פרק 54 - ניהול רגשי- כלים לשחרור חסמים רגשיים - עם ד"ר עודד קרבצ'יק

שלום לכולם, וברוכים הבאים לפודקאסט מדברים זוגיות מעשית. בכל פרק נדבר על זוגיות מנקודות מבט שונות ומעניינות, ותקבלו ידע וכלים פרקטיים שילבו אתכם בדרך לזוגיות שאתם מאחלים לעצמכם. אני אדר זוהר, מנכה למרכז הזוגיות מעשית, ואני שמחה ומתרגשת שאתם איתי כאן.

והיום איתי דוקטור עודד קרבצ'ק, מאמן מנטלי, אחד האנשים הכי מעניינים שהיו פה עד היום, ואני מאמינה שגם יהיו. אני בטוחה שרובכם כבר מכירים את השם. היום אנחנו הולכים לדבר על כל נושא הניהול הרגשי, ניהול הרגשות, איך אנחנו בעצם מתמודדים עם חסמים, ואיך אנחנו יכולים לפרוץ אותם כדי להפוך את החיים שלנו לקלים יותר. אז היי עודד, מה שלומך?

אהלן, אהלן. ברוך השם, מצויין, הרי אתגרת אותי. אחד הכי מעניינים, וגם הולכת, כלומר, יצרת לי גם תחרות עבר וגם אתגר עתיד.

אז תשמע, קודם כל יש לי תחושה

שאתה יודע טוב להתמודד עם תחרויות כאלה, ואני לא בטוחה שאתה מתייחס לזה כאל תחרות, אלא בדיוק יודע להביא ולצלוח את האתגר בתור גם מאמן מנטלי. אז ספר לנו בכלל מה זה אומר ניהול רגשי, ניהול הרגשות, כל העולם הזה.

יש קפצת שר למים, אז... אם נסתכל רגע בפרספקטיבה נכונה על החיים שלנו בכל תחום, זה יכול להיות הורות, זוגיות, עסקים, התפתחות אישית, לא משנה, כל תחום, כל קטגוריה, יש הרבה מאמנים או הרי אנשים שנותנים את גלגל החיים. יש שם כמו פיצה של קטגוריות. לא משנה איזה קטגוריה תבחרו. ואנשים ישאלו את עצמם, האם בכל קטגוריה אני נמצא בדיוק איפה שהייתי רוצה למצא. תיאורטית. לא יודע אם זה אפשרי או אי אפשרי, תמיד להיות איפה שרוצים, אבל נגיד תיאורטית. רוב האנשים יהיו כנעים עצמם, תמיד יש פער. בין איפה אני, בזוגיות, לאיפה הייתי רוצה שהזוגיות שלי תהיה. בין איפה אני כהורה, לעומת מה הייתי, האם אני עובד בידי בוק של עצמי, אז היא בידי בוק של כל אחד שמצא על עצמו איזה מנטור. לפי הקודם של עצמי, האם אני כל יום, כל דקה, הגרסה הכי טובה של עצמי? התשובה הקנה תהיה לא, בסדר? אני מדבר על התשובה הקנה שלי, לא רוצה לדבר על...

גם התשובה שלי היא לא?

לא, למרות שידוע לי מה כן, אצל רובנו יש כאלה שגם לא ידוע להם מה כן, רק ידוע להם מה לא, אבל ידוע לי מה כן נגיד, ואני יודע שיש עוד פער, אם אנשים יהיו כנים עם עצמם באמת, ויסתכלו מה שקרה בלבן של העיניים, הם ישימו לב, שהפער ברוב המקרים, ברוב המוחלט של המקרים, אני לא אוהב לעשות הכללות, אבל אני אגיד ברוב המקרים, יושב על חסמים רגשיים. יושב על איזשהו מחסום רגשי, כי מתי אני לא אהיה הבן זוג הכי טוב לאשתי, או הבת זוג הכי טוב לבעלי, או כל קומבינציה אחרי תוארי, כאשר אני כועס, כאשר אני לחוץ, כאשר אני מפחד, כאשר אני דואג, כאשר אני מאוחזב, כל מה שמניתי עכשיו זה רגשות.

נכון.

ואם אני מבין שכאשר אני במנעד רגשי, לא להיט, אוקיי? בלשון המטה, אני מתפקד, אני זז מהאני מאמין שלי לגבי עצמי, לגבי איך שאני צריך לדבר לאשתי. אז היא כרגע, היא מגיעה לה או לא מגיעה לה באיזה הגדרה מטומטמת, סליחה על הביטוי. האמת שלך, כשאת עמדת מתחת לחופה, כל אחד לפי החופה שלו, ועצמת את העיניים ושאלו אותך, האם יכול להיות שיהיה יום שתצאה לצלחה אשתך במתיים כמש, או חס ושלום תקלל אותה, כן? חס ושלום, לצצק עליה. אני רוצה לראות אם מישהו היום אומר, יכול להיות שכן. ואני רוצה לראות אם מי שהייתה אומרת אוקיי, אני נשארת עדיין, בסדר? יש לנו אמת. ומה שמזיז אותנו מהאמת שלנו, האינסטינקט זה העולם. בפרקטיקה, מערך הרגשי. ניהול רגשות לשאלתך זה היכולת שלי לשלוט באירוע הזה בצורה הטובה ביותר, ולאפשר לי להמשיך להתקדם לעבר האמת שלי לגבי כל קטגוריה בחיים.

אז בעצם אם אני אקח את זה רגע לעולם הטניה, זה מה שנקרא להיות מלך, המוח שליט על הלב, וכשאנחנו בעצם מצליחים להיות במקום שאנחנו, שהמוח שלנו שולט במקום הרגשי ואנחנו לא נותנים לרגשות שלנו לנהל אותנו, כלומר פתאום לפרץ של כעס, אכזבה, פחד וכולי, אז בעצם אנחנו באמת יכולים להפוך מהלמך למלך. ולהיות...

כן, לא יודע כמה עתניה מדברת בדיוק על המלך ולמך, אבל זה בדיוק זה. זה בדיוק המקום הזה שלבוא ולומר השאיפה, אם זה בעל עתניה, ספר יסוד של חסידות חבד, שזה פסיכולוגיה יהודית, בוא נקרא לזה ככה, למי שבכלל לא מכיר את המילה הזאת. טניה, זה ספר פסיכולוגי, נקרא לו פרק שלם בספר הזה, או רשימה של פרקים, מים ג' פרקים, נון ג' פרקים בספר הזה, אוקיי? מדבר על תורת הנפש, על פסיכולוגיה יהודית. ותוך כדי שאני מדבר איתך, קפצתי רגע, ואני אומר, בוא נסתכל רק על דבר אחד שאומר, יש איזה תואר בטן, יש לי כאר תואר בינוני, אבל זה לא הבינוני שאנחנו מכירים, אני גם לא אכנס לזה, אבל הוא אומר משהו מאוד מעניין, הוא אומר את הדבר הבא, והנה מידת הבינוני, בינוני זה איזושהי מידה שאני תמיד מצליח שהמוח ישנותה ללב זה מידת המצוינות בשפה היומיומית שלנו בשפת הטניה זה יקרה בינוני, הסברים אחרים בפודקאסט הבא אבל ברעיון הוא אומר מידת הבינוני היא מידת כל אדם כלומר הוא כבר בא ואומר שכל אחד יכול ואחריה המשוך כל אדם. שכל אדם יכול להיות בינוני בכל עת ובכל שעה, ומה זה אומר? כלומר, דהיינו בפועל ממש, גם במעשה, גם בדיבור, וגם במחשבה, שבהם הבחירה והיכולת והרשות נתונה לכל אדם לעשות ולדבר ולחשוב גם מה שהוא נגד תאוות ליבו ואפילו ההפך ממנה. כלומר, הוא מסביר לנו בצורה מאוד פשוטה, יש איזה מודל שהוא מודל המצוינות שבו המוח צריך לשלוט על לב וגם אם הלב אי פעם אומר לך תעשה הפוך וגם אם הוא אומר לך עכשיו כולם נגדך ולא אוהבים אותך ומקטינים אותך ודורכים עלייך אתה יכול לפעול הפוך אתה יכול לנהל את זה ולמה לך לנהל את זה יש פה הסברים שלמים אבל בשורה התחתונה אני אפנה חזרה לאותה אישה או לאותו גבר, והיא שאלת, תגידו לי, אל תשאלו אותי למה לנהל את זה. תגידו לי, אתם, מה קורה לכם, שזה מנהל אתכם. ואתם לבד, אוטומטם, אוטומטם, אוטומטי עניתם לי למה לנהל את זה. כי כשאת עכשיו בהתקפת הצבים, את לא קשירה להיות בדיוק אימא. בוא נהיה אמיתיים. וכשאת בהתקפת הצבים, ואת אומרת, יוצאים לך מילים מהפה, שזה לא המילים שהיית רוצה שייצאו לך מול בן זוג שלך שאת באמת אוהבת אותו. כרגע את לא ר אז ככה את רוצה להצטייר? זו הדוגמה שאת רוצה לתת לילדים שלך שיעמדו אותך, מתפרצת על בעלך, הוא הפוך בעל אישה, אין פה עניין סקסיסטי בכלל, אוקיי? ואתה בואי תגיד לי, עודד, ברור שלא. אתה יודע שלא. אז אם את יודע שלא, את מבינה, אז למה כדאי לך ללמוד לנהל את זה?

אתה יודע מה מעניין, תוך כדי שאתה מדבר על אימא וילדים ובני זוג, הרבה מאוד פעמים, אם אנחנו נסתכל שנייה מהצד, אישה, בוא ניקח אישה גבר, זה לא משנה, רגע, אני אדחש את זה ככה, יכול להיות אותו הדבר את השני גברים, אבל אצל אישה, למשל, אם היא עכשיו, תצא ככה על בעלה במילים מאוד קשות וכולי, הילד יעבור מול הילד, אם היא תצליח להיות, מה חמוד, תחזור לבעל, בום, תמשיך את השערה.

לא תמיד.

לא בהכרח אני רואה את זה הפוך. אבל מה שמעניין אותי, זה בעצם למה אנחנו, לא תמיד, כן, תעזוב, קורא, בוא נגיד, בחלק מהפעמים. מעניין אותי להבין ממך, זה בעצם מתי אנחנו מאפשרים לעצמנו להיות במקום של אי

שליטה ברגשות, לעומת הפעמים שאני לא מאפשרת את זה לעצמי, ושם אני מאוד שולטת ברגשות. כי אני תמיד מסתכלת על זה בהיבט הזה של אומידת הביטחון, שאני מרגישה שלא יעזבו אותי, ואז אני מורשה על עצמי, כי אני לא הייתי עושה את זה

מול הבוס שלי כנראה.

