פרק 22 - איך אדע שמצאתי את הפרטנר הנכון - נחום ואור מארחים את הדר זוהר
18 Jul 2023 · 63 min
Nadav and Or speak with Dar Zohar, a relationship and nutrition coach, about how finding the right partner affects diet, self-worth, and body image. She shares practical tools for building self-value, setting healthy boundaries, and getting your partner's support during lifestyle changes.
Chapters
טוב, חברים יקרים, ברוכים הבאים לפרק נוסף, לפרק בעצם, לפודקאסט שלנו קוראים מיטות. מטרת הפודקאסט להוציא אנשים מתלות לעצמאות, גם בפן הזוגי, עסקי, אישי, בכל העולם הזה של ההתפתחות אישית. זוגיות זה אחד התחומים, בטוח שתסכים איתי, שככה לוקח אחוז מאוד מאוד נכבד מהאירוע הזה. ואיתנו אדר זוהר, למי שלא מכיר, פעילה מאוד בכל הרשתות, הבעלים של המרכז למציאת זוגיות מעשית, נכון אם צדקתי?
לזוגיות מעשית. יש שם גם זוגיות וגם מציאת זוגיות אבל כן, נעים מאוד.
נעים מאוד, תודה רבה שבאת על הזמן שלך, ככה כבוד לארח אותך. באמת, ככה היא משפיעה גם, עברנו על התכנים שלך, באמת תכנים מאוד מאוד פרקטיים, יש המון גם, את יודעת, שמעלות, אבל לא בדרך להגיד את זה, אבל כאילו לא בצורה של ניסיון מעשי, ואצלך זה מורגש, אז אני גם אשמח ככה, מאתי גם, יש לך שיטה מיוחדת והכול, שגם נעלה אותה, ונחדור ככה לתוך השיחה עצמה.
מעולה.
אז קודם כל לא סתם קוראים לזה זוגיות מעשית. אם דיברת על פרקטיקה, אז אני מאמינה גדולה שזוגיות יש בה אהבה ורומנטיקה והרבה דברים שהם רוחניים ומדהימים, אבל בסוף, כמו כל דבר, ואתה בטח יודע את זה, אם הוא לא יהפוך להיות מעשי, אין לו שום התאכנות בעולם שלנו.
אם הוא נשאר בגדר דיבורים, כאילו.
בדיוק. הוא נשאר בגדר מודעות, אנחנו מבינים, רואים, אבל אין בזה, אין לזה התכנות, זה לא באמת התממש. ורק כאשר אנחנו מעבירים את הדברים, גם לחלקים המעשיים שלהם, שם בעצם קורע הקסם, קורע השינוי. בגלל זה זה זוגיות מעשית. השילוב הזה בין הפרקטיקה לרוח, לתדר של אהבה, לשפע, אבל אני מאוד מאמינה בפרקטיקה. אני גם באה מ-14 שנים בקליניקה, שאני רואה את הפרקטיקה, איך היא עובדת.
אוקיי. אמרת גם זוגיות מעשית. אז יש לי טיפה שאלה שאני מניח שרוב המאזינים והצופים והקהל שעוקב אחרינו עכשיו, כן ישמח לדעת מה ההבדל בין התיאורטי למעשית. כאילו מה הצעד הזה, מה הפעולה, מה הדבר הקטן צריך לעשות כדי ש... אוקיי, יש לי את הזוגיות שאני רוצה ואני גם פועל ואני רק לא חושב.
אז קודם כל זה לא צעד קטן.
צעד קטן היא האנושות.
בדיוק, זה הרבה צעדים קטנים וטוב שאמרת את המילה צעד קטן, כי באמת ככל שאנחנו נעשה את זה בצעדים יותר קטנים אז נחסוך התנגדויות ואז באמת השינוי יכול להיות בפועל אין צעד אחד יש לכל אדם את המקום שמעכב אותו את הפחדים שלו את האמנויות שלו את הדברים שבגללם הוא לא עושה את מה שהוא רוצה, לא משיג את מה שהוא רוצה, לא משנה אם זה פחד מתחייה, פחד מאינטימיות, אימנעות מהתמודדות עם כישלון, ואז בעצם אנחנו מבינים מה מעכב, מה האמונה שמעכבת, מה הפחד, ומתאימים לה את הצעדים. כלומר, בסוף זה יהיה, אם אני אוכל לקחת את זה כמשהו גדול, ממה האדם נמנע? אנחנו נתבונן ממה הוא נמנע, ונתחיל לעשות צעדים בונה ביטחון פרקטיים, ממש קונקרטיים, להסתכל בעיניים למישהי.
זה משמע כדי להחזיר את הביטחון העצמי, להכוות הצלחות קטנות, כדי להחזיר, ולא במכה, כי זה בחיים לא יקרה.
נכון. והביטחון הוא בעצם נבנה תוך כדי העשייה ותוך כדי ההצלחות, בסופו של דבר. אני לא יכולה לבנות ביטחון מטאוריה.
נכון.
כמו שאני לא יכולה ללמוד שחייה מטאוריה. צריכה ללכת וללמוד שחייה בתוך הבריכה. אז אותו הדבר ואז לגשת, ואז לבקש את המספר. זאת אומרת, אנחנו נעשה כל פעם צעדים לפי מה שהאדם נמנע ממנו. ומכאן הוא גם יחווה הצלחות, או אפילו יתמודד, לא בטוח שהוא יחווה הצלחות, אבל הוא יתמודד עם ההתנסות. בעצם זה שהוא לא פרש וברח.
זה ייתן לו את הכוח להמשיך, והיא ייתן לו את הסוג של את הכיוון גם להבין מה לשנות, מה להוסיף, מה לדייק, או שזה כאילו...
ותמיד להתחיל מהקל, זה העניין.
אה, להתחיל מהקל.
תמיד.
אתה חושב, בתור אדם שמתעסק גם בעולם הספורט וכולי, אנחנו יודעים שאנחנו מתחילים להרים משקלות בשתי קילו.
נכון.
אני לא אתן לבן אדם להרים משקולות ב-20. נתחיל מהקהל, לאט לאט נבנה את השריר, ואז בעצם היה לנו את המוכנות והמסוגלות להתמודד.
אנחנו צריכים לבנות יכולת כל הזמן, נפשית,
פיזית, זה חלק מהעניין. אז אנחנו מתחילים מהקהל, כל פעם עוד צעד ועוד צעד, כדי לבנות את ה...
האמת שלא שומעים את זה הרבה, שתדעי לך, כאילו, לחוות הצלחות קטנות, יש הרבה, כאילו, אני אומר את זה באמת בקטע ישיר, כי אני פשוט חובד, אני גם את חובת כל העולם הדיגיטל והכל, הכל נורא בגדר סיסמות וכלישות ומיתוסים ותיאור והעולים והכל אבל את אומרת בעצם לאט לאט כן להתקדם את בצורה מתאונה בצורה מאוזנת תבין מה אתה עושה שלב אחרי שלב כי ככה גם תוכל להכיר את עצמך הרבה יותר ולחפות את הדברים לעומק מאשר לקפוץ לי מים עמוקים ואף אחד לא יבטיח לך שאתה יודע לסחוט חד משמעית,
ויותר מזה אני אגיד לך.
אוקיי. מעניין.
כל קשר שמתחיל בצורה אינטנסיבית.
וואו, זה גם...
בוואו. אתה יודע, אין פה מרים, אני לא
יכולה, אני לא יכולה, אני כל היום חושבת עליו וחושב עליי, כל היום מדברים בטלפון. מה היתכנות שלו? כמה זמן אדם יכול להיות בעצימות גבוהה? הרי זה יגיע לפה, ואז תהיה הידרדרות בדיוק כמו העלייה שהייתה. ועכשיו זה בכל דבר. כך יוצאי ריאליטי. הדבר, אני חושבת שאתה שומע הכי הרבה, זה את הדיכאון שאחרי.
למה?
הם יוצאים, אין סוף השקות, אין סוף עוקבים, אבל מה, כמה זמן אפשר להחזיק את הדבר הזה? בסוף, פתאום המציאות תופחת לנו, נכון? לישון בלילה לבד.
נכון.
הפער הזה, כמו שאומנים לפעמים אומרים, שיורדים מבמה של 4,000 איש, ללכת לבית חשוך לבד.
וואלה.
יש בזה, הפערים האלה, הם מאוד מאוד מטלטלים אותנו.
מתעסקלים את אותם אנשים.
בדיוק ומייצרים מה הם מייצרים הרבה מאוד פעמים דווקא רגרסיה בהליכה לאחור כי זה כל פעם להביא את עצמי מלמטה למעלה אבל אם אני אבנה את ההשתנות שלי צעד אחרי צעד לא ירד עכשיו עשר קילו בשבועיים ושלושה בכל מיני דיותות הזויות כאלה. אותו הדבר באשרים הפנימיים שלי במציאת זוגיות או לא משנה מה. אם אני אבנה את זה בצעדים קטנים אני פשוט בעצם בונה את הדבר הזה שבסוף הוא יהפוך להיות אני, המלאכותי יהפוך להיות טבעי. וזה הרעיון לשם אנחנו רוצים לשאוף, לא לבומים. בומים לא מחזיקים אם עכשיו נניח יש
בום ואיזו הופוריה מטורפת ובאמת בני הזוג נקשרים, אגב אני גם נתקלתי בזה וגם, וואו, בצורה של אין לי מספרית להגיד לך כמה זה נראה לי קורה להרבה מאוד אנשים, כאילו לשני הקיצונים או שזה לא קורה או שזה קורה בצורה מאוד מאוד חריפה או שלא קרה להם מעולם והם לא יודעים את התחושה, כאילו אני מניח שיש המון ציבות לזה, תכף גם נעבור על זה. אבל איך את ממנפת את זה כאילו תתארחק זה לא בריא או שכן זה בריא ובסוף תוריד קצת הילוך כאילו החודש חודשיים הראשונים שנכנסים לקשר רוב האנשים ישר ובו ופה ושם ורצים אז איך את בעצם כאילו לא תעצור אז קודם כל
במרכז לזוגיות מסית יש לנו חוקים מאוד מאוד ברורים זאת אומרת אחד הדברים שהכי מאפיינים אותנו זה החוקים שלקח לי הרבה מאוד שנים לבנות אותם, והם פשוט עובדים. והרעיון הוא בעצם שמראש, זאת אומרת, גם אם אני מרגישה שאני עכשיו יושבת בדייט, והנה, בראש שלי כבר אני רואה את החתונה, מצאתי את האחת שלי. אז אני תמיד אומרת, לנהל את זה בצורה נכונה. להתעלות מעל הרצון שלי עכשיו ללכת איתו הביתה, או ללכת לעוד בר, או לפגוש אותו גם יום למחרת, או לדבר איתו כל היום בטלפון, לנהל את זה. מה זה אומר לנהל את זה? זה אומר דייט קצר, של שעה וחצי. זה אומר יום למחורת, לא לדבר כל היום. זה אומר להיפגש רק יומיים אחרי לעוד שעה וחצי. ואז בעצם אנחנו כל הזמן בונים את הרצון, את הרעב לעוד, את הסקרנות, שיהיה לנו מה להכיר. כי מה קורה? שלושה שבועות אתה פוגש אותה כל יום, אין, סקס מטורף, אתם כבר ב-C של ה-C. מה מכאן? זה יכול רק לרדת. אבל אם נבנה את זה נכון, אז זה יכול רק לעלות. וזה הרעיון.
