פרק 26 - הפחד מלהפוך להיות אמא - עם לי קפלן

שלום לכולם, וברוכים הבאים לפודקאסט מדברים זוגיות מעשית. בכל פרק נדבר על זוגיות מנקודות מבט שונות ומעניינות, ותקבלו ידע וכלים פרקטיים שילבו אתכם בדרך לזוגיות שאתם מאחלים לעצמכם. אני אדר זוהר, מנכה למרכז הזוגיות מעשית, ואני שמחה ומתרגשת שאתם איתי כאן.

שלום לכולם, והיום אנחנו בפרק סופר מרגש. ולמה הוא מרגש? חוץ מזה שאני תכף אציג לכם את המרואיינת האהובת ליבי שאיתי, אנחנו הולכות לדבר על נושא שפשוט לא מדברים עליו. אנחנו הולכות לדבר על פחדים מרחבת המשפחה, כשאני בעלת עסק, קריירה, שהחיים שלי הם בסגנון קצת אחר, שתכף נשמע מה זה אומר, ויש הרבה פחדים שמלווים את המקום הזה, זה לא מובן מאליו היום שיאללה, קנסי לרעיון, תלדי, תקי עם משפחה, והכל יהיה תוך כדי. אז לטובת העניין, נמצאת איתי לי קפלן, מורה ליוגה, מקימה מרחבי ווילנס, ועוד המון המון דברים שנגלה עליה תוך כדי. שהיא גם אישה מדהימה שהכרתי בסיקרט פורסט, בקפריסין, ונשארה קרובה לליבי, וגם אישה ששווה ללמוד ממנה.

ואנחנו הולכים להכיר אותה ביחד.

אז לי, יפה שלי, מה שלומך?

וואו, בסדר גמור, איזה כיף. אני באמת הרבה זמן לא התרגשתי ככה.

אני קודם כל שמחה מאוד שאת פה. ככה זרקנו את הרעיון הזה כשנפגשנו בקפריסין, בוא נעשה פודקאסט על זה. תכף יבינו למה אנחנו רוצות לעשות פודקאסט על זה. ואני מודה לך שזרמת והגעת לפה, כי זה באמת נושא שהוא מאוד מאוד אישי, לא נהרבה נשים ככה יבואו ויחשפו את המקום הזה, בטח כשמדובר במשהו שהוא הפחדים שלנו, וגם זה נושא שהוא טבוע במדינת ישראל, ברור שאת מביאה ילדים ישר כשאת

מתחתנת, אז אנחנו הולכות לדבר על זה,

ואני רוצה ככה, ספרי לנו קצת עליך, על הסגנון החיים שלך, שנבין רגע למה זה עוד יותר מעניין הולך להיות השאלה הזאת.

אז אני ככה בחמש וחצי שנים האחרונות שאני גם קמתי את העסק שלי ואת כל מה שאני עושה וגם ככה חי בי הג'וק הזה שלא מפסיק לשבת בראש שזה הג'וק של של חול, של מעבר, של relocation ובעצם בזמן שפיתחתי פה את העסק בארץ ואת קהל הלקוחות שלי הבנתי שבקרוב מאוד, זה יכול להיות עוד שנה, עוד שלוש, אני עושה את המעבר הזה אז גם חכיתי גם לזוגיות באיזשהו מקום וגם לחתונה וגם למקום הזה שהוא יותר בטוח כדי לצאת לעולם הגדול איתו ביחד ואז בעצם לעשות את המעבר מה שככה קרה לפני חצי שנה ועשינו מעבר לקפריסין ושם בעצם נפגשנו עכשיו אנחנו תקופה קצרה מה שנקרא באיזשהו ביקור בארץ וחוזרים לסיבור שלנו ולנסות למצוא את הבית שלנו, והיעד הבא הוא טיילנד.

איזה כיף, כבר מעורר בקנאה. אז בעצם, ליא, את נשואה להיותם, שסיפור ההיכרות שלכם בכלל מרגש ומעניין לפני עצמו, אבל אתם ככה הרבה מאוד שנים ביחד, התחתנתם לפני כמה חודשים, אבל אתם כמה שנים ביחד?

אז זהו, שפה יש סיפור. פתאום מצחיק אותנו ששואלים, אז מתי הכרתם? אנחנו מבינים ש... אוקיי, הסיפור מתחיל. אז הכרנו בגן, בעצם בגיל חמש, והיינו עוננוף מכיתה ד', ככה אנחנו בקצרה מספרים את הסיפור. בעצם לקח לנו לא מעט זמן, יותם היה ארבע שנים בברזיל, ואני ככה טיילתי במזרח ובאוסטרליה, ובעצם עשינו את החזרה הזאת לפני שלוש שנים אחד לשני, כשיותם חזר לארץ, וכן, לפני שלושה חודשים מסדנו את הדבר הזה, שזה גם מוזר לגמרי שאת אומרת, את נשואה ליותם, אני פה, אז כן, ועשינו את זה.

נכון, ובאמת אתם זוג מדהים, אנרגיה כזאת כל כך משלימה וטובה ובטוחה, שזה...

רק להסתכל על הזוגיות שלכם זה ללמוד

ממנה, וזה גם משהו ששווה לעקוב אחריה, גם ברשתות, אחר כך אנחנו נדבר על

זה, ונשים כמובן איפה אפשר לעקוב, כי שווה לראות את הזוגיות שלכם.

כן, מרגש.

