פרק 56 - משמעות חברויות בחיינו ואיך ליצור חברים באמצע החיים? - עם דקלה גולדשטיין מלמוד

שלום לכולם, וברוכים הבאים לפודקאסט מדברים זוגיות מעשית. בכל פרק נדבר על זוגיות מנקודות מבט שונות ומעניינות, ותקבלו ידע וכלים פרקטיים שילבו אתכם בדרך לזוגיות שאתם מאחלים לעצמכם. אני אדר זוהר, מנכה למרכז הזוגיות מעשית, ואני שמחה ומתרגשת שאתם איתי כאן.

והיום איתנו דקלה גולדשטיין מלמוד, מומחית לחיבורים בין אנשים, ובעלת המיזם החברים של דקלה, שמחבר אנשים שלא מכירים סביב שולחן האוכל. ואנחנו הולכות ביחד להקליט לכם פרק שמדבר על חיבורים, על חברויות, על כמה זה דבר שהוא חשוב מצד אחד, אבל גם לא בכך פשוט לעשות אותו מצד שני, דקלה פה איתנו כמומחית לעזור לנו, אז היי דקלה, מה שלומך?

היי, בוקר טוב, איזה כיף להיות פה, אני בסדר גמור, תודה. שמחה להיות פה.

אז ספרי לנו קצת, מה זה אומר חיבורים בין אנשים שלא מכירים, איך זה, איך הדבר הזה קורה, איך זה עובד?

אני אספר על עצמי שבגדול הייתי תמיד ילדה מאוד חברותית ומוקפת בחברות, בחברים, וגם הבית שגדלתי בו היה בית שאנחנו ארבע אחים, ותמיד היה מלא חברים ובני דודים, והחצר תמיד פתוחה ותמיד יושבים סביב השולחן. ואני חושבת שזה גם מאוד... זאת אומרת, היה משהו מאוד טבעי בי ומאוד מולד, או איזשהו כישרון טבעי כזה להתחבר לאנשים, אבל גם הסביבה מאוד עזרה לזה. ובעצם מתוך המקום הזה של... להיות בן אדם שמאוד חברותי ומאוד שומר על קשר עם אנשים ועם הרבה מעגלים, ההתחלה של להפוך את זה למשהו שהוא קצת יותר אפילו מבוסס או מעבר לאיזשהו כישרון או תחביב או משהו כזה, הייתה בזה שהכנתי ארוחה לחברים. הזמנתי אותם לאכול ביחד, כל החברים שלי שלא מכירים אחד את השני, והמחשבה שלי הייתה שאנשים שהם כולם מחוברים אחד לשני דרכי, כי אני אוהבת את כולם והם כולם אוהבים אותי, אבל לא מכירים ברמה יומיומית או לא מכירים ברמה יותר עמוקה, הישיבה הזאת ביחד, ההתכנסות הזאת ביחד אולי תעזור להם ותייצר להם איזשהו חיבור חדש. ככה זה תפיל.

אתה יודעת, יש פה מלא דברים שאמרת שבא לי לשאול אותך עליהם, אבל רגע אני אשאל. אתה יודעת, הרבה פעמים אני שומעת שאנשים, דווקא קשה להם להכיר או להפגיש בין חברים שונים שלנו, כי אנחנו לא יודעים, בעצם מול כל אחד אני קצת אחרת, ואני מרגישה שאם אני אביא מלא חברים מקצוות שונים, אז בעצם איך אני בכלל, ייגשר בין כל הדבר הזה. זה סופר כל כך טבעית, ואני תמיד שומעת את המקום הזה שאנשים מצד אחד לא יודעים מי הם, פתאום יהיו מול אנשים שונים, והדבר השני, שאני פוגשת הרבה פעמים, זה שאנשים מפחדים להזכיר לאנשים את החברים שלהם, כדי שאת יודעת, פתאום לא יעזבו אותם, ילכו לשם, וזה מעניין אותי, רגע, מה את חושבת על זה? אני יודעת שזה רגע איזה שמה כזה,

אבל, אז אני אגיד על זה שני דברים. אחד, אני חושבת שחלק מהמחשבה של להפגיש אנשים שלא מכירים אחד את השני, אבל הם כולם מכירים אותנו, זאת אומרת, המעגלים השונים בחיים שלנו, זה משהו שקיים לכל אחד. אנחנו נתקלים בו הרבה פעמים במעולדת או כאלה, שמזמינים פתאום באמת מעגלים סביבנו, ואני חושבת שהמעגלים האלה שקרובים אלינו, יש ביניהם מכנים משותפים, כי בעצם אנחנו התחברנו אליהם בגלל המכנים המשותפים האלה, אז גם אם אני קצת שונה בכל מעגל, או כל חבר או חברה, הם בעצם מאפשרים לי להיות מישהי אחרת, או מספקים אצלי צרכים אחרים. זה יכול להיות של חברה, זה יכול להיות של עניין, זה יכול להיות של שיחות עומק, זה יכול להיות של מוזיקה, זה יכול להיות כל מיני מעגלים שמספקים כל מיני דברים שונים, עדיין יש ביניהם מכנים משותפים. והרעיון של חיבורים בין אנשים זה לנסות למצוא את המכנים המשותפים האלה. אז הדרך שאנו למצוא את המכני המשותפים זה בעצם להבין מה מחבר בין כל אותם אנשים, מה מחבר בין החברה שלי מהתיכון לבין החברה שלי מהצבא, ומה, וחוץ ממני, וחוץ מאלה שאנחנו חברות, ומה בעצם הערכים המשותפים, מה חוויות החיים המשותפות, מה התחביבים המשותפים, מה תחום העניין, ובעצם ברגע שאני מוצאת את הצינורות האלה שמקשרים ביניהן, אז הרבה יותר קל לי לייצר את החיבורים גם בין מעגלים שונים לגמרי, והמחשבה הזאת של אם אני חבר ואין חברים שלי, ואולי אני אעבד מישהו, היא הפוכה לגמרי לכל תפיסת העולם החיבורים. כי בעצם תפיסת העולם של חיבורים אומרת שזה לא מספיק שאני אחבר לך ואת תחברי לי, אני רוצה לא לחשוב באוטוסטרדה, זאת אומרת, יש כביש אחד שמוביל ממני אלייך וכביש ממך אליי, או כמה כבישים, אבל רק אנחנו מחברות אחת לשנייה, אז לא לחשוב באוטוסטרדה, אלא לחשוב ברשת. ורשת זה אומר שאני חושבת גם מי האנשים שהם לא עבורי החיבורים, החיבור הוא לא עבורי, אלא מי האנשים בתוך רשת הקשרים שלי והחיבורים שלי והמעגלים שאני מכירה, שיכולים להתחבר ואז יבצר חיבור חדש. ברגע שנוצר חיבור חדש, אני סוג של אחראית עליו, סוג של השושבינה שלו, זה מחזק את רשת הקשרים שלי. כי בעצם זה מאקשר לי לבנות רשת, ולא רק קווים כל הזמן, רק קרניים כל הזמן.