הגיוני.

והדבר השני שככה עולה לי בראש, תוך כדי שאנחנו מדברים, זה המקום הזה של בעצם איזה שהיו את הערכים שלי, או איזה שהם גבולות פנימיים שיש לי של מול הילד שלי, למשל, אני רוצה להיות משהו מסוים ומצליחה לשנות במקום אחר לא, אבל מה בעצם מאפשר את הריקוד הזה, שפעם אני מצליחה, ופעם אני לא. מול הבוס לצורך העניין אני לא אדבר ככה, ומול הבעל שלי או אמא שלי אני אדבר ככה. מה הסיפור? כאילו, אם אתה יכול לעשות לנו את הסיפור.

קודם כל אני אלך לצד החיובי, נטו של הסיפור. שאם את יודעת לעשות את הדיפרנציאציה וכבר לראות בעיניים פרוחות ובצורה מפוקחת, שעל אותו סף הצבים, במרכאות, פה אני אתפוצץ עליו, ופה אני אבלום את עצמי ואני אסתום את הפה, כי זה הבוס שלי או... אוקיי. אז הצד האופטימי, את יכולה. בוא נתחיל מזה. יש לך את היכולת. כי אם באדם בא ואומר לי, יודד, או אישה, כאשר הבוס שלי מעצבן אותי, והביתה שלי מעצבנתי, הם חוטפים אותו דבר. אותו דבר לחלוטין. וגשר הילד שלי אותו דבר, והשכנה אותו דבר, ובסופר אותו דבר. כלומר, אני אותה הדר, אני אותו עודד בכל מקום. כנראה זה אני. אז אם את מספרת לי כבר שפה את עושה דיפרנציאציה, זה אומר שקודם כל יש לך יכולת. עכשיו את שואלת, האם אני יוכל לנהל את היכולת הזאת? אני כאילו לוקח, מתרגם את זה לתחילת השיח, שאני יכול לנהל, או האם היכולת הזאת היא לאור האירוע, או לאור האדם? אז כמובן, בדרך כלל תיפגעי מבעלך יותר מאשר תיפגעי מהבוס שלך.

בסדר?

סליחה על הבוטות, אבל שבעלך יגיד לך, אתך טיפשה, לא באיזו ציניות מצחיקה כזאת של טיפשונת, בסדר? לא ברמה הזאת. כלומר, שאת מבינה שהוא מתכוון. גם כרגע שהוא כועס ואין לו מושג מה הוא אומר, אבל... וכשהבוס שלך יגיד לך טיפשה, לא תמיד רמת הכאב שלך, כשהבוס יגיד את זה תהיה אותה רמת כאב, שהבעל אמר לך את זה. פשוט ככל שאנחנו יותר קרובים, אנחנו יותר חשופים.

אוקיי.

ככל שאנחנו יותר חשופים, המערך העצבי, העצבי הנפשי, בדיוק כמו שאני אחשוף, כשאני אקבל פה שריטה, זה יכף לי, זה לא יהיה לי נעים, אפילו יורד לי את הדם ואני אשים פלסטר, אבל כשאני, על אותו חת ישר אותו עמוק יותר וזה ייגע לי יותר בעצבים, אני אצעק יותר. אם תדעי להסביר, להצמח את זה, רגע באוריינטציה, או כל אחד מאיתנו, הפיזיולוגית, ששמה זה יותר גשמי, יותר ברור לי, בסדר? שבוס הוא יותר כמו משהו חיצוני, ובעל הוא יותר כמו משהו פנימי. ילד הוא משהו פנימי, לפעמים הילדים מצבינים אותו הרבה יותר מהבעל, על דברים הרבה יותר אינפנטיליים, בסדר? כי זה משהו מאוד פנימי.

אבל זו השתקפות, השתקפות של עצמנו.

סוג של. אז ככל שהאירוע יותר פנימי, הפעולה האינסטינקטיבית של ההגנה יותר עוצמתית, כי רמת העיון יותר גבוהה, כי אני חשוף לגמרי. בסדר. ולכן, מול הבוס זה יהיה אחד. עכשיו, יש לזה גם אלמנטים נוספים שנקראים חיצוניים. פה אני מאויימת יותר, פה אני מאויימת פחות. מבחינה חיצונית, הוא יעזוב אותי, הוא לא יעזוב אותי. אבל מדבר מבחינה פנימית. בעלי, אני אצא כאן, אבל הוא לא כל כך מהר ילך, אני אתפוצץ על הבוס שלי פעמיים-שלוש, הוא יגיד לי, גבר, תחפצי את החברים שלך, תחפצי עבודה אחרת. כלומר, ברמה החיצונית, זה חיצונית. לאבד עבודה או לאבד בעל זה חיצוני. ההתפוצצות היא הרבה יותר פנימית. פנימית במול בעלך, אם רמת הקשר ביניכם היא עמוקה וטובה, אז אתה נתת לו גישה לכל נבחי הנפש כמעט. ועכשיו אתה כאילו מנצל את הגישה הזאת, זה עוד פעם, זה תהליך לא מודע. ואז אתה נגעת לי במרכז העצבים, ברור שאני מתפוצצת, אבל זה כבר עוד דבר שאני אומר לאנשים, אולי נדבר על זה אחרי זה, מה שעשינו עכשיו, זה הסבר, אבל הסכנה הכי גדולה להפוך את זה לרציונליזציה, שתיתן לגיטימציה לעצבים האלה.

אוקיי.

כי אם צריך לגיטימציה זה יחזור.

אז בעצם קוראים שיש פה עולם שלם של רמות חשיפה ואינטימיות, עולם שלם של ציפייה, כי בעצם ככל שאני חשופה וסומכת ובוטחת ונחשפת יותר, אני מצפה שתשמור עליי גם יותר ולא נגיע בכלל למקומות האלה.

משם תלות.

ושם חולשה. של השייכות, נכון? זאת אומרת, השייכות שלי נמצאת פה באיזושהי סכנה.

משהו אחד לא נמצא בסכנה על פי תורת הנפש היהודית העצמי שלך. כל מה שדיברת נמצא בסכנה. החולצה יש לך בסכנה. התחלת לבנות את זה, נכון, זה מה שאנחנו עושים. כלומר, אני בחשיפה. מערכת אינטימית, נפשית, פיזית, אינטימית, אני בחשיפה. החשיפה קירוב, יוצרת קירוב, אני פותחת את החולשות שלי, פותחת כאילו, לא תמיד אני מוציאה את זה לעולם, אבל איתך אני פתוחה לחלוטין, ואתה מנגן לי על זה, אתה נוגע לי בזה, אני סומכת עליך, ומשם אני מצפה ממך, ואני סיפרתי לך את הסוד הכי כמוס שלי, לא תשתמש ביום אחד כנגדי, שזה התהפך עליי הייתי מאוד וזה נבנה זה בניין לגו לבנים שנבנה לי בראש אבל קורה גם עוד דבר אני מתחילה להרגיש באיזשהו שלב חלשה, או חלש. למה? כי אני סומך, סומך, סומך, סומך, ביום אחד מסתבר שהפיגום הזה נגדי. הפיגום הזה משתמש, יורא בי. אבל נתתי כבר את הכל, מה נשאר לי? ואחד הדברים שאנחנו מלמדים, ותורת הנפש מלמדת, שהדבר הכי מרכזי נשאר לך. וזה את. וזה העצמי שלך. וזה אחד הדברים שכבר מלמדים אותנו איך אנחנו יוצאים, ומתחילים לנהל, בעזרת מה אני מנהל את המערך הרגשי הזה.

אז בעצם איך אני משתמש, איך אנחנו

נעזור לאנשים להבין שהם יכולים להשתמש בדבר

הזה שאתה אומר שהוא הכי חשוב ותמיד

יישאר להם, ההם עצמם, בסיטואציה של פגיעה.

כי אנשית שבמקום של כאב ופגיעה, וכמובן

שככל שהוא קרוב יותר, חשוף יותר, אינטימי

יותר, זה משמעותי יותר ומטלטל יותר, אז

איך ממש, בואו נבין איך אנחנו משתמשים בעצמי הזה, שהוא עכשיו... שלא יתפרק, אלא שיעמוד כעזר לנגד עצמי.

