פרק 46 - איך כסף ושינויים משפיעים על זוגיות? - עם מלי אבן חן

שלום לכולם, וברוכים הבאים לפודקאסט מדברים זוגיות מעשית. בכל פרק נדבר על זוגיות מנקודות מבט שונות ומעניינות, ותקבלו ידע וכלים פרקטיים שילבו אתכם בדרך לזוגיות שאתם מאחלים לעצמכם. אני אדר זוהר, מנכה למרכז הזוגיות מעשית, ואני שמחה ומתרגשת שאתם איתי כאן.

והיום איתנו מאלי אבן חן, שיש לנו היכרות של שנים, אישה שאני אוהבת מאוד כאישה וכאשת מקצוע, כקולגה מדהימה. מאלי מאמנת בחירה למנהלים וקריירה, מנחה ומרצה בקורסי הכשרת מאמנים ובקורסי פיתוח מנהלים, והיום אנחנו יכולות לדבר איתכם על כסף, שזה דבר כל כך מעניין וכל כך מביא המון דברים לכל מערכת יחסים ועל שינויים, איך הם משפיעים עלינו לפני זוגיות, בתוך זוגיות, שינויים בקריירה, שינויים בכלל, הולך להיות פרק סופר מעניין. אז היי מאלי, אמא שלומך.

מצוין, איזה כיף לי להיות כאן, האמת שהתגעגעתי אלייך, וכיף לי ממש להתארח אצלך. אני גם צופה בך מהצד, רואה איך את גדלה, ומתרגשתי איתך מאוד, ממש.

זה כל כך הדדי. באמת, היו לנו כל מיני נקודות מפגש בדרך, והנה שאנחנו מאחדות כוחות ונותנות מהידע המשותף שלנו. אז ספרי לי קצת מה הקשר שלך לכסף, שינויים, איך בכלל... למה אנחנו רוצות לדבר על זה?

אז אני אגיד ככה, אני קודם כל באמת נאמנת לקריירה, ובחרתי את התחום הזה, לא סתם בחרתי את התחום הזה, כי לפני המון המון שנים, ב-2005 חזרנו לארץ משליחות, אני וטרור, זוג צעיר עם שני קטנטנים, עומר ונוער, ולקח לנו הרבה זמן למצוא עבודה. כשאני אומרת הרבה זמן למצוא עבודה, זה אומר שלי לקח כמה חודשים, עד שאני קלטתי לאיזושהי משרה, וגם לקחתי אותה רק כי פשוט הייתי צריכה כסף. פרנסה, מה שנקרא, שני ילדים קטנים, משקנת, חובות, רק הגענו לארץ, רק חזרנו. ולדרור לעומת זאת, שהוא היה בן אדם, הוא עדיין בחור מוכשר מאוד בעלי היקר, לא מצא עבודה שנתיים. בום. שנתיים, גבר יושב בבית, מחפש עבודה, אגב רוצה לעשות שינוי קריירה, ואף אחד לא פותח לו את הדלת ולא עוזר לו, אף אחד, כל פעם שהוא ככה מנסה להיכנס למשרה חדשה, אומרים לו, אין לך ניסיון. וסוגרים את הדלת. והוא ממשיך באמונה שלמה, ממשיך לחפש ועוד ועוד ועוד, ושנתיים יושב בבית. ומתוך השנתיים האלה, אני קוראת לה, השנתיים האלה, יש, את מכירה את זה שיש את פח הזבל, ולמטה יש את המיצים של פח הזבל, זו בערך התקופה. זו בערך התקופה של השנתיים האלה. יחד עם זאת אני חייבת לומר, שבתוך מצי פח הזבל יש רגעים קסומים. כי כשיש לחץ כלכלי, הוא משפיע על הבית, הוא משפיע על הזוגיות, הוא משפיע על הדימוי העצמי, על הערך העצמי, הוא משפיע על הילדים, הוא משפיע על הכל. ומתוך הכאב הפרטי שלי, שהיה לפני המון המון שנים, אני החלטתי, שאני רוצה לתת כלים לזוגות, לאנשים, לדעת להתמודד קודם כל על משרות חלומתיהם, ללכת באמת לעבוד בעבודות שבאמת עושות להן טוב וגם אפשר להרוויח מהן ולהתפרנס. אבל גם לא לתת לזה לפגוע בשלום הבית שלהם. כי זה יכול ממש לפגוע בשלום הבית, את יודעת את זה יותר טוב ממני, כי את עובדת עם זוגות. אני עובדת עם נמחידים.

אני עובדת עם זוגות וגם חווינו את זה, שם בעצם אני מצאתי את עצמי, עושה את השינוי לעולם הזוגיות, גם אני וגם עמיר בשנת 2009, מצאנו את עצמנו מחוץ למעגל העבודה, המשבר עשה פריים, אני עבדתי בשוק האום, סגר כמעט כל החברות ואני מצאתי את עצמי בחוץ. חצי שנה אחרי בערך חברה שעמיר היה בסמנכל פיתוח התמזגה ושנינו מצאנו את עצמנו ככה, פתאום שני ילדים קטנים, גנים, שכר דירה, בלי עבודה, ואני החלטתי שאני עושה גם שינוי להיות מאמנת באותה תקופה, הכל ביחד, וכן, זה הביא למשבר מאוד גדול, גם בזוגיות, כי את יודעת שאין כסף, סבתא שלי אומרת תמיד אהבה בורחת מהחלון, כמו שזה נקרא, היה לנו ככה באמת של... של קושי, כלכלי, רגשי, זוגי, אני מאוד מאוד מבינה את זה, זאת אומרת, כסף יש לו השפעה, ואגב, אם ניקח רגע נתונים סטטיסטיים, כסף הוא הגורם העיקרי היום למריבות, ולגירושים בהם נעזוג לא בגידות, לא ריחוק, כלום. כסף הוא הגורם העיקרי, תפיסות שונות על כסף, היא הסכמות על כסף, חוסר כסף. כלומר, כסף הוא גורם אחריה וגורם להרבה אנשים פשוט למצוא את עצמם מחוץ לנישואים, לא יכולים להחזיק יותר מעמד במקום הזה,

שאגב, זה לא שגירושים זה דבר שמשפר את העניין הכלכלי, אז בכלל יש הרבה מערבולות מהמקום, אבל ספרי לי אם מעניין אותי את המקום שלך, איך את רואה את ההשפעה על כסף, על האדם עצמו, מה קורה, סיפרת את זה שדרור לא היה, לא עבד שנתיים, מה קורה לנו? גם הניסיון שלך שאת עובדת עם אנשים מנהלים, בטח בתקופות קיצון, כמו קורונה, מלחמה, כל מה שמגיע אלינו בשנים האחרונות, איך אנשים מתמודדים עם שינויים כלכליים, כספיים, גם באישי, גם בזוגי, בכלל, איך את רואה את ההשפעה?

אני אגיד לך, יש פאניקה. קודם כל, וואו, קורונה, אין פרנסה, כולם באלם. בואי לא נלך לקורונה. בואי, אנחנו עכשיו במלחמה. לפני ארבעה חודשים, פרצה מלחמה. בום, חודש ראשון, לא יודעת איך הצליח זה היה. כל המשק, כאילו מישהו ירים פה את האמברקס, ולא עבדו. מה לעשות? בעלי עובד בתחום של נדלן. מי קונה דירות בזמן מלחמה?

אף אחד.