מספרת עליה באינסטגרם שלך. אבל את יודעת, אני זוכרת את השיחה שלנו, שנפגשנו בערב הראשון, שאת עבדת בקפריסין, ואני באתי לארצות בקפריסין, ואז בסוף, לפני ההרצאה אפילו ישבנו, ושאלתי אותך, כמו אימא פולניה יהודייה טובה, אוקיי, אתם ביחד כבר שלוש שנים, אתם מתחתנים, חשבת לילדים. זה היה קצת יותר מעודן מזה, אבל בוא נגיד שככה השיחה הזאת עלתה, עכשיו המאזינות שלנו יגידו לי, אדר, יענות ניקית, אז כן, לפעמים זה יוצא לי. אז שאלתי אותך את המקום הזה, ופתאום נפתחה השיחה, סופר מעניינת על זה שוואה, זה לא מובן מאליו שאני עכשיו נכנס להיריון, ופתאום ככה נפתח גם מקום שזה קצת מפחיד, יש שם הרבה עניינים, אז ספרי לנו על המקום הזה שלך והיריון.

אני חושבת, קודם כל מגיל קטן, אני ראיתי גם את המשפחה שלי, מביאה ילדים, אולי אני לא אכנס לשמות כדי לא להליב אף אחד, אבל היא מביאה ילדים ונמצאת באיזשהו קושי כלכלי. אז אני חושבת שהדבר הראשון שחשבתי עליו זה להיות מוכנה למקום הזה של הבעת ילד בפן הכלכלי. כי אני לא גדלתי עם רווחה כלכלית מאוד גדולה, ובאמת יש לי איזשהו, פחד שעדיין מפעיל אותי במקומות האלה בהוואת ילד, אני יודעת שזה כרוך בהרבה דברים כמו שכולנו יודעים שהם כלכליים, ולמרות שאני יודעת שאני מוכנה באיזשהו מובן במקום הרגשי ואני כן שם בהרבה הרבה פרמטרים, עדיין וכאיותי בעלת עסק מתפתח שהוא עדיין בהתאבות והוא תמיד יהיה בהתאבות אני רואה בזה הרבה קושי ואפילו איזשהו פחד שזה הקטע לי חלומות וחלומות שאני חולמת אותם הרבה מאוד זמן אני יודעת שאני מאוד טוטאלית העסק שלי הוא כרגע הבייבי שלי וככה היה בשנים האחרונות ופתאום רגע יהיה לי אולי בייבי אחר, אז איך אני אוכל לקחת את האנרגיה ולחלק אותה בין שני המקומות האלה, אם בכלל? וזה בעצם היה הפחד שלי, שאולי זה לא הרגע הנכון, כי עוד יש לי כל כך הרבה חלומות להגשים וכל כך הרבה דברים להספיק, ואפשר לדחות, לדחות את זה כמה שיותר, מהפחד הזה שזה הקטע לי, את ההתקדמות.

את יודעת את מדברת על דילמה שהיא פוגשת הרבה מאוד נשים בעידן שלנו, שאנחנו בגילוי עצמי מדהים, בהגשמה עצמית, וגם רוצות רווחה כלכלית, כי אנחנו מבינות שילדים זה אומר כסף, וזה אומר שאנחנו רוצות לתת

להם איזושהי איכות חיים, או לספק להם את החוגים והבגדים, אוכל וכל מה שאנחנו

אולי לא קיבלנו בעצמנו, או קיבלנו ורוצות

לתת גם לילדים שלנו, ואז מתחיל הדילמה הפנימית, הקונפליקט בין זה שגם הסביבה מתחילה

להציק, גם הגיל מתחיל לדבר של רגע מה קורה, השעון הביולוגי, גם פתאום אולי לא בסדר בתפיסה שלי שאני רוצה לדחות את זה, ומי במקום הראשון?

אני והחלומות שלי, או אני והתפקיד שלי להיות אימא, או אני והרצון שלי להיות אימא. אז בעצם יש בו הרבה מאוד קונפליקטים וסיפורים פנימיים שמתנגשים אחד בשני. והשאלה היא, מה קורה אצלך בראש? איך את מנהלת את זה? איפה זה פוגש אותך? איך את מתמודדת מול הדבר הזה? יש לנו סביבה, פחדים, סיפור, הגשמה, הכל ביחד.

ממש. אז אני מרגישה שזה משהו שבאמת פוגש אותי הרבה, אני חושבת שאם מי שואלת אותי לפני כמה שנים, אז בכלל לא היה לי שום מחשבה להיכנס לדבר הזה לפני גיל שלושים ושתיים שלוש להתחיל בכלל לחשוב והייתה בעצם תפנית בסיפור שלי כשנכנסנו בעצם להיריון לא צפוי שזה משהו שאני לא מדברת עליו הרבה אבל אני אנרמל אותו כי אני מרגישה שמעל שאני מדברת עליו כל אחת אומרת לי, גם אני, גם אני, גם אני, אז אני מרשה על עצמי לפתוח אותו פה, למרות שזה לא משהו שאני מדברת עליו הרבה, והרעיון הזה קודם כל הביא אותי נורא. הוא גרם לי לקחת הרבה הרבה הרבה צעדים אחורה ולהרגיש רגע, אני לא שם, אני לא מוכנה, למרות שאני עם הבן זוג שלי, שנדעת שאני הולכת לחיות איתו כל החיים, ולמרות שאני בגיל שהוא לא צעיר מדי לשלב הזה, אבל זה עדיין נכניס באיזשהו פחד והחלטתי בעצם להפסיק את ההיריון. ומאז המחשבות נהיו הרבה יותר קונקרטיות על הדבר, שלא נגיד גם שזה באמת פתח לי את הרצון באיזשהו מקום, משהו שלא היה לפני כן. ושם בעצם המחשבות האלה התחילו לבוא באופן קבוע. ולנדנד בצורה קבועה, ואני עדיין בין המקום של איך אני עושה את הדברים ביחד, איך אני הולכת לשלב בין הדברים, הרי גם בהיריון יש הרבה הרבה פרמטרים שהם לא צפויים לאף אחת, היא לא יודעת איך היא תרגיש, אנחנו לא יודעות במה זה יהיה לווה גם במהלך ההיריון עצמו וגם אחריו, את מצפה למשהו וקורה משהו אחר, ואולי הציפייה הזאת יכולה לקטוע הרבה דברים שהתחלת. זה נראה לי הפחד באמת הכי גדול. שכל האנרגיה תלך למשהו אחר שהוא לא מה שתכננת. אני מאוד אוהבת להיות בשליטה, בקונטרול על הדברים, לתכנן, להיות מודעת למה שהולך לבוא. ופה אין מודעות ואני חושבת שפה הפחד הגדול והניסיון שלי לעשות את מה שנקרא להקטין את הפחד אל מול מה שהולך לבוא ולהבין איך אני משלבת בין הדברים.

