פרק 31 - מגרש הדייטים- עם דניאל לוי

שלום לכולם, וברוכים הבאים לפודקאסט מדברים זוגיות מעשית. בכל פרק נדבר על זוגיות מנקודות מבט שונות ומעניינות, ותקבלו ידע וכלים פרקטיים שילבו אתכם בדרך לזוגיות שאתם מאחלים לעצמכם. אני אדר זוהר, מנכה למרכז הזוגיות מעשית,

ואני שמחה ומתרגשת שאתם איתי כאן.

והיום איתי, בפעם השנייה, איזה כיף לנו, דניאל לוי, המדהימה, עורך הדין, ומשתתפת אהבה חדשה, עונה שלישית. כל כך אהבתם את ה... פרק איתה שבחרנו לעשות פרק נוסף, והיום אנחנו הולכות לדבר על כל הדברים שאתם ואתם חווים בעולם הרווקות, וזו תהיה שיחה פתוחה על האתגרים של עולם הדייטים, על האתגרים של סופי השבוע, תחושות הבדידות, החגים, כל מה שרווקות מביאה איתה, ודניאל, כמו דניאל, היא האדם הכי אותנטי והכי אמיתי שאני מכירה, וביקשתי ממנה לבוא לפתוח את הלב איתי. אז הנה דניאל אוש, אהובתי.

וואי, אדארית, תודה, איזו פתיחה מרגשת. איזה כיף להיות פה שוב. בואי נפתח את הכל, את כל מה שלא מדובר.

בדיוק, כל מה שלא מדובר, כי יש איזה מין... אתה יודע, אנחנו אולי מדברים על זה בחדרי תיפול, בקליניקות, על הקושי, על מה שקורה, אתה יודע, את הנשים כותבים כזה, מדברים עם החברות או אחד לשנייה, אבל בסוף לא מספיק מדובר המקום הזה, שהעולם הזה של רווקות, ככל שמתקדם הגיל גם, הופך להיות עולם שיש פה הרבה אתגרים, הרבה קושי, כן, לא קל. לא קל לחפש הוגיות בעידן שלנו. ומעניין אותי רגע, לפני שאנחנו נכנסות ממש לדייטים ול... איך זה עוד פעם לחזור למגרש הדייטים. ספרי לי מה את מרגישה, איפה את חווה את הדברים.

וואו, האמת שזאת תקופה מאוד מאתגרת. גם בתקופת החגים. האמת שחיפשתי הרבה חשבונות באינסטגרם לראות אם הם מדברים על זה, אבל אף אחד לא מדבר על זה. שהחגים זאת התקופה הכי קשה לרווקים. אני לא אוהבת את תקופת החגים, אני גם לא אוהבת סופה שאני מודה, בתקופות האלו אתה מרגיש את הבדידות בצורה הכי... צורה מוגברת ביותר. בסוף כל אחד בזוגיות שלו, כל אחד עם המשפחות שלו, ואני גם הייתי עם משפחה כזאת גדולה, אז כאילו... אז אתה מרגיש מאוד מאוד בבד. במשך השבוע, בשגרה, אז יש אולי איזה משהו בשגרה שמקה את ה... התחושות האלו כי אתה נשאב לשגרה ואין לך זמן רגע להיות עם אצלך תקופה מאתגרת מאתגרת גם אחרי התוכנית היה לא פשוט עבודה עגיל לא במשמעות שאני כבר בת שלישים כמו שכל החברות שלי ממש עכשיו האחרונות התחתנו ומתחתנות אני מאוד שמחה עבורן אבל פתאום יש איזה רגע תחושת לאומתיות שכולם התקדמו ואני ממש מרגישה תקועה אני מרגישה איזושהי תקיעות אני באותו מקום אני לא זעזע אפילו השיחות בינינו החברות כבר השתנתה כי אנחנו כבר לא באותו סטטוס השיח הוא שיח אחר וזה מאתגר

אז כשאת אומרת מאתגר, בואי רגע ננסה להבין בעצם מה זה אומר. כשאת אומרת, דיברת פה על כמה חלקים. דיברת על המקום של חגים וסופי שבוע, ודיברת על זה שהגיל הולך ועולה, והחברות שמסביבך משנות את הסטטוס, ודיברת על המקום של העבודה. שבעצם קורה שם כנראה גם איזשהו משהו בחייך, שהם מתחילים להעלות כל מיני סימני שאלה, שהם קורים כמעט לכולנו באזור גיל 30, כי מה שבחרנו בגיל 20 לא תמיד מתאים לנו לגיל 30 ו-40, וזה מעלה לנו כל מיני סימני שאלה על מה אני רוצה, מה נכון לי. אז כשאת אומרת מאתגר, מה זה אומר?

קודם כל אני אתחיל עם הפענה הזוגית, אני יכולה להגיד על עצמי שאני חובה קושי בלחזור למגרש הזה, לחזור למשחק הזה של הדייטים. מעבר לזה שאני כרגע לא באפליקציות וגם כשהייתי לא אהבתי, ודייטים זה לא תמיד נוח בהתחלה, אני לא יודעת, אולי זו רק תחושה שלי, אבל כאילו יש איזושהי תחושת יאושקלה, שזה כבר כנראה לא יקרה, שהשיחות עם כולם נראות אותו דבר, וזה לא, כאילו זה מרגיש לי לפעמים איזה שהוא בזבול זמן, כי כנראה שגם זה לא יעבוד.

זאת אומרת כשאת אומרת כנראה זה לא יקרה מה, שלא, זאת אומרת מה שאם זה לא קרה עד עכשיו, אז למה שזה יקרה, או אני כבר לא מאמינה שתהיה לי זוגיות?