אז זה כזה, כאילו מישהו ירים את האמברקס, ואז פאניקה. אני חייבת לומר שבפרספקטיבה שלי, בסדר, אני רגע אדבר על שלי, אחר כך אני אדבר על אחרים, אני רואה את הפאניקה של אחרים. אני חווה אותה. יחד עם זאת, אצלי, ביני לביני, דיברת על תפיסות, על כסף. האמונה שלי מאוד חזקה לאורך כל חיי גם. שמה שצריך להיות שלי, יהיה שלי. סימן קריאה. מה שלא צריך להיות שלי, לא יהיה שלי. זה ברור לי. זאת אומרת, יש אנשים שהתחברו לזה ויש שלא, אבל אני מאוד מאמינה שבראש השנה העברי נקבע לנו פרנסה בידי שמיים, ומה שצריך להיות שלי, יהיה שלי. רגע, זה לא אומר שאני לא צריכה לעשות השתדלות כדי להביא את הכסף הזה. ויש כאן כאילו, זה שני דברים שחייבים ללכת ביחד, אנשים לא מבינים שזה לא שרק תתפלל הכסף, לא. אתה רוצה שהקדוש ברוך הוא יעזור לך? תעזור לעצמך. אז אני מאוד מאמינה, וללכת להביא עוד פרויקטים, את מכירה את זה, אנחנו שנינו עצמאיות, אני עובד בעיקר עם ארגונים. אז זה כל פעם להביא עוד ארגון, לעבוד עם עוד חברה, לחפש עוד פרויקטים שיכולים גם להכניס לי, וגם משמעות, אבל גם כסף, גם פרנסה לגמרי. ותקופות כאלה שאין בהן פתאום, ואנשים נכנסים מאוד מאוד ללחץ, אז אצלי, ברמה האישית, קורה משהו אחר, הפוך. כאילו, הרי אני רגוע. כי אני יודעת שמה ששלי לא שלי, זה לא יהיה שלי, זה לא משנה. אז אני עכשיו פנויה לעשות דברים אחרים. אז אני עושה דברים אחרים דווקא לטובת הכלל, לטובת החברה, לא משנה. ויש בי איזושהי רגיעה פנימית, ואני יודעת, אוקיי? אגב, אני צריכה להזכיר את זה כל הזמן. לבעלי, שנינו אנשים דתיים, ושנינו לכאורה עם אותה תפיסה. לא. כמו שאמרת מקודם, לבני זוג יש תפיסות שונות לגבי כסף, זה תלוי מאוד גם באיך גדלת, באמונות המקבילות שקיבלת על עצמך בגיל מסוים, ואתה אפילו לא יודע שהן מנהלות אותך. ואני גדלתי בבית שלא היה בו הרבה כסף, אבל היה בו משהו מדהים. לא חשבתי שאני אדבר עליו היום. הייתה אמונה שיש ברכה בכסף. ברכה בכסף זה משהו אחר משפע של כסף, אוקיי? יכול להיות להיות לך מאה שקלים, ואת יכולה לעשות עם הם איקס דברים, אבל יכול להיות שיש לך ברכה במאה שקלים האלה, ואת תוכלי לעשות עם המאה שקלים הרבה יותר דברים. זה כאילו, זה תפיסה, זו אמונה. אני זוכרת שרק פרצה המלחמה, ודרור יצא למילואים, והוא עצמאי. אז גם הוא עצמאי, וגם העסק לא עובד, וגם אף אחד לא דיבר על אם משלמים למילואים, וכמה משלמים, כל המדינה בקרצה. ואני זוכרת שאמרתי לו, תנשום. כל יהיה בסדר. רק עברנו את החגים עכשיו, כאילו, קבעו לנו, כתוב לנו ראייה שלנו. יהיה בסדר, הכל יסתדר בסוף. ולוקח לו רגע לסדר נשימה, ורגע להסתכל עליי ולחשוב שאני לא איזה לא נורמלית, כי אולי גם המאזינים שלנו עכשיו חושבים שאני איזה בן אדם לא שפוי, אני בן אדם שפוי, שתי רגליים על הקרקע, מחוברת מאוד, עובדת עם בחירים, עובדת עם אנשים, ויחד עם זאת, מבחינה רוחנית, מאוד מחוברת, אוקיי? לדברים שהם גדולים ממני, שהם מעבר לשליטה שלי. אז ביכולת ההשתדלות שלי היא ליצור ולנסות לייצר. אז בהשתדלות הפרטית שלי, כשאני עובדת עם אנשים שבאים לעשות שינוי קריירה, זה גם להרגיע אותם רגע. רגע להרגיע אותם. כאילו, בוא שנייה אני אקח אוויר, ננשום, ואז אתה תעבוד. אני תמיד אומרת לאנשים שבאים אליי אנשים, פתרו אותם. פתרו אותם בצורה מכוערת. פתרו אותם בצורה שמאוד קשה לדברר אותם אחר כך ברעיונות. אז הם באים עם דאגה מאוד מאוד גדולה, מה יהיה? מה יהיה עם פרנסה? מה יהיה? תגידי, אני אומרת, תקשיב, יש שם מה לא נעים לי להגיד לך, אלא אם כן, אתה זכית באיזה פרס גדול או צוואה ענקית שתיפול עליך משמיים, אתה תעבוד, עד 120 אתה תעבוד, אז בוא ננשום, ועכשיו אנחנו גם נחלקל את צעדנו בצורה חכמה, ונחשוב מה אנחנו יכולים לעשות, אוקיי? כדי לייצר פרנסה, כדי לייצר פרנסה יציבה. כדי לדעת איך לספר את הסיפור השיווקי שלי, את הערך העצמי שלי, מי אני כעובד טוב בריאיון עבודה, אוקיי? אני לא יכולה להכניס פאניקה לחדר. אני לא יכולה להכניס.

אגב, את יודעת, זה בדיוק מה שקורה בזוגיות. זאת אומרת, נגיד, כשאני אחרי פרידה, שעזבו אותי, אז מי ירצה אותי שוב, ואז איך אני יכולה לחזור לדייטים? או אם אני לא מוצאת זוגיות עכשיו, איך אני יכולה להאמין שאני אמצא זוגיות? ואם שנתיים אין לי זוגיות, אז למה שמשהו יקרה? זה בדיוק, תמיד אני אומרת שכל התהליכים אגב של עבודה וזוגיות הם מאוד מאוד משיקים, אבל מעניין אותי רגע המקום הזה שכשאין לי כסף, או אני בתחושה שאין לי כסף. את יודעת, כסף, הרבה פעמים שמתי לב שזה בכלל לא הכמות, זה יותר התחושה. אם יש לי או אין לי, זאת אומרת, זה לא משנה רגע, אם יש לי עבודה, אין לי עבודה. אם אני מרוויחה או לא מרוויחה. בסוף יש אנשים שיש להם, ואני מכירה אישית כאלה, המון כסף, אבל אין שום הפסקה בדאגנות שלהם לגבי כסף.

כי התודעה שלהם היא תודעה של חוסר.

נכון.