שזה מדהים, כי בעצם זה, את אומרת במילים אחרות, זו תפיסת שפע. וגם תפיסת שפע מבוססת על ביטחון עצמי, ועל המקום של להכיר בערך שלי, ולהבין שיש לי כלי שרק רוצה להתמלא, וגם פה זה כלי שרוצה להתרחב. ומהמקום הזה, זה מדהים איך שאת אומרת את זה, כי בעצם נשנה את התפיסה מהפחד לשפע, ואז נוכל גם להפוך את האוטוסטרדה לרשת, אז כולנו בעצם נעשה איזושהי מקפצה.

לגמרי, וגם זה באמת להסתכל על האנשים שמסביבי, ולראות למה הם זקוקים, ומה מעניין אותם, ומה יכול לפתח אותם. כי בעצם ברגע שאני עושה איזה קונקשן כזה חדש בין חברה שלי לחבר, למישהו שעובד איתי, או למישהי שאני איתה בחוג קרמיקה, פתאום נוצר חיבור חדש שיכול להשפיע גם על החיים שלהם, ואז זה באמת מייצר איזו הרגשה כזאת של ערך. כי זה מעבר לחברות שלה איתי, יש פה עוד ערך שאני יכולה לתת, שהוא בעצם בהון החברתי שלי, באנשים שאני מכירה. וזה כבר הופך להיות משמעותי.

מדהים. תגידי, ואיך את שומרת על קשר? אני חושבת שאחד הדברים הכי קשים שיש, להרבה אנשים.

הכי קשים.

כי יש לנו עבודה וילדים וחיים.

נכון, נכון.

ואני חושבת שבאמת כשאני, תראי, התלונה במירכאות שאני שומעת, או הבקשה, מהרבה מאוד נשים בעיקר שאני פוגשת, זה שהן מאוד רוצות חברות. כי החברות שהן אופיין שינו סטטוס, והן נשארו בסטטוס מסוים, למשל החברות כבר לא רווקות והן רווקות, או הנשים עברו מקומות מגורים, או כל מיני דברים כאלה, והן מאוד מאוד מאוד, זקוקות לחברות, כי אנחנו גם יודעות שחברות זה מקום מרפא, ובריא מאוד, והן מאוד זקוקות לחברות, והן לא מצליחות למצוא חברות, או לא מצליחות לשמור על קשר עם חברות, וזה מעניין, באמת אתה כאדם מאוד חברותי שזה נשמע שזה בעלך מאוד טבעי, אם רגע נתרגם את זה כאפילו כלי למי שזה לא בעלו כל כך טבעי, איך עושים את זה?

איך מייצרים קשרים בגילאי 30, 40 פלוס, את יודעת, כי זה מה שנקרא לו מה שלא באתי איתו מהילדות, או מה

שלא פגשתי בצבא, או במקומות אוניברסיטה וכולי,

איך מייצרים קשרים בגילאים כאלה, וקשרים חדשים ומשמעותיים, ואיך שמרים על קשר?

אני אגיד על זה כמה דברים. קודם כול, אני אגיד רגע, אמרתי את זה כזה חצי באגביות, אבל כאילו שזה מאוד קלי, ולכן, ואני בן אדם מאוד חברותי, ולכן זה מאוד קל. אני רק אגיד שהנושא הזה של חיבורים הוא משהו שהוא סקיל. זאת אומרת, כן, יש אנשים שיותר קל להם, ויש אנשים שהם יותר חברותיים, ויש אנשים שבאופן טבעי הנושא הזה של להתחבר לאנשים אחרים, הוא בא להם יותר בקלות, אבל היום זה סוג של סקיל, זאת אומרת, זה מיומנות, שהיא מיומנות נלמדת, שאפשר ממש ללמוד אותה, שהיא מתחילה בהרחבת התודעה וההבנה של הרחבת המעגלים, ואחר כך יש ממש עקרונות וכלים של איך לייצר את זה, וממש אפשר ללמוד, וגם ככל שיש חוויות יותר טובות, זאת אומרת, ככל שאני נמצאת במקומות שיותר קל לי בהם לייצר את החוויות הטובות של להתחבר לאנשים חדשים, ככה יהיה לי יותר ויותר קל בהמשך. זאת אומרת שאני ממש חייבת להתאמן בזה, זה כמו איזה שריר כזה שצריך לאמן אותו, גם אם בבסיס שלי אני פחות בן אדם של אנשים, זה ממש בסדר. ועכשיו אני אתייחס למה שאמרת, כי אמרת פה שני דברים שהם קצת נפרדים. אחד זה איך לייצר בכלל חברים חדשים, והשני זה איך לשמור אותם, שזה שתי התייחסויות אחרות לגמרי. לייצר חברים חדשים בעיניי, זה בכלל מגיע ממקום של התפתחות אישית. זאת אומרת, אני לא יכולה להישאר במעגלים שלי, בתחביבים שלי, בסדר יום שלי, בדברים שמעסיקים אותי, ולהיחשף לדברים חדשים. כי כל עוד אני נשארת במעגלים האלה, אני אחשף לאותם אנשים, אני אלך לעבודה בבוקר ואחזור, ואני אחשף לאותם דברים, ובשביל לייצר מעגלים חדשים, אני חייבת לפרוץ את המעגלים המוכרים שלי, ולהגיע למעגלים חדשים, זה נקרא מעגל שני ושלישי, זאת אומרת, לעבור את המעגל הראשון של האנשים שקרובים אלי. זה גם מייצר לי הזדמנויות חדשות, זה גם מייצר לי אנשים חדשים בחיים שלי שאני אכיר, זה פשוט מייצר לי את כל מה שאני צריכה כדי להרחיב את המעגלים. וזה אומר שאני צריכה להתפתח בשביל זה. אני צריכה לייצר לעצמי תחביבים חדשים, אני צריכה לייצר לעצמי תחומי עניין חדשים, אנשים חדשים שאני רוצה לפגוש ולהכיר, הרגלים חדשים, לצאת יותר בערב, פעם בשבוע ללכת מקודם לים, לעשות סאפ בשמאת בבוקר, ממש לפתח את עצמי ללכת להרצאות פעם בחודש, לפתח את עצמי כדי לייצר לעצמי תחומי עניין חדשים, עולמות חדשים, ומתוך זה המעגלים החדשים מגיעים. אז זה המקום של הרחבת מעגלים, וזה דרך אחת, זאת אומרת, לפתח לעצמי איזה שהם תחומי עניין חדשים. הדרך השנייה והאולי יותר קלה, זה פשוט לבקש מהמעגל הראשון שלי לפתוח את המעגל השני. זה אומר דרך חברה להכיר את החברה שלה. או דרך חבר להכיר את החבר שלו. וזה בעצם, לא בהכרח, אני אפילו לא מדבר בהקשרים רומנטיים, זה ממש בהקשרים של עניין. זאת אומרת שאם אני לצורך העניין, סחירה כל החיים שלי והחלטתי להיות עצמאית, אז אני אבקש מחברה שלי שאני יודעת שיש לה חברה שיצאה לעצמאות לא מזמן, לשבת איתי לקפה ולספר לי על החוויה שלה וללמוד מתוך זה. או אם יש לי איזושהי התלבטות עם הבת שלי ואני ככה מאוד, אז אני אבקש מחבר שאני יודעת שעבר משהו דומה עם הבת שלו, לחבר לי את אשתו ואני אדבר איתה. זאת אומרת, זה באמת באיזושהי מודעות כזאת של רגע לפתוח ולהסתכל רגע לא רק על המעגל שלי, אלא מה יש לחברים של החברים שלי להציע לי. אז זה בעצם הדרך השנייה של איך להרחיב את המעגלים. ונתייחס רגע לשימור מעגלים, ואולי פה אני אתן איזה קלי קטן. אני גם מגלה איזה סוד. אי אפשר לשמור על קשר עם כל כך הרבה אנשים. יש לנו איזה קפסיטי מסוים שמאפשר לנו לשמור על קשר עם אנשים. אנחנו, גם כל אחד מאיתנו, עם משאבים מוגבלים, עם זמן מוגבל, עם אנרגיה מוגבלת לאנשים, ובוחרים מי המעגל הקרוב שהיינו רוצים להשקיע בו את מירב הקשרים, האנרגיה, הפוקוס. זה יכול להיות משפחה וזה יכול להיות חברות טובות או חברים טובים, וזה בעצם המעגל הראשון שלנו. אני אגיד שאני לא מאמינה בקשרים פולניים, הקשרים פולניים זה כאלה ש... בתחילת שיחת הטלפון זה מתחיל באיפה את, לא שומעים אותך, לא רואים אותך, מה קרה, לא באת, לא הולכת, לא תקשרת, לא אמרת, לא זה. אין אצלי את הקשרים האלה, זאת אומרת הקשרים אצלי נמדדים באיכות שלהם ולא בתדירות שלהם. אני יכולה, יש לי חברה טובה מכיתת ד' שאנחנו מדברות פעמיים בשנה בימי ההולדת אבל שיחות ארוכות וכאילו לא הצלחנו לדבר מעולם מכיתת ד' וזה חלק מהכיף של לדעת שבשנייה שמרים את הטלפון השיחה נמשכת ואין איזו ציפייה כזאת של יותר, והרצון הוא רצון הדדי, אז אני אומרת את זה רגע, וניתן אולי איזה כלי שעוזר לנו רגע לשמור על אנשים שהם בקשרים קצת יותר רחוקים מאיתנו, והוא מתייחס בעיקר לתפיסת הערך שלי ואיזה ערך אני יכולה לתת לחברים שלי ברשת הקשרים, כי הרבה פעמים כשמדברים על קשרים ועל נטורקינג אפילו, אז כל הזמן חושבים על מה אני צריך מאנשים אחרים, ובתפיסת החיבורים אני חושבת מה אני יכולה לתת לאנשים אחרים. ואם אני פגשתי חברה או חברה של חברה, ואני יודעת שהיא גולשת, והיא מאוד אוהבת את הים, ומאוד מגניבת כל מיני אתרים חדשים של גלישה או דברים כאלה, ושמעתי בדיוק פודקאסט על גלישה, אני אדאג לשלוח לה הודעה של שמעתי פודקאסט מדהים על גלישה, וחשבתי שזה יכול להתאים לך ותתקשיבי לזה. וזו לא צריכה להיות חברה קרובה וזו לא צריכה להיות משהו שהוא באמת באיזשהו קשר אינטנסיבי, לפחות מישהי שאני זכרתי שדיברנו לפני ארבעה חודשים בקפה שלנו על גלישה, ואז פתאום נתקלתי בזה ושלחתי לה. זה אומר שאני בעצם את הפיסות תוכן שלי, אני קוראת לזה להשתמש יותר בכפתור השאר, פיסות התוכן שאני צורכת, תכנים, זה יכול להיות פודקאסט, זה יכול להיות כתובה שקראתי, זה יכול להיות מישהו שאמר לי משהו מעניין על משהו, או ראיתי איזה פוסט מעניין באינסטגרם או בפייסבוק, אני בעצם משתפת עם אנשים שאני יודעת שאלה תחומי העניין שלהם. וזה אומר כמה דברים, זה אומר, אני זוכרת את השיחה שלנו, אני זוכרת את הנושא שדיברתי עליו, אני זוכרת שזה מעניין אותך, וחשבתי עלייך. חשבתי שזה יכול לתת לך ערך. זאת אומרת, אם אני יכולה לייצר לעצמי אפשרות ליצור קשרים עם אנשים, או לשמר, סליחה, קשרים עם אנשים, דרך זה שאני נותנת להם ערך בתוכן שאני צורכת, אז זה כבר איזו התחלה של שימור קשר שהוא גם לקשרים רחוקים, ומאפשר לי להשאיר את הדופק על הקשרים האלה.

