פרק 49- הדר זוהר- התמודדות עם פרידה ומציאת זוגיות חדשה

שלום לכולם, וברוכים הבאים לפודקאסט מדברים זוגיות מעשית. בכל פרק נדבר על זוגיות מנקודות מבט שונות ומעניינות, ותקבלו ידע וכלים פרקטיים שילבו אתכם בדרך לזוגיות שאתם מאחלים לעצמכם. אני אדר זוהר, מנכה למרכז הזוגיות מעשית, ואני שמחה ומתרגשת שאתם איתי כאן.

והיום איתנו אני, אדר זוהר. נעים מאוד למי שמכיר ולמי שעדיין לא. ברוכים הבאים לפודקאסט של מדברים זוגיות מעשית. מה שאני עושה בחמש עשרה שנים האחרונות זה מאמנת ומלווה נשים, גברים וזוגות בתהליכי זוגיות ממציאת הזוגיות ועד הזוגיות עצמה, וגם תהליכי פרידה. וזה מה שאנחנו הולכים לדבר היום בפרק שלנו, פרידות ואיך אנחנו מוצאים זוגיות אחרי הפרידה. אז בואו רגע קצת נדבר על פרידה, על מה היא גורמת לנו להרגיש, על המקומות שהיא מעוררת בנו, על מה צריך לעשות כדי להתמודד איתה, ואיך אנחנו מוצאים זוגיות אחרי הפרידה, שזה אחד הדברים שמאוד מאוד מאוד קשה להרבה מאוד אנשים להניע את עצמם לכיוון קדימה, למצוא זוגיות חדשה. אז בכלל פרידה, בואו ככה נגיד עליה כמה מילים, היא מביאה להמון המון תחושות כל מינת הרגשות. מי חרדה וחוסר ודאות לגבי ההווה שלי ולגבי העתיד שלי, כל אורך החיים שלנו משתנה, אם היינו רגילים לגור במקום מסוים, עם מישהו מסוים, בסדר יום מסוים, פתאום הכל משתנה בחיים, ואז גם נוצרת פגיעה ממשית בערך העצמי. הרבה פעמים זה בגלל תחושת התחייה, בגלל חוויית הכישלון שמגיעה עם הפרידה, ולפעמים זה פשוט כי פתאום, מי אני לבד? מי אני בלי בן הזוג שלי? ואנחנו יודעים שעל הפרדה יש השלכות, יש השלכות גם על המטרות העתידיות שהיו לי מאוד מאוד ברורות לאיך אני רוצה לראות את החיים שלי, אפילו מגורים משותפים שחשבתי שנגור, הקמת משפחה, ואפילו דברים קטנים כמו חופשה שתכננו, ללכת, לנסוע ביחד, והדבר הזה כבר לא מתקיים בחיי. לבנות את עצמי מחדש, להכיר את עצמי מחדש, זה אחד הדברים החשובים ביותר שאנחנו ממליצים לעשות, אבל גם אחד הדברים הקשים ביותר. כי מי אני פתאום בלי בן הזוג שלי? אז קודם כל, לפני שבכלל נצלול לכל עניין הפרדה, לי חשוב לתת לכם נקודת מבט אחרת על פרדה. אני רוצה שתביטו על פרידה לא רק כעל סוף, אלא גם כעל התחלה חדשה. כי בסופו של דבר, אם אני אשאר בהסתכלות שהפרידה היא סוף, אז אני לא אצליח להזיז את עצמי. אני אשקע יותר ויותר. אבל אם אני אסתכל עליה עם כל הכאב והקושי, כעל התחלה חדשה אז אני

אוכל גם לקחת את עצמי ובשלב מסוים לעוף קדימה ואני אתחיל בזה שאני אגיד

שאצל רוב המוחלט של האנשים פרדה בסופו

של דבר נתפסת כמשהו שהיה לטובתי, גם

אם ברגע שהיא קורית או בחודש אחרי

שהיא קורית או בשנה אחרי שהיא קורית,

זה נראה לי הדבר הנורא ביותר שחוויתי

בחיי, שבר משמעותי וקשה, עדיין, אחרי תקופת זמן, ובטח כשאני נכנסת לקשר חדש, אני מבינה שהיו הרבה מתנות שם בפרדה הזו, שהיא הייתה נכונה לי, שאני במקום חדש, בבנייה חדשה, בזהות חדשה, בקשר חדש הוא לפעמים הרבה יותר טוב ממה שהיה לי. אז נתחיל באופטימיות, שזה שנפרדנו, לא אומר שזה רק רע.