אני פשוט כאילו, וואו זה נורא חסוך, אני פשוט כאילו לא מצליחה להאמין כבר שיהיה מישהו שזה, שזה יצליח להתחבר. הרי את רשימות המכולת שיש לנו, אני אגיד לך את האמת, יש אחלה דברים. הכרתי לא מעט שעונים על רשימת המכולת שלי, וגם על הדברים שהם מס, וגם על הדברים שהם לא מס. באמת יש אחלה דברים, אבל החיבור הזה, הכימיה הזאת, אני לא יודעת מאיזה סיבה, היא לא מצליחה לקרות.

שאגב את אומרת פה בדיוק את העניין, בקורסים ובסדנאות שלי אני תמיד מסבירה שרשימות מקולת הן מערוש, ובגלל זה אנחנו הרבה פעמים יושבים בדייט, יושב מולי מישהו שעונה על כל הרשימה אבל לא מתעורר הקליק, לא מתעורר הכימיה, ולכן אנחנו בקורסים ובסדרות עושים מה שנקרא בניית קלסטרון, שזה אומר לקחת את רשימת המקולת שלי, ולהפוך אותה באיזושהי שיטה לרשימת הערכים שלי, להבין איפה הדברים פוגשים אותי, למה אני באמת רוצה את זה, כלומר במילים אחרות מהצרכים שלי. ואז זה פשוט מעביר אותנו מהתדמית למהות, כי רשימת מקולת קשורה לתדמית לא באופן שאנחנו יכולים להיות האנשים הכי אותנטיים בעולם, זה לא אומר שאנחנו, לא אותנטיים, אם יש רשימת מקולת. פשוט ככה הראש שלנו עובד של, שדעת, אנחנו רוצים מישהו שהוא מצליחן, נראה טוב, נדיב, או כל מיני תכונות כאלה שאנחנו אומרים, אבל זה קשור להחוצה. זה לא מדבר פנימה, ובגלל זה לא מתעורר הכימיה. וחי הדברים הכי חשובים לעשות, זה בעצם להתחיל לפגוש את המקום הזה במהות. כלומר, להעביר את זה מתעדמית למהות, צריך

לעשות את זה, צריך לעשות את זה

נכון, כדי שבעצם נוכל לזמן את האדם

שעונה על הצרכים שלי, ואז הוא מתחבר ללב שלי, ולא רק עונה על הראש שלי.

שמזה לא יכול להתעורר שום דבר. כלומר, זה אחלה להביא אותו לאימא, אגב.

אבל זה פחות שאני אהיה איתו ביומיום. וזה חלק מאוד חשוב להבין, שרשימות מקולת לא סתם לא מקדמות אותנו. אלא אם כן אני אדם רובוט.

תראי, עכשיו, אני חושבת שאני עושה עם עצמי עבודה מאוד מעמיקה, ובאמת משתדלת ללחום אנשים שאני מרגישה שהם עונים לי על איזה שהם צרכים, אבל עדיין משהו בלב לא מצליח להיפתח, ואני באמת טועה אם זה ייצא לי לדבר עם עוד כמה חברות בודדות של התחום הרבות, וכאילו יש איזה שהיא ושהזהה של כאילו הכל אותו דבר.

הכל אותו דבר כשאת אומרת זה כאילו הדייטים נראים אותו דבר, הגברים נראים אותו דבר, מה זה אותו דבר?

הדייטים, הגברים, נושא הצליחה. תראי, שוב, אני לא יוצאת להרבה דייטים, אפשר לא לומר כמעט ולא, אבל זה כבר, אני רואה הרבה פעמים שיחות וכל מיני, בפייסבוק שאנשים כל הזמן מדברים על מי שילם, מי לא שילם, הייתי בדייט הזוי ככה, זה כבר נהיה כאילו כל כך מסכרה כזאת שזה כבר לא, לא יודעת, אני מודה, אני מאוד מתקשה, מאוד מתקשה גם לחזור למגרש הזה, גם לתת את הצ'אנס האמיתי כי אני, משהו באמונה

שלי קבע, שבעצם, בואי נדבר רגע על המקום של הקושי והאמונה שקוותה. זאת אומרת, הקושי לחזור למגרש הזה, דיברת על התוכנית, כאילו, האם יש שבדל בין דניאל, שרצת למצוא זוגיות לפני התוכנית לאחרי התוכנית, זאת אומרת, האם זה קושי אחר?

כן, האמת שכן. אני יכולה להגיד שלפני התוכנית היו מתחילים איתי לא מעט, ומאז התוכנית אני יוצאת עם חברות, אני רואה את המבטים, אף אחד לא ייגש אליי. אני כן מרגישה שאולי אנשים נרתעו מהדמות שהם ראו בתוכנית, שהיא לאו דווקא דואמת את המציאות, וזה כן איזשהו... יש שם איזשהו קושי גם, אם מישהו כן עוזר אומץ לדבר איתי, או שמכירים בלנו, אז השיח הוא ברובו על התוכנית. אני מבינת הסקרנות, אני מבינת ההתעניינות, אבל כאילו זה כזה, לפעמים בלי אישות זה לא נוח, אני גם יודעת להגיד שאפשר להחליף נושא, אבל אני גם יכולת לבינת את ההתעניינות הזאת, ואני לא שכירה, הייתה איזושהי ציפייה גם מהסביבה, שגם אם זה לא התרשם, אז בוודאות תוך שנייה אני אכיר, כי יש המון יוצא ריאליטי של תוכניות אהבה, שבהר מאוד נוסעו, וזה לא קרה, והציפייה לא תואמת את המציאות, שמה

זה עשה לך הציפייה של עצמך ושל הקרובים, ושראית דרך מסוימת שהחיים שלך הולכים אליה, ובעצם בפועל זה לא שם? כלומר, איפה זה פוגש אותך, כאילו, המקום הזה?

