פרק 45 - חרדות בחדר המיטות - עם עידו שדה

שלום לכולם, וברוכים הבאים לפודקאסט מדברים זוגיות מעשית. בכל פרק נדבר על זוגיות מנקודות מבט שונות ומעניינות, ותקבלו ידע וכלים פרקטיים שילבו אתכם בדרך לזוגיות שאתם מאחלים לעצמכם. אני אדר זוהר, מנכה למרכז הזוגיות מעשית, ואני שמחה ומתרגשת שאתם איתי כאן.

והיום איתנו עידו שדה, שהוא מטפל CBT ואקט, תכף הוא יסביר לנו מה זה אומר אקט. הוא מלווה אנשים שסובלים מחרדה ודיכאון, ומאפשר להם לחיות חיים מלאים והרמונים. והיום אנחנו הולכים לדבר בעצם על כניסה לקשר זוגי, על מה קורה כשלא הולך לנו באינטימיות או בסביבה המינית, ונוצר ריחוק, מה עולה לנו, מה קורה לנו, איך אנחנו מגיבים לתוך המקומות האלה, וכמובן שניתן לכם כלים, איך להתמודד. אז היי דו, מה שלומך?

בסדר גמור, אדר. קודם כל ממש שמח שאנחנו מדברים על הנושא החשוב הזה, נושאים שיאפשרו לנו קצת רגע להבין בכלל מה זה קשר זוגי, איך הוא נבנה, איזה ככה דברים יכולים ליצור לנו כל מיני מעצורים ותקיעויות, כדי לאפשר לנו זרימה בתוך הקשר הזוגי. שאלת מקודם מה זה האקס, זה ממש מסקרן אותי גם ככה, אז אני כאילו לא יודע CBT אגב, זה בעצם טיפול קוגנטיבי-התנהגותי, שזה בעצם טיפול שמבוסס מחקר, ב-150 השנה האחרונות, עם הרבה מחקר ועשייה סביב ההבנה של מי אנחנו, איך המוח פובל, ההתנהגות שלנו והרגשות והתחושות שלנו, כי בסוף כל אלה בעצם מעצבים אותנו מבחינת ההתפתחות, ומובילים אותנו לעשות התנהגויות כאלה ואחרות, ואקט היא בעצם גישה שנולדה מתוך ה-CBT, שהיא חלק מפסיכולוגיית הגל השלישי, שהראשי תיבות של Acceptance and Commitment Therapy, קבלה, גישת הקבלה והמחויבות, שבעצם אני חושב שבתוכה כבר מכילה הרבה חלקים מהגישה, שקמה בעצם Acceptance, קבלה, מאוד מאוד חשובה בנו כבני אדם, כדי ליצור בעצמנו בעצם תהליכים וטרנספורמציה, כשאנחנו נמצאים עם קשיים מסוימים בחיים, כי אם אני גם אחשוב על זה מבחינת החיים, הלא צפויים שאנחנו חיים בהם, אין לנו באמת שליטה על הרבה דברים. אנחנו גדלים, מתפתחים, פתאום לומדים קצת יותר מה זה החיים משנה לשנה, אנחנו נתקלים בכל מיני מעורעות שלא ציפינו ולא ידענו שאנחנו הולכים להתמודד איתן, בטח בבית לא לימדו אותנו ואמרו לנו שומענו. עוד 20-30 שנה תחווה כך וכך. בעצם אנחנו רוצים קודם כל ללמוד לקבל כל מיני דברים שאנחנו חווים, ולא להילחם ולא... לא לנסות להימנע מהם, ומחויבות זה בעצם להיות מחויבים למה שבאמת חשוב לנו. לנו זה בעצם הבירור הפנימי שאנחנו עושים מול ככה מפגשים שונים שאנחנו חווים עם העולם החיצוני שלנו, עם המציאות, בין היותר, זוגיות.

את יודעת שאתה אומר אין לנו שליטה, אז ברגע שאנחנו נכנסים לזוגיות, אני חושבת שאחד הדברים שקורים זה שכבר אנחנו לא בשליטה, כי יש שם עוד אדם עם מחשבות, דאגות, ערך עצמי משלו, תפיסה משלו, ערכים משלו, שליטה כבר אין לנו ממש על העניין, ומחויבות, אתה יודע, הרבה פעמים פה אני חושבת שהיא פוגשת אותנו. שאלה כמה אני נשארת מחויבת, גם למה שחשוב לי, לגבולות שלי, לעצמי, למי שאני, עד כמה אני מצליחה להיות מחויבות לזוגיות שלי על אף האתגרים. זאת אומרת, אם רגע אני אפרק את המילים האלה ואני אקח אותם בזוגיות, אנחנו פוגשים אותם ממש... מהרגע הראשון, ואולי בוא נדבר על זה רגע, על המקום הזה שמה קורה לנו כשאנחנו ניחסים לזוגיות, מאבדים שליטה, זה כבר לא כמו שחשבנו בדיוק, אתה יודע, אני מדברת רגע על אופוריית ההתחלה, שהכל ככה, וגם לא תמיד יש את האופוריה הזאת, אבל הרבה פעמים היא קיימת, ואז מה שנקרא, מתחילים להתגלות את הצדדים הנסתרים, אצל כל אחד מאיתנו, והדברים... אופוריה בטוח אין שם. אז איך אתה רואה את זה? את המקום הזה של הכניסה לקשר זוגי, מהרגע שהאופוריה שם או לא שם?

אוקיי, זה... קוקו, זה ממש, אני חושב, נושא ממש חשוב גם לשאול האם האופוריה שם או לא שם, כי הרבה פעמים האופוריה קצת ממסכת, כל מיני, ממסכת קבלת החלטות בגדול. כי בסוף קשר זוגי באמת, כמו שאמרת, בנוי גם מערכים שונים שכל אחד מחזיק, אנחנו בעצם נפגשים שני אנשים שונים ומנסים ליצור איזשהו אחד חדש כזה, ביחד, והרבה מאיתנו גדלו בבתים שונים, ולמדנו שם התנהגויות שונות. יש לנו בעצם דרכים שונות, שאנחנו עושים בהן שימוש, ליצור אינטראקציה, זה מתחיל ממש ממש שם. כשיש משהו שלא מסכימים עליו, אז האם אני באמת יודע לדבר את הרגשות שלי, ואם משהו קשה לי כרגע, אז אני באמת מרגיש בנוח לשתף בקושי ולפתוח פגיעות, או שאני שומר את זה בבטן, ואז אני מתחיל לתסבך את עצמי עם כל מיני רעיונות, ומייצר ככה מפלצות קטנות שאחרי זה הופכות לנהל את הקשר הזוגי. אני יכול ככה להגיד באמת את זה גם במישור הקליני וגם במישור האישי שלי, שאנחנו תכף ניגע ככה בסיפור האישי שלי, יותר קל לי ויותר נעים לי גם לאפשר לאנשים אחרים לראות למה קשר זוגי בהתחלה יכול להיות נוראי במירכאות, ועדיין להתפתח לזוגיות פשר לאורך שנים, ולבקור גם להקים תאה משפחתי. אני מקבל הרבה שיחות, נגיד טלפון לקליניקה, מאנשים שאומרים לי, תשמע, אני עובד חרדה על בתי סיומי, ואני מפחד להביע את עצמי בקשר, אני חושש להביע את עצמי בקשר, זה בעצם יושב על שני דברים עיקריים באופן שבו אני רואה אותו, אותם, אחד זה בעצם איך למדתי לתקשר בבית, האם כשאני גדלתי בבית אמרו לי שלהגיד שאני כועס, פוחד, עצוב, מתוסכל, זה לגיטימי, מותר להביע את הרגש הזה, ולהגיד מה מפריע לי, ושתיים זה בעצם אמונות יסוד שנבנות לנו עם השנים בתוך אינטלקציות חברתיות לאורך הילדות היסודי התיכון וכן הלאה של איך אני בכלל ניגש לבני המין השני אם אני בת אז איך אני ניגשת לבן ומה אני יכולה ומותר לי להגיד ומה אסור לי להגיד וגם איך בעצם אני תופס את עצמי בתוך הקשר הזוגי, ופה אני כמו מתגלגל אולי קצת לסיפור האישי שלי, שב-2012 כשנכנסתי לקשר הזוגי ראשון רציני בבגרות, בבשלות שלי לקשר הזוגי, וכבר היו לי קשרים לפני, זאת אומרת, זה גם חשוב אני חושב להגיד, לא באתי בלי ידע קודם בכלל, בדיוק באותה נקודת זמן בת הזוג שלי נפרדה מבין זוג קודם שהיה לה, והוא היה, כישרון כזה, כן, ראיתי, הוא נגן והופיע, זאת אומרת, מאוד בשל בחיים שלו, ואני באותה נקודה הזמנה הייתי סטודנט, תואר ראשון, כלכלה, שאלי אותי למה למדתי את זה אז, יש לי אולי שתי תשובות לענות למה, וזה מאוד השפיע לי על הערך העצמי, וזה אפשר לי לעשות הרבה השוואות ביני לבין הסביבה החיצונית, ולשאול בעצם למה שהייתי הייתי, למה שהיא תבחר בקשר הזוגי הזה. והרבה מהשאלות האלה בעצם עיצבו את אותה נקודת זמן מבחינת הערך העצמי שלי, שבסופו של דבר הוביל אותי לעסוק בשאלות האלה הרבה ברמה התורדנית, שגם מתוך זה התמודדתי עם התקף חרדה הראשון בחיי, שלא ידעתי לעתות אז, התקף חרדה, את המילים האלה. ובעצם הדבר הזה הוביל אותי לחוות בתוך הקשר הזוגי ובעוד מקומות בחיים שלי כל הזמן מחשבות תורדניות ופרדה בכל מיני מצבים.

