פרק 50 - מזוגיות רעילה לזוגיות מעשית - עם אופק סרור

שלום לכולם, וברוכים הבאים לפודקאסט מדברים זוגיות מעשית. בכל פרק נדבר על זוגיות מנקודות מבט שונות ומעניינות, ותקבלו ידע וכלים פרקטיים שילבו אתכם בדרך לזוגיות שאתם מאחלים לעצמכם. אני אדר זוהר, מנכה למרכז הזוגיות מעשית, ואני שמחה ומתרגשת שאתם איתי כאן.

והיום איתנו אופק שרור, פסיכולוגית, מאמנת אישית לזוגיות ומציאת זוגיות, ובוגרת קורס מאמנה זוגיות מעשית, שזה הכי מרגש אותי לראות את הדרך שאנשים עושים. אופק גם הייתה בסדנה למציאת זוגיות ובתהליך אישי בשיטת זוגיות מעשית, מה שאומר שהיא הייתה וכבדה את כל מה שאפשר לחוות בהקשר של זוגיות מעשית. ולמה ביקשתי ממנה להגיע היום? ביקשתי ממנה לבוא ולהקליט איתי פרק ביחד, כי יש לה סיפור מטורף. אופקה איתה בהכול. הסיפור שלה הוא פשוט מעורר השראה. איך הייתה בזוגיות רעילה אחת אחרי השנייה, חוותה גז לייטינג, ואף החעיבה לעצמה לא פעם ופחדה ללכת גם כשהיה ממש רע. וגם כשממש נפגע. והיום, ברוך השם, אחרי שרכשה את הכלים של זוגיות מעשית, וממשה את הכלים על עצמה, היא במקום טוב, אני כבר עושה לכם ספוילר, בזוגיות טובה, היא תספר איפה הזוגיות שלה, ואני רוצה שהיא תשתף אותנו בדרך שלה, שתיתן לנו השראה, שתספר לנו מה עבד לה, ומה אתם יתוכלו לקחת מזה שאני בטוחה שהמון. אז איי, אופק אהובתי, שלום אדם, או

שזה מרגש להיות פה.

איזה כיף שאת פה איתי, גם שהיית ללידה שלי, וגם שהיית איתי בסדנה, ועברת איתי את הדרך, והיום את גם פסיכולוגית וגם מעמדת בעצמך. זה פשוט באמת דרך מדהימה, וספרי לנו איפה הכל התחיל.

וואו, טוב. קודם כול, ממש תודה שהזמנת אותי, אני מזל מתרגשת להיות פה, אני אגיד את זה שוב, כי באמת מבחינתי את הדר לביט אותי, תמיד אני אומרת, זה בזכותך, זה בזכותך, ואת אוהבת להגיד שזה בעזרתך, אבל מבחינתי, המקום שאני נמצאת בו בחיים, כל מה שעברתי, הידע המקצועי שלי, וגם האישי שאני לוקחת, אפילו להתנהלות בין אישית, שזה לאו דווקא זוגיות, זה באמת הכלים שלך, והתורה שאני קוראת לה זוגיות מעשית, ובעצם מסתבר שאני ואת הכרנו ב-2020, שזה לפני ארבע שנים, אם לא יותר, ארבע וחצי שנים, תי הקורונה, אני איכשהו גללתי לעצמי באינסטגרם, הגיע אליי מלאך, קוראים לה אדר זוהר. אני חושבת שהפוסט הראשון שקראתי היה על תודעת מטפלת, היה לך כזה בהתחלה שהיית מעלה בקטנה כזה נגיעות של מה זה אומר ומה זה אומר, ופשוט ברגע שקראתי את זה אמרתי, Oh my God, this is me. זאת אני. מה עושים? ישר לחצתי follow. ומאז הכל היסטוריה. הגעתי לסדת מציאת זוגיות, ואז האמו האחד בשבילך, וסדה של נשים בזוגיות, והייתי מטופלת אצל אחת מהמאמנות שלך, שלי שם, תורה מושלמת שלנו. ואז הגעתי ל... אמרתי, אין מצב, אם לי זה עבוד, אני חייבת לקחת את זה הלאה וללמוד את זה, ולמדתי את הקורס של מאמנים של זוגיות מעשית, וכיום רצה עם זה, בלי עין הרע, עם קליניקה מלאה, ופשוט לכל מישהו שאני פוגשת, אני מספרת לו את זה. זה פשוט, כן.

אז ספרי, איפה התחילה המפגש שלך עם זוגיות בכלל בחיים, המקום שחווית פגיעות, אולי שהבנת בדיעבד שאת בזוגיות שפוגעת בך, איך הבנת את זה, מה זה אומר, מה היה שם, מה זה בכלל אומר זוגיות רעילה שחווית?

אוקיי, אז אני אתחיל מהסוף להתחלה, אני חושבת שזוגיות רעילה, זו זוגיות ששמה אותי בעמדה שאני פשוט לא אני. אני מנסה להיות משהו שהוא לא. עכשיו, יש מערכות יחסים שאת הופכת להיות משהו אחר וזה דווקא לטובה וזה מפתח אותך. אז אני לא מדברת על זה, הלוואי, אני מדברת על זה שאת הופכת להיות חסרת ביטחון, את כל המערכות היחסים האחרות שלך לא רלוונטיות, אלא רק הוא רלוונטי, את מגיעה למצבי קיצון של בכי ואגרסיות, ולהכים לעצמך, לא אצלי, אבל כאילו פיזית, אבל כן ממש החווה נפשית, פשוט זוגיות רעילה זה פשוט רע, את חולה מזה, ממש ליטרלי, הייתי חולה במחש נקראת זוגיות רעילה המון המון שנים עכשיו, זה לא זוגיות אחת. ואם את שואלת אותי מתי התחלתי את זה, אני חושבת ש... תמיד הייתי כזה מגיל אפס, כזה מאוד זוגית, ואוהבת להיות עם בנים, וכזה הולכת להיות סקייטרית כדי להתקרב לבנים, ותמיד החיים שלי היו סביב מסיבות, ובנים, ועניינים, וחברויות, וכאילו, מאוד מאוד חברותית. אז שם, בתקופה הזו, עד הייתי עם ביטחון עצמי מאוד גבוה, ואהובה, עד שהמערכת היחסים הראשונה שלי בחיים הייתה עם... בגיל 16 עד 19, ואז הוא בגד בי, בסוף בסוף. גיליתי את זה כי פשוט הטלפון אמר לי, עוסק, תסתכלי ותסתכלי בי, שזה גם מערכת יחסים רעילה מהצד שלי לגמרי. כי אם אין איזשהו אמון, אז זה גם כבר איזושהי נאורה אדומה. אבל סלחתי, ואז נשארתי. ואז זה היה עוד פעם, ואז הוא בגד, ואז קמתי והלכתי. ופה משהו נשבר לי בביטחון, אבל זה לא הזוגיות שהביאה אותי אלייך בעצם. זה מה שהוליד רצף של מערכות יחסים לא מטיבות, ושתיים מהם שהן היו רעילות, שהובילו אותי אלייך. אחת זה מערכת יחסים עם בן זוג של שלוש שנים, כשאני אומרת רעילות, אני מתכוונת לזה שזה כללות, זה דיבור לא נעים, זה התנהגות שהיא מבישה, זאת אומרת, מה זה מבישה? זה היה בצבא, אז היינו ביחד בצבא, אז הוא מושיב את המפקדת על הרגליים שלו מולי, כאילו, ואני מחוסר ביטחון לא באה ואומרת כלום, כי אני מפחדת, או שיקללו אותי, או שיצקו עליי, או שיגרמו לי להרגיש שאני חיה בסרט ושזה משהו שהוא רלוונטי, זה היה שיחות מאחורי הגב, שזה מתחיל אותי לגמרי בגידה, ודברים שנאמרו כמו, וואו, החזייה שלבשת היום הייתה מהממת, ואני כאילו אומרת לעצמי, מה זאת אומרת? דבר לא, זה בצבץ לה, זה הסתכלתי. כאילו, מנרמלים דברים שהם אינם נורמליים, ונגמרי להרגיש שכאילו, אני הלא נורמלית, שזה ממש ההגדרה לגזליט, אז זו המערכת היחסים הראשונה שבה נשארתי המון, המון, המון, המון, המון זמן. חשוב לי להגיד, אם כבר אנחנו בענייני תודעות, שאני מניחה שהשומעים של הפודקאסט כבר מכירים, אז אומר תודעת אישה, תודעת מטפלת, תודעת אימא, פחות או יותר, אז הוא היה עם פוסט טראומה, והסיבה שנשארתי שם זה היה, בסדר, יש לו פוסט טראומה, כל קביל, הכל בסדר, אני אספוג את זה, לא התמלאתי, לא קיבלתי אהבה שראויה לי, וכל דבר שלא היה נורמלי, והיה באמת רעיל, הכנסתי את זה לזה שלא נורא אופק תנשמי, זה בסוף, זה יהיה בסדר. בסוף אתה קבלי את מה שמגיע לך.