תראה, אדם, מה אני אגיד לך? אף פעם החיים לא הלכו לפי הציפויות שלי. הציפייה שלי, אני בגיל 30 כבר נשואה עם ילד, כן, הייתה איזושהי תקופה לא פשוטה אחרי התוכנית, אחרי שירדה התוכנית, וכל ההייפ, וגם לא הייתי הכי אהובה, אבל כן, היה איזשהו הייפ מסוים. כן, היה. גם ברמה אישית שלי. תשמעי, יש לי דברים של בן אדם מרצה. היה לי קשה, קשה לי עם זה שאני לא עמדתי בציפיות של הסביבה. מול עצמי אני חושבת שקצת נסגרתי. חשבתי שיהיה לי קל יותר לחזור לדבר הזה, חשבתי שכאילו מי שירתה לצאת תהיה סכמרי שהוא אהב את מה שהוא ראה מסך וזה. זה כן קצת בא באוחריי, אני כן מרגישה הרבה פעמים, הרבה. בפעמים שהצאתי לידי מאוד חשופה, וגם מאוד צריכה להסביר את עצמי, קיבלתי איזושהי דעה שהיא לא דווקא נכונה, וגם סגנון האנשים שאני חושבת, נכון, למה שאני מתחברת אליהם, זה לא משח אותם. כלומר, זה לא הביא את האנשים שקיוויתי להכיר במידה וזה לא יעבוד בתוכנית.

את יודעת, יש איזו שאלה מתבקשת כזאת, שאולי אם היית עושה את זה שוב, אם את היית צופה את הדרך הזו.

בפורמט הזה?

ממש, כאילו, תדעת, את כל הדבר הזה, כן, צריכה שהיא גם קיבל דברים.

את הדבר שם, אני מניחה, איזשהו תהליך,

ולראות את עצמך בסיטואציות מסוימות מהצעד זה

איזושהי מתנה שאנחנו לא מקבלים בדרך כלל לראות את עצמנו. אנחנו לא יודעים באמת איך אני נראית, איך אני מדברת, איך אני מתנהגת, איך אני מגיבה לדברים. מעניין אותי אם היית עושה את זה שוב.

לא.

לא הייתי עושה את זה שוב. אני לא מתכנתת שעשיתי את זה, יכול להיות שהייתי בפרומט אחר שהיה יותר מתאים לי.

זה מעניין לדעת את זה, כי זה

מה שצריך לקחת גם בחשבון. כל מה שאת אומרת פה, להרבה מאוד

אנשים שעכשיו מאוד רוצים לעשות, צריך לקחת בחשבון גם את הצד השני של הדברים. ותגידי, כשאת מדברת על האתגרים של הלחזור, אז, יש את דניאל של לפני ויש את דניאל של אחרי התוכנית, אבל אתגרים של להביא את עצמך שוב למגרש הדייטים, זאת אומרת, אני שומעת מלא מלא מלא, גם מתאמנות וגם אנשים ש... ואני מדברת איתם באינסטגרם וכולי, שמדברים איתי על זה שהם יצאו מהמעגל הזה, הם כבר שנה, אפילו שנתיים, יצאו אולי לשני דייטים, לא מצליחים להביא את עצמם, שוב לחזור לדייטים.

מה את אומרת על זה? איך את...

אני מסתכלת ואני אומרת, ברור שאני לא אומרת את זה בצרפת כזאת פשטנית, אבל אין מה לעשות, צריך שום לקפוץ למים כדי שהדבר הזה יקרה. והשאלה היא בעצם, מעניינתי להבין, איך את רואה את הפער הזה, את הקושי הזה? כי הראש אומר, צי, לדייט, את רוצה למצוא זוגיות. הרגליים לא מניעות אותנו לכיוון הזה. ובעצם, ספרי לי על הקונפליקט הפנימי, על

מה שזה עושה, על מה אולי כן

יכול לעזור, להניע את הגלגל הזה.

טוב, האמת שזה ממש מדויק, זה ממש קשה. אני חושבת שיש כל מיני משתנים שקשורים לפער הזה, הראש שלי יודעת שהוא לא יתפוק לגודל אותה, אני יודעת את זה. אם אני אשב בבית, אחזור הביתה מהאימון ומהעבודה ואשב בבית, הוא לא יתפוק לגודל אותה. מצד שני, יש זמן שאני אעמוד מכאן עם הדייטים, אני חושבת שהגיל, אבל לא במובן של הגיל שלושים, כמו השנים שכבר עברו, שכבר התרגלתי מאוד ללבד, זה מקשה עליי מאוד להיפתח בדייט, ואחרי שזה דייט אחד, כאילו, אתה לא עובד, אתה אומרת כבר, אין לי כוח. זה כבר לא כאילו... לצאת לדייט, אז זה במקום להיפגש עם חברות, במקום לישון מוגדיים, וכל מיני סיבות אחרות שמאוד קל למצוא, ואני סתם מעל כף המוזיין, ואני אומרת, דייט קושל, ואני קוראת קושל, סליחה שאני אומרת את זה, אבל מבחינתי, גם אם האדם הוא מוצפים, אבל זה לא, זה כאילו לא היה, לא נמשיך, מבחינתי זה דייט קושל, אני לא באתי לחפש עוד ידידים שמכרעים לחיים, אז אני שמה את זה על כף המוזנאים. את יודעת, סטטיסטיק, רובם לא עבדו. נכון, צריך רק אחד. אבל גם את עקבו מסגרת סטטיסטיקות. תשמעי, כאילו, החיים מעוברים, השנים עוברות. אני גם חושבת שיש כאילו משקל מאוד מאוד גדול לעבודה וללחצים שאנחנו נמצאים בהם. העבודה היום תופסת את מירב חיינו. לפחות אצלי מאז הקורונה, זאת אומרת, יש איזשהו משהו מאוד מאוד ברור, שאתה לוקח את המחשב איתך הביתה כל הזמן, ואתה אולי לא צריך להיות זמין בשעות שאין לו שעות עבודה, אבל אתה כן צריך להיות זמין. בואי נודע באמת. כי אם לא תענה להודעת בתשע בערב, אתה תקבל בראש. כאילו, זה לא... סליחה שאני אומרת את זה, אבל בהייטק אולי יש תנאים טובים, אבל זה כל כך מזעם. וזה שואב המון אנרגיות, גם על החסים האלו, וגם אנרגיות פיזיות של להגיע הביתה בערב, לא בחמש, להגיע הביתה באמת בערב, אתה עייף, אתה באה באנרגיות חסר, כאילו לדייט, אתה רוצה כבר לסתיים?