הרבה מאוד פעמים, וברוב המוחלט של המקרים, זה דווקא טוב. אז אם נדבר קצת על פרידה, אנחנו נכולים להגיד שבעצם הפרידה מתחלקת לשניים, למי שעזב ולמי שנעזב. כלומר, אצל כולם החיים מתערערים, לכולם יש איזושהי תקופת משבר והסתגלות, לא משנה אם אני בחרתי לעזוב או נעזבתי, אבל לזה שבחר לעזוב, שאיבד עם עצמו את המקום הזה, שהחליט שדי, שהוא רוצה ללכת, אז הרבה מאוד פעמים דווקא אנחנו רואים שהוא מרגיש שליטה בחיים שלו, שיש לו איזה תחושת שחרור, אפילו תקווה לעתיד. הוא מרגיש שהשתחרר מעול. וזה שנעזב, גם אם זה היה ברור והכתובת הייתה על הקיר והיו המון המון אורות אדומות לאורך הדרך, עדיין יש פגיעה ממשית בערך העצמי, בתחושת השייכות. הוא מרגיש הרבה פעמים שאין לו אפשרות בחירה, שבחרו בשבילו, שמישהו פשוט בחר איך החיים שלו יראו מעכשיו ולא שאלו אותו, הוא בכלל לא רוצה בזה. הוא רוצה להישאר בקשר גם אם הקשר לא היה ממש טוב. אבל לפחות את הקשר הזה הוא מכיר, והרבה פעמים זה הפחד. הפחד מהשינוי הזה אל הלא נודע. לאן אני הולכת? מי אני אהיה שם? איך יראה סדר היום שלי אם אני אמצא אי פעם זוגיות חדשה? כל המקום הזה הרבה פעמים משאיר אותנו בקשר שהוא קשר לא בריא, קשר לא טוב, קשר לא מקדם, אבל לפחות מוכר ונוח. ואני רוצה שתסגרו במשפט של אברהם, המורה שלי, שתמיד אומר, הנוח זה הרע שהתחפש לטוב. ובכל פעם שאנחנו נמצאים רק בגלל שנוח לי, שאני נמצאת במקום רק בגלל שנוח לי, זה אומר שאני צריכה להזיז את עצמי, כי זה תמיד בסוף יתפוצץ לי, בסוף זה לא ייקח אותי למקום טוב.

ואנחנו מאוד מפחדים מפרדה, אנחנו מפחדים מתחושת הנטישה, אנחנו מפחדים מתחושת הכישלון, ומה העניין? שהתחושות האלה של הפחד הזה, של הדבר הזה מאוד מעכב אותנו מלעשות הצעד, אבל גם כשזה קורה, אנחנו מרגישים שבר כל כך גדול, כאב כל כך גדול, שזה הופך להיות חסם לזוגיות חדשה. זה הופך להיות הדבר שמנהל אותי, הדבר שאני לא רוצה לחוות שוב, לא רוצה להרגיש שוב, ובגללו אני הרבה פעמים אפחד מלהיכנס לזוגיות חדשה, רק בשביל לא להרגיש את הפחד שאולי גם הזוגיות הזאת ייגמר. ואז אני פשוט חוסמת את הלב, אני לא מאפשרת לעצמי להתאהב, אני לא נותנת לעצמי את המקום הזה, אני ממגנטת לחיים שלי, אנשים לא רלוונטיים, דייטים כושלים אחד

אחרי השני, כי אני פשוט לא מצליחה להאמין בזה שיקרה לי משהו טוב, אז אני לא מצליחה לזמן משהו טוב, וזה במקרה הטוב שאני בכלל יוצאת לדייטים. במקרים הרבה יותר שכיחים, אנשים פשוט נמנעים מזוגיות, בונים את חייהם באופן כזה, של אני לא צריכה זוגיות, אני בסדר, רק בשביל לא להיפגע. וזה יכול להיות גירושים, וזה יכול להיות פרידה אפילו אחרי חמישה חודשים של קשר, מאוד מאוד משמעותי שחוויתי בחיי. כלומר, זה לא בהכרח הזמן, זה בהכרח המשמעות, הרגש שהיה שם, התחושה של זהו, ככה אני רוצה לראות את חיי קדימה, וזה מאוד משפיע על הפחד שלי בלהיכנס לקשר חדש. עוד משהו שקורה לנו בעקבות הפרידה, דיברנו על פגיעה בערכה עצמית שלנו. זאת אומרת, הרבה פעמים האירוע הזה של הפרידה נחווה כאירוע טראומטי, אירוע מטלטל, אירוע של חוויית נטישה אצל מי שנעזב, והמקום של פגיעה בערך העצמי הוא בעצם מקום שמשאיר אותי מאוד מאוד למטה. ובנוסף, נפגעת היכולת שלי לסמוך. וברגע שנפגעת היכולת שלי לסמוך, אז אני מתקשה להכניס מישהו חדש לחיי. ולכן חשוב מאוד לא לחסום את הלב ולא להפסיק לסמוך. לזכור שזה כואב, אבל חסימת הלב והמקום הזה שיהיה לי קשה לסמוך, אלו שני דברים שאחר כך ייקח לי הרבה מאוד זמן לפתוח מחדש, ולכן מראש להגיד לעצמי, זה כואב. אני מורשה לעצמי להיות בחלק הכי נמוך של החיים עכשיו, בכאב, במיטה, בבכי, במקום, שאני רק רוצה שמישהו יטפל בי עכשיו, לא משנה רגע מי בסביבה התומכת שלי. אבל אני לא מוכנה לחסום את הלב שלי לאהבה, ואני לא מוכנה להפסיק לסמוך. מאוד מאוד חשוב שלצד הפרידה נגיד לעצמנו את המקומות האלה, וככה לא נמנע מקשר

עתידי, לא נמנע מלהיכנס לזוגיות, כי חשוב לזכור שזמן זה המורפי, אנחנו רק בהסתכלות לאחור מבינים כמה זמן עבר, כמה זמן הייתי תקועה על הפרידה הזו, שנה, שנתיים,