מדהים, את יודעת, את מדברת, וכל מה שאת אומרת, אני אומרת, בסוף זה אותם הכלים למציאת זוגיות. בסוף זה לקיחת אחריות וסדרי עדיפויות, של איפה שאנחנו שמים את הדברים, וממש, כמו שאמרת, או שאנחנו נבקש מהאנשים שיקירו לנו, ומי שנמז את החברים הבעלים, האחים של, או שנתחיל להרחיב את התחביבים שלנו בתחומי העניין שלנו, נהיה חיקורסים למקומות, לקבוצות ספורט וכולי, ונכיר עוד אנשים, ושני הדברים האלה, וגם המקום הזה של האכפתיות שאת מדברת עליה, ומה אני יכולה להביא לתוך קשר שזה מאוד מסביר לי מה הערך שלי, הם ממש מקבילים לעולם של מציאת זוגיות.

ואת יודעת, תוך כדי שאת מדברת, אני, אם הוא שומע, את עוקבות או מתאמנות שלי בראש, ואני אומרת לעצמי, אוקיי, אבל זה בדיוק מה שקשה לנו. זה כאילו הכי פשוט כביכול לבקש, או הכי פשוט, יאללה, לך להתרחיב איתו. איך עושים את הסמולטו כזה? כי למי שזה לא טבעי לו, אז זה מאוד מעולץ ומלאכותי בהתחלה, ואני תמיד אומרת שכל שינוי הוא מתחיל במשהו מעולץ ומלאכותי, כי אחרת אם זה היה טבעי כבר הייתי עושה את זה.

נכון.

אולי יש לנו איך לעזור, אילך, איך לעזור למי שמקשיב לנו, כי ככה, כשאמרת לי קודם שיש ממש שיטה למקום הזה, של איך לאמן את השריר הזה שיפוך להיות, חלק מסל הקישורים שלי, אז אולי יש איזשהו משהו שאנחנו יכולות לתת למי שמקשיב לנו, בהיבט הזה של איך אני גשים, איך הם מתחילים את זה. אני רואה מישהו שוואלה בא לי שתהיה חברה שלי אפילו לקפה, איך אני עושה את זה, איך אני מתחילה את המבט העיניים, את השיח הזה.