את יודעת, קודם כל באמת אימהות, אני חושבת שבוואנס נהיית אימא, המקום של שליטה הוא כבר לא מונח שאת יכולה להשתמש בו יותר, כי אימהות זה איבוד שליטה נקודה, את אף לא יודעת מה הולך לבוא, מה הולך להיות, ובאמת המקום של... את יודעת, את מורה ליוגה, ואת אדם מאוד מאוד גמיש בגוף שלך, ואחד הדברים שהם עוזרים לנו להתנהל בתוך הדבר הזה זה הגמישות הנפשית. זאת אומרת, אם אנחנו לוקחים כמו הגמישות הפיזית שעוזרת לך מול פציעות או מול הרבה מאוד תחלואות שהגוף יכול להביא, אותו הדבר הגמישות הנפשית. הגמישות הנפשית היא בעצם זו שמאפשרת לנו לקפץ ולאזן בין מצבים. אבל את יודעת, את מדברת במונחים שהם

מרגישים לי מאוד מאוד, גדולים, סופיים, החלטיים.

אם אני אימא, זה גונב לי את החלומות האחרים. אם אני אימא, אז אני כבר לא יכולה להיות בעסק כמו שאני רוצה. ואני חושבת שזה משהו שאני פוגשת אותו המון, שזה כאילו תמיד צריך להיות אפס או מאה. אז קודם כל ברגע שאנחנו נהיות אימאות, אין מאה יותר בכלום בחיים. אין מאה באימהות, אין מאה בעסקים, אין מאה בבישול, אין מאה בכלום, ואני חושבת שזה אחד הדברים הדווקא המדהימים שלי לפחות קרו כאימא, ואני לא אומרת לך אז תפסיקי לפחד, אבל הרבה דברים שככה הרגשתי שאני מתפתחת בהם, אבל אחד הדברים הכי מדהימים, זה שפתאום קלטתי כמה יכולות יש לי, וכמה דברים אני מסוגלת לעשות, שלא דמיינתי שאני יכולה לעשות בו זמנית. כלומר, היום אני גם אימא לשלושה ילדים, גם בעלת עסק שלא מפסיקה להתפתח, גם בת זוג, גם לא מפסיקה להיות עם החברות שלי, גם טסה לחול, אימא בן זוג שלי לבד, יכולה להיות סרטרית לחול, והכול בסדר, הילדים שלי פה... זאת אומרת, החיים, א' לא... אני מבינה שהם לא נעצרים, אבל...

המקום המדהים הזה של גילוי היכולות, שזה יכול להיות הרבה יותר מהמחשבה של או-או. ואני חושבת שזה אחד הדברים שאולי כדאי שבאמת ננסה להגמיש אותם. בואי נדבר על זה רגע. המקום הזה של ההסתכלות, של אני הולכת על מסלול אחד ויש לו דרך אחת, ואני צריכה להשקיע בו את כל כולי, לעומת זאת ש... שילובים, כי תחשבי כמה השילובים בחיים שלך עד היום הביאו דברים מדהימים. היום את מדגמנת את זה, את גם, יש לך מותג בגדי יוגה ומזרנים, שהוא מותג מהמם ומדהים, וגם את מדריכת יוגה, וגם עושה ריטריטים בכל העולם, וגם, חיה בהרבה מקומות בעולם, וגם יש לך בן זוג שהוא בעצמו בגילוי עצמי ובהגשמה עצמית, אז השילובים שהיום את עושה, לפני חמש שנים חשבת שתעשי?

אני חושבת שאם לא הייתי חושבת שאני אעשה, לא הייתי איפה שאני היום. לגמרי ראיתי את זה בעיני רוחי. אני לא יודעת אם בסדר גודל הזה, והאם ידעתי באמת שזה יתגשם ככה, אבל אני חושבת שזאת הייתה המטרה שלי, ואני מרגישה שאני עדיין מגשימה אותה, כן? לא הגשמתי אותה, כי היא קיימת ונוכחת. כן, הילד לי עכשיו הרבה דברים שבאמת אני חושבת שזה אולי מחשבה שהיא קצת מקטינה להגיד רגע אני לא אצליח גם וגם וגם אבל את כבר עושה גם וגם וגם וגם אז אולי פשוט אני חושבת שילד זה איזושהי מחשבה שבנויה אצלנו הנשים בראש, שזה מאוד טוטאלי, בעיקר אצל נשים אני חושבת.

נכון, מאוד.

שזה משהו שהוא שלך, שהוא אולי זה קצת מגדרי להגיד, אבל בסוף אנחנו נשים, ויש לנו את החיבור הזה שהוא אחר לפעמים. והוא הרבה יותר...

תמיד אגב, כי את היחידה שיכולה ללדת אותו.

נכון.

עד זאת שסוחבת אותו תשעה חודשים, את היחידה שיכולה להעניק אותו, לא משנה אם תבחרי לעשות את זה או לא, אבל את עדיין היחידה שיכולה.