זה מדהים, כי אני חושב שזה שירת המפתח בחיים, ואני חושב שאנשים לא מתעסקים איתה באמת. אני אומרת, תסתכלו. בכלל. יש כמה מושגים שאנחנו משתמשים, מטבעות לשון שאנחנו משתמשים בהם ביום-יום, אבל לא יורדים רגע לעומק, מדברים אותם, מדברים אותם. ביטחון עצמי, ערך עצמי, כבוד עצמי, מימוש עצמי, אהבה עצמית? אהבה עצמית. ואני שאלתה אנשים, את אותם אנשים שמשתמשים, גם אני ו... ביטחון עצמי, כבוד עצמי. ביטחון אני יודע מה זה. כבוד אני יודע מה זה. מימוש אני יודע מה זה. אהבה אני יודע מה זה. נגיד, לא בטוח, אוקיי? אבל מה זה עצמי? ושמה אנשים התעקעו. ואז אני אשאלת אותו בן אדם, את אותה אישה. את אומרת אין לי ביטחון עצמי? אם היית אומרת לי שיש לי ביטחון עצמי, אז שיש לך ביטחון עצמי זה מפתיע אותי. לא מפתיע אותי שאין לך ביטחון עצמי, או לילד ביטחון עצמי, או אין להודד ביטחון עצמי. אף פעם לא עמדו אותי מה זה עצמי, אז איך אני יכול לסמוך עליו? ביטחון עצמי זה לבטוח בעצמי, נכון? אם אתה רוצה לבטוח במשהו, חייבים להתקיים כמה תנאים בסיסיים שתפתחי בו. אם את אומרת להודד, סמוך עליי, מה, אתה מדבר איתי שבע דקות, סמוך עליי. אני צריך לדעת שני דברים קודם כל, לפני עוד, כדי לבטוח במישהו. אחד, להכיר אותו. אני לא אבטח במישהו שאני לא מכיר. ושתיים, לדעת שיש בו משהו יציב, בתחום שאני רוצה לבטוח בך. אם אני עכשיו הלוותי לך מאה אלף שקל, ואת אומרת לי, אני מתחייבת להחזיר לך אלף שקל בחודש, על מאה חודשים, אני מבקש, אם אני לא מכיר אותך, אני מבקש תראי לי הוכחה שיש לך תכנות כלכלית לעשות את זה. מה שהבנק מבקש מאיתנו. תביא לי ביטחונות, תביא לי ערבים, תביא לי. ככל שתהיה יותר חזקה מול הבנק, הוא מבקש פחות ביטחונות. כי למה הבנק מבקש ביטחונות? כי הוא לא סומך עליי כשאת יכולה להחזיר את זה בלי ביטחון. אז זה אותו דבר. כלומר, כדי שאני אבטח במישהו, אני צריך לדעת מי זה המישהו, ובדבר שאני רוצה לבטוח בו, שאנשים באים אליי לאימון. אני אתן לך דוגמה רק במאמר מוסגר. מתקשרים למשרד שלי, הנשיא אומר, אנחנו רוצים, ראינו זה, רוצים שעודד ייאמן אותנו. עכשיו, אני פחות מאמן היום כבר, אני יותר במערכתי, אבל... אני רוצה אבל רק את עודד. ומתקשר איזה מישהו, ואומר, על המזכירה, ולא משנה כמה היה לו. אני יודע שהוא יקר, בלב, בלב, לא מעניין אותי, אני רוצה רק אותו. לא אפשר פה, לא משנה, דיברו, ואז הוא אמר, די מה? הוא אמר, המזכירה, אני רוצה לדבר איתו. מדבר איתו, כמה שיהיה לנו הוא רוצה לדבר איתו. הפכנו, הוא דיבר איתי, ואז הוא מדבר איתי. אני לא יודע מי זה הבן אדם. הוא מכיר אותי מהרשתות, אין לי מושג. הוא אומר לי, תקשיב, אני רוצה רק אותך. כמה עולה אימון אותך? 20 אלף? 30 אלף? 40? כמה שתגיד לי, לא בעיה של כסף, אני רוצה רק אותך, אני רוצה לשאול אותו למה. הוא אומר לי, אני סומך עליך. הייתי בשוק. אמרתי, אולי אני סקלרוטי, אבל אנחנו מכירים שאתה סומך עליי. אז הוא אומר לי, אנחנו לא מכירים, אני מכיר אותך, אתה לא מכיר אותי. אני עוקב אחריך ושומע אותך. אז אני אומר לו, אז בוא אני חדש לך משהו. אתה לא סומך עליי. הוא אומר לי, איך אתה יכול להגיד דבר כזה? אני שעתיים פה נלחם במזכירות שלך, מוכן לשלם לך כל זכוי. אתה אומר לי, אתה לא סומך עליי. אני אומר לו, כן, אתה לא סומך עליי. אז הוא אומר לי, תסביר לי למה. הוא אומר, אם תשכנע אותי, למה? אני אתעמל אצל מי שתגיד לי. אמרתי, אני אגיד לך למה. כי אם אני אומר לך שהמאמן הכי טוב עבורך זה הדר, מהצוות שלי ואתה אומר לי, אני רוצה רק אותך, אז אתה לא סומך עליי. אם אתה סומך עליי, בצפה מאוד פשוט אתה אסתום את הפרק, אתה עושה מה שאני אומר לך. אתה לא סומך עליי, אתה סומך עליך. ואתה החלטת שאני הכי טוב עבורך. אולי אני לא מבין כלום בעסקים. אולי אני לא מבין כלום בעסקים, אני טוב בזוגיות וטוב בספורט. ויש לי מאמנת מדהימה בעסקים שקוראים לה אדר, והיא תותחית על, ואני משלם לה ארגזים של כסף, כי רק אותה אני רוצה, כי אני סומך עליה, ואני אומר לך, לך אליה. לסמוך על מישהו, זה לדעת או לבטוח במישהו, להכיר אותו באמת, ולדעת שהוא יציב בתחום שאתה רוצה לפנות אליו. ואז אני אשאל את אותה אישה, את אותו גבר, ביטחון עצמי, הביטחון הוא אותו דבר. כדי לבטוח בעצמי, את צריכה להכיר באמת מי זה עצמי, ושתיים, לדעת במה העצמי הזה יציב, שאת יכולה לסמוך עליו. אנשים לא ידעו לענות לך על זה. פה תבוא תורת הנפש ותגיד, אז בוא נתורף את הקלפים. וזה יענה לשאלתך, לשאלת ה... איך אני סומכת על העצמי הזה? ואיך אני נפגעת פחות?

נהזרת בעצמי הזה ככלי אפילו שאני אוכל להתמודד בכל הסיטואציות האלה.

יפה. אז עצמי, קודם כל, תשאל שאלה ראשונה. קודם כל, זאת אומרת, צריך להכיר את עצמי. ביריאה רחבה מלהכיל כרגע, בוא ניתן כמה היילייטס שאנשים יוכלו לקחת איתם. הכרת עצמי זה קודם כל החלטה או הבנה או אמונה, האם עצמי זה מה אני רואה, או עצמי זה משהו אחר. האם העצמי זה משהו רוחני או משהו גשמי. קודם כל, אני מוציא, אז שם ברגע בצד, לא דתי חילוני, רוחני או גשמי. איך אני מבדיל ביניהם? בצורה מאוד פשוטה. כל מה שגשמי, שקשור אליי, אני יכול לראות אותו באיזשהו אמצעי הדמיה. רנגן סיטי, מראי, עיניים, מה אני רואה במראה, אני יכול לחתוך ולראות, אוקיי? כל העברים הפנימיים וכל העברים החיצוניים זה חומר. זה החלק הגשמי. החלק הרוחני זה כל מה שאי אפשר להתווכח על קיומו, אי אפשר, אבל אין שום דרך לראות אותו. שבסוף זה מתכנס למחשבות ורגשות. בסדר? זה עוד חלק שאני יותר חי אותו מאשר את הגוף שלי. תחשבו כמה פעמים ביום אני אומר לאנשים, אתה היית עסוק בזרת שלך, וכמה פעמים ביום אתה שמח, עצוב, חושב, אתה לא מפסיק לחשוב. המקבילה האנטומית למחשבה זה דופק. הם לא מפסיקים. לא מפסיקים. מהרגע שבל אדם נולד, עד הרגע שהוא נפטר, שינה, 24-7, המחשבה והדופק עובדים. אי אפשר להפסיק ביניהם. אי אפשר, אני לא מדבר כרגע על עובדנות. עובדתית, טבעית, אי אפשר להפסיק. יופי. אז קודם כל בואי תגידי לי מי את. את זה הגוף שלך? את זה הלב שלך, הלבלב שלך, הכבד שלך, המוח שלך? או את, בגדול זה המחשבות שלך והרגשות שלך. או את זה שילוב שלהם, לא יודע.

אתה יודע, זה לוקח אותי רגע למשהו כזה, שהרבה פעמים אני שומעת, מאנשים שהמאמנים שלי מלווים, או אני מלווה, שאומרים את הדבר הבא. יש לי ביטחון, או אני יודעת מה לעשות, או אש בה הקריירה שלי, אבל בכל מה שכלו, למציאת זוגיות, לצלוח את המקום הזה, דייטים וכולי, אין, אני חסרת ביטחון לחלוטין. עכשיו, אני אומרת בסוף, אם אני לולכת רגע להגדרה שלך, אם אני לוקחת את הנוסחה של ההכרת העצמי פנים חוץ, מחשבה,

רוח וכו', אז בסוף זה אותו אדם. אז למה אנשים מצליחים לצלוח חלקים מסוימים, שאני מבינה שיש להם התנשויות שווה יותר קל, ויש פחות מה לאבד, ופחות פחדים וכו', אבל אני רוצה רגע להבין את זה מתוך הניהול הרגשות וההגדרה של איך שאתה לוקח את זה, לאזורים כמו זוגיות, ששם בעצם זה המקומות שאני פוגשת ברוב הפעמים, שמאוד קשה להם, מהסיבה הזו למצוא זוגיות, שהם יכולים להיות מטאורים בקריירה שלהם, אבל הם לא מצליחים למצוא זוגיות. ואגב, ככל שהפער הזה עולה, שהם יותר מטאורים בקריירה, אז בעצם הם גם הרבה פחות מצליחים בחלק השני, כי איזה פחד, נכון. פתאום להתבונן בפער הזה, לחות את שוקי שלון. אז מעניין אותי להבין, לקחת את הדבר הזה שאתה אומר, ואוקיי, אז מה הסיפור? למה זה ככה?

הסיפור... עוד פעם, זה סיפור מורכב, אבל אני אפשר את אותו. ברעיון שאני מגדיר את העצמי שלי על פי התוצאות שלי, אז יהיו מקומות שהעצמי שלי פצצה, ויהיו מקומות שהעצמי שלי הוא כלום. אני כלום ושום דבר.

אוקיי, זאת אומרת שזה קשור. כשאני מגדיר את העצמי לפי התוצאות שלי, זה מאוד משמעותי.

אסון.

המשפט הזה.