בוא תסביר לנו רגע מה זה אומר מחשבות תורדניות, זאת אומרת, איך זה נראה? איזה סוג של מחשבות היה? כשאתה אומר בתוך הקשר, אז זה מתחילת הקשר? זה ממש מהרגע הראשון? איך, אם המחשבות התורדניות האלה, אז איך הצלחת בעצם עדיין להביא את עצמך לתוך הקשר? אבל איזו דוגמה למחשבת תורדנית, למשל? כי כל אחד עכשיו בטוח לוקח את זה לאיזשהו מקום, אתה יודע, שלא, אבל איזה מחשבה חוזרת על עצמה? זאת אומרת, האם זו אותה מחשבה?

אוקיי. אז קודם כל, מבחינת מחשבות למשל, יכול להיות פער תלומי תואר ראשון בכלכלה. אתה עדיין לא יודע מה אתה רוצה לעשות שתהיה גדול. למה שהיא תסמוך עליך מבחינה כלכלית? איך תקימו ביחד בית? האם מתישהו תמצא משהו שאתה באמת שלם איתו? הייתי ממש, למשל, נוסע אליה בדרך, וכל הדרך אליה חושב, את אותן מחשבות, הרבה פעמים מחשבות שחוזרות על עצמן. אגב, מבחינתי מחשבה תורדנית היא כל מחשבה שעולה בראש שלי ומטרידה אותי. זה מבחינתי המינוח הכי פשוט לזה, כי אם היא מחשבה שלא מקרידה אותי, אז היא לא תורדנית והכל בסדר. זה לא צריך להיות הגדרה פסיכיאטרית או הגדרה של משהו שקשור לתחום הנפשי, כן? כולנו חושבים מחשבות, לכולנו יש את הפונקציה הזאת, אנחנו בני אדם ואיזה כיף שיש לנו מחשבות, רק אני מניח שכל אחד ככה מול עצמו מודע לטיב המחשבות ולאופן שבו הן משפיעות עליו מבחינת ההרגשה.

אז בעצם המחשבות האלה שאתה מדבר עליהן, ואני פוגשת אותן המון אצל נשים וגברים, שהן בעצם מרגישים לא מספיק. כלומר, שמה שאני מביאה, החבילה הזו, היא לא מספיק כדי שמי שמולי באמת ירצה אותי. שאגב, כנראה שלמי שמולי יש את אותן מחשבות ברגע הזה על הקשר. הוא מפחד באותה המידה, זאת אומרת, זה מה שקורה בדרך כלל לשני הצדדים. אבל באמת המקום הזה של אני לא מספיק, זה איזשהו מצב מחשבתי שאני פוגשת כל הזמן שאנשים חושבים על עצמם. זאת אומרת, אז במחשבות התורדניות אנחנו מבינים שזה קשור לפחד שלי מתחייה. כלומר, לזה שמשהו בי לא מספיק, ובגללו כנראה שידחו אותי, אינטשו אותי, לא הרצו אותי. אתה מתחבר למקום הזה?

אני מתחבר מאוד. תראי, בסופו של דבר, מתחת לכל ההתנהגויות והמחשבות שלנו, יושבים בצרכים מאוד מאוד בסיסיים, שהצורך הכי בסיסי הוא צורך בביטחון, ופחד מנטישה, פחד מתחייה. הם שני פחדים שאנחנו פה מכירים אותם משאחר ילדותינו מול ההורים שלנו, וזה בעצם גם מה שמלווה אותנו להתפתח ולחוות את זה גם מול בני בנוצוג שלנו, תוך מערכות יחסים, בהחלט.

אוקיי, אז היו לך את המחשבות התורדניות, ובעצם איך הצלחת אז לקחת את הרכב, לנסוע אליה עם כל המחשבה התורדנית הזאת, לקחת אותה לדייט ולתפקד שם, איך בעצם הדבר הזה עבד, איך זה קרה?

אז לצד הפחדים והחששות שלנו, יש גם את מה שנקרא ה-values שלנו, את הלמה אני רוצה לעשות את מה שאני עושה. מצד אחד אני מפחדת לפגוש את הבן זוג שלי בתחילת הקשר, כי אני חוששת מהאינטראקציה לה היא תוביל, אבל מצד שני אני נמשכת אליו, הוא מסקרן אותי, הוא מעניין אותי, בא לי להמשיך לחקור, ובא לי להתפתח בתוך הקשר הזה, וככה אנחנו חיים, בצורה מאוד גם וגם כזו, שאנחנו בתוך מערכת יחסים. אגב, זה הולך לאורך כל הדרך, כן? גם היום בתוך המערכת היחסים הזוגית שלי, זה לא שנהייתי רובוט ומבחינתי הכל בסדר והכל קורה, אלא הרגשות שמפעילים אותנו בסופו של דבר, מבקשים התייחסות לצורות חשיבה מסוימות שאנחנו אולי מביאים אותן לתוך הקשר הזוגי במרחב התודעה שלנו, אז אפשר בעצם לקיים מחשבות רודניות לצד פיתוח של הקשר הזוגי. אני רק אחריי אעשה לכם, לכל מי שמאזין כרגע, כי אולי זה מעלה שאלה, אותה בת זוג בתחילת הקשר שהייתי איתה וחוויתי את כל הקשיים האלה, גם התחתנו לאורך השנים וגם יש לנו שתי בנות מדהימות היום, ואנחנו מנהלים בית משותף ומדהים לנו ביחד, אז זה גם לא אומר שאם הקשר מתחיל ככה, אי אפשר לעשות שינוי משמעותי ולהתפתח בתוך הקשר. אני רוצה אפילו הרבה פעמים להגיד שקצת אי אפשר לברוח מזה, כאילו, מי עצב בעצם את הרעיון, איך צריך לראות קשר בתחילת הדרך, וזה פשוט חלק מתוך תהליך התפתחות, אני חושב, של כולנו, בתוך קשר זוגי, כשאנחנו נכנסים לתוך קשר זוגי, שאנחנו באמת רוצים אותו, כן? אם לא באמת הייתי רוצה אותו, למה שאני בעצם יהיה מוטרד להינטש, אם את ככה מתחברת לרעיון הזה. אז אם אני רוצה משהו באמת, גם יש לי מה לאבד, ואם יש לי מה לאבד זה מפחיד, ואם זה מפחיד אז בוא נדאג שאנחנו שומרים על עצמנו, ונחשוב על כל את הרכישים האפשריים שיכולים להיות שם מסוכנים ולהגן אלינו, על אף

שאני חייבת להגיד שהרבה פעמים כשאני פוגשת לפחות שהערך העצמי שאותה אישה או גבר הם נמוכים, אז מראש הם נכנסים ככה לקשר. אני קוראת לזה להיות בתדר נבחנת, זאת אומרת שלא משנה מה, אני נכנסת, וברור שאם הוא לא מעניין אותי בכלל וזה אני לא נכנסת לזה, אבל אפילו אם הוא קצת מעניין אותי. כשהערך העצמי שלי הוא כל כך נמוך, החרדה, הפחד, החשש של לא ירצו אותי, הוא מאוד מאוד מנהל, אני אפילו לא עוצרת לשאול האם אני בכלל רוצה אותו. זאת אומרת, אני לא חושבת שזה בהכרח קשור לזה שזה קשר שאני בטוח רוצה, כי גם את זה אני לא רוצה לבלבל את מי ששומע אותנו, כי בסוף אני צריכה רגע להכיר את המקום של אני מול עצמי, כי יכול להיות שבכלל ההתעסקות שלי היא בזה שירצו אותי. או לא להאמין בזה שרוצים אותי, או לחשוש מהדבר הזה מהרגע הראשון, ואני חושבת שזה אולי הלבל שאנשים נמצאים בהם. זאת אומרת, כשהערך העצמי שלי יותר גבוה, שאני מבינה מה השווי שלי, שיש לי בכלל תחושת ערך, אז הדברים האלה התעוררו אצלי כאשר אני בקשר שאני מעוניינת. כשהוא מאוד נמוך, זה פשוט הולך איתי, לא משנה לאן.