לפעמים שנים, והמקום הזה בעצם מחבא לנו בשרירי מערכות היחסים. כשאני מפסיקה לאמן אותם, בדיוק כמו כל שרירים, עכשיו אני שלוש שנים לא אזוז מהמיטה, לא אלך לחדר כושר, לא אעשה שום תנועתיות כלשהי בגוף שלי, השרירים שלי התנבנו. אותו הדבר קורה עם שרירי מערכות היחסים שלנו. כשאנחנו לא מפעילים אותם, לא מתרגלים אותם, לא יוצאים לדייטים, לא מתחילים קשר, בין אם הוא ארוך או קצר, זה לא משנה. אנחנו בעצם לא מפעילים את שרירי מערכות היחסים שלנו, ואז הם מתנבנים, ופתאום כשאני מגיעה לדייט אחרי תקופה ארוכה שלא הייתי, אני לא מוצאת עצמי, אני לא יודעת מה לעשות שם, אני לא יודעת על מה לדבר, אני מרגישה שעדיף לי בלי, ואז מה קורה? אני נשארת לבד, ומאוד חשוב לזכור את המקום הזה שאני לא יכולה להרשות לעצמי לנבן את שרירי מערכות היחסים שלי. אני רוצה לדבר איתכם על כמה טעויות שאנחנו עושים אחרי הפרידה. אחד הדברים זה לחפור בצורה אינסופית על למה זה קרה. מה עשיתי לא נכון, מה הטעויות שעשיתי, למה הייתי חייבת לעשות את זה, למה רק אם לא הייתי מתקשרת שוב, אם לא הייתי אומרת ככה וככה.

זאת טעות שאנחנו חוזרים עליה, היא טעות

מאוד שכיחה והיא לא נכונה, כי החפירה הזו היא בעצם מייצרת לי מצוקה נפשית, היא משמרת אותי במקום, היא מורידה אותי למטה יותר ויותר, ולא עוזרת לי לריפוי. הדבר השני, זה שאני מסרבת לקבל הסבר

הגיוני ללמה זה הסתיים. למשל, אם הוא אומר לי, תשמעי, אני לא במקום הזה עכשיו בחיים, או אני רוצה למצוא את עצמי, אני רוצה לחוות משהו, או היא אומרת, אני מרגישה שהקשר הזה לא נכון לי. והיא נפרדת. זאת אומרת, הצד השני מסרב לקבל את זה, ובטוח שיש איזושהי סיבה שהוא לא יודע עליה, והוא אשם בה, או היא אשמה בה, ובעצם המקום הזה לא מניח את הדעת. ואחד הדברים החשובים לעשות הוא כן לקבל את ההסבר שנתנו לנו בין אם אנחנו מאמינים לו ובין אם לא, לבחור להאמין לו, זה אחד. שניים, אם לא קיבלנו הסבר, אז לתת לעצמנו הסבר, להסביר לעצמנו למה זה קרה ולמה זה לא קשור לטעויות המטורפות שאני עשיתי.

כמובן שהדבר הזה גורר האשמה עצמית בסיום הקשר, וזו טעות איומה. כשאני מאשימה את עצמי שבגללי הסתיים הקשר, ובגלל מה שעשיתי, אז בעצם מה שקורה, שאני משאירה את עצמי למטה בלופ, אני הופסקה לסמוך על עצמי שאני יודעת להתנהל, וזה אף פעם לא ככה, אין אשם אחד. אנחנו גם לא אשמים. אנחנו התנהלנו בצורה מסוימת שהביאה אותנו למקום מסוים שהקשר כבר לא התאים זה אחד ולפעמים הקשר נגמר כי כל אחד בבני הזוג רוצה משהו אחר בחיים שלו היא רוצה להתחתן הוא לא הוא רוצה ילדים היא לא כל אחד רואה את חיים אחרת, הוא עכשיו, התפיסה שלו על כסף היא לבזבז אותו כל רגע ולחיות את הרגע, והתפיסה שלה היא לשמור לעתיד ושיהיה לצאת לילדים, והתפיסה הזאת היא הגיעה, הביאה אותם למצב שהם פשוט לא יכולים יותר לחיות ביחד, השונות בתפיסה, והם בחרו להיפרד. זה לא אומר שיש בו מישהו אשם, זה אומר שנסיבות החיים או התפיסות שלנו או הרצונות השונים שלנו גרמו לנו, הביאו אותנו להבנה שלא נכון לנו להיות ביחד, בין אם אחד הבין את זה ובין אם לא. ונגיד רגע משהו אחד שכאשר אחד רוצה להיפרד, טעות נוספת שקורית, זה בעצם שאנחנו משכנעים אותו לא להיפרד, אני אשתנה, אני אהיה, אני אעשה, רק אל תיפרד ממני. שאגב, זה השלב הראשון במודל העבל של קובלרוס, שאנחנו תכף נדבר על הקשר בין מודל העבל, חמשת שלבי העבל, לפרידה, המקום של התכחשות והמקום של מיקוח. בעצם שאני מוכנה לעשות מסע ומתן עם עצמי, עם בורא עולם, עם הבן זוג שלי, רק כדי שהוא לא ילך, אני אשתנה, אני אעשה, אני אגיד אחרת, אני אגיב אחרת, רק אל תלך. וכשמישהו רוצה ללכת, זה טעות לשכנע ולהכניע אותו להישאר, כי בעצם בסופו של דבר אני אגיעה, אחד, כנראה לביטול עצמי, שניים, הקשר ייגמר בכל מקרה. אני פשוט אמצאת עצמי כל כך מרוסקת