זה גם נותר גם לבנות תשתית שבמידה ויש נפילה בקשר הזה, על כל הבלוקים, כל הלבים שהם שמו, הם נופלים על זה, כאילו, ולא...
בדיוק.
כן, זה גם קשור.
לגמרי, כי בסופו של דבר, אם אנחנו בונים את הקומות, נכון, ולא מתחילים מהפנטאוץ, אז אנחנו, הבניין עומד, לא משנה מה. ויש לנו גם לאן לחזור, ויש לנו, אנחנו בונים שורש. כשאנחנו עושים את זה מהר, אנחנו בונים תשוקה. נקודה. כמה זמן תשוקה מחזיקה? שלושה חודשים? גג? אז אנחנו רוצים לבנות את האהבה, אנחנו רוצים לבנות את הקשר.
את החיבור האמיתי הזה?
כן, את הבונדינג, את הנתינה, את ההשקעה, את ההיכרות, כשזה בבום אתה לא מצליח להכיר, אתה מסונבר, זה רק ההורמונים.
מאיזה שלב את כאילו מפרידה את זה של אוקיי זה באמת בבום, מה זה כל יום כאילו בתדירות של מה שלושה חודשים ראשונים כזה, או שגם פעמיים בשבוע זה יכול להיות בום, כאילו איך את
בעצם כאילו קודם כל יש את הקיצון, שזה נקרא Love Bombing, שזה בעצם הפצצת
אהבה, ששם זה מסוכן.
זה גם לא בריא, וזה אפילו בתוך
החלק של הזוגיות האלימה.
זאת אומרת, כי בדרך כלל אני אפציץ
אותה באהבה, בחיזורים, במתנות אינסופיות. אחרי שלושה שבועות אני יכול להציע ניסויים, להכיר את ההורים, לקנות לאוטו.
וואלה, יש מקרים כאלה כאילו?
בטח.
אחרי שלוש שבועות זה אומר?
זה לגמרי. נתחתן, אחוזן, נפוצץ את הבית בפרחים, סי אהבה, חלומה של כל אישה, אבל הדבר הזה הופך להיות מהר מאוד למה שנקרא אנרכיסיזם.
המנעיה יורדת כאילו.
לגמרי יש ממש ממש השתלטות, שליטה מתוך המקום הזה. כאילו כבשתי ועכשיו אני מתחיל לשחק עם חייה בצורה לא חיובית. אז זה הקיצון הלא טוב. כלומר, כל דבר שמתחיל בהפצצה הוא לא טוב. אבל יש גם את ה... שזה לא אלימות וזה לא בא מן הרקיסיזם, וזה בא ממש ממקום של פשוט התלהבות. אוקיי? עדיין, אם אנחנו רואים שאנחנו רוצים כל הזמן להיות ביחד, אנחנו צריכים לעצור את זה. ומה המינון? אין איזה מינון אחד נכון לכולם, אבל ההמלצה שלי, שבוע ראשון, שני דייטים. ולא יותר משעתיים, הכל דייט. שבוע שני, תעשו שלושה. שבוע רביעי, תעשו שוב שלושה. ברביעי תעלו לארבעה. סקס אחרי דייט שביעי. אין צורך למהר. אם אנחנו באמת רוצים לבנות זוגיות. אי אפשר למהר.
וואו, אני גם נתקלתי את זה בצורה אישית, אני לא יודע כאילו איך, אני גם אשמח שתגידי מהניסיון המקצועי שלך והכל, אבל אישית זה כאילו, כאילו אני אומר את זה אחי, זה אפילו הוריד באותה שלב, באותה תקופה, כל עלי המייר, ואני גם מרגיש את זה, זה גם, הרבה אנשים שמגיעים אליה, אנחנו גם מלווים, המון אנשים, כושר, תזונה, אמונים, תקשיב ידעך, זה 10% כושר, תזונה, 90% תחומים אחרים אצלהם בחיים, תקשיב, הכרתי איתה הוא, התחלתי לצאת עם הוא, היינו בדייט, תקשיב, אתה לא מ�
לגמרי.
זה גם משפיע עליהם בסוף על כל היחסים עם האוכל, על כאילו, זה תחום שמאוד מאוד רחב.
אגב, זוגיות, אני תמיד אומרת, היא כמו
הבועה הראשונה שמייצרת את העדוות, כי זוגיות
משפיעה לנו על כל מערכות היחסים. אני תמיד אומרת, כל בעל מקצוע צריך ללמוד גם זוגיות. אתה מייצב פנים, יש לך עניין עם זוגיות.
אתה מאמן כושר, אתה שומע על הזוגיות הספר, על זוגיות תמיד מדברים, כי כולם
או רוצים למצוא, או יש להם בעיות בתוך הזוגיות. זה כולנו בסוף לא טוב להיות האדם לבדו. כולנו רוצים זוגיות.
אז זה משהו שתמיד יעלה בכל שיח עם חברים, בכל שיח עם משפחה, בכל שיח עם אנשי מקצוע. תמיד הזוגיות יעלה. וזה משהו שמנהל אותנו וזה משהו שמאוד משפיע. אגב, לא כל תחום משפיע על כל תחום. זוגיות משפיעה על כל התחומים.
זאת אומרת שאם אין לי, זה כאילו
תופס את כל עולמי.
אם יש לי והיא לא טובה, זה
תופס את כל עולמי. אני לא אפקטיבית בעבודה, אני ממורמרת.
ניונק אנרגיה, גוזל אנרגיה, נשאבים בתוך הסיטואציה.
בדיוק, ומה אני עושה, אני מנשנשת, נכון, אחילה רגשית בטירוף.
כאילו טוב לי. וואי, זה כל כך הרבה דברים שמסוף וואו.
ולכן מאוד מאוד חשוב לעשות עבודה טובה על הזוגיות שלנו.
על עצמנו קודם כול. אגב, אין דבר כזה על הזוגיות בלי עליי. זאת אומרת, הזוגיות שלי היא לא מנותקת ממני. אני חייבת לעשות עבודה על עצמי. מה זה אומר לעשות עבודה על עצמי? על האושר שלי. אף בן זוג בעולם מדהים ככל שיהיה, לא יכול לדאוג לאושר שלי. רק אני יכולה לדאוג לאושר שלי. אני אחראית הבלעדית עליו. ואם אני לא יודעת שיהיה לי טוב עם עצמי, ותהיה לי אהבה לעצמי, וחמלה לעצמי, ושיהיה לי טוב איתי, לא רלוונטי שיש לי זוגיות.
מדהים. אני מבין שלקח זמן להבין שאתה צריך להיות השמש, שאתה צריך להיות הסנטר, אתה צריך להקדיש כל הזמן, עכשיו לא בקטע של אגואיזם או משהו כזה, להיות אגואיסטי, אבל כן, לשים את עצמך בפרונט, כי אם אין לך מה לתת, אם אתה לא מפותח, אתה לא תוכל לפתח ולתת.
ממש.
אז איך את בעצם, כאילו, את אומרת להם, תקשיב, אל תיכנס לזוגיות, כאילו, אולי בצורה טיפה יותר עדינה, תקדיש לעצמך ללכת, באמת אפילו, אחי, זה, לך תתאמן, תפתח את עצמך מבחינת כלים, ערכים, ארסנל והכול, אז איך את בעצם כאילו, ממליצה, לא?
אגב, לגבי אימונים, היום רוב הטיפולים הפסיכולוגיים, יש בהם תנאי לשלוש...
לימוני כושר.
כן, לימוני כושר שלוש פעמים בשבוע, של חצי שעה, כי זה מייצר הפרשה של כל ההורמונים שיש בגדורים פסיכיאטרים, וזה ממש ממש חשוב. אבל אצלנו כל תהליך מתחיל בתהליך אישי. זאת אומרת, לא משנה אם מגיע זוג במשבר או מישהו רוצה, או מישהו רוצים למצוא זוגיות, כל תהליך תמיד יתחיל במערכת היחסים שלי עם עצמי. בגדול, לכל אחד מאיתנו יש שלוש מערכות יחסים בחיים שלו. האחת, עם עצמו, והיא החשובה ביותר. אני צריכה מאוד לסמוך על עצמי, לאהוב את עצמי, לפתוח בעצמי, לרצות לקדם את עצמי, להגשים את עצמי. להבין מה הייעוד שלי בעולם הזה מעבר ללהיות אימא לזורח העניין. הדבר השני, המערכת היחסים השנייה, אימא יקום. להאמין שהכל הטוב אותי, שקיבלתי אחלה קלפים, גם אם זה לא נראה, אני יכולה לסמוך על היקום.
שזה הגישה הזו נשמע לי, האופטימיות, החשיבה, המיינדסט, התודעה.
נכון, לגמרי, אבל באמת כי הוא מתנהל בעולם מתוך מקום שלא חיפשו לדפוק אותי, כמו הרבה אנשים, כי אני במבנה גוף מסוים, או בגובה מסוים, או לא מוצאת זוגיות, או לא מוצאת עבודה. הכל, לטובתי, אני באיזושהי דרך להגשמה ולשיעור שלי, ואני סומכת על היקום שהכל טוב. ובמערכת היחסים הזה צריך לעשות עבודה, כי הרבה פעמים אני מתנהלת בחשדנות כלפי היקום, כלפי כולם, מתלוננת במקום לראות את הטוב. והמערכת היחסים השלישית עם בן הזוג, או עם האחר בכלל, אבל עד שלא נבנה את שתי המערכות היחסים הראשונות, אז מערכת היחסים עם הבן זוג תהיה או תלות, או אמנעות, או עדיפה, או להיות באובססיה.
כל מה שהוא לא בריא מוקרן מהשורש שלו בעצם.
בדיוק, ולכן תמיד נעבוד קודם כל על שתי מערכות היחסים הראשונות, על הערך העצמי שלי, על תחושת השייכות שלי, שאני ארגיש שייכת בלי תנאים, על המקום של אהבה עצמי שלי וחמלה עצמי.
זה משפט חזק שתדעי לך, שהרוב, שוב, את בטח נתקלת בזה מן הסתם הרבה יותר מכולנו, אבל כאילו מבחינת הניסיון והרקע שאת מלווה וחווית ומשתפים אותך, שהמניע, אין, זה לא...
אין שייכות. רוב האנשים היום מרגישים בדידות. ההפך משייכות זה בדידות.
גם בקשר.
נכון, אתה יודע ש-60 אחוז מהאנשים שבקשר,
הם בעצם מדווחים על זה שהם מרגישים בדידות.
עכשיו, מה הבעיה? שגם מי שלא בזוגיות חווה בדידות, אבל זו בדידות חברתית. כלומר, מה זה אומר? זה לכולם יש ולי אין ואני לבד, אבל זו בדידות שאתה יודע, היא כואבת, כן? אבל היא לא כמו בדידות בתוך קשר. כי בתוך קשר, אף אחד לא מקשיב לי.