אני ממש מתחבר לזה. גם עלתה לי דוגמה, זאת אומרת, מתי נכנסות ההשוואות בכלל בחיים שלנו, רק כשאנחנו פוגשים סביבה שמתחילה להתגר אותנו, ואנחנו יכולים באמת לעשות איזשהן השוואות חיצוניות. לימים אנחנו לומדים שהשוואה של בן אדם לבן אדם לא באמת דבר שאפשר לעשות אותו, אנחנו אנשים שונים בגילאים שונים שלמדנו והתפתחנו בסביבה שונה, וזה דבר שאי אפשר לעשות אותו במהות שלו, אבל זה חלק מההתפתחות הטבעית שלנו, כי ככה בעצם אנחנו גדלים, כשאני חושב על זה מהאופן שבו אני מסתכל על החיים, היכולת השיבה האגוצנטרית שלי, כן, מגיל הבגרות עד שאנחנו בעצם מתחילים להגדיר את מרחב התודעה שלנו, למה שנקרא המטה קוגניציה, לצאת קצת מעצמנו אל מול עצמנו, לחשוב על המחשבות שלי, הכוונה. אני בעצם כל הזמן נמצא במין השוואות כאלה, ובלי לשים לב שהשוואה הזו היא בכלל לא רלוונטית. וזה פוגע בערך העצמי שלי. אני מרגיש, בשני מקרים אגב, בתוך ההתפתחות הזוגית שלי, שכשהייתי עם בנות זוג שהן היו בשלות ואני הייתי יחסית בשל, היו להן בני זוג מאוד כאלה שאפשר לקנא בהם. ובעצם שם מתחילה השוואה הראשונית. זה קצת כמו שאנחנו גדלים בבית מסוים, ונראה לנו שהכי טבעי שהמשפחה שלנו היא המשפחה שלנו ובסדר כי זאת המשפחה שאנחנו מכירים עוד משפחות ואז פתאום אנחנו גדלים. יוצאים החוצה לבתים של חברים ורואים עוד משפחות, ואז אנחנו כזה, רגע, מה קורה פה? יש עוד סוגים של משפחות, אולי אני רוצה לבחן משפחה אחרת מבחינת ההתנהלות והקשר, המאחיד יחסים שפורד שם. אז ככה גם בעצם בגדילה החוצה. ערך עצמי נמוך, לתפיסתי, נוצר כשאני פוגש סביבה חיצונית שמראה לי שלי יש, במירכאות אני אומר, פחות. ואז בעצם אני מתחיל לשאול את השאלות למה לא יש או אולי יש, ולאם. וכשהגיון הזה...

אתה אומר שהבסיס של זה זה השוואות, זה מה שאתה אומר. שהבסיס של הערך העצמי הנמוך הוא השוואות, וזה משהו שמאוד מאוד חשוב שנשים לב אליו. כלומר, אם הבסיס של הערך עצמי הוא השוואות, אז זה כבר איזשהו כלי שאני יכולה להתחיל לנהל את הדברים, אם אני מבינה, שעכשיו מה שקורה לי שאני מרגישה לא מספיק, זה כי אני שמתי את עצמי מול סולם השוואתי של הם יותר ממני. כלומר, אני עשיתי את הקיטלוג הזה בעצם.

נכון, אף אחד לא בא ואמר לי שאני מספיק, לא מספיק טובה, זה המצאה פרי דמיוני, או בכל אופן, אנחנו גם מתעצבים מהסביבה, כן, אז אפשר להסתכל על סרטים של דיסני שעיצבו אותנו, של איך צריכה לראות נסיכה, וכן הלאה. ועד שאנחנו בעצם לא לומדים לעשות שני דברים שמהותיים בעיניי, אחד, זה לפרק את הצורת חשיבה השוואתית כדי להבין למה היא לא רלוונטית לדיון הזה, ושתיים, להתחיל לברר פנימה, מה אני, אנחנו בעצם נמשיך לשחזר את אותם דפוסים, ולחוות בעצם את ההלקעה העצמית הזו, את החוסר הביטחון הזה, וככה זה גם בעצם יחלחל למערכת היחסים, וישפיע על הזוגיות, על האינטראקציה הזוגית האינטימית והאמינית.

אז רגע לפני שאנחנו ממשיכים את הסיפור שלך ולומדים עוד חלקים מהתמודדות עם המחשבות התורדניות והחרדה, יש לך איזשהו כלי לתת למי שמאזין לנו על המקום של איך מפרקים את ההשוואה הזאת, ואיך מתחברים לעצמנו? זאת אומרת, אנחנו יכולים לעזור בזה?

כן. אז אני רוצה להגיד שאם בעצם פירקנו את זה לשניים, אז ההתייחסות הראשונה, אני תמיד אוהב לעשות את זה בשאלת שאלות, בסדר? שאלת שאלות זה דבר שתמיד יכול לעורר לי מודעות, ולאפשר לי רגע איזשהו חיבור לצאת מהמוכר והידוע שלי, ואני רוצה לשאול בנוגע להיפרד מהרעיון הזה של ההשוואות, לשאול, איפה למדתי את זה? או איפה למדתי שזה מה שצריך להיות? שאלה, למשל, מי אמר שאני צריך להיות כך וכך ביחס לאחר? זה אחד. כבר לשאול את השאלה הזו מאפשר לי לייצר איזשהו מרווח ביני לבין המחשבה ההשוואתית, ואפשר אולי להתחיל לייצר איזשהו שיח מול הרעיונות האלה.

אגב, אני עובדת עם זה, עם דימוי גוף. זאת אומרת, למשל, לעמוד מול המראה, אירומה, ולהגיד, מי אמר שבטן צריכה לראות שטוחה? זאת אומרת, מאיפה הבאתי את הרעיון הזה? מי אמר שזה יפה? ובואי נראה למה דווקא שלי יפה. כלומר, זה נכון לא רק להשוואה מחשבתית, אלא גם לתפיסות גוף שלנו, מקצועות, זאת אומרת, מי אמר שרק עובד הייטק הוא נחשב, או, לא יודע, כל מיני דברים שיצרו אצלנו קטגוריות בתוך הראש, זאת אומרת, הכלי הזה הוא נכון להכול, זה מאוד

חשוב להבין את זה.

זאת אומרת, להראה רגע על המקום של מי אמר, מי אמר שזה ככה צריך להיות.

בהחלט. מי אמר שככה זה צריך להיות, וגם אמר את יופי, אז בא לי גם לשאול את השאלה, מי הגדיר יופי? מה זה יופי בכלל, תבניות חשיבה שבעצם הוצגנו להן במשך שנים, מקודם אמרנו במקרה דיסני אז אולי לא במקרה, של מי הגדיר לנו יופי בעצם לאורך השנים וגדלנו וביססנו את המחשבות האלה, אני רואה את זה אגב כחלק מאוד מדהים בהתפתחות, כי אני חושב שהמחשבות השווייתיות וההתמודדות עם מחשבות אורדניות וחרדה, הן ממש הזדמנות לצאת מהתפוסים המוכרים שלנו ולפתוח חוזה חדש ביני לבין עצמי וביני לבין העולם, שזה מדהים. כי זה בעצם מאפשר לי להתחיל להערער במוסכמות ולהתקבל על עצמי מחדש. כי כל מה שאני עושה עד היום באופן אוטומטי, זה בעצם ערכים ודפוסי חשיבה והתנהגות שעתיתי על עצמי לאורך השנים, מההשפעה הסביבתית שלי, ומהמרכיב הגנטי שנולדתי איתו. אוקיי. אבל כשאני מתחיל לשאול את השאלות, אני בעצם חותם חוזה חדש.