יש תודעת שפע ויש תודעת חוסר. אני חושבת שברגע שאתה מבין, ואת זה אגב היהדות גם מלמד אותנו, אתה מגדלת להודות על היש. מה הדבר הראשון שאנחנו צריכים לעשות בבוקר כשאנחנו פוקחים את העיניהם, או לפני שהורדנו את הרגליים מטה הרצפה, זה להגיד מודה אני, על מה? על זה שחזרה אליי נשמתי ואני נושם. עכשיו זה נשמע כאילו, מה? למה צריך להגיד על זה תודה? כי ברגע שאתה שם לב ליש שלך, אתה מגדיל אותו, אוקיי? אתה לא חי בתודעה שחסר לך כל הזמן משהו. הרי אנחנו במרדף, אנחנו גם נמצאים בעולם, בואי נגיד את זה, שיש רשתות חברתיות שמנחיכות רק את הוואו, נוצץ, זהב, מסעדו, טיולים, זוגיות מפוארת, הכל מדהים שם, ואני יושב בבית מפוטר, הזוגיות שלי לא משהו, הכל קורס לי, מה עושים? אני רק אומרת רגע, להבין שמה שקורה שם זה הרבה מאוד ממנו זה פייק, או חלק של החיים שאנשים מחליטים לשים אותם בפרונט, אוקיי? זה רק חלק, זה צד אחד, יש עוד הרבה צדדים שלא מחליטים לשים אותם בפרונט, ולהתחיל להבין שאני צריך לראות שאני שמח בחלקי. מה זה שמח בחלקי? זה במה שיש לי כרגע. ועם מה שיש לי כרגע, אני יכול לעשות הרבה. אני אתן לך דוגמה. אמרתי לך שכשחזרנו לארץ, אז לא עבדנו. והיינו במצעי הזבל, ואמרתי לך שהיו נקודות אור במצעי הזבל, אז אני אתן לך נקודת אור אחת, שאגב, מי שהזכיר לי אותה, לא מזמן, היה דווקא הבן הבכור שלי, עומר, שהוא היום בן 22, הוא היה ממש, כשחזרנו לארץ הוא היה בן 3. אז בעצם אני עבדתי, בעלי לא עבד. ולא היה לנו כסף אמיתי לחוגים, דברים בסיסיים. לא היה לנו רכב. גרנו בתוך שעונה חדשה במודיעין, לא היה לנו רכב. עכשיו, מי שמכיר את מודיעין אז, החבורה הציבורית זה היה ממש המלצה. זאת אומרת, להתנהל פה בלי רכב זה היה ממש קשוח. ועשינו את זה. והבן שלי לא מזמן שאל אותי, הוא אמר לי, אמא, תגידי, את זוכרת שהייתה לנו מין קופסה כזו עם מלא מלא חומרי יצירה. הגבר הזה הוא בן 22, הוא לוחם בגולני. שואל אותי על הקרטון יצירה שהיה לנו, שהוא היה בן 4-5, אוקיי? עכשיו, למה הוא זוכר את זה? כי לא היה לנו כסף לחוגים. פשוט, לא היה לי כסף לשלוח את הילדים לחוגים. אז מה עשיתי? הלכתי לאז לא היה מקסטוק, אבל היה חנות כזאת של יצירה שהכול עולה מהשקל. קניתי מלא מלא דברים, והייתי יושבת איתם. אחר צהריים, ועושה איתם יצירות עכשיו. אז הוא שאל אותי, תגידי, את זוכרת שפעם הייתה לנו כזו? כאילו, היום אין לך כזו. עכשיו, לא היה לי נעים להגיד לו, היום אין לי כזו, כי אין לי זמן. תראי, זה אבסורט, מבינה? יש כסף, אין זמן לשבת, וסתם ליצור, ככה, בכיף שלנו, עם ילדים צעירים יותר. אז זה היה היופי שבמיצי הזבל לא היה כסף, אוקיי? אבל היו שם מלא נקודות אור, פגשתי שם חברים נדירים, עד היום, עד היום, אני אומרת לך, זה 2005, עד היום אני חייבת להם. ממש, אני מרגישה, זה שלי, ביני לביני, הם יודעים את זה, אני כל פעם אומרת להם את זה, שאני חוה להם, שהייתי דופקת בדלת בלילה, או צריכה את הרכב למשהו, מי נותן רכב? איזה מדבר זה לתת רכב לבן אדם? בא, ושואל, תגידו, אפשר להצטרף אליכם לקניות? הוא אומר לי, מה פתאום, קחי את הרכב, לכי לקניות. וכאילו, מה? וזה דברים שאתה מגלה איזה חברות אמת יש סביבך. דברים באמת קטנים שאתה מגלה שיש סביבך. אני זוכרת שפגשתי שכן ששאל אותי, אנחנו רוצים לזכור פה בית, אם את שומעת על משהו אז תגידי לנו. אמרתי לה, בשמחה. ובמקרה, השכן שלנו, הוא גר בארצות הברית, שלח לי אימייל שהם היו רוצים להזכיר את הדירה. אז מה הוא עושה, אמר לי, במיטוב ליבי, כן? חס וחלילה, אין לי שום כוונת אחרת, רק לחבר בין שני אנשים טובים. חיברתי אותם. אמרתי, הנה, תן לו את המייל, תן לו את הטלפון. חיברתי וזזתי. ואז אותו חבר מארה״ב, שכן, אומר לי, תקשיבי, אצלנו מקובל שמי שעוזר לנו בסחירת דירה, מקבל חודשיים סחירות. אני זוכרת שנפלו לי הפנים, ואמרתי, מה?

מה פתאום?

עכשיו, אני מזכירה לך, אנחנו רעבים. אומרת את זה באמת, בלי בושה אני אומרת את זה, אנחנו רעבים, כי רק אני מפרנסת יחידה. ואנחנו רעבים, ואני אומרת, מה? ומה זאת אומרת? הוא אומר לי, אני אמרתי לו, אני לא מתכוונת, אין לי שום כוונה, ממש לא, אני לא רוצה. הוא אמר לי, מה זאת אומרת? אבל זה מה שאני רוצה. ואני זוכרת שאמרתי לו, אוקיי, תודה. וקיבלנו את הכסף הזה, ואני זוכרת מה עשינו עם הכסף הזה. ממש זוכרת את זה. וזה עשה לנו טוב, גם לביחד, גם לבית. ואני חושבת שאם יש דבר אחד שהייתי רוצה שאנשים יקחו מהפודקאסט הזה, מהשיחה הזאת שלנו, שאנשים יבינו שיש תקופות יותר מאתגרות בחיים, אבל הן עוברות. זאת אומרת בפרספקטיבה של זמן זה רק נקודה על לוח השנה. אז זה יכול להיות, בנקודה שלנו זה היה שנתיים, אבל זו נקודה, מה זה שנתיים בעומת 25 שנות נישואים? מה זה? כלום, נכון? אז...

ואת יודעת, אני אגיד על זה רגע עוד משהו. אני מסתכלת היום הרבה פעמים, זאת אומרת, מה שאני עושה זה בסוף מלווה ועוזרת לאנשים למצוא זוגיות, או כשהם בתוך זוגיות, והרבה פעמים אנשים שרוצים למצוא זוגיות מסתכלים על הקן ועכשיו. אם הוא בגובה מסוים, השיניים שלו ככה מסודרות, השיער הולך לכיוון הזה או לכיוון הזה, איך הוא התלבש, בסוף, בסוף, בסוף, מה שאנחנו צריכים להסתכל עליו, וזה המסר שאני כל הזמן מנסה להעביר, והנה זה, מה שאת מספרת עכשיו זה לגמרי סוגר את הפינה הזאת, שאנחנו צריכים אדם שיהיה מסוגל לצלוח איתי את אתגרי החיים.

ממש.