וכל כך ברצפה, וארגיש כל כך חסרת

ערך מזה שהייתי מוכנה לעשות הכל, ועדיין זה לא קרה. ולכן, כמובן, לדבר על הדברים, לראות אם אפשר למצוא פתרון, ללכת לטיפול זוגי, אבל כאשר אחד מחליט שהוא רוצה להיפרד וזהו, זה סופי, לא לשכנע אותו להישאר. טעות נוספת שאנחנו עושים זה בעצם ניפוח גודל העובדן, ההחמרה של הדבר, אנחנו בעצם הופכים את זה לזה שזה סוף העולם, נגמרו החיים, אין אחרי זה שום דבר חוץ מהפרידה הזאת, ואז בעצם אנחנו מגדילים את הכאב הרגשי ומקטינים את היכולות שלנו, להירפא, ולכן צריך רגע לעשות איזושהי רציונליזציה, ולהכניס את הדברים לפורפורציות, ולהבין שנכון זה כואב, כואב מאוד, מאוד מאוד מאוד, אבל יש חיים אחרי הפרידה, והחיים לא נגמרים, גם לא אחרי מוות, המוות של בן זוג, כאשר זה באמת פרידה שנכפתה עלינו ולא רצינו אותה, ועדיין יש חיים אחרי, ולחשוב שזהו, נגמרו לי החיים, זה אחד הדברים הלא נכונים שאנחנו יכולים לעשות לעצמנו. עוד טעות זה פשוט להחליט שאנחנו נמנעים מכל מקום שמזכיר לנו את האקס. זה הבר שהיינו הולכים אליו ביחד, המקום בפארק שהיינו יושבים ועושים פיקניקים, הפינה שלנו בים, אלה דברים שהם לא נכונים. אם אני רוצה ללכת למקום הזה, לבר הזה, לחוף הזה, אז אני צריכה בעצם

לתת למקום קונוטציה חדשה. למשל, להגיד, זה המקום עכשיו החדש שלי ושל החברות שלי. ברגע שאני משנה את ההקשר, אני בעצם שוברת את זה שהמקום הזה הוא רק שלי ושל האקס, הוא מזכיר לי אותי ואת האקס. האמנעות, זה שאני אומרת, לא, לא, לא, לשם אני לא הולכת, משמרת את הכאב ואת הקושי ואת החור הזה שנמצא בליבי,

ולכן לא נכון להימנע מהמקומות האלה, אלא לעשות להם הקשרים חדשים.

או טעות שאנחנו עושים את זה בעצם, או להאחז במזכרות, בתמונות, במכתבים, בפתקים, בוואטסאפים, שהאקס או האקסית כתבו לי ולא לשחרר אותם, או לזרוק את הכל בבת אחת, למחוק את כל התמונות, למחוק את האינסטגרם, למחוא כל מסגרת, לזרוק את הכל, לשחרר את הכל, למחוק את הוואטסאפ, ברגע שהוא נפרד ממני. זה לא נכון. כלומר, לא היחזות ולא הזריקה מהיריים נכונים. מה שנכון הוא לעשות את הדברים לאט-לאט. לאט-לאט לשחרר את הדברים האלה מחיי, ולפרד

ולעשות את זה דרך תהליך עיבוד שאני בוחרת לשחרר אותם לאט ולא בבת אחת. אז בואו רגע נדבר על חמשת שלבי האבל, ואיך הם באים לידי ביטוי בפרדה. זה בעצם מודל שיעשה לנו סדר. אז המודל של חמשת שלבי האבל הוא מודל של קובלרוס, ובעצם אנחנו הרבה פעמים רואים את אותם השלבים, רק לא בהכרח באותו הסדר, גם בפרדות. השלבים הם בעצם הכחשה, מיכוח, כעס, דיכאון וקבלה. ואיך זה נראה בפרדה? השלב הראשון הוא בעצם שאני בהתכחשות מוחלטת לזה שקוראת הפרדה, עומדת לקרוא את הפרדה או קרתה הפרדה, אני מספרת לה את מסיפור או מספרת לחברה סיפור שזה לא קורה, שהכל בסדר, שזו רק הפסקה קטנה, אני בעצם מתכחשת לרמזים שיש לי מול העיניים, אני לא רוצה לדעת את הדברים, או מתכחשת לזה שזה קרה, ספרת לעצמי סיפור שהכול בסדר, החיים שלי לא הולכים להשתנות, שום דבר פה לא קורה, ובעצם זה מאוד מעכב אותי. כשאני בהכחשה, זאת אומרת זה תהליך טבעי, זה שלב טבעי וחשוב להבין את זה, אבל ככל שאני אשאר בהכחשה הזאת, אז בעצם אני לא אצליח אפילו להבין שנפרדתי, או לחוות את מה שקורה שם. הכעס הוא שלב שמגיע בדרך כלל לאורך כל השלבים כאשר מדובר בפרידה.

הכעס יכול להיות מופנה כלפי העולם, למה

זה קורה דווקא לי, איך אני... מכל האנשים, איזשהו שזה קרה לה, יש

המון זעם וכנעה אפילו על זה שהנה,

הוא בסדר ואני ככה מרגישה, כנעה באחרים.