כן?

זה חידוש נדרים כזה.

אוקיי, אז משהו אחד שאנחנו יכולים לעזור לאנשים, לחתום את החוזה הזה, להכיר את עצמם, כי אתה יודע, רובנו לא עברנו מה שנקרא, את תהליך בניית הזהות בצורה באמת מיטבית, כל החלק של הנפרדות והזהות, מה שאנו צריכים לסיים אותו בסוף גיל ההתבוגרות, רובנו לא עשינו את זה בצורה מיטבית, ולא יצרנו איזשהו אני עצמאי נפרד, שאני יכולה עכשיו לעמוד בפני עצמי, להרגיע את עצמי, להיות בלתי תלויה באחר. אז אם אני יכולה, משהו אחד שאפשר לעזור לאנשים לעשות את זה. תהליך שלם, כן, חשוב שאני אגיד את זה. זה תהליך, אבל בוא ניתן משהו.

לגמרי. אז אני מאוד אוהב להסתכל על מה יש לי. לשאול תכלס, מה אני מביא לקשר? מה חשוב לי שיתקיים בקשר? מבחינת תקשורת אמפתית, להיות קשור, לתת פתרונות שרואים את הצד השני, לא להתעצבן מאוד מהר. כל מה שקשור בתחומי חיים אחרים, כן, איך הקשר שלי עם המשפחה שלי שאני מביא, לתוך הקשר הזוגי. איך נראה הפניי שלי, אם אני שומר גם על מופרדות, וגם דואג לעצמי כדי להביא עוד תוכן ומאשיר את הקשר. ממש לחשוב איזה דברים אני מביא לקשר, במקום לעסוק בהשוואה החיצונית, שזה בעצם הצד השני של המטבע שדיברנו עליו. ויש בי אמונה שעקביות בדבר הזה, כי אנחנו לאורך שנים כל הזמן מסתכלים החוצה ומשווים, וכשאנחנו מתחילים להתבונן באמת פנימה ומתחברים למה שכן יש לנו, זה מאפשר פשוט להתחיל להגדיל את תשומת הלב שלנו אל מול מה שחשוב לנו. וזה ממש ווין ווין, כאילו גם הזוג שלנו ירוויח את זה בקשר, אבל גם החיבור שלנו לעצמנו יתחיל להיות עמוק יותר, ו...

מעולה.

ומשמעות.

אני מאוד מאוד מתחברת, אני חושבת שבאמת בכלל מיקוד בה יש. זה שינוי הסתכלות שגורם לנו פשוט להרגיש יותר טוב עם עצמנו, זה כבר... או להרגיש יותר טוב, נקודה. שזה כבר דבר שהוא מאוד חיובי. אז אנחנו היינו בנסיעה שלך לבת הזוג שלך, שהתחילו לך המחשבות התעורדניות, ואז בעצם מה היה שם? זאת אומרת, מה עזר לך להתמודד איתם? לאן לקחת את זה משם?

אז קודם כל, מה שמעניין במחשבות השוואתיות, זה מתחיל בתחום אחד וזה עובר לעוד תחומים, וזה חשוב שנכיר את זה. זה לא שמשהו בנו דפוק, זה פשוט ככה המוח החכם שלנו עובד. וזה חשוב לי להגיד את זה כדי שכולנו נרגיש רגע שנייה נורמליים ואנושיים. המוח שלנו יודע לחשוב בתבניות וליצור קטגוריות שונות, ואז בעצם לעשות מה שנקרא העברה. והאהבה הזו יכולה גם להיות אחרת קטגוריאלית, ומחיים אחרים. אז למשל, פתאום התחלתי גם להשוות את הקשר הזוגי שלי לקשר הקודם, והחיבור של הבת-זוג למשפחה, ולשאול שאלות אם זה לא יעבוד וכן הלאה. ואני יכול להגיד שלאורך הזמן מה שלי עזר בסופו של דבר, זה כשטסתי עם הבת-זוג שלי, אחרי חצי שנה שהיינו ביחד לאודו בחופשת סימסטר, הבנתי מולה שיש לי בעיית זיכרון, יש לי קושי בזיכרון, והיא אמרה לי, תשמע, אתה חייב להנגד בזה ולטפל בזה. וכשחזרנו לארץ אחר אודו, חיפשתי טיפול לזיכרון שלי, והגעתי למטפל. ואחרי שלושה חודשים שעזרתי גם אומץ להגיד לו שמשהו בדפוק, הוא אמר לי, ידוע, יש לך חרדה, הכול בסדר, אז אתה לא השתגעת ואתה לא מקולקל, ומשם בעצם התחלתי לעשות איזשהו תאריך התפתחות מאוד משמעותי. מול בעצם המחשבות התורדניות וכרדה, שהבנתי שאם אני לומד לעשות את העבודה מול המחשבות האלה, יש איזה אספקט גם מבחינת החרדה. עכשיו אני רוצה להגיד שעד שהדבר הזה קרה וגם במקביל שהדבר הזה קרה, המחשבות התורדניות לא יכרו להגיע גם, בואי לא נקרא זה מחשבות תורדניות כדי שזה לא ייעצר פה איזושהי בעלה, המחשבות ההשוואתיות שהביאו אותי בסופו של דבר גם, ליוו אותי למיטה ולתוך הקשר האינטימי והמימי, ויצרו אצלי גם שם כל הזמן עיסוק במחשבה. איך אני עכשיו כשאני נכנס לתוך אינטראקציה אינטימית? האם אני עושה את מה שאני צריך לעשות כמו שצריך? האם אני עושה את מה שהיא מצפה ממני לעשות? איך הבן זוג שלה הקודם היה עושה את זה, כל מיני עיסוק בהשוואת גלבלים, אם אפשר לומר את המילה הזו ששכח חסרונות יותר, אם לא אני אומר את זה שוב. תגיד אותה. עיסוק בהשוואת עברי מין, שלמשל גם כן דבר שקורה המון לגברים בתחילת קשר זוגי, בסדר? גם אני רוצה להגיד פה, בשביל גברים שאולי שומעים ביחד עם האנשים שלנו, או שלא הגברים ששומעים את הפודקאסט, בעצם, תחשבי כמה גדלנו על תעשיית הפורנו. כולנו. אני חושב שאין אחוז מאוד מאוד זניח באוכלוסייה, שלא צפה בסרט אינטימי, אירוטי, או בסרט פורנו, ששם קיבלנו כל מיני סטנדרטים, אפרופו דיסני, לאיך צריך לראות דבר מין שלנו, ואיך צריך לראות אקט מיני. וככה אנחנו בעצם הולכים עם ההשוואה הזו לתוך האקט המיני שלנו. עכשיו יכול להיות שזה עובד, האקט הזה, כשלמדנו אותו מכל מיני רעיונות שהנחילו לנו, וזה עבד עם מספר מסוים של מערכות יחסיים שחווינו, ופתאום אנחנו חווים מערכת יחסים עם מישהו או מישהי, שוואלה, להם זה לא מתאים, הם רוצים את זה אחרת. הם רוצים את זה יותר נעים, פחות כוחני, יותר לאט, יותר קשוב, ואנחנו עדיין לא במקום הזה, אנחנו לא בקשיות, אנחנו באנו לתת עבודה. והפער הזה גם דבר שבסופו של דבר ממשיך לייצר כל מיני שאלות, מה זה אומר, אולי זה לא מתאים לי, אולי אני לא אצליח להשתנות, ואם אני עכשיו אשתנה מה זה אומר עליי, שאני עושה ביטור עצמי, כל מיני מחשבות שבסופו של דבר גורמות לנו להסתכל או על הצורך שלי, או לצורך של הצד השני ולא לחשוב איך אפשר לגשר על הפער הזה של בין שני הצרכים שקיימות. מתחברת לזה אגב?