אסון. אבל זה מה שאנחנו עושים. זה משפט שהוא משנה חיים. האם ההגדרה העצמית שלי מותנת, ואני לא מדבר עליך סביבה מעריכה אותי, אנחנו מדברים על הגדרה עצמית לא הגדרה חברתית, הגדרה סביבתית, הגדרה תרבותית, הגדרה עצמית האם אני מגדיר את עצמי על פי תוצאותיי או האם אני מגדיר את עצמי בדרך אחרת נתחיל משם אם אני מגדיר את עצמי על פי תוצאותי, מגדיר את עצמי זה אומר שווה, לא שווה, שווה, לא שווה, ערכי, לא ערכי, משמעותי, לא משמעותי, במונחים האלה אם אני מגדיר את עצמי על פי תוצאותי אז כל עוד שלא השגתי את תוצאותי אין לי ערך כל עוד שלא השגתי את חלומותיי, אני לא מספיק שווה ולא מספיק משמעותי. כי יהיה לי משמעות אם השגתי את. אני שווה אם השגתי את. אני יכול לסמוך על עצמי אם השגתי את. אז מה עד שלא השגת? ככל שאני לא משיג מה שאני רוצה, מתי שאני רוצה, איך שאני רוצה, סוגריים, אגו בעיצומו, אוקיי? אז ואני מגדיר את עצמי על פי התוצאה, אז יותר ויותר, ככל שאני פחות אשיג את התוצאה, לפי לוחות הזמנים שאני חושב שזה הזמן שצריך להשיג את התוצאה, אוקיי? הפעולות שאני אעשה לטובת המשך השגת התוצאה ילכו ויקטנו, כי אני אפסיק להאמין בעצמי. אני צריך למצוא דרך אחרת להגדיר את עצמי. אז יגידו לי, ישר ייקחו את זה האנשים, אבל לא יודעת, אבל ככה העולם מגדיר אותנו. ולכן אני מדבר, האם אתה מגדיר את עצמך על פי איך שהעולם מגדיר אותך? עוד אסון. אבל בסוף בוחנים אותי על פי התוצאה שלי, על פי התואר שלי, על פי הכסף שלי, על פי האוטו שלי, אני אשב מול מישהו, אני אשב מול מישהו והוא ישאל אותי מה אני עושה בחיים, ואני עוד לא עושה בחיים. ואני לא מוצא את עצמי בעסקים או בכלכלה, אני עוד לא מוצא את עצמי. אז מה הוא יחשוב עליי? בסדר? אז ברור שברגע שהוא יחשוב עליי איקס, אני אחשוב עליי את אותו איקס. כלומר, אני מסתובב בעולם, נטול ערך תודעתית נטול משמעות ממחקה שהעולם ישים עליי תוויות של כמו בסופרמרקט של המכונה הזאת אז יש מוצרים תחשבו שכל המוצרים שמתחת לעשרה שקלים היו עומדים עליו עדף ובועסים וכל המוצרים של המאה שקל היו עומדים עליו עדף ככה בסדר עכשיו האם יש לך תו מחיר במרכאות זולות שאני עושה את זה עוד לפני שיצאת לעולם בכלל, עוד לפני שעשית פעולה, עוד לפני שהלכת לדייט, עוד לפני שאת אמרת לילדים שלא סופרים אותי, עוד לפני, האם יש לך טעד מחיר? זהר את עצמי על פי תורת הנפש היהודית. ותורת הנפש היהודית, תבוא ותומר, מי ששם אותך פה בעולם נתן לך כבר טעד מחיר. אף אחד לא יכול להרים לך אותו, אף אחד לא יכול להוריד לך אותו. והם עושים הקבלה מאוד מעניינת ליהדות. ליהדות. לא באלמנט הדתי, עוד פעם, באלמנט האנלוגיה, אוקיי? נשאל שאלה פשוטה האם יהודי יכול להפסיק להיות יהודי התשובה היא לא. גם אם הוא רוצה כן גם אם הוא מתנצר הוא לא יכול להפסיק להיות יהודי הוא יכול לשנות הנהגות הוא יכול לשנות דרכי פעולה אבל הוא לא יכול לשנות דנא יהדות זה דנא זה לא דת שמצטרפת לאדם זה אדם שנבנה סביב הדת כלומר סביב הדנא הזה אם היהודיה שהתנצרה, התגיירה, לא התגיירה, התאסלמה חיה עשרים שנה כמוסלמית לחלוטין ילדה ילד הילד יהיה יהודי יש איזה ניואנסים הוא יהיה יהודי בסדר אם ככה יש באותו יהודי יהודי כרעיון משהו שלא משנה מה שיקרה הוא לא ישתנה בו האם יש בתוכי משהו כזה אני מוכן לקבל שיש בתוכי משהו כזה זה יבטיח עכשיו את היהדות ודיברתי לאיזושהי משמעות לאיזשהו ערך תורת הנפש תגיד כן יש בכל אחד מאיתנו חלק שנקרא חלק אלוקי מה זה חלק אלוקי אני מדבר על הרעיון לא על האלוקות הדתית ברעיון האלוקות זה משהו שאי אפשר לפגוע בו הוא שלם אם כל היהודים היום יתנו ידיים יחד והחליטו ביחד לחלל שבת האם נקטין את האלוקות לא אם כל היהודים יתנו ידיים והחליטו ביחד ששומרים שבת האם זה יגדיל את האלוקות לא כלומר האלוקות הוא מעל כל הגדרה החיצונית משתנה באה תורת הנפש ואומרת לקחה אלוקות הזאת והכניס בכל אחד מאיתנו, זה נקרא חלק אלוק הממל ממש, אלוקות. עכשיו אתה מבין שאתה שווה ושום דבר לא יכול להגדיר אותך? הוגדרת כבר. למה אתה צריך עוד הגדרה? אתה צריך להתחבר להגדרה שהתאבעת. ואיתה לפעול. ואז פתאום התוצאה לא מאיימת עליי ואני אלך למתיים דייטים. אני דייק את הדייט, אני אקבל הדרכה לדייט, אני אקח מאמן שינחה אותי, אני אקח סטייליסט או אשל ביילמטי להתלבש, ואיזה בוסם מתאים לי, כמובן, אני אשתמש בכל הכלים שנבראו עבורי, כדי להביא את הערך שלי לעולם, ולא אני אשתמש בעולם כדי לתת לי ערך.

אוקיי.

וזה גיים צ'יינג'ר.

אני רק רוצה לקחת את זה רגע לאיזושהי הגדרה אחת, כדי, שאת יודעת, ממנו אני אוכל לצאת עם עוד תרשית ברימה, שבעצם אתה אומר, בואו נעבור מלראות את הדברים דרך העיניים של האחר, לדרך העיניים של עצמי. כי כל הדבר הזה, שההגדרה של הערך, אם אני ידע להבין שאני בעל ערך, ואני אוכל להתייעץ עם כל העולם, אבל בסוף לעשות את מה שנכון לי, ששם אני עושה את הדברים דרך העיניים שלי, לעומת, אם אני עושה דרך העיניים של האחר, זה שהערך שלי צלוי באישור האחר, אז בעצם זה המעבר שאני צריכה לעשות, ועכשיו בוא נבין, זאת אומרת, אני רוצה שתעזור לנו להבין, בעזרת הידע המטורף שלך, ואני מאוד אוהבת את איך שאתה מסביר את זה, כי זה פתאום מאוד מאוד פותח את הראש. ואיך בעצם, במילים שאנשים יכולים לעשות עם זה משהו, כמובן עכשיו, שרוצים, ממליצים להם לעשות עבודת עומק ותעלמי, אבל רגע אחד, שנבין בחלק רעיונית, איך בפועל, אם אני רגילה, להיות אדם שהערך שלו הוא על פי תוצאות, ועל פי אישורים חיצוניים, ואם אכו לי כפיים אז אני 10, ואם לא אכו לי כפיים אז אני 0, ואיך אני בעצם לוקחת את הדבר הזה, ואומרת, אוקיי, אני רוצה לעשות עבודה מתעדמית למהות, אני רוצה לעשות עבודה מהעיניים של האחר לעיניים של עצמי, אבל איך? איך אני עושה את זה? זה פחד אלוהים. זאת אומרת, מי אני שם?

למה פחד אלוהים?

כי רוב האנשים, יודעים, כלומר יש להם את ההגדרה שלהם היום, לעצמם, זאת אומרת

מה שהם חושבים שהגדרה שלהם לעצמם. במה הם בנו אותה?

הם בנו אותה כנראה מהתוצאות, הם בנו אותה במה שהם חושבים שחושבים עליהם, והם בנו אותה מאיזשהו דימוי, אימג' כזה שהם נותנו לעצמם, וזה הדבר שהם מסתובבים איתו עכשיו בעולם. אגב, גם אם אני לא בזוגיות, זה כבר מגדיר אותי באיזשהו מקום.

נכון.

פתאום להיות בתוך זוגיות, אחרי שאני 35 שנים לא בזוגיות, גם מפחיד, כי כאילו, מי אני שם? מי אני בתוך זוגיות? כלומר, כל דבר בעיניי שהוא לא נודע, שלא התנסיתי בו, שאני לא יודעת, הוא נורא נורא מפחיד. אז המעבר פתאום מהעיניים, מלראות את הדברים דרך העיניים של האחר, לעיניים שלי הוא מפחיד, כי... אני לא יודעת מי אני שם. זאת אומרת, אנחנו רוצים שיקירו את עצמם, אנחנו רוצים שמייסו הפרדה בין התדמית למהות, אבל איך? כי זה נשמע כזה של, זה סופר ברור, זה מאוד הגיוני, אבל...

לא יודע. אנשים מתווכחים איתי על ההגיון הזה. הוא אומר, זה לא הגיוני. הרי עודד, אני בלי ההישגים שלי, בלי התוצאות שלי, אני עובד עם ספורטאי צמרת, אז הוא אומר, תקשיב, מי אני בני המדליה?

בדיוק.

עבדתי יחסית לא מזמן עם איש טלוויזיה מאוד מוכר, שאחרי הרבה מאוד שנים, נלקחה ממנו תוכנית טלוויזיה שהייתה מזוהה איתו. והוא דיבר איתי, אני לא אשכח את הלילה הזאת, שתיים בלילה, עם דמעות. אני אומר לו, אבל אני מבין, אבל למה את כדי כך? הוא אומר לי, לקחו לי את הזהות.

בדיוק וזה בדיוק מה שאני שומעת את זה יום יום שאנשים לא מתגרשים בשביל זה כי מי אני בלי בעלי אנשים מאוד רוצים למצוא זוגיות אבל הם פתאום מסתכלים רגע אבל איך אני אהיה עם אדם אחד, או מי אני כבר אהיה אם אני... אני הכי רוצה את זה בעולם, אבל אני לא יודעת להיות שם, ואז אני מפחדת להיות במקום אחר לדעת.

זה ללמוד שפה ואמונה חדשה. עוד פעם, אני מאוד זהיר בנושא האמונה. בטח מה שאני חזרתי בתשובה, אז אני מאוד זהיר שהמילים שלא פעמית לא ייתפסו לגבי...

אגב, אני מאוד מאוד... כל מי שמכיר אותי יודע שאני אדם... מאוד מחובר לבוראי עולם, מאוד מאמין.

בוא נגיד, בפודקאסט שלנו, תרגיש חופשי.

לא, אני אגיד לך, אני, עוד פעם, אני חי את זה 14 שנה, אוקיי? רוב חיי הייתי אדם חילוני בהגדרה. אין הגדרה לחילוני, אבל בהגדרה עממית לחילוני, הייתי אדם חילוני. לא הייתי שום זיקה בשום דרך לשום דבר שקשור ביהדות. כלומר, גם לא הייתי מסורתי. כלום, כלום, כלום, כלום, כלום. תמיד הוא מספר לאנשים שבריטית, שרק בגיל 44, בבקשה ראשונה, ציינתי את יום כיפור. אבל בגלל שגם עתיתי עליי לא פעם סממנים דתיים, כמו כיפה, כמו ציצית, כמו זקן, כמו כאלה, סממנים, שהזקן בלי הכיפה ובלי הציצית היה מתקבל אחרת.

נכון.