חיים שאין בהם אתגרים, משכנת ילדים, מחלות, פיתורים, החיים הם חוסר ודאות אחת מוחלטת. בטח כמו שאנחנו רואים פה בארבע השנים האחרונות, אז המקום הזה של בסוף בסוף תמיד אני אומרת להם, עצרי שנייה, תסתכלי. את חושבת שהוא אדם שירים לך את

השיער כשאתה מקיעה בפחילות של שליש ראשון של ההיריון? הוא האדם שכשאין לכם כסף, ילך אם צריך לנקות רחובות, הוא האדם שיהיה איתך כשאת באיזשהו מצב מאוד נמוך עם עצמך. זאת אומרת, אנחנו בסוף, אחד הדברים הכי חשובים זה מחויבות, בלי מחויבות.

ממש.

לצליחת את גרי החיים ביחד.

ממש.

אי אפשר לצלוח את הזוגיות הזאת, ובסוף זה העניין. יופי, אז אם הוא היה בגובה של עוד חמישה סנטימטרים, זה היה עכשיו עוזר לך? בסופו של דבר.

אני כל כך מסכימה איתך, את לא ידע, אני כל כך מסכימה איתך. תראי, אני התחתנתי בגיל מאוד מאוד צעיר. מאוד. זאת אומרת, קיבלתי החלטה בגיל מאוד מאוד צעיר, את אחת ההחלטות הכי גדולות בחיים שלי, קיבלתי בגיל מאוד מאוד צעיר, ובאוקטובר האחרון אנחנו חגגנו 25 שנות נישואים. אני רק אזכיר שבאוקטובר האחרון נפתחה המלחמה, אז כך שהיינו אמורים לחגוג את זה בכל מיני מקומות מדהימים ואקזוטיים, ומה שבסוף קרה, שדרור יצא מהמילואים לאפטר, לכבוד, לא ידעתי שהוא יצא, הוא עשה לי הפתעה, ובמודיעין הכל היה סגור, אבל היה מקום אחד פתוח, וזה היה פסטה-בסטה, לא יודעת אם את מכירה את הזרגון, אבל הרשת היא שאתה יושב באמת על ספסל מעץ, אוקיי, ואוכל פסטה עם זה, ואני זוכרת מה שאמרתי לדרור, ממש, הרמנו כוסית ככה, ואמרתי לו, תקשיב, מה זה משנה איפה חגיגים? איזה חשוב בכלל. העיקר שאנחנו, ברוך השם, ביחד, בריאים, שמחים, צלחנו כל כך הרבה דברים בחיים האלה, באמת. אז אחד מהם, באמת, היה הנושא הזה של תקופה מאוד ארוכה, שהוא בעצם לא מימש את עצמו. בסדר? הוא לא מימש את עצמו, הוא לא עבד, וזו תקופה מאוד קשה. אמרת עכשיו משהו על זה, על מחויבות. צריכות שדרור, כשלא הייתה ברירה כבר, אנחנו ממש היינו, ממש בבעיה הכלכלית קשה. אז הוא יצא לעבוד ב... אני לא יודעת אם את מכירה את מוקד. מוקד זה כאלה שעושים שמירות בלילה בבתי ספר. משהו עירוני כזה. יש להם מדים כאלה גם, ודרון נורא התבייש. הוא נורא התבייש לעבוד בזה. אז הוא היה לוקח תמיד רק את משמרות הלילה. אתה יודע, עובד בלילה, חוזר לפנות בוקר עם המדים שאף אחד לא רואה אותו, אבל הוא עשה את זה כמחויבות למשפחה שלו. זה ממש חשוב. בסוף אתה עושה הכל כדי להביא כסף הביתה.

לגמרי.

זה הסיפור, עכשיו.

בדיוק, זה הסתרדות, אין מה לעשות.

כן, יש שקופות. אתה יודעת, לא מזמן דיברתי עם מישהו שהוא בזוגיות מאוד מאוחרת, זאת אומרת, הוא בעצמו רווק כבר בוגר מאוד, שיצא עם מישהי מדהימה בעיניי כמה חודשים טובים, ואז הוא אמר לי, תעמד, די, אמרנו שדי, קשה לנו לסחוב את זה יותר. ואני התפוצצתי אדם. אמרתי לו, איזה תמיד קשה לי לסחוב את זה אחרי שמונה חודשים. כאילו, מה נראה לך, נשמה, שאחרי 25 שנה קל לסחוב את זה?

כאילו, מה אתה חושב שקורה אחרי 20? כאילו, יש זיקוקים כל יום?

זה בחירה. כל יום היא בחירה לראות את הבן זוג שלך בעין טובה ולעזור לו להיות מישהו. אוקיי? אגב, גם בקריירה. כי אנחנו התחתנו בגיל צעיר, ואז אנחנו, אתה יודע, כל אחד, אני בטוחה שגם המאזינים שלך, התחתנו בגיל צעיר, או באיזשהו גיל לא שונה, והשתנו עם החיים, והצרכים שלהם השתנו, המאבעים שלהם השתנו, החלומות שלהם השתנו. ופתאום בא להם לעשות משהו איקס. עכשיו כל עוד, אני קוראת לזה כל עוד, זה אקולוגי, בסדר? וזה לא פוגע לך בבית, בילדים, בבן זוג, אז אנחנו צריכים לעזור אחד לשני. לצמוח ולגדול, כי אנחנו פה בעזרת השם עד 120. אנחנו רוצים להישאר יחד, אז זו זוגיות טובה, זוגיות טובה זה לראות אחת השני בעין טובה, ולהבין שאנחנו משתנים. ובהתאם לשינויים שלנו, עם עצמנו, נדרש לנו גם שינוי שהבן זוג לא יגיד, וואי, אבל היית ככה, ועשית ככה, ולא. אני צריכה לומר שכשיצאתי לעצמאות, אפרופו, זה השינוי הגדול שעשיתי בחיי, ודרור לקח אותי לשיחה מאוד חמודה, מצידו, לא מצידי, הוא רצה לדחוף אותי לעשות כסף, אז הוא אמר לי, תקשיבי, את עזבת משרה מאוד בכירה, עם תנאים מאוד טובים, ואת הבאת מסקורת מאוד יפה הביתה. ואני סומך עליך, שאת עכשיו תביאי את הסכומים האלה. עכשיו, אני לא יודעת מה איתך, אדר, אבל כשאני יצאתי לעצמאות, אני הייתי באלם. כי בן אדם שכיר קם בבוקר, הולך לעבודה, חוזר הביתה, סוף החודש נכנסת למזכורת. זה מין אירוע כזה חמוד. יש לוש מזכורת בסוף החודש. ועצמאי זה קצת אחרת. אתה צריך לייצר את הפרנסה. כל יום מחדש. כל יום מחדש, ממש כל יום. ואני זוכרת שדרור אמר לי את המשפט הזה, והלך. ואני שלושה ימים לא ישנה בלילה. כאילו, מאיפה מביאים את הכסף הזה? איך מביאים אותו? מאיפה מביאים אותו? זה סכומים אדירים, מאיפה מביאים אותם? אני לא יודעת להביא שקל, כאילו, אחרי שלושה ימים לקחתי אותו לשיחה, אמרתי לו, קשיב, אמרת לי איזה משפט שגמר אותי לפני שלושה ימים, והוא מסתכל, הוא אומר לי, וואי, לא התכוונתי. אני התכוונתי לדחוף אותך, להכניס לך מוטיבציה, אמרתי לו, לא נשמע, בוא נעשה סדר. זה לא מכניס לי מוטיבציה, זה גומר אותי, אוקיי? זה מכניס אותי לפאניקה משתקת. זאת אומרת, יש פאניקה, יש כזה פחד שהוא דוחף אותך קדימה, ויש פחד שפשוט גומר אותך במקום ואתה מפריז מוחלט. אז אני הייתי מפריז ממש שלושה ימים, לא זזתי, לא נשמתי. ומרגע שעשינו את שיחת ההבהרה הזו של תאום ציפיות בינינו, שאני באמת לא יודעת להביא כסף, אבל אני מאמינה שאני אצליח להביא כסף, אני לא יודעת איך, אבל בלי ציפיות עכשיו, כמה הבאת, לא הבאת, לא, לאט לאט, תן לי לבנות את זה. וכך היה. ואפרופו, זו הפעם השנייה בחיים שכינסנו את הילדים ואמרנו להם, תקשיבו, אני זוכרת שדרור עשה את השיחה הזו, אמא הולכת להגשים את עצמה, להגשים חלום, והשנה אנחנו נהיה בלי חוגים. השנה אנחנו לא נעשה דברים שאנחנו לא חייבים לעשות אותם, רק דברים שממש ממש ממש צריך, אז אנחנו נשלם עליהם, ודברים שלא, אנחנו נוותר עליהם השנה. והילדים היו קטנים, אז הם ככה הסתכלו, לא כל כך הבינו את האירוע, אבל בסדר. מזכירה לך, הייתה לנו שוב קופסת יצירות, אני טובה בזה, מייצר כל מיני דברים מכלום, ולעשות סדנאות בישול בבית, כל מיני דברים שיכולים להכניס נופח וכו', וזה עשה את העבודה. ולימים, כשדרור יצא לעצמאות, צריך לראות שעומר נכנס לפאניקה, ממש. קח אותנו לשיחה, ואמר, אני לא מבין, איזה שני אנשים בוגרים חסרי אחריות אתם. ככה. איך בן אדם עוזב עבודה בלי עבודה? מה זה הדבר הזה? מה קורה לכם?" ואני זוכרת שהוא כבר היה בגור יותר, אז הוא כבר הבין יותר דברים. אז לקחתי אותו לשיחה ושאלתי אותו, מה הכי מפחיד אותך? עכשיו, אני מזכירה, אנחנו כבר נצרב לו, שהוא כבר שילם מחיר, אז ברור לו שהוא הולך לשלם מחיר. והוא אמר לי, אני מפחד, אני חושש מזה שזה ידרוש מאיתנו התארגנות מחודשת. אמרתי לה, אתה צודק. זה ידרוש מאיתנו תארגנות מחודשת, יחד עם זאת אנחנו נשתדל מאוד לא לפגוע בכם, ולוותר על דברים שלנו. ואני חושבת שזה השיעור הכי גדול שהילד שלי למד, או הילדים שלנו, כל ארבעתם למדו, שכל חלום, אפרופו אני מדברת שוב למאזינים גם, כל חלום שתרצו להגשים, יש לו מחירים. סימן קריאה, אין חלום בלי מחיר. מה שכן, צריך לדבר על המחירים, להסכים עליהם, ולהבין שהם חלק מהדרך, אין מה לעשות. נכון.