את יודעת, המקום הזה, בדיוק מה שאת מתארת, הנשים שנמצאות בתודעת מטפלת, בעצם תחושת המשמעות שלהן מגיעה מהמקום של ההצלה, שאני זו שיציל אותו, אני זו שיצליח, אני זו שתתקן אותו, והרבה פעמים אנחנו לוקחות על עצמנו גם מקרים, מאוד מאוד קשים, פוסט טראומה, זה לא פשוט, זה לא שאני אומרת מי שפוסט טראומה לא להיכנס אותו לזוגיות, חלילה, אבל לשים לב שאני לא זו שבוחרת להציל אותו, לשנות אותו, לשנות את חייו, לקחת אותו למקום שהוא ירגיש בו טוב, כי אז באמת אני הופכת להיות המטפלת שלו, ואני נהיית בתלות לא פחות עם מה שהוא בתלות בי. כלומר, למה קשה לעזוב? כי המקום הזה בעצם, אני תלויה, בו ובהקשיים שלו שגרמו לי להרגיש משמעותית. וחלק מהעניין זה שאפילו אני לא באמת רוצה להציל אותו, כי אם אני באמת אציל אותו, הוא כבר לא יצטרך אותי. ואם הוא כבר לא יצטרך אותי, אז מי אני ומה אני ומה אני אהיה? וזה מעגל שאנחנו נמצאים. אגב, נשים שהן נמשכות לאזורים האלה, אני תמיד ממליצה ללמוד טיפול. זאת אומרת, יש משהו בנו שאנשים שהם, מההתחלת החיים שלהם, מוצאים את עצמם, פותרים את הבעיות של כל האנשים. כשאתה מוצא את עצמך, אתה תהיה בזוגיות הזאת אם לא תהפוך את זה למקצוע. ולכן הרבה פעמים אחת הפתרונות שלא להיות בזוגיות של מטפלת מטופל, זה ללכת להיות במקצוע שלי מטפלת. אז ככה, סופר מעניין מה שאת אומרת.

תספרי לי, את מעניין אותי של שלוש שנים את בתוך הסיפור הזה, שזה מעניין, שגם בזוגיות לפני זה היית שלוש שנים, עוד לא ראינו את זו שבאה אחריו, אבל שלוש שנים את במקום הזה, מתי קלטת, שמשהו לא תקין, כי הרי מה משאיר אותנו בזוגיות הזו? הסיפור שאני מספרת לעצמי, שזה בסדר, שהוא בעצם מתנהג אליי ככה בגלל הבעיות הנפשיות שלו, שזה שהוא רק כתב לה, זה לא באמת, זה שהוא עכשיו התפרץ עליי וכאילו אלותי, זה כי יש לו בעיות שליטה בגלל הפוסט-טראמפ, זאת אומרת, הסיפור שאני מספרת לעצמי, הוא כזה שמאפשר לי להישאר. אז מעניין אותי לדעת באיזה שלב את קולטת שאת בזוגיות כזו, ואז מה משאיר אותך שם?

זו שאלה טובה, כי התשובה האלה היא לא תשובה כיפית. מערכת היחסים הראשונה קלטתי פשוט בפעם השנייה שזה היה בגידה, אמרתי, די, יש גבול לכל תעלול, וקמתי ועזבתי. אבל המערכת היחסים השנייה, שהיא מבחינתי המערכת היחסים של חיי כזה, ה-X המיתולוגי, לא קלטתי. האמת שזה היה בשנה הראשונה של תואר בפסיכולוגיה, שהתחלתי בדיוק, וממש בעשרה ימים לפני שהתחלתי את התואר, אז נפרדנו. ואז אמרתי לעצמי, טוב, איך אני אמשרה אותו פה? ופה זה היה השלב שהתחלתי להשתמש במיניות כדי להשיג את הסומת לב, את התחושה שאני, כאילו, את התחושת ערך שלי של, טוב, אם אנחנו שוכבים, אז כנראה שהוא אוהב אותי. אם הוא מתקשר אליי אחרי שהוא חוזר מהצבא עדיין, אז כנראה הוא כן אוהב אותי. אבל בעצם המערכת היחסים עצמה הייתה רק מיניות וסביב הנושא הזה. אז נפרדנו, נכון, אחרי שלוש שנים, אבל שבעה חודשים נשארנו עוד בקשר שסובב סביב סקס ומיניות. ולא דייטים, ולא אהבה, ועדיין נשארתי באמת במקום המטפל הזה. ובעצם פה לימדתי את עצמי משהו חדש. במשך שבעה חודשים, הדרך שלי לקבל אהבה זה באמצעות סקס, אז באמת סיגלתי לעצמי התנהגות אחרת.

אוקיי, אז תדע, מעניין אותי רגע המקום הזה שדיברת על מיניות. כי הרבה אנשים משתמשות במיניות, במין, לא במיניות אגב, ככלי גם לשמור על מערכת היחסים, גם להיכנס למערכת היחסים. הרבה פעמים אומרות לעצמם, זה מה שאני חושבת שרוצים ממני, אז אני... אשאר בזה, רק בזה אני טובה, זה מה אני יודעת לתת. ואז בעצם אנחנו נשארות בקשר רק בגלל המקום הזה, זאת אומרת שאנחנו הופכות להיות ספקות של מין, ודבר שני, אנחנו חווות אינסוף נטישות, כי אני חושבת שזה הדבר החזק אצלי, אני באה משתמשת בו, הצד השני מבחינתו קיבל בדייט הראשון הדייט השני די מה שנקרא הסקרנות לכבוש היא סבאה, היא לא צריכה עוד, ואז עוזבים אותי. אז המקום הזה של מיניות הוא באמת אחד הדברים ההרסניים, שימוש במיניות, שימוש במין כדי להיות בזוגיות ולהשיג זוגיות, הוא אחד הכלים הרסניים לנשים. את מכירה את זה גם בהקשר הזה, או רק בשימוש במיניות בתוך הקשר?