קודם כל כן מאוד וגם אני חושבת שזה מייצר הרבה מאוד אישוס גם אם אתה דיברת רגע על הגבר אז גם מול האישה מה מותר לי להגיד מה מותר לי לבקש, לי לא נעים פתאום יש שם איזושהי אגרסיביות לא נעים לי להגיד לא להגיד, לפעמים אתה יודע יש את הדברים הבסיסיים אני לא רטובה לא זה כואב לי לבקש כאילו עוד גירוי לא לבקש עוד גירוי איך זה ישמע, בעיקר בהתחלה, בעיקר בחלקי בה, קיום יחסים הראשונים שאנחנו עוד לא בשיא הפתיחות, אפשר להגיד שאנחנו באינטימיות מינית, אנחנו רחוקים מהמקום הזה, ואז גם קורים כל מיני דברים, פתאום הוא יכול לזוז אחורה, פתאום מתרחק, מה אני חושבת, מה קורה לי שם, מה זה אומר עליי, גם לנשים יש המון השוואות, איך הייתה האקסית? האם היא הייתה ערזה ממני, יפה ממני, טובה ממני, פעלתנית ממני במיטה? לא תמיד זו נקודת חוזק אצל נשים. זאת אומרת, כל העניין הזה של סקס, קיום יחסים, לא יודעת מה לעשות שם. זאת אומרת, המחשבות האלה, שוב, להיכנס למיטה,

בטח בפעמים הראשונות, ולפעמים זה מלווה אותנו

בכל הקשר, זה משהו שא' לא מדברים עליו, בואי נתחיל בזה, לא מדברים עליו,

לא מדברים עליו, גם לא בפודקאסטים לצורך העניין, לא שמעתי יותר מדי שמדברים על

הרגע הזה, על הפחד הזה, על החרדה הזאת של ההתחלה, המובהכות, על לעשות באור, לעשות בחושך, כן לעשות את זה, לא לעשות את זה, עד כמה אני יכולה לדבר, עד כמה אני לא, להשמיע קולות,

לא להשמיע קולות, לאפשר את זה, לא

לאפשר את זה, להגיד, לא להגיד, להגיד מה אני אוהבת בכלל, להגיד מה הצרכים שלי.

זאת אומרת, זה עולם שלם של בלגן בראש, ואז מצפים איתנו גם, תגידי לאורגזמה. זאת אומרת, זה בממכם שיעמוד. אז אתה יודע, יש שם הרבה מאוד עניינים, גם לנשים וגם לגברים. אני לא חושבת שמישהו פשוט נכנס לזה. אגב, גם אם יש לי ניסיון מיני גדול, גם את זה אני שואלת את עצמי, האם להסתיר? כי אז הוא יחשוב על האמת שאני רוצה אותו רציני.

אז רגע, אם אני חסרת ניסיון, אז

אני לא רוצה שהוא יגלה שאני חסרת ניסיון. אם יש לי ניסיון מיני גדול, אני לא רוצה שהוא ידע את זה, כי אז הוא יתחיל לחשוב, עם כמה גברים הייתי, והוא כבר לא ירצה אותי, ואז, אתה יודע, תסביך מדון הזונה, מה שנקרא, פרויד מגיע גם לכאן, ירצה אותי, יביא אותי לאמא שלו, או שאני איזשהו חושק בה. זאת אומרת, בקיצור, מתחבר לזה מאוד, ואפילו

הייתי מוסיף גם את השאלה האם אני גם חייבת להגיע לאורגזמה, כן? זה עוד איזושהי אמונה מגדילה שאולי גם גורמת לנו לפעמים לדודוף, קצת כמו מרדף אחרי העושר כזה, כן? מרדף אחרי האורגזמה, ש...

תן לך תוצאה, שחררו את התוצאה של הסקס, תהיו רגע בסקס, תהיו רגע בבין, באינטימיות הזאת. אבל בואו נפרק את זה, כי זה נושא בעיניי מאוד מאוד חשוב. א', ההתחלה היא לא פשוטה, אתה יודע, כמו שאנחנו נבחנים בדייט ראשון לצורך העניין, ומרגישים שאנחנו, כמו באיזשהו רעיון עבודה, גם בסקס הראשון, או אפילו בנשיקה, הדבר הזה מכניס הרבה מאוד לחץ, זה גם רגע נורא נורא מביך.

אני ממש מסכים. אני רוצה רגע שנתייחס לזה אולי, כי בעיניי זה מאוד מאוד חשוב, איפה נמצאת הקשיבות שלנו? למה אנחנו כרגע נמצאים בתוך האקטה האינטימי והמינים הקשיבים? למחשבות שלנו יותר או שאנחנו גם שמים לב לגוף שלנו? כי לגוף שלנו יש שפה שלו והגוף מותק בהרבה אמצעים כדי להגיד לנו איפה אנחנו נמצאים בזעון הזה של השחרור וההרפיה והסקרנות והמיניות לבין המתיחות והסטרס שעולים כשיש מחשבות השוואתיות? אז רגע ככה נדבר על זה, בסדר? קודם כל, מה בעצם, למה גורמת מחשבה השוואתית? או למה גורמת פרשנות לא נכונה שלי? סיטואציה. כי אם עכשיו למשל אני רואה שהבן זוג שלי מתרחק ממני, ואני מפרשת את זה של אה, וואו, אולי הוא כרגע לא אוהב את מה שאני עושה, אולי הוא לא נמשך אליי, אני בעצם קודם כל אותה על עצמי אשמה ותפקול, והדבר הזה, ככה פתאום שאלה, מה את חושבת, זה מקבץ או שזה מרחיב את הגוף?

להגיד מה את חושבת? מה את חושבת?

זה נשמע שזה מרחיב או מקבץ, המחשבה הזו, אני שואל.

קודם כל היא מקבצת מאוד.

מקווצת. אוקיי, למה היא מקווצת בעצם? כי מערכת העצבים שלנו מופעלת מהמחשבות והרגשות שלנו. וכשאני מפרש את סיטואציה כדבר לא טוב, או מסוכן, כמו שהמערכת שלנו מתייחסת לזה, היא בעצם מתחילה לפעול. מערכת העצבים שלנו יש לה שני חלקים. חלק אחד זה בעצם חלק שאחראי על רווחה, הוא אחראי על שחרור, הרפאיה, על כל מערכת העיכול שלנו, לאפשר שיזרום שם דם, ושיגיעו לשם חומרים שאוכלו להפיח אנרגיה ולהקל, גם על האזור של מערכת המיניות שלנו, וגם על הנשימה, וגם על הסוציאליזציה ועל ההיגיון שלנו. זאת אומרת, ברגע שהחלק הזה פעיל, כשאנחנו משוחררים ממחשבות שאומרות לנו משהו בי לא בסדר, אז אנחנו יותר פנועים לסקרנות, לחקירה ולמיניות. וכשאנחנו מתחילים לחשוש עם מחשבות שאמרות לנו שמשהו בנו לא בסדר, החלק השני מתחיל לפעול, שזה החלק שמגן עלינו, שמייצר בעצם זרימה של דם מאזור מערכת העיכול ומהמערכת המונית שלנו, לחלקים שיכולים לעזור לנו כרגע לפעול, כאילו אנחנו בסכנה. שזה אגפיים בעיקר, בסדר? ממש אם ככה מי שמכיר את המונחים האלה, יש את המערכת הסימפתטית שהיא שלושת האפים, Fight, Flight, or Freeze. והמערכת השנייה, שנקראת Feed, Breed, and Play. בסדר? אז בואו נכניס את Play ככה לתוך תחום המיניות, ונבין ש-Play זה כשאנחנו נינוחים ובטוחים בעצמנו. ובהרבה מקרים שאנחנו לחוצים, זה לא חייב אגב להיות רק אצל הגבר מבחינת אינונות, זה גם יכול להיות נכון אצל נשים, כשאני לחוצה, אני אולי פחות רטובה, אני פחות נמשכת, אני פחות כרגע במוד בכלל ליצור את האינגייג'מנט הזה, את האינטראקציה האינטימית והאמינית, אני פתאום הופכת יותר להיות בראש, ואני קורא לזה על הסקאלה שבין being וdoing. ומיניות זאת שפה שאין לה מילים שבאמת יכולות להסביר אותה, זאת שפה שהיא הרבה מעבר, זה כמו ריקוד, זה כמו נגינה על גיטרה שיש הרבה צלילים ואקורדים שהופכים פתאום להיות לאיזה מין הרמוניה כזאת. וכשאנחנו בעצם מפספסים את הרעיון הזה ומנסים לחשוב מהראש מה צריך להיות, אנחנו לא באמת נכנסים לתוך התדר של השפה, שהאינטימיות והמיניות מאפשרת, ואז אנחנו בעצם לא מביעים את עצמנו עם כל החלקים שלנו, גם עם התנועה, וגם עם המבט בעיניים, וגם עם הסקרנות והשאלה של מה נעים לי כרגע, ומה נעים לצד השני, וזה קורה כשאנחנו לפעמים מפרשים את הסיטואציה לא נכון. אז אולי זה איזה רגע כזה להגיד לכל מי ששומע את הפרק הרגע, אם כרגע את נמצאת באינטראקציה מינית עם הגבר שלך, ואת מזהה שהוא נסוג או שלא עומד לו, או שהוא לא בעניין כל כך, אז רגע לפני שאת ישר לוקחת על עצמך את האחריות, תנסי גם לחשוב גם על זה שאולי הוא כרגע נמצא במצב של מגננה, ומשהו אצלו בקבסה, בראש כרגע עובד, כי הוא כרגע מנסה לעשות משהו והוא מרגיש שהוא לא במסוגלות, אולי הוא מרגיש מאוים, אולי הוא השווה אותך, אולי את עצמו לבין הזהור הקודם שלך, כל מיני דברים, מחשבות אחרות שנמצאות שם, בסופו של דבר גורמות, לא כרגע להיות פחות בחיבור, לאינטראקציה אינטימית ואמינית.