כפריט אופנה. אבל ברגע שהוא עם כיפה וציצית הוא מתקבל כבר אחרת. היה לי תהליך שלם, של הלכתי מהכיפה, הלכתי להוריד אותה, הייתי מגיע למקומות, מוריד אותה, נכנס לאוטו, שם אותה, גם לי הייתה בניית זהות, סוג של, אבל, היה נורא לחשוב, למה העליתי? כי היה נורא חשוב, לאורך הקריירה שלי, שאנשים לא יעשו את האוטומציה, רגע, אם הוא דתי, אז אולי הוא רוצה גם להחזיר אותנו בתשובה. זה שהוא, ואתה רוצה להישאר מאוד מקצועי, אז פתאום אני אומר את זה, אני מפריד, מי שרוצה לשמוע יותר, אני אשמיע לו יותר, עוד פעם, אני לא רב, אבל אני אשמיע לו יותר, אבל, הדבר הראשון שבאדם צריך, זה להיות מוכן להכיר את עצמו. ולאחר להכיר את עצמו, זה להתעמת עם אמונות. עכשיו, אמונות, הן לא אמונות דתיות, אלא האמונה זה הכלי היחיד, בתפיסה שלי היהודית, שהבורא נתן לנו לצד כל הכלים שהוא נתן לנו, לייצר ודאות באוקיינוסי הוודאות. אין לנו מספיק ידע בשביל לייצר ודאות. כמות הידע שיש לנו ביחס לכמות הידע הכללית הגלויה והסמויה כי רוב הידע בעולם הוא סמוי לחגו כמו שרוב הפוטנציאל שלך הוא סמוי כמו שהעצמי שלך סמוי רוב הידע בעולם הוא נקרא אלמה דייטקסיה אולם מכוסה המדע לאורך השנים מגלה עוד פיסת ידע המדע לא ממציא המדע מגלה וכשאתה מגלה משהו, זה אומר שהוא היה קודם, רק הוא היה נסתר, עכשיו גילית אותו. המדע משחק מחבואים עם הידע. וכל פעם מגלה לנו עוד ועוד ועוד ידע. כל גילוי התרופות. שמדען, אחי נקרא לזה מרחאות אתאיסט, בסדר? חוקר גדול, שהוא רוצה לפרוץ דרך בתרופה לסרטן או לכל דבר אחר, שהוא קם בבוקר, ואין לו כלום ביד, והוא יוצא להתחיל מחקר שיכול לקחת כל החיים שלו, הוא עושה את זה רק מסיבה אחת. כי הוא מאמין.

לגמרי.

מי שלא מאמין לא יוצא לדרך.

אגב, זה מה שאני אישית מחזיק במקצוע שלי, כי כל פעם שאני מסתכלת על כל מי שמגיע אליי, או לאורך השנים, או לא משנה, מגיע אלינו למרכז, גם מה שאני מלמדת את התלמידים שלי, ואת המאמנים שלי, ואת לי זה, שאני מאמינה בלב שלם, שפה נמצא הזוגיות, לא שאני יודעת אם זה היא או הוא, או זוג שמגיע, כי האמונה הזאת שלי, שברור לי, ברור לי מעל הכל ספק, שהיא תמצא הזוגיות, ושמגיעה לזוגיות, ושזה הייעוד הראשון שלה בעולם וכולי, אז הדבר הזה מאוד מאוד מאוד עוזר לי, להחזיק אותה, את התהליך, את כל הדבר הזה, כי זה ברור לי מהן לכל ספק שזה קורה, והרבה פעמים האמונה שלי מדביקה אותן במקום הזה של...

לגמרי.

כי הן מגיעות בחוסר אמונה, ברוב הפעמים. בחוסר אמונה של, אם זה לא קרה עד היום, למה זה יקרה?

אז אני לא אקרא לזה, סליחה שאני כותה אותך, אני לא אקרא לזה חוסר אמונה, אני אקרא לזה אמונה מאוד חזקה במשהו אחר.

נכון, נכון.

כלומר, לא להאמין זה להאמין שלא.

נכון.

ולכן, אני לא אגיד לך, את לא מאמינה שתמצאי זוגיות. את מאוד מאמינה שלא תמצאי זוגיות.

ממש.

ותביני כמה אמונה חזקה יש לך, ותראי לאיזה מצב זה מביא אותך. אז את מבינה מה הכוח של אמונה? עכשיו, האמונה שלך לא מושתתת על ידע, היא מושתתת על אמונה. והיא מביאה אותך להיות כל כך עצובה וכל כך מדוכדכת וכל כך מתוסכלת, בואי נחליף אמונה. שם זה מתחיל. שם זה מתחיל, אני לא אבוא לבן אדם להגיד, אתה לא מאמין באלוהים. הוא אומר לי, אני לא מאמין. הוא אומר לי, אז תבין כמה אתה רב איתי מרוב אמונה שאין. עכשיו בוא נבחן את התוצרים החשיבתיים, ובעיקר ההתנהגותיים והרגשיים, שהם תולדה של האני מאמין שלך. פסימי ואופטימי. אחרי זה שתי גישות, שתי תפיסות עולם, ושניהן מדברות על עתיד. פסימי מדבר על תפיסת העתיד שלו, אופטימי מדבר על תפיסת העתיד שלו, יהיה טוב או יהיה רע. שניהם מדברים על עתיד, כלומר שניהם יודעים אותו דבר. אז השאלה זה לא מי צודק. השאלה איך בהורבה אתה חי עד שתגלה מי צודק. פסימי יסבול. לא ינסה, לא יעיז, לא ילך, כי במהלך זה לא יהיה. אופטימי, הוא בחטאו יקרה. כלומר, הדבר הראשון שאתה הולך לגלות את עצמך, האם אתה מוכן להתעמת עם האמונה שלך? עכשיו, למה אנשים קשה להם להתעמת עם אמונה? כי זה מחבר אותה למה שאמרנו קודם. אמונה זה בסיס הוודאות החזק ביותר שיש. אני הולך לבטר על אמונה, גם שהיא מחרבנת לי את החיים, סליחה על הביטוי, אני הולך לבטר על ודאות עד כאן. עד שכבר השגתי ודאות במשהו? עד שכבר השגתי, אני אבטר עליה? הגדולה שלך כמאמנת, או שבכלל עולם האמון, או עולם ה... אני לא אקרא לזה טיפול, כי אני פשוט לא בעולם הטיפולי, אני ברמה האישית, הוא לגשר ולייצר איזה גשר יציב לבן אדם, על הפחד הגדול לוותר על אמונה, שדופקת לו את החיים, הוא לא מוכן לעזוב אותה. למה? כי אם אני כמאמן, יודע ומבין שאמונה, זה כלי הוודאות הגדול ביותר שיש, ואני מבקש מבן אדם, תוותר רגע על האמונה שלך, את אומרת לוותר על הוודאות? עד כאן. אני רוצה להציג לו אלטרנטיבה ולהציג לו גשר, איך בזמן שבו הוא מתחבר לאמונה החדשה, שתהיה איזה שתהיה, ואני כן אציג רציונליזציה לאמונה. רציונליזציה חשיבתית, התנהגותית, רגשית לאמונה, אני גם ילווה אותו על הגשר הזה, והוודאות לא תלך לו. כלומר, זה שם. באמונה החדשה, בנושא העצמי, אני רוצה להציג לך תזה אחרת. את מאמינה שאת כלום עד שלא השגת עת. אני מאמין, שנינו צודקים אותו דבר, במונע אין טעות צוהר וצודק, אני מאמין שאת הכל שבעזרתו יום אחד תשיגי עת. טוב, עכשיו, איך אתה יודע? לא יודע, מאמין. אבל המאמין הזה גורם לי להמשיך לחקור יום יום, שעה שעה מי אני, ואיך בעזרתו אני הולך להשיג עת. ואני הזה, מנסה להשיג עת כדי להיות אני, לא משיג את העת מתי שהוא רוצה, מפסיק להאמין שיש אני, מפסיק לצלנסות. ואז הוא לכאורה מייצר נבואה שמקשימה את עצמה. אני רוצה שתחליף אמונה. אני לא רוצה, אני ממליץ לך. יש לי בחנות האמונות שלי אמונה שבאה ואומרת, עד שווה נקודה, שאני עשיתי תואר ראשון, שאני לא סיימתי בגרות, אמרו לי אתה לא תגיע לכלום בחיים, זה אתה. הנה, אתה רוצה מי זה עודד? הנה, קצה עודד. יראו לי תעודה, אבל לא אשכח, בכיתה יהודה א', אני חושב שהייתי היחיד בהיסטוריה, שבבית ספר כתבו לי בתעודה, יש פה את המקצועות ופה יש את הציונים. כתבו לי לאורך, המחנכת בכיתה יהודה א' כתבה לי לאורך, לא רשמת ציונים, לאורך מפגר ברוב המקצועות. אני אמרתי, אתה לא תגיע לכלום בחיים שלך.

כלום.

כי אתה כלום. כי אתה כלום. תסתכל, הנה, זה אתה. וישבה אמרתה לי את זה. למזלי, היה לי אגו נפוח, כי הייתי שחקן כדורסל מוכר וזה, והצעה, כל הבנות, היה לי כאילו אף די על עצמי. אז איכשהו זה החזיק אותי, זה בלון שהתפוצץ לי אחרי זה, אבל זה החזיק אותי, אבל היא אמרה לי, אתה כלום. וכשסיימתי תיכון בלי בגרות, היא הסתכלה עליי, לאן תגיע בחיים שלך? לאן תגיע בחיים שלך? היא הייתה מספיק אמיצה. עשרים ומשהו שנה אחרי שהיה לי פינה קבועה בטלוויזיה, לחפשתי מתחת האדמה להתקשר אליה, להגיד לי, תהיתי. הייתי בשוק טוטלי. אהלן, אתה זוכר? זאת אילנה. איזה אילנה. ראיתי אותך בטלוויזיה, אני המורה שלך מהתיכון. אני זוכרת מה היה אז, ואני אומר אותך, תהיתי, ואני מתנצלת. תמיד היא, תקשיבי, הייתה לי דמעות בעיניים. אבל ככה בסוף אנחנו נושאים את זה לעצמנו. כל אחד מאיתנו הוא האילנו של עצמנו. אז באה תורת הנפש ואומר, תקשיבי, גברת הדר היקרה, כל מה שיש לך בחיים, עסקת בזכות מי שאת. ולא הפכת להיות מי שאת בזכות מה שעסקת. וככה תציל העולם. עכשיו, אם אני מחבר את זה עוד יותר לתורת הנפש, אז תורת הנפש באה ואומרת, יש שתי תפיסות עולם. תפיסה אחת שהכל אקראי, הכל מקרה. מפץ גדול וכן הלאה. אין פה נכון או לא נכון, ואין פה אמת או שקר. אבל יש תפיסת עולם כזאת. ואם הכל אקראי, זה אומר שהכל סתמי. זה לא יכול להיות אקראי משמעות. זה לא הולך יחד. בסדר? ויש תפיסת עולם אחרת שאומרת שהכל מדויק, מכוון, ביד, מכוון, וכל דבר נמצא פה בעולם עם משמעות. בואי תספרי לי, הדר היקרה, הוא מתאמן יקר, הוא מתאמן יקרה, ומה את מאמינה? לא יכול להיות גם וגם. אין תפיסה של גם וגם בסכל. כי אם יש משהו שהוא חצי משמעותי וחצי אקראי, אז הכל משמעותי. כי אז מישהו עשה את החלוקה. מי זה אמונה? אבל קודם כל יש... אז בואי תגידי בתפיסת העולם שלך, היית מאמינה שהכל חסר משמעות? עד שהוא מקבל משמעות?