כי מה את רוצה?
יש לך זוגיות, יש לך משפחה. מה את מתלוננת? על מה את מרגישה בדידות? או על מה אתה מרגיש בדידות? ואז האנשים האלה, אין להם ממי לדבר. אתה יודע, אם אתה רווק, אז כאילו מן הגיוני שאתה לבד, וכולם כזה איתך, ואתה מחפש חברים, והכול, זה בחוץ. להגיד שאני בודדה בתוך הקשר, אין לזה לגיטימציה.
אז אנשים אפילו לא משתפים את זה החוצה ולא עובדים על זה. זה גם קרה, אה, הבנתי, הבנתי.
בדיוק, ואז הבדידות היא כל כך כואבת, שהיא באמת משפיעה עלינו. אנחנו רואים אנשים ממש הולכים עצובים. אני מסתכלת על זה המון כשהייתי הולכת, כשהילדים שלי היו קטנים, היום כבר גדולים, כשהייתי הולכת איתם פעם ללונה פארקו, למקומות, הייתי מתבוננת בזוגות, ואתה רואה פנים עצובות של אנשים, אנשים לא שמחים. הם לא מטפחים, לא את עצמם, לא את הזוגיות, וזה כואב, יש כאב מאוד
גדול כ וואו, אני רק חושב על זה, זה עושה לי צמרמורת, כאילו, זה מפריע, איך אפשר, לא יודע.
כי אנחנו לא שמים את עצמנו בסדרה עדיפויות גבוהים.
שזה חשוב, כי הרבה רואים את זה בתור אגואיזם, או שלא, אני אהיה שם בשבילה קודם, ואז אני אשים את עצמי לפני.
אגואיזם זה האלטרואיזם החדש.
אני אשים את עצמה לפניי, ואז סוג של אני מזניח את עצמי, ואז לא רק שהמשיכה יורדת, התשוקה יורדת, ואז הכול יורד, ואז...
בדיוק, המעגל, מה שנקרא, פועלת אותנו אחרוצה.
איך את בעצם מפרידה את זה? זה לא אגרואיסטי, אבל תעשה את זה. כאילו, איך את בעצם...
קודם כול, בעיניי זה הכי חשוב שיש. אני צריכה להיות הראשונה בסדר העדיפויות שלי, בדיוק כמו שאמא צריכה לאכול כדי שהיא תוכל להעניק את הילד, ואם אנחנו במטוס, אז האמא קודם צריכה לשים לעצמה את המסכת חמצן אז מבחינתי, אדם שלא דואה קודם כל לעצמו, לא מזין את עצמו מהתזונה הטובה לצורך העניין, ועד ספורט, וחיבור לגוף שלי, ואפילו עינוג עצמי, ולהיות עם חברים שלי, וכל דבר שהוא... זאת אומרת, אם זה לא קורה, אז... שום דבר לא יכול לקרות טוב. אני אהיה בשחיקה. כי הנתינה שלי תהיה כל הזמן החוצה, היא לא תהיה גם פנימה. ואז בעצם מה שייווצר, זה שאדם שחוק מסתובב. אתה יודע, כמה זמן אדם שחוק יכול להתנהל בצורה שהתקינה?
וואו, זה גם בעבודה, זה לא יכול להיות הרבה זמן.
בדיוק, אני רוצה שעובדים שלי, יש לי תשע מאמנים שהם מתחתיים, אני רוצה שכולם יהיו הכי מאושרים בעולם, כי פחד יהיה האושר שלהם. מעביר את זה הלאה. זאת אומרת, עובד שחוק, זה הדבר הכי גרוע לעסק. זאת אומרת, אותו דבר הזוגיות. אם אני שחוקה, אז אני פוגעת בילדים שלי, אני פוגעת בבן זוג שלי. והמחלות, כמה מחלות יש לנו. והכל זה גוף נפש. 95% זה... בדיוק. והכל זה פסיכוסומטי. ברגע שהאדם שמח, טוב, לא מאושר, אז הכל נראה אחרת.
היה איזה, זה לא באמת מחקר, אבל בטוח את מכירה אותו, שמישהו הולך עם תינוק, והם עוברים במשקוף של הדלת של הבית, והתינוק נמצא ממש על היד של האבא, וממש עשו איזה סרטון כזה ברשתות, סרטון שהתפוצת בטוח, את מכירה? הוא מחזיק את התינוק, ואז הם נכנסים, אבל התינוק לא נדפק בראש, הוא פשוט לקח את האבא, לקח את היד שלו ודפק בקיר, כביכול, כאילו הראש של אותו תינוק, בין חצי שנה, שנה, נדפק, והוא לא נדפק, אבל הוא עשה לו איי-איי-איי, כאילו הוא שידר לו והתינוק התחיל לפקוט, הוא לא קיבל שום מכה. וזה אדיר עכשיו, זה קשור גם לשירות לתחום הזה.
בדיוק, הכל בסוף זה תדרים ואנרגיות, הכל. ומה הכי... זה תדר מושך תדר. הרי כאילו אם אני עכשיו אהיה בבדידות, הרי בדידות זה הדבר הכי מדבק שיש. בכלל, יש מה שנקרא נוירוני מרא. מה שאתה מרגיש ב-20% עובר אליי, ובגלל זה תדר מושך תדר. וכשאתה הולך ושאתה מבועס, שום דבר טוב לא נדבק אליך. וביום שאתה קם שמח ואתה אף על
החיים, כמה הזדמנויות מגיעות אלינו, כמה דברים טובים. אז אותו הדבר בזוגיות. כשאני אכסת הביתה מבועסת, כל הבית שלי נראה ככה. כשאני שמחה, הבית שלי נראה שמח. זאת אומרת, אנחנו כל הזמן, האנרגיה שלנו, בין אם זה בכאב ובין אם זה בצער ובין אם זה בשמחה, היא בסוף מה שמתמגנט אלינו בחיים בכלל.
נושא מאוד מאוד חשוב. האמת שגם לפני הגילוי נאות, לפני איך שפלנו את המצלמות, ככה דיברנו על פומו, רצינו גם לדבר על זה. אני אשמח שתעלי באמת את מה שיש לך להגיד וככה נעלה את זה, כי זה, הרבה אנשים חווים את זה בעידן של היום, אפליקציות, עקרויות, אינסטגרם. וואו, זה לא נגמר, אני לא יודע מה יהיה עוד חמש שנים. אז איך את באמת כאילו... מה הפתרון הזה?
אני רוצה להאמין שעוד חמש שנים נחזור קצת אחורה.
וואי וואי.
אתה יודע, זה כמו בתזונה, שאם פעם, כשהתחיל כל העניין הזה של התזונה של המשקעות הקלים והבורקסים והשפע פתאום, אתה יודע, שנהיה... נהיה קצת הבנה שהדבר הזה לא טוב, וחזרנו אחורה למה שנקרא, כולם חפשים מזונות לא מעובדים. אז אני רוצה להאמין שזה יקרה גם בעולם האפליקציות והדייטים, כי אנחנו כבר מגיעים לאיזשהו מצב שאנחנו לא יכולים להכיל את השפעה הזו יותר. ואז יש חזרה טבעית אחורה. פומו. קודם כל נגיד מה זה פומו. פומו זה fear of missing out, בעצם זה פחד ההחמצה. וזה אחד הדברים שהכי מנהלים את החיים היום, את החיים בכלל, חיי המציאת זוגיות או זוגיות בפרט. כי בעצם מה שקורה, כל פעם שאני בוחרת או בוחר מישהי מישהו באפליקציה, אני בעצם חושבת על כל אלה שפספסתי. ואז מה קורה? אני יושבת בדייט, ואני יוצאת עם מישהו, אבל אני חושבת על זה שיש לי עוד עכשיו מיליון אופציות בתוך האפליקציה, שאולי יש שם מישהו מדויק יותר, טוב יותר. ומה קורה? מתחילות לצאת, או מתחילים לצאת, אני מקבלת כל הזמן את אותן ההודעות. תראי, ארבעה דייטים, הוא אחלה, אבל חסר לו... ככה.
ההודעה שמתחילה ככה, היא מסתיימת בסוף מאוד ברור.
בדיוק. וכולן, אותו הדבר. כן, אבל... לא יודעת, הוא לא בא לאסוף אותי בדייט. כלומר, יש לנו כבר מרוב שיש שפע, אנחנו מחפשים.
כמו זה, פשוט מחירים כזה.
כן, לגמרי, אנחנו מחזיקים אותה הכי מושלם.
איזה דוגמא הבאתי, אני לא יודע מאיפה.
לא, לגמרי, כל מנת שהאפליקציות זה כמו חנות לטלוויזיות. אני אקח את זאת, לא אני אקח
את זאת, זאת היא 70 אינץ', זאת היא מסך אינץ' יותר גדול, אבל האיכותך רזנבולה.
בדיוק, כזה, אנחנו בחנות. מה זה האפליקציות האלה? אנחנו בחנות לך.
על הפנים, זה נורא בהיום.
זה מקשה מאוד וגם זה בעצם, אתה לא באמת יכול להכיר בן אדם. אתה מכיר תמונה, יש לך עליה סיפור שלם, אתה בא לדייט, זה לא מותאים לסיפור, אתה עובר הלאה. אנחנו כל הזמן, זאת אומרת, כן יש זוגיות בתוך אפליקציה, אבל תמיד אני אעדיף שהיא לא תהיה מהמקום הזה. אבל צריך גם להבין שהפומו הזה, הוא בעצם מנהל אותנו. כל הזמן המחשבה שיש משהו יותר טוב, שאני מחמיצה, שיש אולי משהו יותר מדויק היא בעצם גורמת לי לא לבחור ובגלל שהיא גורמת לי לא לבחור אנחנו לא מתקדמים, אנחנו נתקעים, אנחנו לא מתחתנים הרבה פעמים, אנשים לפעמים נמצאים שנים בתוך הקשר אבל הם מפחדים לעשות את הבחירה. אצלי יש סדנה שנקראת האם הוא האחד בגלל שלכל כך... אזנות הזמנות בזום. כל כך קשה לנשים להחליט שכן, הוא האחד שלי. זאת אומרת, זה משהו ש...
בגלל העידן וכל ה...
בדיוק, כי אולי יש מישהו שהוא יותר מתאים.
נסכימה לזה, אבל שזה נובע מחוסר ביטחון באיזשהו מצב בסיטואציה?
לא בטוחה שזה ספציפית בחוסר ביטחון.
אולי זה טראומה, איזו חוויה מהעבר, שרגע אולי אפשר לשפר, לדייק, טוב, אני מבינה מה אני שווה, אז עד שאני לא אמצא את המאה אחוז, ובסוף זה כאילו...
אז אתה יודע, יש חסם שאני קוראת לו באמת לחפש את המושלם, וזה מנהל אותי, ועד שאני לא אמצא אותו, אני אפילו לא מודעת לזה, שזה מה שקורה לי, תמיד זה יושב על פחדים. על פחד מתחייה, פחד מנטישה, על חרדת אינטימיות.