אבל

את יודעת, רגע, אחד שני שאנחנו נדבר על המחירים של החלום, בואי נדבר, בתור מישהי שמלווה הרבה אנשים שעושים שינויים בקריירה ומנהלים, מה קורה לזוג שאחד מבני הזוג רוצה לעשות שינוי קריירה, והשני פתאום אומר רגע רגע רגע, אני זוכרת את השיח הזה גם אצלנו בבית, את יודעת, אני התחתנתי עם כלכלנית בשוק ההון, מה עכשיו את רוצה להיות לי פרי ספיריט בעולם הרוח? איך אנחנו מגיבים לזה? מה זה עושה לזוגיות שלנו? זה,

שוב, אני חושבת שאם אנחנו... דיברנו מקודם גם על המחויבות בזוגיות, וגם על העובדה שאנחנו מתחתנים עם פרטנר, שהולכים להצלוח איתו הרבה דברים בחיים. ברגע שזה נקודת המבט, ואני אומרת ממש, להיות בעין טובה, להבין שקודם כל בן הזוג שלי עכשיו רוצה להתפתח, רוצה לגדול, מה התפקיד שלי פה? אוקיי? זה אחד. שתיים יהיו תקופות שגם אני ארצה להתפתח ולצמוח. איך הייתי רוצה שהתייחסו אליי? איזה יחס הייתי רוצה לקבל מבן הזוג שלי? כי אנחנו מאוד טובות בלדרוש את זה מאחרים, קצת פחות לתת את זה כשאנחנו נדרשות. אז אני אומרת לנשום רגע. ולהבין שבחוזה הזוגי הלא כתוב בינינו, כנראה שגם שנינו אמורים להתפתח בחיים. קטע כזה, לא חתמנו על זה בכתובה, זה לא כתוב שם. אחד

הדברים הכי חשובים. בוא נסביר בכלל למי שמאזין לנו מה זה חוזה זוגי. אז חוזה זוגי זה בעצם חוזה פסיכולוגי לא כתוב, ברובו לא מודע, שבעצם מתוך המקום הזה שאנחנו הופכים להיות זוג, כל אחד יש לו את התפקידים שלו, את החלקים שלו, את הציפיות שלו, את הצרכים שלו, וזה, בעצם החוזה הזה נרקם כבר מהדייט הראשון, אפשר להגיד מהשיחה הראשונה שלפני הדייט, הוא די מתקבע בשלושה חודשים ולאורך השנים. והחוזה הזה קשור להתנהלות שלנו. זאת אומרת, אם אני מתנהגת בצורה מסוימת, אפילו כמו דואגת לזה שיהיה צהריים תמיד בבית, ואז יום אחד אין צהריים, אז פתאום הבן זוג שלי יכול להגיד לי, מה יש לאכול? זאת אומרת, הוא רגיל את זה. מה

היום? מה קרה היום? אין מה לאכול. אני אשמח להוסיף עוד משפט, אם תרשי לי, על החוזה הזוגי, בדיוק מה שאמרת, מסכימה עם כל מילה ומילה. ומכיוון שהוא פסיכולוגי ולא כתוב בשום מקום, אנחנו יכולים ליפול בכל כך הרבה נקודות, כי זה בעצם כל אחד בראש שלו, אוקיי? זה לא מדובר, זה לא מדוברר. אז אנחנו הולכים ליפול בכל מיני מלכודות ולעלות על כל מיני מוקשים, בלי לדעת, בלי לדעת. אפשר

לקרוא לזה חוזה של פרשנויות ועסקת מסכנות. ממש. כל אחד יש לו את הסעיפים שלו בראש לחוזה הזה. ובגלל שהוא לא כתוב ובגלל שהוא לא מדובר, אז זה פשוט חוזה של הפרשנות שלי למצב, עסקת המסכנות שלי למצב, והזה שלו, ואז אנחנו מתנהלים מתוך דבר הזה, וכשפתאום מישהו בא אליי ואומר לי, ה... שומעת, אני היום יוצא עם חברים, אחרי שהוא עד היום לא יצא עם חברים, אני פתאום מרגישה שאני ננטשת. ממש.

מה

קשור עלייך בכלל? זה

קשור. ממש.