ממש בא לי לספר סיפור, יאללה, שקשור אולי גם לזוגיות, כי פתאום אמרת מבט יוניים, וממש חשבתי על זה. הייתי לפני כמה שנים באיזושהי סדנת משחק, שהלכתי כזה לשחק משחק עסקים כזה, ובסוף הסדנה באתי להגיד תודה למרצה, ועמדנו כזה להגיד תודה, ועמדה לידי מישהי מתוקה מאוד, שכזה כל הזה הסתכלנו כזה אחת על השנייה, הייתה נראית לי מגניבה, ואני כנראיתי נראית לה מגניבה, התחלנו לדבר בתור לרונן, בתור להגיד לו תודה ושלום, והתחלנו לקשקש ולדבר איך היה לך המשחק ומה זה, ומתוך זה התחלנו לדבר, והיא סיפרה לי שהיא בדיוק בתהליך הגירושים, זה היה זה, למטה אני התברשתי לו בזמן, וקבענו לקפה, כאילו החלפנו טלפונים וקבענו לקפה, וכמה שבועות אחרי ישבנו לקפה מאוד מאוד ארוך, עם הרבה בכי של שתינו, זה היה כזה מאוד פתוח ומאפשר, ויצא לנו חיבור ממש חמוד, לא חברה יותר מדי קרובה, לא כזאת שנתאבסתי שלי, אבל יצא לנו חיבור מאוד חמוד, הזמנתי אותה לבוא לאחת הארוחות שלי, ואחותי פגשה אותה באחת הארוחות ואמרה לה, קשיב, יש לי מישהו להכיר לך, את נראית לי מדהימה, אני פשוט שדחנית ממש גרועה, זה כאילו לא כדאי לסמוך עליי, בקטע של השידוחים, אבל אחותי אמרה לה, יש לי מישהו ממש טוב, מקסים להכיר לך, כי הוא אחד החברים הקרובים שלי, ו... הם בזוגיות היום כבר חמש שנים, היא גרושה עם ארבעה ילדים והוא גרוש עם ארבעה ילדים, וזו אהבה ממש ממש ממש גדולה, שזה די מדהים, כי הדבר הזה התחיל מזה שאני והיא כאילו נדלקנו אחת על השנייה, ומצאנו כן אחת בשנייה, ורצינו רגע להכיר קצת יותר, וזה היה לנו נראה מעניין, וזה בדיוק זה. זאת אומרת, דבר ראשון, אני חושבת שהמניעה הראשונה שלנו, המעצור הראשון שלנו, זה המבוכה הזאת, כאילו המקום המובח הזה, שאומר, איך אני אתחיל לדבר עם מישהו שאני לא מכירה, ו-99% מהטעמים יענו לנו? וב-99% מהפעמים זה יתפתח לאיזושהי שיחה חביבה. פעמים זה יכול להתפתח לדברים ממש נחמדים, ואני אומרת, מספיק שזה יתפתח לאיזושהי שיחה חביבה, זה כבר התחלה מדהימה. אני אגיד לזה שני דברים, אחד, תמיד עם חיוך, ותמיד לזכור שגם הצד השני מובח בדיוק כמונו, לא יודע מה לעשות עם עצמו, בדיוק כמונו אם לא יותר, וברגע שאנחנו אפילו אומרות שלום, מה נשמע? אהבתי את הנעליים שלך, או משהו אפילו הכי קטן זה פשוט פותח את הפתח רגע לדבר, זה הכל. אז חיוך ולהגיד איזה שהוא משהו שאהבת, משהו שמוצחן, משהו שככה משך אותך ובכלל להתחיל לדבר איתה עם הבחורה, נראה לי אפילו יותר קל דרך חברות, בסדר? לא אפילו בהקשר רומנטי. אז החיוך לתוך את המבוכה הזאת, מתוך ידיעה שהצד השני מובח באותה מידה לפחות, ואני אגיד רגע משהו על האומץ הזה, כי בסופו של דבר, אם ליאת, גם אם לא הייתי מדברת איתה, או הייתי מדברת, אבל לא היה יוצא מזה קפה, לא נורא, מה קרה כבר? דיברנו, היה לנו כיף בשלוש דקות האלה שעמדנו בתור אל, ודיברנו וחייכנו והיה לנו נחמד. ובזה זה נגמר, ויכול להיות שזה היה מה שזה היה צריך להיות, וזה השתחרר ונגמר. אז גם אם לא ענו לנו, ענו לנו לא יפה, חמיצו לנו פנים, דיברו אלינו פחות נחמד, לא התפתח מזה איזה משהו, אוקיי, לא הכרתי אותו לפני חמש דקות או אותה, אז גם אני לא אכיר אותה עוד עשר דקות, לא קרה שום דבר. התפיסת כלילות הזאת של האנשים, יש איזה נקודת מפגש אצלנו בחיים, לפעמים הם נשארים ליותר זמן אצלנו בעקרונות של הרכבת, ולפעמים הם ממש רק עוברי אורח בתחנה, זה תפיסת עולם שצריך רגע לאמץ אותה. ולהבין שלא הכל כבד ולא הכל צריך להיות באיזו רצינות תאומית כזאת, ולייצר באופן מודע הרבה מפגשים, או כמו שאמרתי קודם, חבלות טובות, שיאפשרו לנו את המפגשים הסתמיים האלה, בסדר? סתם להתחיל לדבר. להגיד שלום כשמחפשים למעלית, להתחיל לדבר עם מישהו בתור או אבלה קפה, ממש לייצר את האימון הזה להגיד, היום אני מדברת עם שלושה אנשים חדשים, שבת על הספסל לשתות את הקפה שלי ולהגיד שלום למי שיושב לידי, ממש לעשות את הפעולות המאוד מאוד פשוטות האלה, וככל שהחוויות יהיו יותר טובות, יהיה לנו יותר קל. ואני אגיד רגע משהו למי שגם את זה קשה לו, לייצר חוויות המוגדורות יותר טובות דרך אנשים או מעגלים שהם בטוחים עבורי, בסדר? זאת אומרת, אם יש עכשיו ארוחת ערב אצל חברים, והם מביאים שני אנשים שאני לא מכירה, אני יודעת שזו ארוחת ערב אצל חברים שלי, וזה בסדר ולא יקרה כלום, ואז שם לקרגל את הדבר הזה. ואז גם בסדר לעשות את זה, זאת אומרת, לייצר לי מרחב שהוא מרחב בטוח, והשלב הבא יהיה לעצור אנשים ברחוב ולהגיד להם שלום.

מדהים, אני חושבת שבאמת זה באמת מדהים, וגם נורא חשוב לזכור שבדרך כלל הצד השני רוצה לדבר בדיוק כמוני, כלומר, יש את אלה שבאמת, את יודעת, לא רוצים

שידברו והקשו אליהם, הסיבות שלהם, לא משנה,

רגע, רוב בני האדם, מאוד אוהבים את

המקום הזה של, הם חיכו שיקשו אליהם,

כולנו רוצים להרגיש שאנחנו אטרקטיביים, מעניינים, שייכים, ולא תמיד לנו יש את האומץ לעשות את הצעד הראשון, אז אם מישהו ניגש אלינו, זה בדרך כלל מחמיא וכיף, וכשמישהו מאיר לי פנים, אוטומטית בי נוצר איזשהו ריכוך, ולכן באמת הכלי הזה של החיוך ולגשת וכלילות, שכלילות זה באמת מצרח, שהייתי שמחה שאנשים יותר, יכניסו לתוך הרבה דברים אנחנו לוקחים כל כך קשה ודרמטי, ובסוף אם נסתכל על הדברים ונגיד מי שישמע כי מה היה פה ונוכל להגיע למקום הזה של כלילות, זה יהיה מדהים. אבל את יודעת, אנחנו מדברות על זה, ואז אולי אנשים אומרים, אבל למה זה בכלל חשוב? למה זה חשוב שנרחיב בכלל את המעגלים החברתיים שלנו, נשמור עליהם? מה את חושבת? למה זה חשוב? סוד לי את שובה נראית כל כך ברורה, ואני אפילו לא יודעת איך להסביר אותה, מרוב שהיא נראית לי ברורה.