זאת אומרת, תמיד זה יושב על הדברים האלה שאני מעדיפה לחשוב שיש אחד יותר מושלם בשביל לא להתמודד עם הפחד שלי. עכשיו, אנחנו צריכים להבין שבסופו של דבר אין מושלם. אין, כמו שאני לא מושלמת, אתה לא, אף אחד מאיתנו לא מושלם. ודווקא אנחנו צריכים לקבל את האדם למרות הפגמים שלו וללמוד לאהוב אותם, והעבודה שאנחנו צריכים לעשות היא על הפחדים. זאת אומרת בסוף...
של אותו בן זוג או של עצמו?
שלי, רק על שלי אני יכולה לעשות. זאת אומרת, אם אני רואה שאני מתקשה לבחור, יש שם משהו שמנהל אותי, אני צריכה לעלות עליו. זה יכול להיות הפחד מזה שאינטשו אותי, הפחד מזה שהדחו אותי, הפחד מזה שאני אהיה באינטימיות. באינטימיות אנחנו מאבדים שליטה, זה קשה היום.
נכון.
אנחנו, גם מגיל צעיר, ילדים בני שנה מחזיקים לך אייפד, אוקיי?
תקשיבי, זה נורא, אני אוהב בני דודים שלי, בני שמונה, אני אוהב אותם מאוד, אבל הם לא עוזבים את הטלפון.
בדיוק.
זה עזוי.
בדיוק.
בא לי לקחת לי את הטלפון ולהביא אותם שמונה שנים.
יושבים חבורת ילדים, הילדים שלי, יש לי ילד בן 18, ילד בית 16, ילדה בת 11, כבר ה-11 זה דור אחר מה-18, אבל יושבים ככה וכל החברים בבית. וכל אחד בטלפון שלו. זאת אומרת, אנחנו לא למדנו לפתח אינטימיות, אנחנו לא מסתכלים כבר בעיניים. אגב, זה מה שמכחיד את האוקסיטוצין, את הורמון האהבה, הורמון התקשורת.
אנחנו לא משפעים מבט.
בדיוק. אנחנו לא מסתכלים בעיניים, אנחנו לא מתרגלים אינטימיות. ואז מה קורה? אני חסת לחרדה. אז פתאום כשאני נקשרת ואני נמצאת עם מישהו, השלב הבא זה להיות חשופה ממש מולו. אני מפחדת לעשות את זה. אז אולי יש משהו שתהיות טוב.
וזה לא נוח לה. בדיוק. אז היא יוצרת וגם לא מנסה.
בדיוק. יש מישהו שהוא גם מחזר וגם ייתן לי וגם יהיה שם וגם וגם וגם אז אני מחפש את הדרך החוצה וזה הבעיה ואני חושבת שהעבודה העיקרית שלנו היום זה על הפחד מתחייה על המקום של כן להסכים להיות באינטימיות. כמובן, עבודה על ערך עצמי, אהבה עצמית, ביטחון עצמי, תמיד נכון. זאת אומרת, זה נכון לכולנו, כי לכולנו חסר. לא שנה כמה יש, יש חלקים שאנחנו צריכים לשפר. וזו העבודה, תמיד, בכל תהליך, עם כל אדם. זאת אומרת, בעיניי, כל אדם צריך לעשות את העבודה הזאת. בטח בעידן שלנו.
האמת שזה עלינו פה נקודה מאוד מאוד חשובה. האמת שלקח לי איזה כמה שנים להבין, גם בסיטואציה שחוויתי אישית, שאני חייב להיות הסנטר, עכשיו, זה לא בקטע אגואיסטי, אלא בקטע של, אם אין לי מה לתת, אני לא אוכל לתת, אם אני לא אבין, אני לא אוכל להזדהות, אם אני לא אוכל עכשיו, לא יודע, לפתח את עצמי, לא יהיה לי מי להתחבר, למה להתחבר, או יהיה לי סף מסוים שאני לא אוכל לעבור אותו, או שהגישה שלי תהיה שונה, אז כאילו, ברגע ששמתי את עצמי בפרונט, ואפילו הקדשתי יותר זמן לאימונים והכל, ועשיתי גם איזה כמה תחרויות, האמת שלא קשור לזה, נטו בשביל עצמי, אני גם שם לב נכון, בדיוק. אז זה כאילו משהו שמאוד מאוד מומלץ, אני לא יודע מי מאזין לנו והכול, אז באמת כאילו, גם לא קשור לזוגיות, תתחילו כאילו, שמרו על אורח חיים בריא, תתחילו להתאמן, כל אחד מה שהוא אוהב, מה דעתך בזה, באמת דברים מינימליים, לא חייב עכשיו 8 אימונים בשבוע, באמת.
אני חושבת שספורט, אימונים, אני עושה אישית אימוני כוח, יוגה, מטה על זה.
כמה פעמים בשבוע?
פעמיים בשבוע אימוני כוח ופעמיים בשבוע יוגה.
אה, יפה מאוד. איפה, בסטודיו כזה, או ש...
יש לי מאמן אישי, שאני עושה איתו
את הכוח, וכאילו, קבוצה של יוגה. ומבחינתי, זה היה לחם והחמה שלי. כאילו, אין מצב שאני אבטר על זה.
זה...
זה... זה אוויר לנשימה.
מנקה לי את הראש זה משחרר לי זה הקדשה של הזמן שלי לעצמי התזונה שלי אני לא אלך ואוכל ג'אנק אחרי שעשיתי שעה עכשיו אימון ונקראתי מבחינתי אני אומרת בדבר הזה לעצמי את חשובה אני מקדישה לאצל זמן, הלוס שלי מטורף, אבל לא משנה מה, אני אצא שעה לאימון ויעשה את זה, כי בעיניי זה מאוד מאוד חשוב. מעבר לזה, שההפרשה של ההורמונים, הורמוני העונג שיש מתוך המקומות האלה, הם מטורפים. ודבר נוסף, תחושת המסוגלות. בזה שהיום אני יכולה להרים 74 קילו באיפטרסט, והתחלתי מ-20, אז אני אומרת, בואנה. כאילו, את מתקדמת, ואתה יודע, זה כאילו אני גם ברגשה שאני נלחמת בגיל. זאת אומרת, בסופו של דבר, אני היום בת 45, אני אומרת, אני רוצה רגע לשמור על עצמי. ובעיקר נשים, אגב, נשים שלא מתאמנות, זה ממש מסוכן להן בריאותית. זאת אומרת, זה מאוד מאוד מאוד חשוב. אז מבחינתי זה הכי חשוב, וזה נכון, וכל דבר שהוא השקע בעצמי הוא קריטי. אגב, גם בתזונה. כי לנשים, בטח שהן נהיות אמהות, נהיית איזה מין כזה, נהיה הרגל של לנשנש את מה שהילדים השאירו. זאת אומרת, אני עוברת במטבח והן מנשנשת את השאריות. האוכל של הילדים לא בהכרח מתאים לי, ואני צריכה לדעת גם מה אני אוהבת, וחלק מההשקעה בעצמנו, זה להכין לעצמנו את האוכל שהוא טעים לנו ומתאים לנו ומזין אותנו. ובעיניי זה דברים שהם בסיסיים והם סופר חשובים. כמו כל טיפוח, אגב, כדי להרגיש יותר טוב. אז אני מסכימה עם זה, ואני חושבת שזה סופר קריטי.
אני גם חושב שבאמת ברמה כזאת, פעם לא הייתה לי, כאילו לפני שלוש, ארבע, חמש שנים, אבל אם עכשיו אני מפספס על האמון, באמת הדבר הכי קטן שאולי בסדר, עוד שעה וחצי של אמון אני מפספס אותו, כנראה שאני אבטח גם בתחומים אחרים לא כנראה כמעט בוודאות נכון נטו בגלל זה אני אלך ואני עדיין לא רוצה אז אני אשים את הנעליים אני אלך אני אעשה את האמון כי איך שאני פה ככה אני בדברים הגדולים ובאמת זה כאילו, נגיד בשבוע, היה לי כמה אימונים שלא רציתי לעשות, אבל זה לא עניין של שאלה, קמים ועושים.
בול.
כי אם אני אבטח גם בזוגיות, אני אבטח גם בעבודה, גם בעסק, גם בכל דברים, גם עם הלקוח הזה אני אפריש, אז בסוף אנחנו נמדדים בדברים הקטנים. נכון.
ואגב, פה אני נמדדים סדרי העדיפויות שלנו, כי הרבה פעמים אני יכולה להגיד, הכי חשוב לי זה ספורט, הכי חשוב לי זה הילדים, אבל בסוף אני לא מקדישה לא לזה דקה ולא לזה דקה. בעשייה שלי נמדדה הסדרה העדיפויות שלי, אשר אף אחד לא ספר לעצמו סיפור. מה אני עושה? שם זה סדרה העדיפויות האמיתיים שלי. אז אם אני מעדיפה למשוך את הזמן ולהיות כל היום באינסטגרם, או באיזשהן רשתות חברתיות אחרות...
אז זו מחלה נוראית כל הזמן.
נכון, לגמרי. תראה, יש בה הרבה טוב. זאת אומרת, אני לא יכולה להגיד שאין טוב בטכנולוגיה ובקדמה ובאינסטגרם, וגם אני ואתה, אנחנו פה בגלל האינסטגרם לצורך העניין, ואנחנו יכולים להשפיע. זאת אומרת, אני רואה את האינסטגרם כיכולת שלי להשפיע על אנשים אחרים, להיות במקום טוב יותר בחיים שלהם. זאת אומרת, זה כלי. הכל תלוי במינון, הכל תלוי בכמה אתה מנהל את זה או זה מנהל אותך. וכן, כולנו מכורים לזה. זאת אומרת, אפשר לספר איזה סיפור שרוצים, אבל כולנו מכורים לזה. אבל אתה יודע, אתה אמרת משהו שרציתי להגיד עליו, דיברת על זה שאין לך כוח. נגיד, גם אני רואה את זה, בטח בחורף, בחורף אין לי כוח לצאת לאימון, כשקר, אבל באופן כללי, וזה משהו שחשוב רגע לדעת, אנשים מחכים שיהיה להם את המוטיבציה, ואז הם ייעשו. אין דבר כזה בעולם. זאת אומרת, המוטיבציה לא מגיעה פתאום, היא לא נופלת עליי כשאני שוכבת על הספה. היא תגיעה רק מעשייה. כלומר, שים את הענה לספורט, תתלבש, ואז תבוא המוטיבציה לאימון. היא לא קודם טוב, וזה נכון לכל דבר. אנשים שהם יצאו מקשר ואין להם שום מוטיבציה עכשיו להיכרות כי הם פגועים וכולי, צעי לדייט, לא משנה מאיפה תביא אותו, רק מזה תתחיל התנועה.
הגלגל מתחיל לנוע, ותוך כדי התקדמות תגיע הביטחון, המוטיבציה.