נכון.

אז זה מייצר חיבור מסוג אחר, זאת אומרת, ואגב, אפילו ברמה הביולוגית, כמות האוקסיטוצין שיש לך בגוף לעומת הבן זוג שלך, כמות האוקסיטוצין שמתרבה עם הלדה לעומת, אצל הבן זוג שלך, הוא שונה. זאת אומרת, גם ביולוגית, האישה שיולדת והגבר שלה ידע, הם לא אותו דבר בהיבט הזה. זה לא עניין פמיניסטי-שווניסטי, יכול להיות שותף מלא, ועדיין זה לא אותו חיבור.

בדיוק, בדיוק. זה לא אותו חיבור, וגם השינויים שאת עוברת בגוף שלך, השינויים שהגבר עובר בגוף שלו, בטח שהעבודה שלך היא לרוב גם פיזית. אני בעצם משתמשת בגוף שלי בעבודה, זה חלק לא רק בעבודה שלי, גם בחיים שלי. האור החיים שלי הוא בנוי סביב יוגה וסביב ספורט, ויש איזשהו פחד גם שם, שהשינויים ישפיעו על המקומות האלה. כמה שזה אולי נשמע שטחי, אני חושבת שכל אישה יכולה להזדהות עם הפחד משינוי, גם פיזי, לא רק בנראות, אלא בהרגשה ובתחושה וביכולת, מה אני יכולה לעשות כרגע שאומר אני לא יכולה שאכלתי, אז זה נראה לי עוד איזה פחד שמניע את הדבר הזה.

את יודעת יש פה משהו שהוא, עוד משהו ששווה לציין אותו, שאת כל מה שיש לנו היום אנחנו כבר מכירים. ובעצם אחד הפחדים הלא מודעים שיש פה זה הפחד מהלא נודע. כלומר, את מה שיצרת כבר בחיי, את העסק שלך, שגם אם הוא אפילו ימשיך כמו שהוא היום, הוא כבר מדהים. ואת רק רוצה להתפתח, והחלומות הן הרבה יותר מוחשיעים גם, כי את אומרת, אוקיי, אז אני יודעת איך אני רוצה שזה ייראה, אני מצליחה לראות את התמונה של זה. אבל אנחנו לא יודעות מה זה להיות אמהות, וזה גם משהו שאף פעם לא נדע עד שלא נהיה. והמקום הזה של שתהפילו לא קמה לגמרי לדבר הזה, אחרי שהפכת להיות הורה, כי אתה לא יודע מה זה. אז הרבה יותר קשה לוותר על הטוב

שכבר קיים בשביל משהו שאת בכלל לא יודעת מה הוא. זאת אומרת, אומרים לך שאמהות זה דבר מדהים, ועוד לא נולדה אמא שהתחרתה על הילד שלה, ורק נולדה אמא שהתחרתה על זה שאין לה, אני יכולה להגיד, תמיד אני אומרת שהחרתה הכי גדולה שלי זה שאין לי ילד רביעי.

נכון, נכון.

או חמישי, הייתי מביאה עוד אם הייתי מבינה את הדבר הזה. בגיל קצת יותר צעיר, אבל בסוף בסוף בסוף, כל המשפטים האלה, זה אחלה, זה כמו שמישהו יגיד לך, תקשיבי, אל תפחדי, יופי, אז אני לא אפחד. זאת אומרת, זה אחלה שאומרים לי שאמא הוא דבר מדהים, ושעוד לא נולדה אימא שהתחרתה, אבל בסוף זה משהו שאני בכלל לא יודעת מה הוא. אז למה שאני אבטח על משהו כל כך טוב בחיים שלי, ועל חלומות מדהימים שיש לי, ועל טיילנד וסרילנקה, ומלא מקומות שאני רוצה לגור בהם, ולחקור אותם, ולהיות בהם לטובת, אימא, להיות אימא, להיות אימא לילד שאני בכלל לא מבינה מה זה אומר.

מה זה נותן לי.

בדיוק. בטח בעידן שהאושר האישי שלי הוא מאוד מאוד חשוב. אז זה משהו שאת מתחברת אליו?

אני חושבת שכן ולא. אני חושבת ש... מאז ומתמיד הייתה בי איזושהי הבנה למה זה באמת האמהות, ההורות, מה זה יכול להביא איתו. אני מגיל קטן חושבת על החינוך, כאילו זה מה שתמיד התעסקתי בו, אבל כן אני מסכימה שיש פה משהו שהוא כרגע קיים, ומשהו שעובדתית איננו קיים. ואתה אומר, הוא יהיה כאן, אבל אני יכולה אולי קצת לדחות אותו. כן, זה הרבה שאלות, וליהנות בינתיים עם מה שיש. אבל יכול להיות ששורת האחרונה זה לא כל כך נכון. כאילו, יש פה דברים שמתנגשים, בסוף תמיד יהיה את מה שקיים עכשיו, אפילו יותר בגדול.

נכון.

מתי שהוא, האחדת צריך להילקח.

כן, יכולות לא משתכללות.

בדיוק.