זאת אומרת שאחד הדברים החשובים שאנחנו צריכים להבין זה קודם כל לייצר הרחקה. אם משהו קורה בצד השני זה לא קשור, בהכרח או כמעט תמיד זה לא קשור אליי, זה משהו שהוא עובר עכשיו, הוא זקוק רגע לאיזשהו... נשימה, להבין מה קורה לו, הוא נכנס ללחץ, והגוף שלו מדבר. זה יכול להיות שלא עומד, וזה יכול להיות שהוא נכנס בכללי לאיזשהו סטרס, והוא צריך רגע לזוז אוכל, בעיקר כי גם זה נורא נורא מביך. ואם רגע נבין את המקום הזה של גבר שמתמודד רגע עם סיטואציה שלא עומד לו, זו סיטואציה מאוד מאוד מאוד קשה, זה כאילו איום על הגבריות, המקום הזה.

בהחלט, ישר האלפא מייל יוצא שם ומתחיל למשוך בחוטים.

שמה קורה בעצם? מה קורה לגבר בנקודה הזאת, שאתה יודע, אצל אישה, אפשר להגיד, אוקיי, אז לא נרתבתי וזה, אז אני לא מגורה מספיק. כאילו, אף אחד לא אשים אותה כביכול בזה שהיא לא, לא באקט, לא יודעת מה לעשות, יש לה בעיה, לא. גבר שלא עומד, לא ישר, זה מקוטלג לפחות אצל גברים בראש, יש לי בעיה, הגבריות שלי בסכנה, כל השדים הפנימיים שלי עולים, אפרופו המצב שדיברת מקודם, היחס לשיא ההישרדות שלי, כלומר, אז עוד יותר זה לא ישתחרר ולא יקרה. אז מה קורה שם? מה קורה? גם אני שולטת אותך כגבר, גם אני שולטת אותך כמטפל, אז אני אגיד את

זה בשני הקובעים, כי הם מאוד משולבים. זאת אומרת, היום אני יכול להגיד שאני גם בן אדם וגם מטפל באותו קובע, כי אני כבר עידו אחד. אבל אם נסתכל על זה רגע, אז נגיד שכשלגבר יש את התחושה שהוא לא מספק את הסחורה, היא בדרך כלל תנווה משלושה דברים, נכון? אחד, זה יהיה אולי הגודל שלי לא מספק. שתיים, יכול להיות שאני גומר מהר מדי. ושלוש, יכול להיות שאני לא מצליח לגרום לבת זוג שלי להגיע להורגה הזמן. ואם שלושת אלה הם דברים שחווינו כבר בתוך אינטראקציה מינית, בתוך הקשר הזוגי הזה, או בתוך קשר זוגי קודם, אז אני בעצם יכול להמשיך ולשחזר את הפחד הזה באמצעות מחשבות. עכשיו, באופן פרדוקסלי, כשאני מנסה להשיג את הביטחון מתוך מחשבה שאומרת לי, יו, אני חייב עכשיו להחזיק ולא לגמור מהר, הגוף נכנס לרסטרס, ואז יכול להיות או שלא יעמוד, או שאני גמור מאוד מאוד מהר מתוך ציפייה והתרגשות.

אז מה זה בעצם חרדת ביצוע, אם אני ככה מקשרת את זה לתוך המקום הזה? כי זה משהו שאנחנו שומעים הרבה, אגב, לא רק בקטע של מין. זאת אומרת, זה יכול להיות בספורט, זה יכול להיות בהרבה מאוד חלקים בתוך החיים שלנו, שהפחד מלהיקשל בעצם מנהל אותנו, ואנחנו לא מצליחים להביא את מה שאנחנו רוצים. אז איך הביטוי של זה בהיבט של מין? זאת אומרת, המקום הזה של חרדת ביצוע. בוא נעשה איזה סדר במונח הזה שכולם מכירים.

אוקיי, אז נגענו בזה בהקשה של מערכת העצבים, והבנו איך החרדה בעצם, למה היא גורמת. באופן ההתנהגותי, היא יכולה למשל לגרום לענונות, אם למשל גבר לא אומר, או לשפיחה מהירה. היא יכולה לגרום לנסיגה, להימנעות מהאינטראקציה המינית, כי אני כרגע לא רוצה להתמודד עם זה, ולחוות כישלון. וזה גם יכול לבוא לידי ביטוי בהזעה, בממש רעידרד בשרירים, מתח בגוף, מחשבות שמתגברות. זה עוד חוויות גופניות שונות שבאמת כל אחד חווה אותן בפרט. אם למשל זה בפחד בפני קהל, שזה גם יכול להגיע למיטה, זה גם יכול להיות למשל אולי לא להצליח להגיד את מה שאני רוצה בצורה בהירה, ואולי אפילו לגמגם. בעצם כמו שאמרתי מקודם זה גם פוגע בתהליכים הסוציאליים שלנו כי זה חלק במוח כרגע שהוא לא פנוי לזה מי צריך כרגע להיות בקשר בין אישי כשאני כרגע צריך לצרוד את חיי כן כי ככה המערכת שלנו עובדת ובעצם אלה הביטויים לחבדת ביצוע. חבדת זה רק השם, בסוף כל אחד באמת מגיב לזה וחווה את זה אחרת.

אוקיי, אז מה בעצם אפשר לעשות? אם אני, שנייה רגע חובה, סיטואציה, שאני נמצאת עם מישהו במיטה, והוא פתאום לא עומד לו, או תופס ממני מרחק, ואני מבינה מאיפה זה מגיע לו. אבל מה נכון, או אתה יודע, אין נכון לא נכון, כי כל אדם זקוק למשהו אחר, אבל, מה כן אפשרי והיית ממליץ לעשות למי שנמצא בצד השני? ומה לא לעשות? כי למשל להתרחק או להתחיל לעשות דרמה או להסתגר בתוך עצמי יכול להביא גם לסיום הקשר וגם ליותר נזק, למשל. אז מה נכון? מה מומלץ? מה פחות מומלץ? והאם זה נכון לשני הצדדים? זאת אומרת, גם כשהאישה פתאום נסגרת, אז זה... ההמלצה היא נכונה גם לגבר. תעשה לנו רגע איזשהו סדר.

שאלה מולה, בואי נדבר רגע על הצד של האישה. אז קודם כל, אני תמיד שואל מה המטרה, ומה הדרך, מה הסטרטגיה. המטרה בסופו של דבר, שתהיה זקפה, שיהיה אינגייג'מנט, שיהיה אינטימיות ומין. עכשיו, הרבה פעמים כשאנחנו פוגשים את ציוד שלא פוגש את הצרכים שלנו, עוד פעם לא עומד לו, עוד פעם הוא גומר מהר, עוד פעם הוא מתרתק ממני. אז בעצם זאת האסטרטגיה, כי המטרה שלי היא שכן יעמוד לו ושכן נוכל לעשות את האקט המיני. אז אני תמיד מבקש בעצם להתייחס לדבר הזה בצורה כמה שיותר מקבלת ותומכת. זאת אומרת, אנחנו רוצים לעשות פעולות שיאפשרו לצד השני, שכרגע נמצא במתח, להרפות ולעבור למוד שמופעל מתוך מערכת Feed, Breed and Play, נכון? דיברנו על זה מקודם. אז איזה פעולות למשל יכולות לתמוך במידה והצד השני כרגע פנוי לזה וזורם על זה, בסדר? קודם כל, בוא נצחק על זה רגע, או בוא נעביר לפה איזשהו קצת הומור טיפה להכניס שיקה בבלון כזה כדי שנוריד קצת אוויר. אם זה קיים בקשר הזוגי ויש גישה לזה בתוך הסיטואציה, יאללה. בואו נחשב על מה אפשר לעשות כדי קצת לשחרר את האווירה הניתוחה.