האמת, את אומרת פה כמה דברים שהם באמת מאוד גורפים, זאת אומרת, אני שומעת הרבה מאוד, מהרבה מאוד נשים שהעבודה לוקחת הרבה מאוד מהאנרגיות, ואין כוח, ואת אומרת, אוקיי, סיימתי את העבודה, נתתי את הכל

שם, בין אם טוב לי בעבודה, לא

טוב לי בעבודה, בוא איזה שיח רגע אחר, האם אני מרגישה מסופקת ממה שאני עושה, אבל נתתי שם את כל האנרגיות, אני חוזרת הביתה, לא בא לי עוד דברים עיקים, בא לי עכשיו, או אימון ספורט שאני אוהבת, או לצאת עם חברות, או ללכת לישון, או נטפליקס, אבל בטוח לא בא לי, לא אפליקציה, לא דייט, לא בא לי שום דבר שמעיק עליי. וזה מעגל שהוא יכול להיות בקלות אינסופי, כי זמן זה דבר אימורפי, אנחנו מבינים את הזמן רק בדיעבד. פתאום בדיעבד אני יכולה להבין, עברה שנה, עברו חודשיים, עברו שלוש שנים, חשבתי שבגיל 30 אני אהיה XYZ, וזה בדיוק הבעיה, זה מין מעגל. שאתה אומר, אני מושכה במשהו, אני כבר מושכה בעבודה שלי, אני לא מצליח לעשות דברים אחרים מעבר לזה, ודיברת על הזמינות, זמינות בעידן שלנו, א', יש ציפייה שהיא תעלה כל הזמן, זאת אומרת, גם אנחנו

כאנשים שרוצים שירות מאיזושהי חברה, מעצבן אותנו שאין מענה בשעה המסוימת. רוצים מענה, אנשים רוצים זמינות, ומצפים איתנו

להיות זמינים, וזמינות הוכחה כאחד הדברים שגורמים להכי הרבה סטרס. כי הניסיון שלנו להיות זמינים כל הזמן,

פלוס להצליח, לצאת לדייט, להיות אימא או לעשות מיליון דברים אחרים, לא באמת עובד, אי אפשר באמת באמת להיות מאה בכל

האזורים, וזה מכניס המון המון סטרס לחיים,

וסטרס לא משהו שמקדם זוגיות.

נכון מאוד. אני לגמרי מסכימה איתך. אני חושבת ש... יש לי משפט שהולכת לשנים שטוענת שבמדינת ישראל יש עבדות מודרנית.

ממש. אנחנו מבהילים בזה לדעתי, כי כל מה שאני דברת איתו היא העולם, לא ככה.

שככל שאתה עובד יותר שעות, נמצא יותר שעות במשרד, אתה עובד יותר קשה. בפועל, אם אני אצליח לצאת בארבע כל יום ואני לא אוכל להישאר בקחרי, אני אטקטק הרבה יותר דברים. אבל יש איזושהי תחיסה כזאת של ככל שתיקן יותר שעות, אתה עובד יותר טוב, את ה... כשלא נדבר על התפיסות של רווקה, אז כנראה שאין לך אנשים.

וואו, זה מטריף אותי. כל מי שמכיר אותי יודע, אני גם כותבת על זה. באמת, אם אני אוכל להעביר מסר למעסיקים, זה בדיוק זה שיש איזו תפיסה שרווקים, הם אפשר פשוט...

עם כוח עבודה, זאת אומרת.

טו-טו, עד הסוף, וגם פנויים כל הזמן.

כן, זו תפיסה עכשיו, אני יכולה להגיד באופן אישי שאני, אני חושבת שגם בפרק הראשון בתוכנית אמרתי את זה, שאני מאוד מושקעת בעבודה בין היתר, כי אני רווקה, ואני מאוד קל לישב לזה. מאוד קל לישב למקום הזה של להיות כל הזמן בהיסטוריה. לפעמים אני חושבת שזה אולי איזושהי בריחה שלי מהמציאות שלה, להתעסק בזוגיות, אף שאני מאוד מאוד רוצרת, אבל מודעת שקשה לי לקפוץ למים. אני יודעת שצריך פשוט לקפוץ למים. אבל זה איזשהו...

מה הכוונה לקפוץ למים?

לאיזה מים?

לקפוץ למים בשביל לצאת לדייטים.

לדייטים, אוקיי, זאת אומרת לחזור מן הקראש.

כן.

יש לי תוך הבנה שכיף זה לא. כלומר, את יודעת, כאילו, זה יכול להיות אחלה דייטים ויכול להיות, אבל זה בסדר אם אני עושה משהו בשביל להשיג משהו אחר, שגם יכול להיות שהוא לא כזה כיף לי, זה כמו שהיריון עבורי, הוא דבר סיוטי, אבל רציתי ילדים, זאת אומרת, והרבה דברים, וגם אימון ספורט הוא דבר, סיוטי עבורי, אבל אני רוצה את ההרגשה שאחרי, ואותו הדבר, אם אני רוצה זוגיות, זה איזשהו משהו שאני צריכה לעשות, אני צריכה לצאת לדייט, וזה יכול להעיק, וזה יכול להצבן, אבל השאירות שבסוף, זה עניין של סדרי עדיפויות. ואת יודעת, הבעיה היא, שדיברת על כמה דברים, דיברת על תחושת ייאוש שקצת נכנסת, ואמונה שמתערערת, וספקות שעולים, והדברים האלה הם, בעצם מקשים עלינו פשוט לקפוץ למים כי יש כאילו כמו הרבה מאוד כוחות מעקבים שמורידים אותנו פיזית למטה ואז רגע אני צריכה להתגבר על כל כך הרבה.