כעס על עצמי, איך לא ראיתי, איך לא הבנתי, איך התמסרתי, איך נתתי את עצמי, איך הסכמתי בכלל להיות שם, אני רוצה לסבר ואין לי לסבר, אז אני כועסת על זה שאין לי לסבר, אני כועסת על זה שאנשים לא מבינים אותי, שלאנשים נמאס לתמוך בי אם עובר איזשהו שלב וכבר, אין להם ככה כוחות להכיל אותי, אני כועסת, כועסת, כועסת, והרבה פעמים הקאס הזה הופך לזעם, הופך לתוקפנות ולעיתים אפילו לאלימות כלפי עצמי, כלפי הסביבה. מאוד מאוד חשוב לשים לב למקום הזה של הקאס, ללמוד לנהל אותו. זה בסדר לקוס, זה חשוב לקוס, אבל לא ברמה שזה כבר פוגע בי או באחרים.

וכשאני מרגישה ככה, חשוב לפנות לעזרה, לא לתת לעצמי להתבוסס במקום הזה, להישאר בו, להישאב למטה, זה יכול לעכב אותי מאוד. בשלב המיקוח הוא יכול להגיע לפני הקעס, אחרי הקעס, בהתחלה, באמצע, כמו שאמרנו, בפרידה השלבים מתערבבים. אז בשלב המיקוח אנחנו בעצם כל הזמן מנסים להציע פתרונות זמניים, אולי ננסה את זה, אולי נעשה את זה, אולי יהיה ככה, ובעצם זה בדרך כלל יפגע בין אחד מבני הזוג, זה שמציע את זה, זה יפגע בו, שהוא מוכן לעשות הכל רק כדי למנוע את הפרידה, והוא יגיע למצב שהוא בעצם כבר איבד את עצמו, וצריך לזכור שהשלב הזה הוא שלב טבעי, אך הוא מאוד מאוד מסוכן לנו, כי ככל שאני אבטל את עצמי, הצד השני יכול בשלב מסוים אפילו לנצל אותי. ובמקום זה, אני הייתי ממליצה לקחת את המקום של השינוי ולבחון את הצרכים האישיים שלי, להבין מה נכון לי, מה אני צריכה, מה לא מתקיים פה, במקום מיד לבטר על הכל ולבטר על עצמי רק בשביל שלא תהיה פרידה. השלב הבא הוא שלב הדיכאון, שוב זה יכול להיות ככה לפני, אחרי השלבים הקודמים, התחושה הזאת שהחיים שלי כבר לא שווים, אני לא רואה שום אור בקצה המנהרה, לחיים אין טעם, אין חשק, זה שלב בהחלט מאתגר, זה שלב שברגשית אני מרגישה שאני מרוקנת, אני לא מצליחה ליצור אמפתיה כלפי עצמי, כלפי העולם, יש התכנסות, ומאוד חשוב גם בשלב הזה להכניס עזרה רגשית, לא לתת לעצמי ללכת ככה ולהידרדר לשלב הזה שיכול להגיע למין הנכול, יהיה למקומות מאוד לא נכונים. כן, נכון, לעזור לעצמי בזה שאני אנהל שגרת חיים בריאה, חברות, ספורט, עבודה, כלומר, לא אעצור את החיים שלי ואתכנס בתוך הדיכאון, כי זה שלב שיכול פשוט למשוך אותי למטה יותר ויותר. זה השלב האחרון שהוא השלב הטוב, החיובי, שמוביל אותי קדימה, הוא בעצם שלב הקבלה. ששם יש ככה את מציאת האור, מציאת הזהות שלי מחדש, הבנה מי אני בלי בן הזוג, שלב של השלמה, שלב שאני מצליחה לעשות שינוי, שאני מוצאת משמעות, וזה הדבר החשוב ביותר. כלומר, אם אני מצליחה למצוא משמעות בחיי, בתוכי וכלפי חוץ, איזושהי תחושה גדולה שאני מתחברת אליה, לא חייבת להיות משהו ענקי, זה יכול להיות אפילו תחושת משמעות שאני מצליחה להשפיע על אנשים אחרים, או להשפיע על עצמי לטובה, כל דבר שיכול לקדם אותי, בעצם שם אנחנו רואים את השינוי. כשמגיע השלב שאני מרגישה משמעותית, שם הגיעה התפנית. וזה הרבה פעמים קורה בשלב הקבלה, ואז

אנחנו יכולים באמת לסגור את מה שעברנו ולנקוט את עצמנו.

וככה להבין שהפרידה הייתה לטובתי, ויש לי פה הזדמנות לעבוד על תוכנית לחיי מכאן, לעבוד על הזהות העצמית שלי, זהות חדשה, לקדם את הרווחה הנפשית שלי, לקדם את עצמי, ולהבין שאני רוצה להסתכל על העולם החדש. מה שהכרתי עד היום השתנה. אני רוצה להתמודד עם המציאות החדשה, להבין איך דברים יפעלו מכאן, לדעת שיש לי את הכוחות שמפעלו מכאן, להבין את עצמי מחדש. הפרידה מובילה אותנו הרבה פעמים לשאלות מאוד מאוד עמוקות על מי אני, מה אני, מה הערכים שלי, ואדם שעובר פרידה שואל את עצמו מי הוא בלי בן הזוג שלו. מי אני בלי בן הזוג שלי, מול החברים שלי, מול החיים שלי, בכלל, מי אני? ואז זו הזדמנות נהדרת, להבין מה חשוב לי באמת, איזה חלומות ותשוקות יש לי, שלא היו קשורות אליו, ואני יכולה להתחיל לבנות אותם, לחלום אותם, לרצות אותם, לבנות את הקשרים שלי מחדש, להבין מי הקשרים שלי. הרבה פעמים הפרידה גורמת לשינוי גם בחלק של הקשרים, בין אם האנשים עוזבים אותי כי הם הגיעו דרך בין הזוג שלי, וזו חוויה נוספת שהיא לא פשוטה, ובין אם זה פשוט שהם ככה היו מתאימים לתקופה מסוימת ועכשיו הם פחות מתאימים, והרבה פעמים צריך לבנות מחדש או לחזק קשרים מהעבר, למצוא חברים חדשים, לשפר קשרים במשפחה שאולי קצת התרחקתי, זו הזדמנות נהדרת לבנות את הקשרים שלי מחדש, וכאן אני חוזרת

