עונה על הדברים האלה, הוא האיש שלי. מדהים, זאת

גישה מדהימה להסתכל עליה, כי באמת כמו שאמרת תמיד יש עוד, וצריך לזכור גם שלא כל הנוצא זהב, כלומר גם אם ראית משהו שנראה לך טוב, בכלל שתכירי אותה ותגלי שזה סתם, זו רק עטיפה וזה בכלל לא עונה לך על הצורך, אז אין לנו את המקום בחיים להגיד טוב, שקט פה שנייה, אני אבדוק את האור ונחזור, בסדר? כאילו זה לא באמת עובד. לאסוף את עצמנו, כמו שאמרת, להבין באמת מה האנשים שחשוב לי, למה באמת חשוב לי, ושם להישאר. וזאת בחירה, בחירה שהיא קשה, כי אנחנו כולנו, אני חושבת, בזה שהיא שאיפה להישאר עם האדם שבחרנו כל החיים. זה כאילו בחירה שהיא נורא נורא גדולה, ולכן גם לאנשים נורא קשה לעשות אותה, אבל זו בחירה עם המון המון המון אחריות, וגם, בואי, זה גם להזכור שלמרות שאנחנו מסתברת על זה לכל החיים, לפעמים, לצערנו ולשמחתנו, לפעמים דברים משתנים. והכול בסדר, כמו שעברנו פרדה מסוימת, או כמו שעברנו פיטורים מהעבודה, אפשר יהיה גם לעבור משהו של לא יודעת מה. גם בתוך מערכות יחסים, גם בעוד שנים קדימה. ולשמוך על עצמנו ולהבין, בחרתי את זה כרגע, זה נכון לי, אבל אם משהו ישתנה, זה לא אומר שנתפקתי, זה לא אומר שנתקעתי עם זאת for life. אני תמיד יכולה להתפתח לשונות, לתקן, או לעבור הלאה. נכון. היום

יש כל כך הרבה אפשרויות. גם ליוויים, וגם הם מאוד לגיטימיים לטיפול זוגי ועוד זוגי, ולעשות עבודה בנפרד, ולעבודה ביחד, וגם בסוף, אם זה לא עובד, אז זה לא עובד, אז כאילו, הכל בסדר. יש חיים אחרי הזוגיות הראשונה, השנייה, פרק א' פרק ב', הכל בסדר. הכי חשוב אבל להגיד שאנחנו צריכים ללמוד ממערכת יחסים אחת לשנייה, אחרת זה שחוזר טעויות. גם אם אני עדיין בפרק א', עוד לא היה לי עדיין, אני צריכה ללמוד אפילו מהחודש שהייתי עם מישהו, מה עבד שם, מה לא עבד שם, מה אני רוצה לשנות אצלי, על מה ויתרתי שלא הייתי צריכה לוותר, איפה לא היה צנחון בין ההתנהגות למילים שלי, ואז בעצם להגיע לזוגיות הבאה הרבה יותר משוכללת, הרבה יותר ברורה עם עצמי, הרבה יותר ברורה איתו, ולהצליח לקבל את מה שאני רוצה, להסכים לקבל. וואו, טוב,

אנחנו רגע לקראת סיור, אז שנייה לפני שאנחנו מסיימות, תני לנו רגע איזה מסר כזה מחזק, מלא תקווה, מלא אמונה, לאותם אנשים שנמצאות עכשיו בצד השני, ומסתכלות על כל מה שאת מדברת עליו, על כל השיח הזה שאין לנו פה, ואומרות, וואי, הלוואי שאני כבר הייתה שם, והן עוד לא שם, אבל הן בדרך, מה את אומרת להן? אז קודם

כל אני אומרת שבאמת אני מאמינה גדולה שלכל אחת ולכל אחד, יש את הזוגיות

שמחכה לו. ואני גם

אומרת מעבר לזה, היא ממש ממש מעבר לפינה. ואני יודעת שאתם עושים, והכי רוצים, ומתפללים, ועושים את כל מה שאפשר כדי שהדבר הזה יקרה. אבל לפעמים

אנחנו צריכים קצת לעשות פחות, ולהאמין שמגיע

לי יותר. ואפילו אם

אני יכולה לתת את הטיפ הכי חשוב

בעיניי לאישה, זה תסכימי להיות בתדר מקבל. תסכימי להפסיק לעבוד בפרח כדי שמישהו יוצא אותה. תפסיקי להיות במקום שמרגיש שרק אם את ניתני את כל העולם, אז זכותך לקבל. תהיי במקום שמבין שכמו ברכב, קודם צריך לשים בו דלק ואז הוא ייסע, קודם כול צריכים לתת לך, ואז בעצם מתוך המקום הזה, את תוכלי לתת את כל העולם שאת

רוצה לתת. ולכן אפילו

שינוי קטן כמו הסכמה לקבל, זה עושה שינוי שלם, ולא צריך להיות באיזשהו מקום של עבודת פערך. אלא הדברים פשוט התמגדדו אלינו כשברור לנו בתוך תוכנו שזה מה שמגיע לנו. וואו, טוב.

זאת עבודה אינסופית, תמידית, אבל זו עבודה מענע שמפתחת אותנו שעושה עבוד טוב. איזה כיף. טוב, אני משאירה לכם, כאן למטה הלינק לאינסטגרם של אדר שתוכלו להיכנס ולהמשיך לעקוב אחריה ולצרוך את הידע שלה. ואדר, ראיתי שקרוב נפתח קורס מאמנים בשיטה שלך, תחזור נוסף. ואני אחרת

את רגע מילה הזו. כן, בשמחה. זה באמת אחד הדברים הכי מרגשים. ב-11 ינואר נפתח המחזור הרביעי של קורס מאמני זוגיות מעשית, קורס של 25 מפגשים, מאוד מאוד מאוד מעמיק, שבעצם אנחנו לומדים שם את כל העולם של זוגיות ועולם של מציאת זוגיות, קוצים תעודה של מאמן לזוגיות ותעודה של מאמן למציאת זוגיות, ובעצם זה מתאים לכל מי שכבר מאמן ורוצה התמחות בעולם של זוגיות, כי זה מה שנקרא עולם אינסופי, ויש כל כך הרבה ביקוש לאנשים שבעצם צריכים למטפל באנשים שרוצים מזברה, ולמצוא זוגיות, או באנשים שעוברים איזשהו משבר, וזה גם מתאים לכל מי שרוצה פשוט ללמוד את התחום הזה לעומק, ולהיות במקום שהופך את מאסטר לזוגיות. אני תמיד אומרת, כמו שחנן בן ארי אומר, אני לא רוצה להעביר את הסרטות שלי לילדים שלי, אז אני רוצה רגע לעזור לכולם להתנהל בצורה נכונה, בתוך הזוגיות, במציאת זוגיות, כדי שבעצם אנחנו נשפיע על העולם טוב יותר, של איך עושים את זה בצורה כזאת שהיא נכונה. אז הקורס מעמני זוגיות מעשית מתאים בעצם לכל מי שרוצה ללמוד את התחום הזה לעומק, ואני

מזמינה אבכם. איזה כיף ואיזה מדהים זה נשמע, ואיזה שליחות מדהימה יש לך בעולם. איזה כיף לי שהיית פה, עדה רבה, תודה רבה רבה על האמת שלך לידנו. ואהבה, היה

לי כיף איתך. גם לי

מאוד, תודה רבה.