אז אני אתן אותה אולי מחקרית.

הכי טוב, מדהים.

מחקרית. קודם כל, החברים שלנו והחברים שלהם, זאת אומרת, כל רשת הקשרים והחיבורים שלנו, נקראים בשפה המקצועית ההון החברתי שלנו, הsocial capital שלנו. וsocial capital או הון החברתי, זה בעצם מעיד על הרבה מאוד דברים באיכות החיים שלנו. מעבר להתפתחות ולצמיחה ולגדילה. זאת אומרת, מחקרים ראו שאם האנשים סביבך לתוך העניין מאשנים או בהשמנת יתר, יש לזה השפעה עלייך ויש לזה השפעה על המעגלים שלך. זאת אומרת, אפילו לא רק על המעגל הראשון, אם האנשים סביבך הם אנשים שמחים ומתפתחים, קרוב לוודאי שגם זה ישפיע עלייך. הקשרים המשמעותיים שלנו משפיעים לנו לא רק על תוחלת החיים, זאת אומרת, כמה זמן אנחנו נחיה, אלא על איכות החיים שלנו ועל היכולת שלנו לחיות בשמחה, על דיכאון או על בדידות או על כל מיני דברים שמגיעים בשלבים מסוימים בחיים שלנו, אנחנו צריכים את הקשרים המשמעותיים האלה. ורשת הקשרים וההון החברתי שלנו מאפשר לנו לייצר את הדברים האלה. גם את הקשרים המשמעותיים, זאת אומרת הקשרים הקרובים, שהם בעצם מחזיקים את הרשת הזאת עם ההתחלה של הרשת והבסיס, וגם את הקשרים היותר רחוקים. עכשיו אני אדבר רגע על הקשרים היותר רחוקים. הקשרים הקרובים שלנו הם משמעותיים מאוד והם מחזיקים אותנו והם גם מאוד מאוד דומים לנו באיפיונים שלהם, ולכן גם קרוב לבדי שהזדמנויות חדשות לא יצאו מהקשרים האלה. זאת אומרת, אם אני מחפשת עבודה, אני לא אקבל את העבודה שלי מהקשר של אחותי, אני אקבל את העבודה מחברה של אחותי ששמע שאני מחפשת עבודה. או אם אני מחפשת שיתוף פעולה, או אם אני מחפשת לקוחות, או אם אני מחפשת זוגיות, זה לא משנה באיזה חיפוש אני. או אם אני מחפשת תחום עניין חדש עכשיו, או משהו חדש. זה תמיד יגיע, לא תמיד, אבל רוב הסיכויים, בין 70 ל-80 אחוז מההזדמנויות החדשות שלנו, מגיעות ממעגל שני ושלישי. רק בערך 20 אחוז מגיעות מהמעגל הראשון שלנו. וזה אומר שאני חייבת לפתוח מעגלים כדי לייצר לעצמי דברים חדשים. זאת אומרת, אם אני רוצה להכניס שינוי לחיים שלי, תחביב חדש, תחום עניין, ידע חדש, התפתחות, אנשים חדשים אני חייבת להגיע למצב שאני מרחיבה למעגל שני ומעגל שלישי. ומעגל רביעי וחמישי, אבל זה מתחיל ממעגל שני ושלישי. זאת אומרת, בלי המעגל השני והשלישי, בלי החברה של חברה שלי, בלי החבר של הבן דוד שלי, בלי החבר של מישהו שאני מכירה, יהיה לי מאוד מאוד קשה לייצר הזדמנויות חדשות. וזה משמעותי כשאני רוצה להתפתח.

מדהים ואני באמת חושבת שלפי מה שאת אומרת זה אפילו לא אולי כן, אולי לא. זה מאוד מאוד מאוד חשוב. זה צריך להפוך להיות כחלק מהרגלים חדשים שאנחנו מכניסים בתוך החיים שלנו, כדי שלא נשאר כל הזמן באזורי נוחות. כי אנחנו צריכים לזכור, כמו שהמורה שלי תמיד אומר, נוח זה הרע שהתחפש לטוב. וכשאנחנו נשארים בתוך הנוחות הזאת, אז בעצם אנחנו מאוד מאוד מאוד מצמצמים את החיים שלנו. אז אם נתגבר על המבוכה, אם נתגבר על ה... אי נוחות, על הקושי, על אולי שנקבל דחייה, שזה בעצם מה שנורא מפחיד אותנו, שאולי אני אתחיל לדבר עם מישהו והוא לא ירצה לשתף איתי פעולה, ואז זה מעיד על הערך שלי, שאני לא מספיק. אז אם נהיה במקום הזה שמבין שהערך שלי לא תלוי באישור שלו, ושגם אם הוא לא ירצה לדבר איתי, אני עדיין וואו ומדהימה והכול טוב, אז באמת נוכל לעשות מקפצות משמעותיות, בתוך החיים שלנו. וגם אנחנו יודעות שחברות לנשים בעיקר, זה משהו שהוא מאוד מאוד מאוד... זאת אומרת, אני ראיתי בעיקר מחקרים בהקשר של נשים וחברות, שזה משהו שהוא מאוד מאוד מאוד בריא. בריא נפשית, מעכב מחלות, ממש משפיע על המקום, וכמובן שאנחנו יודעים שאחד מחמש הדברים לאושר, או למדדי אושר שבודקים בעולם, זה מערכות יחסים תומכות. ומערכות יחסים טובות, ככל שאנחנו בעצם נרחיב אותן, אז אנחנו נוכל להרגיש הרבה יותר מסופקים, ויהיה לנו הרבה יותר טוב בחיים. אז זה סופר מעניין, ומעניין אותי...