זה

רגילה שהוא נמצא בבית כל יום. אז

אם אני חוזרת לנקודה שדיברנו עליה, בחוזה ה... בחוזה שלי עם עצמי, כשנולדתי בעולם הזה, אוקיי, ובאתי לכאן, אני רוצה להתפתח, לצמוח ולגדול, שתינו מסכימות על זה? יופי, עכשיו מה קורה? שבני הזוג מחליטים להקים בית בישראל, ועדיין כל אחד מהם רוצה להתפתח, לצמוח ולגדול. מה קורה? קורה שבגיל 20 היו לך רצונות מסוימים, ובגיל 30 הם השתנו. בגיל 40 הם עוד פעם השתנו, ויכול להיות שגם בגיל 50. עכשיו, יש אנשים שאוחזים בקריירה 30 שנה, וזה טוב להם, אז סבבה, ויש אנשים שלא. והם צריכים לעבור כל כמה שנים. עכשיו, כל מעבר כזה יכול להיות טלטלה לבית, לזוגיות, ליציבות הכלכלית, אוקיי? עכשיו, כל עוד זה לא מדובר, ולכן אני אומרת, אני הייתי מצפה מבני זוג שיבינו שלכל צד יש את החלק שלו, יש את הזמן שלו. ואגב, אף אחד לא ייתן לך את הזמן, קח את הזמן, תבקש את הזמן, לבקש אותו. תגיד, אני רוצה עכשיו ללכת ללמוד. בדיוק,

הרבה פעמים אנחנו מצפים שהוא יראה שקשה לי, שהוא יראה שאני באומץ, שהוא יראה שאני כבר שחוקה, והגיד לי, יאללה, מאמי, אולי תעשי איזה שינוי, זה לא קורה. אולי

תירשמי לאיזה קורס התפתחות אישית, לא נשמה,

זה לא יקרה. אולי נגיד לך מסאז' היום. בדיוק,

זה לא קורה, לכן תנשמי, תחשבי מה את צריכה כרגע, ותגידי לדבר את הצרכים שלך עכשיו. ולכן אם אני רוצה, זה לא משנה אם זה ללמוד קורס מסוים, או לפתח עסק, או לעבור מתפקיד לתפקיד, או לעשות שינויים בתוך קריירה, אוקיי? אפשר לעשות שינויים מקצה לקצה, לעבור מתחום לתחום, אוקיי? זה דורש זמן. עד שאתה בונה מומחיות, עד שאתה הופך למותג, מותג שווה כסף, אין מה לעשות. זה דברים שמשפיעים. עכשיו, אני חושבת שבני זוג צריכים להביא משהו אחד מאוד גדול. הילדים שלהם מסתכלים עליהם. הם לומדים על קריירה, על בחירות, דרך המודלינג של ההורים שלהם. לכן להגיד לילד, תקשיב, אתה צריך, אתה זה, זה מקסים ונחמד. אבל אם הילד שלך רואה אותך, עושה שינויים וצולח אותם, או רואה אותך, עושה שינויים, ושהם לא מטלטלים ברמות מטורפות את הבית, אלא הם מדובררים, הם מתוכננים אפילו, אוקיי? פוי, פיטורים זה לא משהו שאפשר להתכונן עליהם. וזה גם לא משהו שמישהו מתפלל על עבוד, לא מכירה מישהו אחד ששם פתק בכותל שמבקש שיפטרו אותו, לא? אז קורה. ולכן שוב אני אומרת, להיות בזוגיות בעין טובה כלפי בן הזוג שלך, לעזור לו לצמוח ולהתפתח. להיות שם ברגעים קשים יותר וברגעים טובים יותר. ולהבין שזה תקופות זמן, זה רק תקופה. הרי אתה מכיר את הבחורה שהתחתנת איתה, היא לא עצלנית, היא חרוצה, היא רק מחפשת את הדרכה, היא מגששת בה אפלה כרגע, היא קח לה זמן, אותו דבר לגבי הגבר שלך. את יודעת שהוא בחר איקס בגיל 20, ועכשיו בגיל 40, וואי, לא בא לו יותר, בא לו משהו אחר. בואי, אנחנו חיים פה על פני האדמה פעם אחת. למה אני צריכה להיתקע עם קריירה כל חיים שלי? מה קרה? אני אומרת, אתה לא מתחתן עם קריירה. תודה לאל, אתה מתחתן עם בת הזוג שלך, מתפתח דרכה ויחד איתה. אז אפשר לבחור לשנות קריירות. זה מבורך בעיניים. ואם ירושלי, אני אתן לך הנקדות הקטנה כדי שאני אראה לך כמה זה הצליח אצלנו בכל אופן. עומר, שחשש אז מהפחד של המחירים שהוא יש אליהם, לימים, כשהוא היה בן 17 נראה לי, זה היה הכנה לצו הראשון, הוא ביקש שאני אעשה לו הכנה לצו הראשון, וישבתי איתו בבית קפה ועשינו הכנה. וישבתי שם, יש לי תמונה שאנחנו יושבים שם, שצילמתי, הוא לא יודע, ואני התמוגגתי, בתוכי התמוגגתי ממש, כי שאלתי אותו כל מיני שאלות, כמו מראיין, לא כמו אמא, גם אמרתי לו, אני עכשיו מראיינת, ואתה יודע, אני אעזור לך לדאב את התשובות, אבל... ושאלה אחת ששאלתי, היא ממע אותי. שאלתי אותו, מי הדמות שאתה מעריך ואוהב, ומה הסיבה? והוא אמר לי, ההורים שלי, זה מרגש. כי שניהם, תקשיבי למה זה מרגש. כי שניהם עוסקים במה שהם אוהבים. אני מזכירה לך את המחירים הכבדים שהילדים האלה שילמו, גם בבית שלהם, אנחנו שילמנו, אוקיי, לאורך השנים, כדי שנגיע למקום הזה, ששנינו נהיה עצמאים, ששנינו נעבוד בקריירות שאנחנו אוהבים. יושב שם הילד בן 17, והוא אפילו לא יודע, שאני עוזרת לו, כן? לעשות הכרנה לצו ראשון, והוא בכלל לא יודע מה הוא עשה לי, איזה עיסוי למשמה הוא עשה לי באותו רגע, שאמרתי, הצליח לי, הצליח לנו. זוכרת שהתקשרתי לדרוח, אגב, ואמרתי לו, תקשיב, אתה לא מבין איזו תשובה הוא נתן לי עכשיו? מוטט אותי, לא זוכרת את כל השיחה, רק את המשפט הזה. מדהים,

מדהים. איזה אישור זה. זה

אישור, עכשיו, זה המודלינג. זה המודלינג. אני אומרת, אתה רוצה להגשים חלומות? אתה צריך להבין שבחיים לוקחים לפעמים צעד אחורה כדי להתקדם שלוש קדימה. והצעד אחורה לפעמים הוא גם משפחתי, והוא זוגי. ועכשיו, אם בת הזוג, סתם, תן לך דוגמה. מישהו עכשיו, תדמייני, אני מכירה מישהי שהתחילה ללמוד רפואה. עכשיו היא אימא לחמישה ילדים. וואו. בדיוק. היא לא ילדה. בסדר? עכשיו, רפואה זה חתיכת אירוע, זה שנים, שנים, שנים, שנים מודיעים. אני בכלל לא רוצה לדבר על מה יהיה אחרי, בסדר? על איזה סוג של תפקיד וכו'. וכשאת רואה את הזוגיות המתוקה הזאת, מאפשרת את זה. זה מה שאני חושבת שזוגיות צריכה להיות, מאפשרת צמיחה וגדילה, כמו שאנחנו רוצים שהבית שלנו יאפשר לילדים שלנו לצמוח ולגדול ולהגשים חלומות. אז אם הזוגיות שלנו לא תאפשר לנו אחד לשני, אז זה סתם מילים נבובות, זה סתם מילים ריקוד, אין אלימה בין מה שאנחנו מאמינים ועושים. אז פשוט לאפשר, והיא באמת, והיא לומדת. אז