זה ממש נכון, לא מזמן דיברתי עם חברה שאמרתי לה כאילו אחתי מהדבר הראשוני הזה שהגרום לי לרצות, לא מדברת על משיכה, אני יכולה לקרוא אותי בזמן, שהגרום לי לרצות לפגוש את הבן אדם שהוא, וזה לא קורה, ואני מכירה את עצמי, כי זה קרה לי בעבר, אני יודעת שכשיהיה לי את המשיכה זה יקרה. ואז חזרתי הביתה וחשבתי על זה, אבל אני כבר לא הייתה דניאל, כאילו אני לא הילדה בת 25, שהייתה מתרגשת יותר בקלות. זה כבר שבל מקומות אחרים, באה לדייטן, כאילו, מבחינתי, אם אני יוצאת, זה צריך להיות מישהו שיכול להיות מאוד פוטנציאלי, כאילו, מהפגימה שהצלחתי קצת לדלות, כאילו, אלה. תשמעי, זה כאילו, ככל שזה לא קורה, זה כבר מאייך, אתה מאוד מתרגל על לבד שלך.

ילד, שמעתי לא מזמן מאחת המתאמנות שלי, שדיברתי איתה, שאמרה לי, אולי אני בכלל לא רוצה הזוגיות. זאת אומרת...

ומה שהיא אמרה? אני כבר לא...

אני מבקשה שכאילו, לא, זה כבר... אולי אני לא רוצה.

וטוב לי סך הכל בחיים, ומלאים. אולי, ואז כשאת אומרת, כשכאילו אומרים דבר כזה, האם באמת לא רוצים זוגיות? כלומר, כשאת אומרת את זה, מחשבה שעלתה לי גם.

הייתה לי תקופה שבאמת אמרתי שטוב לי לבד, אני מסתדרת מאוד טוב עם עצמי, אני ממלאה את החיים שלי, טכנית גם להביא ילדים זה כבר אפשרי, אבל כאילו בסוף, לא, כאילו זה לא מה שאני רוצה. אני חווה את הדברים האלו בעיקר בסופי שבוע, ובעיקר בחגים, זה כאילו מבחינתי תקופת החגים הגיעה, זה איזה סיות. מצד אחד, איזה כיף שזה רק על שישי שבת, כי זה לא עוד ימי חופש להרגיש את הבדידות, מצד שני, כן הייתי רוצה קצת חופש, אבל בסוף אני לא רוצה להיות לבד. בסוף אני כן רוצה אחרי, אני כן רוצה פרטנר לחיות איתו, אבל אני חושבת, יש הרבה פחד. את יודעת, לפעמים אני חושבת שעד הייתי עבוד, הייתי אתמול באיזשהו קורס, והיה איזשהו משפט, אני לא זוכרת את הציטוט המדויק, שמפחיד אותנו מאוד לא להצליח, אבל גם מפחיד אותנו מאוד להצליח. לפעמים, אני אומרת, ברור שהתרגלתי ללבד, אולי מפחיד אותי לעשות את כל המהלכים האלו, ולשים את זה בראש סדרי העדיפויות, ולצאת לדייטים, ולהשקיע, וזה וזה, כי כאילו, אם זה יעבוד, אני לא יודעת איך זה עובד, כאילו, אני לא מכירה את זה כבר בחיים שלי.

שזה מאוד מאוד נכון, שקודם כול, הפחד מההצלחה הוא יותר נפוץ מפחד מכישלון, פשוט מדברים עליו פחות. אבל זה בדיוק זה, כי אני לא יודעת להחזיק הצלחה, זאת אומרת, ואז אם יהיה לי טוב, והוא ייעלם, זה חד דברים שאנחנו לא יודעים איך להתמודד איתם, וגם בכלל, אני מאוד רגילה לזה שזה לא עובד, או ליהוש קצת ולבאסה קצת וזה, מי אני בטוב?

איך אמרתי, אני טובה בדייט ראשון וטובה בסיומים. כל המנהג שאיזה מלא מלא, אני לא מכירה.

אז בואי נחשוב רגע איך אפשר בעצם כן לעשות איזשהו סוויץ' במקום הזה. כי בסוף אנחנו, את אומרת, אני רוצה זוגיות, והייתי רוצה שהמאזינות שלנו, אנחנו מזדהות איתן ואמפתיות מאוד לקושי ולקאה ולאתגרים, אבל בסוף בסוף בסוף, בידיים שלנו, לעשות אחרת.

כלומר...

רגע להגיד עוד משהו, עדה, סליחה שאני פותחת אותך. רק במעין ברשתות, כל הנושא של רווקות מאוחרת וכמה שמנרמלים את זה. עכשיו, יש לנרמל ויש לפעמים שאני מרגישה, אני חושבת שעובדים על איזושהי תודעה של זה בסדר שתישארי לבד. עכשיו, אגב, זה באמת בסדר, אבל כל אנשים שהן רווקות רק מדברות על זה שזוגיות לא מגדירה אותנו, נכון, היא לא מגדירה, אבל זו הבחירה הכי חשובה שנעשה בחיים שלנו, היא משפיעה על הכול, באמת, גם שלפעמים אני חושבת, טוב, אולי אני רוצה להיות לבד. אני לא באמת רוצה להיות לבד. אף אחד לא רוצה להישאר לבד. ואני לכם, כאילו, משתגעת מהגישה, לא יודעת, אולי אני מרשנת, אבל כאילו, אני חושבת שגם זה לפעמים משפיע עלי. זאת רווקה, זאת רווקה, כולן רווקות, אבל אף אחד לא מדברת על זה שהיא רוצה תזוגיות. כולן מוצלחות, קרייריסטיות, מסתדרות לבד וזה, וזאת אומרת, אוקיי, אז סבבה, גם אני, אבל בסוף זו לא המהות שלנו וזה לא מה שאנחנו רוצים וזה גם לפעמים כאילו מבלבל.