אז בואי נגיד רגע משהו על הרגלים. כי אולי באמת מתוך התפיסה והמחשבה, ואז נהפוך את זה רגע למשהו שהוא באמת בשגרות שלנו. אני אתן אולי עוד כלי אחד, שנקרא Five-Minute Favor, ואז אני אתן עוד שני דברים שאני חושבת שזה יכניס לאומן, בסדר? ואז להפוך את זה באמת לאיזה שגרה. Five-Minute Favor אומר שלי, בערך שלי, אם דיברנו על ערך, ביכולות שלי, בקשרים שלי, בידע שלי, יש הרבה מאוד עושר, ואני יכולה לעזור לאנשים אחרים, במשהו שלי הוא מאוד קל, ולוקח חמש דקות, ולהם, מבחינתם, זה יכול לפתוח עולם חדש, או לייצר הזדמנות חדשה, בדיוק כמו שדיברנו על ההזדמנויות שנוצרות עבורנו. ו-5-MinutesFavor אומר שאם אני רואה, או יכולה עכשיו, לצורך העניין חברה שמחפשת עבודה, בסדר? ואני אומרת לה, תכרחי לי את הקורת חיים שלך, אני אשמור אותם אצלי, יש לי איזו קבוצה של חברות שאני יכולה לפרסם בה, יש לי איזו תהילת פייסבוק שאני יכולה להעלות שם, יש לי איזה חבר שאולי מחפש ואני אשלח לו, לי זה יכול לקחת שלוש דקות בדיוק. היא שולחת לי תקועות חיים, אני שולחת איזה שתי הודעות כאלה עם עקבות חיים שלה, ויצרתי איזשהו ערך עבורה. קודם כל זה מעולה גם לשמור על קשרים רחוקים, אם כבר דיברנו על קשרים רחוקים, אבל בהקשר של היומן אני אומרת, פעם בשבוע תעשו פייב מיניט פייבר. מה זה כבר לקח לנו חמש דקות בשבוע? להסתכל מסביבנו, לראות מה האנשים צריכים, לשמוע ולהקשיב למה הם זקוקים. זו חברה שעכשיו מתעסקת עם משהו עם הבן שלה, קשה לאיתו, ואני יכולה רגע לעזור במשהו ולחבר איזה שהוא משהו שמעניין, ומישהו שמחפש משהו, שמישהו שצריך משהו, ואני פשוט יכולה לתת ערך. בטובה של חמש דקות. אותו דבר עבורי, זאת אומרת, לי עשו המון טובות של חמש דקות, של לקחו חמש דקות לאנשים אחרים, וזה פתח לי עולם חדש, והציל אותי בהרבה מאוד מקומות. אז ממש לחשוב על פיימנט פייבול, ואיך מכניסים את זה ליומן. פעם בשבוע לעשות כזה דבר. לעזור לחברה למצוא עבודה, לעזור לחבר במשהו שהוא צריך, ולהיות שם בדבר הזה, והכלי השני נקרא לעשות קפה. שזה בעצם הכלי המתקדם של לחייך ולדבר עם אנשים שאנחנו לא מכירים, וזה ממש לפנות זמן ביומן, פעם בחודש אפילו, חצי שעה של יום שישי. דרך אגב, זה יכול להיות גם זום קפה וגם בסדר, אבל פשוט להכיר אנשים חדשים. הקפה הזה, אין לו מטרה, הוא לא בשביל למצוא עבודה, הוא לא בשביל למצוא זוגיות, הוא לא בשביל איזה, זה יכול להיות ממש להכיר חברה חדשה. ולייצר מהמפגש הזה מקום שאני פשוט מבלה עכשיו חצי שעה או שעה מקדישה לזה, להכיר מישהי חדשה, לתרגל את השאלות שאני רוצה לשאול אותה, לראות מה מעניין אותה. עכשיו, מי זה המישהי החדשה הזאת? לא נפלתי עליה ברחוב, אני יכולה אהב את זה כבר למתקדמים. זה חברה של חברה. מישהי שמעניין אותי רגע לפגוש, ולהגיד לחברה שלי, תוכל לעשות בינינו איזה קישור? בא לי לפגוש אותה ולהכיר אותה קצת יותר טוב. או פגשתי אותה באיזה יום הולדת של החברה המשותפת, ולהגיד לה, פעם אנחנו חייבות לשבת לעשות קפה, אני קובעת לנו משהו קטן. וברגע שאני מכניסה את זה ללומן, את זה שיש לי, פעם בחודש, לפחות חצי שעה או שעה, שבה אני מכירה מישהו חדש, הדבר הזה הופך אצלי להרבה יותר קליל ושגרתי, וזה לא הופך להיות משהו רציני. יכול להיות שאחרי הקפה הזה לא י ויכול להיות שאני אכיר את החברה הכי טובה שלי, אחת הבסטיות שלי, היא כזאת, שפגשתי בקפה חברת קשרה בינינו, ובכלל זה היה כאילו בהקשר של עבודה, ודיברנו, יש לה חברת מיתוג, והתחלנו לדבר על הנושא הזה. ואז אמרתי לה, עזבי, עזבי אותך, אמרת רגע שאת גרושה בפרק ב', מעניין אותי לשמוע על זה, ואחרי שלושה עוד סיימנו את הקפה הזה, ומאז היא חברה ממש ממש טובה שלי, וזה התחיל ככה, ולעשות קפה. ויש לי הרבה קפאים שעשיתי עם אנשים שזה נגמר בקפה, זאת אומרת, אנחנו באיזה קשר אונלייני כזה בקשר ברשת, אבל... לא הרבה מעבר לזה, וזה גם בסדר, זה ממש בסדר גמור.

ואת יודעת, יש משהו מאוד מאוד חשוב שאת בעצם אומרת בין המילים, ואולי נשים אותו ככותרת, שזה לבוא לקפה הזה בלי ציפיות, או בלי לוז, או בלי מה יצא לי מזה. כי הרבה פעמים, אנחנו אנשים עסוקים, אז לפנות לך אפילו חצי שעה, אתה אומרת, כן, אבל כאילו, למה?

מה יצא לי מזה בדיוק?

ולמשל כשאני פונה לאנשים לפודקאסט, כמו שפניתי אלייך, בואי, מרגיש לי שיהיה מעניין בינינו. לא יודעת מה יצא מזה, אבל זה בדיוק העניין שלפעמים, זאת אומרת, רוב הדברים הטובים קורים לנו כשאנחנו באים אליהם בלי ציפיות, או בלי איזשהו לוז, או בלי מקום של... זה כבר חלק ממה שאני עושה ומקדם בדיוק את אותו הדבר שאנחנו עושים.

אז אני אכניס פה עוד איזה מונח אחד, רגע, שנקרא סרנדיפיטים. זה באמת זה, ועכשיו תראה איך זה פוגש את המקום הזה של רחובת המעגלים. כן, אני יודעת מה זה בדיוק. כן.

שזה מה שנקרא, יצאתי לחפש עתונות, מצאתי מלוכן, זה בסופו של דבר, אם אנחנו ללא תכנון, פתאום נתקלים במשהו שהוא יכול להיות מאוד מאוד משמעותי ומשנה לנו את החיים.

זה ממש זה, הלכתי לחברה לארוחת הערב ופתאום פגשתי מישהי שגילתה לי את הקרמיקאית הכי מגניבה שיש והתחלתי ללמוד בעקבות זה קרמיקה, זאת אומרת המקום הזה של סרנדיפיטי, של תגלית ממוזלת, של משהו שכאילו קרה לי במקרה אבל מתוך זה נגלה לי עולם, למדתי משהו חדש, הכרתי במקרה מישהו או משהו, זה חלק מהחוויית חיים שלנו וזה ממש מחובר לחיבורים בין אנשים. זאת אומרת, גם אם בקפה הזה שנפגשנו לחצי שעה ולא קרה כלום, אבל פתאום היא אמרה איזה משהו שישב לי בראש אחר כך וגרם לי להתנהג אחרת, לדבר אחרת, לעשות משהו אחרת, למצוא תחביב חדש, להכיר מישהו חדש. זו הייתה המטרה של הדבר הזה. זאת אומרת, יצא לי מזה משהו, תכננתי להכיר אותה, הכרתי אותה, ודרך זה הכרתי משהו אחר, שהוא לפעמים אפילו היה הרבה יותר משמעותי לחיי, וחייבים להגיד בהקשר של סרנדיפיטי, שסרנדיפיטי הוא אף פעם לא נופל עליי. זאת אומרת, לא שאני יושבת בבית ונופל עליי הדבר הזה. אני חייבת להיות אקטיבית ופרו-אקטיבית כדי שהדבר הזה יקרה לי. זאת אומרת, אני חייבת לקבוע את הקפה הזה כדי שאני אגלה את הדבר הבא, או את הדבר שהייתי צריכה לגלות, או שבמקרה אני אגלה משהו חדש, אני לא יכולה לשבת בבית. זאת אומרת שכל עולם החיבורים חייב להיות ממקום מאוד פרואקטיבי, בגלל זה גם ה-5-Minute Favor, זה אומר שאני צריכה לעשות פעולה בשביל זה. לעשות קופה עם אנשים חדשים, זה אומר שאני צריכה לעשות פעולה בשביל זה. אני חייבת להזיז את עצמי כדי שתיווצר לי תנועה בחיים של אנשים חדשים.