אוקיי, מוכרח לי לתרגם את זה שאני צוחקת עליו. זאת אומרת, אני בעד בסיטואציה הזאת אימפר לאומור עצמי אפילו, ואז מה שנקרא, אם אני מרגישה שאני, כאילו, אדם מאוד שמן, ונכנס עכשיו רגע לחדר, ואומר, הנה, השמן נכנס לחדר, כאילו, מה שנקרא, הורדתי את כל האפשרות שעכשיו מישהו, אני ארגיש שמדברים עליי, אני פתרתי את הסיפור הזה. אז אומור עצמי, אני חושבת שיש פה, כלומר, הוא אחד הדברים שיותר יקלילו, כי אני מנסה רגע לחשוב, איך עושים את זה, איך מקלילים סיטואציה כזאת, איך מכניס את זה?

אז הנה למשל דוגמה של אומור עצמי, יכולה להיות למשל, אם אני זוכרת כרגע אקט, שבו לי היה פחות זורם, אז אני יכולה להגיד לו יאללה הנה עכשיו אנחנו even, כזה, משהו כזה כאילו של אוקיי אנחנו עכשיו באותו level כזה, כן? ואז הנה אנחנו כבר באותו מקום. ושוב, הומור זה דבר שצריך להרגיש בטוח איתו, כדי באמת לוודא שהצד השני מקבל את זה כדבר חיובי וזורם. אז אם את לא בטוחה בתוך המקום שלך להגיד את ההומור בצורה שהיא מקרבת, לא חייבים לעשות בזה שימוש, וזה כל אחד באמת במבחן המציאות שלו. בנוסף לזה, יש תמיד את השאלה האם לדבר על זה, או האם לפעול בתוך הדבר הזה. אז לדבר על זה זה אומר להגיד, הכל בסדר, לא קרה כלום, לא חייבים כרגע חדירה, לא חייבים כרגע לגמור, אם כרגע האיש הוא האורגזמה שלי. ואפשר להמשיך לתוך האינטראקציה האינטימית והאמינית, בלי המטרות, ששנינו יכולים לחשוב אותן. כאילו, רגע לפרק למטרה, ולחזור רגע שנייה חזרה ליהנות מהדרך. לחזור חזרה למגע, לליטוף, למסאז' למגע עמוק, שמגע עמוק גם מאוד עוזר להרפאיה של השירים ולהרפאיה של מערכת העצבים, ויכול כבר בעצמו לעשות איזשהו קסם בתוך החזרה לערוץ תקשורת שאנחנו מחפשים אותו.

שמה שאתה אומר הוא נכון מהסקס הראשון, זאת אומרת, אם זה קרה, אתה יודע, מה שנקרא, חיכינו מספר דייטים, למדנו להכיר אחד את השנייה, הגיע הרגע, אנחנו בביתה, והנה לא עומד, מה שאתה אומר הוא נכון ממש מההתחלה, זאת אומרת, אני יכולה, נכון להגיד את זה, נכון לתמוך, כי אתה יודע, בסוף אני לא כזה מכירה את הבן אדם, אני איתו שבועיים, זאת אומרת, שלושה, ואז להגיד לו, הכל בסדר, זה משהו שהוא נכון לעשות את זה ממש מההתחלה?

האמונה שלי היא ככל שנקדים לעשות, ככה לא נגדיל את המפלצת הזו שקיימת שם, בין המוח שלי והמוח של הצד השני. כי כשאני חושבת את מה שאני חושבת על הסיטואציה, והוא חושב את מה שהוא חושב, אנחנו כל הזמן נמצאים במאבק מחשבתי על עצמנו, וזה נוטה רק ללכת לפרשנויות, ותמיד הפרשנות תהיה הנוראה מכל. ‫היא לא תימשך אליי, בטח לא תרצה ‫שנמשיך אם אני עוד פעם לא הולך ‫לעמוד לי ואני לא הולך לגמור, ‫והיא לא הולכת לגמור וכן הלאה. וככל שאנחנו נרגיש בנוח רגע לשים את הדברים על השולחן, לדבר עליהם ולנרמל את זה, להגיד שזה בסדר וזה טבעי, ולפעול בהסטרטגיות שיעזרו לנו לקדם, להרגיע ולחזור שוב חזרה למיניות שלנו, ככה אנחנו בעצם נוכל לעצב ולחזק את הקשר הזוגי שלנו, וגם את התקשורת האינטימית והמינית שלנו.

מעולה. אז אמרנו הומור, אמרנו להיות ברוך, אני את זה רגע מרסיפה, להיות בתמיכה, לא להיבהל, וכן לדבר על זה, לא להתעלם מזה, לא להסגר, זאת אומרת לדבר, להיות במקום שהוא באמת יותר קרקע, תומכת. ומה קורה הפוך, כשפתאום האישה נסגרת, או משהו קורה לה, או מתחילה לפקוט באמצע האקט? כאילו, איך מגיבים לזה? אתה יודע, הוא כבר שם, הוא כבר על הדברים.

כן, זאת שאלה ממש ממש טובה. אני חושב ש... באמת אני חושב שהתשובה תהיה לשני הצדדים, אותה תשובה, כי בסוף זאת אינטראקציה, לכל דבר ועניין. אני תמיד אוהב להסתכל על אינטראקציה, שאני מסתכל עליה בשלושה שלבים עיקריים. קודם כל, להיות עם הבן אדם, כרגע יש שטח שהוא קושי, אז זה יכול להיות בלי מילים, רק להראות לו שאני איתו בקושי, זה רגע לעצור, לרדת רגע לצד, לפבק, רק להתתקל, לא לתת איזושהי תחושה שכרגע מה שאני מרגיש או מרגישה, מה שאת מרגישה זה לא לגיטימי, משם זה יכול לעבור לשיח שמקרב, כן? אמפתיה. וואי, שומעת, אני מה זה מבין, גם אני לפעמים יכול לחוות את זה בתוך הסיטואציה, אם זה אמיתי, אם יש דוגמאות באמת אמיתיות, ורגע שנייה לפבר ולקרב את המבוכה הזו, או את התפקול הזה, לחוויה שלי גם, כדי שנראה שאנחנו שנינו אנושיים בתוך הדבר הזה. והשלב השלישי זה בעצם הנאה לפעולה, על ידי שאלת שאלות או ממש ככה לעשות איזושהי פעולה שיכולה להביא חזרה ליצירת חיבור אינטימי וזוגי. אז אני אוהב להסתכל על המודל הזה גם באינטראקציה רגילה, אבל גם באינטראקציה מינית, כי אינטראקציה מינית היא תקשורת, זה תקשור לכל מעניין.

ואגב, עדיף לדבר על הדברים ממש אונליין, נכון? זאת אומרת, לא אחר כך לשבת, לעשות איזו שיחה, להפוך את זה לעניין כבד, אלא קורה משהו, בוא נדבר עליו, לא עכשיו כל אחד קם, בורח, הולך לעולמו, לא מדברים על זה, או אחר כך עושים על זה איזושהי שיחה, אלא עכשיו בוא נפתור את זה, קצת כמו טראומה, שבוא נפתור את זה הכי קרוב לאירוע, כדי שהדבר הזה לא ימשיך איתנו.