אני חושבת שיכולות משתכללות, זאת אומרת, בסוף בסוף זה תלוי אדם. כאשר את אדם שרוצה להגשים את החלומות שלו, האמהות לא עוצרת את ההגשמת חלומות. אנחנו עלופות עולם בלמצוא פתרונות. אימות מביאה איתה הרבה מאוד דברים, כן? בואי, זה לא קל, הדבר הכי קשה שעשיתי בחיים זה להיות אימא. ואני עדיין, הדבר הכי קשה שאני עושה בחיים זה להיות אימא. יותר מהכל, יותר לא בשקע בעסק שלי, גדל, הכי קשה זה להיות אימא. זה קשה רגשית, קשה נפשית, קשה... זה מאתגר, אבל זה גם הדבר הכי טוב בעולם, והכי מספק בעולם לי, לי, לאדר, זה הדבר... שהוא המקור גאווה הכי גדול שלי, זאת אומרת, נכון שיש לי היום עסק ועובדים ואינסטגרם ומתאמנים ומלא מלא דברים שאני גאה בהם מאוד על ההישגים, בסוף אבל, כשאנחנו יושבים שיום שישי באורחת ערב, ואני מסתכלת על השולחן עם שלושת הילדים שלי ובעלי, ואני מסתכלת על זה ואני... יש לי רגע של נחת, ואני אומרת, זה... זה פה, הנה, הנה.

ואת כל מה שאני עושה מסביב, כי זה המהות.

ממש, ופתאום שתת לפעמים יש לי שלוש טעם, ואני בסלון, ואני מסתכלת עליהם כאילו במטבח, ואני... מן באיזה רגע קטן כזה, שאני אומרת, הרגעים האלה, אי אפשר להסביר אותם, הם ממלאים אותי כמו שכל העסק שלי ביחד לא יכול אותי למלא, ושוב, זה לא אומר שזה הנכון, כי את יודעת, יש למה שלא מילה נכון, אנחנו לא יודעות נכון, לא נכון, יש חיים שלמים שמורכבים

מהמון דברים, ואני חושבת שמה הנכון לכל אישה זה באמת, להיות מחוברת אליה ולרצונות שלה, ולא לבטל את עצמה, את החלומות, הרצונות, ההגשמה, בגלל איזשהו משהו. אלא אם כן היא בחרה בזה. יש הרבה נשים שבחרו לעזוב הכל ולהיות אימות, כי שם ההגשמה שלהן, ובעיניי זה מדהים, זה לא פחות פמיניסטי מאישה שהיא מנכלת חברה. זאת אומרת, כל זמן שזו הבחירה שלה, של כל אישה, זה בעיניי הדבר הכי מדהים. ועוד שאת מעניין אותי, כי אני אשאור אותך על איך זה בתוך הזוגיות שלך. כי אני מכירה את הבן זוג שלך, המדהים, אני יודעת שהוא כן היה רוצה עכשיו ילד, נכון? זאת אומרת, אין לו בעיה אם עכשיו היית אומרת לו, יאללה, בוא נביא ילד, והוא היה אומר, הוא יגיל לך.

בואי נביא ילד.

נכון? זאת אומרת...

או שהוא יגיד לי, בואי נביא ילד, ואני אגיד לו, רגע, בוא נביא ילד?

אז איך זה מסתדר, המקום הזה, שאת פוחדת מזה עדיין, לא בטוחה, מבינה שאולי עיקר הוויתור הוא גם עלייך, לא יודעת אם זה הזמן הנכון, ומצד שני, בן זוג שלך הוא רוצה. ובוא נגיד שאפילו גם אם זה לא קורה אצלך, ממש, הוא ממש ממש רוצה, ונגיד עכשיו בסיטואציה שהוא ממש ממש רוצה. איך את מתמודדת עם ה... זה עוד קונפליקט שנכנס לתוך הדבר הזה, זה עוד נתון במשוואה ש-50% מהזוגיות הזאת רוצה ילד.

נכון אני חושבת שמה שהכי עוזר לנתון הזה זה קודם כל לכבד אחד את השני ולתקשר את הדברים ברגע שאנחנו מתקשרים באמת בהבנה של למה כאילו למה אני מרגישה אולי שעכשיו זה לא הזמן אני גם ככה לפני כמה שנים גילו לי אנדומיטריוזיס שזה משהו ש יותם הוא מטפל, ועם הזמן הוא הבין שהאנדומיטריוטיס בא ממקום של פחד מהיריון, זאת אומרת שזה...

וואו, איזה גילוי מדהים פה להרבה מאוד נשים שסבלות מזה.

ממש, ממש. אני חושבת שגם לא הרבה נשים באמת יכולות לנרמל את זה שיש להן פחד מהיריון, כי בדרך כלל זה הפוך. אם אנחנו יושבים ומדברים לשיחה עם אנשים, אז הגיוני להם יותר שאותם פחות רצה להתחתן, או שאותם פחות או יותר רוצה להרחיק את הזמן של ההיריון, ופתאום אנחנו זוג שזה קורה אצלו הפוך. לא הרבה נשים מדברות, או זוגות, שזה קורה בעצם הפוך, כי לרוב החברה שלנו זה לא ככה, זה לא המציאות. בעצם המקום הזה של הגילוי שבאנדומיטריוזיס היה ממקום של פחד מהיריון, זה שם לי הרבה דברים, מה שנקרא, במקום הנכון בפאזל. כאילו, פתאום הבנתי, רגע, למה? אז אני אחזור למקום הזה של לתקשר אחד עם השני ולהסביר, ובעיקר לכבד את איפה שהאדם שנמצא איתך נמצא כרגע. אני חושבת שזה מה שאנחנו עושים. אני חושבת שגם אני עושה עבודה עם עצמי כל התקופה הזאת, כן, לבוא ולהתקרב למקום הזה של הראייה שאני מוכנה, שזה אולי באמת רק פחד ששולט בי, אבל יש בי את המוכנות לדבר הזה. האורח חיים שלנו הוא גם אורח חיים שהוא לא מקובל למקום אחד. מה שהרבה יותר מאתגר מבחינתי, כי אני מאוד מחפשת קרקע יציבה. רגע, אני מביאה ילד, צריך שתהיה לו קרקע, גם כלכלית, גם פיזית. זאת אומרת, הוא יכול להסתובב, בעיניי זה בסדר גמור בעולם, זה משהו שהרבה אנשים עושים, וכל עוד אני מביאה לו את הקרקע היציבה מתוך המקום של ההורות ושל החינוך, אני חושבת שזה לגמרי מספיק עד שלב מסוים שהוא כבר רוצה באמת את החברה שלו. אבל גם אני צריכה להתקרקע כדי להרגיש שזה המקום שלי עכשיו, שהוא מתאים לי, שזו הסביבה שנכונה לי, שאני מרגישה טוב איתה, כדי להתקדם לשלב הבא.