שזה נכון בעיניי תמיד כדי למצוא, אם אני עצמאית, אז לפתח את המקום הזה, אם אני רוצה למצוא זוגיות, אז כדי למצוא, אם אנחנו זוג, ולהרחיב את מעגל החברים, שגם זה משהו שאני פוגשת המון שאנשים מדברים איתי, שמאוד רוצים עוד זוגות חברים, ואין להם שום מושג איך לעשות את זה ואיך, איך לייצר את זה והם רואים הרבה חבורות של זוגות שהולכים והם לבד הם הולכים ומטיילים וזה משהו שהם מאוד רוצים וזה גם חלק מהעניין אז לפחות אחת היא בני הזוג, שיעשה את המקום הזה וכל דבר בחיים בסוף תלוי בתנועה שאני מייצרת באחריות שאני לוקחת, בסוף, בסוף, בסוף זה בסדרי העדיפויות. כי סדרי העדיפויות נמדדים במה אני עושה, לא במה אני אומר. ואם אני עושה את זה, זה אומר שזה בסדר עדיפות גבוה שלי וזה מספיק חשוב לי, ואני הייתי רוצה שאנשים יבינו שזה מאוד מאוד מאוד חשוב להתפתחות שלהם, למקום שלהם, אני חושבת שבאופן שבו הבאת את זה, אי אפשר לא להבין את זה. ושאלה שממש מעניינת אותי רגע, לפני שאנחנו מתחילים להסכם, זה אני יודעת שהיום את עושה את זה בארגונים. נכון, אנחנו עושים מין ארוחות כאלה בארגונים, ושם בעיקרון אנשים מכירים אחד את השני, פתאום הם מכירים אותם אחרת. זאת אומרת, זה משהו שנורא מעניין אותי להבין, כי נגיד גם אנשים, אני אומרת, נגיד השכנים שאני עובדת איתם כל יום במעלה, או אנשים שאני עובדת איתם, או אפילו קולגות שלי של שנים. יש מצב שאפילו אם אני, כבר אם אחד מהם חצי שעה קפה שאני בטוחה שאני מכירה אותו, אולי פתאום אני אגנה משהו אחר, אז מעניין אותי.

קודם כול, בבדאות, תגלה לי משהו חדש. בא לי להגיד משהו אבל על הזוגות האלה שרוצים לפתוח את מערכות היחסים שלהן החברתיות, ולייצר חברויות חדשות. חלק מהתנועה שדיברנו עליה היא תנועה החוצה, אבל הרבה פעמים נדרשת גם תנועה פנימה. זה אומר שלא משנה אם זה זוגות או בודדים, כן, בזוגות, סתם קל לי לתת יותר את הדוגמה, תזמינו אליכם. פשוט תזמינו אליכם, יש לנו כל הזמן כזה, איזה תנועת שאנחנו אומרות, אז תצאו, אז תדברו, אז תלכו, אז תזמינו אליכם קבוצה, תזמינו לכם כמה זוגות, תזמינו לכם לערב, תזמינו לכם להרצאה, תזמינו, תייצרו את הפלטפורמה למפגש חדש. וברגע שאנשים גם חושבים, לא רק אני אצא, אני אעשה, אני איזה, אלא איך אני מביאה בעצם לתוך הבית שלי, או לתוך, זה לא חייב להיות בבית דרך אגב, זה יכול להיות, בכל מקום שאני יכולה להרגיש בו מערכת. זאת אומרת, לקבוע אפילו באיזה בית קפה, איזו הרצאה, להרים איזה ארגון קטן, לקבוע באיזה, לא יודעת, באיזה פיקניק או איזה משהו כזה, זה לא משנה, לא חייבים את הפסיליטי בשביל זה, אלא רק את תפיסת האירוח ותפיסת ה... אני רוצה עכשיו להרחיב את המעגלים שלי, וזה כבר יכול לתת איזה... איזה טוויסט או שינוי או להכניס אנשים חדשים, כי מספיק שזוג חברים יביא זוג חדש, ומספיק שחבר יביא חבר חדש, זה כבר מייצר איזושהי תנועה. ואני רוצה להגיד רגע משהו על כל תפיסת העולם שלי, ולא דיברנו פה על נטוורקינג בכלל, זאת אומרת, גם בתוך ארגונים אני לא מדברת על נטוורקינג, ואני לא מדברת על חיבורים בין אנשים מהמקומות העסקיים, כי בעיניי זה ממש המילים האלה, חיבורים בין אנשים. אנחנו הרבה פעמים מכירים אנשים מזווית מסוימת, בטח כשאנחנו עובדים איתן אנחנו מכירים אותן מזווית מאוד ספציפית, והרבה מאוד פעמים ההיכרות שלנו היא היכרות רק דרך התאורה הזאת. ומה שאני עושה גם בערוכות שלי וגם במפגשים שלי, זה מחברת בין אנשים. זאת אומרת שאני מסתכלת עליהם באופן הוליסטי ואני אומרת, איזה חוויות חיים הם עברו, מה התחביבים שלהם, מה תחום העניין שלהם, במה הם טובים, מה הם עשו בפעם הראשונה או בשנה האחרונה, איזה הישגים יש להם בחיים שהם גאים בהם, ואני ממש מתייחסת לדבר הזה, ופתאום את זה אני מביאה לשולחן. ובתיכולה היו אצלי הנהלות גם שהיו עובדים ביחד 12 ו-18 שנה, ופתאום גילו אחד על השנייה דברים חדשים שהם לא הכירו, על הבית שבו גדלו, על המעכפל שהכי מזכיר להם את הבית, על איזה מוזיקה הם שמעו בתור בני נוער, זאת אומרת, בכלל הלכת למקומות המאוד מאוד אישיים, ולייצר את החיבורים האלה בין האנשים. עכשיו, זה נכון גם בעולמות הפרטיים, אבל בארגונים ובעולמות היותר מקצועיים שלנו, ברגע שיש לנו חיבור אחד, נגיד נקודת מפגש אחת, שהיא רק על הבסיס המקצועי, היא נקודה חזקה, אבל היא רק על הבסיס המקצועי, ברגע שאני קוראת לזה תשתית אנושית, ברגע שאני בונה תשתית אנושית של אנשים שמכירים אחד את השני, מכל מיני זוויות, זוויות אישיות, זוויות של הילדות, זוויות של השאיפות, של החלומות, פתאום אני מייצרת איזה תשתית, של חברות או מערכת יחסים קצת יותר עמוקה שעליה יכולה להתלבש המערכת המקצועית ואז היא גורמת למערכת המקצועית לעבוד אחרת כבר, לעבוד במקום טיפה יותר מחובה או טיפה יותר אישי וזה בעיניי המהות שלנו, גם אם כשאנחנו באים לארגון אז מה, אנחנו עדיין נשארים אנשים, אז קודם כל אנשים ורק אחר כך כל השאר.