על הרעיון של להביט על הפרדה לא רק כעל סוף, אלא כעל התחלה חדשה טובה עבורי, לעצמי, וזה דבר שיכול פתאום לפתוח לי אור גדול, לתת לי תחושת משמעות נהדרת, ומומלץ מאוד להסתכל על הדברים בצורה הזו.

אז בואו נדבר רגע על מה נכון לעשות כדי לעבור את החלק של הפרידה בשלום, ולצאת לזוגיות חדשה. אז הדבר הראשון, שאם הפרידה, ולאורך כל התקופה שאני מרגישה ככה, שאני כואבת, להיות במקום של סביבה תומכת, להיות עם תמיכה חברתית, להסכים לבקש את העזרה. עכשיו חשוב לזכור משהו. הרבה פעמים כשהפרידה הם לא גירושים, אז לאנשים, אנשים עומדים לנו עם איזשהו מד זמן, שלנו חודשיים את כבר אחרי פרידה, למה את עוד לא מצאת, למה את לא יוצאת, ואנשים לא מצליחים להכיל ולהבין את הכאב שאני מרגישה, שהוא יכול להיות הרבה יותר מחודשיים, אנשים לא מבינים את זה. אנשים מסביבי מאוד שיפוטיים יכולים להיות, לא משנה עכשיו אם אני אחרי פרידה של שבועיים, חודשיים, שנתיים, והיינו נשואים עשרים שנה, אף אחד לא יכול למדוד את זמן הכאב שלי. אז אחד מאוד חשוב להיות בתמיכה חברתית, אבל לזכור שלכל אדם יש את יכולת האכלה שלו, ולא לקחת את זה אישית ולא להיפגע אם הסביבה שלי מצליחה להכיל אותי לתקופה מסוימת. אני פשוט צריכה להרחיב את הסביבה התומכת שלי, למצוא עוד אנשים שיהיו מוכנים להקשיב לי. כי הטעות היא להיפגע מזה, להרגיש שהסביבה נוטשת אותי, ואז לחוות בעצם פרידה נוספת,

נטישה נוספת, ושלב הדיכאון והכעס רק יגדלו.

יהיה לי על מי יותר לקעות ולהתכנס

יותר, ולכן אלו דברים שמאוד מאוד חשוב

לקחת אותם בחשבון, שזה לא קשור אליי,

זה קשור לאכולת האכלה שלהם או לתפיסה

שלהם לכמה זמן נכון להתאבל על פרידה.

וכאן עליי האחריות שלי היא להרחיב את הסביבה התומכת שלי. דבר נוסף, לתת לעצמי זמן. כלומר, ריפוי זה משהו שלוקח זמן. וכאן אני מסייגת רגע את מה זה אומר זמן. עכשיו זמן הוא יכול להיות גם שנים עד שאני אצליח לסגור את זה, לא להרגיש יותר את הכאב הזה, לשחרר את

זה מחיי בצורה מוחלטת. וכאן אנשים עושים טעות שהם פשוט מתנתקים מהעולם החיצון, מהעולם של למצוא זוגיות חדשה, ופה מאוד חשוב לשים דגש, שאחד הדברים שקורים עם פרידה זה עוררות רגשית. בעצם מה שהתעורר אצלי מבחינת הרגשות, מגדיל ב-25% את הסיכוי שאני אמצא זוגיות חדשה, שאני אכנס לזוגיות חדשה ממש עם הפרדה. חוקרים, חוקרי זוגיות רבים, כמו דוקטור גיא וינש, ממש ממליצים להיכנס לזוגיות חדשה, לקשר חדש, או לפחות להתחיל דייטים, מיד עם הפרידה, שבוע, שבועיים, שלושה, לצאת לדייטים, לחזור למגרש. אחד, זה קשור לשרי מערכות היחסים. שתיים, זה קשור להוראות הרגשית. שלוש, יש את המקום של ריבאונט. הריבאונט הוא בעצם כמו קפיצה לקשר חדש, הוא לא צריך להיות הקשר הבא שלי, הקשר שאני אתחתן איתו, אבל זה איזשהו, אני קוראת לזה דייט מעבר. הדייט מעבר, הסטוץ מעבר, הקשר מעבר שלי, הוא בעצם עוזר לי לא לשקוע, בכאב, האין סופי של הפרדה, בעצב וכולי, אלא לחזור לתוך החיים שלי. ואם אני אצליח להתייחס, וזו המלצה שלי אליכם, לשנות את התפיסה על המקום הזה של איך אני אכנס עכשיו לקשר, להתייחס לזה כאל דייט מעבר. אם תתייחסו לדברים כאל דייט מעבר שאני פשוט, רגע, מתנסה, מתגלה אחת, בודקת איך