בדיוק, רק מתנועה, תמיד לעשות דברים תוך כדי תנועה, לא לחכות שזה יהיה מושלם, לא לחכות שתבוא מוטיבציה, זה שני דברים שלא יקרו. העשייה, התנועה, תניע את הדבר הזה.
אני גם מאמין שהצלחות הקטנות מביאות למוטיבציה.
בדיוק.
לי, כשאני התחלתי להתאמן בשנתיים, שלוש הראשונים, התאמנתי, אני לא יודע מה החזיק אותי, באמת פשוט באתי, התמדתי, כי היה משהו שיותר חזק ממני, אבל רק אחרי שלוש שנים אהבתי את מה שאני רואה, אז התמדתי, אז הייתה לי את הכוח, את המוטיבציה, אבל זה לא היה לי עד אז. אז אני מסכים איתך לגמרי. וככה רגע, לפני שככה נעבור לחלק השני עם אור, הוא ככה גם הגיע, נדבר על... את זוכרת על מה דיברנו אפילו לפני המצלמה?
על אותנטיות?
אמרנו? בוא נדבר על זה גם, זה גם מעניין. זה אותנטיות ואני גם רוצה שנעבור על חוקיות או חוקים לקשר בריא.
אוקיי.
כי דיברנו על כל הבום הזה בהתחלה, אז באמת איך לאפיין את זה ולהפריד, כי יש כאלה שחווים את זה כרגע. וזהו, אז בוא נדבר על אותנטיות. מה את חווה מהצד שלך? זה טוב? זה בריא? איך לקדם את זה?
קודם כל, אותנטיות בעיניי זה הדבר הכי מבורך שיש. כלומר, אדם שמצליח להיות אותנטי, זה אדם שהוא... אותנטיות והכול. אותנטיות במסרים שלי, אותנטיות בהתנהגות שלי, אותנטיות בדיבור שלי, אותנטיות ברגשות שלי. זאת אומרת, בסוף, אותנטיות זה הדבר הכי מבורך. אולי זו המילה הכי תכונה היום, אבל היא בעיניי עדיין הכי חשובה. והיום אני יכולה להגיד שמאוד קשה להיות אותנטי. אם שנייה נבין על מה אני מתכוונת. זאת אומרת, יש תדמית ויש מהות. כמעט כולנו באיזושהי תדמית, כמעט כולנו בוואנה בי, רוצים שיגידו עלינו משהו, שיראו בנו משהו. אנחנו רוצים להתחכות אחרי מי שאנחנו מסתכלים עליו ברשתות החברתיות, בתוכניות ריאליטי, רוצים להיות כמו. מאבדים את האותנטיות שלנו, אנשים לא יודעים מה הם אוהבים, לא יודעים מה הם עושים. אם זה לא מצטלם ועולה לאינסטגרם, אז אני כבר לא אעשה את זה, אני כבר לא אלך.
וגם לא עומדים על שלהם, אז זה גם מאבד מאותנטיות, כי הם לא משדרים את מי שהם באמת.
בדיוק. ואז הדבר הזה בא לקשר, אוקיי? בתוך קשר זוגי, כשאנחנו תדמית מול תדמית, כי אני כבר לא יודעת מי אני, אני כבר לא מתחברת לעצמי, אני כבר לא יודעת מה עושה לי טוב, אני מנסה להיות כמו מישהו, אז בעצם אין לנו שוב חשיפה ברגשות, כי אנחנו תדמית מול תדמית. והמקום הזה של אין אותנטיות, בעיניי זה אחד הדברים שהם הכי מעקבים בני האדם.
למה?
כי אם אני לא באותנטיות, אני לא במהות, לעולם, אני לא אהיה שמחה. יהיה לי את כל הרכוש שבעולם, את כל החופשות שבעולם, את כל השואו שבעולם, את כל העוקבים שבעולם. בסוף, אני אהיה ריקה. רק כשאני אהיה מחוברת לעצמי, למהות שלי, לאסנס הפנימי שלי, אני אוכל לצמחה. ולהיות בזוגיות טובה גם. זאת אומרת, אי אפשר בלי. ולכן בעיניי זה העבודה היום, וזה גם מה שאני אומרת שצריך לעשות בתהליכים. כלומר, קודם כל, לחבר את האדם לעצמו,
שהייחוד שלו לעצמו, לבית הפנימי שלו, האמת
שמה שעלית עכשיו זה מקשר אותי לשילוש הקדוש. להגיד, לעשות, להרגיש. כאילו, שלושה דברים שאני חייב להיות מסומכן על שלושתם, כי לפעמים אנחנו מרגישים משהו ועושים אחרת, או שאנחנו לא אומרים משהו, חושבים שומרים בבטן ולא מוצאים את זה החוצה. אז כאילו, להרגיש, לעשות משהו, להגיד אותו ולעמוד מאחורי המילים שלנו.
זה גם.
קל להגיד את זה. קשה לעשות, אבל זה משהו שמאוד מאוד חשוב, כי זה גם מעלה את הביטחון.
אבל כמו כל שריר.
כן. כמו בכל דבר. בדיוק. נעשית אותו דבר, לא נתקדם.
בסוף בסוף בסוף הכל זה אימון אפשר לאמן הכל גם את יכולות התקשורת שלי וגם את יכולות ההקשבה שלי וגם את יכולות הפתיחות שלי והחשיפה שלי וזה חשוב קודם כל מול עצמי ולהפסיק לחשוב שיש מישהו שיותר טוב מאיתנו אין כזה זאת אומרת, לא קיים.
כל אחד זה עולם ימלוא.
בדיוק. ומי שמתאהב בך, מתאהב בך. הוא לא רוצה אף אחד אחר. ואנשים קשה להם להאמין שמתאהבים בהם. כל הזמן חושבים שאם הם יהיו מישהו אחר, אז יתאהבו בהם. לא, לא, לא. תאהבו בך כשתהיה אתה. כלומר, אפילו אנחנו רואים את זה היום בתוכניות ריאליטי, במי אנחנו מתאהבים? באנשים?
אותנטיים.
אותנטיים. בדיוק, לא אלה שמנסים לשחק אותם משהו שהם לא, גם אם הם נראים מדהים. אין חיבור, אתה לא רוצה להיות חבר של אף אחד כזה.
גם, אני חושב, בעסקים, כאילו, אני לא עושה עם מישהו, אני לא אוהב עם מישהו, אני לא אתחבר למישהו שהוא לא, או שמנסה להצטער כמישהו שהוא לא, או שמנסה עכשיו... זה קשור בצורה ישירה.
בגלל שלא היווצר איתו אמון.
כי אני יודע שזה יפגע בי, אני גם יודע שזה יפגע, שזה לא הוא באמת, אני גם לא אוכל לסמוך עליו, אני גם לא אוכל להיות פתוח איתו, להתחבר אליו.
בדיוק, לא היווצרו יחסי אמון, ובלי יחסי אמון אין קשר.
גם זה מורגש, מרגישים את זה ממש.
נכון?
מרגיש את זה מאוד.
לגמרי.
זהו, יש לך עוד משהו לפני שנעבור לחלק השני, אמור?
יש עוד מיליון דברים.
משהו שאת שומעת הרבה שמעכב, שמעכב, אני
חושבת שהדבר שהכי מעכב זה חוסר ערך. כלומר, שאנשים עסוקים, וגם מחקרים מראים את זה, שאנחנו מסתכלים, המחשבות שלנו בעיקרן אין שליליות, אנחנו רואים על עצמנו את השלילי, וזה אחד הדברים שבעצם הכי פוגעים לנו בערך ובדימוי העצמי.
מה, פרשנות?
פרשנויות, או בכלל, זה לא יקרה לי, אין לי סיכוי, אני לא אצליח, אני לא מספיק, הם לא אוהבו אותי, לא רוצים אותי. יעדיפו מישהו אחר. המחשבות השליליות האלה הם בסופו של דבר מה שאנחנו מזינים את עצמנו, והם פוגעים בערך שלנו ובדימוי שלנו ומשאירים אותנו כל הזמן למטה. הם גם מנגנון הגנה אגב, כי ככה אני בטוח לא איפגע, אני לא אתנסה, אני לא אקשל, ואז בעצם אני נשארת
מוגנת, אבל אני חושבת שאחד הדברים הכי חשובים, זה באמת לעשות איזשהו שיפס במחשבות, מהמחשבה השלילית, לנסות להפוך אותה למחשבה חיובית על עצמי, כי בסוף, אני זה הכי טוב שיש.
שידעת, ואני גם רוצה להתעכב על זה באמת, כי גם חשוב לי, גם אמרנו את זה מלך התחילה, וגם אני חושב שזה יכול לעזור לאנשים, כי אני באמת רואה כמה, ברגע שזה לא קורה, זה עושה רע להרבה אנשים, כי התחום הזה גם יכול לשאוב הרבה מאוד אנרגיה, תני לי תזקקי לאפילו שלושה תכונות או שלושה טיפים, התורה ממש באמת ברמת שישנו לאנשים את הגישה, את הזהוגיות והכל, שם אמנים לקשר בריא או איך לקדם את זה או איך באמת כמו שדיברנו בהתחלה כשזה בבום זה לא טוב, אבל כן לזהות, מתי לזהות שזה בכיוון הנכון.
אז קודם כל אחד הדברים הכי חשובים זה לדעת שמי שאיתי הוא בעצם תפיסת החיים שלו והערכים שלו הם דומים לי כי אחד הדברים שהכי לא יעבדו לנו אם אנחנו נהיה יש איזה מין כזה שאם אנחנו שונים אחד מהשני אז יעבוד לנו ויש משיכה בין שנים זה לא
נכון זה פיקציה לא רק נראות גם
יותר גם בנראות אגב, ככל שאנחנו נהיה דומים זה יהיה לנו יותר טוב, אבל לפחות בערכים ובתפיסות. זה מאוד מאוד חשוב. מה זה אומר? אם למשל התפיסה שלי על כסף, זה שאנחנו צריכים להוציא את הכל באווה וליהנות מהחיים בכאן ועכשיו, אבל התפיסה של בן הזוג שלי זה כל הזמן לשמור את הכסף לעתיד, לפנסיה. אז בעצם, תחשב, אני חי עם בן אדם שבדבר שהוא סופר מהותי, כי אני רוצה לחיות כאן ועכשיו, והוא רוצה כל הזמן להצטמצם בכאן ועכשיו, זה יהיה לנו רבים אינסופיים. אותו הדבר אם אנחנו רואים משפחתיות אחרת, שאני רוצה כל היום במשפחה והוא, תן לו רק להיות בבית עם עצמו, לא אנשים, לא בחוץ, אז הפערים האלה מייצרים מאבקים אינסופיים. אז אנחנו צריכים לדעת שמי שאיתנו הוא באמת בערכים ובתפיסות שלנו. זה אחד הדברים הכי חשובים דבר שני מחויבות זאת אומרת אם היו שואלים אותי מה הדבר אולי שמחזיק את הקשר זה מחויבות בעידן שלנו זה סופר קריטי כי זה המצרח הכי חסר לאנשים קשה להתחייב הכל מהיר הכל שפע אין סוף הזדמנויות
מרימים ידיים מהר מאוד.