את יודעת, את מדברת, ואני אומרת, זה אפילו פעילות שבעיניי קריטית לזוגות. יש המון זוגות שחיים ביחד, אפילו חיים שלמים, ולא מכירים אחד את השני. גם אם כל אחד מהם מתפתח, אז הרבה פעמים נוצר, אני קוראת לזה זוגיות של שותפות, כמו שני קווים מקבילים שלא נפגשים לעולם, או שהם לא ידעו לדבר, או לא ידעו איך לעשות את השיח הפנימי הזה, ולהכיר אחד את השנייה באמת. זאת אומרת, זו פעילות שבעיניי, היא חשובה לכל בני אדם, לא משנה אם אנחנו רוצים להכיר אנשים חדשים, אם זה אנשים שאנחנו עובדים איתם, חיים איתם, עם המשפחות שלנו, הילדים שלנו, ואינני צריכה לצאת פה עם מיזם כבד לכל אדם.

אז אם אנחנו על זה, ואנחנו באמת כאילו בהקשר אפילו של המשפחתי, או של הילדים שלנו, או של החברים שלנו, אז אני אזמין נסק כזה בקטע שיווקי, סתם אני אזמין לאתר שלי, ובאתר שלי יש הרבה מאוד רעיונות לחיבורים, שהם חינמים לגמרי, בגלל זה אני מרשה על עצמי לעשות את זה.

גם אם זה לא, אני חושבת... זה ממש חשוב, בכל מקרה אנחנו רוצים שתספרי את זה, כדי ש...

יש שם ממש כזה רעיונות לחיבורים, אפשר להוריד קלפי שאלות וקלפי משחקים ורעיונות לחיבורים בפסח ובשבועות ובסוף שנה ובצוותים, פשוט רעיונות של חיבורים, כי באמת בעיני המקום הזה הוא מקום של שליחות, אנחנו... בריצה בחיים האלה ואנחנו לא נעצרים רגע כדי להכיר קצת יותר לעומק, כדי לשאול את השאלות האחרות, כדי בכלל לייצר מערכות יחסים ולא רק נקודתי מה שאנחנו צריכים לרגע זה ומה המצוי של מה שאני צריכה כרגע, עסקי, מקצועי, טיפולי וכולי, אלא לתת לזה קצת יותר עומק וטיפה להרחיב את זה. ובאמת כל הקלפים האלה והשאלות והתרגילים והמספוקים מאפשרים לנו רגע להכיר אחד את השנייה ממקום קצת אחר, אז אני... ממש מזמינה לראות את הרעיונות של החיבורים ולמצוא משהו שמתאים לכם.

אנחנו נשים קישור לאתר ולדף אינסטגרם שלך גם, לדעת שיש.

וגם מעניין אותי, דעתי אם אפשר פשוט

להגיע לערוכה, כי קודם כל אני יודעת

שזה סולד אאוט איזה 200 שנה קדימה, נכון?

200 שנה ממש. אני אגיד רגע...

אני לא רבה לי לבוא, אבל...

כי זה כבר עושה לי כזה חוסר נעימות, כי באמת, המיזם הזה התחיל מחברים שלי, והתחלתי לעשות ארוחות לחברים שלי ולחברים שלהם, ובאמת היה לי, זה עסק שלי, ובכלל עבדתי במשהו אחר, בחיבורים בין עובדים למותגים בכלל, בזה עבדתי. ובהתחלה היו המון המון ארוחות, ולאט לאט ברגע שנכנסו גם הארוחות של הארגונים, החלטתי שאני אעשה פעם בריבון ארוחת חיבורים לחברים שלי, זה ארוחות שהן לא למטרות רווח, זה ממש פלטפורמה לאפשר לחברים שלי להתחבר, כמו שאמרתי, הנה אני בתפקיד הזה, ומכיוון שיש מעט מאוד ארוחות, והן גם מאוד קטנות ומצומצמות, זה פחות מ-30 איש, אז יש איזה רשימת המתנה כזאת ואיזה תור כזה ארוך, אז זה פחות מאפשר לי להכניס הרבה אנשים חדשים, וזה גם לחברים וחברים של חברים, זאת אומרת, צריך לבוא עם חבר כדי להיכנס לזה וצריך להירשם באתר, אפשר עדיין להירשם באתר, פשוט לחכות בסבלנות רבה רבה רבה, אבל אני אגיד שאפשר לעקוב אחריו, יש כל הזמן הזדמנויות למפגשים, אני עושה כל הזמן גם אירועים וגם מפגשים וגם דברים חדשים, אז באמת יש המון דברים והמון כלים והמון, פלטפורמות לייצר חיבורים חדשים. לא חייבים להגיע לארוחה בשביל להרחיב את המעגלים החברתיים שלנו.

ואפשר להזמין אותך, למשל, נגיד אם מישהו רוצה ארגוג יום הולדת למלא מלא חברים, את עושה כזה...

אני פחות עושה יום הולדת, אבל אני אגיד שיש מתוך באמת כל הדבר הזה, יצרתי קופסה של חיבורים, אפשר לקנות קופסה, לקחת את הביתה ולהיות מערכים בעצמכם, ובאמת כל הפריטים וכל האלמנטים, יש לי המון פריטים שאני שמה בקופסה של מי מדריך לשיחות שולחן, של שאלות כאלה שאפשר לשאול אחד את השנייה, משימות צודיות, כרטיסיות של רגע של חיבור, יש שם הרבה מאוד דברים שבעצם מאפשרים את מה שאני עושה בערוכות, פשוט לעשות את זה בבית, בשולחן החג או בכל דבר שבא לכם, או עם הצוותים שלכם. אז הנה, מצאתי את הטריק של איך אני לא חייבת לבוא פיזית לכל מפגש וכל ערוכה.

מדהים. אז קודם כל מצגך שהיה לי כיף החיבור איתך, להכיר אותך, והשיחה הזאת שהיא מאוד מאוד חשובה בעיניי, ואני מאמינה שהיא גם נתנה בוסט. לאנשים להבין כמה חשוב המקום הזה של חיבורים וזה לא פריבילגיה, זה משהו שאנחנו צריכים להכניס לחיים ולשנות הרגלים, בטח בתקופה כזאת שהעולם הזה של הזומים והמדיות וכולי הוא כל כך שולט, אנחנו, חשוב שאנחנו נדע לצאת ממנו גם ולייצא חיבורים, לדאוג להפרשה טוקסיטוצין, לדאוג למקום הזה של אינטימיות שהולכת נכחדת לנו, וזה משהו שהוא סופר חשוב בעיניי, אז אני מאוד מאוד שמחה שהאית פה איתנו, ואיתי.

שמחתי להיות. תודה רבה. זה נושא ממש חשוב, אני ממש שמחה ששמנו פה ככה בהרחבה.

אנחנו נתראה בפרק הבא של מדברים זוגיות מעשית.

ועד אז, עקבו אחריי באינסטגרם, adarzohar1, ושתטעו

קצת באתר שלנו, יש שם הרבה דברים מעניינים.

המרכז לזוגיות מעשית, adarzohar.com. מחכה

לראותכם. ביי.