בתפיסת העולם שלי באופן אישי, אני מאמינה שיש פה יד מכוון לכל, ו... הכל משמעותי, וכל דבר הוא שיעור, והכל הוא בניית בסופו של דבר הכלי שלי, להשפע שאני מקבל את יומיום ועוד אקבל.

אבל רוב האנשים, כשמאמינים באמונה שלמה, שהם לא שווים מספיק, והם לא טובים מספיק, והם לא ראויים מספיק, ואם לא השגתי עד גיל מסוים, שלב מסוים את הבן זוג, את האביר על הסוס הלבן, מה זה אומר עליי? לא מה זה אומר על הפעולות שלי, מה זה אומר עליי?

המון פעמים אני שומעת את המשפט שאם אני לא בזוגיות, אני כישלון. נכשלתי. זאת אומרת, יש ממש חיבור בין שני החלקים האלה של אם לא מצאתי זוגיות, אני כישלון. נקודה.

נכון. ואם לא השגתי דירה משלי עד גיל מסוים, אני כישלון. ואם, כלומר, אבל בוא נפתח את זה יותר רחב, לאותו בן אדם שיגיד לי את זה. אני אגדיר, אני אשאל אותו, אשאל אותו, החדר, או אותו בן אדם ששומר לך את זה, ואני שומע את זה כמוך, אני מאמין, אולי קצת יותר, יש לי יותר שיער לבן, אז שמעתי את זה יותר פעמים רק בגלל הקילומטרה של השנים, אבל אני שאלת אותו בן אדם, תגדיר לי רק שנייה, תגדיר לי כישלון. לפני שאתה מגדיר את עצמך כישלון, תגדיר לי כישלון. מה זה כישלון? ומה זה הצלחה? ואז הסתבר דבר מדהים, שרוב האנשים בעולם, יגדירו הצלחה באופן הבא. אני פשוט מהנדס את המילים, אבל מדברי על הרעיון. יגדירו הצלחה באופן הבא. כאשר רציתי מאוד משהו, עבדתי בשבילו, התאמצתי, וזה קרה. הצלחתי. אבל אם רציתי מאוד משהו, עבדתי בשבילו והתאמצתי ולא יקרה, זה לא קרה, זה כישלון. כי מישהו יבוא ויגיד לי, עודד, לא התאמצתי, לא עשיתי כלום, יום אחד בא לי צ'ק של מיליון שקל, אף אחד לא יגדיר את זה הצלחה. יגדיר את זה מזל. אבל אם עשיתי, פתחתי קליניקה, ועבדתי, ובאתי יועצים, והשקעתי, ועשיתי קמפיינים, ועשיתי פוטקסט, ויואו תסתכל איזה הצלחה יש לי. הדלתות נופלות מהצירים מרוב האנשים, ואני מבוקשת ואני צריכה להגיד לאנשים לא, או אותו דבר בזוגיות, אני סיפור הצלחה. אני הצלחה או אני כשלום. ואז אני אקח אותם לסטטיסטיקה, של כל אדם, ויגיד לכם תראו אנשים יקרים. על פי הסטטיסטיקה העולמית, בכל תחום בחיים. איזה תחום שאתם רוצים? תבחרו תחום מהגלגל החיים. אתם תראו שבין 60 ל-70 אחוז, ואני אדין, 70 אחוז מה שרציתם לא קרה בחיים. או לא קרה מתי שרציתם, או לא קרה איך שרציתם. כלומר, עם רוב החיים אתם רוצים משהו. ולא קורה, זה אומר שעובדה, כולנו כישלונות. עכשיו בוא נתחיל להגדיר הצלחה וכישלון מחדש. בוא נגדיר הצלחה וכישלון רק בתחום מה שאני יכול לשלוט בו. אם תשיג או לא תשיג, זוגיות אין לך שליטה, תתקדמי. אם תשיג, רגע, נקפוץ ליהדות, נשים לב דבר נורא מעניין. ביהדות אין אף מצווה שמצווה על תוצאה, רק על עשייה.

נכון.

אנחנו, יש לנו מאה אחוז אחריות על ההתפדלות, אחוז אחריות על התוצאה.

יפה. כי במקרו אומר לנו, הבורא בגדול אומר לנו דבר מאוד פשוט, יש לנו חוזה. הדר היקרה, יש לי חוזה איתך. את אחראית על הפעולות, אני אחראי על התוצאות. אני מתחייב לך, אומר אותו, רעיון. אני מתחייב לך שכל רגע מה שאת קבלי בחיים שלך זה בדיוק מה שאת צריכה. לצערך או לשמחתך, אתה אומר, תסתכלי על זה, לפחות 70 אחוז זה לא יקרה מה שאת רוצה. אבל את תמיד תקבלי את מה שאת צריכה. ואני אגיד לך, יותר מזה הדר היקרה, בלי להיות אדם שמחובר אליי, את לא, את אשמית, אוקיי? את עושה אותו דבר עם הילדים שלך. את לא נותנת לילדים שלך את מה שהם רוצים. גם אם לפעמים בוכים, וגם אם לפעמים הם יגידו לך, אמא, אני שונא אותך. את תתני להם לדעתך תמיד מה שהם צריכים. אוקיי? אז בא אותו יקום, אותו בורא, ואומר, אני פועל אותך אותו דבר, למה את לא מוכנה לקבל את זה איתי? נכון, אז אני לא חשבתי שאת צריכה, אני חושב שאת צריכה לצאת למתיים דייטים, עד ש... אבל את צריכה להמשיך לצאת לדייטים. את צריכה. ואת צריכה לעשות עשרים טסטים עד שקבלי רישיון. כי נקודת התורפה שלך בחיים ועליה צריכה להתמודד כי מחר אני הולך להביא לך ילדים בעזרת השם והתכונה הכי חשובה שאת יצרכי לילדים זה סבלנות אני עכשיו מאמן אותך על סבלנות ותביני מה השיעור שלך לא למה זה קרה לי מה אני צריכה ללמוד פה לא ללפוס מקום הקורבן שהעולם לא מנגן את המנגינה שהיא רצתה שהוא ינגן מתי שהיא רצתה שהוא ינגן עכשיו כל מה שאמרתי פה זה אמוני אבל תחשבי אני אגיד לאותה אישה אם כך, נגיד תיאורטית, זיה, אני מאמין שלך, איך היית פועלת עכשיו? איך היית מתמודדת עכשיו? שונה? עכשיו תושבים, זה מה שאת רוצה.

מדהים.

את יודעת, המורה שלי תמיד אומר, אמונה זה להודות על הטוב והרע באותה המידה. וזה בדיוק המקום הזה של מפרידי, שאני באמת חיה אותו, לוקחת אותו.

זה לא פשוט, זה לא מה ש... כמו אמרה לי מישהו בקורס, יש לי כרגע קורס שאנחנו עושים, בדיוק מסתיים שבוע הבא, קורס של התמודדות עם משבר רגשי. ואומר לך, מה לי מישהו בהתחלה, את כל מה שאתה אומר הוא נורא יפה, אבל נורא קשה. זה לא קל. אמרתי לה, תעברי על ההקלטות של ארבעת השיעורים האחרונים, תבדקי עם פעם אחת שאמרתי אותה מילה, קל. גם ללכת לחדר כושר זה לא קל.

נכון.

אבל אני חושבת שזה העניין של קשה וקל, זה גם איך שאנחנו לוקחים ותופסים את זה. כלומר, בסופו של דבר, יש לנו את היכולת, אפרופו ניהול רגשות, אז גם את הניהול של המקום הזה, של איך אני בוחרת לתפוס את הדברים. ואם אני מסתכלת על זה באופן שזה חלק מבניית הכלי שלי, השיעורים שלי, ההתמודדויות שלי, הזיקוך שלי, הגדילה שלי וכולי, אז, זה לא בהכרח יתאפס כמשהו שהוא קשה, אני לא אומרת בהכרח קל, אבל זאת אומרת, גם לקל וקשה, זה אנחנו בוחרים איך להסתכל ואיך...

גם טוב ורע.

נכון?

ואגב, שניהם שיפוטיים מאוד.

נכון, אבל ההבנה, הרי כל תורת הנפש מדברת קודם כל, גם שיטת FTC שאני עובד איתה, freedom to choose, החופש לבחור, היא באה ואומרת קודם כל, לפני הכל, אם אנחנו מאמינים, וזו האמונה, שאין סתם, הכל מדויק, הכל עם משמעות, זה אומר שהכל יש לו מהות. הכל מדויק, הכל מכוון, אין סתמיות בשום מקרה. אין עוד סתם, אין מילה סתם, אין אירוע סתם. אז גם שמתעורר בך רגש, אפרופו ניהול רגשות, הוא לא סתם. אין משהו יוצא דופן. אני סתם עצבני. לא, אתה לא עצבני סתם. אני בועסת. מה, אני יכולה לשלוט על זה? אני עצובה, אני יכולה לשלוט על זה? אין סתם. אחת הדרכים שאיתם אנחנו מתחילים בניהול רגשות לצד בניית סט אמונות חדש, מדויק, ללטש את האמונות או להחליף אמונות, המוח לא נולד עם אמונות, אז אין בעיה. כשתינוק נולד אין לו אמונות, בסדר? הוא מתחיל לספוח אליו את האמונות של הסביבה שלו ולגדל עם האמונות של הסביבה. כלומר, רוב החיים אם לא נעצור ונעשה איזו עבודה עם עצמנו, לא נחיה את האמונות של עצמנו. נכנע את האמונות של המורים שלנו של ההורים שלנו כלומר אתה כבר מהרגע שאתה נולד עד איזה גיל מסוים אתה לא מבין את זה אתה חי חיים של מישהו אחר חדים של מישהו אחר דאגות של מישהו אחר שחי חיים של מישהו אחר כלומר אנחנו מרוץ שליחים שמעבירים את המקל ולפעמים חשוב לפעמים שהמקל הזה ייפול פעם אחת ואיפה הוא נופל? לפעמים אותו בורא, אותו יקום. לא נותן לנו להעביר את המכן וגורם לנו ליפול, כי כשאנחנו נופלים ולא קורה את הדברים כמו שאנחנו רוצים והכל הולך בפלואו שלנו, אנחנו מתחילים לחפש. את מה? את האמת שלי. את עצמי. והעניין הזה, שאחרי שאני מבין שקודם כל יש פה סיסטם, וכדאי שתדע מזה אתה ותדעי מזאת את, כי אם את לא תדעי מי זאתה, אתה תצאי לדייט, ועוד פעם בדייט הזה תתחיל להגדיר את עצמך. ואז בדייט אתה תשווי בסטרס. וכשאת תשווי בסטרס, אתה תשדרי סטרס. גם אם יהיה לך אחלה פרצוף, אחלה מייקאפ שבעולם, ואת תראי מיליון דולר. אתם יודעים כולנו שאתה רואה על יד בן אדם, לפעמים אתה תגיד לי, לא היה לי נעים על ידו, ואני לא יודע למה. היה לו אחלה אפטרשב, הוא נראה שני מיליון דולר, אבל משהו באנרגיה, הוא הצבן אותי. משהו הצבן אותי.