אני מסכימה, אני ממש מסכימה, ואת יודעת, אני כן אומרת, אוקיי, אז אם את בזוגיות או לא, זה לא מגדיר אותך כאדם, אבל זה חלק מייעוד שעוזר לי לממש את עצמי. זאת אומרת, בסוף, אם אני רוצה משפחה, לא רק להיות אימא, אם אני רוצה אימא, אבא וילדים, אז זה אומר זוגיות, וזה חלק מייעוד. מבחינתי, אחד הייעודים שלי זה להיות אימא בתוך משפחה. וזה חלק מהמימוש שלי כאדם, ואולי הדבר הכי מרגש שיצרתי בתוך החיים שלי, זאת אומרת, בסוף המשפחה שלי, כשאנחנו נשיו שישי בערב, ואני מסתכלת על המשפחה שלי, ואני אומרת, זה שלי, זה הדבר שאני הכי

גאה בו, שהוא הכי מרגש אותי, יותר מכל הישג אחר בחיי.

ואני מסכימה איתך מאוד שאולי זה לא ההגדרה, ההגדרה שלי כאדם, אם אני נשואה

או רווקה או בזוגיות או לא, אבל זה כן חלק מהייעוד שלי, זה כן

חלק מהמימוש העצמי שלי, וזה בסדר גמור לבוא ולהגיד, כן, אני לא בזוגיות, אבל

אני רוצה זוגיות, מבאס אותי שאני לא בזוגיות, ועכשיו, מה עושים כדי להיות? תראי, אין קסם, ואנחנו צריכים להתעלות על הרבה מאוד חלקים, שהם חלקים קשים ומבעשים כמו בהרבה דברים בחיים, כמו שלא בא לי את הדרך כדי להשיג אותם. ודייטים והיכרויות זה החלק מלהשיג את המשפחה שאני רוצה בסופו של דבר. ואמרת משפט מאוד מאוד חשוב, שזו הבחירה הכי חשובה, והיא לא רק הכי חשובה, היא היחידה, שהיא בעצם על חזור, זאת אומרת מי שאני בוחרת עכשיו שיהיה אבא של הילדים שלי, זה נצחי, ולנצח יהיה בחיי בין אם נשאר ביחד או לא ביחד, והגנים שלו יעברו גם לילדים שלי, זאת אומרת זו בחירה סופר סופר חשובה, עבודה אני תמיד יכולה להחליף, מקום מגורים אני תמיד יכולה להחליף, כסף יכול לבוא וללכת, אבא של הילדים שלי, אין לי איך להחליף אותו, זאת אומרת הוא תמיד יהיה, זה הכי חשוב שיהיה, זו הבחירה הכי קריטית שאנחנו נעשה בחיים.

חד משמעית.

אז בואי נראה איך אנחנו כן מצליחות, איך את מצליחה להיות במקום שבעצם אומר אוקיי, מה יעזור לך להיות במקום המתגייס, לחזרה למגרש. כי אם נגיד עכשיו הייתה צריכה להיות הדוגמה האישית לנשים רווקות שרוצות להסתכל עליך ולהגיד, וואלה, אני רוצה כמוהה, לא כמוהה רק איך שהיא מתלבשת, לא כמוהה איך שהיא נראית, אני רוצה את ההשראה הזו, את המקום הזה שהצליחה, מהמקום של הקצת יאוש, להוביל אותה את עצמה ל... חזרה למגרש, ויאללה, הולכת למצוא את הזוגיות. מה היה עוזר לך?

מה היה עוזר לי?

כן, איך, אם נגיד עכשיו אני ואת, את צריכות להיות אלה שמדגימות לעולם איך עושים את זה?

תראי, היה עוזר לי להכיר דברים שמעניינים אותי.

אוקיי, אז איך תעשי את זה?

האמת שאני חושבת על זה בזמן האחרון. תראי, לכל מקום שאני לא הולכת, אני תמיד אומרת שאני רווקה, ואני מחפשת, ואם יש למישהו להכיר לי, ואני מאוד מאוד, אני ככה מפיצה את הדבר הזה לעולם, אין לי שום פושע בזה, אני לא רואה בזה, יש אנשים שאומרים מה אני אצא מיועד, אין בזה שום פושע, כולם רוצים אהבה, וזה בסדר לרצות אהבה, וזה גם לא תלוי גיל, גם אנשים בנות 16, 17, סוף כל אחד רוצה להוא ושיהיו אוהבים אותו. אני חשבתי לשים לי ביומן שלפחות פעם בשבועיים, שזה כאילו סביר, אבוריק. אני אהיה מחויבת לתת לי דייק.

מעולה.

כאילו רציתי להיות ריאלית פעם בשבוע, אני לא יודעת אם זה יקרה. פעם בשבועיים זה נראה לי סביר.