אני שואלת אם את מכירה את זה על עצמך באבט הזה.

אם אני מבינה נכון את השאלה, אז בעצם גם בדייטים וגם בווערכות יחסים, אז לגמרי סיגלתי לעצמי פשוט התנהגות חדשה, של אני לא יודעת אם להגיד אופק הנותנת, או פשוט אופק הכלילה, או פשוט אופק שמחפשת אהבה, ועושה כאילו את כל האמצעים הקשרים, כי באמת כשבטיפולים שהלכתי, הנקודה עצמה שאמרתי לעצמי, וואי, יש לי חרדת נטישה, זה באמת מהזוגיות הזו. כי, בטוטל של השלוש שנים, בסדר, הייתה, כאילו, אתה רואה את התמידה? בסדר, הייתה רעילה, לא היה לי איזה משהו ש... תחושת נטישה מסוימת. אבל רק אחר כך באמת קיבלתי את התחושת נטישה, וכל הזמן עזמתי את זה בזה ש... טוב, רק שהוא לא ימתוש אותי, אז אני אתן, אז הוא נוטש אותי, אז טוב, אז הבא, אז הוא לא ימתוש, ואז אני אנסה. ואני חושבת שזה לאו דווקא היה מין... ליטרלי, כמו שזה היה גם הדרך שבה אני מתלבשת, והפלירטוטים, מפעם ראשונה, והתמונות באינסטגרם, שאני לא אומרת לאף אחד לא להעלות תמונות בבגד ים, אבל רק תמונות בבגד ים, והתלבשת תמיד בשמלות מיני, וכאילו, מחשוף, ולא חסר לי, אז כאילו זה תמיד מוציא אקסטרה, ותמיד גם אפשר להתלבש מיני ולהשים, ולהיות אחי בקלאס. פשוט ניסיתי להדגיש את הדברים המיניים שלי כדי שזה מה שירו, ואם זה, אם אמרתי לך, הגעתי אלייך בקורונה אז, אז נגיד, בין מתי שזה נגמר עד שהגעתי אלייך, זה היה גם משהו כמו שנתיים, ותמיד זה היה דייטים בבית, זה גם אפילו לא היה דייטים, זה היה פשוט, שומעת, חזרתי ממסיבה, בואי אליי, והייתי באה, כי זה היה הדרך שלי לקבל אהבה, בגלל זה אני אומרת, נגיד מערכות יחסים שהן רעילות, או לא מטיבות, זה מערכות יחסים שהן, מבחינתי בעיניים שלי הן מערכת יחסים, אבל אני מבחינתם הייתי כלום ושום דבר, כאילו לא בלזלזל בעצמי אפילו, כי פשוט הייתי כלי לאמצעי, לאמצע ימין, להשגת האמצעים. ולא הייתי... אני כאילו עשיתי לעצמי רומנטיזציה בראש, שאם הם קוראים לי בלילה, אז זה אומר שהם אוהבים אותי ורוצים להיות איתי ולישון איתי, והם כנראה התגעגעו אליי כשהם היו ביציאה. וכל פעם הכנסתי לעצמי סרטים כדי ליפוט את המציאות, שזה... שזה ממש משהו שצריך להיזהר ממנו, כי... זה מה שאני מבינה בדיעבד, שליווה אותי לאורך כל החמש שנים האחרונות עד שהגעתי בעצם אלייך.

תת, זה מדהים, כי באמת אנחנו מסוגלים להמציא כאלה סיפורים לעצמנו בשביל להמשיך לעשות

דברים שאנחנו יודעים שפוגעים בנו.

לא משנה אם זה להישאר במערכת זוגית רעילה, לא משנה אם זה להשתמש במין, לא משנה אם זה אכילה שפוגעה, כל מיני דברים שאנחנו עושים שהם פוגעים בנו, רק בגלל הסיפור הפנימי, האידיאליזציה שאנחנו עושים, שינוי הסיפור, הפרשנות שאנחנו נותנים לדברים, ואנחנו צריכים לזכור שאנחנו תמיד ממציאים את הסיפור. עכשיו, לפעמים זה לטובתנו, בדרך כלל זה לא. אגב, זה אחלה כלי להשתמש בו לטובתנו, כי כל סיפור הוא מומצא, אוהבים אותי, לא אוהבים אותי, רוצים אותי, לא רוצים אותי. ככל שאני אספר לעצמי סיפורים שיקדמו אותי, שרוצים אותי בזכות מי שאני ולא בזכות הגוף שלי למשל, אלה דברים שבאמת יעזרו לי למצוא את עצמי במערכות יחסים בריאות, והדברים שחורים מה זה מערכת יחסים בריאה, איך היא בעצם באה לידי ביטוי. האחד בזה שאני מסוגלת לשים גבולות. אם הדימוי שלי נמוך ואני במערכת יחסים רעילה, אחד העשה, ממנים זה שאני לא יודעת לשים גבולות על כלום. השני זה התעמתות, כאשר אני נמצאת במערכת יחסים בריאה. אני לא מפחדת להתעמת, אני לא מפחדת להגיד את זה אני רוצה, את זה לא מתאים לי, לא מתאים לי. כשאני במערכת יחסים רעילה, אני נמנעת מאימותים. גם למשל דבר נוסף הוא המקום של צרכים. כשאני במערכת יחסים בריאה אני מודעת לצרכים שלי ומבקשת שהם יתממשו במערכת יחסים רעילה. לא רק שאין לי מודעות לצרכים שלי, גם אם במקרה ידעתי אותם אני בחיים לא אבקש שהם התממשו כי אוי ואבוי אז אני אעיק עליו, והוא הלך, ואגב זה הכל קשור לדימוי שלי בסופו של דבר, שהרבה אם הוא נפגע ממערכת יחסים אחת לשנייה, וכמו שמתארת את חד גבוה,

וזה הולך ומדרדר, ואז מה שקורה, שבעצם אנחנו כבר ממגנטים אנשים שאי אפשר באמת להיות איתם במערכת יחסים טובה, לעומת אנשים שאנחנו ממגנטים שאפשר להיות איתם במערכת יחסים טובה, כשאנחנו שומרים על הדימוי. ורק מילה אחת, אני רוצה להגיד על התמונות, ואז נחזור לשאר, כי זה חשוב למי שמאזינה. תראי, גם אני לעולם לא אגיד למישהי, שימי תמונה כזאת, אל תשימי תמונה כזאת. מי שרוצה לשים תמונות עם בגדיאמי מיני וכולי, כל אחת שתעשה מה שהיא מרגישה שנכון לה. אבל צריך להבין, אנחנו בעולם ויזואלי. ויחד עם העולם הוויזואלי, אנחנו בעולם קטגורי. כלומר, בני האדם לא צריכים לחשוב, אה, אולי יש משהו מאחורי התמונה הזו. בסוף, המוח שלנו עובד בקטגוריות. מה אני רואה? הוא הולך לאיזושהי קטגוריה בראש, עכשיו, אם למשל אני רוצה למצוא עוזרת אישית או מישהי לכל משרה שהיא, היום, נכנסים לכל הפרופילים, נכון? זאת אומרת, אתה רוצה להבין מי האדם שעומד מולך? אז לפייסבוק, אינסטגרם, טיקטוק, כלום שונה לאן. אם אני רואה באינסטגרם שכל התמונות הן בגדיין ואני אומרת אני לא רוצה בהכרח שמישהי שזה התדמית שהיא מביאה כלפי העולם תייצג אותי, אותו הדבר גבר יכול להגיד, אני לא רוצה להסתובב עם מישהי שמביאה משהו מסוים, גם אנחנו עושות אותו דבר. הרבה מאוד נשים אומרות לי, לא, התמונות שלו בלי חולצה, זה אומר עליו אחד, שתיים, שלוש, לא רוצה לצאת עם מישהו בלי חולצה. אז אי אפשר להגיד את זה על האחר, ולא לחשוב שיגידו את זה עליי. עכשיו שוב, זה לא אומר על האישיות שלך, כלום, זה נכון.