בדיוק, למה אני אתאמץ? זה למצאת העבודה הזאת. לא נתנו לי את המשכורת שאני רוצה, אני הולכת. לא קיבלתי את זה שאני רוצה, הבן זוג שלי לא עוזב. זאת אומרת, אנשים מאוד מאוד קשה להם להתחייב.
אז מחויבות למצוא את האדם, ולהיות בעצמנו מחויבים לעבור את אתגרי החיים ביחד. לעבור, לצלוח את המקומות האלה, אז לבדוק שהאדם שאיתי הוא אדם מחויב, וגם שאני כזאת. והדבר השלישי, זה איך אנחנו רבים. זאת אומרת... המקום של ממש מההתחלה לראות שגם כשמשהו לא קורה כמו שאני רוצה, השיח נשאר מכבד, אין ביקורת, אין בוז, אין לג, אין זלזול, אין נעתמות, אין טיפולי שתיקה, אין אנישה. זאת אומרת, וזה דברים שחורים כבר מתחילת קשר, אחרי שבועיים שלושה השתריב הראשון. נכון, ואיך אנחנו מדברים פתאום.
מרמים טונים, והתלהמות, וכן, מגיעה לטונציות שלו.
ובביקורת, ובבוז, ובלג, וגלגולי עיניים, וזה פסול מאוד משפיל ולא בריא וזה משהו שישר צריך להדליק לי נורה אדומה ועליו אני צריכה לעבוד אם אני כזו אז אני צריכה לעבוד אם אנחנו כאלה אנחנו צריכים לעבוד ובעצם אם יש לי את המקומות האלה שהערכים שלנו דומים ואנחנו מחויבים לעבור ביחד את החיים ואנחנו יודעים להריב אז יש לי בסיס טוב כמובן של חברות חיבור אמיתי נתינה ואכפתיות ואהבה ומשיכה הכל מאוד מאוד חשוב זאת אומרת אין דבר אחד אבל הדברים האלה הם בעצם החשתית לזוגיות בריאה בדיוק מה שיצור את החברות האמיתית את האמון את האכפתיות את הרצון
לתת אוקיי, האמת שעלינו פה המון המון נושאים חשובים, באמת שמחנו ככה, שמחנו, ככה, שמחתי ככה לדבר איתך בחצי של 40 דקות שהיה לנו. נעבור חברים לחלק השני עם אור.
בעצם אני בעלים של חברה של דיאטנים, שזה בעצם ממש עם ליווי אחד על אחד, ליווי אישי, הבעיה שזה ליווי נעים מאוד. בואי, תציגי את עצמך ככה אלינו.
אז אני אדר זוהר, יש לי את המרכז לזוגיות מעשית, שזה בעצם בית ספר לזוגיות שמכשיר מאמנים בשיטת זוגיות מעשית, שפיתחתי אותה במשך 14 שנים בקליניקה. יש קליניקות בכל הארץ שמעבירים תהליכים אנשים שרוצים למצוא זוגיות, או אנשים שרוצים לשפר את הזוגיות שלהם. סדנאות, הרצאות, ספר, כל מה שיכול להיות בשיטה, ויש לנו גם פודקאסט שנקרא מדברים זוגיות מעשית. וזהו, בחיים שלי אני נשואה להמיר ואימא לשלושה ילדים שעוד שנייה הגדול שלי מתגייס.
איזה קטע, זה יופי. טוב, אני עם בת אחת קטנה, בת שנה, וחודש, כן.
אז יאללה, זה הזמן לעשות אותם ברצף.
כן, כן, אני עם סורלישטי, אני אגיד להם. אז טוב, אז ככה, אז אני אקח את זה, כמו שאמרתי, קצת לעולם שלנו, בעצם את העבודה שלך ואת מה שאת אוהבת לעשות והכל אליי, אוקיי? ובעצם אני רוצה לעזור בעצם לצוות המאייץ. לעזור גם בתחום הזוגי, לא שזו העבודה שלהם, אלא באמת כי הרבה פעמים הכל קשור להכל. והרבה פעמים בן אדם לא מוצליח בתזונה, כי רע לו מבחינה רגשית נפשית, בגלל שהוא לא בזוגיות, או שהוא בזוגיות רעה, או בדברים בסגנון הזה. איך בעצם היית ממליצה לי כאילו, אתה יודע, אתה ממליץ זה כללי, אבל להגיד משהו לדיאטנים אצלי, איך הם יכולים בכל זאת כן לפנות לבן אדם ברמת הזוגיות, וכן איכשהו לנסות להכווין אותו, בעזרת זה לתזונה הנכונה יותר.
אז תראה, קודם כל צריך להבין רגע האם האדם נמצא בזוגיות או רוצה למצוא זוגיות. כי בעצם התחושות הן אחרות. זאת אומרת, כשאני בזוגיות, אז הרבה פעמים יש לי מערך אחר, זאת אומרת, שזה אני והבן זוג שלי, אז אני יכולה לגייס את הבן אדם שהיא הייתי, אלא אם כן, אנחנו באיזשהו משבר, וכשאני רוצה למצוא זוגיות, אז אני לבד. והתחושות הן באות ממקום אחר. זאת אומרת, דיברנו מקודם על זה שיש בדידות פה ובדידות שם, אבל בוא נגיד שכשאני עוד לא בבדידות, אוקיי? אז הדבר הראשון שצריך רגע להבין, שלא משנה מה, כשאין לי זוגיות, אני חובה כאב, אני חובה תסכול, בטח במדינת ישראל,
שמצפים מכולנו להתחתן ולהביא ילדים ממש בעשור השני של חיינו. ו...
ושלישי.
השלישי של חיינות הצודק, בשני כבר תמצאי
זוגיות, ובשלישי כאילו תתחתני ותביאי ילדים. ובאמת זה מייצר הרבה מאוד לחץ, הרבה מאוד עסקון, ואנחנו רואים שחלק מהטפות זה באמת אכילה רגשית.
אז אם היית שואל אותי איך להכווין, אז אתה יודע, זה כזה מאוד מאוד
גדול באיך להכווין, אבל הייתי בעצם אומרת
להם שנסו רגע לעשות את ההפרדה בין האדם לזוגיות. כלומר, לראות ש... לעזור לו להרגיש יותר טוב עם עצמו, להבין מה הערך שהוא מביא לעולם, מה הוא יכול להביא לזוגיות, ולעזור לו להאמין שזה יקרה לו. כי עיקר העניין זה חוסר אמונה בזה שזה יקרה לי, שאני מספיק אטרקטיבית, שמספיק ירצו אותי, ובסוף, הכוונה היא לא איך להתנהל בדייט, אלא איך בעצם לעזור לעצמי לאהוב אותי, להכיר בי, להתחבר ליכולות שלי, גם דרך הספורט, אגב, גם דרך היכולת שלי לא ליפול האכילה רגשית. גם דרך היכולת שלי לדאוג לעצמי. אז בתוך המקום הזה, אני מעלה את הביטחון. מתוך זה שאני פתאום רואה את הערך שלי ואת הביטחון שלי, אני יכולה להגיע סקופה תרתה משמע לדייט. כלומר, מבחינתי, אם אני באה סקופה לדייט, אז אני הרבה יותר...
בסוף, מה הכי מושך?
האיבר הכי מושך בעולם זה ביטחון עצמי. נכון, חלק לחלק. ואדם שמגיע עם ביטחון עצמי לדייט, אוטומטית ממגנט. אבל רובנו באים כנבחנים, כמקום של אלווי וירצו אותי. לא באים כבוחנים, ברור שרוצים אותי. אני באה לבחון. ואם אני, בעצם הדיאטנית שלי, תעזור לי גם להרים אותי, לראות את החוסכות שלי, להראות לי כמה אני מצליחה, כמה אני מדהימה, מה יש לי להביא לדייט? אז...
אז בעצם בדיוק זאת הנקודה, שהרבה פעמים, מגיעה בחורה, לא משנה, המשקל שלה יכול להיות 50, 60, 70, 80, 90, 100, לא משנה מה. תמיד יש אפשר לאללה להשתפר, ותמיד אפשר לאללה להתקדם. אבל איך אני גורם לאותה בחורה, בסוף הלקוחה, להבין שהאטרקטיבית לא משנה מה. שמה, זאת הסוגיה. כי כל עוד היא בחיה בתחושה של לא-טראקטיבית, היא גם לא תצליח בתהליך. אני גם שם לב שבדרך כלל מי שמצליח, זה אלה שאומרים, אני אוהב את עצמי, אני נראה טוב, בא לי להמשיך להתקדם. אלה אלה האנשים שתמיד מצליחים בתהליך. מי שלא מצליח, ויותר קשה לו להתרעם בתהליך, זה אלה שסונים את עצמם, ונתחיל לאהוב את עצמי רק כשאני אריד את האורט 5-7 קילו.
נכון, יש מלא התנאיות.
כן.
שאלה אם איכשהו את, מה שעברת במהלך שנתיים, האם את כן רואה פה איך אני יכול כן להוביל את הלקוח בעצם, להבין, חביבי, אתה אטרקטיבי גם פה, בוא תתחיל להיות עם ביטחון עצמי.
אז תראה, קודם כל דימוי גוף, אני חושבת שזה אחת התופעות הכי בעייתיות בעידן שלנו, כי יש לנו מודל יופי מאוד ברור, נכון שקצת מדברים עכשיו על כל המידות, ובריאלה תישמעים לך מישהי שהיא קצת יותר גדולה וזה, בסוף בסוף בסוף כולה רוצות להיות רזות, חטובות, בלי טיפה תשומן עליהן. זאת אומרת, זה מילדות אנחנו רואים את זה, טיק טוק, אינסטגרם, כשכולם מושפעים מזה. יש שנאה עצמית מטורפת היום. אני מסכימה איתך. הדבר הזה של לבוא ולשנות את זה הוא מאוד יומרני. כאילו שמישהי שונאת את עצמה, היא לא תתחיל לאהוב את עצמה. אבל מה? אנחנו רוצים, כלומר המטרה בעיניי צריכה להיות לא מסינה לאהבה, לא מחוסר יכולת להסתכל על עצמי, לעוף על עצמי, אלא לייצר איזשהו ציר של התקדמות. זאת אומרת, מזה שראיתי רק את השלילי, להתחיל לראות מה כן. ובעצם מה שהייתי עושה, אומרת לה, לדיאטנית שתעבוד עם אותה מטופלת שלה, זה למשל תרגיל של כל יום אני עומדת מול המראה ומחפשת ומוצאת עוד חלק בי שאני אוהבת, מצידי הציפורניים, השיער, ואז זה יעבור לכתף, ואז זה יעבור ליד, אבל כל יום אני רוצה להתמקד, כי אוטומט, מה קורה לבני אדם? הרי כוחו של החומר בחסרונו אני תמיד אראה את החסר. אני אסתכל במראה, אני לא אגיד וואי איזה יפות הידיים שלי, נכון? אני אגיד הבטן שלי עוד לא איפה שאני רוצה. כולנו מתמקדים בחסר. אז אחד התרגילים שהכי עובדים זה בעצם שכל יום אני צריכה לרשום להגיד את היפה שבי וכל יום שזה יצטבר אז אתמול אמרתי על הציפור, ממש אני מתחילה בקטן על הציפורניים והשיער והיום אני אגיד על האוזן ומחר אני אגיד על היד ואז על הרגל ובעצם האפקט ההצטברות הזאת וזה שאני עושה את זה כל יום יתחיל לראות משהו אחר דבר שני ההבנה שזה הכלי שבאתי איתו לעולם זאת אומרת בסוף בסוף בסוף לכל אדם יש את
הכלי שלו אם אני אזלזל בכלי שלי שהגוף שלי הוא הכלי שלי הוא מה שנושא אותי בעולם אם אני אסנה אותו אין לי שום סיכוי בעולם הזה אנשים פשוט צריכים רגע לעשות את החיבור בין זה שזה הכלי השרת שלי לבין הדבר הזה של איך אני מתייחסת אליו ויש הרבה מאוד ניסויים שמראים אפילו שעם צמחים
או עם מים, מה קורה כשמדברים אליהם יפה ומה קורה כשלא.