קודם כל זה מעולה, כי זה מראה על כוונה. כלומר, יש לנו מה שנקרא רצון, אתה יודע, אתה רצון להיות בזוגיות, אבל הוא לא מניע אותנו. כוונה נמדדת במה שאני שמה ביומן ומוציאה את פנקה, עשה צ'קים בשבילו. בגלל זה אנשים שהם באים לתהליכים, לומדים, עושים קורסים, הם כבר באיזושהי מוכבנות לזה. אותו הדבר, פינו מקום ביומן לדייט. כלומר, הדבר הזה מייצר איזושהי כוונה, ותמיד אנרגיה מתבספת מהיקום, כשאני, בכוונה אמיתית, כלומר, במילים אחרות, כשאני עוזרת לעצמי, אני מקבלת עזרה. אז מדהים, כן, לשים ביומן את ימי הרביעי בשמונה בערב, או כל יום אחר, שזה היום שאת יוצאת בו לדייט. מה עוד?

האמת שאני מתקשה, אולי אתה עזרי לי בחיזוק העמדה, כי גם כשאתה יוצא לדייט, אתה צריך לבוא במיינסט של אולי זו פעם אחרונה שנמצאת לדייט ראשון, בפעמים הומותות שעשיתי את זה מאז סיום התוכנית, לא באתי במיינדסט הזה, וגם ידעתי שזה לא יעבוד. אז אולי את תהנה לי...

בואי תשאלי את עצמך, מה מפחיד אותך בלבוא במיינדסט הזה?

אני פשוט, אני לא יודעת.

כי אחד הדברים שאנחנו לא מצליחים להיות במיינדסט מסוים זה כי יש פחד. שאם אני אהיה, כמו שאמרת מקודם, אם אני אהיה ואולי זה יצליח, או אם אני אהיה ואולי אני אתאכזב, אז איך אני אצליח אחר כך שוב?

זאת אומרת, צריך קודם כל לאתר את

מה מפחיד אותי בשביל להיות מסוגלת לעבור דרכו.

אז ממש קחי את זה כשאלה שתעדד לך על מה מפחיד אותי לבוא במיינדסט שזה האחרון. כלומר, האם אני מפחדת מהאכזבה שתהיה, או האם אני מפחדת מזה שאולי זה יצליח?

ואם אני מבינה שאני מפחדת מהאכזבה, אז

אני אגיד לעצמי, הכל בסדר, אני מספיק חזקה ומסוגלת להרים את עצמי מהמקום הזה. ואם זה הפחד מלאט לך, אז אני אגיד, אוקיי, אז אני אקח עזרה וליווי וכל מה שצריך כדי ללמוד זוגיות ולעבור את הדרך הזאת. זאת אומרת, לתת לעצמי פתרונות כדי להיות מסוגלת לעשות את עצמך. זה קודם כול להבין מה מפחיד אותי. והדבר השני זה, בשביל לשנות אמונה, אני צריכה לעשות בעצם שלושה חלקים. האחד, לבחור אמונה חדשה שתקדם אותי, למשל, של אני מאמינה שהפעם זה עובד לי, או הדייט הזה יהיה דייט מעולה. אז אני עכשיו מוצאת את הזוגיות שלי, איזושהי אמונה שאני לוקחת, ואותה להגיד שוב ושוב לפחות 18-20 פעמים ביום.

וואו.

כן, במשך שלושה שבועות, ללכת עם הדבר הזה בראש. הדבר השני, לרשום לי בכל מיני פתקים בבית או במגירות או איפה שאני רואה תמונה חדשה, שזה נקרא אוטוסוגסטיה, שתיכנס לי דרך העיניים לתוך הראש. והדבר השלישי הוא החשוב ביותר להתנהג את האמונה החדשה זאת אומרת בסוף בסוף בסוף אם אני לא מתנהגת את זה אז זה לא יקרה לי כלומר אם אני אומרת לעצמי שהפעם זה קורה לי אני צריכה להתנהג את זה אני צריכה להגיע לדייט שאני נראית הכי טוב שאני רוצה לראות, כי אני משקיעה בדייט שאני חושבת שהולך לקרות. אני צריכה לבוא בהתלהבות, כי אני מאמינה שזה הולך לקרות. כשמישהו אומר לי, אני רוצה להכיר לך מישהו, אז אני לא אומרת, לא יודע, תראה לי תמונה, אולי, אני אומרת, אוקיי, אם אתה חושב שהוא מתאים לי, אני סומכת עליך. זאת אומרת, התגובות שלי וההתנהגות שלי צריכות להיות בהתאם לאמונה החדשה שלי. כי כרגע התגובות וההתנהגות הן בהתאם לאמונה הקודמת. ואז ככה נראים חיי, ככה נראית המציאות שלי. אז אלה בעצם שלושת החלקים שאם אני רוצה באמת לבוא באמונה אחרת ובתודעה אחרת, ככה אני צריכה להיות.

טוב, אני אעשה מזה. אני מקווה שאני אצליח.

אז קודם כל, הנה, נגיד כשאת אומרת, אוקיי, אני אעשה, אני מקווה, אז בסך הכול המילה תקווה, מקווה, יש בה איזה שהיא סוג של אמונה, אוקיי? אבל עדיין יש בה הרבה ספק.

נכון.

ונגיד כשאת עכשיו אומרת את זה לעצמך, אז צריכה להגיד לעצמך, את יודעת מה? אני לוקחת את זה, אם את אומרת את זה, ואני סומכת עלייך, כי יש בינינו איזושהי כירות של יחסי אמון, ואני סומכת עלייך שאת יודעת על מה את מדברת, לוקחת את זה, ועושה את זה. זאת אומרת, ואז כבר את באמת מתחילה לעשות את השינוי. כמו שאומרים ביהדיות, אגב. נעשה ונשמע?

כן. לקחתי, אני לוקחת את זה.

אוקיי. תראי כבר איך הטדר שלך משתנה. לא רואים אותך, אבל אני רואה שאת מחייכת, אני רואה שפתאום נהיה איזשהו ככה, משהו שהוא מין מרגיש יותר קליל, בזה שאת אומרת את זה.