אבל אף אחד לא תורך לעשות את

החשיבת היתר הזאת ולשאול האם זה אומר או לא. ואת יודעת יש מחקר נורא מעניין שאומר בעצם שמקום של חשיפת חזה, מושך גם נשים וגם גברים.

כלומר, גם למשל אם אני עכשיו בלוגרית

למכירת קרם פנים, כאשר אני אצטלם כל

הזמן עם גולפים ודברים מאוד סגורים, אז

גם נשים ירצו לקנות ממני פחות.

אבל יש, במחקר הזה זה מראה את המידה של החשיפה. כלומר, כשיש חשיפה שרואים קצת, שרואים את האור ואפילו תדעת, קצת כזה מהפס או לא משנה מה, זה באמת מושך. מעבר זה ישר הולך לקטגוריה של הטראש, כלומר זה בדיוק הפער בין טראש לקלאס. וזה קורה גם לגברים וגם לנשים. כלומר, ברמת המשיכה לנשים. זה לא שאני נמשכת לנשים, אלא היא מעניינת אותי, אני רוצה לקנות ממנה, אני רוצה להיות חברה שלה, אני רוצה להסתובב איתה. אז זה בין המקום הזה של להיות מאוד חסודה ושלא רואים אצלי כלום, לבין המקום שאני כבר נתפסת כטרש. אז לשים לב לדבר הזה ותמיד שיהיה גם וגם. אם את רוצה לשים בגדים עם בגד ים, שים לי גם, בגדים תמונות צליחה עם בגד ים, ושימי גם תמונות עם

איזה שהם בגדים קצת יותר מסתירים, נגיד, לזה שיהיה איזה מקום לדמיון, אז ככה, ואת אומרת דברים שהם מאוד מאוד נכונים, ובואי ניקח את זה רק לעוד נקודה אחת, שבסוף, כשאני בתדר מסוים חושבת שזו הדרך שלי למגנט או למשוך אנשים, אז זה הופיע כנראה בכל האזורים, באיך שאני מתלבשת, בתמונות שלי באינסטגרם, באיך שאני בדייט ראשון, בפלירטות, שזה לא נכון לפלרטט בדייטים ראשונים, ממש לא נכון למי שטוהה רגע. בדייטים הראשונים אנחנו אדם לאדם, באים להכיר את האדם, האם הוא איש שאני יכולה לבנות איתו עסק משפחתי. לא בא לפלרטט איתו, לא בא... אחר כך אני אבדוק עוד חלקים, כולל למשיכה, אפשר לראות בהתחלה, אבל לא לפלרטט, וזה מאוד חשוב. אז בעצם היית במערכת הרעילה הראשונה, אחר כך עברת לאחת נוספת שהתחזקה ברעילות שלה, נשארת עוד זנב של שבעה חודשים, ואז מעניין אותי לדעת איך הצלחת לצאת מזה סופית, כי הרבה פעמים הזנבות האלה יכולים להיות שנים, זאת אומרת, איך הצלחת לצאת ממנו סופית, ואז לעשות את המקפצה, אמנם למערכת היחסים שוב לא בריאה, אבל לפחות לצאת מזו.

אני חושבת שגם התבגרתי טיפה, ותוך כדי לימודים שאתה נוגע גם בעולם הפסיכולוגי, אז ברגע שאתה, ידע זה כוח, אוקיי? אז ברגע שאתה לומד טיפה דברים, אז קצת הייתי במקום שחיבר אותי למציאות, כי היה לי מחקרים, והיה לי סיפורים, והכרתי דעות נוספות, שבדרך כלל כזה שאנחנו הרבה זמן עם אנשים, אז פחות נשמע לעצתם של החברות, ופחות נשמע לעצתם של המשפחה, ופתאום שאיזה מרצה או מישהו בער סמכות, פתאום יש לו קצת יותר כוח להשפיע עלינו, אז באמת פתאום נפתחתי לעולם של אנשים ברי השפעה ששפיעו עליי, ואני חושבת שפה קרה משהו מאוד מאוד מעניין. נפתח לי את שקרות של עולם הדייטים, כי הייתי בהמון המון, כאילו, מערכת יחסים של שלוש שנים, ואז עברתי לעוד שלוש שנים, ואז עוד שבע חודשים, ופתאום קצת נפתח לי את שקרות של לצאת, טיפה. ואז התחלתי להכיר גברים חמודים. פשוט לא רציתי אותם, כי רציתי תעזויים.

תעבד בו.

אני אפילו לא יודעת אם זה bad boys, אני אגיד לך את האמת. זה פשוט המטופלים, איך אני אגיד אותם? זה אפילו לא bad boys, כי זה לא כזה, יאללה, אני... יאללה, אני באה כזה. פשוט גברים שהם לא היו טובים עבורי, זה תמיד הגברים שבאים עם משקעים. אני זוכרת, הזוגיות האחרונה, זוכרת שבבית הראשון, בית ראשון, פגישה ראשונה אצלו בבית, ממש שמה לה את הכתף, את הראש על הכתף, וכאילו אני הייתי צריכה להקשיב לכל סיפור חייו, וחשבתי לעצמי, טוב, איך עושים שיהיה פה עניין? בואו ניכנס כאילו לעניין מיני, כי כבר כאילו היה לי כמו תרשים זרימה של איך הדברים קורים. זאת אומרת, אני מכירה מישהו, הוא מספר לי את סיפור חייו, כאן אני אומרת לעצמי, טוב, האם יש לי דרך לטפל או לא? זה היה כמובן בקט מודע. ואיך אני הופכת את הקשר הזה להיות מעניין ומפולפן? קדימה, בוא נתפשט. עכשיו, אני, כשאני אומרת בקליניקה עכשיו להתפשט, אז המטופלות שלי יודעות שלהתפשט, זה אומר להוריד שכבות של האור ושל לשתף ושל להישען. אז זה היה ממש נהיתר לי להתפשט. אז כאילו ממש היה לי כמו תרשים זרימה, שפתאום בדיעבד אני מסתכנת על זה, שהוא פשוט לא שירט אותי. ואז מתי בעצם כל הגברים שלא נתנו לזה לקרות, שזה היה בוא נגיד תודעת גבר, תודעה גבוהה יותר, לא המטופלים, לא המנועלים נקרא לזה גם, אלא תודעות שהן גבוהות יותר, גברים שמחפשים משהו שהוא יותר רציני, כאילו הלכתי אחורה, אמרתי, טוב, הם לא רוצים אותי, אני לא מעניינת אותם, ופה זה היה לי הקושי, שמצד אחד היה לי פה ממש דיסטוננס, מצד אחד מישהו, כמו שקראת לו, ה-bad boys, נקרא לזה, או המטופלים, אז הם לא קידמו אותי לעבר המקום שרציתי להיות שזה מערכת יחסים, רצינית ובריאה, כי הם היו בעצמם והצרכים שלי לא סופקו, ולא היה מי שיקשיב לי, ולא יכלתי להניח אני את הראש על הכתף, אלא תמיד זה היה עליי, לעומת הצד השני, שכשכן יכלתי לשים את הראש על הכתף של מישהו, ולהישאר ולשפר את המערכות יחסיים הבאות, לא היה לי עניין שם.