לא עבר אותי אפילו.

נכון! ואת מפרקת את הפרטים? לפי הפרטים הוא כאילו צ'ק על כל דבר. נראה טוב? צ'ק. אינטליגן? צ'ק. לבוש יפה? כן. היה אלה מנומסת? יחזיר את הכיסא, יחזיר את הכיסא? כן. כן. אז למה? מה? משהו? יש דברים, עובדתית הם קיימים, תראה להם אנרגיה, תראה להם איך שהם קיימים. וכשאת מגיעה, עם תחושת בלא מודעות תחושה אני לא שווה עד שהוא ירצה אותי מי ירצה אותך אם אתה חושב שאת לא שווה באמת מי ירצה אותך אם את מאמינה שהערך שלך בידיים של מי שיושב מולך עכשיו זה לא אומר שאני אהוף על עצמי אבל אני יושב רגוע אני לא בא למבחן אני לא באה למבחן.

נכון, אני אומרת להם לעבור מתדר נבחנת לבוחנת. זאת אומרת, הבוחנת זה לא, אני בוחנת אותו עכשיו, אלא ברור לי שהוא רוצה אותי עכשיו. אני בוחנת אם אני רוצה, זאת אומרת, זה שנדלקתי, אני לא הכרתי אותו בכלל, כמו שאמרת בהתחלה. אנחנו, איך אתה סומך עליי אם אתה לא מכיר אותי?

נכון.

איך צומחת עליו, אם את לא מכירה אותו? אתה יודע, הרבה פעמים אני רואה שמתווכחים איתי על אנשים, למשל, למה שאני חושבת שצריך לקיים יחסים רק אחרי מינימום שבעה דייטים.

אוקיי.

ואנחנו בעידן כזה, ותתעוררי, ותגיד לי. אם עכשיו אני מכירה מישהו שלוש פעמים, אני אתן לו את המפתחות לבית שלי, שיש כלי פה תעציצים, אין סיכוי. אז באיזה עולם? אני נותנת לו את הגוף שלי, סדיחה, כאילו, אני לא סומכת עליו, לא מכירה אותו, מי הוא? גם אחרי שיבדה הייתי עם לו, אבל מה שנקרא בתוך המי אני חיה. וגם יש פה הרבה עניינים ביולוגיים והורמונליים, זאת אומרת, גם בחיית חשיפות והיכשרות, והזמן שגם גבר וגם אישי הנקשרים, ובעצם הקיום מהיחסים יעצים ולא יפחית.

אבל אם לרגע את נמצאת בתודעה שהוא לא ירצה אותך, אם לא התכנסית לו למיטה בערב השני, את כנסית לו למיטה בערב הראשון. אתה תקחי את הסיכון להגיע לערב השני.

בדיוק.

ואז הוא גם...

כי אז הוא לא ייכנס לך למיטה, כי גבר זה יותר נטייאץ, לא?

כן, בדיוק. ולא יודעת, הוא לא ירצה אחרי.

אבל הוא מילא את הצורך, סליחה שאני מוזיל את זה, אבל הוא מילא את הצורך הנקודתי שלו.

נכון.

וכנראה גם יש לו איזה סטייטמנט, שאם אחת כזאת במרכאות או לא מרכאות, הוא לא ירצה שזאת תהיה הבת זוג שלי לחיים, גם אם זה לא מודע, והנה הרית להצלח ברגל.

בדיוק.

כי שיחקת עם דמיונות מעוותים. ועוד פעם, את אומרת שבע, זה לא משנה. כלומר, היהדות תגיד בכלל לא, זה בכלל אירוע. זה עוד פעם, אבל הרעיון הוא נכון. הרעיון הוא, האם אני מאויימת אם אני לא נותנת את כל מה שאחרים רוצים לקבל? האם אני פליזרית?

האם אני בוחרת או שאני בעצם פועלת דרך עיניים שמשהו יבחיר אותי? אני מחכה שהבחירו אותי.

בדיוק. סליחה שאני אומר את זה ומכילה מכל אנשים, האם אני סחורה? זכור. כלומר, האם אני מחכה שיסחררו בי?

נכון.

עד שיבוא איזה לקוח ויקנה אותי? אה, לא. תעופי על עצמך ומהר.

חד משמעית.

כאילו, לא הגיוני.

נכון.

את חתכת יעלום, אני אומר את זה לכל בן אבו, את חתכת יעלום מעליך על שתיים, אז יכול להיות שהיעלום הזה לא חמלו תש. לצ'י אותו. אבל את לא... לא לוקחים אבן חצץ, יכניסו אותה למלטש אבית יצא יעלום, זה לא יקרה. כדי שיעלום יצא יעלום, הוא צריך להיכנס יעלום. וכדי שאת, אז נכון, האירועים בדרך, עוד עת, ועוד אכזבה, ועוד עת, זה מלטשה שיגלה את היעלום שבך. ובסוף יבוא מישהו שיזכה ביעלום הזה. כי גם הזוגיות שלך אחר כך תהיה על פיו תודה שהיית. זה לא נגמר, אז אוקיי, אז הוא אמר לך, כן, יש, אני שווה. ונגיד התחתנתם, יש, אני שווה, יש לי את החופה שרציתי ואת הסמלה שרציתי, אני שווה. את מבינה שהוא יכניח את ככה חיים שלמים? שאם הוא יעשה, את תתפרקיב, אם הוא לא יעשה, את לא תתפרקיב, אם הוא יגיד, כל החיים הטעים כאילו כמו איזה מישהו שרק תן לי, אני רק צריכה את האינפוזיה של הערך, את תכנסי למערכת, את תצאי בך לדייטים, אם מה שאת עוד מחפשת בדייט, זה את השובי שלך. זה שינוי, עכשיו, אם אני לוקח את זה עוד רגע אחד, יש לנו עוד

שתי דקות, אני אומרת, זה גם כזה מעניין שאני אומרת, יואו, אני יכולה לעצור את זה באמת, אבל כן, אני יכולה לעצור את זה.

אז רק בקותרת של ניהול רגשות, אמרנו, אם כל דבר יש לו מהות, גם לרגש יש מהות. ואם אני אתן לרגש את השם הנכון שלו, ולא איבהל ממנו, ולא אתרגש ממנו, אני עצובה, אני מאוכזבת, אני מדוכאת, אוקיי? ולא יהפוך את הרגש לעניין, אלא להשתמש בו ככלי שמספר לי סיפור, אני אקשיב לכלי, בדיוק כמו, הרי מה המקבילה של רגש בפיזיולוגיה? כאב. כאב אינו שום עניין חוץ מה שאני אספר לך שיש משהו לא מאוזן בגוף. ב-90% הגוף יודע להתאזן בעצמו פיזיולוגית. ב-X אחוזים שהגוף צריך עזרה חיצונית כדי להתאזן, הוא מכאיב לך. בסדר? הגוף בא ואומר, את התייחסי אליי רק כשהיא חייב לך.

בסדר?

את התייחסי לשיניים שלך רק כשהיא חייב לך. אני לא מדבר על צחצוח יומי.

בסדר?

אני אתייחס לגוף שלי שהיא חייב לי. אותו דבר, המקבילה של כאב זה רגש. זה הכאב של הנפש. ברגע שאת רוצה לנהל את הרגשות שלך, קודם תדעי שהרגשות שלך הן כלי עבודה. ברגע שאת מרגישה, זה רק סיגנל שאומר, את לא מאוזנת. מה לא מאוזנת? מה שלא מאוזן זה יצרן הרגש. יצרן הרגש זה המחשבה. התחלנו במוח שליט על הלב. יצרן הרגש זה המחשבה. כלומר, אם אני במנעד רגשי, בתלתלה רגשית, הנפש בא ואומרת, אני צריכה עזרה, שתחזירו אותי לאיזון חשיבתי. מה זה אותו איזון חשיבתי? אותו איזון חשיבתי, לדוגמה, אם אני עכשיו פיזית, כל הסשן איתך יישב ככה. בסדר? כל הסף, שעה שלמה יישב ככה, ואז אני הגיח, אתה יודע מה הדחש? יאו, וואי, איזה כאבים. וואי, כואב לי כל צד שמאל. כל הטוסיק והזה של צד שמאל, ממש כואב לי. מה לעשות, אדר? עודד, תגיד, אני לא פיזיותרפיסט, אבל אני מצטער שתישב ישר. שתחלק את המשקל שלך על שני הצדדים. יואו, איזה גאונת! רק פעולה קטנה וכבר לא כואב לי. חזרת לאיזון. נכון? מה זה לחץ פיזי, שעל נקודה אחת אתה שם את כל תשומת הלב שלך? ואז זה לוחץ. מה זה לחץ נפשי? שעצמה את ההתבוננות שלך רק על נקודה אחת. אני לא מספיק טובה, אני לא מספיק ראויה, לא ילך לי, כן ילך לי. ואז צריך להילחץ. מה זה הלחץ? המנגנון אומר לך, גברת, תפתחי את הספקטרום. מי אמר שאת לא ראויה? אולי זה עוד לא הזמן. יש לך קישורים, ואז אני אשאל, לאט לאט אני מתחיל איך אני מנהל את הרגש, אני מבין שהרגש הוא מנורא שמאותדת לי איפה נמצאת החשיבה שלי. והיא בדרך כלל תאותת לי שהמחשבה שלי תהיה נגטיבית, שהיא תקטין אותי, שהיא תתמקד בשני דברים, וזה כדאי שיקחו מאיתנו. כאשר המחשבה שלנו יותר מדי ממוקדת בדברים שלא בשליטתי, וכאשר המחשבה שלנו יותר מדי ממוקדת בעני, הרגשות ישתולנו. ואם אני ממוקד במשימה שלי, בשליחות שלי בעולם. עכשיו, כדי להיות ממוקד בשליחות שלי בעולם, זה קאץ'. אתה חייב להיות ממוקד, כשאתה רוצה להיות ממוקד בשליחות שלך, קודם כל, אתה צריך להבין מה הדליברי שלך. מי אני? איזו שליחות? מה יש לי? יופי, אז בוא נעשה עבודה.