כן, כי משהו בלשמוע אותך, יוצר איזושהי תחושה, אני רואה שהרבה מדברים על זה, כאילו, כמו שאת גם אמרת, לחיות את הנקשה הזאת, וזה כאילו נותן, יוצר איזושהי תחושה כזאת של כאילו וואלה, אולי כן, כן, כן, זה יקרה, מה, זה לא...

אני תמיד אומרת, תזכרי, שאחד, כל אולמות האירועים, גנים וכולי, מלאים, את לא יכולה להשיג שנה מראש מקום. זאת אומרת שכבר הרבה מאוד מתחתנים וזה קורה. הדבר השני זה שבאנו לעולם הזה ביולוגית לצורך רבייה, זאת אומרת, ובני האדם מתוכנתים לעשות את זה בזוג, אז אין שום סיבה בעולם שלך זה לא יקרה, כלומר, את חלק ממה שקורה, והעניין הוא על מה אני בוחרת להסתכל, על הרווקות מסביבי או על זה שאין מקום באולמות להשיג חתונה, זאת אומרת... על מה אני מסתכלת, איפה נקודת המבט שלי הולכת, על זה שברור שזה חלק מהייעוץ שלי, כי אני רוצה שזה יהיה חלק מהייעוץ שלי. זאת אומרת, מי שלא רוצה זוגיות ולא רוצה להיות אימא, הכול בסדר, גמור, מהמם, לך, כאילו, תכי את חייך. זאת אומרת, מי שרוצה, בואי תכי את חייך באופן כזה שיביא את הייעוץ שלך למימוש, בדיוק כמו שהיה המגיוני שכולנו נרצה להרגיש בייעוץ שלנו בקריירה. אז בסוף זה נקודת המבט שלי, על מי אני בוחרת להסתכל, על מה אני בוחרת להסתכל, ולזכור שגם אם הכול כתוב, ואלה שיגידו לי, אין לי מזל, ו... הכול כתוב והרשות נתונה. בסוף הכול בידיים שלנו. ואנחנו רואים את זה בדברים אחרים שאנחנו מצליחים לשנות המציאות.

את יודעת, את מה זה צודקת לגבי על מה אנחנו בוחרים להסתכל? כי אני נמיח בתקופה שלי עכשיו, מצד אחד אני אומרת, דניאל, כל החברות שלך נשואות טעית הרבה, על אף שלפעמים השיח הוא כבר, הוא שונה, נשואות, ילדים וכולי, כי דומה מושך דומה, ונקרא על כולן את זה, למה שזה לא יקרה לך? מצד שני, מאוד מאוד קל לי להסתכל על הרווקות, והרווקות בגלי השלושים ושש ומעלה, כי זה נותן לי איזושהי לגיטימציה כזה, זה בסדר, ונותן לי גם אפילו את הזמן הזה להמשיך לנוח על זה, ראית את מה ראית, טוב, בסדר, יקרה, יקרה, לא יקרה, לא יקרה, זה, וכאילו לא לפעול, ואת ממש צודקת. צריך לספור על מה להסתכל, ואיך לספור.

ומה לעשות.

נכון.

ואני באמת באמת אומרת, את יודעת, הכול פתוח.

לא משנה אגב באיזה גיל, הכול פתוח.

והאיש שלנו שם, זה אין אופציה אחרת. יש את חוק הדואליות ביקום, הכל יורד לפה בזוגות, האיש שלך שם, הוא נמצא והוא מחכה, ועכשיו את צריכה להיות במקום שאומר, הנה, אני הולכת להראות את עצמי לאיש שלי, בין אם אני יוצאת עם חברות, אז זה דרך של לראות אותי, בין אם אני באינסטגרם, ובין אם אני באפליקציית הכירויות. אני עוזרת לו לחזר אחריי.

כן, אוי, איזה סליחת מוטיבציה. כן, אני מרגישה שבא לי היום לצאת לדייט, רק אני...

איזה כיף! אז אני מחכה לשמוע על הדייט, וגם לספר למאזינים שלנו. ואני רוצה להודות לך. תמיד כיף איתך. ובאמת, אני חושבת שהמקום הזה של האומץ שלך, לבוא עם הלב פתוח, ולשים את עצמך בחשיפה, שאתה יודעת, אנחנו תמיד בחשיפה מאבדים שליטה על הדברים, זאת אומרת, אנחנו לא יודעים מה ומי, ומתוך המקום הזה, תראי כמה כוחות יש לך. כמה כוח זה להיות חשוף, זה הדבר שמצריך הכי הרבה כוחות נפש, ואת זה תקחי לכל דבר שאתה רוצה להשיג בחיים, בין אם זה שינוי מיקום מגורים, קריירה, זוגיות, את יכולה הכול, את באמת יכולה הכול.

דארי, איזה מרבה מטרת, ואיך כיף לי איתך, באמת, תודה רבה רבה על ההזדמנות הזאת, על הזכות הזאת.

תודה לך שהסכמת בפעם השנייה לבוא אלינו.

אני לא מסכימה, פעם השלישית רביעית חמצית בשביל לתני לי ככה מוטיבציה.

וזה לגמרי יקרה. אני מרחק לך בהצלחה, ולמאזינים שלנו, ולמאזינות שלנו, ולזכור שבאמת, באמת, באמת, הכול משתנה בחיים בדקות ושעות.

ברגע.

הכול.

לכאן ולכאן, ואנחנו צריכים לנצל את הקן החיובי.

כן, לגמרי. תודה, אדר זוהר.

שנה טובה, ואני אוהבת אותך עוד.

אנחנו נתראה בפרק הבא של מדברים זוגיות מעשית. ועד אז, עקבו אחריי באינסטגרם, adarzohar1, ושתתו קצת באתר שלנו, יש שם הרבה דברים מעניינים. המרכז לזוגיות מעשית, adarzohar.com. מחכה לראותכם. ביי.