מעניין. זאת אומרת, לא היה עניין כי זה שוב יושב על המקום שהצנאי שלך והרגישת שייכות, שהצטרכו אותך, הוא בעצם לא התקיים, כי במערכת יחסים בריאה של גבר ראשייה יש הדדיות. תמיד הוא צריך אותי, אני צריכה אותו, אבל הוא לא תלוי בי. וכשהתנאי שלנו הוא זה שאני רוצה שיצטרכו אותי, כי אם לא יצטרכו אותי, יזרקו אותי, אז בעצם כשזה לא קורה, אני מרגישה בתחושת ערך מאוד מאוד נמוכה. ולכן אני חושבת שבסוף העבודה שהאדם צריך לעשות לפני הכל, זה על התנאי שלו, להרגישת שייכות, אני חושבת שזה משהו שאני מתעקשת עליו מאוד, הרבה פעמים כשאני מדברת על לא משנה, אם זה כשאני מלמדת אתכם להיות מאמינים, או אנשים בקורסים של מציאת זוגיות, המקום זה של להרווים את התנאי שלי לרקשות שייכות זה מנהל אותי בכל העולם. וכאן מעניין אותי לדעת באמת אם הדבר הזה נהיה לתך גם מול מאחות יחסים, למשל חברות, אורים, כלומר עם המקום הזה של להיות המטפלת, שדרך זה שצריכים אותי אני בטוחה, מרגישה ביטחון, מרגישה שלא יזרקו אותי, מרגישה משמעותית. המקום הזה בעצם היה בכל פלחי החיים שלך או ממש נקודתית רק בזוגיות?

זו שאלה מצוינת, יש לך שאלות מדהימות היום. אבל כן, לגמרי, היום בכללי, תמיד, אבל היום סטטיבית ככה שאנחנו אחד על אחד, בו בלה. מאוד כן, למה? כי החוסר הביטחון כבר נכנס לכל מקום בחיים שלי. אני זוכרת שהייתי רבה עם חברות שלי על זה ש... לא ענו לי כמה שעות, כי פתאום מה קורה? מה אתם לא אהבות אותי? מה אתם לא רוצות אותי? מה אתם לא צריכות אותי? זה היה באמת, אני חושבת שבאמת מתחילת התואר הראשון, עד באמת סיום התואר השני, שנגיד זה חמש שנים, וגם כמובן באמצע התהליך איתך, אני הייתי באיזשהו חוסר ביטחון, שפשוט לא מתאים לי, שזה לא היה אני, במשפחה הייתי מקנה באחים שלי על שטויות, עכשיו, אני זאתי שתמיד תעשו איתה לחול, אני זאתי שתמיד התקשרו כשהיה צריך משהו, אבל כבר כאילו היה לי קריסה, כאילו דיברנו מקודם על אידיאליזציה ורומנטיזציה והסיפורים שאנחנו מספרים לעצמנו, מה שסיפרתי לעצמי כבר לא היה מספיק, כמו שהחוסר הביטחון פשוט השתלט על כל הדרך שבה אני רואה את הסיטואציה, ופשוט שיבש לי את תפיסת המציאות, שפשוט כל מה שניבה אותי, גם דרך אגב, עוד בקורס של מציאת זוגיות שעשינו, לפני, ב-2020, זה גם התחושה שבאתי איתה, של, אני לא טובה, לא אוהבים אותי, לא רוצים אותי, לא משנה גם מה קורה, גם אם מישהו עכשיו שלח לי, אני אוהבת נאגטס, אוקיי? אז גם אם מישהו שלח לי עכשיו הביתה, ארוחת של נאגטס, שזה מבחינתי הדבר הכי רומנטי בעולם, יו, פתאום כבר זה הפך להיות, הוא סתם רוצה אותי לכלום, הוא לא באמת רוצה אותי, כאילו פה השתנה לי משהו. אני חושבת, פתאום קיבלתי באמת, הפלוא היה של, הכרתי, מרצים ואנשים עם סמכות שפתאום כזה נתנו לי זווית ראייה נוספת, וכשקיבלתי זווית ראייה נוספת שיצאתי בעצם מהסיפורים שסיפרתי לעצמי שלא שירתו אותי, המציאות כזה נכנסה בי במאה כמה, ופתאום היה לי פשוט חוסר ביטחון בכל דבר, זאת אומרת זה גם היה בלימודים, זה היה בכל דבר שפשוט לא הרגשתי שווה, ראויה, לא משנה מה עשיתי גם. זאת אומרת, אם היינו משתמשות במיניות לפני, וזה שירט אותי, עכשיו כלום לא שירט אותי. כאילו כבר הייתי בסימן שאלה של, אוקיי, אופק, מי את? לא ידעתי, אני בן אדם שמאמין באלוהים? לא ידעתי אם אני מאמינה באלוהים או לא? כי תמיד הטמתי את עצמי לאנשים שמולי, או אני בכלל רוצה ללמוד פסיכולוגיה, או שזה סתם כי משהו, כאילו היה לי כמו, כאילו איבדתי את עצמי, לא כאילו, באמת איבדתי את עצמי, וזה מה ש... אני חושבת שזה מה שהיה כזה הטוויסט בעלילת חיי, שפשוט איבדתי את עצמי, ואז אמרתי, טוב, אופק, תתאפסי. ופשוט כאילו, אם אנחנו אוהבות לדבר על לסמוך על עצמי, לסמוך עליו ולסמוך על העולם, שזה דברים שאתם ילמדו בקורסים של הדר, אני פשוט צמחתי על העולם שקיבלתי איזה קפה מצלצלת, וקדימה, בוא נעשה עם זה משהו.

ואת יודעת, יש פה כמה דברים מאוד מאוד חשובים שנעשה עליהם פין כזה, את יודעת, שניקח רגע ממה שאת אומרת, ושחשוב שאנשים יבינו ויראו. האחד, שכשאני מתחילה להרגיש פחות טוב עם עצמי, זה כזה כמו עדוות, זה הולך ונהיה על כל פלחי החיים שלי, ואז אני מרגישה פחות רויה ולא מספיק ולא שווה, והדבר הראשון שקורה מזה זה חשיבה מסורבלת. בדיוק כמו שתיארת. כלומר, המקום הזה של, רגע, אני אעשה את זה, לא אעשה את זה, זה נכון, לא נכון, זאת אני, לא אני,