אבל רגע, יש משהו שחשוב רגע להבין. מה זה אומר לא להיות ממוקד בעני? זאת אומרת, תסביר רגע. מה זה אומר לא להיות ממוקד בעני? כי אם אנחנו רגע רוצים להיות במקום הזה של מי זה עצמי ומה נכון לי ומה לא נכון לי.

יש עצמי ויש אני.

בדיוק.

אני זה אגו בשפה העממית הפרוידיאנית. אני זה מנגנון הגנה, שמתעורר כשאני נאוים. אני רוצה לנטרל את מערכת האזעקה הזאת, שמצפצפת סתם. ככל שאני אחשוב, שאני לא שווה, ואני לא טובה, ואני לא ראויה, תקפוץ מנגנון להגנה. שירחיק אותי מאוד הזדמנויות, שלכאורה יחשפו לי עוד פעם את זה שאני לא שווה. אני, האגו מרחיק אותי מעצמי. עצמי, זה אני שווה נקודה. אני טובה נקודה. אני ראויה נקודה. עכשיו בוא נתחיל. ואז אני אקח את אותה אישה, אותו גבר, ואותה הדר, ואני אגיד, תקשיבי, בוא נעשה טסט קטן. קחי דווי עת, שליט עצמך, שאלה פשוטה. אתה יושב שם מול עודד, ואני, בהמשלה, מפשיט ממך את הכל. את כל מה שיש לך. הכל, כל מה שצברת כל החיים שלך. את הזוגיות, את הילדים, את הכל, הכל, הכל. אין לך כסף, אין לך כלום, כלום, כלום, כלום, כלום. מפשיט מעלייך את בגדייך, משאיר אותך, תרתי רושמה, מואר אומייך מולי כרגע. אוקיי? בפעול מול עצמך. ואני שאלתך אחרי שלקחתי, אין לך כסף? אין לך תיארים? אין לך קליניקה? כלום, כלום, כלום. קחי ד אנשים נתקעו. אבל הנה, את מולי. את מולי, ואת מדברת. זה לא רק גופה, חץ ושלום. ואת חושבת. יש לך רצון? אני יכול לקחת לך אותו?

לא.

יש לך כישורים? אני יכול להפשיט אותך מהכל, אבל מהכישורים שלך אני יכול להפשיט אותך? מי נתן לך אותם? את מבינה? ואז בן אדם מתחיל לבנות את עצמו חזרה מההתחלה. ולא נשאר מחובר כל הזמן. יש לי בגד, אין לי בגד. יש לי נייק, יש לי טומי אילפיגר, אין לי טומי אילפיגר. האדרה עברתי או לא עברתי? ונגיד בסוף הפודקאסט הזה, שם נגיד, אני לא אמשך אותך יותר זמן, כן? אבל הפודקאסט הסתיים, וכל מה שמעניין אותי, עברתי או לא עברתי? עברתי וחשוב, כדי שאני ידע להשביח את הערך שעוד יש לי, ואולי לא עבר. אבל לא, יש, אני שווה, העברתי. יש, אני יוצא ליום הפסקה, הדר העבר אותי, זה אומר שגדלתי. אתה לא גדלת ולא קטנת. אתה בזכות הפודקאסט הזה, בזכות צינור שהדר יצרה לך, היית צריך להעביר מהערך שלך לעולם. זה מה שצריך לעניין אותך. עברת הערך או לא עברת הערך? ואז הדר תגיד, תקשיב, פה אמרת את זה ופה אמרת את זה, בפעם הבאה שאתה לדבר איתי, אם בכלל אני רוצה לדבר איתך, אז תגיד לי, תגיד לי טיפה אחרת. אה, את מבקרת אותי? זה אומר שאני כבר לא שווה. יואו, אני לא רוצה ביקורת מהדר. הדר לא יוכל לגעת בעודד כי הדר לא יודע את מי זה עודד. הדר יכול לגעת רק בדליברי של עודד, שזה חלק מאוד קטן ממי שעודד, מה שעודד יש לו, ורק בדרך שעודד עשה את הפעולה שדרכה העביר את הדליבירה הזה. את זה את יכולה להשביח. ואם אני אתן לך להשביח את זה, אני אוכל להמשיך להעביר לעולם טוב יותר את מה שיש לי. תמיד תזכרי אישה יקרה, איש יקר, כאשר המחשבה המרכזית צריכה להיות לא מה אני צריכה, אלא מה צריכים ממני. מה אני צריכה? אני סתובב כל הזמן בתחושה שעד שלא יהיה לי, אני לא. מה צריכים ממני? זה אומר, יש לי. ועכשיו, כל מה שמעניין אותי זה איך אני מעבירה. איך אני בא לדייט ומעבירה מי אני. לא מעבירה כל הזמן, תן לי תשומת לב, תדאג לי, תאהב אותי. לא. זה חשוב. אבל אני נמצא בתוך זוגיות עם אשתי בשביל מה? רק בשביל לבנות את עצמי? זה אגואיסטיות, פרזיטיות ואומללות. ואני שותק.

אני באמת, אתה יודע, תוך כדי גם שאתה מדבר עלים לי כל כך הרבה נושאים, שבא לי להמשיך לדבר עליהם, ומלא שאלות, וזה...

התגרשתי בהתחלה.

סופר. זה היה לי ברור ש... זה אפילו לא התגר, בוא נגיד את זה ככה.

עדיין התגרת אותי, אבל בסדר.

סופר מעניין.

איזה כיף.

פתחת לי את הראש, פתחת לכל מי שמאזין לנו אין לי ספק את הראש, באמת גם למדתי, איזה כיף שלמדתי, אני כל כך אוהבת את הפודקאסט הזה, כי אני כל הזמן אומרת, איזה כיף שאני לומדת בכל פעם, ולמדתי ממך המון.

איזה כיף, תודה.

באמת, זה היה מרתק, ואני בטוחה שיסכימו איתי אחר כך כשאני אקבל את התגובות וההודעות, לי באופן אישי זה היה מרתק ומדהים, ואני באמת חושבת שבסופו של דבר, הכל בידיים שלנו וכבר קיבלנו את הכל ועכשיו, לאן ניקח את ההגה? לשם הוא יגיע.

חד משמעי.

ואנחנו באמת, יש לנו, אני באמת אומרת, אנחנו כלי של שפע פשוט, חיזוקים, אתה יודע, כאלה שכדי שאנחנו נוכל להמשיך לקבל את השפע הזה, את המקום הזה, בטח בתקופה הזו שהאור הכל כך גדול יורד אלינו, וכל כך חשוב שאנחנו נהיה במקום הזה שיודע, לקבל אותו ולא להתנגד אליו.

ממש.

אני מאוד מאוד מאוד שמחה שעשינו ביחד את הפרק, ואני יודעת שיש לך גם צדנה, נכון? גם לזוגיות.

גם.

וואטסאפ שלנו בכמה מילים, וכמובן שאנחנו נושאים את הכישור בסוף כשיכולו...

אז אחד כן. אז יש שיטת עבודה שנקראת FTC, Freedom To Choose, החופש לבחור, שהיא מושתת על תורת הנפש היהודית, ואני ממסגר אותה לפי תחומים, אם זה עכשיו סיימנו התמודדות עם משברים, אז הסדנה הבאה של המסעדה הזומית, שהיא תהיה, היא במאי, בסוף מאי, והיא תהיה ארבעה מפגשים של זוגיות מנצחת, ממש לקחת את ה-highlight שדיברנו פה, ולהוריד אותם בצורה שיטתית לשיטת עבודה, וכל מי שרוצה, רוצה, יש לנו רבה.

זאת אומרת אנשים וגברים?

אנשים וגברים.

אנשים שבזוגיות או עדיין לא בזוגיות?

כל מי שמבין וחושב, ונפל לו הסימון, שזוגיות זה משהו שצריך ללמוד אותו, כי הוא לא קורה מעצמו, כי מה שקורה מעצמו בזוגיות זה רק הרס.

ממש.

זה לקחת אוטו, זה לא רק לקחת אוטו ולנהוג בלי רישיון, זה לקחת אוטו, לנהוג בלי רישיון אחרי שאתית שתי בקבוקי וודקה.

ממש.

זה להיכנס לזוגיות רק מתוך בלי, ואני חייבת, כי זה הזמן, לא לעשות את זה בחיים. אז אני רוצה לעשות, לכוון את זה לשם, אני לא מתיימר לשנות את העולם לאנשים, אבל רק לתת להם להבין כמה חשוב ללמוד את זה. אז אני אונסרט במקביל, וכל מי שרוצה יכולה להצטרף, יש בחמש עשרה, תראי את הקישור, בחמש עשרה למאי, אחרי החג וכל זה, יש וובינאר, פתוח, חופשי, לכל מי שרוצה להיכנס, אני אשלח לך את הפרטים, שוובינאר זוגיות, זהו, שם כבר היו הפרטים, אבל בעיקרון יש ב-30 למאי הסדנה, בוובינר ב-15 למאי, ובואו תשמעו. מעבר לזה אפשר לעקוב אחריי, לראות, ברשתות.

אז כמובן שאנחנו נשים גם את זה של האינסטגרם, וגם את הקישור לוובינר ולסדנה. אני, כי הייתי מתעסקת 15 שנים בזוגיות, באמת כל כך...

תודה רבה.

חושבת שיש מה ללמוד וממליצה לגמרי, אז...

אז אולי נעשה עוד בהמשך דברים.

וגם אני אשמח.

רק תגידי מפה. תודה רבה, רבה אדר.

אנחנו נתראה בפרק הבא של מדברים זוגיות מעשית. ועד אז, עקבו אחריי באינסטגרם, adarzohar1, ושתתו קצת באתר שלנו, יש שם הרבה דברים מעניינים. המרכז לזוגיות מעשית, adarzohar.com. נחכה לראותכם. ביי.