אז קודם כל, בא לי שנתייחס לזה לא כפתרון, כי אין פה בעיה. יש פה בעצם בנייה של תקשורת, אנחנו בעצם עובדים כל הזמן לאפשר תקשורת הרמונית יותר. ואם אני מסתכל על זה ככה, כשאין מה לפתור, כבר הופך לי את ההסתכלות הזו על משהו ככה שיותר נעים בכלל לנוע בו. עכשיו, הרעיון הוא בעצם להיות גם קשור לצד השני בשאלה הזו. אני לא יודע אם הצד השני כרגע פנוי לדבר. יכול להיות שהוא כרגע בהצפה. הוא כרגע כמו שאמרת עכשיו היא בוכה, או שהוא כרגע מפוסקל ולא פנוי לדבר, ולכן הרבה פעמים השלב הראשון והשני, רגע להיות עם הבן אדם ולחבק אותו, ורק להגיד איזה מילה של אני מבין, והכול בסדר ואין לי שום ציפייה, ואנחנו בתוך תהליך וזה בסדר גמור, בלי לשאול שאלות ולנסות לחתור לאנשהו, באופן טבעי יכולות לאפשר לגוף לאט לאט להירגע, למח תעצבים להירגע, ואז גם להעזרה, לתפקוד ולביסות של הצעד שכרגע היה מוצף. בלי לשאול את השאלות, כי כבר יכול להיות שהתשובות קיימות אצלו והרצון קיים אצלו, הוא רק צריך להיות פנוי לזה. אז גם להיות קשוב לצד השני, כשאני מגיע לשלב השלישי, לפני שאני מתחיל לשאול שאלות, מה בא לך לעשות? להעביר את האחריות, כן? לראות בכלל שהוא פנוי לזה, ולראות שכרגע זה מתאים. לא לכל אחד זה מתאים, לא בכל סיטואציה זה מתאים. זה יכול להיות יום אחד שיותר יסרומי לדבר, ויום אחד שאני אגיד, די, כבר חס, בוא נדבר על זה. בוא פשוט נעשה את זה, או בוא פשוט נפסיק עם זה ונדבר על זה מחר. אז פשוט באמת להיות קשורים גם לצד

השני, ליכולת שלו, זאת אומרת, למה שהוא עכשיו מסוגל להכיל, להביא, להיות. אגב, זה נכון בכל תקשורת, זאת אומרת, אם הוא בא הבית עכשיו מהעבודה, זה לא הזמן בהכרח להגיד את כל מה שיושב לך. זאת אומרת, צריך לראות מי עומד מולי ומה הוא יכול להכיל. ורק שאלה אחרונה בהקשר הזה, אז בעצם, האם מהניסיון שלך, זאת אומרת, אדם שחווה את זה, בואו, בסוף יש לנו מציאות, לא משנה רגע, היה תמיכה, היה זה, היה הרגעה, מה קורה לקראת הפעם הבאה? האם הוא ינסה להתחמק, לדחות, פתאום אתה יודע, לא פנוי לדייט. מה קורה בפעם הבאה, כשבראש שלנו, שאני מפחד שהדבר הזה יקרה לי שוב? כמו כל דבר שלא הצלחתי בו, או שהביך אותי, אני לא רוצה לחוות אותו שוב.

שאלה מעולה. אז קודם כל, מה שהיה הוא לא מה שיהיה, בהכרח. אפשר להסכים איתי?

חד משמעית, בכלל בחיים.

עכשיו, הדבר היחיד שכן יהיה שם, זה אולי אותה מחשבה על החשש בגלל מה שכבר קרה, כי המוח שלנו לומד תפוסים ומייצר מנגנוני הגנה. וזה מאוד טבעי שכשאנחנו נמצאים במקום הזה, אנחנו עדיין נמשיך לחוות איזשהן מחשבות שיכולות להותת מצוקה לגוף ולהגיב לזה, ולכן אנחנו, אני תמיד אוהב לומר על זה, בואו נהיה פתוחים וכן נרצה לפגוש את המחשבות ואת החששות ואת הפרדים ואפילו את החרדה. כי כפול שאנחנו נפגוש אותה יותר, עם יותר קבלה ויותר תקשורת משני הצדדים, ככה אנחנו בעצם נלמד את הגוף שלנו. הגוף שלנו ממש לומד את זה. לפעמים אנחנו לא מבינים למה אנחנו נכנסים למיטה וכבר יש בי איזשהו סטרס, אפילו שלא הייתה לי מחשבה. יש לנו גם בלב, גם במאיים, אזורים עם רשתות נוירונים, ויכולת זיכרון בתא. זאת אומרת, גם התאים שלנו, וגם הזיכרון הרגשי שלנו, מביא אותו את הזיכרון מאותו אירוע, ולפעמים אני אכנס למיטה, בלי לחשוב על זה, כבר הגוף שלי יכול להגיב לזה. וזה בעצם יצריך ממני לעשות עבודה אקטיבית, מתוך מקום מודע, כדי להגיד לעצמי, מה שאת חווה עכשיו, או מה שאתה חווה עכשיו, זה בסך הכל מנגנון הגנה שהגוף והמוח שלי למדו מתוך אינטראקציות קודמות. ולכן אני רוצה להמשיך ולגש את שוב ושוב לתוך האינטראקציה המינית על עף החשש, ולהתחבר למה שחשוב לי. ואני אומר, לעשות את הרשימה הזו שדיברנו עליה בתחילת הנפגש, אז גם לעשות את הרשימה הזו על מה חשוב לי בתוך המיניות שלי. לא על מה לימדו אותי בפורנו, ולא על מה לימדו אותי בדיסני ובסרטים שראיתי, אלא מה חשוב לי שיתקיים בתוך התקשורת האינטימית והמינית, וכשאני מחובר יותר למה שחשוב לי, ואני משחרר את כל המטרות שמונעות מהאגו, שיעמוד, שאני אגמור, שתהיה אורגזמה, אז אני יכול גם לשחרר את המטרה ולהתחבר לדרך. ומפעם לפעם, אנחנו לאט לאט נראה איך התוויה הזו מתעצבת ומשתנה.

אוקיי, מדהים, אני חושב ש... לא לפחד מהפחד, אלא להיות בפחד רגע, לאפשר לעצמנו לעבור דרכו, ובאמת לא להיבהל. לא להיבהל אם עולה בי הקיבוץ, שוב, אם עולה בי המחשבה, זה לא בהכרח אומר שאני לא במקום הנכון, שאני לא אמור לעשות את זה, שזהו נגזר עליי גורלי, אלא להבין שהכל בסדר, הגוף מגיב מתוך איזשהו זיכרון שיש בו, אבל אני בהחלט תוך כדי תנועה ושיח ושחרור יכול בעצם להגיע למקום שהדברים יירגעו, יסתדרו כבר עכשיו. אני חושבת שזה באמת סיכום מעולה לפרק המעולה שלנו, ואני חושבת שזה באמת מאוד מאוד מאוד חשוב לדבר על הדברים ונרמל אותם, להבין שזה לא מעיד על בעיה, אלא זה באמת משהו שיכול לקרות לכולם, גם אם אנחנו מאוד בריאים, ולחץ וסטרס משפיעים על הכול, גם על ההיבט המיני, הרגשי, ולא להיבהל, לא להיבהל, עדיין אנחנו נורמליים לחלוטין, גם אם קורה לנו דבר כזה. אז אני רוצה להגיד לך תודה רבה, ושתספר לנו ככה רגע במשפט איפה אפשר לפגוש אותך.

אז קודם כל מבחינת מפגש לתהליך, שאני אגב מסתכל על, לימוד של תהליך להתמודדות עם חרדה ומחשבות אורדניות, לפי פרוטוקולים מרוססי מחקר, מדובר על בין שלושה לשישה חודשים כדי באמת ללמוד ולהצמיע מאומנויות, אז אפשר גם לעשות את זה בתהליך אישי, בקליניקה, ברמת גן או אונליין, ככה מכל הארץ או מחול גם, ובנוסח ממש לפני שבוע וחצי השקתי קורס דיגיטלי אונליין, עם שמונה שיעורים יקיפים בדיוק כדי לעשות תהליך אישי עצמאי, להתמודד עם מחשבות אורגניות.

אז את הכל אפשר למצוא באינסטגרם שלך, נכון?

הכל באינסטוש, הכל נמצא שם, מי שככה יעניין אותו, בקלות יחפש עידו שדה, ונמצאתי פה בבחור.

אנחנו נשים גם את הכישור לאינסטגרם שלך בפירוט של הפרק, זאת אומרת, איפה שהפרק כתוב, ואז בעצם גם יכולו פשוט ללחוץ על הכישור ולהגיע אליך. אז זה גם לך, תודה רבה שהיית כאן, ונתת לנו גם מהסיפור האישי וגם מהידע, הענק שלך, אז היה לי כיף, תודה.

תודה ידער, גם לי ממש, ואני מקווה שזה יגיע ללבבות שצריכים את זה. כולנו ממש ממש בסדר, ותיהנו ממה שיש לכם, ותמשיכו להתפתח.

כולנו ממש ממש בסדר. זה, אני חושבת, צריך להיות שם הפרק. אוקיי?

מותן, אהבתי.

אנחנו נתראה בפרק הבא של מדברים זוגיות מעשית.

ועד אז, עקבו אחריי באינסטגרם, adarzohar1, ושתתו

קצת באתר שלנו, יש שם הרבה דברים

מעניינים, המרכז הזוגיות מעשית, adarzohar.com. מחכה לראותכם, ביי.