זה מספיק, לא מספיק, ואז פשוט אני מגיעה לסוג של לא עושה כלום, אלא רק מתבחבשת עם המחשבה. בניגוד לאנשים שיש להם מחשבה בריאה ויותר ספונטנית, שהם מבינים ורוצים ועושים, לא עסוקים יותר, אבל ככל שאני ארגיש פחות ראויה, החשיבה שלי תהיה מסורבלת יותר, ואז יהיו לי פחות הצלחות בחיים ופחות התקדמות בחיים, ואני אהיה, תקועה. דבר שני, המקום שלה, אני חוזרת רגע לתנאי להרגשות שייכות, הוא פוגש אותי בכל פלחי החיים שלי, ולכן, גם מבחינת הפתרון, זה לא משנה איפה אני אבחר לעשות עבודה, כלומר, מול החברות שלי על הרחבת התנאי הזה, מול אימא שלי, מול, איפה שהכי קל לי, אני צריכה לבחור, להתחיל לעשות את העבודה איפה שהכי קל לי, ואז זה ישפיע בדיוק באותה צורה של הדבות, על כל פלחי החיים שלי, גם על זוגיות, ולכן גם המקום שאני מרגישה לא ראויה, הוא תמיד יחדד את התנאי להרגישת שייכות, כי אני צריכה משהו שיוכיח לי שאני כן וכן צריכים אותי, ולכן לא משנה איפה אני אתחיל לעשות את העבודה, בין אם על הדימוי, על התפיסה העצמית שלי, בין אם על התנאי להרגישת שייכות, אפשר להתחיל את זה בנקודות הכי קלות והכי קטנות, והן באמת ישנו וישפיעו על כל חיינו, וזה... סופר חשוב מה שאת אומרת פה, אז ספרי לי איך בעצם היה הטוויסט. אני מבינה שבעצם הכל נשבר, ועכשיו צריך להרכיב את הפאזל הזה מחדש, אבל להרכיב אותו איך שאת רוצה להרכיב אותו, וזה מה שקורה לנו הרבה פעמים, אנחנו צריכים

להגיע, ממש לאיזה תחתית, להיות חוקים לקיר, הכל קצת מתפרק, זה נורא נורא מפחיד, אבל אז אפשר גם לעשות הרכבה מחדש, ואני תמיד אומרת את זה, מי שמגיע אלינו, אני רוצה לעשות לה פירוק והרכבה. וספרי, הבנו איך היה הפירוק, איך הוא הגיע, מה מכאן?

טוב, אז אני אתחיל ואני אגיד לכל מי ששומעת אותנו, זה היה פירוק לגמרי, אבל ההרכבה היא גם התפרקה לפעמים, אז זה משהו שחשוב להגיד, כי תמיד אנחנו חושבות שאחרי ירידה מאוד מאוד מסיבית יש עלייה, אבל העלייה, נכון, בתכל'ס אם אני אעביר קו, באמת היה עלייה, אבל כן היה מכשולים וכן היה שבירות בדרך, זה משהו שאני עד היום מוכרה לו תודה על התהליך הזה, כי אני אומרת גם למטופלות שלי, בכל תהליך שבירה, בואו נגיד תודה לאלוהים, תודה לעולם, תודה ליקום, תודה לקרמה, למי שאנחנו מאמינים, תודה, כי כנראה שפה יש לנו איזה פיין טיונינג לעשות נוסף. אז בעצם התהליך שבירה, סיפרנו, אבל התהליך של ההרכבה, פשוט אמרתי לעצמי, טוב אופק, את לא יודעת מי את, בואי נתחיל לגלות. הלכתי, זה היה במקביל לקורס של המציאת זוגיות, שזה באמת היה כזה ההבנה של, אני בתודעת מטפלת, אני, איך אומרים, האישה המינית, של שלוש נשים, אז אני האישה המינית, הערך העצמי שלי נמוך, התנאי להרגשת שייכות שלי, אני זוכרת שזה היה פשוט שהצטרכו אותי, שזה גם, דרך אגב, זה גם עדיין עכשיו התחושה שלי להרגשת שייכות, וזה עדיין הערך שלי, ומה שאני מקבלת, פשוט כמו שהתחלנו את זה, אני מקבלת אותו מלעשות עבור אנשים, רק פשוט לזכור שגם יש את הצרכים שלי שצריכים להתמלא, ולפעמים כשאנחנו בעמדה הזו שאנחנו לא רואות בעיניים, ואנחנו צריכות לעשות הכל כדי להשיג את התחושה הזו, אנחנו שוכחות שזה בסדר גם לבקש וגם לעשות. כאילו שהדברים האלה יקרו במקביל, אז בעצם

אני אגיד רגע רק משהו אחד על התנאי להרגישת שייכות. התנאי להרגישת שייכות זה נכון שהוא עדיין קיים היום, התנאי לא נעלם. המטרה שלנו הוא שהוא יהפוך להיות תנאי רחב. כלומר, שגם כשהוא לא מתקיים, עדיין אני מרגישה שאוהבים אותי, ויודעת שאוהבים אותי, גם אם ברגע זה לא צריכים אותי, או אני לא במרכז, או אני לא זו שמטפלת, אני יכולה ליהנות גם מי לקבל. וזה הרעיון, הרעיון הוא לא להעלים את התנאי, אלא להפוך אותו מצער לרחב.

כי כשהוא צער, הוא מנהל אותי.

כשהוא רחב, אז אני מנהלת אותו, ואני מנהלת את עצמי. ואז אני אוכל להרגיש טוב גם כשהוא לא קורה. אז אני רוצה ככה להחזיר אותך למקום, שספרי איך הרכבת. איך הרגשת מחדש?

אוקיי, אז הרכבה מחדש הייתה פשוט עבודה על עצמי. זה כמו שנשברת סיפורן, אז את ישר הולכת למניקוריסטית, או כובע חרוש אז את ישר הולכת לרופא. אני פשוט הרגשתי באמת שאני עכשיו מבריאה, אני צריכה את כל התרופות שאפשר לתת לי. אם זה ספורט, אם זה טיפול, אם זה לצאת עם חברות, אם זה לקחת את האנשים שאהובים עליי ולנסוע איתם לחול. כל האמצעים שפשוט עשו לי טוב, ממש אני זוכרת שעשיתי רשימה. אופק, את מול עצמך, את לא צריכה לספר את זה, מה עושה לך טוב? ולהתחיל לעשות כמו צ'קליסט, פשוט. בהתחלה זה היה ממש קשה, אבל לאט לאט להבין מי אני, וזה לבקש, אם אנחנו יכולות לתת שיעורי הבית למאזינים שלנו, זה יהיה מעולה, כי זה אחד הדברים שאני תמיד אוהבת לפתוח איתו את הטיפולים, וגם להכיר אותי, וגם לראות מה אנשים אחרים חושבים עליי, זה לבקש באמת מהסובבים, או משניים, שלושה, לכתוב 15-20 תכונות שאוהבים בי. ופתאום שמתי לב שיש המון המון המון חפיפות, והרבה דברים שאוהבים בי, שהם קיימים בכל פלחי החיים, אז אימצתי אותם, ופשוט הפכתי למה שהזדהיתי איתו במה שכתבו.