ומה זה אומר להרגיש את הקרקע הזאת? כי את יודעת, יציבות בסופו של דבר אנחנו יודעים שזה לא המקום החיצוני, זה המקום הפנימי. כלומר, הרבה פעמים אנחנו חושבים שאם יהיה לי בית מסודר ועבודה מסודרת וזוגיות מסודרת, שם אני ארגיש יציבות. אבל אדם שלא מרגיש יציבות פנימית, לא יעזור כלום, גם אם יהיה לו כסף ובית שלו ומקום שהוא אוהב, והכול זה עדיין לא ייתן לו יציבות. אז כשאת אומרת להתקרקע או יציבות, למה את מצפה? מה את רוצה שיקרה? מה הפרמטרים שאם הם מתקמים בחיים שלך, את אומרת, וואלה, בוא נעשה ילד.

אני חושבת שהמקום הזה שאנחנו, הצורת החיים שאנחנו חיים בה, היא מחייבת שהיציבות כבר תהיה קיימת. זאת אומרת, אם לא הייתה, אם לא היה לנו את המקום הזה של היציבות, לא היינו יכולים לצאת למסעות האלה ולהסתובב. כי אני חושבת שזה לא היה בא מהמקומות הנכונים. אבל כן יש לנו את היציבות, היציבות היא בזוגיות, היא בבית שבנינו לנו, בכל מקום שלא נהיה בו יש בית, הבית הוא אנחנו, אנחנו יודעים לייצר בית בכל מקום, שזה בעיניי הדבר הכי מדהים. אבל כן שמנו לנו פרמטרים שאנחנו רוצים לחיות לפיהם, ולא בטוח שכרגע הם מתקיימים בארץ ישראל לצורך העניין, או במרכז. ואנחנו מרגישים שאולי היינו רוצים לנסות משהו שונה. אז אני חושבת שהמקום הזה של ללכת ולנסות הוא מחייב קרקע יציבה. יכול להיות שעד עכשיו היא לא הייתה לנו, ובגלל זה לא יצאנו לחפש. ולפני חצי שנה התחלנו את המסע הזה של לחפש ולהבין איפה המקום שנכון לנו, וזה בהכרח מצריך יציבות פנימית ראשונית לדבר הזה, עם הבנה שאתה מחפש סביבה שונה אולי, או אחרת, או מה שמתאים לי יותר, לי יותר מתאים לדעת מה לי נכון בתקופה הזאת, שזה אגב בעיניי דברים שמשתנים כל הזמן, מתקופה לתקופה, כי אנחנו בעצמנו משתנים.

תגידי, מה עוזר לך להתמודד עם פחדים הפנימיים, ומצד שני עם הקולות הפנימיים, וגם עם קולות הסביבה של... אוקיי, התחתנת, את יודעת, כולנו נכנסים לנו

לרחם, אז מה עם הילד?

אז איך את מתמודדת עם זה בתכלס? כי יש בך משהו, אם דיברנו על יציבות פנימית, אז אצלך יש משהו ש... כאילו, את חיה יוגה. זאת אומרת, שחיה יוגה במקום הטוב, שרואים את לך את הסנטר המאוד ברור, את היציבות החיצונית, הפנימית, את לא משדרת פחד ואת לא פועלת מתוך פחד, אלא יש בך הרבה מאוד את המקום של השיקול דת והשכל והיציבות, ואת יודעת, את לא אדם שהוא אימפולסיבי, או ככה נכנס להיסטריה, לפחות מההיכרות שלי איתך. אז בעצם איך את מנהלת את זה, איך את מנהלת את כל הקולות האלה, את הפחד הזה, וגם את הסביבה, כי

הרבה נשים ששומעות אותנו מתמודדות עם אותו הדבר, רק לא בטוחה אם את צריכות לנהל את זה ככה.

כן. אני חושבת שזה משתנה מאחד לאחד, ותלוי בקרבה. אז בואו נגיד שיש אנשים שאני אקח את מה שהם אומרים בצורה שונה, כי הם הרבה יותר קרובים אליי, ואז זה מפעיל אותי במקומות אחרים. ויש אנשים, אני חושבת שהם כמון או שככה יצאנו לדבר על זה במקרה באיזה שיחת מסדרון של אוקיי רגע מה אז מה הלאה מה קורה ואז אני תמיד אוהבת להגיד כזה דבר אני בן אדם שחושב שאפשר להגיד תמיד הכל ואפשר תמיד לשאול הכל וגם אני כזאת האמת אני שואלת מה שאני רוצה אני חושבת שבשביל להיות בן אדם כזה צריך גישה ולא לכולם יש גישה, אבל כשאין גישה אז הייתי אומרת פשוט תחייכי. אפילו תכריחי ברוחב לב ממש מבפנים ולא צריך להרחיב כאילו משפט כמו זה יבוא בזמן שלו או משהו כזה שגורם לך להרגיש טוב ואם זה באמת בן אדם שאתה מרגיש איזשהו חיבור איתו כמו שהיה לנו אני בעד שאם שואלים ואם פותחים אני תמיד אומרת אם שואלים אותי אני עונה אם לא שואלים, אז כנראה שאני אשמור הכל לעצמי. אבל אם שואלים אותי, אני תמיד עונה ואני גם תמיד יענה בפתיחות מלאה. אני חושבת שאפשר באמת לייצר על הדבר הזה שיחה. תמיד שיחה יכולה להיות טובה לשני הצדדים. זה לא רק לצד אחד. כאילו, גם לי זה תורם. גם אותי זה מקדם, שאני מספרת על הפחדים שלי, על המקומות שמפעילים אותי, שעושים לי אולי... התהפכויות בבטן מה שנקרא לגבי כל מיני דברים שהולכים לבוא ועומדים לבוא. אז לפתוח, להגיד, לשתף, אולי תהיה איזושהי תובנה, אולי אפילו לי זה יעשה נעים רק להגיד שאני מפחדת מזה. שיושב שם איזשהו פחד, שזה טבעי.