בואי אני בעצם ככה לקראת הסיכום שלנו של הדברים בואי ניתן מספר כלים למי שמאזין לנו לאיך להיות סביבה תומכת איך להיות במקום של פרגון, הבנה, החלה, למקום הזה שאנחנו רוצים לעשות שינוי קריירה, ואני אחבר את זה לזה שבסוף, כשאנחנו מצליחים לעשות את זה, זה אומר שאנחנו במסוגלות זוגית גבוהה. אם אני רק אגדיר את הדבר הזה של מה זה מסוגלות זוגית, קודם כל זה מושג שתבע אותו דוקטור זבית אברמסון, והרעיון הוא עמידת היכולת שלי להיות בזוגיות. ושני הסעיפים הראשונים זה בעצם להבין שכשאני בזוגיות, אני לא יכולה לקבל את כל מה שאני רוצה, איך שאני רוצה, מתי שאני רוצה, כמה שאני רוצה, כי אני בזוגיות. והדבר השני זה להצליח לראות את הדברים דרך העיניים של האחר, ולראות אותו על החיובי שבו. במישב שזה הבסיס בעצם כדי להיות בזוגיות, מהיום הראשון, עוד לפני שמצאת אותה, מה שנקרא להתחיל לעבוד על הדברים האלה, וכמובן לאורך השנים, להבין שאני, אנחנו שניים, יש לכל אחד מאיתנו חמישים, אז בואי תעזרי לנו,

למי שמקשיב לנו, לקבל מספר כלים, שעכשיו הבן זוג או בת הזוג רוצים לעשות שינוי קריירה, אוטיזם הלחיץ פתאום, אני אומרת מה היה עם כסף, הילדים, התרגלתי לאורך חיים מסוים, אני ישר חושבת שכל המחירים ויטורים שאני אצטרך לעשות בגלל השגונות שלו, אז איך אנחנו יכולים לעזור להם לצלוח את המקום הזה שבין הזוג או בת הזוג רוצים? ואולי כמה טיפים לאם אני רוצה לעשות שינוי, אז מה חשוב שאני אעשה? מה חשוב שאני אשים אליו לב? אוקיי,

אז בוא נאמר ככה, לגבי המסוגלות הזוגית, אני מסכימה פשוט עם כל מילה שאמרת כרגע. ברגע שאני בהבנה שאנחנו בזוגיות, אנחנו יחד, משיתים את הספינה הזאת, וכרגע, זה לא שמישהו רוצה להשית את הספינה הזאת לכיוון אחר, זה פשוט האופן של ההשתה משתנה כרגע, זה הסיפור. אנחנו עדיין ביחד, התשתית היא חזקה. התשתית, הביחד שלנו הוא חזק. אז אני חושבת שהדבר הראשון זה קודם כל לדבר את הצרכים שלי, לדבר, לדברר אותם בכל רם, את הצרכים המשתנים, את המאבעים החדשים שלי, את החששות. אגב, מי שעושה שינוי קריירה, יש לו פחדים לא פחות מזה שיושב לידו, הבן זוג שחושב שהוא השתגע והולך לעשות עכשיו, אוקיי? יש לו את הפחדים שלו, כל אחד, כל צעד עם הפחדים של עצמו. אז זה לא שעכשיו אתה אף על החיים כמו בסרטים, לא, לא. ברגע שאתה יוצא מאזור הנוחות, מתחילים כל השדים והקולות בפנים, לחגוג, מה שנקרא. אז להבין שיש שני צדדים למטבע. מה יעזור לי לתמוך בבן הזוג שלי, אחרי שהקשרתי לצרכים שלו, והבנתי באמת מה מניע אותו. ואני מבין, אגב, כבן הזוג או כבת הזוג, אני מבינה או מבין, שאני לא מדבר מתוך הפחדים שלי, אוקיי? כי הרבה מאוד פעמים אנחנו מדברים עם מישהו מתוך הפחדים שלנו, מה אתה צריך את זה, מה השטויות האלה, מה השתגעת וכו'. זה מתוך הפחדים שלי. אני מת לעשות איזשהו שינוי ולא מעז לזוז. אני נטוע באדמה ולא מעז לזוז. אז אם אתה מונה מאינטרס אישי, עדיף לא לדבר. באמת, שלח את בן הזוג שלך על איש מקצוע. שיברר איתו איך לעשות שינוי קריירה, אם לעשות, לברר עם אנשים שהצליחו לעשות שינוי קריירה, אוקיי? דווקא ללכת לחפש סיפורי הצלחה כאלה ולראות איך זה עובד, ולא תאמינו, הרבה מאוד אנשים עושים שינוי קריירה, והם מוצלחים ומצליחים. אגב, לא תמיד הכל מצליח, וזה גם בסדר, זה חלק ממסע הדרך, אוקיי? לא הכל... אבל אני חושבת שקודם כל לדבר... הכל לא מצליח ישר. נכון,

זה לוקח זמן עד שרואים הצלחה זאת

אומרת יש תהליך, יש תהליך של בנייה ולפעמים יש מה שנקרא beginner's luck ובהתחלה

זה הולך מדהים ואז פתאום יש ירידה

משמעותית שזה גם משמעותית משהו שאני צריכה

לקחת בחשבון ולהתמודד. זאת אומרת, חלק מהתהליך הזוגי הזה, צריך לדעת, שאנחנו נכנסים לדרך משותפת. זאת אומרת, זה לא משהו שהיא אבטחה כלשהי,

אבל האבטחה היא שבין הזוג ובת הזוג מקשימים את עצמם, וזה אומר שהם הופכים להיות אנשים מסופקים יותר. וצריך לזכור שכשהאדם הוא לי מסופק יותר, גם