והמקום הזה שפשוט להסתכל על בעיניים ולהגיד לה, זה כלי השרת שלך. עכשיו, בואי רגע תחשבי שקיבלת מתנה ממישהו ואת מתחילה לקלל את המתנה. איך זה הרגיש? או שהילד שלך, נולד, ואת מתחילה לקלל את הילד, את הגוף, איך זה מרגיש. זאת אומרת, להבין שאיך שאני מדברת לעצמי, זה כמו שאני רואה אבא עם ילד עכשיו שצורח עליו ברחוב, אני אתכווץ, אבל אני עושה את זה לעצמי כל יום. ובעצם ברגע צריך לעשות את החיבורים האלה, כי הרבה פעמים אנחנו לא קולטים את זה, אנחנו לא קולטים מה אנחנו עושים. אז ההבנה שזה הכלי שלי. ועכשיו השאלה, איך את רוצה להסתייחס לכלי שלך? ומכאן להתחיל רגע כל יום לנסות לראות בו משהו טוב. הנה הוא לקח אותי עד פה, והנה הצלחתי לצאת לדייט בזכותו, וקניתי את החולצה שרציתי בזכותו. להתחיל לראות מה הכלי הזה נותן לי בחיים.
האמת, קודם כל, לגבי הדוגמא הראשונה, זה משהו שאני עושה. אני מכריח הרבה פעמים שיש מישהי, גם גברים, גם נשים, כן? מדבר על נשים, כי זה הרוב אצלי בחברה.
גם רוב הבעיות, אנחנו רואים את זה במה שנקרא מרכז להפרעות החילה, על אף שזה בעידן האינסטגרם משתנה, גם גברים מפתחים דימוי גוף נמוך וכולי.
כן, יש הרבה גם העלייה אצל גברים, כן, יכול להיות שזה קצת יותר סמוי וכאלה, אבל רואים שם העלייה. אני רואה את זה לפחות אצלי בחברה, אני רואה את העלייה. ובעצם אני מכריח אותם לעמוד מול המראה, את אמרת שאת מתחילה עם דברים קטנים, קודם כל תמצא משהו קטן שאתה אוהב, שזה אני לא עושה ואני גם מתחיל לעשות את זה עכשיו. אני בא, וממש שאני הרבה פעמים עושה, אני אומר, תגידי לעצמך מול המראה, שאת נראית טוב, אפילו אם את לא מרגישה את זה באמת, וחייב שייצא ווייס, חייב שייצא קול, אוקיי? לא רק להגיד בלב, לא רק לרשום, ממש שייצא קול. ואז אני רואה, ואני מבקש ממש דיווח על הדבר הזה, אוקיי? לראות בבוקר, אני מוציק להם בבוקר, אני לא קיבלתי הודעה שעש ואז אני רואה שהיא בפעם הראשונה אומרת, עשיתי, ואני מרגישה מגוחכת, ואני לא מאמינה בזה, ופעם השנייה עשיתי, ובכיתי שאמרתי את זה, ואחר כך חודש, פתאום אני עושה את זה, ואני מתחילה להאמין בזה. ואז היא אומרת לי, תשמע, אמנם אני שוקלת איקס, באתי לך בשביל לרדת, גם טוב לי, מה איקס? ואז שהיא אומרת לי את זה, דרך כלל, כן, אני מצליחה לרדת, וכאילו, גם מקבלת את עצמה, וגם הרבה יותר ביטחון, גם בדייטים, בעולם העבודה, ובכל מקום אחר. לגמרי, אנחנו רואים זה לגבי.
אגב, אז זה שאני אגיד, אתן שם לאיברים שאני אוהבת, ואגיד, הנה, היד שלי יפה, זה נותן תוקף. ותמיד איפה שיש תוקף, אז הדברים מתחילים לעבוד לנו. זאת אומרת, כשאני אומרת, אני יודעת גם מה להבליט. אוקיי? הנה, אני אוהבת את זה, ואני אוהבת את זה, ואני אוהבת את זה. ובעצם יש, אני צוברת הרבה דברים קטנים שהופכים להיות למשהו גדול.
כן. אז כן, נוזל, אני אקח את זה גם כן אלינו, וגם מי ששומע אותנו, אז גם כן זה... מגניב ונחמד. זה לגבי זה, ועוד משהו שרציתי לשאול אותך, לגבי גיוס הדייט, או גיוס הבן זוג, או הבת זוג, בעצם למען תהליך דיאטה. אוקיי? אני הרבה פעמים אומר לאנשים, בסוף, אמנם נכנסים לדיאטה, אבל צריך לגייס הרבה פעמים את מי שנמצא איתך, בשטח. זאת אומרת, אם עכשיו יוצאים ממסעדה, כאילו, אני עכשיו נשוי, ואם עכשיו אני נכנס לתהליך איתו, ואני מגייס את אשתי, אני אומר לה, בואי, תהיתי במסעדה, כאילו, אם את רואה שאני פתאום מתפזר, תזכירי לי את המטרה, תזכירי לי שיש לי פה, הגעתי עם מטרה מסוימת, או אם אנחנו הולכים לכל מיני מקומות, אז כאילו, אני מגייס אותה אליי. ויש הרבה אנשים שקשה להם לגייס את הבן זוג לתוך הדבר הזה.
כשאתה מדבר על גיוס, אתה בעצם אומר שהוא גם יעשה את זה איתי?
לא, לא ביחד.
או שפשוט ישמור עליי? יעזור לי.
ישמור, יעזור, כן, בצורה נבונה.
אוקיי.
אז תראה, אני אגיד לך משהו, אני יכולה להבין למה יש לדבר הזה התנגדות. כי אף בן זוג לא רוצה להפוך להיות אבא או אימא. זאת אומרת, עכשיו אני יוצאת איתך לדייט, ווואלה, לא בא להתעסק במה אתה אוכל ומה לא, ולשמור עליך. כלומר, רגע צריך להבין שזה תפקיד שלא בטוח נכון לבני הזוג לקחת אותם, ופה אפשר, אתה יודע, מדי פעם, אם נגיד, אנחנו אומרים, תראי, כאילו, בואי נסכם ביחד שאני לא שותה יותר מכוס יין, או בירה, או לא יודעת מה מותר. אבל בסופו של דבר, כשאני מפילה עליו את התיק לשמור עליי, אני מייצרת התנגדות. לא רוצה.
באתי לנקות את הראש.
אני לא רוצה עכשיו להסתכל אם אתה אוכל, לא אוכל, להעיר לך, ואז תגיד לי, לא, אני קולט את זה לבד, את לא צריכה להגיד לי. כי הרבה פעמים הדבר הזה מייצר מריבות בבני זוג. הכוונה היא טובה, של זה שביקש וזה שאומר, אבל פתאום חשבתי שאני ארצה שהיא תשמור עליי. יש פה ניגוד, אבל פתאום שהיא אומרת, לא כל כך באה לי שהיא תשמור עליי.
כן, כן, גם אותו דבר, מהצד של... אותו בן אדם רוצה, אומר לבן זוג, תשמור עליי, ואז הוא כן רוצה פתאום לאכול.
בדיוק.
ואז פתאום היא יכולה ליצור באמת את המריבות.
בדיוק.
אם אתה שאל אותי... זה מצד אחד, מצד שני, הרבה פעמים באה לי מישהי, אומרת, תתקשיב, אני הולכת למסעדה, אנחנו מדברים ביחד, מחליטים שהיא אוכלת אמבוגר וחצי מנת שיפס, כאילו, באמת, מכבדים את זה, ואומרתי לה, זה מה שאת אוכלים, ותסתפקי אם היא יוצאת למסעדה, אוכלת את האמבוגר, אוכלת את הצ'יפס, לא עכשיו סלט ודברים כאלה, אין אצלנו את הדברים האלה. אז היא כאילו אוכלת מסודר, ואז הבעל אומר, יאללה, בואי נעצור פה ביאלו ונקנה מלא שוקולדים. אז פה במקרים האלה, כן, אני ממליץ תמיד לגייס את הבן זוג.
אפשר פשוט לשים גבולות, אפשר להגיד, תקנה. אני לא רוצה להיות שותפה לזה. הבעיה היא...
זה הבחורה, אז בגלל זה שאלתי, האם את חושבת שכן צריך איכשהו לגייס את הבן זוג, או לשאור אותו בחוץ אני
חושבת שצריך, לא, רגע, לא ללכת גם לקיצור לשני.
כן, אז אני אומר איפה האמצע.
אוקיי, כאילו, אני לא חושבת שצריך להפיל עליו.
לא, כן.
של כאילו, יגיד לי מתי לעצור ומתי לא. אני גם לא חושבת שצריך למדר אותו. אני חושבת שהוא צריך להיות שותף למה שאני עוברת. כלומר, להגיד לו, אני עוברת תהליך כזה וכזה, יש לי הגבלות שבחרתי לקחת לחיים שלי כרגע, אתה יודע, הדבר הזה גם משפיע עליו, כי אם הוא רגיל שאנחנו יוצאים פעמיים בשבוע ושותים 17 דרינקים ואוכלים בלי סוף, אז פתאום שאני מצטמצמת, זה גם משפיע עליו, נכון? כי לא כיף לשתות לבד ולא כיף לאכול לבד. אז שנייה רגע גם לדבר את זה של איפה ההשפעה שלו עליו. מה הדברים שהוא היה רוצה שיקרו, מה הדברים שהם חשובים לו. לראות, כאילו, גם לבן זוג יש חלק, כי אני משנה לו את אורך החיים בקורח לצורך העניין. אז בדבר הזה שצריך להיות שיח. אבל צריך להיות גבולות. כלומר, להגיד לו, את זה אני לא רוצה, את השוקולדים שאחרי. אז אני באה לדייט, אוכלת את האמבוגר, שותה את היין, אבל מאמי, כאילו, אחרי זה אני לא רוצה את השוקולדים. אבל אתה תיקח מה שבא לך. ופה זה בעיה שלי, אני צריכה להתעלות.