לגמרי.

כמו שתחלנו את השיחה, היא לא שיחה שמדוברת הרבה.

נכון.

לנושא הזה.

לגמרי.

ואת יודעת, יש פה עוד משהו שאת אומרת, והוא ממש ממש חכם בעיניי, בהיבט הזה של... כשהרבה פעמים אנחנו בהתגוננות, כששואלים אותנו, והדבר הזה משמר הסתרה. וכשמשהו, כשאני מסתירה את הפחד, ולא רוצה שידעו שאני מפחד מזה, אני... בעצם זה לוקח ממני כל כך הרבה אנרגיות, ההסתרה הזאת, ממש. ורק כשאני באה ושמה את הדברים על השולחן, ופה תחת, ושהם יישארו, שיחשבו מה שהם רוצים זה שלהם, זה לא שלי. עצם זה שאני דיברתי על זה, זה רק יצר אצלי עברור, ושחררתי סודות ופחדים, ואני יכולה להמשיך להתקדם הלאה, זה כמו, לשחרר את הבגדים שלא מחמים לי בערון.

בדקת נכון.

והדבר הזה עצמו, הוא מייצר לנו תנועה בחיים, והסתרה והקיבוץ מייצרת קיאות בחיים.

בדיוק.

ואת יודעת, אני חושבת שבגלל זה גם

במידי אני התחברתי אלייך, ואז רציתי שאת

תבואי ותדברי אצלי בפודקאסט, כדי שעוד נשים ישמעו את זה וזה יעורר אשרה, וככה אנחנו גם הופכים להיות אנשים משפיעים.

כי בסופו של דבר, אם לא היינו

מנהלות את השיחה הזאת, אני הייתי חוזרת לארץ, את היית חוזרת, אבל לא היה לנו קשר, והרבה אנשים שישמעו את הפודקאסט הזה יפספסו, היו מפספסות, עכשיו הם כבר לא יפספסו, את התובנות החכמות האלה שאת מביאה איתך, וזה בעיניי באמת כלים מדהים, מה שאת אומרת, היו אמיצות, לפתוח, זה לא בורשה לפחד, לא משנה ממה.

זה כמו שהרבה שואלים אותי, כאילו, איך את מפרסמת את כל מה שאת מפרסמת באינסטגרם? ואני באיזשהו שלב הרגשתי שכולנו עוברים דברים.

נכון.

כאילו, כאלה ואחרים, וכל אחד עם התיק שלו על הגב. אז מה זה משנה? בסוף אנחנו נפתח ואנחנו נבין שאו שהוא עבר את אותו דבר כמוני, או שיש לו את החבילה שלו. ומה שזה נותן זה, כמו שאת אומרת, זה מעברר את המעדפים האלה שאנחנו כל כך שומרים עליהם בחוזקה ומוציאים הרבה יותר אנרגיה על לשמור על המקומות האלה במקום פשוט לפתוח אותם, לדבר אותם ולהבין שכולנו עוברים אותו דבר.

ורק ככה אגב אפשר לעבור דרך הפחד ולהתקרב אליו ולעשות איתו משהו. ואת יודעת אם ככה לקראת סיום אפשר לתת כמה טיפים כאלה שלמי ששומעות אותנו. אז את יודעת, אחד הדברים שאני למדתי ממך בתהליך הזה שלך כשאת מתמודדת, זה החמלה העצמית, וזה מאמן לראות איך את כלפי עצמך, בחמלה על המקום הזה, את ממש בקבלה של הפחד שלך ושל הקצב שלך, וזה גם מה שמאפשר בעיניי לבן זוג שלך לכבד אותך, ואותך לכבד את הרצונות שלו, אבל החמלה הזו היא מגבירה ועצמית. ואני חושבת שזה הכלי אולי הכי חזק שאנחנו נלמד להשתמש בו, ולקבל את זה שזה בסדר, זה בסדר שאני מפחדת, זה בסדר שאני מתלבטת, זה בסדר שאני לא רצה...

זה לא מתאים לי עכשיו.

בדיוק.

זה לא הזמן שלי.

וזה מדהים בעיניי משהות שבאמת זה משהו של לעשות ממך, תקדבק. את בשלבת נפש עם הדבר הזה, גם אם את בשערה בפנים, בסוף, יש איזושהי חמלה על הדבר הזה, יש איזו קבלה. את לא פועלת מתוך הביקורת העצמית או הלחץ החיצוני או הפנימי. אני חושבת שהדבר הזה הוא מדהים. אבל יחד עם זאת, אם את שואלת אותי, בסוף, גם דדליין לקבלת ההחלטה זה מאוד עוזר. מה זה אומר?

זה לא אומר בהכרח שאת צריכה להגיד,

שנה מהיום אני בהיריון, אוקיי?

כי וואלה, זה לא תלוי בח, רק בח.

נכון, מאוד לא תלוי בח.