אני מרוויחה מזה. חד

השמות. פחות

עצבני, פחות כל הזמן מטוסקל ממה קורה

ומה יהיה אז גם זה מביא את

הסיפוק, הוא מביא את הסיפוק לזוגיות, הוא מביא את הסיפוק לילדים, הוא מביא את הסיפוק הביתה, כולם מרוויחים את זה חד משמעית הדבר השני מעבר לדברר את הצרכים שלי ולדבר על זה בצורה פתוחה אני חושבת שמה שיוריד את מפלס הלחץ של שני הצדדים זה לתכנן, לתכנן מה הולך להיות בתקופת זמן הקרובה, ממש טווח קרוב וטווח רחוק יותר, אוקיי? לחשוב ביחד אגב, איך אפשר לעשות את זה נכון יותר. אני אתן לך דוגמה מדהימה שנתקלתי בה, זה מדהים, וזה מתחבר לי לדבר השלישי שאני רוצה לומר. הדבר השלישי הוא אמונה, אז עוד רגע אני אדבר על אמונה, אבל אתן דוגמה מדהימה בעיניי, בת זוג שרצתה לעשות שינוי קריירה ולצאת לעצמאות, והיא נורא נורא פחדה. שוב, אני אומרת, גם מי שעושה שינוי קריירה בעצמו מפחד פחד אלוהים. כן, מה יהיה, אם יבואו אליי, יצליח לי, לא יצליח לי, מי אמר שאני אהיה טובה, וכל השדים מתחילים להתעורר. ובין הזוג שלה, כל כך האמין בה, שמה שהוא עשה, הוא לקח אותה לשיחה ואמרת, תקשיבי, בואי נחשוב רגע ביחד, כמה את מרוויחה עכשיו. הלכו לבנק, לקחו הלוואה, תקשיבי טוב, תראי זה, מדהים בעיניי. לקחו הלוואה, כאילו יש לה עכשיו שנה מזכורת, אוקיי? לקחו הלוואה שכל חודש היא מקבלת את ה... נגיד סתם 15 אלף שקל, כל חודש היא מקבלת 15, 20, לא משנה. לקחו הלוואה של 200 אלף שקל, ככה. עכשיו יש לך רוגע. עכשיו תבני את העסק, הוא אומר לה. תתחילי. את יודעת מה הוא אמר לי? אתה בן זוג. זה ההשקעה הכי טובה שעשיתי בחיים שלי. כלומר, את לא מבינה איזה פרויקטים יש לה היום. עכשיו, זה מחבר אותי רגע לסעיף השלישי שאני רוצה לומר. לסעיף השלישי זה אמונה. אמונה בעצמי, אמונה בבין הזוג שלי, אמונה במסוגלות הזוגית שלנו, אמונה בבורא עולם, אמונה שאנחנו מסוגלים ויכולים לצלוח את התקופה הזו. שינוי קריירה הוא זמני. בסדר? זמני, אז לוקח, לא משנה, שנה, שנתיים, זה זמני. בסוף אתה נקלט לאיזושהי קריירה ואתה רץ בה לאורך זמן. אני בכוונה מחדדת את הסוגיה של האמונה, שוב, כי חרדה וחרדות ופחדים נובעים מחוסר אמונה. כי מה זה בעצם חרדה? מה זה פחד? פחד זה ממה יהיה, ממה נחיה, ממה נתפרנס. לא היום, מחר. זה מה יהיה, עכשיו אין לי מושג מה יהיה, את יודעת מה יהיה מחר? לא יודעת מה יהיה מחר. חרדות, הן תמיד מסתכלות קדימה על העתיד, על הלוטה בערפל, מה קורה, מה יהיה, איך יהיה, איך נתפרנס, איך נסתדר, איך נשויים אשכנתה, איך ואיך ו... ואני אומרת רגע, ברגע שאתה נטוע באמונה שקיבלת קישורים, קיבלת קישורים, נולדת בעולם הזה עם מתנות, קיבלת אותם, באת לעולם עם מתנות, ואתה צריך להעביר אותם הלאה. זה לא משנה אם כעצמאי או כסחיר, זה ממש לא משנה. ברגע שאתה מודע למתנות שלך, לחוזקות שלך, לערך שלך, למי שאתה, ואתה מאמין באמונה שלמה שיש לך מה לתת, אוקיי? אתה צריך, אני חוזרת להשתדלות שאמרתי, קודם, אוקיי? לעשות פעולות שיביאו לך, אם זה פרויקטים, ואם זה לקוחות, ואם זה תפקידים, לא משנה מה, ברגע שאתה מגביר את האמונה, החרדה היא פשוט קטנה. נכון. אוקיי?

כי

מה יהיה מחר ומה, אין לי מושג, אף אחד לא יודע מה יהיה מחר. אגב,

זה כמו פשוט שיש לי פתאום משענת. כלומר, כשיש לי אמונה, יש לי על מה לישן, וכשיש לי נשנת, אז אני פחות מפחדת לפעול. עכשיו,

כשאני בן אדם, טוב, זה לא, אני בן אדם מאמין. בסדר? אני בן אדם מאמין מיסודו, אני לא רוצה להגיד בן אדם דתי, כי זה לא קשור אחד לשני, בסדר? יש אנשים שהם מאמינים והם לא דתיים, לא קשור. יש דתיים, אגב, שלא מאמינים. גם את זה פגשתי אצלי במשרד, אוקיי? מסתבר, האמונה אצלי היא ממש נטועה, והיכולת השענות שלי עם השנים השתכללה, וככל שלמדתי להישען יותר, והגדלתי בתוכי אמונה, אני לא יכולה באמת לתאר איזה מתנות קיבלתי. איזה מתנות, אמיתי, לא באמיתי, מתנות, דברים נפתחו, דברים קרו, פרויקטים, ובאמת, כשאני אומרת לעצמי, וואו, רע אני בהודעה, כי נשענתי, ולהישען זה לא פשוט. נכון. כי זה אומר שאתה בעצם, מה, מה זה להישען? מה זה? אבל כן, כשלומדים להישען, ולומדים להאמין, ולומדים לבטוח, גם בבין הזוג שלי, תבינו, אנשים מתחתנים בגילים צעירים או מבוגרים יותר, לא משנה, ואתם רוצים לצלוח חיים ארוכים יחד, אז שינויים הם חלק מהחיים, חלק ממסע החיים. וככל שאתם תהיו המשענת אפרופו אחד של השני, ותיתנו אחד לשני לצמוח, אוקיי? וזה הטיפ האחרון שאני אתן. תחשבו איך הייתם רוצים שהתייחסו אליכם, באמת. איך הייתם רוצים שהתייחסו, את באה עכשיו ואומרת לבן הזוג שלך, אני רוצה לעשות שינוי מקרה, איך היית רוצה שהתייחס לך? אני אגיד לך, יא מטורללת, נראה לך? יש מה שקנת לשלם. לא, אנחנו לא יכולים. התרגלנו לרמת חיים גבוהה. זה מה שהיית רוצה לשמוע? יופי. אז עכשיו את תשמעי ואת תקשיבי, ואת תביני שאת עכשיו המשענת שלו, ואתם תשבו ותדברו על זה ביחד. ביחד, ותתכננו את האירוע הזה ביחד, ותבינו שיהיו מחירים, וכל צד יגיד איזה מחיר הוא מוכן לשלם כרגע, ולכמה זמן הוא מוכן לשלם אותו כרגע, כדי שתהיה צמיחה והתפתחות, כי כל צמיחה והתפתחות היא גם צמיחה והתפתחות לבית, זה העסק הכי מניב בעולם, בית, נכון? נכון.

אז אני חושבת שבאמת קיבלנו פה, גם תודה שהכנסת אותנו לסיפור שלך, להתנסות שלך, האישית וגם המקצועית, וקיבלנו פה טיפים מדהימים, כלים מדהימים, לאיך לצלוח שינויים, איך להתייחס לכסף, איך להתחבר לתודעת שפע, חבר לאמונה, שאני חושבת שזה אחד הדברים הכי הכי חשובים שיש בכל דבר, לא משנה אם זה במציאת זוגיות, זוגיות, שינוי קריירה, הרעיון, כל דבר שאנחנו רוצים, אמונה, היא המשענת שלנו, ולאנשים שמאמינים, מאמינים בכלל הרבה יותר קל בחיים, מאשר לאנשים שהם בוחרים לא להאמין, ואומרים, אין פה משהו בעולם להאמין בו, ואז יש המון בדידות במקום הזה. אבל זה מה שנקרא, סליחה לפרודקאסט אחר. תודה רבה. בהחלט. הייתי איתנו בשעה הזו. היה

לי תענוג, היה לי תענוג להתעלם אצלך, באמת. איזה

כיף, אני אוכלת לך בהצלחה, וכמובן שאנחנו נשים את הכישור לעמוד שלך אצלנו באיפה שהפירוט של הפרק, שיוכלו לפגוש אותך ולמצוא אותך ולהגיע אלייך. שמחה

רבה, תודה רבה רבה רבה, תודה אדם. אנחנו

נתראה בפרק הבא של מדברים זוגיות מעשית. ועד אז, עקבו אחריי באינסטגרם, adarzohar1, ושתתאו קצת באתר שלנו, יש שם הרבה דברים מעניינים,

המרכז הזוגיות מעשית, adarzohar.com. מחכה

לראותכם,

ביי.