הדבר הזה יקרה בחיי, שאני אצליח להיות בדייט חדש, והנה, זה פשוט דייט מעבר שלי, לא מעניין אותי אם יהיה דייט נוסף, יכול להיות שבא לי רק סטוץ כרגע, יכול להיות שבא לי איזה שהוא רענון, יכול להיות שאני פשוט עושה את זה גם אם ממש ממש לא בא לי, בגלל שאני יודעת שזה נכון. אז פה להכניס את השכל ולהבין שזה נכון, כי אם אני אחכה שזה יהיה נכון, זה יכול לקחת לי שנים. ופה אני רוצה להכניס עוד משהו, שהרבה פעמים אנשים אומרים לי, אני עוד לא בשלה לקשר, אני לא בשל לזה, אין לי מוטיבציה. אם תחכו לבשלות ולמוטיבציה, אתם יכולים לחכות המון המון זמן. צריך להבין שאם לא תייצרו תנועה של היכרות, תנועה של דייטים, אז שלב הבשלות

הזה יכול לא להגיע לעולם, כי זה נהיה יותר מפחיד. ככל שאני מתרחקת ממשהו, זה נהיה הרבה יותר מפחיד. אם תחכו לתחושה המושלמת, שהנה עכשיו אני יכולה להיכנס לקשר, זה יכול לא להגיע לעולם. אם תחכו לתחושה שעכשיו מתאים לי לצאת לדייט, זה יכול לא להגיע, כי זה רחוק וזה מפחיד וזה, אין לי כבר ניסיון בזה ואני לא זוכרת איך עושים את זה, ומי אני שם, ואז בעצם אני יכולה להתעקע הרבה זמן. שלב הבשלות מגיע תוך כדי תנועה, עם הדייטים, עם זה שאני מוציאה את עצמי גם כשהכי לא בא לי, הכי כואב לי, אין לי כוח, לא בא לי להכיר אף אחד, אז יגיע שלב הבשלות. אם תחכו למוטיבציה, היא לא תגיע. מוטיבציה מגיעה מפעולה. בדיוק כמו בספורט או בכל דבר שלא בא לי לעשות, אם אני צריכה לצאת לאימון ואני חשק לצאת לאימון, אז אם אני עכשיו אשים נעליים, אתלבש בבגדי הספורט שלי, אז אני כבר אצא לאימון. אבל אם אני אחכה שיגיע לי החשק, אני יכולה להישאר שנים בבית בלי לעשות שום אימון. והטעות של האנשים זה שהם מחכים שיהיה להם חשק. בעצם הלחקות, זה בעצם מאוד מעכם. אז זכרו, אני קוראת לזה דייט מעבר, תקראו לזה בכל שם שאתם רוצים, פשוט לא להלחיץ את עצמכם שאתם עכשיו הולכים לחפש קשר, לא, אתם הולכים לאמן את עצמכם מחדש על שרירים שהם פחות מאומנים, על שרירים שאתם פחות מתעסקים בהם ביומיום, שרירי מאחות היחסים שלכם, ואתם הולכים לנצל את ההוירות הרגשית ולמקנט לתוך החיים שלכם, משהו חדש וטוב.

אז עוד כמה דברים שיעזרו לכם לעבור את הפרדה ואת הדרך למציאת זוגיות חדשה בצורה טובה, זה ככה להכניס לכם לעצמית שזה בעצם קול פנימי, לא שיפוטי, לא ביקורתי, שמגיב לצבל שלכם בטוב ולא בהאשמה. מאוד חשוב שתתרכזו בתכונות הטובות שלכם, במה שיש לכם להציע. מאוד חשוב שתמצאו הסבר שמניח את הדעת שלכם לפרידה, שהוא כמובן יהיה תואם את האישיות וההתנהגות של האקס, כלומר לא איזה משהו שהוא לא קשור, ואז תוכלו בעצם לשחרר את המקום הזה, מדיטציות, ספורט, כל מה שאתם יכולים לעשות כדי לרפא את עצמכם ולהתחבר לעצמכם, הגדירו, את הזהות שלכם

ואת עצמכם מחדש כבני אדם אינדיבידואלים. מה אתם אוהבים? מה עושה לכם טוב? מה חשוב לכם? מה לא חשוב לכם? חזקו את תחושת הערך העצמי. כמובן, צאו לדייטים, שבוע, שבועיים, שלושה, כבר אחרי הפרידה, גם אם זה לא דייט שהוא הקשר הבא. דייט מעבר. תחליטו שאתם ממשיכים הלאה על אף ולמרות הכל, למרות הכאב, למרות הקושי. אל תתכחשו, גם אם אתם יוצאים לדייטים, אל תתכחשו לחללים שנוצרו בתוככם בגלל הפרידה. תמצאו דרכים למלא אותם, אם זה זמן, אם זה דברים שהייתם עושים ביחד, אז תמצאו לזה מענה חדש, תפקשו עם חברים, לכו לים, תירשמו לאיזה קורס שאתם רוצים ללמוד, לחוות, לכו, תצרו משהו עם הידיים, כל דבר שעושה לכם טוב ימלא את החלל. מאוד חשוב לנתק את הקשר עם האדם שנפרדת ממנו, הרשתות החברתיות, את הוואטסאפ תעבירו לארכיון, אל תהיו בקשר לא יום הולדת ולא אמא שלו חוגגת לא יודעת מה, שחררו. כל זמן שאתם תשמרו על קשר עם האקס, האקס יישאר בחיים וזו תהיה מציאות מדומה שתעכב אתכם ולא תצליחו להתקדם הלאה. יצא מאזה, נכנס לאזה, יש מלחמה, אין מלחמה, לא רלוונטי. קשר עם האקס הוא תוקע. כמובן, דיברנו מקודם ואני מדגישה את זה, ליצור סביבה תומכת. גייסו חברים.