אנחנו אף פעם לא יודעות, בעזרת השם שלי כולנו יבוא בקלות ובפשטות, אבל אנחנו לא יודעות מה הדבר הזה, אבל אנחנו כן יכולות להחליט מתי אנחנו מקבלות החלטה, האם אני רוצה את זה, לא רוצה את זה, מתחילה לנסות, לא מתחילה, כי המקום הזה של קבלת ההחלטה הוא ההקלה הגדולה. זאת אומרת, אנחנו כל הזמן בספק וברעש פנימי, כשלא קיבלנו החלטה, לא משנה מה. על מה היה הדבר שלכם לנבדות, כי אתם ככה באיזשהו תהליך נבדות מדהים ומרגש, מה היה הדבר שלי בעסק שלי, בחיים הפרטיים שלי, הזוגים שלי, כשיש לי החלטות, אני יכולה אתך להתכוונן אליהם. כשאין לי החלטות, אני עסוקה ברעש הפנימי של מה לעשות, איזו החלטה לקבל. וקבלת החלטה פשוט סוגרת את הדבר הזה.

אז אני רוצה להציע עוד משהו, עוד צורת הסתכלות על הדבר הזה, שבנוסף ללשים דדליין, אני חושבת שיש לכל סוג של אישה, או בכלל, אנשים, יש להם את הצורה שמתאימה להם.

נכון.

נגיד אני ממש יודעת על עצמי שכשאני צריכה לקבל החלטה, היא תגיע. אני לא צריכה לדוש בה כל כך הרבה ושהיא תהיה בראש שלי כל הזמן. הרי כולנו בתור נשים, בנות 28, 29, 30 ופלוס, פלוס, פלוס, מתעסקות בשאלת האימהות. היא קיימת כך או כך, וגם אחרי שתביאי את הראשון, גם שאלת השני, יהיה כל הזמן קיים.

גם אחרי השלישי, כמו שאת רואה שעצמי.

תבינה? זה לא נגמר. אז אני אומרת, דווקא זה קיים בצורה הרגילה. אבל לא בצורה אובססיבית של האם אני עושה את זה עכשיו, אם אני לא עושה את זה עכשיו, אלא אני מנתקת את הדבר הזה מעצמי, ואני יודעת שההחלטה שלי תגיע כשהיא באמת כמו הסימון כזה שיורד אליי ונופל ויש איזושהי הבנה, ועכשיו הלב שלי נקי לעשות את הצעד הבא. וזה איזשהו שחרור, שחרור דווקא, לא דווקא לשים דדליין, אלא...

וזה המטרה, המטרה היא שחרור, שכל אחת...

נכון, היא קיבלה את הדרך שלה.

בדיוק, אני רוצה תאריך לזה שאני רוצה להתחיל להתעסק בזה או לעשות את זה, או אם אני מצליחה לשחרר את זה בלי השחרור, זה הנקודה. לשחרר את הרעש, את הרעש הפנימי הזה, שלא נותן לנו שקט ולא נותן לנו תנועה, זה, זה מה שאת אומרת, ושם אנחנו צריכות לשאוף כל אחת בדרך שלה.

כן, אותה מטרה ושתי דרכים שונות.

בדיוק, ובטוח יש עוד הרבה שאנחנו לא חשבנו עליהם.

לגמרי.

אני רוצה להגיד לך תודה רבה. היה לי סופר כיף ומעניין להרח אותך. הייתי עוד מדברת איתך שעות פה.

לגמרי.

על זה ובכלל. אנחנו נשים כמובן את ה... קישור לעמוד שלך, ואני אישית ממליצה לכולם לעקוב, כי את מעלה תכנים מאוד מאוד מעניינים, לא רק על יוגה ולא רק על נבדות, על החיים בכלל, וספרי לנו בינתיים, כל זמן שאתם כן קצת בארץ, אם אפשר להגיע לשיעורים שלך, ואיפה...

איזה כיף, קודם כול...

וגם יש רטריט.

נכון, נכון, אז אני עכשיו אספר. אז באמת היה לי כיף אדיר, ומרגש מאוד מאוד מאוד לעשות את הדבר הזה איתך. אז בעצם אנחנו עושים סדנאות ושיעורים פתוחים, אני מפרסמת את הכל.

שאנחנו אומרים אנחנו זה את ויותן או בפירוש שלנו.

אני ויותן או אני בנפרד, זה כזה, אתמול הייתה סדנה ביחד, היום יש סדנה שלי בנפרד. אז אני אפרסם את הכל באינסטגרם, כל התאריכים, ובשביעי בספטמבר יש ריטריט בסרילנקה, שאני מנחה אותו לבד, שזה שמונה ימים בסרילנקה, שאני מאוד מאוד מאוד מתרגשת לפגוש את כל האנשים והאנשים שהגיעו לשם. וזהו, כיף, כיף. וגם בטיילנד אנחנו תמיד מעבירים תכנים גם בזום ובאינטרנט, אז אנחנו חכים ומצפים לפגוש את כולם.

אני אעלה לכם משהו מטיילנד כשאני אבוא לבקר את לי ואותם.

וואו, מחכים לך. מחכים לך.

איזה מצב שאני חושפה לעשות את זה.

תודה אהובה שלי, תודה שהיית פה, תודה שנחשפת בכזו פתיחות, כזה אומץ, ועזרת להרבה מאוד נשים לנרמל פחד תהומי שהן מסתובבות איתו. ותודה רבה.

תודה לך, תודה רבה, נהניתי מאוד.

איזה כיף.

אנחנו נתראה בפרק הבא של מדברים זוגיות מעשית. ועד אז, עקבו אחריי באינסטגרם, adarzohar1, ושתתו קצת באתר שלנו, יש שם הרבה דברים

מעניינים, המרכז הזוגיות מעשית, adarzohar.com. מחכה לראותכם, ביי.