את יודעת, יש פה בעצם כלי, בואי נשיים אותו, שנקרא אחריות ומחויבות. ומה שבעצם את עשית, זה התחייב בפני עצמך, בצורה אולי לא מודעת, שאת הולכת לעברי, ואת הולכת לקחת את עצמך למקום טוב. ואז השתמשת באחריות, שאחריות הביטוי שלי הוא בעשייה, בעצם מה אני עושה כדי להרגיש יותר טוב. ואני תמיד אומרת, יש נוסחה אחת להצלחה, וזה זמן ועוד אנרגיה ועוד כסף. כלומר, כמה זמן אני משקיעה, כמה אנרגיה אני משקיעה בדבר הזה, וגם אני מוכנה לשלם על זה, לא משנה אם זה ללכת לטיפול, ללכת לחדר כושר, לבוא לקורסים, לצאת בערב שזה עושה לי טוב, כי כאשר אני לא מוכנה להשקיע את הזמן במשהו, ואני לא שמה את האנרגיה שלי

בדבר הזה, אלא עובדת במקום ריק, ולא מוכנה להשקיע כסף אלא רק חינמיים, איפה אני אקבל מידע פה ואיפה פה, אבל אני לא מוכנה לשים את הכסף וללכת, לשבת, בטיפול, בתהליך, חימה אמן, פסיכולוג, לא משנה מה שרוצה להתעורך לקור, שיתן לי את הכלים, או להשקיע את האנרגיה האמיתית שלי. אז הדברים לא מתקיימים, ולכן האחריות והמחויבות זה אחד הדברים החשובים, וזמן, אנרגיה וכסף, ואת עשית את שני הדברים האלה בצורה מדהימה, שבסוף המקום שאתה מגיע אליו זה ההבראה.

זה ריפוי.

והריפוי לא יכול להגיע כשאתה לא משתמש בדברים האלה. הוא לא יגיע לבד, כי עבר זמן פשוט. הוא לא יגיע כשאתה מתכמצן על עצמך, ולמה אני אומרת מתכמצן? כי בסוף את הכסף אתה משקיע במשהו. כי אין מה לעשות, אני לא מדברת על אנשים באמת באיזה עוני לא עובדים, אבל גם אז יש בה רשויות עזרה לתת להם. אבל אם אני בוחרת לקנות לי חולצה ולא ללכת לטיפול, ולקנות לי מאכלים מסוימים שהם יותר יקרים ולא ללכת לטיפול נפשי, או כל דבר אחר. עכשיו, כל אחד שיעשה לעצמו את הסדר העדיפויות. אני תמיד אמרתי, אני אתני לי טיפול לפני אוכל, אני מעניפה לאכול לחם וחמה, והנפש שלי תקבל את המענה שלה. כל אחד שיעשה מה שנכון לו. אבל מהניסיון שלי בחמש עשרה שנים האחרונות, מי שמשקיע בנפש, ומי שמשקיע במה שהוא

רוצה להשיג בחייו, ומי שלומד את הדברים, כי אנחנו לא מקבלים את הכלים האלה מהבית וגם לא מבית ספר, אז הוא באמת מצליח להגיע לאן שהוא רוצה, וזה מה שעשית. עשית את שני הדברים האלה, ובעצם, את יודעת, את אמרת, זה אומנם בסוף קו שמגיע למעלה, אבל זה לא לינארי, וכל תהליך יש לו דאון ואפס, ועוד דאון ועוד עלייה, וזה משהו שהוא מאוד מאוד חשוב שציינת אותו, כי הרבה פעמים יש לי איזה מין חוזה עם היקום, שאם עכשיו אני עשיתי מאמץ, אני רוצה תוצאה. אבל אני יכולה להשתדל ולהתאמץ, אני אף פעם לא יודעת מה תגיע התוצאה. וזה צריך להיות במקום הזה שאני משקיעה, בלי לדעת מה יצא מזה.

חד משמעית, חד משמעית. זה פשוט באמת מאוד מאוד מאוד קריטי, גם העניין שאמרת שנייה על הכסף, כי אני פוגשת המון פעמים שאומרים לי, זה יקר לי. אוקיי? וזה ממש חשוב גם להבין שיש לרשויות את היכולת, אבל גם בסופו של דבר אנחנו יוצאים, אנחנו נהנים, נכון? אפשר לעשות את הוויתורים האלה בשביל עתיד טוב יותר, כי אנחנו מגיעים עם השקעים, אני כן באה שנייה מהעולם הפסיכולוגי, אני כן נוגעת רגע בעבר, ולפעמים יש שם הפצעים שפשוט, הם נשארים איתנו לכל החיים, ואם עכשיו שהנפש שלנו עוד כן אלסטית, שכן אפשר לעבוד איתה, אני מדברת על גילאים, נגיד, 15 עד 35 שניה שאנחנו, אפילו 40, טיפה שאנחנו עוד יכולים לעשות את השינויים, טיפה יש לנו את היותר יכולת הזו המנטלית.

בקלות יחסית.

כן, בקלות, ו... את יודעת, יש לי גם מטופלת בת 54, ואז אמרתי, תשמעי, בהתחלה לא רציתי לבוא, כי אני בת 54, מה אני צריכה עכשיו לעשות שינוי? והשינוי שהיא עשתה, ופתאום ההבנה כמה יכלתי לחסוך מעצמי, אם הייתי באה 20 שנה לפני, זה פשוט עולם, וזה כמו שאתה משקיע כסף בהשקעות פיננסיות. אתה שם עכשיו, לא יודעת מה, איקס כסף, והוא עושה בעצם את הצועות ואת ההכפלות, ובסופו של דבר יש לך איזה שהוא עון. אז אני אומרת, מעכשיו תתחילו להשקיע בעצמכם, פעם בחודש, פעמיים בחודש, עוד שנתיים, שלוש, ארבע, לטווח הארוך, יהיה לכם את העון, שהעון הזה זה מבחינתי הדבר הכי חשוב, שזה אתם והנאמנות שלכם לעצמכם, וכל מה שדיברנו עליו, שזה הערך העצמי, זה התנאי הרחב שלי לשייכות, שבלי זה אני כאופק, לא חושבת שהייתי יכולה להיות איפה שאני נמצאת היום, גם כמטפלת, אוקיי? כאילו, אם הייתי במקום אחר באישיות שלי, לא אכלתי לטפל. וזה הכי הכי חשוב מבחינתי שאנשים יקחו היום מהפרק.

תספרי לנו בעצם, איפה את היום? זאת אומרת, אוקיי, אז ככה עברת את כל הדברים עם עצמך, ובאמת החלטת שאת מתמסרת לזה באופן מוחלט, ומרפא אותך, ומשקיעה את כל מה שצריך, ובאמת חווית ירידות ועליות, וניקית והתמודדת, ושינית הודעה, מתודעת מטפלת לתודעת אישה, ואז מה קרה?