אל תפחדו לבקש ממשפחה, מאנשים מסביבכם שיהיו איתכם ויעשו עבורכם. זה מאוד חשוב, אתם לא לבד. להתמודד לבד עם פרידה זה התמודדות לא נכונה וקשה. תקדישו זמן לדברים שאתם אוהבים, למה שמרגש אתכם, למה שעושה לכם טוב. אם אתם לא זוכרים מה זה, אז פשוט תעבדו בניסוי ותהייה עד שתמצאו. אכילה רגשית למשל, או קנייה רגשית, זה לא אחד מהדברים האלה. כן, מאוד חשוב למצוא דברים שמרימים לכם, מרימים אתכם. ותנו לה זמן לרפא את הכאב. אבל זמן לבד לא עוזר. צריך גם לעשות כדי לצאת מהכאב. ואתם יכולים לעשות, וזה חשוב לעשות. ואני אסיים בזה שאני אגיד, תמיד תשארו נאמנים לעצמכם. תדעו מה אתם מסוגלים, מה אתם לא מסוגלים. אם שבוע, שבועיים, שלושה אחרי שאתם נפרדים, אתם לא מסוגלים לצאת לדייט, אז אל תצאו לדייט.

אבל, תמיד אתגרו את עצמכם. כלומר, גם אם אני מרגישה שאני לא יכולה להרים עכשיו את המשקולת של החמישה קילוגרמים, אז אני לא ארד לשניים, אני ארד לארבע. זאת אומרת, אל תחכו שמשהו יבוא לכם בקלות. כל הזמן, גם אם משהו קשה, תקשיבו לעצמכם, אבל תמיד תגידו לעצמכם שאתם מסוגלים ליותר, וקחו את עצמכם צעד אחד קדימה כדי שהחיים שלכם יראו כמו שאתם רוצים שהם יראו. ותזכרו, ככל שתדברו על הפרד היותר, על האדם שנפרט ממנו יותר, הלקושי שאתם חווים יותר, זו התוכנית שאתם בעצם משדרים ליקום, שהכל קשה, הכל מפחיד, הכל עומד, הכל תקוע. נסו לראות את החיובי שבדבר, נסו לראות למה זה כן עובד. ומילה אחרונה על קלואוז'ר. אין צורך לעשות קלואוז'ר מול האדם, כתבו לעצמכם מכתב, מכתב פרדה, למה היה נכון להיפרד, על מה אתם מודים לאדם, על המתנות שקיבלתם בחיים ממנו, על התקופה שקיבלתם ממנו. משהו שאתם מאכלים לא לטובה, זמנו שפע, תאכלו לו טוב ואכלו לעצמכם טוב, ואת המכתב הזה, סיגרו.

שימו בה מגירה, זריקו לפח, מתחת לקרית, לא משנה מה, ותגידו בזה סיימתי.

זה הקלוז'ר שלי.

ועכשיו אפשר לזמן לחייכם זוגיות חדשה שתטעים לכם, שתהיה משופרת. שתהיה טובה. ואם אנחנו נרצה לעשות את הדברים חכם ונכון לקראת הזוגיות החדשה, זה אומר שבמקום לחפור לעצמי ללמה לא עבד ומה הטעויות שעשיתי, אני רוצה ללמוד מהזוגיות הקודמת שלי, לשאול את עצמי, לעשות תחקיר מקדם, מה עבד ואני רוצה לשמר ולקחת לזוגיות הבאה, מה לא עבד. בהתנהגות שלי, בזוגיות שלי, ואת זה אני רוצה לשנות, אני רוצה להכניס לחיי דברים אחרים, ומה אני רוצה לשנות, לשפר ולשמר, כדי שבעצם אני אכנס לזוגיות חדשה שהיא תהיה הזוגיות הנכונה לי, הטובה לי, זו שתקדם אותי, זו שתעצים אותי, זו ש...

תיתן לי את מה שאני רוצה בחיי, ותאמינו שהדבר הזה יקרה. תאמינו שאתם יכולים לעשות את זה. ואני אתכם מאחלת לכם בהצלחה. כנסו לאינסטגרם ותקבלו הרבה מאוד. ידע ותוכן בנושא הזה, הדר זוהר אחד. כנסו לאתר שלנו ותקראו עוד ועוד תוכן על פרדות, חזרה אל המציאת זוגיות, כל מה שאפשר לעשות כדי לקדם את החיים שלכם. שמחתי להיות איתכם בפרק הזה, ונתראה בפרקים הבאים. אנחנו נתראה בפרק הבא של מדברים זוגיות מעשית.

ועד אז, עקבו אחריי באינסטגרם, adarzohar1, ושתתאו

קצת באתר שלנו, יש שם הרבה דברים מעניינים.

המרכז לזוגיות מעשית, adarzohar.com.

מחכה

לראותכם. ביי.