נכון, ואז השאלה באמת, שם בסיטואציה, שזה מה שהיה מוקדם מראש, אמרת לו, תקשיב, מאמי, אני, תן לי את האמבוגר ואת הקוס יין שלי.
בדיוק.
אני סבבה, תאכל את השוקולדים שלך, אין בעיה. הוא בא לאכול את השוקולדים, היא דוחפת את היד, אך היה אחד, גם אחד סבבה, כל טוב ויפה, ופתאום הבעל ממשיך, הבעל מאכפת לו, הוא תימני שורף הכול, אוקיי? הוא בא ומתחיל להרים מלא מלא שוקולדים, גם לא מעניין אותו. ואז, שם הסיטואציה. איך, האם הבעל כן צריך שם, האם האישה כן צריכה לגייס אותו, תראה אם אני...
מה, שירות יוכל פחות?
לא. אם את רואה שאני, אם הוא רואה שהיא מגזימה, האם כן לגייס אותו?
לא.
לא?
את חושבת שלא?
לא.
כן, אני חושבת שההערה הזאת יכולה להיתקע לה אחר כך בראש, ואתה יודע, אתן
נשים בעיקר, שמישהו יעיר לי על משקל
או על אוכל, זה יכול לפגוע לי באינטימיות.
כן, אבל זו בבקשה ממנה, ברור.
עד שאני ביקשתי, לא רלוונטי, מה שנקרא, אם היא שאלה אותך אם היא שמינה, תגיד תמיד לא.
לא, טוב, אלפת, כן, לא, אבל אני...
זה אותו הדבר, כמו להגיד לך, מאמי, ביקשת להפסיק, זה תמיד מעליב, זה, אתה יודע, מה שנקרא, Be careful what you wish, אבל גם אם היא ביקשה, אל תשתף עם הדבר הזה פעולה, אתה יודע, יש את כל החיים לפניה, אני לא
יודעת אם אתם בשליטת הכיזוזים או לא,
אבל בסוף, תתחיל שוב ממחר, מהיום, וחלק מהלמידה שלה זה שליטה עצמית, זה ניהול עצמי.
אני לא חושבת שבכלל בני הזוג צריכים
להראיר פה, לדבר פה.
בעיניי ומכל הניסיון שלי, זה תמיד יתפוצץ, תמיד יגמרע.
מבחינת שיתוף התהליך, מה...
חד משמעית.
כן, זה כן אחת ש...
שוב, אבל...
גם בגבולות מה שבא לי לשמוע זאת אומרת אחלה שאתה בתוך זה אבל צריך רגע להבין גם שאם נגיד ניקח אותי ואת בעלי אוקיי אני מאוד בקטע של ספורט ותזונה אפילו קצת כפייתית ובא לי בכלל, בכלל לא. לא תזונה ולא ספורט, לא מעניין אותו. הוא לא תימני לגיטדיה, הוא לא שורף, אבל הוא לא שם בכלל.
לא מעניין אותו.
אז אני שמה לב שככל שאני מדברת על זה, זה מייצר אצלו התנגדות. זה לא מעניין אותו, זה גם מייצר אצלו איזושהי התנגדות, כי זה נשמע כאילו אני באה להטיף לו. אוקיי? אז הדבר הזה לא מגייס אותו לזה. אני מנסה כבר 20 שנה. זה לא משפיע, ובסופו של דבר, לשתף תמיד טוב, אבל כמו בכל דבר איזון. זאת אומרת, זה הופך את החיים שלי, אני לא צריכה לחוות אותם לבד, אבל גם לא עובר. זאת אומרת, כי בשלב מסוים זה מייצר התנגדות בצד השני. אחלה.
אז נחמד. עכשיו, עוד שאלה שרציתי ככה לשאול אותך, הרי את מכשירה מאמנים, בעצם.
נכון.
יוכלו בעצם לטפל, כאילו, בסוגיות האלה. להאמין. בסוגיות האלה. אני היום, לפני כל מיני סדנאות וקורסים, שאני גם רוצה לעבוד עם דיאטנים ומאמנים, ובעצם לתת להם מכשירה שיוכלו לעבור קדימה וללמד קדימה את הידע. התקלתי במחשבה, האם... ברגע שאני אנסה להעביר חומר מסוים, והאם הבן אדם, שאני הולך להעביר לו את החומר, לא ילמד את החומר כמו שצריך, הוא לא ייקח את הידע לכיוון כמו שצריך, ובסוף הוא יעשה לי פגיעה בשם. זאת אומרת, אם עכשיו את מכשירה מאמן, והרמת איכות שלו היא יותר נמוכה, הוא לא יקשיב במה שלימדת אותו, ובסוף הוא בא ואומר, אני למדתי ממך, אז השאלה באמת, מה קורה שם?
זה קורה.
קודם כל, אתה יודע, אנשים מגיעים אליך ברמה אישית שונה, אני עושה סינונים ורעיון
אישי וכו', אבל בסוף, אתה יודע, לא
כולם הם מאותו החומר. אני קיבלתי החלטה שזה לא שלי. זאת אומרת, אני מאמינה שמי שמגיע אליי צריך ללמוד ממני, מה הוא עושה עם זה הלאה, זה שלו, ברגע שפתחתי את הדבר הזה השם שלי הוא כבר לא בשליטה שלי וכמו כל בתי הספר או כמו כל קורסי הכשרה תמיד יהיה חוויות טובות יותר וחוויות טובות פחות ואני רוצה להאמין שבסוף בסוף בסוף אנשים יידעו להגיד שזה לא השיטה גרועה אלא הבינו שהם נמצאים אצל אדם שהוא לא אתה יודע אחי אבל אני אגיד על זה עוד משהו שאני גם מאמינה שלכל אדם יש את האנשים שמתאימים לו זאת אומרת זה שאני חושבת שהוא לא אולי בסי או רמה אישית כל כך גבוהה או מעביר את החומר מדהים יכול להיות שהוא בדיוק איה עם האנשים שהרמה הזאת מתאימה להם ולהם הוא יכול לעזור אני בסוף מה שאני אומרת אין לנו שליטה על כלום אבל לעצור שפע זה הכי גרוע. כלומר, אם אתה מרגיש שיש לך שיטה שאתה רוצה להעביר אותה, ורוצה שילמדו אותה, ואתה לא עושה אותה בגלל הפחד מזה שאולי הם לא היו מספיק טובים, או שהיא עתיקו, הרבה אנשים אומרים, רגע, מה, אני עכשיו פיתחתי שיטה, אני באמיתי, 14 שנים, עכשיו אני מעבירה אותה, אין יותר אדר זוהר, עכשיו זה יצא לך של כולם, אז זה קשה להיפרד מהבייבי שלך בהתחלה, אבל בסוף, בסוף, בסוף, מה המטרה? המטרה שלי להשפיע על כמה שיותר. אז זה הדרך שלי בלהשפיע על כמה שיותר. בסוף, אם זו המטרה, צריך שחרר שלי איתה.
נכון, זאת הגישה שלי. בסוף, המטרה העיקרית, שגם אני הגעתי לתחום, והפודקאוסים הקודמים, דיברתי על זה שההתחלה שלי בכלל, לא תכנתי כנס לתחום הזה, עשיתי דברים בחינם, נטו לעזור לאנשים, והמטרה בסוף להשפיע על האנשים. על הדרך להשפיע על האנשים, אני גם מתפרנס למחייתי. אז אם זאת המטרה, ובסוף העולם החיים קצרים, והמטרה באמת להשפיע כמה שיותר ולהוציא החוצה, אז המטרה באמת לתת כמה שיותר כלים לכמה שיותר אנשים. בחלק מהמקרים נרוויח כסף הביתה, ובחלק מהמקרים לא, אבל המטרה הגדולה והקדושה ביותר זה באמת להשפיע על כמה שיותר אנשים ולהוציא את זה החוצה. זה גם כן זה. עוד משהו כזה שהוא לא קשור למקצוע תכלס, זה ככה לסיום. למרות שאתה יש את המשפחה, איפה זה תופס אותך? כמה אתה משקיע בעבודה? אז תראה, קודם כל, הילדים שלי היום גדולים.
כלומר, יש לי ילד בן 18, ילדה בת 16 וילדה בת 11, אז הם פחות... אני פחות נזקקת שם, כלומר, הם פחות צריכים אותי. בהתחלה ויתרתי המון. בטח עם הקטנה שלי ישבתי את השנתיים בבית, עצרתי את הקריירה, עם כל ילד הייתי די הרבה. האימהות מאוד חשובה לי. זאת אומרת, זה היה ברור לי, לא עניין אותי מה בעלי, מה אני, מעניין אותי שאני אהיה האימא שאני רוצה להיות. זה הגיע עם ויתורים. קודם כל, באג'נדה שלי אין 100. זאת אומרת, אני לא חושבת שיש 100, אני לא יכולה להיות 100 בשום מקום. ומראש, שבחרתי להיות גם אימא וגם בעלת עסק, בטח עצמאית, אין 100. אז אני עושה את מה שאני יכולה הכי טוב. אבל בסדרי העדיפויות שלי, תמיד היה קודם הילדים. אז שנים ראשונות של שלושתם, הרבה יותר השקעתי בהם. לפני שאני הייתי מאמנת, הייתי בכלל מנהלת שיווק בשוק ההון, שזה דרש ממני הרבה מאוד שעות. עמיר מה עושה לך היום? עמיר הוא דוקטור להנדסה ושמיים מקרקעין. אז יש לו גם משרד שלו, שנינו עצמאים. אז עזבתי, התפטרתי, ביטרתי על החלק הזה בקריירה לטובת הילדים, ואני הכי שמחה מזה בעולם. היום אני מאוד רצה בקריירה שלי, כי הילדים שלי, גדלו, ואני גידלתי אותם מספיק עצמאיים, בזכות זה שהייתי שם, כדי שאני אוכל היום להתפנות אליי.
כן.
אני מאמינה בשילוב, אבל אני חושבת שיש ויתורים, ואם אתה נלחם בהם, לא יעבוד לך.
כן, אין מה לעשות. בסופו של דבר, אנחנו לא יכולים להתחלק יותר מדי.
בדיוק.
אין מה.
צריך להיהנות מכל השלב.
זה הגישה שלי, אין מה.
כן.
לא מצפה למעה, לא רוצה מעה, רוצה ליהנות מהדרך.
נכון, גם על זה יש לנו זה שדיברתי, מעה זה לא טוב.
בדיוק, לאן תשתפר?
לא, זה לא טוב. לא, גם לאן תשתפר? ובסוף את הרמת ההשקעה זה...
נכון.
דיברתי על זה גם בבית ספר, תמיד את רואה את האלה החתיכים האיכותיים, תמיד מקלמים 95, ודווקא אלה שתמיד 100, 100, 100, 100, 100, שאין להם 99 אפילו, יושבים בפינה ובצד. אז...
אין פרפקציוניזם, זה מעכב, אז...
כן, זה מעכב. צריך להיות קרוב לפרפקציוניזם.
נכון.
אז זה. טוב, תודה רבה לך.
בבקשה.
שמחנו לראות.
תודה לכם.
תודה רבה.