טוב, אז אני כשהייתי בסיסי התהליך, כמו שאמרתי בהתחלה, הגעתי למאמנת שלך, לשלי, שלי שם טוב, שהיא פשוט הדבר הכי טוב שאכל לקרות לי בחיים במקביל אלייך, והכרתי בדיוק את גב, שגל, שכשלהיום ממש עוד שלושה וחצי חודשים הולך להיות בעלי, אז אני מעורסת, ובזוגיות בלי עין הרה הכי מושלמת שאפשר להיות, אבל אני באמת זוכרת שבהתחלה בהתחלה, שהיה לי עדיין עם ניצנים טיפה של המטפלת, אז היה קצת את העניין שהוא נשען עליי. ואז פתאום בתהליך עם שלי הבנתי, אוקיי, אני לא מעוניינת, אני זוכרת שהיה לי שיחה עם נהג מונית, שאמרתי לו, תקשיב, אני הולכת לעבוד, להיות פסיכולוגית, אני רוצה מישהו להישען עליו. אני לא רוצה שישענו עליי בבית. אני רוצה כשאני מחוזרת הביתה, מורידה את ג'קט, להשכם בשפה ולשים את הראש על מישהו. זה בעצם היה הזימון שלי לעצמי, וכשראיתי שגל בהתחלה לא יכלה לתת לי את זה, סיימנו את הקשר, ואחרי חודשיים שעשיתי תהליך עם שלי, שזה באמת היה הפיינטיונינג של הצבא, הייתי עם ביטחון עצמי, ידעתי מה אני רוצה, ידעתי מי אני, זה היה הפיינטיונינג של להיות בתודעת אישה, לדעת לבקש, להישאר, ובאמת לסמוך, כי היה לי ממש בעיה של לסמוך, פתאום גל היה בן אדם אחר, הוא היה כאילו תודעת גבר בהתאבותה, גם עד היום. ואני ממש זוכרת, עד עכשיו שהתכוננתי לפרק, אז אני זוכרת, אני כזה הסתכלתי בתמונות, וראיתי שהשמר מסך שלי בשנתיים של התהליך הזה, היה, אני מאמינה שמגיע לי לקבל את כל מה שעושה אותי מאושרת. וזה משפט שמלווה אותי עד היום, ובאמת זה מה שזימנתי, את מה שעושה אותי מאושרת, וקיבלתי את גל. שהוא הדבר הכי טוב שאכלתי לבקש, זה גם יהיה בנדרים בחתונה שלי, שבא לי לפקוט מעכשיו, אבל הוא באמת, אני אומרת לעצמי, את כל התהליך ואת כל ה... סליחה, החרא שעברתי בחיים, זה היה בשביל שאני ידע לבקש, אני ידע מה אני רוצה, ואני אקבל אותו. וזה בדיוק כל מה שחלמתי עליו כל החיים, וזהו, ואני במקום הכי טוב שאפשר להיות, באמת, באמת, באמת, באמת.

אני בגלל זה חושבת באמת שאנשים, כשאני

אומרת תודעת אישה זה משנה חיים, אני ממש מתכוונת לזה, כי בסוף יש לזה השפעה על כל החיים שלנו, ולפעמים אנחנו צריכים, תדעת שזה יהיה ב-360 מעלות העזרה שאנחנו מקבלים, בין אם זה תהליך כזה ותהליך כזה וקורס כזה כי כל מקום כזה עושה לנו עוד איזשהו כילוף למקום שאנחנו צריכים יכולים להגיע אליו בעיקר אם עברנו לא מהדברים לפני אז אנחנו צריכים עזרה נוספת אחרי, וזו ההשקעה הבאנו הכי טובה שיש, כי להיות בתודעת אישה, זה בעצם להסתובב בעולם בצורה שאת מסופקת מעצם היותך, והמקום הזה שכשאנחנו עושים השתנות, אז מי שמולנו משתנה. וזה העניין, שאנחנו צריכים להבין שאנחנו לא יכולים לשנות אף אחד אחר, חוץ מאת עצמנו, והאחר ישתנה בעקבות השינוי שלנו, ואישה,

מכילה את האיש, אם נסתכל על המילה, אישה, בתוכה כתוב איש, וכשהאישה עושה שינוי, בדיוק כמו שתיארצ'ה עשית, שאמרת, אני רוצה, אני לישן, אני רוצה, אני להיות במקום הזה שהוא, שמכילים אותי, שמחבקים אותי, אני רוצה לתת, אבל קודם להתמלא, אז בעצם אני יכולה לקבל את האיש, שירצה לתת לי את כל המקום הזה, ואני חושבת שזה באמת, אחד הסיפורים הכי מרגשים, וככה שאנחנו יכולים קודם כל להתמלא בתקווה, ולהיות במקום שאנחנו יכולים לדעת שאפשר להיות בכל המקומות, ובסוף כל אחד מהמקומות האלה, גם כשאני נמצאת במקום מאוד קשה ומאוד רע, צריך לדעת שבסוף בסוף בסוף זה בונה אותי, להיות הכלי שיכול להכיל את הטוב, ולכל אדם יש דרך לבנות את הכלי שלו, ועובר כל מיני דברים, ואין רק ככה דברים שאני, שקע לי איתם, אחרת פשוט אנחנו נהיה אנשים שכל דבר ישבור אותם, ורק כאשר אנחנו גם מתמודדים עם אתגרים וצולחים אותם, אז אנחנו מפתחים חוסן, והחיים מצריכים חוסן, בטח במדינת ישראל, אז אני חושבת שזה סיפור מאוד חשוב.

מבחינתי, הדרך שבה אני משלבת באמת הדעת, מה שלמדתי בקורס, בקורס של מאמין של זוגיות מעשית, שזה באמת, הקורס שמבחינתי, הוא עשה לי את הפיינטיונינג הסופי, ובאמת הביא אותי להיות אישה, בתודעת אישה, ומעורסת כרגע, ובאמת בעניין רב בזוגיות הכי ממלה שאפשר, זה באמת ללמוד את הקור, באמת ללמוד את התורה של זוגיות מעשית, מאפס, כי אני חושבת שבתור מישהי שעברה באמת את כל הקורסים שלך, אוקיי? ואתה מקבל מאוד, לא על קצה המזלג, כי אצלך אין על קצה המזלג, אצלך יש ארוחה שלמה, אבל אתה נכנס לדברים שמאחורה, והדברים שבאמת מובילים, ודברים שבאמת אתה נכנס להבנה עמוקה, כמו שדיברנו על תודעת אישה, ומאיפה זה בא, ואיך זה בא לידי ביטוי בכל הפלחים בחיים. ועל איך לתקשר, ואם אני בתודעה כזו, איזה תקשורת מתאימה לי, ואיך אני יכולה לשנות את התקשורת שלי. וכל כך הרבה דברים, כל כך הרבה תוכן שמקבלים בקורס הזה של המאמנים, זה הדבר שאני הכי התמלאתי בו וגם במידע וגם בידע וגם באמת הביא אותי להיות מי שאני היום.

כמובן שאני הכי שמחה גם שעברת איתנו דרך, ואיתי דרך, ושהיית תלמידה שלי בקורס ממני הזוגיות מעשית, ואני יודעת איזה פלאים את עושה היום עם מטופלות ומתאמנות שלך. ספרי רגע בכמה מילים, איפה את מקבלת, את מי את מקבלת, שוב שידעו איך אפשר להגיע אלייך.

אני פסיכולוגית ומטפלת זוגית ומאמנת למציאת זוגיות בשיטת זוגיות מעשית. אני מקבלת בתל אביב או בזום, וכמובן שיש חנייה, חשוב מאוד, גברים, נשים, זוגות, יחידים, נשים שרוצות למצוא זוגיות, גברים שרוצים למצוא זוגיות, ובאמת כל מי שמרגיש שהוא מוכן, בשל, מפורק ורוצה לעשות איזה פירוק והרכבה, וזהו.

אנחנו כמובן נשים אישור לעמוד שלך באינסטגרם, כל המידע, אני מריחה, נמצא שם, תעקבו

ותקבלו הרבה תוכן, גם באישי, גם על הזוגיות בכלל, ואני רוצה להגיד לך תודה. תודה שהיית כאן ותודה ששיתפת בכזו פתיחות את הדרך שלך, ותודה שזכיתי, זכיתי בה.

יואו, תודה, איזה מרגשת. היה לי מושלם ברמות. אוהבת אותך הכי.

גם אני. אנחנו נתראה בפרק הבא של מדברים זוגיות מעשית. ועד אז, עקבו אחריי באינסטגרם, adarzohar1, ושתתאו קצת באתר שלנו, יש שם הרבה דברים מעניינים.

המרכז לזוגיות מעשית, adarzohar.com.

מחכה

לראותכם. ביי.